עימות פומבי חריג נרשם במליאת הכנסת בין חברת הכנסת מירב בן ארי לבין שרת התחבורה מירי רגב, במהלך דיון שבו נכחה השרה במליאה – נוכחות שתוארה על ידי בן ארי כנדירה. הדברים נאמרו מעל דוכן הכנסת, לעיני חברי הכנסת והציבור, והתפתחו לחילופי דברים קשים שעסקו בתפקוד משרד התחבורה, היעדרות השרה מהמליאה, ריבוי נסיעותיה לחו"ל והמצב הבטיחותי בכבישים.

בדבריה פתחה ח"כ בן ארי בהתייחסות לעצם הגעת השרה רגב למליאה, ואמרה: "הנוסעת המתמידה מירי רגב הגיעה היום למליאה. זה אירוע נדיר שמחייב את ההתייחסות שלי". בהמשך הוסיפה: "Welcome to Israel, תודה רבה שהגעת. לא תאמיני, אני פה שלוש שנים; לדעתי זו הפעם השנייה שאנו נפגשות".

בן ארי המשיכה בדברים ישירים כלפי השרה רגב, והבהירה כי אין בכוונתה לעסוק בהתבטאויות אישיות: "את יכולה לבזות אותי. את לא מעניינת אותי". לדבריה, מוקד הביקורת נוגע לתפקוד משרד התחבורה בתקופת כהונתה של רגב: "מה שכן מעניין אותי זה שבמשמרת שלך יש הכי הרבה הרוגים בתאונות דרכים. תראי מה קורה בפרויקטים שתקועים. תראי מה קורה בתחבורה הציבורית".

בהמשך נאומה העלתה בן ארי טענות בנוגע לניתוק, לדבריה, של השרה מהשימוש בתחבורה הציבורית: "אך תדעי: בחיים לא עלית על אוטובוס. ואם את עולה לרכבת, זה כשאת באה עם ביבי לעשות טיול ברכבת“. עוד התייחסה בן ארי לשורת נסיעות של השרה לחו"ל, ושאלה: "מה עשית במקסיקו, הונגריה ומרוקו? מה עשית בדובאי? מה עשית בארה"ב?".

בן ארי דרשה מהשרה רגב לתת דין וחשבון לציבור על פעילותה בשנים האחרונות: "תסבירי לציבור למה את לא עושה כלום שלוש שנים, חוץ מלבזבז את הכסף". בדבריה חתמה בפנייה ישירה לשרה בהקשר לנפגעי תאונות הדרכים: "תסתכלי למשפחות ההרוגים בתאונות דרכים בעיניים".

בהמשך לכך ציינה בן ארי כי מדובר, לדבריה, ב-15 נסיעות לחו"ל שבוצעו במהלך כהונת השרה, וטענה כי מדובר בנסיעות "בשביל הישגים מדומיינים". לדבריה, "יום אחד תתני דין וחשבון".

השרה מירי רגב השיבה לדברים מעל דוכן הכנסת, ובחרה להתמקד בהתנהלותה של ח"כ בן ארי ובאופי הביקורת שהופנתה כלפיה. מסרה רגב: "אובססיבית, מתעסקת בלק ג'ל שלי, בזה היא מתעסקת, אישה לאישה, בלק ג׳ל שלי".

גם חבר הכנסת נאור שירי מתח ביקורת חריפה על השרה רגב, באומרו: "את לא יכולה להאשים את הציבור בתאונות הדרכים, 459 הרוגים".

הדיון במליאה ננעל ללא התנצלות או חזרה מהדברים שנאמרו, והעימות עורר תגובות מיידיות הן בזירה הפוליטית והן ברשתות החברתיות, שם הופצו ציטוטים מדברי שתי חברות הכנסת.

צילומים מתוך דפי הפייסבוק הרשמיים של חבר הכנסת נאור שירי, של חברת הכנסת מירב בן ארי, וכן מערוץ הכנסת (ערוץ 99) – שימוש בהתאם להוראות סעיף 27 א' לחוק

הפוסט ח"כ ‎מירב בן ארי מאשימה את שרת התחבורה רגב בהפקרת חיי אדם הופיע לראשונה ב-מעקב.

Belavia אינה עוד חברת תעופה זרה החוזרת לשמי ישראל לאחר הפסקה טכנית. חידוש הקו ממינסק לתל אביב מעלה מחדש שאלות כבדות משקל הנוגעות לבטיחות, לריבונות אווירית, לאחריות מוסרית ולמימון עקיף של מלחמה פעילה. מדובר בחברה ממשלתית בבעלות מלאה של מדינת בלארוס, משטר הנתון לסנקציות בינלאומיות חמורות, ובעל ברית מרכזי של רוסיה מאז פתיחת המלחמה נגד אוקראינה. כל כרטיס טיסה שנרכש, כל דולר שמוזרם לקופתה של Belavia, אינו מסתיים בדלפק הצ'ק אין – אלא נכנס, במישרין או בעקיפין, למערכת מדינתית הפועלת בשיתוף פעולה הדוק עם הקרמלין.

Belavia פועלת תחת שליטה מלאה של השלטון הבלארוסי. אין מדובר בתאגיד עצמאי, אלא בזרוע תעופתית של מדינה המספקת לרוסיה גיבוי לוגיסטי, טריטוריאלי וכלכלי. בלארוס מאפשרת שימוש בשטחה לשיגור כוחות, מעבירה ציוד, משתתפת בייצור רכיבים לרחפנים ולמערכות צבאיות, ומחזיקה מפעלים הפועלים בפועל עבור המאמץ המלחמתי הרוסי.

לכך מצטרפת תלות כלכלית עמוקה: בלארוס חייבת לרוסיה חלק משמעותי מהחוב הציבורי החיצוני שלה, המוערך בכ-8.3 מיליארד דולר. שירות חוב זה מייצר זרימת כספים קבועה מהמדינה הבלארוסית לכיוון מוסקבה, גם אם אינה מוגדרת כתשלום צבאי ישיר. במציאות כזו, קשה לנתק בין פעילות אזרחית לכאורה של חברת תעופה לבין המערכת המדינתית והצבאית שבתוכה היא פועלת.

הטענה כי מדובר בטיסות "רגילות" מתעלמת מהתקדים החמור שבלארוס עצמה יצרה. במאי 2021 אילץ המשטר במינסק מטוס אזרחי של Ryanair לנחות בכפייה, תוך שימוש באיום ביטחוני כוזב, כדי לעצור נוסע פוליטי. האירוע זעזע את עולם התעופה והוגדר כמעשה חטיפה אווירית לכל דבר. בעקבותיו נסגרו שמי אירופה בפני Belavia, ונאסר עליה לפעול בנמלי תעופה רבים. מעבר לכך, בלארוס אף עצרה בעבר אדם אשר רק חלף מעל שטחה האווירי, מבלי שנחת במדינה ומבלי שטס בחברת Belavia – תקדים קיצוני המעיד על זלזול עמוק בנורמות תעופתיות בינלאומיות.

במציאות זו, הטענה שטיסות Belavia בטוחות מעוררת סימני שאלה חמורים. בלארוס ורוסיה מחזיקות בהסכמים ביטחוניים ותעופתיים המאפשרים שיתוף פעולה מלא במרחב האווירי. החשש המועלה הוא כי בעת טיסה עם חברה ממשלתית בלארוסית, שיקולים מדינתיים עלולים לגבור על שיקולים אזרחיים. עצירות כפויות, שיבושי טיסה או התערבות פוליטית אינם תרחיש תיאורטי בלבד, אלא אפשרות הנשענת על ניסיון עבר מוכח.

הפסקת פעילותה של Belavia בישראל בשנת 2022 לא נבעה מגחמה או מתקלה נקודתית. היא הייתה תוצאה ישירה של קריסה בינלאומית במעמד החברה. האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות נוספות סגרו את שמיהן ונמליהן בפני החברה, והטילו עליה סנקציות תעופתיות חריפות. במקביל, מגבלות אמריקאיות פגעו אנושות ביכולתה התפעולית. צי המטוסים של Belavia כלל מטוסי Boeing ומערכות הכפופות לרגולציה אמריקאית, והחברה התקשתה להשיג חלפים, תחזוקה ואישורים טכניים. ללא ביטוח תעופתי תקף וללא גישה לשרשרת האספקה הבינלאומית, הפעלת טיסות בינלאומיות הפכה לבלתי אפשרית.

במאי 2022 בוטלו הטיסות הישירות לישראל. על פי פרסומים באותה עת, הרשויות בישראל סירבו לאפשר מתן שירותים קרקעיים למטוסי החברה בנתב"ג, בין היתר בשל שיקולי רגולציה, ביטוח ובטיחות הקשורים לסנקציות ולמעמדה הבינלאומי הבעייתי של Belavia. ללא תדלוק, תחזוקה ושירותי קרקע, הקו קרס.

מה השתנה כעת?

במהלך שנת 2025 דווח על הקלות מסוימות בסנקציות האמריקאיות, לרבות הסרת Belavia מרשימות מגבילות מסוימות. צעדים אלו אפשרו חידוש חלקי של גישה לחלפים ולשירותי תחזוקה, ושיפרו את כשירות צי המטוסים. במקביל, ענף התעופה העולמי התאושש ממשברי הקורונה והמלחמה, וחברות רבות שבו בהדרגה לקווים שהוקפאו. בישראל נבחנה מחדש העמדה הרגולטורית, ובכפוף לאישורים מעודכנים, חודשו השירותים הקרקעיים בנתב"ג.

בתחילת ינואר 2026 הודיעה Belavia על חידוש הקו ממינסק לתל אביב, בשלב ראשון בשתי טיסות שבועיות בלבד. מחיר כרטיס טיסה מתל אביב למינסק עומד על כ-284.70 דולר אמריקאי, או כ-1,539.45 רובל בלארוסי. מאחורי המחיר הזה עומדת שאלה שאינה מופיעה בלוח ההמראות: למי בדיוק מוזרם הכסף, ומה משמעותו במציאות של מלחמה פעילה.

חידוש הקו של Belavia אינו צעד תעופתי ניטרלי. הוא מחזיר לשמי ישראל חברה ממשלתית של מדינה הנתונה לסנקציות, המזוהה עם אחד העימותים המדממים והקשים באירופה בעשורים האחרונים. עבור מבקרי המהלך, מדובר בנורמליזציה שקטה של פעילות כלכלית עם משטר המעורב במלחמה, גם אם בעקיפין. עבור אחרים, זו חלופה תעופתית נוספת. בין שתי העמדות הללו מרחף קו אחד ממינסק לתל אביב – קו שאינו נושא רק נוסעים, אלא גם מטען פוליטי, מוסרי וביטחוני כבד, כזה שקשה להתעלם ממנו.

בין השנים 2022-2025 נקטה בלארוס קו מדיני עקבי וברור בזירה הבינלאומית, הכולל תמיכה מוצהרת בהקמת מדינה פלסטינית ובהגברת מעמדה המדיני של פלסטין במוסדות הבינלאומיים. מדובר בתקופה שבה העמדה הבלארוסית קיבלה ביטוי פומבי בולט יותר, הן בהצהרות רשמיות והן בהתנהלות דיפלומטית בפועל.

בשנת 2022 המשיכה בלארוס להצביע בעד שורת החלטות באו"ם ובגופים בינלאומיים אחרים, העוסקות בזכויות הפלסטינים, בגינוי פעולות צבאיות בשטחים הפלסטיניים ובהדגשת הצורך בפתרון מדיני כולל. נציגי מינסק שבו והבהירו כי לשיטתם, פתרון הסכסוך מחייב הכרה מלאה בזכויות הפלסטינים ובהקמת מדינה עצמאית, בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי.

בשנת 2023 נרשמה החרפה בניסוחי ההצהרות הרשמיות. גורמים במשרד החוץ הבלארוסי הדגישו בפורומים בינלאומיים כי בלארוס תומכת בהקמת מדינה פלסטינית ריבונית, והביעו הסתייגות גלויה ממדיניות ישראל בשטחים. במקביל, נמשכה הפעילות הדיפלומטית הישירה בין מינסק לבין נציגי הרשות הפלסטינית, תוך שימור ערוצי קשר רשמיים ופעילים.

ההתפתחויות הביטחוניות במזרח התיכון בשנת 2024 הביאו להצהרות חריפות אף יותר מצד בלארוס. בכירים בממשל קראו להפסקת אש מיידית, הביעו תמיכה בעמדות פלסטיניות בזירה הבינלאומית והדגישו את התנגדותם לשימוש בכוח צבאי. בלארוס הציגה את עמדתה כחלק ממאבק רחב יותר נגד מדיניות חד־צדדית ונגד מה שהיא מגדירה כהפרת הדין הבינלאומי.

בשנת 2025 חזרו והודגשו המסרים הללו גם ברמה הנשיאותית. נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, הצהיר על רצונה של ארצו להעמיק את שיתוף הפעולה עם פלסטין בתחומים מדיניים והומניטריים, והבהיר כי בלארוס תמשיך לתמוך ביוזמות שמטרתן חיזוק מעמדה של פלסטין בזירה הבינלאומית, לרבות באו"ם.

במקביל, כלי תקשורת ממלכתיים בבלארוס אימצו קו ביקורתי חריף כלפי ישראל, לעיתים תוך שימוש בשפה תקיפה, אם כי לא כל פרסום כזה יוחס ישירות להצהרה ממשלתית רשמית. עם זאת, הקו המדיני של השלטון נותר עקבי וברור לאורך התקופה.

סיכומו של דבר, בשנים 2022-2025 פעלה בלארוס באופן שיטתי לחיזוק העמדה הפרו פלסטינית שלה בזירה הבינלאומית, באמצעות הצהרות, הצבעות ופעילות דיפלומטית מתמשכת, ללא סטייה מהקו המדיני שהציבה לעצמה בשנים האחרונות.

בלארוס מסרבת לגנות את חמאס מאז 7 באוקטובר

בעוד ישראל נשענת על חברות הברזל עם ארצות הברית ומדגישה את זכותה להגנה עצמית, מינסק מאשימה את וושינגטון בעידוד ישראל לשימוש בכוח וממשיכה להימנע מהגדרת חמאס כארגון טרור.

מאז מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר נמנעה בלארוס מגינוי הארגון על רצח אזרחים ישראלים, ולא הגדירה אותו כארגון טרור. במקביל, מינסק המשיכה בקו מדיני מתואם עם מוסקבה, שבמסגרתו נמתחה ביקורת פומבית על פעולת התגובה הצבאית של ישראל ברצועת עזה.

בכלי תקשורת בלארוסיים פורסמו בתקופה זו חומרים בעלי אופי תעמולתי, אשר שיקפו לעיתים הזדהות עם הצד הפלסטיני או ביקורת כלפי ישראל. עם זאת, אין בפרסומים אלה, כשלעצמם, כדי להעיד על קיומה של תמיכה רשמית של המדינה בארגון חמאס.

בחודש יוני 2024 הצהיר נציג רשמי של בלארוס כי ארצו דוגלת בדיאלוג מדיני ובהיצמדות להחלטות הקהילה הבינלאומית, והדגיש את הצורך בהפסקת סבלם של האזרחים ברצועת עזה. בדבריו נכללה ביקורת ישירה על מדיניותה של ישראל ועל פעולותיה הצבאיות, לצד הטלת אחריות על ארצות הברית, הנחשבת לבעלת ברית מרכזית של ישראל ולחברת ברזל שלה בזירה הבינלאומית.

לדבריו:
"מנקודת מבטנו, אחד המכשולים המרכזיים בדרך לשלום הוא העידוד הגלוי שמעניקות ארצות הברית לישראל להשתמש בכוח צבאי לשם השגת יעדיה".

בלארוס, חמאס ו-Belavia: מדיניות ללא הגדרת טרור

בלארוס אינה מגדירה את ארגון חמאס כארגון טרור, בניגוד לישראל, ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות מערביות נוספות. בהתאם למדיניות זו, מינסק מקיימת קו מדיני המזדהה עם העמדה הפלסטינית הכללית, תוך ביקורת חריפה ומתמשכת כלפי ישראל. מדובר בעמדה פוליטית מוצהרת, ולא בהכרזה רשמית של תמיכה ישירה בארגון חמאס, אך המשמעות המעשית של מדיניות זו רחבה.

על פי הדין הפנימי בבלארוס, חמאס אינו כלול ברשימת ארגוני הטרור המוכרים במדינה. בלארוס אינה מחויבת לרשימות הטרור של האיחוד האירופי או של ארצות הברית, ומפעילה מנגנון עצמאי להגדרת ארגונים כארגוני טרור. במסגרת רשימה זו, חמאס אינו מופיע. היעדר ההגדרה המשפטית מאפשר יחס סלחני יותר כלפי הארגון, לרבות קשרים פוליטיים עקיפים והיעדר חסימה חוקית לפעילות או לנוכחות של גורמים המזוהים עמו, כל עוד אינם מפרים חוקים מקומיים אחרים.

בהקשר זה יש לציין כי חברת התעופה Belavia, חברת התעופה הלאומית של בלארוס, מצויה בבעלות מלאה של המדינה. כיוון שמדובר בחברה אזרחית, וכיוון שבלארוס אינה רואה בחמאס ארגון טרור, אין מניעה עקרונית לכך שאנשי חמאס יטוסו בטיסות אזרחיות, בכפוף להחזקה בדרכונים תקפים ואשרות כניסה כנדרש למדינות היעד. מצב זה אינו ייחודי ל-Belavia, והוא רלוונטי גם לחברות תעופה אחרות הפועלות ממדינות שאינן מגדירות את חמאס כארגון טרור.

מדיניות זו משתלבת במערך היחסים האזורי והבינלאומי של בלארוס. מינסק מקיימת יחסים קרובים עם רוסיה ועם איראן – שתיהן מדינות המוכרות כתומכות בארגונים כגון חיזבאללה וחמאס. קשרים אלה מחזקים את מיקומה של בלארוס בציר מדיני המתנגד לעמדות המערביות כלפי ישראל וארגוני טרור פלסטיניים.

מן הבחינה העובדתית, ניתן לקבוע שלושה נתונים מרכזיים: בלארוס אינה מגדירה את חמאס כארגון טרור; בלארוס תומכת בעמדה הפלסטינית ומגנה את ישראל בזירה המדינית; ובלארוס מקיימת יחסים מדיניים עם מדינות התומכות בארגונים המוגדרים כארגוני טרור על ידי ישראל ומדינות המערב. נתונים אלו משרטטים תמונה ברורה של מדיניות חוץ שאינה מתיישבת עם הקונצנזוס המערבי, וממשיכה לעורר שאלות בזירה הבינלאומית.

מירי רגב ואישור חזרת Belavia לישראל  

על רקע זה, אחריותה הישירה של שרת התחבורה, מירי רגב, אינה יכולה להיוותר בשוליים, אלא ניצבת בלב הדיון הציבורי. מאז מתקפת ה-07 באוקטובר, שבה נרצחו ונחטפו אזרחים ישראלים בידי חמאס, נדרש קו מדיניות תקיף, עקבי ונטול פשרות בכל הנוגע למגעים עם משטרים וגופים שאינם מגדירים את חמאס כארגון טרור. מדובר במבחן ערכי וביטחוני כאחד, ולא בהחלטה טכנית בתחום התעופה.

חידוש פעילותה של חברת תעופה ממשלתית ממדינה המזוהה עם ציר עוין לישראל, ואשר מסרבת להכיר בחמאס כארגון טרור, מעלה סימני שאלה מהותיים באשר לשיקולי קבלת ההחלטות במשרד התחבורה. האם נשקלו המשמעויות המדיניות והסמליות של המהלך? האם הובאה בחשבון רגישות הציבור לאחר הטראומה הלאומית של ה־07 באוקטובר? או שמא ערכים, ביטחון וזיכרון הקורבנות נדחקו הצידה לטובת נרמול תעופתי שאינו תואם את המציאות הביטחונית והמדינית שבה מצויה ישראל כיום.

בלארוס מכירה במדינה פלסטינית ומציגה את ירושלים כבירתה

בלארוס הכריזה באופן חד צדדי על הכרה במדינה פלסטינית – ישות מדינית שאינה קיימת בפועל כמדינה ריבונית.

במקביל, במינסק נפתחה שגרירות פלסטינית רשמית. מתיעוד חזותי שפורסם מן המקום עולה כי הצד הפלסטיני מציג את ירושלים כעיר הבירה שלו, אף שירושלים היא בירתה של מדינת ישראל. בצילומים נראים נציגים בכירים של המשטר הבלארוסי מצטלמים לצד שילוט רשמי הנושא את הכיתוב "פלסטין – הבירה: ירושלים".

בצילום נראה יועץ שגרירות פלסטין, נביל בורצ'אלי (Nabil Bourchalli), לצד בכירים במשרדי ממשלת בלארוס, במהלך מפגש רשמי במינסק:

מדובר בצעד מדיני הנתפס כפגיעה חמורה בריבונותה של ישראל וכביטוי לזלזול עמוק כלפי המדינה והעם היהודי.

משרד החוץ של בלארוס מסר ל"מעקב":

חברת התעופה הלאומית Belavia שבה לפעול בקו ישראל-בלארוס. ביום 8 בינואר 2026 נחת בישראל הטיסה הראשונה מאז חידוש הפעילות. לדבריהם, חידוש הקו התאפשר הודות לשיתוף פעולה בין חברת Belavia, שגרירות בלארוס בישראל, משרד החוץ הבלארוסי וגורמים מקצועיים מקבילים בישראל.מהלך זה התאפשר בזכות עבודה משותפת של חברת Belavia, שגרירות בלארוס בישראל, משרד החוץ של בלארוס וגורמים מקצועיים רלוונטיים בישראל.

לשאלות נוספות שהועלו על ידי מערכת ״מעקב״, ובהן סוגיות הנוגעות לתמיכת בלארוס בחמאס, בעמדה הפלסטינית ולמעורבותה במלחמה נגד אוקראינה – בחר משרד החוץ הבלארוסי שלא להגיב

פניות הועברו לשרת התחבורה, ח״כ מירי רגב, ולדוברות משרד התחבורה; עד למועד פרסום שורות אלה טרם התקבלה תגובה.

נ.ב

סלחנו ושכחנו – וממשיכים לנהל קשרים עסקיים עם משטר אשר ירק בפניה של מדינת ישראל.

בהתקדמות "מרשימה", בקרוב יחודשו הטיסות לטורקיה וישראלים ישובו לטוס אליה באהבה, כאילו לא קרה דבר. די בהחלטת שרים בממשלה הנוכחית, ובראשם שרת התחבורה מירי רגב מהליכוד, כדי להשיב קווים אוויריים. ישראל, שוב, מדינת פראיירים?

---

צילום: Belavia | שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט Belavia חוזרת לישראל: חברת תעופה של משטר עוין התומך בחמאס   הופיע לראשונה ב-מעקב.

הבוקר נפל טיל ששוגר מתימן בשטח נמל התעופה בן גוריון, דבר שהוביל לביטולים של עשרות טיסות ולנזק כלכלי משמעותי למדינת ישראל. האירוע מדגיש את כישלון מערכת ההגנה של ישראל להתמודד עם איום החות'ים מתימן, זאת למרות הבטחות חוזרות ונשנות של הממשלה לטפל בסוגיה.

הנפילה בבן גוריון גרמה לשיבושים נרחבים בתנועת הטיסות הבינלאומית, כאשר עשרות טיסות בוטלו והמערכת הכלכלית של ישראל ספגה מכה קשה. העובדה שטיל מתימן, מדינה שסובלת ממחסור בסיסי במזון ובצרכים חיוניים, מצליח להגיע ולפגוע במרכז הכלכלי והתחבורתי החשוב ביותר של ישראל, מעוררת שאלות קשות לגבי יכולות ההגנה של המדינה.

בעוד המדינה מתמודדת עם האירוע הביטחוני החמור, חברי הכנסת עסוקים בדיונים על העלאת שכר לנבחרי ציבור ופיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. הפער בין העיסוק של המערכת הפוליטית לבין הצרכים הביטחוניים והכלכליים הדחופים של המדינה בולט במיוחד לאור האירועים הבטחוניים המתמשכים.

חברת הכנסת מרב מיכאלי התייחסה לפער הזה בחריפות ברשת החברתית X: "במה התעסקה מדינת ישראל הבוקר: עוד שני חללי צה״ל נהרגו בדרום רצועת עזה, שביתה במערכת החינוך, טיל חות״י שמתפוצץ בנמל התעופה בן גוריון ועשרות אלפי מילואימניקיות ומילואימניקים שנקראו לעוד ימי מילואים. במה התעסקה ממשלת ישראל הבוקר: פיצול תפקיד היועמ״שית והעלאת השכר לנבחרות ונבחרי הציבור. אין ספק שאיתם ננצח".

למעשה, התעופה הישראלית נפגעה פעמים רבות כתוצאה מאיומים מתימן, אך הממשלה נמנעת מפעולה מכרעת נגד החות'ים, תוך שהיא ממתינה לאישורים ותמיכה אמריקאית. התלות המוחלטת בארצות הברית בנושא זה מעוררת ספקות לגבי עצמאותה האסטרטגית של ישראל.

במקביל לאירוע הביטחוני, נותרה מערכת החינוך משותקת בשל משבר השכר של המורים. חברת הכנסת לימור סון הר מלך הביעה דאגה לגבי הקיצוצים בחינוך: "החינוך בישראל הוא לא המקום לקצץ בו. יש מספיק שומנים מיותרים, יש מספיק תקציבים מנופחים במקומות אחרים. אבל בחינוך? בזה אסור לגעת. ילדינו אינם צריכים לשלם את מחיר הקיצוצים". יש לציין שחברת הכנסת סון הר מלך לא התייחסה לעלייה בשכרה היא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התייחס להסכם שהושג עם ארגוני המורים: "אני שמח שיפה בן דוד ושר החינוך התעשתו, נכנסו למו״מ זריז כך שהקפאות השכר במגזר הציבורי יחולו בהסכמה גם על המורים. כפי שציינתי לאורך כל הדרך, ההורדה מהנטו היתה מיותרת וזו היתה עמדתנו לאורך כל המו״מ. טוב שההיגיון גבר".

בנוסף, סמוטריץ' התייחס לנושא השוואת השכר במגזר הציבורי: "תומכים בהשוואת שכר – כלפי מטה בלבד. הנחיתי לתמוך בהצעה אך ורק בתנאי אחד ברור: לא תהיה כל העלאת שכר – לא לראש הממשלה, לא לשרים, לא לחברי הכנסת ולא לאף בעל תפקיד ציבורי". עם זאת, סמוטריץ' לא התייחס כלל לאירוע הביטחוני החמור שהתרחש בבוקר.

חברת הכנסת טלי גוטליב בחרה להתייחס לפרסום דבר הנפילה: "מי התבוסתן שמאשר את פירסום הפגיעה בנתב״ג?? איזה נרטיב זה משרת חוץ מהחלשה ופגיעה בחוסנה של המדינה. לשם מה קיים הצנזור הצבאי בעל הסמכות הרלוונטית?".

ראוי לציין כי מחזה זה ממחיש את הפער המתרחב בין האתגרים הביטחוניים והכלכליים הניצבים בפני מדינת ישראל לבין סדר היום של הזירה הפוליטית. בשעה שטילים בליסטיים מתימן חודרים למרחב המרכז, לוחמים נופלים בקרבות ברצועת עזה, ועשרות אלפי אנשי מילואים מגויסים לשירות נוסף – בית המחוקקים שקוע בדיונים על תוספות שכר ורפורמות מבניות במערכת המשפט.

הכישלון המתמשך בהתמודדות עם האיום מתימן מעורר תהיות לגבי מדיניות הביטחון של ישראל, במיוחד לאור העובדה שמדינה ענייה כמו תימן מצליחה לייצר ולשגר טילים ארוכי טווח המאיימים על ישראל, בעוד שישראל עצמה אינה מפעילה יכולות דומות כלפי תימן.

התפתחויות היום ממחישות את הפער המתרחב בין סדרי העדיפויות השלטוניים לבין המציאות הקשה בה חיים האזרחים. בשעה שהציבור מתמודד עם איומים ביטחוניים בלתי פוסקים, משבר כלכלי מחריף ושיתוק במערכת החינוך, נציגיו הנבחרים מעדיפים לעסוק בשיפור תנאי העסקתם ורווחתם האישית.

הפוסט טיל מתימן פוגע בנתב"ג; חברי הכנסת עסוקים בהעלאת שכר לעצמם הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום שישי הקרוב, 25 באפריל, תיכנס לתוקף אחת הרפורמות השנויות במחלוקת ביותר של שרת התחבורה מירי רגב: העלאה גורפת של מחירי התחבורה הציבורית בישראל, שתגרום לנוסעים לשלם עד 33% יותר עבור כרטיסי נסיעה באוטובוסים וברכבות. המשמעות היא ברורה – פגיעה ישירה בכיס של אזרחי ישראל בעיצומו של משבר כלכלי חריף.

לפי נתוני משרד התחבורה, מחיר הנסיעה הבודדת באוטובוס יזנק משישה שקלים כיום לשמונה שקלים, עלייה של 33%, ותעריף הנסיעה הבודדת ברכבת כבדה יעלה מ-9.5 שקלים ל-11.5 שקלים, עלייה של 21%. גם המנויים הפופולריים ביותר יתייקרו משמעותית: מחיר "חופשי יומי" יעלה מ-19 שקל ל-23 שקל, ומחיר "חופשי חודשי" מ-267 שקל ל-323 שקל – עלייה של 21%.

העלייה הנוכחית מצטרפת לשורה של התייקרויות בתחום התחבורה הציבורית בשנה האחרונה. רק בפברואר האחרון עלה תעריף הנסיעה ברכבת הקלה בירושלים ובגוש דן משישה שקלים לשמונה שקלים לנסיעה בודדת, עלייה של 33%. בנוסף, ביוני אשתקד עלו תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית בשיעור של עד כ-10% ומחיר הנסיעה הבודדת באוטובוס קפץ מ-5.5 שקלים ל-6 שקלים.

מה שמעניין במיוחד הוא העיתוי של ההעלאה הנוכחית, שמגיעה בדיוק כשהציבור הישראלי מתמודד עם יוקר מחייה גואה, משבר דיור ללא פתרון, ועלייה במחירי המזון והחשמל. נראה כי ממשלת נתניהו וצוות השרים שלו, בהובלת רגב וסמוטריץ', בחרו להטיל מס נוסף דווקא על אלו שתלויים בתחבורה הציבורית – לרוב האוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינה.

מקור העלייה במחירים הוא עסקה פוליטית שנחתמה בסוף השנה שעברה בין שרת התחבורה מירי רגב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. במסגרת דיוני התקציב, רגב הצליחה למנוע קיצוץ רוחבי של כ-769 מיליון שקל בשנה שהיה אמור לרדת מתקציב משרדה בשלוש השנים הבאות, אך במקום זאת הסכימה להעלאת מחירים רוחבית שמגולגלת ישירות לכיסי האזרחים.

במשרד התחבורה מנסים למסגר את העלייה במחירים כחלק מ"התאמה לממוצע ה-OECD" וטוענים כי הדבר "יאפשר תקציב ייעודי למאמץ המלחמתי והגדלה משמעותית של תוספות השירות בתדירות ובקווים, ומתן הנחות משמעותיות לאוכלוסיות מגוונות ומוחלשות". אך הנתונים מעלים ספק לגבי טענות אלו.

כבר היום, שיעור הסבסוד של ממשלת ישראל את תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית הוא מהגבוהים בעולם, ועם כניסת הרפורמה החדשה לתוקף, שיעור הסבסוד יזנק ל-90%, לעומת שיעור ממוצע של כ-50% במדינות המערב. למרות זאת, שיעור השימוש בתחבורה הציבורית בישראל הוא מהנמוכים בעולם, עם כ-90% מהנסיעות המתבצעות ברכב פרטי.

מחקרים מראים כי בעוד שהמחיר אמנם מהווה שיקול מסוים בבחירה של אזרחים האם לנסוע בתחבורה ציבורית או לקחת את הרכב הפרטי, הוא הרבה פחות משמעותי מרכיבים אחרים כמו איכות, מהירות ותדירות השירות. במילים אחרות, במקום להשקיע את הכסף בשיפור איכות התחבורה הציבורית כדי להגדיל את מספר המשתמשים ולהקל על הגודש בכבישים, הממשלה בחרה להעלות מחירים ולממן הנחות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות – החלטה שנראית מונעת משיקולים פוליטיים יותר מאשר מדאגה אמיתית לשיפור מערכת התחבורה הציבורית.

לצד עליית המחירים, משרד התחבורה מדגיש את שורת ההנחות שתיכנס לתוקף במקביל במסגרת מה שהם מכנים "צדק תחבורתי". בין ההנחות המובטחות: 50% הנחה לתושבי הפריפריה החברתית (ישובים, רחובות ובניינים ספציפיים בדירוג חברתי-כלכלי 1-5 ורשויות מקומיות בפריפריה); 33% הנחה לצעירים בני 18 עד 26; פטור מתשלום לחיילים משוחררים למשך שנה לאחר השחרור והורדת גיל הפטור מתשלום מ-75 כיום ל-67.

לפי משרד התחבורה, משמעות הרחבת ההנחות היא שלמעלה מ-80% מהציבור יהיו זכאים להנחה או לפטור מתשלום בנסיעה בתחבורה ציבורית. אך יש כמה בעיות משמעותיות עם הצהרה זו. ראשית, ההנחות אינן אוטומטיות. על מנת לקבלן, על הנוסעים להטעין "פרופיל זכאות" באמצעות כרטיס הרב-קו או אפליקציית התשלום המועדפת עליהם – תהליך שרבים אינם מודעים אליו או מתקשים לבצע. למעשה, עד היום, מעט מאוד אנשים נרשמו בפועל להנחות, בעוד עליות המחירים היו כמובן גורפות ומיידיות והשפיעו על הכיס של כלל המשתמשים.

שנית, ההנחות תקפות רק בתשלום על מנוי נסיעה "חופשי-חודשי" ולא על נסיעה בודדת – שהוא עדיין כרטיס הנסיעה הנפוץ ביותר. כלומר, רוב הנוסעים המזדמנים שאינם משתמשים קבועים בתחבורה ציבורית ישלמו את המחיר המלא המוגדל. התוצאה היא שההנחות שמשרד התחבורה מתהדר בהן לא באמת מגיעות לרוב הציבור, ומשמשות בעיקר ככסות לעלייה הדרמטית במחירים שתשפיע על כולם. זו דוגמה נוספת לאופן שבו ממשלת נתניהו מנסה להציג "רפורמות" שבפועל פוגעות באזרחים, במיוחד באלו שידם אינה משגת.

העלייה במחירי התחבורה הציבורית לא תשפיע רק על האזרחים הפרטיים אלא גם על המגזר העסקי. לפי חברת "הופאון", המפעילה אחת מאפליקציות השימוש והתשלום בתחבורה ציבורית המובילות בארץ, עליית המחירים של תעריף "חופשי-חודשי" לאוטובוסים ממחיר של 236 שקל ל-315 שקל משמעותה זינוק של 33% בעלות ההוצאה למעסיק. בחברה שבה מועסקים 100 עובדים, העלות החודשית הנוספת למעסיק תהיה 7,900 שקל ולשנה כ-95 אלף שקל. בחברה של 500 עובדים ההתייקרות החודשית בעקבות מה שמכנים "המס החדש" תגיע ל-40 אלף שקל ובחישוב שנתי תעמוד על כ-480 אלף שקל.

על פי ההערכות, במשק הישראלי יש כיום כ-3.5 מיליון שכירים המועסקים בהיקף משרה מלא, כאשר רובם הגדול זכאים להחזר הוצאות נסיעה על פי חוק. משמעות עליית המחירים, שתעמוד על תוספת של כ-79 שקל עבור כל עובד, היא תוספת עלות כוללת של עשרות עד מאות מיליוני שקלים בחודש המושתים על המגזר העסקי – וזאת בתקופה שבה העסקים כבר מתמודדים עם אתגרים כלכליים רבים.

האבסורד במדיניות הממשלה הנוכחית הוא שבעוד שהיא מצהירה על מחויבותה לשיפור התחבורה הציבורית ולעידוד השימוש בה, בפועל היא נוקטת בצעדים שעלולים להרתיע אנשים מלהשתמש בה. הרי אם המטרה האמיתית היא להגדיל את מספר המשתמשים בתחבורה הציבורית ולהפחית את הגודש בכבישים, הגיוני יותר היה להשקיע בשיפור איכות השירות, הגדלת התדירות, והרחבת הקווים – במקום להעלות את המחירים בצורה כה דרמטית.

יתרה מכך, החלטת הממשלה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית מגיעה בזמן שבו רבים מהאזרחים כבר מתמודדים עם יוקר מחייה גבוה וקשיים כלכליים. זהו סימן נוסף לניתוק של ממשלת נתניהו מהמציאות היומיומית של אזרחי ישראל הממוצעים, ולנטייתה לקבל החלטות המיטיבות עם בעלי האינטרסים במקום עם הציבור הרחב.

בעוד שמשרד התחבורה מציג את הרפורמה כצעד לקראת "צדק תחבורתי", נראה כי בפועל מדובר בעוד מס עקיף שמוטל על האזרחים, ובמיוחד על אלו שתלויים בתחבורה הציבורית לצורך הגעה לעבודה, ללימודים, ולשירותים חיוניים. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו ממשלת נתניהו מעבירה את נטל המימון של מדיניותה לכתפי האזרחים, במקום למצוא פתרונות יצירתיים שלא יפגעו בכיס של הציבור.

עם כניסת העלייה במחירים לתוקף ביום שישי הקרוב, נותר לראות כיצד הציבור יגיב. האם אנשים ימשיכו להשתמש בתחבורה הציבורית למרות העלייה במחירים? האם רבים יירשמו להנחות המובטחות? והאם ההכנסות הנוספות ממחירי הכרטיסים המוגדלים אכן יושקעו בשיפור השירות, או שמא יופנו למטרות אחרות? מה שברור הוא שהעלייה במחירי התחבורה הציבורית היא חלק ממגמה רחבה יותר של העברת נטל המימון מהממשלה לאזרחים, ושל קבלת החלטות קצרות טווח במקום תכנון ארוך טווח שיביא להקלה אמיתית עבור משתמשי התחבורה הציבורית.

בעוד ששרת התחבורה מירי רגב וממשלת נתניהו מציגות את הרפורמה כצעד חיובי, עבור רבים מאזרחי ישראל מדובר בעוד "מתנה" יקרה מדי שהם פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם בתקופה זו של אי-ודאות כלכלית. האם זהו באמת ה"צדק התחבורתי" שהובטח לאזרחי ישראל? התשובה, כך נראה, תלויה בהרבה מאוד בכיס ממנו אתם משלמים את מחיר הכרטיס.

נ.ב

שוב נופל על כתפי הציבור הנטל לשאת בעלויות המשבר הכלכלי הפוקד את ישראל ולכסות את הגירעון התקציבי. על פי השמועות, בשנת 2025 צפויה התייקרות במחירי מוצרי החלב, הבשר, הביטוחים והמיסים, וכן במחירי הדלק.

הצילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של השרה מירי רגב, בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט מחטף המחירים: הממשלה מייקרת את התחבורה הציבורית הופיע לראשונה ב-מעקב.

"ממשלת מימון החמאס רודפת את ראש השב"כ": מיכאלי בהתקפה חסרת תקדים על נתניהו ומאשימה בהקרבת החטופים וקריסה כלכלית

ח"כ מרב מיכאלי פרסמה ברשת החברתית X סדרת האשמות חמורות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו, תוך שהיא מכנה אותה "ממשלת מימון החמאס" ומאשימה את נתניהו בהקרבת החטופים ובסיכון קיומה של מדינת ישראל.

"בזמן שממשלת מימון החמאס רודפת את ראש השב"כ בניסיון לפרק את מוסדותיה הממלכתיים של מדינת ישראל הדמוקרטית, המדיניות הכלכלית הכושלת של בדוקאי השב״כ ממשיכה לקרוס. בעזרת השם לא הספיק לנו, ומדד המחירים לצרכן מזנק ב-0.5%. האינפלציה מגיעה ל-3.3%", כתבה מיכאלי בפוסט הראשון.

בהתייחסותה למצב הכלכלי המדרדר הצביעה מיכאלי על עליית מחירי הדיור ב-7.5% בשנה האחרונה והזכירה את מה שהיא מכנה "הצגות" של נתניהו בסניף רמי לוי בהן הבטיח לטפל ביוקר המחיה ובמשבר הדיור.

בפוסט השני, חריף אף יותר, טענה מיכאלי כי נתניהו ביטל דיון ביטחוני מצומצם על הלחימה בעזה רק בגלל שראש השב"כ רונן בר אמור היה להשתתף בו. "פעם הבאה שנתניהו אומר לכם שהוא ׳עושה הכל כדי להחזיר את החטופות והחטופים׳, זכרו שהוא ביטל דיון ביטחוני מצומצם על הלחימה בעזה רק כי ראש השב"כ רונן בר, מי שבאמת עובד על להחזיר אותם משתתף בו. מי שבאמת פועל למען ביטחון ישראל", כתבה.

האשמותיה של מיכאלי לא הסתפקו בכך. היא המשיכה וכינתה את נתניהו "שר שהיה בדוקאי שב״כ" וטענה כי הוא "מסכל דיון ביטחוני בגלל שראש השב״כ לא בא לו טוב". במשפט המסכם של הפוסט כתבה מיכאלי: "בפעם המאה אלף- נתניהו מסכן את ביטחון ישראל ואת עצם קיומה, ומקריב את החטופים".

האשמות מיכאלי בדבר "ממשלת מימון החמאס" מהוות האשמה חמורה במיוחד כלפי ממשלת ישראל והעומד בראשה, בתקופה רגישה ומורכבת מבחינה ביטחונית. בפוסט שפרסמה טענה מיכאלי כי הממשלה "רודפת" את ראש השב"כ במטרה לפרק את המוסדות הממלכתיים של המדינה הדמוקרטית, האשמה שמהדהדת בקרב מתנגדי הממשלה.

ההתייחסות החריפה של מיכאלי למירי רגב הגיעה בשורות הסיום של הפוסט הראשון, שם כתבה באופן פרובוקטיבי: "אבנים יכולות להרוג, נתניהו. תשאל את מירי רגב". אמירה זו עשויה להתפרש כרמז למעורבותה של רגב באירועים קודמים הקשורים להפגנות אלימות.

השימוש במונח "בדוקאי השב"כ" – כינוי שנתניהו עצמו השתמש בו בעבר בהתייחסו לעצמו – מהווה עקיצה נוספת בסדרת ההאשמות של מיכאלי, כשהיא רומזת על פער בין התדמית הביטחונית שנתניהו מבקש לשדר לבין האופן בו הוא מתייחס בפועל לגורמי הביטחון, לפי טענתה.

הפרסומים הבוטים של מיכאלי מהווים אחת המתקפות החריפות ביותר שנראו לאחרונה נגד ראש הממשלה, וזאת בפלטפורמה פומבית כמו רשת X. הם עוררו תגובות מעורבות, כאשר גורמים מסוימים טענו כי "אבסורד שהיא לא מנסה לשמור על רמה גבוהה ומפרסמת פוסטים פוגעניים".

האשמות אלו של מיכאלי מגיעות על רקע התגברות המתיחות בין הדרג המדיני לבין ראשי מערכת הביטחון, וכן על רקע אינדיקטורים כלכליים מדאיגים שלטענתה משקפים את כישלון מדיניות הממשלה. המספרים שמציגה מיכאלי – עליית מדד המחירים לצרכן ב־0.5%, אינפלציה של 3.3% ועליית מחירי הדיור ב־7.5% – מתייחסים לנתונים כלכליים שמציגים את המצב העכשווי של המשק הישראלי תחת הנהגת הממשלה הנוכחית.

בשלב זה לא התקבלו תגובות רשמיות מלשכת ראש הממשלה או ממשרדי ממשלה אחרים להאשמות החריפות של ח"כ מיכאלי, אך ניתן להעריך כי הן יעוררו הדים משמעותיים במערכת הפוליטית בימים הקרובים.

צילום: ח"כ מרב מיכאלי, מאתר הכנסת, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכות יוצרים

הפוסט ח"כ מרב מיכאלי תוקפת את נתניהו וממשלת מימון החמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעוד שישראל מתמודדת עם מלחמה, משבר תחבורתי ואתגרים כלכליים, שרת התחבורה מירי רגב ביקרה בתשע מדינות מאז מאי 2023, בעלות כוללת של כמעט 4 מיליון שקלים – סכום שהיה יכול לשמש לשיפור תשתיות תחבורה או לסיוע לאזרחים במצוקה.

מבדיקה מעמיקה של נתוני נסיעותיה של רגב עולה תבנית מטרידה: ב-8 מתוך 9 נסיעותיה לחו"ל, השרה בחרה להאריך את שהותה עד לסוף השבוע, גם לאחר תום הביקורים הרשמיים. תופעה זו, שזכתה לכינוי "מירי רגב טורס" בתקשורת, מעלה שאלות לגבי הנחיצות והיעילות של הנסיעות הללו, במיוחד בעת משבר לאומי.

מנתונים שנמסרו לתנועה לחופש המידע עולה כי מאז פרוץ המלחמה ועד אוקטובר 2024, רגב בילתה בחו"ל כ-40 ימים. היא ביקרה בשבע מדינות, נטלה עימה 19 יועצים, בהם היועצת האישית והדובר שלה, בעלות שהסתכמה במיליון שקל – וזאת ללא הוצאות האבטחה הנלוות.

בחודש שעבר, בעת ביקורה במרוקו, התרחשו פיצוצים בשלושה אוטובוסים בבת ים. למרות האירוע החמור בתחום אחריותה, רגב בחרה שלא לקצר את ביקורה ולחזור לישראל, אלא נשארה במרוקו עד למוצאי שבת. מלשכתה נמסר כי "מיד עם היוודע דבר הפיגועים, רגב קיימה הערכות מצב מול הגורמים הרלבנטיים במשרד התחבורה והנחתה על צעדים מיידיים להגברת האבטחה בתחבורה הציבורית".

לנסיעה זו למרוקו התלוו, בין היתר, מנכ"ל המשרד משה בן זקן, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מנהל הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, מנהל אגף חירום וסייבר, היועצת רעות גוטה, הדובר דודו סאסי, רמ"ט המנכ"ל ומנהלת האגף ליחסים בינלאומיים. מלשכתה של רגב לא נמסרו פרטים על עלות הנסיעה האחרונה.

לא היה זה ביקורה הראשון של רגב במרוקו. היא כבר ביקרה במדינה במאי 2023, אז הסתכמה העלות הכוללת של הביקור ב-445 אלף שקל. מתוך סכום זה, העלות למשרד התחבורה הייתה 377 אלף שקל – הוצאות נסיעתה של רגב היו 154 אלף שקל (טיסות, לינה ושהייה) ועלות אבטחתה 223 אלף שקל.

נסיעתה של רגב למרוקו כללה פגישות עם שרים מקומיים, סיור בנמל טנג'יר, ביקור בבתי עלמין ובמוקדים של הקהילה היהודית במדינה, וכן נסיעה ברכבת המהירה שהושקה במדינה בשנת 2018 ומגיעה למהירות של 323 קמ"ש.

פירוט הוצאות נסיעותיה של רגב מגלה תמונה מטרידה: ביקורה באזרבייג'ן עלה 1.5 מיליון שקלים; ביקורה במרוקו – 445 אלף שקלים; נסיעתה לסרי לנקה – 244 אלף שקלים; נסיעתה להודו ותאילנד – 243 אלף שקלים; ביקורה בצרפת – 282 אלף שקלים; נסיעתה למקסיקו – 174 אלף שקלים; ביקורה בגאורגיה – 200 אלף שקלים; וביקורה בהונגריה – 87 אלף שקלים. בסך הכל, העלות המצטברת של נסיעות אלה מגיעה ל-3,175,000 שקלים חדשים, וזאת ללא עלויות האבטחה הנלוות (כאשר נכליל בחישוב אבטחה זו מגיע לכמעט 4 מיליון) – וזהו סכום שאינו כולל טיסה ו"הוצאות אירוח וייצוג" במרוקו של שנת 2025.

מנכ"ל התנועה לחופש המידע, עו"ד הידי נגב, מתריע: "ממעקב אחר טיסותיה של רגב ניתן להבחין פעם אחר פעם כיצד סוף השבוע משתלב בביקור. הנושא מחייב פיקוח ובחינה מיידית של מבקר המדינה. עצוב שגם בעיצומה של מלחמה וגם כשיש צורך חיוני בקבלת החלטות במערך ההיסעים הציבורי, שרת התחבורה שוהה בחו"ל" (ציטוט אשר נשאב ממערכת 'כלכליסט').

נראה כי רגב אינה השרה היחידה הנוהגת כך. היא הולכת בעקבותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנוהג לצרף את ימי שישי ושבת לנסיעותיו, בעיקר בביקוריו בארה"ב. ראש הממשלה והשרים נמנעים בדרך כלל מלטוס בשבת, בעיקר מטעמי התחשבות בחברי הכנסת החרדים השותפים בקואליציה. נוהג זה גורם לכך שפעמים רבות נקבעות פגישות, לא כולן דחופות, ביום שישי, כך שלאחריהן נמנע מהשרים לטוס חזרה לארץ. התוצאה היא הארכת השהייה עד מוצאי שבת או יום ראשון, המשמעות היא תוספת עלות משמעותית לנסיעות. על פי רוב, סדר היום בשבת דליל וכולל בעיקר מפגשים עם נציגי קהילות יהודיות.

בתגובה לממצאים אלה, מלשכת רגב נמסר: "כל הנסיעות קיבלו את אישור הגורמים הרלבנטיים וכללו עשרות פגישות עבודה סביב השעון, שנועדו להתמודד עם שורת אתגרים שיצרה המלחמה ולשם קידום אינטרסים של ישראל בתחומי התחבורה, הנמלים, התעופה, המאבק בתאונות הדרכים וחיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות. בכל נסיעה התקיימו פגישות רבות שלא איפשרו חזרה לפני כניסת שבת. השרה מקיימת פגישות בכל ימות השבוע, כולל בימי שישי ובמוצ"ש" (מערכתנו לא הצליחה לקבל תגובה (לא זכינו), בעוד מערכת "כלכליסט" כן הצליחה לקבל).

בעידן הדיגיטלי, רבות מפגישות אלה היו יכולות להתקיים באמצעות שיחות וידאו, או להיות מטופלות על ידי נציגים בשגרירויות ישראל במדינות השונות, ללא צורך בנסיעות יקרות. בתקופה של משבר כלכלי גובר ועליה בשיעורי העוני, רבים תוהים האם השקעה של כמעט 4 מיליון שקלים בנסיעות לחו"ל הייתה מוצדקת.

בסכום העולה על ארבעה מיליון שקלים יכולנו לסלול דרכים, להשקיע בתשתיות תחבורה ולסייע לנזקקים. בעוד שתחולת העוני מתרחבת ורבים מתקשים להשיג את צורכיהם הבסיסיים, ובכללם מזון, המדינה הוציאה סכום עצום על מסעות אשר ניתן היה לצמצמם או למנעם כליל.

שאלות רבות נותרו פתוחות: האם נסיעות אלה הניבו תוצאות ממשיות עבור אזרחי ישראל? האם הביאו לחתימה על חוזים משמעותיים או שיפורים מוחשיים במערכת התחבורה? ומדוע כמעט כל נסיעה חייבה הארכת שהות עד לסוף השבוע?

בעת שמשרד התחבורה ניצב בפני אתגרים כבדי משקל, ובכללם שיפור מערך התחבורה הציבורית, התמודדות עם עומסי תנועה ותאונות דרכים, וקידום מיזמים תחבורתיים חיוניים, עולה תהייה האם שהייתה הממושכת של השרה מעבר לים אכן משרתת את טובת אזרחי ישראל, או שמא המחיר הציבורי של מסעות "מירי רגב טורס" גבוה מנשוא.

צילום מתוך דף הפייסבוק של מירי רגב

הפוסט "תיירת בתפקיד שרה": כ-4 מיליון ש"ח לטיולי מירי רגב הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל פיגועים מתגבר משתק את מרכז הארץ כאשר מחבלים חמושים מסתובבים בחופשיות ברחובות הערים, מציבים מטענים ומתכננים פיגועים נוספים ללא מפריע. ישראל כ"ץ, שר הביטחון, נכשל בהגנה על העורף האזרחי בעוד המחבלים נהנים ממודיעין מדויק ויכולת תנועה כמעט בלתי מוגבלת.

האירוע החמור שהתרחש אתמול (20.02.2025) בגוש דן חשף את עומק ההפקרות הביטחונית: ארבעה מטעני חבלה במשקל של כ-5 ק"ג כל אחד הוטמנו באוטובוסים במוקדים שונים. שלושה מטענים התפוצצו – שניים בחניון ליד אצטדיון בת ים והקאנטרי, ואחד ברחוב העמל בבת ים. המטען הרביעי, שהתגלה בסמוך לבית החולים וולפסון בחולון, נוטרל בידי כוחות הביטחון שהגיעו באיחור משמעותי לזירה.

בתחילת שנות ה-2000, בין השנים 2002-2008, פעל בישראל מערך אבטחה מקיף בתחבורה הציבורית. אנשי ביטחון הוצבו דרך קבע בתחנות האוטובוס, נסעו באוטובוסים, ביצעו בדיקות של חשודים וערכו סריקות שוטפות. מערך זה סיפק הגנה אפקטיבית לאזרחים והרתיע מפגעים. כיום, תחת ממשלת נתניהו וכ"ץ, המצב הפוך לחלוטין – התחבורה הציבורית הפכה ליעד קל למחבלים.

גדוד טול כרם של הזרוע הצבאית של חמאס רמז לאחריותו לניסיון הפיגוע המשולב בגוש דן ופרסם הודעה מאיימת: "נקמת הקדושים לא תישכח". על המטענים עצמם נכתב בערבית "נקמה מטול כרם" – עדות נוספת לביטחון העצמי הגובר של ארגוני הטרור.

בזמן שהאזרחים מופקרים לגורלם, שרת התחבורה מירי רגב שהתה במרוקו בביקורה התשיעי מאז תחילת כהונתה והשישי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". רק לאחר הפיגוע הורתה על עצירת ובדיקת "כלל האוטובוסים, הרכבות של רכבת ישראל והרכבות הקלות" – צעד מאוחר ומיותר שמשקף את חוסר המוכנות המערכתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הסתפק בקיום הערכת מצב שגרתית וקבלת עדכונים ממזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן. גורם בלשכתו מסר הצהרה ריקה מתוכן לפיה הוא "רואה בחומרה רבה את אירוע הנחת המטענים וינחה לפעולה תקיפה נגד גורמי הטרור ביו"ש".

שר הביטחון ישראל כ"ץ, שכשל במניעת הפיגוע מלכתחילה, הודיע בתגובה על הנחייה "להגביר את עוצמת הפעילות נגד מחנות הפליטים ביו"ש". הוא הוסיף איומים חלולים: "נרדוף את המחבלים עד חורמה ונהרוס את תשתיות הטרור במחנות המשמשים כמוצב קדמי של ציר הרשע האיראני", ו"תושבים שיתנו חסות ומחסה לטרור ישלמו מחיר כבד".

הכישלון בולט במיוחד על רקע סיומו הקרב של מבצע "חומת ברזל" של צה"ל במחנות הפליטים ביהודה ושומרון. המבצע, שהוצג כהצלחה בפירוק מסגרות הטרור המקומיות, לא מנע את יכולתם של המחבלים להוציא לפועל פיגוע מורכב בלב גוש דן.

צה"ל מצידו חסם כניסות ליהודה ושומרון באזורים מסוימים, והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי הנחה לסייע למשטרה ולחזק את הפעילות במרחב התפר. אולם בשטח, המחבלים ממשיכים לנוע בחופשיות ולתכנן פיגועים נוספים.

ברכבת הקלה בגוש דן דיווחו על סריקות ביטחוניות בכל הרכבות בקו האדום, אך גם זה צעד מאוחר שמגיע רק לאחר שהמחבלים הוכיחו את יכולתם לפגוע במערכת התחבורה הציבורית.

הכישלון הביטחוני המתמשך במרכז הארץ מחייב החזרה מיידית של מערך האבטחה המקיף שפעל בתחילת שנות ה-2000. הפקרת חיי האזרחים והיעדר אמצעי הגנה בסיסיים בתחבורה הציבורית מהווים עדות מרשיעה לכישלון המערכתי של ממשלת נתניהו וכ"ץ בהגנה על העורף.

הביטחון מופקר: תקציבים לעמותות פיקטיביות

מי נושא באחריות להפקרת הביטחון בתחנות האוטובוס? בראשית העשור שלאחר שנת 2008, קיבלו מקבלי ההחלטות במדינה החלטה שגויה בדבר צמצום מערך האבטחה בתחבורה הציבורית.

בעוד המדינה מפזרת משאבים ציבוריים ביד רחבה לעמותות שונות, לרבות כאלו המתיימרות לנהל מיזמי תרבות בדירות פרטיות (קרא תחקיר לדוגמה על העמותה, למשל – לחץ כאן), נעדר פיקוח הולם על השימוש בכספי הציבור. מדובר בסכומי עתק של מיליוני שקלים המוזרמים למגוון רחב של ארגונים ועמותות, כאשר הדיווח לרשם העמותות מתמצה בהצגת קבלות בלבד.

במקום להדק את הפיקוח על כספי הציבור ולחסום את זרימת הכספים לעמותות פיקטיביות או בעייתיות, המדינה מתעלמת מכך שכשליש מהעמותות המתוקצבות מתנהלות באופן בלתי תקין, תוך ביצוע מעשי הונאה ותרמית שיטתיים.

בתיעוד שערכנו של למעלה מעשרים עמותות בתחומים מגוונים (סיוע לילדים, דת, תרבות ועוד), התגלה כי המדינה מזרימה כספי ציבור ללא פיקוח מינימלי. האין זה ראוי להקים גוף רגולטורי בעל סמכויות אכיפה, אשר יסייע לרשם העמותות ויוסמך להגיש כתבי אישום בגין זלזול והתרשלות בניהול כספי ציבור? האין זה נכון להפנות את אותם מיליארדי שקלים לטובת ביטחון האזרחים והגנתם?

צילום אוטובוס – דוברות כבאות והצלה לישראל. צילום מחבל – מצלמות אבטחה. מחבל, על פי סעיף 27א'

הפוסט מי הפקיר את הביטחון בתחנות האוטובוס? הופיע לראשונה ב-מעקב.

צה"ל ביצע תקיפה אווירית נרחבת בתימן בהכוונת אגף המודיעין, במסגרת מבצע שאושר על ידי הדרג המדיני והצבאי הבכיר. התקיפה כוונה נגד תשתיות המשמשות את ארגון החות'ים, שביצע בחודשים האחרונים שיגורים חוזרים של כלי טיס בלתי מאוישים וטילים לעבר ישראל.

מטוסי חיל האוויר תקפו מספר יעדים אסטרטגיים ברחבי תימן, בהם:

שדה התעופה הבינלאומי בצנעא – המשמש כשער כניסה מרכזי לאמצעי לחימה ובכירים איראנים. על פי דיווחים מקומיים, נגרם הרס נרחב לטרמינל ולמסלול הנחיתה, והתלקחה אש במקום. ישנם דיווחים רבים על השבתת שדה התעופה באמצעות הרס מגדל הפיקוח.

תחנות הכוח אל-עזיז וראס קנטיב – תשתיות חשמל מרכזיות. לפי "המקור אונליין", זוהי התקיפה השנייה על תחנת החשמל חזיז בימים האחרונים. המקורות המקומיים ציינו כי לא נשמעו רעשי מטוסים לפני התקיפות.

נמלי חודיידה, א-סליף וראס קנטיב – המשמשים להברחת אמצעי לחימה לאורך רצועת החוף המערבית. רדיו צה"ל אישר את התקיפות בנמל חודיידה ובמתקני דלק באזור.

על פי הודעת צה"ל, התקיפות ממחישות את השימוש שעושה ארגון החות'ים בתשתיות אזרחיות לצרכים צבאיים. הארגון מוגדר כשלוחה מרכזית של איראן באזור, ופועל לערעור היציבות האזורית ושיבוש הסחר הימי העולמי.

התקשורת המזוהה עם החות'ים טרם הגיבה לתקיפות באופן רשמי, בעוד שמנהיג הארגון, עבד אלמלכ אלחות'י, הצהיר בנאומו השבועי על המשך פעילות הארגון "למען תמיכה בעזה ובפלסטין".

שרת התחבורה מירי רגב התייחסה לתקיפה בפרסום תמונה של הפיצוצים בתימן, וכתבה: "מה שהחות'ים לא הבינו בכוח, הם יבינו בעוד יותר כוח".

התקיפה בתימן מהווה הסלמה משמעותית בעימות המתמשך בין ישראל לציר ההתנגדות האיראני. זוהי הפעם הראשונה שצה"ל מבצע פעולה צבאית ישירה בשטח תימן, במרחק של מאות קילומטרים מגבולות ישראל.

הפעולה הצבאית התבצעה על רקע התגברות המתיחות באזור המפרץ והים האדום, כאשר החות'ים מאיימים על נתיבי הסחר הימיים העולמיים ומבצעים תקיפות על כלי שיט הקשורים לישראל. פעילות זו הובילה חברות ספנות בינלאומיות להסיט את נתיבי השיט שלהן ולהימנע ממעבר באזור.

על פי דיווחים מקומיים בתימן, ישנן ידיעות על נפגעים בקרב האוכלוסייה האזרחית, אך טרם פורסמו נתונים מדויקים.

צה"ל מדגיש כי ימשיך לפעול נגד כל איום על ביטחון ישראל, ללא תלות במרחק הגיאוגרפי. המבצע מדגיש את יכולות התקיפה המתקדמות של חיל האוויר הישראלי ואת נכונות ישראל להרחיב את זירת הפעולה שלה מעבר לגבולותיה המיידיים.

צילום: התקיפה בתימן (צילום: רשתות ערביות)

הפוסט צה"ל תוקף בתימן: מבצע נרחב נגד יעדי החות'ים הופיע לראשונה ב-מעקב.

מתיחות חריפה התפתחה אמש (רביעי) בין הדרג המדיני לצבאי, לאחר שדובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, מתח ביקורת פומבית על "חוק פלדשטיין" המקודם בכנסת. בתגובה לשאלת חדשות 12, הגרי הגדיר את החוק כ"מסוכן לצה"ל" – התבטאות שעוררה גל תגובות נזעמות מצד בכירי הקואליציה.

החוק, שזכה לכינוי "חוק פלדשטיין", מבקש להעניק חסינות פלילית למי שיעביר מסמכים מסווגים ישירות לראש הממשלה. המשמעות המעשית של החוק, לפי מבקריו, היא שכל גורם יוכל להעביר מידע מסווג באופן ישיר לראש הממשלה, תוך עקיפת שרשרת הפיקוד הצבאית והביטחונית.

תגובות חריפות מהקואליציה

חברת הכנסת טלי גוטליב (הליכוד) הובילה את גל הביקורת נגד דובר צה"ל: "מי אתה דו"צ הגרי שמעז להעביר ביקורת על חוק של הכנסת?" כתבה גוטליב, והוסיפה כי לדעתה דווקא התבטאויותיו של הגרי הן המסכנות את חיילי צה"ל. היא האשימה את צמרת הצבא ב"מידור ראש הממשלה" והגדירה את התנהלות המטכ"ל כ"התנשאות מעל הדרג המדיני".

שרת התחבורה מירי רגב הצטרפה לביקורת וטענה כי אמירתו של דובר צה"ל מצטרפת למגמה מדאיגה של התבטאויות קצינים בכירים נגד הדרג המדיני. "זוהי מציאות בלתי אפשרית במדינה דמוקרטית," כתבה רגב, "הגיע הזמן שגורמי הביטחון וקציני צה"ל יבינו את מקומם ויפעלו בהתאם".

חברת הכנסת מירי רגב הגיבה בחריפות: "לצערי אמירתו של דובר צה״ל מתווספת לאמירותיהם של קצינים בכירים בצה״ל כנגד הדרג המדיני. זוהי מציאות בלתי אפשרית במדינה דמוקרטית. הגיע הזמן שגורמי הביטחון וקציני צה״ל יבינו את מקומם ויפעלו בהתאם. הדרג המדיני הוא המוביל והקובע. טוב עשה הרמטכ״ל שנזף בדובר צה״ל והבהיר את הגבולות המאוד ברורים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. ככל שמישהו מבקש להשפיע על הליכי חקיקה או מדיניות לאומית, מוטב שיפשוט את מדיו, יתמודד על אמון הציבור ויכנס לכנסת ישראל – בדיוק כפי שמקובל בכל מדינה דמוקרטית".

קולות מהתקשורת

רביב דרוקר מערוץ 13 פרסם תגובה חריפה: "אחרי ש'טיפלו' בשב"כ, בצה"ל, בסיירת מטכ"ל, ביועהמ"שית, בביהמ"ש העליון ובכול דבר טוב שקיים במדינה, הגיע תורו של דובר צה"ל. חבורה של שרלטנים שהפרו כל נורמה וכל חוק, ריסקו כל מנהג וכל כלל, מלמדים את אחד האנשים שמתפקדים הכי טוב במלחמה הזאת, על דרך ארץ ודמוקרטיה. צריך לקוות שהגרי לא יירתע ושהרמטכ"ל ייתן גיבוי".

כלי תקשורת נוספים הדגישו את המתח המתמשך בין הדרג המדיני לצבאי על רקע המלחמה, והצביעו על החשש מפני פגיעה בשרשרת הפיקוד הצבאית ובמערכת הביטחון.

הוויכוח סביב "חוק פלדשטיין" משקף מחלוקת עמוקה יותר לגבי מערכת היחסים הראויה בין הדרג המדיני לצבאי בישראל, ומעלה שאלות לגבי גבולות חופש הביטוי של קצינים בכירים בנושאים פוליטיים.

החוק עדיין נמצא בשלבי חקיקה בכנסת, כאשר התומכים בו טוענים כי הוא נחוץ לשיפור זרימת המידע לראש הממשלה, בעוד המתנגדים מזהירים מפני פגיעה אפשרית במערכת הביטחון ובשרשרת הפיקוד.

צילום: דובר צה"ל

הפוסט "דע את מקומך": הסערה סביב דובר צה״ל הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

בעוד שרת התחבורה מירי רגב מנסה להרגיע את הרוחות ומבטיחה חזרה לשגרה בתעופה הבינלאומית, נראה כי המציאות טופחת על פניה. חברת התעופה ההונגרית Wizz Air, אחת מענקיות הלואו-קוסט באירופה, הודיעה על הארכת השעיית טיסותיה לישראל עד ה-14 בינואר 2025. החלטה דרמטית זו מטילה צל כבד על עתיד התעופה הישראלית ומעלה שאלות קשות לגבי אמינות ההבטחות הממשלתיות.

למרות מאמציה של שרת התחבורה מירי רגב, אשר נפגשה בבודפשט עם בכירים הונגרים, נראה כי הדיפלומטיה הישראלית נחלה כישלון חרוץ. רגב, אשר מיהרה לברך את ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן – מנהיג שנוי במחלוקת הידוע בעמדותיו ההומופוביות – על "הסיוע" כביכול, נאלצת כעת להתמודד עם המציאות הקשה של המשך השעיית הטיסות.

רגב הצהירה בביטחון כי "בקרוב החברות האירופאיות יחזרו לטוס ארצה", ההחלטה של Wizz Air מוכיחה את ההפך. יתרה מזאת, העובדה שהחברה בחרה להמשיך בהשעיית פעילותה גם לאחר ביטול ההנחיה של הסוכנות האירופית לבטיחות תעופה (EASA), מעלה תהיות לגבי אמינות המידע שמספקת הממשלה לציבור.

השעיית הטיסות של Wizz Air עד 2025 צפויה להוביל לזעזוע משמעותי בשוק התעופה הישראלי. היעדרותה של אחת השחקניות המרכזיות בתחום הטיסות הזולות עלולה לגרום לעלייה דרמטית במחירי הטיסות ולצמצום משמעותי באפשרויות הנסיעה עבור ישראלים ותיירים כאחד. הדבר עלול להוביל לפגיעה אנושה בתעשיית התיירות הישראלית, שכבר סובלת מהשלכות המצב הביטחוני.

החלטתה של Wizz Air משקפת חוסר אמון עמוק של חברות תעופה בינלאומיות ביכולתה של ישראל להבטיח את ביטחון הטיסות במרחב האווירי שלה. העובדה שחברה מסחרית בוחרת להתעלם מהנחיות הסוכנות האירופית לבטיחות תעופה ולהמשיך בהשעיית פעילותה, מעידה על הערכת סיכונים פסימית ביותר לגבי המצב בישראל.

ההחלטה של Wizz Air מהווה סטירת לחי למאמצים הדיפלומטיים של ישראל. העובדה ששרת התחבורה נאלצה לפנות לדמות שנויה במחלוקת כמו ויקטור אורבן לקבלת סיוע, ועדיין נכשלה בהשגת התוצאה הרצויה, מעידה על בידודה הגובר של ישראל בזירה הבינלאומית.

המשך השעיית הטיסות עד 2025 צפוי להוביל לפגיעה קשה בענף התיירות הישראלי, שכבר סובל מירידה משמעותית בכניסת תיירים. בנוסף, הדבר עלול להשפיע על יכולתם של ישראלים לטוס לחו"ל, הן מבחינת זמינות הטיסות והן מבחינת עלויותיהן.

נראה כי למרות ההבטחות והמאמצים הדיפלומטיים, ישראל מתקשה לשכנע את חברות התעופה הבינלאומיות בבטיחות המרחב האווירי שלה. השאלה הנשאלת כעת היא: האם זוהי רק הסנונית הראשונה, או שמא חברות תעופה נוספות ילכו בעקבות Wizz Air ויאריכו את השעיית פעילותן בישראל? התשובה לשאלה זו עשויה לקבוע את גורלה של תעשיית התעופה הישראלית בשנים הקרובות.

צילום: מתוך האתר של Wizz Air

הפוסט מירי רגב נכשלה: ביטולי טיסות עד 2025 הופיע לראשונה ב-מעקב.