הזירה התרבותית בישראל רושמת שיא חדש של מתח מפותל בין אמנות, אידאולוגיה ומציאות ביטחונית נפיצה. ב-11 במאי 2026, ביקר צוות "מעקב" באולם צוותא 2 בתל אביב, שם מועלה המחזה המוזיקלי החדש "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" מאת המחזאי והבמאי הוותיק יהושע סובול, ובתמיכת קרן רבינוביץ.

אין מדובר בעוד יצירה בימתית שגרתית, אלא בתיאטרון פוליטי נוקב, המבקש להנחית סטירה ישירה ומצלצלת לממשלת ישראל ולהעלות תכנים קשים אל הבמה ללא פילטרים, ללא ריכוך וללא צנזורה. המחזה, שנכתב מתוך תודעה פצועה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023, מעמיד במרכזו את הסוגיה הרגישה ביותר בחברה הישראלית: גורלם של החטופים המוחזקים בשבי ברצועת עזה.

היצירה מעוררת גלי הדף, ויכוחים אידאולוגיים עמוקים ופרובוקציות פוליטיות חריפות, הן בשל החצים המושחזים המופנים בה ישירות כלפי ראש הממשלה והקבינט, והן בשל היעדרם הבולט של קולות מרכזיים אחרים בקונצנזוס הלאומי, החל מלוחמי וחללי צה"ל, דרך נפגעי הטרור, ועד לייצוג הולם של חלקי העם השונים.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

מעמקי השבי: סיפורם של פליטי ה"נובה"

המחזה, אשר נפרש על פני 90 דקות דחוסות, עוסק בשני צעירים – שחקן וזמרת אהובים – שנחטפו ממסיבת המוזיקה "נובה" ברעים. השניים מוחזקים בתנאי שבי אכזריים ותחת חשיכה מוחלטת, ללא מים, ללא חשמל וללא אוכל. הם כלואים בנפרד, כאשר קיר בטון אטום חוצץ ביניהם.

מתוך מעמקי התופת, הייאוש והבידוד, מגלים השניים כי שניהם נותרו בחיים, ומוצאים דרך יצירתית וייחודית לתקשר מעבר לקיר המפריד: השחקן מחבר שירים ולוחש אותם אל הבטון, והזמרת קולטת את המילים, מלחינה אותן ומבצעת את השירים בחזרה אליו. התקשורת האמנותית הזו הופכת עבורם למקור כוח הישרדותי יחיד מול קולות הטראומה המהדהדים בראשם.

היצירה נולדה מתוך שבר אישי עמוק של סובול. בימים הראשונים שלאחר שבעה באוקטובר, מצא עצמו המחזאי מסוגל לכתוב שירים בלבד. כתיבתו הואצה בעקבות חטיפתם של חבריו הקרובים מקיבוץ ניר עוז – עודד ליפשיץ זכרו לברכה ורעייתו יוכבד. סובול העביר את הטקסטים למוזיקאית אילה אשרוב, שחיברה את הלחנים והעיבודים, ואילו סובול עצמו לקח על עצמו את מלאכת הבימוי.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

תצוגת משחק פנומנלית בלב האפלה

למרות קיומן של שתי דמויות, המחזה מתנהג במידה רבה כהצגת יחיד רחבת יקף, שבה החטוף הכלוא בחושך מתמודד עם השדים הפנימיים שלו ועם קולות מן העבר והדמיון. את התפקיד התובעני והמורכב הזה מוביל השחקן גבריאל קוסובסקי, המציג על הבמה משחק נהדר, מרשים ביותר ובעל עוצמה דרמטית נדירה.

קוסובסקי מפגין כישרון של שחקן ענק, כאשר הוא נדרש להחזיק על כתפיו טקסטים קשים ומורכבים במשך קרוב לשעתיים, ולדלג במהירות ובדיוק מוחלט בין דמויות רבות ושונות. ההופעה הכריזמטית שלו מונעת כל תחושה של מונטוניות, ומעמידה רף אמנותי גבוה ביותר.

לצידו מופיעה הזמרת חן דניאל, המלווה את המונולוגים בשירה מרגשת, נוקבת וחודרת לבבות, המעניקה ביטוי מוזיקלי למחנק הקיומי. את השניים מלווה על הבמה הגיטריסט איתי ויטמן, השוזר את צליליו בין הדיאלוגים לקיר.

הציטוטים הפרובוקטיביים שמסעירים את הרוחות

מדוע מעוררת ההצגה סערה כה גדולה? המחזה של סובול אינו מהסס להשתמש באמירות פוליטיות חריפות וישירות, המופנות כלפי הנהגת המדינה וראש הממשלה, ומציב על הבמה מונולוגים המעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה.

בשלב מסוים, באחת הסצנות הגדולות והמטלטלות בהצגה, נשמע חטוף השבוי בידי חמאס כשהוא משמיע לעצמו אמירות קשות ונוקבות:

" . . . את הפושע שהפקיר אותך וממשיך להפקיר אותך עד המוות. כל רגע. כל שנייה. קבור חיים בקבר הזה"

באחת הסצנות המרכזיות, משמיע מחבל חמאס אמירות קשות ומשפילות באוזני החטוף היהודי:

"אני מבין אותך. הממשלה שלכם היא בדיחה יהודית. מהשטעטל"

הביקורת על ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים והעדפת שיקולים זרים משתקפת גם בדרישה לשחרור המוני של מחבלים:

"אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם"

החצים הישירים והפרובוקטיביים ביותר כלפי ראש הממשלה מנוסחים בטקסט חריף וישיר:

"עוד שיעור חשוב לכל בת ובן אנוש: הדג, חביבי, מסריח מהראש"

גם דמותה של אם החטוף במחזה מייצרת פרובוקציה קלה עד חריפה כלפי השרים, תוך קריאה לפעולה המונית ואגרסיבית:

"להפסיק להיות נחמדים. לעלות על המשרדים של השרים שטירפדו את העסקאות. לעלות עליהם ברבבות. במאות אלפים. לשטוף אותם בצונאמי! להעיף אותם לכל הרוחות! לשים במקומם אנשים שסוף סוף יהיה אכפת מהבנות ומהבנים שלנו. לא רק מהתחת של עצם"

המוטיב המרכזי של המחזה, המזקק את עמדתו הבוטה של סובול כלפי הממסד, קובע נחרצות:

"התעללות בחסרי ישע זה שיא הרשע. והפקרת חסרי ישע זה פשע"

המפגש האנכרוניסטי: הדיאלוג עם שייקספיר

ברגעי הבידוד והטראומה, נפגש השחקן החטוף (בגילומו של קוסובסקי) בדמיונו עם המחזאי הלאומי של אנגליה, ויליאם שייקספיר. הדו-שיח ביניהם נע בין פילוסופיה קיומית לבין האשמה אקטואלית קשה:

שחקן חטוף: "אני תקוע כאן בחושך ימים ולילות, שבועות וחודשים, מנסה להשתלט על הפחדים שלי, רק מחכה שייכנס רוצח וישחט אותי כמו כבש, או יפוצץ לי את הראש במקור כדורים".

שייקספיר: "אמרתי לך, תדבר עם דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" (*).

שחקן חטוף: "בכל זאת שייקספיר, משהו. . . אל תעזוב אותי גם אתה בלי מילה"

שייקספיר: "אל תלחם ברגש; אל תשתיק אותו. להפך! זכור את הרגעים היפים ביותר בחייך. המרגשים ביותר. תן לרגש להציף אותך. תן לו להגיד את שלו. והמילים הנכונות יבואו מעצמם…"

אולם המשפט הטעון ביותר בפי דמותו של שייקספיר, המהווה את לב הפרובוקציה ההיסטורית, הוא:

"אף פעם לא הופקרתי על חבריי בני עמי, אף פעם לא הופקרתי ע"י מלכתי או מלכי למות בבדידות גמורה בידי אויב רצחני המבקש את נפשי: כשאני מסתכל עליך. . . נגמרות לי המילים"

(*) למעשה, המשפט: "אמרתי לך, תדבר עם פיודור דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" נושא אופי ציני, חד ולעיתים אף פרובוקטיבי. מדובר באמירה המשתמשת בשמו של הסופר הרוסי כמעין מטפורה לעיסוק בנפש האדם, בטירוף, באשמה, בייסורים ובצדדיה האפלים של התודעה האנושית.

הפרשנות האפשרית היא כי הדובר מבקש לרמוז שהמצב, האדם או מערכת המחשבות שעליהם נסובה השיחה כה קיצוניים, מעוותים או אפופי אפלה – עד שהם משתלבים באופן טבעי בעולמו הספרותי של דוסטויבסקי, אשר יצירותיו עסקו לא אחת בדמויות מיוסרות, אובססיביות, אלימות או מתפוררות נפשית.

בדברים קיים גם רובד ברור של לעג, ביטול ואף התרחקות רגשית: במקום להתמודד באופן ישיר עם הטענות או עם המציאות המתוארת, הדובר "מפנה" בציניות אל דוסטויבסקי, כאילו רק סופר הבקיא בנבכי הנפש הסדוקה והמעונה מסוגל להבין את אשר מתרחש.

בנוסף, ייתכן כי האמירה רומזת במיוחד ליצירה "החטא ועונשו", העוסקת בשאלות של אשמה, מוסר, ייסורי מצפון, טירוף פנימי והתפוררות נפשית. משום כך, המשפט עשוי להשתלב היטב בתוך הקשר תיאטרלי, פוליטי או פסיכולוגי טעון, שבו הגבול בין מציאות, אשמה ותודעה הולך ומיטשטש.

פולמוס נוקב: טיעוני הנגד וההגנה על המערכת

מול הקו החד-משמעי והפרובוקטיבי שמציג סובול על הבמה, מתעוררת ביקורת ציבורית ועובדתית נוקבת. מן הראוי לבחון את הטיעונים המאזנים, המציגים זווית שונה לחלוטין על האמירות הללו.

א. ההגנה על ראש הממשלה ומבנה הממשל המודרני

ההצגה מטילה את אשמת "ההפקרה" באופן ישיר ובלעדי על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם, בנימין נתניהו לא היה הגורם היחיד שכיהן בממשלה ובמערכות השלטון והביטחון, וקשה ומורכב לטעון כי רק הוא לבדו "הפקיר".

יתרה מכך, האמירה הבוטה המכנה את הממשלה "בדיחה יהודית מהשטעטל" מתעלמת מהקשר היסטורי רחב ומשמעותי. מערכת הממשל בישראל מתאפיינת במורכבות פוליטית רבה, ומורכבת מנציגי ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה כאחד. נבחרי ציבור רבים מציבים בראש מעייניהם אינטרסים פוליטיים ואישיים, על פני טובת האזרח. עדות מובהקת לכך ניתנה בהיעדר כמעט מוחלט של התנגדות מצד חברי הכנסת להעלאת שכרם, הממומנת מכיסו של משלם המסים, וזאת בשעה שרבים מעובדי המשק, ובהם קופאיות ברשתות השיווק ועובדי ניקיון במגדלי משרדים כדוגמת מרכז עזריאלי, נאלצים להסתפק בשכר זעום שאינו עולה על כ-4,600 שקלים בחודש.

תופעה זו אינה פוסחת על אף צד במפה הפוליטית; גם ממשלת בנט-לפיד העבירה, ככל הנראה, תקציבים ותמיכות אשר זלגו בפועל לרצועת עזה ולידי חמאס, וממשלתם אף נמנעה מלנקוט מהלך צבאי מכריע למיטוט הארגון. גם במישור הכלכלי, לא נרשמה פריצת דרך משמעותית במאבק ביוקר המחיה או בקידום רפורמות מבניות. אילו השכילה ישראל להעפיל לרמת רווחה ויציבות כלכלית בדומה למודל השווייצרי, ייתכן שהדבר היה מחולל תמורה עמוקה במפת ההצבעה בקלפי. למחנה השמאל והמרכז ניתנה בשעתו הזדמנות היסטורית לקדם רפורמות עומק, להתמודד נחרצות מול חמאס ולטפל במשבר יוקר המחיה, אך בפועל צעדים משמעותיים אלו לא הושלמו. בסופו של דבר, כל ממשלה בישראל היא ישות ארעית הפועלת מכוח המנדט של הבוחר. עם זאת, בראייה היסטורית רחבה, אין לשכוח את המשוואה הבסיסית: בעוד שבעבר היה העם היהודי פזור בתפוצות, חסר הגנה ונטול מולדת, הרי שכיום אנו אוחזים במדינה ריבונית משלנו.

גם בעת המשבר החריף של סוגיית החטופים, נוכחנו לדעת כי "הקשרים המיוחדים" של חברי הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס – כמו גם הצהרותיו של יאיר לפיד על קשריו הענפים בארצות הברית ובארגונים בינלאומיים מובילים – לא תורגמו למעשים, ואף אחד מהם לא השכיל להביא לשחרורם.

ראוי להזכיר כי חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין אף הגדילה לעשות והכחישה את זוועות השבעה באוקטובר (קרא עוד – לחץ כאן). לוּ היו עודה או ח'טיב-יאסין עומדים בראשות המדינה, סביר להניח ששמה של ישראל כבר היה מוחלף, ולחבל ארץ זה לא הייתה נותרת זיקה יהודית, לרבות שלילת הזכות למקלט פוליטי מפני רדיפות.

משום כך, יש להכניס את הדברים לפרופורציה: בשמאל הישראלי נוטים לטעון כי תחת הנהגתם היינו חיים במציאות אוטופית, אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת. כבר חזינו בעבר בממשלות שמאל, והמציאות המיוחלת רחוקה מלהשתנות.

בנימין נתניהו פועל במסגרת מדינה דמוקרטית מודרנית, בעלת מערכת משפט עצמאית, פרלמנט תוסס, תקשורת חופשית, בחירות תקופתיות, אופוזיציה לוחמת וביקורת ציבורית ענפה. מציאות זו שונה לחלוטין ובאופן מהותי ממשטרי המלוכה האבסולוטיים של אירופה במאות ה-16 וה-17. בשונה ממלכי התקופה האליזבתנית, שהחזיקו בכוח בלתי מוגבל ויכלו להורות על הוצאות להורג, רדיפות או ענישה קשה בשם הכתר ללא דין וחשבון, ראש ממשלה בישראל כפוף לחוק, לביקורת שיפוטית קפדנית ולפיקוח ציבורי מתמשך. לכן, הטחת אמירות כה קשות כלפי הממשלה ללא מתן זכות ביטוי לקול הימני וללא שמירה על בלאנס (איזון) פוליטי, מעוררת תרעומת רבה.

ב. האבסורד והסילוף ההיסטורי בעניין שייקספיר

השימוש שעושה סובול בדמותו של ויליאם שייקספיר כדי לטעון שהמלוכה הגנה על נתיניה ולא הפקירה אותם, מייצר עיוות היסטורי חמור. כמובן שמבחינה ספרותית-דרמטית מותר לכתוב משפט כזה בפיה של דמות במחזה היסטורי-דרמטי, ואין מדובר בטענה מחקרית מילולית. עם זאת, מבחינה היסטורית טהורה, אין כל מקור ידוע שבו שייקספיר אמר או כתב רעיון כזה באופן ישיר.

חייו של שייקספיר עצמו לא היו נטולי קשיים והיו רחוקים מלהיות מוגנים על ידי הכתר: הוא חי בתקופה של מגפות קשות, מאבקים פוליטיים אלימים וחוסר יציבות עמוק באנגליה; עולם התיאטרון נסגר לעיתים תכופות בשל מגפת הדבר; בנו הצעיר, האמנט, נפטר בגיל צעיר; והוא עצמו פעל תחת מתחים פוליטיים מתמידים וחשש מצנזורה מלכותית דורסנית.

אין צורך להרחיק לכת, די אם נתבונן במחזה המפורסם "רומיאו ויוליה", המשרטט מציאות שבה לנשים לא היה כל מעמד, ונשללה מהן הזכות לאהוב את בחיר ליבן בשל חוקי הממלכה.

באותם ימים, נהגו ההורים לחפש עבור בנותיהן חתן על פי מעמדו החברתי והכלכלי, ללא כל קשר לרגש האהבה, והמפלט היחיד מפני עריצות השלטון נמצא לעיתים רק במוות. האם אנו נמצאים במצב כזה כיום? התשובה היא שלא. אמנם גם בימינו ישנן נשים הבוחרות בבן זוג בעל מעמד גבוה, אך הדבר נעשה מתוך בחירה חופשית, ולא תחת כפייה של חוקים אכזריים.

התקופה שבה חי ויליאם שייקספיר הייתה תקופה קשה, אלימה ולעיתים אכזרית מאוד מבחינה חברתית, דתית ופוליטית. באנגליה ובאירופה של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 התקיימו רדיפות דתיות אכזריות, הוצאות להורג פומביות, עוני קיצוני, אפליה מעמדית חריפה, שלטון מלוכני קשוח, ענישה אכזרית, קולוניאליזם, סחר בבני אדם, ויחס נחות ומפלה לנשים ולאוכלוסיות מוחלשות. בני אדם רבים מאוד "הופקרו" למותם או לגורלם המר בידי שליטים, מוסדות או החברה עצמה.

אין כל עדות היסטורית לכך ששייקספיר חווה באופן אישי סיטואציה שבה הכתר האנגלי הגן עליו או הפקיר אותו למוות בידי אויבים. ההסתייגות היא לגבי חייו האישיים, אך המציאות ההיסטורית הרחבה מוכיחה כי באותה תקופה ובמאות שלאחר מכן, עבדים ואנשים ממעמדות נמוכים סבלו מאלימות קיצונית ללא כל הליך משפטי הוגן. התרחשו הוצאות להורג ללא משפט תקין, עינויים פומביים, שריפות, תליות, ענישה קולקטיבית ודיכוי אכזרי של משרתים ונתינים. נשים הואשמו בכישוף ונשרפו חיות על בסיס אמונות טפלות ומאבקים דתיים. אנגליה האליזבתנית אמנם לא קיימה מערכת עבדות תעשייתית כמו באמריקה המאוחרת, אך הייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות הקולוניאליזם והסחר בבני אדם, והענישה בה הייתה קשה ביותר כלפי עניים, מורדים וקתולים שנחשבו לאיום. על כן, להציג את תקופת שייקספיר כתקופה מושלמת ומוגנת לעומת ימינו, זהו אבסורד מוחלט.

ג. העדר הגינוי לחמאס ושתיקת נפגעי הטרור

הביקורת החריפה ביותר המופנית נגד המחזה נוגעת להטלת האשמה החד-צדדית על הצד היהודי והישראלי, תוך התעלמות מוחלטת מהתוקפן הברברי. האמירה "הפקרת חסרי ישע זה פשע" מתעלמת מכך שכל העולם, כולל פוליטיקאים ממחנה הימין בישראל, לצד מנהיגים ואישי ציבור ברחבי העולם ואזרחים רבים, עשו כל שביכולתם בניסיון להביא להצלת החטופים ולהשבתם לביתם.

מדוע אין במחזה מילה ברורה ומגנה על ארגון הטרור חמאס שחטף, רצח וטבח באלפי בני אדם? מדוע לא נשמע קולם של הנרצחים בשבי, או קולותיהם של ניצולי שואה החווים את הטראומה מחדש? ההצגה נמנעת מתקיפת חמאס ומאשימה בעיקר את המדינה בהפקרה.

מן הראוי להזכיר את העובדות הקשות: טבח שבעה באוקטובר התרחש ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אלפי מחבלי חמאס וארגוני טרור נוספים חדרו מרצועת עזה לשטח ישראל. במהלך המתקפה נרצחו, נהרגו או נפלו בקרב כ-1,163 בני אדם, רובם אזרחים. למעלה מ-3,300 בני אדם נפצעו, ו-251 בני אדם נחטפו לרצועת עזה, ובהם נשים, ילדים, קשישים וחיילים. המתקפה כללה חדירה אכזרית ליישובי עוטף עזה, לבסיסי צה"ל ולפסטיבל המוזיקה "נובה", שם התרחש אחד ממוקדי ההרג הקשים ביותר, ובעקבותיה נפתחה מלחמת "חרבות ברזל". מדובר באחד מאירועי הטרור הקטלניים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אשר הוביל למשבר ביטחוני, מדיני והומניטרי רחב היקף. שתיקת המחזה מול זוועות אלו מעוררת תמיהה עמוקה.

בנוסף, הציטוט "אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם" מציג את שחרור המחבלים כדבר חיובי בלבד, וממחיש כי סובול רואה בכך פתרון נכון. אולם המחזה מתעלם לחלוטין מקולן של משפחות נפגעי הטרור, שיקיריהן נרצחו בפעולות טרור של אותם מחבלים בדיוק ששחרורם מוצע כעת. קולן של משפחות אלו אינו נשמע במחזה. כמו כן, נשמעת ביקורת חריפה על הקריאה הכלולה בפי אם החטוף "לעלות על משרדי השרים ברבבות ולשטוף אותם בצונאמי", הגם שניתן להבין ללבה של אם שבנה בשבי ושרבים מהשרים לא עשו דבר כדי להצילו, הרי שקריאה לפעולות המריחות מוונדליזם אינה מהווה פתרון חוקי או מוסרי במדינה דמוקרטית.

ד. היעדר קולם של חיילי וחללי צה"ל

חוסר נוסף המעורר פולמוס ציבורי הוא היעדרו המוחלט של קול הלוחמים. במחזה לא נשמע קולם של חיילי צה"ל, המגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל כאחד, אשר חירפו ומחרפים את נפשם בשדות הקרב כדי להגן על המדינה ולהשיב את החטופים. קולם של חללי צה"ל שנפלו במערכה וקולן של המשפחות השכולות נותר מחוץ לטקסט הדרמטי, מה שמדגיש כי יש עוד עבודה רבה על המחזה כדי להביאו לאיזון לאומי.

תגובת היוצר: החופש האמנותי מול חלום הבלהות

מול הביקורת הנוקבת וההאשמות על חוסר איזון, סיפק המחזאי והבמאי יהושע סובול תגובה רשמית לצוות "YNET", שבה הוא משרטט את קו הגבול הברור שבין תיעוד היסטורי לבין אמנות דרמטית המושפעת מתת-המודע:

"זהו תיאטרון, ולא ניסיון לטעון שכך התרחשו הדברים במציאות. איש מיוצרי ההצגה לא היה חטוף, אולם סוגיית החטופים חלחלה באופן מתמיד אל התודעה ואף אל תת-המודע. גם אני עצמי מצאתי את עצמי לא אחת חולם כי אני סגור במקום כלשהו, מבלי לדעת מי מחזיק בי או אחראי לגורלי. היו רגעים שבהם ראיתי את עצמי כלוא בחדר קטן וחסר מוצא".

מדובר בעשייה אמנותית מרגשת של סובול, אשר בגיל 86 אינו עוצר לרגע, הוא ממשיך ליצור, לכתוב ולבצע במרץ, ומתגלה כאדם מיוחד במינו וכאחד מגדולי המחזאים בישראל, המעז להעלות נושאים חברתיים ופוליטיים בוערים על הבמה המרכזית.

נחיצות המחזה והצורך בהרחבת היריעה

בסופו של דבר, באמנות אומרים לעיתים קרובות: "או שמבינים או שלא אוהבים". המחזה "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" הוא הצגה חשובה מאין כמוה, הצגה שחייבת להמשיך לחיות ולהיות מוצגת, והיא מתאימה ואף מומלצת לצפייה עבור בני נוער. מטרתו האמיתית והעליונה של מוסד התיאטרון היא לתת לאדם קו מחשבה, לאלץ אותו להתמודד עם דילמות קשות, ולא רק להגיע לאולם לשם בידור, ניתוק וחוסר מחשבה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכרגע המחזה מדבר בעיקר אל אנשים בעלי נטייה פוליטית שמאלית, וזהו חיסרון בולט. בין החטופים המוחזקים בשבי ישנם עד היום אנשי ימין ואנשי שמאל; הם לא נחטפו עקב דעותיהם הפוליטיות או השתייכותם המפלגתית, אלא אך ורק בשל היותם יהודים וישראלים.

על מנת שההצגה תגיע לכדי שלמות ותהפוך ליצירה לאומית מקיפה, חובה להכניס לתוכה גם את הדעות והקולות של אנשי הימין, אנשי המרכז, ערביי ישראל, הדרוזים והנוצרים. בכל המחנות ובכל המגזרים במדינת ישראל ישנם קולות פגועים וכואבים הרוצים וזכאים להישמע. רק שילוב מגוון הקולות הללו, לצד מתן ביטוי לחיילי וחללי צה"ל ולנפגעי הטרור, יהפוך את המחזה של סובול ליצירה מושלמת המדברת אל כל אזרח ואזרח במדינה.

תעודת זהות של ההצגה:

• שם היצירה: פשע ורשע – אהבה בגיהנום

• מאת ובבימוי: יהושע סובול

• לחנים ועיבודים: אילה אשרוב

• שחקן: גבריאל קוסובסקי (בתפקיד החטוף)

• זמרת: חן דניאל

• נגינת גיטרה: איתי ויטמן

• תמיכה: קרן רבינוביץ

• משך ההצגה: 90 דקות

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

נ.ב

יהושע סובול, מעמודי התווך של הקלאסיקה הישראלית, מוכיח שוב כי מחזותיו החדים הם אבן דרך תרבותית. צפייה בהצגה האחרונה הותירה בי חותם עמוק, המלווה אותי מזה מספר ימים. ביציאה מאולם התיאטרון נשזרת המציאות הבימתית במציאות חיינו: קווים מקבילים נמתחים בין אנגליה של סוף המאה ה-16, השבר של ישראל 2023 והמציאות המורכבת של ישראל 2026.

היצירה מעוררת הדים של גדולי הספרות כשייקספיר ודוסטויבסקי, ומציפה שאלות כואבות על גורל החטופים ועל אוזלת ידה של המערכת הממשלתית, במנותק מפוזיציה פוליטית של ימין או שמאל. תחלואיה של המדינה ליוו אותנו בעבר וילוו אותנו בעתיד, ודווקא משום כך כוחו של סובול כה חיוני. זהו אינו תיאטרון מסחרי לשם בידור בלבד, אלא אמנות קונספטואלית נוקבת ותובענית.

זוהי תמציתו של התיאטרון במיטבו, כזה שאינו מתפוגג עם עמודי המסך, אלא כופה עלינו דיון פנימי. כקהל, זכותנו להסכים או להתנגד לתפיסת האמן, אך ערכה של היצירה נמדד ביכולתה לחולל חשיבה, למידה ורגש. בעת הזו, שבה חופש הביטוי והזכות להשמיע אמת נתונים תחת מתקפה מתמדת, הזכות להגיב, לבקר ולהרגיש היא חובה מוסרית שאסור לנו לוותר עליה.

צילומים מתוך ההצגה "פשע ורשע" מאת יהושע סובול (צילום: "מעקב", תיאטרון בית צוותא).

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע".

הפוסט סובול מאשים את נתניהו ב"פשע ורשע": דרמה נוקבת או הטיה פוליטית? הופיע לראשונה ב-מעקב.

בחניון המיוער של קיבוץ רעים התרחש ב-7 באוקטובר 2023 אירוע הטרור הקטלני ביותר בתולדות מדינת ישראל. תחקיר צה"לי מקיף שפורסם אתמול חושף את שרשרת האירועים והכשלים שהובילו לרצח של 378 אזרחים, שוטרים וחיילים, ולחטיפתם של 44 נוספים בידי ארגוני הטרור מרצועת עזה.

תחקיר צה"ל, בראשות תת-אלוף (מיל') עידו מזרחי, משרטט תמונה מטרידה: צה"ל פשוט "שכח" את המסיבה. מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, אל"מ חיים כהן, שאישר את האירוע למרות החששות, לא עדכן את הכוחות על קיומה ליד הגבול ולא עצר אותה גם כאשר עלו סימנים מחשידים בלילה שלפני הפלישה. פלוגת הנוחבה שביצעה את הטבח במתחם הייתה למעשה בדרכה לנתיבות אך טעתה בניווט. לצה"ל לא היה שום קשר עם השוטרים המעטים שנותרו להילחם במקום.

תוצאות הטבח במסיבה יכלו להיות הרבה יותר קטלניות. בתחילת מתקפת חמאס ב-6:29 נכח במתחם מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה, שזיהה שמדובר בירי רקטות חריג והורה לפנות באופן מיידי את כל המבלים. על פי התחקיר, ההחלטה שלו מנעה בסבירות גבוהה כ-2,000 נרצחים נוספים במסיבה ומאות חטופים נוספים.

ההחלטה לאשר את המסיבה

התחקיר עוסק גם בהחלטה לאשר את המסיבה מלכתחילה, וכן בבחירה לא לבטל אותה על רקע הסימנים המחשידים שעלו בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. 3-4 ימים לפני המתקפה סירב מפקד החטיבה הצפונית, אל"מ חיים כהן, לאשר קיום מסיבה עם 3,500 משתתפים במרחק של ארבעה קילומטרים מגבול עזה בסוף שבוע שבו יש ברשותו פחות חיילים מהרגיל בשל חופשות החג. האירוע אושר בסופו של דבר רק בהתערבות פיקוד דרום.

אולם בשעות שקדמו למתקפה, כאשר עלו חששות בחטיבה, באוגדה, בפיקוד ובמטה הכללי שמשהו קורה ברצועת עזה, אל"מ כהן לא הציף את סוגיית המסיבה. הוא לא עשה זאת אפילו בשעות הבוקר כאשר מחבלי חמאס כבר השתוללו בגזרתו. מבחינת צה"ל, מסיבת הנובה פשוט נשכחה. ובדומה למה שאירע בקיבוץ ניר עוז, גם לאירוע ההמוני הזה הגיעו הכוחות מאוחר מדי.

הטעות בניווט של פלוגת הנוחבה

מסיבת הנובה נערכת מדי שנה, בכל פעם במקום אחר, ומאגדת אלפי חברי קהילה הנושאים כרטיס השתתפות קבוע. המיקום הנבחר נמסר להם ימים ספורים לפני האירוע. בסתיו 2023 היה זה חניון רעים שבמרכז עוטף עזה.

התחקיר מציין לחיוב את מפיקי האירוע משני טעמים: ראשית, במובן הארגוני-לוגיסטי-פרוצדורלי, בזכות האישורים והרישיונות שהשיגו כנדרש. שנית, במהלך האסון עצמו נשארו בזירה המאבטחים ואנשי ההפקה, שחלקם נלחמו בידיים חשופות במחבלים וחלקם נרצחו או נחטפו לעזה.

בין כ-3,500 באי המסיבה היו 400 אנשי צוות, 31 שוטרים, 75 מאבטחים לא חמושים ועשרות חובשים ופרמדיקים. כ-80%-90% מהנוכחים ניצלו, בין השאר בזכות מפקד משטרת אופקים סנ"צ אוחנה, שפיקד על החפ"ק במתחם. ב-6:29, כשהבחין שמדובר במטחי רקטות כבדים, הוא מיהר לתפוס את מערכת הכריזה והורה לנוכחים להתפזר במהירות. הוא עוד לא ידע ש-1,500 מחבלי חמאס החלו לפלוש לנגב המערבי בגל הראשון.

לפי התחקיר, "מפקד תחנת אופקים אוחנה, שגר באזור ומכיר אותו היטב, קיבל החלטה שבלעדיה היינו בסבירות לא מבוטלת עם כ-2,000 נרצחים מהנובה ועוד מאות חטופים רק מהמסיבה. בלא מעט מובנים, ולצד גבורת הלוחמים והשוטרים, הנובה היא בגדר נס". אולם בחפ"ק המשטרתי לא היה נציג צה"לי, כנדרש. התחקיר מציין זאת ככשל של צה"ל.

סנ"צ אוחנה עצמו עזב את המסיבה מעט לפני השעה 7:00 ומיהר לעירו אופקים לאחר שקיבל דיווחים ראשונים על ירי. הוא הספיק לראות את שוטריו מקימים שני נתיבים מהירים להימלטות המבלים בכביש 232 הצמוד – אחד לכיוון צפון והשני לדרום.

לאף אחד מהשוטרים לא היה מושג שבעוד כשעה, דווקא אחרי שיכריזו שרוב מבלי המסיבה פונו, הם יהיו קו ההגנה הראשון והאחרון מול פלוגת נוחבה חמושה היטב. כ-110 מחבלים כללה הפלוגה הזו, שחולקה לשלוש מחלקות, וכללה כוח סיוע באש, תצפית והסדרת תנועה עבור החטיפה חזרה לעזה.

הפלוגה יצאה מהעיירה נוסייראת שמקבילה לקיבוץ בארי, והייתה אמורה להגיע לנתיבות, אך מפקדיה טעו בניווט ונתקלו בהמולת העזיבה של מתחם הנובה. אלו מבין המבלים שברחו קיבלו בצמתי העוטף החלטות שחרצו את גורלם: אם המשיכו צפונה, נתקלו במחבלים שרצחו אותם בעיקול מפלסים שליד אנדרטת חץ שחור או בצומת שער הנגב. אם ברחו דרומה, חלקם נטבחו בצומת גמה. מבין נמלטי הנובה שהמחבלים פגשו, הצפוני ביותר נרצח בצומת יד מרדכי והדרומי ביותר ליד ניר יצחק.

החלטה גורלית נוספת שקיבלו השוטרים בשטח והצילה חיי רבים הייתה פתיחת ציר מילוט מאולתר בשטח, לכיוון מזרח, לעבר מושב פטיש. רבים מהבליינים שנותרו במתחם ברחו לשם בריצה וניצלו.

"יישוב" בינוני הוקם בעוטף בן לילה

מסיבת הנובה אושרה רק יומיים לפני קיומה, לאחר מה שהוגדר בתחקיר כ"שיח" בין החטיבה המרחבית ונציגי האוגדה לבין קציני פיקוד הדרום, ותחת בחינה משפטית של המארגנים. ביממה שקמה לטבח הם קיימו באותו מקום בדיוק, באישור וברישיון, את מסיבת ה"יוניטי". זאת הסתיימה ביום שישי בצהריים, המשתתפים בה התפזרו ובחלוף כעשר שעות של התארגנות מחדש החלה במתחם מסיבת הנובה עם אלפי בליינים "חדשים", שהחלו להיכנס סביב השעה 22:00.

מסיבה אחרת, קטנה יותר, בשם "פסיידאק", שהתקיימה ליד קיבוץ עלומים הסמוך יותר לגבול, כלל לא אושרה. איש בחטיבה הצפונית לא שם לב לקיומה ומן הסתם לא עצר אותה, אף שכל אירוע גדול באזורים סמוכים לגבולות מחייב את אישור הצבא.

גם לדיון המסכם למסיבת היוניטי, בתחילת אוקטובר, לא הגיע נציג הצבא. קצינת עורף מטעם החטיבה הצפונית קיימה סיור במתחם עם נציג ההפקה, וכשלושה ימים לפני שמחת תורה ביקשה ההפקה להאריך ביממה נוספת את האישורים לטובת מסיבת הנובה. בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה התנגדו לכך בגלל מיעוט הכוחות בשבתות והסכנה הביטחונית הפוטנציאלית, אך לאחר דין ודברים ובחינת הייעוץ המשפטי של הפיקוד, ניתן האישור ממפקד החטיבה הצפונית, אך לא בלב שלם.

חרף החששות, החטיבה הצפונית לא עדכנה את הפלוגה הגזרתית מגולני שעומדת להתקיים בשטחה מסיבה המונית. המח"ט כהן לא סבר שיש לשלוח לשם כוח צבאי והגדוד המרחבי מגולני התעלם בעל כורחו מהמסיבה שיצאה לדרך בליל שבת.

"מדיניות צה"ל הייתה לאפשר אירועים כאלה באזורים סמוכי גבול כדי לשמר מרקם חיים, ולבטלם רק אם יש איום או התרעות קונקרטיות", נכתב בתחקיר. "אף אחד לא לחץ על המח"ט לאשר את המסיבה ואיש לא איים בעתירה לביהמ"ש. ההחלטה שלו לאשר את מסיבת הנובה הייתה סבירה לאור הנסיבות".

גם בשעות שקדמו לפלישה, אף אחד מאוגדת עזה – גם לא המח"ט כהן – לא הזכיר את קיומה של מסיבת הנובה בדיוני הערכות המצב הליליים. "המסיבה אומנם אושרה לפי הפקודות אבל בלי הערכות מצב מקדימות, עדכון הכוחות בגזרה על קיומה, הגדרתה כנכס חיוני אם וכאשר יש אירוע מבצעי ובחינת נתיבי חדירה אליה", נכתב. המשמעות היא ש"יישוב" חדש בגודל בינוני, עם כ-3,500 "תושבים", הוקם בעוטף עזה בערב 7 באוקטובר בלי שום התאמה ביטחונית, הצבת נציג צה"לי בחפ"ק המשטרתי, הגנה ייעודית וידיעת הכוחות בגזרה על קיומו.

מפקדים בכירים ומנוסים שלקחו חלק בתחקיר התקשו להסתיר את תסכולם מהחלק של צה"ל בקונספציה שקדמה לטבח: "סירבנו לקבל את העובדה שבאמנת חמאס מ-1987 בולטת השורה שיש להשמיד את מדינת ישראל וזה לא קשור למי עומד בראש הארגון או באיזה דרך זה יקרה בסוף. זה החזון היחיד של חמאס. התאהבנו ברעיון של מלחמות קצרות ומרחק גדול בין מלחמה למלחמה באמצעות מבצעי המערכה שבין המלחמות. המב"מ היה מוצלח אופרטיבית אבל התאפשר לאויבנו להתעצם ולגדול בין תקיפה לתקיפה. אפשרנו לחמאס להתעצם כי העדפנו שקט על פני גריעה ממשית של יכולות הארגון וכל פעם דחינו את הסבבים".

הטבח בנובה – השתלשלות האירועים

6:29 – מפקד תחנת אופקים, סנ"צ ניבי אוחנה, מפקד על החפ"ק במתחם המסיבה. הוא מזהה שהמטחים הנורים מהרצועה חריגים ולכן עוצר את המסיבה ומורה לכל הנוכחים לעזוב מיד את המתחם.

6:45 – השוטרים במתחם מנתבים את הבליינים לכיוון דרום וצפון. ההחלטה של כל אחד מהם לאן לפנות בצומתי העוטף הופכת לעניין של חיים או מוות. ראשוני הבליינים שנמלטים נתקלים במארבי המחבלים בצמתים. חלקם מבצעים פניית פרסה וחוזרים פצועים למתחם המסיבה בידיעה שיש בו משטרה וכוחות רפואה.

6:55 – סנ"צ אוחנה מקבל דיווח ראשוני על ירי באופקים ויוצא ממתחם המסיבה לעירו, שבה הוא נלחם עם שוטריו עד הערב.

7:13 – ראש ענף עורף באוגדת עזה מבקש לשלוח כוחות צבא למתחם המסיבה, אך אלו נשחקים במהרה במוצבים שלהם מאחר שחמאס ממקד בתחילת המתקפה מאמץ נגד בסיסי צה"ל בעוטף. במקביל מעודכן הקצין: "80%-90% מהמסיבה פונו".

7:25 – 34 בליינים נתקלו במארב חמאס בצומת גמה ונרצחו במקום. בשלב זה אף מחבל עוד לא הגיע למתחם הנובה, שבשעה וחצי הראשונות של המתקפה היה אחד המקומות הבטוחים בעוטף עזה.

7:30 – השוטרים שנותרו במתחם המסיבה חוסמים את הדרכים צפונה ודרומה על כביש 232 כי הם מבינים שמחבלים השתלטו על הצמתים באזור. הם מפנים את המבלים מזרחה, בציר עפר מאולתר, לכיוון מושב פטיש. גם בשעה גורלית זו, לא מתנהל שיח בין צה"ל לבין משטרה בנושא מסיבת הנובה.

7:53 – במתחם המסיבה נותרו חלק מאנשי ההפקה וכמה מאות מבלים. אנשי ההפקה בודקים את הקופות ומקפלים ציוד מבלי שיש להם מושג מה קורה במרחב.

7:58 – פלוגה של 110 מחבלי נוחבה מצוידים באלפי אמצעי לחימה וכלי נשק כבדים, יוצאת מנוסייראת על 14 טנדרים ושני אופנועים במטרה לכבוש את נתיבות. ליד בארי הם מאטים כדי להתרשם ממסע הרצח שמתנהל בתוך הקיבוץ ושולחים לתוכו צרורות הזדהות מבחוץ. "סדרן" של חמאס מכווין את התנועה בצומת עבור אלפי הפולשים, אבל פלוגת הנוחבה טועה בניווט ומפספסת את הפנייה לנתיבות ליד היישוב שוקדה.

8:12 – פלוגת הנוחבה עוצרת מול המחסום המשטרתי על כביש 232 ליד מתחם מסיבת הנובה, שם מונעים השוטרים מאחרוני המבלים לעלות על כביש הדמים. במשך כמה דקות, על הכביש הראשי בעוטף עזה, מתנהל קרב שכאילו לקוח מסרט פשע: שוטרים עם אקדחים כורעים מאחורי כלי הרכב הקלים שלהם – ובמרחק 200-100 מטר מהם כוח צבאי מזוין וחמוש לעילא.

8:20 – קו ההגנה הדליל של השוטרים על הכביש מוכרע בקלות. עשרות המחבלים יורים עליהם ומסתערים לעבר מתחם המסיבה. כמה מאות בליינים ואנשי הפקה מסתתרים בו בשיחים, בשירותים הכימיים ובמכולות האשפה.

8:26 – טנק מרכבה של צה"ל מגיע באופן אקראי מאזור הגבול למתחם המסיבה. נמצאים בו הנהג עידו סומך, והטען שלו שנפצע קשה. קודם לכן נהרג חבר צוות שלהם ואחר נחטף. סומך מצליח למשוך לכיוונו חלק מהמחבלים. הטען הפצוע יורד לרגע מהטנק כדי לתת את נשקו לאחד המאבטחים כך שיוכל להילחם באמצעותו. בדרכו חזרה למעלה לטנק הוא נורה ונהרג.

8:30 – סומך נותר לבד בטנק הפגוע, מוקף במחבלי נוחבה. אחד מהם מנסה לעלות לצריח אבל סומך הורג אותו מטווח אפס. הוא ממשיך ודורס לפחות שלושה מחבלים נוספים. אחרים מצליחים להשחיל לתא הלוחמים רימוני רסס, ואלה לא מתפוצצים מסיבה לא ברורה.

8:44 – טיל נ"ט מכריע את המרכבה שנעצרת סופית. סומך מצליח לצאת מהטנק ומרכז לצידו כמה לוחמים ושוטרים שעברו במקום. הטנק הופך למעין מוצב מאולתר ליד מתחם המסיבה, והכוח הקטן מפרק ממנו את המקלעים.

8:50 – המחבלים משתלטים סופית על מתחם הנובה וחוטפים ממנו שבעה בני אדם.

9:10 – האופוריה של המחבלים במתחם בשיא. מול מצלמות המתעדים המבצעיים מביניהם הם מתחבקים וצועקים "אללה אכבר". הם חוטפים נהג הסעות פלסטיני ממזרח ירושלים וצועקים עליו: "איפה החיילים? אתה רוצה גם כדור בראש?". בהמשך הם יחטפו אותו לקיבוץ בארי והוא ייהרג לפנות ערב בבית של אחד התושבים.

9:30 – המחבלים סורקים את החורשה הסמוכה למתחם המסיבה ויורים לעבר כל מה שזז. הם מגלים את האמבולנס הכתום של כוחות הרפואה שהיה בחפ"ק, ובו נדחסו 20 מבלים, חלקם פצועים. הם יורים לעברו טיל אר.פי.ג'י. רק שניים מאמבולנס המוות שרדו. בשלב זה יש במתחם הנובה יותר מחבלים מקורבנות.

10:00 – רק בשלב זה מתחילים בחטיבת המבצעים של המטכ"ל בקריה להבין שיש מוקד לחימה במסיבה בשם "נובה" ליד קיבוץ רעים. כוח מהיחידה הרב-ממדית שנשלח לשם נתקל ליד הקיבוץ, נשאב לתוכו למעשה, ומאבד בקרב את מפקד היחידה, אל"מ רועי לוי ז"ל.

10:20 – למתחם הנובה מגיע גל שלישי מעזה. מדובר בעשרות פלסטינים לא חמושים שהגיעו לבזוז את הציוד והמכוניות ולעלות אותן באש על יושביהן. במקביל פלוגת הנוחבה מתפצלת: חלק ממנה מצטרף ללחימה בבארי, והיתר חוזרים לעזה עם 44 חטופים.

10:25 – מסוק קרב ראשון מתקרב למתחם ומזהה טנדרים עם חמושים, אך לא יורה לעברם מחשש שמדובר בישראלים. ניסיון של קצין מודיעין מאוגדת עזה להכווינו לא צולח. הטייס מחפש את הטנק הנטוש של עידו סומך ולא מוצא אותו.

11:20 – במתחם הנובה נותרו כמה עשרות בודדות של מחבלים. לזירה מגיע לראשונה כוח צבאי סדור (מוקדם יותר, סמג"ד קרקל יצא מביתו באשקלון כדי להגיע להילחם במתחם, אך נהרג בקרב בדרך). הכוח שמגיע כולל 11 לוחמים בלבד, בהם מיחידת מצדה של שב"ס. מפקד עליו מג"ד שקד של גבעתי שהוקפץ מהשומרון. גם הוא הוכוון לנובה במקרה, אחרי טלפון שקיבל מפקוד שלו שבילה בחופשה במסיבה.

11:50 – הכוח סורק את המתחם ומחסל 12 מחבלים.

13:30 – צה"ל משלים את ההשתלטות מחדש על מתחם הנובה, ובהמשך, בסיוע כוחות נוספים, מתחיל שלב האיתור, הזיהוי והפינוי של 171 הקורבנות שנרצחו במתחם עצמו. המחצית השנייה של הקורבנות נרצחה בקרבת המתחם או במנוס

צילום: דוברות המשטרה

הפוסט צה"ל שכח, שוטר מנע אלפי הרוגים בנובה הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת 'מעקב' יוצאת בביקורת נוקבת כלפי תאגיד גוגל, בטענה להפרה חמורה של חופש הביטוי וזכויות יסוד. במכתב רשמי שהועבר להנהלת גוגל ישראל, הובאו לידיעתם עובדות מטרידות אודות השבתת חשבונות של אזרחים ישראליים בעקבות תלונות המיוחסות לבוטים מתימן.

לתדהמתנו הרבה, הושבת חשבוננו ללא כל נימוק הגיוני הנראה לעין וללא כל אזהרה מוקדמת. יתרה מזאת, על פי מסמך רשמי שנתקבל מאת תאגיד גוגל, מקור התלונה מיוחס לאדם הנושא את השם יחיא מוחמד עבדאללה סאלח – אשר קיים חשד סביר כי מדובר בישות ממוחשבת אוטומטית, במתחזה, או בדמות בדויה לחלוטין.

הסרטון אשר בעטיו הוגשה התלונה הינו תיעוד עיתונאי מרואיין של שיחתנו עם ירין שריקי, מי ששרד את האירוע הטראגי במסיבת נובה בשביעי באוקטובר. אנו, ורק אנו, אמונים על צילומו ועריכתו של תיעוד זה, ובוודאי שלא Mohamed Abdullah Saleh.

"יחיא מוחמד עבדאללה סאלח הוא אחיינו של נשיא תימן לשעבר עלי עבדאללה סאלח, והיה ראש המטה של ארגון הביטחון המרכזי, שמנה כ-50,000 אנשים, משנת 2001 עד 21 במאי 2012.אביו הוא גנרל משנה מוחמד עבדאללה סאלח. סאלח הוחלף על ידי גנרל משנה פאדל בן יחיא אל-קוסי.

לאחר פיטוריו, יחיא שלח מכתב לנשיא עבד רבו מנסור האדי, בו הביע את תמיכתו בהאדי".

נראה כי גוגל לא ערכה כל בדיקה מעמיקה לגבי מקור התלונה.

בתהליך השבתת חשבון היוטיוב, חברת גוגל מונעת מבעלי החשבונות את זכות התגובה, ההשבה וההסבר. החשבונות מושבתים באופן אוטומטי, ללא כל בדיקה מעמיקה או שיקול דעת. די בכך שישות וירטואלית או פרט כלשהו, המשתייך לקבוצה מסוימת בתימן, יגיש תלונות בשלוש הזדמנויות שונות כנגד ערוץ מסוים, כדי להביא להשבתתו המיידית.

בחסימת הערוץ יש אקט אלים הפוגע בחופש הביטוי. האם גוגל תסגור חשבונות של אמנים מפורסמים כמו מדונה או ריהאנה על סמך תלונות שווא ללא בדיקה.

המקרה מעלה שאלות מטרידות לגבי האיזון בין הגנה על זכויות יוצרים לבין חופש הביטוי ברשתות החברתיות. חברות ענק כמו גוגל חייבות לפתח מנגנונים יעילים יותר לבדיקת תלונות ולמתן זכות תגובה למשתמשים לפני נקיטת צעדים דרסטיים כמו סגירת חשבון.

נותר לנו להמתין בדריכות ולעקוב אחר תגובתה של חברת גוגל לדרישותינו הנחרצות והבלתי מתפשרות. סוגיה זו עלולה להידון בפני הערכאות המשפטיות, באם תאגיד הענק יתמיד בעמדתו הסרבנית ויימנע מלהיעתר לבקשתנו.

הפוסט בוט מתימן מכתיב מדיניות לגוגל הופיע לראשונה ב-מעקב.

אימי הטרגדיה במסיבת נובה: עדות מזעזעת של ניצול

"לא הבנתי שיורים בנו", משחזר שריקי בכאב. "ראיתי בטלגרם שיש מחבלים במסיבה". הוא מספר כיצד מה שהחל כבילוי תמים הפך במהירות לסיוט בלתי נתפס.

שריקי, שהגיע למסיבה באופן ספונטני, מצא את עצמו בלב ליבה של הזוועה. "זה היה כמו בשואה", הוא אומר, מתקשה למצוא מילים לתאר את עוצמת האימה. "אי אפשר לתאר את הזוועות אשר היו במסיבת נובה".

הטרגדיה פגעה קשות במעגל הקרובים לשריקי. "נהרג חבר הכי טוב שלי. גדלנו מגיל קטן ביחד, כל החוויות שלי היו איתו", הוא מספר בכאב. כעת, שריקי מקדיש את הישגיו הספורטיביים לזכר חברו שנספה באסון.

עדותו של שריקי מצטרפת לשורה ארוכה של עדויות מזעזעות מאותו יום, ומשקפת את עומק הטראומה שחוו הניצולים. הטבח במסיבת נובה הותיר צלקת עמוקה בלב החברה הישראלית, וסיפורים כמו זה של שריקי ממחישים את ההשלכות האישיות והקולקטיביות של האירוע הטרגי.

הפוסט ירין שריקי חשף סיפור גיהנום ל"מעקב" ולדניס צ'רקוב הופיע לראשונה ב-מעקב.

ירין שריקי, ספורטאי מצטיין ואלוף ג'יו ג'יטסו, חשף בראיון בלעדי ל"מעקב" את סיפורו המזעזע והמרגש כניצול ממסיבת נובה, האירוע הטרגי שהפך למוקד של טבח אכזרי. שריקי, שהגיע למסיבה עם שני אחיו, מצא את עצמו בלב הזוועה שהתרחשה ב-7 באוקטובר 2023.

"יש לי טראומה מאוד גדולה", סיפר שריקי. "בנובה ראיתי זוועות. כל מה שראו בטלגרם ובחדשות, אני ראיתי מול העיניים. אנשים נרצחו". תיאור האירוע מעיד על עוצמת החוויה הקשה שעבר, חוויה שצרבה בו צלקות נפשיות עמוקות.

שריקי, זכה במדליית זהב באליפות אירופה בג'יו ג'יטסו בקטגוריית משקל עד 69 ק"ג, מצא את עצמו פתאום במאבק על חייו. "נסענו למסיבת 'נובה' עשרה, וחזרנו שישה", אמר בכאב, מתאר את האובדן הנורא שחווה יחד עם חבריו.

למרות הטראומה הקשה, שריקי מנסה למצוא דרכים להתמודד ולהחלים. "מה שעוזר לי זה ספורט, התלמידים, בת זוג – זו התרפיה שלי", הוא משתף. הספורט, שהיה תמיד חלק מרכזי בחייו, הפך כעת למפלט ולמקור כוח בתהליך ההחלמה שלו.

ירין שריקי, אשר הוכתר בעטרות רבות לאורך מסלול חייו המקצועי, ובכללן שלוש מדליות פז באליפות אירופה וארבעה תארי אלוף ישראל ברציפות, נקלע בעל כורחו למסיבת נובה, אשר הותירה בו צלקת נפשית עמוקה.

"נפשי הוכתה בהלם עז, ואך בנס ניצלתי ממוות", הוא מתוודה, כשקולו נושא את משא האסירות והתדהמה על הצלתו מרדת שחת.

בתוך כל הכאב והקושי, שריקי מוצא נחמה באמונתו. "אני מאמין באלוהים, אני מתפלל, ושומר חגים, מניח תפילין", הוא מספר. "אין לי תשובות מדוע זה קרה לנו". דבריו משקפים את המאבק הפנימי של רבים מניצולי האירוע, המתמודדים עם שאלות קשות על משמעות ואמונה לנוכח הטרגדיה.

"זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהשתתפתי במסיבת נובה", הוא חושף. "כספורטאי, אני מקפיד הקפדה יתרה על אורח חיי: נמנע משתייה, עישון והשתתפות באירועים מסוג זה". הוא מספר כי הגיע לאירוע בעקבות תקופת שיקום ממושכת לאחר ניתוח מורכב, כאשר אחיו הפצירו בו לצאת ולהפיג את דעתו.

בנוסף, ירין שריקי הסיר את מעטה השתיקה וחשף, בשיחה בלעדית עם מערכת "מעקב" ועם דניס צ'רקוב, את הרגעים הקשים מנשוא והזוועות הבלתי נתפסות אשר חווה על בשרו באירוע הטרגי של יום השביעי לחודש אוקטובר.

"לא הבנתי שיורים בנו", סיפר שריקי בכאב. "ראיתי בטלגרם שיש מחבלים במסיבה". הוא תיאר כיצד החוויה המזעזעת התפתחה במהירות מבילוי תמים לסיוט בלתי נתפס.

ירין שריקי, שהגיע למסיבה באופן ספונטני, מצא את עצמו בלב האימה. "זה היה כמו בשואה"' אמר, מתקשה למצוא מילים לתאר את עוצמת הזוועה. "אי אפשר לתאר את הזוועות אשר היו במסיבת נובה".

הטרגדיה פגעה קשות במעגל הקרובים לו. "נהרג חבר הכי טוב שלי. גדלנו מגיל קטן ביחד, כל החוויות שלי היו איתו". כעת, ירין מקדיש את הישגיו הספורטיביים לזכר חברו.

הפוסט ניצל מהתופת: ירין שריקי חושף סיפור הישרדות מנובה הופיע לראשונה ב-מעקב.

הסיפור של מקסים הרקין, החטוף השקט מפסטיבל הנובה. בעולם שבו כותרות צעקניות מושכות את תשומת הלב, ישנם סיפורים שקטים אך רבי עוצמה הממתינים להישמע. אחד מהם הוא סיפורו של מקסים הרקין, צעיר בן 35 מחיפה, שנחטף על ידי מחבלים במהלך פסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר 2023.

מקסים, שעלה לישראל מאוקראינה בילדותו, הוא דמות שלכאורה נבלעת בין שורות החדשות. אך מאחורי העיניים השקטות שלו מסתתר לב ענק, המפעם באהבה ודאגה למשפחתו ולסובבים אותו.

בבוקר הגורלי של ה-7 באוקטובר, שלח מקסים הודעה קצרה לאמו: "אמא הכול בסדר. אני חוזר הביתה לאט לאט". מילים פשוטות אלו היו האחרונות ששמעה ממנו משפחתו. הטלפון הנייד שלו נמצא מאוחר יותר בשדה שבו התקיים פסטיבל הנובה, עדות אילמת לאירועים הטרגיים שהתרחשו.

מקסים, היה המפרנס העיקרי של משפחתו. הוא דאג לביתו הקטנה בת השלוש, לאמו, לאחיו הצעיר.

מקסים הרקין, אשר מילא את חובתו למולדת בשירות סדיר בצבא ההגנה לישראל ואף האריך ימים בשירות קבע, נלקח בשבי החוטפים עת קצרה לאחר שנפטר מן המדים.

חבריו מתארים אותו כאדם שקט אך נוכח, תמיד מוכן להושיט יד לעזרה.

הימים שלאחר החטיפה היו קשים במיוחד למשפחת הרקין. כוחות הביטחון מסרו להם את הבשורה הקשה – מצלמות גוף של המחבלים תיעדו את חטיפתו של מקסים.

סיפורו של מקסים הרקין הוא תזכורת כואבת לכך שמאחורי כל שם ברשימת החטופים יש אדם שלם, משפחה שממתינה, וחלומות שנקטעו באיבם. זהו סיפור על אהבה משפחתית, על מסירות, ועל החוסן האנושי בפני הטרגדיה.

בעוד העולם כולו מוסיף להתחבט בהשלכותיהם של המאורעות הקשים אשר פקדו אותנו ביום ההוא, בני משפחתו של מקסים עודם אוחזים בתקווה ונושאים תפילה לשיבתו בשלום.

סיפור חייו של מקסים הרקין מהווה קריאת השכמה לזכור את הפן האנושי המסתתר מאחורי הכותרות הרועשות, ומשמש תזכורת נוקבת לכך שכל אדם, אף אם הוא שקט וצנוע באופיו, עשוי להותיר חותם בל יימחה על חייהם של זולתו.

צילום מתוך עמוד האינסטגרם של מקסים הרקין, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט מקסים הרקין: הלב השקט בשבי חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

שמות מתוך הקיר:

סמל עידו ביננשטוק ז"ל
חטיבת גולני
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023).

סמל עידו ביננשטוק, מרמת גן, לוחם בגדוד 13 שבחטיבת גולני, בן 19 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר עדי ליאון ז"ל
חטיבת גבעתי
נפל בט"ז במרחשוון התשפ"ד (31 באוקטובר 2023).

סמ"ר עדי ליאון, מניל"י, לוחם בגדוד צבר, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל
חטיבת החילוץ וההדרכה
נפלה בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023).

סמ"ר עדן אלון לוי, מנירית, מ"כית בבא"ח העורף, בת 19 בנופלה – קרא עוד

סרן ליאל חיו ז"ל
חטיבת גולני
נפל בכ"ט בכסלו התשפ"ד (12 בדצמבר 2023).

סרן ליאל חיו, משוהם, מפקד מחלקה בגדוד 51 שבחטיבת גולני, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו – קרא עוד

סרן הראל איתח ז"ל
חטיבת גבעתי
נפל בי"ח בטבת התשפ"ד (30 בדצמבר 2023).

סרן הראל איתח, מנתניה, מפקד צוות בסיירת גבעתי, נפטר מפצעיו לאחר שנפצע ב-22.12.2023 בקרב בדרום רצועת עזה, בן 22 בנופלו – קרא עוד

סגן נתנאל מנחם איתן ז"ל
בה"ד 1
נפל בכ"ז בכסלו התשפ"ד (10 בדצמבר 2023).

סגן נתנאל מנחם איתן, מירושלים, צוער בגדוד גפן, בית הספר לקצינים, שירת כלוחם ביחידת 669, נפטר מפצעיו לאחר שנפצע באורח קשה ביום שישי האחרון (08.12.2023) בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו – קרא עוד

מאיה חיים ז"ל
ת. פטירה 07 באוקטובר 2023
נפלה במסגרת מלחמת חרבות ברזל – קרא עוד

סמ"ר דולב אמויאל ז"ל
חטיבת גולני
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023).

סמ"ר דולב אמויאל, מנתניה, לוחם בגדוד 13 שבחטיבת גולני, בן 21 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר (במיל') חנן דרורי ז"ל
עוצבת חצי האש (551)
נפל בכ"ח בשבט התשפ"ד (07 בפברואר 2024)

סמ"ר (במיל') חנן דרורי, מירושלים, לוחם בחפ"ק סמח"ט, עוצבת חצי האש (551), נפטר היום לאחר שנפצע ב-17.12.2023 בקרב בצפון רצועת עזה, בן 26 בנופלו – קרא עוד

רון יהודאי ז"ל
נולד בתשנ"ט, 1999
התגורר ביהוד
חלל פעולת איבה
בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7/10/2023
מקום אירוע: רעים, שדות הקיבוץ – פסטיבל "נובה" – קרא עוד

גל דנגורי ז"ל
נולד בי' בניסן תש"ס, 14/4/2000
התגורר בבית אריה
חלל פעולת איבה
בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7/10/2023
מקום אירוע: רעים, שדות הקיבוץ – פסטיבל "נובה" – קרא עוד

רס"ל ליאב אלוש ז"ל
עוצבת הקומנדו
נפל בה' בטבת התשפ"ד (17 בדצמבר 2023).

רס"ל ליאב אלוש, מגדרה, לוחם ביחידת דובדבן, עוצבת הקומנדו, נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בן 21 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר רועי ברקת ז"ל
חטיבת גולני
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023).

סמ"ר רועי ברקת, מתל אביב, מפקד כיתה בגדוד 13 שבחטיבת גולני, בן 20 בנופלו – קרא עוד

אליעד אוחיון ז"ל
נולד בי"ב בטבת תש"ס, 21/12/1999
התגורר באופקים
חלל פעולת איבה
בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7/10/2023 – קרא עוד

סמל יותם הלל ז"ל
חטיבת הנח"ל
נפל בכ"ד בתשרי התשפ"ד (09 באוקטובר 2023).

סמל יותם הלל, מברקת, לוחם בסיירת הנח"ל, בן 19 בנופלו – קרא עוד

רס"ן דוד נתי אלפסי ז"ל
חטיבת הצנחנים
נפל בי"ב בשבט התשפ"ד (22 בינואר 2024).

רס״ן דוד נתי אלפסי, מבאר שבע, סמג״ד ב׳ בגדוד 202, חטיבת הצנחנים, נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בן 27 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר עידו הרוש ז"ל
עוצבת סער מגולן (7)
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023).

סמ"ר עידו הרוש, ממצפה רמון, לוחם שריון בגדוד 77 שבעוצבת 'סער מגולן' (7), בן 21 בנופלו – קרא עוד

רוני פטרובסקי ז"ל
ת. פטירה 07 באוקטובר 2023
נפל במסגרת מלחמת חרבות ברזל – קרא עוד

שגיב ביילין בן צבי ז"ל
בן 24 מחולון
נרצח במסיבה ליד קיבוץ רעים
ביום כ״ב תשרי, תשפ״ד, 7.10.2023 – קרא עוד

סמל בר יענקלוב ז"ל
חטיבת הצנחנים
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023).

סמל בר יענקלוב, מכרמיאל, לוחם בגדוד 101 שבחטיבת הצנחנים, בן 19 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר יובל בן יעקב ז"ל
עוצבת סער מגולן (7)
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023)

סמ"ר יובל בן יעקב, מכפר מנחם, לוחם שריון בגדוד 77 שבעוצבת 'סער מגולן' (7), בן 21 בנופלו – קרא עוד

תומר ערבה אליעז ז"ל
תומר נרצח על ידי מחבלי בני עוולה כאשר ניסו לחטוף אותו לעזה ונרצח בדרך לשם.
נרצח בגיל 17 לחייו –קרא עוד

רב"ט נריה אהרון נגרי ז"ל
חטיבת החילוץ וההדרכה
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023)

רב"ט נריה אהרון נגרי, מטלמון, לוחם חילוץ והצלה בבא"ח העורף, בן 18 בנופלו – קרא עוד

אורן גולדין ז"ל
בן 33 מניר יצחק
נהרג בהגנה על הקיבוץ – קרא עוד

סמ"ר איתי אליהו מרציאנו ז"ל
חטיבת הצנחנים
נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (07 באוקטובר 2023)

סמ"ר איתי אליהו מרציאנו, מבית עריף, סמל מחלקה בבא"ח צנחנים, בן 20 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר נועם חבה ז"ל
חטיבת הצנחנים
נפל בו' באדר א' התשפ"ד (15 בפברואר 2024).

סמ"ר נועם חבה, מירושלים, לוחם בגדוד 202, חטיבת הצנחנים, נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בן 21 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר עמית בונצל ז"ל
חטיבת הצנחנים
נפל בכ"ג בכסלו התשפ"ד (06 בדצמבר 2023).

סמ"ר עמית בונצל, משוהם, לוחם וסמל מחלקה בסיירת צנחנים שבחטיבת הצנחנים, נפל בקרב במרכז רצועת עזה, בן 22 בנופלו – קרא עוד

רס"ל (מיל') אליסף שושן ז"ל
עוצבת שועלי מרום (646)
נפל בי"א בטבת התשפ"ד (23 בדצמבר 2023).

רס"ל (מיל') אליסף שושן, מירושלים, לוחם בגדוד 6646, עוצבת 'שועלי מרום' (646), נפל בקרב במרכז רצועת עזה, בן 23 בנופלו – קרא עוד

סמל ריף הרוש ז"ל
עוצבת הקומנדו
נפל בכ"ז באדר ב התשפ"ד (06 באפריל 2024).

סמל ריף הרוש, מקיבוץ רמת דוד, לוחם בהכשרה בביה"ס לקומנדו, עוצבת הקומנדו, נפל בקרב בדרום הרצועה, בן 20 בנופלו – קרא עוד

סמ"ר ארז מישלובסקי ז"ל
חטיבת גבעתי
נפל בט"ז במרחשוון התשפ"ד (31 באוקטובר 2023).

סמ"ר ארז מישלובסקי, מאורנית, לוחם בגדוד צבר, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בנופלו – קרא עוד

יהיה זכרם ברוך.

הפוסט הם אהבו את הים… אך ב-07.10 הגיעו מחבלים ורצחו אותם הופיע לראשונה ב-מעקב.