"זה כמו בית סוהר," העיד אחד התושבים המרותק לכיסא גלגלים. "אני כלוא בביתי, כי העיר שלי החליטה שאיני ראוי לחיות בה". תיעוד מצולם שנאסף על ידי צוות "מעקב" מציג מדרכות משובשות, מכשולים בלתי צפויים ותחנות אוטובוס בלתי נגישות, שהפכו את חיי בעלי המוגבלויות לסיוט יומיומי.

לאחר המתנה ממושכת, ביום ה-16 בספטמבר, נענתה סוף סוף עיריית תל אביב-יפו לפניית "מעקב". תגובתה, שהגיעה באיחור ניכר, מעלה תהיות רבות באשר למודעות העירייה למצב בשטח.

"הכתבה שפורסמה רצופה באי דיוקים, ללא ציון כתובות להתייחסות וללא נתינת זמן סביר למתן תגובה", טענה קרן רומאנו, דוברת העירייה. טענה זו מעוררת פליאה, שכן התחקיר כלל תיעוד מפורט ומדויק, כולל כתובות ספציפיות כמו רחוב נרדור 18 ביפו.

רומאנו המשיכה: "עיריית תל אביב-יפו עושה ימים כלילות למען ציבור אנשים עם מוגבלויות ופועלת בהתאם לתכנית 4 שנתית שהוגשה לנציבות לשוויון זכויות ועומדת הן בזמנים והן ביעדי התכנית".

לאמיתו של דבר, נבצר מאיתנו להבחין האם מדובר בתגובה רשמית או שמא במערכון קומי. מכל מקום, ראוי לציין כי עיריית תל אביב-יפו ניחנה בחוש הומור משובח!

הדוברת הוסיפה כי "בשנת 2024 הושקעו למעלה מ-25 מיליון שקלים לשיפור תשתיות והקמת מרחבים וגינות ציבוריות חדשות והתקיימו הכשרות לעובדים במתן שירות נגיש".

סיור קצר ברחובות ת"א, מגלה תמונה עגומה: מדרכות הרוסות, תחנות אוטובוס בלתי נגישות לעיוורים, ומכשולים בכל פינה. האם זו ההשקעה של 25 מיליון שקלים? או שמא מדובר בהזנחה של שנים?

מעניין לציין כי העירייה בחרה להתעלם מהעובדה שסיפקנו כתובות מדויקות ותיעוד מצולם. במקום זאת, היא האשימה אותנו ב"אי דיוקים". נראה כי בעיריית תל אביב-יפו מעדיפים להתעלם מהמציאות המצולמת ולהיצמד לסטטיסטיקות נוחות.

ומה לגבי ראש העיר הקשיש? האם הוא מודע למתרחש ברחובות עירו? נראה כי הנהגת העיר מנותקת לחלוטין מהמציאות ברחובות, במיוחד באזורי יפו ודרום תל אביב.

יש תחושה שיפו ודרום תל אביב אינם נחשבים באמת כחלק מתל אביב בעיני העירייה.

אנו ב"מעקב" מציעים לגב' רומאנו אתגר פשוט: סיור בכיסא גלגלים ברחובות שתיעדנו. אנו אף מוכנים להשאיל לה כיסא גלגלים למטרה זו. האם תעז לקבל את האתגר? אולי אז תבין את חומרת המצב ותחדל מלטעון על השקעות של מיליונים שאינן נראות בשטח.

בתגובתה, הזכירה רומאנו גם "קול קורא של משרד התחבורה" ו"סקר עדכני בעיר". אך השאלה המתבקשת היא – מה היה בשנים 2023 ו-2022? האם רק עכשיו התעוררה העירייה לצורך בנגישות?
המצב הנוכחי לא רק פוגע באיכות החיים של הנכים, אלא גם מהווה הפרה בוטה של חוקי הנגישות הישראליים והבינלאומיים. זו לא רק שאלה של נוחות, מדובר בזכויות אדם בסיסיות ובחובתה של המדינה לספק שוויון הזדמנויות לכל אזרחיה.

בעוד העירייה מתגאה בתוכניות עתידיות ו"קולות קוראים", תושבי העיר בעלי המוגבלויות ממשיכים להיאבק בכל יציאה מביתם. האם זו באמת "העיר ללא הפסקה", או שמא היא הפכה ל"עיר עם הפסקה ארוכה לנכים"?
נותר רק לקוות כי הפרסום הזה יעורר את מקבלי ההחלטות מתרדמתם ויביא לשינוי אמיתי ברחובות העיר. עד אז, נמשיך לעקוב ולחשוף את המציאות העגומה בעיר שמתיימרת להיות מתקדמת ונגישה לכל.

נודה על קיומה של טכנולוגיית תיעוד מתקדמת, המאפשרת לנו להציג ראיות חד-משמעיות ולתעד את המציאות כהווייתה. אולי כדאי שעיריית תל אביב-יפו תשקיע מעט מ-25 המיליון ש"ח הנעלמים ברכישת מצלמות, כדי שתוכל לראות בעצמה את מצב הרחובות?

הפוסט תל אביב: גטו לנכים, גן עדן לבדיחות עירייה הופיע לראשונה ב-מעקב.

ערים מרכזיות בישראל מפקירות את אוכלוסיית הנכים. בשנת 2024, כשישראל מתהדרת בהיותה מעצמת היי-טק וחדשנות, מתברר כי אלפי אזרחים נכים בערים המרכזיות של המדינה – תל אביב ובת ים – חיים במציאות עגומה של בידוד כפוי. כתבה מקיפה אשר ערכנו בשבועות האחרונים חושפת תמונת מצב מטרידה של הזנחה שיטתית והיעדר נגישות בסיסית, המותירה חלק ניכר מבעלי המוגבלויות כלואים בין כותלי בתיהם.

"זה כמו מעצר בית", מעיד בכאב תושב בת ים המרותק לכיסא גלגלים, שביקש להישאר בעילום שם מחשש לנקמה מצד הרשויות. "אני מרגיש שהמדינה מעדיפה שלא אחיה", הוא מוסיף בכאב. עדותו אינה יוצאת דופן, היא מהדהדת קולות רבים שהגיעו למערכת שלנו, המתארים מציאות בלתי נסבלת של בידוד וחוסר עצמאות.

סיור ברחובות בת ים ותל אביב מגלה במהירות את עומק הבעיה. מדרכות משובשות, היעדר רמפות, ומכשולים בלתי עבירים הופכים את המרחב הציבורי לשדה מוקשים עבור נכים. "לצאת לרחוב זה מסוכן", מספר לנו עיוור ת"א. "אין שום דרך לדעת באיזו תחנת אוטובוס אני נמצא או לאן האוטובוס נוסע".

הבעיה מתחילה כבר בפתח הבית. תיעדנו בניינים רבים ללא גישה נוחה לרחוב, מה שמאלץ נכים להסתמך על עזרה חיצונית רק כדי לצאת מביתם. "אני מזל שיש לי ילדים שיכולים לעזור," אומר תושב בן 70 המתגורר בקומה הרביעית. "אבל מה עושים אלה שאין להם אף אחד?"

מעבר למכשולים הפיזיים, הכתבה חושפת גם אכיפה רופפת של חוקי החניה. פקחי העירייה, כך נראה, מעלימים עין מרכבים החונים במקומות אסורים, מה שמקשה עוד יותר על תנועת הנכים במרחב הציבורי.

הפקרת הנכים אינה מסתכמת רק בתשתיות לקויות. פנייתנו לדוברות עיריית בת ים ותל אביב נענתה בשתיקה רועמת, מה שמעיד על זלזול מערכתי בצרכי האוכלוסייה הנכה. נראה כי ראשי הערים, רון חולדאי וצביקה ברוט, מעדיפים להתעלם מהבעיה במקום להתמודד איתה באומץ.

המצב הנוכחי לא רק פוגע באיכות החיים של הנכים, אלא גם מהווה הפרה בוטה של חוקי הנגישות הישראליים והבינלאומיים. זו לא רק שאלה של נוחות, מדובר בזכויות אדם בסיסיות ובחובתה של המדינה לספק שוויון הזדמנויות לכל אזרחיה.

לא אחת הלינו בעלי מוגבלויות, הנעזרים בכיסאות גלגלים, בפני מערכת "מעקב" על כך שכאשר נהג האוטובוס מבחין בהם ממתינים לבדם בתחנה, הוא אינו טורח אף לעצור. כפועל יוצא מכך, עלולים הם למצוא את עצמם חשופים לקרני השמש הקופחת או לגשמי הזעף בחורף, למשך פרק זמן העשוי להגיע עד כדי ארבע שעות תמימות.

מהם סדרי העדיפויות של הרשויות המקומיות והממשלה? בעוד הון עתק מושקע במיזמים ראוותניים, רבבות אזרחים נותרים מאחור, כלואים בין כותלי ביתם.

במסגרת הסיור המעמיק שערכנו, החל מרחוב נרדור 18 ביפו (ת"א) ועד לרחוב חלמית 18 בבת ים, נחשפנו לעובדה מצערת ומטרידה. התגלה כי שני אתרים לאורך המסלול לוקים בהתאמה חלקית בלבד לצורכיהם של אנשים עם מוגבלויות ובעלי נכויות.

הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יפנימו את חומרת המצב ויפעלו ללא דיחוי לתיקונו. נגישות אינה מותרות, היא זכות בסיסית וחיונית לקיום בכבוד.

הגיע הזמן לשים קץ למציאות הבלתי נסבלת הזו ולהבטיח כי כל אזרח, ללא קשר למוגבלותו, יוכל לנוע בחופשיות ובבטחה במרחב הציבורי.

תגובות:

עיריות תל אביב-יפו ובת ים נמנעו מלהגיב לפנייתנו, בהתאם למסורת המצערת שהשתרשה בקרבן. התנהלות זו משקפת זלזול בוטה באמצעי התקשורת ובעבודה העיתונאית, ומעידה על היעדר כבוד מוחלט לעקרונות השקיפות והאחריותיות הציבורית. יתרה מזאת, מדובר בבזבוז משווע של כספי ציבור, שכן מחלקות הדוברות אינן מתפקדות כראוי, ועל אף שכר עתק המסתכם במאות אלפי שקלים (סכום שהיה יכול לשמש לתיקון מספר מדרכות בעיר), הן נכשלות במתן מענה הולם לכלי התקשורת.

למען ההגינות והאובייקטיביות!

אנו מעריכים, ברמת ודאות גבוהה, כי התופעה הנדונה הינה בעלת השלכות ארציות. עם זאת, לאור העובדה כי התקבלו בידינו תלונות מקרב תושבי תל-אביב-יפו ובת-ים, החלטנו לממש את החקירות העיתונאיות בערים אלו בלבד. יש להדגיש כי אין בכך כדי להעיד על היקפה המדויק של התופעה בשאר חלקי הארץ.

(עדכון 16.09)

לאחר המתנה ממושכת, ביום ה-16 בספטמבר, נענתה עיריית תל אביב-יפו לקריאה והגיבה למערכת "מעקב".

תגובת עיריית תל אביב- יפו:

"הכתבה שפורסמה רצופה באי דיוקים, ללא ציון כתובות להתייחסות וללא נתינת זמן סביר למתן תגובה.

עיריית תל אביב- יפו עושה ימים כלילות למען ציבור אנשים עם מוגבלויות ופועלת בהתאם לתכנית 4 שנתית שהוגשה לנציבות לשוויון זכויות ועומדת הן בזמנים והן ביעדי התכנית.

בשנת 2024 הושקעו למעלה מ25- מיליון שקלים לשיפור תשתיות והקמת מרחבים וגינות ציבוריות חדשות והתקיימו הכשרות לעובדים במתן שירות נגיש.

במסגרת קול קורא של משרד התחבורה בנושא נגישות במרחב הציבורי מחלקת הדרכים העירונית ביצעה סקר עדכני בעיר במרחב הציבורי ליד תחנות אוטובוס ובמדרכות שקיימות בהן תחנות- בהתאם לממצאי הסקר מקדמת העירייה תוכנית שנתית לביצוע הנגשה במרחב הציבורי.

כמו כן, במהלך השנה הנוכחית ושנה הבאה אנו מקדמים בהתאם להיבטי נגישות ביצוע שיקום קטעי מדרכה ברחבי העיר.

העירייה תמשיך לדאוג ללא הפסק לציבור אנשים עם מוגבלות כפי שהיא עושה כעת".

ברם, בתגובתה זו, עיריית תל אביב-יפו מתנערת מאחריותה ומוליכה שולל את הציבור. ראשית, במסגרת הכתבה, מסרנו מידע מפורט הכולל כתובות ותיעוד מצולם מסודר. לפיכך, הטענה כי לעיריית תל אביב-יפו לא נמסרו פרטי המיקום הינה בגדר הטעיה חמורה.

התיעוד המצולם נערך ברחוב נרדור 18 ביפו, הנמצאת בתחום השיפוט של תל אביב-יפו.

זאת ועוד, תחנת האוטובוס אשר אינה מותאמת לצורכי העיוורים תועדה ברחוב נרדור ביפו, בסמוך למספר 18.

(אם כי ייתכן שיש מקום לתהות האם יפו עודנה נחשבת חלק מתל אביב – הדבר אינו ברור דיו)

נסיים בהבעת הכרת תודה על קיומם של אמצעי תיעוד טכנולוגיים, אשר מאפשרים לנו להציג ראיות חד-משמעיות ולתעד את המציאות כהווייתה – לחץ כאן לסרטון

הפוסט ברוט וחולדאי: ראשי ערים או סוהרי נכים? הופיע לראשונה ב-מעקב.