בעידן שבו המידע זמין מתמיד, והתקשורת מתחרה על תשומת הלב של הקהל, עולה השאלה: האם הסיקור האינטנסיבי של חייהם הפרטיים של ידוענים מהווה עיתונות ראויה, או שמא זוהי הסחת דעת מסוכנת מהסוגיות החשובות באמת?

לאחרונה, התקשורת הישראלית הקדישה מקום נרחב לסיפור על מערכת היחסים החדשה של אקסית של זמר ידוע. בעוד שהפרט עצמו אינו מעניין במיוחד, הוא מעלה שאלות עמוקות לגבי איכות השיח הציבורי בישראל ועל הערכים שמשתקפים בבחירות העריכה של כלי התקשורת המרכזיים.

הביקורת על הסיקור התקשורתי הזה אינה מכוונת כלפי הזמר עצמו או כלפי בת זוגו לשעבר. הם, ככלות הכול, אזרחים פרטיים שזכאים לחיות את חייהם ללא התערבות תקשורתית מוגזמת. הביקורת מופנית כלפי המערכת התקשורתית שבוחרת להעלות נושאים כאלה לסדר היום הציבורי, ובכך מסיטה את תשומת הלב מנושאים בעלי חשיבות לאומית ואנושית.

האם החברה הישראלית באמת התדרדרה? כיצד ניתן לדון ברצינות באקסית של אושר כהן? ככל הנראה (מסיבות שאינן ברורות לנו) התקשורת הישראלית הופכת את הקורא הפשוט לחברה של עדר מנוון! כנראה שהדרך הנכונה ביותר היא להגיש חדשות לעדר מטומטם שחדל מלחשוב!

הבה נברר, מיהו בעצם אושר כהן? למעשה הוא זמר ויש לו כמה אלבומים, כמו גם יש מעריצים של יצירתו! והכל מצוין, אבל מדוע כמעט כל המרחב התקשורתי מלא בחדשות על חברתו לשעבר?

בזמן מלחמה אין לנו על מה לכתוב יותר? מצער שהתקשורת מגישה את החדשות הללו כפריט חדשותי, בתמימות חושבת שאת התקשורת קוראים רק מנוונים חסרי מחשבה.

מתקבל הרושם שאושר כהן הוא מוצרט או באך, אך גם במקרה כזה לא ממש מעניין לקרוא על חברתו לשעבר של באך שפתאום התאהבה בלסבית!

לעיתים התקשורת הישראלית יכולה לכתוב במשך חודשים ברצינות תהומית על כך שעומר אדם מוכר מכונית.

או למשל, שלומית מלכה, אשתו של יהודה לוי נפלה מקורקינט חשמלי, ב"ישראל היום" גייסו לא פחות משלושה עיתונאים לכתבה זו.

שימו לב: בה בעת, כל כלי התקשורת כתבו בכותרות שמצבה של דוגמנית מלכה קשה, כדי לגרום לאנשים לקרוא את הכתבה הזו, אך למעשה באותן כתבות עצמן נמסר כי בבית החולים הוגדר מצבה של הדוגמנית כקל ולא כקשה (אם אמבולנס לקח אתכם, זה עדיין לא אומר שאתם במצב קשה).

בעת מלחמה, למשל, יש חשיבות עליונה לכך שהציבור יהיה מיודע ומעורב. זהו הזמן שבו על התקשורת להתמקד בסוגיות הקשות: מצבם של החיילים, ההשלכות הכלכליות והחברתיות של המלחמה, המאמצים הדיפלומטיים, וכמובן – הסבל האנושי משני צדי הגבול. במקום זאת, אנו עדים לעיתים קרובות לבריחה אל הקלות והשטחיות של רכילות סלבריטאים.

הגיע הזמן להחזיר את הכבוד לעיתונות הרצינית, זו שחוקרת, מאתגרת ומעמיקה. זו שרואה בקוראיה אזרחים חושבים ולא צרכני רייטינג פסיביים. רק כך נוכל להבטיח שהתקשורת תמלא את תפקידה החיוני בחברה דמוקרטית: להיות כלב השמירה של הציבור, ולא כלבלב השעשועים שלו.

הפוסט התקשורת הישראלית הופכת את הקורא לחברה של עדר מנוון! הופיע לראשונה ב-מעקב.