התמונות הנוראיות שהציפו אתמול את הרשתות החברתיות חושפות פרשה מביכה ומחרידה של אובדן מוחלט של פרופורציה ומצפון. אוהדי בית"ר ירושלים, לאחר הפסד כואב בגמר גביע המדינה להפועל באר שבע, בחרו להפנות את תסכולם כלפי מטרה חסרת אונים לחלוטין – נהגי אוטובוס שפשוט ביצעו את עבודתם.

זהו משחק. כדורגל. ספורט. לא מלחמה, לא עניין חיים ומוות, אלא משחק שאמור להעניק הנאה ובידור. אבל במקום לקבל את התוצאה בספורטיביות, קבוצת צעירים החליטה שנהג אוטובוס ערבי הוא האחראי לתבוסה של קבוצתם. האבסורד מזעזע – כאילו נהג שעבד בקו 512 קבע איכשהו את תוצאת המשחק באצטדיון בלומפילד.

מה שהופך את המקרה למחריד עוד יותר הוא שבתמונות ובסרטונים ניתן לראות בבירור שחלק מהתוקפים חובשים כיפות ולובשים לבוש המזוהה עם הציבור הדתי. האירוניה כואבת – אנשים שאמורים להיות מחונכים על ערכי כבוד האדם, אהבת הזולת ושמירה על חיי אדם, הפכו למעגל אלימות פרימיטיבי כלפי אדם שחטא רק בכך שהגיע לעבודה.

המציאות הבלתי נתפסת היא שאותם אוהדים הפכו את המשחק לסוג של פולחן קיצוני. הצבעים, הסמלים, הצעיפים והטקסים – כל אלה הפכו לחשובים יותר מכבוד האדם הבסיסי. כשמפסידים במשחק, צריך למצוא איזה שעיר לעזאזל, ונהג האוטובוס הערבי מתאים למטרה.

אחמד, נהג האוטובוס שהותקף בקו 512, תיאר לכאן חדשות את הסיוט שחווה: "הגעתי לתחנה במלחה והיו שם בערך 150 צעירים. הם עלו על האוטובוס, קראו קריאות מוות לערבים, הרביצו לי, התקיפו אותי בגז, פינצ'רו את הגלגלים". איש שפשוט עשה את עבודתו נהפך למטרה לשנאה ואלימות בגלל תוצאת משחק כדורגל.

הפרדוקס מחריד: אותם אוהדים יכולים לשמור שבת, לצום ביום כיפור, לקרוא תפילות ולבקר בבית הכנסת – ובמקביל לתקוף בברוטליות אדם חף מפשע. איך מתיישבים הדברים? איך מי שאמור להאמין בצלם אלוהים בכל אדם הופך לחיה אלימה?

מעבר לתקיפה האכזרית של אחמד בקו 512, דווח על תקיפה נוספת בקו 77. חברת סופרבוס מסרה כי גם נהג זה הותקף על ידי האוהדים שחזרו מהמשחק – הם הכו אותו וריססו עליו גז מדמיע. מהחברה נמסר בגינוי חריף: "מדובר בשני מקרי אלימות קשים כנגד נהגי החברה, המצטרפים למקרי אלימות רבים המתרחשים על בסיס יומיומי כנגד נהגי אוטובוסים בירושלים. בסרטונים ממקרי האלימות נראים באופן ברור העבריינים ואנו מצפים וקוראים לכלל גורמי אכיפת החוק ולהנהלת בית"ר ירושלים למצות עם הפורעים את הדין באופן מיידי".

התמונה הכללית מדאיגה ומבישה. נהגי אוטובוס, שמספקים שירות חיוני לציבור, הופכים ל"שק חבטות" של אוהדים מתוסכלים. איתי כהן מאיגוד העובדים התרה: "כל יום מקרב אותנו לרצח של נהג או פקח". האזהרה ברורה – אם לא יהיה שינוי דרסטי, נעמוד בפני אסון.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון, שנמנע בעבר מגינוי פומבי של אירועים דומים, הוציא הפעם הודעה חריפה: "האלימות כלפי נהגי האוטובוסים היא חציית קו אדום. פגיעה על רקע מוצאו או מינו של אדם היא דבר חמור, בלתי נסבל ובניגוד לערכים היהודיים שלנו".

ארגון "תג מאיר" הציב את האצבע על הפצע: "נהגי אוטובוס ערבים הפכו לשק החבטות הלאומי של גזענים יהודים". המשפט כואב, אבל הוא מדויק. זוהי תופעה שיטתית של הפניית תסכול כלפי מיעוט שנתפס כמטרה קלה.

המשחק עצמו נערך תחת עננת אלימות. הוא הופסק פעמיים – פעם בגלל יירוט טיל מתימן, ופעם נוספת עקב קריאות גזעניות של אוהדי בית"ר כלפי השחקן לוקאס ונטורה מהפועל באר שבע. גם לפני המשחק אוהדים פרצו בכוח את שערי האצטדיון.

התמונה המתעוררת היא של קהילת אוהדים שאיבדה כל קשר למציאות. במקום לראות בכדורגל משחק ובידור, הם הפכו אותו לזירה של שנאה וגזענות. כאשר הקבוצה מפסידה, הזעם מופנה כלפי מי שנמצא בקרבת מקום – ובמקרה הזה, נהגי אוטובוס ערבים.

השאלה המטרידה היא איך מגיעים למצב שבו צעירים יהודים, חלקם מהציבור הדתי, רואים בנהג אוטובוס ערבי מטרה לגיטימית לאלימות רק בגלל תוצאת משחק כדורגל. האם זוהי התוצאה של חינוך כושל? של נורמליזציה של אלימות? של גזענות מובנית?

ממשטרת ישראל נמסרה תגובה נוקשה: "אנו רואים בחומרה מעשי בריונות ואלימות במרחב הציבורי, בפרט כשאלו מופנים כלפי משרתי ציבור ונהגי אוטובוסים. מיד עם קבלת הדיווח, שוטרים הגיעו למקום, ביצעו סריקות אחר החשודים ונפתחה חקירה. נמשיך לפעול בנחישות ובכל האמצעים העומדים לרשותנו לאיתור החשודים ונסיבות המקרה".

פורום חברות התחבורה הציבורית התחרותיות הוציא גינוי חד: "מדובר באירוע חמור של אלימות כלפי עובדי תחבורה ציבורית – תופעה שיש למגר לאלתר". הפורום קרא לרשויות האכיפה לחקור את המקרה ולהביא את האחראים לדין. עד שלא יהיה שינוי תרבותי אמיתי, עד שלא יובהר שאלימות כלפי עובדי ציבור היא קו אדום מוחלט, נמשיך לראות אירועים מביכים ומחרידים כאלה.

התמונות מאתמול צריכות לעורר את המצפון הציבורי. לא יכול להיות שבמדינה יהודית ודמוקרטית, אנשים שחונכו על ערכי הדת והמוסר יהפכו לפושעים אלימים בגלל משחק כדורגל. זה לא רק פשע כנגד הנפגעים – זה פשע כנגד הערכים הבסיסיים של החברה הישראלית.

אחמד פונה לבית החולים וכרגע לא בטוח אם יחזור לעבודה. הוא חושש. נהג אוטובוס בירושלים חושש לעשות את עבודתו בגלל אוהדי כדורגל אלימים. זוהי בושה לאומית שצריכה להדליק נורות אזהרה אדומות אצל כל מי שאכפת לו מהדמותה של ישראל ומהערכים שעליהם היא אמורה להתבסס.

צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט קומץ אוהדי בית"ר: כשהכיפה לא מונעת בריונות (גזענים מתועבים)   הופיע לראשונה ב-מעקב.

• דים אמור

בימים אלה מתקיימות ההכנות האחרונות לקראת חנוכת אנדרטת זיכרון ייחודית בלב ירושלים, המוקדשת לקורבנות הטרגדיה האוקראינית הידועה כ"הולודומור" – הרעב המוני שהתחולל בשנים 1932-1933. האנדרטה, שהוצבה בגן הוורדים בירושלים, במיקום סמלי בין משכן הכנסת לבין בית המשפט העליון, מהווה צעד משמעותי בהכרה הבינלאומית באחד האסונות הכבדים שידעה המאה ה-20.

האנדרטה יצאה מתחת ידיה של האמנית הקנדית ממוצא אוקראיני, ליודמילה טמרטיי, אשר זכתה להכרה עולמית בזכות יצירת האנדרטה הראשונה בעולם לזכר הולודומור. לצידה של טמרטיי עמל על היצירה האמן דייוויד רובינסון. שיתוף הפעולה האמנותי הניב אנדרטה שמהווה עדות חזותית עוצמתית לטרגדיה שהתרחשה לפני כתשעים שנה.

מנהלת המוזיאון הלאומי להולודומור-ג'נוסייד באוקראינה, לסיה הסידז'אק, מסרה כי הצוות במוזיאון עוסק כעת בהבהרת הפרטים האחרונים הנוגעים למועד הרשמי של חנוכת האנדרטה ולאופי האירוע. "השקט הארגוני מובן מאוד, כי ברוסיה וגם בישראל לא חסרים פורעים וונדליסטים. אבל חשיבות האירוע עצומה, וההכרת התודה לכל המעורבים – אין-סופית," אמרה הסידז'אק.

הצבת האנדרטה בירושלים נושאת משמעות היסטורית ודיפלומטית עמוקה. הולודומור, המוכר כיום על ידי 31 מדינות כאקט של רצח עם (ג'נוסייד), היה למעשה רעב מלאכותי שנכפה על האוקראינים במכוון כחלק ממדיניות השלטון הסובייטי בהנהגת יוזף סטלין.

לפי התיעוד ההיסטורי, הרעב ההמוני לא היה תוצאה של תנאי מזג אוויר קשים או יבול דל, אלא תוצר ישיר של מדיניות מכוונת. בפועל, היבול של שנת 1932 היה מספיק למניעת רעב המוני, אולם "צעדים דכאניים להבטחת איסוף התבואה" הובילו למותם של מיליוני בני אדם. המונח "הולודומור" עצמו מורכב מהמילים האוקראיניות "רעב" ו"מוות המוני", וכיום מוכר כאחד מאירועי הג'נוסייד החמורים של המאה ה-20.

על פי הערכות דמוגרפיות שהתבססו על מחקר מעמיק של נתונים ומסמכים היסטוריים, מספר הקורבנות הכולל של הולודומור מגיע עד לשבעה מיליון בני אדם. זאת אף על פי שבמשך עשורים נאסר אפילו להזכיר את האירועים הללו בברית המועצות, והשלטונות הסובייטיים עשו כל שביכולתם להסתיר את היקף הטרגדיה.

מדיניות הקולקטיביזציה הכפויה של סטלין, שבמסגרתה הוחרמו אדמות חקלאיות פרטיות והפכו לרכוש המדינה, נחשבת לאחד הגורמים המרכזיים שהובילו לאסון. היסטוריונים רבים סבורים כי יוזף סטלין וממשלת ברית המועצות נושאים באחריות ישירה לרעב, אם כי קיימות בקרב חוקרים דעות שונות באשר למידת ההשפעה של פעולות הממשלה הסובייטית על היווצרות הרעב, ולמידת המודעות של סטלין וההנהגה למעשים שגרמו לו.

רק בשנת 2006 הכריזה הרדה העליונה (הפרלמנט) של אוקראינה על הולודומור כאקט של רצח עם כלפי העם האוקראיני. עם הזמן, הוא הוכר כרצח עם בידי שלושים מדינות נוספות וארגונים בינלאומיים שונים, בעוד שמדינות וארגונים אחרים הגדירו אותו כתוצאה של מדיניות המשטר הטוטליטרי של סטלין.

החל מאמצע שנות התשעים נפתחו בפני חוקרים מסמכים מסווגים מארכיונים אוקראיניים, ובשנים 2007–2008 נמצאו אף ספרי רישום אזרחיים משנות 1932 ו-1933, שלגביהם נטען בעבר כי "הושמדו". עבודה דומה מתבצעת גם בארכיונים של רפובליקות סובייטיות לשעבר נוספות שנפגעו מהרעב של 1932–1933. יחד עם זאת, בארכיונים רוסיים רבים טרם הוסר הסיווג ממסמכים רלוונטיים לתקופה הקשה הזו.

הקמת אנדרטת הזיכרון בירושלים מהווה עוד נדבך בתהליך ההכרה הבינלאומית בהולודומור כאחד מהפשעים ההיסטוריים החמורים נגד האנושות. העובדה שהאנדרטה מוצבת במיקום מרכזי בין שני סמלי השלטון והמשפט הישראליים – הכנסת ובית המשפט העליון – מעניקה לה משמעות סמלית נוספת ומבטאת את חשיבות הזיכרון וההכרה בסבל שהוטל על העם האוקראיני.

הצבת האנדרטה בירושלים היא בעלת חשיבות מיוחדת גם בהקשר של מאבקה של אוקראינה להכרה בינלאומית בהולודומור כג'נוסייד. ההכרה בהולודומור כמעשה רצח עם היא סוגיה שנויה במחלוקת מבחינה פוליטית ודיפלומטית, כאשר רוסיה מתנגדת בתוקף להגדרה זו. הקמת אנדרטה בירושלים, עיר בעלת חשיבות בינלאומית מבחינה היסטורית ודתית, מהווה צעד משמעותי במאמצים של אוקראינה להביא לידי הכרה רחבה יותר בטרגדיה הזו כרצח עם מכוון.

ההצהרה הרשמית של הדומה הרוסית מאפריל 2008 התייחסה לרעב "שנגרם מהקולקטיביזציה הכפויה" והודתה כי באזורים שונים בברית המועצות לשעבר, בהם הוולגה, האזור השחור-פורי המרכזי, הקווקז הצפוני, אורל, קרים, חלקים ממערב סיביר, קזחסטן, אוקראינה ובלארוס, מתו ברעב ובמחלות הקשורות בתת-תזונה כ-7 מיליון בני אדם בשנים 1932–1933. ההצהרה הרוסית ציינה את "הצעדים הדכאניים להבטחת איסוף התבואה" כגורם שהחמיר את המצב, אך התחמקה מלהגדיר את האירועים באוקראינה כג'נוסייד.

האנדרטה בירושלים מצטרפת לשורה של אנדרטאות הזיכרון ברחבי העולם המוקדשות לקורבנות הולודומור. אנדרטאות אלה פזורות במדינות רבות, כולל ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות שונות באירופה. האנדרטה הראשונה בעולם לזכר הולודומור, שנוצרה גם היא בידי האמנית ליודמילה טמרטיי, הפכה למודל לאתרי הנצחה נוספים ברחבי העולם.

חשיבות ההנצחה של הולודומור היא לא רק בהקשר ההיסטורי, אלא גם כתזכורת לסכנות הטמונות במשטרים טוטליטריים ובמניפולציות פוליטיות של משאבים חיוניים כמו מזון. הכרה בעוול ההיסטורי והנצחתו מהווים צעד חשוב בהבטחה שאירועים דומים לא יישנו.

בעוד שפרטי הטקס הרשמי עדיין מתגבשים, האנדרטה בגן הוורדים בירושלים עומדת כבר עתה כעדות אילמת אך רבת עוצמה לאחת התקופות האפלות בהיסטוריה המודרנית. האנדרטה צפויה למשוך אליה מבקרים רבים, ישראלים ותיירים כאחד, ולשמש כמוקד חינוכי להכרת האירועים הטרגיים של הולודומור ומשמעותם.

הקמת האנדרטה בישראל נושאת משמעות מיוחדת גם לאור ההיסטוריה היהודית והרגישות הישראלית לנושא הג'נוסייד. כמדינה שקמה בעקבות השואה, להכרה הישראלית באסונות היסטוריים אחרים יש משקל מוסרי וערכי רב, והיא מהווה חלק ממחויבותה של ישראל לזיכרון השואה והג'נוסיידים האחרים שהתרחשו במהלך המאה ה-20.

עם השלמת הפרטים הארגוניים האחרונים והבהרת מועד הפתיחה הרשמי, תצטרף אנדרטת הזיכרון בירושלים לרשימת האתרים החשובים בעולם המנציחים אחד האירועים הטרגיים והמרכזיים בהיסטוריה של המאה ה-20. היא תשמש עדות אילמת לסבל האנושי ותזכורת לחשיבות המאבק נגד משטרים דכאניים ופשעים נגד האנושות.

מן הראוי לציין כי אנדרטת הזיכרון להולודומור האוקראיני הוקמה ונחנכה בירושלים, בין היתר, בזכות תמיכתן האדיבה של עיריית ירושלים ורשויות מקומיות נוספות, ולפיכך מערכת "מעקב" שיגרה מטעמכם מכתב תודה והוקרה לעיריית ירושלים על תרומתה הנכבדה למיזם זיכרון חשוב זה.

צילום: לודמילה קרבל, מתוך פייסבוק, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט אנדרטת הולודומור בירושלים: זיכרון לגנוסייד אוקראיני   הופיע לראשונה ב-מעקב.

בר מצוות, ירושלים.

כתבה של דים אמור

בתאריך 18.10.2022 דים אמור תיעד את בר מצווה בירושלים.

קרא את הכתבה – לחץ כאן.

צילום: דים אמור.

הפוסט בר מצוות בכותל, תהלוכת בר מצווה בדרך לכותל המערבי | דים אמור הופיע לראשונה ב-מעקב.

גלריית תמונות של דים אמור, ירושלים עתיקה 2022:

הכותל / שער יפו / שער האשפות /  שוק / ירושלים העתיקה – Jerusalem.

תמונות: ישראל, סוג הצילום: רחוב.

צילום: דים אמור

זכויות שמרות: דים אמור  Ⓒ דים אמור Dim Amor Ⓒ

שימוש בתמונות אך ורק באישור: ‫info.dimamor@gmail.com‬ ( או פניה דיגיטלית – לחץ כאן )

התמונות מכילות קוד אישי לזיהוי וחיפוש ( הפרת זכויות יוצרים ).

זכויות שמרות למר דים אמור Ⓒ דים אמור

הפוסט גלריית תמונות של דים אמור, ירושלים 18.10.2022 Ⓒ דים אמור Dim Amor Ⓒ הופיע לראשונה ב-מעקב.