במשך שנים שימש ההסכם הקיבוצי של שח"ם ככלי מרכזי לקביעת תעריפי מינימום, ובהם שכר יומי גבוה יחסית לשחקנים. מנגנון זה נועד להגן על השחקנים. עם זאת, ההסכם עורר ביקורת גוברת מצד מפיקים וגורמים בענף שטענו כי מדובר במודל נוקשה, יקר וחסר גמישות, המקשה על הפקות קטנות ובינוניות ועל יוזמות חדשות. ההחלטה לבטל את ההסכם ולפתוח במשא ומתן ישיר עם שחקנים מוצגת כמהלך שמערער את מעמדו של שח"ם כשחקן מרכזי בתעשייה.

למעשה, אחד מצירי הביקורת המרכזיים נוגע לקשר הישיר בין שינויי התקנון לבין שחיקת הלגיטימציה של הארגון. שח״ם הרחיב את שורותיו והכניס קטגוריות חברות שאינן מחייבות לימודי משחק או הכשרה מקצועית פורמלית. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו מי שהשתתפו בפרסומות, הופיעו בתפקידים מזדמנים או צברו חשיפה ברשתות החברתיות, הוכרו כחברים בארגון מקצועי של שחקנים. לפי מבקרים בענף, מדובר במהלך שפגע בהגדרה הבסיסית של מקצוע השחקנות וערער את מעמדה של ההכשרה המקצועית.

על פי החומר שנאסף בידי מערכת "מעקב", מתגבשת תחושה רווחת בקרב שחקנים שעברו מסלול לימודים והכשרה מקצועית ממושכים, שלפיה בשוק העבודה נוצרה הבחנה מטושטשת בין שחקנים בעלי הכשרה וניסיון לבין מי שלא עברו לימודי משחק כלל. זאת, בין היתר, לנוכח תקנון שח"ם, שלפיו כל אדם מעל גיל 18 יכול להיות מוכר כ"שחקן", גם ללא הכשרה מקצועית פורמלית וללא זיקה למוסדות לימוד למשחק.

כך נוצר, אבסורד שבו ארגון שאמור לייצג שחקנים מקצועיים מציב בפועל שוויון בין מי שהוכשרו שנים במקצוע לבין מי שלא עברו הכשרה כלשהי. תהליך זה פגע, לא רק ביוקרת המקצוע, אלא גם ברמתו ובאיכותו של הענף כולו.

במקביל, נראה כי חלה ירידה במעמדו הציבורי והארגוני של שח"ם. נתונים המעידים על עזיבת חברים ועל שחיקה באמון מצביעים, על פי הניתוח, על משבר עומק שאינו מתמצה רק בהיבט ההסכמי מול המפיקים. מן התמונה המצטיירת נדמה כי עבור חלק מן השחקנים חדל שח״ם להיתפס כגורם המקדם מקצועיות, והפך בעיניהם לארגון שמבקש בעיקר להגדיל את מספר חבריו ולשמר כוח ותקציבים.

ככל הנראה, בקרב שחקנים שהשקיעו ימים ולילות בלימודי משחק מקצועיים בני שלוש שנים, גוברת תחושת מיאוס מהשתייכות לאיגוד הנתפס בעיניהם ככזה המטשטש את הגבול בין מקצועיות לחובבנות. בהתאם לאותה הערכה, נדמה כי כ-15% מן השחקנים המקצועיים, אשר נמנו עם גרעין הליבה של האיגוד, בחרו לעזוב את שח"ם.

מן התמונה הכוללת עולה כי אין הכרח בקיומו של איגוד שחקנים במתכונתו הנוכחית. לנוכח קיומם של מנגנונים מוסדיים חלופיים – ובראשם בתי המשפט, ההסתדרות וגופים ציבוריים נוספים – מתחדדת השאלה בדבר ההצדקה למימון ציבורי של עמותה המגדירה עצמה כ"ארגון מקצועי". על פי ההערכה המובאת, מדובר בגוף הנשען ככל הנראה על כספי ציבור, כאשר חלק ניכר מתקציבו מופנה לשכר ולהוצאות תפעול.

השאלה העומדת כעת על הפרק היא האם המשבר הנוכחי יוביל להגדרה מחודשת של מקצוע השחקן בישראל, ככזו המבוססת על הכשרה, מקצועיות ויכולת מוכחת, או שמא תתגבש מציאות אחרת – שבה הביטחון התעסוקתי נשחק, והמאבק על תנאים הוגנים מועבר לידיים פרטיות ולכוח מיקוח אישי, על חשבון ייצוג קולקטיבי.

ריבוי תפקידים, הצהרות נשחקות: בין מטרות שח"ם למציאות בשטח

בחומר שנמסר מופיעה רשימת בעלי תפקידים ונושאי משרה, כפי שנמסרה מתוך הדוח המילולי האחרון שנקלט במערכת. לפי הרשימה:

חברי ועד: אור משיח, אורי יניב, דניאל מורשת, דפנה שושנה אלפרן, טל קלאי, יניב ביטון, יניב פולישוק, קארין סרויה שגיא, רבקה בליך קראוס, רוני מרחבי, שונסלה מונגוזה מבואה, תום יהושע חודרוב. מורשי חתימה: אבי בן הלל אבנון, אורי יניב, רוני מרחבי, תום יהושע חודרוב.

במערכת "מעקב" פורסם תחקיר העוסק בהתנהלותו של אורי יניב, אשר כלל הנראה בחר להגן על שחקן תיאטרון גשר שלומי ברטונוב, על רקע פרסומים שעוררו ביקורת ציבורית ונקשרו, לכאורה, בתמיכה בחמאס. לפי התחקיר, מר יניב לא הסתייג מהדברים, לא הסיר את הלייקים ואף דחה פניות לבירור עמדתו, מה שעורר שאלות באשר למשמעות התמיכה המשתמעת ולהשלכותיה הציבוריות – קרא עוד

יו"ר שח"ם הנוכחי, מר אורי יניב, נכנס לתפקידו לאחר כהונתה של ריקי בליך, דמות המזוהה עם קו שמאל קיצוני, אשר כלל הנראה הובילה את הארגון לעמדה ציבורית ופוליטית מעוררת מחלוקת. לפי תחקיר מעקב, בליך כינתה את מדינת ישראל "המדינה הכובשת" – ביטוי שנתפס בעיני רבים כהשפלה ישירה של המדינה וכמתן לגיטימציה לרטוריקה קיצונית נגדה. הדברים, שנאמרו בפומבי, עוררו זעם ציבורי ונתפסו כפגיעה חמורה במעמדה של המדינה, במיוחד נוכח תפקידה הציבורי והייצוגי – קרא עוד

פרסום ראשון במערכת "מעקב" העלה כי שחקנים בשח"ם הביעו התנגדות חריפה לפעילותה הציבורית של יו"ר הארגון לשעבר, ריקי בליך, וטענו כי כלל הנראה הובילה את הארגון לזירה פוליטית מובהקת, בניגוד לייעודו המקצועי.

לפי הפרסום, מהלכיה עוררו מחלוקת פנימית ותחושת ניכור בקרב חברים. בהמשך פורסמו טענות דומות גם בכלי תקשורת ארציים, בהם YNET, שעסקו במעורבותה הפוליטית ובביקורת הגוברת כלפיה.

לעיון בכתבה, בצפייה בתמונות ובחומרי הווידאו כראיות – לחצו כאן

לפי מטרותיה הרשמיות, שח"ם נועדה לפעול כאיגוד שחקנים מקצועי: לשמור ולטפח את התרבות והיצירה בישראל, להגן על זכויות האמנים, לדאוג לשכרם ולתנאי עבודתם, ולקדם את מעמד האמנים המבצעים בארץ ובחו"ל. ואולם, על פי עדויות שנמסרו למערכת "מעקב", בשנים מסוימות נוצר הרושם כי הנהגת הארגון ניסתה, לכאורה, להסיט את פעילותו למישור פוליטי המזוהה עם שמאל רדיקלי.

לפי העדויות, שחקנים המחזיקים בעמדות המזוהות עם הימין חששו להביע את דעותיהם בפומבי, מתוך תחושה כי הדבר עלול לפגוע במעמדם המקצועי. חלקם טענו כי איבדו תפקידים בתיאטרון ובהפקות שונות, בין היתר בשל שמירת שבת או בשל זיהוי פוליטי שאינו תואם את הקו הדומיננטי בארגון. במקרים מסוימים נטען כי לאחר אירועים נקודתיים, נסגרו בפניהם דלתות מקצועיות, באופן שיצר תחושה של הדרה שיטתית.

עוד נמסר כי, לטענת גורמים בענף, הדמוקרטיה הפנימית בארגון באה לידי ביטוי בעיקר כלפי שחקנים המזוהים עם מחנה פוליטי מסוים, בעוד אחרים חוו יחס שונה. בתוך כך הובא לידיעת "מעקב" מקרה של שחקן מוכר, אשר על פי הנטען איבד את עבודתו בתיאטרון הבימה, רק ככל הנראה בשל שמירת שבת ואי הזדהות עם יו"ר הארגון, גב' בליך.

(המידע נמסר למערכת "מעקב" מטעם מקורות, נוכח טענות בדבר התנהלות נקמנית של הארגון, הגורמת לחשש בקרב שחקנים מלהתבטא בגלוי)

ברם, ובאותה נשימה, החומר שנאסף בידי מערכת "מעקב" מצביע על פער מהותי בין ההצהרות הפומביות לבין המציאות הארגונית כפי שהיא משתקפת מן הנתונים: בפועל, הארגון מפעיל קורסי משחק בעלות גבוהה, נושא בעלויות שכר משמעותיות, ואף איבד את ההסכם עם איגוד המפיקים – מהלך שתואר על-ידי גורמים בענף כפגיעה אנושה במנגנון שכר המינימום של חברי שח"ם.

עוד עולה כי נכון לשנת 2026 אין לעמותה אישור לזיכוי מס בגין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

בזמן ששחקנים רבים מתקשים לסגור את החודש, מנכ"ל ארגון שח"ם נהנה משכר שנתי החוצה את רף חצי מיליון השקלים. נתון זה מעורר שאלות נוקבות, בייחוד נוכח היותו של הארגון גוף קטן יחסית, המתמודד עם גרעון תקציבי מתמשך.

על פי נתונים רשמיים, העלות הכוללת של העסקת מנכ"ל ארגון שח"ם עומדת על כ-539,700 ש"ח לשנה. בעוד שהארגון מדווח על שכר ברוטו של כ-409 אלף ש״ח, סכום נוסף של כ-131 אלף ש"ח משקף את "עלות המעביד" – ובכלל זה הפרשות סוציאליות, פנסיה, תנאים נלווים והטבות שונות. פיצול זה יוצר מצג חלקי של השכר בפועל, שעה שהעלות המלאה ממומנת מכספי החברים – השחקנים עצמם.

האבסורד מתחדד נוכח העובדה כי על פי הדין, עמותה אינה מחויבת כלל להחזיק במנכ"ל. החוק מאפשר ניהול באמצעות התנדבות, ואף העסקת מנהל בשכר מתון – למשל שכר חודשי של כ-7,000 ש"ח, סכום הגבוה משכר המינימום ועדיין נתפס כשכר הוגן וסביר לגוף ציבורי.

משמעות הדברים היא כי מדובר בלמעלה מחצי מיליון שקלים – כספים שהיו יכולים להיוותר בידי השחקנים – אילו ועד הארגון היה מתנהל כראוי ופועל ביעילות, וללא צורך ממשי במשרת מנכ"ל כלל. לחלופין, ניתן היה למנות מנכ"ל בהתנדבות מלאה. לפי המידע שבידי מערכת "מעקב", הועלו אף הצעות קונקרטיות מצד גורמים שהביעו נכונות לכהן כמנכ"ל הארגון ללא שכר, אולם אלו לא התקבלו. בפועל, בחר ארגון שח"ם להעסיק מנכ"ל בשכר העולה על חצי מיליון שקלים, המשולם מכספי החברים והציבור – החלטה המעלה שאלות מהותיות באשר לשיקולי הניהול והעדיפויות הכספיות של הארגון.

הנתונים מתייחסים לשנת 2024, כפי שדווחו והוגשו בשנת 2025. באותה שנה עמד שכר המינימום בישראל על 5,880.02 ש"ח לחודש (32.30 ש"ח לשעה). על רקע זה, הפער בין שכר המינימום במשק לבין שכרו של מנכ״ל שח"ם בולט במיוחד. מדובר במשרה המתוקצבת מכספי ציבור החברים, מבלי שנבחרה בבחירה ציבורית כלשהי, כאשר הציבור הרחב וחברי הארגון הם הנושאים בעלות – ללא הסבר מניח את הדעת.

בשנת 2024 עמד שכרו של מנכ"ל שח"ם על כ־541 אלף ש"ח בשנה – סכום השווה, הלכה למעשה, למחירה של דירת מגורים בערים מרכזיות, ואף נמצאו דירות זולות ממנו. מדובר בעמותה המצויה בגירעון ונתמכת בכספי ציבור, בעוד שעיקר ההשקעה בשחקנים נדחקת לשוליים, וככל הנראה ההוצאה המרכזית מופנית לשכר הבכיר.

המנכ"ל, שאינו נבחר ציבור ואינו עומד לבחירת החברים, משתכר ברמה הדומה ואף גבוהה מזו של נבחרים. לשם השוואה, שכרו של חבר כנסת בשנת 2024 עמד על כ-47,583 ש"ח לחודש, ואילו שכר סגני ראשי ערים נע סביב כ-30 אלף ש"ח לחודש, בהתאם לגודל הרשות ולעדכוני משרד האוצר. בניגוד להם, מנכ״ל שח"ם ממומן מכספי הציבור – מבלי שהציבור בחר בו.

לפי הוראות רשות המסים לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, סעיף 6.1.7 לחוזר מס הכנסה 9/2015, שכותרתו "קווים מנחים להחלת סעיף 46", קובע כי שכר עובדי מוסד ציבורי ומנהליו לא יעלה על עלות השכר המרבית של מנכ"ל במשרד ממשלתי, אלא אם חלים הסכמי שכר ענפיים או קיבוציים.

על רקע קביעה זו מתחדדת השאלה מדוע ארגון יוותר על ההכרה לפי סעיף 46. שכן, כל עוד הסעיף חל, קיימת מגבלה ברורה על שכר ההנהלה. מנגד, ביטולו עשוי לאפשר תשלום שכר גבוה בהרבה. זאת, בשעה שבשירות המדינה ישנם גם מנכ"לים ומנהלים בכירים המשתכרים סכומים הנעים סביב כ-8,000 ש"ח לחודש, כלומר כ-96 אלף ש"ח בשנה (נכון לשנת 2024).

מכאן עולה פרשנות מערכת "מעקב" בלבד: אם הנהלת הארגון מבקשת להגדיל את שכר המנכ"ל באופן מהותי, ייתכן שביטול סעיף 46 נתפס כמהלך משתלם. ובמציאות שבה שחקנים רבים כלל אינם מודעים להשלכות התקנוניות או הכלכליות, או שאינם מגלים מעורבות, עולה השאלה – מדוע שמישהו יבחר לשמר מגבלה, אם ניתן להסירה. מדובר בפרשנות עיתונאית בלבד, ולא בקביעה עובדתית.

ובכלל ראוי לשים לב לנתון מהותי נוסף: הוצאות השכר של שח"ם – הכוללות עובדים ו"אמנים" פרילנסרים – עומדות על כ-3 מיליון ש"ח מתוך תקציב שנתי של כ-5 מיליון ש"ח. במונחים תקציביים, מדובר בכ-60% מן התקציב הכולל. במקום להפנות משאבים לפרויקטים, לפיתוח הענף ולרווחת השחקנים, עיקר הכסף מופנה למשכורותיהם של תשעה עובדים וקבוצה נוספת של פרילנסרים. בפועל, רוב כספי הארגון נבלעים בהוצאות שכר.

ואולם, שאלות הנוגעות לדוחות הכספיים, לשכר ולהתנהלות התקציבית של שח"ם ייבחנו במסגרת תחקיר נפרד ומקיף. די אם נזכיר בשלב זה דוגמה אחת: אתר האינטרנט של שח"ם. מדובר באתר מידע בסיסי – לא אתר חדשות, לא רשת חברתית, ולא פלטפורמה עתירת תוכן – ובכל זאת, לפי הנתונים, הארגון משלם על תחזוקתו כ-300 אלף ש"ח בשנה.

לפי מקורות מערכת "מעקב", אתר "ישראל היום" מתוחזק בעלות שנתית המוערכת בכ-220-250 אלף ש"ח. שח"ם, יש להבהיר, איננו מתחרה לא ב-CNN ולא במאקו. אתר "מעקב", לעומת זאת, מפעיל שרתים עצמאיים, מעלה תכני וידאו ותמונות, רושם למעלה ממיליון כניסות בחודש – ומשלם כ-1,500 ש"ח בלבד לחודש עבור שרתים ותחזוקה.

אתר פשוט בסדר הגודל של אתר שח"ם ניתן לתחזק בעלות של מאות שקלים בודדים בחודש. מול מציאות זו, תשלום של כ-300 אלף ש"ח בשנה מעורר סימני שאלה כבדים. מדובר בכספי השחקנים ובכספי ציבור. והאתר הוא רק דוגמה אחת: לצדם קיימות הוצאות נוספות, חריגות ומעורפלות, אשר כולן יעמדו במוקד תחקיר ייעודי נוסף – המבוסס על הדוחות הכספיים בלבד.

שח"ם מוצג כעמותה ללא מטרות רווח, אולם בפועל עולה כי חלק מעובדי המנגנון נהנים מתגמול שאינו מבוטל. מציאות זו מעוררת שורה של שאלות מהותיות באשר לאופיו ולתפקודו של הארגון. אין מדובר רק בסוגיה תדמיתית, אלא בבעיה מבנית עמוקה: מהו ארגון שח"ם כיום – איגוד מקצועי שמטרתו להגן על תנאי ההעסקה ועל המעמד המקצועי של השחקנים, או מנגנון רחב המפעיל שירותים, קורסים ומערך שכיר, אך מתקשה להציג הישגים ממשיים של אכיפה והשפעה מול השוק?

שח"ם 2024: ארגון יציג, מנגנון כבד ושאלות פתוחות על ניהול, שקיפות ויעילות

החומר שנמסר למערכת "מעקב" מטעם רשם העמותות מבסס פרק נרחב על נתוני הדוחות הרשמיים לשנת 2024. מן הדוח המילולי ומהדוח הכספי המבוקר עולה כי מחזור פעילותה של שח"ם עמד על כ-5.04 מיליון ש״ח. מנגד, היקף ההוצאות הכולל הגיע לכ-5.08 מיליון ש״ח, כך שהעמותה סיימה את שנת הדיווח בגירעון של כ־37 אלף ש"ח.

יש להבהיר כי אף שמדובר בגירעון שאינו חריג בהיקפו, הדוחות אינם כוללים כל התייחסות להסבר הגירעון, לנסיבות שהובילו להיווצרותו או לקיומה של תוכנית אופרטיבית לצמצומו בשנים הבאות. היעדר ההבהרה מוצג בחומר כנקודת חולשה ניהולית: הדוח מציג נתונים מספריים, אך נמנע מלפרט את שיקולי המדיניות וההחלטות העומדים בבסיסם.

על פי החומר שנבחן, עיקר הכנסות הארגון נשען על דמי חבר, הכנסות שוטפות מפעילות שגרתית ותמיכות מכספי ציבור, ובהן תקציבי משרד התרבות, עיריית תל אביב יפו ומפעל הפיס. מנגד, בולט היעדר כמעט מוחלט של תרומות משמעותיות, היעדר תרומות מישויות זרות, והישענות מצומצמת בלבד על מקורות חוץ תקציביים. מבנה זה, ככל הנראה, מהווה מודל הכנסות שאינו מגוון דיו, ולפיכך הוא חשוף לפגיעוּת במקרה של ירידה במספר החברים או בעת משבר מתמשך בענף התרבות.

סעיף השכר בדוחות מעורר שאלות מהותיות נוספות: חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה מועסקים בהיקף משרה מלא, ושכרם השנתי המצטבר, לרבות עלויות המעסיק, מהווה רכיב משמעותי מסך הוצאות הארגון. ואולם, כלל הנראה מן הדוח המילולי כי לא מוצגים מדדי תפוקה, יעדים כמותיים או מנגנון פומבי המאפשר לחברי הארגון לבחון את הזיקה בין עלות המנגנון הניהולי לבין הישגים מדידים בפועל. במילים אחרות, בעוד שהנתונים הכספיים מובאים בפירוט יחסי, מדידת האפקטיביות הניהולית אינה מוצגת. מדובר בפרשנות מערכת "מעקב" לדוח.

נתון נוסף שהודגש בחומר הוא מספר המתנדבים: אפס. בארגון המונה 2,761 חברים (לפי הדוח לשנת 2024) ופועל כארגון עובדים יציג, היעדר פעילות התנדבותית מתואר כחריג ומעורר שאלות על מעורבות החברים, על הקשר בין הבסיס להנהלה, ועל יכולת הארגון לייצר כוח מקצועי שאינו נשען רק על מנגנון שכיר.

גם תחום הממשל התאגידי עולה מן החומר כזירה מורכבת ובעייתית: ארגון שח"ם מחזיק או שולט, במישרין או בעקיפין, באופן מלא או חלקי, במספר תאגידים ועמותות קשורות, ובהם חברה בע"מ ועמותות נוספות. החזקות אלו מדווחות כנדרש, אולם הדוחות אינם כוללים ניתוח סיכונים, אינם מפרטים מנגנונים למניעת ניגודי עניינים, ואינם מספקים הסבר ברור ומבוסס באשר לאופן יישום ההפרדה הניהולית והכספית בין הגופים השונים בפועל.

היעדים לשנים הבאות מנוסחים באורח כללי: קידום מעמד השחקנים, שמירה על תנאי העבודה, פיתוח מקצועי ופעילות חברתית. עם זאת, יעדים אלה אינם מלווים בלוחות זמנים, ביעדים כמותיים או במדדים ברורים להצלחה. בהיעדר קריטריונים מדידים, כך נטען בחומר, מתקשה הביקורת לבחון בדיעבד אם היעדים הושגו, באיזו מידה, ומהי האחריות הניהולית במקרה של כישלון.

בד בבד, הדוחות מצביעים על התנהלות פורמלית העומדת בדרישות הדין: מתקיימים ועד, ועדת ביקורת, רואה חשבון מבקר ומורשי חתימה כדין.

התמונה העולה מן החומר לשנת 2024 היא של ארגון יציב במובנו הפורמלי, הפועל באמצעות מנגנון כבד, נשען על הכנסות קבועות, מתמודד עם גירעון תפעולי שלא הוסבר בפירוט, וללא הצגת מדדים ניהוליים ברורים.

התנדבות על הנייר: חברי ועד שח"ם קיבלו אלפי שקלים כ"תשלומים"

לפי הדוח המילולי לשנת 2024 שהוגש לרשם העמותות, חברי ועד קיבלו בפועל סכומים כספיים תחת ההגדרה "גמול והחזר הוצאות". בחומר נמסרו שלושה שמות וסכומים:

רבקה בליך (ריקי בליך): גמול כולל ששולם במהלך 2024 – 5,445 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

רוני מרחבי: גמול כולל – 2,750 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

תום יהושע חודרוב: גמול כולל – 1,100 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

השתתפותם בישיבות לא נעשתה, הלכה למעשה, על בסיס התנדבותי גרידא: עבור פעילות זו שולם גמול מכספי ציבור. מדובר בסכומים של אלפי שקלים, אשר יכלו להיות מופנים לרווחת השחקנים – לרבות סיוע בסיסי – אך הועברו בפועל לכיסם של ריקי בליך, רוני מרחבי ואחרים. בכך מתחדדת שאלת מהותו ותכליתו של השכר המשולם לחברי הוועד המנהל.

על פי תיקון 10 לחוק העמותות, חל איסור על תשלום שכר או הענקת טובות הנאה לחברי ועד ולעמיתיהם הקרובים. עם זאת, החוק מאפשר קבלת גמול והחזרים כספיים בגין הוצאות, מסגרת אשר מוצגת לעיתים כפעילות "התנדבותית", אף שמדובר בתשלום בפועל (הגמול הוא קומבינציה: תשלום בפועל, שאינו מוגדר כשכר).

כלומר, בדוח מוגדרים הסכומים כ"גמול" ולא כ"שכר", בהיקפים של אלפי שקלים, אך השאלה המהותית נותרת בעינה: כיצד מתיישבת ההצהרה על "התנדבות מלאה וללא תמורה" עם העברת תשלומים כספיים בפועל, גם אם אלו מסווגים כהחזרי הוצאות.

מן ההיבט הציבורי, נטען כי אין מדובר בפער סמנטי גרידא, אלא בסוגיה הנוגעת בליבת האמון. כאשר ארגון מציג בפני חבריו מצג של התנדבות "טהורה", בעוד שבמסמך רשמי מתועדים תשלומים כספיים, נוצרת שחיקה נוספת באמון הציבורי – בייחוד בעיתוי שבו הארגון נתון במחלוקת רחבה סביב תקציביו, יעילותו והישענותו על תמיכות ציבוריות.

שוב עולה מן החומר תמונה שלפיה חברי ועד שח"ם אינם פועלים ללא תמורה: חברי הוועד מקבלים תגמולים בהיקף של אלפי שקלים, בעוד שלחברי העמותה נמסר כי מדובר בפעילות המוגדרת כ"התנדבות מלאה". במקביל, העמותה נהנית גם מהזרמת כספי ציבור מתקציב המדינה לקופתה. אין מניעה שפעילות הוועד תמומן מכספי החברים, אולם מתעוררת שאלה מהותית כאשר מימון זה נשען גם על משלם המסים.

מדוע הציבור נדרש לשאת במימון שכר מנכ"ל בהיקף העולה על חצי מיליון ש"ח בשנה – סכום המשתווה למחירה של דירה – וכן בתשלומים נוספים המוגדרים כ"גמול" לבכירים ולחברי הנהלה. בפועל, מן הנתונים עולה כי השחקנים נושאים בנטל כפול: הן כחברי עמותה המממנים את פעילות הארגון מכיסם, והן כאזרחים המשתתפים במימון באמצעות כספי המסים.

מערכת "מעקב" פנתה לרשויות: דוח ביקורת עומק קובע ליקויים מהותיים בהתנהלות שח"ם

ביולי 2021 פרסמה רשות התאגידים במשרד המשפטים דוח ביקורת עומק חריג בהיקפו נגד עמותת שח"ם. לפי החומר שנמסר, הדוח נערך בעקבות פנייה שהתקבלה ברשות, והביקורת עסקה בשנים 2018-2019. הביקורת נערכה בין החודשים ינואר למאי 2021 וכללה בדיקות מדגמיות, עיון במסמכים חשבונאיים, דוחות כספיים ומילוליים, פרוטוקולים, שיחות עם בעלי תפקידים וביקור במשרדי העמותה.

מטרת הביקורת, כפי שנמסר, הייתה לבחון האם שח״ם פועלת בהתאם למטרותיה הרשומות, לחוק העמותות ולהנחיות רשם העמותות, וכן האם מתקיים חשש להפרת איסור חלוקת רווחים.

ועדת ביקורת – גוף פיקוח שכשל בתפקיד
אחד הממצאים המרכזיים והחמורים המובאים בחומר נוגע לתפקוד ועדת הביקורת. לפי ממצאי הרשות, ועדת הביקורת לא מילאה את תפקידיה המהותיים כנדרש בחוק. בפרוטוקולים לשנים 2018-2019 נמצאו בעיקר המלצות לאישור הדוחות הכספיים והמילוליים, ללא בחינה מעמיקה של סוגיות נוספות המחויבות על פי דין.

לפי החומר, רשות התאגידים קבעה כי מדובר בליקוי מהותי והורתה לעמותה להעביר דוח מפורט של ועדת הביקורת לשנת 2021, הכולל ממצאים, מסקנות והמלצות, בהתאם לתוכנית עבודה סדורה.

ניהול כספים והתקשרויות ללא מנגנוני בקרה
לפי החומר, הדוח קובע כי העמותה התקשרה עם ספקים ונותני שירותים, לרבות בתחום המשפטי, מבלי לקבל הצעות מחיר מראש, בניגוד לנוהל שנקבע. שח"ם טענה כי הדבר נבע מנסיבות חריגות, בין היתר מעבר משרדים, אך לפי החומר הרשות ציינה כי אין בכך כדי להצדיק חריגה מכללי ניהול תקין.

נמסר כי אף שהעמותה הציגה לאחר הביקורת מסמכים שנועדו להוכיח תיקון מסוים, הביקורת הבהירה שבשנים שנבדקו מדובר בליקוי ממשי הפוגע בשקיפות ובהתנהלות התקינה של גוף ציבורי.

שכר בכירים והגדרת תפקידים בעייתית
ממצא מהותי נוסף שהובא בחומר נוגע להעסקת עובד בכיר שהוגדר כ"רכז פעילות", בעלות שכר שנתית של כחצי מיליון שקלים בשנת 2019. לפי החומר, הביקורת קבעה כי בפועל מילא העובד תפקיד הדומה במהותו לתפקיד מנכ"ל, אף שהעמותה דיווחה כי אינה מעסיקה מנכ"ל (באותה עת כיהן כמנכ"ל מר אורי רשתיק. בראש הוועד עמדו אסתי זקהיים וגיא לואל – המבליטים כלפי חוץ שיח של ביקורת וצדק, אך בתוך הארגון אפשרו, בפועל, התנהלות של קומבינציות מתוחכמות).

עוד עולה מן הדוח כי שכרו של אורי רשתיק, אשר הועסק וסווג כ"רכז פעילות", נכלל בדוחות הכספיים במסגרת עלויות הפעילות ולא כהוצאות הנהלה – סיווג שהוגדר בדוח כדיווח שאינו נאות. עוד מצוין כי רק החל מחודש מאי 2021, ולאחר סיום תקופת הביקורת, מונה לעמותה מנכ״ל רשמי. הרשות הבהירה כי אף שמדובר בשינוי שעשוי להיחשב תיקון לעתיד, אין בו כדי לגרוע או לשנות את ממצאי הביקורת ביחס לשנים שנבחנו.

כשלי דיווח ופגיעה בשקיפות הציבורית
לפי החומר, בדוח נקבע כי שח"ם לא דיווחה במועד על מינוי מורשי חתימה בניגוד לחוק. בנוסף נמצאו ליקויים בדיווחים על חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה: הדוחות כללו שכר ברוטו בלבד, ללא פירוט תשלומים נלווים והתחייבויות עתידיות כנדרש בדוחות מילוליים.

עוד נמסר כי הדוחות לא כללו דיווח מלא ונאות על צדדים ותאגידים קשורים, לרבות גופים שבהם העמותה חברה או מקיימת עמם קשרים כספיים. לפי החומר, רשות התאגידים הגדירה ממצאים אלו כפגיעה מהותית בחובת השקיפות כלפי הציבור.

דוח רשמי – ושאלות שעדיין פתוחות
על פי החומר שנמסר, דוח ביקורת העומק אינו מסמך טכני בלבד, אלא מסמך רשמי הקובע כי בשנים שנבדקו התגלו ליקויים מהותיים בליבת הניהול: פיקוח פנימי חסר, דיווחים לא נאותים, בעיות בשכר ובשקיפות, והתנהלות שאינה עומדת במלואה בסטנדרטים הנדרשים מגוף ציבורי. גם אם חלק מן הליקויים תוקנו בדיעבד, כפי שנרמז בחומר, הדוח מצייר תמונה בעייתית של ארגון רב־השפעה שפעל במשך שנים תחת סימני שאלה ניהוליים.

לעיון בדוח המלא ולהורדתו, לחצו כאן

מעקב פנתה לשר מיקי זוהר: דרישה לבחינה מחודשת של תמיכות המדינה בשח"ם

מערכת "מעקב" פנתה לשר התרבות והספורט, ח"כ מיקי זוהר, בפנייה רשמית מקיפה הקוראת לבחינה מחודשת של המשך התמיכות הציבוריות לעמותת שח"ם.

מערכת "מעקב" מסרה במכתב, כלומר בפנייה רשמית, כי מדובר ב"תמונת מצב מצטברת", המעידה על משבר עומק מתמשך בהתנהלות הארגון, החורג ממחלוקת נקודתית או מאירוע בודד. פרטי הפנייה:

1. שינויי תקנון והרחבת תנאי קבלה – טענה לפגיעה בהגדרת המקצוע ובמעמד השחקנים המקצועיים, ובמקביל טענה שמדובר במהלך שנועד להגדיל מספר חברים ובהתאם לכך היקף תקציבים ציבוריים.

2. ירידה במספר החברים – הצגת הנתון של כ-10% עזיבה בין 2024 לינואר 2026.

3. אובדן ההסכם הקיבוצי עם איגוד המפיקים – הצגה של המהלך כערעור על מעמד שח"ם כארגון יציג וכאבן יסוד שנשענה לאורך שנים על תעריפי מינימום ותנאי העסקה.

4. דוחות 2024 – הצגת גירעון תפעולי, תלות גבוהה בדמי חבר, היעדר מדדי תפוקה, נתון של אפס מתנדבים.

5. סוגיית "התנדבות" מול תשלומים – הצגת הפער בין הצהרות לבין גמולים/החזרים לחברי ועד.

6.דוח ביקורת עומק של רשות התאגידים (2021) – הצגת ממצאי ליקויים מהותיים בהתנהלות והדגשה כי מדובר בדוח רשמי של משרד המשפטים.

לעיון במכתב המלא – לחצו כאן

הדרישה לבחינה מחודשת ואף לביטול התמיכה אינה מוצגת כפגיעה בתרבות או באמנים, אלא כקריאה לשמירה על כספי הציבור, על סטנדרטים של ניהול תקין, על שקיפות ועל מימוש תועלת ציבורית.

בתאריך 14.01.2026 התקבל בידי המערכת מענה רשמי מטעם לשכת שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, ולפיו: "פנייתך הועברה לטיפול הגורם הרלוונטי".

ארגוני האומנים בעקבות הפסקת התמיכה באיגודים המקצועיים: "פגיעה ישירה ביצירה הישראלית"

כלל הנראה, בין היתר בעקבות פניות מערכת "מעקב" בשנים 2024-2026 – ובהן שורת פניות למשרד האוצר ולמשרד התרבות בדרישה לביטול התמיכות, בצירוף חומרי ביקורת עומק – הודיע משרד התרבות כי החל משנת 2026 תופסק תמיכת המשרד באיגודים המקצועיים בתחום התרבות. בכתבה זו פורסמה הפנייה האחרונה בלבד, מחודש ינואר 2026, אף כי קדמו לה פניות נוספות, לרבות פרסום מכתבים פתוחים לשר התרבות מיקי זוהר בעניין הפסקת התמיכות לשח"ם ולאמ"י.

ייתכן כי להפסקת חלק מן התמיכות נלוו גורמים נוספים, וכי אין מדובר במהלך הנובע מגורם יחיד בלבד. ההחלטה אינה חלה על כלל התמיכות, וסוגיית ביטולן המלאה – כמו גם שאלת המשך הזרמת כספי הציבור – עודנה מחייבת בחינה ועיסוק נוסף. מערכת "מעקב" מדגישה כי ייתכן שגם גורמים נוספים פנו לרשויות בעניין זה, וכי פעילותה נעשית מתוך עמדה ברורה של אי אדישות לבזבוז כספי ציבור, ולא מתוך טענה לבלעדיות או מיצוי מלא של כלל הגורמים שפעלו בנושא.

בכל מקרה, הודעתו של שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, על הפסקת התמיכות עוררה מחאה מצד שח"ם. הארגון טען כי מדובר בפגיעה בתשתית מקצועית הכוללת ליווי משפטי, הכשרות, שמירה על תנאי עבודה ויכולת התאגדות.

לא הוצג עד כה הסבר קונקרטי לאופן שבו הפסקת התמיכות צפויה לפגוע בפועל בתחומים אלה, שחלקם אף צומצמו בשנים האחרונות. עוד מציינת המערכת כי קיצוץ בשכר הבכירים או צמצום שכבת הניהול – ובכלל זה ביטול תפקיד המנכ"ל, היו עשויים לפנות משאבים בהיקף משמעותי, מבלי לפגוע בפעילות הליבה או בשחקנים עצמם.

כתבה זו אינה עוסקת בהשקפות פוליטיות של ימין ושמאל, אלא בחשיפת האמת והצגת האבסורד. שר התרבות מיקי זוהר, המצהיר בקולי קולות על השתייכותו לימין ולליכוד, מאשר בעיניים עצומות העברת תקציבים לפעילי שמאל, אשר לכאורה הקימו תיאטרון ציבורי בדירה פרטית. בתיעוד שערכנו התברר כי בדירה הפרטית לא מתקיימות הצגות, אין כל פעילות תיאטרלית ואין קבלת קהל. תופעה זו אינה יחידה במינה – קיימות עשרות, אם לא מאות, עמותות פיקטיביות, המקבלות מיליוני שקלים מכספי הציבור, והשר זוהר בחר להתעלם מן התופעה ולהשתיק את הפרשה.

ועתה, לאחר דברי הפתיחה שהצגנו, נפרוש את הדברים כסדרם

"אתה שר כושל עם אפס הישגים" – המילים החריפות שהטיח העיתונאי יעקב ברדוגו בשר התרבות מיקי זוהר בשידור חי מהדהדות היטב את המציאות העגומה במשרד התרבות והספורט. משרד שהפך תחת שרביטו של זוהר למוקד של התעלמות שיטתית מפניות עיתונאים, העברות כספים בלתי מפוקחות, וניסיונות השתקה של ביקורת ציבורית.

מערכת "מעקב" חושפת כיצד משרד התרבות, תחת הנהגתו של זוהר, מעביר מיליוני שקלים לעמותות ללא פיקוח ראוי. דוגמה בולטת לכך היא המקרה של דליה שימקו, שמפעילה תיאטרון בדירתה הפרטית ומקבלת מיליוני שקלים מכספי ציבור. שימקו, שמתחה ביקורת חריפה על ממשלת נתניהו בטענה ל"שחיתות", ממשיכה ליהנות מתקציבי עתק ללא בדיקה מעמיקה של אופן השימוש בכספים.

• קרא כתבה בנושא: "חצי מיליון שקלים מכספי הציבור – אך היכן התיאטרון?" – לחץ כאן

במסגרת תפקידי כעיתונאי חוקר בכתב העת "מעקב", ביקשתי להיוועד עם שר התרבות, כבוד השר מיכאל זוהר, לשם הצגת ממצאים המעידים על פגמים בהתנהלות משרדו. זאת בעקבות פניות רבות מספור באמצעות הדואר האלקטרוני, לשכת הדוברות, בכירי המשרד והממונה על חופש המידע. נאלצתי להמתין כשלוש שעות תמימות בלשכתו. משהגיע לבסוף, ניכר כי עיקר מעייניו נתונים היו להזמנת מזון – התנהלות המעוררת תהיות באשר לשימוש בנכסי הציבור, שכן הגיע לפגישה המתוכננת כשהוא נתון בצום. אף לאחר שסיים את סעודתו, פנה לפגישה אחרת מבלי להעניק לי את ההזדמנות להציג את ממצאיי.

המידע החמור בדבר העברות כספים בלתי תקינות נדחק לשולי הדברים משום שכבוד השר לא מצא לנכון להיפגש עמי, ואף לא טרח להעביר את החומרים לבחינת מי ממאות עובדי משרדו (כאשר הועברו לו החומרים באמצעות יישומון המסרים המיידיים WhatsApp). ראוי להדגיש כי לא ביקשתי להיוועד עמו בעניין אישי כלשהו, כי אם אך ורק לשם מסירת מידע אודות עמותות החשודות בקבלת תקציבים ממשרדו באופן בלתי תקין. חרף העובדה כי נקבעה פגישה רשמית, במועד ושעה מוגדרים, כבוד השר לא ראה לנכון להעניק לי את ההזדמנות להציג את ממצאיי.

למען הסר ספק אבהיר: בנוסף על האמור לעיל, העברתי לכבוד השר זוהר את מכלול הראיות באמצעות יישומון WhatsApp, וכן הועברו הדברים לעוזרתו, הגברת ילנה פרלמן. ברם, חרף חומרת הממצאים בדבר בזבוז משווע של כספי ציבור, והליקויים המהותיים בפיקוח על העברת תקציבים לעמותות (כפי שעולה מתחקירנו המעמיק), נראה כי הגברת פרלמן בחרה בדרך הקלה – חסימת העיתונאי החוקר – חלף התמודדות עם הסוגיות המהותיות שהועלו בפניה. במקום לטפל בליקויים החמורים שנחשפו בהתנהלות המשרד, העדיפה לנתק כל ערוץ תקשורת עם מי שביקש להאיר את הכשלים במערכת. התנהלות זו משקפת את הזלזול המופגן בתפקידה כמשרתת ציבור ואת ההתעלמות השיטתית מאחריותה לשמירה על כספי משלם המסים.

ניסיונותיי הכנים להגן על האינטרס הציבורי נענו בדחייה משפילה ובסילוק מלשכת השר זוהר. ראוי לציין כי אילו היה מתקיים פיקוח ראוי על השימוש בכספי הציבור, היה ניתן למנוע בזבוז של מיליארדי שקלים – וזאת רק בהתייחס למשרד התרבות בלבד.

אין זה מפתיע כי ביום זה (שכן נראה כי עיתונאים נוספים נחשפים לעיוורונו המכוון, להשתקתו השיטתית ולתפקודו הלקוי של כבוד השר זוהר) הגיעו הדברים לשיאם בעימות האחרון בין השר זוהר לבין העיתונאי ברדוגו, אשר התרחש בשידור חי בתחנת הרדיו 'גלי ישראל'. כאשר נדרש השר להתייחס לכשלי תפקודו, בחר להגיב באיומים: "אולי נדבר על מה יוצא לך מזה במוסדות הלאומיים? אולי יש לך עניינים אישיים ואולי הבטחות שהבטיחו לך? אני אבדוק ואעדכן את הציבור". תגובה זו מעידה כאלף עדים על דפוס התנהלות מטריד של ניסיונות השתקה והטלת אימה כלפי מי שמעז להעביר ביקורת על התנהלותו. סוף סוף ניצבה האמת הצרופה אל מול פני הבריון.

ברדוגו, שלא נרתע מהאיומים, השיב: "אתה מוג לב שהפכת לשפן אחרי שעשו לך הקש בגג במשטרה". בתגובה, במקום להתמודד עם הטענות המהותיות על כשלי משרדו, בחר זוהר להאשים את ברדוגו ב"העברת קולות לבן גביר ולסמוטריץ'" ו"פגיעה בליכוד".

בעוד שזוהר מתהדר ב"רפורמה היסטורית" בקולנוע הישראלי, משרדו ממשיך להזרים מיליוני שקלים לגופים המזוהים עם השמאל הקיצוני, המקימים מוסדות ציבור מדומים בדירות פרטיות. כשמגיע מידע על חשדות לשימוש לא תקין בכספי ציבור, התגובה היחידה היא השתקה וחסימה של התקשורת המנסה לחקור את הנושא.

מערכת "מעקב" מחזיקה בתיעוד נרחב של עמותות הפועלות באופן בלתי תקין ומקבלות תקציבים ממשרד התרבות. חומרים אלה הועברו לשר זוהר, אך הוא בחר להתעלם מהם לחלוטין. התנהלות זו מעלה תהיות כבדות לגבי המניעים העומדים מאחורי ההתעלמות השיטתית מחשדות אלה.

בתגובה לכל הטענות, מסר השר זוהר הצהרה המתמקדת בהתקפה על ברדוגו: "בזמן שברדוגו, שמעולם לא נבחר לשום דבר, מקשקש ברדיו כל פעם לפי החליל של מאכער אחר – אנחנו העברנו רפורמה היסטורית". תגובה שמדגימה היטב את הניתוק בין הצהרותיו הגרנדיוזיות לבין המציאות העגומה במשרדו.

דומה כי מר מיקי זוהר מגלה אדישות מוחלטת לשמירה על כספי הציבור, שכן בעת קבלת מידע על בזבוז משאבי הציבור, חובתו המוסרית והמקצועית היא לפעול באופן נחרץ ובלתי מתפשר. זאת מאחר שהגנה על כספי משלם המסים הינה ערך עליון ובעל עדיפות ראשונה במעלה במסגרת תפקידו כמשרת ציבור.

חשפנו מקרה חמור נוסף של בזבוז כספי ציבור בהיקף מדאיג (מאות אלפי שקלים מדי חודש) במשרד התרבות. מערך הדוברות נוקט במדיניות מכוונת של התעלמות מעשרות פניות עיתונאיות. מתברר כי בתחומי משרד התרבות, החקיקה הישראלית המחייבת מתן מענה בתוך שלושים יום והענקת תשובות לעיתונאים ולציבור, נתפסת כאות מתה. גם פסיקותיו המחייבות של בית המשפט העליון אינן נאכפות בממלכתו של מר מיקי זוהר. בהיותו העומד בראש המשרד, האחריות מוטלת על כתפיו, ביתר שאת נוכח העובדה כי הוא מקבל עדכונים שוטפים מטעם "מעקב" באמצעות יישומון WhatsApp, ובכללם דיווחים על אי-מתן מענה מטעם הדוברות. התנהלות מקוממת זו מעידה על זלזול משווע במיליוני שקלי ציבור המופקדים בידי משרד התרבות.

מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב אחר התנהלות משרד התרבות ולחשוף את האמת על השימוש בכספי הציבור. יעקב ברדוגו צפוי לקבל בקרוב מידע נוסף שישפוך אור על התנהלות המשרד תחת שרביטו של זוהר, שר שמעדיף להשתיק ביקורת במקום להתמודד עם הכשלים החמורים במשרדו.

ישראל על המפה העולמית: שני לוחמי MMA ישראלים מובילים ייצוג כחול-לבן באירוע בינלאומי יוקרתי בבאקו, אזרבייג'ן. דוד מלכה וליאור יסנוגורודסקי, מתלמידיו של המאמן המוערך חזי רכטמן, יתחרו באירוע הבכורה של ארגון Turan Fighting ב-26 בינואר.

"זו הזדמנות להציב את ישראל על מפת ה-MMA העולמית", מסביר רכטמן. מלכה יתמודד מול הלוחם הטורקי סאלאר ואליזאד, בעוד יסנוגורודסקי יפגוש את מוחמדרזה יוראוייב מאוזבקיסטן.

האירוע, בהובלת היזם ווסאל אזריוגלו, מושך לוחמים מרחבי אירופה והמזרח התיכון. "המטרה שלנו היא להעמיד את הספורט מעל לפוליטיקה", מדגיש אזריוגלו, שכבר מתכנן אירועים עתידיים בישראל ובדובאי.

עבור הספורטאים הישראלים, התחרות מהווה הזדמנות קריטית לבניית מוניטין בינלאומי. "כל קרב מוסיף לקורות החיים המקצועיים", מסביר רכטמן. "זה חיוני להתפתחות הקריירה".

בזמן שדוד מלכה וליאור יסנוגורודסקי נערכים לייצג את ישראל בתחרות היוקרתית בבאקו, משרד התרבות והספורט ממשיך להתעלם משדה ספורט שלם של אתלטים מצטיינים.

"הספורטאים הישראליים מתקיימים על חשבונם", מציין חזי רכטמן, מאמן בכיר ומוביל בתחום ה-MMA בישראל. "אנו מוציאים אלפי שקלים מכיסנו הפרטי על אימונים, מסעות תחרותיים וציוד – בעוד משרד הספורט מתעלם מקיומנו באופן מוחלט".

זוהי אבסורדיות מובהקת. ספורטאים המייצגים את המדינה בכבוד, משיגים הישגים ראויים לציון, וזוכים להכרה בינלאומית – אך מדינתם מסרבת להכיר בקיומם המקצועי.

בעוד ענף ה-MMA זוכה להכרה עולמית ומתפתח ללא הרף, המציאות בישראל שונה בתכלית. משרד התרבות והספורט מסרב להכיר בתחום כענף ספורט מקצועי למבוגרים, דבר המונע מהספורטאים לקבל תמיכה בסיסית.

מחקירת "מעקב" עולה תמונת מצב מדאיגה: בעוד ענפי ספורט אחרים נהנים ממשאבים תקציביים משמעותיים, ספורטאי ה-MMA נאלצים לשאת במימון פעילותם באופן עצמאי. המשמעות היא פגיעה ישירה ביכולתם להתחרות ולהתפתח מבחינה מקצועית.

אך בעוד הספורטאים מייצגים את ישראל בכבוד, המדינה נעדרת מהתמונה. פניית "מעקב" למשרד התרבות והספורט בשאלות נוקבות על אפליית ענף ה-MMA והיעדר תמיכה בספורטאים מקצועיים נותרה ללא מענה מהותי.

בינתיים, שר הספורט מיקי זוהר מעדיף להצטלם עם ספורטאים אחרי הישגים במקום לטפל באפליה המתמשכת של הענף. האם גם הפעם יסתפק השר בפוסט באינסטגרם במקום לפעול למען הספורטאים?

תגובת המשרד? שתיקה רועמת.

האופרה ניסתה להסתיר ולהימנע מלציין באתרה כי הזמינה גוף ממשלתי רוסי, המתוקצב במלואו על-ידי משטר טרור. מדובר בתיאטרון הבלט האקדמי הממלכתי של סנקט פטרבורג על שם בוריס אייפמן. בהיותו גוף ממשלתי, ההכנסות ממכירת הכרטיסים יועברו לממשלת רוסיה, ובעקיפין ישמשו למימון טילים להרס אוקראינה ולהעברת נשק לאיראן. למעשה, אזרחי ישראל ישלמו מאות אלפי שקלים לתמיכה במשטרו הדיקטטורי והרצחני של פוטין.

יתרה מזאת, האופרה הישראלית, הנתמכת באופן משמעותי על-ידי משרד התרבות הישראלי בסכום של 27 מיליון שקלים מדי שנה, מוכרת כרטיסים במחיר מופקע של 460 שקלים ליחיד. זאת בעת שמדינת ישראל מצויה במשבר כלכלי. כך, זוג כרטיסים יעלה קרוב ל-1,000 שקלים, בנוסף לתמיכה הממשלתית הנדיבה.

האופרה, בהבינה כי ציון מוצאה הרוסי של הלהקה עלול להרתיע קהל פוטנציאלי, בחרה לפרסם אותה תחת השם "להקת המחול של בוריס אייפמן", מבלי לציין את זיקתה לממשלת רוסיה. בכך הטעתה האופרה את הציבור והסתירה את העובדה שמדובר בלהקה הקשורה למשטר טרור. כמו כן, לא צוין כי מר בוריס אייפמן הוא תומך נלהב של אלכסנדר בגלוב, מושל סנקט פטרבורג, ואף סייע לו במערכת הבחירות.

למעשה, בוריס אייפמן מעורב עמוקות בפוליטיקה הרוסית, התומכת בהשמדת אוקראינה ומצהירה על תמיכתה בחמאס, חיזבאללה ואיראן.

כך הפכה האופרה את אזרחי ישראל למשתפי פעולה פסיביים עם הטרור הרוסי, מבלי להתריע בפני תושבי המדינה כי ברכישת כרטיס במחיר 460 שקלים, יגיע הכסף לידי פוטין. חוסר אמפתיה מוחלט כלפי אלפי אזרחים אשר עלו מאוקראינה, חלקם בשל המלחמה, ולמעשה כלפי מאות אלפי עולים חדשים וותיקים (יהודי אוקראינה) אשר קרוביהם נפלו קורבן למשטרו של פוטין  (אין מדובר אפילו בפליטים, בישראל חיים עד מיליון יהודים יוצאי אוקראינה, ולרבים מהם נהרגו קרובי משפחה במלחמה שרוסיה פתחה (באוקראינה עדיין חיים יותר מ-200 אלף יהודים, שגם אותם משמיד המשטר הפושע של פוטין)).

טרם פרסום ה"מעקב", ניסתה האופרה להוליכנו שולל

כה מסרה לנו האופרה:

 

"שלום רב, המופע 'השחף' מבית היוצר של בלט אייפמן מובא על-ידי מפיק עצמאי המכונה 'צמח הפקות', אשר שוכר את אולם האופרה. נא לפנות אליו. איש יחסי הציבור של המופע הוא שאולי בסקינד (אשר את פרטיו העברתי לידיך)".

שוב ניכרת צביעות ואי-דיוק משווע. ראשית, האופרה היא זו המעניקה במה, ובידיה הזכות לסרב להשכיר את הבמה למדינה אשר סיפקה כלי משחית לטבח יהודים בשבעה באוקטובר ולישות טרור.

ברם, הפרסום מתנוסס באתר האופרה כחלק מרפרטואר האופרה עצמה (כהפקה מבית היוצר של האופרה, לכל הפחות כך נדמה). כרטיסים נמכרים באמצעות קופת האופרה, והאופרה בכתבה באתרה אף לא טרחה לציין כי מדובר בהפקת חוץ (הפקת אורח) – אין לכך זכר.

הכיתוב מורה: "מאת: בוריס אייפמן על-פי 'השחף', מחזה פרי עטו של אנטון צ'כוב, לחן: סרגיי רחמנינוב, אלכסנדר סיטקובצקי".הדבר נחזה כהפקה של האופרה לכל דבר ועניין.

ראוי לציין: כאשר מדובר אך ורק בהשכרת במה, שירות מעין זה אינו נהוג. קל וחומר שאין משקיעים בפרסום, בכתבות באתר וברשתות החברתיות (יוטיוב), ובהפצת סרטוני וידאו והטבעת סמליל האופרה על גבי הפרסום. ניתן לקבוע כי אין זה חוזה שכירות שגרתי.

יתרה מזאת, במדור "מופעים אורחים" הלהקה אף היא נעדרת. היא מופיעה ברפרטואר המחול מטעם האופרה הישראלית, כך שקהל הצופים בוודאי סבור כי זוהי הפקה של האופרה ושמא הזמינה במאי מחו"ל (והאופרה אכן נוהגת כך, היא מעת לעת מעסיקה במאים מספרד ואיטליה).

חשוב להדגיש כי על גבי הפרסום של המחול (של ישות הטרור) הטביעה האופרה את סמלילה, ואילו במדור "מופעים אורחים" מתנוסס סמליל התיאטרון המתארח, ולא של האופרה הישראלית כמובן. לפיכך, ניתן לטעון כי האופרה הישראלית ניסתה להציג בפנינו מידע מטעה ואף לשוב ולהטעות את הציבור.

יש להדגיש כי האופרה הישראלית, על אף היותה גוף הנתמך מכספי ציבור ואינו פרטי, סירבה להעביר לידינו את ההסכם אשר נחתם בינה לבין "צמח הפקות". התנהלות זו מעלה תהיות באשר לשקיפותו של מוסד ציבורי זה, אשר מחויב בגילוי נאות ופתיחות כלפי הציבור.

כבר הובהר לנו כי הבלט האקדמי הממלכתי של סנקט פטרבורג על שם בוריס אייפמן הינו בבעלות מלאה של המדינה. עם זאת, גוף המחול הממלכתי של רוסיה הפר שורה ארוכה של חוקים בינלאומיים. בניגוד להחלטות האומות המאוחדות ולחוקי אוקראינה, הבלט האקדמי הממלכתי של סנקט פטרבורג על שם בוריס אייפמן ערך ביקור בחצי האי קרים ללא אישור אוקראיני, ובכך הביע תמיכה בשטח הכבוש ופגע בשלמותה הטריטוריאלית של מדינת אוקראינה.

---

צילום: דים אמור ( מעקב ), כנס "אם תרצו ( מס' 15 ) .

---