סערה פוליטית ובין לאומית מטלטלת בימים האחרונים את מערכות השלטון והדיפלומטיה בישראל, בעקבות תיעודים וסרטונים שפרסם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ממתקן המעצר בנמל אשדוד. בסרטונים, אשר עוררו גלי הדף נרחבים, נראה השר כשהוא מנופף בדגל המדינה ומשמיע את המנון המדינה לפעילי משט ה"סומוד" בעודם כפותים על הרצפה. השר אף הוסיף כיתוב פרובוקטיבי לסרטון שבו נכתב: "ככה אנחנו מקבלים את תומכי הטרור, Welcome to Israel".

האירוע, שאמור היה להסתיים בגירוש שקט ותחת מעטה תקשורתי נמוך על פי דרישת משרד החוץ ומערכת הביטחון, הפך תוך שעות בודדות לזירת התגוששות פומבית וגרר גינויים חריפים חסרי תקדים מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער. אלו האשימו את בן גביר בגרימת נזק אסטרטגי מכוון למדינת ישראל לצורכי קמפיין בחירות אישי.

המערכת הדיפלומטית והביטחונית בסחרור: "נזק מודע לטווח ארוך"

את הביקורת הנוקבת והמפורטת ביותר השמיע היזם, איש השיווק הדיגיטלי והפרשן הבולט, סניה ולדברג. בפוסט חריף שפרסם ברשת החברתית פייסבוק, ניתח ולדברג את השלכות העומק של התנהלות השר לביטחון לאומי, והאשים אותו בראייה קצרת טווח ובחוסר הבנה מוחלט של הזירה הבין-לאומית.

"הבן אדם פשוט לא חושב על ההשלכות למעשיו," כתב ולדברג בהתייחסו לבן גביר. "או שחושב, ומבין שהוא עשה אחלה קמפיין בחירות וכל השאר לא מעניין אותו".

ולדברג פירט בשורה של סעיפים נוקבים את שרשרת הכשלים הדרמטית שנוצרה, לטענתו, ישירות כתוצאה מפעילותו של השר:

• קריסת מדיניות העמום התקשורתי: מדינת ישראל ניסתה להימנע ככל האפשר מסיקור של האירוע, במטרה למנוע מחברי המשט את מבוקשם – תשומת לב בין לאומית. כתוצאה מפעולתו של בן גביר, המדינה נכשלה במשימה זו לחלוטין.

• זעם בצמרת המקצועית: כל עובדי משרד החוץ, דובר צה"ל, ראש הממשלה והשגרירויות כועסים על השר, אך הוא, כדברי ולדברג, "יודע" טוב יותר מכולם.

• הפיכת הפעילים לגיבורים: חברי המשט, שנעצרו ושוחררו כמעט כולם בחזרה לביתם, צפויים להתקבל בשדות התעופה במדינותיהם בגל של כותרות, ראיונות וכלי תקשורת. במקום להצטייר כ"ילדי צומי מפונקים", הפכו הפעילים לגיבורים בארצותיהם, תוך הפצת המסר כי עברו התעללות על ידי "הישות הציונית".

• משבר דיפלומטי חריף: שגרירים ישראלים כבר זומנו לשיחות נזיפה בבירות העולם, ולפחות עשר מדינות – בהן מדינות ידידותיות לישראל – כבר פרסמו גינויים רשמיים, כאשר הרשימה צפויה להתארך.

• איום על הסחר וההצטיידות הביטחונית: משרד החוץ נאלץ לעבוד מסביב לשעון כדי למנוע הידרדרות ביחסים הדיפלומטיים, העלולה להוביל לפגיעה בפעילות הכלכלית ובסחר בתחמושת, אשר מדינת ישראל זקוקה לה באופן דחוף ביותר.

"באמת שהייתי סבלני כלפי בן גביר ונמנעתי מלתקוף אותו", סיכם ולדברג את דבריו החריפים. "אבל יש גבול לכל תעלול. מדובר בחוליגן שעושה נזק למדינת ישראל כי בא לו להצטלם ולעשות קמפיין". הפרשן אף הדגיש כי מצביעיו של השר בוחרים להתעלם מכך שהוא נכשל "כמעט בכל קטגוריה שנמצאת תחת אחריותו", למרות הפצת סרטונים שבהם הוא נראה מתעמת באזור הדרום ומצהיר על טיפול בתופעת הפרוטקשן – אשר בפועל הולכת ומחמירה.

מתקפה חזיתית בממשלה: "גרמת ביודעין נזק למדינה"

הביקורת הציבורית תורגמה מיד לעימות חזיתי חסר תקדים בתוך קבינט השרים. שר החוץ, גדעון סער, יצא במתקפה ישירה ופומבית נגד עמיתו לשולחן הממשלה. בציוץ שפרסם ברשת החברתית X, כתב השר סער:

"גרמת ביודעין נזק למדינה במופע המחפיר הזה ולא בפעם הראשונה. הורדת לטמיון מאמצים אדירים מקצועיים ומוצלחים שנעשו על ידי רבים רבים – מחיילי צה"ל ועד עובדי משרד החוץ ועוד רבים וטובים. לא, אתה לא הפנים של ישראל".

אל עמדת שר החוץ הצטרף באופן חריג גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר מתח ביקורת פומבית מפורשת על השר לביטחון לאומי. נתניהו הבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "האופן שבו השר בן גביר נהג בפעילי המשט אינו עולה בקנה אחד עם הערכים והנורמות של מדינת ישראל".

בקרב גורמי המשפט והממשל הודגש כי על אף שפעילי המשט אכן עברו על חוקי המדינה, ניסו לייצר פרובוקציה מכוונת ואף מחזיקים בעמדות אנטישמיות, מדינה ריבונית מחויבת לשמור על ממלכתיות, רמה מקצועית גבוהה ועל עקרונות החוק. החוק הישראלי אינו מתיר השפלה של עצורים, בפרט כאשר מדובר בשלב המעצר הראשוני ובטרם ניתן גזר דין בעניינם על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת.

תגובת בן גביר: "הפסקנו להיות ילד כאפות"

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, דחה מכול וכול את הביקורת שהוטחה בו וסירב להביע חרטה על מעשיו או על פרסום התיעודים. בתגובה רשמית שהפיץ, בחר השר לתקוף בחזרה את עמיתיו לממשלה ואת ראשי מערכת החוץ:

"יש כאלה בממשלה שעדין לא הבינו איך צריך להתנהג עם תומכי טרור", טען בן גביר. "מצופה משר החוץ של ישראל להבין כי ישראל הפסיקה להיות ילד כאפות. מי שמגיע לשטח שלנו לתמוך בטרור ולהזדהות עם חמאס יחטוף ולא ניתן לו את הלחי השנייה".

הרקע המשפטי: מפעיל ימין קיצוני לכיסא השר לביטחון לאומי

הסערה הנוכחית שוב מפנה את זרקור המדיה אל עברו השנוי במחלוקת של השר לביטחון לאומי. איתמר בן גביר, המכהן כיושב ראש מפלגת "עוצמה יהודית" וחבר כנסת מטעמה, הוא עורך דין במקצועו ומי שצמח כפעיל ימין קיצוני בולט.

לאורך השנים הוגשו נגד בן גביר עשרות כתבי אישום, והוא צבר לחובתו שמונה הרשעות פליליות בגין עבירות שונות שביצע בעברו. המרכזיות שבהן כוללות:

• תמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות: בשנת 2007 הורשע בן גביר בעבירות של תמיכה בארגון הטרור "כך" והסתה לגזענות, וזאת בעקבות הנפת שלטים בעלי אופי קיצוני.

• עבירות סדר ציבורי: בעברו נרשמו לחובתו גם הרשעות בגין התפרעות, השחתת מקרקעין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

יצוין כי רק בשנה שעברה, במהלך דיון שנערך בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בעניין מינויו ועברו הפלילי, הצהיר בן גביר בפני השופטים כי הוא נמצא היום "במקום אחר, בוגר יותר, עם תובנות אחרות".

ואולם, נוכח האירועים האחרונים בנמל אשדוד והתגובות החריפות מצד צמרת המדינה, נראה כי פקע סבלנותם של שותפיו לקואליציה, והשאלה האם התנהלותו משרתת את האינטרס הלאומי או פוגעת בו באופן אנוש, הופכת לעימות המרכזי המאיים על יציבות המערכת הממשלתית והמדינית בישראל.

צילום שפורסם על ידי איתמר בן גביר בעצמו ברשת X – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

צילומי ראש הממשלה, גדעון סער ואיתמר בן גביר נלקחו מאתר הכנסת ומהרשתות החברתיות הרשמיות; כמו כן, צילום סניה ולדברג נלקח מעמוד הפייסבוק הרשמי שלו – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט איתמר בן גביר, מחריב את הביטחון הלאומי ופוגע במדינת ישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

מובלעת אקס-טריטוריאלית מול משכן הכנסת

מזה כ-3.5 שנים שבלב השלטוני של מדינת ישראל, אל מול משכן הכנסת ומשרד האוצר, מתקיימת מציאות חסרת תקדים המערערת את יסודות שלטון החוק. קבוצת מחאה המזוהה עם מחנה השמאל תפסה שטח ציבורי מרכזי, והפכה אותו ל"עיר אוהלים" קבועה, מבוצרת ומאובזרת היטב. בעוד שחברי הכנסת וראש הממשלה חולפים מדי יום בכיכר הכנסת בדרכם למשכן, במקום התבססה תשתית מגורים שלמה המשתרעת על פני כ-100 עד 150 מטרים.

המפגינים במתחם, הדורשים את פיטורי ראש הממשלה ומערכת פוליטית חדשה לצד חקירה רצינית של אירועי ה-07.10, מלינים מזה תקופה ארוכה על כך ש"אין דמוקרטיה בישראל". אולם, בדיקת המציאות בשטח מעלה תמונה הפוכה לחלוטין: עצם קיומו של מאחז בלתי חוקי ממושך כזה, בלב עיר הבירה וללא מענה או אכיפה משמעותית מצד הרשויות, מהווה הוכחה חותכת לעודף סובלנות דמוקרטית, הגובלת ברמיסת שלטון החוק. האמת מוכיחה שיש דמוקרטיה, ואפילו כזו שבה כיבוש שטח ציבורי נשאר ללא מענה, וגניבת משאבים נתפסת כמעשה לגיטימי.

מקרר, מזגנים ותשתיות פיראטיות: ה"סוויטה" הבלתי חוקית

אין מדובר במחאת קרטונים זמנית או באקט הפגנתי חולף, אלא במתחם מגורים משוכלל לכל דבר ועניין, הפוגע בצורה אנושה באסתטיקה של העיר ירושלים. סיור במקום חושף תשתית לוגיסטית רחבת היקף שאינה מביישת דירות קבע: במקום מותקנים רדיאטורים, מקרר, מחסן אוכל ייעודי, מזגן, מתקן מים של "תמי 4", מיטות, מזרנים, במה מובנית וחדר ישיבות מאולתר.

הממצאים בשטח מעלים שאלות קשות בנוגע למקורות האנרגיה והמים של עיר האוהלים. על פי החשד, פעילי המחאה מתחברים ישירות לעמודי התאורה הציבוריים ולוקחים חשמל באופן בלתי חוקי. מעדויות עולה כי מהתחלה עיריית ירושלים לא אפשרה זאת ונלחמה איתם על החשמל ועל תפיסת המדרכות, אך המצב נותר בעינו. חמור מכך, גם את המים המפגינים מקבלים ללא כל אישור; המים מגיעים ישירות מצינורות ההשקיה של כיכר הכנסת, המיועדים במקור לריסוס צמחים.

לצד הפגיעה הכלכלית והאסתטית, מדובר במפגע בטיחותי קשה. בעקבות ההשתלטות על פסי המדרכה, אין למעשה גישה חופשית לאנשים עם מוגבלויות במרחב. בני אדם הנעים בכיסאות גלגלים או עיוורים המבקשים לעבור באזור, נאלצים לסכן את חייהם באופן ממשי ולרדת אל כביש נסיעה סואן בשל חסימת נתיב ההליכה הציבורי.

חסר תקדים בעולם: עיריית ירושלים חוששת מאלימות?

מבדיקה שנערכה מול גורמים במתחם עולה כי המחאה מנוהלת ומתוחזקת בצורה קבועה ושיטתית. במקום פועל שומר, ככל הנראה בתשלום, לצד נציג מטעם המחאה הטוען כי הוא פועל ב"התנדבות" ומגיע באופן עקבי למשמרות ערב או לילה כבר 3.5 שנים. פעילי המחאה והנציגים במקום אף תקפו את כלי התקשורת "מעקב", בטענה כי מדובר בכלי תקשורת ימני אשר נותן במה למרדכי דוד – מחמאה המעידה כי פועלו של הערוץ מוכר היטב גם בתוך האוהלים הבלתי חוקיים בכיכר הכנסת.

באופן אבסורדי, אותם נציגים הטוענים לחנק דמוקרטי, שכחו ככל הנראה שהם תפסו שטח ציבורי באופן בלתי חוקי לחלוטין ומתגוררים שם כמעט ארבע שנים. נשאלת השאלה: באיזו מדינה בעולם ניתן לראות עיר אוהלים קבועה הפועלת ללא טאבו וללא היתר מול בית הפרלמנט? בוושנגטון, למשל, באמריקה היו משמידים ומפנים עיר אוהלים שכזו עוד לפני שהייתה מספיקה לקום. גם בבריסל או בגרמניה לא קיים תקדים כזה. אין אף עיר ומדינה בעולם שאפשרה לבנות עיר הפגנה ממושכת מול הפרלמנט שלה.

הסיבה להמשך קיומו של המפגע נחשפת בדבריו של נציג מהמחאה, שמסר ללא נוכחות מצלמה כי עיריית ירושלים פשוט מפחדת להתעסק איתם – זאת מאחר שלטענתו, המפגינים הופכים ניידות משטרה בעת ניסיונות אכיפה.

התמיכה הבלעדית ביאיר גולן וההצהרות מול המציאות

כאשר נשאלו אנשי עיר האוהלים (בשיחה ללא מצלמה) למי ניתנה העדיפות במערכת הבחירות הקודמת, התשובה הייתה חד-משמעית: תמיכה בלעדית במפלגת "הדמוקרטים" וביו"ר המפלגה, יאיר גולן. לטענת יושבי האוהלים, מדובר ב"איש ערכים, אומץ, קצין צה"ל לשעבר ואיש שתמיד אומר את האמת".

הזיקה העמוקה הזו מייצרת אבסורד פוליטי חריף, במיוחד לאור הצהרותיו האחרונות של יו"ר הדמוקרטים. רק לאחרונה מסר גולן בפומבי:

"בעוד מספר חודשים כשנחליף את השר העבריין והכושל, מדיניות המשטרה תשתנה מקצה לקצה: המשטרה תפסיק לרדוף אזרחים ותחזור להגן עליהם. הביטחון ברחובות והמשילות בנגב יחזרו. כמו שאמרתי בעבר: אנחנו, הדמוקרטים, ניקח את תיק הבט״פ ונשקם את משטרת ישראל, נמגר את הפשיעה, האלימות והפוליטיזציה שבן גביר הכניס לתוכה. מי שלא ישרת את המדינה לא ישאר"

על אף הרטוריקה התקיפה של גולן בדבר "משילות", "שיקום המשטרה" ו"מיגור הפשיעה והאלימות", הוא בוחר בעקביות לעצום עיניים ואינו רואה כיצד קבוצת המחאה המרכזית התומכת בו, ועוברת על החוק מדי יום ביומו, פועלת מחוץ לגבולות המשילות שהוא מבטיח.

הסערות הציבוריות וביקורת העבר של "מעקב"

התמיכה של אנשי עיר האוהלים ביאיר גולן מתקיימת במקביל לשורה של עימותים ציבוריים חריפים המלווים את פעילותו הפוליטית. לאחרונה עורר גולן סערה ציבורית ופוליטית חריפה במיוחד לאחר שאמר, במסגרת ביקורת על התנהלות הממשלה והמלחמה ברצועת עזה, כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". לדבריו, ישראל נמצאת על מסלול שעלול להפוך אותה ל"מדינה מוקצית בין העמים".

ההתבטאות הקיצונית עוררה תגובות זעם קשות במערכת הפוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף את הדברים בחריפות, ושרים וחברי כנסת הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה גינו את האמירה. מנגד, תומכיו של גולן ניסו לגונן עליו וטענו כי מדובר בביקורת פוליטית המופנית כלפי הממשלה ולא כלפי חיילי צה"ל. בהמשך נאלץ גולן להבהיר כי אינו מאשים את לוחמי צה"ל, אותם הגדיר כ"גיבורים", אלא מבקר את מדיניות הדרג המדיני שלטענתו פוגעת במעמדה הבינלאומי של המדינה. הסערה הפכה בתוך שעות לאחד העימותים הציבוריים החריפים של התקופה סביב גבולות הביקורת בזמן מלחמה וחופש הביטוי בישראל, קרא עוד.

פער זה בין הצהרותיו הדמוקרטיות של גולן לבין מעשיו בפועל אינו חדש למערכת "מעקב". בעבר פורסמה כתבת תחקיר של "מעקב" העוסקת בטענות שלפיהן גולן פעל, לכאורה, באופן הפוגע ישירות בחופש הביטוי ובערכים דמוקרטיים, לאחר שהגיש תביעת דיבה נגד קריקטוריסט בעקבות פרסום סאטירי. המהלך עורר בשעתו ביקורת ציבורית רחבה וחשש מפני פגיעה של איש ציבור בחופש העיתונות והבעת דעה פוליטית.

יתרה מכך, התחקיר חשף פגיעה בשקיפות ובזכות הציבור לדעת: מערכת "מעקב" פנתה לקבלת תגובה רשמית מגולן טרם הפרסום, אולם לא התקבל מענה. דוברו של גולן הבטיח בזמנו להעביר תשובה מסודרת, אך זו לא נמסרה בפועל עד לרגע פרסום הכתבה – התנהלות המציגה סתירה מובהקת לערכים המוצהרים של יו"ר הדמוקרטים, קרא עוד.

האבסורד שבמסווה הדמוקרטי

בסופו של דבר, המציאות בכיכר הכנסת מציבה סימן שאלה גדול ומהדהד בפני הציבור הישראלי. זכות המחאה היא אבן יסוד מחייבת, אך חובה לבחור במקום חוקי להפגנה מבלי לפגוע בזכויותיהם של אזרחים אחרים.

כאשר מחנה פוליטי שלם מנהל עיר בלתי חוקית, ללא טאבו, תוך השתלטות על תשתיות מים וחשמל ציבוריות וחסימת נגישות לנכים – וכל זאת תחת חסותם השקטה של פוליטיקאים שמדברים על משילות – ברור לכל כי הטענות על "קץ הדמוקרטיה" מנותקות לחלוטין מהמציאות. עיר האוהלים בירושלים היא לא דמוקרטיה; היא עדות לאנרכיה מוחלטת שזוכה לחסינות פוליטית.

"מעקב" פנתה לעיריית ירושלים לקבלת תגובה רשמית, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא התקבלה כל התייחסות מטעם העירייה.

עדכון מיום 25.05.2026:

מעיריית ירושלים נמסר:

"עיריית ירושלים מכבדת את חופש הביטוי והזכות למחאה, ורואה בהן זכויות יסוד במדינה דמוקרטית. לצד זאת, העירייה מחויבת לשמירה על הסדר הציבורי, הבטיחות, הנגישות והשימוש התקין במרחב הציבורי לטובת כלל התושבים והמבקרים בעיר.

העירייה פועלת לאורך השנים, בשיתוף משטרת ישראל והגורמים הרלוונטיים, לאיזון בין מימוש זכות המחאה לבין שמירה על החוק והסדר הציבורי. ככלל, הצבת אוהלים, מתקנים ותשתיות במרחב הציבורי מחייבת עמידה בהוראות הדין ובתיאום מול הגורמים המוסמכים.

במקרים שבהם מתגלים מפגעים, חסימות, פגיעה במעבר הציבורי או השתלטות בלתי מורשית על שטחים ציבוריים, העירייה פועלת בהתאם לסמכויותיה ועל פי שיקולים מקצועיים, בטיחותיים ומשפטיים. לאורך השנים נעשו גם ניסיונות הידברות מול גורמים שונים במטרה להגיע לפתרונות מוסכמים ולצמצם פגיעה במרחב הציבורי ובשגרת החיים באזור, דבר שבא לידי ביטוי בשטח.

באשר לטענות הנוגעות לחיבורי מים וחשמל, אין לעירייה סמכות לאשר או להנחות על חיבורי חשמל, וסמכות זו נתונה לגורמים המוסמכים בלבד ובהתאם להוראות הבטיחות והדין. ככל שמתקבלות פניות או טענות בנוגע לשימוש בלתי מורשה בתשתיות ציבוריות, הן מועברות לבחינת הגורמים הרלוונטיים.

העירייה תמשיך לאפשר מחאות והפגנות בהתאם לחוק, תוך שמירה על האיזון הנדרש בין חופש המחאה לבין הסדר הציבורי, בטיחות הציבור, הנגישות וזכויות כלל המשתמשים במרחב הציבורי".

הפוסט כ-4 שנים אנרכיה מול הכנסת: עיר האוהלים של מחנה השמאל הופיע לראשונה ב-מעקב.

הסיכול במחסום רנתיס: שמונה מסתננים בדופן כפולה

דרמה ביטחונית ובטיחותית התחוללה אמש בגזרת יהודה ושומרון, אשר נגמרה בסיכול ממוקד של הברחת בני אדם לשטח מדינת ישראל. מדוברות המשטרה נמסר רשמית כי שוטרי תחנת אריאל סיכלו ניסיון הסתננות מורכב: שמונה שוהים בלתי חוקיים אותרו כשהם מסתתרים בתנאים קשים בתוך דופן כפולה של משאית הובלות.

נהג המשאית, תושב כפר קאסם בשנות הארבעים לחייו, זיהה את כוחות הביטחון וניסה להימלט מן המקום בנסיעה פרועה. השוטרים ניהלו מרדף נחוש ולכדו את הרכב מיד לאחר מחסום רנתיס. הנהג נעצר בחשד להסעת השוהים הבלתי חוקיים, וכלל החשודים הועברו להמשך חקירה דחופה בתחנת המשטרה.

הנתונים בשטח מפריכים את פראנויית ההסתה

אירוע זה אינו מקרה בודד, אלא חלק מתופעה יומיומית רחבת היקף המתרחשת פעמיים ואף שלוש פעמים ביום. מדי יום ביומו, כוחות משטרת ישראל וצבא ההגנה לישראל עוצרים פלסטינים העושים כל שביכולתם כדי לחדור לתחומי הריבונות הישראלית.

נתונים מבוססים אלו מציבים סימן שאלה גדול, ומנפצים באופן מוחלט את מכונת התעמולה (ה"פרופוגנדה") של ערוצי תקשורת עוינים, ובראשם רשת "אל-ג'זירה". בעוד הרשתות הללו והקהילה הבינלאומית מפיצות טענות שקריות ומגמתיות בדבר "התעללות" ישראלית כביכול, ובדבר סבל ושנאה תהומית של האוכלוסייה הפלסטינית כלפי מדינת ישראל – המציאות בשטח מוכיחה את ההיפך הגמור.

חומר למחשבה: אם התמונה הקודרת שמציירים ערוצי ההסתה הייתה נכונה, ואם הערבים הפלסטינים אכן היו סובלים ומתעבים את ישראל כפי שנטען – מדוע הם נלחמים באדיקות כזו, מדי יום, כדי להיכנס בשעריה?

הבחירה בישראל: מוותרים על ירדן ומצרים

ההיגיון הפשוט והעובדות הגיאופוליטיות מדברים בעד עצמם. לפלסטינים קיימת בחירה חופשית ונגישות מלאה לגבולות חלופיים: הם יושבים ישירות על גבולותיהן של מדינות ערביות ומוסלמיות כגון ירדן ומצרים. מאותן מדינות פתוחה בפניהם הדרך להמשיך למדינות יעד אחרות בעולם, כגון טורקיה, קנדה ומדינות המערב.

למרות זאת, הם בוחרים באופן מודע ומתוך אינטרס מובהק שלא לפנות לשכנותיה הערביות של ישראל, אלא לכוון את כל מאמציהם אל עבר מדינת ישראל. הבחירה העקבית הזו מוכיחה כי הציבור הפלסטיני מבין היטב את מה שמכונת התעמולה מנסה להסתיר: ישראל היא מדינה יפה, דמוקרטית, המנוהלת תחת שלטון חוק קפדני, ומציעה איכות חיים ואפשרויות שאינן קיימות באף מדינה אחרת באזור. מסתבר כי תחת מעטה ההצהרות הפוליטיות, המסתננים יודעים כי בישראל לא רק שלא מתעללים בהם – אלא שהיא מהווה את היעד המועדף עליהם.

מסכנים את חייהם בכל דרך – רק כדי להגיע לישראל

הנחישות להגיע למדינת ישראל המערבית והדמוקרטית מביאה את המסתננים לנקוט בשיטות קיצוניות, משפילות ומסוכנות ביותר, תוך סיכון ממשי של חייהם ובריאותם. תיעודי המשטרה וגופי הביטחון חושפים כי המסתננים מוכנים לעבור מסעות ייסורים:

• הסתתרות בלולי תרנגולים עמוסים ובתוך הפרשות של עופות.

• הצטופפות מסוכנת בדפנות כפולות של משאיות הובלה ובתוך תאי מטען של רכבים פרטיים (בגז'ים).

• ניצול ציני של רכבי הצלה ואמבולנסים להברחה.

• הסתתרות בתוך משאיות זבל ופסולת.

המסתננים נוקטים בכל דרך אפשרית, משפילה ככל שרתהיה, בידיעה ברורה שהם מסתכנים במעצר פלילי ובסנקציות, ובלבד שיצליחו לדרוך על אדמת ישראל היפה.

האמת העובדתית מנצחת את השקר

בסופו של דבר, המרדף במחסום רנתיס והסיכולים התכופים של משטרת ישראל וצה"ל אינם רק אירועים פליליים-ביטחוניים, אלא הוכחה חותכת לקריסת הנרטיב האנטי-ישראלי. תעשיית ההסתננות ההמונית מוכיחה מעל לכל ספק: הטענות על סבל והתעללות הן מצג שווא של ערוצי הסתה. האמת הפשוטה היא שהערבים הפלסטינים מצביעים ברגליים – ובכל מחיר – בעד מדינת ישראל.

צילום: דוברות המשטרה – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט האמת מנצחת את ההסתה: הפלסטינים בוחרים בישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט צה"ל השמיד מחסן נשק ופיר שיגור של חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביקורת שיפוטית חריגה וחריפה הוטחה בנאמן, עו"ד אסף שמרת, לאחר שדרש מן החייב תשלום עתק בסך 463 אלף שקלים, זאת אף שמדובר באדם שקרס כלכלית במהלך תקופת הקורונה. דרישה זו, כך עולה מן ההחלטה, הייתה עלולה להותיר את החייב בהליכי חדלות פירעון כמעט עד גיל 80. ברקע הדברים מרחפת התחושה כי "הפשע הגדול" של החייב היה, ככל הנראה ולפי גישת הנאמן, עצם קריסת עסקיו בתקופת הקורונה.

השופט חגי ברנר דחה על הסף את התיאוריות בדבר "כספים המוסתרים בכספת" וחיים ראוותניים, וקבע בפסק דין מהדהד כי מדובר בדרישה המנותקת לחלוטין מיכולתו של החייב, שיש עמה זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית. במקביל, נחשפת תלונה חריפה שהוגשה נגד הנאמן בגין מסכת השפלות, הטרדות וניצול סמכויות.

בין שיקום כלכלי למשחקי כוחות דורסניים

האם הליך פשיטת הרגל במדינת ישראל נועד להוות קרש הצלה, לשקם בני אדם שהמזל לא האיר להם פנים ולהחזירם למעגל היצרני, או שמא הוא הפך למגרש משחקים של כוח, הפגנת סמכות דורסנית וניסיונות שבירה נפשיים וכלכליים של מי שאיבדו את עולמם? שאלה נוקבת זו עומדת במרכזו של פסק דין דרמטי ומטלטל שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (פש"ר 6970-08-17). פסק הדין חושף עימות חזיתי חסר תקדים, במסגרתו מתח כבוד השופט חגי ברנר ביקורת שיפוטית חריפה, ישירה ונוקבת על תפקודו, עמדותיו והמלצותיו המקצועיות של הנאמן בתיק, עו"ד אסף שמרת.

בזמן שחייבים רבים נושאים את עיניהם אל ההליך המשפטי בציפייה לסיום הסיוט המתמשך ולפתיחת דף חדש בחייהם, ההחלטה המדוברת מציגה תמונה קשה ומטרידה ביותר באשר להתנהלותו של הנאמן. מן העבר האחד ניצב אדם כבן 50, אשר חווה קריסה עסקית קולוסלית, איבד את מקור פרנסתו בתקופת משבר הקורונה ונותר עם חובות כבדים. מדובר באב המשפחה המנסה להחזיק בשיניים את ביתו ואת שלושת ילדיו – בהם חייל ותלמידת תיכון – תוך שהוא שוהה בהליך פשיטת הרגל במשך שנים ארוכות ומעביר תשלומים חודשיים קבועים לנושים, ללא כל נכסים ממשיים הניתנים למימוש. מן העבר השני, כפי שעולה מכתבי הבי-דין ומקביעותיו החד משמעיות של בית המשפט, ניצב נאמן הפועל לכאורה מתוך אטימות, תוך הצגת דרישות אכזריות, מחמירות וקיצוניות, המנותקות לחלוטין מהמציאות הכלכלית והאנושית בשטח.

אלא שהביקורת המקצועית הנוקבת של הערכאה המשפטית אינה חזות הכל. כעת נחשף כי מערכת "מעקב" ממשיכה לגלול את מסכת התלאות וההתנהלות הפסולה לכאורה של עו"ד אסף שמרת, וכי נגד הנאמן הוגשה תלונה חריפה וללא פשרות לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. התלונה מגוללת דפוס התנהלות חמור הכולל השפלות קשות, הטרדות בלתי פוסקות, ניצול סמכויות בוטה, והטעיה של בית המשפט. נראה כי לקץ ההתנהלות המזלזלת הזו יש כעת תאריך תפוגה רשמי, בעקבות הממצאים הקשים העולים מפסק הדין.

"דמיון עשיר" ותיאוריות קונספירציה: האשמות השווא שהתנפצו במחוזי

מעיון מעמיק בהליך המשפטי עולה כי החייב עבר, ככל הנראה, שרשרת ארוכה ומתישה של חקירות, דרישות וזימונים חוזרים ונשנים לביקורות אשר נחוו בעיניו כקנטרניות, עד שההליך כולו הפך עבורו לסיוט מתמשך. עו"ד אסף שמרת נקט, ככל הנראה, קו חקירתי יסודי, תקיף ובלתי מתפשר, אשר הותיר תחושת לחץ כבד ומתמשך על החייב לאורך ההליך כולו.

נראה כי עו"ד אסף שמרת פועל מתוך תפיסת עולם חשדנית יתר על המידה, במסגרתה הוא נוטה לייחס לחייבים כוונות זדון ומניעים שליליים אוטומטיים, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות המורכבת של קריסה עסקית, סגירת חברות או היקלעות למבוי סתום מול המערכת הבנקאית. נראה כי בעיני הנאמן, כל חייב הוא בבחינת "מסתיר כספים" בפוטנציה, אשר יש לרדפו ללא לאות.

כך, במסגרת ההליך, העלה עו"ד שמרת טענות חמורות והזויות, אשר התבססו על דמיון עשיר במיוחד אך משולל כל יסוד עובדתי. הנאמן טען בנחרצות כי החייב מחזיק ומסתיר סכום של 113 אלף שקלים, אשר נמשכו מחשבונות החברות ערב הקריסה הכלכלית. הנאמן ניסה לצייר בפני בית המשפט תמונה של נוכל המטמין שטרות מזומנים בכספת סודית על מנת להתחמק מחובותיו.

אלא שבית המשפט המחוזי סירב לקבל את הסברות הללו ודחה אותן באופן ישיר, חד ובלתי משתמע לשני פנים. בפסק הדין נכתב בצורה ברורה ונחרצת. לצורך העניין, קבע כב' השופט חגי ברנר כי אינו שותף לסברתו של הנאמן, שלפיה החייב "מסתיר בכספת" את הסך של 113 אלף שקלים.

בהמשך ההחלטה, בחר השופט חגי ברנר להעניק לנאמן שיעור מקצועי ומפוכח באשר לדרך שבה עסקים קורסים במציאות הכלכלית. השופט תיאר את התנהלותם של בעלי עסקים ערב קריסה, וציין כי במקרים רבים, כאשר העסק נקלע למצוקת נזילות קשה, בעלי העסקים משתמשים במזומן ובחשבונות של בני משפחה קרובים מתוך ניסיון נואש "לכבות שריפות", לשלם לספקים דחופים או להציל את מפעל חייהם, ולא בהכרח מתוך כוונה להסתיר נכסים או להונות את הנושים. קביעה זו מוטטה לחלוטין את החשד החמור והבלתי מבוסס שניסה הנאמן להטיח בחייב.

הניסיון להשחיר את פניו של החייב לא עצר שם. עו"ד אסף שמרת הוסיף וטען כי החייב מנהל אורח חיים "ראוותני", וזאת בהסתמך על העובדה שמשפחת החייב שכרה דירת מגורים בשכונת המשתלה בתל אביב, בסכום של 8,000 שקלים בחודש. גם בנקודה זו, יצא בית המשפט באופן נחרץ נגד הקו הדורסני שהציג הנאמן.

השופט חגי ברנר קבע בצורה ברורה כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לזקוף עניין זה לחובתו של החייב.

בית המשפט הבהיר כי בני הזוג בחרו להקריב חלק משמעותי ביותר מהכנסתם החודשית הפנויה, וזאת מתוך מניע ראוי והכרחי: שמירה על היציבות הנפשית והחינוכית של ילדיהם, הגנה על סביבת המגורים המוכרת להם והמשכיות בבתי הספר שבהם למדו. בית המשפט קבע כי זוהי זכותם המלאה של בני הזוג לקבוע את סדרי העדיפויות הכלכליים שלהם לצורך הגנת משפחתם, ובכך דחה לחלוטין את הניסיון הפסול של עו"ד שמרת להציג את מגורי המשפחה כהתנהלות מופרזת או כחיים ראוותניים.

26 שנות פשיטת רגל: הדרישה הבלתי נתפסת שהייתה מותירה חייב בהליך עד גיל 76

לב פסק הדין והחלק המקומם ביותר בפרשה נוגעים לדרישה הכספית יוצאת הדופן שהציב עו"ד אסף שמרת כתנאי למתן הפטר לחייב. הנאמן, בעמדה משותפת עם הכנ"ר, דרש כי החייב ישלם תוספת עתק של 463 אלף שקלים לקופת פשיטת הרגל.

כאשר בוחנים את המשמעות המעשית והמספרית של דרישה זו, נחשף ממד מבהיל של אטימות וחוסר רחמים. מאחר שמדובר בחייב חסר נכסים המשורר בהליך שנים ארוכות, המשמעות של הטלת סכום כזה היא הותרתו תחת המגבלות המשתקות של פשיטת רגל למשך כ-26 שנים נוספות. בהתחשב בכך שהחייב הנו אדם כבן 50, עמדת הנאמן הייתה גוזרת עליו להישאר בהליך עד גיל 76 – למעשה, כמעט עד גיל 80, ללא שום יכולת לשיקום כלכלי, ללא טיפת חמלה, וללא שמץ של לב טוב או רגש כלפי חיי אדם.

בהמשך ההחלטה, החריף בית המשפט עוד יותר את הטון, והשתמש בביטויים חריגים וקיצוניים ביותר, אשר כמעט ואינם נשמעים כלפי בעלי תפקיד במערכת המשפטית:

"מדובר בסכום בעל אופי עונשי, שיש עימו זניחה מוחלטת של התכלית השיקומית בהליך פשיטת הרגל".

מדובר באמירה חריגה ותקדימית. בתי המשפט נוהגים כדבר שבשגרה להעניק גיבוי מלא ומשקל מקצועי רב לעמדותיהם של נאמנים, המכהנים כידו הארוכה של בית המשפט. קביעה שיפוטית לפיה נאמן מציג דרישה בעלת "אופי עונשי" תוך "זניחה מוחלטת" של מטרת החוק, מהווה פגיעה אנושה במקצועיותו של עו"ד שמרת. השופט ברנר ראה לנכון להזכיר לנאמן את מושכלות היסוד של הדין, וכתב נחרצות: "הליך פשיטת רגל איננו הליך עונשי". השופט הבהיר כי הדרישה שהציג עו"ד שמרת הייתה כה כבדה, עד שבפועל היא חסמה לחלוטין ובאופן מוחלט את האפשרות של האדם לזכות בשיקום כלכלי ובכבוד אנושי בסיסי.

המפלה המקצועית של הנאמן אל מול רוח הגב של בא כוח החייב

פסק דינו של השופט חגי ברנר מהווה דחייה מוחלטת וגורפת של כל קווי המחשבה, הסברות וההמלצות שהציג עו"ד אסף שמרת לאורך ניהול התיק. במספר סוגיות ליבה מרכזיות וקריטיות, גובה הדרישה הכספית, הטלת החשד הדרקוני להסתרת כספים בכספת, והביקורת המזלזלת על אורח חיי המשפחה – קבע בית המשפט כי הנאמן עבר את הגבול באופן קיצוני, וסירב לאמץ את הקו הנוקשה והאכזרי שלו.

מנגד, מי שזכה לרוח גבית משמעותית, מוצדקת ויוצאת דופן מפסק הדין היה בא כוחו של החייב, עו"ד שי צוקרמן. עו"ד צוקרמן ניהל מאבק משפטי עיקש, מקצועי ובלתי מתפשר מול דרישותיו המחמירות של הנאמן, והצליח להוכיח לבית המשפט כי הליך חדלות פירעון אינו יכול להפוך לכלי להתעמרות אינסופית בחסרי ישע. בסופו של דבר, בית המשפט אימץ את הגישה האנושית והמאוזנת שהציג עו"ד צוקרמן, והבהיר כי תכליתו המרכזית של ההליך היא שיקומית גרידא.

תמרור אזהרה מפני שרירות לב

המקרים המצטברים בעניינו של עו"ד אסף שמרת, הן בכובעו כפרקליט והן כנאמן הממונה על ידי בית המשפט, נחשפים כעת במלוא חומרתם. פסק הדין בתיק פש"ר 6970-08-17 מהווה תמרור אזהרה חריף ומנחית מכה מוחצת על המוניטין של בעל התפקיד. קשה מאוד להתעלם מהעובדה שבית המשפט המחוזי נאלץ להתערב בצורה כה בוטה כדי להגן על אדם בן 50 מפני עמדה משפטית אטומה, שהייתה קוברת אותו כלכלית ונפשית עד גיל זקנה מופלגת.

בעוד השופט חגי ברנר בלם את הניסיונות לפגוע בחייב והחזיר את הצדק והחמלה להיכל המשפט, המאבק עובר כעת למישור המשמעתי. התלונה החריפה שהוגשה נגד עו"ד אסף שמרת ללשכת עורכי הדין בגין ההשפלות, ניצול הסמכויות, ההטרדות וההטעיה, תאלץ אותו לספק תשובות ברורות לגבי דרך פעולתו. הציבור, כמו גם קהילת המשפט, ימשיכו לעקוב באדיקות אחר הטיפול המשמעתי בנאמן, במטרה לוודא כי הליכי פשיטת הרגל במדינת ישראל יישארו כלי לשיקום בני אדם – ולא מסלול ענישה דורסני ושרירותי.

לעיון בפסק הדין המלא – לחצו כאן

הצילום והתמונה הראשית הופקו באמצעות סוכן ה-AI של מערכת "מעקב".

הפוסט עו"ד אסף שמרת והדרישה האכזרית: השופט בלם ענישה שמנותקת לחלוטין מהמציאות הופיע לראשונה ב-מעקב.

הזירה התרבותית בישראל רושמת שיא חדש של מתח מפותל בין אמנות, אידאולוגיה ומציאות ביטחונית נפיצה. ב-11 במאי 2026, ביקר צוות "מעקב" באולם צוותא 2 בתל אביב, שם מועלה המחזה המוזיקלי החדש "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" מאת המחזאי והבמאי הוותיק יהושע סובול, ובתמיכת קרן רבינוביץ.

אין מדובר בעוד יצירה בימתית שגרתית, אלא בתיאטרון פוליטי נוקב, המבקש להנחית סטירה ישירה ומצלצלת לממשלת ישראל ולהעלות תכנים קשים אל הבמה ללא פילטרים, ללא ריכוך וללא צנזורה. המחזה, שנכתב מתוך תודעה פצועה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023, מעמיד במרכזו את הסוגיה הרגישה ביותר בחברה הישראלית: גורלם של החטופים המוחזקים בשבי ברצועת עזה.

היצירה מעוררת גלי הדף, ויכוחים אידאולוגיים עמוקים ופרובוקציות פוליטיות חריפות, הן בשל החצים המושחזים המופנים בה ישירות כלפי ראש הממשלה והקבינט, והן בשל היעדרם הבולט של קולות מרכזיים אחרים בקונצנזוס הלאומי, החל מלוחמי וחללי צה"ל, דרך נפגעי הטרור, ועד לייצוג הולם של חלקי העם השונים.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

מעמקי השבי: סיפורם של פליטי ה"נובה"

המחזה, אשר נפרש על פני 90 דקות דחוסות, עוסק בשני צעירים – שחקן וזמרת אהובים – שנחטפו ממסיבת המוזיקה "נובה" ברעים. השניים מוחזקים בתנאי שבי אכזריים ותחת חשיכה מוחלטת, ללא מים, ללא חשמל וללא אוכל. הם כלואים בנפרד, כאשר קיר בטון אטום חוצץ ביניהם.

מתוך מעמקי התופת, הייאוש והבידוד, מגלים השניים כי שניהם נותרו בחיים, ומוצאים דרך יצירתית וייחודית לתקשר מעבר לקיר המפריד: השחקן מחבר שירים ולוחש אותם אל הבטון, והזמרת קולטת את המילים, מלחינה אותן ומבצעת את השירים בחזרה אליו. התקשורת האמנותית הזו הופכת עבורם למקור כוח הישרדותי יחיד מול קולות הטראומה המהדהדים בראשם.

היצירה נולדה מתוך שבר אישי עמוק של סובול. בימים הראשונים שלאחר שבעה באוקטובר, מצא עצמו המחזאי מסוגל לכתוב שירים בלבד. כתיבתו הואצה בעקבות חטיפתם של חבריו הקרובים מקיבוץ ניר עוז – עודד ליפשיץ זכרו לברכה ורעייתו יוכבד. סובול העביר את הטקסטים למוזיקאית אילה אשרוב, שחיברה את הלחנים והעיבודים, ואילו סובול עצמו לקח על עצמו את מלאכת הבימוי.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

תצוגת משחק פנומנלית בלב האפלה

למרות קיומן של שתי דמויות, המחזה מתנהג במידה רבה כהצגת יחיד רחבת יקף, שבה החטוף הכלוא בחושך מתמודד עם השדים הפנימיים שלו ועם קולות מן העבר והדמיון. את התפקיד התובעני והמורכב הזה מוביל השחקן גבריאל קוסובסקי, המציג על הבמה משחק נהדר, מרשים ביותר ובעל עוצמה דרמטית נדירה.

קוסובסקי מפגין כישרון של שחקן ענק, כאשר הוא נדרש להחזיק על כתפיו טקסטים קשים ומורכבים במשך קרוב לשעתיים, ולדלג במהירות ובדיוק מוחלט בין דמויות רבות ושונות. ההופעה הכריזמטית שלו מונעת כל תחושה של מונטוניות, ומעמידה רף אמנותי גבוה ביותר.

לצידו מופיעה הזמרת חן דניאל, המלווה את המונולוגים בשירה מרגשת, נוקבת וחודרת לבבות, המעניקה ביטוי מוזיקלי למחנק הקיומי. את השניים מלווה על הבמה הגיטריסט איתי ויטמן, השוזר את צליליו בין הדיאלוגים לקיר.

הציטוטים הפרובוקטיביים שמסעירים את הרוחות

מדוע מעוררת ההצגה סערה כה גדולה? המחזה של סובול אינו מהסס להשתמש באמירות פוליטיות חריפות וישירות, המופנות כלפי הנהגת המדינה וראש הממשלה, ומציב על הבמה מונולוגים המעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה.

בשלב מסוים, באחת הסצנות הגדולות והמטלטלות בהצגה, נשמע חטוף השבוי בידי חמאס כשהוא משמיע לעצמו אמירות קשות ונוקבות:

" . . . את הפושע שהפקיר אותך וממשיך להפקיר אותך עד המוות. כל רגע. כל שנייה. קבור חיים בקבר הזה"

באחת הסצנות המרכזיות, משמיע מחבל חמאס אמירות קשות ומשפילות באוזני החטוף היהודי:

"אני מבין אותך. הממשלה שלכם היא בדיחה יהודית. מהשטעטל"

הביקורת על ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים והעדפת שיקולים זרים משתקפת גם בדרישה לשחרור המוני של מחבלים:

"אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם"

החצים הישירים והפרובוקטיביים ביותר כלפי ראש הממשלה מנוסחים בטקסט חריף וישיר:

"עוד שיעור חשוב לכל בת ובן אנוש: הדג, חביבי, מסריח מהראש"

גם דמותה של אם החטוף במחזה מייצרת פרובוקציה קלה עד חריפה כלפי השרים, תוך קריאה לפעולה המונית ואגרסיבית:

"להפסיק להיות נחמדים. לעלות על המשרדים של השרים שטירפדו את העסקאות. לעלות עליהם ברבבות. במאות אלפים. לשטוף אותם בצונאמי! להעיף אותם לכל הרוחות! לשים במקומם אנשים שסוף סוף יהיה אכפת מהבנות ומהבנים שלנו. לא רק מהתחת של עצם"

המוטיב המרכזי של המחזה, המזקק את עמדתו הבוטה של סובול כלפי הממסד, קובע נחרצות:

"התעללות בחסרי ישע זה שיא הרשע. והפקרת חסרי ישע זה פשע"

המפגש האנכרוניסטי: הדיאלוג עם שייקספיר

ברגעי הבידוד והטראומה, נפגש השחקן החטוף (בגילומו של קוסובסקי) בדמיונו עם המחזאי הלאומי של אנגליה, ויליאם שייקספיר. הדו-שיח ביניהם נע בין פילוסופיה קיומית לבין האשמה אקטואלית קשה:

שחקן חטוף: "אני תקוע כאן בחושך ימים ולילות, שבועות וחודשים, מנסה להשתלט על הפחדים שלי, רק מחכה שייכנס רוצח וישחט אותי כמו כבש, או יפוצץ לי את הראש במקור כדורים".

שייקספיר: "אמרתי לך, תדבר עם דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" (*).

שחקן חטוף: "בכל זאת שייקספיר, משהו. . . אל תעזוב אותי גם אתה בלי מילה"

שייקספיר: "אל תלחם ברגש; אל תשתיק אותו. להפך! זכור את הרגעים היפים ביותר בחייך. המרגשים ביותר. תן לרגש להציף אותך. תן לו להגיד את שלו. והמילים הנכונות יבואו מעצמם…"

אולם המשפט הטעון ביותר בפי דמותו של שייקספיר, המהווה את לב הפרובוקציה ההיסטורית, הוא:

"אף פעם לא הופקרתי על חבריי בני עמי, אף פעם לא הופקרתי ע"י מלכתי או מלכי למות בבדידות גמורה בידי אויב רצחני המבקש את נפשי: כשאני מסתכל עליך. . . נגמרות לי המילים"

(*) למעשה, המשפט: "אמרתי לך, תדבר עם פיודור דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" נושא אופי ציני, חד ולעיתים אף פרובוקטיבי. מדובר באמירה המשתמשת בשמו של הסופר הרוסי כמעין מטפורה לעיסוק בנפש האדם, בטירוף, באשמה, בייסורים ובצדדיה האפלים של התודעה האנושית.

הפרשנות האפשרית היא כי הדובר מבקש לרמוז שהמצב, האדם או מערכת המחשבות שעליהם נסובה השיחה כה קיצוניים, מעוותים או אפופי אפלה – עד שהם משתלבים באופן טבעי בעולמו הספרותי של דוסטויבסקי, אשר יצירותיו עסקו לא אחת בדמויות מיוסרות, אובססיביות, אלימות או מתפוררות נפשית.

בדברים קיים גם רובד ברור של לעג, ביטול ואף התרחקות רגשית: במקום להתמודד באופן ישיר עם הטענות או עם המציאות המתוארת, הדובר "מפנה" בציניות אל דוסטויבסקי, כאילו רק סופר הבקיא בנבכי הנפש הסדוקה והמעונה מסוגל להבין את אשר מתרחש.

בנוסף, ייתכן כי האמירה רומזת במיוחד ליצירה "החטא ועונשו", העוסקת בשאלות של אשמה, מוסר, ייסורי מצפון, טירוף פנימי והתפוררות נפשית. משום כך, המשפט עשוי להשתלב היטב בתוך הקשר תיאטרלי, פוליטי או פסיכולוגי טעון, שבו הגבול בין מציאות, אשמה ותודעה הולך ומיטשטש.

פולמוס נוקב: טיעוני הנגד וההגנה על המערכת

מול הקו החד-משמעי והפרובוקטיבי שמציג סובול על הבמה, מתעוררת ביקורת ציבורית ועובדתית נוקבת. מן הראוי לבחון את הטיעונים המאזנים, המציגים זווית שונה לחלוטין על האמירות הללו.

א. ההגנה על ראש הממשלה ומבנה הממשל המודרני

ההצגה מטילה את אשמת "ההפקרה" באופן ישיר ובלעדי על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם, בנימין נתניהו לא היה הגורם היחיד שכיהן בממשלה ובמערכות השלטון והביטחון, וקשה ומורכב לטעון כי רק הוא לבדו "הפקיר".

יתרה מכך, האמירה הבוטה המכנה את הממשלה "בדיחה יהודית מהשטעטל" מתעלמת מהקשר היסטורי רחב ומשמעותי. מערכת הממשל בישראל מתאפיינת במורכבות פוליטית רבה, ומורכבת מנציגי ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה כאחד. נבחרי ציבור רבים מציבים בראש מעייניהם אינטרסים פוליטיים ואישיים, על פני טובת האזרח. עדות מובהקת לכך ניתנה בהיעדר כמעט מוחלט של התנגדות מצד חברי הכנסת להעלאת שכרם, הממומנת מכיסו של משלם המסים, וזאת בשעה שרבים מעובדי המשק, ובהם קופאיות ברשתות השיווק ועובדי ניקיון במגדלי משרדים כדוגמת מרכז עזריאלי, נאלצים להסתפק בשכר זעום שאינו עולה על כ-4,600 שקלים בחודש.

תופעה זו אינה פוסחת על אף צד במפה הפוליטית; גם ממשלת בנט-לפיד העבירה, ככל הנראה, תקציבים ותמיכות אשר זלגו בפועל לרצועת עזה ולידי חמאס, וממשלתם אף נמנעה מלנקוט מהלך צבאי מכריע למיטוט הארגון. גם במישור הכלכלי, לא נרשמה פריצת דרך משמעותית במאבק ביוקר המחיה או בקידום רפורמות מבניות. אילו השכילה ישראל להעפיל לרמת רווחה ויציבות כלכלית בדומה למודל השווייצרי, ייתכן שהדבר היה מחולל תמורה עמוקה במפת ההצבעה בקלפי. למחנה השמאל והמרכז ניתנה בשעתו הזדמנות היסטורית לקדם רפורמות עומק, להתמודד נחרצות מול חמאס ולטפל במשבר יוקר המחיה, אך בפועל צעדים משמעותיים אלו לא הושלמו. בסופו של דבר, כל ממשלה בישראל היא ישות ארעית הפועלת מכוח המנדט של הבוחר. עם זאת, בראייה היסטורית רחבה, אין לשכוח את המשוואה הבסיסית: בעוד שבעבר היה העם היהודי פזור בתפוצות, חסר הגנה ונטול מולדת, הרי שכיום אנו אוחזים במדינה ריבונית משלנו.

גם בעת המשבר החריף של סוגיית החטופים, נוכחנו לדעת כי "הקשרים המיוחדים" של חברי הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס – כמו גם הצהרותיו של יאיר לפיד על קשריו הענפים בארצות הברית ובארגונים בינלאומיים מובילים – לא תורגמו למעשים, ואף אחד מהם לא השכיל להביא לשחרורם.

ראוי להזכיר כי חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין אף הגדילה לעשות והכחישה את זוועות השבעה באוקטובר (קרא עוד – לחץ כאן). לוּ היו עודה או ח'טיב-יאסין עומדים בראשות המדינה, סביר להניח ששמה של ישראל כבר היה מוחלף, ולחבל ארץ זה לא הייתה נותרת זיקה יהודית, לרבות שלילת הזכות למקלט פוליטי מפני רדיפות.

משום כך, יש להכניס את הדברים לפרופורציה: בשמאל הישראלי נוטים לטעון כי תחת הנהגתם היינו חיים במציאות אוטופית, אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת. כבר חזינו בעבר בממשלות שמאל, והמציאות המיוחלת רחוקה מלהשתנות.

בנימין נתניהו פועל במסגרת מדינה דמוקרטית מודרנית, בעלת מערכת משפט עצמאית, פרלמנט תוסס, תקשורת חופשית, בחירות תקופתיות, אופוזיציה לוחמת וביקורת ציבורית ענפה. מציאות זו שונה לחלוטין ובאופן מהותי ממשטרי המלוכה האבסולוטיים של אירופה במאות ה-16 וה-17. בשונה ממלכי התקופה האליזבתנית, שהחזיקו בכוח בלתי מוגבל ויכלו להורות על הוצאות להורג, רדיפות או ענישה קשה בשם הכתר ללא דין וחשבון, ראש ממשלה בישראל כפוף לחוק, לביקורת שיפוטית קפדנית ולפיקוח ציבורי מתמשך. לכן, הטחת אמירות כה קשות כלפי הממשלה ללא מתן זכות ביטוי לקול הימני וללא שמירה על בלאנס (איזון) פוליטי, מעוררת תרעומת רבה.

ב. האבסורד והסילוף ההיסטורי בעניין שייקספיר

השימוש שעושה סובול בדמותו של ויליאם שייקספיר כדי לטעון שהמלוכה הגנה על נתיניה ולא הפקירה אותם, מייצר עיוות היסטורי חמור. כמובן שמבחינה ספרותית-דרמטית מותר לכתוב משפט כזה בפיה של דמות במחזה היסטורי-דרמטי, ואין מדובר בטענה מחקרית מילולית. עם זאת, מבחינה היסטורית טהורה, אין כל מקור ידוע שבו שייקספיר אמר או כתב רעיון כזה באופן ישיר.

חייו של שייקספיר עצמו לא היו נטולי קשיים והיו רחוקים מלהיות מוגנים על ידי הכתר: הוא חי בתקופה של מגפות קשות, מאבקים פוליטיים אלימים וחוסר יציבות עמוק באנגליה; עולם התיאטרון נסגר לעיתים תכופות בשל מגפת הדבר; בנו הצעיר, האמנט, נפטר בגיל צעיר; והוא עצמו פעל תחת מתחים פוליטיים מתמידים וחשש מצנזורה מלכותית דורסנית.

אין צורך להרחיק לכת, די אם נתבונן במחזה המפורסם "רומיאו ויוליה", המשרטט מציאות שבה לנשים לא היה כל מעמד, ונשללה מהן הזכות לאהוב את בחיר ליבן בשל חוקי הממלכה.

באותם ימים, נהגו ההורים לחפש עבור בנותיהן חתן על פי מעמדו החברתי והכלכלי, ללא כל קשר לרגש האהבה, והמפלט היחיד מפני עריצות השלטון נמצא לעיתים רק במוות. האם אנו נמצאים במצב כזה כיום? התשובה היא שלא. אמנם גם בימינו ישנן נשים הבוחרות בבן זוג בעל מעמד גבוה, אך הדבר נעשה מתוך בחירה חופשית, ולא תחת כפייה של חוקים אכזריים.

התקופה שבה חי ויליאם שייקספיר הייתה תקופה קשה, אלימה ולעיתים אכזרית מאוד מבחינה חברתית, דתית ופוליטית. באנגליה ובאירופה של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 התקיימו רדיפות דתיות אכזריות, הוצאות להורג פומביות, עוני קיצוני, אפליה מעמדית חריפה, שלטון מלוכני קשוח, ענישה אכזרית, קולוניאליזם, סחר בבני אדם, ויחס נחות ומפלה לנשים ולאוכלוסיות מוחלשות. בני אדם רבים מאוד "הופקרו" למותם או לגורלם המר בידי שליטים, מוסדות או החברה עצמה.

אין כל עדות היסטורית לכך ששייקספיר חווה באופן אישי סיטואציה שבה הכתר האנגלי הגן עליו או הפקיר אותו למוות בידי אויבים. ההסתייגות היא לגבי חייו האישיים, אך המציאות ההיסטורית הרחבה מוכיחה כי באותה תקופה ובמאות שלאחר מכן, עבדים ואנשים ממעמדות נמוכים סבלו מאלימות קיצונית ללא כל הליך משפטי הוגן. התרחשו הוצאות להורג ללא משפט תקין, עינויים פומביים, שריפות, תליות, ענישה קולקטיבית ודיכוי אכזרי של משרתים ונתינים. נשים הואשמו בכישוף ונשרפו חיות על בסיס אמונות טפלות ומאבקים דתיים. אנגליה האליזבתנית אמנם לא קיימה מערכת עבדות תעשייתית כמו באמריקה המאוחרת, אך הייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות הקולוניאליזם והסחר בבני אדם, והענישה בה הייתה קשה ביותר כלפי עניים, מורדים וקתולים שנחשבו לאיום. על כן, להציג את תקופת שייקספיר כתקופה מושלמת ומוגנת לעומת ימינו, זהו אבסורד מוחלט.

ג. העדר הגינוי לחמאס ושתיקת נפגעי הטרור

הביקורת החריפה ביותר המופנית נגד המחזה נוגעת להטלת האשמה החד-צדדית על הצד היהודי והישראלי, תוך התעלמות מוחלטת מהתוקפן הברברי. האמירה "הפקרת חסרי ישע זה פשע" מתעלמת מכך שכל העולם, כולל פוליטיקאים ממחנה הימין בישראל, לצד מנהיגים ואישי ציבור ברחבי העולם ואזרחים רבים, עשו כל שביכולתם בניסיון להביא להצלת החטופים ולהשבתם לביתם.

מדוע אין במחזה מילה ברורה ומגנה על ארגון הטרור חמאס שחטף, רצח וטבח באלפי בני אדם? מדוע לא נשמע קולם של הנרצחים בשבי, או קולותיהם של ניצולי שואה החווים את הטראומה מחדש? ההצגה נמנעת מתקיפת חמאס ומאשימה בעיקר את המדינה בהפקרה.

מן הראוי להזכיר את העובדות הקשות: טבח שבעה באוקטובר התרחש ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אלפי מחבלי חמאס וארגוני טרור נוספים חדרו מרצועת עזה לשטח ישראל. במהלך המתקפה נרצחו, נהרגו או נפלו בקרב כ-1,163 בני אדם, רובם אזרחים. למעלה מ-3,300 בני אדם נפצעו, ו-251 בני אדם נחטפו לרצועת עזה, ובהם נשים, ילדים, קשישים וחיילים. המתקפה כללה חדירה אכזרית ליישובי עוטף עזה, לבסיסי צה"ל ולפסטיבל המוזיקה "נובה", שם התרחש אחד ממוקדי ההרג הקשים ביותר, ובעקבותיה נפתחה מלחמת "חרבות ברזל". מדובר באחד מאירועי הטרור הקטלניים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אשר הוביל למשבר ביטחוני, מדיני והומניטרי רחב היקף. שתיקת המחזה מול זוועות אלו מעוררת תמיהה עמוקה.

בנוסף, הציטוט "אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם" מציג את שחרור המחבלים כדבר חיובי בלבד, וממחיש כי סובול רואה בכך פתרון נכון. אולם המחזה מתעלם לחלוטין מקולן של משפחות נפגעי הטרור, שיקיריהן נרצחו בפעולות טרור של אותם מחבלים בדיוק ששחרורם מוצע כעת. קולן של משפחות אלו אינו נשמע במחזה. כמו כן, נשמעת ביקורת חריפה על הקריאה הכלולה בפי אם החטוף "לעלות על משרדי השרים ברבבות ולשטוף אותם בצונאמי", הגם שניתן להבין ללבה של אם שבנה בשבי ושרבים מהשרים לא עשו דבר כדי להצילו, הרי שקריאה לפעולות המריחות מוונדליזם אינה מהווה פתרון חוקי או מוסרי במדינה דמוקרטית.

ד. היעדר קולם של חיילי וחללי צה"ל

חוסר נוסף המעורר פולמוס ציבורי הוא היעדרו המוחלט של קול הלוחמים. במחזה לא נשמע קולם של חיילי צה"ל, המגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל כאחד, אשר חירפו ומחרפים את נפשם בשדות הקרב כדי להגן על המדינה ולהשיב את החטופים. קולם של חללי צה"ל שנפלו במערכה וקולן של המשפחות השכולות נותר מחוץ לטקסט הדרמטי, מה שמדגיש כי יש עוד עבודה רבה על המחזה כדי להביאו לאיזון לאומי.

תגובת היוצר: החופש האמנותי מול חלום הבלהות

מול הביקורת הנוקבת וההאשמות על חוסר איזון, סיפק המחזאי והבמאי יהושע סובול תגובה רשמית לצוות "YNET", שבה הוא משרטט את קו הגבול הברור שבין תיעוד היסטורי לבין אמנות דרמטית המושפעת מתת-המודע:

"זהו תיאטרון, ולא ניסיון לטעון שכך התרחשו הדברים במציאות. איש מיוצרי ההצגה לא היה חטוף, אולם סוגיית החטופים חלחלה באופן מתמיד אל התודעה ואף אל תת-המודע. גם אני עצמי מצאתי את עצמי לא אחת חולם כי אני סגור במקום כלשהו, מבלי לדעת מי מחזיק בי או אחראי לגורלי. היו רגעים שבהם ראיתי את עצמי כלוא בחדר קטן וחסר מוצא".

מדובר בעשייה אמנותית מרגשת של סובול, אשר בגיל 86 אינו עוצר לרגע, הוא ממשיך ליצור, לכתוב ולבצע במרץ, ומתגלה כאדם מיוחד במינו וכאחד מגדולי המחזאים בישראל, המעז להעלות נושאים חברתיים ופוליטיים בוערים על הבמה המרכזית.

נחיצות המחזה והצורך בהרחבת היריעה

בסופו של דבר, באמנות אומרים לעיתים קרובות: "או שמבינים או שלא אוהבים". המחזה "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" הוא הצגה חשובה מאין כמוה, הצגה שחייבת להמשיך לחיות ולהיות מוצגת, והיא מתאימה ואף מומלצת לצפייה עבור בני נוער. מטרתו האמיתית והעליונה של מוסד התיאטרון היא לתת לאדם קו מחשבה, לאלץ אותו להתמודד עם דילמות קשות, ולא רק להגיע לאולם לשם בידור, ניתוק וחוסר מחשבה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכרגע המחזה מדבר בעיקר אל אנשים בעלי נטייה פוליטית שמאלית, וזהו חיסרון בולט. בין החטופים המוחזקים בשבי ישנם עד היום אנשי ימין ואנשי שמאל; הם לא נחטפו עקב דעותיהם הפוליטיות או השתייכותם המפלגתית, אלא אך ורק בשל היותם יהודים וישראלים.

על מנת שההצגה תגיע לכדי שלמות ותהפוך ליצירה לאומית מקיפה, חובה להכניס לתוכה גם את הדעות והקולות של אנשי הימין, אנשי המרכז, ערביי ישראל, הדרוזים והנוצרים. בכל המחנות ובכל המגזרים במדינת ישראל ישנם קולות פגועים וכואבים הרוצים וזכאים להישמע. רק שילוב מגוון הקולות הללו, לצד מתן ביטוי לחיילי וחללי צה"ל ולנפגעי הטרור, יהפוך את המחזה של סובול ליצירה מושלמת המדברת אל כל אזרח ואזרח במדינה.

תעודת זהות של ההצגה:

• שם היצירה: פשע ורשע – אהבה בגיהנום

• מאת ובבימוי: יהושע סובול

• לחנים ועיבודים: אילה אשרוב

• שחקן: גבריאל קוסובסקי (בתפקיד החטוף)

• זמרת: חן דניאל

• נגינת גיטרה: איתי ויטמן

• תמיכה: קרן רבינוביץ

• משך ההצגה: 90 דקות

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

נ.ב

יהושע סובול, מעמודי התווך של הקלאסיקה הישראלית, מוכיח שוב כי מחזותיו החדים הם אבן דרך תרבותית. צפייה בהצגה האחרונה הותירה בי חותם עמוק, המלווה אותי מזה מספר ימים. ביציאה מאולם התיאטרון נשזרת המציאות הבימתית במציאות חיינו: קווים מקבילים נמתחים בין אנגליה של סוף המאה ה-16, השבר של ישראל 2023 והמציאות המורכבת של ישראל 2026.

היצירה מעוררת הדים של גדולי הספרות כשייקספיר ודוסטויבסקי, ומציפה שאלות כואבות על גורל החטופים ועל אוזלת ידה של המערכת הממשלתית, במנותק מפוזיציה פוליטית של ימין או שמאל. תחלואיה של המדינה ליוו אותנו בעבר וילוו אותנו בעתיד, ודווקא משום כך כוחו של סובול כה חיוני. זהו אינו תיאטרון מסחרי לשם בידור בלבד, אלא אמנות קונספטואלית נוקבת ותובענית.

זוהי תמציתו של התיאטרון במיטבו, כזה שאינו מתפוגג עם עמודי המסך, אלא כופה עלינו דיון פנימי. כקהל, זכותנו להסכים או להתנגד לתפיסת האמן, אך ערכה של היצירה נמדד ביכולתה לחולל חשיבה, למידה ורגש. בעת הזו, שבה חופש הביטוי והזכות להשמיע אמת נתונים תחת מתקפה מתמדת, הזכות להגיב, לבקר ולהרגיש היא חובה מוסרית שאסור לנו לוותר עליה.

צילומים מתוך ההצגה "פשע ורשע" מאת יהושע סובול (צילום: "מעקב", תיאטרון בית צוותא).

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע".

הפוסט סובול מאשים את נתניהו ב"פשע ורשע": דרמה נוקבת או הטיה פוליטית? הופיע לראשונה ב-מעקב.

הישג יוצא דופן לעיר הדרומית ולעומד בראשה: ועדת פרס ירושלים לאחדות ישראל, אשר נוסד לזכרם של שלושת הנערים החטופים ז"ל, בחרה בעיריית אילת מבין מאות מועמדים מכל רחבי הארץ, כהוקרה על פעילותה הענפה והמתמשכת לחיזוק הלכידות החברתית, הסולידריות והערבות ההדדית בחברה הישראלית.

זכייה לאומית מרשימה ומעוררת גאווה לעיר אילת, לראש העיר מר אלי לנקרי ולעובדי הרשות המקומית: העיר אילת נבחרה השנה לזוכה המרכזית בפרס ירושלים לאחדות ישראל לשנת ה'תשפ"ו (2026). הפרס היוקרתי יוענק במסגרת טקס ממלכתי חגיגי שייערך בבית הנשיא ביום 24 במאי 2026, במעמד נשיא המדינה, אישי ציבור, מנהיגים חברתיים ומובילי דעת קהל מכל רחבי הארץ.

הפרס המכובד, המהווה יוזמה א-פוליטית רחבת היקף, הוקם במקור על ידי משפחותיהם של שלושת הנערים החטופים, גיל עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח זכרונם לברכה. הוא נועד להעלות על נס, להוקיר ולשבח מוסדות, יוזמות ורשויות מקומיות אשר פועלים ללא לאות ובאופן יוצא דופן לחיזוק האחדות, הלכידות החברתית והערבות ההדדית בתוך החברה הישראלית וביהדות התפוצות.

הצטיינות מתוך מאות מועמדים ברחבי העולם

הזכייה הנוכחית של אילת מקבלת משנה תוקף נוכח התחרות העזה והקריטריונים הקפדניים של ועדת הפרס. השנה הוגשו למעלה מ-250 מועמדויות של ארגונים, מוסדות חינוך מובילים ורשויות מקומיות מהארץ ומהעולם כולו. מתוך רשימה ארוכה ואיכותית זו של גופים, בחרה ועדת הפרס בעיר אילת ובסגל עובדי העירייה המסורים, אשר הובילו עשייה ציבורית וחברתית עמוקה שבלטה מעל כולם והפכה למודל לחיקוי ברמה הלאומית.

הפרס מוענק לעיר כהוקרה ישירה על פעילותם המאומצת והרציפה של ראש העירייה, הנהלת העיר וכלל עובדי הרשות, אשר השקיעו משאבים רבים ומאמצים כבירים בטיפוח אחדות ישראל, ביצירת גשרים חברתיים ובהפגנת סולידריות יוצאת דופן.

"מהשער הדרומי ועד לכותל המערבי"

עם פרסום דבר הזכייה הרשמי, שיתף ראש עיריית אילת, מר אלי לנקרי, את תחושות הגאווה העמוקות והתרגשותו הציבורית עם תושבי העיר והציבור בישראל. בצהרי יום שישי (15.05.2026), פרסם ראש העיר הודעה רשמית בעמוד הפייסבוק שלו, ובה כתב:

"בשנת החמישים ותשע לאיחוד ירושלים – הלב ההיסטורי, הרוחני והלאומי של עם ישראל, העיר אילת זוכה בפרס ירושלים לאחדות ישראל. האמת? אין מרגש מזה! אז מהשער הדרומי ועד לכותל המערבי, אנחנו שולחים ים של אהבה לבירתנו הנצחית. שבת מנוחה, בריאות ושמחה".

דבריו של ראש העיר מדגישים את החיבור הבל ינתק בין השער הדרומי של מדינת ישראל לבין בירתה הנצחית, ירושלים, ומציבים את אילת בחזית העשייה הציונית והחברתית של המדינה.

תעודת כבוד למנהיגות העירונית ולעובדי הרשות

בחירתה של העיר אילת לקבלת פרס ירושלים לאחדות ישראל בשנת 2026 מהווה תעודת כבוד רשמית והכרה לאומית במנהיגותו המלכדת של ראש העיר, אלי לנקרי, ובעבודתם המקצועית והערכית של עובדי עיריית אילת. העשייה היומיומית של עובדי הרשות, המכוונת כולה לטובת הכלל, לחיבור בין מגזרים ולרווחת התושבים והבאים בשעריה, היא זו שהובילה את ועדת הפרס לקבוע כי אילת היא מופת של לכידות חברתית.

הטקס הממלכתי שיתקיים בעוד כשבוע בבית הנשיא בירושלים, יעניק את הבמה הראויה לעיר הדרומית ויחגוג את תרומתה הכבירה לחוסנו הלאומי של עם ישראל.

צילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של ראש עיריית אילת, מר אלי לנקרי – שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט גאווה ועוצמה: אילת זכתה בפרס ירושלים לאחדות ישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעוד ענני המלחמה עדיין מכסים את שמי המדינה, דוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, המפורסם היום, מטלטל את אמות הסיפים של השלטון בישראל. הדוח, המהווה כתב אישום חריף נגד מחדלי הממשלה, משרד הביטחון ומשרד הבריאות, חושף תמונה מבעיתה של "הפקרת המגינים" בחזית היישובים ו"מחדל דם" קריטי במרכזים הרפואיים הגדולים בדרום. אלו אינם רק כשלים טכניים; מדובר בשבר עמוק בתפיסת האחריות הממשלתית כלפי אזרחיה ביום פקודה.

הלוחמים השקופים: הפקרת מערך הרבש"צים

במרכזו של הפרק הביטחוני בדוח עומדים רכזי הביטחון השוטף הצבאיים (הרבש"צים), אותם אנשים שהיוו את קו ההגנה הראשון והאחרון בבוקר השבעה באוקטובר. בעוד הצבא הגדול בושש להגיע, לחמו 418 רבש"צים בחירוף נפש מול שטף המחבלים. שבעה רבש"צים, שני ממלאי מקום ו-35 חברי כיתות כוננות שילמו בחייהם בקרבות ההרואיים. אחרים נפצעו או נחטפו לעזה.

אלא שמאחורי הגבורה העילאית בשטח, מסתתרת גרירת רגליים ממשלתית רשלנית. המבקר אנגלמן קובע כי מעמדם של הרבש"צים טרם הוסדר, דבר הפוגע אנושות ביכולתם לבצע את תפקידם. למרות ש-14 הצעות חוק בנושא הונחו על שולחן הכנסת מאז 2017, כולן נותרו כאבן שאין לה הופכין ולא קודמו.

הדוח חושף כי ועדת אדרי, שנועדה להסדיר את תנאיהם, הגישה חמש המלצות מרכזיות ששר הביטחון אישר עוד בנובמבר 2023. אולם, נכון לינואר 2025, משרד הביטחון מימש רק המלצה אחת במלואה. הניסיון לקלוט את הרבש"צים כאזרחים עובדי צה"ל טורפד על ידי משרד האוצר, שסירב להקצות את המשרות הנדרשות. התוצאה: אנשים שמופקדים על ביטחונם של 900,000 תושבים ב-415 יישובים, נותרו ללא הגדרה אחידה, ללא סמכויות ברורות בחוק וללא מעטפת מקצועית הולמת.

"על שר הביטחון ושר האוצר לפעול בהקדם לתיקון הליקויים. הדבר בנפשנו", מצוטט המבקר אנגלמן בדוח, כשהוא מותח ביקורת ישירה על התנערות מערכת הביטחון מאחריותה למגיני היישובים. 88% מהרבש"צים שהשיבו לשאלון המבקר העידו כי תחושת העומס והכפיפות המרובה לכמה מנחים – הצבא, המועצה וועד היישוב – פוגעת פגיעה אנושה במילוי תפקידם.

לקריאת הדוח – לחצו כאן

מחדל משק הדם: חיים שתלויים בבירוקרטיה

חמור לא פחות הוא המחדל שנחשף בניהול משק הדם הלאומי. ביום שבו זרמו מאות פצועים למרכזים הרפואיים סורוקה וברזילי, גילו הצוותים הרפואיים כי המשאב היקר מכל – מנות דם מסוג O – פשוט אינו בנמצא בכמויות הנדרשות.

הנתונים שנחשפים בדוח מעוררים צמרמורת:

• בסביבות השעה 12:00 בצהרי השבעה באוקטובר, עמד מלאי מנות הדם מסוג O בבנק הדם של סורוקה על אפס מוחלט.

• מלאי הדם ההתחלתי בסורוקה באותו בוקר היה נמוך ב-20% מהנדרש על פי נהלי משרד הבריאות.

• בבנק הדם המרכזי של מד"א נמצאו בבוקר המתקפה רק 534 מנות מסוג O, לעומת יעד של 750 – חוסר של כ-30% במלאי הלאומי הקריטי.

המבקר חושף כי משרד הבריאות וחמ"ל הבריאות הלאומי "לא היו מודעים כלל לבעיות" שהתעוררו בסורוקה ובברזילי בזמן אמת. בעוד פצועים נאבקים על חייהם, מד"א סיפק לסורוקה רק כחצי מכמות מנות הדם שהוזמנו. ההזמנה הראשונה שבוצעה בשעה 8:40 בבוקר, הגיעה ליעדה רק לאחר שלוש שעות וחצי, עיכוב קטלני בנסיבות של אירוע רב-נפגעים קיצוני.

הפקרות העורף: בנקי דם ללא מיגון

הביקורת אינה עוצרת במחדלי אותו היום, אלא חושפת רשלנות מתמשכת בהיערכות לחירום. מתברר כי יותר ממחצית מבנקי הדם בבתי החולים (12 מתוך 21) אינם מוגנים מפני איום רקטות וטילים. ל-42% מאותם בנקי דם לא מוגנים אין כלל תוכנית למעבר למיקום חלופי בעתות חירום.

הדוח מצביע על כשל לוגיסטי חמור בשינוע מנות הדם: 90% מבתי החולים טוענים כי האחריות לשינוע מוטלת עליהם ולא על מד"א, ובשל כך הם מסתמכים על חברות שליחויות פרטיות. אף לא אחד מבתי החולים שנבדקו ערך תרגיל לשינוע דם בחירום. יתרה מכך, משרד הבריאות לא פעל להחלפת מקרני דם רדיואקטיביים מסוכנים הפועלים בחמישה מוסדות, למרות קיומן של חלופות בטוחות יותר.

קולו של המבקר: עצמאות אל מול מחדל

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, המסיים את כהונתו בעוד 60 יום, נשא דברים תקיפים בבג"ץ על רקע הניסיונות לעכב את דוחות הביקורת על המלחמה. "מה שראיתי לנגד עיניי בביקורות המלחמה זה את אזרחי ישראל ואת תיקון הליקויים," הצהיר אנגלמן, תוך שהוא עומד על עצמאות מוסד המבקר ועל חשיבות פרסום הממצאים ללא תלות במנגנוני חקירה אחרים שטרם הוקמו.

הדוח קורא לממשלה להפסיק את גרירת הרגליים:

1. על משרד הביטחון והאוצר ליישם לאלתר את כלל המלצות ועדת אדרי ולהסדיר את מעמד הרבש"צים כאזרחים עובדי צה"ל.

2. על צה"ל לפרסם הגדרה אחידה וברורה לתפקיד הרבש"ץ שתשקף את המציאות בשטח.

3. על משרד הבריאות להשלים בדחיפות את פערי המיגון בבנקי הדם ולהסדיר מערך שינוע לאומי שאינו נסמך על גורמים פרטיים בשעת חירום.

הדוחות שמתפרסמים היום הם תמרור אזהרה בוהק בדם. הם מתארים מערכת שלטונית שקפאה על שמריה, שהפקירה את מגיניה בחזית ושהזניחה את התשתיות הקריטיות ביותר להצלת חיים. השבעה באוקטובר לא היה רק מחדל מודיעיני וצבאי; הוא היה מחדל של מערכות אזרחיות וביטחוניות שלא השכילו לתרגם את תורות הלחימה וההיערכות למעשים בשטח. מבקר המדינה עשה את שלו בחשיפת האמת המרה; כעת הכדור נמצא בידי הממשלה – עליה להוכיח כי חיי אזרחיה וביטחון מגיניה עומדים בראש סדר העדיפויות שלה, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

צילום: מבקר המדינה, מתוך אתר מבקר המדינה, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט דם על הידיים: מחדל ההפקרות הממשלתית נחשף בדוח המבקר הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל האלימות הפושה ברחובות ישראל מוסיף ומחריף: מקרי תקיפה, רצח והתעללות באזרחים מדווחים בתדירות מדאיגה, ונראה כי אופק לבלימת התופעה טרם נראה באופק.

במקביל, מתעצמת התחושה הציבורית כי מערכות האכיפה והמשפט אינן מספקות מענה מספק. המשטרה מתקשה לבלום את התופעה, בעוד שבתי המשפט מטילים לעיתים עונשים מתונים בלבד, אם בכלל, בעבירות אלימות. בכל הנוגע לאלימות כלפי בעלי חיים, גוברת הביקורת על היעדר אפקטיביות ענישתית מספקת, זאת על אף ההכרה כי במקרים מסוימים דפוסי אלימות חמורים יותר עשויים להתפתח על רקע פגיעה מוקדמת בבעלי חיים.

על רקע זה, רבים מאזרחי המדינה חשים כי תחושת הביטחון האישי נשחקה באופן משמעותי. אירועי אלימות קשים עלולים להתרחש, ככל הנראה, במרחבים יומיומיים, ברחוב, במקומות בילוי ואף במעברי חציה. לנוכח מציאות זו, מתחדדת בקרב הציבור התחושה כי האלימות הפכה לתופעה מושרשת, הפוגעת פגיעה ממשית במרקם החיים האזרחי בישראל.

אלימות גזענית בלב העיר העתיקה: חשוד יהודי בן 36 עקב אחר נזירה, הטיח אותה לאבנים ובעט בגופה השרוע כשהיא מדממת. בזמן שישראל טובעת באלימות חסרת רסן, האצבע המאשימה מופנית ישירות למשרד לביטחון לאומי: מה ניתן לצפות כשבסביבת השר איתמר בן גביר, עבריין מורשע בעצמו, המשטרה נראית חסרת אונים מול פורעים גזענים?

ירושלים, 2026. עיר הקודש הופכת למערב פרוע של שנאה וגזענות. התיעוד שנחשף אמש (חמישי) על ידי המשטרה הוא לא פחות ממזעזע: נזירה, תלמידה בבית הספר הצרפתי למקרא ("אקול ביבליק"), בסך הכל הלכה ברגל לפגוש חברה ליד כנסיית הדורמיציון. בדרכה, באזור קבר דוד, היא נתקלה ברוע צרוף. אדם חובש כיפה וציציות, מי שמתיימר לייצג את ערכי הדת, פעל באכזריות שאין לה מקום בחברה מתוקנת.

על פי החשד, התוקף זיהה את האישה כנוצרייה והחל לעקוב אחריה בריצה מהמנהרה לכיוונה. הוא לא הסתפק באיומים; הוא הטיח אותה בעוצמה על הקרקע האבנית, וכפי שניתן לראות בתיעוד הקשה, בזמן שהיא שרועה על הרצפה, הוא חזר ובעט בה ללא רחם. רק תושייה של עובר אורח שהתעמת עם התוקף והרחיק אותו מנעה פגיעה קשה בהרבה.

צילום: דוברות המשטרה, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

משטרה ללא משילות: צל המשרד לביטחון לאומי

המקרה הזה אינו יד המקרה, אלא עדות להתפרקות הסדר הציבורי. ישראל תובעת באלימות ואין לזה סוף, אך מה ניתן לצפות מבני אדם כאשר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הוא בעצמו עבריין עם הרשעות? כאשר בראש המערכת עומדת דמות כזו, המסר לרחוב הוא של זלזול בחוק ובזכויות אדם.

השאלה המהדהדת היא האם הדת היהודית מלמדת לתקוף דתות אחרות? התשובה היא "לא" מוחלט. אנשים מהסוג הזה רק מחללים את שם היהדות ופוגעים ביהודים בכל העולם. אלימות כזו היא בלתי מקובלת בשום צורה, והניסיון של המשטרה לצייר תמונה של "אפס סבלנות" נראה מנותק מהמציאות המדממת בשטח.

המשטרה בודקת: מניע גזעני

רפ"ק נדב כגן, ראש לשכת חקירות מרחב דוד במחוז ירושלים, מסר בראיון כי החשוד הועבר לחקירה בחשד לתקיפה ממניע גזעני. "החשוד דחף אותה והיא נפלה פה באזור האבנים וקיבלה מכה בראש. לאחר מכן, המשיך לתקוף אותה בבעיטות", סיפר כגן. בעוד המשטרה מנסה לשמור על שטח רגוע מול כלל הדתות, התוקפים הגזענים ממשיכים להרים ראש.

הנזירה, שנפצעה בראשה וסבלה מדימום, פונתה לטיפול רפואי. החשוד נעצר שעתיים לאחר המקרה ומעצרו הוארך בבית משפט השלום. מדובר בכתם מוסרי שחור על פניה של המדינה. בזמן שהרחובות בוערים משנאה, הציבור נדרש לשאול: האם זו המורשת של איתמר בן גביר? האם זו ישראל שרצינו לראות?

תקיפה על רקע דתי וסיווגה המשפטי

למעשה, מתעוררת שאלה עקרונית בעלת אופי תיאורטי, אילו היה מדובר בתרחיש הפוך, שבו גבר ערבי, מוסלמי תוקף אישה יהודייה דתייה, מכה אותה ומפיל אותה ארצה, ייתכן כי האירוע היה זוכה להתייחסות ביטחונית רחבה ומחמירה יותר. מן התיעוד הקיים עולה כי עצם הנפילה עלולה הייתה לגרום לפגיעת ראש משמעותית ואף לסיכון ממשי לחייה של הנפגעת.

בהקשר זה, מתחדדת התהייה האם בנסיבות מסוימות היה האירוע נבחן גם במישור של עבירת טרור, ככל שהמניע היה מזוהה כפגיעה על רקע דתי.

במקרה הנוכחי, מתעוררת שאלה בדבר אופן הסיווג והטיפול המשפטי באירוע, שבו אישה הותקפה, ככל הנראה, בשל זהותה הנוצרית.

יודגש כי מדובר בשאלה עקרונית ותיאורטית בלבד, המוצגת כנקודה למחשבה, ללא קביעה נחרצת וללא הסקת מסקנות.

אשר לשאלה האם מדובר ב"טרור יהודי", אין מדובר בהכרעה הנקבעת על יסוד תחושה ציבורית או זהות המבצע בלבד, אלא בהתאם למסגרת משפטית מוגדרת וברורה.

לפי הדין בישראל, ובפרט בהתאם להוראות חוק המאבק בטרור, סיווגו של מעשה כמעשה טרור מחייב התקיימותם של תנאים מצטברים, ובראשם קיומו של מניע אידיאולוגי, דתי או לאומני, לצד כוונה להשפיע על הציבור, להטיל אימה או לכפות מדיניות.

שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט גזענות אלימה בירושלים: נזירה הותקפה בברוטליות תחת מחדל בן גביר הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת היחסים בין ישראל לאוקראינה ניצבת בפני נקודת רתיחה דיפלומטית, המעוררת שאלות כבדות משקל בנוגע להתנהלותה של קייב בזירה הבינלאומית. במוקד האירועים: סדרת האשמות מצד משרד החוץ האוקראיני, הטוען כי כלי שיט הנושאים תבואה שנגנבה לכאורה על ידי רוסיה מהשטחים הכבושים עושים את דרכם לנמל חיפה. ואולם, תחקיר "מעקב" חושף כי מאחורי הדרמה הדיפלומטית והכותרות המשתלחות, מסתתר דפוס מדאיג של ניהול יחסים באמצעות רשתות חברתיות, תוך היעדר מוחלט של ראיות משפטיות.

כרונולוגיה של האשמות ללא ראיות

התקרית החלה ב-27 באפריל 2026, כאשר משרד החוץ האוקראיני זימן את שגריר ישראל לשיחת נזיפה והגשת איגרת מחאה. שר החוץ האוקראיני, אנדריי סיביגה, בחר להפוך את זירת הרשת החברתית X לבמה המרכזית למתקפה. בפוסט שפרסם כתב סיביגה: "ליחסים הידידותיים בין אוקראינה לישראל פוטנציאל להניב תועלת הדדית לשתי המדינות, ואין לאפשר לסחר הבלתי חוקי שמנהלת רוסיה בתבואה אוקראינית גנובה לפגוע בהם.

קשה להבין את היעדרה של תגובה הולמת מצד ישראל לפנייתה החוקית של אוקראינה בנוגע לכלי שיט קודם, אשר הביא סחורה גנובה לנמל חיפה. כעת, משהגיע לנמל חיפה כלי שיט נוסף מסוג זה, אנו שבים ומזהירים את ישראל מפני קבלת תבואה גנובה ומפני פגיעה ביחסים בין המדינות".

ברקע הדברים עומדת הגעתו של כלי השיט "PANORMITIS". המידע על הגעתו הופץ על ידי פרויקט התחקירים SeaKrime של מרכז "מירוטבורץ'", עוד בטרם הגיעה האונייה לחופי ישראל.

התגובה הישראלית: הדיפת הלחץ הדיפלומטי

בתגובה למתקפה התקשורתית, הציג שר החוץ הישראלי, גדעון סער, עמדה נחרצת, ממלכתית ומשפטית. דוברות משרד החוץ העבירה למערכת "מעקב" את התייחסותו הרשמית של השר:

"אדוני השר, יחסים דיפלומטיים, ובפרט בין מדינות ידידות, אינם מתנהלים באמצעות טוויטר או באמצעי התקשורת. טענות אינן מהוות ראיות. ראיות התומכות בטענות טרם הוצגו. אף לא הוגשה בקשה לסיוע משפטי טרם הפנייה לתקשורת ולרשתות החברתיות. העניין ייבחן. ישראל היא מדינת חוק, הפועלת באמצעות רשויות אכיפה עצמאיות. כל הרשויות בישראל יפעלו בהתאם להוראות הדין".

במסיבת עיתונאים שכינס, פירט סער את עמדת ישראל ביתר הרחבה: "אנחנו דוחים את דיפלומטית הטוויטר הזאת. ועכשיו לעובדות: מנכ״ל משרד החוץ שוחח מוקדם יותר עם רשות המיסים והמכס הישראלי החל בבדיקה. כשאתה בוחן משהו אתה בודק את העובדות. האונייה לא נכנסה לנמל ולא הגישה את מסמכי ההצהרה שלה. לא ניתן לבדוק את אמיתות טענות הנוגעות לזיוף שטר המטען".

השר הוסיף תהייה נוקבת על התנהלות קייב: "עד לרגע זה ממשלת אוקראינה לא הגישה בקשה לסיוע משפטי. הם הגישו ציוצים. בקשה זו נדרשת כאשר הטענה הן לפעולות פליליות שבוצעו בחו"ל. הממשלה האוקראינית גם לא סיפקה הוכחות לטענותיה. ישראל היא מדינת חוק. הרשויות בישראל מחויבות לפעול על פי החוק ושיח משפטי צריך להיות מגובה בהוכחות. כפי שאמרתי אנחנו דוחים את דיפלומטית הטוויטר הזאת ולא נושפע ממנה. אנחנו אומרים שוב לחברינו האוקראינים: אם יש לכם הוכחות כל שהן לגניבה, הגישו אותן דרך הצינורות המקובלים".

סער חתם את דבריו בתזכורת לסיוע הרב שישראל העניקה לאוקראינה: "זה קצת מפתיע שזה מגיע ממדינה שתמכנו בה בפורומים בינלאומיים, תמכנו בה בדרכים רבות, הענקנו לה סיוע הומניטרי בכל-כך הרבה דרכים, כולל גנרטורים בחורף האחרון, אבל אלה החיים, אנחנו ניצמד לעקרונות שלנו".

שר החוץ גדעון סער פרסם ברשת X פוסט הדומה בתוכנו לדברים שנמסרו למערכת "מעקב" מטעם דוברות משרד החוץ.

חשיפת מנגנון השקר: מה עומד מאחורי הטענות?

ניתוח העובדות מלמד על קושי מהותי בטענות האוקראיניות. כבר ב-16 באפריל 2026, פנתה מערכת "מעקב" למשרד החוץ הישראלי בנושא. משרד החוץ מסר אז: "העברנו תשובות בנושא לידידינו האוקראינים בערוצים הדיפלומטים והמקצועיים". ניתן להסיק מכך כי ישראל דרשה מראש ראיות מוצקות לכניסת האונייה, ראיות שמעולם לא הוצגו.

יתרה מכך, מתעצם החשד כי אוקראינה עושה שימוש בטכנולוגיות בינה מלאכותית (AI) לצורך יצירת תצלומים מזויפים של כלי שיט בנמלי ישראל, דבר המעורר סימני שאלה כבדי משקל באשר לטוהר כוונותיהם של הגורמים המפיצים מידע זה. מנגד, מדגישה ישראל כי בהיעדר תשתית ראייתית משפטית, הטענות אינן חורגות מגדר רעש תקשורתי; כך נמסר, ככל הנראה, ממקור במשרד ראש הממשלה למערכת "מעקב".

התנהלות התקשורת והשלכות המצב

בתוך כך, עיתון "הארץ" פרסם תחקיר מאת אבי שרף תחת הכותרת: "מנגנון ההסתרה נחשף: כך מוברחת לישראל חיטה שרוסיה גנבה מאוקראינה". אולם, בדיקת מערכת "מעקב" העלתה כי התחקיר נשען כמעט אך ורק על מידע שפורסם על ידי אוקראינה ועל ציוציו של השר אנדריי סיביגה, מבלי שהוצגו ראיות עצמאיות או בוצע אימות נתונים. ניסיונות מצד מערכת "מעקב" לקבלת תגובתו של העיתונאי אבי שרף באשר למקורותיו לא נענו.

אין כל מניעה להסתמך על מקורות באוקראינה או על עמדות משרד החוץ הישראלי, ברם, ההתעלמות מראיות וממידע עובדתי הנמסרים על ידי גורמים ממשלתיים בישראל מעוררת קושי מהותי. אם משרדי הממשלה עצמם מצהירים כי אין בידיהם מידע באשר לסחורה, כיצד ניתן להתעלם מנתון מרכזי זה?

התנהלות זו מעוררת דאגה עמוקה. לא זו בלבד שמופצים פרסומים ללא בסיס עובדתי, אלא שניכרת עלייה מדאיגה בשיח עוין ואף אנטישמי נגד ישראל בתוך אוקראינה סביב הפרשה.

השאלות שנותרו פתוחות

נוכח חומרת המצב, מערכת "מעקב" פנתה למשרד החוץ בבקשה להבהרות נוספות:

1. האם דברי שר החוץ משקפים החמרה ביחסי המדינות או שמדובר באירוע נקודתי?

2. האם נשקלות השלכות מדיניות כתוצאה מפרסומי הכזב?

3. כיצד ישראל מתמודדת בזירה הבינלאומית עם תופעת המידע הכוזב המופץ על ידי גורמים רשמיים באוקראינה?

4. האם קיים מעקב אחר גילויי העוינות והאנטישמיות ברשתות החברתיות כלפי ישראל, והאם הנושא הועלה בשיחות מול גורמים אוקראינים?

5. מהן ההשלכות העתידיות במידה ויוגשו ראיות אמיתיות, ומה המנגנון המשפטי שיפעיל את הטיפול בהן?

עד למועד פרסום שורות אלו, לא התקבלה תגובה רשמית נוספת מטעם משרד החוץ הישראלי או גורמים מדיניים אחרים ביחס לשאלות שהועלו בפרשה, לרבות באשר להשלכותיה האפשריות על יחסי המדינות. לפי עקרונות הדין והנהלים המקובלים בתחום שיתופי הפעולה הבינלאומיים, בחינה של טענות בעלות אופי פלילי או מסחרי מחייבת הצגת תשתית ראייתית והעברת פנייה מסודרת באמצעות מנגנוני סיוע משפטי בין מדינתיים.

ככל הידוע בשלב זה, לא הועברה פנייה פורמלית המלווה בראיות כנדרש. בנסיבות אלו, הבדיקה, אם מתנהלת, נותרת בשלב מקדמי בלבד, וכל התפתחות עתידית תלויה בהיקף ובאיכות המידע שיועבר לרשויות המוסמכות. בהתאם לכך, הכרעות אינן מתקבלות על בסיס פרסומים פומביים בלבד, אלא במסגרת הליכים מוסדרים ועל יסוד נתונים הניתנים לאימות.

במישור הדיפלומטי, לא פורסמה עד כה הודעה רשמית בדבר שינוי מדיניות או נקיטת צעדים קונקרטיים מעבר להמשך הבירור. בהיעדר מידע מבוסס נוסף, מוקדם לקבוע מסקנות אופרטיביות או להעריך את השלכות הפרשה בטווח הארוך.

צילומיו של גדעון סער נלקחו מתוך אתר הכנסת; צילום שר החוץ האוקראיני נלקח מרשת X, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט קייב מפיצה שקרים בטוויטר ומסיתה נגד ישראל ללא כל הוכחות הופיע לראשונה ב-מעקב.