החיבור המפתיע בין שתיים מהנשים הבולטות והמשפיעות בתרבות הישראלית, הזמרת והיוצרת דיקלה והשחקנית מגי אזרזר, מצליח בימים האחרונים לעורר הדים נרחבים ולכבוש את הרשת. השתיים השיקו דואט משותף, מלווה בקליפ נועז ומסקרן, שמציב מראה מול תפיסות היופי המקובלות ומבקש לנפץ סטיגמות מושרשות.

הפרויקט החדש, שזכה לחשיפה נרחבת, מציג את אזרזר ודיקלה כשהן משחררות סדרת תמונות ויזואליות נועזות ופרובוקטיביות, במובן המעצים של המילה. הצילומים מציגים פן אחר, מחוספס וחשוף יותר, המבקש לאתגר את הדימוי הציבורי של השתיים.

במרכז השיח הציבורי עומדת מגי אזרזר, שדמותה המוכרת מזוהה לעיתים עם הילה עממית, נגישה וקלילה. אולם, החיבור לדואט החדש חושף בפני הקהל מורכבות פנימית עמוקה. אלו שעוקבים מקרוב אחר פועלה מציינים כי תחת המעטפת של דמותה המוכרת, מסתתרת אישיות אינטליגנטית, אסתטית וחדת מחשבה. נראה כי המהלך הנוכחי מבקש להבהיר: הפשטות היא לעיתים קרובות בחירה אמנותית, אך האישה שמאחורי הקלעים רחוקה מלהיות כזו.

בפוסט שפרסמה אזרזר עם צאת השיר, היא שיתפה את עוקביה ברגשותיה: "אמאל'ה, אחרי כל-כך הרבה ציפייה – מגשימות חלום! דואט חדש ישירות מהלב. ללב שלכם". אזרזר הדגישה את המסר המרכזי שמאחורי היצירה: "מוקדש לכל הנשים והאנשים שיש להם יופי שבור, ומניסיון – זה בסדר גמור".

הבחירה של אזרזר לארח את דיקלה בקליפ אינה מקרית. כמי שמוכרת בזכות עולמה הרגשי והכנות האמנותית שלה, דיקלה מהווה את השותפה המושלמת למסר של אזרזר. "הפתענו בקליפ עם אורחת מיוחדת עם הלב הכי גדול במדינה", הוסיפה אזרזר, "ומי כמותה מכירה את עולם היופי. וכמה, כמה שהוא שבור".

התגובות בקרב הקהל והמבקרים מצביעות על הערכה למהלך, שנתפס כצעד של כנות ושל התנערות מתכתיבים. נראה כי החיבור בין השתיים מצליח לייצר "בוסט" משמעותי, שאינו מסתכם רק במוזיקה, אלא בתהודה תרבותית. בין אם מדובר באסטרטגיה מחושבת ובין אם בחיבור אמנותי טבעי, אזרזר ודיקלה מוכיחות כי כוחן טמון ביכולת להפתיע, לשבור תבניות ולחשוף אמת אישית, גם כאשר היא אינה מושלמת.

הדואט זמין כעת בכל פלטפורמות הסטרימינג, ומלווה בקליפ שמעורר כאמור שיח ער ברשתות החברתיות. נותר רק להמתין ולראות האם שיתוף הפעולה הזה יסמן תחילתו של קו אמנותי חדש עבור השתיים, או שמא מדובר בהצהרה חד פעמית ומסעירה על יופי, חופש ומה שביניהם.

צילום מתוך האינסטגרם של מגי אזרזר, שימוש לפי סעיף 27א'

הפוסט דיקלה ומגי אזרזר: שוברות מוסכמות בשיא העוצמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור מתאר את בדידותו העשירה כבמאי תיאטרון ועיתונאי, ומרים את המסך על חוויותיו האישיות. הוא מספר על עלייתו לארץ ישראל, המעבר הקשה, שירותו הצבאי בצה"ל באזורי עזה וגוש קטיף, ואיבוד חברים יקרים במהלך השירות. פרק מיוחד מוקדש לעבודתו בשירות בתי הסוהר, כמו כן על הסיפורים הקשים של האסירים.

בתקופת שירותו הצבאי בגדוד 424, דים אמור נחשף לתמונות קשות, כולל התנתקות צה"ל מגוש קטיף, ומלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.

ביצירתו אמור מתאר את חוויותיו עם הגזענות והאנטישמיות שפגש באוקראינה, ארץ מוצאו.

בספרו, דים אמור לא חוסך ביקורת על בית הספר למשחק "יורם לוינשטיין", שם לטענתו חווה גזענות קשה והשפלות רבות. "בבית הספר של יורם לוינשטיין הבנתי שאני רוסי מסריח", ציטוט מן הספר.

לאחר קריאת הספר, רבים עשויים לחוש גועל כלפי אנשים מפורסמים, כיוון שדים אמור חושף את האמת המרה מאחורי הקלעים של חיי הסלבריטאים.

פרק משמעותי בספר מוקדש להוריו, כולל אביו שנפטר בגיל 57.

בנוסף דים מפרט את המלחמה הקשה ולנכות (100%) שקיבל בגיל צעיר.

דים אמור משלב גם פרק על ילדותו וסבתו האהובה.

הספר כולל פרקים שלמים המוקדשים לבית הספר שהקים, וגם כן על המערכת "מאקו" ולשקרים ההרסניים שהתקשורת יכולה לפזר. הוא מתייחס לתלמידים המוכשרים שלימד, אך גם לאלו שגרמו לו סבל רב.

פרק מעניין נוסף עוסק בפסטיבל בקייב, שם הכיר דים אמור במאי איראני והתחרו ביחד. הוא גם מתייחס לארגונים "שח"ם" ו"אשכולות", ולניצחון האישי שלו מול גופים ענקיים אלה שלטענתו אינם רחוקים ממודל לחיקוי.

לבסוף, דים אמור מתאר את מורכבות חייו ואת האנשים שפגש עד גיל 40. הוא מציין שרק על עבודתו בבית הסוהר או שירותו הצבאי ניתן לצלם סדרת נטפליקס מרתקת.

הפוסט "3D(im)" ספר ביוגרפי על חייו של דים אמור הופיע לראשונה ב-מעקב.