ישראל מתכוננת ללילה של "עצמאות בסימן תקומה". לאחר תקופה ממושכת שבה הוטלו מגבלות ביטחוניות הדוקות על ידי פיקוד העורף, הודיעו שר הביטחון ישראל כ"ץ ושר התרבות והספורט מיקי זוהר כי החל ממוצאי השבת האחרונה, מוסרות ההגבלות על קיום אירועים המוניים. ההחלטה הדרמטית, שהגיעה על רקע הפסקות האש בזירות הצפונית והמזרחית, הזניקה את הרשויות המקומיות למרוץ לוגיסטי חסר תקדים נגד השעון במטרה להפיח חיים בחגיגות יום העצמאות 2026.

בזמן שרבים מהישראלים כבר השלימו עם תחושת אי-ודאות, הצליחו עשרות רשויות מקומיות, בפרק זמן קצר ומאתגר, להרים מערך הפקה מורכב שכולל את בכירי האמנים בישראל. עם זאת, התמונה ברחבי הארץ מורכבת: לצד ערים שהצליחו לשחזר את הפאר המוכר, אחרות בחרו בגישה מתונה יותר או בדחיית האירועים, מתוך הבנה כי איכות האירוע והפקתו דורשות יותר מאשר התראה של ימים בודדים.

אימפריות של במות: היכן יחגגו ובגדול?

ירושלים ושדרות מסתמנות כמרכזי הכובד של החגיגות השנה. בבירה תעלה על הבמה שורה ארוכה של אמנים, ביניהם נועה קירל, מוש בן ארי, מירי מסיקה, אביב גפן ואיתי לוי. בעיר שדרות, שחוותה שנה מאתגרת במיוחד, מתכננים הפקה רחבת היקף שתכלול את נועה קירל, אושר כהן, שלישיית "מה קשור" וישי ריבו.

גם תל אביב-יפו לא נשארת מאחור. העיר תפרוס במות רבות ברחבי העיר, כשבספורטק צפון יככבו דנה אינטרנשיונל, דני סנדרסון ולהקת טיפקס. בערים נוספות נרשמו ליהוקים מרשימים: בגבעתיים יעלו לבמה ליאור נרקיס ושלום חנוך; בהוד השרון יופיעו עדן בן זקן, רביד פלוטניק והיהודים; ובפתח תקווה יופיעו אמיר דדון, פאר טסי ואברהם טל.

האתגר הלוגיסטי: הערים ששינו כיוון

למרות האופטימיות, המציאות בשטח הציבה מגבלות ברורות. רשויות רבות, בהן נשר, קריית אתא, קריית ים, קריית מוצקין, קריית ביאליק וטירת כרמל, הודיעו כי לא יצליחו להפיק את במות יום העצמאות במתכונתן הרגילה בלוח הזמנים שנותר. בערים כמו חיפה, נתניה וראש העין, החליטו ראשי הערים והצוותים המקצועיים להתמקד באירועים קהילתיים, שכונתיים ומוקדי שמחה מצומצמים יותר, במטרה לשמור על מרקם חברתי קרוב ואינטימי.

ברמת גן, סיכם ראש העירייה כרמל שאמה הכהן את הלך הרוח בקרב חלק מהרשויות: "אין מה להשתגע בדקה ה-90 להקים בלחץ ובחפזון במות ענק. נקיים אירועים שכונתיים וקהילתיים".

במקביל, רשויות אחרות בחרו לדחות את החגיגות המרכזיות. כך, למשל, בבית שמש הוחלט על דחיית האירועים לקיץ, בעוד שבלוד ובראש העין יקיימו חלק מהמופעים הגדולים במועדי ישראל הבאים, דוגמת יום ירושלים.

מפת המופעים המרכזית (רשימה חלקית)

הפוסט יום העצמאות 2026: מפת המופעים והחגיגות ברחבי הארץ הופיע לראשונה ב-מעקב.

ב-13 במרץ 2026 הודיע הפרקליט הצבאי הראשי על ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן", שעסקה בחשדות להתעללות בעציר ביטחוני במתקן כליאה בדרום. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מחודשת של התשתית הראייתית ושל מכלול הנסיבות שהתפתחו לאורך ההליך, ובכך נחתם שלב מרכזי בפרשה שעמדה במוקד דיון ציבורי ומשפטי רחב.

הפרשה זכתה לחשיפה נרחבת לאחר שידור תיעוד מרכזי במהדורת חדשות 12, במסגרת דיווחו של הכתב המשפטי גיא פלג. פרסום החומרים עורר תגובות חריפות בזירה הציבורית והמשפטית, לרבות ביקורת מצד גורמים שטענו לפגיעה אפשרית בזכויות הנאשמים ולהשלכות תדמיתיות שנגרמו להם בעקבות הסיקור התקשורתי.

בכתבה שפורסמה לאחר ביטול כתב האישום צוטט עורך דין המייצג את הלוחמים, אשר טען כי ההחלטה מחזקת את טענות ההגנה בדבר פגיעה בזכות להליך הוגן, הדלפות מחקירה ונזק תדמיתי שנגרם למרשיו. לדבריו, התביעה האזרחית שהוגשה נגד גורמים שונים, ובהם גורמים תקשורתיים, נועדה לבחון את אחריותם לפרסומים שנעשו במהלך החקירה.

קרא עוד – לחץ כאן

ההתפתחויות המשפטיות והציבוריות סביב הפרשה לא נותרו בגבולות המערכת המשפטית בלבד. שורה של התבטאויות במערכת הפוליטית ליוו את ביטול כתב האישום: שר הביטחון ישראל כ"ץ ציין כי "הצדק נעשה", השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגדיר את ההחלטה עדות לכשלים מערכתיים, שר התקשורת שלמה קרעי קרא לערוץ 12 לערוך חשבון נפש ציבורי, ואילו שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת הודיע כי הקרן שהקים תסייע ללוחמים במסגרת תביעות הדיבה. גם השרה גילה גמליאל בירכה על מה שהגדירה "תיקון עוול".

על רקע מכלול האירועים, פנתה מערכת "מעקב" ביום 13 במרץ 2026 לכתב המשפטי גיא פלג בבקשה לקבל את תגובתו המקצועית והעדכנית להשלכות ביטול כתב האישום על הסיקור שניתן לפרשה, וכן להליכים המשפטיים הנוגעים לשמו. הפנייה נעשתה במסגרת עבודה עיתונאית ומתוך מטרה להציג תמונת מצב מלאה, מאוזנת ומדויקת ככל האפשר.

התגובה שהתקבלה כללה שורה קצרה בלבד: "עיתונאי? לא נראה". נוסח זה נמסר ללא פירוט, הסבר או התייחסות עניינית לשאלות שהופנו. אופן המענה עורר תחושה של זלזול והותיר את הסוגיות המהותיות, הנוגעות לסיקור הפרשה ולשיח הציבורי שהתפתח בעקבותיה, ללא מענה מספק.

האירוע שב ומחדד את השיח הציבורי באשר לגבולות האחריות המקצועית המוטלת על עיתונאים, במיוחד במצבים שבהם עיתונאי בכיר – כדוגמת גיא פלג – הופך בעצמו למושא לביקורת או לפניות תגובה. מצבים מסוג זה מציבים למבחן את אמות המידה המקצועיות ואת תפיסת שליחותה הציבורית של העיתונות.

שאלת האיזון בין חופש העיתונות לבין חובת השקיפות והצורך במתן מענה לציבור ניצבת בלב הדיון, בפרט כאשר מדובר בפרשות רגישות בעלות השלכות משפטיות ותדמיתיות רחבות. הדיון מחדד את הציפייה לניהול שיח ענייני, שקול ומבוסס, גם בעת מחלוקת מקצועית או ביקורת ציבורית.

בחירה להשיב באופן שנתפס כמצומצם או בלתי ענייני מעלה תהיות ביחס לאופן מימוש האחריות המקצועית כלפי עמיתים וכלפי הציבור. אף שזכותו של כל גורם לבחור אם להגיב לפנייה תקשורתית, אופי המענה עשוי להשפיע על האופן שבו נתפסים דמותו הציבורית ומידת מחויבותו לנורמות של עיתונות אחראית ומקצועית.

מעמד עיתונאי לפי נוחות הסיקור

מתגלה פרדוקס מובהק: בעבר, במסגרת סיקור שעסק במעצרי כעיתונאי עצמאי במהלך הפגנה, בחן צוות חדשות 12 את התיעוד העיתונאי שהצגתי ואת התלונה שהוגשה מטעמי למח"ש. באותה כתבה צוין במפורש, מפי גיא פלג, כי פעלתי במסגרת תפקידי העיתונאי וכי מעמדי המקצועי לא הוטל בספק.

באותה עת הועברה למחלקת התחקירים של ערוץ 12 גם תעודת העיתונאי, וגיא פלג, יחד עם עמיתיו, פרסם כתבה מקיפה שעסקה בנסיבות המעצר. צוותו אף פנה לדוברות המשטרה וקיבל תגובות רשמיות, אשר שולבו במסגרת הסיקור.

באותה תקופה נחשבתי, הלכה למעשה, לעיתונאי לגיטימי ומקצועי – מסקנה שנלמדה גם מאופן הסיקור עצמו. ואולם, נדמה כי בהתקיים זיקה אינטרסנטית מסוימת, הכרה זו מתעצבת בהתאם לנסיבות: אז נתפסתי כעיתונאי הראוי להתייחסות ולבדיקה מקצועית, ואילו כיום, בחלוף כשנה וחצי, משאני מציג שאלות מקצועיות נוקבות, נדמה כי מעמדי העיתונאי מוטל לפתע בספק.

ראוי לציין כי לא נתבקשה הצגת תעודת עיתונאי, ולא נערכה בחינה עניינית של מעמדי המקצועי. תחת זאת, ננקטה – ככל הנראה – גישה מזלזלת, שבמסגרתה החליט מר פלג, על דעת עצמו, כי אינני עוד עיתונאי. מצב דברים זה מעורר תהיות כבדות באשר לאחידות הסטנדרטים המקצועיים ולמידת עקביותם.

צילום: ערוץ 12 – שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

במקביל, ניסיונות לקבל את תגובתו של עורך הדין אפרים דמרי לא נשאו פרי עד למועד הפרסום. בוצעו פניות טלפוניות ואף הועברה פנייה כתובה, ובמסגרתן התבקשנו להעביר קישור לאתר "מעקב". חרף זאת, לא התקבלה תגובה, באופן העשוי להעיד כי הפנייה לא נענתה או שלא נמצאה ראויה למענה לשיטתו.

פרשת "שדה תימן" ממשיכה אפוא להוות מוקד לבחינה מחודשת של גבולות הסיקור העיתונאי, של יחסי הגומלין בין מערכת המשפט לתקשורת ושל השפעת פרסומים מוקדמים על הליכים משפטיים רגישים. ביטול כתב האישום אינו מסיים את ההשלכות המשפטיות והציבוריות של האירועים, וההליכים האזרחיים והדיון הציבורי צפויים להימשך.

בתוך כך, מתחדדת השאלה באיזו מידה רשאים כלי תקשורת להסתמך על חומרי חקירה מתהווים, ומהי האחריות הנלווית לפרסום תיעוד בעל פוטנציאל השפעה רחב. הדיון סביב התנהלות גורמים תקשורתיים בפרשה זו ממחיש את המתח המתמשך בין הצורך לחשוף מידע בעל עניין ציבורי לבין החובה להגן על זכויות הפרט ועל עקרונות ההליך ההוגן.

ההתפתחויות האחרונות מדגישות כי סוגיות של אתיקה עיתונאית אינן מסתיימות בפרסום עצמו, אלא ממשיכות להתברר גם לאחריו — הן בזירה המשפטית והן במרחב הציבורי. שאלות של מקצועיות, אחריות וגבולות השיח התקשורתי נותרות במרכז תשומת הלב, כאשר כל פרשה מסוג זה מוסיפה נדבך נוסף לדיון המתמשך על תפקידה של העיתונות בחברה דמוקרטית.

הפוסט גיא פלג במבוי מקצועי: כשהשאלות מתחדדות, הכתב בוחר בבריחה ובזלזול הופיע לראשונה ב-מעקב.

דובר צה"ל הודיע כי הפרקליט הצבאי הראשי הורה על ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן", בעקבות התפתחויות משמעותיות שחלו מאז הגשתו. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מקיפה של כלל השיקולים, הראיות והנסיבות הרלוונטיות, ונוגעת לחמשת הנאשמים בתיק.

לפי ההודעה, ההכרעה נבעה ממכלול נסיבות חריגות אשר הצטברו במהלך ההליך. בין השיקולים המרכזיים שצוינו נכללה המורכבות ביחס לתשתית הראייתית הקיימת, אשר הוגדרה כמאתגרת מבחינת היכולת לבסס את האישומים. בנוסף, הוזכר שחרורו של העציר הביטחוני לעזה, צעד אשר נשא השלכות מהותיות במישור הראייתי והוסיף נדבך נוסף למורכבות הכוללת של התיק.

עוד צוין כי במסגרת ההכרעה נשקלה טענת "הגנה מן הצדק", הנוגעת להתנהלותם של גורמים בכירים בפרקליטות הצבאית ובמערכת אכיפת החוק בצה"ל. לפי הודעת דובר צה"ל, מדובר בנסיבות חריגות וחסרות תקדים אשר נבחנו כחלק בלתי נפרד מהערכת המצב הכוללת. לצד זאת, הודגש קושי פרוצדורלי הנוגע להעברת חומרי חקירה רלוונטיים מתיק חקירה המתנהל במשטרת ישראל, מצב אשר פגע, על פי ההודעה, בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.

בהודעה נאמר כי הצטברותן של נסיבות אלה והשפעתן על הזכות הבסיסית והיסודית להליך הוגן, הביאה את הפרקליט הצבאי הראשי למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום. ההחלטה התקבלה בתום בחינה כוללת של מכלול הנתונים והשלכותיהם המשפטיות.

דובר צה"ל הדגיש כי תפקידה של הפרקליטות הצבאית הוא לאפשר לצה"ל לעמוד במשימותיו המבצעיות, לצד אכיפת הדין כלפי מי שפועלים בניגוד לחוק. עוד צוין כי נשות ואנשי הפרקליטות מצויים בלב הפעילות המבצעית והמשפטית של הצבא, וכי קציני היחידה עוסקים, גם בתקופת לחימה, במגוון רחב של משימות וממשיכים למלא את תפקידם במסירות, בענייניות ובמקצועיות.

הרמטכ"ל עודכן בפרטי ההחלטה, והביע תמיכה בפרקליט הצבאי הראשי. לפי הודעת דובר צה"ל, הרמטכ"ל חיזק, העריך וגיבה את עבודתו של הפצ"ר, והדגיש את הערכתו לתהליך שבוצע מאז כניסתו לתפקיד.

עם זאת, נוכח מה שהוגדר "כשל מקצועי חמור" בפרשה, הנחה הרמטכ"ל להפיק לקחים ולנקוט צעדים למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. עוד הובהר כי עצמאותה המקצועית של הפרקליטות הצבאית מהווה עקרון יסוד בצה"ל, וכי יש להבטיח את המשך פעילותה המקצועית והעצמאית גם בימי לחימה.

בהקשר זה צוין כי כלל הקצינים המעורבים בפרשה הושעו משירות עם גילויה. הרמטכ"ל הורה להשלים בהקדם את בחינת ההליכים הסגליים בעניינם, כחלק מהמאמצים להסדרת הטיפול המערכתי בפרשה.

ההודעה מסכמת כי הפרקליטות הצבאית תמשיך לפעול במסגרת תפקידה, תוך שמירה על איזון בין צורכי הביטחון והמבצעיות לבין עקרונות המשפט וההליך ההוגן.

קראו את ההחלטה – לחצו כאן

פרשנות "מעקב": ביטול האישום מצית קרב דיבה חדש

בצל ביטול כתב האישום נגד לוחמי כוח 100 בפרשת "שדה תימן", הודיע עורך הדין אפרים דמרי על החרפה דרמטית של המאבק המשפטי: הכפלת סכום תביעת הדיבה שהגיש נגד הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי, וכן נגד ערוץ 12 והכתב גיא פלג, מסכום של חמישה מיליון שקלים לעשרה מיליון שקלים.

דמרי ציין כי הוא נכון להגדיל את סכום התביעה אף לעשרים מיליון שקלים, בכפוף לגיוס תרומות למימון האגרות, והדגיש כי התביעה נגד הפצ"רית לשעבר מוגשת באופן אישי. לדבריו, ברשותו ראיות המלמדות על מעורבותה הישירה בפרשה.

ההודעה נמסרה לאחר החלטת הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף איתי אופיר, להורות על ביטול כתב האישום נגד חמישה מלוחמי כוח 100. ההחלטה התקבלה בעקבות בחינה מחודשת של מכלול הראיות והנסיבות, ובכך נחתמה תקופה ממושכת של התדיינות משפטית שנמשכה כשנה וחצי. בהודעת דובר צה"ל צוין כי ביטול האישומים נבע, בין היתר, מהתגלות כשלים מהותיים ומהפגיעה בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, העניק גיבוי מלא להחלטת הפרקליט הצבאי הראשי והגדיר את השתלשלות האירועים כ"כשל מקצועי חמור". זמיר הורה על הפקת לקחים מיידית ועל השלמת הבדיקה הסגלית בעניינם של כלל הקצינים המעורבים בפרשה, אשר הושעו משירותם בעקבות חשיפתה.

התגובות במערכת הפוליטית לא איחרו לבוא. שר הביטחון, ישראל כ"ץ, בירך על ההחלטה וציין כי "הצדק נעשה", תוך ביקורת על אופן ניהול ההליך. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגדיר את ביטול האישומים ככתב אישום ציבורי נגד מערכת המשפט והגורמים שהובילו להגשתם. שר התקשורת, שלמה קרעי, קרא לערוץ 12 לערוך "חשבון נפש אמיתי ולהתנצל בפני הציבור".

גם בזירה הכלכלית ציבורית נשמעו קולות תמיכה בלוחמים. שר הכלכלה והתעשייה, ניר ברקת, הודיע כי הקרן שהקים תסייע במימון ההליך המשפטי, והדגיש כי לשיטתו "על דיבה משלמים וביוקר". השרה גילה גמליאל בירכה על מה שהגדירה כ"תיקון העוול", והביעה הערכה לעורכי הדין שליוו את הלוחמים בהתנדבות.

צילום: גיא פלג – מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי; דובר צה"ל.

הפוסט ביטול כתב האישום בפרשת "שדה תימן" הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר הביטחון ישראל כ"ץ פרסם אמש (חמישי) איום חריף ובלתי שגרתי כנגד מנהיג התנועה החות'ית בתימן, עבד אל-מלכ אל-חות'י, בו הבטיח כי ימותו של המנהיג התימני קרב. בפרסום שהתפרסם בחשבון הרשמי של השר ברשת החברתית X, כתב כ"ץ: "עבד אל-מלכ אל-חות'י זמנך יגיע. תישלח לפגוש את מליאת ממשלתך ואת כל מסוכלי ציר הרשע שממתינים במעמקי הגיהנום".

האיום של שר הביטחון הגיע על רקע העימות המתמשך בין ישראל לבין התנועה החות'ית, המזוהה עם איראן ושלחיה באזור. החות'ים, השולטים בחלקים נרחבים של תימן כולל הבירה צנעא, שיגרו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל עשרות טילים ורחפנים לעבר ישראל, תוך שהם מצהירים על תמיכה בחמאס ובעזה.

בהמשך דבריו, התייחס כ"ץ לסיסמה החות'ית המפורסמת הכתובה על דגלם: "מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם". השר טען כי "הסיסמה 'מוות לישראל, קללה על היהודים' הכתובה על הדגל החות'י תוחלף בדגל ישראל כחול לבן שיתנוסס בבירת תימן המאוחדת".

נוסח האיום של שר הביטחון מעלה שאלות רבות לגבי כוונותיה העתידיות של ישראל במרחב התימני. האם מדובר בהצהרה רטורית בלבד, או שמא ישראל שוקלת פעולות צבאיות נרחבות יותר כנגד החות'ים? השימוש בביטוי "תימן המאוחדת" עשוי לרמז על תמיכה ישראלית אפשרית בכוחות המתנגדים לשלטון החות'י בצפון המדינה, אולם לא ניתנה כל הבהרה רשמית לעניין זה.

הפרסום של כ"ץ מגיע בתקופה רגישה במיוחד, כאשר ישראל מובילה מערכה רחבת היקף כנגד ארגוני הטרור הפרוקסי של איראן. המדינה פועלת כבר חודשים ארוכים נגד חמאס ברצועת עזה, ניהלה מבצע צבאי נרחב בלבנון כנגד חזבאללה, ותקפה יעדים במספר מדינות בהן פועלים נציגי איראן ושלוחיה.

התנועה החות'ית, המכונה גם "אנצאר אללה" (תומכי האל), שולטת בצפון תימן מאז שנת 2014, ומנהלת מאז מלחמת אזרחים עקובה מדם נגד הממשלה המוכרת בקהילה הבין־לאומית ונגד כוחות הקואליציה בהובלת ערב הסעודית. בשנים האחרונות הפך הארגון לכוח מרכזי בציר האיראני, תוך פיתוח יכולות צבאיות מתקדמות במיוחד בתחומי הטילים והרחפנים.

איומו של שר הביטחון מצטרף לסדרת הצהרות ופעולות ישראליות כנגד החות'ים. צבא ההגנה לישראל תקף בחודשים האחרונים מספר יעדים בתימן, ביניהם נמלים, תשתיות אנרגיה ומתקני נשק. התקיפות הישראליות, שחלקן בוצעו מטווח של אלפי קילומטרים, הדגימו את היכולת הצבאית של ישראל להגיע לכל מקום באזור.

נדגיש, כי דברי השר מעוררים חשש ממשי מפני הסלמה נוספת באזור המזרח התיכון הסוער. תימן, השקועה במשבר הומניטרי מתמשך זה שנים רבות, עלולה להפוך לזירת עימות נוספת במסגרת המערכה הרחבה יותר בין ישראל לבין גורמים המזוהים עם איראן. האם הצהרתו של כ"ץ משקפת קו מדיני רשמי, או שמא מדובר באמירה חד־פעמית – שאלה זו נותרת לעת עתה ללא מענה מצד הדרגים הבכירים במערכת המדינית והביטחונית של ישראל.

צילום מתוך דף הפייסבוק הרשמי של ישראל כ"ץ – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק

הפוסט כ"ץ: הדגל הישראלי יונף בבירת תימן הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר הביטחון ישראל כץ הוציא אתמול הודעה מאיימת חריפה נגד ארגון החותים בתימן, לאחר יום של מתח ולחץ שפקד את המדינה כולה בעקבות איום הטילים הבליסטיים מתימן. במסר ציבורי שפרסם כץ, הוא הבהיר כי "החותים ישלמו בריבית דריבית על כל ניסיון ירי לעבר ישראל", והוסיף כי "אנחנו מטילים עליהם מצור אווירי וימי שמכאיב להם מאוד ותקפנו הבוקר מטרות תשתית ואנרגיה".

שר הביטחון לא הסתפק בכך והדגיש כי הפעולות הנוכחיות הן "רק ההתחלה", כאשר "ההמשך יהיה חזק וכואב". בחלק המאיים ביותר של הודעתו, הכריז כץ: "מי שמרים יד על ישראל – ידו תיגדע".

אתמול היה יום מתוח במיוחד, לאחר ירי של טיל בליסטי לעבר ישראל. אזרחי המדינה נאלצו להתמודד שוב עם איום ממשי, שעה שהטרור המגיע מתימן הוסיף להעיב על שגרת חייהם. תחושת הלחץ והחרדה התחדשה, כאשר מדינה זו, הנתונה לשליטת החות'ים, ממשיכה לשמש בסיס לפעולות עוינות נגד ישראל.

מקור המתיחות הנוכחית נעוץ בהכרזתו הפומבית של ארגון החות'ים על פתיחת מלחמה נגד ישראל, זמן קצר בטרם התרחשו האירועים האחרונים. ארגון זה, הזוכה לתמיכה נרחבת מצד איראן, הפך את תימן למוקד איום אסטרטגי מתמשך, ומשתמש בשטחה כקרקע להתבססות ולהמשך פעילותו הטרוריסטית נגד מדינת ישראל.

האירוע המרכזי שהוביל להחרפה היה שיגור טיל בליסטי מתימן לעבר ישראל אתמול. כוחות צה"ל הצליחו ליירט את הטיל, ולמזלה הגדול של המדינה, הפגיעה נמנעה ואף אדם לא נפגע. גורמים ביטחוניים תיארו את הדבר כ"נס", בהתחשב בפוטנציאל הנזק הרב שיכול היה להיגרם אילו הטיל היה פוגע ביעדו.

בתגובה לירי הטיל, ישראל פתחה בפעולות תגמול נרחבות. על פי דברי שר הביטחון, ישראל תקפה הבוקר מטרות תשתית ואנרגיה בתימן במסגרת המאמץ להכאיב לחותים ולפגוע ביכולותיהם המבצעיות. בנוסף, ישראל הטילה מצור אווירי וימי על תימן, צעד שנועד להגביל את יכולות התנועה והאספקה של הארגון.

המצור האווירי והימי מהווה אסטרטגיה רחבת־היקף, שתכליתה להפעיל לחץ מתואם על החות'ים ממספר חזיתות בו־זמנית. צעדים אלו נועדו לבלום את זרימת אמצעי הלחימה והציוד הצבאי לארגון, ובייחוד את אלו המוזרמים מאיראן, ובכך לפגוע באופן ממשי ביכולתו לשמר את מערכו הלוחמני ולנהל את פעילותו נגד מדינת ישראל.

האיומים של שר הביטחון מעידים על כוונת ישראל להגיב בחדות מיוחדת למי שמתעמת עמה. השימוש בביטוי "ידו תיגדע" לגבי מי שמרים יד על ישראל מעביר מסר ברור על הרמה הגבוהה של הנחישות הישראלית להגן על עצמה ולהרתיע את אויביה.

החותים, הידועים גם כאנסאר אללה, השתלטו על חלקים נרחבים בתימן במהלך השנים האחרונות ורכשו יכולות צבאיות מתקדמות בסיוע איראני. הם הפכו לגורם מערער יציבות במזרח התיכון ולאיום על נתיבי השיט הבינלאומיים באזור.

ישראל רואה בפעילות החותים חלק ממערך האיומים האיראני הרחב נגדה, הכולל את חיזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות בסוריה ובעיראק, וכוחות איראניים במקומות שונים באזור. ההתמודדות עם איום תימן מהווה חלק מהאסטרטגיה הכוללת נגד מה שישראל מכנה "ציר הרשע" האיראני.

האזעקות אתמול הזכירו לישראלים את המציאות הביטחונית המורכבת שבה הם חיים, כאשר איומים יכולים להגיע מכיוונים מרוחקים ולא רק מהחזיתות המוכרות. המתח הנמשך מתימן מוסיף לרשימה הארוכה של אתגרים ביטחוניים שישראל מתמודדת עמם באופן יומיומי.

בעקבות האירועים, גורמי ביטחון בכירים נמצאים בהערכות מצב מתמשכות לקראת הצעדים הבאים במאבק נגד החותים, כאשר ברור כי המדיניות הישראלית תהיה של תגובה נחרצת וממושכת לכל ירי שיבוא מכיוון תימן.

צילום: knesset.gov.il

הפוסט כץ מאיים על החותים: "ההמשך יהיה חזק וכואב" הופיע לראשונה ב-מעקב.

לפני שעות ספורות פרסם שר הביטחון ישראל כץ ברשת X הודעה קצרה אך חדה: "טהראן בוערת". ההודעה הגיעה בעקבות התקיפות הישראליות המוצלחות במטרות איראניות.

על פי דיווחי BBC מלפני כ-45 דקות, איראן שיגרה בשעות הלילה גל חדש של טילים לעבר ישראל, בעוד חיל האוויר הישראלי ביצע תקיפות יעילות על מטרות בטהראן. איראן שיגרה 100 טילים במסגרת הגל השני של מבצע "ההבטחה הכנה 3", וצה"ל הודיע כי חיל האוויר תקף מטרות צבאיות בטהראן, תוך יירוט מקצועי של הטילים שנורו מאיראן.

התקיפות הישראליות חושפות את הפערים הטכנולוגיים והמבצעיים בין ישראל לאיראן. בעוד ישראל מפגינה יכולות מתקדמות בתקיפה מדויקת ובהגנה אווירית, איראן נאבקת להגיב ביעילות. המצב בטהראן מעיד על הצלחת המבצע הישראלי.

עדויות שמסרו אזרחים איראנים ל-BBC חושפות את המחיר הכבד שמשלם העם האיראני בעקבות מדיניותו של המשטר הקיצוני.

אישה מטהראן תיארה את הפחד השורר בבירה:
"לא הצלחתי לישון כבר שני לילות. הייתי לבד בבית. במהלך הלילות האלה עברתי רגעים קשים מאוד. נזכרתי בילדותי, כשהייתי בת חמש או שש, נזכרתי בהפצצות ובמסתור במקלטים. ההבדל הוא שאז, לפחות כשהייתה מתקפה, שמענו סירנות או קיבלנו התרעות מראש. היום, בזמן הפצצות או תקיפות אוויריות, אין סירנות ואין התרעות".

בהמשך דבריה הוסיפה האישה בצער:
"אנחנו חיים בחברה שבה המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש כאישה – אפילו כשאני לבושה בבגדים נוחים בבית – היא שאין לי אומץ לרוץ החוצה בזמן הפגזה. ברגע כזה, הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא: מה אלבש?".

אישה נוספת תיארה את תחושת הייאוש:
"אני חושבת שכל האנשים באיראן, במיוחד בטהראן – ואני ביניהם – מנסים להישאר בבית בגלל הלחץ הנפשי והמתח שבו אנו חיים, בעיקר למען ילדינו. כולנו חשבנו לעבור לערים קטנות יותר או לכפרים, לכל מקום שנוכל להגיע אליו, אבל לכל אחד מאיתנו יש אהובים שאינם יכולים לעזוב – ואנחנו חושבים עליהם".

תושבת נוספת הביעה ביקורת על המשטר האיראני: "השילוב הזה של רגשות וחוויות שאנו עוברים פשוט אינו הוגן כלפי אף אחד מאיתנו, עם איראן. העובדה שאיננו יכולים לעשות דבר, ושהתחושה היא של שיתוק – זה דבר מטריד וקשה מאוד. אנו חשים צער על כך שמנהיגי ארצנו לא מתעניינים באף אחד מאיתנו, ולא בחיים שלנו – וכולנו מנסים לשרוד את הימים האלה בפחד, עייפות ולחץ נפשי עצום".

העדויות מלמדות על הפער בין העם האיראני לבין המשטר הקיצוני השולט בו. בעוד האזרחים סובלים מהמדיניות האגרסיבית של המשטר, ישראל נאלצת להגן על עצמה מפני איומים קיומיים. המבצע הישראלי מוכיח כי ישראל לא תסבול איומים על ביטחונה ועל חיי אזרחיה.

ישראל נאלצת להילחם על עתידה בעמידה מול משטר איראני קיצוני הרודף אחרי נשק גרעיני. בישראל נגרם נזק, אך באיראן הנזק הרבה יותר קשה וחמור. השאלה המתבקשת היא מדוע המשטר האיראני ממשיך לגרור את עמו למלחמה חסרת תוחלת נגד מדינה מתקדמת וחזקה כמו ישראל, במקום לדאוג לרווחת אזרחיו ולביטחונם.

הצהרתו הנחרצת של שר הביטחון כץ "טהראן בוערת" משקפת את הנחישות הישראלית להגן על המדינה ועל אזרחיה. ישראל מוכיחה שוב כי לא תהסס לפעול בכל הכוח הנדרש כדי לסכל איומים על קיומה, תוך הפגנת עליונות טכנולוגית ומבצעית ברורה על יריביה באזור.

הפוסט ישראל כץ מצהיר: "טהראן בוערת" הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו הבוקר (יום רביעי) שוב את נמל התעופה הבינלאומי בצנעא, בירת תימן, במסגרת מבצע "תכשיט זהב", לאחר שבוע נוסף של שיגורים לעבר ישראל ואזעקות שהופעלו כמעט מדי יום ברחבי הארץ בעקבות הירי של המורדים החות'ים. זוהי התקיפה הישראלית השנייה במתקן האוויר התימני תוך פחות משבועיים, כחלק מהסלמה צבאית נמשכת בין ישראל לבין החות'ים.

שר הביטחון ישראל כ"ץ אישר את התקיפה והודיע כי חיל האוויר השמיד את המטוס האחרון שנותר בשימוש החות'ים. "מטוסי חיל האוויר תקפו כעת מטרות טרור של ארגון הטרור החות'י בשדה התעופה בצנעא והשמידו את המטוס האחרון שנותר בשימוש החות'ים במסגרת מבצע תכשיט זהב", מסר כ"ץ. "זהו מסר ברור והמשך ישיר למדיניות שקבענו: מי שירה לעבר מדינת ישראל, ישלם מחירים כבדים".

כ"ץ הבהיר כי המדיניות הישראלית כוללת הרחבת התקיפות: "הנמלים בתימן ימשיכו להיפגע קשה, ושדה התעופה בצנעא ייהרס שוב ושוב וכך גם תשתיות אסטרטגיות נוספות במרחב המשמשות את ארגון הטרור החות'י ותומכיו". עוד הודיע שר הביטחון כי "ארגון הטרור החות'י יהיה במצור ימי ואווירי – כפי שהתחייבנו והזהרנו. מי שפוגע בנו ייפגע שבעתיים".

ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לתקיפה ואמר: "חיל האוויר תקף כעת שוב בשדה התעופה בצנעא, הנשלט בידי שלטון הטרור החות'י בתימן. אנו פועלים לפי עיקרון פשוט: מי שפוגע בנו – אנחנו נפגע בו. מי שלא יבין זאת בכח – יבין זאת בעוד יותר כח". נתניהו הפנה את האשמה לאיראן: "כפי שאמרתי לא פעם – החות׳ים זה רק הסימפטום. הכח העיקרי שעומד מאחוריהם הוא איראן, והיא האחראית לתוקפנות היוצאת מתימן".

דובר צה"ל פרסם הודעה רשמית על התקיפה: "צה"ל תקף לפני זמן קצר בשדה התעופה המרכזי בצנעאא' וכלי טיס של ארגון הטרור החות'י. כלי הטיס שהותקפו שימשו את שלטון הטרור הח'ותי להעברת מחבלים שקידמו פעולות טרור נגד מדינת ישראל". לדברי הדובר, "בדומה לנמלים חודידה וא-סליף שהותקפו בשבוע שעבר, שדה התעופה המרכזי בצנעאא' מופעל באופן שוטף על ידי השלטון החות'י ומשמש אותו למטרות טרור".

צה"ל הואשם את החות'ים בשימוש בתשתיות אזרחיות למטרות צבאיות: "זוהי דוגמא נוספת לשימוש האכזרי שעושה ארגון הטרור הח׳ותי בתשתיות אזרחיות עבור פעולות טרור". עוד נמסר כי "צה"ל נחוש להמשיך לפעול ולפגוע בעוצמה בכל מי שמהווה איום על תושבי מדינת ישראל, ובכל מרחק בו יידרש".

התקיפה הנוכחית מגיעה לאחר מבצע "שקיעות אדומות" שבוצע לפני כשבוע וחצי, במהלכו תקף חיל האוויר בנמלי הים חודיידה וא-סליף שבתימן, הנמצאים בשליטת החות'ים. במהלך אותה תקיפה השתתפו 15 מטוסים שהטילו 35 חימושים בשני הנמלים. לדברי צה"ל, "נמלים אלו משמשים להעברות אמצעי לחימה והם דוגמא נוספת לשימוש והניצול הציני ששלטון הטרור החות'י עושה בתשתיות האזרחיות למען קידום טרור".

צה"ל ציין כי התקיפות בנמלים בוצעו "כנגד תוקפנות שלטון הטרור החות'י, ומצטרפות לתקיפות צה"ל בשבוע שעבר בשדה התעופה המרכזי בצנעאא' וכן לתקיפות קודמות שבוצעו בנמלים אלו, על מנת להעמיק את הפגיעה ביכולות הטרור של החות'ים". הצבא הישראלי הדגיש כי "התקיפות בוצעו לאחר אזהרות מקדימות רבות של צה"ל לצורך צמצום פגיעה אפשרית באוכלוסייה האזרחית במרחב אתרים אלו, וכן תימשך מניעת כל פעילות עוינת מהנמלים".

לפי הערכות צה"ל, "שלטון הטרור החות'י פועל בשנה וחצי האחרונות בתוקפנות, בהכוונה ובמימון איראני על מנת לפגוע בישראל ובבנות בריתה, לערער את הסדר האיזורי ולשבש את חופש השיט העולמי". בהמשך להאשמות אלו, צה"ל הזהיר: "לאור השימוש שעושה שלטון הטרור החות'י לצורכי טרור בנמלים אלו, צה"ל שב ומזהיר את השוהים בנמלים להתרחק ולהתפנות מהמרחב".

המתיחויות שבין ישראל למורדים החות'ים התעצמו בשבועות הללו, כאשר המתקוממים התימנים הגבירו את תדירות השיגורים אל עבר שטחי ישראל. צלילי האזעקה שנשמעו כמעט מדי יום ברחבי הארץ הביאו לתגובה ישראלית נחרצת, המתבטאת בתקיפות חוזרות ומתמשכות במתקני יעד שונים בתימן. ישראל מציגה את התקיפות הללו כביטוי למדיניות התגמול שלה כנגד כל מי שפוגע בריבונותה הטריטוריאלית, תוך הדגשת העובדה כי המאמץ החות'י זוכה לתמיכה ולמימון איראני.

תקיפות צה"ל בתימן מהוות חלק מהסלמה רחבת היקף באזור, כאשר ישראל פועלת כנגד מה שהיא מכנה "ציר הרשע" הנתמך על ידי איראן. עם זאת, הפעילות הצבאית המתמשכת בתימן מעוררת תהיות בדבר יעילותן של התקיפות בהפסקת השיגורים החות'ים, שכן אלה נמשכים על אף התקיפות הישראליות החוזרות. מבצע "תכשיט זהב" מגלם את הגישה הישראלית במתן מענה למתקפות החות'ים, אולם השאלה האם תצליח ישראל להשיג הרתעה בעלת אפקטיביות ארוכת טווח כנגד המורדים התימנים עודנה נותרת פתוחה.

צילום: לפי 27 א'

הפוסט צה"ל תקף בתימן והשמיד את המטוס החות'י האחרון   הופיע לראשונה ב-מעקב.

בתאריך 01.05.2025 נערכו הפגנות אלימות בצפון הארץ, שכללו נזק במאות אלפי שקלים, חסימת צירי תנועה מרכזיים, והתפרעויות של מפגינים רעולי פנים. המחאה הדרוזית האחרונה חצתה זה מכבר את גבול ההפגנה הלגיטימית והפכה למה שנראה כהתנהגות בריונית ומסוכנת, המאיימת על יסודות הסדר הציבורי והביטחון הלאומי.

בימים האחרונים עלתה לכותרות המחאה של בני העדה הדרוזית בישראל, המוחים נגד מה שהם מגדירים כחוסר מעש ישראלי נוכח הטבח בבני עדתם בסוריה. השאלה המרכזית העולה מהמחאה הזו היא: מדוע צה"ל והחלטות הממשלה צריכים לדאוג לצרכים של אזרחי סוריה ממוצא דרוזי על חשבון האינטרסים הביטחוניים של ישראל? עד מתי כל מפרי סדר יכתיבו לממשלת ישראל מה לעשות בסוריה, לבנון או עזה?

ברשתות החברתיות רווחות אמירות כמו "דרוזים אחים שלנו" – אמירה שאין עליה עוררין כל עוד היא אינה באה על חשבון הביטחון הלאומי. מטרות צה"ל בסוריה נקבעות על פי שיקולים ביטחוניים מורכבים, וממשלת ישראל וצה"ל חייבים, לפני הכל, לדאוג לביטחון של מדינת ישראל. גורם צבאי בכיר, שביקש להישאר בעילום שם, מסר ל"מעקב": "די להכתיב לצה"ל מה נכון ולא נכון לעשות בסוריה או לבנון. כל דבר שפוגע במדינת ישראל והביטחון של מדינת ישראל יטופל, כמובן בהתאם לפקודות והוראות של הרמטכ"ל ולפי ערכי צה"ל".

צילום מתוך רשתות חברתיות, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

בפועל, ישראל כבר פועלת להגנת הדרוזים בסוריה בדרכים שונות, ואף מגישה סיוע הומניטרי לפצועים. כך מסר דובר צה"ל: "מוקדם יותר היום, שני אזרחים סורים-דרוזים פונו לקבלת טיפול רפואי בשטח ישראל. הפצועים פונו למרכז הרפואי זיו בצפת, לאחר שנפצעו בשטח סוריה. כוחות צה"ל פרוסים במרחב דרום סוריה וערוכים למנוע כניסת כוחות עוינים למרחב ולכפרים הדרוזים. צה"ל מוסיף לעקוב אחר ההתפתחויות במוכנות להגנה ולתרחישים שונים".

בניגוד לתדמית האחידה שלעתים מוצגת בתקשורת, חשוב לציין שאין אחידות מלאה בקרב העדה הדרוזית בישראל באשר ליחס למדינה. דרוזים מרמת הגולן, למשל, שונים בדעותיהם מדרוזים בגליל ובכרמל, ולא תמיד רואים במדינת ישראל את מדינתם. בעוד שהם מוכנים לקבל הטבות מהמדינה, שירות בצה"ל ותרומה למדינה אינם מובנים מאליהם עבור חלקם.

התמונה פורסמה ברשתות החברתיות ומובאת כאן מכוח סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הנתונים הסטטיסטיים מדברים בעד עצמם: אחוזי הגיוס של דרוזים מהגולן לצה"ל עדיין נמוכים בהשוואה לדרוזים בגליל ובכרמל, שם הגיוס לצה"ל הוא כמעט אוניברסלי (בסביבות 80%-90%). ברמת הגולן, למרות העלייה שדובר עליה בשנים האחרונות, עדיין מדובר על מיעוט — ככל הנראה כמה עשרות בני נוער מדי שנה, ולא על גיוס המוני. הכותרות שמציגות את זה כהתפתחות דרמטית לעיתים מגזימות – זו אכן מגמה, אך לא מהפכה מלאה.

בקרב הנשים הדרוזיות, המצב אף בולט יותר. גם בקרב הדרוזים בגולן וגם בקרב הדרוזים בגליל, גיוס נשים נדיר ביותר, כולל בקרב מי שאינן דתיות. מדובר במסורת חברתית עמוקה מאוד, וצה"ל גם לא מגייס נשים דרוזיות באופן אוטומטי, אלא אם הן מבקשות להתגייס ביוזמתן (וזה קורה במקרים נדירים בלבד). זאת בניגוד לנשים יהודיות, שעבורן הגיוס הוא חובה מגיל 18.

ב-01.05 נצפו חסימות כבישים נרחבות בצפון הארץ, כאשר מפגינים דרוזים הבעירו מדורות בצמתים מרכזיים, ואלפים רבים נתקעו בפקקי ענק. בין היתר נרשמו חסימות בכבישים 6, 85, 65 ו-90 – בצמתים אליקים, עמיעד, כפר ורדים, עילבון, כברי, ראמה, צלמון, עין תות ואחרים. רק לקראת השעה 23:20 הודיעה המשטרה כי כביש 6 נפתח מחדש במחלף אליקים, לאחר שעות ארוכות של חסימה. השוטרים, שנמנעו מלהתעמת עם המפגינים, הכווינו את התנועה לדרכים חלופיות, וכלי רכב שנחסמו נאלצו לפנות לאחור ולנסוע בדרכים אחרות.

הנזק הכלכלי והתפעולי של הפגנות אלו כבר מוערך במאות אלפי שקלים, והתמונות של מפגינים רעולי פנים המשבשים את חיי השגרה של אזרחים תמימים מעלות שאלות קשות לגבי הגבול בין מחאה לגיטימית לבין התנהגות בריונית.

במקביל למחאות האלימות בכבישים, מתרחשת תסיסה גם בקרב חיילים וקצינים דרוזים בצה"ל, שחלקם שוקלים צעדי מחאה חסרי תקדים בעקבות מה שהם מגדירים אוזלת יד ואיטיות בתגובה של הממשלה נגד משטרו של הנשיא אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני) בסוריה. ביום 01.05.25 פעלו מאות אנשי מילואים בני העדה הדרוזית להתארגנות למחאה ראשונית, בעקבות תגובת הממשלה וצה"ל למעשי הטבח. בקבוצות סגורות הם הביעו זעם על כך שלדבריהם ישראל אינה עושה די כדי למנוע מארגונים ג'יהאדיסטיים הפועלים ברחבי סוריה לפגוע בקרוביהם.

הלילה, שיגרו דרוזים המשרתים במילואים מכתב מחאה ראשון לראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש עמותת החיילים הדרוזים המשוחררים כתב לראש הממשלה כי "מאות לוחמים דרוזים מוכנים להילחם כדי להציל את אחינו – גם במחיר של לקיחת אחריות על עצמנו" – איום שיש לקחת אותו ברצינות הראויה.

המצב בסוריה אכן קשה. עד כה, לפחות 73 דרוזים נרצחו שם, והמחאה של בני העדה בישראל נובעת מדאגה כנה לגורל בני משפחותיהם מעבר לגבול. אך השאלה שצריכה להישאל היא האם אכן מדובר בטבח מכוון בדרוזים, או בחלק ממלחמת האזרחים העקובה מדם שנמשכת בסוריה זה שנים, ושפוגעת בכל הקבוצות האתניות והדתיות במדינה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, נזכיר, הורה לצה"ל לפני חצי שנה להגן על הדרוזים בסוריה אם יותקפו לאחר נפילת משטר אסד. לאחר מכן, נרשמו כמה תקיפות – בעיקר תקיפות אזהרה – סביב צפון הגולן הסורי ולמען תושבי חאדר, הכפר הדרוזי-סורי שמול מג'דל שמס. בתחילת השבוע ביצע חיל האוויר, בהנחיית הדרג המדיני, גם כמה תקיפות אזהרה באזור דמשק נגד ארגונים ג'יהאדיסטיים, אך מעשי הרצח האכזריים לא פסקו – גם באזור א-סווידא והר הדרוזים שבדרום המדינה.

עדיין יש לזכור שמדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר דואגת בראש ובראשונה לצרכים ולאינטרסים של אזרחיה ולביטחונה. מעורבות יתר בסכסוך בסוריה עלולה לגרור את ישראל למלחמה מקיפה יותר, שתסכן את כלל אזרחי המדינה.

יחד עם זאת, קולות מהמערכת הפוליטית קוראים למעורבות גדולה יותר. כמו כן, בתאריך 01.05 הגיע ח"כ יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) לביקור סולידריות בקרב תושבים דרוזים ברמת הגולן, על רקע המצב המדאיג בסוריה. קרויזר הביע את תמיכתו בדרישת התושבים להתערבות ישראלית דחופה, על מנת למנוע טבח אפשרי בבני העדה הדרוזית בסוריה.  ראוי לציין כי עד כה לא נשמעה קריאה ברורה מצד אותו חבר כנסת להפסקת המלחמה באוקראינה, שבה נהרגו אלפי יהודים. גם זעם דומה לזה שהביע כעת – לא נרשם מצדו לנוכח ההרג המתמשך בזירה ההיא.

חבר הכנסת יצחק קרויזר, התומך בדרוזים. קטע וידאו מתוך הרשתות החברתיות, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

במהלך ביקורו, שמע קרויזר מפי התושבים על החששות הכבדים שלהם לגורל אחיהם בסוריה, לנוכח הלחימה המתמשכת והאיום הגובר מצד ארגונים קיצוניים. הוא הדגיש את מחויבותה המוסרית של מדינת ישראל לפעול למען הגנה על מיעוטים נרדפים, וקרא לממשלה לנקוט בצעדים קונקרטיים על מנת להבטיח את שלומם של הדרוזים בסוריה.

"אנו לא יכולים לעמוד מנגד בשעה שחייהם של אחינו הדרוזים בסוריה נתונים בסכנה מוחשית", אמר קרויזר. "מדינת ישראל חייבת להפעיל את כל כובד משקלה כדי למנוע טרגדיה הומניטרית. זהו צו מצפוני ומוסרי, ועלינו לפעול בהתאם".

קרויזר הוסיף כי הוא מתכוון להעלות את הנושא במליאת הכנסת ולפעול לגיבוש קונצנזוס רחב סביב הצורך בפעולה ישראלית. הוא קרא לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית להצטרף למאבק למען הצלת חייהם של הדרוזים בסוריה.

במקביל, שיגר שר הביטחון ישראל כ"ץ איום לעבר הממשל הסורי החדש: "אני שב ומזהיר את ראש המשטר של אל-ג'ולאני – במידה והפגיעות בדרוזים בסוריה לא ייפסקו – נגיב בחומרה רבה. בעקבות הפגיעות בדרוזים בסוריה ב־01.05, ראש הממשלה ואני הנחנו את צה"ל לבצע מספר תקיפות אזהרה נגד גורמים קיצוניים. במקביל, הועבר מסר ברור למשטר הסורי, שלפיו מוטלת עליו האחריות למנוע את הפגיעות הללו. אנו מחויבים להגנת בני העדה הדרוזית, ועוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות. אם יימשכו הפגיעות והמשטר לא יפעל לבלימתן – נגיב בעוצמה רבה".

השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא היכן עובר הגבול בין מחאה לגיטימית לבין פגיעה בביטחון המדינה ובשגרת החיים של אזרחיה. דאגה לגורל בני העדה בסוריה היא מובנת וטבעית, אך הפגנות אלימות, חסימת כבישים, ואיומים של אנשי מילואים לפעול באופן עצמאי חוצים את הגבול בין דאגה ומחאה לבין ערעור הסדר הציבורי.

אל מול ההתפרעויות, בולטת התגובה המאופקת של המשטרה, שנמנעה מעימותים ישירים עם המפגינים והסתפקה בהכוונת התנועה לצירים חלופיים. האם זו הדרך הנכונה להתמודד עם הפרות סדר בסדר גודל כזה? האם הגישה הזו תעודד הפגנות אלימות נוספות בעתיד?

גם התבטאויותיהם של אנשי צבא דרוזים במילואים, המאיימים במשתמע לפעול באופן עצמאי אם המדינה לא תפעל כרצונם, מעלות תהיות קשות. העלאת האפשרות של "לקיחת אחריות על עצמנו" היא בעייתית ביותר במדינה דמוקרטית, שבה רק לממשלה הנבחרת יש את הסמכות להפעיל כוח צבאי.

יש לזכור כי מדינת ישראל, ככל מדינה ריבונית, מחויבת קודם כל לשמירה על ביטחון אזרחיה ועל האינטרסים האסטרטגיים שלה. הדאגה לדרוזים בסוריה היא ערך חשוב, אך היא אינה יכולה לבוא על חשבון ביטחון המדינה או להכתיב את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.

ההחלטה כיצד, מתי, ובאיזו עוצמה לפעול בסוריה חייבת להישאר בידי הדרג המדיני הנבחר, תוך התחשבות במכלול השיקולים האסטרטגיים והביטחוניים. קריאות רחוב, הפגנות אלימות, או איומים מצד קבוצות מיעוט אתניות או דתיות אינם יכולים להחליף את תהליכי קבלת ההחלטות הדמוקרטיים במדינה.

מחאה לגיטימית היא זכות יסוד בדמוקרטיה, אך המחאה הדרוזית האחרונה חצתה גבולות. האתגר העומד כעת בפני ממשלת ישראל הוא כפול: מצד אחד, לפעול להגנת הדרוזים בסוריה במסגרת האפשרויות והאילוצים הקיימים; ומצד שני, להבהיר בצורה חד-משמעית שאלימות, הפרות סדר, ואיומים אינם דרך לגיטימית להשפיע על מדיניות הממשלה.

בסופו של דבר, הדיון על מידת המעורבות הישראלית בסוריה צריך להתקיים במסגרת הממסדית המתאימה, ולא ברחובות ובכבישים. ההחלטות צריכות להתקבל על בסיס שיקולים רציונליים של ביטחון לאומי, ולא תחת לחץ של הפגנות אלימות או איומים. זוהי האחריות של מנהיגי העדה הדרוזית להנהיג את קהילתם בדרכי שלום ובמסגרת החוק, ולא לאפשר גלישה לאלימות והפרות סדר שפוגעות בכלל אזרחי המדינה.

צוות 'מעקב' פנה לפעיל החברתי מרואן ג'אבר בניסיון לקבוע עמו ראיון. לדבריו, הוא נמצא בסמינר ועסוק.

יהודי אוקראינה נזנחים, אזרחי מדינת אויב מטופלים – מי האחים האמיתיים?

נכון ל-3 במאי 2025, דובר צה"ל:

"חמישה אזרחים סורים-דרוזים פונו במהלך הלילה לקבלת טיפול רפואי בשטח ישראל. הפצועים פונו למרכז הרפואי זיו בצפת, לאחר שנפצעו בשטח סוריה. כוחות צה״ל פרוסים במרחב דרום סוריה וערוכים למנוע כניסת כוחות עוינים למרחב ולכפרים הדרוזים. צה״ל מוסיף לעקוב אחר ההתפתחויות במוכנות להגנה ולתרחישים שונים".

בסופו של דבר, ההפגנות גרמו לנזקים בשווי מאות אלפי שקלים. הטיפול הרפואי בכל אזרח סורי (ממוצא דרוזי) עולה מאות אלפי שקלים, ועבור שבעה פצועים – מדובר במיליוני שקלים על חשבון משלם המסים הישראלי. גם החילוץ עולה לישראל מאות אלפי שקלים. סך הכל, הטיפול באזרחים סורים מהעדה הדרוזית עולה לישראל עשרות מיליוני שקלים – ובתמורה אנו מקבלים שריפת כבישים וחסימת צירי תנועה.

לעומת זאת, פצועים יהודים מאוקראינה אינם זוכים ל"חילוץ" מיוחד או טיפול רפואי בחינם. הם כלל אינם מובאים למדינת ישראל, שכן על פי חוקי המלחמה באוקראינה אסורה היציאה לגברים בגילאי 18-60 ולנשים המשרתות כרופאות, אנשי צבא, משטרה וכדומה. אף על פי כן, ייעודה של מדינת ישראל הוא להציל יהודים – אך כנראה יהודי אוקראינה אינם זוכים למספיק תשומת לב מצד המדינה. אוקראינה העניקה לעולם יהודים רבים, ביניהם:

גולדה מאיר – ראש ממשלת ישראל, ילידת קייב.

ליאון טרוצקי (לב ברונשטיין) – מנהיג מהפכני יהודי, יליד אוקראינה (אם כי יחסו ליהדות שנוי במחלוקת).

הבעל שם טוב (רבי ישראל בן אליעזר) – מייסד תנועת החסידות, פעל בעיקר במז'יבוז'.

רבי נחמן מברסלב – מייסד חסידות ברסלב, נכדו של הבעל שם טוב, קבור בעיר אומן.

החוזה מלובלין – אחד מממשיכי דרכו של הבעל שם טוב (אמנם לובלין כיום בפולין, אך החסידות הייתה קשורה גם לחסידות האוקראינית).

רבי שניאור זלמן מליאדי – מייסד חסידות חב"ד, שפעלה רבות באוקראינה (בשל פלישת נפוליאון, עבר רבי שניאור זלמן מליאדי לקרמנצ'וג שבאוקראינה והתגורר בה).

רבי חיים מצ'רנוביץ' ("החכם צבי הקטן") – מגדולי הדרשנים והמקובלים.

רבי דוד מלעלוב – מאבות חסידות לעלוב, שפעלה גם באזורים באוקראינה.

רבי יצחק מברדיטשב – "סניגורן של ישראל", דמות אהובה מאוד בחסידות (דאז אוקראינה היום פולין).

שלום עליכם – סופר יהודי חשוב, יליד פולנובה, סמוך לקייב.

לוי יצחק מאשטרחן (ברדיצ'ב) – משורר והוגה.

שלמה קרליבך – אף שבילדותו גדל בארה"ב, משפחתו מקורה מאוקראינה.

יצחק אדיזס – יועץ ניהולי בעל שם עולמי, ממשפחה אוקראינית.

אנו חיים בתקופה שבה יהודים אינם נחשבים אחים, בעוד שדרוזים נתפסים כאחים יותר מיהודים. יהודי אוקראינה אינם שורפים כבישים בישראל, ובכל יום הם נהרגים מהפצצות רוסיות (לשם השוואה).

נאה. ולאחר שהסורים (דרוזים) יקבלו טיפול רפואי בחינם, האם נצטרך גם להעניק להם אזרחות? תחת איזה חוק? מדוע? או שמא ישראל תחזיר אותם לסוריה? שאלות שרק הזמן יענה עליהן.

הפוסט מחאה או סחיטה? דרוזים דורשים התערבות במדינת אויב הופיע לראשונה ב-מעקב.

בימים האחרונים והיום במיוחד (שבת) התלקח עימות פומבי חריף בין יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לשר הביטחון ישראל כ"ץ סביב סוגיית גיוס החרדים לצה"ל – נושא שמזה שנים מהווה אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בחברה הישראלית, והפך למוקד מתיחות גובר על רקע המלחמה המתמשכת והעומס הכבד על כוחות צה"ל.

העימות החל כאשר לפיד פרסם ביקורת נוקבת ברשת X (לשעבר טוויטר) בתגובה להתבטאויותיו החוזרות של שר הביטחון כ"ץ בדבר "אי פגיעה בעולם התורה". לפיד תקף את הרטוריקה של כ"ץ ושאל שאלות נוקבות: "האם גיוס לצה״ל מנוגד לעולם התורה? האם בני הציונות הדתית שנהרגים ונפצעים במאותיהם בשנה וחצי האחרונות אינם בני תורה?".

בהודעתו המשיך לפיד והעלה שאלה פרובוקטיבית: "באיזה מקום בתורה קרא השר כ״ץ שמותר להשתמט מהגנה על העם היהודי ולשלוח אחרים להיהרג במקומך?" וסיכם בקביעה חריפה כי "דבריו הם לא רק עלבון ללוחמים שלנו, אלא גם לעולם התורה האמיתי, שבו ערבות הדדית היא יסוד עולם".

התבטאויות אלה של לפיד משקפות את העמדה שהוא מוביל מזה שנים הדורשת שוויון בנטל והתנגדות למתן פטורים גורפים לבני הישיבות החרדיות. ביקורתו מציגה את עמדת כ"ץ כסותרת לא רק את ערכי השוויון האזרחי, אלא גם את ערכי היהדות עצמה – טענה המכוונת לחשוף את מה שלפיד רואה כצביעות בעמדת הממשלה.

שר הביטחון ישראל כ"ץ לא נותר חייב ומיהר להגיב בפרסום משלו ברשת X, בו פירט את עמדתו: "עקרונות חוק הגיוס אותם הנחתי בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מבוססים על שני יסודות מרכזיים: קביעת יעדים לשירות צבאי משמעותי של הציבור החרדי בצה"ל – כולל סנקציות ברורות במקרה של אי עמידה ביעדי הגיוס – לצד שמירה ומניעת פגיעה בעולם התורה היהודי, שהוא יסוד חשוב לקיומנו כאן כמדינה יהודית".

כ"ץ הדגיש בפרסומו כי לדעתו "רק בהליכה עם שני העקרונות האלה ביחד ניתן לעשות שינוי היסטורי ולהעביר חוק גיוס בהסכמה לאומית רחבה שיביא לשילוב מהיר של אלפים ועשרות אלפים מבני הציבור החרדי כלוחמים ותומכי לחימה בצה"ל". הוא הוסיף כי "כל דרך אחרת שניסו עד כה, כולל משלוח צווים באופן חד צדדי – נכשלה ומביאה למציאות עגומה שבה רק אחוזים בודדים מהחרדים משרתים בצה"ל".

בסיום דבריו תקף כ"ץ באופן עקיף את לפיד באומרו: "מי שרוצה לנגח ולפלג במקום לחבק, לאחד ולמצוא פתרון אמיתי – חלקי לא יהיה עימו". הוא סיים בקביעה נחרצת: "אלה העמדות אותן אני מביע בכל מקום וכל ניסיון לעוות ולסלף אותן לא יצלח".

אלא שמסר זה יצר בלבול בציבור, מה שהביא את כ"ץ לפרסם הבהרה נוספת: "למתקשים בהבנת הכתוב: כמובן שלא כתבתי שאני נגד משלוח הצווים שנשלחים ע"י צה"ל על פי החוק הקיים – אלא ציינתי את העובדה שהיום מתגייסים אחוזים בודדים בלבד ושהפתרון הוא חוק גיוס בהסכמה שיביא לגיוס משמעותי של אלפי חרדים לצה"ל, תוך שמירת עולם התורה היהודי".

לפיד, שהפך את סוגיית השוויון בנטל לאחד מדגלי המאבק שלו מאז ימיו כמייסד מפלגת יש עתיד, מנסה ללחוץ על נקודות רגישות בקואליציה של נתניהו, המורכבת בחלקה המשמעותי ממפלגות חרדיות המתנגדות לגיוס גורף של תלמידי הישיבות.

מנגד, כ"ץ, שמנסה לתמרן בין מחויבותו לצרכי הביטחון של ישראל לבין אילוצי הקואליציה, מדבר על פתרון ביניים שיכלול יעדי גיוס וסנקציות מצד אחד, אך גם "שמירה על עולם התורה" מצד שני – ניסוח עמום שמעורר ביקורת מצד האופוזיציה והציבור החילוני.

המאבק הציבורי הזה משקף שסע עמוק יותר בחברה הישראלית סביב שאלות של זהות, ערכים ואחריות קולקטיבית. הדיון חורג מעבר לסוגיה הפרקטית של מספר המתגייסים ונוגע בשאלות יסוד של סולידריות חברתית וההגדרה של "ישראליות" בעידן של מלחמה וקרבנות רבים.

עבור לפיד, הרטוריקה של כ"ץ מייצגת את מה שהוא רואה ככניעה של ממשלת נתניהו לדרישות החרדיות, על חשבון הציבור הנושא בנטל. בעיניו, המושג "שמירה על עולם התורה" משמש כמסווה לאי-שוויון מובנה.

מנגד, כ"ץ טוען לגישה פרגמטית שמכירה במורכבות הסוגיה ובצורך להגיע להסכמות רחבות, גם אם לא מושלמות. הוא מדגיש את כישלון הגישות הכופות שננקטו בעבר ואת הצורך במתווה שיזכה להסכמה גם בקרב הציבור החרדי.

מאחורי חילופי האשמות אלה עומדות שאלות כבדות משקל: האם ערך לימוד התורה וערך השירות הצבאי יכולים לדור בכפיפה אחת במדינה יהודית ודמוקרטית? האם ניתן לגשר על הפערים האידיאולוגיים העמוקים בין המחנות? והאם בעידן של איומים ביטחוניים מתמשכים, יכולה ישראל להרשות לעצמה פטור משירות צבאי לחלק משמעותי מאזרחיה?

בינתיים, משפחות החיילים הנושאות בעול הכבד של המלחמה מביטות בכעס גובר בוויכוח הפוליטי המתמשך, בעוד יקיריהן ממשיכים לשאת בנטל הביטחוני הכבד, ללא פתרון נראה לעין לחלוקה שוויונית יותר של האחריות הלאומית.

המחלוקת בין לפיד לכ"ץ היא רק הביטוי האחרון של מאבק ארוך שנים על דמותה של החברה הישראלית ועל האיזון בין ערכיה השונים. בעוד הפוליטיקאים ממשיכים בחילופי ההאשמות, השאלה האמיתית נותרת ללא מענה: האם תצליח ישראל למצוא מודל שיאפשר שילוב אמיתי של כל חלקי החברה בנשיאה באחריות הלאומית, או שהשסע רק ילך ויעמיק ככל שהמלחמה נמשכת?

לעת עתה, המחלוקת ממשיכה להתלהט, והסיכוי לפתרון מוסכם נראה רחוק מתמיד, כאשר שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם, וכל צד מאשים את השני בחוסר הבנה, סילוף עמדות ופגיעה באינטרס הלאומי. הציבור הישראלי, שרובו מזהה את החשיבות המכרעת של פתרון סוגיית הגיוס בתקופה קריטית זו, נותר בינתיים ללא מענה ברור לאחת השאלות המהותיות ביותר המעסיקות את החברה הישראלית מאז הקמת המדינה.

היכן שכנה התורה בימי השואה? והיכן נמצאה ב-7 באוקטובר?

אין זו שאלה רטורית גרידא – זוהי תחושת מעמקים של ישראלים רבים, בפרט בתקופה שבה השיח הציבורי אודות שוויון בנטל הולך ומתעצם. האמונה הינה נדבך מהותי במסורת היהודית, אך האם ביכולתה להחליף את חובת האחריות האזרחית?

ב-7 באוקטובר, כאשר מחבלי חמאס פרצו את גדרות הביטחון וביצעו טבח באזרחים בדרום הארץ, לא התורה היא שבלמה אותם – כי אם לוחמי צבא ההגנה לישראל, שוטרים, מתנדבים ואזרחים אמיצי לב. ובימי השואה, אף שם, לא פסוקי קודש הגנו על הקהילות – אלא מי שנלחם, מי שנמלט, מי שהסתתר. המציאות מכה בפנים: אל מול אלימות, טרור ואויבים – רק מעשה ממשי מגן על חיי אדם.

ואף על פי כן, פלחים נרחבים בחברה החרדית מסרבים ליטול חלק בהגנת המדינה. תחת הטיעון כי הם "שומרי התורה", מוענק להם פטור משירות צבאי ומנשיאה בנטל הלאומי. ברם, אם התורה איננה מגן פיזי – מדוע העוסקים בלימודה זוכים לפטור? האם חיילים אינם נחשבים ל"שומרי תורה" בדרכם שלהם, בעת שהם מגינים הלכה למעשה על עם ישראל?

שאלות אלו מרחפות במרחב הציבורי ומחייבות דיון מעמיק ונוקב. אין המדובר במתקפה על אמונה – אלא בקריאה לאחריות. מדינת ישראל זקוקה לשומרי תורה – אך ביתר שאת לשומרי גבולות, לשומרי חיים. והגיעה העת שהשיח יתמקד פחות בסיסמאות ויותר במעשים של ממש.

צילום: דובר צה״ל; מהעמודים הרשמיים של ישראל כץ ושל יאיר לפיד, בהתאם לסעיף 27א

הפוסט לפיד וכ"ץ מתנגחים: מי באמת שומר על עולם התורה? הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל פיגועים מתגבר משתק את מרכז הארץ כאשר מחבלים חמושים מסתובבים בחופשיות ברחובות הערים, מציבים מטענים ומתכננים פיגועים נוספים ללא מפריע. ישראל כ"ץ, שר הביטחון, נכשל בהגנה על העורף האזרחי בעוד המחבלים נהנים ממודיעין מדויק ויכולת תנועה כמעט בלתי מוגבלת.

האירוע החמור שהתרחש אתמול (20.02.2025) בגוש דן חשף את עומק ההפקרות הביטחונית: ארבעה מטעני חבלה במשקל של כ-5 ק"ג כל אחד הוטמנו באוטובוסים במוקדים שונים. שלושה מטענים התפוצצו – שניים בחניון ליד אצטדיון בת ים והקאנטרי, ואחד ברחוב העמל בבת ים. המטען הרביעי, שהתגלה בסמוך לבית החולים וולפסון בחולון, נוטרל בידי כוחות הביטחון שהגיעו באיחור משמעותי לזירה.

בתחילת שנות ה-2000, בין השנים 2002-2008, פעל בישראל מערך אבטחה מקיף בתחבורה הציבורית. אנשי ביטחון הוצבו דרך קבע בתחנות האוטובוס, נסעו באוטובוסים, ביצעו בדיקות של חשודים וערכו סריקות שוטפות. מערך זה סיפק הגנה אפקטיבית לאזרחים והרתיע מפגעים. כיום, תחת ממשלת נתניהו וכ"ץ, המצב הפוך לחלוטין – התחבורה הציבורית הפכה ליעד קל למחבלים.

גדוד טול כרם של הזרוע הצבאית של חמאס רמז לאחריותו לניסיון הפיגוע המשולב בגוש דן ופרסם הודעה מאיימת: "נקמת הקדושים לא תישכח". על המטענים עצמם נכתב בערבית "נקמה מטול כרם" – עדות נוספת לביטחון העצמי הגובר של ארגוני הטרור.

בזמן שהאזרחים מופקרים לגורלם, שרת התחבורה מירי רגב שהתה במרוקו בביקורה התשיעי מאז תחילת כהונתה והשישי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". רק לאחר הפיגוע הורתה על עצירת ובדיקת "כלל האוטובוסים, הרכבות של רכבת ישראל והרכבות הקלות" – צעד מאוחר ומיותר שמשקף את חוסר המוכנות המערכתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הסתפק בקיום הערכת מצב שגרתית וקבלת עדכונים ממזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן. גורם בלשכתו מסר הצהרה ריקה מתוכן לפיה הוא "רואה בחומרה רבה את אירוע הנחת המטענים וינחה לפעולה תקיפה נגד גורמי הטרור ביו"ש".

שר הביטחון ישראל כ"ץ, שכשל במניעת הפיגוע מלכתחילה, הודיע בתגובה על הנחייה "להגביר את עוצמת הפעילות נגד מחנות הפליטים ביו"ש". הוא הוסיף איומים חלולים: "נרדוף את המחבלים עד חורמה ונהרוס את תשתיות הטרור במחנות המשמשים כמוצב קדמי של ציר הרשע האיראני", ו"תושבים שיתנו חסות ומחסה לטרור ישלמו מחיר כבד".

הכישלון בולט במיוחד על רקע סיומו הקרב של מבצע "חומת ברזל" של צה"ל במחנות הפליטים ביהודה ושומרון. המבצע, שהוצג כהצלחה בפירוק מסגרות הטרור המקומיות, לא מנע את יכולתם של המחבלים להוציא לפועל פיגוע מורכב בלב גוש דן.

צה"ל מצידו חסם כניסות ליהודה ושומרון באזורים מסוימים, והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי הנחה לסייע למשטרה ולחזק את הפעילות במרחב התפר. אולם בשטח, המחבלים ממשיכים לנוע בחופשיות ולתכנן פיגועים נוספים.

ברכבת הקלה בגוש דן דיווחו על סריקות ביטחוניות בכל הרכבות בקו האדום, אך גם זה צעד מאוחר שמגיע רק לאחר שהמחבלים הוכיחו את יכולתם לפגוע במערכת התחבורה הציבורית.

הכישלון הביטחוני המתמשך במרכז הארץ מחייב החזרה מיידית של מערך האבטחה המקיף שפעל בתחילת שנות ה-2000. הפקרת חיי האזרחים והיעדר אמצעי הגנה בסיסיים בתחבורה הציבורית מהווים עדות מרשיעה לכישלון המערכתי של ממשלת נתניהו וכ"ץ בהגנה על העורף.

הביטחון מופקר: תקציבים לעמותות פיקטיביות

מי נושא באחריות להפקרת הביטחון בתחנות האוטובוס? בראשית העשור שלאחר שנת 2008, קיבלו מקבלי ההחלטות במדינה החלטה שגויה בדבר צמצום מערך האבטחה בתחבורה הציבורית.

בעוד המדינה מפזרת משאבים ציבוריים ביד רחבה לעמותות שונות, לרבות כאלו המתיימרות לנהל מיזמי תרבות בדירות פרטיות (קרא תחקיר לדוגמה על העמותה, למשל – לחץ כאן), נעדר פיקוח הולם על השימוש בכספי הציבור. מדובר בסכומי עתק של מיליוני שקלים המוזרמים למגוון רחב של ארגונים ועמותות, כאשר הדיווח לרשם העמותות מתמצה בהצגת קבלות בלבד.

במקום להדק את הפיקוח על כספי הציבור ולחסום את זרימת הכספים לעמותות פיקטיביות או בעייתיות, המדינה מתעלמת מכך שכשליש מהעמותות המתוקצבות מתנהלות באופן בלתי תקין, תוך ביצוע מעשי הונאה ותרמית שיטתיים.

בתיעוד שערכנו של למעלה מעשרים עמותות בתחומים מגוונים (סיוע לילדים, דת, תרבות ועוד), התגלה כי המדינה מזרימה כספי ציבור ללא פיקוח מינימלי. האין זה ראוי להקים גוף רגולטורי בעל סמכויות אכיפה, אשר יסייע לרשם העמותות ויוסמך להגיש כתבי אישום בגין זלזול והתרשלות בניהול כספי ציבור? האין זה נכון להפנות את אותם מיליארדי שקלים לטובת ביטחון האזרחים והגנתם?

צילום אוטובוס – דוברות כבאות והצלה לישראל. צילום מחבל – מצלמות אבטחה. מחבל, על פי סעיף 27א'

הפוסט מי הפקיר את הביטחון בתחנות האוטובוס? הופיע לראשונה ב-מעקב.