בעוד ענני המלחמה עדיין מכסים את שמי המדינה, דוח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, המפורסם היום, מטלטל את אמות הסיפים של השלטון בישראל. הדוח, המהווה כתב אישום חריף נגד מחדלי הממשלה, משרד הביטחון ומשרד הבריאות, חושף תמונה מבעיתה של "הפקרת המגינים" בחזית היישובים ו"מחדל דם" קריטי במרכזים הרפואיים הגדולים בדרום. אלו אינם רק כשלים טכניים; מדובר בשבר עמוק בתפיסת האחריות הממשלתית כלפי אזרחיה ביום פקודה.

הלוחמים השקופים: הפקרת מערך הרבש"צים

במרכזו של הפרק הביטחוני בדוח עומדים רכזי הביטחון השוטף הצבאיים (הרבש"צים), אותם אנשים שהיוו את קו ההגנה הראשון והאחרון בבוקר השבעה באוקטובר. בעוד הצבא הגדול בושש להגיע, לחמו 418 רבש"צים בחירוף נפש מול שטף המחבלים. שבעה רבש"צים, שני ממלאי מקום ו-35 חברי כיתות כוננות שילמו בחייהם בקרבות ההרואיים. אחרים נפצעו או נחטפו לעזה.

אלא שמאחורי הגבורה העילאית בשטח, מסתתרת גרירת רגליים ממשלתית רשלנית. המבקר אנגלמן קובע כי מעמדם של הרבש"צים טרם הוסדר, דבר הפוגע אנושות ביכולתם לבצע את תפקידם. למרות ש-14 הצעות חוק בנושא הונחו על שולחן הכנסת מאז 2017, כולן נותרו כאבן שאין לה הופכין ולא קודמו.

הדוח חושף כי ועדת אדרי, שנועדה להסדיר את תנאיהם, הגישה חמש המלצות מרכזיות ששר הביטחון אישר עוד בנובמבר 2023. אולם, נכון לינואר 2025, משרד הביטחון מימש רק המלצה אחת במלואה. הניסיון לקלוט את הרבש"צים כאזרחים עובדי צה"ל טורפד על ידי משרד האוצר, שסירב להקצות את המשרות הנדרשות. התוצאה: אנשים שמופקדים על ביטחונם של 900,000 תושבים ב-415 יישובים, נותרו ללא הגדרה אחידה, ללא סמכויות ברורות בחוק וללא מעטפת מקצועית הולמת.

"על שר הביטחון ושר האוצר לפעול בהקדם לתיקון הליקויים. הדבר בנפשנו", מצוטט המבקר אנגלמן בדוח, כשהוא מותח ביקורת ישירה על התנערות מערכת הביטחון מאחריותה למגיני היישובים. 88% מהרבש"צים שהשיבו לשאלון המבקר העידו כי תחושת העומס והכפיפות המרובה לכמה מנחים – הצבא, המועצה וועד היישוב – פוגעת פגיעה אנושה במילוי תפקידם.

לקריאת הדוח – לחצו כאן

מחדל משק הדם: חיים שתלויים בבירוקרטיה

חמור לא פחות הוא המחדל שנחשף בניהול משק הדם הלאומי. ביום שבו זרמו מאות פצועים למרכזים הרפואיים סורוקה וברזילי, גילו הצוותים הרפואיים כי המשאב היקר מכל – מנות דם מסוג O – פשוט אינו בנמצא בכמויות הנדרשות.

הנתונים שנחשפים בדוח מעוררים צמרמורת:

• בסביבות השעה 12:00 בצהרי השבעה באוקטובר, עמד מלאי מנות הדם מסוג O בבנק הדם של סורוקה על אפס מוחלט.

• מלאי הדם ההתחלתי בסורוקה באותו בוקר היה נמוך ב-20% מהנדרש על פי נהלי משרד הבריאות.

• בבנק הדם המרכזי של מד"א נמצאו בבוקר המתקפה רק 534 מנות מסוג O, לעומת יעד של 750 – חוסר של כ-30% במלאי הלאומי הקריטי.

המבקר חושף כי משרד הבריאות וחמ"ל הבריאות הלאומי "לא היו מודעים כלל לבעיות" שהתעוררו בסורוקה ובברזילי בזמן אמת. בעוד פצועים נאבקים על חייהם, מד"א סיפק לסורוקה רק כחצי מכמות מנות הדם שהוזמנו. ההזמנה הראשונה שבוצעה בשעה 8:40 בבוקר, הגיעה ליעדה רק לאחר שלוש שעות וחצי, עיכוב קטלני בנסיבות של אירוע רב-נפגעים קיצוני.

הפקרות העורף: בנקי דם ללא מיגון

הביקורת אינה עוצרת במחדלי אותו היום, אלא חושפת רשלנות מתמשכת בהיערכות לחירום. מתברר כי יותר ממחצית מבנקי הדם בבתי החולים (12 מתוך 21) אינם מוגנים מפני איום רקטות וטילים. ל-42% מאותם בנקי דם לא מוגנים אין כלל תוכנית למעבר למיקום חלופי בעתות חירום.

הדוח מצביע על כשל לוגיסטי חמור בשינוע מנות הדם: 90% מבתי החולים טוענים כי האחריות לשינוע מוטלת עליהם ולא על מד"א, ובשל כך הם מסתמכים על חברות שליחויות פרטיות. אף לא אחד מבתי החולים שנבדקו ערך תרגיל לשינוע דם בחירום. יתרה מכך, משרד הבריאות לא פעל להחלפת מקרני דם רדיואקטיביים מסוכנים הפועלים בחמישה מוסדות, למרות קיומן של חלופות בטוחות יותר.

קולו של המבקר: עצמאות אל מול מחדל

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, המסיים את כהונתו בעוד 60 יום, נשא דברים תקיפים בבג"ץ על רקע הניסיונות לעכב את דוחות הביקורת על המלחמה. "מה שראיתי לנגד עיניי בביקורות המלחמה זה את אזרחי ישראל ואת תיקון הליקויים," הצהיר אנגלמן, תוך שהוא עומד על עצמאות מוסד המבקר ועל חשיבות פרסום הממצאים ללא תלות במנגנוני חקירה אחרים שטרם הוקמו.

הדוח קורא לממשלה להפסיק את גרירת הרגליים:

1. על משרד הביטחון והאוצר ליישם לאלתר את כלל המלצות ועדת אדרי ולהסדיר את מעמד הרבש"צים כאזרחים עובדי צה"ל.

2. על צה"ל לפרסם הגדרה אחידה וברורה לתפקיד הרבש"ץ שתשקף את המציאות בשטח.

3. על משרד הבריאות להשלים בדחיפות את פערי המיגון בבנקי הדם ולהסדיר מערך שינוע לאומי שאינו נסמך על גורמים פרטיים בשעת חירום.

הדוחות שמתפרסמים היום הם תמרור אזהרה בוהק בדם. הם מתארים מערכת שלטונית שקפאה על שמריה, שהפקירה את מגיניה בחזית ושהזניחה את התשתיות הקריטיות ביותר להצלת חיים. השבעה באוקטובר לא היה רק מחדל מודיעיני וצבאי; הוא היה מחדל של מערכות אזרחיות וביטחוניות שלא השכילו לתרגם את תורות הלחימה וההיערכות למעשים בשטח. מבקר המדינה עשה את שלו בחשיפת האמת המרה; כעת הכדור נמצא בידי הממשלה – עליה להוכיח כי חיי אזרחיה וביטחון מגיניה עומדים בראש סדר העדיפויות שלה, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

צילום: מבקר המדינה, מתוך אתר מבקר המדינה, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט דם על הידיים: מחדל ההפקרות הממשלתית נחשף בדוח המבקר הופיע לראשונה ב-מעקב.

מחיר החלב בישראל מוסיף לעלות, על רקע ממצאי דוח מבקר המדינה משנת 2023, שקבע כי המחיר המקומי הוא מהגבוהים בעולם. בעוד שבשנת 2023 עמד מחיר ליטר חלב מפוקח על כ-6.2 שקלים, בשנת 2026 כבר מדובר בכ-7.2 שקלים לליטר, נתון המעיד על עלייה נוספת ביוקר המחיה בתחום מוצרי החלב.

דוח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2023 הציג תמונת מצב מקיפה של ענף החלב בישראל, והדגיש את מרכזיותו בתזונה המקומית. חלב ומוצריו מהווים מקור עיקרי לחלבון מן החי ולסידן בתפריט הישראלי הממוצע, והמדינה מתכננת את הענף לכל אורך שרשרת הייצור עוד מלפני קום המדינה.

התכנון מתבצע באמצעות פיקוח על מכסות הייצור לרפתנים, קביעת מחיר המטרה לליטר חלב גולמי, שליטה בהיקף היבוא ופיקוח על מחיר מוצרי החלב המפוקחים לצרכן. ההסדרה המשפטית מעוגנת בעיקר בחוק תכנון משק החלב, התשע"א-2011, וכן בתקנות ובצווים שהותקנו מכוחו.

בין השנים 1998 ל-2022 נחתמו חמישה הסכמים ורפורמות בענף החלב בין המדינה לבין ארגוני היצרנים. במסגרת זו צומצם מספר הרפתות, בעוד מספר הפרות בכל רפת גדל. במקביל, מחיר המטרה פחת ביחס לתחזיות ללא הרפורמות, והממשלה העניקה מענקי התייעלות ומענקי פרישה לרפתנים.

נתוני המפתח שצורפו לדוח מבקר המדינה מצביעים על פערים משמעותיים בין ישראל לבין מדינות האיחוד האירופי. מחיר החלב הגולמי בישראל נאמד בכ-62.04 אירו למאה קילוגרם חלב, שהם כ-219 שקלים, גבוה בכ-24% מהממוצע האירופי שנאמד בכ־50.17 אירו למאה קילוגרם.

גם ברמת המחיר לצרכן נרשם פער משמעותי: ליטר חלב רגיל בישראל נאמד בכ-1.81 דולר, שהם כ-6.2 שקלים, לעומת ממוצע של כ-1.02 דולר במדינות האיחוד האירופי — פער של כ־77%.

על פי נתוני הדוח, בשנת 2021 עמד מספר הפרות החולבות הרשומות בישראל על 118,611, בעוד הצריכה הממוצעת של חלב ומוצריו הגיעה ל-161 ליטר לנפש בשנה. באותה שנה יוצרו בישראל כ-1.54 מיליארד ליטר חלב גולמי, ונרשם יבוא מוצרי חלב בהיקף של כ-169 מיליון דולר.

בישראל פעלו בשנת 2021 כ-686 רפתות, מתוכן 440 באזורי עדיפות לאומית. תנובת החלב הממוצעת לפרה עמדה על 12,003 קילוגרם בשנה – הנתון הגבוה ביותר בעולם. כ-41.2% מהחלב יוצר ברפתות במגזר המשפחתי, ואילו יתר הייצור התרכז בעיקר במגזר השיתופי.

הביקורת שנערכה בין אוקטובר 2021 לנובמבר 2022 במשרד החקלאות, במועצת החלב ובגופים ממשלתיים נוספים, בחנה את מנגנוני קביעת מחיר המטרה, את השפעת דרישות הכשרות, ואת הפיקוח על רווחת בעלי החיים.

אחד הממצאים המרכזיים עסק במחיר החלב הגולמי בישראל, הגבוה בכ-24% מהממוצע האירופי. בין הגורמים לפער צוין כי עלויות המזון לפרות בישראל גבוהות בכ-33.3% לעומת האיחוד האירופי, לצד השפעות תנאי האקלים והבדלים במנגנוני תמיכה ממשלתיים.

הדוח גם הצביע על ליקויים במנגנון קביעת מחיר המטרה. המחיר נקבע על סמך סקר דו־שנתי שמבצעת ועדת היגוי באמצעות ספק חיצוני, אך נמצא כי אין הליך בקרה מספק על מתודולוגיית הסקר, על נכונות הנתונים ועל דיוק החישובים.

עוד נמצא כי כ-22% מהרפתות שנבחרו למדגם סירבו להשתתף בסקר, מאחר שלא הוסדרה חובת השתתפות. שיעור סירוב זה, כך נקבע, עשוי לפגוע בתקפות התוצאות המשמשות בסיס לחישוב המחיר.

בנוסף, הדוח הצביע על בעיה בחישוב עלות שכר העבודה של הרפתנים. בעוד שהרפתנים פועלים בענף החקלאות, השכר שלהם בסקר חושב לפי השכר הממוצע הכללי במשק – הגבוה משמעותית מהשכר בענף החקלאי – דבר שהשפיע על מחיר המטרה.

עוד צוין כי הרפתות במגזר המשפחתי נמצאו הפסדיות בממוצע לאורך השנים, בעוד שהרפתות במגזר השיתופי הציגו רווחיות גבוהה יותר, פער שהשפיע גם הוא על מבנה המחירים.

הדוח עסק גם במבנה התמיכות בענף החלב. לפי אומדני ה-OECD, בשנת 2021 הגיע שיעור התמיכות העקיפות לחקלאים בישראל לכ-90.7% מסך התמיכות, אף שבשנת 1995 התחייבה ישראל להפחיתן במסגרת הסכם סחר בינלאומי.

לצד סוגיית המחיר, הדוח הצביע על בעיות נוספות, ובהן מחסור חוזר במוצרי חלב בתקופת חגי תשרי. בשנת 2021, למשל, נרשם מחסור של כ-3 מיליון ליטר חלב מפוסטר – כ-9% מהצריכה החודשית.

עוד עלה כי למשרד החקלאות ולמועצת החלב אין סמכות לקבל מידע שוטף ומעודכן מהמחלבות על נתוני הייצור, ואין באפשרותם להורות על ויסות עודפי חלב בין מחלבות שונות.

בהיבט רווחת בעלי החיים, העריכו גורמי המקצוע כי כ-20% מהרפתות בישראל מצויות במצב חמור מאוד, אך הפיקוח בתחום נמצא חסר, ולא הותקנו תקנות פרטניות הנדרשות למניעת צער בעלי חיים.

מבקר המדינה המליץ למשרד החקלאות ולמועצת החלב ליישם בקרה נאותה על סקר החלב, לבחון את שיטת חישוב השכר בענף, ולעדכן את מנגנון קביעת מחיר המטרה כך שישרת את מטרות התכנון ויתרום להפחתת המחיר לצרכן.

עוד הומלץ לפעול ליישום המלצות ה-OECD והתחייבויות ישראל למעבר מתמיכות עקיפות לתמיכות ישירות בענף, ולבחון כלי מדיניות נוספים הנהוגים במדינות אחרות.

ענף החלב בישראל מתאפיין במנגנון תכנון ופיקוח מדינתי לכל אורך שרשרת הייצור – מצב הקיים כיום, לפי הדוח, רק במדינה אחת נוספת בעולם: קנדה. למחיר החלב הגולמי השפעה ישירה על המחיר הסופי לצרכן ועל יוקר המחיה.

ממצאי הביקורת מצביעים על ליקויים בשלושה מישורים מרכזיים: המחיר הגבוה ביחס לעולם, הפיקוח על רווחת בעלי החיים, והבטחת אספקה סדירה לצד צמצום מחסור בתקופות החגים.

על רקע ממצאים אלה, העלייה במחיר ליטר החלב בין 2023 ל-2026 מחדדת את השאלה לגבי יעילות מנגנוני הפיקוח והתכנון בענף, ואת השפעתם הישירה על כיסו של הצרכן הישראלי.

לעיון בדוח המלא לשנת 2023 – לחצו כאן

הפוסט מחיר החלב ממשיך לטפס בישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום 23 בדצמבר 2025 פורסם דוח חריף של מבקר המדינה, העוסק באפקטיביות מכשול קו התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים. מן הדוח עולה תמונת מצב ביטחונית מורכבת ומדאיגה, הנוגעת לליבת ההגנה על בירת ישראל, על היישובים הסובבים אותה ועל מדינת ישראל כולה. הדוח קובע כי המכשול, שנועד לשמש חיץ פיזי ומבצעי מפני חדירת מחבלים ושוהים בלתי חוקיים, אינו מספק מענה רציף, סדור ומלא לאיומים הביטחוניים הנשקפים מן המרחב, וזאת חרף השקעה של מיליארדי שקלים לאורך השנים והצטברות של ניסיון מבצעי נרחב.

על פי ממצאי הביקורת, פלסטינים יכולים להסתנן לשטח ישראל ללא בקרה או בידוק במספר מקטעים משמעותיים של תוואי המכשול בעוטף ירושלים. בדוח מצוין כי תרחיש זה אינו תיאורטי בלבד, וכי בפועל מחבלים ניצלו פרצות והיעדר מכשול רציף, כפי שאירע בפיגוע הרצחני בצומת רמות בירושלים בספטמבר 2025. עוד עולה כי רק כ-61% מתוואי קו התפר בעוטף ירושלים מוגן באמצעות חומה או גדר, בעוד עשרות קילומטרים נוספים נותרים פרוצים או פתוחים לחלוטין. מדובר בתוואי המשתרע על פני כמה מאות קילומטרים, שחלקו עובר גם בשטחי יהודה ושומרון, ואינו חופף במלואו לתחום השיפוט המוניציפלי של ירושלים. ממזרח למכשול, מחוץ לתוואי, נותרו מרחבים הנמצאים בתחום השיפוט של העיר, מצב היוצר מורכבות ביטחונית, תפעולית ומשפטית כאחד.

הדוח מדגיש כי מיעוט הנתיבים במעברים השונים גורם לעומסי תנועה כבדים, הן של הולכי רגל והן של כלי רכב. עומסים אלה, כך נכתב, אינם רק פגיעה במרקם החיים אלא מהווים גם סיכון ביטחוני מובהק, העלול להפוך את המעברים ל"מלכודת מוות" בשעת חירום או באירוע מתפרץ. נתונים שנבדקו מצביעים על כך שבמעבר קלנדיה, לדוגמה, זמן ההמתנה הממוצע של הולכי רגל עומד על כ-80 דקות, בעוד זמן ההמתנה הממוצע של כלי רכב מגיע לכ-56 דקות. בשנת 2022 עברו במעברים בגזרת עוטף ירושלים כ-135 אלף הולכי רגל ביום, ובין השנים 2018-2022 נרשם גידול של כ-53% במספר העוברים, מבלי שהותאמו לכך תשתיות המעברים באופן מספק.

בהיבט הארגוני והמבצעי מצביע הדוח על ליקויים חמורים בתיאום ובחלוקת האחריות בין הגופים הפועלים בגזרה. התיאום בין המשטרה, צה"ל, מג"ב ושירות הביטחון הכללי לוקה בחסר, ואין תפיסת הפעלה מסודרת ואחידה למכשול ולמעברים. הדוח קובע כי המשטרה מנהלת את המעברים מזה כ-20 שנה ללא תפיסת הפעלה סדורה, על אף שחלפו כשני עשורים מאז אושרה על ידי ראש הממשלה תוכנית של המטה לביטחון לאומי לאזרוח המעברים. תפיסת הפעלה כזו אמורה להגדיר כללים, עקרונות, תהליכים ודרכי פעולה ברורים, אך בפועל לא גובשה ולא אושרה תפיסה כוללת המחייבת את כלל הגורמים.

עוד עולה כי בחלק מהמעברים המופעלים על ידי המשטרה בעוטף ירושלים אין פיקוד קבוע. מתוך 16 המעברים הקיימים, רק שני מפקדים הוסמכו לתפקידם באופן רשמי. מצב זה יוצר פערי פיקוד ושליטה, קושי בניהול שוטף וביכולת תגובה לאירועים חריגים, וכן פער בין אחריות המשטרה לתפעול המעברים לבין יכולתה לטפל בתחזוקתם, שדרוגם והתאמתם לגידול באוכלוסייה העוברת בהם.

הדוח מתייחס גם למוכנות הכוחות לאירועי קיצון. עד לאירועי 7 באוקטובר 2023 לא היה למחוז ירושלים במשטרה איום ייחוס ותרחיש ייחוס מסודר, שלפיהם ניתן היה להיערך באמצעות בניין כוח מתאים בגזרת עוטף ירושלים. רק לאחר אירועים אלה הוכנו פקודות היערכות לתרחישים מדמים, והכנתן הושלמה באוגוסט 2024. עם זאת, פקודות אלו, כך עולה מן הביקורת, אינן כוללות מענה אופרטיבי מלא לכלל הסיכונים האפשריים.

בהיבט כוח האדם מצביע הדוח על איוש חסר משמעותי של סד"כ המאבטחים האזרחיים במעברי עוטף ירושלים. המשרד לביטחון לאומי והמשטרה לא נערכו מבעוד מועד לאיוש החסר, ובפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" גויסו בצו 8 לוחמים רבים מקרב המאבטחים, מה שהביא להפחתה נוספת בכוח האדם הזמין ולפגיעה ביכולת התפעולית של המעברים. בנוסף, צמצום מצבת כוח האדם בגדוד ארז של חיל המשטרה הצבאית כבר ביוני 2023 הביא לכך שהגדוד היה מסוגל לבצע כ-69% בלבד מן המשימות שהוטלו עליו, בעוד כ-31% מהמשימות כלל לא בוצעו.

הדוח כולל נתונים המעידים על רמת האיום הביטחוני בגזרה. בשנת 2023 נרשמו בעוטף ירושלים 27 פיגועים קטלניים. נוסף על כך התרחשו 10 אירועי ירי לעבר כוחות הביטחון, 412 יידויי בקבוקי תבערה, 98 אירועי מטענים ו-1,031 יידויי אבנים. ברבעון הראשון של שנת 2023 נתפסו בעוטף ירושלים 2,427 שוהים בלתי חוקיים, וברבעון הראשון של שנת 2024 נתפסו 1,233 שוהים בלתי חוקיים. עוד מצוין בדוח כי קיים פער משמעותי בין רישומי ההסתננות של חמ"לי התצפיות של צה"ל לבין רישומי המשטרה, המבוססים על הכרזות לפי פקודת "פרש תורכי", בתקופה שבין ינואר למאי.

הביקורת מתייחסת גם להיבטי תשתית. במשך כשני עשורים מהקמת המעברים שודרגו רק ארבעה מתוך 16 המעברים בעוטף ירושלים, שהם כ-25% בלבד. משנת 2021 החלה השקעה בהרחבת ארבעה מעברים נוספים, אך הדוח מציין כי התקדמות זו אינה מספקת נוכח הגידול המתמשך במספר העוברים. עוד צוין כי משרד התחבורה החליט להרחיב כביש בסמיכות למעבר המנהרות ללא בחינת ההשפעה על המעבר עצמו וללא תיאום הוספת נתיבים, דבר שתרם ליצירת צווארי בקבוק המהווים סיכון ביטחוני לכוחות הפועלים במקום ולמשתמשי הדרך.

מבחינה תקציבית מצוין כי עלות הקמת המכשול בגזרת יהודה ושומרון, לרבות הקמת מכשול עוטף ירושלים, עומדת על כ-8.3 מיליארד שקלים. חרף השקעה זו, הדוח קובע כי קיימות פתחות במכשול המאפשרות כניסה של שוהים בלתי חוקיים משטחי יהודה ושומרון לירושלים, וכי הליקויים נוגעים הן למכשול עצמו והן לאופן הפעלת המעברים.

הביקורת נערכה בין ינואר 2024 לפברואר 2025, וכללה בדיקה רחבה של אחריות וסמכות מג"ב עוטף ירושלים, איום הייחוס ותרחיש הייחוס, אפקטיביות המענה המבצעי במכשול, תפיסת ההפעלה של המעברים, הטרוגניות הכוחות הפועלים בהם, נושאי האבטחה והבידוק, התאמת התשתיות לגידול האוכלוסייה ואזרוח המעברים. הביקורת בוצעה במשטרה, בצה"ל, במשרד הביטחון, במשרד לביטחון לאומי, בשירות הביטחון הכללי, במשרד התחבורה, במשרד ראש הממשלה, במטה לביטחון לאומי, במזכירות הממשלה ובעיריית ירושלים, והשלמות לביקורת נמשכו עד יולי 2025.

בפברואר 2025 הועברה טיוטת הדוח לראש הממשלה, לשר הביטחון, לשר לביטחון לאומי, לצה"ל ולמשטרת ישראל לצורך קבלת התייחסותם. תגובות צה"ל והמשטרה התקבלו באפריל ובמאי 2025. עם זאת, ביום 8 בספטמבר 2025, לאחר סיום הביקורת, אירע הפיגוע הרצחני בצומת רמות, שבו נרצחו שישה ישראלים ונפצעו כעשרה נוספים. הפיגוע בוצע על ידי מחבלים תושבי כפרים פלסטיניים באזור רמאללה, והדוח קובע כי על רקע ממצאי הביקורת ואירוע זה מתחדדת הדחיפות בתיקון הליקויים וביישום ההמלצות.

ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת החליטה שלא להניח את הדוח במלואו על שולחן הכנסת, אלא לפרסם רק חלקים ממנו, לשם שמירה על ביטחון המדינה, בהתאם לסעיף 17 לחוק מבקר המדינה. חרף מגבלה זו, הדוח שפורסם מציג שורה ארוכה של כשלים מערכתיים, מבצעיים וארגוניים.

בסיכומו של דבר קובע הדוח כי מכשול קו התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים הם נדבך מרכזי בביטחון תושבי ירושלים ומדינת ישראל, וכי פעילותם התקינה חיונית למניעת פיגועי טרור והסתננות, כמו גם להבטחת מתן שירותים ראויים לאזרחים ישראלים, לפלסטינים, לתושבי מזרח ירושלים ולתלמידים. עם זאת, הליקויים שנמצאו נוגעים למימוש האחריות והסמכות בין הגופים השונים, להמשך קיומן של פתחות במכשול, להיערכות חסרה לאירועים מתפרצים, ולהיעדר תפיסת הפעלה סדורה למעברים. הדוח מדגיש כי תיקון ליקויים אלה נדרש בדחיפות, תוך איזון בין צורכי הביטחון לבין שמירה על מרקם החיים, על רקע האיומים הביטחוניים המתמשכים והאירועים שפקדו את המדינה מאז אוקטובר 2023.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

צילום מסך מתוך דוח מבקר המדינה, שימוש מותר מכוח סעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

הפוסט ממשלה אדישה לפרצות ביטחוניות בירושלים: חדירה חופשית הופיע לראשונה ב-מעקב.

דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-4 בנובמבר 2025 חושף תמונה מדאיגה על תפקודו של הקבינט החברתי כלכלי בשנים שקדמו למלחמת "חרבות ברזל", ובמרכזה – כישלון ניהולי חמור של שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן, שכיהן כיו"ר הקבינט. אותו ליברמן, שמציג עצמו כיום כקול האחריות והשוויון בנטל, מתברר כמי שהפקיר בדיוק את אותה אחריות כשהייתה מצויה בידיו. הדו"ח מתעד מחדלים מהותיים שהשאירו את ישראל חשופה ולא מוכנה למשבר שהתרחש ב-7 באוקטובר 2023, ויום לאחר פרסומו, מפלגתו של ליברמן פרסמה פוסט תוקפני המאשים את ממשלות נתניהו והמשתמטים – מהלך שנראה כניסיון להסיט את תשומת הלב מהממצאים המביכים.

ממצאי הדו"ח מצביעים על מגמות מדאיגות ארוכות שנים בתפקוד הקבינט החברתי כלכלי. הממצא המרכזי הוא ירידה דרמטית של כ-90% במספר ההחלטות שקיבל הקבינט לאורך 20 שנה. בעוד שבתקופת כהונתה של הממשלה ה-30, שפעלה בשנים 2003-2006, התקבלו בממוצע 52 החלטות בשנה, הרי שבתקופת כהונתה של הממשלה ה-37 עד פרוץ המלחמה, בין דצמבר 2022 לאוקטובר 2023, התקבלו רק 5.1 החלטות בממוצע שנתי. המבקר מדגיש כי נתונים אלו מלמדים על היעדר פעילות מהותית של הגוף שאמור לעסוק בניהול הכלכלה והחברה בישראל.

מעבר לירידה הכמותית, הדו"ח חושף בעיה איכותית חמורה לא פחות. בביקורת נמצאה מגמת עלייה חדה של עשרות אחוזים במספר ההחלטות שמקבל הקבינט ללא דיון כלל. בממשלות ה-30, ה-31 וה-32, שכיהנו בשנים 2003-2013, שיעור ההחלטות שהתקבלו ללא דיון נע בין 8% ל-12% מכלל ההחלטות. אך במהלך השנים התמונה השתנתה באופן דרמטי, והקבינט החל לקבל החלטות מבלי לקיים דיון מסודר או עבודת מטה מקצועית, תוך התעלמות מגופי הייעוץ המרכזיים כמו בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה.

בנוסף לכך, הבעיה של נוכחות חלקית של חברי הקבינט בדיונים מדגישה את חומרת המצב. בביקורת נמצא כי השתתפות השרים בדיוני הקבינט שהתקיימו בממשלות ה-36 וה-37 הייתה חלקית, ובחלק מהמקרים מצומצמת ביותר. בתקופת כהונת הממשלה ה-36, יו"ר הקבינט השתתף בכל ששת הדיונים שהקבינט קיים במהלך שנה וחצי של כהונה, אך שאר השרים לא תמיד הופיעו, מה שמעיד על חוסר מחויבות של הדרג המדיני לתפקוד תקין של הגוף.

תמונת המצב מחמירה עוד יותר כשבוחנים את תוצרי עבודת הקבינט בתקופות ספציפיות. משרד מבקר המדינה מצא מגמה של מיעוט החלטות שקיבל הקבינט בנושאים חברתיים כלכליים – בתקופת הממשלה ה-36 קיבל הקבינט רק 4 החלטות, ובתקופת הממשלה ה-37 לא קיבל החלטות כלל בנושאים אלה. זאת, למרות שהקבינט מוסמך לעסוק במגוון רחב של נושאים חברתיים כלכליים, ולרשותו עומדים יועצים מקצועיים המומחים בתחומי אחריותו.

אחד הממצאים החמורים ביותר בדו"ח נוגע להיעדר היערכות כלכלית לשעת חירום. מדינת ישראל מצויה במצב חירום מתמשך ומתחדש ברציפות מדי שנה, מהימים הראשונים להקמתה, בין היתר לנוכח איומים בלתי פוסקים מצד אויביה – מקרוב ומרחוק. למרות זאת, הקבינט החברתי כלכלי בראשות ליברמן כמעט שלא עסק בהיערכות למצבי חירום. לא גובשו תוכניות חירום, לא נקבעו מנגנוני תגובה, ולא התקיימו דיונים מעמיקים בנושא זה. המבקר מדגיש כי זהו כישלון ניהולי בפני עצמו, שכן תוכנית לחלוקת מענקים כספיים לאוכלוסייה בשעת חירום ומנגנונים כלכליים אחרים לא הוכנו מראש

הדו"ח גם מצביע על כך שהקבינט עסק באופן מצומצם ביותר בנושאי ליבה בתחום החברתי והכלכלי. לנוכח הסמכות הרחבה שניתנה לקבינט לעסוק ב"נושאים חברתיים כלכליים", ואף שלרשות הקבינט עומדים יועצים מקצועיים המומחים בתחומי אחריותו ומשתתפים בקביעות בדיוניו – בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה – הוא לא ניצל את היכולות הללו ולא קידם דיונים מהותיים בנושאים קריטיים.

לעיון בדוח המלא – לחץ כאן

כאשר פרצה מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר 2023, פעילותו של הקבינט הייתה מצומצמת עוד יותר באופן חריג. התכנסויות הקבינט היו מעטות במיוחד, והוא חדל מלהתכנס כבר בדצמבר 2023. הביקורת מצאה כי מפרוץ המלחמה ועד ה-10 בדצמבר 2023 התכנס הקבינט חמש פעמים בלבד, ובמשך יותר משנה, עד סוף דצמבר 2024, לא התכנס כלל. זאת, על אף שהמלחמה יצרה צורך דחוף בניהול כלכלי-חברתי של המשבר ובקבלת החלטות מהירות למענה לצרכים האזרחיים.

הממשלה אמנם הקימה ב-15 באוקטובר 2023 מנגנון לעבודת הקבינט במלחמה, לפיו עבודת הקבינט תרוכז בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתיאום עם מנכ"ל משרד האוצר, ופורום המנכ"לים של משרדי הממשלה ישמש זרוע ביצוע. אולם, נמצא כי מנגנון זה לא פעל כנדרש, וההחלטות הקריטיות לא התקבלו בפורום המתאים.

אחד הממצאים המדאיגים ביותר נוגע לחבל הצפון. אף שב-15 באוקטובר 2023 הוסמך הקבינט החברתי כלכלי על ידי הממשלה לטפל בכלל ההיבטים האזרחיים הנוגעים לניהול מערך המלחמה, והגם שבמהלך המלחמה התהווה והעמיק משבר אזרחי בחבל הצפון, הקבינט לא עסק בנושא זה כלל. היישובים בצפון סבלו מאש רקטות, תושבים פונו מבתיהם, והכלכלה המקומית קרסה – אך הקבינט שהיה אמור לתת מענה לא התכנס ולא דן בבעיות.

גם בנושא הסיוע לעסקים, שנפגעו קשות מהמלחמה, נמצא כי גובש מתווה ללא קיום הליך בחינה והחלטה בקבינט. אף שנושא הסיוע הכלכלי לעסקים נקבע על ידי הממשלה כאחת מסמכויות הקבינט במלחמה; חרף אמירת שר האוצר כי תוכנית הסיוע לעסקים תובא לדיון בקבינט ולאישורו; ולמרות פניות חוזרות ונשנות של שר הכלכלה והתעשייה – הנושא לא הובא לדיון, והתוכנית גובשה מחוץ למסגרת הקבינט.

המבקר מדגיש בדו"ח את עקרון האחריות המשותפת של השרים, לפיו כל שר שותף גם להחלטות שהממשלה נמנעת מלקבל. במילים אחרות, גם ההימנעות מפעולה היא החלטה בפני עצמה, ושרים נושאים באחריות על חוסר הפעילות. במקרה של ליברמן, שעמד בראש הקבינט כשר האוצר, ההימנעות הזו מקבלת משמעות כפולה – הוא לא רק לא קידם דיונים, אלא גם לא וידא שהקבינט מתכנס ופועל כנדרש.

בסיום תקופת כהונתו, ליברמן לא העביר לממשלה החדשה תכניות עבודה או סיכומי מדיניות, מה שהותיר את הקבינט הבא להתחיל מאפס, בדיוק ברגע שבו נדרשה פעולה מהירה וניהול משבר. היעדר העברת הידע והמשכיות במדיניות הוא חלק מהכישלון הניהולי שהדו"ח מתעד.

הפער בין התדמית הציבורית של ליברמן לבין המציאות שמתגלה בדו"ח הוא חד ובולט. בשנים האחרונות, ליברמן מציג עצמו כקול האחריות, השוויון בנטל והנאמנות למדינה. הוא מותח ביקורת קשה על ממשלות נתניהו, על חוקי הפטור למשתמטים, ועל מה שהוא מכנה "קונספציית היהיה בסדר". בנאומיו ובפוסטים שלו, הוא מטיף לעקרון "בלי חובות אין זכויות", ומדגיש את חשיבות השירות הצבאי והאזרחי לכלל האוכלוסייה.

אולם, כשבוחנים את תקופת כהונתו כשר האוצר ויו"ר הקבינט החברתי כלכלי, מתגלה כי דווקא הוא לא גילה אחריות מוסדית. הגוף שאמור היה להיות לב ההיערכות הלאומית, כמעט ולא פעל תחת הנהגתו. ישראל נכנסה למלחמת "חרבות ברזל" ללא תשתית אזרחית מספקת, ללא תכנון כלכלי ארוך טווח וללא מנגנוני גיבוי – והאחריות לכך מוטלת, בין היתר, על ליברמן.

בתאריך 3 בנובמבר 2025, יום לפני פרסום הדו"ח, מפלגת ישראל ביתנו פרסמה פוסט חריף בפייסבוק. לפי מקור במשרד מבקר המדינה, ליברמן קיבל מידע על הדו"ח וסקיצה שלו עוד באוקטובר 2025, מה שמעלה את האפשרות שהפוסט נועד להכין את הקרקע לקראת פרסום הדו"ח המביך.

הפוסט מציג מתקפה חזיתית על ממשלות נתניהו ועל "המשתמטים". הוא מתחיל בטענה: "במשך שנים, חיינו תחת אשליית היהיה בסדר שממשלות נתניהו/משתמטים מכרו לנו! וכולנו כמו פתים, אכלנו בשקיקה את קונספציית 'הם לומדים, אתם משרתים וכולם מרוויחים'". הפוסט ממשיך ומתאר את אסון 7 באוקטובר ואת משבר המילואים שנוצר בעקבותיו, ומאשים את חוקי ההשתמטות בחסות ממשלת נתניהו.

2025-Financial-and-Budgetary-101

בחלקו המרכזי, הפוסט מציג את ליברמן כ"צדיק אחד בסדום", שכבר שנים זועק בקול גדול "בלי נאמנות אין אזרחות". הוא מזכיר את ניסיונו של ליברמן ב-2009 לחייב אזרחים לא יהודיים להצהיר אמונים למדינה, ומציג את עמדתו לגבי שלילת זכות ההצבעה ממשתמטים. הפוסט מסתיים בקריאה: "בלי חובות, אין זכויות. אי אפשר רק לקבל ולא לתת. תשרתו – תצביעו. לא תשרתו – לא תצביעו".

מבחינה תקשורתית, הפוסט מהווה אסטרטגיית הסחה קלאסית. במקום להתמודד עם הממצאים הקשים של דו"ח המבקר על מחדלי הקבינט שעמד בראשו, ליברמן מעביר את מרכז הכובד אל השיח הערכי והלאומי. הוא מנסל למצב את עצמו מחדש כקול מוסרי ואידיאולוגי, תוך שהוא מגלגל את האחריות על ממשלות נתניהו ועל החרדים.

הפער בין הפוסט לבין ממצאי הדו"ח הוא מהותי. בעוד שהפוסט מציג את ליברמן כמי שהזהיר במשך שנים מפני חוסר אחריות והשתמטות, הדו"ח מראה שדווקא בתקופת כהונתו נרשמה אחת התקופות הפסיביות ביותר של הקבינט האזרחי. הוא מטיף ל"בלי חובות אין זכויות" – אך התעלם מחובתו הציבורית כשהייתה בידיו האחריות הישירה להכין את ישראל לחירום.

הדו"ח גם חושף כי בתקופת כהונתו, ליברמן לא קידם כל חקיקה ממשית נגד השתמטות, לא דרש חובת שירות אזרחי לכלל האוכלוסייה, ולא יזם רפורמות שישנו את מאזן החובות והזכויות. יתרה מכך, הוא עצמו היה שותף לממשלות שלא התמקדו בתיקון מוסדי אלא בהישרדות פוליטית.

הסתירה בין השיח הציבורי של ליברמן לבין ההיסטוריה המתועדת בדו"ח המבקר מעלה שאלות מהותיות לגבי אמינותו הפוליטית. כשליברמן מדבר היום על "אחריות", "שוויון בנטל" ו"נאמנות למדינה", קשה להתעלם מהעובדה שדווקא כשהייתה בידיו החובה לפעול – הוא לא עשה כן. הקבינט שעמד בראשו כמעט לא התכנס, כמעט לא קיבל החלטות, וכמעט לא עסק בהיערכות לחירום.

דו"ח מבקר המדינה אינו מכוון פוליטית, אך בפועל הוא מנפץ את תדמיתו הציבורית של ליברמן כקול השפוי שמזהיר מפני רפיון לאומי. האזהרות שלו היום נשמעות אולי צודקות, אך הן נולדו מאיחור של שנים – שנים שבהן הוא עצמו יכול היה לפעול, אך בחר שלא לעשות זאת.

הדו"ח מזכיר כי האחריות המוסרית והניהולית של הדרג המדיני נבחנת במעשים, לא בסיסמאות. במקרה של ליברמן, המעשים – או ליתר דיוק, היעדר המעשים – מדברים בעד עצמם. בין התיאוריה למעשים, בין הדוכן בכנסת לישיבות הממשלה, נותר פער מהותי: כאשר ליברמן נדרש לממש את אותה אחריות שעליה הוא מטיף, הוא פשוט לא היה שם.

הפוסט שפרסמה מפלגתו יום לפני פרסום הדו"ח אינו עוד הצהרה אידיאולוגית; הוא מהלך יחסי ציבור מתוחכם שנועד לשכתב את הנרטיב הציבורי. במקום להודות במחדלים – ליברמן בחר להאשים את נתניהו ואת החרדים, לגלגל את האחריות מעלה, ולצייר את עצמו שוב כקורבן של "קונספציה". דווקא בכך, הפער בין דבריו למעשיו נחשף ביתר חריפות, והדו"ח משמש תזכורת לכך שאחריות ציבורית אינה עניין של נאומים, אלא של פעולה – פעולה שליברמן נמנע מלבצע כשהייתה בידיו הסמכות לעשות זאת.

צילום חבר הכנסת אביגדור ליברמן מתוך אתר הכנסת  שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט דו"ח המבקר חושף: ליברמן הפקיר את ההכנה לחירום הופיע לראשונה ב-מעקב.

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן חשף ממצאים מדאיגים על מצב המיגון בישראל, כאשר מיליוני תושבים עדיין נותרים ללא הגנה מספקת מתקיפות אוויריות. הדוח החדש, שנמסר לראש הממשלה, לשר לביטחון הלאומי ולפיקוד העורף ימים ספורים לפני תחילת המערכה עם איראן, מגלה כי המצב לא השתפר משמעותית למרות אזהרות קודמות.

לפני חמש שנים כבר התריע מבקר המדינה כי 2.6 מיליון תושבים בישראל חיים ללא ממ"ד או מקלט. הבדיקה החדשה שנערכה במהלך מלחמת חרבות ברזל מעלה כי הבעיה לא נפתרה, והפערים נותרו משמעותיים ביותר.

הדוח מצביע על שלושה כשלים מרכזיים במערך ההגנה האזרחית. ראשית, מיליוני תושבים עדיין חיים ללא מיגון הולם מפני תקיפות אוויריות. שנית, מקלטים ציבוריים רבים ברחבי הארץ אינם תקינים ואינם מספקים הגנה אמינה. שלישית, אין מיפוי מדויק של התושבים שחסר להם מרחב מוגן, מה שמקשה על מתן פתרונות ממוקדים.

ממצאי הבדיקה נחשפו דווקא בעת שישראל מתמודדת עם איומים מרובי חזיתות, כאשר העורף הישראלי ספג מאות תקיפות מיום תחילת המלחמה. המבקר בדק את ביצועי הרשויות המקומיות בניהול המיגון האזרחי בזמן הלחימה ומצא כי הן ממשיכות להיאבק עם בעיות תשתית בסיסיות.

מבקר המדינה הפנה קריאה דחופה לממשלה: "אני קורא לראש הממשלה ולשרים – חשוב מאוד לוודא שניתן מענה לעורף. עורף חזק הוא חיוני למדינת ישראל". דבריו מדגישים את החשיבות הקריטית של חיזוק ההגנה האזרחית בתקופה בה ישראל מתמודדת עם איומים מורכבים מכמה חזיתות בו זמנית.

הדוח מעלה שאלות קשות על מידת ההכנה של המדינה להגנה על אזרחיה, במיוחד לאור העובדה שהאזהרות על הבעיה הועלו כבר לפני חמש שנים. טיוטת הדוח שהועברה לגורמים הבכירים בממשלה ובמערכת הביטחון מהווה קריאת השכמה לטיפול דחוף בבעיה שעלולה לסכן את חיי מיליוני ישראלים.

גרפיקה: "מעקב"

הפוסט 2.6 מיליון ישראלים עדיין ללא מיגון הופיע לראשונה ב-מעקב.

דוח מבקר המדינה החדש חושף את המציאות המורכבת של מערכת מרכזי החוסן בישראל – מערכת שהוקמה במשך יותר מעשור כדי לחזק את יכולת ההתמודדות של האוכלוסייה עם משברים, ושעמדה למבחן האמת הקשה ביותר שלה במהלך האירועים הטראומטיים של 7 באוקטובר ובעקבותיהם.

מערכת מרכזי החוסן הישראלית החלה להיבנות בשנת 2008, כאשר המדינה זיהתה את הצורך החיוני ביכולת מענה מקצועית לאוכלוסייה הנתונה תדיר למצבי חירום ולחץ ביטחוני. במשך 14 שנים, עד 2022, הוקמו 14 מרכזי חוסן ברחבי הארץ – חמישה מהם ביישובי עוטף עזה, ארבעה ביהודה ושומרון, שלושה בדרום ושניים בגבול הצפון. מרכזים אלה נועדו לשרת כ-1.3 מיליון תושבים מכלל מגזרי האוכלוסייה הישראלית, במטרה לספק מענה מקצועי לחיזוק החוסן האישי והקהילתי.

הפעילות של מרכזי החוסן מתבססת על נוהל שפרסם משרד הבריאות באוקטובר 2017, הקובע שלושה תפקידים עיקריים: חיזוק החוסן הנפשי והאישי של המטופלים, חיזוק ושיפור החוסן הקהילתי והלכידות בקהילה, והכנה ופיתוח של שירותי חירום. המרכזים אמורים לתת מענה הן בתקופות שגרה והן בשעת חירום, תוך הספקת טיפול קצר מועד לנפגעי חרדה וטראומה באמצעות שיטות טיפול מוגדרות. במסגרת המודל שקבע משרד הבריאות, מרכזי החוסן ממוקמים במעגלים השלישי והחמישי של נותני הטיפול.

החשיבות של מערכת זו התגלתה במלוא עוצמתה ביום שמחת תורה התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, כאשר ארגון הטרור חמאס ביצע את המתקפה הטרור הקטלנית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. המתקפה החלה בירי של אלפי טילים לעבר ישראל, ובמקביל חדרו אלפי מחבלים לבסיסי צה"ל, לערים וליישובים בנגב המערבי, במיוחד ביישובי עוטף עזה שבהם פעלו חמישה ממרכזי החוסן. המחבלים הגיעו גם למסיבות מרובות משתתפים שהתקיימו סמוך לרצועת עזה, שם ביצעו רצח המוני.

אירועי הטרור של 7 באוקטובר היו קיצוניים באכזריותם ובהיקפם. המחבלים רצחו מאות חיילים וכאלף אזרחים ישראלים וזרים, ביצעו פשעים מחרידים בנשים, גברים, קשישים, ילדים ותינוקות, חיילות וחיילים. נוסף על הרצח, הם פצעו אלפי בני אדם, ביצעו בקורבנות פגיעות מיניות קשות וחטפו לתוך שטח רצועת עזה 251 נשים, גברים וילדים. הפגיעה לא הסתיימה באדם – המחבלים הרסו, שרפו והשמידו בתים ביישובים, מפעלים, ציוד ורכוש אחר.

הטראומה הלא נתפסת התרחשה גם ברמה הפסיכולוגית. במהלך הלחימה ביישובים נאלצו תושבים רבים להסתתר שעות רבות במרחבים המוגנים ובמקומות מסתור אחרים, תוך חשש כבד לחייהם ותוך שהם מתוודעים לזוועות הקורות לבני משפחה, קרובים, שכנים וחברים. חלק מהם ראו במו עיניהם את האירועים המחרידים מתרחשים. רבים אחרים ברחבי הארץ ראו את האירועים המחרידים בשידור חי באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, דבר שהרחיב את מעגל הטראומה לכלל האוכלוסייה.

ההשלכות היו מיידיות וחמורות. מאז פרוץ המלחמה ועד תחילת ינואר 2024 פונו מבתיהם או התפנו כ-210,000 איש. הנזק הנפשי לא פחת מהנזק הפיזי – לפי סקר שעשה משרד מבקר המדינה באפריל 2024, 38% ממשתתפי הסקר דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון, חרדה או שילוב שלהם ברמה בינונית או חמורה. מדובר בנתון מדאיג המעיד על היקף הפגיעה הנפשית באוכלוסייה.

נוכח התקפות אלה ונוכח איומים של התקפות נוספות, הן בזירה הדרומית והן בזירה הצפונית, התקבלה שורת החלטות בעניין פינוי האוכלוסייה מיישובי שתי הזירות. החלטות אלה הביאו לפגיעה נוספת בתחושת החוסן האישי והקהילתי של האוכלוסייה בישראל, כאשר קהילות שלמות נאלצו לעזוב את בתיהן ולהתמודד עם חוסר ודאות מתמשך.

המדינה הגיבה בחירום למצב החדש. חמישה ימים לאחר פרוץ המלחמה, ב-12 באוקטובר 2023, אושרה למשרד הבריאות התקשרות בפטור ממכרז עם הקואליציה הישראלית לטראומה עבור תגבור הפעילות במרכזי החוסן והקמת מרכז חוסן על-אזורי ארצי. המרכז החדש נועד להעניק טיפולים רגשיים באופן מקוון או בקליניקות של מטפלים שיועסקו לשם כך, במטרה להרחיב את המענה הטיפולי לאוכלוסייה הנפגעת.

מבחינה מבצעית, שני מרכזי החוסן בצפון מופעלים על ידי מרכז משאבים, ואילו שאר מרכזי החוסן מופעלים על ידי הקואליציה הישראלית לטראומה. חלוקת האחריות הזו משקפת את המאמץ של המדינה לפזר את הסיכונים ולהבטיח המשכיות פעילות גם במצבי חירום.

המציאות הקשה של 7 באוקטובר חשפה הן את החשיבות הקריטית של מערכת מרכזי החוסן והן את האתגרים העומדים בפניה. מחד גיסא, המרכזים שהוקמו במשך שנים רבות סיפקו תשתית מקצועית וארגונית שאפשרה מענה מיידי למשבר הטראומטי. מאידך גיסא, היקף האירועים והטראומה הקיצונית שנחוותה על ידי האוכלוסייה הציבו בפני המערכת אתגרים שלא נחוו קודם לכן.

דוח מבקר המדינה מדגיש כי למרכזי החוסן היה ועדיין יש תפקיד מרכזי בשמירה ובשיקום של חוסנה האישי והקהילתי של אוכלוסיית המדינה גם כפרטים וגם כחברה. התפקיד הזה נעשה קריטי עוד יותר במציאות הישראלית הנוכחית, שבה האוכלוסייה נדרשת להתמודד עם טראומה קולקטיבית חסרת תקדים ועם חוסר ודאות מתמשך לגבי העתיד הביטחוני.

המבחן האמיתי של מערכת מרכזי החוסן טרם הסתיים. בעוד שהמערכת הצליחה לספק מענה ראשוני למשבר, השאלה היא כיצד היא תצליח להתמודד עם האתגרים ארוכי הטווח של שיקום החוסן האישי והקהילתי בחברה שחוותה טראומה כה עמוקה. המשימה של החזרת האמון, של שיקום תחושת הביטחון והיכולת לתפקד כרגיל, ושל בניית חוסן לקראת אתגרים עתידיים – כל אלה מהווים בחינה מתמשכת של יעילות המערכת ושל יכולתה להסתגל למציאות המשתנה.

הפוסט כרבע מיליון ישראלים התפנו מבתיהם הופיע לראשונה ב-מעקב.

הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ב-27 בפברואר 2024 היו ייחודיות מכל בחינה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה, נדרשה ישראל לקיים תהליך בחירות דמוקרטי נרחב בעודה שרויה במלחמת חרבות ברזל, כאשר מערכות המידע הממוחשבות שתומכות בתהליך הבחירות עמדו במוקד איומים סייבר חסרי תקדים.

המועד המקורי לבחירות נקבע על פי חוק ל-31 באוקטובר 2023, אך פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר הוביל לדחיות חוזרות ונשנות. תחילה נדחו הבחירות ל-30 בינואר 2024, ולאחר מכן למועד הסופי – 27 בפברואר. התהליך הדמוקרטי נערך בסופו של דבר בכל הרשויות המקומיות ברחבי הארץ, למעט 12 רשויות שתושביהן פונו מבתיהם וזכו לדחייה נוספת עד נובמבר 2024.

העובדה שהבחירות התקיימו בזמן מלחמה יצרה חשיפה משמעותית לסיכונים ביטחוניים חדשים. תהליך הבחירות, המהווה אבן יסוד מרכזית בדמוקרטיה המקומית ומשפיע על היבטים נרחבים בחיי היום-יום של כלל תושבי ישראל, הפך למטרה אטרקטיבית לגורמים עוינים השואפים לפגוע בתחושות הביטחון והאמון במוסדות המדינה.

מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל זיהה מערך הסייבר הישראלי עלייה דרמטית בהיקף התקיפות הסייבר. הנתונים מגלים מציאות מטרידה: מספר האירועים המשמעותיים בתקופת המלחמה, משבעה באוקטובר 2023 ועד לסוף אותה שנה, הגיע ל-3,380 – גידול של פי 2.5 מבעת שגרה. מעבר לעלייה במספר התקיפות, חלה גם שינוי איכותי באופיין: בעוד שלפני המלחמה מטרותיהן העיקריות של התקיפות היו ריגול וגניבת מידע, מטרת מרבית התקיפות בזמן המלחמה הייתה גרימת נזק ישיר.

על רקע זה, מערכות המידע המשמשות בתהליך הבחירות הפכו לאתגר ביטחוני מורכב. אמנם ליבת תהליך הבחירות נותרה ידנית – הצבעה באמצעות פתקים במעטפות שכל בוחר משלשל לתיבת הקלפי – אך תהליכי ההיערכות לבחירות וניהולן נשענים בכבדות על מערכות מידע ממוחשבות.

הקשת הרחבה של המערכות הללו כוללת מערכות לגיוס והכשרה של כוח האדם הנדרש להפעלת הבחירות, מערכות לניהול המשימות השונות לקראת מועד הבחירות, מערכות להעברת מידע על בעלי זכות בחירה, פלטפורמות להנגשת המידע על הבחירות ואיתור מקום ההצבעה לציבור הרחב, וכן מערכות להזנת תוצאות הבחירות במערכות הממוחשבות ופרסומן לציבור.

האחריות לתהליך הבחירות מוטלת על שר הפנים מכוח חוק, והוא נדרש להבטיח כי הבחירות ברשויות המקומיות יתקיימו כהלכה ובהתאם לחוק. זה כולל שמירה על העקרונות המנחים לקיומן: בחירות כלליות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. האחריות המבצעית מוטלת על אגף בכיר בחירות ברשויות המקומיות במשרד הפנים, הידוע כיחידת המפקח, בראשות המפקח הארצי על הבחירות.

המבנה הארגוני המורכב יוצר חלוקת אחריות רב-שכבתית: המפקח משמש כגורם העסקי שמגדיר את הדרישות למערכות המידע ולהיבטי הסייבר שלהן, בעוד שאגף בכיר טכנולוגיות דיגיטליות ומידע במשרד הפנים מספק את שירותי הפיתוח והתחזוקה של מערכות אלו. חלק מהמערכות מפותחות ומתוחזקות על ידי משרדי ממשלה נוספים, כשכל אחד מהם מונחה על ידי גופים אסדרתיים מדינתיים שונים בתחום הסייבר.

הסיטואציה הביטחונית המורכבת בזמן המלחמה הפכה את הסיכונים הסייבר לאתגר ממשי ומיידי. גורמים עוינים עלולים לנסות לפגוע במערכות המידע התומכות בתהליך הבחירות במטרה לערער את האמון הציבורי בתהליך הדמוקרטי, ליצור כאוס ואי-וודאות, או אף לנסות להשפיע על תוצאות הבחירות באופן ישיר או עקיף.

הרגישות המיוחדת של תקופת המלחמה מעצימה את הפוטנציאל לנזק מתקיפות כאלה. כאשר החברה הישראלית נתונה ללחץ וחששות ביטחוניים, כל פגיעה במערכות הדמוקרטיות עלולה להחריף את תחושת חוסר הביטחון ולפגוע באמון הציבורי במוסדות המדינה באופן בלתי הפיך.

המורכבות הטכנולוגית של מערכות המידע הממוחשבות המשמשות בתהליך הבחירות יוצרת משטח תקיפה נרחב. כל מערכת בנפרד עלולה להיות חשופה לפרצות ביטחון, ושילוב מערכות מרובות המפותחות ומתוחזקות על ידי גופים שונים מגדיל את הסיכון לפרצות ביטחון ופגיעות בתיאום ובשיתוף פעולה.

האתגר מתחדד עוד יותר לאור העובדה שמערכות הבחירות פועלות באופן מחזורי – פעם בחמש שנים לבחירות המקומיות. זה אומר שהמערכות עלולות להיות פחות מוכנות למצבי חירום וסיכונים מתפתחים, וכי הניסיון המצטבר בהתמודדות עם איומים ספציפיים עלול להיות מוגבל.

בתקופת המלחמה, כאשר משאבי הביטחון מופנים בעיקר למאמץ הביטחוני הישיר, עלולה לקום שאלה באשר לרמת ההגנה והמוכנות של מערכות המידע התומכות בתהליכים אזרחיים כמו בחירות. הצורך לאזן בין הקצאת משאבים למאמץ המלחמתי לבין הבטחת פעילות תקינה של מערכות אזרחיות חיוניות מהווה אתגר ניהולי ואסטרטגי משמעותי.

תהליך הבחירות שהתקיים ב-27 בפברואר 2024 הפך אפוא לבוחן חשוב ליכולת המדינה לשמור על פעילות דמוקרטית תקינה גם בזמן מלחמה, תוך התמודדות עם איומים סייבר חסרי תקדים. הלקחים מתקופה זו יהיו קריטיים להכנת מערכות הבחירות העתידיות לאתגרים דומים ולחיזוק החוסן הדמוקרטי של המדינה מול איומים טכנולוגיים מתפתחים.

לעיון בדוח מבקר המדינה, לחץ כאן

הפוסט תקיפות סייבר על ישראל גדלו פי 2.5 הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעקבות גל השריפות החמור שפרץ בשבועיים האחרונים, ובמיוחד במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, מתניהו אנגלמן, ערך סיור מקיף במוקדי השריפות באזור ירושלים. במהלך הסיור, שהתקיים אתמול (4.5.2025), ליווה את המבקר רב טפסר אייל כספי, נציב כבאות והצלה לישראל, אשר הציג בפניו את ממדי הנזק המשמעותיים שנגרמו לאזורי היער בשער הגיא, לטרון, מסילת ציון ונווה שלום.

לאחר שבחן מקרוב את היקף הנזק, לא היסס המבקר אנגלמן להשמיע אזהרה חריפה המכוונת ישירות לדרגים הבכירים ביותר בממשלה. "השריפות בשבועיים האחרונים מציבות תמרור אזהרה לראש הממשלה ולשר לביטחון לאומי, בדבר ההיערכות הנדרשת והמשאבים שיש להקצות לכבאות והצלה לישראל", אמר המבקר בתום הסיור. הוא הדגיש את חומרת המצב בהערכה מטרידה: "היינו כפסע מאובדן חיי אדם".

אנגלמן חשף כי כבר ביוני 2024, לאחר סיור שערך בצפון הארץ, פנה במכתב לשר לביטחון לאומי ולנציב כבאות והצלה, בו פירט את הפערים המשמעותיים הדורשים תיקון דחוף. במכתבים אלה הדגיש המבקר את החשיבות בהגדרת מערך הכבאות וההצלה כגוף ביטחוני חירומי, סטטוס שעשוי להקנות לו משאבים ותמיכה נוספים.

"לצד ביקורות סביב היערכות למשבר האקלים ולצד ביקורות המלחמה, אני רואה חשיבות רבה בביקורת בתחום ההיערכות לכיבוי שריפות", הדגיש אנגלמן. הוא גילה כי משרדו מקיים השנה שתי ביקורות משמעותיות בנושא – האחת מתמקדת בהתמודדות הרשויות המקומיות עם שריפות, והשנייה בוחנת את כשירות מערך הכבאות וההצלה לישראל, הן מבחינת כוח אדם והן מבחינת מוכנות מבצעית.

המבקר הדגיש בדבריו את התפקיד הקריטי שממלאת נציבות הכבאות, וקרא לספק לה את האמצעים הדרושים ולחזק את מעמדה החוקי. "אני פונה מכאן לראש הממשלה ולשר לביטחון לאומי: יפה שעה אחת קודם", אמר אנגלמן בנימה דחופה. "חווינו שריפה מסוכנת מאוד, הייתה פה עשייה מאוד משמעותית של כלל כוחות הכיבוי וההצלה לצד כוחות נוספים, אבל חייבים להיערך לסיטואציות יותר מורכבות, ובפרט להצלת חיי אדם".

דבריו של המבקר מגיעים על רקע סדרת שריפות חמורות שפקדו את ישראל בשבועיים האחרונים, כאשר השריפה המשמעותית ביותר פרצה במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. שריפות אלו כילו שטחים נרחבים של יער וצמחייה, ואיימו על יישובים באזור ירושלים.

התצפיות והממצאים שעלו מהסיור מחזקים את טענותיו של המבקר אנגלמן, שכבר בעבר התריע על פערים במוכנות לשריפות גדולות. על פי הדיווחים, הטמפרטורות הגבוהות ותנאי מזג האוויר היבשים, בשילוב עם הרוחות העזות, יצרו תנאים אידיאליים להתפשטות מהירה של האש, מה שהפך את עבודת לוחמי האש למאתגרת במיוחד.

מערך הכיבוי נאלץ להתמודד עם אתגרים משמעותיים במהלך השריפות האחרונות, כולל גישה מוגבלת לאזורים מסוימים, מחסור בכוח אדם ואמצעי כיבוי, וקושי בתיאום בין הגופים השונים. למרות המאמצים הכבירים שהושקעו, וההצלחה בריסון השריפות בסופו של דבר, הסיור חשף פערים משמעותיים שעלולים לגבות מחיר כבד בעתיד אם לא יטופלו בהקדם.

המבקר אנגלמן הדגיש כי האירועים האחרונים מהווים תזכורת חמורה לחשיבות ההיערכות המתאימה לעונת השריפות, במיוחד לאור תחזיות על התגברות תופעות מזג אוויר קיצוניות בעקבות משבר האקלים. הוא קרא לממשלה להקצות משאבים נוספים לחיזוק מערך הכבאות, לשדרוג הציוד והתשתיות, ולהגדלת כוח האדם הדרוש להתמודדות עם אירועי שריפה בקנה מידה גדול.

גורמים במשרד לביטחון לאומי טרם הגיבו לדברי המבקר, אך בשיחות סגורות מודים כי קיימים פערים משמעותיים בהיערכות לשריפות גדולות. המשרד מצוי בתהליך בחינה של הצרכים המיידיים של מערך הכבאות, אך השאלה המרכזית נותרת – האם הפעולות שיינקטו יהיו מספיקות, והאם יבוצעו בטרם יתרחש אסון כבד.

בעקבות הסיור והממצאים שעלו ממנו, צפוי משרד מבקר המדינה להאיץ את עבודתו על הביקורות המקיפות בנושא, כשהמטרה היא לספק תמונת מצב מלאה על הפערים במערך הכבאות וההצלה ולהציע פתרונות מעשיים לשיפור המוכנות לקראת אירועים דומים בעתיד. התרעתו של המבקר אנגלמן מהווה קריאת השכמה לממשלה ולציבור כאחד, ומדגישה את הצורך הדחוף בהיערכות מיטבית למניעת אסון עתידי.

צילום מתוך אתר מבקר המדינה, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

 

הפוסט נתניהו הוזהר: אסון בפתח במערך הכבאות הופיע לראשונה ב-מעקב.

]]> https://maakav.org.il/2025/05/06/%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%94%d7%95%d7%96%d7%94%d7%a8-%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%91%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%9b%d7%91%d7%90%d7%95%d7%aa/feed/ 0 https://maakav.org.il/2025/05/05/%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%96%d7%a7-%d7%a9%d7%9c-7-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%a8%d7%93-%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%a0/ https://maakav.org.il/2025/05/05/%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%96%d7%a7-%d7%a9%d7%9c-7-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%a8%d7%93-%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a9%d7%a0/#respond Mon, 05 May 2025 01:59:42 +0000 https://maakav.org.il/?p=23007 מבקר המדינה: 75% מתיקי ההצתות נסגרו ללא כתב אישום, 117 בני אדם נספו בשריפות ב-5 שנים; המבקר דורש מהשר לביטחון לאומי להציג פתרונות מיידיים

הפוסט שריפות גורמות נזק של 7 מיליארד שקלים בשנה הופיע לראשונה ב-מעקב.

]]>

• דים אמור 

דוח חריף של מבקר המדינה מתיאס אנגלמן שפורסם ביולי 2024 חושף תמונה מדאיגה בתחום חקירת השריפות בישראל. בעוד שריפות ענק משתוללות באזור ירושלים וברחבי הארץ, גורמות לנזקים כלכליים המוערכים בכ-7 מיליארד שקלים מדי שנה, הרשות הארצית לכיבוי והצלה חוקרת רק אחוז זעום מהאירועים. הנתונים מעלים כי בשנת 2022 נחקרו רק כ-9% מכלל השריפות שבהן טיפלה הרשות, ובשנת 2023 עלה השיעור ל-14% בלבד.

הדוח מציג נתונים קשים: בין השנים 2019-2023 נספו 117 בני אדם בשריפות ברחבי ישראל. בשנת 2019 לבדה עלו באש 328,532 דונם. הרשות הארצית לכיבוי והצלה מטפלת בכ-50,000 אירועי דליקה מדי שנה, אך רובם המכריע נותרים ללא חקירה מסודרת.

מבקר המדינה קובע כי הרשות הארצית לכבאות והצלה אינה ערוכה לבצע חקירות בהיקף ובאיכות הנדרשים על פי החוק. החוק מחייב את הרשות לנהל חקירות של שריפות שאירעו כדי לאתר את נסיבותיהן ואת הגורמים להן, אך בפועל התגלו ליקויים משמעותיים בכל שלבי התהליך.

אחד הממצאים המדאיגים ביותר נוגע לטיפול במקרי הצתה. הדוח חושף כי 75% מהתיקים שנפתחו במשטרה בחשד לעבירות הצתה בשנים 2019-2022 נסגרו ללא כתבי אישום. מתוך 12,084 תיקים שנפתחו, 9,030 נסגרו ללא הגשת כתב אישום. במקרים של חשד להצתה על רקע לאומני נפתחו 227 תיקים, ורק ב-33% מהם הוגשו כתבי אישום.

הביקורת, שנערכה בין ינואר לספטמבר 2023, בדקה את תפיסת ההפעלה של מערך החקירות, הסדרת נהלים ויישומם, ניהול והכשרת כוח האדם, תהליך החקירה ותוצריו, וממשקי העבודה בין הרשות לכיבוי והצלה למשטרת ישראל. הבדיקה התבצעה בנציבות כב"ה ובמחוזותיה, ובחלקה גם במז"פ של המשטרה.

הממצאים חושפים מציאות בעייתית. הרשות פועלת ללא מסמכי מדיניות כתובים בנוגע לחקירת שריפות, והמדיניות הקיימת אינה מבוססת על ניתוח סיכונים. לא קיים נוהל מפורט לפתיחת חקירה, ואין הגדרה ברורה מי מוסמך להורות על פתיחת חקירה ובאילו נסיבות, במיוחד מחוץ לשעות העבודה הרגילות.

ממוצע מדהים של כ-89% מהשריפות בשנים 2019-2022 לא נחקרו כלל, מבלי שנבחנה האפשרות שיש מקום לחקור אותן. במחוזות מסוימים התקבלה החלטה גורפת שלא לחקור כלל שריפות בכלי רכב, בניגוד לסמכות שניתנה בחוק.

בעיה חמורה נוספת היא המחסור בכוח אדם במערך החקירות. משרות רבות של מפקדים וחוקרים אינן מאוישות, מה שפוגע ביכולת לבצע חקירות בהיקף הנדרש. כמו כן, לא הוסדרה סוגיית ניגוד העניינים – לוחמי אש המשמשים גם כחוקרי שריפות עלולים להיחשף לניגוד עניינים כאשר הם נדרשים לחקור אירועים שבהם השתתפו.

הדוח מצביע על ליקויים משמעותיים בהכשרת החוקרים. לא מתקיימים קורסים מתקדמים, ורמת החקירה אינה משתפרת לאורך זמן. התוצאה: איכות החקירות נותרת ברמה נמוכה, והדבר פוגע ביכולת להפיק לקחים ולמנוע שריפות עתידיות.

נתון מדאיג במיוחד קשור לעיתוי פתיחת החקירות. 28% מהחקירות נפתחו באיחור של יומיים לפחות מרגע האירוע, ו-5% נפתחו באיחור של שבוע ומעלה. איחורים אלה גורמים לשיבוש זירות החקירה ולאובדן ראיות קריטיות שעשויות לסייע בגילוי הגורמים לשריפה.

שיתוף הפעולה עם משטרת ישראל נמצא לקוי במיוחד. 74% מהתיקים נחתמו בעילה של "עבריין לא נודע", מה שמעיד על פערים חמורים בתיאום בין הגופים. 50% מהתיקים שנפתחו בשנים 2020-2022 (8,011 תיקים) נסגרו רק לאחר שנה, וכ-10% מהתיקים עדיין היו פתוחים בספטמבר 2023.

מבקר המדינה מתייחס בחומרה לממצאים וקובע כי על השר לביטחון לאומי ומערך הכבאות לתת פתרונות הולמים לסכנת השריפות. הדוח מציג שורה של המלצות מרכזיות לשיפור המצב.

ראשית, יש לגבש מדיניות והנחיות אחידות למערך החקירות, תוך התאמתן למאפיינים הייחודיים של כל מחוז. שנית, יש לאייש את המשרות הבכירות במערך החקירות ולהבטיח תפקוד רציף ואיכותי. שלישית, יש להגדיל משמעותית את היקף החקירות בהתאם לדרישות התקנות, כדי לשפר את יכולת המניעה, ההסברה והסיוע לנפגעים.

המבקר ממליץ כי חקירת שריפות תתחיל תוך 12 שעות מהאירוע, כדי לשמור על הזירה ולמנוע שיבוש ראיות. כמו כן, יש להבטיח ציוד מתאים והגנה לחוקרים, לרבות טכנולוגיה מתקדמת שתסייע בביצוע החקירות.

חקירת שריפות היא נדבך מרכזי בפעילות הרשות לכיבוי והצלה. תוצאות החקירה עשויות לסייע הן במניעת שריפות עתידיות והן בקביעת אחריות משפטית ואחריות מבטחים לנזקי דליקה. ללא חקירה יסודית, לא ניתן להבין את הגורמים לשריפות ולפעול למניעתן בעתיד.

הדוח מדגיש כי חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה והתקנות שמכוחו מחייבים את הרשות לחקור דליקות, אך בפועל הרשות אינה ממלאת את חובתה החוקית. הפערים שהוצגו דורשים מהלך כולל של ניסוח תפיסת הפעלה, גיבוש מדיניות סדורה, הכשרה ואיוש כוח אדם, הצטיידות, ושיתוף פעולה עמוק עם גופים רלוונטיים.

הנושא מקבל משנה חשיבות לאור השריפות הגדולות שפוקדות את ישראל בשנים האחרונות. בשנים 2019-2023 שטחים עצומים עלו באש, בני אדם נהרגו, ונזקים כלכליים אדירים נגרמו למשק. העובדה שרוב השריפות אינן נחקרות כלל מונעת את היכולת להבין את הסיבות להתפרצותן ולפעול למניעת אירועים דומים בעתיד.

ממצאי הדוח מצביעים על כשל מערכתי עמוק בתחום חקירת השריפות בישראל. בעוד הנזקים הכלכליים מסתכמים במיליארדי שקלים מדי שנה, והסכנה לחיי אדם ממשית, המערכת הממונה על חקירת השריפות אינה מתפקדת כראוי. ללא שינוי מהותי בגישה, בהקצאת משאבים ובשיתוף הפעולה בין הגופים, המצב צפוי להמשיך להחמיר.

המבקר מסכם כי על מנת ליישם בפועל את המטרה של הצלת חיים ומניעת נזק, נדרש מהלך מקיף שיכלול שינוי ארגוני, הקצאת משאבים נאותים, שיפור ההכשרות, ויצירת שיתוף פעולה הדוק עם כל הגורמים הרלוונטיים. רק כך ניתן יהיה להתמודד עם אתגר השריפות בישראל ולצמצם את הנזקים הכבדים שהן גורמות למשק ולתושבים.

הדוח מהווה קריאת השכמה למקבלי ההחלטות ולציבור בישראל. המצב הנוכחי, שבו רוב מוחלט של השריפות אינן נחקרות כלל, מסכן חיי אדם ורכוש ומונע את היכולת ללמוד מאירועי העבר. המערכת נדרשת לשינוי מהותי ומיידי כדי להגן על אזרחי ישראל ועל משאביה הטבעיים והכלכליים.

לדוח המלא: לחץ כאן

הפוסט שריפות גורמות נזק של 7 מיליארד שקלים בשנה הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת בריאות הנפש בישראל נקלעה למשבר חסר תקדים בעקבות אירועי 7 באוקטובר, כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה. הדו"ח מצביע על כשלים מערכתיים עמוקים במתן מענה טיפולי נפשי לאלפי ישראלים הסובלים מטראומה, חרדה ודיכאון כתוצאה מהמתקפה ומהמלחמה המתמשכת.

ביום שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, חדרו אלפי מחבלי חמאס לשטח ישראל, תוך ירי אלפי טילים, וביצעו טבח חסר תקדים באכזריותו ביישובי עוטף עזה ובמסיבות שהתקיימו סמוך לרצועה. המחבלים רצחו מאות חיילים וכאלף אזרחים ישראלים וזרים, פצעו אלפים, ביצעו פגיעות מיניות קשות, וחטפו 251 נשים, גברים וילדים לעזה. במהלך האירועים, נאלצו תושבים רבים להסתתר שעות ארוכות במרחבים מוגנים, תוך שהם עדים לזוועות שהתרחשו סביבם או צופים בהן בשידור חי.

מלחמת חרבות ברזל, שפרצה בעקבות אירועים אלה, מתאפיינת בירי מתמשך של אלפי רקטות לעבר יישובי ישראל ובמשך ארוך לעומת מלחמות קודמות. השילוב של אירועי הטרור הקיצוניים ומצב המלחמה המתמשך יצר משבר בריאות נפש בהיקף חסר תקדים, המחייב מענה טיפולי נרחב.

על פי הדו"ח, מחקרים מראים כי פוסט-טראומה, דיכאון וחרדה הם תוצאות שכיחות של חשיפה לאירועי דחק קיצוניים. חלון ההזדמנויות הקריטי לטיפול בפוסט-טראומה, כדי למנוע מצב כרוני, הוא שלושה עד שישה חודשים מהאירוע הטראומטי, עם אפשרות יעילות מסוימת עד שנה. אי-קבלת טיפול בתקופה זו עלולה להוביל לתחלואה כרונית הפוגעת בתפקוד, וגוררת אחריה לא רק סבל אישי, אלא גם השלכות כלכליות משמעותיות, כולל הזדקקות לגמלאות מביטוח לאומי.

חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי כל תושב ישראל זכאי לקבל שירותי בריאות בהתאם לסל השירותים, גם בעתות חירום. משנת 2012, האחריות הביטוחית בתחום בריאות הנפש הועברה מהמדינה לקופות החולים. נפגעי חרדה שנכחו באירועי איבה, כגון משתתפי המסיבות ותושבי היישובים שהותקפו, וכן אזרחים ששרדו מפגשים עם מחבלים או אירועי מלחמה אחרים, זכאים לטיפול נפשי במימון המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות, באמצעות מרכזי החוסן האזוריים או מרכז החוסן הארצי.

אולם המציאות בשטח הייתה שונה לחלוטין. במכתב ששלח מבקר המדינה לראש הממשלה ב-13 בנובמבר 2023, מיד לאחר האירועים, הוצגה תמונת מצב קשה של כשלים ופערים מרכזיים בטיפול בעורף האזרחי. מסיורים שערך המבקר בבתי מלון שאירחו מפונים מיישובי הדרום, עלה כי "המערך הציבורי-ממשלתי בתחום בריאות הנפש כשל בטיפול במפונים, שכן הוא התבסס ברובו המוחלט על מתנדבים". יתרה מכך, מערך בריאות הנפש "התנהל ללא תורה סדורה, לצד יוזמות התנדבותיות מקומיות, וללא שמירה על רצף טיפולי ועל תיעודו".

הדו"ח הנוכחי, שפורסם ב-2025, בוחן בהרחבה את פעילות מערך בריאות הנפש בסמוך לאירועי 7 באוקטובר ובחודשים שלאחריהם. הביקורת מתמקדת בהתארגנות המערכת למתן טיפול לזקוקים לו מקרב האוכלוסייה כולה, כולל זו שפונתה, בדגש על ההיקף הנרחב של אנשים עם תסמיני טראומה נפשית, חרדה ודיכאון.

ממצאי הדו"ח מציירים תמונה עגומה של היערכות לקויה, מחסור חמור באנשי מקצוע, והיעדר תיאום בין הגופים האמונים על מתן השירות. בשיאו של המשבר, כאשר ההזדקקות לטיפול נפשי הגיעה לשיא, המערכת הציבורית התגלתה כבלתי ערוכה לטפל במספר כה גדול של נפגעים.

הדו"ח מתאר כיצד בהיעדר מענה מסודר מהמדינה, צצו יוזמות התנדבותיות רבות למתן טיפול נפשי לנפגעים, אך אלה פעלו ללא תיאום מרכזי, ללא פרוטוקולים אחידים, וללא מעקב ותיעוד ראויים של הטיפולים. מצב זה יצר פערים משמעותיים בטיפול הניתן בין אזורים שונים בארץ, ובין אוכלוסיות שונות.

בדו"ח מודגש כי לאירועים הטראומטיים הללו ולמלחמה המתמשכת עלולה להיות השפעה ארוכת טווח על הבריאות הנפשית של אוכלוסיית ישראל. היעדר טיפול מתאים בחלון ההזדמנויות הקריטי עלול להוביל לנזקים ארוכי טווח, הן במישור האישי והמשפחתי והן במישור הלאומי והכלכלי.

אחת הבעיות המרכזיות שזוהו בדו"ח היא שגם לאחר חודשים ארוכים מהאירועים, עדיין רבים מהנפגעים לא קיבלו מענה טיפולי הולם. במקרים רבים, זמני ההמתנה לטיפול נפשי התארכו לחודשים, חורגים מחלון ההזדמנויות הקריטי לטיפול אפקטיבי בטראומה. הדבר נבע, בין השאר, ממחסור חמור באנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, מבירוקרטיה מסורבלת, ומהיעדר הנחיות ברורות לגבי אופן הטיפול בנפגעים.

נקודת כשל נוספת שעולה מהדו"ח היא התיאום הלקוי בין הגורמים השונים האמונים על הטיפול בנפגעי חרדה וטראומה – משרד הבריאות, קופות החולים, המוסד לביטוח לאומי, מרכזי החוסן, ארגונים התנדבותיים ואנשי מקצוע פרטיים. היעדר התיאום גרם לכפילויות בטיפול במקרים מסוימים, ולהיעדר מענה במקרים אחרים.

הדו"ח מצביע גם על פערים גדולים בין המענה שניתן למפונים ששוכנו במלונות לבין המענה שניתן לאוכלוסיות אחרות שנחשפו לאירועים טראומטיים אך לא פונו מבתיהן. כמו כן, נמצאו פערים ניכרים בין המענה שניתן בפריפריה לבין זה שניתן במרכז הארץ.

מערכת המידע והתיעוד של הטיפולים הנפשיים לקתה אף היא בחסר משמעותי. בהיעדר מערכת מידע אחידה ומשותפת, לא ניתן היה לעקוב אחר הטיפול שניתן לנפגעים השונים, לוודא רצף טיפולי, או לזהות אוכלוסיות שלא קיבלו מענה כלל.

המערכת התקשתה גם להתמודד עם הצרכים המיוחדים של אוכלוסיות שונות – ילדים, קשישים, חיילים, ניצולי חטיפה ובני משפחותיהם, בני משפחות שכולות, ופצועים פיזיים המתמודדים גם עם טראומה נפשית. לכל אחת מהאוכלוסיות הללו דרוש מענה מותאם, אך המערכת התקשתה לספק זאת.

הדו"ח מדגיש כי בתקופת הביקורת שר הבריאות היה ח"כ אוריאל מנחם בוסו, ומנכ"ל משרד הבריאות היה מר משה בר סימן טוב. תחת אחריותם, המערכת לא הצליחה להתארגן במהירות הנדרשת למתן מענה הולם לצרכים שהתעוררו.

לסיכום, דו"ח מבקר המדינה חושף תמונה מדאיגה של כשלים מערכתיים במערך בריאות הנפש בישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. בזמן שאלפי ישראלים נזקקו לטיפול נפשי דחוף, המערכת הציבורית נשענה בעיקר על מתנדבים, פעלה ללא תורה סדורה, וללא שמירה על רצף טיפולי ותיעודו.

חלון ההזדמנויות הקריטי לטיפול אפקטיבי בנפגעי טראומה הולך ונסגר, והמערכת עדיין מתקשה לתת מענה הולם. ללא שינוי מהותי בהיערכות ובטיפול, עלולות להיות לכך השלכות ארוכות טווח, הן במישור האישי והן במישור הלאומי והכלכלי. הדו"ח ממחיש את הצורך הדחוף בארגון מחדש של מערך בריאות הנפש בישראל, כדי שיהיה ערוך למתן מענה הולם במצבי חירום לאומיים ולצרכים הרבים שנוצרו בעקבות המלחמה המתמשכת.

הדוח המלא – לחץ כאן

הפוסט מבקר המדינה: כשל במערך בריאות הנפש הופיע לראשונה ב-מעקב.