דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-4 בנובמבר 2025 חושף תמונה מדאיגה על תפקודו של הקבינט החברתי כלכלי בשנים שקדמו למלחמת "חרבות ברזל", ובמרכזה – כישלון ניהולי חמור של שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן, שכיהן כיו"ר הקבינט. אותו ליברמן, שמציג עצמו כיום כקול האחריות והשוויון בנטל, מתברר כמי שהפקיר בדיוק את אותה אחריות כשהייתה מצויה בידיו. הדו"ח מתעד מחדלים מהותיים שהשאירו את ישראל חשופה ולא מוכנה למשבר שהתרחש ב-7 באוקטובר 2023, ויום לאחר פרסומו, מפלגתו של ליברמן פרסמה פוסט תוקפני המאשים את ממשלות נתניהו והמשתמטים – מהלך שנראה כניסיון להסיט את תשומת הלב מהממצאים המביכים.

ממצאי הדו"ח מצביעים על מגמות מדאיגות ארוכות שנים בתפקוד הקבינט החברתי כלכלי. הממצא המרכזי הוא ירידה דרמטית של כ-90% במספר ההחלטות שקיבל הקבינט לאורך 20 שנה. בעוד שבתקופת כהונתה של הממשלה ה-30, שפעלה בשנים 2003-2006, התקבלו בממוצע 52 החלטות בשנה, הרי שבתקופת כהונתה של הממשלה ה-37 עד פרוץ המלחמה, בין דצמבר 2022 לאוקטובר 2023, התקבלו רק 5.1 החלטות בממוצע שנתי. המבקר מדגיש כי נתונים אלו מלמדים על היעדר פעילות מהותית של הגוף שאמור לעסוק בניהול הכלכלה והחברה בישראל.

מעבר לירידה הכמותית, הדו"ח חושף בעיה איכותית חמורה לא פחות. בביקורת נמצאה מגמת עלייה חדה של עשרות אחוזים במספר ההחלטות שמקבל הקבינט ללא דיון כלל. בממשלות ה-30, ה-31 וה-32, שכיהנו בשנים 2003-2013, שיעור ההחלטות שהתקבלו ללא דיון נע בין 8% ל-12% מכלל ההחלטות. אך במהלך השנים התמונה השתנתה באופן דרמטי, והקבינט החל לקבל החלטות מבלי לקיים דיון מסודר או עבודת מטה מקצועית, תוך התעלמות מגופי הייעוץ המרכזיים כמו בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה.

בנוסף לכך, הבעיה של נוכחות חלקית של חברי הקבינט בדיונים מדגישה את חומרת המצב. בביקורת נמצא כי השתתפות השרים בדיוני הקבינט שהתקיימו בממשלות ה-36 וה-37 הייתה חלקית, ובחלק מהמקרים מצומצמת ביותר. בתקופת כהונת הממשלה ה-36, יו"ר הקבינט השתתף בכל ששת הדיונים שהקבינט קיים במהלך שנה וחצי של כהונה, אך שאר השרים לא תמיד הופיעו, מה שמעיד על חוסר מחויבות של הדרג המדיני לתפקוד תקין של הגוף.

תמונת המצב מחמירה עוד יותר כשבוחנים את תוצרי עבודת הקבינט בתקופות ספציפיות. משרד מבקר המדינה מצא מגמה של מיעוט החלטות שקיבל הקבינט בנושאים חברתיים כלכליים – בתקופת הממשלה ה-36 קיבל הקבינט רק 4 החלטות, ובתקופת הממשלה ה-37 לא קיבל החלטות כלל בנושאים אלה. זאת, למרות שהקבינט מוסמך לעסוק במגוון רחב של נושאים חברתיים כלכליים, ולרשותו עומדים יועצים מקצועיים המומחים בתחומי אחריותו.

אחד הממצאים החמורים ביותר בדו"ח נוגע להיעדר היערכות כלכלית לשעת חירום. מדינת ישראל מצויה במצב חירום מתמשך ומתחדש ברציפות מדי שנה, מהימים הראשונים להקמתה, בין היתר לנוכח איומים בלתי פוסקים מצד אויביה – מקרוב ומרחוק. למרות זאת, הקבינט החברתי כלכלי בראשות ליברמן כמעט שלא עסק בהיערכות למצבי חירום. לא גובשו תוכניות חירום, לא נקבעו מנגנוני תגובה, ולא התקיימו דיונים מעמיקים בנושא זה. המבקר מדגיש כי זהו כישלון ניהולי בפני עצמו, שכן תוכנית לחלוקת מענקים כספיים לאוכלוסייה בשעת חירום ומנגנונים כלכליים אחרים לא הוכנו מראש

הדו"ח גם מצביע על כך שהקבינט עסק באופן מצומצם ביותר בנושאי ליבה בתחום החברתי והכלכלי. לנוכח הסמכות הרחבה שניתנה לקבינט לעסוק ב"נושאים חברתיים כלכליים", ואף שלרשות הקבינט עומדים יועצים מקצועיים המומחים בתחומי אחריותו ומשתתפים בקביעות בדיוניו – בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה – הוא לא ניצל את היכולות הללו ולא קידם דיונים מהותיים בנושאים קריטיים.

לעיון בדוח המלא – לחץ כאן

כאשר פרצה מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר 2023, פעילותו של הקבינט הייתה מצומצמת עוד יותר באופן חריג. התכנסויות הקבינט היו מעטות במיוחד, והוא חדל מלהתכנס כבר בדצמבר 2023. הביקורת מצאה כי מפרוץ המלחמה ועד ה-10 בדצמבר 2023 התכנס הקבינט חמש פעמים בלבד, ובמשך יותר משנה, עד סוף דצמבר 2024, לא התכנס כלל. זאת, על אף שהמלחמה יצרה צורך דחוף בניהול כלכלי-חברתי של המשבר ובקבלת החלטות מהירות למענה לצרכים האזרחיים.

הממשלה אמנם הקימה ב-15 באוקטובר 2023 מנגנון לעבודת הקבינט במלחמה, לפיו עבודת הקבינט תרוכז בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתיאום עם מנכ"ל משרד האוצר, ופורום המנכ"לים של משרדי הממשלה ישמש זרוע ביצוע. אולם, נמצא כי מנגנון זה לא פעל כנדרש, וההחלטות הקריטיות לא התקבלו בפורום המתאים.

אחד הממצאים המדאיגים ביותר נוגע לחבל הצפון. אף שב-15 באוקטובר 2023 הוסמך הקבינט החברתי כלכלי על ידי הממשלה לטפל בכלל ההיבטים האזרחיים הנוגעים לניהול מערך המלחמה, והגם שבמהלך המלחמה התהווה והעמיק משבר אזרחי בחבל הצפון, הקבינט לא עסק בנושא זה כלל. היישובים בצפון סבלו מאש רקטות, תושבים פונו מבתיהם, והכלכלה המקומית קרסה – אך הקבינט שהיה אמור לתת מענה לא התכנס ולא דן בבעיות.

גם בנושא הסיוע לעסקים, שנפגעו קשות מהמלחמה, נמצא כי גובש מתווה ללא קיום הליך בחינה והחלטה בקבינט. אף שנושא הסיוע הכלכלי לעסקים נקבע על ידי הממשלה כאחת מסמכויות הקבינט במלחמה; חרף אמירת שר האוצר כי תוכנית הסיוע לעסקים תובא לדיון בקבינט ולאישורו; ולמרות פניות חוזרות ונשנות של שר הכלכלה והתעשייה – הנושא לא הובא לדיון, והתוכנית גובשה מחוץ למסגרת הקבינט.

המבקר מדגיש בדו"ח את עקרון האחריות המשותפת של השרים, לפיו כל שר שותף גם להחלטות שהממשלה נמנעת מלקבל. במילים אחרות, גם ההימנעות מפעולה היא החלטה בפני עצמה, ושרים נושאים באחריות על חוסר הפעילות. במקרה של ליברמן, שעמד בראש הקבינט כשר האוצר, ההימנעות הזו מקבלת משמעות כפולה – הוא לא רק לא קידם דיונים, אלא גם לא וידא שהקבינט מתכנס ופועל כנדרש.

בסיום תקופת כהונתו, ליברמן לא העביר לממשלה החדשה תכניות עבודה או סיכומי מדיניות, מה שהותיר את הקבינט הבא להתחיל מאפס, בדיוק ברגע שבו נדרשה פעולה מהירה וניהול משבר. היעדר העברת הידע והמשכיות במדיניות הוא חלק מהכישלון הניהולי שהדו"ח מתעד.

הפער בין התדמית הציבורית של ליברמן לבין המציאות שמתגלה בדו"ח הוא חד ובולט. בשנים האחרונות, ליברמן מציג עצמו כקול האחריות, השוויון בנטל והנאמנות למדינה. הוא מותח ביקורת קשה על ממשלות נתניהו, על חוקי הפטור למשתמטים, ועל מה שהוא מכנה "קונספציית היהיה בסדר". בנאומיו ובפוסטים שלו, הוא מטיף לעקרון "בלי חובות אין זכויות", ומדגיש את חשיבות השירות הצבאי והאזרחי לכלל האוכלוסייה.

אולם, כשבוחנים את תקופת כהונתו כשר האוצר ויו"ר הקבינט החברתי כלכלי, מתגלה כי דווקא הוא לא גילה אחריות מוסדית. הגוף שאמור היה להיות לב ההיערכות הלאומית, כמעט ולא פעל תחת הנהגתו. ישראל נכנסה למלחמת "חרבות ברזל" ללא תשתית אזרחית מספקת, ללא תכנון כלכלי ארוך טווח וללא מנגנוני גיבוי – והאחריות לכך מוטלת, בין היתר, על ליברמן.

בתאריך 3 בנובמבר 2025, יום לפני פרסום הדו"ח, מפלגת ישראל ביתנו פרסמה פוסט חריף בפייסבוק. לפי מקור במשרד מבקר המדינה, ליברמן קיבל מידע על הדו"ח וסקיצה שלו עוד באוקטובר 2025, מה שמעלה את האפשרות שהפוסט נועד להכין את הקרקע לקראת פרסום הדו"ח המביך.

הפוסט מציג מתקפה חזיתית על ממשלות נתניהו ועל "המשתמטים". הוא מתחיל בטענה: "במשך שנים, חיינו תחת אשליית היהיה בסדר שממשלות נתניהו/משתמטים מכרו לנו! וכולנו כמו פתים, אכלנו בשקיקה את קונספציית 'הם לומדים, אתם משרתים וכולם מרוויחים'". הפוסט ממשיך ומתאר את אסון 7 באוקטובר ואת משבר המילואים שנוצר בעקבותיו, ומאשים את חוקי ההשתמטות בחסות ממשלת נתניהו.

2025-Financial-and-Budgetary-101

בחלקו המרכזי, הפוסט מציג את ליברמן כ"צדיק אחד בסדום", שכבר שנים זועק בקול גדול "בלי נאמנות אין אזרחות". הוא מזכיר את ניסיונו של ליברמן ב-2009 לחייב אזרחים לא יהודיים להצהיר אמונים למדינה, ומציג את עמדתו לגבי שלילת זכות ההצבעה ממשתמטים. הפוסט מסתיים בקריאה: "בלי חובות, אין זכויות. אי אפשר רק לקבל ולא לתת. תשרתו – תצביעו. לא תשרתו – לא תצביעו".

מבחינה תקשורתית, הפוסט מהווה אסטרטגיית הסחה קלאסית. במקום להתמודד עם הממצאים הקשים של דו"ח המבקר על מחדלי הקבינט שעמד בראשו, ליברמן מעביר את מרכז הכובד אל השיח הערכי והלאומי. הוא מנסל למצב את עצמו מחדש כקול מוסרי ואידיאולוגי, תוך שהוא מגלגל את האחריות על ממשלות נתניהו ועל החרדים.

הפער בין הפוסט לבין ממצאי הדו"ח הוא מהותי. בעוד שהפוסט מציג את ליברמן כמי שהזהיר במשך שנים מפני חוסר אחריות והשתמטות, הדו"ח מראה שדווקא בתקופת כהונתו נרשמה אחת התקופות הפסיביות ביותר של הקבינט האזרחי. הוא מטיף ל"בלי חובות אין זכויות" – אך התעלם מחובתו הציבורית כשהייתה בידיו האחריות הישירה להכין את ישראל לחירום.

הדו"ח גם חושף כי בתקופת כהונתו, ליברמן לא קידם כל חקיקה ממשית נגד השתמטות, לא דרש חובת שירות אזרחי לכלל האוכלוסייה, ולא יזם רפורמות שישנו את מאזן החובות והזכויות. יתרה מכך, הוא עצמו היה שותף לממשלות שלא התמקדו בתיקון מוסדי אלא בהישרדות פוליטית.

הסתירה בין השיח הציבורי של ליברמן לבין ההיסטוריה המתועדת בדו"ח המבקר מעלה שאלות מהותיות לגבי אמינותו הפוליטית. כשליברמן מדבר היום על "אחריות", "שוויון בנטל" ו"נאמנות למדינה", קשה להתעלם מהעובדה שדווקא כשהייתה בידיו החובה לפעול – הוא לא עשה כן. הקבינט שעמד בראשו כמעט לא התכנס, כמעט לא קיבל החלטות, וכמעט לא עסק בהיערכות לחירום.

דו"ח מבקר המדינה אינו מכוון פוליטית, אך בפועל הוא מנפץ את תדמיתו הציבורית של ליברמן כקול השפוי שמזהיר מפני רפיון לאומי. האזהרות שלו היום נשמעות אולי צודקות, אך הן נולדו מאיחור של שנים – שנים שבהן הוא עצמו יכול היה לפעול, אך בחר שלא לעשות זאת.

הדו"ח מזכיר כי האחריות המוסרית והניהולית של הדרג המדיני נבחנת במעשים, לא בסיסמאות. במקרה של ליברמן, המעשים – או ליתר דיוק, היעדר המעשים – מדברים בעד עצמם. בין התיאוריה למעשים, בין הדוכן בכנסת לישיבות הממשלה, נותר פער מהותי: כאשר ליברמן נדרש לממש את אותה אחריות שעליה הוא מטיף, הוא פשוט לא היה שם.

הפוסט שפרסמה מפלגתו יום לפני פרסום הדו"ח אינו עוד הצהרה אידיאולוגית; הוא מהלך יחסי ציבור מתוחכם שנועד לשכתב את הנרטיב הציבורי. במקום להודות במחדלים – ליברמן בחר להאשים את נתניהו ואת החרדים, לגלגל את האחריות מעלה, ולצייר את עצמו שוב כקורבן של "קונספציה". דווקא בכך, הפער בין דבריו למעשיו נחשף ביתר חריפות, והדו"ח משמש תזכורת לכך שאחריות ציבורית אינה עניין של נאומים, אלא של פעולה – פעולה שליברמן נמנע מלבצע כשהייתה בידיו הסמכות לעשות זאת.

צילום חבר הכנסת אביגדור ליברמן מתוך אתר הכנסת  שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט דו"ח המבקר חושף: ליברמן הפקיר את ההכנה לחירום הופיע לראשונה ב-מעקב.

הכאוס בסוריה לא נגמר גם היום (18.07), כאשר העימותים בין העדה הדרוזית למשטר החדש של אחמד אל-שרע (אל-ג'ולאני) ממשיכים להסעיר את האזור ולעורר תגובות חדות מישראל וטורקיה. הדיונים הביטחוניים בין גורמי המודיעין הישראלים, האמריקאים והטורקים מתקיימים על רקע הטבח באזרחים הדרוזים בדרום סוריה, בעוד ישראל מתגבשת למדיניות ברורה של הגנה על העדה הדרוזית.

יועצו הבכיר של נשיא טורקיה ארדואן וראש המודיעין הטורקי איברהים קלין דן היום עם עמיתיו מארצות הברית, סוריה וישראל בתקיפות הישראליות במדינה. הדיונים התקיימו עם גורמי המודיעין משלוש המדינות בצל הטבח באזרחים הדרוזים בדרום סוריה, כאשר משרד ההגנה הטורקי הודיע כי טורקיה מוכנה לתמוך במאמצי ההגנה ומלחמה בטרור של סוריה אם תתבקש לכך.

גורם ביטחון טורקי גילה כי טורקיה מילאה תפקיד מכריע בהבטחת הפסקת אש בסוריה, כאשר הגורם הטורקי חשף כי פקידי מודיעין טורקיים קיימו שיחות עם המנהיגים הדרוזים במטרה לסייע בסיום הסכסוך בסוריה. בתוך כך, מנהיג הדרוזים בסווידא, חכמת אל-היג'רי, דרש היום פתיחת דרכים מסוויידא לאזורים הנשלטים על ידי כוחות המשטר ופתיחת מעבר גבול עם ירדן.

על פי ההערכות בישראל, אל-היג'רי נמצא באזור סווידא יחד עם בנו, כאשר במערכת הביטחון מבינים כי כל פגיעה בו עשויה לדרדר את המצב האזורי באופן משמעותי. הפגיעה במנהיג הדרוזי עשויה להוביל לפעילות של רבבות דרוזים מישראל, מלבנון ומסוריה נגד שלטונו של אל-ג'ולאני בסוריה, מה שעלול לזרות להבה על האזור כולו.

במהלך הלילה החלו כוחות הצבא הסורי וכוחות ביטחון הפנים של המשטר לדלל נוכחותם באזור א-סווידא, וזאת במסגרת הסכמות שהושגו להפסקת אש בין הנהגת העדה הדרוזית למשטרו של א-שרע. עם פרוץ הקרבות בעיר, שלח הצבא הסורי תגבורות משמעותיות לשטח, שכללו גם כוחות משוריינים. הכוחות פעלו מול מיליציות דרוזיות מקומיות, כאשר לפי הערכות בשטח השתתפו בקרבות כ-1,000 חיילים, שהגיעו ממספר חטיבות ודיביזיות.

מוקדם יותר היום התראיין שייח' מוואפק טריף, מנהיג העדה הדרוזית בישראל, לרדיו 103FM והתייחס להפסקת האש שהושגה לכאורה בין הדרוזים למשטר החדש בסוריה. "צריך לדעת עם מי אנחנו מתעסקים. אלה חיות אדם. אל ג'ולאני התלבש עם עניבה וז'קט, אבל המעשים שלו אחרים", אמר טריף.

"הם דיברו על הפסקת אש והמשיכו בטבח, בטיהור, עברו מבית לבית. זה היה הלילה עד חצות. הוא אומר משהו, והאנשים הזרים האלה, הג'יהאדיסטים עושים דברים אחרים. הם אונסים ילדה בת חמש, נכנסים למקום קדוש שהתחבאו בו נשים שלא יפגעו בהן, ושורפים אותן חיים. הורגים, עורפים ראשים, ממש טיהור. זה בגלל שהם דרוזים ולא מאמינים כמוהם", הוסיף מנהיג העדה הדרוזית בישראל.

לאחר מכן פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו סרטון בו סיכם את הפעילות של צה"ל בסוריה והסביר את המניעים. "אני מבקש לעדכן אתכם מה עשינו בסוריה, ומה נעשה בסוריה. אנחנו קבענו מדיניות ברורה: פירוז המרחב דרומית לדמשק, מהגולן ועד אזור הר הדרוזים, זה קו אחד. הקו השני – שמירה על האחים של האחים שלנו, הדרוזים בהר הדרוזים", אמר נתניהו.

ראש הממשלה הבהיר כי "שני הדברים האלה הופרו על ידי המשטר בדמשק. הוא שלח צבא דרומית לדמשק, לתוך האזור שצריך להיות מפורז, והוא התחיל לטבוח בדרוזים. את זה לא יכולנו לקבל בשום צורה. לכן הנחיתי את צה"ל לפעול – ולפעול בעוצמה. חיל האוויר תקף גם את כנופיות הרצח, וגם את הרק"ם. הוספתי יעד גם לתקוף בדמשק את משרד הביטחון".

נתניהו הדגיש כי "כתוצאה מהפעילות העצימה הזאת השתררה הפסקת אש, והכוחות הסורים נסוגו חזרה לדמשק. זה חשוב. זו הפסקת אש שהושגה מתוך עוצמה. לא מתוך בקשות, לא מתוך תחנונים – מתוך עוצמה. אנחנו משיגים שלום מתוך עוצמה, שקט מתוך עוצמה, ביטחון מתוך עוצמה – בשבע חזיתות".

ראש הממשלה הבהיר כי "זו גם תהיה המשך המדיניות שלנו – לא נאפשר לכוחות צבא לרדת דרומית לדמשק, לא נאפשר לפגוע בדרוזים בג'בל דרוז". נתניהו חלק עם הציבור רגע אישי שריגש אותו: "פנה אליי השייח' מוואפק טריף, מנהיג הדרוזים בישראל. הוא אמר לי את הדבר הבא: 'בזמן השואה, כשטבחו בכם, אתם, היהודים, קראתם לעזרה, ואף אחד לא בא. היום טובחים בנו, הדרוזים, ואנחנו קוראים לעזרה של מדינת ישראל'".

במקביל הצהיר נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, כי "התקפות ישראל על סוריה אינן מקובלות ומהוות איום על האזור כולו". בדבריו הבהיר כי טורקיה תמשיך לתמוך בעם הסורי, "כפי שעשתה עד כה", ובירך על הפסקת האש שהושגה עם העדה הדרוזית בסוריה.

בשיחה שביצע ארדואן עם נשיא סוריה, הודה אל-ג'ולאני לנשיא ארדואן על תמיכתו של טורקיה בשימור "אחדותה הפוליטית, שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה של סוריה". המתח בין הגישה הישראלית לטורקית ניכר בבירור, כאשר ישראל מתמקדת בהגנה על הדרוזים וטורקיה מתמקדת בתמיכה במשטר החדש בסוריה.

הסכסוך משפיע גם על הגבול הישראלי-סורי, כאשר במהלך פעילות של שוטרי המחוז הצפוני בגבול סוריה, שני תושבי הצפון אשר חזרו מסוריה נתפסו כאשר ברשותם נשק מסוג קלאצ'ניקוב. לאחר שנסגרו הפרצות בגדר הגבול ונעצרה חציית אזרחים משני צידי הגבול, פועלים השוטרים בתיאום מול כוחות צה"ל ונכבדי העדה להשבת האזרחים הישראלים שנכנסו לשטח לסוריה ולהיפך.

במהלך בידוק של שני אזרחים ישראלים תושבי כיסרא ובית ג'ן בני 18 ו-20 שחזרו לשטח המדינה, אותרו בתוך חפציהם האישיים רובה קלאצ'ניקוว ומחסנית. השניים נעצרו, הועברו לחקירה ובהמשך צפויה המשטרה לבקש להאריך את מעצרם בבית המשפט.

המשבר הסורי ממשיך להסעיר את האזור, כאשר ישראל מבהירה כי תמשיך בפעילות נחרצת להגנה על הדרוזים, טורקיה מנסה לאזן בין תמיכה במשטר החדש לבין ניסיון למנוע הסלמה, והעדה הדרוזית נמצאת במרכז הסערה. התפתחויות נוספות צפויות בימים הקרובים, כאשר כל הצדדים מנסים לנווט בזירה מורכבת ומשתנה.

צילומי נשיאי טורקיה וסוריה: סוכנות AP.
צילום ראש הממשלה בנימין נתניהו: מתוך דף הפייסבוק הרשמי שלו, בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט צה"ל תקף את משרד הביטחון בדמשק בפקודת נתניהו הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום שישי הקרוב, 25 באפריל, תיכנס לתוקף אחת הרפורמות השנויות במחלוקת ביותר של שרת התחבורה מירי רגב: העלאה גורפת של מחירי התחבורה הציבורית בישראל, שתגרום לנוסעים לשלם עד 33% יותר עבור כרטיסי נסיעה באוטובוסים וברכבות. המשמעות היא ברורה – פגיעה ישירה בכיס של אזרחי ישראל בעיצומו של משבר כלכלי חריף.

לפי נתוני משרד התחבורה, מחיר הנסיעה הבודדת באוטובוס יזנק משישה שקלים כיום לשמונה שקלים, עלייה של 33%, ותעריף הנסיעה הבודדת ברכבת כבדה יעלה מ-9.5 שקלים ל-11.5 שקלים, עלייה של 21%. גם המנויים הפופולריים ביותר יתייקרו משמעותית: מחיר "חופשי יומי" יעלה מ-19 שקל ל-23 שקל, ומחיר "חופשי חודשי" מ-267 שקל ל-323 שקל – עלייה של 21%.

העלייה הנוכחית מצטרפת לשורה של התייקרויות בתחום התחבורה הציבורית בשנה האחרונה. רק בפברואר האחרון עלה תעריף הנסיעה ברכבת הקלה בירושלים ובגוש דן משישה שקלים לשמונה שקלים לנסיעה בודדת, עלייה של 33%. בנוסף, ביוני אשתקד עלו תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית בשיעור של עד כ-10% ומחיר הנסיעה הבודדת באוטובוס קפץ מ-5.5 שקלים ל-6 שקלים.

מה שמעניין במיוחד הוא העיתוי של ההעלאה הנוכחית, שמגיעה בדיוק כשהציבור הישראלי מתמודד עם יוקר מחייה גואה, משבר דיור ללא פתרון, ועלייה במחירי המזון והחשמל. נראה כי ממשלת נתניהו וצוות השרים שלו, בהובלת רגב וסמוטריץ', בחרו להטיל מס נוסף דווקא על אלו שתלויים בתחבורה הציבורית – לרוב האוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינה.

מקור העלייה במחירים הוא עסקה פוליטית שנחתמה בסוף השנה שעברה בין שרת התחבורה מירי רגב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. במסגרת דיוני התקציב, רגב הצליחה למנוע קיצוץ רוחבי של כ-769 מיליון שקל בשנה שהיה אמור לרדת מתקציב משרדה בשלוש השנים הבאות, אך במקום זאת הסכימה להעלאת מחירים רוחבית שמגולגלת ישירות לכיסי האזרחים.

במשרד התחבורה מנסים למסגר את העלייה במחירים כחלק מ"התאמה לממוצע ה-OECD" וטוענים כי הדבר "יאפשר תקציב ייעודי למאמץ המלחמתי והגדלה משמעותית של תוספות השירות בתדירות ובקווים, ומתן הנחות משמעותיות לאוכלוסיות מגוונות ומוחלשות". אך הנתונים מעלים ספק לגבי טענות אלו.

כבר היום, שיעור הסבסוד של ממשלת ישראל את תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית הוא מהגבוהים בעולם, ועם כניסת הרפורמה החדשה לתוקף, שיעור הסבסוד יזנק ל-90%, לעומת שיעור ממוצע של כ-50% במדינות המערב. למרות זאת, שיעור השימוש בתחבורה הציבורית בישראל הוא מהנמוכים בעולם, עם כ-90% מהנסיעות המתבצעות ברכב פרטי.

מחקרים מראים כי בעוד שהמחיר אמנם מהווה שיקול מסוים בבחירה של אזרחים האם לנסוע בתחבורה ציבורית או לקחת את הרכב הפרטי, הוא הרבה פחות משמעותי מרכיבים אחרים כמו איכות, מהירות ותדירות השירות. במילים אחרות, במקום להשקיע את הכסף בשיפור איכות התחבורה הציבורית כדי להגדיל את מספר המשתמשים ולהקל על הגודש בכבישים, הממשלה בחרה להעלות מחירים ולממן הנחות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות – החלטה שנראית מונעת משיקולים פוליטיים יותר מאשר מדאגה אמיתית לשיפור מערכת התחבורה הציבורית.

לצד עליית המחירים, משרד התחבורה מדגיש את שורת ההנחות שתיכנס לתוקף במקביל במסגרת מה שהם מכנים "צדק תחבורתי". בין ההנחות המובטחות: 50% הנחה לתושבי הפריפריה החברתית (ישובים, רחובות ובניינים ספציפיים בדירוג חברתי-כלכלי 1-5 ורשויות מקומיות בפריפריה); 33% הנחה לצעירים בני 18 עד 26; פטור מתשלום לחיילים משוחררים למשך שנה לאחר השחרור והורדת גיל הפטור מתשלום מ-75 כיום ל-67.

לפי משרד התחבורה, משמעות הרחבת ההנחות היא שלמעלה מ-80% מהציבור יהיו זכאים להנחה או לפטור מתשלום בנסיעה בתחבורה ציבורית. אך יש כמה בעיות משמעותיות עם הצהרה זו. ראשית, ההנחות אינן אוטומטיות. על מנת לקבלן, על הנוסעים להטעין "פרופיל זכאות" באמצעות כרטיס הרב-קו או אפליקציית התשלום המועדפת עליהם – תהליך שרבים אינם מודעים אליו או מתקשים לבצע. למעשה, עד היום, מעט מאוד אנשים נרשמו בפועל להנחות, בעוד עליות המחירים היו כמובן גורפות ומיידיות והשפיעו על הכיס של כלל המשתמשים.

שנית, ההנחות תקפות רק בתשלום על מנוי נסיעה "חופשי-חודשי" ולא על נסיעה בודדת – שהוא עדיין כרטיס הנסיעה הנפוץ ביותר. כלומר, רוב הנוסעים המזדמנים שאינם משתמשים קבועים בתחבורה ציבורית ישלמו את המחיר המלא המוגדל. התוצאה היא שההנחות שמשרד התחבורה מתהדר בהן לא באמת מגיעות לרוב הציבור, ומשמשות בעיקר ככסות לעלייה הדרמטית במחירים שתשפיע על כולם. זו דוגמה נוספת לאופן שבו ממשלת נתניהו מנסה להציג "רפורמות" שבפועל פוגעות באזרחים, במיוחד באלו שידם אינה משגת.

העלייה במחירי התחבורה הציבורית לא תשפיע רק על האזרחים הפרטיים אלא גם על המגזר העסקי. לפי חברת "הופאון", המפעילה אחת מאפליקציות השימוש והתשלום בתחבורה ציבורית המובילות בארץ, עליית המחירים של תעריף "חופשי-חודשי" לאוטובוסים ממחיר של 236 שקל ל-315 שקל משמעותה זינוק של 33% בעלות ההוצאה למעסיק. בחברה שבה מועסקים 100 עובדים, העלות החודשית הנוספת למעסיק תהיה 7,900 שקל ולשנה כ-95 אלף שקל. בחברה של 500 עובדים ההתייקרות החודשית בעקבות מה שמכנים "המס החדש" תגיע ל-40 אלף שקל ובחישוב שנתי תעמוד על כ-480 אלף שקל.

על פי ההערכות, במשק הישראלי יש כיום כ-3.5 מיליון שכירים המועסקים בהיקף משרה מלא, כאשר רובם הגדול זכאים להחזר הוצאות נסיעה על פי חוק. משמעות עליית המחירים, שתעמוד על תוספת של כ-79 שקל עבור כל עובד, היא תוספת עלות כוללת של עשרות עד מאות מיליוני שקלים בחודש המושתים על המגזר העסקי – וזאת בתקופה שבה העסקים כבר מתמודדים עם אתגרים כלכליים רבים.

האבסורד במדיניות הממשלה הנוכחית הוא שבעוד שהיא מצהירה על מחויבותה לשיפור התחבורה הציבורית ולעידוד השימוש בה, בפועל היא נוקטת בצעדים שעלולים להרתיע אנשים מלהשתמש בה. הרי אם המטרה האמיתית היא להגדיל את מספר המשתמשים בתחבורה הציבורית ולהפחית את הגודש בכבישים, הגיוני יותר היה להשקיע בשיפור איכות השירות, הגדלת התדירות, והרחבת הקווים – במקום להעלות את המחירים בצורה כה דרמטית.

יתרה מכך, החלטת הממשלה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית מגיעה בזמן שבו רבים מהאזרחים כבר מתמודדים עם יוקר מחייה גבוה וקשיים כלכליים. זהו סימן נוסף לניתוק של ממשלת נתניהו מהמציאות היומיומית של אזרחי ישראל הממוצעים, ולנטייתה לקבל החלטות המיטיבות עם בעלי האינטרסים במקום עם הציבור הרחב.

בעוד שמשרד התחבורה מציג את הרפורמה כצעד לקראת "צדק תחבורתי", נראה כי בפועל מדובר בעוד מס עקיף שמוטל על האזרחים, ובמיוחד על אלו שתלויים בתחבורה הציבורית לצורך הגעה לעבודה, ללימודים, ולשירותים חיוניים. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו ממשלת נתניהו מעבירה את נטל המימון של מדיניותה לכתפי האזרחים, במקום למצוא פתרונות יצירתיים שלא יפגעו בכיס של הציבור.

עם כניסת העלייה במחירים לתוקף ביום שישי הקרוב, נותר לראות כיצד הציבור יגיב. האם אנשים ימשיכו להשתמש בתחבורה הציבורית למרות העלייה במחירים? האם רבים יירשמו להנחות המובטחות? והאם ההכנסות הנוספות ממחירי הכרטיסים המוגדלים אכן יושקעו בשיפור השירות, או שמא יופנו למטרות אחרות? מה שברור הוא שהעלייה במחירי התחבורה הציבורית היא חלק ממגמה רחבה יותר של העברת נטל המימון מהממשלה לאזרחים, ושל קבלת החלטות קצרות טווח במקום תכנון ארוך טווח שיביא להקלה אמיתית עבור משתמשי התחבורה הציבורית.

בעוד ששרת התחבורה מירי רגב וממשלת נתניהו מציגות את הרפורמה כצעד חיובי, עבור רבים מאזרחי ישראל מדובר בעוד "מתנה" יקרה מדי שהם פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם בתקופה זו של אי-ודאות כלכלית. האם זהו באמת ה"צדק התחבורתי" שהובטח לאזרחי ישראל? התשובה, כך נראה, תלויה בהרבה מאוד בכיס ממנו אתם משלמים את מחיר הכרטיס.

נ.ב

שוב נופל על כתפי הציבור הנטל לשאת בעלויות המשבר הכלכלי הפוקד את ישראל ולכסות את הגירעון התקציבי. על פי השמועות, בשנת 2025 צפויה התייקרות במחירי מוצרי החלב, הבשר, הביטוחים והמיסים, וכן במחירי הדלק.

הצילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של השרה מירי רגב, בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט מחטף המחירים: הממשלה מייקרת את התחבורה הציבורית הופיע לראשונה ב-מעקב.

"ממשלת מימון החמאס רודפת את ראש השב"כ": מיכאלי בהתקפה חסרת תקדים על נתניהו ומאשימה בהקרבת החטופים וקריסה כלכלית

ח"כ מרב מיכאלי פרסמה ברשת החברתית X סדרת האשמות חמורות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו, תוך שהיא מכנה אותה "ממשלת מימון החמאס" ומאשימה את נתניהו בהקרבת החטופים ובסיכון קיומה של מדינת ישראל.

"בזמן שממשלת מימון החמאס רודפת את ראש השב"כ בניסיון לפרק את מוסדותיה הממלכתיים של מדינת ישראל הדמוקרטית, המדיניות הכלכלית הכושלת של בדוקאי השב״כ ממשיכה לקרוס. בעזרת השם לא הספיק לנו, ומדד המחירים לצרכן מזנק ב-0.5%. האינפלציה מגיעה ל-3.3%", כתבה מיכאלי בפוסט הראשון.

בהתייחסותה למצב הכלכלי המדרדר הצביעה מיכאלי על עליית מחירי הדיור ב-7.5% בשנה האחרונה והזכירה את מה שהיא מכנה "הצגות" של נתניהו בסניף רמי לוי בהן הבטיח לטפל ביוקר המחיה ובמשבר הדיור.

בפוסט השני, חריף אף יותר, טענה מיכאלי כי נתניהו ביטל דיון ביטחוני מצומצם על הלחימה בעזה רק בגלל שראש השב"כ רונן בר אמור היה להשתתף בו. "פעם הבאה שנתניהו אומר לכם שהוא ׳עושה הכל כדי להחזיר את החטופות והחטופים׳, זכרו שהוא ביטל דיון ביטחוני מצומצם על הלחימה בעזה רק כי ראש השב"כ רונן בר, מי שבאמת עובד על להחזיר אותם משתתף בו. מי שבאמת פועל למען ביטחון ישראל", כתבה.

האשמותיה של מיכאלי לא הסתפקו בכך. היא המשיכה וכינתה את נתניהו "שר שהיה בדוקאי שב״כ" וטענה כי הוא "מסכל דיון ביטחוני בגלל שראש השב״כ לא בא לו טוב". במשפט המסכם של הפוסט כתבה מיכאלי: "בפעם המאה אלף- נתניהו מסכן את ביטחון ישראל ואת עצם קיומה, ומקריב את החטופים".

האשמות מיכאלי בדבר "ממשלת מימון החמאס" מהוות האשמה חמורה במיוחד כלפי ממשלת ישראל והעומד בראשה, בתקופה רגישה ומורכבת מבחינה ביטחונית. בפוסט שפרסמה טענה מיכאלי כי הממשלה "רודפת" את ראש השב"כ במטרה לפרק את המוסדות הממלכתיים של המדינה הדמוקרטית, האשמה שמהדהדת בקרב מתנגדי הממשלה.

ההתייחסות החריפה של מיכאלי למירי רגב הגיעה בשורות הסיום של הפוסט הראשון, שם כתבה באופן פרובוקטיבי: "אבנים יכולות להרוג, נתניהו. תשאל את מירי רגב". אמירה זו עשויה להתפרש כרמז למעורבותה של רגב באירועים קודמים הקשורים להפגנות אלימות.

השימוש במונח "בדוקאי השב"כ" – כינוי שנתניהו עצמו השתמש בו בעבר בהתייחסו לעצמו – מהווה עקיצה נוספת בסדרת ההאשמות של מיכאלי, כשהיא רומזת על פער בין התדמית הביטחונית שנתניהו מבקש לשדר לבין האופן בו הוא מתייחס בפועל לגורמי הביטחון, לפי טענתה.

הפרסומים הבוטים של מיכאלי מהווים אחת המתקפות החריפות ביותר שנראו לאחרונה נגד ראש הממשלה, וזאת בפלטפורמה פומבית כמו רשת X. הם עוררו תגובות מעורבות, כאשר גורמים מסוימים טענו כי "אבסורד שהיא לא מנסה לשמור על רמה גבוהה ומפרסמת פוסטים פוגעניים".

האשמות אלו של מיכאלי מגיעות על רקע התגברות המתיחות בין הדרג המדיני לבין ראשי מערכת הביטחון, וכן על רקע אינדיקטורים כלכליים מדאיגים שלטענתה משקפים את כישלון מדיניות הממשלה. המספרים שמציגה מיכאלי – עליית מדד המחירים לצרכן ב־0.5%, אינפלציה של 3.3% ועליית מחירי הדיור ב־7.5% – מתייחסים לנתונים כלכליים שמציגים את המצב העכשווי של המשק הישראלי תחת הנהגת הממשלה הנוכחית.

בשלב זה לא התקבלו תגובות רשמיות מלשכת ראש הממשלה או ממשרדי ממשלה אחרים להאשמות החריפות של ח"כ מיכאלי, אך ניתן להעריך כי הן יעוררו הדים משמעותיים במערכת הפוליטית בימים הקרובים.

צילום: ח"כ מרב מיכאלי, מאתר הכנסת, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכות יוצרים

הפוסט ח"כ מרב מיכאלי תוקפת את נתניהו וממשלת מימון החמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט ערוץ 12 מסכן חיי חטופים בהדלפות מכוונות   הופיע לראשונה ב-מעקב.

בני גנץ יצא היום בהצהרה נחרצת בנוגע להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי ה-7 באוקטובר. במסר שנשא, הדגיש גנץ כי "ועדת חקירה על האסון הגדול בתולדות המדינה אינה הזמנה כבקשתך לשלטון. הנחקרים לא יבחרו את החוקרים".

בדבריו, שכוונו לכאורה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולגורמים בכירים נוספים, הבהיר גנץ כי "ועדת חקירה ממלכתית, עצמאית לפי חוק – קום תקום". אמירה זו משקפת את עמדתו הברורה בדבר הצורך בחקירה בלתי תלויה של האירועים הטרגיים.

המסר של גנץ, המכהן כחבר בקבינט המלחמה, מופנה למעגל רחב של גורמים שכיהנו בתפקידי מפתח בזמן המתקפה, ובהם ראש הממשלה, חברי הקואליציה, בכירי מערכת הביטחון, צה"ל, שב"כ ומשרד הביטחון. הדגש על עצמאות הוועדה מבטא את החשיבות שמייחס יו"ר המחנה הממלכתי לחקירה אובייקטיבית וחסרת פניות של כשלי המערכת שהובילו לאסון.

הקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית מגיעה על רקע הדיון הציבורי המתמשך בשאלת האחריות לאירועי ה-7 באוקטובר. גנץ, בתפקידו כחבר בכיר בקבינט המלחמה, מדגיש את הצורך בבחינה מעמיקה ומקצועית של השתלשלות האירועים.

דבריו של גנץ מבטאים עמדה נחושה בנוגע לאופי החקירה הנדרשת, תוך הדגשת חשיבותה של ועדה עצמאית שתפעל על פי סמכויות המעוגנות בחוק. ההתעקשות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, להבדיל מצורות חקירה אחרות, מעידה על הכרה בצורך בחקירה מקיפה ומחייבת של האירועים.

התבטאותו החדה של יו"ר המחנה הממלכתי מעלה את רף הציפיות הציבורי להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ומציבה אתגר משמעותי בפני מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והביטחוני. הדגשת העצמאות של הוועדה העתידית מבטאת את ההכרח בהליך חקירה שקוף ואמין, שיוכל לספק תשובות לשאלות הקשות העולות מאירועי ה-7 באוקטובר.

צילום מתוך דף הפייסבוק של בני גנץ

הפוסט גנץ לנתניהו ושותפיו: הנחקרים לא יבחרו חוקרים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בישיבת ממשלה סוערת שהתקיימה אמש (ראשון) נחשף עימות חריף סביב סוגיית חקירת אירועי 7 באוקטובר, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה בתקיפות את בקשתו של ראש השב"כ רונן בר להשתתף בדיון. הישיבה כונסה בעקבות דד-ליין שהציב בג"ץ לפני כשישים יום.

"מדובר בפקיד, מה הוא רלוונטי לסוגיה? זה ממש אבסורד. באיזו סמכות הוא מביע עמדה מבלי שהתבקש?" זעם נתניהו תוך שהוא דופק על השולחן, בתגובה לשאלת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מדוע לא הופצה עמדתו של ראש השב"כ לשרים.

במהלך הדיון התגלעו מספר עימותים חריפים, כאשר בהרב-מיארה הדגישה כי "ועדת חקירה ממשלתית, בשונה מוועדה ממלכתית, מקבלת את התקציב מהממשלה וזה עלול להשפיע השפעה פסולה". היא אף ציינה כי בפני בית הדין בהאג הוצגה עמדה לפיה ישראל מתכוונת להקים ועדה ממלכתית, טענה שהובילה את נתניהו לשאול בתדהמה "מי אישר את זה?", כשהיועמ"שית השיבה: "אתה אדוני".

שר החוץ גדעון סער, שתמך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, התעמת עם היועמ"שית כשזו קטעה את דבריו. "נהיה לך מנהג להפריע לכל שר שמדבר. אני רגיל לזה בכנסת, פה לא היה דבר כזה מעולם", אמר סער. הוא הציע לבחון תיקון חקיקה שיאפשר לממשלה להסמיך נשיאים ומשנים לנשיא של בית המשפט העליון בדימוס לקבוע את הרכב הוועדה.

נתניהו הביע התנגדות נחרצת להקמת ועדת חקירה ממלכתית בשלב זה, בטענה כי "אי אפשר לומר שהמלחמה נגמרה. אי אפשר להיכנס לאירוע בו כל הגורמים הרלוונטיים עסוקים עם עורכי דין במקום לעמוד ביעדים הגדולים בפניהם ניצבת מדינת ישראל".

שר המשפטים יריב לוין מתח ביקורת חריפה על מערכת המשפט, כשהתייחס לוועדת החקירה בפרשת אסון מירון כדוגמה לכישלון. "איפה בודקים את האחריות של בית המשפט? הוא רק יושב בטריבונה ומחלק ציונים", אמר לוין.

בתגובה לסירוב לאפשר את השתתפותו של ראש השב"כ בדיון, אמר גורם בכיר במערכת הביטחון כי "ראש השב"כ יודע שהוא ואנשיו לא הצליחו לעצור את הטבח, ולקח על כך אחריות. מנגד, הוא כנראה יודע מה הוביל לטבח וכמה הוא הזהיר. עכשיו יש ניסיון למנוע מהציבור לדעת את האמת".

הדיון, שהתקיים במסגרת דרישת בג"ץ, לא כלל הצבעה והיה אמור להיות טכני בלבד, אך הפך לזירת עימותים בין בכירי הממשלה והדרג המקצועי סביב אופי החקירה העתידית של אירועי 7 באוקטובר.

צילום: קובי גדעון, לע"מ

הפוסט נתניהו דחה בזעם את דרישת ראש השב"כ הופיע לראשונה ב-מעקב.

במהלך נאום נוקב שנשא היום, יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, תקף בחריפות את מדיניות הממשלה בנושא גיוס החרדים והציג עמדה קיצונית: מי שלא מתגייס לצה"ל או לשירות המדינה – לא יורשה להצביע בבחירות.

"לא הגיוני שאזרחים לא מתייצבים בלשכות הגיוס, אבל מתייצבים להצביע בבחירות", אמר ליברמן בהתייחסו למצב הקיים, בו אוכלוסיות שלמות מקבלות פטור משירות צבאי אך נהנות מזכויות אזרח מלאות.

ליברמן הבהיר את חזונו לעתיד: "כשאקים את הממשלה הבאה כולם מתגייסים: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, כולם כולל כולם מתייצבים לשירות המדינה". הצהרה זו מהווה ביקורת חריפה על מדיניות ממשלת נתניהו, המאפשרת פטורים נרחבים מגיוס לאוכלוסייה החרדית.

"מי שלא תורם למדינה, לא יחליט על עתידה", הדגיש ליברמן, מציג עמדה שעשויה לעורר סערה פוליטית משמעותית. הצעתו מאתגרת את הסטטוס-קוו הקיים ומציבה שאלות נוקבות לגבי היחס בין חובות וזכויות אזרחיות במדינת ישראל.

דבריו של ליברמן מגיעים על רקע המשבר המתמשך סביב חוק הגיוס והוויכוח הציבורי הסוער בנושא השוויון בנטל. ההצעה לקשור בין שירות צבאי לזכות ההצבעה מהווה הסלמה משמעותית בשיח הפוליטי ועשויה להוביל לעימות חריף בין המפלגות החרדיות לבין מפלגות האופוזיציה.

הקו הפוליטי החדש שמוביל ליברמן מהווה ניגוד חריף לעמדת ממשלת נתניהו, המתבססת על בריתות פוליטיות עם המפלגות החרדיות והערביות. הצהרותיו התקיפות נתפסות כאיום ישיר על כוחן הפוליטי של המפלגות הדתיות והערביות, שרבים מבוחריהן אינם משרתים בצה"ל. מהלך זה עשוי להוביל לשינוי משמעותי במפת הכוחות הפוליטית ולערער את יציבות הקואליציה הנוכחית.

התבטאויותיו של ליברמן משקפות תסכול גובר בציבור הישראלי לגבי חוסר השוויון בנשיאה בנטל השירות הצבאי.

ההצהרה החריפה של ליברמן מציבה אתגר משמעותי בפני ממשלת נתניהו, שנשענת על תמיכת המפלגות החרדיות, ומסמנת החרפה נוספת במתיחות הפוליטית סביב סוגיית הגיוס. נראה כי הויכוח על שוויון בנטל ממשיך להיות אחד הנושאים המפלגים ביותר בחברה הישראלית.

טרם נתקבלה תגובתן הרשמית של הממשלה והסיעות החרדיות לדבריו של ליברמן, ברם צפויה מערבולת פוליטית בעקבות הצהרותיו החריפות. ההצעה בדבר שלילת זכות ההצבעה מאזרחים אשר אינם נושאים בנטל השירות הצבאי, עשויה להוות נקודת תפנית בשיח הציבורי אודות מערכת היחסים שבין זכויות האזרח וחובותיו במדינת ישראל.

צילום: אתר הכנסת. תוכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט ליברמן מפוצץ את הקואליציה: "נאסור על סרבני גיוס להצביע!" הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחת הכותרת "מכה אסטרטגית", צה"ל ביצע היום סדרת תקיפות מדויקות בעומק שטח תימן, במהלך צבאי שמדגיש את יכולותיה המבצעיות של ישראל להגיע לכל נקודה במזרח התיכון. התקיפות כוונו למטרות אסטרטגיות, כולל תשתיות חיוניות המשמשות את ארגון החות'ים.

בפעולה צבאית מתוכננת היטב, חיל האוויר הישראלי תקף תשתיות קריטיות ברצועת החוף המערבית ובעומק המדינה, כולל פגיעה בתחנת הכוח המרכזית היזאז, המהווה עורק חיוני לפעילות הצבאית של החות'ים. בנוסף, הותקפו תשתיות בנמלים אסטרטגיים ראס עיסא וחודיידה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר את עמדתה הנחושה של ישראל בהצהרה תקיפה: "כפי שהתחייבנו – החות׳ים משלמים, וימשיכו לשלם, מחיר כבד על התוקפנות שלהם נגדנו. תקפנו היום מטרות טרור של שלטון הטרור החות'י ברצועת החוף המערבית ובעומק תימן".

נתניהו הדגיש את הקשר בין החות'ים לאיראן: "החות'ים הם שלוחה של איראן והם משרתים את מטרות הטרור של הציר האיראני במזרח-התיכון. הם מהווים סכנה לישראל ולאזור כולו, כולל פגיעה בחופש השיט העולמי".

במהלך התקיפות, דווח על פגיעות מדויקות במטרות תת-קרקעיות באזור העיר עמראן, המדגישות את יכולת החדירה המודיעינית והמבצעית של ישראל. התקיפות בוצעו בהכוונה מדויקת של אגף המודיעין וחיל הים, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ומודיעין מדויק.

התגובה הישראלית מהווה מסר ברור לחות'ים ולפטרוניהם באיראן: ישראל מסוגלת להגיב במהירות ובעוצמה לכל איום, גם במרחק אלפי קילומטרים מגבולותיה. כפי שהדגיש ראש הממשלה: "לא נסבול פגיעה באזרחינו ובמדינתינו. נפעל בנחישות ובעוצמה נגד כל גורם שמאיים על מדינת ישראל – בכל מקום ובכל זמן שיידרש".

למרות שהתקיפות בוצעו במקביל לפעילות הקואליציה האמריקנית-בריטית באזור, בכיר אמריקני הבהיר כי מדובר בפעולות נפרדות, עם תיאום טקטי בלבד למניעת התנגשויות. עובדה זו מדגישה את העצמאות המבצעית של ישראל ואת יכולתה לפעול באופן עצמאי להגנת האינטרסים שלה.

התקיפות גרמו לנזק משמעותי לתשתיות החות'ים, כאשר הפגיעה בתחנת הכוח היזאז ובנמלים האסטרטגיים צפויה להשפיע באופן ניכר על יכולת הפעולה של הארגון. מקורות מודיעיניים מעריכים כי הפגיעה בתשתיות אלו תקשה משמעותית על המשך פעילות הטרור של החות'ים.

בחירת המטרות מעידה על תכנון אסטרטגי מדויק, המכוון לפגיעה ביכולות המבצעיות של החות'ים תוך צמצום הפגיעה באוכלוסייה האזרחית. הדיוק המבצעי והיכולת לפגוע במטרות אסטרטגיות מרוחקות מדגישים את העליונות הטכנולוגית והמבצעית של צה"ל.

צילומים: דובר צה"ל

הפוסט צה"ל משתיק את החות'ים בתימן; נתניהו: המחיר יכאב הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט ממשלת נתניהו בוגדת בעם – מיליונים לעזה כשישראל קורסת הופיע לראשונה ב-מעקב.