אריק (אריאל) בן דרור, אדם שהיה מוכר למשטרת ישראל והואשם במגוון עבירות חמורות, נמצא מת בביתו בקיסריה, מטרים ספורים מהווילה של בנימין נתניהו. המשטרה פרסמה כי יש חשד לרצח, בעקבות ממצאים מחשידים שהתגלו בזירה.

בן דרור, בן 47, נמצא בבוקר ה-27 במרץ 2025 מחוסר הכרה בווילה שבה פרצה שריפה. למרות מאמצי החייאה, מותו נקבע במקום. בתחילה נראה היה שמדובר במוות עקב שאיפת עשן, אולם צוות חוקרי משטרת תחנת חדרה גילו ממצאים שהובילו לפתיחת חקירת רצח.

מותו האפוף תעלומה של בן דרור מהווה אקורד סיום רב-עוצמה בפרשה סבוכה. לאורך שנים, כעולה מתחקירנו הראשוני ב"מעקב", ניהל בן דרור מערך הונאות מורכב ומתוחכם אשר הסב נזק לתיקפות אזרחים, בעת שהתהדר במעטה כוזב של איש שירות הביטחון הכללי והמוסד, ביצע מעשי תרמית פיננסיים, ולכאורה אף נקשר בפשעים מיניים חמורים.

תחקיר מקיף שפורסם ב-6 בינואר 2025 תחת הכותרת "חיי נוכל: אימפריית ההונאות והפשע של אריאל בן דרור" חשף לראשונה את היקף פעילותו הפלילית הנרחבת. התחקיר, שארך חודשים ארוכים, הציג כיצד הצליח בן דרור לבנות אימפריית הונאה המבוססת על התחזות, מרמה, ניצול מיני וקשרים מושחתים במערכת אכיפת החוק.

• קרא את התחקיר, לחץ כאן

בן דרור הציג את עצמו כמנכ"ל ובעלים של "קבוצת ההשקעות אינפיניטי", חברה שלכאורה מחזיקה במגוון עסקים והשקעות בארץ ובעולם. הוא טען שהחברה עוסקת ברכישת עסקים, שיפור יחס העלות-תועלת ומכירתם ברווח. כדי לשוות לעסקיו מראית עין של לגיטימיות, התהדר בצוות מומחים בתחומי פיננסים, שיווק, ייעוץ עסקי וניהול סיכונים.

אולם המציאות, כפי שנחשפה בתחקיר, הייתה שונה לחלוטין. מעיון ברישומי רשם החברות ובפורטל משרד המשפטים עלה כי החברה סווגה כ"חברה מפרה", משמעות הדבר היא כי החברה הפרה את הוראות הדין – נתון בעל חשיבות מכרעת עבור בעלי עסקים ומשקיעים פוטנציאליים.

מאחורי החזית המרשימה הסתתרה, על פי התחקיר, מערכת הונאה מתוחכמת, שמטרתה היחידה היתה גניבת פרטי זהות של לקוחות תמימים וביצוע עסקאות פיקטיביות בשמם. על פי עדויות אשר הגיעו לידי בתוקף תפקידי העיתונאי, בן דרור ניצל את תמימותם ומצבם הכלכלי הבלתי יציב של קורבנותיו באמצעות פרסומים מפתים אודות מתן הלוואות, ועודדם להגיש בקשות להלוואות, משכנתאות או מימון לרכישת כלי רכב. ברגע שהפקידו בידיו את פרטיהם האישיים, נפלו הללו למלכודת מחוכמת אשר נטמנה להם. בן דרור התחכם לזייף ייפויי כוח ולהטביע עליהם חותמות של עורכי דין ללא ידיעתם, תוך שהוא מנצל את פרטיהם האישיים של קורבנותיו לביצוע עסקאות רחבות היקף – הכל בהיעדר ידיעתם המוחלט.

במרכז מערכת ההונאות המתוחכמת בתחום הרכב עמדו, לפי התחקיר, אריאל בן דרור וסבתו, הגברת דולי בורובסקי. שיטת ההונאה התבססה על שיתוף פעולה הדוק בין מספר גורמים: באמצעות שימוש בחותמת עורך דין ובזיוף של ייפוי כוח (העו"ד שזיהינו טוען כי בן דרור עשה שימוש בחותמת שלו), מגרש רכבים שהיה מודע למעשי התרמית, ועובדים בחברות אשראי שקיבלו שוחד.

מנגנון ההונאה פעל כך: חברת האשראי העניקה מימון לרכישת רכב שכביכול נמצא במגרש. בפועל, הרכב נרשם על שם הגברת בורובסקי, כאשר נכדה, בן דרור, היה המשתמש בפועל ברכב. הכספים מהמימון התחלקו בין המעורבים בפרשה – בן דרור, מגרש הרכבים, עורך הדין ונציג חברת האשראי.

הקורבן, שפרטי זהותו נגנבו או לעיתים נמסרו תחת איומים, נותר עם חוב ההלוואה. במקביל, הרכב נרשם זמנית על שמו, אך הוא מעולם לא החזיק במפתחותיו. בן דרור השתמש ברכב באופן חופשי, כאשר כל הדו"חות והקנסות הושתו על הקורבן חסר האונים.

בזירת העסקים והמסחר הצליח בן דרור להפיל ברשתו גם אנשי עסקים מתוחכמים שחיפשו אפיקי השקעה, כאשר נפלו קורבן למצגי השווא המתוחכמים שהוא רקם. כדי לשכנע את קורבנותיו באמינותו, בן דרור ניהל אורח חיים ראוותני. הוא התהדר ברכבי יוקרה והתגורר בווילה מפוארת. אולם התחקיר חשף כי כל הרכבים נרכשו במרמה ונרשמו על שמות של אנשים תמימים, שלעיתים לא היו מודעים כלל לכך שהם הבעלים הרשומים של כלי הרכב.

אך ההונאות הכספיות היו רק קצה הקרחון של מסכת הפשעים המיוחסת לבן דרור. התחקיר חשף גם שורה של תלונות על אונס ואלימות מינית.

במקרה אחד שנחשף בתחקיר, סיפרה אחת הקורבנות כיצד הגיעה לביתו של בן דרור לצורך קבלת הלוואה של 5,000 שקלים. "הוא הזמין אותי לאכול סושי ולחתום על החוזה", היא צוטטה. "הוא שם סם בכוס שלי. התעוררתי אחרי שעות והבנתי שנאנסתי". כשאיימה להתלונן במשטרה, בן דרור הפעיל עליה לחץ כבד. "הוא אמר שיש לו סרטונים של האקט המיני, שהוא מקורב לתחנת נתניה, ושאם אתלונן הוא יהפוך את התלונה נגדי ויטען שניסיתי לסחוט אותו".

לפי עדויות נוספות, נשים במצב כלכלי קשה היו מגיעות למשרד של בן דרור כדי לקחת הלוואה בעקבות פרסום של החברה הפיננסית שלו. שם, לכאורה, היה שם להן סם אונס ותוקף אותן באופן אכזרי. בכתבה צוין מקרה אחד לפחות של הגשת תלונה, אך התיקים נסגרו באופן שתואר כמסתורי, בדומה לנסיבות מותו.

בנוסף להאשמות החמורות בתחומים המיניים והכלכליים, נראה כי בן דרור הואשם אף במזימת הונאה רחבת היקף, הנוגעת לתרומות המיועדות לרווחת חיילי צבא ההגנה לישראל. מנגנון התרמית התבסס על התחזותו למנהלה הכללי של עמותה אשר ייעודה גיוס משאבים לטובת רווחת לוחמי צה"ל. במסגרת התחבולה המתוחכמת, הצליח בן דרור להסיט את דעתו של איש עסקים מן המגזר הדתי, אשר עיסוקו בתחום הנדל"ן, ולשכנעו להעביר לכאורה לקרן הנטענת סכום נכבד המוערך בכ-650,000 שקלים חדשים.

כאשר התורם ביקש אסמכתא לצורך דיווח לרשויות המס, בן דרור נמנע מלהמציא קבלה כנדרש. בתגובה לדרישות חוזרות ונשנות, החל בן דרור להפעיל לחץ על התורם באמצעות איומים, תוך שהוא מתחזה לאיש שירות הביטחון הכללי והמוסד, וטוען כי מדובר בפעילות התרמה חשאית.

דפוס התנהגות פלילי נוסף שיוחס לבן דרור היה בהתנהלותו מול משכירי נכסים. במסגרת פעילותו, הוא נהג להתגורר בדירות ובתים שונים, תוך הימנעות שיטתית מתשלום שכר דירה, ומעבר תכוף בין נכסים בשל מרדף נושים.

לאחרונה התגלו חשדות חמורים בקיסריה, שם הוא סירב לשלם את חובותיו למשכיר הנכס, תוך שימוש באיומים. בדומה לכך, בשנת 2023 נפתח הליך משפטי נגדו בעקבות אי-תשלום שכר דירה לאבי קירון. בן דרור לא הסתפק באי-התשלום, אלא אף פעל להכפשת שמו הטוב של קירון באמצעות טענות חסרות בסיס שהוגשו לבית המשפט, ללא כל תימוכין או ראיות מבססות.

סבתו של בן דרור, הגברת דולי בורובסקי, המשיכה להיות שותפה פעילה במערך ההונאות שלו, לפי התחקיר. שמה הופיע באופן שיטתי על גבי חוזי השכירות, במה שנראה כניסיון מתוחכם להסוות את מעורבותו הישירה בעסקאות הנדל"ן המפוקפקות.

דפוס הונאה שיטתי נוסף שיוחס לבן דרור היה אי תשלום לספקים ולעובדים. הוא הפעיל דפוס זה כלפי נותני שירותים, ובהם: עובדי ניקיון, קבלני שיפוצים ומטפלות סיעודיות שהועסקו בטיפול בסבתו. בין חובותיו הבלתי משולמים צוינו: חוב לפנסיון כלבים בסך 3,500 ש"ח, חוב לקבלן שיפוצים בסך 46,000 ש"ח, וחובות נוספים לעובדת הניקיון ולמטפלת הסיעודית.

עוד עניין תמוה אשר ראוי לציון: במסגרת תחקירנו (06.01.25) חשפנו לפחות שני מקרי תלונות אשר הוגשו כנגד בן דרור. המקרה הראשון עניינו אונס אכזרי, והמקרה השני כרוך בהתחזות, זיוף מסמכים, מרמה, קבלת דבר במרמה, הונאות, גזל ורמאות.

התיקים הללו נסגרו באורח מסתורי ומזורז, בדומה למותו של הנוכל בן דרור. משמע, נראה כי כלל לא נחקרו לעומקם — אבסורד. ברם, ייתכן כי לאבסורד זה קיימת סיבה נסתרת (במדינת ישראל רשויות האכיפה אינן סוגרות תיקים שלמים ללא סיבה מוצדקת — הסיקו בעצמכם את המסקנות הנדרשות).

באותה עת נפתחו התיקים בתחנת נתניה, אך הם נסגרו תוך זמן קצר. לפיכך פנינו למחלקה לחקירות שוטרים — ואולם גם שם הוחלט על סגירת התיק. בנוסף, פנינו לראש העיר, הגברת מרים פיירברג-איכר — אך לא נתקבל מענה הולם או מקצועי.

שררה תחושה כי למר אריק בן דרור הכל הותר. מחד גיסא, הגברת מרים פיירברג-איכר יוצאת בנחרצות כנגד אייל גולן על התנהגות בלתי ראויה, ומאידך גיסא, בעיר שבראשה היא עומדת, תיקים נגד הרמאי האמיתי נסגרים — והכל כשורה!

• לקריאת הכתבה, לחץ כאן

(את כל זאת כבר פרסמנו, וכעת אנו אך מחדדים את הדברים. לאחר הסרת צו איסור הפרסום, נחשוף עניינים נוספים)

כעת, עם הסתלקותו מן העולם של בן דרור, מתעוררות תהיות רבות באשר לנסיבות מותו המסתורי והזיקה האפשרית למארג הפשיעה המסועף אשר ניהל. האם מדובר בסילוק חשבונות? האם מי מקורבנותיו החליט ליטול את החוק לידיו? או שמא מדובר בהתרחשות אחרת הקשורה לפעילותו העבריינית רבת-הפנים?

הנוכל אמנם איננו עוד, אך שותפיו ומסייעיו בביצוע הונאות, זיופי מסמכים, גניבת תעודות זהות, תרמיות, איומים, התחזות לאנשי ביטחון (שב"כ), שקרים ומרמה, נותרו וימשיכו, ככל הנראה, לפעול בחסות נוכל אחר.

התחקיר הבא, אשר יעורר עניין רב אף יותר, יחשוף יריבים של בן דרור אשר לבסוף, ככל הנראה, היו לבני בריתו. זאת לאחר ביטול צו איסור הפרסום אשר עודנו בתוקף על חלקים מן הפרשה.

דוברות כבאות והצלה לישראל:

שריפת מבנה פרטי בן 2 קומות  ברחוב עופרני בקיסריה

בשעה 07:01 (27.03.2025) התקבל דיווח במוקד 102 של מחוז חוף על שריפת מבנה פרטי בן 2 קומות ברחוב עופרני בקיסריה.

למקום יצאו צוותי כיבוי מתחנת חדרה, בפיקודו של סגן מפקד המשמרת, רשף עידן חליבה. במקום נכחו סממ״ז חוף, תת-טפסר גיל ברסנו, וסגן מפקד התחנה, סגן-טפסר יוני בוצובסקי.

הצוותים הגיעו למקום וזיהו עשן יוצא מחלון הקומה השנייה במבנה. מיד החלו בפעולות כיבוי ומניעת התפשטות האש לשאר חלקי המבנה. במקביל, בוצעו מספר סריקות לאיתור לכודים באמצעות מצלמה תרמית, וכן שחרור חום ועשן מהמבנה.

במהלך הסריקות נמצא לכוד, אשר הועבר לטיפול כוחות הרפואה במקום, אך למרבה הצער, מותו נקבע במקום.
חוקר דליקות מתחנת חדרה יגיע לבדוק את נסיבות פרוץ השריפה.

הפוסט נוכל היה ומת כנוכל: פשעי אריק בן דרור הופיע לראשונה ב-מעקב.

הגילוי המחריד אשר חשפה ג', בעת אשר נפלה קורבן, על פי החשד, למעשה אונס בידי אדם המכונה אריאל בן דרור, הכה בתדהמה את כל אשר נחשפו לפרטי המקרה. אבל הזעזוע הזה, כך נדמה, נשאר מוגבל לכמה פוסטים ברשתות החברתיות ולכמה תגובות זועמות. השיח הציבורי הרחב, הנדרש כדי לתת לקורבנות כמותה תחושת צדק, פשוט נעדר. אז איפה כולנו? ובעיקר, איפה כל אלה שתמיד מתיימרים להיות בראש המאבק?

• בעבר פרסמנו את תחקיר 'חיי נוכל: אימפריית ההונאות והפשע של אריאל בן דרור'. קרא את התחקיר – לחץ כאן 

היי רוצה לשתף אתכם במקרה אונס חמור שעברתי. הגעתי לפגישה עם אדם בשם אריאל אריק בן דרור למפגש בעבור תמיכה כלכלית. (יחסי שוגר דדי) הבחור אריאל הבטיח לעזור לי עם חוב שיש לי ולכן סמכתי עליו ועל כן נפגשנו. הוא הביא אותי לדירה של דולי בורוסקי סבתא שלו בקיסריה במהלך הפגישה אריאל השתמש בסמים ואלכוהול לטשטש את ההגיון שלי. וניצל את גופי להנאתו כשאני גמורה ומטושטשת. יש לי את כל התיעודים וההקלטות שבהם הוא מוקלט שהוא מבין שאני לא עושה את זה מתוך משיכה אליו אלה באמת מתוך קושי כלכלי נורא קשה שנקלעתי אליו לאחרונה. הוא התעקש לבצע את ההעברה רק אחרי שיוריד אותי כבר בבית.

בליווי "מעקב", הגישה ג' תלונה במשטרת ישראל כנגד אריאל בן דרור. ברם, מאז הגשתה של התלונה, ניכר כי לא ננקטו צעדים משמעותיים בעניין. על אף חומרת החשדות, נראה כי בן דרור ממשיך בשגרת חייו ללא מפריע, ולאחר המקרה הנטען של ג', נתקבלו דיווחים על שני מקרים נוספים בהם הוא חשוד, לכאורה, במעשי אונס, הונאה וניצול.

לנוכח העדרה של פעילות חקירתית ראויה מצד משטרת ישראל בפרשה חמורה זו, הגיש צוות "מעקב" תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש).

כשהתודעה הציבורית נבחרת בקפידה

המקרה של ג' לא שונה במהותו ממקרים אחרים של תקיפה מינית או ניצול שקרו בישראל. אלא שבמקרים קודמים, שבהם היו מעורבים מפורסמים, למשל זמרים מפורסמים אז קמה סערה ציבורית אדירה. סערות כאלה עוררו זעם, מחאות וקריאות לצדק. אך כשמדובר באדם אנונימי, עבריין שאינו חלק מ"הברנז'ה" או מהאור הזרקורים, נדמה שהתקשורת והציבור בוחרים לשתוק. למה? כי אם זה זמר מפורסם אז שווה לכתוב ולהגיב ועל חשבונו לקבל רייטינג ומוניטין.

השתיקה הזאת צורמת במיוחד כשמדובר בדמויות מפורסמות שהפכו עצמן לסמל של מאבקים חברתיים. איפה אופירה אסייג, שידועה ביכולתה להבעיר דיונים סוערים? איפה קרן פלס, שמדברת לעיתים קרובות על עוולות חברתיות? מדוע מפיקהּ של נועה קירל לא קם והביע תמיכה, כפי שעשה זאת במקרה של זמר מפורסם אחר? אפילו ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג, העיר שבה נטען שנסגרו תיקים חמורים הקשורים לאלימות מינית, לא השמיעה קול (כרגע עניין בבדיקת מח"ש). איפה כל רודפות צדק? כנראה גם צריך מזל באונס, אם זה זמר מפורסם אז יש עניין, אך ב 99.9% כאשר מדובר באונס אמיתי אז זה נעשה ע"י עבריינים כבדים לא נורמטיבים.

קריאה למאבק באלימות מינית בעקבות תלונת אונס

בימים האחרונים, שיגרה מערכת 'מעקב' פניות פרטניות לאותם רודפי צדק מובילים (אשר נלחמו להשגת מקום בכותרות התקשורת בפרשת זמר מפורסם אחר, שכן ידוע כי אזכור שמו של אמן ידוע מעלה את המוניטין והרייטינג שלהם, ואת מידת צביעותם ביקשנו לבחון). בין מקבלי הפניות נמנים: הגברת אופירה אסייג, האמניות קרן פלס, נועה קירל (לרבות שאלות למפיקּה, מר אלמוג שריד, אשר הרבה להתראיין בפרשה האמורה), מירי מסיקה, איש התקשורת והספורט מר חיים גוזלי, וראש עיריית נתניה, הגברת מרים פיירברג.

תוכן המכתבים מתמקד בפרשייה מטרידה – תלונתה של ג' על מעשה אונס שביצע בה, לכאורה, אריאל בן דרור. על פי הנטען, הנאשם ניצל את מצוקתה הכלכלית, טשטש את חושיה באמצעות משקאות אלכוהוליים וחומרים משכרים, ופגע בה מינית.

במסגרת הפניות האישיות, הובעה בקשה נחרצת להשמיע קול ולהעלות את המודעות הציבורית לתופעת האלימות המינית המתרחשת יום יום. המכתבים מדגישים תופעה מדאיגה של התעלמות חברתית ממקרי אלימות מינית כאשר הקורבן אינה דמות ציבורית, תופעה המותירה את הנפגעות חסרות הגנה ומעניקה לתוקפים תחושת חסינות.

הפנייה מהווה קריאה לשינוי תודעתי מעמיק בחברה הישראלית: נטילת אחריות משותפת, מיגור תופעת ההתעלמות מפשעים מיניים, ותביעה להעמדה לדין של עברייני מין. המסר הבסיסי מדגיש כי כל נפגעת זכאית לצדק ולתמיכה, ללא תלות בנסיבות או במידת העניין התקשורתי.

למרבה הצער, מבין כל מקבלי המכתבים, רק הזמרת מירי מסיקה בחרה להשמיע את קולה, ואולי בעתיד אף להביע עמדה פומבית בנושא.

יש לציין כי הגברת מירי מסיקה מסרה את דעתה בעניין זה, ובתוך כך הדגישה כי ניצול ואלימות מינית הינם מעשים פסולים מכל וכל, ולאחר מכן הביעה את נכונותה לעיין בפרטים הנוגעים לעניינו של אריאל בן דרור, תוך רצון להעמיק בבחינת נסיבות המקרה. החומרים הועברו לעיונה של הגברת מסיקה, אך עד למועד זה טרם התקבלה תגובתה בנושא.

ראוי לציין כי מבין כלל אישי הציבור והתקשורת אליהם שוגרו פניות, הגברת מסיקה היא היחידה אשר מצאה לנכון להקדיש מזמנה (אף אם מטעמי נראות גרידא, עדיין יש בכך משום התייחסות), להגיב לפנייה ולהעמיק בפרטי המקרה.

כשאדם מפורסם מעורב בפרשה, כל ערוצי התקשורת הגדולים – כאן 11, קשת 12, רשת 13, ערוץ 14 – עטים על הסיפור. כתבות עומק, ראיונות, דיונים – כל אלו ממלאים את המסך. אבל במקרה הזה? שקט רועם. כי את ג' לכאורה אנס אדם לא מפורסם, הרי תמיד שווה לכתוב על זמר מפורסם ולהרוויח עוד לייקים ופרסום, אך כאשר עבריין לכאורה אונס – אז פתאום זה לא אונס? עדיף ורצוי לשתוק.

(אריאל בן דרור לכאורה אונס נשים רבות, למעשה יש לנו תיעוד של 3 מקרים, ואילו לארגון 'בתשובה צדק חברתי' יש עוד 6 מקרים)

אדישות סלקטיבית וצבועה

הבעיה היא לא רק בתקשורת או בסלבריטאים, אלא גם בציבור. אנחנו, כחברה, נוטים להיסחף אחרי פרשיות נוצצות ולשכוח את הסיפורים ה"אפרוריים". אנו מבקשים צדק למפורסמים וקורבנותיהם, אבל לא מקדישים תשומת לב לקורבנות אנונימיים שנמצאים במאבק יום-יומי לשרוד.

המקרה של ג' הוא תמרור אזהרה. היא מתארת כיצד נסעה לפגוש אדם שהבטיח לה עזרה כלכלית (אך ורק מתן הלוואה), רק כדי למצוא עצמה מנוצלת ונפגעת. היא מדברת על איך גבר זר הפך את המצוקה שלה לכלי בידיו, כיצד הוא טשטש את חושיה באלכוהול וסמים, ואיך הבטחותיו הריקות הפכו לאיומים ולחסימות. ועדיין, היא נותרה לבד במערכה.

לא עוד שתיקה

המקרה של ג' חייב לשמש קריאה לפעולה. לא רק עבור התקשורת, אלא עבור כל אחד ואחת מאיתנו. עלינו להפסיק לבחור את מאבקי הצדק שלנו לפי מידת הפופולריות של הקורבנות. לכל קורבן מגיעה תמיכה, אמון וצדק – בין אם היא אישה אנונימית שנפגעה מעבריין ידוע ובין אם מדובר בפרשה נוצצת של מפורסמים.

על הסלבריטאים לקחת אחריות. אם הם באמת מאמינים בצדק חברתי, הם חייבים להשמיע קול גם במקרים שפחות נוחים להם או פחות "מגניבים" תקשורתית. על ארגוני הנשים להרים את הכפפה ולהילחם באותה עוצמה עבור כל אחת ואחד. עלינו כחברה לזכור שכל סיפור כזה הוא לא רק מקרה בודד, אלא השתקפות של חברה שמעדיפה לא לראות.

למעשה, גברת ג' אינה דמות מוכרת בציבור, וכך גם אריאל בן דרור אינו אמן ידוע. מתעוררת כאן תהייה: היכן כל הנשים שנותרו אדישות? האם דאגתן מתעוררת רק כאשר זמר מפורסם מואשם בעבירות מין או בהתעללות בגברות ט' או ג', ומה באשר לעבריין כדוגמת אריאל בן דרור?

שמא הגיעה העת לדון בכלל המקרים ללא משוא פנים ואפליה – רק כך נוכל למגר את התופעה המזעזעת. אמנם הזעקה הציבורית כנגד החשוד באונס ברורה, אך קיימת עובדה מטרידה נוספת – האדישות המשטרתית, שהינה חמורה ומדאיגה לא פחות (במקרה זה מדובר באדישות ראייתית).

תגובות

חיים גוזלי, אופירה אסייג, נועה קירל, ראש עיריית נתניה, הגברת מרים פיירברג (אשר בעירה, על פי הנטען, לכאורה מתרחשים מקרי אונס ותיקי החקירה נסגרים במשטרת ישראל), קרן פלס, אלמוג שריד ואריאל בן דרור – לא הגיבו לפנייתנו (השתיקה המדברת).

תגובתה של מירי מסיקה פורסמה לעיל בכתבה.

מן המחלקה לחקירות שוטרים נמסר:

הריני לאשר קבלת פנייתך שבנדון.

נוכחו טענותיך לביצוע עבירות פליליות על ידי שוטרים ממשטרת נתניה,

פנייתך הועברה לעיון היחידה לחקירות שוטרים ,שהינה הגוף המוסמך ע"פ חוק לבחינת פנייתך, ומענה יינתן מטעמה.

ממשטרת ישראל נמסר:

מטעמי צנעת הפרט לא נפרט אודות המקרה, אולם נציין כי כל תלונה המתקבלת במשטרה ומעלה חשד לביצוע עבירה פלילית נבדקת ומטופלת בהתאם לתשתית הראייתית.

-אנו במעקב-

צילום: אופירה אסייג, נועה קירל, ראש עיריית נתניה הגברת מרים פיירברג, קרן פלס, אריאל בן דרור – מתוך אינסטגרם, תוכן לפי סעיף 27א'

הפוסט צביעות הסלבס: כשלא זמר מפורסם אונס – הם שותקים! הופיע לראשונה ב-מעקב.