בת ים – דרמה משפטית התרחשה הבוקר (שלישי, 03.12.2025) מחוץ לאולמות בית משפט השלום בבת ים, כאשר עוד לפני פתיחת הדיון פרץ עימות חריף בין הצדדים לתיק לשון הרע. מישל טרוני ודניס צ'רקוב, התובעים בתיק, הטיחו בדניאל אלעזר: "אתה נוכל".

התביעה, שהוגשה עוד בשנת 2022 במסגרת תיק מספר 17184-02-22, מופנית נגד תאגיד השידור "כאן 11", נגד הכתב דניאל אלעזר ונגד רועי ינובסקי. התובעים דורשים פיצוי בסך מיליון וחצי שקלים בגין פרסום שלטענתם היה שקרי ופגע בהם. לפי התובעים, אלעזר פרסם כתבה שקרית עליהם, וטענתם מתבססת בין היתר על פסקי דין קודמים שקבעו כי פרסומים של אלעזר חסרו אמת.

הדיון שהתקיים היום בבית משפט השלום התמקד בסוגיות מהותיות הנוגעות לאופן ניהול ההליך. השופט עדי סומך, המופקד על התיק, בחן את בקשת הנתבעים להורות על גילוי מסמכים ולהעמיד רשימת עדים מעודכנת.

מן האווירה באולם עלתה תמיהה באשר לנסיבות שבהן פורסמה כתבה עיתונאית כבר בשנת 2021 ללא הצגת מסמכים תומכים, בעוד שהבקשה לגילוי מסמכים מוגשת רק בשנת 2025 – ארבע שנים לאחר מכן – לכאורה לצורך "הוכחת האמת" (על פי פרשנות מערכת "מעקב").

תמיהה זו מציפה את השאלה המרכזית: האם בעת פרסום הכתבה המקורית עמד לרשות תאגיד השידור "כאן 11" בסיס ראייתי מספק.

הנקודה שעלתה מעלה שאלות רחבות יותר בנוגע לאחריות העיתונאית ולתקני העבודה הנהוגים בתאגיד השידור הציבורי. הרי עקרון היסוד בעיתונות אחראית הוא שפרסום צריך להתבסס על עובדות מוכחות ומסמכים תומכים בטרם פרסומו, ולא בעקבות תביעה משפטית. השופט ביקש להבין את הרציונל מאחורי בקשה לגילוי מסמכים בשלב כה מאוחר בהליך.

אלא שמאחורי הדיון המשפטי עצמו מסתתרת סוגיה מורכבת נוספת – שאלת העלויות הציבוריות והייצוג המשפטי של "כאן 11". התביעה מתנהלת כבר כשלוש שנים, והתובעים טוענים כי הנתבעים מושכים את ההליך לאורך זמן. את "כאן 11" מייצג משרד עורכי הדין ליבליך מוזר גליק, והשאלה המרכזית שעולה היא האם המשרד זכה במכרז כדין ובהתאם לחוק.

תאגיד השידור "כאן 11", כתאגיד ציבורי הפועל בתקציב של כמיליארד שקלים בשנה מכספי משלם המסים, מחויב על פי חוק לפרסם מכרזים פומביים למתן שירותי ייצוג משפטי. אולם לפי הטענות שהועלו, בשנים הראשונות של ניהול התיק לא נמצא מכרז פומבי שפורסם כדין. רק בשנת 2024, לפי המידע שמסר התאגיד עצמו, זכה המשרד במכרז – אך מסמכי המכרז עצמם לא הוצגו לציבור.

בקשות חוק חופש המידע שהוגשו ל"כאן 11" בעניין זה לא זכו למענה, ודוברות התאגיד נמנעת ממתן מידע. הסוגיה מתחדדת לאור העובדה שמשרד עורכי הדין ליבליך מוזר גליק אינו נחשב למשרד זול, וכל דיון, בקשה ונוכחות במשפט מתומחרים בעשרות אלפי שקלים שמשולמים מקופת הציבור.

כאשר התבקשה עורכת הדין טל ליבליך, המייצגת את הנתבעים, להתייחס לסוגיות המרכזיות שעלו במהלך הדיון, היא השיבה בצחוק. בתגובה שאלו התובעים: "מי מה את צוחקת?" וליבליך השיבה: "ממך".

תגובה זו מציבה סימני כובד באשר לרמת השקיפות ומידת האחריות הציבורית של משרד עורכי דין הנהנה מתשלומים משמעותיים מקופת הציבור.

ההיבט הכלכלי של התיק אינו מסתיים בשכר הטרחה השוטף. מסתבר כי "כאן 11" כבר שילם פיצויים בתיקים קודמים הקשורים לדניאל אלעזר. בשני תיקים אזרחיים – תאד"מ 10152-12-22 ותאד"מ 22816-12-22 – ניתנו פסקי דין בעניין פרסומים של אלעזר ברשת X (לשעבר טוויטר). בית המשפט קבע שאלעזר שיקר בפרסומים אלה וחייב אותו לשלם את הפיצויים אישית, ולא את התאגיד. ואולם, למרות שמדובר היה בפרסומים אישיים שלא שייכים לתאגיד, הכסף שולם בפועל מקופת "כאן 11", דהיינו מכספי הציבור.

בדיון עצמו הועלתה סוגיה נוספת: רשימת העדים. השופט עדי סומך ביקש מהצדדים לצמצם את רשימת העדים, שכן שני הצדדים מסרו רשימות ארוכות במיוחד. התובעים הביעו נכונות לצמצם את רשימתם, אולם עורכת הדין טל ליבליך, המייצגת את "כאן 11", סירבה לכך ואף התווכחה עם השופט. עמדה זו מעלה שאלות – כל עד נוסף פירושו שעות שיפוט נוספות, דיונים נוספים, ותשלומים נוספים מקופת הציבור, הן למשרד עורכי הדין והן לעדים עצמם.

השאלה המהותית העולה היא מדוע "כאן 11" זקוק לכמות כה גדולה של עדים. הרי אם הכתבה שפורסמה ב-2021 התבססה על מקורות מהימנים ועל עובדות מבוססות, די היה בהבאת אותם מקורות כעדים כדי להוכיח את האמת. רשימת עדים נרחבת עשויה להצביע על ניסיון לחפש בדיעבד תימוכין לכתבה שאולי פורסמה ללא בסיס ראייתי מספק.

לטענת התובעים, הכתבה של "כאן 11" הרסה את עסקם. לאחר פרסום התחקיר השלילי עליהם, העסק קרס. כעת, ככל הנראה, התאגיד מנסה לאתר אנשים שפנו לעסק לאחר פרסום הכתבה ודרשו החזר כספי, כדי להעיד נגד התובעים. אולם העדים הפוטנציאליים הללו פנו לעסק דווקא בעקבות הכתבה – ללא פרסומה אולי לא היו פונים כלל. שאלה היא האם ראוי להביא כעדים אנשים שתגובתם עצמה נגרמה מהפרסום השנוי במחלוקת.

השופט עדי סומך החליט כי רשימת העדים חייבת להיות מצומצמת, וביקש מהצדדים להגיש רשימה עדכנית להסבר מפורט לגבי כל עד, כדי למנוע מצב של גרירת רגליים בהליך. החלטה זו עשויה לייעל את ההליך ולמנוע בזבוז נוסף של זמן שיפוטי וכספי ציבור.

התיק מציב לדיון סוגיות יסוד הנוגעות לאיזון שבין חופש העיתונות לבין אחריותה, על השקיפות הנדרשת מתאגיד ציבורי, ועל השימוש בכספי ציבור להליכים משפטיים ממושכים. בעוד שחופש העיתונות הוא עמוד תווך בדמוקרטיה, הוא מגיע עם אחריות כבדה לפרסם רק עובדות מבוססות ומוכחות. כאשר מדובר בתאגיד ציבורי הנתמך בכספי משלמי מסים, רמת האחריות והשקיפות צריכה להיות גבוהה עוד יותר.

העימות שפרץ הבוקר מחוץ לאולם בית המשפט אינו אלא תסמין חיצוני למתחים העמוקים יותר הטמונים בתיק זה. מאחורי האשמות ההדדיות והצילומים, ניצבות שאלות של אמינות עיתונאית, אחריות ציבורית וניהול נכון של משאבי הציבור. התיק, שנמשך כבר שלוש שנים, עדיין רחוק ככל הנראה מסיומו, והשאלה היא מה יקבע בית המשפט בסופו של יום – האם הכתבה התבססה על בסיס ראייתי מוצק או שמא פורסמה בחופזה ופגעה באנשים שלא כדין.

הדיון הבא בתיק צפוי להתקיים לאחר הגשת רשימות העדים המעודכנות, ובית המשפט יידרש להכריע בשאלות מהותיות נוספות לפני תחילת שמיעת העדויות. עד אז, התובעים ממשיכים לטעון לפגיעה קשה בשמם הטוב ובפרנסתם, בעוד "כאן 11" והכתב דניאל אלעזר עומדים על כך שהכתבה פורסמה כדין ומתוך אחריות עיתונאית. המילה האחרונה תהיה לבית המשפט.

דניאל בחר שלא למסור תגובה, וגם דוברות "כאן 11" נמנעה מלהשיב לפנייתנו.

עו״ד טל ליבליך מסרה, נוסף על אמירותיה כגון "אתה מצחיק", "מביך" ו"תלמד משפטים", התייחסויות נוספות ברוח דומה.

פרשה חמורה נחשפת בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11", כאשר פסק דין של בית המשפט חושף את התנהלותו הבעייתית של כתב התאגיד דניאל אלעזר. השופטת הבכירה נאוה ברוורמן קבעה בפסיקה תקדימית כי אלעזר פרסם לשון הרע, השפיל אדם ופרסם שקרים לציבור הרחב. בפסק הדין המדובר, שעוסק בתחקיר שגוי ושקרי שפורסם על ידי אלעזר ו"כאן 11", נחשפת תמונה מטרידה של עיתונאות חסרת אחריות במימון כספי ציבור.

הפרשה החלה כאשר שגב ישראל אפריאט, הגיש תביעה נגד תאגיד "כאן 11" ונגד דניאל אלעזר בתיק מספר 42864-07-21. התביעה הוגשה בעקבות תחקיר שפרסם אלעזר, בו הועלו האשמות חמורות בדבר שוחד והונאות שונות. בפסק דינה, השופטת ברוורמן לא חסכה את שבט ביקורתה מהתנהלות התאגיד והכתב.

"חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל", קבעה השופטת בסעיף 42 לפסק הדין, והוסיפה כי "את הביטוי יש לפרש בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על-פי אמות מידה של 'האדם הסביר'".

הנזק שנגרם לאפריאט היה משמעותי. על פי סעיף 17 בפסק הדין, למעלה ממיליון איש צפו בכתבה השקרית. בעקבות הפרסום, מאות עוקבים נטשו את עמוד הרשת החברתית שלו, בעוד אלף עוקבים חדשים הצטרפו במטרה להכפיש ולקלל אותו. התוצאה הייתה פגיעה נפשית קשה, והתובע העיד כי הוא סובל מסיוטים עד היום.

בסעיף 50 לפסק הדין, מתייחסת השופטת ברוורמן לאופן שבו הוצג אפריאט: "ביני לביני, בנוגע לפרסום זה, צודק התובע כי הוא הוצג באור שלילי. אין די בטענת הנתבעים כי הפרסום מזכיר את התובע למשך זמן קצר, ואגבי, לשיטתם". השופטת מצאה כי בפרסום הייתה רמיזה כי התובע "הכשיר" חברה בתמורה לטובות הנאה – טענה אשר התבררה כחסרת בסיס.

חומרת המקרה מתעצמת נוכח התנהלותו של אלעזר בדוכן העדים, שם כינה את התובע "נוכל" ללא כל ביסוס משפטי. בסעיף 74 לפסק הדין נכתב: "במקרה דנן, כפי שהובא לעיל, נחה דעתי שהפרסום לא היה אמת, אך נתתי אמון בעדות אלעזר, כי האמין באמיתות הפרסום. אלעזר העיד שהוא חושב שהתובע שקרן, ושהוא נוכל".

ההתנהלות הבעייתית של אלעזר לא הסתכמה בכך. בתגובה למכתב התראה ששלח אפריאט, פרסם אלעזר ברשת X (לשעבר טוויטר) פוסט מזלזל ופוגעני. כפי שמצוטט בסעיפים 84-85 לפסק הדין: "ועכשיו השקרן הזה (שגב) גם שלח לנו מכתב איום לפני תביעה… הבנאדם מפיץ שקרים כי הוא יודע שגם אם יתבעו אותו לא יהיה לו מאיפה לשלם עם כל החובות שלו בהוצאה לפועל".

בתגובה לפרסום זה, קבעה השופטת בסעיף 88 כי "לא עומדת לאלעזר הגנה על פי החוק בנוגע לפרסום זה, ולבטח לא ניתן לומר שהפרסום נעשה בתום לב. נחה דעתי כי אלעזר התכוון לפגוע במידה גדולה יותר משהייתה סבירה".

הפרשה מעוררת שאלות כבדות משקל בנוגע לשימוש בכספי הציבור. מר אלעזר זכה לייצוג משפטי רם-מעלה ממשרד ליבליך מוזר, כאשר ההוצאות המשמעותיות נישאו על כתפי משלמי המיסים. זאת חרף העובדה כי מדובר בהתנהלותו הפרטית של הכתב, לרבות פרסומיו ברשתות החברתיות, ולא במסגרת פעילותו העיתונאית בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11".

פסק הדין חייב את אלעזר בתשלום פיצויים בסך 15,000 שקלים. זהו לא המקרה הראשון בו נדרש אלעזר לפצות בגין פרסומים שקריים. במקרה קודם הוא חויב בתשלום של 8,000 שקלים, אך התשלום בוצע בסופו של דבר על ידי תאגיד השידור מכספי ציבור – קרא עוד

השופטת קבעה באופן חד משמעי בסעיף 94 לפסק הדין: "אין בלבי הספק כי האמירות שנאמרו על-ידי אלעזר כלפי התובע, בהקשרם, נאמרו על-מנת להשפילו ולבזותו בעיני הבריות". קביעה זו מצטרפת לשורה של החלטות שיפוטיות המטילות ספק בהתנהלות התאגיד וכתביו.

בסעיפים 53-55 לפסק הדין נקבע באופן ברור כי בפרסומי "כאן 11" יש לשון הרע. השופטת מצטטת את סעיף 3 בחוק הקובע כי "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות".

בסעיף 61 לפסק הדין, קבעה כבוד השופטת בפסיקתה המנומקת כי הכתבה אשר פורסמה אינה עולה בקנה אחד עם האמת העובדתית. ובלשונה המפורשת של כבוד השופטת: "אשר על כן, לא ניתן לומר, כי הרמיזה שבכתבה, הינה אמת". מכאן עולה כי הפרסום היה כוזב.

המקרה מעלה תהיות קשות לגבי התנהלות תאגיד השידור הציבורי. בעוד שעובדי ציבור אחרים נדרשים לשאת באחריות אישית למעשיהם, נראה כי ב"כאן 11" קיימת מערכת של הגנה והעברת אחריות לציבור משלמי המיסים. זוהי תופעה מטרידה במיוחד כאשר מדובר בגוף תקשורת ציבורי האמור לשמש כשומר סף ולפעול באחריות ובשקיפות.

תאגיד השידור 'כאן 11' נמנע מלדווח על פסק הדין האמור במהדורות החדשות שלו, ואף כתבו, אלעזר, מטעמים מובנים, לא פרסם התייחסות לכך ברשת החברתית X. אין זה מפתיע, שכן אין אדם נוטה לפרסם ברבים פסקי דין המטילים דופי בהתנהלותו העיתונאית ומייחסים לו פרסומי כזב (וזאת בפרט כאשר מדובר במספר פסקי דין ולא באחד בלבד).

שימו לב – בשנת 2021 פרסם תאגיד השידור 'כאן 11' תחקיר בעניינו של מר שגב ישראל אפריאט, אשר עסק בחשדות לשוחד והונאות. התחקיר הסב פגיעה חמורה לשמו הטוב, והשפלתו לא הסתכמה בפרסום בלבד, אלא נמשכה גם במהלך ההליכים המשפטיים, עת כונה "נוכל" ו"שקרן". באופן אירוני, בסופו של יום, דווקא כתב התאגיד, דניאל אלעזר, הוא שנקבע בפסק דין כי פרסם דברי שקר, וכל זאת במימון כספי ציבור.

מעבר לשאלת עלויות הטיפול המשפטי בתיקים הרבים המתנהלים נגד אלעזר, ראוי לציין כי הלה ממשיך לקבל שכר חודשי מקופת הציבור בהיותו עובד מדינה בתאגיד השידור 'כאן 11'. התנהלותו המשפילה כלפי מושא התחקיר באה לידי ביטוי הן בתחקיר עצמו, הן בפרסומיו האישיים והן בהתנהגותו בדיונים המשפטיים בנוכחות השופטת, עורכי הדין והקהל.

חרף האמור, אלעזר ממשיך בתפקידו בתאגיד השידור מדינת 'כאן 11', ללא קשר למספר פסקי הדין שניתנו בעניינו או תוכנם (תועדו מספר הליכים משפטיים, לרבות שלושה פסקי דין, כאשר בשניים מהם נקבע כי אלעזר פרסם דברי שקר, ובשלישי מתח בית המשפט ביקורת נוקבת על הפרת חוק בתי המשפט בגין צילום בלתי מורשה באולם בית המשפט, כפי שצוין בפסק הדין).

על רקע זה, החלטתו של שר התקשורת שלמה קרעי לבחון מחדש את פעילות חטיבת החדשות של "כאן 11" מקבלת משנה תוקף. פסק הדין החמור מצטרף לשורה של מקרים המעלים ספק ביכולתו של התאגיד לשמור על סטנדרטים עיתונאיים ראויים תוך שימוש אחראי בכספי ציבור.

הפרשה כולה משקפת כשל מערכתי בפיקוח על עבודתם של עיתונאים בגופי תקשורת ציבוריים ומעלה שאלות נוקבות לגבי האחריותיות של עובדי ציבור בתפקידים תקשורתיים. העובדה כי תאגיד השידור ממשיך לממן הגנה משפטית יקרה במקרים של התנהלות פוגענית מצד כתביו מעידה על הצורך בבחינה מחודשת של נהלי העבודה והאתיקה בתאגיד.

לא הוגש ערעור על פסק הדין, ותאגיד השידור הציבורי "כאן 11", בהתאם למדיניותם המסורתית, נמנעו ממתן תגובה. מר דניאל אלעזר אף הוא בחר שלא להגיב. יצוין כי בהתייחסותו האחרונה, הטיח בי האשמות חמורות, כינה אותי "נוכל", "שקרן" ו"אדם הזקוק לטיפול", תוך שהוא מבזה אותי ברבים. בין היתר, הטיח בי עלבונות הנוגעים למראי החיצוני וכינה אותי "רמאי". התנהלות זו מעידה על רמת חינוכו.

הגשנו פנייה רשמית למשרד מבקר המדינה ולמשרד התקשורת, זאת בעקבות היעדר מענה מצד דובר התאגיד והתנהלות בלתי תקינה לכאורה בכל הנוגע לניהול כספי ציבור. הנושא נמצא כעת בבדיקה, וטרם התקבלה תשובה מהגורמים המוסמכים.

תחקיר מיוחד חושף תמונה מטרידה של שחיתות לכאורה, הטעיית הציבור ושימוש לרעה בכספי משלם המסים בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11".

הקלטה, נספחים וראיות שצורפו לכתב התביעה שהוגש נגד תאגיד 'כאן 11', אשר הגיעו לידי מערכת 'מעקב', מעלים חשד כבד לקבלת שוחד בסך עשרים אלף שקלים חדשים, פעילות עיתונאית בניגוד לחוק והתעלמות שיטתית מהחלטות בית המשפט.

• בהקלטה אפשר לשמוע: נתנאל מלכה, אשר לכאורה העניק שוחד בסך עשרים אלף שקלים חדשים לעובד הציבור דניאל אלעזר, לכאורה נתפס כשהוא מנחה את מזור בדבר אופן מתן שוחד לכתב "כאן 11". השיחה האמורה הובאה לידיעת בכירי תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", ואולם המידע לא נבדק לעומקו ולא הוגשה תלונה במשטרת ישראל, דבר המהווה לכאורה אי-דיווח (לכאורה עבירה נוספת על פי חוק). נכון להיום, תיעוד השיחה משמש כראיה מהותית בהליך המשפטי המתנהל בבית המשפט, כעולה מתיק בית המשפט שמספרו 54766-01-25

• קרא את התחקיר בנושא זה (כתבה 1 – לחץ כאן), את השיחה, ועובדות נוספות (כתבה 2 – לחץ כאן)

תאגיד כאן הגן על כתב שמפרסם שקרים

בפסק דין חמור שניתן לאחרונה בבית משפט השלום (תיק 22816-12-22) נקבע כי כתב התאגיד דניאל אלעזר פרסם מידע שקרי וחסר בסיס עובדתי. למרות הקביעה הברורה של בית המשפט, בחר התאגיד להגן על הכתב ולממן את הוצאותיו המשפטיות מכספי ציבור, תוך התקשרות חשודה עם משרד עורכי הדין היוקרתי ליבליך-מוזר-גליק.

• מתוך פסק הדין (איחוד תיקים 22816-12-22 ו-10152-12-22), קבע בית המשפט כי מר אלעזר, כתב תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", פרסם דברי שקר חמורים אשר פגעו בשמה הטוב של הגברת אולגה ניקולאייבה והסבו נזק למוניטין שלה. קביעת בית המשפט מצביעה על כך שהפרסום נעשה ללא כל הצדקה, נעדר תשתית ראייתית, וחסר כל בסיס עובדתי. יצוין כי הגברת ניקולאייבה הינה אזרחית שומרת חוק, המקפידה על תשלום מיסיה כדין, ומעולם לא גרמה נזק לזולת

ניסיונותינו לקיים ראיון עם נציגי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, ובכללם עורכת הדין מיה כץ ועמיתיה למשרד, נענו בהתחמקויות רבות וללא כל התייחסות מהותית:

עו"ד טל ליבליך נמנעה מלהשיב על שכר טרחתה והליך מכרזי – היעדר תגובה משמעותי!

גם ניסיוננו לראיין את כתב "כאן 11", מר דניאל אלעזר, הסתיים בהשפלות ופגיעה בשמי הטוב. במהלך הראיון הוטחו בי קללות נבזיות, כינויי גנאי על מראי החיצוני, אך לא התקבלה כל התייחסות עניינית. בסיום הראיון, הוסיפה עורכת הדין מיה כץ להשפלה בהטילה ספק ברמת השכלתי. מקומם במיוחד כי התנהלות זו באה מצד עובד ציבור ועורכת דין המתוגמלת מכספי משלם המסים – התנהגות שמעלה תהיות לגבי האתיקה המקצועית בשירות הציבורי. הנה לכם המחיר ששילמתי בדרך לקבלת תגובה – השפלה נוראית:

בהתייחס לפסק הדין האחרון ולפרסום המטעה והפוגעני שהופץ על-ידי כתב תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11', מר אלעזר – מעורר תהיות עמוקות כי תאגיד ציבורי, הניזון מכספי משלם המיסים, משקיע משאבים בהגנה על פרסומים שנמצאו בלתי מדויקים. אין מדובר אך בשימוש בלתי ראוי במשאבי ציבור, אלא בפגיעה מהותית בעקרונות היסוד של עיתונות מקצועית ואחראית. יצוין כי מקרה זה מהווה חוליה בשרשרת הליכים משפטיים בנושא, כאשר ההכרעה האחרונה בעניין התקבלה בחודש האחרון.

הבעיה חמורה עוד יותר: התברר כי אלעזר פעל ללא תעודת עיתונאי בתוקף, עובדה שמעלה תהיות קשות לגבי מערכת הפיקוח בתאגיד. בכירי התאגיד דאז, ובהם עילי לוין וברוך שי, קיבלו מידע על החשדות החמורים, אך בחרו להתעלם ולא להעביר את המידע לרשויות החוק.

הרמתי ראש ובדקתי מול לע"מ, ונחשף בפניי סיפור הזוי. בהתאם לנתונים המתייחסים לשנים 2021-2022 (על פי הדו"ח נכון לחודש יולי 2021), למן הסתם בשנת 2024 לא החזיק דניאל בתעודת עיתונאי בתוקף.

• רשימת העיתונאים לשנת 2025 והמסמכים טרם ראו אור מטעם לשכת העיתונות הממשלתית.

בשובנו לבחון את החשדות בדבר מתן וקבלת שוחד, העולים מן התביעה שהוגשה, מן ההקלטות שהתקבלו וממסמכים נוספים, מתברר כי מידע מהותי בנוגע למעשי השוחד הובא לידיעת הדרג הבכיר ב"כאן 11". חרף חובת הדיווח המעוגנת בחוק, בחרו המנהלים להתעלם מן המידע ולהימנע מנקיטת פעולה. יודגש כי חובת הדיווח חלה ללא תלות בשאלת התממשות החשד – על המנהלים מוטלת החובה להעביר את המידע, ועל הגורמים המוסמכים מוטלת האחריות לחקור את העניין.

תבנית ההתנהלות המסתמנת מעוררת דאגה עמוקה. כאשר בכירים בתאגיד תקשורת ציבורי בוחרים ביודעין להתעלם מחשדות בדבר מתן שוחד, מתעוררות שאלות מטרידות באשר למערכת היחסים המורכבת בין התאגיד, הגופים המפוקחים על ידו והציבור בכללותו.

מעורר תהייה וחשד כבד השתיקה המוחלטת מצד ההנהלה הבכירה של "כאן 11", ובכללם: רואת החשבון אפרת אדרי, המשמשת כמבקרת הפנים; גילי שם טוב ואילון ברוך, האמונים על מערך הדוברות; גולן יוכפז, המנהל הכללי; ועורכת הדין מרסיה צוגמן, היועצת המשפטית. חבורה זו, אשר משכורותיה החודשיות המצטברות עולות למאות אלפי שקלים ויותר – סכום עתק במונחים אישיים – נוקטת בשתיקה רועמת.

הללו אינם טורחים להשיב לפניות עיתונאיות ומסרבים למסור מידע נדרש. משל הייתי מדבר אל קירות אטומים. נדמה כי ב"ממלכת כאן 11" נעדרי תוקף הם חוקי מדינת ישראל – ובהם חוק חופש המידע, החובה להשיב לפניות הציבור בפרק זמן של שלושים יום, חובת הדיווח ושורה ארוכה של הוראות חוק נוספות – משל היו אלו המלצות בלבד ולא הוראות מחייבות. ניכר כי אין הם חשים מחויבות לכללי המינהל התקין, ומתעורר הרושם כי אף הממשלה עצמה חוששת מלהתעמת עמם.

אך הנזק אינו מסתכם בכך. תחקיר "מעקב" חושף כיצד פרסומים מגמתיים של התאגיד הובילו לקריסת עסקים, פגיעה במשפחות ואובדן מקורות פרנסה. עדויות שהגיעו למערכת מתארות מסכת של איומים, לחצים והשפלות מצד כתבי התאגיד.

במקרה מזעזע במיוחד, תיעד "מעקב" את התבטאויותיו המשפילות של אלעזר, שכעובד ציבור השתמש בביטויים כמו "אידיוט", "נוכל" ו"רמאי" כלפי מושאי סיקורו. התנהגות זו זכתה לגיבוי מלא מהנהלת התאגיד.

מסע ההסתרה: כך מונע תאגיד השידור הציבורי ביקורת וחקירה

מערכת שלמה של הסתרה והתחמקות נחשפת בתאגיד השידור הציבורי. פניות חוזרות ונשנות של "מעקב" בנוגע להתקשרות החשודה עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק נתקלו בחומת שתיקה.

היועצת המשפטית של התאגיד, מבקרת הפנים ומחלקת הדוברות מסרבות להתייחס לשאלות בסיסיות: כמה כסף הוציא התאגיד על הגנה משפטית? מדוע נבחר משרד עורכי דין יוקרתי כנראה ללא מכרז? ומדוע משלם הציבור על הגנת כתב שפרסם, לפי קביעת בית המשפט, מידע שקרי?

התאגיד הפך למדינה בתוך מדינה. הם מסרבים לחשוף את התקציב האמיתי של מחלקת החדשות, את עלות העסקתם של כתבים בעייתיים כמו דניאל אלעזר, ואת מנגנוני הפיקוח – אם בכלל קיימים כאלה.

קורבנות השיטה מדברים

"תאגיד הרסו לי את העסק", מספר בעל עסק שנפגע מפרסומי התאגיד. "פרסמו עליי כתבה מגמתית, מלאה בשקרים. כשפניתי בבקשה לתיקון, התעלמו ממני. כשהבאתי הוכחות – התעלמו שוב. היום העסק סגור, והעובדים בלי עבודה".

עם פרסום כתבה בערוץ החדשות או באתר האינטרנט של התאגיד (המתוקצב מכספי ציבור), עסקים נסגרים כמעט באותו הערב. תחקיר או כתבה של 'כאן 11' מהווים מעין גזר דין להרס העסק. כאשר אדם פונה לערכאות המשפטיות להגן על שמו הטוב, הציבור בכללותו – לרבות עורכי דין המסרבים לייצג בתיקים אלו, עוברי אורח, לקוחות ואף בני משפחה מדרגה שנייה – כבר גיבשו דעה שלילית כלפיו.

ברם, כאשר בעל העסק הניזוק מביא את עניינו בפני בית המשפט, ולאחר בחינה מעמיקה של הראיות, מתגלה כי פרסומי 'כאן 11' היו חסרי בסיס עובדתי ואין אמת בפרסום, הנזק כבר הוסב – חייו של האדם נהרסו, והוא נאלץ לפנות לסיוע נפשי ולשירותי התעסוקה, כשחייו הפכו לצל של מה שהיו.

פרדוקס מטריד הוא שהשלכות בריאותיות ונפשיות חמורות – כגון נדודי שינה, חרדות ומחשבות אובדניות – אינן זוכות למשקל הראוי. לראיה, תיעוד עדותו של מישל טרוני בבית המשפט, המעיד כי בעקבות תחקיר 'כאן 11', שככל הנראה היה נטול ביסוס, שקל לשים קץ לחייו.

יתרה מזאת, גם לאחר שנים של התדיינות משפטית מול פרקליטי התאגיד, ניכרת השתהות בתשלום הוצאות משפט ופיצויים, המאלצת את הזוכים בדין לפנות להליכי הוצאה לפועל. למותר לציין את התעלמותם מחוק ביזיון בית המשפט – חוק שתוקפו משמעותי במדינת ישראל, אך נדמה כי אינו חל בתחומי 'מדינת כאן 11'.

לא אוכל להחריש נוכח התנהלותו הבריונית של כתב 'כאן 11' בין כותלי בית המשפט, התנהלות המעוררת תדהמה בקרב השופטים, אשר פוסקים לחובתו ומתעדים בפסקי-דין את הפרותיו החמורות של החוק (דוגמת צילום בלתי חוקי במתחם בית המשפט – עבירה חמורה על הוראות החוק).

פסקי דין אלו של מערכת המשפט במדינת ישראל מגיעים אל 'מדינת כאן 11', אך זוכים להתעלמות מוחלטת – ואילו אלעזר ממשיך בתפקידו כאילו זכה לשבחים מכס המשפט. תמה אני האם ניתן לזכות באזרחות ב'מדינת כאן 11'? שכן נראה כי היא מקנה זכויות יתר מפליגות!

למען הסר ספק, ברצוני להדגיש: לדאבוני, ברשותי מצויות דוגמאות רבות נוספות מן הסוג הזה. הכתבה האמורה מתייחסת, בין השאר, גם להיבטים אחרים, לרבות התנהלות בריונית מצד תאגיד השידור "כאן 11" והכתב דניאל אלעזר. ביכולתי לערוך ולתעד לפחות חמישה תחקירים נוספים בהיקף דומה, כאשר הדוגמה המובאת כאן מהווה אך מדגם מצומצם מן התמונה המלאה.

השתיקה בצמרת

המכתב ששלח "מעקב" לשר התקשורת שלמה קרעי ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ' מעלה שאלות נוקבות: כיצד ייתכן שכתב פועל ללא תעודת עיתונאי? מי מפקח על ההתנהלות המקצועית? ומדוע לא נפתחה חקירה בעקבות החשדות לשוחד?

אשוב ואטעים: התנהלותם המקוממת של מר ברוך שי ומר עילי לוין בדבר העלמת המידע אודות השוחד מחייבת חקירה לאלתר. לא יעלה על הדעת כי נושאי משרה בכירים במוסד ציבורי יתעלמו מחשדות כה מכבידים.

המכתב נשלח בעקבות תיעוד מקרים רבים מספור, לאחר פניות חוזרות ונשנות ל'כאן 11', ולאחר חוויית זלזול והשפלה קשה מנשוא. המכתב לגורמים הרלוונטיים הועבר בתום תקופה מכבידה של שתיקה רועמת, תיעוד מעשי בריונות, הפרות חוק ואדישות מצד הנהלת 'כאן 11'. להלן יובא לעיונכם מדגם מצומצם מן התחקירים אשר ערכנו – בכל אחד מן התחקירים הללו נכללים, בין היתר, עובדות מוצקות, שאלות נוקבות, טענות מבוססות, פסקי דין, החלטות שיפוטיות, מסמכים רשמיים, סירובים שרירותיים, ניסיונות השתקה ופניות מתועדות.

הכסף הגדול מאחורי ההסתרה

תחקיר 'מעקב' חושף מארג סבוך של קשרים והתקשרויות: משרד עורכי דין יוקרתי אשר שירותיו נשכרו, ככל הנראה, תוך התעלמות מחובת המכרז, תקציבי עתק הנעדרים, לכאורה, פיקוח נאות, והוצאות משפטיות מופלגות המשולמות מן הקופה הציבורית.

דומה כי אין מדובר אך בבזבוז משווע של כספי ציבור – הרי זו, ככל הנראה, שחיתות של ממש, כאשר גוף ציבורי עושה שימוש בכספי משלמי המסים להגנה על פרסומים כוזבים, וכאשר הוא מסתיר את כלל המידע האמור מעיני הציבור – אין זו טעות גרידא. נראה כי מדובר בשיטה מכוונת.

בימים אלה ממתין התאגיד לתגובת משרד התקשורת, משרד האוצר ומשרד מבקר המדינה. השאלה המרכזית: האם סוף סוף יהיה מי שיחקור את החשדות החמורים? או שמא ימשיך הציבור לממן את מסע ההסתרה של תאגיד השידור הציבורי?