היי רוצה לשתף אתכם במקרה אונס חמור שעברתי. הגעתי לפגישה עם אדם בשם אריאל אריק בן דרור למפגש בעבור תמיכה כלכלית. (יחסי שוגר דדי) הבחור אריאל הבטיח לעזור לי עם חוב שיש לי ולכן סמכתי עליו ועל כן נפגשנו. הוא הביא אותי לדירה של דולי בורוסקי סבתא שלו בקיסריה במהלך הפגישה אריאל השתמש בסמים ואלכוהול לטשטש את ההגיון שלי. וניצל את גופי להנאתו כשאני גמורה ומטושטשת. יש לי את כל התיעודים וההקלטות שבהם הוא מוקלט שהוא מבין שאני לא עושה את זה מתוך משיכה אליו אלה באמת מתוך קושי כלכלי נורא קשה שנקלעתי אליו לאחרונה. הוא התעקש לבצע את ההעברה רק אחרי שיוריד אותי כבר בבית.

אריאל הבטיח "בתוך שעתיים הכסף שמגיע לך ישלח" וכך גרר וגרר אותי עד השעות הקטנות של הלילה ולבסוף קילל איים וחסם את כל דרכי ההתקשרות שלנו. אני מזכירה שזו פעם ראשונה שאני ואריאל נפגשנו, לא היתה שום הכרות מוקדמת- והכל היה על בסיס התמיכה הזו שהוא הבטיח להעניק. מתחקיר קטן שעשיתי מדובר בנוכל גדול שגם מוכר למשטרה, עשה פשעים חמורים כגון גניבת רכבים, גניבת צ'קים, גניבת רכוש גנב את החברים שלו את המשפחה שלו, כל המשפחה שלו מסוכסכת איתו. לא מתפלאה. אני לא רוצה שום קשר לכסף הגנוב והמלוכלך שלו, רק שאנשים ידעו להיזהר ובמיוחד נשים שמנסות להחזיק את הראש מעל המים עוד יום ולמלא לעצמן את המקרר. צורף תמונה של האנס".

בליווי "מעקב", הגישה ג' תלונה במשטרת ישראל כנגד אריאל בן דרור. ברם, מאז הגשתה של התלונה, ניכר כי לא ננקטו צעדים משמעותיים בעניין. על אף חומרת החשדות, נראה כי בן דרור ממשיך בשגרת חייו ללא מפריע, ולאחר המקרה הנטען של ג', נתקבלו דיווחים על שני מקרים נוספים בהם הוא חשוד, לכאורה, במעשי אונס, הונאה וניצול.

לנוכח העדרה של פעילות חקירתית ראויה מצד משטרת ישראל בפרשה חמורה זו, הגיש צוות "מעקב" תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש).

כשהתודעה הציבורית נבחרת בקפידה

המקרה של ג' לא שונה במהותו ממקרים אחרים של תקיפה מינית או ניצול שקרו בישראל. אלא שבמקרים קודמים, שבהם היו מעורבים מפורסמים, למשל זמרים מפורסמים אז קמה סערה ציבורית אדירה. סערות כאלה עוררו זעם, מחאות וקריאות לצדק. אך כשמדובר באדם אנונימי, עבריין שאינו חלק מ"הברנז'ה" או מהאור הזרקורים, נדמה שהתקשורת והציבור בוחרים לשתוק. למה? כי אם זה זמר מפורסם אז שווה לכתוב ולהגיב ועל חשבונו לקבל רייטינג ומוניטין.

השתיקה הזאת צורמת במיוחד כשמדובר בדמויות מפורסמות שהפכו עצמן לסמל של מאבקים חברתיים. איפה אופירה אסייג, שידועה ביכולתה להבעיר דיונים סוערים? איפה קרן פלס, שמדברת לעיתים קרובות על עוולות חברתיות? מדוע מפיקהּ של נועה קירל לא קם והביע תמיכה, כפי שעשה זאת במקרה של זמר מפורסם אחר? אפילו ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג, העיר שבה נטען שנסגרו תיקים חמורים הקשורים לאלימות מינית, לא השמיעה קול (כרגע עניין בבדיקת מח"ש). איפה כל רודפות צדק? כנראה גם צריך מזל באונס, אם זה זמר מפורסם אז יש עניין, אך ב 99.9% כאשר מדובר באונס אמיתי אז זה נעשה ע"י עבריינים כבדים לא נורמטיבים.

קריאה למאבק באלימות מינית בעקבות תלונת אונס

בימים האחרונים, שיגרה מערכת 'מעקב' פניות פרטניות לאותם רודפי צדק מובילים (אשר נלחמו להשגת מקום בכותרות התקשורת בפרשת זמר מפורסם אחר, שכן ידוע כי אזכור שמו של אמן ידוע מעלה את המוניטין והרייטינג שלהם, ואת מידת צביעותם ביקשנו לבחון). בין מקבלי הפניות נמנים: הגברת אופירה אסייג, האמניות קרן פלס, נועה קירל (לרבות שאלות למפיקּה, מר אלמוג שריד, אשר הרבה להתראיין בפרשה האמורה), מירי מסיקה, איש התקשורת והספורט מר חיים גוזלי, וראש עיריית נתניה, הגברת מרים פיירברג.

תוכן המכתבים מתמקד בפרשייה מטרידה – תלונתה של ג' על מעשה אונס שביצע בה, לכאורה, אריאל בן דרור. על פי הנטען, הנאשם ניצל את מצוקתה הכלכלית, טשטש את חושיה באמצעות משקאות אלכוהוליים וחומרים משכרים, ופגע בה מינית.

במסגרת הפניות האישיות, הובעה בקשה נחרצת להשמיע קול ולהעלות את המודעות הציבורית לתופעת האלימות המינית המתרחשת יום יום. המכתבים מדגישים תופעה מדאיגה של התעלמות חברתית ממקרי אלימות מינית כאשר הקורבן אינה דמות ציבורית, תופעה המותירה את הנפגעות חסרות הגנה ומעניקה לתוקפים תחושת חסינות.

הפנייה מהווה קריאה לשינוי תודעתי מעמיק בחברה הישראלית: נטילת אחריות משותפת, מיגור תופעת ההתעלמות מפשעים מיניים, ותביעה להעמדה לדין של עברייני מין. המסר הבסיסי מדגיש כי כל נפגעת זכאית לצדק ולתמיכה, ללא תלות בנסיבות או במידת העניין התקשורתי.

למרבה הצער, מבין כל מקבלי המכתבים, רק הזמרת מירי מסיקה בחרה להשמיע את קולה, ואולי בעתיד אף להביע עמדה פומבית בנושא.

יש לציין כי הגברת מירי מסיקה מסרה את דעתה בעניין זה, ובתוך כך הדגישה כי ניצול ואלימות מינית הינם מעשים פסולים מכל וכל, ולאחר מכן הביעה את נכונותה לעיין בפרטים הנוגעים לעניינו של אריאל בן דרור, תוך רצון להעמיק בבחינת נסיבות המקרה. החומרים הועברו לעיונה של הגברת מסיקה, אך עד למועד זה טרם התקבלה תגובתה בנושא.

ראוי לציין כי מבין כלל אישי הציבור והתקשורת אליהם שוגרו פניות, הגברת מסיקה היא היחידה אשר מצאה לנכון להקדיש מזמנה (אף אם מטעמי נראות גרידא, עדיין יש בכך משום התייחסות), להגיב לפנייה ולהעמיק בפרטי המקרה.

כשאדם מפורסם מעורב בפרשה, כל ערוצי התקשורת הגדולים – כאן 11, קשת 12, רשת 13, ערוץ 14 – עטים על הסיפור. כתבות עומק, ראיונות, דיונים – כל אלו ממלאים את המסך. אבל במקרה הזה? שקט רועם. כי את ג' לכאורה אנס אדם לא מפורסם, הרי תמיד שווה לכתוב על זמר מפורסם ולהרוויח עוד לייקים ופרסום, אך כאשר עבריין לכאורה אונס – אז פתאום זה לא אונס? עדיף ורצוי לשתוק.

(אריאל בן דרור לכאורה אונס נשים רבות, למעשה יש לנו תיעוד של 3 מקרים, ואילו לארגון 'בתשובה צדק חברתי' יש עוד 6 מקרים)

אדישות סלקטיבית וצבועה

הבעיה היא לא רק בתקשורת או בסלבריטאים, אלא גם בציבור. אנחנו, כחברה, נוטים להיסחף אחרי פרשיות נוצצות ולשכוח את הסיפורים ה"אפרוריים". אנו מבקשים צדק למפורסמים וקורבנותיהם, אבל לא מקדישים תשומת לב לקורבנות אנונימיים שנמצאים במאבק יום-יומי לשרוד.

המקרה של ג' הוא תמרור אזהרה. היא מתארת כיצד נסעה לפגוש אדם שהבטיח לה עזרה כלכלית (אך ורק מתן הלוואה), רק כדי למצוא עצמה מנוצלת ונפגעת. היא מדברת על איך גבר זר הפך את המצוקה שלה לכלי בידיו, כיצד הוא טשטש את חושיה באלכוהול וסמים, ואיך הבטחותיו הריקות הפכו לאיומים ולחסימות. ועדיין, היא נותרה לבד במערכה.

לא עוד שתיקה

המקרה של ג' חייב לשמש קריאה לפעולה. לא רק עבור התקשורת, אלא עבור כל אחד ואחת מאיתנו. עלינו להפסיק לבחור את מאבקי הצדק שלנו לפי מידת הפופולריות של הקורבנות. לכל קורבן מגיעה תמיכה, אמון וצדק – בין אם היא אישה אנונימית שנפגעה מעבריין ידוע ובין אם מדובר בפרשה נוצצת של מפורסמים.

על הסלבריטאים לקחת אחריות. אם הם באמת מאמינים בצדק חברתי, הם חייבים להשמיע קול גם במקרים שפחות נוחים להם או פחות "מגניבים" תקשורתית. על ארגוני הנשים להרים את הכפפה ולהילחם באותה עוצמה עבור כל אחת ואחד. עלינו כחברה לזכור שכל סיפור כזה הוא לא רק מקרה בודד, אלא השתקפות של חברה שמעדיפה לא לראות.

למעשה, גברת ג' אינה דמות מוכרת בציבור, וכך גם אריאל בן דרור אינו אמן ידוע. מתעוררת כאן תהייה: היכן כל הנשים שנותרו אדישות? האם דאגתן מתעוררת רק כאשר זמר מפורסם מואשם בעבירות מין או בהתעללות בגברות ט' או ג', ומה באשר לעבריין כדוגמת אריאל בן דרור?

שמא הגיעה העת לדון בכלל המקרים ללא משוא פנים ואפליה – רק כך נוכל למגר את התופעה המזעזעת. אמנם הזעקה הציבורית כנגד החשוד באונס ברורה, אך קיימת עובדה מטרידה נוספת – האדישות המשטרתית, שהינה חמורה ומדאיגה לא פחות (במקרה זה מדובר באדישות ראייתית).

תגובות

חיים גוזלי, אופירה אסייג, נועה קירל, ראש עיריית נתניה, הגברת מרים פיירברג (אשר בעירה, על פי הנטען, לכאורה מתרחשים מקרי אונס ותיקי החקירה נסגרים במשטרת ישראל), קרן פלס, אלמוג שריד ואריאל בן דרור – לא הגיבו לפנייתנו (השתיקה המדברת).

תגובתה של מירי מסיקה פורסמה לעיל בכתבה.

מן המחלקה לחקירות שוטרים נמסר:

הריני לאשר קבלת פנייתך שבנדון.

נוכחו טענותיך לביצוע עבירות פליליות על ידי שוטרים ממשטרת נתניה,

פנייתך הועברה לעיון היחידה לחקירות שוטרים ,שהינה הגוף המוסמך ע"פ חוק לבחינת פנייתך, ומענה יינתן מטעמה.

ממשטרת ישראל נמסר:

מטעמי צנעת הפרט לא נפרט אודות המקרה, אולם נציין כי כל תלונה המתקבלת במשטרה ומעלה חשד לביצוע עבירה פלילית נבדקת ומטופלת בהתאם לתשתית הראייתית.

-אנו במעקב-

צילום: אופירה אסייג, נועה קירל, ראש עיריית נתניה הגברת מרים פיירברג, קרן פלס, אריאל בן דרור – מתוך אינסטגרם, תוכן לפי סעיף 27א'