סודות מדינה, קשרים דיפלומטיים אפלים, והרבה מאוד שאלות שנותרו ללא מענה, זהו סיפורה של הספינה "ABINSK", שהפכה בבת אחת לסמל של מחדל מוסרי ופוליטי בשעריה של מדינת ישראל. בעוד ממשלת ישראל מתבצרת ב"זכות השתיקה", הראיות שנחשפות כאן ב"מעקב" מציירות תמונה של מדינה המעדיפה לעצום עיניים מול שוד משאבים לאומי, תמיכה עקיפה בכיבוש חצי האי קרים, ומתן יד חופשית למדינה שמוכרת נשק וטילים לחמאס, לחיזבאללה ולאיראן.

האם אנחנו חיים במדינה חופשית המקדשת את שלטון החוק, או שמא הפכנו לדיקטטורה ביורוקרטית שחופש המידע ממנה והלאה?

האזהרה המוקדמת: הכרוניקה של מחדל ידוע מראש

המסמכים שהגיעו לידי מערכת "מעקב" חושפים כי הסקנדל הזה לא נחת על משרד החוץ כרעם ביום בהיר. משרד החוץ של אוקראינה ושגרירותה בישראל פרסמו הצהרות רשמיות חסרות תקדים בחומרתן. על פי המידע המצוי בידי הרשויות האוקראיניות, הצד האוקראיני עדכן מבעוד מועד – כבר ב-23 במרץ – את שותפיו בישראל באשר לספינה «ABINSK» ולמקורו האפשרי של המטען מהשטחים הכבושים זמנית.

אוקראינה הדגישה בפני ישראל באופן חד-משמעי: "אין לקבל או לאפשר פעילות ייבוא של תוצרת מסוג זה". חרף הבטחות ישראליות מפורשות ל"טיפול הולם בנושא", המציאות בשטח הייתה יריקה בפרצופה של הדיפלומטיה הבינלאומית. בין התאריכים 12-14 באפריל, הותר לספינה לפרוק את מטענה בנמל חיפה באין מפריע.

מנגנון השוד: "צי הצללים" של רוסיה בנמל חיפה

מה מסתתר בבטן הספינה? לטענת משרד החוץ האוקראיני, ה-«ABINSK» אינה סתם ספינת תובלה, אלא חלק אינטגרלי מ"צי הצללים" – מנגנון מתוחכם המשמש את המדינה התוקפת (רוסיה) לצורך "הוצאה בלתי חוקית, הובלה ושיווק של תוצרת חקלאית אוקראינית גנובה".

מדובר בכספי דמים. הכסף שמתקבל מהמכירה בנמל חיפה משמש, על פי האוקראינים, למימון ישיר של המאמץ המלחמתי נגד אוקראינה. הקשר המקומם ביותר עבור הציבור הישראלי הוא שרוסיה, המפיקה רווחים מאותה סחורה גנובה שנפרקת בחיפה, היא זו שמספקת טכנולוגיה וטילים הנופלים על ראשינו כאן בישראל דרך שלוחותיה בלבנון ובעזה.

התנגשות דיפלומטית: גדעון סער מול אנדריי סיביחה

השיא הגיע כאשר שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביחה, נאלץ להעלות את הנושא בשיחה ישירה עם מקבילו הישראלי, גדעון סער. בפרסום רשמי ברשת X (טוויטר), חשף סיביחה את עומק המחלוקת:

"הפניתי את תשומת הלב לכלי שיט רוסי הנושא מטען דגן שנגנב מאוקראינה, אשר הורשה לעגון באחד מנמלי ישראל. הדגשתי כי הייצוא הבלתי חוקי של תוצרת חקלאית אוקראינית גנובה הוא חלק ממאמץ המלחמה הרחב יותר של רוסיה. אין לאפשר סחר בלתי חוקי בסחורות גנובות"

תרגום:

ומה הייתה תשובת משרד החוץ הישראלי? שתיקה והתחמקות. פנינו לשר החוץ גדעון סער והופנינו לדובר משרדו, אורן מרמורשטיין. התגובה שמסר מרמורשטיין למערכת "מעקב" היא מופת של עמימות שלטונית: "העברנו תשובות בנושא לידידינו האוקראינים בערוצים הדיפלומטים והמקצועיים". לאן נעלמה השקיפות? היכן ההסבר לעם ישראל על שיתוף הפעולה הזה?

ח"כ שרן השכל: האור היחיד בקצה המנהרה

בתוך החשיכה הזו, בולטת לטובה פעילותה של ח"כ שרן השכל, המכהנת כסגנית שר החוץ. במערכת "מעקב" נוצר קשר עם ח"כ השכל, שמסרה כי אמנם לא הכירה את פרטי הפרטים של האירוע, אך הבטיחה לברר ולעדכן אותנו. האמת היא שמרגע שהיא נכנסה לתמונה, יש אור בקצה המנורה. הרצון שלה לברר ולעדכן מעיד על יושרה שחסרה כל כך בשאר הדרגים הממשלתיים, שמעדיפים להתחבא מאחורי "קשיים מהותיים בזיהוי המקור".

המשבר המשפטי: צווי עיקול מול אדישות ישראלית

לשכת התובע הכללי של אוקראינה לא הסתפקה במילים. הוגשה בקשה רשמית ודחופה לסיוע משפטי בינלאומי, המגובה בהחלטת בית משפט אוקראיני המורה על עיקול הספינה והמטען. אוקראינה מצפה מישראל "לקבל החלטה שקולה ובהתאם לדין, וכלל זה להורות על תפיסת מטען הדגן האמור".

אולם הרשויות בישראל ממשיכות בשלהן. העמדה הרשמית הגורסת כי "אין בידיהן אסמכתאות תיעודיות" המאשרות את גניבת הדגן נראית כמו תירוץ קלוש. כיצד ייתכן שאוקראינה מספקת נתוני "צי צללים" ומסמכי בית משפט, אך בישראל טוענים ל"מורכבות רבה שבהוכחת הנסיבות"?

מי באמת מנהל את הנמל?

נזכיר כי נמל חיפה עבר הפרטה ונמצא כיום בבעלות קונסורציום Adani–Gadot (70% בבעלות קבוצת אדאני ההודית ו-30% בבעלות קבוצת גדות). האם העובדה שמדובר בגורמים פרטיים מסירה מהממשלה את האחריות המוסרית והביטחונית? התשובה היא לא. הממשלה היא הרגולטור, והיא זו שאפשרה לספינה להיכנס.

בימים אלו פועלת מערכת "מעקב" מול משרד החוץ, המכס ומס הכנסה במסגרת חוק חופש המידע. בעוד שהמשרדים גוררים רגליים (נותרו עוד 28 ימי עסקים למענה הרשמי), השאלות רק הולכות ומתרבות:

• למה ישראל תומכת בפועל בכיבוש חצי האי קרים דרך מתן לגיטימציה למטענים כאלו?

• למה ישראל מסייעת לרוסיה בזמן שהיא מחמשת את אויבינו המרים ביותר?

• מה מסתירה הממשלה מהציבור הישראלי?

כתם על המוניטין הישראלי

משרד החוץ האוקראיני קרא לשותפיו הבינלאומיים "לנקוט עמדה עקרונית וחד-משמעית". ישראל, כך נראה, בחרה בעמדה של עסקנות פוליטית זולה על חשבון צדק בינלאומי. חוסר המענה של גדעון סער והדוברות שלו, אל מול הנכונות של ח"כ שרן השכל לבדוק את הדברים, חושפים קרע עמוק בהתנהלות הממשלה.

אנו במערכת "מעקב" לא נרפה. נמשיך לבצע תחקיר מקיף, נמתין למסמכי חופש המידע, ונביא לציבור את האמת המרה: ייתכן מאוד שבלחם שאנו אוכלים, מעורב דם של עם הנלחם על חירותו, ודגן שנגנב בחסות השתיקה הישראלית.

ישראל וממשלתה – מה לכם להסתיר? כלימה זו כולה מוטלת עלינו.

צילומים: ולדימיר פוטין (AP); גדעון סער (אתר הכנסת). השימוש נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט שוד הדגן בחיפה: גדעון סער מפקיר את המוסר הלאומי עבור פוטין? הופיע לראשונה ב-מעקב.

אנקרה מחריפה את המתקפה הדיפלומטית והכלכלית על ישראל בניסיון למצב את טורקיה כשחקן מרכזי במזרח התיכון, כך עולה מבחינת הצהרות ממשלתיות, פעולות מדיניות וקמפיינים תקשורתיים שנערכו במהלך השבועות האחרונים. למרות שלא פורסם איום צבאי ישיר ב-24 השעות האחרונות, המערכת הרחבה של לחצים שטורקיה מפעילה על ישראל יוצרת תמונה של הסלמה מתמשכת במישורים המדיניים, הכלכליים והציבוריים.

משרד החוץ הטורקי פרסם בשבועות האחרונים סדרת הצהרות חריפות נגד ישראל, שכללו האשמות בהפרת הפסקת האש ברצועת עזה, פגיעה מכוונת באזרחים והפרת המשפט הבינלאומי. באנקרה טוענים כי ישראל מהווה גורם המאיים על היציבות האזורית וכי פעולותיה בעזה מהוות "הפרה ברורה" של הסכמים בינלאומיים. במקביל, משרד החוץ הטורקי האשים את ישראל בהפעלת "תעמולה מלוכלכת" ובהפצת שקרים כלפי טורקיה. השפה הדיפלומטית שבה נעשה שימוש חורגת מהנהוג ביחסים בין מדינות וחוצה את גבולות הנורמות המקובלות בזירה הבינלאומית.

מעבר לרטוריקה החריפה, טורקיה נוקטת צעדים כלכליים דרמטיים. משרד המסחר הטורקי חסם באופן גורף את כל היבוא והיצוא בין שתי המדינות, מהלך שהוגדר כזמני אך עדיין בתוקף. אנקרה מציגה את החסימה הכלכלית כתגובה למה שהיא מכנה "מניעת הסיוע ההומניטרי לעזה", אך בפועל מדובר בפעולה חסרת תקדים בהיקפה שהופכת את הכלכלה לכלי לחץ ישיר על ישראל. הצעד שולח מסר ברור: טורקיה מוכנה לפעול באגרסיביות במישור הכלכלי כדי להשפיע על קביעת המדיניות הישראלית.

התקשורת הטורקית מאמצת בחודשים האחרונים שיח מסית וחריף במיוחד כלפי ישראל. מחקרים שנערכו באוניברסיטאות טורקיות מצביעים על רמות עוינות גבוהות מאוד בקרב הציבור הטורקי כלפי ישראל. סקרים הראו כי למעלה מ-90 אחוזים מהציבור הטורקי אינו מקבל את נימוקי ישראל לגבי הגנה עצמית. נתונים אלו מעידים על עומק ההטיה הציבורית וכן על יכולתם של גורמי השלטון והתקשורת בטורקיה להפעיל לחץ פנימי שמוביל להסלמה רטורית מתמדת.

גורמי מחקר באירופה ובמזרח התיכון מציגים תמונה רחבה יותר של התנועה הטורקית. אנקרה מבקשת למצב את עצמה כשחקן מרכזי בניהול הסכסוך הפלסטיני ובסכסוכים אזוריים נוספים. הקריאה הטורקית להשתתפות פעילה בשיקום אזורי הלחימה, בתיווך ובמעורבות ישירה בעזה, אינה רק ביטוי לתמיכה בפלסטינים אלא חלק מאסטרטגיה רחבה לקבוע לעצמה מעמד דומיננטי בזירה האזורית. עמדות אלו מתנגשות עם האינטרסים הישראליים, שמבקשים למנוע חדירה של גורמים נוספים למעגל קבלת ההחלטות האזורי.

הרטוריקה הטורקית כוללת גם הצבת "קו תנאים" למימוש מחדש של יחסים תקינים עם ישראל. המסרים החוזרים מאנקרה מדגישים כי תקינות ביחסים תותנה באפשרות כניסה בלתי מופרעת של סיוע הומניטרי לרצועת עזה, בהתחייבות להפסקת אש יציבה ובאימוץ מדיניות התואמת את האינטרסים הפלסטיניים כפי שטורקיה מפרשת אותם. מדובר בניסיון ברור לייצר לחץ עקיף על ישראל – לא במישור הצבאי הישיר, אלא במישורים המדיניים והכלכליים – במטרה לכפות שינוי מדיניות.

ניתוחים שפורסמו בשבועות האחרונים מתארים עלייה בניסיונות טורקיה להשפיע על דעת הקהל הבינלאומית באמצעות קמפיינים תקשורתיים מתוכננים. במקביל, מופנים מסרים קשים באופן אישי כלפי בכירים ישראליים. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן מציג בהצהרות פומביות את ישראל כמדינה תוקפנית, חסרת לגיטימיות ומהווה איום על השלום האזורי. בטורקיה מופיעים גם דיווחים המציגים את ישראל כפועלת נגד עצמאותה של טורקיה. אלה אינם מקרים בודדים אלא חלק ממהלך תקשורתי מקיף.

הממצאים מצביעים על כך שטורקיה פועלת בשילוב של כוח רך וכוח כלכלי במטרה להפעיל השפעה מקסימלית על ישראל. לעיתים, אנקרה אף מנסה לעקוף גורמים בינלאומיים אחרים כדי למצב את עצמה כגורם מוביל בדיונים המדיניים האזוריים. המהלך הטורקי בנוי על שלושה צירים מרכזיים: שימוש בשפה דיפלומטית חריפה המטשטשת את גבולות הנורמות המקובלות; הפעלת אמצעים כלכליים אגרסיביים שהופכים את המסחר לנשק מדיני; והובלת קמפיינים תקשורתיים המעצבים תודעה ציבורית עוינת כלפי ישראל הן בטורקיה עצמה והן בזירה הבינלאומית.

אף שאין באופק הקרוב איום צבאי מפורש מצד טורקיה, ויש להדגיש זאת בבירור, המגמה הכוללת מעוררת דאגה. השילוב בין רטוריקה מתלהמת, צעדים כלכליים חסרי תקדים והצבת תנאים חד צדדיים ליחסים דיפלומטיים מצביע על מדיניות טורקית המכוונת לשנות את ההתנהלות הישראלית באזור. טורקיה מנסה לכפות על ישראל אימוץ מדיניות שמתיישבת עם האינטרסים הטורקיים, תוך ניצול כלים דיפלומטיים, כלכליים ותקשורתיים.

המציאות המתהווה מחייבת את ישראל להתייחס למהלכים הטורקיים ברצינות. החיבור בין רטוריקה אגרסיבית, פעולות כלכליות עוינות וניסיונות להרחיב את ההשפעה הטורקית במזרח התיכון עלול ליצור לחצים בלתי צפויים בעתיד. אנקרה מציגה את עצמה כמדינה שמוכנה להפעיל מגוון כלים במטרה לעצב מחדש את המפה הגיאו פוליטית האזורית, גם אם המחיר יהיה פגיעה ביחסיה עם ישראל ועם מדינות נוספות.

צילום: AP

הפוסט טורקיה מחריפה: חסימה כלכלית ומתקפה דיפלומטית על ישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

חבילת הסנקציות האחרונה של האיחוד האירופי כלפי רוסיה, הכוללת איסור מקיף על ייבוא גז טבעי נוזלי מרוסיה, יצרה חלון הזדמנויות כלכלי ואסטרטגי משמעותי עבור ישראל. בעוד אירופה מחפשת באורח דחוף חלופות לגז הרוסי, ישראל מוצאת עצמה במצב ייחודי שבו תשתיות הגז הטבעי שלה והיכולות היצואיות הקיימות הופכות אותה לשחקן פוטנציאלי במפת האנרגיה האירופית.

הנתונים מ-2024 מצביעים על כך שישראל כבר נמצאת בעמדת זינוק. יצוא הגז הטבעי הישראלי למדינות השכנות, בעיקר מצרים וירדן, עלה בכ-13.4 אחוזים והגיע לרמה של 13.11 מיליארד מטר מעוקב. במקביל, התפוקה הכוללת משדות הגז המרכזיים של המדינה – לוויתן, תמר וכריש – עמדה על כ-27.38 מיליארד מטר מעוקב, כאשר הצריכה הפנימית הסתכמה בכ-14.27 מיליארד מטר מעוקב. המשמעות הישירה של נתונים אלה היא שכמעט מחצית מהגז המופק בישראל, כ-49 אחוזים, מיועד כבר כיום ליצוא, עובדה ההופכת את ישראל לנכס אנרגטי בעל פוטנציאל אסטרטגי לאירופה.

התלות האירופית בגז רוסי הייתה במשך שנים נקודת תורפה משמעותית במדיניות האנרגיה של היבשת. הסנקציות החדשות, הכוללות איסור על ייבוא גז טבעי נוזלי מרוסיה, מחזקות את הצורך האירופי במקורות אנרגיה חלופיים ויציבים. ישראל, עם עתודות הגז המשמעותיות שלה ובסיס היצוא הפעיל שהקימה בשנים האחרונות, נמצאת במיקום אופטימלי להגדיל את חלקה בשוק האירופי. הסכם משמעותי שנחתם עם מצרים, המשתרע עד שנת 2040, קובע כי ישראל תייצא כ-130 מיליארד מטר מעוקב של גז דרך שותפות הכוללת את שדה לוויתן, מהלך המציב את המדינה כספק ארוך טווח בשוק האזורי והבינלאומי.

ההיבט הכלכלי של ההזדמנות אינו מבוטל. הגברת היצוא משמעה הגדלת הרווחים עבור חברות הגז הפועלות בישראל ועבור קופת המדינה דרך מיסים, רווחים ותמלוגים. על פי הערכות, סקטור הגז הטבעי צפוי להביא השנה להכנסות ממשלתיות בגובה של כ-5 מיליארד שקל, כאשר בטווח הבינוני הנתון עשוי להגיע לכ-10 מיליארד שקל בשנה. הכנסות אלה, המגיעות ממקור יצוא, תורמות לחיזוק השקל, למימון תשתיות ולפיתוח אזורי, ומהוות מנוע צמיחה כלכלי משמעותי למשק הישראלי.

מעבר להיבט הכלכלי הישיר, התמקמות ישראל כספק אנרגיה משמעותי לאירופה נושאת עמה השלכות אסטרטגיות ומדיניות. ישראל, הנמצאת בקואליציה של מדינות בעלות אינטרסים משותפים עם המערב, רואה בעצמה שחקן אנרגטי שיכול לתרום באופן ממשי לביטחון האנרגטי של אירופה. מעמד זה מחזק את מיקומה המדיני של ישראל בזירה הבינלאומית ופותח דלתות לשותפויות חדשות עם מדינות אירופה. העובדה שהסנקציות נגד רוסיה חיזקו את הצורך באפשרויות אנרגיה חלופיות באירופה מעמידה את ישראל בעמדה משופרת בהקשרים דיפלומטיים וכלכליים בינלאומיים.

ברם, מימוש ההזדמנות אינו חף מאתגרים. שוק היצוא דורש תשתיות נרחבות, הכוללות מתקני גז טבעי נוזלי, צינורות, תחנות קירור ויכולות שינוע מתקדמות. כיום, חלק ניכר מהיצוא הישראלי עובר דרך מצרים, עובדה היוצרת תלות במדינת תיווך ודורשת תיאום הדוק והסכמים יציבים. השיקולים הביטחוניים והסביבתיים מהווים גורם נוסף הדורש התייחסות רצינית. איומים מגורמים חיצוניים או מתיחות אזורית עלולים להשפיע על יכולות היצוא, כפי שהודגם בהפסקות זמניות בפעילות שדה לוויתן עקב סכסוכים ביטחוניים.

אתגר נוסף טמון באיזון הדק בין הגדלת היצוא לבין שמירה על אספקה יציבה לשוק המקומי. פיתוח יתר של יכולות היצוא עלול להותיר פחות גז זמין לצריכה הפנימית הגדלה, דבר הדורש תכנון זהיר ומאזן עדין בין האינטרסים הכלכליים של היצוא לבין הצורך לשמור על ביטחון אנרגטי מקומי. המדיניות הממשלתית תצטרך לטפל בדילמה זו ולוודא שההזדמנות הכלכלית לא תבוא על חשבון הצורך בגז של התעשייה והמשק הישראלי.

ההזדמנות שנוצרה בעקבות הסנקציות האירופיות כלפי רוסיה היא משמעותית ורב-ממדית. היא משלבת פוטנציאל כלכלי ישיר דרך הגדלת היצוא והכנסות המדינה, חיזוק המעמד האסטרטגי של ישראל בזירה הבינלאומית, ופתיחת דלתות לשיתופי פעולה חדשים עם מדינות אירופה. עם זאת, תרגום ההזדמנות למציאות מעשית דורש השקעות בתשתיות, פיתוח יכולות לוגיסטיות, גיבוש הסכמים מדיניים יציבים, ושמירה על איזון נבון בין יצוא לצריכה פנימית.

מאגרי הגז הטבעי של ישראל, בראשם לוויתן ותמר, מהווים נכס לאומי אסטרטגי שיכולתו לתרום הן למשק הישראלי והן לביטחון האנרגטי של אירופה ניכרת. ככל שאירופה ממשיכה להפחית את תלותה בגז רוסי ומחפשת ספקים חלופיים יציבים, הביקוש לגז ישראלי צפוי לגדול.

השאלה אינה האם ישראל יכולה להיות שחקן משמעותי בשוק האנרגיה האירופי, אלא כיצד היא תנהל את ההזדמנות הזו בצורה שתשרת את האינטרסים הלאומיים בטווח הארוך, תחזק את המשק הישראלי, ותבסס את מעמדה כספק אנרגיה אמין ואסטרטגי בזירה הבינלאומית.

בנוסף, יש לזכור כי יוון וכפריסין – שתיהן חברות באיחוד האירופי – היו עד לאחרונה תלויות באספקת גז מרוסיה. אך הסנקציות שהוטלו על מוסקבה והטלטלה בשוקי האנרגיה באירופה הובילו למפת אנרגיה חדשה, שבה ישראל ממלאת תפקיד מרכזי. ישראל מייצאת כיום גז טבעי למדינות שכנות, בהן מצרים וירדן, ומבססת את מעמדה כמעצמת אנרגיה אזורית.

בהתאם לכך, משרד האנרגיה אישר כי נחתמו הסכמים בין ישראל, קפריסין (Cyprus) ויוון (Greece) לקידום ייצוא גז טבעי מהים המזרח־תיכוני באמצעות פרויקט צינור EastMed. מדובר בתוכנית אסטרטגית שמטרתה לחבר את מאגרי הגז של האזור לשוק האירופי, כשישראל עשויה לשמש ספקית או חוליה מרכזית בשרשרת ההובלה. עם זאת, נכון לעכשיו, אין אינדיקציה לקיומו של ייצוא נפט גולמי מישראל ליוון או לקפריסין.

צילום: AP

מדובר בכתבה המבוססת על דעה הנסמכת על למידת השוק, איסוף נתונים ותיעוד מעמיק שנערכו במסגרת תהליך תחקירי. הכתבה משקפת ניתוח מעמיק של מגמות השוק ולמידתן, לצד הבעת עמדה מקצועית ומבוססת.

הפוסט ישראל מגדילה יצוא גז בעקבות סנקציות נגד רוסיה הופיע לראשונה ב-מעקב.

החלטות האוסטרליה, בריטניה וקנדה להכיר במדינה פלסטינית זוכות להתנגדות נחרצת מכל הקשת הפוליטית בישראל. מנהיגים מהימין והשמאל מגנים בחריפות את הצעדים הבינלאומיים ומדגישים את כוחה העצמאי של ישראל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיב בתקיפות לחלטות המדינות והכריז כי "נגמרו הימים שבריטניה ומדינות אחרות יקבעו את עתידנו, המנדט נגמר והתשובה היחידה לצעד האנטי ישראלי היא ריבונות על חבלי המולדת של העם היהודי ביהודה ושומרון והורדת רעיון האיוולת של המדינה הפלשתינית מסדר היום לתמיד." סמוטריץ' פנה לראש הממשלה ואמר: "אדוני ראש הממשלה, זו העת וזה בידיים שלך".

גם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הצטרף למקהלת הגינויים וכינה את החלטת בריטניה להכיר במדינת פלסטין "צינית, מזיקה וריקה מתוכן." בנט דחה בתוקף את הטענה כי פעולות ישראל ברצועת עזה הן שגרמו למדינות נוספות לקבל החלטה דומה.

מהשמאל הפוליטי הגיעה תגובה חריפה לא פחות. חברת הכנסת מרב מיכאלי, יושבת ראש מפלגת העבודה לשעבר, פרסמה ברשת החברתית X: "מעבר לכל דבר אחר, רצף ההכרות במדינה פלסטינית לוקח את כל תשומת לב מהחטופים. כל ראשי המדינה האלה שמכירים במדינה פלסטינית יודעים שזה לא יקים מדינה פלסטינית. זאת פשוט הדרך היחידה שלהם לקרוא קריאת חירום – די למלחמה הארורה הזאת, די להתנהלות המשיחית החד צדדית, די להפוך פוטנציאל לשלום ושגשוג למוות והרס, חוסר יציבות וחוסר ביטחון".

מיכאלי המשיכה וטענה כי זוהי "דרכם המנומסת של ראשי מדינות שכן מתנהגים לפי מה שמקובל, להגיד – ישראל מנוהלת על ידי עבריינים כושלים שפועלים לפי גחמות פוליטיות קצרות טווח והרסניות לעתיד המדינה והאזור".

יושב ראש מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הצטרף לגינויים וכינה את ההחלטות "הצביעות בהתגלמותה ופרס לטרור." ליברמן ייחס את ההחלטות ל"עוד כישלון נוראי של ממשלת ה-7 באוקטובר".

ראש הממשלה בנימין נתניהו השמיע מסר ברור כלפי מנהיגי המדינות המכירות במדינה פלסטינית: "יש לי מסר ברור לאותם מנהיגים שמכירים במדינה פלסטינית לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר: אתם מעניקים פרס עצום לטרור".

הביקורת הישראלית משקפת עמדה רחבה החוצה קווים פוליטיים וממחישה את התפיסה כי ישראל חזקה מספיק כדי לעמוד בפני לחצים בינלאומיים. גישה זו מבוססת על התפיסה כי מאז הקמת המדינה ב-1948, ישראל התחייבה להגן על יהודי העולם והיהדות, בניגוד למצב שהיה קיים בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

האירועים הנוכחיים מעלים שאלות מהותיות לגבי היכולת של מדינות זרות להשפיע על מדיניות ישראל ולגבי העצמאות הישראלית במול קהילה בינלאומית שמנסה להכתיב לה את דרכה. מנהיגים ישראליים מדגישים כי המדינה יכולה לשרוד ולהתקיים גם ללא תמיכה בריטית או אוסטרלית, וכי היא אינה זקוקה להשתתפות בארגונים בינלאומיים כמו אופיפ"א, האולימפיאדה או האירוויזיון כדי לשמר את עצמאותה ולהגן על גבולותיה.

הממשלה הישראלית מדגישה את התחייבותה לדאוג ליהודי העולם ולאזרחי מדינת ישראל, ורואה בהחלטות ההכרה במדינה פלסטינית צעד שמתגמל טרור ופוגע באפשרויות להשגת שלום אמיתי. הקונצנזוס הרחב הזה מימין ומשמאל מהווה תופעה נדירה במפה הפוליטית הישראלית הקטובה והמשקף את חומרת המצב כפי שהוא נתפס על ידי המעמד הפוליטי.

הביקורת הנוקבת מכל חלקי הקשת הפוליטית מדגישה את הרגש שמדינות המערב נוהגות בסטנדרט כפול כלפי ישראל ומנסות להחליש אותה דווקא בעת שהיא נאבקת על ביטחונה לאחר הטבח ב-7 באוקטובר. מנהיגים ישראליים רואים בכך ניסיון להחזיר את ישראל למצב של חולשה ותלות, מצב שהיה קיים לפני הקמת המדינה ואפשר השמדות המוניות של יהודים.

צילומים של מרב מיכאלי ונפתלי בנט מאתר הכנסת; צילומים של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן מרשת X, וכן וידאו של נתניהו מאותה רשת – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק

הפוסט ישראל נגד העולם: ימין ושמאל מתאחדים נגד הכרת פלסטין הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר הביטחון ישראל כ"ץ פרסם אמש (חמישי) איום חריף ובלתי שגרתי כנגד מנהיג התנועה החות'ית בתימן, עבד אל-מלכ אל-חות'י, בו הבטיח כי ימותו של המנהיג התימני קרב. בפרסום שהתפרסם בחשבון הרשמי של השר ברשת החברתית X, כתב כ"ץ: "עבד אל-מלכ אל-חות'י זמנך יגיע. תישלח לפגוש את מליאת ממשלתך ואת כל מסוכלי ציר הרשע שממתינים במעמקי הגיהנום".

האיום של שר הביטחון הגיע על רקע העימות המתמשך בין ישראל לבין התנועה החות'ית, המזוהה עם איראן ושלחיה באזור. החות'ים, השולטים בחלקים נרחבים של תימן כולל הבירה צנעא, שיגרו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל עשרות טילים ורחפנים לעבר ישראל, תוך שהם מצהירים על תמיכה בחמאס ובעזה.

בהמשך דבריו, התייחס כ"ץ לסיסמה החות'ית המפורסמת הכתובה על דגלם: "מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם". השר טען כי "הסיסמה 'מוות לישראל, קללה על היהודים' הכתובה על הדגל החות'י תוחלף בדגל ישראל כחול לבן שיתנוסס בבירת תימן המאוחדת".

נוסח האיום של שר הביטחון מעלה שאלות רבות לגבי כוונותיה העתידיות של ישראל במרחב התימני. האם מדובר בהצהרה רטורית בלבד, או שמא ישראל שוקלת פעולות צבאיות נרחבות יותר כנגד החות'ים? השימוש בביטוי "תימן המאוחדת" עשוי לרמז על תמיכה ישראלית אפשרית בכוחות המתנגדים לשלטון החות'י בצפון המדינה, אולם לא ניתנה כל הבהרה רשמית לעניין זה.

הפרסום של כ"ץ מגיע בתקופה רגישה במיוחד, כאשר ישראל מובילה מערכה רחבת היקף כנגד ארגוני הטרור הפרוקסי של איראן. המדינה פועלת כבר חודשים ארוכים נגד חמאס ברצועת עזה, ניהלה מבצע צבאי נרחב בלבנון כנגד חזבאללה, ותקפה יעדים במספר מדינות בהן פועלים נציגי איראן ושלוחיה.

התנועה החות'ית, המכונה גם "אנצאר אללה" (תומכי האל), שולטת בצפון תימן מאז שנת 2014, ומנהלת מאז מלחמת אזרחים עקובה מדם נגד הממשלה המוכרת בקהילה הבין־לאומית ונגד כוחות הקואליציה בהובלת ערב הסעודית. בשנים האחרונות הפך הארגון לכוח מרכזי בציר האיראני, תוך פיתוח יכולות צבאיות מתקדמות במיוחד בתחומי הטילים והרחפנים.

איומו של שר הביטחון מצטרף לסדרת הצהרות ופעולות ישראליות כנגד החות'ים. צבא ההגנה לישראל תקף בחודשים האחרונים מספר יעדים בתימן, ביניהם נמלים, תשתיות אנרגיה ומתקני נשק. התקיפות הישראליות, שחלקן בוצעו מטווח של אלפי קילומטרים, הדגימו את היכולת הצבאית של ישראל להגיע לכל מקום באזור.

נדגיש, כי דברי השר מעוררים חשש ממשי מפני הסלמה נוספת באזור המזרח התיכון הסוער. תימן, השקועה במשבר הומניטרי מתמשך זה שנים רבות, עלולה להפוך לזירת עימות נוספת במסגרת המערכה הרחבה יותר בין ישראל לבין גורמים המזוהים עם איראן. האם הצהרתו של כ"ץ משקפת קו מדיני רשמי, או שמא מדובר באמירה חד־פעמית – שאלה זו נותרת לעת עתה ללא מענה מצד הדרגים הבכירים במערכת המדינית והביטחונית של ישראל.

צילום מתוך דף הפייסבוק הרשמי של ישראל כ"ץ – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק

הפוסט כ"ץ: הדגל הישראלי יונף בבירת תימן הופיע לראשונה ב-מעקב.

המשבר הדיפלומטי החריף בין טורקיה לישראל, שהחל בעקבות המתיחות האזורית מאז 7 באוקטובר 2023, הפך במהרה למשבר כלכלי משמעותי עבור שתי המדינות. הקפאת היחסים הדיפלומטיים והפסקת הסחר הישיר יצרו גלי הלם בכלכלות של שתי המדינות, אך ההשפעות התבררו כשונות באופן דרמטי בהיקפן ובאופיין.

במחצית הראשונה של 2025 התבהרה התמונה המלאה של הנזק הכלכלי: בעוד שטורקיה איבדה מקור הכנסה חשוב אך שולי יחסית לכלכלתה הרחבה, ישראל ספגה פגיעה ניכרת בענפי מפתח שהתבססו על יבוא טורקי נרחב.

הנתונים החדים מגלים עד כמה הקשר הכלכלי בין המדינות היה חד־צדדי בעיקרו. הייצוא הישראלי לטורקיה קרס ב־99% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בעוד היבוא מטורקיה צנח ב־70%. המספרים האלה חושפים תמונה ברורה של תלות כלכלית ישראלית בשוק הטורקי בתחומים קריטיים למשק.

ההשפעה המיידית על הכלכלה הישראלית הורגשה בעיקר בשני ענפים מרכזיים. בתחום הבנייה, שנחשב למנוע צמיחה קריטי במשק הישראלי, הסתמכות על חומרי גלם טורקיים הייתה משמעותית במיוחד. כ־35% מהמלט, הנחושת והפלדה שהגיעו לשוק הבנייה הישראלי מקורם בטורקיה. בענף החקלאות, התלות הייתה פחותה אך עדיין משמעותית, כאשר 10־15% מהפירות והירקות בשוק הישראלי הגיעו מטורקיה.

החסימה הפתאומית של מקורות אספקה אלה יצרה בתחילה עיכובים ואי־ודאות רחבה בענף הבנייה. קבלנים דיווחו על קשיים בהשגת חומרי גלם, בעיקר מלט ופלדה, מה שאיים לעכב פרויקטים ולהעלות את עלויות הבנייה במשק. במקביל, המחסור הזמני בפירות וירקות יוצר לחצים על המחירים בשווקים המקומיים.

אולם המערכת הכלכלית הישראלית הפגינה גמישות יחסית. הממשלה, בשיתוף עם יבואנים פרטיים, הצליחה להסב את מקורות האספקה למדינות חלופיות תוך זמן קצר יחסית. יוון, מצרים וקפריסין הפכו למקורות אספקה עיקריים עבור חומרי הבנייה, בעוד שמדינות נוספות במזרח הים התיכון מילאו את החסר בפירות ובירקות.

המעבר למקורות אספקה חלופיים לא חלף ללא מחיר. עלויות ההובלה הגבוהות יותר, זמני השינוע הממושכים ומורכבות הלוגיסטית של פיתוח שרשראות אספקה חדשות יצרו לחצים נוספים על ענפים שכבר התמודדו עם עליות מחירים. במונחים מאקרו־כלכליים, ישראל נאלצה להשקיע משאבים רבים בהסבת מקורות הסחר ובפיתוח יחסים מסחריים חדשים, מה שיצר תחושת פגיעות כלכלית ואי־יציבות.

נכון לקבוע כי ההשפעה על הכלכלה הטורקית התגלתה כשונה מבחינה מהותית. אמנם טורקיה איבדה שוק יצוא בהיקף שנאמד בכשלושה מיליארד דולר בשנה – סכום אשר הציב את ישראל בין חמש ספקיות היבוא המרכזיות של טורקיה עובר למשבר – אולם כלכלתה של טורקיה נשענת על יצוא רחב־היקף בהרבה, בראש ובראשונה אל מדינות אירופה, רוסיה ויתר מדינות המזרח התיכון.

במונחים יחסיים, היקף הסחר עם ישראל היווה רק כ־2% מסך היצוא הטורקי וכחצי אחוז מהתוצר המקומי הגולמי. כלומר, בעוד שחברות טורקיות ספציפיות בתחומי הברזל, הפלדה והחקלאות ספגו הפסדים ממשיים ופגיעה במקומות עבודה, ההשפעה המאקרו־כלכלית על אנקרה נותרה מוגבלת יחסית.

מבחינתה של טורקיה, הנזק הכלכלי המוגבל התגמד אל מול הרווח הפוליטי בזירה האזורית והפנימית. הצעדים נגד ישראל זכו לתמיכה רחבה בציבור הטורקי התומך במאבק הפלסטיני, מה שחיזק את מעמדו הפוליטי של הנשיא ארדואן. במונחים אסטרטגיים, טורקיה הצליחה לחזק את מעמדה כמדינה מובילה בעולם המוסלמי ולהגביר את השפעתها האזורית.

בתחום התיירות, התמונה מורכבת יותר מהטענות הרווחות על פגיעה חדה. מאז 7 באוקטובר 2023 עלו הערכות כי טורקיה חווה ירידה דרמטית בתיירות, במיוחד בשל היעדרותם של ישראלים. אולם נתוני הרשויות הטורקיות מציירים תמונה שונה.

בשנת 2024 טורקיה רשמה דווקא שיא של כ־52.6 מיליון מבקרים זרים והכנסות בהיקף 61.1 מיליארד דולר, נתון המעיד על המשך כוח המשיכה של היעד הטורקי חרף המתיחות האזורית. בשנת 2025 אמנם ניכרת ירידה מתונה: בין ינואר ליולי נרשמה ירידה של כ־2.1% במספר המבקרים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. ביולי 2025 נרשם קיטון של כ־5%, עם 6.97 מיליון מבקרים לעומת 7.33 מיליון ביולי 2024.

הטענה לפגיעה ישירה בהיקף דרמטי עקב ירידה במספר הישראלים אינה נתמכת בנתונים הרשמיים. אמנם זרם התיירים מישראל נפגע בעקבות המשבר הדיפלומטי, אך מדובר בשוק שאינו מהווה את עמוד התווך של התיירות הטורקית. לעומת זאת, רוסיה ואוקראינה מהווים שווקים חשובים בהרבה, ודווקא כאן התמונה מורכבת. לצד ירידות באזורים מסוימים, דווח על עלייה של 22% במספר המבקרים מאוקראינה באנטליה ב־2025.

מבחינה כלכלית, ההכנסות מתיירות המשיכו להוות אחד ממנועי הצמיחה של טורקיה. למרות תנודות במספר המבקרים, במחצית הראשונה של 2025 דווח על עלייה כוללת של כ־9% בכמות המבקרים לצד זינוק של יותר מ־100% בהכנסות משירותים נלווים. המשמעות היא שהתיירות אולי מתמתנת בכמות, אך מתחזקת באיכות ובצריכה.

התמונה העולה מן המשבר הכלכלי שבין טורקיה לישראל היא של אסימטריה מובהקת. ישראל הצליחה לרסן זינוק חד במחירים באמצעות פנייה מהירה לשווקים חלופיים, אולם שילמה מחיר כלכלי כבד יותר בדמות חוסר יעילות, תלות בחומרי גלם חיוניים וערעור יציבותן של שרשראות האספקה. מנגד, טורקיה אמנם איבדה הכנסות יצוא בהיקפים של מיליארדי דולרים, אך פגיעה זו נותרה שולית יחסית לממדיו של משקה הכלכלי הרחב.

המסקנה המתבקשת היא כי המשבר הניב שני סוגים שונים של נזק: טורקיה איבדה הון, ואילו ישראל איבדה יציבות.

גרפיקה: MAAKAV

הפוסט המשבר הטורקי-ישראלי: מי הפסיד יותר? הופיע לראשונה ב-מעקב.

כ-35 אלף אזרחי אוקראינה השוהים בישראל כפליטי מלחמה עומדים בפני אי ודאות גורלית לקראת סוף שנת 2025. על פי המדיניות הנוכחית של משרד הפנים, אשרות השהות שלהם יפוגו ב-31 בדצמבר 2025, ומה שיקרה אחר כך נותר בערפל.

גורם בכיר במשרד הפנים מסר למערכת "מעקב" כי תוקף אישורי השהייה של אזרחי אוקראינה בישראל נמשך עד ליום 31 בדצמבר 2025. החל מיום 1 בינואר 2026, כך ציין, תהיה בידי מדינת ישראל הסמכות המשפטית לנקוט צעדי גירוש כלפיהם. עם זאת, הגורם נמנע מלפרט מהן התוכניות הקונקרטיות שבמשרד באשר ליישום הסדר זה.

במקביל, נמסר ל"מעקב" מפי גורם במשרד ראש הממשלה כי הממשלה מצויה בשעה זו במשא ומתן עם קנדה ועם מדינות נוספות, במטרה לאפשר קליטתם של פליטים אוקראינים בשטחן. עם זאת, לא נמסרו פרטים באשר להיקף המדינות המעורבות, למספר הפליטים שכל אחת מהן עשויה להסכים לקלוט, או ללוחות הזמנים הצפויים להתקדמות ההידברות.

המצב מסתבך עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון כי במהלך השנים שבהן שהו האוקראינים בישראל, הם הספיקו לבנות חיים חדשים. רבים מהם הקימו משפחות, נולדו להם ילדים על אדמת ישראל, הם רכשו דירות ופתחו עסקים. השאלה המרכזית שעולה היא מה יקרה לילדים אוקראינים שנולדו בישראל במהלך תקופת המלחמה – האם הם יחשבו לאזרחי ישראל או שגם הם יצטרכו לעזוב את הארץ יחד עם הוריהם.

על פי המסמך הרשמי שנמסר למערכת "מעקב" מרשות האוכלוסין וההגירה ושפורסם ב-11 בינואר 2024, שר הפנים דאז משה ארבל קבע מדיניות ברורה: "מדיניות זו תקפה עד לתאריך 31.12.25 או עד סיום המלחמה באוקראינה ואפשרות לחזור אליה, המוקדם מביניהם". המסמך פורסם בארבע שפות – עברית, אנגלית, רוסית וערבית, כדי להבטיח שהמידע יגיע לכלל האוכלוסייה הרלוונטית.

המדיניות הנוכחית קובעת כי לא יבוצעו פעולות אכיפה נגד העסקת אזרחי אוקראינה, בתנאי שחלפו 90 יום מעת כניסתם לארץ ושברשותם דרכון אוקראיני תקף. המעסיקים נדרשים לוודא שהעובד האוקראיני עומד בתנאים אלה. כמו כן, הוחלט להאריך את רישיונות הביקור מסוג ב/2 (תייר) של אזרחי אוקראינה ששהו חוקית בישראל ביום תחילת המלחמה או שנכנסו לאחריה.

בית המשפט העליון של ישראל דן בשנת 2024 במעמדם המשפטי של האזרחים האוקראינים, במיוחד אלה שהגיעו באשרת תייר או ללא היתר כלל. בעקבות ההחלטות המשפטיות, פרסם משרד הפנים הנחיה לפיה יוענק לאזרחים האוקראינים רישיון שהייה, ללא קשר לסטטוס ההתחלתי שלהם בעת הגעתם לישראל.

נוסף על כך, הוחלט שלא לנקוט בסנקציות נגד מעסיקים המעסיקים אזרחי אוקראינה, בתנאי שהם עומדים בקריטריונים הנדרשים: הצגת דרכון אוקראיני תקף ושהות של למעלה מתשעים יום בארץ. אשרות התייר (B/1) הוארכו עד תום 2025, או עד לסיום המלחמה באוקראינה ולאפשרות לשוב אליה – לפי המוקדם מביניהם.

המדיניות מותירה שאלות רבות ללא מענה. מה יקרה אם המלחמה באוקראינה תימשך גם לאחר דצמבר 2025? האם ישראל תהיה מוכנה להאריך שוב את אשרות השהות? מה גורל הקהילה האוקראינית שהתבססה בישראל והקימה כאן משפחות ועסקים?

במסמך הרשמי נקבע כי "בתום תקופה זו, תיבחן המדיניות מחדש בהתאם לנתונים העדכניים". עם זאת, לא ברור מהם הקריטריונים שעל בסיסם תתקבל ההחלטה, ומי יהיו הגורמים המעורבים בקבלת ההחלטה.

המשא ומתן עם קנדה ומדינות אחרות מעלה שאלות נוספות: האם מדובר בפתרון לכלל האוכלוסייה האוקראינית בישראל או רק לחלק ממנה? מה יקרה לאלה שלא יוכלו להיקלט במדינות אחרות? האם תהיה להם אפשרות לחזור לאוקראינה אם המצב ביטחוני שם עדיין לא יאפשר חזרה בטוחה?

הקהילה האוקראינית בישראל כוללת מגוון רחב של אנשים: משפחות עם ילדים קטנים, קשישים, אנשים מקצוע שמצאו עבודה בישראל, סטודנטים וחיילים משוחררים. כל קבוצה מתמודדת עם אתגרים שונים ועשויה להזדקק לפתרונות שונים.

בעיית הילדים שנולדו בישראל במהלך תקופת השהות מהווה אתגר משפטי ומוסרי מורכב. על פי חוק האזרחות הישראלי, ילד שנולד בישראל לא זוכה אוטומטית באזרחות ישראלית, אלא זקוק לאישור מיוחד. השאלה היא האם הילדים הללו יוכלו לקבל מעמד משפטי קבוע בישראל או שהם יאלצו לעזוב יחד עם הוריהם.

המצב הכלכלי של הפליטים מוסיף מורכבות נוספת. רבים מהם השקיעו את כל חסכונותיהם בהקמת חיים חדשים בישראל – רכישת דירות, פתיחת עסקים, רישום ילדים לבתי ספר. מעבר למדינה אחרת יהיה כרוך בהפסדים כלכליים כבדים ובקושי להתחיל מחדש במקום חדש.

הרשויות בישראל מתמודדות עם דילמה מורכבת: מחד, הן רוצות לעזור לפליטי מלחמה במצוקה, ומאידך, הן צריכות לנהל מדיניות הגירה אחראית ולהתחשב במגבלות של המדינה לקלוט מהגרים לטווח ארוך.

נכון לעכשיו, אף גורם רשמי לא מוכן לתת תשובות ברורות לגבי התוכניות הקונקרטיות לטיפול במצב. הפליטים האוקראינים ומשפחותיהם נותרים במצב של אי ודאות מלאה לגבי עתידם, כאשר הזמן אוזל לקראת דצמבר 2025.

המצב דורש החלטות מהירות ובהירות מצד הרשויות, הן לגבי האפשרות להארכת השהות והן לגבי תוכניות חלופיות לעזיבה מכובדת ומאורגנת מישראל. עד אז, כ-35 אלף בני אדם ממתינים לתשובות על עתידם.

עיצוב גרפי: Maakav

הפוסט פליטי אוקראינה בישראל: גירוש בדצמבר 2025 הופיע לראשונה ב-מעקב.

אזעקות חדשות נשמעו הלילה במרכז הארץ, כאשר טיל בודד נורה מאיראן לעבר ישראל, 17 שעות לאחר המטח הכבד שפגע בארץ אתמול בבוקר. צהל דיווח כי הטיל יורט בהצלחה, ופיקוד העורף הודיע בשעה 03:23 כי ניתן לצאת מהמרחב המוגן.

המתיחות בין ישראל לאיראן ממשיכה להסלים, כאשר צהל המשיך לתקוף מטרות באיראן במהלך הלילה. חיל האוויר הישראלי פגע במתקני טילים אסטרטגיים, מערבלים פלנטריים להפקת דלק טילים ומכונות לייצור מנועי טילים. דיווחים מציינים תקיפות נוספות בטהרן, בבסיס פרצ'ין הסמוך, בשיראז ובכראג'.

תמונות לוויין חדשות חושפות נזקים משמעותיים במתקני הגרעין האיראניים בפורדו, בנתנז ובאיספהאן. בכיר אמריקני סייג כי "פורדו לא הושמד אבל ניזוק קשות", מה שמעיד על חומרת התקיפות הישראליות במתקני הגרעין האיראניים.

בארצות הברית מתגברת הכוננות בעקבות איומים איראניים חדשים. גורמים בוושינגטון מדווחים כי איראן איימה במסר אישי לנשיא טראמפ להפעיל תאי טרור רדומים בארצות הברית, בנוסף לסימנים שהמיליציות בעיראק נערכות לתקיפות נוספות. בתגובה, הממשל האמריקני הבטיח "תגובה הרסנית" לכל מתקפה איראנית, בין אם ישירה או עקיפה, כלפי אמריקנים או בסיסים אמריקניים.

הנשיא טראמפ הוסיף מימד דרמטי נוסף כאשר לא פסל את האפשרות להפיל את משטר האייתוללות. "אם הם לא יכולים להפוך את איראן לגדולה שוב, למה לא?" אמר טראמפ, תוך שהוא מרמז על שינוי משטר כאפשרות לגיטימית.

ראש הממשלה נתניהו הבהיר כי ישראל תמשיך במבצעיה עד השגת המטרות. "כשנשיג את המטרות באיראן הלחימה תיפסק. לא ניגרר למלחמת התשה", הצהיר נתניהו. עם זאת, גורמים בישראל אותתו כי במידה וחמינא"י יביע רצון לסיים את ההסלמה, ישראל תשקול את ההצעה.

הסלמה זו מסמנת נקודת מפנה משמעותיה ביחסים בין ישראל לאיראן, כאשר התקיפות הישראליות במתקני הגרעין האיראניים והאיומים האיראניים על הפעלת תאי טרור בארצות הברית מעבירים את הסכסוך לרמה חדשה ומסוכנת יותר.

אילוסטרציה: "מעקב"

הפוסט עדכון: טיל איראני יורט בהצלחה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בצל המתיחות הגוברת בין ישראל לאיראן והמלחמה המתמשכת באוקראינה, התכנסו היום ראשי מדינות G7 לפסגה חריגה בעיירה קננאסקיס שבפרובינציית אלברטה הקנדית. הפסגה, שמתקיימת על רקע חילוקי דעות חדים בין הנשיא טראמפ לבין בעלות בריתו האירופיות, עמדה במוקדה הסוגיה האיראנית וההתמודדות הבינלאומית עם המשבר הרוסי-אוקראיני.

נשיא צרפת עמנואל מקרון הגיע לפסגה ישירות מביקור דיפלומטי מתוקשר בגרינלנד, שם נפגש עם ראש ממשלת דנמרק וראש ממשלת גרינלנד. הביקור, שנתפס כמהלך דיפלומטי מחושב, נועד להביע תמיכה ברמה הגבוהה ביותר בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של האי הארקטי. מעבר לכך, הביקור נתפס כמסר ברור ומיידי לנשיא טראמפ, שהביע בעבר עניין רב ברכישת גרינלנד ואף לא פסל שימוש בכוח צבאי להשגת מטרה זו, למרות שהאי נמצא תחת ריבונות דנמרק, בעלת בריתה של ארצות הברית.

המתיחות בין טראמפ לבין האיחוד האירופי מתבטאת בשורה של נושאים מרכזיים. האירופיים דוחקים בהקשחת העמדה כלפי רוסיה על רקע סירובה להסכים להפסקת אש באוקראינה, ומעוניינים לקדם סבב סנקציות נוסף שיכלול הורדה נוספת של תקרת מחיר הנפט הרוסי. המהלך נועד למנוע מרוסיה ליהנות מעליית מחירי הנפט העולמיים, שזינקו בעקבות הלחימה בין ישראל לאיראן ומכניסים כעת הון עתק לקופת המדינה הרוסית.

הנשיא טראמפ המחיש את עומק המחלוקת עם אירופה בנוגע ליחס כלפי רוסיה, כשמתח ביקורת על החלטת G8 לסלק את רוסיה מהארגון בעקבות סיפוח חצי האי קרים במרץ 2014. במהלך הדיונים אמר טראמפ: "זו הייתה טעות גדולה. לא הייתם עושים את המלחמה הזו. פוטין מדבר איתי, הוא לא מדבר עם אף אחד אחר כי הוא נעלב כשהוא סולק מה-G8". דבריו של טראמפ, שנתפסים כהגנה על הנשיא הרוסי, מדגישים את הפער בין עמדתו לבין זו של בעלות הברית האירופיות, שרואות בסילוק רוסיה מהארגון מהלך הכרחי במסגרת הענישה על הפרת החוק הבינלאומי.

מחר צפוי להגיע לקנדה הנשיא האוקראיני וולודימיר זלנסקי כאורח כבוד, והוא ייפגש עם טראמפ ועם שאר המנהיגים. הגעתו של זלנסקי צפויה להוסיף מימד נוסף לדיונים, במיוחד לאור העמדות השונות בנוגע למהלך הרצוי להתמודדות עם האגרסיה הרוסית.

אולם, המלחמה בין ישראל לאיראן היא זו שעומדת במוקד המרכזי של הדיונים. מנהיגי G7 ניסחו הצהרה הקובעת בבירור כי לישראל זכות מלאה להגן על עצמה וכי אסור לאיראן להחזיק בנשק גרעיני. ההצהרה, שנועדה לשקף עמדה מאוחדת של המערב בנוגע למשבר המזרח תיכוני, נתקלה בהתנגדות בלתי צפויה מצד הנשיא טראמפ, שסירב לחתום על הנוסח המוצע.

התנגדותו של טראמפ להצהרה היא בעלת משמעות דיפלומטית רחבה, במיוחד לאור העובדה שישראל נחשבת לבעלת ברית מרכזית של ארצות הברית במזרח התיכון. הסירוב מעורר שאלות לגבי עמדתו של הנשיא האמריקני בנוגע לטיפול במשבר האיראני ועלול להקשות על יכולת המערב לגבש חזית מאוחדת מול איראן.

סערת המכסים שיזם טראמפ מוסיפה שכבה נוספת של מורכבות לדיונים. המכסים, שמטילים לחץ כלכלי על בעלות הברית האירופיות, מחריפים את האקלים הדיפלומטי ומקשים על הגעה להסכמות בנושאים אחרים. השילוב של המתיחות הכלכלית עם חילוקי הדעות בנושאי ביטחון יוצר אתגר משמעותי למארגני הפסגה.

הפסגה בקננאסקיס חושפת את עומק הסדקים בחזית המערבית בתקופה קריטית זו. בעוד העולם מתמודד עם משברים מרובים – מהמלחמה באוקראינה ועד המתיחות במזרח התיכון – הקושי להגיע להסכמות בין בעלות הברית מטיל צל כבד על יכולת המערב להוביל תגובה מתואמת ויעילה לאתגרים הבטחוניים של הזמן הנוכחי.

מדוע טראמפ לא חתם?

לפי המסרים שהגיעו מתוך פסגת G7, נראה כי ההצהרה או ניסוח ההצהרה המקורי אינם מדויקים. מדינות G7 הביעו רצונן שהנשיא טראמפ יחתום על הסכם להפסקת האש בין ישראל לאיראן, אך הנשיא סירב לעמוד על הדרישה, עזב את הפסגה בטרם עת, ושב לוושינגטון.

צילום: AP

הפוסט טראמפ התנגד לחתום על הצהרת G7 הופיע לראשונה ב-מעקב.

אזעקות הופעלו לאחר חצות במרכז ובדרום הארץ בעקבות ירי טילים מאיראן לעבר ישראל. המטח כלל בין 10 ל-20 טילים בלבד ונחשב קטן יחסית. שלוש דקות בלבד לאחר ההתרעה המקדימה, נשמעו אזעקות האוויר במרכז ובדרום. רוב הטילים יורטו על ידי מערכות ההגנה או נפלו בשטחים פתוחים ללא גרימת נזק משמעותי.

נכון לשעה 00:49 ביום שלישי, 17 ביוני 2025, לא דווח על נזק או נפגעים מהמטח, מלבד פציעות קלות שנגרמו במהלך המעבר למרחבים המוגנים. כוחות הביטחון ממשיכים בבדיקת השטח ובהערכת המצב.

במקביל, נרשמו התפתחויות דיפלומטיות משמעותיות. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הצהיר כי "איראן רוצה לעשות עסקה", בעוד שר החוץ האיראני הבהיר כי "לא עזבנו את שולחן המו"מ". ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב לאירוע ואמר כי "יש הישגים כבירים" למדינת ישראל.

האירוע מתרחש על רקע המתיחות המתמשכת באזור ונראה כהמשך למאמצי איראן להפעיל לחץ על ישראל תוך שמירה על רמת הסלמה מבוקרת. מערכת הביטחון ממשיכה במעקב אחר התפתחויות נוספות.

הפוסט איראן ירתה טילים לישראל – אין נפגעים הופיע לראשונה ב-מעקב.