ממצאים ותיעודים חדשים הנחשפים כעת במסגרת תחקיר "מעקב" המתמשך, מעלים שאלות מהותיות באשר להתנהלות משטרת ישראל ומעוררים דיון ציבורי נרחב סביב אופן יישום עקרונות השוויון בפני החוק. המידע שנאסף מציב במוקד טענות משמעותיות הנוגעות לאכיפה, ומחדד את הצורך בבחינה יסודית של נסיבות האירועים ושל אופן קבלת ההחלטות מצד גורמי האכיפה.

על פי הנתונים שנאספו, עולה חשד כבד כי האירועים האלימים שהתרחשו מחוץ לכותלי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בתום הדיון בערעור בעניינם של רמי בן יהודה והעיתונאית לוסי אהריש, פוענחו באופן חד צדדי. התיעודים מהזירה חושפים תמונה מורכבת, המצביעה לכאורה על מעורבות ישירה ואלימה של פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק" וזרוע הפעילות המכונה "סיוע לאזרחים" – גוף אשר חוקיותו ומעמדו הרשמי נמצאים בימים אלו תחת בדיקה עיתונאית מעמיקה.

ממצאים שנאספו במסגרת תחקיר "מעקב" מעלים כי האדם שחסם את הרכב שבו נסעה לוסי אהריש היה, ככל הנראה, פעיל המזוהה עם ארגון "אחים לנשק". מרדכי דוד, שהגיע למקום יחד עם תומכים נוספים על מנת לעקוב אחר הדיון, נכח אף הוא בזירת האירוע, אולם מן התיעוד שנאסף עולה כי לא היה הגורם היחיד שהיה מעורב בחסימת הרכב.

על פי הסרטונים והעדויות שהגיעו לידי מערכת "מעקב", מספר אנשים נוספים נטלו חלק בחסימת הרכב, ובהם, פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק". מן התיעוד עולה עוד כי בשלב מסוים חלק מאותם פעילים נראו כשהם לובשים אפודים הנושאים את הכיתוב "סיוע לאזרחים", ולאחר מכן עזבו את מוקד האירוע.

יודגש כי מסקנות אלה מבוססות על הסרטונים, התמונות והעדויות שנאספו בידי מערכת "מעקב". נכון למועד פרסום הכתבה, משטרת ישראל טרם פרסמה את ממצאיה המלאים ביחס לאירוע. לפיכך, ייתכן כי בידי גורמי החקירה מצוי חומר ראייתי נוסף שאינו מצוי בידי המערכת ואשר עשוי להשפיע על התמונה העובדתית המלאה ועל מסקנות החקירה.

עוד עולה מן התיעוד שנאסף בזירה כי אחד המתנדבים שפעל לצד דוד נראה כאשר ידיו צמודות לגופו, והוא אינו מבצע פעולה שנחזית כתקיפה, אלא מנסה, לכאורה, להתגונן במהלך העימות שהתפתח במקום.

בתיעוד נראה, ככל הנראה, פעיל המזוהה עם ארגון "אחים לנשק" כשהוא מנסה להתעמת עם אדם שהגיע למקום יחד עם מרדכי דוד

יודגש כי המסקנות האמורות מבוססות על הסרטונים, התמונות והעדויות שהגיעו לידי מערכת "מעקב". בשלב זה משטרת ישראל טרם פרסמה את ממצאיה הרשמיים ביחס לאירוע, וייתכן כי חומרי החקירה המצויים בידי הרשויות כוללים נתונים, עדויות או ממצאים נוספים שאינם מצויים בידי המערכת. לפיכך, אין באמור כדי לקבוע מסמרות, והבירור העובדתי המלא מצוי בידי גורמי החקירה המוסמכים.

למרות התמונה הראייתית הזו, ובאופן המעורר תמיהה עמוקה, בחרה משטרת ישראל לנקוט יד קשה ואמצעי חקירה אך ורק כלפי צד אחד. מרדכי דוד עוכב, נחקר והושם במעצר בית למשך חמישה ימים (החלטה שעליה הודיע פרקליטו, עו"ד יניב פרץ, כי יוגש ערר דחוף), ואף המתנדב מטעמו זומן לחקירה באזהרה. מנגד, פעילי "אחים לנשק" – אשר הוגשה נגדם תלונה חריפה בגין תקיפה ואלימות, ואשר כלפיהם הוטחו בזמן אמת האשמות ישירות על התנהלות כוחנית – לא נחקרו כלל ולא נדרשו לספק הסברים.

לנוכח פניות חוזרות ונשנות, משטרת ישראל ממלאת פיה מים, נמנעת מלספק תשובות ענייניות ואינה מבהירה מדוע נפקד מקומם של פעילי "אחים לנשק" מחדרי החקירות. עובדות אלו מעלות את החשש כי החסימה עצמה בוימה באופן מתוחכם, במטרה להפליל את אנשי הימין ולייצר מצג שווא.

חוסר שוויון זה צורם במיוחד על רקע אירועי העבר הציבוריים, שבהם נחסמו עורקי תחבורה ראשיים למשך שעות ארוכות ללא נקיטת צעדים דומים. מערכת אכיפת חוק במדינה דמוקרטית מחויבת לפעול ללא משוא פנים, ללא הבדל בין דם לדם או בין מחנה פוליטי אחד למשנהו. הימנעות המשטרה מחקירת כלל המעורבים פוגעת בערכי הצדק הציבורי ומחייבת בדיקה דחופה ושקופה.

חרף איסור בית המשפט: הדיון הוקלט לכאורה בידי סטודנט המזוהה עם אחים לנשק

במהלך הדיון בעניינה של לוסי אהריש הבהיר בית המשפט באופן חד משמעי כי חל איסור על הקלטת הדיון. למרות זאת, באולם נכח אדם שהציג את עצמו כ"סטודנט לפילוסופיה". על פי המידע שנאסף, אותו אדם המשיך, ככל הנראה, לתעד את המתרחש חרף ההבהרות שניתנו באשר לאיסור ההקלטה.

נציגי "מעקב", שנכחו באולם, הפנו את תשומת לבו של אותו אדם להנחיות בית המשפט בעניין איסור ההקלטה במהלך הדיון. חרף זאת, על פי הנטען, הוא המשיך בפעולת ההקלטה. עוד נטען כי תיעוד ממצלמות האבטחה במקום עשוי לשפוך אור על נסיבות האירוע ולסייע בבירור העובדות.

מעניין לציין כי גיל או מעמד אישי אינם מקנים פטור מהוראות בית המשפט, והחובה לכבד את החלטותיו חלה באופן שווה על כל אדם הנוכח באולם, לרבות סטודנטים ואנשי ציבור.

בהמשך האירועים מחוץ לבית המשפט התפתח עימות, ובמהלכו, על פי העדויות שנאספו, היה מעורב אותו אדם המזוהה עם ארגון "סיוע לאזרחים". לטענת גורמים שנכחו במקום, התנהלותו במהלך האירוע הייתה תוקפנית והובילה לחיכוך עם משתתפים נוספים בזירה.

נ.ב

אין מחלוקת כי מרדכי דוד נכח בזירת האירוע, ואף תועד כשהוא חוסם את הרכב שבו נסעה לוסי אהריש. מדובר בעובדה שאינה שנויה במחלוקת. עם זאת, מן התיעודים שהגיעו לידי מערכת "מעקב" עולה כי גם גורמים נוספים שהיו במקום, ובהם פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק", היו מעורבים בחסימת הרכב ובהתנהלות שהובילה לעימותים ולהפרות סדר בזירה.

מערכת "מעקב" אינה מצדדת בחסימת כלי רכב, בהפרעה לחופש התנועה או בכל הפרת סדר, ללא קשר לזהות המעורבים. עם זאת, לנוכח התיעוד הקיים, מתעוררות שאלות באשר לאופן הפעלת האכיפה באירוע: מדוע נעצר דווקא מרדכי דוד, ומדוע הוחלט להטיל עליו מעצר בית, בעוד שלגבי מעורבים נוספים לא פורסמו עד כה צעדי אכיפה דומים?

יודגש כי מערכת "מעקב" אינה יושבת בנעליהם של חוקרי המשטרה, התביעה או בתי המשפט. ייתכן שבידי הרשויות מצוי חומר ראייתי נוסף שלא הוצג לציבור, וייתכן שקיימים נתונים נוספים אשר השפיעו על ההחלטות שהתקבלו. כמו כן, ייתכן שחלק מן המידע אינו מפורסם בשלב זה מטעמים הנוגעים לניהול החקירה ולמניעת שיבושה.

לצד זאת, מן העובדות הידועות לציבור עולה כי באירוע נכחו מעורבים רבים, וכי הוגשו תלונות גם נגד גורמים נוספים. חרף זאת, נכון למועד פרסום הדברים, פורסם כי מרדכי דוד נעצר ובהמשך הושם במעצר בית, בעוד שלא פורסמו צעדי אכיפה מקבילים ביחס למעורבים אחרים שנגדם הוגשו תלונות. בנסיבות אלה, מתעוררות שאלות באשר לאחידות האכיפה וליישום עקרון השוויון בפני החוק.

הפוסט הקנוניה של "אחים לנשק": חסמו את לוסי אהריש – ומרדכי דוד נעצר הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "שקוף" (השותפה של "העין השביעית") חוגגת את כניסתה לבתי הספר בתיכונים ב-1 בספטמבר תחת תוכנית גפ"ן של משרד החינוך. אלא שמאחורי המילים הגבוהות על "חשיבה ביקורתית" ו"מלחמה בפייק ניוז", נשלח קמפיין שיווקי אגרסיבי לעשרות אלפי תומכים, המציג אזרחים כמו מרדכי דוד והדר מוכתר בצורה משפילה ומלעיגה – מבלי לקבל אפילו את תגובתם.

מה קורה כשגוף תקשורת המתהדר ב"עיתונות עצמאית", דמוקרטית ונקייה מאינטרסים, משתמש בדיוק באותן שיטות של שיימינג, קליקבייט והכפשה אישית כדי לקדם אינטרס כלכלי שיווקי? מסתבר שכשמדובר בכניסה לשוק הרווחי של סדנאות החינוך בבתי הספר, המטרה מקדשת את כל האמצעים – גם אם זה אומר לרמוס את השם הטוב של אזרחי המדינה, ללא מתן זכות תגובה מינימלית.

בימים האחרונים שיגרה מערכת "שקוף" – גוף עיתונות עצמאית הפועל בשיתוף פעולה הדוק עם "העין השביעית" – הודעת דיוור אלקטרוני (ניוזלטר) רחבת היקף. ההודעה נשלחה ישירות לגרעין התומכים הרשמי שלהם, המונה קרוב ל-10,000 בני אדם, אך עם אפשרויות השיתוף וההעברה, המסר נחשף בפועל לעשרות אלפי אנשים נוספים.

תחת הכותרת המבטיחה "תלמידי ישראל יוצאים לחופשת הקיץ ו'הצוות החינוכי' הוויראלי כבר מחכה להם ברשת", בחרו ב"שקוף" להציג את התוכנית החדשה שלהם לבתי הספר התיכוניים באמצעות לעג בוטה והשפלה של דמויות ציבוריות ואזרחים.

"המורה לגרועה" ו"המורה לסגירת חשבון"

בקמפיין השיווקי של "שקוף", שהגיע לידי מערכת "מעקב", הוגדרו הדמויות בצורה מבזה ומלעיגה:

• מרדכי דוד זכה לכינוי המלעיג: "המורה (לסגירת) חשבון".

• הדר מוכתר זכתה לתואר: "המורה לאזרחות גרועה".

הניוזלטר ממשיך ומזהיר את ההורים והתומכים מפני "גורמים קולניים האורבים עם מסרים הפוגעים בחופש הביטוי והעיתונות, בדמוקרטיה", ומציג את הסדנה הנודדת של "שקוף" כ"מהלך החינוכי שיוכל להתייצב מולם".

לקריאת המייל המלא שנשלח לנמענים – לחץ כאן

האירוניה זועקת לשמים: באותו מייל שיווקי ממש מתגאה "שקוף" כי במסגרת הסדנה יילמדו תלמידי דור האלפא והדור הצעיר "איך מזהים אינטרסים כלכליים ופוליטיים מאחורי קליקבייטס", וכיצד להשתמש ב"כלי ביקורת שכל אזרח חייב: הטלת ספק, זיהוי שקרים והצגת טיעונים".

לצד זאת, מוצגת הסדנה ככלי לחיזוק ערכי הדמוקרטיה והאזרחות הפעילה. בנסיבות אלה מתבקשת השאלה: האם דמוקרטיה משמעותה שיח מכבד, בדיקת עובדות וחשיבה ביקורתית – או שמא שיימינג, השפלה וניצול כוח כלפי מי שמביע עמדה אחרת? דומה כי התשובה ברורה מאליה.

כיצד מתיישבת הטפה ל"חשיבה ביקורתית" וזיהוי שקרים, עם קמפיין שיווקי שעושה שימוש מכוער בשמם של אזרחים, מבלי לבקש את תגובתם, מבלי לבחור בשיח ענייני, ותוך שימוש מובהק בכותרות קליקבייט פוגעניות? האם בשביל למכור סדנאות תקשורת מותר להחריב את השם הטוב של אדם?

המימון הציבורי של משרד החינוך: המדינה משלמת על השפלת אזרחיה?

החלק המקומם ביותר בסיפור הוא הגב הכלכלי והממסדי. "שקוף" מעדכנים בהתרגשות כי סדנת התיכונים שלהם אושרה רשמית בתוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) של משרד החינוך, והם עתידים להיכנס לבתי הספר החל מה-1 בספטמבר הקרוב.

כאן מתעוררת שאלת מיליוני השקלים, תרתי משמע. משרד החינוך מעמיד לרשות מוסדות החינוך תקציבי עתק במסגרת מנגנוני הגמישות הניהולית והתוכניות התוספתיות. כדי להמחיש את היקף הסכומים, בשנת הלימודים תשפ"ז מתוקצבים בתי הספר בכ-1,500 שקלים לכל תלמיד, בהתאם למצבת התלמידים שנקבעה באפריל 2026. משמעות הדבר היא כי בית ספר המונה 100 תלמידים זכאי לתקציב של כ-150 אלף שקלים, בעוד שבית ספר שבו 300 תלמידים נהנה מתקציב של כ־450 אלף שקלים. מדובר בתקציב תוספתי משמעותי, המוענק מעבר לתקציב הבסיס ואינו בא במקומו.

קרא עוד – לחץ כאן

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנוסף, משרד החינוך עצמו הודיע כי לקראת שנת הלימודים תשפ"ז הוא יפעיל "נוהל עבודה בגמישות מופחתת" – מסלול פיקוח ובקרה הדוק למקרים חריגים שבהם נמצאו פערים בניהול התקין של משאבי הציבור בגפ"ן, וזאת כדי "לחזק את הניהול התקין של משאבי הציבור ולהבטיח כי המשאבים המיועדים לתלמידים משמשים בפועל למטרות שלשמן נועדו".

אם משרד החינוך כל כך חרד לניהול התקין ולשימוש ראוי בכספי הציבור, כיצד הוא מאפשר מימון של סדנאות שמשווקות באמצעות הכפשה פומבית, שיימינג ופגיעה באזרחים? האם כספי המיסים של אזרחי ישראל צריכים לזרום לגופים שמטיפים לאתיקה, בזמן שהם עצמם רומסים אותה ברגל גסה בשביל עוד "ליד" שיווקי ומכירת הרצאה בתיכון?

מרדכי דוד בטראומה: "אני בשוק, שוקל לפנות לעורך דין"

מערכת "מעקב" פנתה למרדכי דוד כדי לבדוק האם מישהו מהצדדים המתהדרים ב"עיתונות אתית" פנה אליו לקבלת תגובה לפני שהפכו אותו לכרזת פרסום שלילית.

דוד הגיב בתדהמה מוחלטת: "אף אחד מטעם 'שקוף' או 'העין השביעית' לא פנה אליי, לא ביקש את תגובתי ולא דיבר איתי". דוד, שנשמע המום לחלוטין מהדברים, מסר ל"מעקב" כי הוא לומד את החומר ומזועזע מכך ששמו משמש בקמפיין פרסום מסחרי-חינוכי ללא ידיעתו, וכי הוא שוקל להתייעץ עם עורך דין ולפעול משפטית בהתאם.

הדר מוכתר בחרה שלא למסור תגובה לפנייה בנושא זה.

צביעות במסווה של שקיפות

הניסיון של גופים המציגים את עצמם כ"אבירי הדמוקרטיה וחופש הביטוי" לפעול במחשכים, ללא מתן זכות טיעון בסיסית לנפגעים, הוא תעודת עניות למה שמכונה "העיתונות העצמאית". כשזה מגיע לכסף הציבורי של מערכת החינוך, כנראה שערכי היסוד של המקצוע נשארים מחוץ לכיתה. "הפעם הצלצול הוא בשבילנו", חתמו ב"שקוף" את הודעתם. מערכת "מעקב" מבטיחה שהצלצול הזה יהיה צלצול השכמה מהדהד.

קשה להתעלם מן התמיהה העולה מן המקרה: על גבם של מר דוד וגב' מוכתר נבנה, לכאורה, קמפיין שיווקי שנועד לקדם את פעילות "שקוף", מבלי שניתן לכך אישור מצדם. במקביל, הארגון קיבל את אישור האגף הפדגוגי לפעול במערכת החינוך. מכאן מתבקשת שאלה ציבורית מהותית: האם תלמידים ובני נוער אמורים ללמוד ערכים של כבוד הדדי, דרך ארץ, אמינות ושיח מכבד – או שמא להיחשף לתרבות של השפלה, לעג וניצול בני אדם לצורכי קידום ויחסי ציבור?

כעיתונאי, אני סבור כי כספי הציבור צריכים להיות מופנים לחינוך לערכים של סובלנות, אחריות, כבוד הדדי וחשיבה ביקורתית הוגנת. מערכת החינוך אינה אמורה לשמש במה לאנטגוניזם, למסרים פוליטיים או לקמפיינים שיווקיים הנעשים על חשבון בני אדם, ובוודאי שלא למהלכים העלולים להתפרש כניצול דמויות ציבוריות לצורכי קידום עצמי.

תגובת מערכת "שקוף":

מערכת "מעקב" פנתה למערכת "שקוף" לקבלת תגובה רשמית על הדברים ועל אי פנייתם למרדכי דוד ולהדר מוכתר טרם הפצת הקמפיין. כל שהתקבל מהמערכת היא הודעה אוטומטית בנוסח: "הודעתך התקבלה ואנחנו משתדלים לענות ממש מהר!". עד לרגע פרסום שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה עניינית. ככל שתתקבל תגובה, היא תפורסם במלואה.

משרד החינוך בחר שלא להגיב לפנייתנו עד למועד פרסום הכתבה.

צילום: הדר מוכתר, מרדכי דוד, לוגו "שקוף", לוגו משרד החינוך ולוגו העין השביעית – שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט עיתונות או בריונות? השיימינג של "שקוף" נגד מרדכי דוד והדר מוכתר במימון הציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

מובלעת אקס-טריטוריאלית מול משכן הכנסת

מזה כ-3.5 שנים שבלב השלטוני של מדינת ישראל, אל מול משכן הכנסת ומשרד האוצר, מתקיימת מציאות חסרת תקדים המערערת את יסודות שלטון החוק. קבוצת מחאה המזוהה עם מחנה השמאל תפסה שטח ציבורי מרכזי, והפכה אותו ל"עיר אוהלים" קבועה, מבוצרת ומאובזרת היטב. בעוד שחברי הכנסת וראש הממשלה חולפים מדי יום בכיכר הכנסת בדרכם למשכן, במקום התבססה תשתית מגורים שלמה המשתרעת על פני כ-100 עד 150 מטרים.

המפגינים במתחם, הדורשים את פיטורי ראש הממשלה ומערכת פוליטית חדשה לצד חקירה רצינית של אירועי ה-07.10, מלינים מזה תקופה ארוכה על כך ש"אין דמוקרטיה בישראל". אולם, בדיקת המציאות בשטח מעלה תמונה הפוכה לחלוטין: עצם קיומו של מאחז בלתי חוקי ממושך כזה, בלב עיר הבירה וללא מענה או אכיפה משמעותית מצד הרשויות, מהווה הוכחה חותכת לעודף סובלנות דמוקרטית, הגובלת ברמיסת שלטון החוק. האמת מוכיחה שיש דמוקרטיה, ואפילו כזו שבה כיבוש שטח ציבורי נשאר ללא מענה, וגניבת משאבים נתפסת כמעשה לגיטימי.

מקרר, מזגנים ותשתיות פיראטיות: ה"סוויטה" הבלתי חוקית

אין מדובר במחאת קרטונים זמנית או באקט הפגנתי חולף, אלא במתחם מגורים משוכלל לכל דבר ועניין, הפוגע בצורה אנושה באסתטיקה של העיר ירושלים. סיור במקום חושף תשתית לוגיסטית רחבת היקף שאינה מביישת דירות קבע: במקום מותקנים רדיאטורים, מקרר, מחסן אוכל ייעודי, מזגן, מתקן מים של "תמי 4", מיטות, מזרנים, במה מובנית וחדר ישיבות מאולתר.

הממצאים בשטח מעלים שאלות קשות בנוגע למקורות האנרגיה והמים של עיר האוהלים. על פי החשד, פעילי המחאה מתחברים ישירות לעמודי התאורה הציבוריים ולוקחים חשמל באופן בלתי חוקי. מעדויות עולה כי מהתחלה עיריית ירושלים לא אפשרה זאת ונלחמה איתם על החשמל ועל תפיסת המדרכות, אך המצב נותר בעינו. חמור מכך, גם את המים המפגינים מקבלים ללא כל אישור; המים מגיעים ישירות מצינורות ההשקיה של כיכר הכנסת, המיועדים במקור לריסוס צמחים.

לצד הפגיעה הכלכלית והאסתטית, מדובר במפגע בטיחותי קשה. בעקבות ההשתלטות על פסי המדרכה, אין למעשה גישה חופשית לאנשים עם מוגבלויות במרחב. בני אדם הנעים בכיסאות גלגלים או עיוורים המבקשים לעבור באזור, נאלצים לסכן את חייהם באופן ממשי ולרדת אל כביש נסיעה סואן בשל חסימת נתיב ההליכה הציבורי.

חסר תקדים בעולם: עיריית ירושלים חוששת מאלימות?

מבדיקה שנערכה מול גורמים במתחם עולה כי המחאה מנוהלת ומתוחזקת בצורה קבועה ושיטתית. במקום פועל שומר, ככל הנראה בתשלום, לצד נציג מטעם המחאה הטוען כי הוא פועל ב"התנדבות" ומגיע באופן עקבי למשמרות ערב או לילה כבר 3.5 שנים. פעילי המחאה והנציגים במקום אף תקפו את כלי התקשורת "מעקב", בטענה כי מדובר בכלי תקשורת ימני אשר נותן במה למרדכי דוד – מחמאה המעידה כי פועלו של הערוץ מוכר היטב גם בתוך האוהלים הבלתי חוקיים בכיכר הכנסת.

באופן אבסורדי, אותם נציגים הטוענים לחנק דמוקרטי, שכחו ככל הנראה שהם תפסו שטח ציבורי באופן בלתי חוקי לחלוטין ומתגוררים שם כמעט ארבע שנים. נשאלת השאלה: באיזו מדינה בעולם ניתן לראות עיר אוהלים קבועה הפועלת ללא טאבו וללא היתר מול בית הפרלמנט? בוושנגטון, למשל, באמריקה היו משמידים ומפנים עיר אוהלים שכזו עוד לפני שהייתה מספיקה לקום. גם בבריסל או בגרמניה לא קיים תקדים כזה. אין אף עיר ומדינה בעולם שאפשרה לבנות עיר הפגנה ממושכת מול הפרלמנט שלה.

הסיבה להמשך קיומו של המפגע נחשפת בדבריו של נציג מהמחאה, שמסר ללא נוכחות מצלמה כי עיריית ירושלים פשוט מפחדת להתעסק איתם – זאת מאחר שלטענתו, המפגינים הופכים ניידות משטרה בעת ניסיונות אכיפה.

התמיכה הבלעדית ביאיר גולן וההצהרות מול המציאות

כאשר נשאלו אנשי עיר האוהלים (בשיחה ללא מצלמה) למי ניתנה העדיפות במערכת הבחירות הקודמת, התשובה הייתה חד-משמעית: תמיכה בלעדית במפלגת "הדמוקרטים" וביו"ר המפלגה, יאיר גולן. לטענת יושבי האוהלים, מדובר ב"איש ערכים, אומץ, קצין צה"ל לשעבר ואיש שתמיד אומר את האמת".

הזיקה העמוקה הזו מייצרת אבסורד פוליטי חריף, במיוחד לאור הצהרותיו האחרונות של יו"ר הדמוקרטים. רק לאחרונה מסר גולן בפומבי:

"בעוד מספר חודשים כשנחליף את השר העבריין והכושל, מדיניות המשטרה תשתנה מקצה לקצה: המשטרה תפסיק לרדוף אזרחים ותחזור להגן עליהם. הביטחון ברחובות והמשילות בנגב יחזרו. כמו שאמרתי בעבר: אנחנו, הדמוקרטים, ניקח את תיק הבט״פ ונשקם את משטרת ישראל, נמגר את הפשיעה, האלימות והפוליטיזציה שבן גביר הכניס לתוכה. מי שלא ישרת את המדינה לא ישאר"

על אף הרטוריקה התקיפה של גולן בדבר "משילות", "שיקום המשטרה" ו"מיגור הפשיעה והאלימות", הוא בוחר בעקביות לעצום עיניים ואינו רואה כיצד קבוצת המחאה המרכזית התומכת בו, ועוברת על החוק מדי יום ביומו, פועלת מחוץ לגבולות המשילות שהוא מבטיח.

הסערות הציבוריות וביקורת העבר של "מעקב"

התמיכה של אנשי עיר האוהלים ביאיר גולן מתקיימת במקביל לשורה של עימותים ציבוריים חריפים המלווים את פעילותו הפוליטית. לאחרונה עורר גולן סערה ציבורית ופוליטית חריפה במיוחד לאחר שאמר, במסגרת ביקורת על התנהלות הממשלה והמלחמה ברצועת עזה, כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". לדבריו, ישראל נמצאת על מסלול שעלול להפוך אותה ל"מדינה מוקצית בין העמים".

ההתבטאות הקיצונית עוררה תגובות זעם קשות במערכת הפוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף את הדברים בחריפות, ושרים וחברי כנסת הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה גינו את האמירה. מנגד, תומכיו של גולן ניסו לגונן עליו וטענו כי מדובר בביקורת פוליטית המופנית כלפי הממשלה ולא כלפי חיילי צה"ל. בהמשך נאלץ גולן להבהיר כי אינו מאשים את לוחמי צה"ל, אותם הגדיר כ"גיבורים", אלא מבקר את מדיניות הדרג המדיני שלטענתו פוגעת במעמדה הבינלאומי של המדינה. הסערה הפכה בתוך שעות לאחד העימותים הציבוריים החריפים של התקופה סביב גבולות הביקורת בזמן מלחמה וחופש הביטוי בישראל, קרא עוד.

פער זה בין הצהרותיו הדמוקרטיות של גולן לבין מעשיו בפועל אינו חדש למערכת "מעקב". בעבר פורסמה כתבת תחקיר של "מעקב" העוסקת בטענות שלפיהן גולן פעל, לכאורה, באופן הפוגע ישירות בחופש הביטוי ובערכים דמוקרטיים, לאחר שהגיש תביעת דיבה נגד קריקטוריסט בעקבות פרסום סאטירי. המהלך עורר בשעתו ביקורת ציבורית רחבה וחשש מפני פגיעה של איש ציבור בחופש העיתונות והבעת דעה פוליטית.

יתרה מכך, התחקיר חשף פגיעה בשקיפות ובזכות הציבור לדעת: מערכת "מעקב" פנתה לקבלת תגובה רשמית מגולן טרם הפרסום, אולם לא התקבל מענה. דוברו של גולן הבטיח בזמנו להעביר תשובה מסודרת, אך זו לא נמסרה בפועל עד לרגע פרסום הכתבה – התנהלות המציגה סתירה מובהקת לערכים המוצהרים של יו"ר הדמוקרטים, קרא עוד.

האבסורד שבמסווה הדמוקרטי

בסופו של דבר, המציאות בכיכר הכנסת מציבה סימן שאלה גדול ומהדהד בפני הציבור הישראלי. זכות המחאה היא אבן יסוד מחייבת, אך חובה לבחור במקום חוקי להפגנה מבלי לפגוע בזכויותיהם של אזרחים אחרים.

כאשר מחנה פוליטי שלם מנהל עיר בלתי חוקית, ללא טאבו, תוך השתלטות על תשתיות מים וחשמל ציבוריות וחסימת נגישות לנכים – וכל זאת תחת חסותם השקטה של פוליטיקאים שמדברים על משילות – ברור לכל כי הטענות על "קץ הדמוקרטיה" מנותקות לחלוטין מהמציאות. עיר האוהלים בירושלים היא לא דמוקרטיה; היא עדות לאנרכיה מוחלטת שזוכה לחסינות פוליטית.

"מעקב" פנתה לעיריית ירושלים לקבלת תגובה רשמית, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא התקבלה כל התייחסות מטעם העירייה.

עדכון מיום 25.05.2026:

מעיריית ירושלים נמסר:

"עיריית ירושלים מכבדת את חופש הביטוי והזכות למחאה, ורואה בהן זכויות יסוד במדינה דמוקרטית. לצד זאת, העירייה מחויבת לשמירה על הסדר הציבורי, הבטיחות, הנגישות והשימוש התקין במרחב הציבורי לטובת כלל התושבים והמבקרים בעיר.

העירייה פועלת לאורך השנים, בשיתוף משטרת ישראל והגורמים הרלוונטיים, לאיזון בין מימוש זכות המחאה לבין שמירה על החוק והסדר הציבורי. ככלל, הצבת אוהלים, מתקנים ותשתיות במרחב הציבורי מחייבת עמידה בהוראות הדין ובתיאום מול הגורמים המוסמכים.

במקרים שבהם מתגלים מפגעים, חסימות, פגיעה במעבר הציבורי או השתלטות בלתי מורשית על שטחים ציבוריים, העירייה פועלת בהתאם לסמכויותיה ועל פי שיקולים מקצועיים, בטיחותיים ומשפטיים. לאורך השנים נעשו גם ניסיונות הידברות מול גורמים שונים במטרה להגיע לפתרונות מוסכמים ולצמצם פגיעה במרחב הציבורי ובשגרת החיים באזור, דבר שבא לידי ביטוי בשטח.

באשר לטענות הנוגעות לחיבורי מים וחשמל, אין לעירייה סמכות לאשר או להנחות על חיבורי חשמל, וסמכות זו נתונה לגורמים המוסמכים בלבד ובהתאם להוראות הבטיחות והדין. ככל שמתקבלות פניות או טענות בנוגע לשימוש בלתי מורשה בתשתיות ציבוריות, הן מועברות לבחינת הגורמים הרלוונטיים.

העירייה תמשיך לאפשר מחאות והפגנות בהתאם לחוק, תוך שמירה על האיזון הנדרש בין חופש המחאה לבין הסדר הציבורי, בטיחות הציבור, הנגישות וזכויות כלל המשתמשים במרחב הציבורי".

הפוסט כ-4 שנים אנרכיה מול הכנסת: עיר האוהלים של מחנה השמאל הופיע לראשונה ב-מעקב.

סרטון פורים של משפחה מפתח תקווה עורר סערה ציבורית רחבה לאחר שהופץ ברשתות החברתיות. בעוד מבקרים פירשו את המסרים כביזוי קורבנות מתקפת 7 באוקטובר, בני המשפחה ומרדכי דוד טוענים כי מדובר בפרשנות שגויה וכי לא הייתה כל כוונה לפגוע בנרצחים או במשפחותיהם.

למעשה, סרטון טיקטוק שפרסמה משפחת סיגאווי מפתח תקווה במהלך חג הפורים, והוסר זמן קצר לאחר מכן מהרשת בעקבות תפוצה רחבה ותגובות רבות, הפך למוקד סערה ציבורית ולדיון נרחב ברשתות החברתיות ובזירה הציבורית.

בסרטון נראים בני המשפחה רוקדים וחוגגים כשהם לבושים חולצות כתומות. על גב חולצתו של אבי המשפחה מופיע הכיתוב "מתו הנכדים", ואילו בחלק הקדמי של חולצות המשתתפים מופיע הכיתוב "FCK קפלן". השילוב בין המסרים לבין הצבע הכתום, המזוהה בציבוריות הישראלית עם משפחת ביבס ועם קורבנות מתקפת השבעה באוקטובר, הוביל חלק מהצופים לפרש את הסרטון כביזוי או לעג לנרצחי הטבח.

בעקבות הפצת הסרטון התפתח דיון ציבורי סוער ברשתות החברתיות. בתוך זמן קצר הופצו פרשנויות שונות שלפיהן מדובר במסר פוליטי פוגעני, וחלק מהגולשים אף קראו לבחון את האירוע מבחינה משפטית.

עם התפשטות הביקורת ניסו בני המשפחה להבהיר את כוונתם. מוריה סיגאווי, אחת מבנות המשפחה, פרסמה תגובה שבה הסבירה כי לטענתה אין כל קשר בין הסרטון לבין מתקפת 7 באוקטובר או למשפחת ביבס.

לדבריה, התחפושת בסרטון קשורה לדמותו של מרדכי דוד, וכי האזכור של "הנכדים" נועד לדבריה להתייחס לנכדי המן הרשע ולדמויות המזוהות עם הנהגת איראן, ובראשן המנהיג העליון עלי חמינאי. "אין שום קשר חס ושלום ל-7 באוקטובר או למשפחת ביבס", כתבה בתגובה שהופצה ברשתות החברתיות. לדבריה, הפרשנות שניתנה לסרטון נבעה בין היתר מהצבע הכתום של החולצות, אך לטענתה מדובר בתחפושת הקשורה למרדכי דוד.

גם מקורבים למשפחה פרסמו תגובות ברשתות החברתיות והדגישו כי מדובר במשפחה התומכת במדינת ישראל. לדבריהם, בני המשפחה אף איבדו חברים במתקפת 7 באוקטובר. "הם התחפשו למרדכי דוד", כתבו. "איך הגעתם למסקנה שהם התחפשו למשפחת ביבס? מדובר במשפחה שממש לא מכחישה שום טבח".

בתוך כך פרסם מרדכי דוד סרטון נוסף שבו הופיע לצד בני המשפחה. בסרטון זה הבהיר דוד כי לדבריו בני המשפחה לא דיברו כלל על אירועי 7 באוקטובר וכי הסרטון המקורי עסק, לדבריו, בנכדים של חמינאי ובבכירים איראניים. עוד אמר דוד כי מדובר במשפחה טובה וכי לשיטתו אין קשר בין הסרטון לבין פגיעה בזכר הנרצחים.

למרות ההבהרות מצד המשפחה ומרדכי דוד, האירוע המשיך לעורר תגובות חריפות מצד דמויות ציבוריות ואנשי תקשורת.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, פרסם תגובה חריפה ברשתות החברתיות וכתב: "כשאני צופה בסרטון המזעזע הזה הבטן מתהפכת והדם רותח. עשרות שנים סיכנתי את חיי למען המדינה הזו מתוך אמונה עמוקה בערבות ההדדית שלנו. לראות עכשיו את הטירוף הזה, חולצות שמבזות את המתים ולעג חולני לשכול – זה קורע את הנפש". לדבריו, "הזוועה הזו לא צמחה בחלל ריק".

גם העיתונאי יוסי מזרחי מחדשות 12 מתח ביקורת על מדיניות האכיפה וכתב כי יש לבחון את היחס לאירועים מסוג זה. לדבריו, "את אינתיסאר חיג'אזי, מורה מתמרה, עצרו בגלל ריקוד תמים… אבל למר סיגאווי שמהלל רצח ילדים בשבעה באוקטובר אין סיבה לדאגה".

שקמה ברסלר התייחסה גם היא לאירוע וכתבה כי מדובר בתופעה רחבה יותר בשיח הציבורי. "אנא מכם, אל תזדעזעו. הסתכלו למציאות בעיניים. היא לא נוצרה בחלל ריק".

במקביל, הוגשו תלונות למשטרה מצד גורמים שונים שקראו לבדוק את האירוע. יועץ התקשורת רונן צור פרסם צילום מסך של תלונה מקוונת שהוגשה למשטרה והצטרף לקריאה לחקירה.

ברשתות החברתיות נרשמה הסלמה בשיח סביב הסרטון. חלק מהגולשים השתמשו במונח "בסיג' ישראלי" – מונח המתייחס למיליציית מתנדבים איראנית הכפופה למשמרות המהפכה – כדי לתאר את המקרה. אחרים קראו לחשוף פרטים על בני המשפחה ואף הציעו תשלום למי שיעביר מידע עליהם.

נשמעו גם קולות שתמכו במשפחה או קראו להימנע ממסקנות נחרצות. העיתונאי דן עזרא כתב כי לדעתו אין קשר בין הסרטון לבין לעג למשפחת ביבס. לדבריו, "המשפחה שבסרטון בשום שלב לא ניסתה לצחוק על משפחת ביבס". עוד הוסיף כי הוא מקווה שבני המשפחה ישקלו צעדים משפטיים נגד מי שלטענתו הפיצו האשמות שגויות.

הסערה סביב הסרטון ממחישה את הרגישות הציבורית הגבוהה סביב אירועי 7 באוקטובר ואת האופן שבו פרשנויות שונות לתוכן ברשתות החברתיות עלולות להצית מחלוקת ציבורית חריפה. הסרטון שהוסר מהרשת והתגובות הרבות שנלוו אליו הפכו את המקרה לנושא לדיון ציבורי רחב, כאשר במרכזו עומדת השאלה כיצד מפרש הציבור מסרים חזותיים בתקופה של קיטוב פוליטי ורגישות חברתית גבוהה.

הפוסט סרטון פורים מעורר סערה: המשפחה מכחישה ביזוי 7.10 הופיע לראשונה ב-מעקב.

ב-3 במרץ 2026 התפתח עימות פומבי בין קצין המילואים ופעיל הציבור תומר וינר לבין מרדכי דוד, בעקבות סרטון שפרסם וינר ברשתות החברתיות בדרכו לשירות מילואים. בסרטון נראה וינר במדי צה"ל, והוא מעלה שורה של טענות נגד דוד, ובהן ייחוס קריאה עברית "נמות ולא נתגייס, וכן תהיות באשר לייעוד תרומות המוצגות כתמיכה בצבא.

לדברי וינר, דוד מזוהה עם איסוף תרומות המוצגות כמיועדות לסיוע לצה"ל, אולם לטענתו הכספים אינם מופנים לצורכי הצבא אלא לכאורה לפעילות מחאה ואף להטרדות עיתונאים. בין היתר הזכיר וינר מקרים של הגעה למחאה סמוך לביתה של לוסי אהריש. הסרטון עורר דיון ציבורי רחב בנוגע לשאלות של גיוס, תרומות, אחריות אזרחית ומסרים לצעירים בעת חירום.

בתגובה לפניית מערכת "מעקב", מסר מרדכי דוד הצהרה מפורטת ובה דחה את מכלול הטענות שהועלו נגדו. לדבריו, בכוונתו להשיב "טענה אחר טענה” לדברי וינר, אשר, כך טען, "לובש מדי צה"ל ועושה בהם שימוש פוליטי". דוד כינה את וינר "שקרן", "אדם מגעיל" ו"איש פוליטי במדים".

צילום: ערוץ 14

דוד הדגיש כי מעולם לא השתייך לזרמים הקוראים "נמות ולא נתגייס", וטען כי הניסיון לשייך אותו לאמירה זו מהווה סילוף. עם זאת, הוא מסר כי במסגרת סרטון ישן התחפש לחרדי, אולם לדבריו לא השתתף בהפגנה התומכת בקריאה האמורה. לטענתו, האמירות שיוחסו לו סולפו ואינן משקפות את עמדותיו בפועל.

בהתייחסותו לסרטון שהופץ בעניינו, ציין דוד כי בתיעוד עצמו ניתן לראותו, לדבריו, אוחז באייפון ולבוש חולצה שחורה – פרט שלטענתו מלמד כי מדובר היה בצילום אקראי, חסר הקשר אידאולוגי מובהק. “זה היה סרטון שרציתי לצלם באופן סתמי”, אמר, והגדיר את הטענות נגדו כ"שקר ראשון".

באשר לשאלת שירותו הצבאי, הבהיר דוד כי לא שירת בצה"ל. לדבריו, הסיבה לכך נעוצה בעברו הפלילי, שבעטיו, כך טען, לא גויס לשירות. עוד מסר מידע הנוגע לעברו הפלילי, והציג זאת כרקע להבנת נסיבות אי-גיוסו.

בהמשך דבריו טען דוד כי הוא זוכה לתמיכה רחבה מצד לוחמים בשירות פעיל. "תשעים אחוזים מלוחמי צה"ל שולחים לי ברכות ומחזקים אותי", אמר, והוסיף כי רבים מהם מזדהים עם עמדותיו. עוד טען כי הוא מקיים אירועי "על האש" לחיילים ומעניק להם סיוע ותמיכה. לדבריו, הטענה שלפיה אינו תומך בחיילים בפועל אינה נכונה, וכי וינר “אינו מעודכן”.

מן העבר השני, וינר הציג את פרסום הסרטון כעמדה עקרונית במסגרת שירות המילואים הפעיל שבו הוא מצוי, תוך הדגשת מחויבותו לשירות ולפעילות ציבורית. בסרטון העלה שאלות באשר למסר המועבר לצעירים ולשימוש הנעשה, לטענתו, בכספי תרומות.

העימות בין השניים ממחיש את המתח הציבורי סביב סוגיות של גיוס, מחאה אזרחית, תרומות ותפקוד אישי בעת תקופה ביטחונית רגישה. בעוד וינר מציב סימני שאלה באשר לעמדות ולפעילות המיוחסת למר דוד, האחרון דוחה את הטענות מכל וכל, מציג את הדברים כסילוף, ומדגיש כי התחפשותו לחרדי במסגרת סרטון עבר אינה מעידה על תמיכה בקריאה המדוברת.

הפוסט מרדכי דוד משיב אש ותוקף את תומר וינר הופיע לראשונה ב-מעקב.

תומר וינר, קצין במילואים, פעיל חברתי וציבורי במפלגת יש עתיד מזה שמונה שנים ובחמש השנים האחרונות יו"ר צעירי יש עתיד, משמש גם כחבר מועצת העיר הרצליה ומדורג במקום הרביעי ברשימה. בימים האחרונים פרסם וינר סרטון שבו הוא מופיע במדי צה"ל, בדרכו לשירות מילואים, ומעלה שורה של טענות נגד מר מרדכי דוד.

בסרטון, שצולם כשהוא לבוש מדי צה"ל, מתייחס וינר להתבטאויות עבר של דוד, אשר לטענתו הכריז בעבר "נמות ולא נתגייס" – אמירה המזוהה עם התנגדות לשירות בצה"ל. לדבריו, כיום דוד מזוהה עם איסוף תרומות המוצגות כמיועדות לצה"ל, אך וינר מעלה בסרטון תהייה באשר לייעוד הכספים.

שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

לטענת וינר, התרומות שנאספות לכאורה אינן מיועדות לצורכי הצבא, אלא משמשות, לדבריו, לתשלום למפגינים המגיעים עמו להפגנות ולהטרדת עיתונאים. הדברים נאמרים מפורשות בסרטון, שבו וינר מציג את גרסתו לאופן שבו נעשה שימוש בכספים שנאספים בשם תמיכה בצה"ל.

וינר מוסיף ומוסר כי לטענתו, דוד משדר מסר בעייתי לצעירים. לדבריו, צעירים מגיעים לבית מגוריה של לוסי אהריש, מגישה וכתבת בערוץ 13, לשם מחאה והטרדה. וינר מציג מקרה זה כדוגמה להתנהלות שלשיטתו אינה מתיישבת עם אחריות אזרחית נדרשת בעת חירום.

במהלך הסרטון מזכיר וינר את הרקע האידאולוגי של דוד בעבר, ומתייחס לתקופה שבה הוגדר, לדבריו, כ"חרדי" ואמר כי לא יתגייס. וינר מציין כי גם כיום, לשיטתו, דוד אינו מתגייס, ומעלה שאלות בדבר הפער בין הצהרות עבר לבין פעילות ציבורית עכשווית.

הסרטון שפרסם וינר מופץ בימים אלה ברשתות החברתיות ומעורר שיח ציבורי ער ונרחב בשאלות הנוגעות לגיוס לצה"ל ולשירות המילואים, להיקף ולייעוד תרומות לצבא, לעמדות אידיאולוגיות בזירת הלחימה ולמסרים המועברים לדור הצעיר בתקופה רגישה זו.

את הדברים מציג תומר וינר בשעה שהוא מצוי בשירות מילואים פעיל, תוך הדגשת מחויבותו האישית לביטחון המדינה ולמעורבות אזרחית וציבורית בעת חירום.

מרדכי דוד: שקר פוליטי במדים

מרדכי דוד מגיב בחריפות לטענות שהופנו כלפיו ואומר כי בכוונתו להשיב "טענה אחר טענה" לדברי תומר וינר, שלדבריו "לובש מדי צה״ל ועושה בהם שימוש פוליטי".

לדבריו, וינר מתעלם מן התמיכה הרחבה שהוא, דוד, מקבל מצד לוחמים בשירות פעיל. "תשעים אחוזים מלוחמי צה״ל שולחים לי ברכות ומחזקים אותי", טען, והדגיש כי מעולם לא השתייך לזרמים הקוראים "נמות ולא נתגייס". לדבריו, הניסיון לשייך אותו לאמירה זו הוא סילוף.

עוד התייחס דוד לסרטון שהופץ בעניינו, וציין כי בתיעוד עצמו ניתן לראותו, לדבריו, אוחז באייפון ולבוש חולצה שחורה – פרט שלטענתו מעיד כי מדובר היה בסרטון אקראי וחסר הקשר אידאולוגי. "זה היה סרטון שרציתי לצלם באופן סתמי", אמר, והגדיר את הטענות נגדו כ"שקר ראשון".

באשר לשאלת שירותו הצבאי, הבהיר דוד כי לא שירת בצה״ל, ולדבריו הסיבה לכך נעוצה בעברו הפלילי, שבעטיו, כך טען, לא גויס.

בהתייחס לטענות שלפיהן אינו תומך בחיילים בפועל, השיב כי הוא מקיים אירועי "על האש" לחיילים ומעניק להם סיוע ותמיכה. "תומר וינר אינו מעודכן", אמר, והוסיף כי חיילים רבים – לרבות כאלה המזדהים עם עמדותיו – שולחים לו מסרי עידוד וחיזוק.

צילום: ערוץ 14

מרדכי דוד מסר בהמשך כי לדבריו התחפש לחרדי במסגרת אותו סרטון, אך לא השתתף בהפגנה התומכת בקריאה "נמות ולא נתגייס". עוד טען כי האמירות המיוחסות לו סולפו ואינן משקפות את עמדתו, וכינה את וינר "אדם מגעיל".

צילום: מתוך הדף הרשמי של תומר וינר ברשת החברתית פייסבוק. השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק

הפוסט בדרך למילואים: תומר וינר תוקף את מרדכי דוד הופיע לראשונה ב-מעקב.

במרכז השיח הציבורי בישראל ניצבת בשנה האחרונה דמותו של מרדכי דוד (מרדכי יעקב דוד), פעיל מחאה המזוהה עם מחנה הימין, אשר תומכיו מציגים אותו כמעין "גיבור לאומי" או "חוסם לאומי". מנגד, שורת נתונים פומביים ואירועים מתועדים מציבים סימני שאלה קשים באשר לדימוי זה, לפעילותו ולמקורות המימון שלה.

התוכנית "הצינור" בערוץ 13 הציגה תחקיר שבו נטען כי חלק מן הפעילים המוצגים כמתנדבים סביב פעילותו של דוד מקבלים בפועל שכר. ממצאים אלה עוררו דיון ציבורי בשאלת אופייה האמיתי של הפעילות, והאם מדובר בהתארגנות אזרחית ספונטנית או במערך מאורגן ומתוקצב.

צילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של תוכנית "הצינור" – שימוש בהתאם לסעיף 27א’ לחוק זכויות יוצרים

ביוני 2025 הקים דוד עמותה בשם "אחוות אחים לצדק – ביחד ננצח". מטרות העמותה, כפי שנרשמו במסמכים הרשמיים, הן “הסברה למען תמיכה בצבא, חיזוק חיילינו ואיחוד העם”. עם זאת, לציבור הרחב מוצגת העמותה בשם מקוצר: “אחים לצדק”. העמותה הוקמה יחד עם שלושה מייסדים נוספים מבני ברק, שאינם דמויות ציבוריות מוכרות.

לפי נתוני רשם העמותות, נכון למועד הבדיקה, העמותה מתנהלת ללא אישור ניהול תקין. עוד עולה כי הדוחות השנתיים הנדרשים על פי חוק טרם הוגשו בגין שנת 2025 – שנת הפעילות הראשונה של העמותה. בהיעדר דוחות כספיים, לא ניתן לדעת מה היקף התרומות, מי הגורמים התורמים, ולאן הופנו הכספים בפועל.

בסרטון שפרסם דוד ב-5 באוגוסט 2025, קרא לציבור לתרום לעמותה והסביר כי הכספים מיועדים, בין היתר, לארגון פעילים שיגיעו לכנסים ולבתיהם של פעילי שמאל, יעמדו בכניסות עם רמקולים, "לא יתנו להם לישון", ויחסמו את פעילותם. הדברים, שהופצו בפומבי, עוררו ביקורת ציבורית ושאלות באשר לגבולות המחאה, החוק והסדר הציבורי.

קראו את תחקיר "דה מרקר" – לחצו כאן

פעילותו של דוד כללה גם עימותים פומביים עם אנשי תקשורת ואישי ציבור, ובהם העיתונאי גיא פלג, איש יחסי הציבור רני רהב, וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. אחד האירועים הבולטים התרחש מול נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, ניצול שואה בן 89, שלדבריו נחסם והוטרד במסגרת פעולות מחאה.

לצד פעילות זו, עברו הפלילי של דוד עולה אף הוא לדיון. לפי מקורות פומביים, הוא הורשע בעבר בניסיון הצתת אוטובוס במהלך הפגנה בבני ברק, ונגזרו עליו עבודות שירות. עוד עולה מאותם מקורות כי לא שירת בצה"ל.

במישור המשפטי, חסימת אדם, הטרדה, הגעה לבתים פרטיים תוך יצירת רעש מכוון או מניעת תנועה, עשויות לעורר טענות לעבירות שונות, ובהן הסגת גבול, הפרעה לסדר הציבורי או הטרדה. סוגיות אלו אינן תיאורטיות בלבד, שכן חלק מפעולות המחאה שתוארו על ידי דוד עצמו נוגעות לפעילות מסוג זה.

לצד הנתונים הללו, מתעוררות שאלות ציבוריות באשר לדימויו של דוד כ"גיבור לאומי". מבקריו מצביעים על פער בין הדימוי הציבורי לבין העובדות: עבר פלילי, פעילות מחאה אגרסיבית, עמותה ללא אישור ניהול תקין והיעדר דוחות כספיים.

בתוך כך, מערכת "מעקב", פנתה לדוד מספר פעמים בבקשה לראיון ולמסירת תגובה לשורה של שאלות, ובהן שאלות על פעילות העמותה, מקורות המימון, העימותים עם אישי הציבור והעבר הפלילי. עד למועד פרסום כתבה זו, לא נמסרה תגובה ולא התקבלה הסכמה להתראיין.

במקביל, מתנהלת בישראל מחלוקת ציבורית רחבה סביב דרכי המחאה, משני צדי המפה הפוליטית. חסימות כבישים, הפגנות מול בתים פרטיים ופעילות מחאה אגרסיבית הפכו לכלי פעולה נפוצים, אך גם למוקד ביקורת משפטית וציבורית. פעילותו של דוד משתלבת בתוך מציאות זו, אך מעוררת מחלוקת חריפה במיוחד בשל נסיבותיה ואופייה.

השאלות המרכזיות נותרות פתוחות: כיצד מנוהלות התרומות לעמותה; מי עומד מאחורי המימון; והאם פעילות המחאה חוצה גבולות חוקיים. בהיעדר דוחות כספיים פומביים, התשובות אינן ברורות.

עד להתבהרות התמונה, דמותו של מרדכי דוד תמשיך לעמוד בלב עימות ציבורי: בין מי שמציגים אותו כסמל אידיאולוגי, לבין מי שמעלים תהיות קשות על עברו, פעילותו ושקיפות הארגון שייסד.

-אנו במעקב-

הפוסט מרדכי דוד: גיבור מחאה או בובה על חוט? הופיע לראשונה ב-מעקב.

במרכז מחאה שנערכה בתל אביב ביום 3 בינואר 2026, נעצר שוב הפעיל הימני מרדכי דוד, לאחר שלטענת המשטרה הפר את הסדר הציבורי. מעצר זה מצטרף לשורת אירועים קודמים שבהם היה דוד מעורב, ושבמסגרתם נעצר או עוכב על ידי כוחות הביטחון במהלך הפגנות ואירועים פוליטיים. אלא שהפעם, המעצר אינו עומד לבדו, אלא משמש זרז לעימות חריף הרבה יותר – עימות בתוך מחנה הימין עצמו.

בשיח שמתפתח בעקבות האירועים, נשמעת ביקורת חריפה מתוך הימין נגד עצם הצגתו של דוד כדמות מייצגת או כסמל. על פי הקולות הללו, מדובר בדמות שבעבר נקשרה, לכאורה, בפרשות של התעללות בבעלי חיים בספארי, בפגיעות בעיתונאים ובפעילים, בנזקים כספיים, ובהתנהלות ציבורית שהובילה למעצרים חוזרים ונשנים בגין הפרת הסדר. בנוסף, דוד עומד בראש עמותה ציבורית שלגביה הועלו שאלות רבות בזירה הציבורית, הן באשר להתנהלותה והן באשר למטרותיה.

בחירה בדמות כזו כ"דגל" של הימין אינה רק טעות תדמיתית, אלא פגיעה ממשית במחנה כולו. לדבריהם, השאלה המרכזית אינה אם מדובר במחאה לגיטימית או לא, אלא מהו המסר שנשלח לציבור כאשר דמות הנתפסת כעבריינית וכאלימה מוצגת כסמל אידאולוגי. "האם כך נראה הימין?", שואלים המבקרים, "האם הימין מזוהה עם הפרות סדר, הסתה, אלימות ופגיעה בבני אדם ובבעלי חיים?".

קולות אלה מדגישים כי הביקורת אינה מגיעה מהשמאל, אלא דווקא מתוך המחנה הימני עצמו. אותם מבקרים מבהירים כי הם מתנגדים לניסיון לייצר זיהוי בין הימין לבין דמויות קיצוניות, ליצניות או עברייניות, וטוענים כי זיהוי כזה גורם נזק עמוק לאנשי ימין "טובים", כהגדרתם – אזרחים, פעילים ובוחרים שאינם מעורבים באלימות ואינם מבקשים להפר את החוק.

עוד נטען כי נוכחותם של גורמים כאלה במחאות ובאירועים ציבוריים גוררת הסלמה מיותרת, פוגעת בלגיטימיות של המחאה עצמה, ומאפשרת תיוג של מחנה שלם כקיצוני וכאלים. לדבריהם, לא מדובר במאבק פוליטי לגיטימי אלא בהשתלטות של דמויות שוליות על השיח, תוך צעקות, פרובוקציות ופגיעה באחרים.

על רקע זה, מעצרו האחרון של מרדכי דוד אינו נתפס בעיני מבקריו כאירוע נקודתי, אלא כסימפטום לבעיה רחבה יותר: מאבק על זהותו של הימין ועל השאלה מי רשאי לייצג אותו במרחב הציבורי. עבור אותם קולות, הבחירה בדמויות מסוג זה כסמל אינה רק שגויה – אלא מביישת, מסלפת ומסוכנת למחנה כולו.

בשיח הציבורי שהתפתח בעקבות האירועים, לרבות ברשתות החברתיות ובשיחות עם גורמים פוליטיים, הועלתה הטענה כי הצגת מרדכי דוד כ"דגל" של הימין פוגעת במחנה ומעוותת את דימויו.

על ידי מערכת "מעקב" נשלחו בעבר מספר פניות עיתונאיות בבקשה לראיין את מרדכי דוד, אולם פניות אלו נענו בסירוב או לא זכו לכל מענה.

גם במסגרת הכנת הכתבה הנוכחית הועברה למר דוד פנייה נוספת לקבלת תגובתו, אולם עד למועד פרסום הדברים לא התקבלה כל תגובה מטעמו.

צילומים של מרדכי דוד מתוך ערוץ 14 ומרשתות חברתיות, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט האם מרדכי דוד הוא פני הימין? הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפורמט נולד מתוך תפיסה שלפיה אמנות ועיתונות אינן סותרות זו את זו, אלא יכולות לפעול יחד ליצירת תיעוד מדויק, ביקורתי ומעורר מחשבה. האיורים אינם פרשנות גרפית חופשית בלבד, אלא חלק בלתי נפרד מן הדיווח עצמו.

בתוך מספר חודשים צפויה להתקיים תערוכה ייעודית שתציג את איורי החדשות שנוצרו במסגרת כרוניקה מצוירת, ותאפשר מבט רחב על התהליך והעשייה שמאחורי הפורמט החדש.

היוזמה מתקיימת במסגרת פעילותה העיתונאית של מעקב.

הפוסט כרוניקה מצוירת – פורמט עיתונאי חדש המשלב דיווח חדשותי ואיור הופיע לראשונה ב-מעקב.

חברת הכנסת נעמה לזימי פרסמה היום (שבת) ברשת החברתית X פוסט תקיף ומלא האשמות, בו היא כינתה את מרדכי דוד, צעיר שומר שבת, "העבריין המשתמט" וטענה כי הוא "מתקבל כאורח כבוד של יו"ר ועדה ויו"ר הכנסת". הפרסום, שהופץ לעשרות אלפי עוקבים, לא כלל כל ראיה או תיעוד לטענות החמורות, ומעלה שאלות רציניות בנוגע לאפשרות של לשון הרע.

לזימי, חברת כנסת הידועה בלשונה החריפה וביטויה הבלתי מסויג, לא נמנעה מלהשתמש במונחים כבדי משקל. היא כינתה את דוד "עבריין", זאת ללא כל הרשעה פלילית או פסק דין משפטי, ומבלי לפרסם את עמדתו או לאפשר לו להגיב לטענות. השימוש במונח "עבריין" כלפי אדם שלא הורשע בפלילים עלול להוות עבירה על חוק איסור לשון הרע, במיוחד כאשר מדובר בפרסום פומבי של חברת כנסת בעלת השפעה ציבורית.

מה שמעורר תמיהה במיוחד הוא העובדה כי לזימי עצמה נמצאת לעיתים תכופות בהפגנות שמאל שבהן נסגרים כבישים באופן לא חוקי, נשרפים צמיגים וציוד ציבורי, ומבוצעות פעולות ללא אישור משטרתי כנדרש בחוק. בהפגנות אלו, בהן היא מככבת כמנהיגה, נפגע הסדר הציבורי באופן ממשי ומתבצעות עבירות פליליות שונות. עם זאת, היא רואה לנכון להאשים אחרים בעבריינות, תוך שהיא עצמה נוטלת חלק פעיל באירועים המפירים את החוק.

בפוסט שפרסמה, לזימי מציגה שורה של השוואות ומסרים פוליטיים חריפים. היא כותבת על "שורפי פחים במאבק עבור הצלת החטופים שמחזיקים במעצר קרוב לחודשיים", זאת בניגוד ל"משתמטים שעושים את זה, תוך שהם מכים שוטרים ואנשי כוחות ביטחון". טענה זו, המיוחסת למרדכי דוד ללא כל בסיס עובדתי שפורסם, מעמידה אותו באור שלילי ביותר מבלי שניתנה לו זכות התגוננות או הבהרה.

חברת הכנסת ממשיכה ומתייחסת לכנס לזכרו של מאיר כהנא, בו לטענתה "מככבים חברי הכנסת של השר הכהניסט", זאת לעומת כנס של "עומדים ביחד עבור חיים משותפים" שבו "המשטרה מגיעה להלך אימים עם נשקים ארוכים ולהחרים שלטים". גם כאן, ההשוואה נעשית ללא הצגת הקשר מלא או נסיבות האירועים.

לזימי מזכירה גם את נאוה רוזליו, אקטיביסטית המחאה, אותה היא מתארת כמי ש"מאויימת על חייה ומקבלת מאות איומים ברצח", וכן את יולנדה יבור ש"במעצר על פוסט". היא משווה זאת ל"סוכני קטאר שפעלו עם מדינת אויב מתוך לשכת ראש הממשלה" ול"טרוריסטים יהודים שמנסים להתסיס אינתיפאדה שלישית בגדה".

את הפוסט מסיימת לזימי בקריאה פוליטית ברורה: "פני הרודנות בחסות השחיתות המשיחית לאומנית. ימים אפלים. רק המאבק וההתנגדות יביאו לשינוי. כל מי שרוצה פה חיים שפויים חייב להבין שזה עלינו. רק במאבק בלתי מתפשר נגד מי שהחליטו למוטט פה מדינה עבור שררה נצליח לצאת מזה ולבנות מחדש. במקום בו יש מאבק יש תקווה. התקווה תנצח".

השאלה המרכזית שעולה מהפרסום היא כיצד חברת כנסת מרשה לעצמה להאשים אזרח ישראלי בעבריינות באופן פומבי, ללא ראיות, ללא מתן זכות תשובה, וללא כל בדיקה משפטית של הטענות. כאשר חברת כנסת משתתפת באופן קבוע בהפגנות המפירות את החוק, שורפות ציוד ציבורי וחוסמות כבישים ללא אישור, ובמקביל מאשימה אחרים בעבריינות – האם אין כאן כפל מידה בולט?

הפוסט פורסם בשעה 12:00 בשבת. מרדכי דוד לא היה זמין למתן תגובה. כאשר נקבל את תגובתו, נפרסם אותה באופן המלא.

צילום של חברת הכנסת נעמה לזימי, מתוך אתר הכנסת; צילום של מרדכי דוד, מתוך ערוץ 14. השימוש נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק

הפוסט "העבריין המשתמט": האשמות חמורות ללא ראיות? הופיע לראשונה ב-מעקב.