מאות מפגינים זועמים חסמו כבישים ודרשו צדק לחייל המשוחרר, בעוד הדיון הגורלי התנהל בדלתיים סגורות. אלא שבין זעקות השבר לערפל המידע, נחשף פער עמוק בין הכאב המוצדק של המשפחה לבין היחס הסלקטיבי לכלי התקשורת בשטח. סיקור מיוחד מאולם בית המשפט החוזי.

אתמול (שני, 22.06.2026) בין כותלי בית המשפט המחוזי בלוד ומחוצה לו. דיון מעצרים ממושך, שנפרס על פני למעלה מארבע שעות וחצי – מהשעה 13:00 ועד לאחר השעה 17:30 – עסק בעניינם של החשודים והנאשמים המעורבים בפרשת דקירתו ורציחתו של ימנו זלקה ז"ל. הדיון התקיים על רקע סערה ציבורית נרחבת, שהתעוררה בעקבות בקשת הפרקליטות להעביר חלק מהחשודים למעצר בית, בקשה אשר עוררה זעם בעוצמות גבוהות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, תושבי האזור וכלל אזרחי מדינת ישראל, הרואים בהקלה זו פגיעה חמורה בערך הצדק.

מערכת "מעקב" הגיעה לזירה עוד לפני השעה 13:00, במטרה לתעד את ההליך המשפטי המורכב, להביא את קולותיהם של בני המשפחה הכואבים ולראיין את עורכי הדין המייצגים אותם. מדובר בתיק רגיש ומדמם, שבו הלב הציבורי כולו יוצא אל המשפחה השכולה שאיבדה את ימנו, חייל משוחרר שחייו נגדעו באיבם. עם זאת, לצד התמיכה החד משמעית במאבקם ובכאבם, המפגש בשטח הציף מציאות מורכבת ומתוחה בכל הנוגע להתנהלות מול כלי התקשורת שאינם משתייכים לערוצים הממסדיים הגדולים.

כבר בפתח הדיון הגיעו המתח והכאב לשיא, כאשר אחותו של ימנו זלקה ז"ל כמעט והתעלפה באולם. כתב מערכת "מעקב", המשמש כחובש צה"ל לשעבר, העניק לה טיפול רפואי ראשוני מציל חיים במקום, תוך שמירה על מקצועיות, עד להגעתם של צוותי מגן דוד אדום ואיחוד הצלה שהוזעקו לזירה.

ואולם, חרף הסיוע המיידי שהוענק ברגעי המשבר, התנהלותם של בני המשפחה כלפי עיתונאי "מעקב" הייתה מרוחקת וקרה במיוחד. פניות הכתב לא זכו למענה, אף לא לברכת "שלום" מינימלית, ובני המשפחה סירבו בתוקף להתראיין או לתאם מועד עתידי לשיחה. בין השורות, רמז אחיו של המנוח כי לו היה מדובר בכלי תקשורת מרכזיים ובעלי השפעה דוגמת ערוץ 12 או ערוץ 13, היו העיתונאים זוכים ליחס מכבד יותר ואף מקבלים הצהרה רשמית לתקשורת.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי יום קודם לכן, ב-21.06.2026, מתחה אחותו של המנוח, יירוס זלקה, ביקורת חריפה ונוקבת על מערכת המשפט והפרקליטות בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 13, זאת לאחר שאחד החשודים המרכזיים שוחרר למעצר בית ותועד כשהוא חוגג. בעוד המשפחה בוחרת למסור מידע וגישה בלעדית לכלי התקשורת הממסדיים ולגופי הטייקונים, העיתונות העצמאית והציבור בשטח נותרו בערפל מוחלט.

עשרות מפגינים התאספו מחוץ לבית המשפט, בעוד שהכניסה לאולם הדיונים נאסרה על הציבור. הדיון עצמו התנהל בדלתיים סגורות בשל היותם של החשודים קטינים, וככל הנראה התקיים בפני השופטת אורית קליינפלד באולם 33.

מידע זה הגיע לידי ככתב בשטח אך ורק באמצעות מספר האולם שהופיע במזכירות. מעבר לכך, מאבטחי משמר בתי המשפט מנעו כל גישה לאולם הדיונים ולא אפשרו קבלת מידע ישיר על המתרחש בו. כתוצאה מכך, איש מהנוכחים מחוץ לאולם, לרבות המפגינים, בני המשפחה, הציבור והתקשורת – לא ידע מהן תוצאות הדיון והאם התקבלה החלטה שנתפסה בעיני הציבור כמקדמת צדק.

יודגש כי לא התבקשו פרטים אישיים, שמות, מספרי זהות או מידע חסוי הנוגע לקטינים. כל שביקשתי כעיתונאי היה לקבל מידע עובדתי ותמציתי לצורכי דיווח – האם התקבלה החלטה, מה הייתה תוצאת הדיון ומה ניתן למסור לציבור מבלי להפר את הוראות החוק או את חיסיון ההליך.

במקביל, מחוץ לכותלי בית המשפט שררה דריכות רבה, ושוב שרר חוסר ודאות מוחלט באשר למתרחש באולם הדיונים. המפגינים, שהגיעו להביע תמיכה במשפחתו של ימנו זלקה ז"ל ולדרוש מיצוי דין עם המעורבים, לא ידעו האם בית המשפט נעתר לבקשת הפרקליטות להורות על מעצר בית בתנאים מקלים, או שמא דחה את הבקשה והותיר את החשודים במעצר.

בהיעדר מידע רשמי ובשל מגבלות הדיון החסוי, הלך וגבר המתח בקרב הנוכחים. כל עדכון שהגיע מאזור האולם עורר עניין רב, בעוד בני המשפחה, המפגינים ואנשי התקשורת המתינו בדריכות להכרעת בית המשפט ולפרטים הראשונים שייצאו מתוך הדיון הרגיש.

גם כאשר הדיון הסתיים, בשעות הערב המאוחרות, המשפחה ועורכי דינה לא טרחו לעדכן את פעילי הציבור והמפגינים בתוצאותיו. העמימות סביב המתרחש באולם הדיונים והעובדה שהמפגינים נותרו ללא כל עדכון רשמי, לא בלמו את זעמם. המחאה מחוץ לבית המשפט המחוזי בלוד הפכה לסוערת במיוחד, וכללה חסימות כבישים, עומסי תנועה כבדים וקריאות נרגשות להטלת מאסר עולם על החשודים. ברם, באוויר ריחפה כל העת השאלה המהותית: מדוע המונים מפגינים מבלי לדעת מהי החלטת השופטת, והאם ישנה עילה חוקית אקטואלית למחאה באותם רגעים?

התנהלות זו הגיעה לשיאה כאשר עורכת הדין רעות רחמן, המייצגת את המשפחה, סירבה להקצות ואף לא דקה אחת לריאיון עיתונאי, בטענה כי היא ממהרת לאירוע פרטי. היא פטרה את השאלות באמירה לפיה מדובר ב"דיון מעצרים רגיל של קטינים". התנהלות זו של עו"ד רחמן מצטיירת כחוסר מקצועיות לכאורה וכזלזול מוחלט. נדמה כי היא ציפתה לסיקור מצד חברת החדשות של ערוץ 12, אך בפועל נכח במקום צוות "מעקב", בעוד שערוצים 12, 13, 14 ו-15 כלל לא סיקרו את הדיון ואת ההפגנה המקבילה לו.

הצהרה זו עומדת בסתירה מוחלטת למציאות בשטח – לא מדובר בדיון שגרתי כאשר מאה תומכים ומפגינים מגיעים לזירה, וכאשר המערכת המשפטית כולה סוערת. הזלזול הבוטה בנציגי העיתונות, וההימנעות ממסירת מידע ענייני לגופו של עניין, הותירו סימני שאלה קשים. תהיות אלו אף העלו חשש בקרב הכתבים שמא הרקע המקצועי או המראה האישי משפיעים על מידת שיתוף הפעולה, בפרט כאשר התברר שגם מארגנת ההפגנה עצמה לא עודכנה בתוצאות הדיון על ידי המשפחה.

ברשתות החברתיות פורסמו פוסטים רבים מטעם המשפחה הקוראים לעזרה, תמיכה והתייצבות במועד הדיון. בני אדם נענו לקריאה והגיעו מתוך סולידריות עמוקה, אך בפועל נותרו ללא הגה ומנהיגות, מבלי להבין איזו תמיכה בדיוק נדרשת ומדוע מסתירים מפניהם את ההתפתחויות המשפטיות.

יודגש כי חסימת הכביש וההפרעה לתנועה בוצעו לאחר שהדיון כבר הסתיים

בסופו של יום, העובדות המרכזיות ברורות ואינן משתנות: מחוץ לבית המשפט המחוזי בלוד התחוללה דרמה חריפה. כ-100 מפגינים דרשו צדק, התעמתו עם שוטרים וחסמו כבישים תוך סיכון עצמי במעצר, מתוך אמונה עיוורת בצדקת הדרך ולמען הנצחת זכרו של ימנו זלקה ז"ל, כחייל משוחרר שקופח.

ברור לכל כי דמו של אדם אינו הפקר – בין אם שירת בצבא ובין אם לאו, ונוער בסיכון חייב להיות מטופל ביד קשה על ידי משטרת ישראל. אובדן חיים הוא טרגדיה לאומית, והלב הציבורי שותף לכאב על מותו של ימנו זלקה ז"ל. יחד עם זאת, הציפייה להתנהלות שקופה, מכבדת ואחידה כלפי כלל גופי התקשורת והתומכים בשטח, נותרה בעינה.

נ.ב

על פי פרסומים שונים, עורכי הדין ייצגו את המשפחה בהתנדבות. ייתכן שאילו היה מדובר בייצוג פרטי בתשלום, היה נמצא גם רגע קצר לעדכן את הציבור ואת המפגינים בתוצאות הדיון – ואולי אף למנוע חסימות כבישים ומחאות שנבעו מחוסר מידע. מניסיוני האישי, שירות הניתן ללא תמורה אינו תמיד מלווה באותה רמת זמינות ומחויבות. מדובר כמובן בדעה אישית בלבד, שכן לא נכחנו בדיון עצמו ואיננו יכולים להעריך את מלוא הנסיבות.

הפוסט ערפל מידע בלוד: המשפחה שמותירה את תומכיה? ומחרימה את העיתונות העצמאית הופיע לראשונה ב-מעקב.

נשיא פולין, קרול נברוצקי, הודיע באופן דרמטי על החלטתו לשלול מנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, את עיטור "הנשר הלבן"  העיטור הממלכתי הגבוה והמכובד ביותר ברפובליקה הפולנית. צעד חסר תקדים זה מגיע כשלושה שבועות בלבד לאחר שזלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק ליחידת עילית של צבא אוקראינה את השם "על שם גיבורי צבא המורדים האוקראיני (UPA ו-OUN)".

החלטה זו של השלטון בקייב חוללה סערה פוליטית וציבורית נרחבת חובקת גבולות. היחס כלפי ארגון ה-UPA, אשר שמו נקשר בהיסטוריה לפשעים חמורים, שונה באופן מהותי ויסודי בין אוקראינה לבין המדינות השכנות והקהילה בין לאומית. על אף שבשבועות האחרונים נדמה היה כי המתיחות הדיפלומטית סביב סוגיה טעונה זו שככה במידת מה, בחר נשיא פולין להודיע בנאום מקיף ונוקב לאומה כי החליט לממש את כוונתו ולשלול מזלנסקי את העיטור היוקרתי. מדובר במהלכים דיפלומטיים קשים החורגים מעבר למחווה סמלית בלבד, וצפויות להם השלכות פוליטיות ואסטרטגיות רחבות טווח הן בזירה הפנימית בפולין ובאוקראינה, והן על מערכת היחסים הרשמית בין המדינות ועל המערכת האירופית כולה.

הצו הנשיאותי בקייב וההתקוממות הדיפלומטית בפולין

המשבר הנוכחי החל להסלים ב-26 במאי, כאשר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק למרכז המבצעים המיוחדים העצמאי "צפון" של כוחות המבצעים המיוחדים של אוקראינה את השם המכובד "על שם גיבורי ה-UPA". במסמך הרשמי שיצא מלשכת הנשיאות האוקראינית נכתב במפורש כי החלטה זו התקבלה "לשם שיקום המסורות ההיסטוריות של הצבא הלאומי". הניסיון האוקראיני להציג את האדורה הזו כמהלך לגיטימי של זיכרון היסטורי נתקל בחומה בצורה של התנגדות וזעזוע מצד ההנהגה הפולנית.

התגובות הרשמיות בפולין לא איחרו לבוא והיו חריפות במיוחד. נשיאה לשעבר של פולין וחתן פרס נובל לשלום, לך ואלנסה, הודיע בצעד הפגנתי כי הוא יחדל לאלתר לענוד את סיכת דגל אוקראינה, שליוותה אותו בקפידה מאז תחילת הפלישה הרוסית המלאה. במקביל, קרא הנשיא קרול נברוצקי לפעול מיידית לשלילת עיטור "הנשר הלבן" מזלנסקי – קריאה שתורגמה כעת למעשה בפועל. הנתק העמיק עד לרמת השלטון המקומי: בעיר לובלין שבפולין הוסר דגל אוקראינה מבניין העירייה הרשמי, מקום שבו התנוסס בגאון לצד דגלי פולין והאיחוד האירופי מאז שנת 2022.

סגן יושב ראש הסיים הפולני, קשישטוף בוסאק, החריף את הטון וקרא למדיניות נוקשה ובלתי מתפשרת מול השאיפות בין לאומיות של קייב. בוסאק קרא בגלוי לבלום באופן מוחלט את התקדמותה של אוקראינה לעבר חברות באיחוד האירופי, כל עוד ההנהגה בקייב "אינה מתרחקת מפולחן פושעים ואינה מאפשרת את כלל החפירות והזיהויים של קורבנות טרגדיית ווהלין". מנגד, ניסה שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה, למזער את הנזק הדיפלומטי והסביר כי מטרת הצו הנשיאותי לא הייתה לפגוע בפולין או ברגשותיה, אלא נועדה אך ורק להנציח את זכרם של מי שנלחמו בעבר נגד השלטון האימפריאלי של מוסקבה. אולם, הסבר זה לא התקבל על דעתה של ורשה. על רקע המשבר המחריף, קרא ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, לנשיאי פולין ואוקראינה לקיים בהקדם "שיחה ישירה וכנה", תוך שהוא מציין בצער כי המאמצים הדיפלומטיים המקובלים שננקטו עד כה טרם הניבו פתרון למחלוקת הקשה והעמוקה.

הזווית הישראלית: מודעות היסטורית נחרצת נגד פשעי הלאומנים האוקראינים

לצד הוויכוח הפולני אוקראיני הסוער, הסוגיה מהדהדת באופן מובהק ונוקב גם במדינת ישראל. בישראל קיימת מודעות היסטורית רחבה, מבוססת ובלתי מתפשרת לפשעי המלחמה הקשים שבוצעו בידי גורמים שונים שפעלו במסגרת התנועות הלאומניות האוקראיניות בתקופת מלחמת העולם השנייה. מוסדות מחקר וזיכרון בין לאומיים, ובהם יד ושם, עוסקים במשך עשרות שנים בחקר מעמיק של השואה בשטחי אוקראינה ובתקומתם של משתפי פעולה מקומיים, תוך תיעוד קפדני של מעורבותם הישירה והפעילה ברדיפת יהודים, בביצוע פוגרומים אכזריים ובשיתוף פעולה הדוק עם גרמניה הנאצית.

צילום מסך מתוך אתר "יד ושם". לצפייה במסמך המלא ולהורדתו – לחצו כאן

עמדתה הרשמית וההיסטורית של מדינת ישראל הובעה בצורה הברורה ביותר מעל הבמה הרמה ביותר באוקראינה. בשנת 2016, במהלך נאום היסטורי שנשא נשיא ישראל דאז, ראובן ריבלין, בפרלמנט האוקראיני (הראדה) לציון 75 שנים לטבח הנורא באבי יאר, הוטחה האמת ההיסטורית בפני המחוקקים בקייב. הנשיא ריבלין הדגיש בנאומו כי בשטחי אוקראינה של ימינו נרצחו כ-1.5 מיליון יהודים בתקופת השואה, וכי בין מסייעי ומבצעי הפשעים הללו היו גם אוקראינים מקומיים, לרבות פעילים בולטים מארגון הלאומנים האוקראינים (OUN). הנשיא ריבלין הדגיש כי אין לטשטש את העובדות ההיסטוריות ואין להאדיר או להלבין את עברם של אנטישמים ומשתפי פעולה ברצח יהודים.

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנאומו הנוקב קרא הנשיא ריבלין להנהגה הלאומית והעולמית להיאבק בכל כוחה באנטישמיות, להימנע באופן מוחלט משכתוב ההיסטוריה, ולהבטיח כי זכר השואה ופשעי העבר הקשים יישמרו לדורות הבאים ללא סילופים. דברים אלו מבהירים כי בישראל קיימת ביקורת היסטורית נרחבת, נוקבת וקבועה על ארגוני ה-OUN וה-UPA ועל חלק ממנהיגיהם, בשל מעורבותם הבלתי ניתנת להכחשה של גורמים מקרבם ברדיפת יהודים, בפוגרומים קשים ובשיתוף פעולה שיטתי עם מכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית בתקופת השואה.

ההחלטה הנוכחית של קייב להעניק ליחידת עילית צבאית את שמם של מי שנתפסים בפולין ובישראל כפושעי מלחמה ואנטישמים, מציבה סימן שאלה גדול סביב נכונותה של אוקראינה להכיר באמת ההיסטורית, ומעוררת זעם בין-לאומי מוצדק אשר הולך ומחריף את בידודה הפוליטי בסוגיות של זיכרון היסטורי ומורשת.

פוגרום לבוב: כשהשאיפה לעצמאות אוקראינית תורגמה לטבח המוני ואכזרי של אלפי יהודים  

הפוגרום בלבוב, אשר התרחש בין ה-30 ביוני ל-2 ביולי 1941, מוכר כאחד ממוקדי האלימות ההמונית החמורים ביותר שננקטו נגד האוכלוסייה היהודית במערב אוקראינה בראשיתו של הכיבוש הנאצי. ב-30 ביוני 1941 הכריזו חברי פלג ה-OUN של ארגון הלאומנים האוקראינים, בהנהגת נאמני סטפן בנדרה, על חידוש הריבונות האוקראינית ועל הקמתו של מינהל זמני בעיר.

מן התיעוד ההיסטורי עולה כי הפוגרום יצא לפועל תחת שרביטו של המינהל האוקראיני החדש ובחסותו של הממשל הצבאי הגרמני. במעשי הקטל השתתפו פעילים לאומנים מקרב ה-OUN לצד המון מקומי משולהב. במהלך הפרעות צדו הפורעים יהודים ברחובות לבוב, והעבירו אותם מסכת קשה של הכאות, השפלות ומעשי עינויים, עד להוצאתם להורג בירי.

מעשי אלימות אלו גבו את חייהם של אלפי קורבנות יהודים. ערב מלחמת העולם השנייה התאפיינה לבוב כעיר פלורליסטית ורב-תרבותית, שבה התגוררו כ-312 אלף תושבים (כ-50% פולנים, כ-32% יהודים וכ-16% אוקראינים). על פי ההערכות המובאות, מניין קורבנות האלימות במערב אוקראינה כולה במהלך תקופה זו נע בין 10,000 ל-40,000 נפש.

עוד עולה מן המחקר, כי שיתוף פעולה מסוים בין גורמים בתנועה הלאומנית האוקראינית – ובכלל זה ארגון ה-OUN – לבין גרמניה הנאצית, נרקם עוד בטרם פלש הצבא הגרמני אל שטחי ברית המועצות. סיעת לבוב של ארגון זה סרה למשמעתו והייתה נתונה להנהגתו האידאולוגית של סטפן בנדרה.

האירועים הטרגיים בלבוב שרירים וקיימים גם כיום כאחד הפרקים הטעונים והמכאיבים ביותר בתולדות השואה, והם מוסיפים לעמוד במרכזם של דיונים היסטוריוגרפיים נוקבים בדבר היחסים שבין עמי המרחב.

צילום מתוך פוגרום בלבוב, שאורגן בידי ארגון OUN:

הטבח בבאבי יאר והוויכוח ההיסטורי על משתפי הפעולה

הטבח בבאבי יאר, שהתחולל בשלהי ספטמבר 1941 בפאתי קייב, נותר כאחד ממעשי הרצח ההמוניים והאכזריים ביותר שביצעה גרמניה הנאצית בימי השואה. בתוך יומיים בלבד, נקצרו חייהם של כ-34 אלף יהודים בגיא ההריגה.

ממצאים היסטוריים ועדויות רבות מצביעים על כך שכוחות הכיבוש הגרמניים נעזרו במיליציות מקומיות ומשטרת עזר לצורך ריכוז האוכלוסייה היהודית, אבטחת המרחב והובלת הקורבנות אל אל-חזור. חלק מאנשי משטרת העזר נמנו עם חוגים לאומניים אוקראיניים, ובהם פעילים המזוהים עם ארגון ה-OUN.

הפולמוס הציבורי והמחקרי סביב מורשתם של ארגוני ה-OUN וה-UPA ממאן לשכוך. בעוד שבאוקראינה המודרנית יש המבקשים לראות בהם לוחמי חירות, הרי שבקרב חוקרי שואה ובקהילה הבינלאומית מודגש חלקם של רבים מפעיליהם בשיתוף פעולה עם המכונה הנאצית ובביצוע פשעי מלחמה נגד יהודים ופולנים.

צילומי באבי יאר:

נ.ב

שוגה אשליות הנשיא זלנסקי אם הוא מניח כי בזיכרון הקולקטיבי הישראלי נמחקו פשעיהם של אלו אשר טבחו ביהודים, חוללו רצח עם וסייעו למכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית. אומנם בידה של אוקראינה הרשות להנציח נאצים בקריאת רחובות על שמם ולכבס את פשעי ה-UPA וגרורותיהם, אך בישראל הזיכרון עודו חי וקיים.

יש לשבח את פולין על התייצבותה האיתנה והבלתי מתפשרת מול גילויי האהדה לנאציזם. מן הראוי להדגיש כי ארגון ה-UPA לא חס גם על דמם של פולנים, הונגרים ורוסים; מדינות כדוגמת פולין מסרבות לשכוח זאת, בפרט לאחר שה-UPA וה-OUN הוגדרו בה רשמית כארגונים שביצעו ג'נוסייד (רצח עם) באוכלוסייה הפולנית.

הבהרה היסטורית נחוצה:

ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN) קרם עור וגידים כבר בשנת 1929, קרוב לשישה עשורים לפני תפנית המפתח של 1941. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, בחרו פלגים שונים בתוך הארגון לשתף פעולה עם הגרמנים בנקודות זמן מסוימות, מתוך שאיפה אסטרטגית לנצל את המומנטום להקמת מדינה אוקראינית עצמאית.

בשנים 1942-1943 חלה התפתחות דרמטית עם הקמתו של "צבא ההתקוממות האוקראיני" (UPA). מרבית שדרת הפיקוד, הפעילים וההנהגה של הגוף החדש צמחו מתוך שורות ה-OUN, ובעיקר מן הפלג המזוהה עם סטפן בנדרה. משום כך, היסטוריונים רבים רואים ב-UPA את הזרוע הצבאית המובהקת של התנועה הפוליטית, גם אם לא היה מדובר במיתוג מחדש או בשינוי שם רשמי, אלא בכינון מסגרת צבאית נפרדת שהייתה כפופה, הלכה למעשה, לתכתיבי ה-OUN.

במרוצת המלחמה ניהל ה-UPA מערכות עקובות מדם נגד שלושה כוחות שונים: הגרמנים, הסובייטים והפולנים. עם זאת, שמו של הארגון נקשר באופן בל יימחה במעשי טבח המוניים שבוצעו באוכלוסייה הפולנית בווהלין ובגליציה המזרחית בשנים 1943-1944. זאת ועוד, תיעודים היסטוריים מוכיחים כי פעילי OUN וגורמים ב-UPA היו מעורבים ישירות ברדיפת יהודים ובשיתוף פעולה עם המנגנון הנאצי בשלבים שונים של המערכה.

על ציר הזמן:

• 1929 – ייסוד ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN).

• 1941 – ה-OUN מנצל את הפלישה הגרמנית לפעולה ומכריז על ריבונות אוקראינית.

• 1942-1943 – הקמת צבא ההתקוממות (UPA) מתוך הרחם הרעיוני והאנושי של ה-OUN.

• שדרת הפיקוד: מפקדי ה-UPA והנהגתו נמנו ברובם המכריע עם פעילי ה-OUN.

הפוסט זלנסקי מעריץ אנטישמים מהשואה: הפרובוקציה הנוכחית של אוקראינה הופיע לראשונה ב-מעקב.

זמרת העשור, עדן בן זקן, שבה אל היכל מנורה מבטחים. ההכרזה הרשמית מגיעה בעקבות סדרה של ארבעה מופעי ענק מצליחים שקיימה לאחרונה, ואשר זכו להיענות נרחבת מצד הקהל.

המופע עתיד להתקיים ביום שני, 17 באוגוסט. במסגרת ההיערכות לאירוע, פרסמה היום (21.06.2026) בן זקן הודעה רשמית בחשבונותיה ברשתות החברתיות תחת הכותרת "מוכנים למחר", ובה פירטה את השעות שבהן תהיה מערכת רכישת הכרטיסים פתוחה לציבור.

מכירת הכרטיסים הרשמית תיפתח ביום ראשון הקרוב, בשעה 12:00 בדיוק, באמצעות אתר האינטרנט של "קופת תל אביב". בשוק הבידור והמוזיקה עוקבים בעניין אחר פתיחת המכירה, כאשר השאלה המרכזית הנותרת פתוחה בשלב זה היא טווח המחירים שייקבע עבור כרטיסי המופע.

צילומים: רשתות חברתיות ו-AI | שימוש לפי סעיף 27א'

הפוסט עדן בן זקן חוזרת להיכל מנורה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעולם המשפט הישראלי, המאופיין לא פעם במאבקים כוחניים ובאינטרסים כלכליים, בולטות דמויות המציבות את האתיקה המקצועית ואת המחויבות החברתית בראש מעייניהן. אחת הדמויות המרתקות והמשפיעות בזירה הפלילית היא עורכת הדין חיה מלול (מלול-גז), משפטנית מנוסה ובעלת מוניטין מקצועי רב שנים, אשר ביססה לאורך השנים את מעמדה כאחת מעורכות הדין הבולטות, הנחושות והמוערכות במערכת המשפט.

מעבר לפעילותה המסחרית השוטפת במסגרת משרדה הפרטי, ערוץ פעילות מרכזי ומשמעותי של עו"ד מלול מוקדש מזה שנים, ימים כלילות, לסיוע ישיר לפעילים חברתיים. מדובר במפעל התנדבותי נרחב הכולל ייעוץ משפטי, ליווי, ייצוג והגנה משפטית מלאה ללא כל עלות (פרו בונו). חרף הצורך הברור בניהול משרד רווחי האמון על פרנסה, בוחרת עו"ד מלול פעם אחר פעם ליטול על עצמה תיקים מורכבים מתוך תפיסת שליחות עמוקה.

אסטרטגיה חסרת פשרות באולם הדיונים

נוכחותה של עו"ד חיה מלול באולמות בתי המשפט מתוארת על ידי עמיתים ומיוצגים כאקטיבית וחסרת פשרות. בדיונים המשפטיים היא מנהלת מאבקים עיקשים להוכחת צדקתם של מרשיה, תוך הצגת טיעונים חדים ומבוססים המותירים לעיתים את הצד שכנגד, ואף את כס השיפוט, ללא מענה משפטי הולם.

מפגשים אלו מול ערכאות דיוניות, דוגמת בתי משפט השלום, מציגים לא פעם את נחישותה המקצועית: במקרים שבהם נתקלו טיעוניה בהחלטות שגויות, פוליטיות או מהוססות מצד ערכאות נמוכות, הובילה עו"ד מלול קו ערעורי מובהק וקפדני לבית המשפט המחוזי. ערעורים אלו, המתקבלים פעם אחר פעם, מובילים לתיקון עיוותים דיוניים ולהפיכת החלטות על פיהן, תוך מתן תוקף משפטי מחייב לטענותיה.

השפעתה המקצועית ניכרת עוד בטרם חציית מפתנו של אולם הדיונים. פניותיה בכתב, מכתבי ההתראה וכתבי הטענות הרשמיים שהיא מנסחת, מביאים לעיתים קרובות את רשויות התביעה, את המשטרה ואז גורמי המקצוע בצד שכנגד להבנה כי מוטב לשקול מחדש את צעדיהם המשפטיים, דבר המוביל לביטול צווים, להקלת תנאים ואף לשחרור מוחלט ממעצרים.

רשת הביטחון של האקטיביזם והעיתונות העצמאית

בעידן שבו חופש הביטוי, זכות המחאה והפעילות הציבורית עומדים למבחן יומיומי, עו"ד מלול מהווה ציר מרכזי וזמינה באופן עקבי לפניותיהם של עיתונאים, בלוגרים ופעילים חברתיים. זמינות זו והמענה המקצועי המיידי מעניקים לשחקנים בזירה הציבורית את הביטחון הנדרש לפעול, לכתוב, לחקור ולצאת להפגנות ללא מורא מפני רדיפה משפטית או השתקה.

גם מערכת גוף המדיה והחקירות "מעקב" הסתייעה לא פעם ולא פעמיים בשירותיה המקצועיים וביעוץ המשפטי המקיף של עו"ד מלול. שירותים אלו ניתנו באופן מלא בהתנדבות, ללא כל רמיזה או דרישה לתמורה כספית, מתוך רצון מובהק לחזק את העיתונות החוקרת והעצמאית בישראל.

ערכים, אתיקה שוויונית ושליחות

עבודתה של עו"ד חיה מלול נשענת על ערכי יסוד קשיחים של אתיקה מקצועית, יושרה ואמונה עמוקה בצדק חברתי. ייחודה המרכזי מתבטא בכך שסיועה המשפטי מוענק באופן שוויוני לחלוטין, ללא הבדל דת, גזע, מין, רקע פוליטי, שירות צבאי או נטייה מינית. עבור בני אדם חסרי אונים המוצאים את עצמם אל מול מערכות כוחניות, מהווה עו"ד מלול משענת מקצועית איתנה.

ההכרה בעבודתה ובפועלה הציבורי מדגישה את חשיבותה של הגנה משפטית איכותית שאינה תלויה בממון, ואת הזכות הגדולה של פעילי החברה האזרחית בישראל לצעוד לצד אשת מקצוע המגשימה הלכה למעשה שליחות אנושית ומשפטית ראשונה במעלה.

הפוסט עו"ד חיה מלול: ניצחונות בתיקים משפטיים מורכבים הופיע לראשונה ב-מעקב.

התחנה המרכזית הישנה והחדשה בדרום תל אביב מהוות מזה עשרות שנים מוקד לפעילות שוליים, אך כעת נראה כי המסך מורם מעל המתרחש בסמטאות האפלות הללו באופן חסר תקדים. יבגני טרטיאקוב מודיע על סיום כתיבתו של ספר אוטוביוגרפי חדש בשם "התחנה", אשר לדבריו צפוי להפוך לרב-מכר ולחשוף לפרטי פרטים את "המטבח הפלילי" של האזור.

בפוסט רשמי שפרסם ברשת החברתית פייסבוק, הגדיר טרטיאקוב את החשיפה כ"ספוילר" המרים את המסך מעל העולם התחתון של דרום תל אביב. על פי הצהרתו, החיבור מבוסס ברובו המכריע, כ-90% ממנו, על סיפורו האישי והביוגרפיה המקצועית והאישית שלו במרחב זה.

"חברים, הזכרתי לא פעם בסרטונים שלי שאני כותב את הספר 'התחנה'. ואני אגיד לכם את האמת – אני בטוח שהוא הולך להיות רב-מכר", כתב טרטיאקוב בפנייה ישירה לעוקביו. הוא הבהיר כי מדובר בתיעוד אותנטי של מציאות קשוחה ומורכבת: "הספר הזה מבוסס על האוטוביוגרפיה שלי. 90% ממנו זו אמת לאמיתה והסיפור האישי שלי. נכון, חלק מהאירועים הפליליים והדמויות שונו קצת או חוברו מכמה אנשים שונים מטעמי ביטחון, אבל הכל – ללא יוצא מן הכלל – קרה במציאות".

על פי הדיווח, הספר אינו מסתפק בתיאור שטחי, אלא צולל אל עומק המנגנונים הפועלים מאחורי הקלעים של הפשיעה המקומית. טרטיאקוב מתאר כי היצירה מפרטת את השיטות הנהוגות בעולם התחתון, את הקומבינות השונות, ואת חיי היום יום המורכבים והמפחידים המתקיימים, כלשונות, "ממש מתחת לאף שלנו". מטרת הפרסום, כפי שעולה מן הדברים, היא להנגיש את המציאות הנסתרת הזו ולהציגה לראשונה בפני הקהל הרחב.

מלאכת הכתיבה והעריכה של הספר נמצאת בשלבי סיום מתקדמים, ומועד היציאה לאור מתוכנן לתקופת חודש אוקטובר הקרוב. עם זאת, לקוראים המבקשים לקבל הצצה ראשונית לממצאים ולסיפורים מוקדם מן הצפוי, הציע טרטיאקוב גישה בלעדית לפרק ראשון מתוך היצירה כבר בשלב זה.

"העבודה על הספר כבר מתקרבת לסיום, ובסביבות אוקטובר הוא צפוי לצאת לאור. אבל היום החלטתי לעשות לכם מתנה קטנה – אני מזמין אתכם לקרוא פרק אחד מתוך הספר כבר עכשיו", דברי טרטיאקוב. הגישה לפרק המדובר מתבצעת באמצעות קישור ייעודי אשר פורסם בתגובות לפוסט, המאפשר השארת כתובת דואר אלקטרוני וקבלת התוכן באופן אוטומטי וישיר.

הספר "התחנה" צפוי לעורר עניין רב הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב גורמי המקצוע העוקבים אחר דינמיקת הפשיעה והמציאות החברתית בדרום תל אביב, ככל שהחומרים המוצגים בו אכן ישפכו אור חדש על האזור המורכב הזה.

כנסו, התרשמו ולחצו כאן

צילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של יבגני טרטיאקוב (Evgeny Tretyakov), שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט העולם התחתון של דרום תל אביב נחשף הופיע לראשונה ב-מעקב.

תפנית חדה חלה בקרב המשפטי המתנהל בין איש הציבור רמי בן יהודה לבין אשת התקשורת לוסי אהריש, במסגרת תיק 44465-04-26 (בן יהודה נ' אהריש). בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כערכאת ערעור מפי כבוד השופט יונה אטדגי, קיבל באופן מהותי ובחלקו את הערעור שהגיש בן יהודה באמצעות פרקליטתו, עו"ד חיה מלול, אשר הובילה קו הגנה תקיף שהניב הישג מצוין למרשה. החלטת המחוזי הופכת את פסיקתו הקודמת של בית משפט השלום, מבטלת חלק ניכר מהמגבלות הגורפות שהוטלו על בן יהודה, ומצמצמת באופן ניכר את תקופת הסעדים הזמניים שנקבעו נגדו.

ההחלטה העקרונית של הערכאה הגבוהה מהווה פגיעה משפטית וציבורית קשה בעמדתה של לוסי אהריש. בעוד שבית משפט השלום הטיל על בן יהודה מגבלות נרחבות, כולל איסור פרסום גורף ברשתות החברתיות ואיסור השתתפות בהפגנות לתקופה ממושכת, הרי שבית המשפט המחוזי מתח ביקורת סמויה על ההחלטה הקודמת וקבע כי היא היוותה פגיעה אנושה, כוללנית ובלתי מידתית בזכות היסוד המקודשת – חופש הביטוי.

חשיפה בדיון: התנהלות המשיבה והצהרות פוליטיות רגישות

במהלך הדיונים המשפטיים, אשר הותירו רושם עז, עלו אל פני השטח טענות קשות בנוגע להתנהלותה של המשיבה, לוסי אהריש. על פי העדויות מתוך אולם הדיונים ומתוך הפרוטוקולים של בית משפט השלום, הפגינה אהריש יחס של זלזול מופגן כלפי בית המשפט; כאשר פנה אליה השופט היושב בדין, היא לא טרחה לקום כנדרש על פי כללי הטקס והאתיקה המשפטית המחייבים כל בעל דין.

חמור מכך, מן הפרוטוקולים הרשמיים עולה חשיפה מטלטלת בעלת אופי ציבורי פוליטי מובהק: לוסי אהריש הצהירה באופן מפורש כי היא מקבלת תמורה כספית מארגון פוליטי המזוהה עם עמדות קצה, ארגון "אחים לנשק".

ניסיון לראיין את לוסי אהריש לא צלח. אהריש בחרה שלא להשיב לשאלות ושמרה על שתיקה

חשיפה זו שופכת אור חדש על הרקע למאבק התקשורתי, ומחזקת את טענותיו של בן יהודה כי הביקורת שהטיח בה אינה נחלתו של מרחב פרטי, אלא מדובר בסוגיה פוליטית וציבורית מן המעלה הראשונה. בעקבות כך, נקבע כי האמת יצאה לאור, וכי לרמי בן יהודה מותר לפרסם החל מיום ה-1.07.2026 פוסטים ופרסומים שונים, שכן חופש הביטוי עומד מעל לכל.

בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה: נחלשה הגנתה של אהריש

הנקודה המרכזית והחשובה ביותר בפסק הדין החדש נעוצה בעובדה שבית המשפט המחוזי הפך לחלוטין את החלטת בית משפט השלום בכל הנוגע לפרסומים ברשתות החברתיות. בן יהודה ועורכת דינו חיה מלול הצליחו לשכנע באופן מוחץ את ערכאת הערעור כי נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטה המקורית של הערכאה הדיונית.

השופט אטדגי דחה את התזה לפיה כל פרסום פוליטי מוגן באופן אוטומטי, אך יחד עם זאת קבע קביעה עקרונית המטיבה עם המערער: בית המשפט קבע שאין להסיק כי כל פרסום בעל אופי פוליטי או ציבורי מוגן לחלוטין מפני צו לפי חוק הטרדה מאיימת. קביעה זו מרחיבה למעשה את האפשרות של בן יהודה לטעון לפגיעה אישית בזכויותיו ולעמוד על זכותו לבקר את אהריש, גם כאשר מדובר בסוגיות ציבוריות סוערות.

כמו כן, בית המשפט חייב את אהריש להגיש את אותם פרסומים לבדיקה קפדנית, והורה להעבירם בחזרה לערכאה הדיונית על מנת שייבחנו לגופם, במטרה להכריע האם הם אכן עולים כדי הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק. משמעות הדבר היא שבית המשפט לא חסם את טענותיו של בן יהודה, אלא להיפך – פתח את הדלת המשפטית מחדש והותיר את התכנים תחת סימן שאלה גדול.

השלכות מזיקות ללוסי אהריש

הגם שאהריש לא הפסידה את ההליך המשפטי באופן סופי ומוחלט, פסק הדין הנוכחי מסב לה נזק תדמיתי ומשפטי כבד, שכן היא כשלה בניסיונה לשמר את ההחלטה המקורית של בית משפט השלום במלואה. הערעור של בן יהודה התקבל בחלקו המשמעותי, והדיון הוחזר לערכאה הנמוכה לבחינה מחודשת.

עמדתה של אהריש נחלשה משמעותית בשל מספר גורמים מרכזיים:

1. חולשת ההגנה הגורפת: אחת מטענותיה המרכזיות של אהריש הייתה כי יש לחסום את הפרסומים באופן נחרץ. קביעת המחוזי כי יש לבחון את הדברים מחדש ובכפוף לחופש הביטוי החלישה את קו ההגנה שלה.

2. העדר "הכשר" משפטי לתכנים: בית המשפט המחוזי קבע שיש מקום לבחון האם הפרסומים עצמם יוצרים פחד, הטרדה או פגיעה בפרטיות, ובכך העביר מסר שאינו נוח למשיבה – שכן תכניו של בן יהודה לא קיבלו "אות קלון" משפטי סופי, והם עומדים שוב לדיון.

3. התארכות ההליך המשפטי: במקום להביא לסיומו המוחלט של התיק כפי שקיוותה, אהריש נאלצת כעת להתמודד עם דיון משפטי נוסף ומפרך שבו ייבחנו התכנים עצמם לגופם – מצב המוגדר מבחינה משפטית וציבורית כנחות ופחות נוח מאשר דחייה מלאה של הערעור.

הניתוח המשפטי: איזון חוקתי וחובת הספיגה של דמות ציבורית

פסק הדין של בית המשפט המחוזי מציג ניתוח מעמיק השוקל את חופש הביטוי אל מול הזכות לפרטיות, תוך הטלת דגש ברור על הכשלים המהותיים שנפלו בעמדתה של לוסי אהריש.

ראשית, נקבע כי הפרסומים של רמי בן יהודה לא נולדו בחלל ריק. הם היוו תגובה ישירה, חריפה ולגיטימית לדברים שנשאה אהריש עצמה בתוכנית טלוויזיה פומבית המשודרת לכלל הציבור, ועסקו בנושאים פוליטיים וציבוריים רגישים. זכותו של אזרח להגיב ולבקר התבטאויות פומביות מסוג זה הוגדרה כנשמת אפה של הדמוקרטיה. בנוסף, בית המשפט הורה על צמצום משמעותי של תקופת הסעד וקיצר את משך הצו האוסר על פרסומים עד לתאריך ה-1 ביולי 2026 בלבד – כמחצית מהזמן המקסימלי שנפסק בתחילה. החלטה זו מוכיחה כי העונש המקורי שהוטל על בן יהודה היה מופרז ודרקוני, וכי נדרש איזון המקל על מגבלות הביטוי שלו.

שנית, בית המשפט קיבל את הטיעון לפיו המסגרת המשפטית המתאימה לבירור תביעות מסוג זה היא חוק איסור לשון הרע, ולא חוק הטרדה מאיימת. חוק איסור לשון הרע כולל בתוכו איזונים עדינים והגנות מהותיות כמו הגנת "הבעת דעה", בעוד שחוק הטרדה מאיימת נועד למנוע פגיעה פיזית ממשית או פגיעה מתמשכת בשלוות החיים, ואינו אמור לשמש ככלי לסתימת פיות מניעתית ברשתות החברתיות.

שלישית, פסק הדין מחדד את הכלל המשפטי הנוגע ל"חובת הספיגה" של אנשי ציבור. אהריש הוגדרה בהחלטה באופן מפורש כ"דמות המצויה בעין הציבורית". מתוקף תפקידה התקשורתי ומעמדה הציבורי, ובמיוחד כאשר היא בוחרת מרצונה להתבטא בנושאים פוליטיים נפיצים, מצופה ממנה רף ספיגה גבוה משמעותית של ביקורת – גם אם מדובר בביקורת קשה, חריפה או צורמת. ניסיונה של אהריש לפנות למסלול של חוק הטרדה מאיימת כדי לחסום פרסומים באופן גורף, סומן כניסיון לעקוף את מאזני חוק לשון הרע, דבר המייצר אפקט מצנן ומסוכן על השיח הציבורי כולו. כמו כן, השופט דחה ברובה את בקשתה של אהריש לסילוק הערעור על הסף בטענה שבן יהודה הפר את הצו, ואישר את זכותו החוקתית לערער ולזכות בצדק.

בסופו של יום, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מקבל את מרבית תביעותיו המהותיות של רמי בן יהודה בנוגע לשמירה על חופש הביטוי שלו. בעוד שאהריש נותרה זכאית להגנה על פרטיותה הפיזית בלבד (כגון איסור התקרבות), הרי שהניסיון המניעתי הגורף שלה למנוע ממנו להתבטא, לבקר אותה ולחשוף את קשריה הפוליטיים והכספיים ברשתות החברתיות נבלם בחלקו הגדול. בית המשפט המחוזי הכיר באופן נחרץ בכך שחופש הביטוי הציבורי גובר על הנוחות האישית של אנשי תקשורת הבוחרים לקחת חלק בלב הסערה הציבורית.

לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן

הפוסט חופש הביטוי ניצח: רמי בן יהודה סדק את הצו הגורף של לוסי אהריש הופיע לראשונה ב-מעקב.

בזמן שברקע נשמעים קולות ודיונים בדבר הפסקת אש, המציאות המבצעית המדממת בחזית הצפון ממשיכה לגבות מחיר כבד מנשוא: הותר לפרסום שמו של חלל צה"ל אשר הודעה רשמית נמסרה למשפחתו, לאחר שנפל בקרב קשה בדרום לבנון.

החלל הוא רס״ר (מיל׳) אלכסנדר פילין (Alexander Filin), בן 29, מחיפה. פילין ז"ל שירת כלוחם במפקדת אוגדה 36, ונפל בקרב במהלך פעילות מבצעית מורכבת מעבר לגבול הצפוני.

האירוע הטראגי התרחש ביום רביעי, ב' בתמוז התשפ"ו (17 ביוני 2026), בעיצומה של תקופה מתוחה ורגישה ביותר, המדגישה את הפער המכאיב שבין השיח הציבורי והמדיני על אודות הפסקת אש אפשרית, לבין הלחימה העצימה והמסוכנת המתנהלת בפועל על הקרקע. אלכסנדר פילין ז"ל, שהתייצב לשירות המילואים על מנת להגן על גבולות המדינה, נפל בעת מילוי תפקידו בחזית.

מדוברות צה"ל נמסר כי הודעה רשמית נמסרה למשפחתו השכולה של הלוחם בחיפה. צבא הגנה לישראל משתתף בצערה העמוק של המשפחה בימים קשים אלו, ומדגיש כי יוסיף ללוותה, לתמוך בה ולחבק את שורותיה לאורך כל הדרך.

צילום: צה"ל

הפוסט הלחימה בצפון נמשכת: רס"ר אלכסנדר פילין נפל בקרב הופיע לראשונה ב-מעקב.

אירועי המחאה שהתרחשו ביום רביעי בצומת בני ברק מובילים לטלטלה משמעותית בשורות משטרת ישראל, ומעלים מחדש לראש סדר היום הציבורי את סוגיית השימוש בכוח והאחריות הפיקודית באירועי הפרות סדר. זאת, בעקבות תיעודים קשים מתוך ההפגנה, אשר עוררו גל ביקורת נרחב וטענות כי האלימות המשטרתית באירוע זה "עברה כל גבול".

בעקבות השיח הציבורי הגובר והצפת החומרים מהשטח, מסרה דוברות המשטרה הודעה רשמית וחריגה בהתייחסותה למתרחש. מפכ"ל המשטרה, רנ"צ דני לוי, הבהיר בקולו כי הארגון בראשו הוא עומד לא יעבור לסדר היום על חריגות מהנהלים.

"אם לאחר בחינת הסרטונים מהמחאה בצומת בני ברק, נלמד שמפקדים ושוטרים פעלו שלא על פי הנהלים, לא נחשוש לטפל בחומרה ולהשעות מפעילות מבצעית", הצהיר רנ"צ לוי. המפכ"ל אף הפנה אצבע מאשימה ישירה לעבר דרגי השטח הבכירים שנכחו במקום והוסיף: "היו מפקדים בכירים במחאה והציפייה שלי מהם לשלוט באירוע".

במקביל לדברי המפכ"ל, מפקד מחוז תל אביב, ניצב חיים סרגרוף, נקט בצעד אופרטיבי מיידי בשטח. ניצב סרגרוף הנחה, עוד בטרם השלמת הבירור המלא של נסיבות האירוע, להשעות לאלתר מפעילות מבצעית את השוטר שתועד כשהוא בועט במפגין במהלך ההפגנה.

בין שוטר הקצה לאחריות המפקדים

החלטת הפיקוד הבכיר להשעות את השוטר המכה באופן מיידי מציפה אל פני השטח את הדיון המורכב סביב חלוקת האחריות באירועים מסוג זה. מחד, עולה השאלה האם המפכ"ל, רנ"צ דני לוי, נכון לקחת אחריות מערכתית כוללת על האירועים, או שמא המערכת תבחר להטיל את מלוא כובד המשקל והאשמה על "שוטר קטן" – שוטר הקצה בשטח – שפעל, כביכול, תחת הנחיות מפקדיו ורק קיים פקודה.

למעשה, גם "שוטר פשוט", הניצב בקו האש מול מפגינים, מחויב להפעיל שיקול דעת עצמאי ואישי, ואינו יכול להסתתר מאחורי פקודות כאשר מדובר במעשים החורגים באופן קיצוני מהנהלים הכתובים. השעייתו המיידית של השוטר הבועט מסמנת את הקו האדום ששרטט מפקד המחוז, אך העיניים נותרות נשואות אל המשך התחקיר המבצעי, שיידרש לקבוע האם מדובר בכשל נקודתי של שוטר בודד, או שמא בכשל פיקודי רחב יותר מצד הקצינים הבכירים שניהלו את האירוע בצומת בני ברק.

צילום: משטרת ישראל

הפוסט המפכ"ל מתנער? סערת בעיטת השוטר והטלת האחריות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דוח ביקורת חמור במיוחד של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שפורסם ב-9 ביוני 2026, חשף שורה ארוכה של כשלים מבניים, ליקויים ניהוליים חמורים ופיקוח לקוי בכספי הציבור ובמערכי הביטחון והכליאה של מדינת ישראל. הממצאים, המבוססים על ביקורת מקיפה שנערכה בין אוגוסט 2024 למרץ 2025 עם בדיקות השלמה שנמשכו עד פברואר 2026, מציגים תמונה מדאיגה של אי-היערכות מערכתית לתוצאות מלחמת חרבות ברזל (אשר זכתה לשם הרשמי "מלחמת התקומה"). הדוח חושף פגיעה ישירה בסיכול הטרור, שיבוש של מערכי המעצרים והחקירות, ושיתוק מוחלט בהליכי התביעה נגד האחראים לטבח שמחת תורה.

קריסה אל תוך משבר ידוע מראש

על פי ממצאי הדוח, המשבר הנוכחי אינו גזירת גורל בלתי צפויה, אלא תוצאה של הזנחה מתמשכת. כבר ביולי 2022 קבע מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי כי מדינת ישראל מצויה בעיצומו של "משבר כליאה לאומי".

ערב פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, עמד תקן מקומות הכליאה הרשמי של שירות בתי הסוהר (שב"ס) על 14,500 מקומות בלבד, בהתאם לתיקון חקיקה מפברואר 2023. בפועל, באותה עת כבר שהו במתקנים 16,200 אסירים, חריגה של כ-12% מהתקן, מתוכם כ-5,200 אסירים ביטחוניים. במסגרת קביעת התקן, לא בוצעה כל הפרדה בין מכסות האסירים הפליליים לאסירים הביטחוניים.

למרות אזהרות ברורות אלו, ובניגוד לנהלים המשותפים שנקבעו עוד בשנת 2006, צה"ל ושב"ס לא ביצעו ערב המלחמה עבודת מטה מתואמת לקליטת אסירים ביטחוניים באירועים חריגים. עם פרוץ מעשי הזוועה בשבעה באוקטובר, שכללו מעשי טבח המוניים, רצח משפחות, אונס ואלימות מינית, עינויים וחטיפת 251 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, זינק מספר העצורים והכלואים הביטחוניים באופן דרמטי.

הנתונים המספריים של המשבר במתקני הכליאה

המחסור החמור במקומות כליאה במצב החירום משתקף בנתונים המרכזיים שהציג משרד מבקר המדינה:

פגיעה אנושה בסיכול הטרור ובביטחון המדינה

הצפיפות המאסיבית והחריגה המוכרזת מתקני החירום שינו לרעה את "יחסי העוצמה" בין אנשי סגל שב"ס לבין האסירים הביטחוניים במחוזות הצפון, המרכז והדרום (ובפרט בבתי הכלא גלבוע, מגידו, עופר, קציעות וגנות). הגידול בהיקף המשימות לצד שחיקת יחסי הכוחות יצרו אתגרים תפעוליים חסרי תקדים והגבירו את הסיכונים הביטחוניים הפנימיים במתקנים. תגבור שב"ס בכוחות מילואים של צה"ל לא נתן מענה מלא לפערים, וכן עלו פערים בשיתוף הפעולה המודיעיני בין שב"ס, שב"כ וצה"ל.

חמור מכך, מצוקת מקומות הכליאה חלחלה ישירות לפעילות המבצעית לסיכול טרור בשטח:

• צמצום מעצרים באיו"ש: שירות הביטחון הכללי (שב"כ) נאלץ לבצע תת-ביצוע של מעצרים מתוכננים ביהודה ושומרון, ואף נמנע מלבצע מעצרים חיוניים בשל היעדר מקום פיזי לכלוא את החשודים.

• פגיעה בחקירות אפקטיביות: שב"כ התקשה לנהל חקירות אפקטיביות של פעילי טרור בעקבות התנאים ומצוקת המקום הקיצונית במתקנים.

• שחרור כלואים ביטחוניים בכירים: בשל הצורך הדחופ לפנות עצורים ממתקן הכליאה של צה"ל "שדה תימן", גיבש שב"כ, לבקשת המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), המלצה לשחרור מספר לוחמים בלתי חוקיים (לב"חים). ב-1 ביולי 2024 שוחררו 19 לב"חים, ובהם מנהל בית החולים שיפא בעזה ו-18 כלואים נוספים.

שחרור זה בוצע ללא עדכון ראש הממשלה וללא קבלת אישורו מראש. המבקר הדגיש כי השחרור עמד בניגוד מוחלט לתבחינים הקבועים בחוק הלב"חים, שכן היה יסוד סביר להניח כי שחרורם יפגע בביטחון המדינה, בייחוד בשעה שאזרחים וחיילים ישראלים מוחזקים כחטופים ברצועת עזה.

אפס כתבי אישום נגד מחבלי השבעה באוקטובר

הפרק המהדהד ביותר בדוח נוגע למערכת אכיפת החוק וההנהגה המדינית. נכון לפברואר 2026, יותר משנתיים ושמונה חודשים מאז פרוץ המלחמה, לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שחשוד בביצוע פשעים במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר.

נכון למועד סיום הביקורת, מאות אסירים ביטחוניים ממתינים להגשת כתבי אישום בעניינם, אך מאזן התביעה עומד על אפס כתבי אישום שהוגשו בפועל. משרד מבקר המדינה חושף כי הרקע לשיתוק המערכתי הזה הוא החלטה משותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים שלא לקדם את העמדתם לדין של מחבלי השבעה באוקטובר.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מתח ביקורת נוקבת על מציאות זו וציין בדוח:

"עדיין לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שהשתתף במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר. מיצוי הדין עם מחבלים אלה יעשה צדק עם קורבנות הטבח".

דרישה לאחריותיות ותיקון הכשלים

ממצאי ביקורת המדינה מציבים פתח רשמי להטחת האשמות הדדיות, אך הדוח מבהיר כי ממשלה נבחנת בתוצאותיה ולא בהצהרותיה. כלי הביקורת הרשמיים נועדו להגן על כספי הציבור ועל חוסנה של המדינה, ולא להוות כלי ניגוח פוליטי. הציבור, הממלא את חובותיו ומשלם מיסים, זכאי לקבל שירותי ביטחון וכליאה תקינים.

משרד מבקר המדינה קובע כי לאור חומרת הממצאים, נדרשת לקיחת אחריות מיידית מצד הדרגים המנהלים והנבחרים. על הגופים המבוקרים, המשרד לביטחון לאומי, שב"ס, צה"ל, שב"כ, פרקליטות המדינה והמל"ל, לספק לציבור תשובות ברורות באשר לסיבות המחדל, לקבוע מי הגורמים שנכשלו בתפקידם, ולהציג תוכנית אופרטיבית דחופה לתיקון ליקויי העומק הניהוליים על מנת למנוע את הכשל המערכתי הבא.

קראו את הדוח המלא – לחצו כאן

נ.ב

איפה בנימין נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'? איפה חברי הקואליציה וחברי הכנסת?

האם קראתם את דוח מבקר המדינה? האם עיינתם בממצאים החמורים שעלו ממנו?

כיצד ייתכן שנגד מחבלי הטבח של שבעה באוקטובר טרם הוגשו כתבי אישום? מציאות זו מעוררת שאלות קשות באשר לטיפול המשפטי בעניינם, והציבור מצפה לקבל תשובות ברורות ממקבלי ההחלטות.

מה אתם עושים כדי לתקן את המצב? היכן האחריות? והיכן הפעולות הנדרשות כדי להבטיח שמחדלים כאלה לא יישנו?

אזרחי ישראל ראויים לתשובות, למעשים ולמנהיגות.

התמונות של נבחרי הציבור מקורן באתר הכנסת, והן מובאות בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט מחדל הכליאה הלאומי: אפס כתבי אישום נגד מחבלי הטבח הופיע לראשונה ב-מעקב.

ממצאים ותיעודים חדשים הנחשפים כעת במסגרת תחקיר "מעקב" המתמשך, מעלים שאלות מהותיות באשר להתנהלות משטרת ישראל ומעוררים דיון ציבורי נרחב סביב אופן יישום עקרונות השוויון בפני החוק. המידע שנאסף מציב במוקד טענות משמעותיות הנוגעות לאכיפה, ומחדד את הצורך בבחינה יסודית של נסיבות האירועים ושל אופן קבלת ההחלטות מצד גורמי האכיפה.

על פי הנתונים שנאספו, עולה חשד כבד כי האירועים האלימים שהתרחשו מחוץ לכותלי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בתום הדיון בערעור בעניינם של רמי בן יהודה והעיתונאית לוסי אהריש, פוענחו באופן חד צדדי. התיעודים מהזירה חושפים תמונה מורכבת, המצביעה לכאורה על מעורבות ישירה ואלימה של פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק" וזרוע הפעילות המכונה "סיוע לאזרחים" – גוף אשר חוקיותו ומעמדו הרשמי נמצאים בימים אלו תחת בדיקה עיתונאית מעמיקה.

ממצאים שנאספו במסגרת תחקיר "מעקב" מעלים כי האדם שחסם את הרכב שבו נסעה לוסי אהריש היה, ככל הנראה, פעיל המזוהה עם ארגון "אחים לנשק". מרדכי דוד, שהגיע למקום יחד עם תומכים נוספים על מנת לעקוב אחר הדיון, נכח אף הוא בזירת האירוע, אולם מן התיעוד שנאסף עולה כי לא היה הגורם היחיד שהיה מעורב בחסימת הרכב.

על פי הסרטונים והעדויות שהגיעו לידי מערכת "מעקב", מספר אנשים נוספים נטלו חלק בחסימת הרכב, ובהם, פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק". מן התיעוד עולה עוד כי בשלב מסוים חלק מאותם פעילים נראו כשהם לובשים אפודים הנושאים את הכיתוב "סיוע לאזרחים", ולאחר מכן עזבו את מוקד האירוע.

יודגש כי מסקנות אלה מבוססות על הסרטונים, התמונות והעדויות שנאספו בידי מערכת "מעקב". נכון למועד פרסום הכתבה, משטרת ישראל טרם פרסמה את ממצאיה המלאים ביחס לאירוע. לפיכך, ייתכן כי בידי גורמי החקירה מצוי חומר ראייתי נוסף שאינו מצוי בידי המערכת ואשר עשוי להשפיע על התמונה העובדתית המלאה ועל מסקנות החקירה.

עוד עולה מן התיעוד שנאסף בזירה כי אחד המתנדבים שפעל לצד דוד נראה כאשר ידיו צמודות לגופו, והוא אינו מבצע פעולה שנחזית כתקיפה, אלא מנסה, לכאורה, להתגונן במהלך העימות שהתפתח במקום.

בתיעוד נראה, ככל הנראה, פעיל המזוהה עם ארגון "אחים לנשק" כשהוא מנסה להתעמת עם אדם שהגיע למקום יחד עם מרדכי דוד

יודגש כי המסקנות האמורות מבוססות על הסרטונים, התמונות והעדויות שהגיעו לידי מערכת "מעקב". בשלב זה משטרת ישראל טרם פרסמה את ממצאיה הרשמיים ביחס לאירוע, וייתכן כי חומרי החקירה המצויים בידי הרשויות כוללים נתונים, עדויות או ממצאים נוספים שאינם מצויים בידי המערכת. לפיכך, אין באמור כדי לקבוע מסמרות, והבירור העובדתי המלא מצוי בידי גורמי החקירה המוסמכים.

למרות התמונה הראייתית הזו, ובאופן המעורר תמיהה עמוקה, בחרה משטרת ישראל לנקוט יד קשה ואמצעי חקירה אך ורק כלפי צד אחד. מרדכי דוד עוכב, נחקר והושם במעצר בית למשך חמישה ימים (החלטה שעליה הודיע פרקליטו, עו"ד יניב פרץ, כי יוגש ערר דחוף), ואף המתנדב מטעמו זומן לחקירה באזהרה. מנגד, פעילי "אחים לנשק" – אשר הוגשה נגדם תלונה חריפה בגין תקיפה ואלימות, ואשר כלפיהם הוטחו בזמן אמת האשמות ישירות על התנהלות כוחנית – לא נחקרו כלל ולא נדרשו לספק הסברים.

לנוכח פניות חוזרות ונשנות, משטרת ישראל ממלאת פיה מים, נמנעת מלספק תשובות ענייניות ואינה מבהירה מדוע נפקד מקומם של פעילי "אחים לנשק" מחדרי החקירות. עובדות אלו מעלות את החשש כי החסימה עצמה בוימה באופן מתוחכם, במטרה להפליל את אנשי הימין ולייצר מצג שווא.

חוסר שוויון זה צורם במיוחד על רקע אירועי העבר הציבוריים, שבהם נחסמו עורקי תחבורה ראשיים למשך שעות ארוכות ללא נקיטת צעדים דומים. מערכת אכיפת חוק במדינה דמוקרטית מחויבת לפעול ללא משוא פנים, ללא הבדל בין דם לדם או בין מחנה פוליטי אחד למשנהו. הימנעות המשטרה מחקירת כלל המעורבים פוגעת בערכי הצדק הציבורי ומחייבת בדיקה דחופה ושקופה.

חרף איסור בית המשפט: הדיון הוקלט לכאורה בידי סטודנט המזוהה עם אחים לנשק

במהלך הדיון בעניינה של לוסי אהריש הבהיר בית המשפט באופן חד משמעי כי חל איסור על הקלטת הדיון. למרות זאת, באולם נכח אדם שהציג את עצמו כ"סטודנט לפילוסופיה". על פי המידע שנאסף, אותו אדם המשיך, ככל הנראה, לתעד את המתרחש חרף ההבהרות שניתנו באשר לאיסור ההקלטה.

נציגי "מעקב", שנכחו באולם, הפנו את תשומת לבו של אותו אדם להנחיות בית המשפט בעניין איסור ההקלטה במהלך הדיון. חרף זאת, על פי הנטען, הוא המשיך בפעולת ההקלטה. עוד נטען כי תיעוד ממצלמות האבטחה במקום עשוי לשפוך אור על נסיבות האירוע ולסייע בבירור העובדות.

מעניין לציין כי גיל או מעמד אישי אינם מקנים פטור מהוראות בית המשפט, והחובה לכבד את החלטותיו חלה באופן שווה על כל אדם הנוכח באולם, לרבות סטודנטים ואנשי ציבור.

בהמשך האירועים מחוץ לבית המשפט התפתח עימות, ובמהלכו, על פי העדויות שנאספו, היה מעורב אותו אדם המזוהה עם ארגון "סיוע לאזרחים". לטענת גורמים שנכחו במקום, התנהלותו במהלך האירוע הייתה תוקפנית והובילה לחיכוך עם משתתפים נוספים בזירה.

נ.ב

אין מחלוקת כי מרדכי דוד נכח בזירת האירוע, ואף תועד כשהוא חוסם את הרכב שבו נסעה לוסי אהריש. מדובר בעובדה שאינה שנויה במחלוקת. עם זאת, מן התיעודים שהגיעו לידי מערכת "מעקב" עולה כי גם גורמים נוספים שהיו במקום, ובהם פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק", היו מעורבים בחסימת הרכב ובהתנהלות שהובילה לעימותים ולהפרות סדר בזירה.

מערכת "מעקב" אינה מצדדת בחסימת כלי רכב, בהפרעה לחופש התנועה או בכל הפרת סדר, ללא קשר לזהות המעורבים. עם זאת, לנוכח התיעוד הקיים, מתעוררות שאלות באשר לאופן הפעלת האכיפה באירוע: מדוע נעצר דווקא מרדכי דוד, ומדוע הוחלט להטיל עליו מעצר בית, בעוד שלגבי מעורבים נוספים לא פורסמו עד כה צעדי אכיפה דומים?

יודגש כי מערכת "מעקב" אינה יושבת בנעליהם של חוקרי המשטרה, התביעה או בתי המשפט. ייתכן שבידי הרשויות מצוי חומר ראייתי נוסף שלא הוצג לציבור, וייתכן שקיימים נתונים נוספים אשר השפיעו על ההחלטות שהתקבלו. כמו כן, ייתכן שחלק מן המידע אינו מפורסם בשלב זה מטעמים הנוגעים לניהול החקירה ולמניעת שיבושה.

לצד זאת, מן העובדות הידועות לציבור עולה כי באירוע נכחו מעורבים רבים, וכי הוגשו תלונות גם נגד גורמים נוספים. חרף זאת, נכון למועד פרסום הדברים, פורסם כי מרדכי דוד נעצר ובהמשך הושם במעצר בית, בעוד שלא פורסמו צעדי אכיפה מקבילים ביחס למעורבים אחרים שנגדם הוגשו תלונות. בנסיבות אלה, מתעוררות שאלות באשר לאחידות האכיפה וליישום עקרון השוויון בפני החוק.

הפוסט הקנוניה של "אחים לנשק": חסמו את לוסי אהריש – ומרדכי דוד נעצר הופיע לראשונה ב-מעקב.