כתבה זו אינה עוסקת בהשקפות פוליטיות של ימין ושמאל, אלא בחשיפת האמת והצגת האבסורד. שר התרבות מיקי זוהר, המצהיר בקולי קולות על השתייכותו לימין ולליכוד, מאשר בעיניים עצומות העברת תקציבים לפעילי שמאל, אשר לכאורה הקימו תיאטרון ציבורי בדירה פרטית. בתיעוד שערכנו התברר כי בדירה הפרטית לא מתקיימות הצגות, אין כל פעילות תיאטרלית ואין קבלת קהל. תופעה זו אינה יחידה במינה – קיימות עשרות, אם לא מאות, עמותות פיקטיביות, המקבלות מיליוני שקלים מכספי הציבור, והשר זוהר בחר להתעלם מן התופעה ולהשתיק את הפרשה.

ועתה, לאחר דברי הפתיחה שהצגנו, נפרוש את הדברים כסדרם

"אתה שר כושל עם אפס הישגים" – המילים החריפות שהטיח העיתונאי יעקב ברדוגו בשר התרבות מיקי זוהר בשידור חי מהדהדות היטב את המציאות העגומה במשרד התרבות והספורט. משרד שהפך תחת שרביטו של זוהר למוקד של התעלמות שיטתית מפניות עיתונאים, העברות כספים בלתי מפוקחות, וניסיונות השתקה של ביקורת ציבורית.

מערכת "מעקב" חושפת כיצד משרד התרבות, תחת הנהגתו של זוהר, מעביר מיליוני שקלים לעמותות ללא פיקוח ראוי. דוגמה בולטת לכך היא המקרה של דליה שימקו, שמפעילה תיאטרון בדירתה הפרטית ומקבלת מיליוני שקלים מכספי ציבור. שימקו, שמתחה ביקורת חריפה על ממשלת נתניהו בטענה ל"שחיתות", ממשיכה ליהנות מתקציבי עתק ללא בדיקה מעמיקה של אופן השימוש בכספים.

• קרא כתבה בנושא: "חצי מיליון שקלים מכספי הציבור – אך היכן התיאטרון?" – לחץ כאן

במסגרת תפקידי כעיתונאי חוקר בכתב העת "מעקב", ביקשתי להיוועד עם שר התרבות, כבוד השר מיכאל זוהר, לשם הצגת ממצאים המעידים על פגמים בהתנהלות משרדו. זאת בעקבות פניות רבות מספור באמצעות הדואר האלקטרוני, לשכת הדוברות, בכירי המשרד והממונה על חופש המידע. נאלצתי להמתין כשלוש שעות תמימות בלשכתו. משהגיע לבסוף, ניכר כי עיקר מעייניו נתונים היו להזמנת מזון – התנהלות המעוררת תהיות באשר לשימוש בנכסי הציבור, שכן הגיע לפגישה המתוכננת כשהוא נתון בצום. אף לאחר שסיים את סעודתו, פנה לפגישה אחרת מבלי להעניק לי את ההזדמנות להציג את ממצאיי.

המידע החמור בדבר העברות כספים בלתי תקינות נדחק לשולי הדברים משום שכבוד השר לא מצא לנכון להיפגש עמי, ואף לא טרח להעביר את החומרים לבחינת מי ממאות עובדי משרדו (כאשר הועברו לו החומרים באמצעות יישומון המסרים המיידיים WhatsApp). ראוי להדגיש כי לא ביקשתי להיוועד עמו בעניין אישי כלשהו, כי אם אך ורק לשם מסירת מידע אודות עמותות החשודות בקבלת תקציבים ממשרדו באופן בלתי תקין. חרף העובדה כי נקבעה פגישה רשמית, במועד ושעה מוגדרים, כבוד השר לא ראה לנכון להעניק לי את ההזדמנות להציג את ממצאיי.

למען הסר ספק אבהיר: בנוסף על האמור לעיל, העברתי לכבוד השר זוהר את מכלול הראיות באמצעות יישומון WhatsApp, וכן הועברו הדברים לעוזרתו, הגברת ילנה פרלמן. ברם, חרף חומרת הממצאים בדבר בזבוז משווע של כספי ציבור, והליקויים המהותיים בפיקוח על העברת תקציבים לעמותות (כפי שעולה מתחקירנו המעמיק), נראה כי הגברת פרלמן בחרה בדרך הקלה – חסימת העיתונאי החוקר – חלף התמודדות עם הסוגיות המהותיות שהועלו בפניה. במקום לטפל בליקויים החמורים שנחשפו בהתנהלות המשרד, העדיפה לנתק כל ערוץ תקשורת עם מי שביקש להאיר את הכשלים במערכת. התנהלות זו משקפת את הזלזול המופגן בתפקידה כמשרתת ציבור ואת ההתעלמות השיטתית מאחריותה לשמירה על כספי משלם המסים.

ניסיונותיי הכנים להגן על האינטרס הציבורי נענו בדחייה משפילה ובסילוק מלשכת השר זוהר. ראוי לציין כי אילו היה מתקיים פיקוח ראוי על השימוש בכספי הציבור, היה ניתן למנוע בזבוז של מיליארדי שקלים – וזאת רק בהתייחס למשרד התרבות בלבד.

אין זה מפתיע כי ביום זה (שכן נראה כי עיתונאים נוספים נחשפים לעיוורונו המכוון, להשתקתו השיטתית ולתפקודו הלקוי של כבוד השר זוהר) הגיעו הדברים לשיאם בעימות האחרון בין השר זוהר לבין העיתונאי ברדוגו, אשר התרחש בשידור חי בתחנת הרדיו 'גלי ישראל'. כאשר נדרש השר להתייחס לכשלי תפקודו, בחר להגיב באיומים: "אולי נדבר על מה יוצא לך מזה במוסדות הלאומיים? אולי יש לך עניינים אישיים ואולי הבטחות שהבטיחו לך? אני אבדוק ואעדכן את הציבור". תגובה זו מעידה כאלף עדים על דפוס התנהלות מטריד של ניסיונות השתקה והטלת אימה כלפי מי שמעז להעביר ביקורת על התנהלותו. סוף סוף ניצבה האמת הצרופה אל מול פני הבריון.

ברדוגו, שלא נרתע מהאיומים, השיב: "אתה מוג לב שהפכת לשפן אחרי שעשו לך הקש בגג במשטרה". בתגובה, במקום להתמודד עם הטענות המהותיות על כשלי משרדו, בחר זוהר להאשים את ברדוגו ב"העברת קולות לבן גביר ולסמוטריץ'" ו"פגיעה בליכוד".

בעוד שזוהר מתהדר ב"רפורמה היסטורית" בקולנוע הישראלי, משרדו ממשיך להזרים מיליוני שקלים לגופים המזוהים עם השמאל הקיצוני, המקימים מוסדות ציבור מדומים בדירות פרטיות. כשמגיע מידע על חשדות לשימוש לא תקין בכספי ציבור, התגובה היחידה היא השתקה וחסימה של התקשורת המנסה לחקור את הנושא.

מערכת "מעקב" מחזיקה בתיעוד נרחב של עמותות הפועלות באופן בלתי תקין ומקבלות תקציבים ממשרד התרבות. חומרים אלה הועברו לשר זוהר, אך הוא בחר להתעלם מהם לחלוטין. התנהלות זו מעלה תהיות כבדות לגבי המניעים העומדים מאחורי ההתעלמות השיטתית מחשדות אלה.

בתגובה לכל הטענות, מסר השר זוהר הצהרה המתמקדת בהתקפה על ברדוגו: "בזמן שברדוגו, שמעולם לא נבחר לשום דבר, מקשקש ברדיו כל פעם לפי החליל של מאכער אחר – אנחנו העברנו רפורמה היסטורית". תגובה שמדגימה היטב את הניתוק בין הצהרותיו הגרנדיוזיות לבין המציאות העגומה במשרדו.

דומה כי מר מיקי זוהר מגלה אדישות מוחלטת לשמירה על כספי הציבור, שכן בעת קבלת מידע על בזבוז משאבי הציבור, חובתו המוסרית והמקצועית היא לפעול באופן נחרץ ובלתי מתפשר. זאת מאחר שהגנה על כספי משלם המסים הינה ערך עליון ובעל עדיפות ראשונה במעלה במסגרת תפקידו כמשרת ציבור.

חשפנו מקרה חמור נוסף של בזבוז כספי ציבור בהיקף מדאיג (מאות אלפי שקלים מדי חודש) במשרד התרבות. מערך הדוברות נוקט במדיניות מכוונת של התעלמות מעשרות פניות עיתונאיות. מתברר כי בתחומי משרד התרבות, החקיקה הישראלית המחייבת מתן מענה בתוך שלושים יום והענקת תשובות לעיתונאים ולציבור, נתפסת כאות מתה. גם פסיקותיו המחייבות של בית המשפט העליון אינן נאכפות בממלכתו של מר מיקי זוהר. בהיותו העומד בראש המשרד, האחריות מוטלת על כתפיו, ביתר שאת נוכח העובדה כי הוא מקבל עדכונים שוטפים מטעם "מעקב" באמצעות יישומון WhatsApp, ובכללם דיווחים על אי-מתן מענה מטעם הדוברות. התנהלות מקוממת זו מעידה על זלזול משווע במיליוני שקלי ציבור המופקדים בידי משרד התרבות.

מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב אחר התנהלות משרד התרבות ולחשוף את האמת על השימוש בכספי הציבור. יעקב ברדוגו צפוי לקבל בקרוב מידע נוסף שישפוך אור על התנהלות המשרד תחת שרביטו של זוהר, שר שמעדיף להשתיק ביקורת במקום להתמודד עם הכשלים החמורים במשרדו.

ישראל על המפה העולמית: שני לוחמי MMA ישראלים מובילים ייצוג כחול-לבן באירוע בינלאומי יוקרתי בבאקו, אזרבייג'ן. דוד מלכה וליאור יסנוגורודסקי, מתלמידיו של המאמן המוערך חזי רכטמן, יתחרו באירוע הבכורה של ארגון Turan Fighting ב-26 בינואר.

"זו הזדמנות להציב את ישראל על מפת ה-MMA העולמית", מסביר רכטמן. מלכה יתמודד מול הלוחם הטורקי סאלאר ואליזאד, בעוד יסנוגורודסקי יפגוש את מוחמדרזה יוראוייב מאוזבקיסטן.

האירוע, בהובלת היזם ווסאל אזריוגלו, מושך לוחמים מרחבי אירופה והמזרח התיכון. "המטרה שלנו היא להעמיד את הספורט מעל לפוליטיקה", מדגיש אזריוגלו, שכבר מתכנן אירועים עתידיים בישראל ובדובאי.

עבור הספורטאים הישראלים, התחרות מהווה הזדמנות קריטית לבניית מוניטין בינלאומי. "כל קרב מוסיף לקורות החיים המקצועיים", מסביר רכטמן. "זה חיוני להתפתחות הקריירה".

בזמן שדוד מלכה וליאור יסנוגורודסקי נערכים לייצג את ישראל בתחרות היוקרתית בבאקו, משרד התרבות והספורט ממשיך להתעלם משדה ספורט שלם של אתלטים מצטיינים.

"הספורטאים הישראליים מתקיימים על חשבונם", מציין חזי רכטמן, מאמן בכיר ומוביל בתחום ה-MMA בישראל. "אנו מוציאים אלפי שקלים מכיסנו הפרטי על אימונים, מסעות תחרותיים וציוד – בעוד משרד הספורט מתעלם מקיומנו באופן מוחלט".

זוהי אבסורדיות מובהקת. ספורטאים המייצגים את המדינה בכבוד, משיגים הישגים ראויים לציון, וזוכים להכרה בינלאומית – אך מדינתם מסרבת להכיר בקיומם המקצועי.

בעוד ענף ה-MMA זוכה להכרה עולמית ומתפתח ללא הרף, המציאות בישראל שונה בתכלית. משרד התרבות והספורט מסרב להכיר בתחום כענף ספורט מקצועי למבוגרים, דבר המונע מהספורטאים לקבל תמיכה בסיסית.

מחקירת "מעקב" עולה תמונת מצב מדאיגה: בעוד ענפי ספורט אחרים נהנים ממשאבים תקציביים משמעותיים, ספורטאי ה-MMA נאלצים לשאת במימון פעילותם באופן עצמאי. המשמעות היא פגיעה ישירה ביכולתם להתחרות ולהתפתח מבחינה מקצועית.

אך בעוד הספורטאים מייצגים את ישראל בכבוד, המדינה נעדרת מהתמונה. פניית "מעקב" למשרד התרבות והספורט בשאלות נוקבות על אפליית ענף ה-MMA והיעדר תמיכה בספורטאים מקצועיים נותרה ללא מענה מהותי.

בינתיים, שר הספורט מיקי זוהר מעדיף להצטלם עם ספורטאים אחרי הישגים במקום לטפל באפליה המתמשכת של הענף. האם גם הפעם יסתפק השר בפוסט באינסטגרם במקום לפעול למען הספורטאים?

תגובת המשרד? שתיקה רועמת.

תחקיר המשך: הגענו לכתובת הרשומה של תיאטרון 'אנסמבל אספמיה' – ומצאנו דירת מגורים פרטית ללא כל סימן לפעילות תרבותית.

בתחילת דצמבר האחרון חשפנו כיצד דליה שימקו, המובילה מחאות נגד היעדר שקיפות בהתנהלות ראש הממשלה נתניהו, מנהלת מוסד תרבות המתוקצב בחצי מיליון שקלים בשנה מכספי ציבור. כעת, ביקור בשטח חושף תמונה מטרידה אף יותר: בכתובת הרשמית של התיאטרון ברחוב בורוכוב 35 בתל אביב לא נמצא כל סימן לפעילות תרבותית – רק דירת מגורים פרטית. לקריאת התחקיר, לחץ כאן

התחקיר המקורי חשף כי אנסמבל אספמיה, שהוקם ב-2007, מקבל מדי שנה תקציבים נדיבים מהמדינה. על פי הדוחות הכספיים, כ-350 אלף שקלים מתוך התקציב מיועדים להפקות תיאטרליות, וכ-200 אלף שקלים נוספים מוקצים לתשלומי שכר – אך היכן מתקיימת הפעילות התרבותית הזו? • לקריאת התחקיר, לחץ כאן

ברצוני להביא לידיעת הציבור כי בכתובת ברוכוב 35 בתל אביב לא מתקיים כל פעילות תיאטרלית. המען האמור משמש כמעונו הפרטי של בנה של הגברת דליה שימקו, ומעולם לא התקיימה במקום פעילות תרבותית כלשהי או אירועים המיועדים לקהל הרחב.

בשיחה עם מוכרת בקיוסק הסמוך, היא אמרה במילים אלו: "פה אין שום תיאטרון. לא רחוק מכאן נמצא התיאטרון הלאומי 'הבימה', אבל כאן אין תיאטרון".

בביקור שערכנו בכתובת לא מצאנו דבר המעיד על קיומו של מוסד תרבות: אין קופות, אין במה, אין אולם, אין שירות לקוחות – רק דירת מגורים שקטה בבניין מגורים תל אביבי טיפוסי.

מבט בדוחות הכספיים מעלה תהיות נוספות: התיאטרון מדווח על רכישת ציוד וריהוט בעשרות אלפי שקלים – אך היכן מאוחסן כל הציוד הזה? ההכנסות העצמאיות של המוסד מסתכמות ב-70 אלף שקלים בשנה בלבד, רובן מהופעות אורח במוסדות אחרים.

טרם פרסום התחקיר ביום 06.12.2024, כאשר פנינו לגברת שימקו בבקשת תגובה, השיבה בתמציתיות כי האנסמבל "מתנהל לפי שורת הדין" וכי חובת הדיווח שלו מתמצה במינהל התרבות וברשם העמותות. ברם, נותרה שאלה מטרידה: כיצד ייתכן שמוסד המתוקצב בסכומים העולים על מאות אלפי שקלים מכספי ציבור, מנהל את פעילותו מדירת מגורים פרטית, בהיעדר כל תשתית המאפשרת קיום פעילות תרבותית?

יתרה מזאת, בתיעוד שערכנו התברר כי בכתובת הרשומה ברשם העמותות לא קיים כל מבנה תיאטרון, ואף אין מדובר בבניין משרדים כי אם בדירת מגורים פרטית בה מתגורר בנה של הגברת שימקו.

סכום העולה על חצי מיליון שקלים מכספי ציבור מתגלגל בדירה פרטית ברחוב ברוכוב 35, דירה 4, בתל אביב, בה מתגוררים גברת שימקו ובנה.

בתחקיר הבא אשר יראה אור מטעמנו, נחשוף ממצאים מרתקים נוספים אודות התנהלותה של גברת שימקו וניהול התיאטרון, ונציג ראיות ועובדות חדשות המעידות על כך.

חרף פניותינו הרבות אל גברת דליה שימקו בבקשה לקבל את התייחסותה המסודרת, בחרה שימקו לנתק עמנו כל ערוץ תקשורת. התנהלות זו מעוררת חשש שמא ברשותה מידע אותו היא מבקשת להצניע, ועל כן בחרה לנקוט בשתיקה רועמת.

האופרה ניסתה להסתיר ולהימנע מלציין באתרה כי הזמינה גוף ממשלתי רוסי, המתוקצב במלואו על-ידי משטר טרור. מדובר בתיאטרון הבלט האקדמי הממלכתי של סנקט פטרבורג על שם בוריס אייפמן. בהיותו גוף ממשלתי, ההכנסות ממכירת הכרטיסים יועברו לממשלת רוסיה, ובעקיפין ישמשו למימון טילים להרס אוקראינה ולהעברת נשק לאיראן. למעשה, אזרחי ישראל ישלמו מאות אלפי שקלים לתמיכה במשטרו הדיקטטורי והרצחני של פוטין.

יתרה מזאת, האופרה הישראלית, הנתמכת באופן משמעותי על-ידי משרד התרבות הישראלי בסכום של 27 מיליון שקלים מדי שנה, מוכרת כרטיסים במחיר מופקע של 460 שקלים ליחיד. זאת בעת שמדינת ישראל מצויה במשבר כלכלי. כך, זוג כרטיסים יעלה קרוב ל-1,000 שקלים, בנוסף לתמיכה הממשלתית הנדיבה.

האופרה, בהבינה כי ציון מוצאה הרוסי של הלהקה עלול להרתיע קהל פוטנציאלי, בחרה לפרסם אותה תחת השם "להקת המחול של בוריס אייפמן", מבלי לציין את זיקתה לממשלת רוסיה. בכך הטעתה האופרה את הציבור והסתירה את העובדה שמדובר בלהקה הקשורה למשטר טרור. כמו כן, לא צוין כי מר בוריס אייפמן הוא תומך נלהב של אלכסנדר בגלוב, מושל סנקט פטרבורג, ואף סייע לו במערכת הבחירות.

למעשה, בוריס אייפמן מעורב עמוקות בפוליטיקה הרוסית, התומכת בהשמדת אוקראינה ומצהירה על תמיכתה בחמאס, חיזבאללה ואיראן.

כך הפכה האופרה את אזרחי ישראל למשתפי פעולה פסיביים עם הטרור הרוסי, מבלי להתריע בפני תושבי המדינה כי ברכישת כרטיס במחיר 460 שקלים, יגיע הכסף לידי פוטין. חוסר אמפתיה מוחלט כלפי אלפי אזרחים אשר עלו מאוקראינה, חלקם בשל המלחמה, ולמעשה כלפי מאות אלפי עולים חדשים וותיקים (יהודי אוקראינה) אשר קרוביהם נפלו קורבן למשטרו של פוטין  (אין מדובר אפילו בפליטים, בישראל חיים עד מיליון יהודים יוצאי אוקראינה, ולרבים מהם נהרגו קרובי משפחה במלחמה שרוסיה פתחה (באוקראינה עדיין חיים יותר מ-200 אלף יהודים, שגם אותם משמיד המשטר הפושע של פוטין)).

טרם פרסום ה"מעקב", ניסתה האופרה להוליכנו שולל

כה מסרה לנו האופרה:

 

"שלום רב, המופע 'השחף' מבית היוצר של בלט אייפמן מובא על-ידי מפיק עצמאי המכונה 'צמח הפקות', אשר שוכר את אולם האופרה. נא לפנות אליו. איש יחסי הציבור של המופע הוא שאולי בסקינד (אשר את פרטיו העברתי לידיך)".

שוב ניכרת צביעות ואי-דיוק משווע. ראשית, האופרה היא זו המעניקה במה, ובידיה הזכות לסרב להשכיר את הבמה למדינה אשר סיפקה כלי משחית לטבח יהודים בשבעה באוקטובר ולישות טרור.

ברם, הפרסום מתנוסס באתר האופרה כחלק מרפרטואר האופרה עצמה (כהפקה מבית היוצר של האופרה, לכל הפחות כך נדמה). כרטיסים נמכרים באמצעות קופת האופרה, והאופרה בכתבה באתרה אף לא טרחה לציין כי מדובר בהפקת חוץ (הפקת אורח) – אין לכך זכר.

הכיתוב מורה: "מאת: בוריס אייפמן על-פי 'השחף', מחזה פרי עטו של אנטון צ'כוב, לחן: סרגיי רחמנינוב, אלכסנדר סיטקובצקי".הדבר נחזה כהפקה של האופרה לכל דבר ועניין.

ראוי לציין: כאשר מדובר אך ורק בהשכרת במה, שירות מעין זה אינו נהוג. קל וחומר שאין משקיעים בפרסום, בכתבות באתר וברשתות החברתיות (יוטיוב), ובהפצת סרטוני וידאו והטבעת סמליל האופרה על גבי הפרסום. ניתן לקבוע כי אין זה חוזה שכירות שגרתי.

יתרה מזאת, במדור "מופעים אורחים" הלהקה אף היא נעדרת. היא מופיעה ברפרטואר המחול מטעם האופרה הישראלית, כך שקהל הצופים בוודאי סבור כי זוהי הפקה של האופרה ושמא הזמינה במאי מחו"ל (והאופרה אכן נוהגת כך, היא מעת לעת מעסיקה במאים מספרד ואיטליה).

חשוב להדגיש כי על גבי הפרסום של המחול (של ישות הטרור) הטביעה האופרה את סמלילה, ואילו במדור "מופעים אורחים" מתנוסס סמליל התיאטרון המתארח, ולא של האופרה הישראלית כמובן. לפיכך, ניתן לטעון כי האופרה הישראלית ניסתה להציג בפנינו מידע מטעה ואף לשוב ולהטעות את הציבור.

יש להדגיש כי האופרה הישראלית, על אף היותה גוף הנתמך מכספי ציבור ואינו פרטי, סירבה להעביר לידינו את ההסכם אשר נחתם בינה לבין "צמח הפקות". התנהלות זו מעלה תהיות באשר לשקיפותו של מוסד ציבורי זה, אשר מחויב בגילוי נאות ופתיחות כלפי הציבור.

כבר הובהר לנו כי הבלט האקדמי הממלכתי של סנקט פטרבורג על שם בוריס אייפמן הינו בבעלות מלאה של המדינה. עם זאת, גוף המחול הממלכתי של רוסיה הפר שורה ארוכה של חוקים בינלאומיים. בניגוד להחלטות האומות המאוחדות ולחוקי אוקראינה, הבלט האקדמי הממלכתי של סנקט פטרבורג על שם בוריס אייפמן ערך ביקור בחצי האי קרים ללא אישור אוקראיני, ובכך הביע תמיכה בשטח הכבוש ופגע בשלמותה הטריטוריאלית של מדינת אוקראינה.

---

צילום: דים אמור ( מעקב ), כנס "אם תרצו ( מס' 15 ) .

---