שני רגינסקי, שניהלה את גן הילדים "משפחתון פרח", מצויה במרכזה של מערכה משפטית וציבורית מורכבת. בית המשפט קבע כי התנהלותה במסגרת הגן לא הייתה תקינה, והמדינה הוציאה צו סגירה למוסד לאחר שנמצאו בו ליקויים חמורים. למרות זאת, לטענת הורים שילדיהם למדו במוסד, רגינסקי ממשיכה לנקוט בצעדים משפטיים נגדם, כאשר השלכות הפגיעה חורגות הרבה מעבר לגבולות הסכסוך המקורי.

הורים מתארים תקופה שבה ילדיהם למדו ב"משפחתון פרח" כתקופה קשה ומטלטלת. לדבריהם, ילדים חזרו לבתיהם עם חבלות פיזיות, מצוקות נפשיות ותגובות התנהגותיות חריגות. כאשר נחשפו פסקי הדין וההחלטות הרשמיות נגד רגינסקי, החליטו ההורים להפסיק את התשלומים ולהוציא את ילדיהם מהמסגרת. בתגובה, לטענתם, פתחה רגינסקי נגדם תיקים בלשכת ההוצאה לפועל – מהלך שיש לו השלכות הרסניות על דירוג האשראי והמוניטין הכלכלי של המשפחות.

מערכת האשראי הישראלית רואה בפתיחת תיק בהוצאה לפועל אחת מהפגיעות המשמעותיות ביותר בנתוני האשראי של אדם. המידע מועבר באופן מיידי למערכת נתוני האשראי של בנק ישראל ולחברות דירוג פרטיות כמו BDI, ומרגע זה נחשב החייב כבעל פרופיל סיכון גבוה. דירוג האשראי, שנע בדרך כלל בין 300 ל־1000 נקודות, עלול לרדת בעשרות ואף מאות נקודות בעקבות רישום יחיד. ירידה כזו גוררת אחריה קשיים ממשיים בקבלת הלוואות, אישור כרטיסי אשראי, מימון משכנתה, ולעיתים אף השפעה על סיכויי קבלה לעבודה. גם לאחר סגירת התיק, הרישום השלילי נשמר בדוח האשראי למשך תקופה של שלוש עד חמש שנים.

המערכת המשפטית אינה בוחנת את המניע מאחורי פתיחת התיק. אין חקירה של השאלה האם מדובר בגביית חוב לגיטימית או בשימוש במנגנון משפטי מתוך כוונות נקמה או פגיעה. די בחתימה על הסכם או בהמחאה כדי לאפשר את פתיחת התיק, והנטל להוכיח את אי הצדקתו מוטל על החייב. ההורים נאלצים להגיש התנגדויות, לשכור ייצוג משפטי, ולהתמודד עם הליכים מורכבים ומתישים שיכולים להימשך חודשים ארוכים ואף שנים – וכל זאת במטרה להוכיח כי פתיחת התיק נעשתה שלא בתום לב.

הפרשה סביב "משפחתון פרח" חורגת מגדר סכסוך עסקי שגרתי. מאחורי המסמכים המשפטיים והטפסים הבירוקרטיים מסתתרות משפחות שמתארות טראומה אמיתית. ילדיהם, לפי עדויות ההורים, חזרו מהגן עם סימני מצוקה פיזיים ונפשיים, וחלקם מתקשים עד היום לשוב למסגרת חינוכית כלשהי. המדינה, לאחר סדרת בדיקות, מצאה כי בגן קיימים ליקויים חמורים והורתה על סגירתו – צעד חריג ונדיר המעיד על חומרת הממצאים שהתגלו.

דאז הוגש ערעור על פסק הדין, אך בית המשפט המחוזי נקט כלפי רגינסקי בקו תקיף אף יותר. גם בערעור נפסקו הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח, בהן חויבה רגינסקי לשאת. מדברי פסק הדין של בית המשפט המחוזי עולה כי הגננות שעבדו בגן שבבעלות רגינסקי נעצרו – נתון המעורר חשד כבד ביותר.

• ציטוטים מתוך פסק הדין של בית המשפט המחוזי – דברים המתייחסים לגב’ רגינסקי ולגן שהיה תחת ניהולה:

למרות צו הסגירה והממצאים, רגינסקי ממשיכה, לפי טענות ההורים, בניסיונות פגיעה משפטית וכלכלית. המשפחות, שכבר ספגו פגיעה רגשית וכלכלית בשל התקופה בה למדו ילדיהם בגן, נאלצות להתמודד עם תיקים פתוחים בהוצאה לפועל, רישומים שליליים במערכת האשראי הלאומית, ועוגמת נפש מתמשכת.

ההשלכות של פתיחת תיק בהוצאה לפועל הן הרסניות כמעט לכל אדם. מעבר לנזק הכלכלי המיידי, הרישום גורר אחריו סטיגמה של חוסר אמינות פיננסית. אדם בעל תיק פעיל נתפס כלווה מסוכן, בנקים מסרבים לאשר לו מסגרות אשראי, חברות סליקה מטילות מגבלות, ובמקרים מסוימים גם מעסיקים בוחנים את נתוני האשראי לפני קבלת החלטה על העסקת עובד.

מומחים למערכות אשראי מדגישים כי במקרים כאלה חיוני לפעול במהירות: להגיש התנגדות מנומקת, לבקש ביטול התיק, או להגיע להסדר על מנת לצמצם את היקף הנזק. עם זאת, גם לאחר סיום ההליך המשפטי, דירוג האשראי אינו משתקם באופן מיידי. בנק ישראל שומר את הנתונים השליליים במערכותיו למשך שלוש שנים ממועד סגירת התיק, ובמקרים חריגים אף למשך חמש שנים.

דוגמה מספרית ממחישה את ממדי הפגיעה בצורה מוחשית: אדם שדירוג האשראי שלו עמד על 820 נקודות – ציון גבוה ביותר המעיד על אמינות פיננסית מעולה – עלול לראות את הציון שלו צונח ל-500 נקודות בעקבות תיק יחיד שנפתח נגדו. המשמעות המעשית היא מעבר ממעמד של "לווה מועדף" עם גישה להטבות ולריביות נמוכות, למעמד של "לווה מסוכן" עם ריביות גבוהות ודחייה אוטומטית ברוב בקשות ההלוואות.

לטענת ההורים, במקום לגלות אחריות ולבקש סליחה מהילדים והמשפחות שנפגעו, רגינסקי בחרה להמשיך את המאבק באמצעים משפטיים וכלכליים. בעוד שגן הילדים שניהלה נסגר בצו של המדינה בשל ממצאים חמורים, נותרו ההורים להתמודד לבד עם ההשלכות – הן על ילדיהם והן על עתידם הכלכלי.

מקרה זה חושף פן מטריד במערכת החינוך הפרטי ובמערכות האכיפה והפיקוח: כיצד גורם שנמצא בעמדת כוח מול הורים יכול, גם לאחר שנקבע כי ניהל מוסד באופן לא תקין, להשתמש במנגנוני החוק כדי להטיל על אותם הורים נזק נוסף. עבור משפחות רבות, "משפחתון פרח" הפך לשם נרדף לסיוט מתמשך – לא רק בשל האירועים שהתרחשו בין קירות הגן, אלא בעיקר בשל מה שהגיע לאחר מכן: תיקים בלשכות ההוצאה לפועל, רישומים שליליים בדוחות האשראי, ופגיעה ממושכת במוניטין הכלכלי.

הורים שנפגעו מציינים כי הם מצפים שהרשויות הממשלתיות ישלימו את עבודתן ויוודאו כי מי שנמצא אחראי למחדלים חמורים לא יוכל לשוב ולנהל מסגרת חינוכית בעתיד. עד אז, הם ממשיכים להתמודד עם השלכות שהחלו בגן ילדים קטן – והמשיכו עמוק אל תוך חייהם הפרטיים, משפחותיהם ועתידם הכלכלי.

לעיון בכל הכתבות שפורסמו על גב' שני רגינסקי – לחצו כאן

הפוסט שני רגינסקי: גן נסגר בצו – הורים נרדפים ומוטרדים הופיע לראשונה ב-מעקב.

זו הייתה אמורה להיות פעילות רגילה במעון יום. ליצן הגיע לבדר את הילדים, והגננת הכינה את המצלמה כדי לתעד רגעים משמחים. אבל מה שהתרחש ביום שבת השבוע עבר כל גבול של הגיון וצלח קווים אדומים בסיסיים בטיפול בילדים.

מורן ברכה, אם לילד במעון, הגישה תלונה במשטרה לאחר שלטענתה ליצן קשר את בנה לכיסא והדביק לו דבק על הפה במהלך הפעילות. הסיבה? הילד קם מהמקום פעמים רבות, והליצן החליט לפתור את ה"בעיה" בדרך שמזעזעת.

"בואי נקשור אותו לכיסא ונצלם לאמא"

לדברי האם, הגננת סיפרה לה כי הליצן אמר: "בואי נקשור אותו לכיסא, נצלם לאמא ונגיד שסוף סוף הצלחנו להושיב אותו". ואכן, הגננת צילמה את הילד הקשור ושלחה את התמונה לקבוצת הווטסאפ של הורי הגן.

"הלב שלי נשבר והדמעות שלי לא מפסיקות לרדת עד עכשיו, לא מצליחה להתאושש מהתמונה הזאת", כתבה האם בפוסט פייסבוק שעורר סערה ציבורית. "אחרי שצרחתי עליה היא מחקה את התמונות שלו מהקבוצה בטענה שאני חלילה לא ארגיש לא נעים".

המקרה חושף במלוא חריפותו את הבעיות המבניות במערכת החינוך לגיל הרך. מדובר לא רק במעשה בודד של שיקול דעת לקוי, אלא בכישלון מערכתי שמערב מספר רמות: הליצן שביצע את המעשה, הגננת שהשתתפה בו וצילמה, המנהלת והמפקחת שטיפלו בתגובות מזלזלות.

תגובות זלזוליות מהרשויות החינוכיות

התגובות של נציגי המערכת החינוכית מעידות על תרבות ארגונית מטרידה. המנהלת טענה שהמעשה נמשך "לשנייה" בלבד, כאילו משך הזמן הוא הבעיה העיקרית. המפקחת, שאמורה לייצג סמכות פיקוח עליונה, כינתה את המקרה "בדיחה לא מוצלחת" ונטענה ש"נעשתה טעות".

"כאילו הם שברו איזשהו חפץ בטעות", מגיבה האם בכאב. התגובות הללו מעידות על חוסר הבנה יסודי של חומרת המעשה ושל הפגיעה הפסיכולוגית שנגרמת לילד כשמגבילים אותו בכוח בסביבה שאמורה להיות בטוחה עבורו.

קשירת ילד לכיסא והדבקת דבק על פיו אינם "טעות" או "בדיחה לא מוצלחת". מדובר במעשה שעלול להיחשב כהתעללות בקטין ותקיפה, ובוודאי כהפרה חמורה של זכויות הילד לכבוד, לביטחון ולשלמות גופנית.

מה בין "בדיחה" לבין פגיעה חמורה?

האירוע המדובר מזעזע בכל קנה מידה. קשירת ילד לכיסא והדבקת דבק על פיו, אפילו "בצחוק", אינם אלא פגיעה חמורה בכבודו, בזכויותיו ובבטחונו של הילד. מה עוד כאשר הצוות החינוכי אינו פועל בהסכמה לפעולה זו, אלא מתעד אותה ואף מפיץ אותה להורים, מבלי לחשוב על ההשלכות הנפשיות.

התייחסויות קלילות ואפילו מזלזלות כגון "בדיחה לא מוצלחת" אינן מתקבלות על הדעת ומסכנות את רווחת הילדים. הן משדרות מסר שהפגיעה בילדים אינה נושאת תוצאות ראויות, ויוצרות מתכון למחדלים חוזרים.

מערכת נטולת בקרה ופיקוח

המקרה מאיר באור חד את הבעיות המבניות במערכת החינוך לגיל הרך. איך אפשר שליצן חיצוני, שלא עבר בדיקות ביטחון מעמיקות, יקבל גישה לילדים? איך אפשר שגננת תשתתף במעשה כזה ואף תצלם אותו? איך אפשר שמנהלת ומפקחת יזלזלו בחומרת המקרה?

יוליה ברזני מטעם מיזם "שומרת הטף" מציינת: "המקרה הזה חושף בפנינו את הסכנה שגלומה במסגרת חינוכית נטולת נהלים מסודרים ושגרות עבודה איתנות – מקום שיכול במהרה להפוך לאזור חשוך, שבו הילדים לא מקבלים את ההגנה והבטחון להם הם ראויים. אין זמן לזלזל יותר: על הרשויות המקומיות לקחת אחריות מלאה, להעצים את הצוותים החינוכיים, להעניק להם הכשרות יומיומיות וללוות אותם בתמיכה בלתי מתפשרת – רק כך נוכל להבטיח שהילדים שלנו יגדלו בסביבה שמכבדת, שומרת ומחבקת".

• "שומרת הטף" – מיזם להגן על זכויות ילדים, בראשות הגב' הדס חכימי, מתמקד בטיפול ומסגרות חינוכיות

הדברים מעלים שאלות קשות על איכות ההכשרה של צוותים חינוכיים, על מנגנוני הפיקוח הקיימים ועל התרבות הארגונית במעונות יום. אם גננת מנוסה לא מבינה שקשירת ילד היא מעשה בלתי מקובל, מה זה אומר על ההכשרה שקיבלה ועל הנחיות העבודה במעון?

שאלות קשות לרשויות

במסגרת בדיקת המקרה, מערכת "מעקב" פנתה הן למשטרת ישראל והן למשרד החינוך בשאלות חדות. למשטרה נשאלו שאלות על סטטוס החקירה, מהלך איסוף הראיות והגנה על הילד הנפגע. למשרד החינוך הופנו שאלות על נהלי הפיקוח, ההכשרה של צוותים והטיפול במקרה הספציפי.

• פנייה למשטרת ישראל
  הפנייה כללה שאלות מכריעות בדבר סטטוס התלונה שהוגשה על ידי האם, מהלך החקירה שהחלה, מעמדם המשפטי של המעורבים, והצעדים שננקטים על מנת להגן על הילד מפגיעה עתידית.

המערכת דרשה לדעת אם התקיימה חקירה, מי החוקרים הממונים, האם נלקחו עדויות מהמעורבים – כולל הילד עצמו, האם נתפסו ראיות כגון התמונות ושליחתן בקבוצות הוואטסאפ, ומה מעמדם המשפטי של הליצן, הגננת ומנהל המעון. כמו כן, התבקשה התייחסות לשאלה כיצד מטפלים במשטרה בעדות קטין במקרים מסוג זה, האם נעשה שימוש בעובדים סוציאליים או פסיכולוגים, ומה תהליך השמירה על בטחון הילד בהמשך.

• פנייה למשרד החינוך
  המשרד התבקש להתייחס לעמדתו לגבי האירוע, האם קשירת ילד לכיסא נחשבת למעשה מקובל או פסול במסגרת חינוכית, מהם הנהלים הקיימים למניעת מקרים כאלה, איך נבחרים ומפוקחים אנשי צוות חיצוניים כמו ליצנים, ואיך מתבצעת הכשרת הצוותים בנושא זכויות הילד.

בנוסף, משרד החינוך התבקש למסור אם נעשתה בדיקה במעון והאם ננקטו צעדים כלפי הצוות המעורב, וכן אם יש כוונה לבצע שינויים או להחמיר נהלים בעקבות האירוע. המשרד התבקש גם לפרט את מדיניות הפיקוח והפיקוח על תיעוד פעילויות במעונות.

מדובר בשאלות שהתשובות עליהן יקבעו האם המקרה יטופל כאירוע חריג שיוביל לתיקונים מערכתיים, או כ"תאונת עבודה" שתישכח במהרה. ההורים והציבור רשאים לדעת מה הצעדים שננקטים כדי למנוע הישנות של מקרים דומים.

הפגיעה בילד – מעבר לפיזי

חשוב להבין שהפגיעה בילד במקרה זה חורגת מהגבלה הפיזית. ילד שנקשר לכיסא על ידי מבוגרים במקום שאמור להיות בטוח עבורו, עלול לפתח טראומה שתלווה אותו זמן רב. האמון הבסיסי שלו במבוגרים ובמסגרת החינוכית נפגע, והוא עלול לפתח חרדות וקשיים התנהגותיים נוספים.

הצילום של הילד הקשור והשליחה לקבוצת ההורים מחמירים את הפגיעה. מדובר בהשפלה פומבית של קטין, במעשה שעלול להיחשב כפגיעה בפרטיותו ובכבודו. העובדה שהגננת מחקה את התמונות רק לאחר מחאת האם מעידה על חוסר הבנה של חומרת המעשה.

המקרה דורש תגובה מערכתית מקיפה. לא מספיק לטפל בגורמים הספציפיים – יש צורך בבחינה מחודשת של נהלי העבודה, ההכשרה והפיקוח במעונות יום ברחבי הארץ.

כפי שמציינת ברזני: "על הרשויות המקומיות לקחת אחריות מלאה, להעצים את הצוותים החינוכיים, להעניק להם הכשרות יומיומיות וללוות אותם בתמיכה בלתי מתפשרת – רק כך נוכל להבטיח שהילדים שלנו יגדלו בסביבה שמכבדת, שומרת ומחבקת".

הציבור זכאי לתשובות ברורות מהרשויות. איך יתכן שמקרה כה חמור התרחש ללא שום מנגנון בקרה? מהם הצעדים שננקטים נגד המעורבים? איך מתכוונים למנוע הישנות של מקרים דומים?

משרד החינוך חייב להציג תכנית פעולה מקיפה שתכלול חיזוק נהלי הפיקוח, שדרוג ההכשרה של צוותים חינוכיים והקמת מנגנונים יעילים לטיפול בתלונות. המשטרה חייבת לחקור את המקרה בצורה יסודית ולהבהיר מהם הכללים המשפטיים הנוגעים לטיפול בילדים במסגרות חינוכיות.

המקרה הזה אינו יכול להיות נשכח כאירוע חריג. הוא חייב להוות נקודת מפנה בטיפול במערכת החינוך לגיל הרך, מערכת שבה נתונים הילדים הכי פגיעים בחברה שלנו. הזמן לפעולה הוא עכשיו, לפני שמקרה הבא יתרחש.

בנוגע לליצן שקשר ילד, משרד החינוך מגיב לנו:

בהתייחס לאירוע החריג במעון בהר חומה:
משרד החינוך מבהיר: מדובר באירוע חריג ביותר שבמרכזו מטפלת במעון. התיעודים שפורסמו מעלים חשש כבד להתנהלות החוצה כל גבול מקצועי, ערכי וחינוכי. מאחר שהנושא מצוי בחקירת משטרת ישראל, המשרד מנוע מלהרחיב עליו מבחינה תקשורתית. המשרד מלווה את הורי הפעוט ויפעיל את כל האמצעים שבסמכותו בהתאם לממצאי החקירה.

בנוסף, נמסר למערכת "מעקב" מטעם גורמי משטרת ישראל כי התיק נפתח והחקירה מתנהלת באופן יסודי ומקצועי. המשטרה מתייחסת ברצינות רבה למקרה זה, כמו גם לכל מקרה אחר שבו עולה חשד לעבירה על החוק. בחקירה מעורבים חוקרים מקצועיים, ביניהם גם חוקרים המתמחים בגיל הרך.

נכון לעכשיו, לא ניתן למסור פרטים נוספים אודות החקירה, לרבות שמו של הליצן, זאת מאחר שהמשטרה אינה מוסרת מידע על מהלכי החקירה. עם זאת, התיק פתוח ומתקיימת בו חקירה פעילה. נוסף על כך, הפיקוח על המקרה נמצא בידי עיריית ירושלים ומשרד החינוך, ועל כן ניתן לפנות אליהם לשאלות הנוגעות לפיקוח, למצלמות וכיוצא בזה.

ברור כי המשטרה חוקרת את הנושא לעומק ולוקחת ברצינות כל תלונה שהוגשה, ובמקרה הנוכחי התלונה הוגשה על ידי אמו של הילד.

התעללות בגני ילדים – כבר שגרה?

לצערנו, אין זה מקרה יחיד. אנו בצוות "מעקב" חשפנו לא מעט סיפורים אודות התעללויות בגני ילדים, ליווינו הפגנות רבות ופתחנו הליכים משפטיים נגד הגננות המעורבות.

באחד המקרים הבולטים, מופיע "משפחתון הפרח" בניהולה של הגב' שני רגינסקי מעפולה. בית המשפט קבע כי בגן זה אירעו התעללויות חמורות, וניתן צו סגירה מטעם משרד החינוך. למרות זאת, תיעדנו כי "משפחתון הפרח" מפרסם פעילות ומגייס ילדים לקייטנה – זאת אף על פי צו הסגירה. בעקבות תיעוד חד־משמעי וסיקור עיתונאי, פנתה מערכת "מעקב" למשרד החינוך, שענה במכתב רשמי: "משרד החינוך מבהיר כי למשפחתון 'הפרח' ניתן בעבר צו סגירה מנהלי וצווי סגירה שיפוטיים, אשר תוקפם עד ל־31 באוגוסט 2025. ככל שהמשפחתון ייפתח לפעילות בטרם עת וללא רישיון – הדבר יהווה עבירה, והמשרד יפעל נגדו במלוא הסמכויות העומדות לרשותו".

גב' שני רגינסקי סגרה את מספרי הטלפון והמיילים של מערכת "מעקב", ולכן לא הצלחנו לקבל תגובה רשמית מדוע, על אף הצו, דף העסקי של משפחתון "הפרח" ממשיך לפרסם פעילות.

• עיין בכל הכתבות הנוגעות לגן הילדים המנוהל על ידי גב' שני רגינסקי – לחץ כאן

מקרה נוסף תועד בחדרה, אשר כלל גם הפגנה וגם הליך משפטי – שבו מעורבת הגב' לבנה שם טוב, שנעצרה בעקבות חשיפת ההקלות שבגן, והייתה במעצר.

• קרא בעיון את כל הכתבות המתייחסות לגן הילדים המנוהל בידי גב' לבנה שם טוב – לחץ כאן

לצערנו, מקרים מסוג זה אינם נדירים כלל. תועדו עשרות מקרים של התעללויות בגני ילדים, אך נראה כי למשטרה אין די זמן וכוח אדם לטיפול הראוי בהם. בעוד המשטרה מטפלת במקרים אלה בצורה חלקית בלבד, הפרקליטות נמנעת מלהגיש כתבי אישום כנדרש. לעיתים נדירות בלבד, וככל הנראה, מקרים מועטים בלבד מגיעים לדיון בבתי המשפט. כמו כן, נראה כי גם משרד החינוך אינו מחזיק ביכולת הנדרשת לטיפול הולם במקרים אלו – וכל זאת על חשבון עתיד ילדינו.

אין מקום לוויתורים כשמדובר בבטחונם ורווחתם של ילדים. המסר חייב להיות ברור: כל מי שפוגע בילד במסגרת חינוכית יישא באחריות המלאה למעשיו, וכל מערכת שמזלזלת במקרים כאלה תעמוד לדין של הציבור.

עדכון (12.08.2025 | 21:20):

הפוסט כישלון מערכת החינוך: התעללות במעונות חושפת מציאות אפלה הופיע לראשונה ב-מעקב.