מערכת אכיפת החוק בישראל ניצבת בימים אלו בפני שאלות נוקבות, המטלטלות את יסודות האמון שבין האזרח למשטרה. בלב הסערה עומד מרדכי דניאל אדלר, אזרח שכל חטאו, על פי הטענות, היה עמידה פסיבית בהפגנה. אולם, מה שהחל כנוכחות אזרחית שגרתית הפך למסע רדיפה, מעצר משפיל והליכים משפטיים שהובילו לביקורת שיפוטית חריפה, החושפת תמונה מדאיגה של אכיפה בררנית.

סיפורו של מרדכי אדלר החל, לדבריו, כאשר נכח במקום כאזרח מן השורה, מבלי לנקוט כל פעולה אקטיבית. על פי עדותו המפורטת ל"מעקב", הוא עמד במקום בלבד. ואולם, בעקבות תלונה שהגישה הדס קליין למשטרה בחשד ל"הטרדה מאיימת", נעצר אדלר.

עוד קודם לכן הגישה הדס קליין לבית המשפט בקשה למתן צו הרחקה. ואולם, במהלך הדיון שהתקיים בפני השופט טל חבקין צוין כי הבקשה וההחלטה לא הומצאו למרדכי אדלר כדין. לטענת אדלר, לאחר שהתברר כי ההחלטה לא הומצאה לו בהתאם להוראות הדין, פנתה קליין למשטרה והגישה תלונה. לדברי גורמים ששוחחו עם "מעקב", המשטרה פעלה, ככל הנראה, על יסוד פרשנותה לנסיבות האירוע.

בתחנת המשטרה נדרש מרדכי אדלר לחתום על תנאי שחרור, ובהם הפקדת סך של 500 ש"ח, התחייבות עצמית, ערבות צד ג' ואיסור התקרבות. אדלר סירב לחתום על התנאים, שכן לטענתו לא ביצע כל עבירה על החוק, ומשכך לא ראה כל הצדקה לקבל על עצמו מגבלות אלה.

ואולם, במהלך הדיון בבית המשפט לא פירט נציג המשטרה לפרוטוקול מהם תנאי השחרור הספציפיים שלגביהם, לטענת המשטרה, סירב החשוד לחתום. משכך, לא ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון אילו מן התנאים עמדו במוקד המחלוקת בין הצדדים.

במדינת חוק, מעצר נועד להיות אמצעי חריג, שיש לעשות בו שימוש רק כאשר לא ניתן להשיג את מטרות החקירה באמצעים שפגיעתם בחירותו של אדם פחותה. במקרה זה, לפי גרסתו של אדלר, המעצר נתפס בעיניו כאמצעי שנועד להפעיל עליו לחץ ולהשפילו, ולא כמהלך מידתי שנדרש לצורכי החקירה.

במהלך שהותו בתחנת המשטרה מתאר אדלר מסכת של פעולות אשר, לשיטתו, חרגו מן הנדרש והיו פולשניות ומשפילות. בעדותו ל"מעקב" סיפר כי נדרש להתפשט לחלוטין, הוחזק בעירום במשך פרק זמן ולא קיבל מזון או מים. עוד תיאר תנאי החזקה אשר, לתפיסתו, אינם מתיישבים עם החובה לשמור על כבוד האדם.

גם לאחר העברתו לבית המעצר "אבו כביר", כך מתאר אדלר, לא בא הקץ לתחושת ההשפלה. עם הגעתו למתקן עבר חיפוש גופני נוסף, שבמסגרתו נדרש להסיר גם את תחתוניו ולהיוותר ללא כל בגד במהלך הבדיקה. תיאורו מצביע על חיפוש ממושך, אשר הותיר בו, לדבריו, תחושת השפלה עמוקה ופגיעה קשה בכבודו.

בהמשך הוכנס לתא שבו שהו שבעה עצורים נוספים. מתיאור השתלשלות האירועים עולה כי גם בשלב זה לא ניתנה לו, לטענתו, גישה מיידית למצרכי יסוד. לשיטתו, רצף האירועים – החל במעצר, דרך החיפושים הגופניים וכלה בתנאי ההחזקה – שיקף יחס בלתי מידתי כלפיו, במיוחד לנוכח העובדה שלגישתו לא התקיימה תשתית ראייתית שהצדיקה נקיטת אמצעים כה חריפים.

הפרשה מעוררת שאלות באשר למידתיות האמצעים שננקטו ולדרך הפעלת סמכויות המעצר וההחזקה. ככל שיתברר כי התשתית העובדתית הייתה מצומצמת מכפי שנטען מלכתחילה, עשויות להתעורר שאלות גם באשר לאיזון הראוי בין צורכי אכיפת החוק לבין החובה להגן על כבוד האדם, על חירותו ועל זכויותיו של כל אדם המצוי במשמורת המדינה.

הדיונים המשפטיים: כשאין ראיות, יש רק רעש

בדיונים בבית משפט השלום, נחשף הפער התהומי בין טענות המשטרה לבין המציאות הראייתית. נציגי המשטרה טענו כי אדלר חסם והטריד את קליין, אך תחת חקירתו של השופט ירון גת, נאלץ נציג המשטרה להודות כי אין בידיו בדל ראיה הקושר את אדלר למעשים הנטענים. "מעבר לנוכחותו של החשוד בהפגנה – אין בידי חומר הקושר אותו למעשים", הודה הנציג.

עורכת דינו של אדלר, עו"ד חיה מלול, ניהלה קרב משפטי עיקש ונחוש, כשהיא מציגה לבית המשפט את המציאות כפי שהיא: מרשה שוחרר בעבר ללא תנאים, וסרטוני התיעוד אינם מראים כל איום או אלימות מצדו. השופט ירון גת, בביקורת שיפוטית מרשימה, הבהיר כי חירותו של אדם אינה הפקר, וכי עצם ניהול חקירה לא יכול להצדיק הגבלות רחבות ללא תשתית עובדתית.

החלטת בית משפט השלום כוללת ביקורת מהותית על אופן ניהול הבקשה מצד המשטרה. השופט ירון גת הדגיש כי עצם העובדה שהחקירה עדיין מתנהלת אינה מהווה, כשלעצמה, עילה מספקת להמשך הטלת מגבלות על החשוד.

מהחלטתו עולה, ככל הנראה, כי פגיעה מתמשכת בחירותו של אדם מחייבת קיומה של תשתית עובדתית קונקרטית, עדכנית ומבוססת. עוד עולה מן ההחלטה כי אין להסתפק בהצהרה כללית שלפיה החקירה טרם הסתיימה, וכי על רשויות האכיפה להציג בפני בית המשפט נתונים ממשיים ותשתית עדכנית המצדיקים את המשך הפגיעה בזכויותיו של החשוד, לקריאת הפרוטוקול המלא – לחצו כאן.

לאחר שבית המשפט השלום צמצם את תנאי השחרור של מרדכי אדלר והסתפק בהתחייבות עצמית בלבד, מיהרה המשטרה להגיש ערר לבית המשפט המחוזי. בדיון שנערך בפני השופטת לימור ביבי, ניסתה המשטרה להציג חומרי חקירה חדשים שלא הוצגו בערכאה הראשונה.

השופטת ביבי קטעה את הניסיון הזה בביקורת דיונית חריפה, וקבעה כי אין להפוך את הליך הערר למסגרת של "מקצה שיפורים" ראייתי. היא הדגישה כי תפקידו של ערר אינו לאפשר לרשות החוקרת להשלים בדיעבד חסרים ראייתיים. בכך העניק בית המשפט המחוזי גיבוי מלא להחלטת השלום, וקבע כי חירותו של אדם לא תישלל על בסיס השלמות לאחר מעשה.

קרא את החלטת בית המשפט המחוזי – לחצו כאן

המערכת שפועלת מהר – ומתי היא נכשלת?

הערעור המהיר שהגישה המשטרה מיד לאחר החלטת השלום מעלה תהיות כבדות משקל. המערכת, כך נראה, יודעת לפעול במהירות שיא כאשר מדובר באדם מהצד הלא נכון של המתרס הפוליטי. לעומת זאת, בתיקי רצח ופשיעה חמורה, אנו עדים לא פעם למחדלים שמובילים לתוצאות טרגיות.

דוגמאות לכך צרובות בזיכרון הציבורי:

• פרשת מיכל סלה: לאחר הרצח עלו טענות וביקורת ציבורית באשר להתנהלות הרשויות וליכולתן לזהות סימני אזהרה מוקדמים. חרף הביקורת, האסון לא נמנע.

• פרשת דיאנה רז: בעקבות הרצח נשמעה ביקורת ציבורית שלפיה סימני אזהרה שהיו מוכרים לרשויות לא הובילו להתערבות מבעוד מועד.

• פרשת סילבנה צגאי: לאחר הרצח פורסם כי קדמו לו פניות ותלונות אשר, לפי הפרסומים, לא זכו למענה מספק מצד הרשויות.

• פרשת ריהאם אבו סיאם: בני משפחתה טענו כי פנו שוב ושוב למשטרה בעקבות איומים שקדמו לרצח, אולם הצעדים שננקטו לא מנעו את האסון. הפרשה עוררה ביקורת ציבורית רחבה על התנהלות הרשויות.

• פרשת מנאר חטיב: לאחר הרצח פורסמו טענות מצד בני המשפחה שלפיהן קדמו לאירוע איומים ופניות לרשויות, אך אלה לא הובילו להתערבות אפקטיבית או למניעת הרצח.

דו"חות מבקר המדינה לאורך השנים הצביעו פעם אחר פעם על ליקויים מהותיים בהערכת מסוכנות ובטיפול בתלונות על אלימות. הדיסוננס בין הטיפול הכוחני באדלר לבין הקושי של המשטרה להגן על קורבנות רצח, חושף סדרי עדיפויות מעוותים. האם המשאבים מושקעים במקום שבו הם נדרשים, או שהם מתועלים לניגוח פוליטי?

הטענה על "דירקטיבה" פוליטית

הסוגיה המטרידה ביותר שעולה בתיק זה היא הטענה בדבר קיומה של "דירקטיבה" משטרתית פנימית נגד פעילים המזוהים עם הימין. לפי הנטען בכתב טענות ובתיקים קשורים, קיימת הנחיה ייעודית בעניינו של הפעיל מרדכי דוד. טענה זו, ככל שהיא נכונה, מעוררת חשש כי משטרת ישראל פועלת תחת הטיות פוליטיות האסורות בדרג המקצועי.

האם המשטרה פועלת תחת תפיסת עולם שבה אסור להיות מזוהה עם צד מסוים בהפגנות? השימוש במונח "דירקטיבה" מזכיר תקופות אפלות שבהן האכיפה הייתה כפופה לאינטרסים של השלטון. הדיון הציבורי בפרשה זו אינו עוסק רק באדלר, אלא בשאלה האם משטרת ישראל נותרה גוף א-פוליטי השומר על כלל האזרחים באופן שוויוני, או שמא היא הפכה לכלי לדיכוי מחאות פוליטיות.

מבחן הדמוקרטיה

הצלחתה של עו"ד חיה מלול בהגנה על חירותו של מרדכי דניאל אדלר היא ניצחון לא רק לאדם הפרטי, אלא לכל מי שמאמין בשלטון החוק. שתי ערכאות שיפוטיות שונות קבעו כי אין מקום להחמיר בתנאיו של אדלר – קביעה שמהווה תעודת עניות למשטרה.

הפרשה הזו היא קריאת השכמה. כאשר המשטרה עושה שימוש לרעה בכוחה, מענה עצורים ללא הצדקה, ומנסה "להשלים" ראיות בערעורים לאחר מעשה – האמון במערכת נשחק. הציבור זכאי למשטרה שפועלת לפי החוק, ולא לפי גחמות פוליטיות. תיק אדלר מסתמן כנקודת מפנה בשיח על גבולות הכוח המשטרתי בישראל, והשאלות שנותרו פתוחות בו חייבות לעמוד בלב הביקורת הציבורית והמשפטית.

נ.ב

במערכת "מעקב" אנו מראיינים מדי חודש עשרות נפגעי עבירה ובני משפחותיהם – בהם קורבנות ניסיונות רצח, עבירות מין, מעשי שוד, אלימות קשה ועבירות נגד חסרי ישע. במקרים רבים אנו מלווים את הנפגעים גם לאחר הריאיון, מתעדים את מאבקם מול הרשויות ומסקרים את התפתחות ההליכים.

כך, בין היתר, סיקרנו את פרשת תשעת מקרי האונס בנתניה, שבה, לטענת המתלוננות, תיקי החקירה נסגרו בתוך זמן קצר. תיעדנו גם את פרשות האלימות וההתעללות בגני הילדים בעפולה ובחדרה, שבהן טענו הורים כי העבירו למשטרה הקלטות, תיעוד וראיות נוספות, אולם חרף זאת לא נרשמה, לדבריהם, התקדמות משמעותית בחקירה. בנוסף סיקרנו מקרי אלימות קשים בגגון בתל אביב כלפי דיירי רחוב ואנשים המתמודדים עם התמכרות, שגם בעניינם עלו טענות באשר לטיפול הרשויות. במקרה נוסף ליווינו ניצול שואה שהתלונן כי נשדד בסכום העולה על 50 אלף ש"ח, אולם גם בפרשה זו, לדבריו, לא ננקטו צעדי אכיפה משמעותיים.

על רקע מקרים אלה, פרשתו של מרדכי אדלר מעוררת תהיות. בתוך זמן קצר נעצר, נחקר, הועבר לבית המעצר "אבו כביר", הובא בפני בית המשפט, ומיד לאחר החלטת השחרור כבר הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. הפער בין קצב הטיפול בתיק זה לבין הטיפול בתיקים חמורים אחרים מעורר שאלות ציבוריות באשר לסדרי העדיפויות של מערכת אכיפת החוק, ומוביל לביקורת מצד גורמים שונים הטוענים כי במקרים מסוימים קיימת אכיפה שאינה אחידה.

אין אנו יושבים בדין ואיננו קובעים מסקנות. תפקידנו הוא לתעד, לשאול שאלות ולהביא בפני הציבור את העובדות כפי שהן עולות מן השטח. עם זאת, לנוכח הפערים הניכרים בין המקרים השונים, קשה להתעלם מתחושת התסכול והכאב שמביעים נפגעי עבירה ובני משפחותיהם.

הפוסט הדס קליין והמשטרה: מסע הנקמה שרומס את חירותו של אזרח הופיע לראשונה ב-מעקב.