הדיון שהתקיים היום בבית המשפט המחוזי בלוד בעניינם של הנאשמים בדקירתו למוות של ימנו בנימין זלקה ז"ל, חרג מגבולות האולם והפך לזירת התנגשות חריפה בין משפחת המנוח וקהל תומכיה לבין מוסדות המדינה. מחוץ לכותלי בית המשפט התגודדו מפגינים זועמים, אשר הטיחו האשמות קשות במערכת אכיפת החוק, בדרגי הפיקוד במשטרה ובשר לביטחון לאומי.

הדיון המשפטי, שעסק בבקשת הנאשמים להקל בתנאי מעצרם, עורר גל של מחאה בקרב הנוכחים. משפחת המנוח, המלווה במעגלי תמיכה רחבים, טוענת כי המדינה מוסיפה לנהוג בסלחנות בלתי מובנת כלפי הנאשמים בעבירות החמורות ביותר. תחושת האפליה וההפקרה הייתה המניע המרכזי למחאה, כשהמפגינים מצהירים כי מדובר במאבק לא רק על הצדק הפרטני בתיק זה, אלא על דמותה של החברה הישראלית כולה.

"מערכת שבוחרת במי להגן"

הטונים במקום עלו עם קריאותיהן של מפגינות שדרשו להפסיק את מה שהגדירו כ"אפליה ממוסדת". אחת המפגינות הטיחה במערכת: "מערכת בית המשפט היא גזענית, מערכת משטרת ישראל גזענית. אני רוצה צדק. כשאדם ממוצא אתיופי נרצח, אתם לא שמים עלינו – לו היה מדובר באדם לבן, כבר מזמן הייתם ממצים את הדין".

דברים אלו משקפים את המטען הרגשי הכבד והתחושה העמוקה של חוסר שוויון מול רשויות החוק, המלווה את הקהילה מזה תקופה ארוכה.

הביקורת הופנתה במישרין גם לעבר הדרגים הפוליטיים והמשטרתיים הבכירים. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ומפכ"ל המשטרה ספגו אש חזיתית. "אם אין לך מה לומר כשר, עדיף שתשתוק", קראה אחת המפגינות לעברו של בן גביר, תוך הבעת אכזבה עמוקה מתפקודו של הדרג האחראי על שלומם של אזרחי המדינה.

קריאות לחקיקה והחמרת ענישה

לצד הזעם, עלו הצעות אופרטיביות לשינוי המציאות העגומה. מפגין שנשא דברים במקום דרש מחברי הכנסת לקדם חקיקה שתטיל אחריות פלילית ישירה על הורים המסייעים להסתיר את ילדיהם לאחר שביצעו פשעים חמורים כגון רצח. לטענתו, המציאות שבה הורים מעניקים מחסה לילדיהם החשודים במעשים אלימים ללא נשיאה באחריות, היא בלתי נסבלת ומעודדת פשיעה נוספת.

אמונה, אחת המפגינות המרכזיות, המשיכה להדהד במגפון את הדרישה המרכזית: "מאסר עולם לרוצחים". לדבריה, השחרור ממעצר של נאשמים ברצח הוא מסר מסוכן המפקיר את ביטחון הציבור.

משבר אמון רחב

האירועים בלוד מציפים את השאלה המורכבת על אודות הטיפול בבני נוער בסיכון בישראל. אלפי צעירים נמצאים מדי יום בחיכוך עם מוקדי אלימות, כאשר לא פעם אירועים מילוליים מסלימים לכדי אובדן חיי אדם. לאור זאת, עולה בשיח הציבורי – גם מחוץ לזירת ההפגנה – הצורך לבחון מחדש את אחריות ההורים, במתווה הדומה למודלים משפטיים הנהוגים בארצות הברית, שבהם הורים נושאים באחריות משפטית למעשי ילדיהם במקרים חריגים.

המחאה היום אינה מנותקת מהקשר רחב יותר; היא מהווה בבואה לחוסר האמון של חלקים נרחבים בציבור במוסדות השלטון והאכיפה. בעוד המדינה מתמודדת עם גל אלימות גואה בקרב בני נוער, האירוע המדמם של ימנו זלקה ז"ל הופך למבחן עבור מערכת המשפט והמשטרה – מבחן שבו, כך נראה, חלק מהציבור כבר הכריז על כישלון המערכת.

הדיון בבית המשפט המחוזי נמשך, אך התחושה מחוץ לאולם ברורה: עבור המשפחה והמפגינים, אין מדובר בעוד דיון פרוצדורלי על תנאי מעצר, אלא בקרב על הצדק ועל זכותו של כל אדם לחייו ולכבודו, ללא קשר למוצאו או למעמדו.

הפוסט זעקת הדם: הממסד מפקיר את הציבור לטובת רוצחים הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה פוליטית וציבורית מבעבעת בשעות האחרונות בקרב פעילי מחנה הימין, בעקבות מה שהם מגדירים כ"אכיפה בררנית קשה ובוטה" מצד משטרת ישראל. הביקורת החריפה, המופנית באופן ישיר ובלתי מתפשר כלפי דרגיה הבכירים ביותר של מערכת אכיפת החוק – ובראשם שר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומפכ"ל המשטרה דני לוי (דניאל לוי) – הגיעה אמש לשיא, עם חקירתו הממושכת של מורדי, קראו את הכתבה המלאה להבנת מלוא התמונה – לחץ כאן.

המצג השוואתי: חמש דקות שהפכו לחמש שעות

פרשת חקירתו של מורדי החלה לאחר שזה זומן לתחנת המשטרה "לב תל אביב" (18:30), בטענה כי היה מעורב לכאורה בתקיפת איש שמאל. האירוע המדובר התרחש ביום שבו התקיים הדיון בערעורו של פעיל הימין רמי בן יהודה נגד עיתונאית ערוץ 13, לוסי אהריש – דמות אשר סופגת ביקורת נוקבת מצד גורמי ימין הטוענים כי פעילותה אינה עולה בקנה אחד עם האתיקה העיתונאית, וכי היא זוכה למימון מצד ארגון הטייקונים "אחים לנשק".

צילום מיום 15.06.2026 – קרא עוד

מורדי, שהגיע למקום, ככל הנראה, במטרה לצפות בדיון המשפטי ולהביע תמיכה במרדכי דוד, מצא את עצמו כבר למחרת תחת חקירה משטרתית. עם הגעתו לתחנת המשטרה נאמר לו, על ידי אחד החוקרים כי "בעוד חמש דקות אתה בחוץ" – אמירה שיצרה את הרושם כי מדובר בהליך קצר ופשוט, אשר לא שיקפה את המשך ההתנהלות בעניינו.

בפועל, החקירה התארכה שעות ארוכות, והוא שוחרר מהתחנה רק בשעה 23:15 בלילה – כחמש שעות לאחר שנכנס אליה.

בקרב פעילי הימין מדובר באבסורד מוחלט ובחציית קווים אדומים. לטענתם, בשעה שהמשטרה מתעלמת באופן שיטתי מעשרות תיעודים המציגים אלימות קשה מצד אנשי שמאל, היא בוחרת להפעיל יד קשה, לחקור ולהצר את צעדיהם של פעילי ימין.

"דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין"

"מורדי וימין נוספים נרדפים על ידי המשטרה", הצהיר אלירן דהן בנחרצות. "דוד מרדכי נמצא בחמישה ימי מעצר בית; אנשים שמפגינים מול ביתו של גיא פלג גם הם נרדפים. כל אנשי ימין נרדפים בכל מקום שאליו הם הולכים להפגין. וזאת במטרה ברורה לייצר פחד אצלם, להטריד אותם ולרדוף אותם. כנראה ירדה איזו הנחיה לייצר מין דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין ולאפשר רק לשמאל להפגין".

דהן לא חסך את שבט ביקורתו גם מנבחרי הציבור של המחנה הלאומי והפנה אליהם אצבע מאשימה ישירה:

"אני קורא למנהיגי ימין, לא ייתכן שאנחנו רצים מבתי המשפט, לתחנות המשטרה ולרחובות להפגין, ואתם שם יושבים על הכיסא שלכם ועוד רוצים שאנחנו נצביע לכם, ועוד רוצים שנבחר בכם בסוף. אנו נעשה איתכם חשבון, נבוא איתכם חשבון! גם שוטרים שרודפים אנשי ימין, אנו נבוא איתם חשבון. הגשנו ונגיש תלונות במח"ש, תביעות ועוד, כמובן בדרך החוקית בלבד".

דהן חתם את דבריו במסר תקיף למנהיגים: "אנו לא נעצור ולא מתכוונים לעצור. כי אנו מרגישים שאנו נרדפים ומדוכאים, אז אנו יודעים להשיב בדרך החוקית ובצינורות של החוק, אבל אנו נשיב. מנהיגי הימין – קחו בחשבון שהם (פעילי ימין הכוונה) יושבים בחדרי חקירות בשבילכם, ואתם יושבים בכיסא שלכם ואתם עוד מצפים שאנו גם נבחר בכם?".

לפני שנכנס לחקירה, מסר מורדי:

"המשטרה רוצה להפחיד אותנו. מזמינים אותי עכשיו לחקירה באזהרה. קיבלתי ייעוץ משפטי, ואנו נמשיך ונממש את הזכות הדמוקרטית שלנו להפגין, ושום דבר לא יעצור אותנו – גם אם זה תלוי בחקירות כל יום או כל יומיים. אנו נמשיך, ועם ישראל חי".

אווירת פחד בחדרי החקירות

התחושות הקשות הללו אינן נחלתו של דהן בלבד. בקרב אנשי ימין רבים קיימת תחושה מבוססת כי תחת ניהולם של המפכ"ל דני לוי והשר איתמר בן גביר, המשטרה פועלת באופן שמטרתו לפגוע קשות באנשי המחנה הלאומי, לזרוע בהם מורא ולמנוע מהם לצאת אל הרחובות. לאורך שנים, כך מתארים פעילי המחנה, נאלצו אנשי הימין להתמודד עם פחד מובנה להפגין, ספגו מכות קשות בעומדם, ויכולתם להתקדם ולבטא את עמדותיהם נפגעה באופן אנוש. הפחד לומר את דעתם נותר בעינו, כאשר לדבריהם, "בנגיעה קטנה עוצרים אותם ולעיתים מתעללים בהם בחדרי החקירות".

הנחקר עצמו, מורדי, הבהיר עם שחרורו מהתחנה כי ניסיונות ההרתעה לא יצלחו. המשטרה ניסתה להשית עליו תנאים מגבילים קשים, לרבות מעצר בית וצווי הרחקה, אך בסופו של דבר, הודות לתושייתם של עו"ד חיה מלול ומר אלירן דהן, שוחרר לוחם הצדק.

פרשה זו מציבה סימן שאלה גדול ומתוח מעל מדיניות האכיפה של משטרת ישראל ומחדדת את השבר והתסכול העמוק של פעילי הימין מול המנהיגות הפוליטית והפיקודית, שלדבריהם הפנתה להם עורף.

נ.ב

נדמה כי חטאו היחיד הוא שניצב בצד הלא נכון מבחינת הממסד, בצד המבקר את לוסי אהריש, המוגדרת בעיני רבים כאחת הדמויות הבולטות בתקשורת הממסדית.

עולה השאלה: האם אילו היה ניצב בצד השני של המתרס, תומך באותם גורמים ומפנה את ביקורתו כלפי יריביהם, היה זוכה ליחס שונה מצד הרשויות? רבים חשים כי התשובה לכך ברורה מאליה.

ושאלה נוספת: איזה שירות למען המדינה העניקה לוסי אהריש, מלבד עבודתה בתקשורת וקבלת שכר נאה במסגרת תפקידה? בעוד ישנם אזרחים ששירתו, נפצעו והקריבו למען המדינה, נדמה כי דווקא הם מוצאים את עצמם נדרשים לתת דין וחשבון פעם אחר פעם.

הפוסט זעם בימין על "רדיפה משטרתית" בחסות המפכ"ל ובן גביר הופיע לראשונה ב-מעקב.