בתאריך 17 במרץ 2025 פרסם מבקר המדינה דוח חמור הקובע כי משרד האנרגיה והתשתיות אינו מפקח כראוי על כריית חומרי החציבה של מפעלי ים המלח. לפי הדוח, המדינה עלולה הייתה להפסיד בעשור האחרון כ-120 מיליון שקלים, זאת מכיוון שהחברה לא נדרשה לשלם על פעולות הכרייה שביצעה.

קרא את הדו"ח, לחץ כאן

הדוח, שפורסם בתחילת השבוע, מעלה שאלות נוקבות בנוגע לפיקוח הממשלתי על משאבי טבע רגישים באזור ים המלח, ומצביע על פגיעה אפשרית בקופה הציבורית בסכומים משמעותיים. הטענה המרכזית בדוח היא שמשרד האנרגיה והתשתיות לא אכף את חובות התשלום על מפעלי ים המלח בגין חומרי חציבה, דבר שהוביל לאובדן הכנסות ניכר למדינה.

בתגובה לדוח החריף ולכתבה של מערכת "מעקב", מיהר משרד האנרגיה והתשתיות למסור למערכתנו תגובה, למעשה תשובה רשמית המכחישה את ממצאי המבקר. בתשובה נמסר: "לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה. מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות".

משרד האנרגיה הוסיף בתגובתו כי "חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת 'מפעלי ים המלח', בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון". המשרד טען עוד כי הוא "עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות".

למעשה, במילים פשוטות, משרד האנרגיה והתשתיות טוען שמבקר המדינה מטעה את הציבור בפרשנותו. עמדה זו מעלה שאלות כבדות משקל לגבי המחלוקת המשפטית והמקצועית בין שני גופים ממשלתיים בכירים.

מה שמעניין במיוחד הוא הפער בין היקף הדוח המפורט של מבקר המדינה, שהתפרס על פני מספר עמודים והציג ניתוח מעמיק, לבין תגובת משרד האנרגיה והתשתיות שהסתכמה בארבעה משפטים ארוכים בלבד. בעוד שדוח המבקר מציג תמונה רחבה ומבוססת, תגובת המשרד מצומצמת יחסית ומתמקדת בפרשנות משפטית שונה לגבי חובות התשלום.

יש לציין כי המחלוקת נסובה סביב פרשנות של פקודת המכרות והאם היא חלה על מפעלי ים המלח. משרד האנרגיה טוען כי מחצבות בתחום הזיכיון המשמשות את בעל הזיכיון לצרכיו ולא למסחר פטורות מרישיון ומתשלום, בעוד שעמדת המבקר שונה.

בולטת בהיעדרה היא תגובת המשרד להגנת הסביבה, שלמרות פנייה בנושא, לא טרח להגיב לכתבה. זאת למרות שהנושא כולל היבטים סביבתיים משמעותיים הקשורים לשיקום אתרי כרייה באזור רגיש אקולוגית כמו ים המלח.

כפי שעולה מהמחלוקת, הויכוח נוגע לא רק להיבט הכספי של אי-גביית תשלומים על הכרייה, אלא גם לנושא הפיקוח והשיקום הסביבתי. משרד האנרגיה טוען כי חובת השיקום מוטלת ממילא על מפעלי ים המלח מתוקף הזיכיון, בעוד שדוח המבקר מרמז על פיקוח לקוי בתחום זה.

מעניין לציין כי מבקר המדינה, כגוף ביקורת עצמאי, אין לו אינטרס לפגוע בשמו הטוב של משרד ממשלתי שלם, ומכאן שפרסום ממצאים כה חמורים נעשה לאחר בדיקה יסודית ומעמיקה. עם זאת, תגובת משרד האנרגיה מעלה שאלות לגבי פרשנות החוק הנכונה במקרה זה.

בשלב זה, התמונה המלאה בנוגע לפיקוח על כריית חומרי חציבה בים המלח אינה ברורה לחלוטין. מצד אחד עומד דוח מבקר מפורט הטוען לליקויים חמורים בפיקוח ולאובדן כספי משמעותי, ומצד שני עומד משרד האנרגיה הטוען לפרשנות חוקית שונה ולקיום ביקורות תקופתיות על הכרייה.

המחלוקת בין הגופים הממשלתיים עשויה להוביל לדיון ציבורי רחב יותר על ניהול משאבי הטבע של ישראל, על הפיקוח על חברות פרטיות הפועלות בזיכיון ממשלתי, ועל שאלת האיזון בין פיתוח כלכלי לבין שמירה על הסביבה והבטחת הכנסות ראויות לקופת המדינה.

בשורה התחתונה, בעוד שמבקר המדינה מצביע על כשל פיקוחי ואובדן הכנסות של כ-120 מיליון שקלים, משרד האנרגיה והתשתיות דוחה את הטענות ומציג פרשנות חוקית שונה. כרגע, הציבור הוא שיצטרך להחליט איזו עמדה משכנעת יותר, תוך המתנה להתפתחויות נוספות בסוגיה מורכבת זו.

הפוסט ויכוח על 120 מיליון: המבקר נגד משרד האנרגיה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בדוח מיוחד וחריף שפרסם לאחרונה מבקר המדינה, נחשפים כשלים חמורים באופן שבו המדינה מפקחת על פעילותה של חברת מפעלי ים המלח. הדוח מצביע על התנהלות בלתי תקינה של הרשויות השונות, שמשמעותה פגיעה בסביבה ואובדן הכנסות למדינה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

מפעלי ים המלח, שפועלת מכוח זיכיון להפקת מחצבים באזור, מחזיקה בשטח עצום שגודלו פי 11 משטחה של תל אביב. למרות ההיקף המשמעותי של הפעילות, הדוח מגלה כי משרדי הממשלה כשלו באופן מערכתי בפיקוח על פעילות החברה.

אחד הממצאים המטרידים ביותר נוגע להתנהלות המשרד להגנת הסביבה. על פי הדוח, המשרד לא הקפיד לקבוע תנאים סביבתיים נחוצים ברישיון העסק של מפעלי ים המלח. התוצאה הישירה של מחדל זה היא סדרה של תקלות ודליפות בתשתיות החברה, שהובילו לנזק סביבתי נרחב באזור הרגיש אקולוגית של ים המלח.

התמונה המצטיירת מהדוח מדאיגה במיוחד לנוכח העובדה שמדובר באזור בעל חשיבות סביבתית, תיירותית וגיאולוגית ייחודית. ים המלח, שסובל ממילא מבעיות אקולוגיות חמורות ומתהליך התייבשות מואץ בעשורים האחרונים, נפגע עוד יותר כתוצאה מהיעדר פיקוח ראוי.

בנוסף לכשלים בהגנה על הסביבה, הדוח חושף גם התנהלות בעייתית של משרד האנרגיה והתשתיות. על פי המבקר, המשרד אינו מפקח כנדרש על כריית חומרי החציבה שמבצעת חברת מפעלי ים המלח. ההערכה המוצגת בדוח מטרידה במיוחד: המדינה הפסידה בעשור האחרון כ-120 מיליון שקל כתוצאה מכך שהחברה לא נדרשה לשלם על פעולות הכרייה שביצעה.

מבקר המדינה מדגיש בדוח את החשיבות של פיקוח ממשלתי אפקטיבי על חברות שמנצלות משאבי טבע השייכים לציבור. הכשלים שנחשפו מעלים שאלות קשות לגבי האיזון בין פיתוח כלכלי לבין הגנה על הסביבה, ולגבי האופן שבו המדינה מגנה על האינטרס הציבורי בניהול משאבי הטבע.

פנינו באופן רשמי לרשויות הרלוונטיות לקבלת תגובתן לממצאים החמורים, אך נכון לשעת פרסום הכתבה טרם התקבל מענה. יש לציין כי הדוח מחייב את הרשויות להגיב ולהציג תוכנית לתיקון הליקויים, אך טרם ברור האם וכיצד יתמודדו משרדי הממשלה עם הביקורת הנוקבת.

המשרד להגנת הסביבה יצטרך להסביר כיצד אפשר שתקלות ודליפות גרמו לנזק סביבתי נרחב, ומדוע לא נקבעו תנאים סביבתיים מספקים ברישיון העסק של החברה. במקביל, משרד האנרגיה והתשתיות יידרש להתמודד עם הטענות בדבר אובדן עשרות מיליוני שקלים לקופת המדינה כתוצאה מהיעדר פיקוח על פעולות הכרייה.

דוח זה מצטרף לשורה של דוחות ביקורת שפרסם מבקר המדינה בשנים האחרונות בנושא ההגנה על הסביבה והפיקוח על ניצול משאבי טבע. כפי שעולה מהדוח, למרות התקדמות מסוימת בתחום, עדיין קיימים פערים משמעותיים ביכולת הפיקוח של המדינה.

בעוד שחברת מפעלי ים המלח ממשיכה להפיק רווחים משמעותיים מניצול משאבי הטבע באזור, נראה כי האינטרס הציבורי – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה סביבתית – אינו מקבל את ההגנה הראויה מצד הרשויות האמונות על כך.

הדוח ממחיש את נחיצותם הבלתי מעורערת של מוסדות ביקורת אוטונומיים, דוגמת משרד מבקר המדינה, אשר ביכולתם לחשוף ליקויים מבניים במנגנוני השלטון ולהטמיע ערכי שקיפות ונשיאה באחריות בתהליך ניהול נכסי הציבור. נוכח היעדר פיקוח ממלכתי יעיל, ניצב מבקר המדינה כחומת המגן האחרונה על זכויות הכלל והאינטרס הציבורי.

התובנות העולות מן הדוח מבליטות את הכורח בהתעצמות מערכי הפיקוח והאכיפה, בהעמקת השקיפות בהתנהלותם של תאגידים הממצים את אוצרות הטבע השייכים לכלל, ובשמירה קפדנית על שיווי משקל הולם בין קידום הפיתוח המשקי לבין שימור ערכי הסביבה. המשימה הניצבת כיום בפתחן של הרשויות היא להמיר את ממצאי הדוח למתווה פעולה אפקטיבי אשר ימנע את המשך הפגיעה במארג האקולוגי ובמשאבי הציבור.

קרא את הדו"ח, לחץ כאן

עדכון (20.03.2025):

למערכת 'מעקב' נמסרה תגובה מדוברות משרד האנרגיה והתשתיות:

לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה.

מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות.

חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת "מפעלי ים המלח", בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון.

המשרד עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות.

הפוסט הרס ים המלח בחסות הממשלה הופיע לראשונה ב-מעקב.