בפרק זמן קצר של 24 עד 36 שעות, בין התאריכים 19 ל-20 בנובמבר 2025, נרשמה סדרה מדאיגה של אירועים אנטישמיים ואנטי-ישראליים ברחבי העולם המערבי, ממשפט טרור בבריטניה ועד החלטות שיפוטיות שמטרידות קהילות יהודיות באוסטרליה. המכנה המשותף: תחושה גוברת של חוסר ביטחון בקרב יהודים במדינות דמוקרטיות, על רקע עוינות הולכת וגוברת כלפי ישראל והיהדות.

בבריטניה ממשיך השבוע להתנהל משפט שמעורר חרדה בקהילה היהודית. בבית המשפט מתברר עניינו של וליד סעאדאווי, בן 38, הנאשם בתכנון מתקפת ירי שמטרתה הייתה, לפי התביעה, "להרוג כמה שיותר יהודים" באזור צפון מערב אנגליה. הפרסום על הדיון, שהופיע ב-19 בנובמבר בערוץ ITV גרנדה, מצביע על כוונה לגרום "נזק בלתי נתפס" בקהילה היהודית. הנאשם טוען מצדו שהעמיד פנים כדי לסכל את המזימה ולהעביר ראיות למשטרה, אך עצם הדיון מחדש את הזיכרון הטראומטי של פיגועים אנטישמיים קודמים באי.

במקביל, העיתון הבריטי "טלגרף" דיווח על אירוע שעורר מחלוקת מחוץ לאוקספורד יוניון. שני מפגינים פרו פלסטינים נאשמו על ידי ארגון Campaign Against Antisemitism בכך שחיקו את מותם של ישראלים במתקפות. הארגון תיאר את התמונות כמזעזעות, והאירוע הוצג כחלק מאווירה מתוחה סביב ישראל והיהודים בקמפוסים האקדמיים בבריטניה. להשלמת התמונה, מוסדות בריאות כמו בית החולים כריסטי פרסמו שוב הודעות תמיכה בקהילה היהודית בהקשר להתקפה על בית כנסת במנצ'סטר ביום כיפור, אירוע קודם שהופץ מחדש על רקע גלי האנטישמיות הנוכחיים והצורך בתמיכה בקהילה.

מעבר לאוקיינוס, בארצות הברית, המתחים מתגברים אף הם. לפי הדיווח בבלוג החי של "טיימס אוף ישראל" מ-19 בנובמבר, קבוצות אנטי-ציוניות הודיעו על הפגנה מתוכננת מול בית הכנסת Park East במנהטן, אזור בעל אוכלוסייה יהודית גדולה. הפגנות מול בתי כנסת נחשבות נדירות יחסית, אך על פי הדיווח הן נושאות אופי לוחמני במיוחד, עד כדי כך שפעילים יהודים ימניים קראו לארגן הפגנת נגד במקום.

באולמות הקונגרס האמריקאי, פרצה סערה פוליטית סביב הצעת החלטה שמספרה H.Res.876, המגדירה את מדיניות ישראל כ"גנוסייד של העם הפלסטיני בעזה". ארגון הנשים הציוניות Hadassah פרסם ב-19 בנובמבר הודעה חריפה נגד ההצעה, וכינה אותה "מוטה ומטעה באופן בוטה". הארגון הזהיר כי ההחלטה מזינה נרטיב שקרי בתקופה של "הסלמה מתמשכת באנטישמיות ובאלימות נגד יהודים". לצד הדיון הפוליטי, הקמפיין האמריקאי למען זכויות פלסטין פרסם לוח הפגנות ל-20 בנובמבר, הכולל שורה של אירועים בקליפורניה תחת סיסמאות כמו "Stop the Gaza Genocide", נרטיב המציג את ישראל כמדינת רצח עם. גם בארגון CodePink מופיעות פעילויות עד 20 בנובמבר תחת ניסוח על "הגנוסייד האמריקאי-ישראלי בעזה", ניסוח המגדיר את ישראל, ולעיתים מחבר זאת ליהודים, כצד מבצע רצח עם.

במקביל לאירועי המחאה, התקיים בוושינגטון דיון בסנאט על מינויו של רב יהודה קפלון כשליח המיוחד למעקב ומאבק באנטישמיות. הוויכוח עצמו, שבו חלק מארגונים יהודים מתנגדים למינוי ואחרים תומכים, עוסק בדרך המאבק באנטישמיות, אך מדגיש ברקע שהממשל האמריקאי מתייחס רשמית להסלמה באנטישמיות במדינה. ארגונים כמו World Jewish Congress פרסמו ב-19 בנובמבר פוסטים ברשתות החברתיות המדווחים על "מספר מטריד של אירועים אנטישמיים" בימים האחרונים, ומבקשים מתומכים לשתף ולהתריע. הפוסטים מסכמים דפוס של עלבונות, גרפיטי, תקיפות פיזיות ואיומים.

בקנדה, הדיווחים אינם מעודדים יותר. העיתון "ג'רוזלם פוסט" מדווח כי רשות המס הקנדית שללה את מעמד העמותה של Herut Canada, ארגון יהודי-ציוני, לאחר ביקורת. מדובר כבר בעמותה יהודית שלישית בקנדה שמעמדה כעמותת צדקה נשלל בתוך שנתיים. הדבר מתרחש על רקע שיאים חדשים באנטישמיות בקנדה, ומעורר דאגה בקרב חלק מהקהילה היהודית הרואה בכך אקלים ציבורי פחות ידידותי ליהודים ולפעילות פרו ישראלית. במקביל, המוזיאון הקנדי לזכויות אדם קיים ב-19 בנובמבר אירוע בשם "Hate goes viral" על שנאה ואי-סובלנות ברשת, כולל אנטישמיות, המצביע על כך שגם מוסדות רשמיים מזהים גידול במקרי שנאה נגד יהודים ברשתות החברתיות. פוסט אינסטגרם שזכה להדהוד נרחב ציין כי כ-450 איש בעלי קשרים לחמאס קשורים לקנדה, בהקשר דיון ציבורי על ביטחון לאומי.

באוסטרליה, ההחלטה השיפוטית שהתקבלה השבוע מעוררת זעזוע בקהילה היהודית. העיתון Australian Jewish News דיווח ב-20 בנובמבר על החלטה להעניק שחרור בערבות לחשוד בהצתת בית הכנסת Adass Israel במלבורן, אירוע אנטישמי חמור שהתרחש קודם לכן. לפי הדיווח, החלטת הערבות "משאירה את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית חשופה", והקהילה מרגישה מפוחדת ומתוסכלת. כתב עת יהודי אוסטרלי פרסם ב-20 בנובמבר ניתוח חדש של נתוני Crossroads25, המתאר "גל של אנטישמיות ביתית" באוסטרליה, לרבות תיעוד של בית כנסת שרוף. הניתוח קושר בין העוינות כלפי יהודים לבין הדיון על ישראל והמלחמה בעזה, וטוען שחלק מהשנאה כלפי ישראל זולג לאנטישמיות גלויה.

באירופה, ההפגנות והמחאות נגד ישראל ממשיכות בעוצמה. במדינות אירופה שונות מתקיימים אירועי מחאה נגד מדיניות ישראל בעזה, חלקם מוצגים על ידי גופים פלסטיניים כמאבק ב"גנוסייד בעזה". סוכנות WAFA דיווחה על הפגנות גדולות הכוללות קריאות ל"אחריות פלילית על פשעי ישראל" והאשמות של "השמדת העם הפלסטיני". בהולנד, הארגון The Rights Forum פרסם לוח אירועים הכולל ישיבות מחאה שבועיות למען עזה בערים שונות ב-19 בנובמבר ופעילות מחאה של עובדי מדינה בהאג ב-20 בנובמבר, בהקשר ביקורתי מאוד כלפי ישראל.

כתגובה לגל השנאה, מתקיימים גם אירועים אקדמיים וחינוכיים. בגרמניה, המכללה הגבוהה ללימודים יהודיים בהיידלברג קיימה בין 16 ל-19 בנובמבר סמינר על "אנטישמיות הקשורה לישראל, הסכסוך במזרח התיכון והחינוך", וכן תערוכה תחת הכותרת "תראה את פניך נגד אנטישמיות" שנפתחה ב-20 בנובמבר. האירועים הם תגובה אקדמית-חינוכית לעלייה באנטישמיות, אך מעידים שגם ביבשת עצמה יש מודעות חריפה לגל הנוכחי.

במזרח התיכון, צפון אפריקה ושאר אזורים, בדקות האחרונות של 19 עד 20 בנובמבר לא נמצאו דיווחים גדולים חדשים על התקפות פיזיות נוספות נגד יהודים במדינות כמו טורקיה, מצרים, ירדן או לבנון. עם זאת, כלי תקשורת פלסטיניים וערביים ממשיכים לפרסם ידיעות המגדירות את פעולות ישראל בעזה ובלבנון כ"פשעים" ו"גנוסייד", ולעיתים משלבות ניסוחים על "פשעי הציונות", שיח אנטי ישראלי חריף מאוד שלעתים חופף לשיח אנטישמי, במיוחד כאשר מדברים על "הציונים והיהודים" כמקשה אחת. ארגונים בינלאומיים, כמו בית הדין הפלילי הבינלאומי, ממשיכים בהליכים נגד בכירים ישראלים, מה שמוביל גם לקמפיינים ציבוריים נגד ישראל שבהם משתמשים בביטויים כמו "מדינת אפרטהייד" ו"מדינת פושעי מלחמה".

מלבד האירועים המפורטים, יש עלייה מתמשכת בתוכן אנטי-ישראלי ואנטישמי ברשתות החברתיות, פוסטים, בלוגים וסרטוני וידאו שקשה מאוד למפות במדויק. ארגונים יהודיים בינלאומיים, בהם World Jewish Congress ו-Combat Antisemitism Movement, מדווחים על עליות נוספות בדיווחים על התקפות, קריאות לרצח, גרפיטי, חרמות ואיומים נגד יהודים וישראלים, ומעלים קמפיינים חינוכיים ותיעודיים בתגובה.

הוויכוח הציבורי סביב האירועים האלה נוגע גם לערכי חופש הביטוי וגבולותיו. חלק מהתוכן האנטי-ישראלי מתויג על ידי פעילים כ"ביקורת פוליטית לגיטימית", בעוד ארגונים יהודיים רואים בחלק ניכר ממנו דמוניזציה של ישראל והכללת יהודים, שמגלשת לאנטישמיות. מאמרים כמו "The demonisation of Israel" בספקטרום האוסטרלי מתארים את המעבר מביקורת למדיניות שנאה וד -לגיטימציה של עצם קיום ישראל.

התמונה המצטברת מ-24 עד 36 השעות האחרונות היא של אקלים עוין הולך ומתעצם כלפי יהודים וישראל במדינות דמוקרטיות ברחבי העולם. ממשפט טרור בבריטניה דרך הפגנות מול בתי כנסת בארצות הברית, ועד החלטות שיפוטיות באוסטרליה שמשאירות קהילות בפחד, הדפוס חוזר על עצמו: תחושת חוסר ביטחון בקרב יהודים, לצד התעצמות של שיח אנטי ישראלי שחלקו זולג לאנטישמיות גלויה. הקהילות היהודיות במערב, שנהנו עשרות שנים מביטחון יחסי, מוצאות את עצמן מתמודדות עם מציאות חדשה ומטרידה.

צילומים ותיעוד חזותי מאתרי החדשות הבינלאומיים הבאים מופיעים בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים:

timesofisrael, ITV, Telegraph, USCpr, CombatAntisemitism, RightsForum, hfjs.eu, globalnation.inquirer.net, Spectator

הפוסט גל אנטישמיות עולמי: 36 שעות של איומים, הפגנות ופחד בקהילות יהודיות הופיע לראשונה ב-מעקב.

איך לאבא אשר תמך בנאצים ואנטישמים יכול להיות בן אשר "אוהב" יהודים?

למעשה, אביו של דונלד טראמפ, פרד טראמפ, נודע בשנאתו כלפי יהודים ושחורים, ודעותיו היו מקבילות לאלה של אדולף היטלר. בעסק המשפחתי לא עבדו יהודים ושחורים. יתר על כן, פרד טראמפ היה חבר פעיל בתנועה הגזענית "קו קלוקס קלאן", תנועה שנחשבת לנאציסטית במובהק.

רבים סבורים כי דונלד טראמפ מזדהה עם יהודים ושחורים, אך השאלה המהותית היא האם התפוח באמת נפל רחוק מהעץ או שמא קרוב? סביר להניח, כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ. לפני מספר שנים, טראמפ תועד כשהוא משמיע הערות גזעניות כלפי ברק אובמה, ואף טען כי אדם שחור אינו ראוי להיות נשיאה של ארצות הברית.

מורשת משפחתית ותחילת הקריירה העסקית

רקע המשפחתי של דונלד טראמפ הוא נושא שנחקר לעומק בתקשורת האמריקאית. פרד טראמפ, אביו של דונלד, הקים אימפריית נדל"ן בניו יורק בשנות ה-40 וה-50. חברת E. Trump & Son התמקדה בבניית דיור בשכונות בקווינס וברוקלין. פרקטיקות העסקה ומדיניות השכרת דירות של החברה עמדו במוקד ביקורת והאשמות על אפליה.

בשנת 1973, משרד המשפטים האמריקאי הגיש תביעה נגד חברת טראמפ בטענה להפליית אפרו-אמריקאים בהשכרת דירות. התביעה, שהוגשה לפי חוק הדיור ההוגן, טענה כי החברה סירבה להשכיר דירות לשחורים והפלתה בתנאי השכירות על בסיס גזע. לבסוף הגיעו הצדדים להסכם פשרה, ללא הודאה באשמה מצד חברת טראמפ, שכלל התחייבות לשינוי מדיניות ההשכרה.

ההאשמות בדבר קשרים לארגונים גזעניים מבוססות על דיווחים שונים בתקשורת. בשנת 1927, דווח בעיתון "ניו יורק טיימס" על מעצר של אדם בשם פרד טראמפ בעקבות עימותים באירוע של הקו קלוקס קלאן בקווינס. עם זאת, לא הוכח באופן חד-משמעי כי מדובר באביו של דונלד טראמפ או באיזו מידה היה מעורב בארגון עצמו.

המורשת המשפחתית של דונלד טראמפ כוללת גם את סבו, פרידריך טראמפ, שהיגר מגרמניה לארה"ב בסוף המאה ה-19. בספרו "ארט אוף דה דיל", טראמפ הדגיש את גאוותו במורשת המשפחתית הגרמנית, אך נמנע מלהתייחס לטענות על אפליה גזעית מצד אביו. בהמשך הדברים נשוב ונידרש לסוגיה זו ביתר הרחבה ונעמיק בפרטי העניין.

גם במאה ה-21 המשיכה להתקיים הגזענות כלפי האוכלוסייה האפרו-אמריקאית

נשיא שחור? בעיני תומכי התנועה הגזענית "בירתר" (תנועה שתומכיה סבורים כי אובמה נולד מחוץ לארה"ב ולכן לא היה זכאי לכהן כנשיא), זה בלתי מתקבל על הדעת. דונלד טראמפ היה במשך זמן רב תומך נלהב של תיאוריית הקונספירציה הזו: אובמה לא נולד בארה"ב, אלא בקניה, והוא מוסלמי.

המעורבות של טראמפ בתנועת ה"בירתר" החלה בשנת 2011, כשהחל להעלות בפומבי ספקות לגבי מקום הולדתו של ברק אובמה. בראיון לרשת ABC באותה שנה, טראמפ שאל: "מדוע הוא לא מראה לנו את תעודת הלידה שלו?" שאלה זו סימנה את תחילת המעורבות הפומבית שלו בנושא, שנמשכה שנים.

באוגוסט 2012, בשיא המרוץ לנשיאות בין אובמה למיט רומני, טראמפ כתב בחשבון הטוויטר שלו: "מקור אמין ביותר התקשר למשרדי ודיווח שתעודת הלידה של ברק אובמה היא זיוף". הוא המשיך להפיץ את הטענה גם לאחר שהבית הלבן פרסם את תעודת הלידה המקורית של אובמה.

רבים ראו במסע זה ניסיון לערער את הלגיטימיות של הנשיא השחור הראשון בארה"ב. ההתמקדות בשאלת מקום הלידה של אובמה נתפסה כמסווה לגזענות, במיוחד לאור העובדה שלא הועלו שאלות דומות לגבי נשיאים לבנים קודמים.

בספטמבר 2016, בעיצומו של המרוץ לנשיאות, טראמפ שינה באופן פתאומי את עמדתו והכריז: "הנשיא אובמה נולד בארצות הברית. נקודה". הוא לא התנצל על טענותיו הקודמות, ואף ניסה להאשים את הילרי קלינטון בהתחלת השמועות.

התבטאויות על מהגרים, מוסלמים וקבוצות אתניות

מערכת הבחירות לנשיאות בשנת 2016 התאפיינה בשורה של התבטאויות שנויות במחלוקת מצד טראמפ כלפי קבוצות מיעוט שונות. ביוני 2015, בנאום הכרזת מועמדותו, התייחס למהגרים ממקסיקו באופן הבא: "מקסיקו שולחת אלינו לא את הטובים שבה, אלא אנשים עם בעיות חמורות. הם מביאים איתם סמים, גורמים לעלייה בפשיעה, הם אנסים. אם כי אני מניח שחלק מהמקסיקנים הם אנשים טובים".

התבטאות זו עוררה סערה ציבורית ואף הובילה חברות רבות לנתק את קשריהן העסקיים עם טראמפ. אולם במקום להתנצל, הוא המשיך לקדם את הרעיון של בניית חומה בגבול עם מקסיקו, שהפך לסמל מרכזי בקמפיין שלו.

גם כלפי מוסלמים השמיע טראמפ התבטאויות חריפות. בדצמבר 2015, פרסם הצהרה הקוראת "לסגירה מוחלטת של כניסת מוסלמים לארה"ב עד שנציגי המדינה יבינו מה לעזאזל קורה". זמן קצר לאחר מכן, במרץ 2016, אמר בראיון לרשת CNN: "אני חושב שהאסלאם שונא אותנו".

בהתייחסו לפיגועי 11 בספטמבר 2001, טען טראמפ בשנת 2015: "סיפרו לי שחלקים גדולים מהקהילה הערבית בניו ג'רזי חגגו כשקרסו מגדלי התאומים". טענה זו הופרכה מאוחר יותר על ידי גורמי אכיפת החוק והתקשורת.

סערה ציבורית עוררה גם תגובתו לנאום שנשא חיזר חאן, אביו של חייל מוסלמי אמריקני שנהרג בקרבות בעיראק. חאן, עורך דין ממוצא פקיסטני, מתח ביקורת קשה על מדיניות ההגירה של טראמפ בכנס המפלגה הדמוקרטית, כשלצדו עמדה אשתו גזאלה בשתיקה. טראמפ הגיב: "צריך היה לראות את אשתו! היא לא אמרה מילה. אולי, בתור מוסלמית, בכלל לא מותר לה לדבר!".

מינוייו של טראמפ מעידים על אנטישמיות (בין אם באופן גלוי ובין אם בדרך מוסווית)

לאורך שנות כהונתו כנשיא, ולאחר הבחירות בשנת 2024, ביצע טראמפ מינויים שעוררו מחלוקת ציבורית על רקע שאלות של גזענות ואנטישמיות.

אחד המינויים הראשונים והשנויים במחלוקת היה זה של סטיב באנון לתפקיד האסטרטג הראשי בבית הלבן. באנון, קצין לשעבר בצי האמריקאי, ניהל לפני כן את האתר Breitbart News, שהוא עצמו הגדיר כ"פלטפורמה לאלטרנטיבה הימנית" – קבוצה שמבקרים רבים קושרים לתנועות לאומניות לבנות. המינוי נתפס בעיני מבקרי טראמפ כסימן לנכונותו לתת לגיטימציה לדעות קיצוניות.

לקראת תום כהונתו הראשונה, ביצע טראמפ מספר מינויים שנויים במחלוקת, וסדרת מינויים נוספת לאחר ניצחונו בבחירות 2024. בין המינויים שעוררו ביקורת היה זה של במאי הקולנוע מל גיבסון לתפקיד "שליח מיוחד" להוליווד. גיבסון ידוע בהתבטאויות אנטישמיות בעברו, כולל טענה כי "היהודים אחראים לכל המלחמות בעולם" – אמירה שהשמיע בעת שנעצר בשנת 2006 בשל נהיגה בשכרות.

באירוע שעורר סערה בדצמבר 2022, אירח טראמפ במאר-א-לאגו, ביתו בפלורידה, את הראפר ye (קניה ווסט לשעבר) וניק פואנטס, מכחיש שואה מוצהר. ארוחת הערב התקיימה זמן קצר לאחר שווסט איבד חוזים רבים בשל התבטאויות אנטישמיות, כולל דברי שבח לאדולף היטלר. בשיחה עם עיתונאים לאחר האירוע, תיאר טראמפ את ווסט כ"באמת בחור טוב" עם "לב טוב", וטען כי לא ידע על נוכחותו של פואנטס.

בדצמבר 2024, לאחר זכייתו בבחירות, הודיע טראמפ על מינויו של חבר הקונגרס לשעבר מאט גץ לתפקיד התובע הכללי. גץ ידוע בהתנגדותו לחקיקה שמטרתה להיאבק באנטישמיות, ובעברו התבטא באופן שנתפס כאנטישמי, לרבות חזרה על הטענה השקרית כי "היהודים הרגו את ישו". ארגון הליגה נגד השמצה (ADL) תקף את המינוי והזכיר כי גץ אף הזמין את מכחיש השואה צ'רלס קרלייל ג'ונסון לנאום מצב האומה בשנת 2018.

בינואר 2025, הזמנתו של האימאם חושאם אל-חוסייני להשתתף בטקס ההשבעה הנשיאותית עוררה ביקורת נוספת. אל-חוסייני, נציג הקהילה העיראקית בעיר דירבורן במישיגן, ידוע בהתבטאויות אנטי-ישראליות. בעבר טען כי חיזבאללה אינה ארגון טרור, והשתתף בעצרת תמיכה בארגון בדירבורן, שם עלה לבמה עם תמונה של נסראללה.

אין להתעלם מדמותו של אילון מאסק, איש אשר ניכרת בו חיבה יתרה לאידיאולוגיה הנאצית (החל מקשריו עם חוגים ניאו-נאציים וכלה בהתנהלותו הבלתי-הוגנת במשחקי מחשב). אילון מאסק הינו אישיות מסוכנת ומעוררת רחמים.

מחוות היד המעוררת תהייה – סמל נאצי לכל דבר ועניין, ללא כל ספק "התלהבות יתר בלתי מרוסנת שאין לפרשה כפי שהנכם סבורים" – שביצע מאסק עוררה הדים רבים בראשית שנת אלפיים עשרים וחמש, אך במקרה זה זכה יזם הטכנולוגיה ומקורבו של טראמפ ליהנות מחזקת החפות. כזהו המעגל הקרוב לטראמפ בשנת אלפיים עשרים וחמש.

העמדות כלפי ישראל ויהודים

על רקע הטענות על אנטישמיות, חשוב לבחון גם את עמדותיו של טראמפ כלפי ישראל ואת יחסיו עם הקהילה היהודית בארה"ב.

טראמפ הציג את עצמו כ"הנשיא הפרו-ישראלי ביותר בהיסטוריה". בין המהלכים המשמעותיים שקידם: הכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת שגרירות ארה"ב אליה, הכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, וגיבוש "תוכנית המאה" לשלום במזרח התיכון – תוכנית שנתפסה כמועדפת על ישראל.

בנוסף, הוביל לחתימת "הסכמי אברהם" – הסכמי נורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו. מהלכים אלו זיכו אותו בתמיכה משמעותית מצד ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו.

עם זאת, יחסיו עם הקהילה היהודית האמריקאית היו מורכבים יותר. בעוד שקיבל תמיכה מקבוצות אורתודוקסיות וימניות, רוב יהודי ארה"ב, הנוטים לכיוון הליברלי, הצביעו נגדו בבחירות 2016 ו-2020.

במספר הזדמנויות, התבטא טראמפ באופן שעורר מחלוקת בקרב הקהילה היהודית. באוגוסט 2019, בהתייחסו ליהודים אמריקאים שמצביעים לדמוקרטים, אמר: "אני חושב שכל יהודי שמצביע לדמוקרטים מביע חוסר ידע או חוסר נאמנות גדול". הטענה על "חוסר נאמנות" הדהדה טרופ אנטישמי ישן על "נאמנות כפולה" של יהודים.

במפגש עם תורמים יהודים באפריל 2019, התייחס טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כ"ראש הממשלה שלכם", אמירה שנתפסה כמרמזת שיהודים אמריקאים נאמנים יותר לישראל מאשר לארה"ב.

מורכבות היחסים עם הקהילה היהודית באה לידי ביטוי גם בתגובתו לאירועי אוקטובר 2018, כאשר מפגע אנטישמי רצח 11 אנשים בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג – הפיגוע האנטישמי הקטלני ביותר בהיסטוריה האמריקאית. טראמפ גינה את האירוע, אך זכה לביקורת מחלק מחברי הקהילה המקומית כשביקר במקום.

גזענות פרד טראמפ לאורך השנים

לפי כתבה שראתה אור בכתב העת "ניו יורק טיימס" ב-1 ביוני 1927, אדם הנושא את שמו ומענו של אביו של דונלד טראמפ הובא לדין בעקבות תקרית בה חברי ארגון הקו קלוקס קלאן תקפו שוטרים בעצרת שנערכה ביום הזיכרון בשכונת ג'מייקה במחוז קווינס.

בכתבה המתפרסמת ב"ניו יורק טיימס", מצוין כי פרד טראמפ, המתגורר בכתובת 175-24 רחוב דבונשייר, היה בין שבעה אנשים שנעצרו בעצרת בגין תקיפת שוטרים במהלך המצעד. עם זאת, תיקו נסגר במהלך ההליכים המשפטיים.

בעקבות המעצרים, הפיץ ארגון הקלאן עלונים ברחבי מחוז קווינס, ובהם מחו נגד משטרת ניו יורק תחת הכותרת: "אמריקאים מוכים בידי שוטרי ניו יורק הקתולים!"

העלונים גינו את מה שכינו "הפרוטסטנטים האמריקאים החולים בשחפת", אשר נפגעו והוכו במוטות בעת שניסו לעמוד על זכויותיהם בארצם.

בשנת 1973, הגיש משרד המשפטים תביעה נגד פרד טראמפ ודונלד טראמפ בגין סירובם להשכיר דירות לאפרו-אמריקאים בנכסים שהיו תחת ניהולם, בתפקידם כמנכ"ל וכנשיא חברת "טראמפ מנג'מנט", בהתאמה.

חקירה מאוחרת יותר מטעם ה"ניו יורק טיימס" חשפה "היסטוריה ארוכה של אפליה גזעית" בנכסי החברה המשפחתית של טראמפ. זמן רב קודם לכן, הזמר העממי וודי גאתרי יצא בגינוי נגד פרד טראמפ באמצעות שיריו, ואף הקדיש שיר לנושא אפליית האפרו-אמריקאים בנכס בקוני איילנד שבו התגורר גאתרי עצמו.

באשר לנוכחותו של פרד טראמפ במצעד הקלאן ביום הזיכרון, מדובר בעובדה היסטורית, ובשנת 1927, כאשר טראמפ היה מיליונר, הוא נמנע מלתבוע את ה"ניו יורק טיימס", שכן הכל ידעו כי הוא מצדד באידיאולוגיה הנאצית ולא היה בכך כל סוד, והוא גם לא ידע שדונלד יהיה נשיאה של ארה"ב במאה ה-21, ושבעידן המודרני להיות גזען זו בושה.

גזענים תומכי נאציזם מגרמניה: משפחת טראמפ

פרדר טראמפ נולד ב-11 באוקטובר 1905 במחוז הברונקס, בן למשפחת מהגרים גרמניים מממלכת בוואריה, פרידריך טראמפ ורעייתו אליזבת. הוריו דיברו בשפה הגרמנית. לצדו גדלו אחיו ג'ון ואחותו אליזבת.

בספטמבר 1908 העתיקה המשפחה את מושבה לניו יורק. מגיל 10 שימש כשליח בבית מסחר לבשר.

בין השנים 1918 ל-1923 רכש פרד השכלתו בבית הספר התיכון ריצ'מונד היל, בשכונה הנושאת שם זה במחוז קווינס. במהלך תקופת לימודיו עסק בשליחויות ומשלוחים. אמו עסקה בתחום הנדל"ן, בהמשך לעסקי אביו. פרד שאף להיות קבלן, והשתלם בשיעורי ערב במלאכת הנגרות ובפענוח שרטוטים. כמו כן, הרחיב דעתו באופן עצמאי בתחומי האינסטלציה, הבנייה והחשמל.

עם סיום לימודיו בינואר 1923, מצא פרד משרה מלאה, והתמחה בהובלת חומרי בניין לאתרי בנייה. בהמשך התקבל למשרת עוזר נגר והמשיך בלימודיו במכון פראט.

אמו של פרד הלוותה לו 800 דולר לצורך הקמת ביתו הראשון, אשר בנייתו הושלמה ב-1924. אליזבת טראמפ ניהלה את העסק תחת שמה שכן פרד טרם הגיע לגיל החוקי. חברת "E. Trump & Son" נוסדה ב-1925, והחלה פעילותה ב-1926. באותה שנה, הקים פרד 20 בתים בקווינס, מכר חלקם טרם השלמתם על מנת לממן את יתר הנכסים. החברה נרשמה באופן רשמי ב-1927.

בהמשך, הפך פרד לשותף בחברת הבנייה של אמו "E. Trump & Son".

בשלהי שנות ה-20, החל פרד לעסוק בבניית בתים חד-משפחתיים בקווינס, ניו יורק. באותה תקופה, נמנע מלבנות בתים עבור אנשים שחורים (כפי שהתגלה מאוחר יותר, הדבר נגד את עקרונותיו).

ב-1922 הצטרף פרד טראמפ לתנועת הניאו-נאצים של קו-קלוקס-קלן, אשר קראה לרצח יהודים ושחורים.

ב-1927, למעלה מאלף חברי קו-קלוקס-קלן צעדו במצעד בקווינס. פרד ושישה גברים נוספים נעצרו. פרד נעצר "באשמת סירוב להתפזר על פי הוראה". מאמרים רבים בעיתונות אשר הזכירו את האירוע ציינו את כתובת מגוריו של טראמפ (ג'מייקה, ניו יורק), אותה חלק עם אמו לפי מפקד האוכלוסין של 1930.

ב-1934, רכש פרד יחד עם שני שותפיו, באמצעות בית המשפט הפדרלי, חברה למתן שירותי הלוואות משכנתא. במהרה פשטה החברה את הרגל ופורקה בשל האשמות בהונאה. בהמשך, השיג פרד מידע על נכסים רבים שעמדו בפני רכישה, אותם רכש במחיר מופחת ומכר ברווח משמעותי. אסטרטגיית עסקים זו הפכה אותו לאחד היזמים המצליחים ביותר בניו יורק.

עד 1936 העסיק פרד 400 עובדים, כולם לבנים אך ממדינות מוצא שונות (לא העסיק שחורים או יהודים). הם הקימו יסודות לבתים במחירים שנעו בין 3000 ל-6250 דולר. מחירי הנכסים עמדו על 3,999.99 דולר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, העביר פרד את משפחתו לווירג'יניה. במהלך המלחמה ועד שנות ה-80, הכחיש פרד כי דיבר גרמנית וטען כי מוצאו שוודי. על פי עדות אחיינו, ג'ון וולטר, "היו לו שוכרי דירות יהודים רבים, ובאותם ימים להיות גרמני לא היה לטובתו". דונלד טראמפ, בספרו "אמנות העסקה" (1987), טוען כי פרד היה בנו של מהגר משוודיה ונולד בניו ג'רזי, אולם למעשה היה ממוצא גרמני הן מצד אמו והן מצד אביו, וכך גם דונלד טראמפ עצמו.

באשר לאמונתו הדתית, פרד היה לותרני.

קו קלוקס קלאן: אנטישמיות ורגשות גזעניים במדינה האמריקאית

הקו קלוקס קלאן (KKK) הוא אחד מהארגונים הידועים והמתועדים ביותר בהיסטוריה האמריקאית כארגון של שנאה וגזענות. עם התמקדות בעליונות הלבנים, הארגון דגל במאבק נגד זכויותיהם של מיעוטים אתניים ודתיים, ובמיוחד נגד אפרו-אמריקאים, יהודים, קתולים, מוסלמים ועמים אחרים. תנועה זו לא רק טיפחה גזענות על בסיס אתני, אלא גם כללה רכיבים אנטישמיים בולטים, שהתבטאו הן בשנאה כלפי יהודים והן בניהול פעולות נגד אוכלוסיות ממזרח אירופה.

הקו קלוקס קלאן – שורשיו והקשר לאנטישמיות
הקו קלוקס קלאן הוקם לראשונה ב-1865 בדרום ארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. הארגון יועד לשמר את עליונות הלבנים ולמנוע את זכויות האזרח וההצבעה עבור אפרו-אמריקאים. אולם, עם הזמן, שונתה תכלית הארגון, והוא החל לאמץ אידיאולוגיות גזעניות נוספות שהיו בעלות אופי אנטישמי, אנטי-קתולי ונגד מהגרים.

גלגולו השני של הארגון, בשנות ה-20 של המאה ה-20, היה קשור לתקופה של מתחים גזעיים ודתייים שהיו בארצות הברית. הסרט "הולדתה של אומה" (1915), שציין את עלייתו של הקו קלוקס קלאן בגרסתו החדשה, שיקף את השקפת עולמו של הארגון, שהיו בו גם רגשות אנטי-יהודיים. דימויים אנטישמיים היו נוכחים בקמפיינים של הקלאן, ובין היתר הם היו מתמקדים בהפצת שנאה כלפי היהודים ובעלי עסקים יהודיים. הארגון טען כי היהודים הם גורם מאיים על "הסדר האמריקאי" וראו בהם אחראים לרבים מהבעיות החברתיות והפוליטיות של התקופה.

פעולתו של הקלאן כנגד יהודים
במהלך התקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנות ה-30, הקו קלוקס קלאן תיאר את היהודים כ"גרועים" יותר מהאפרו-אמריקאים, בשל היותם זרם מהגרים שהגיע ממדינות עם דתות שונות ומסורות אחרות. הארגון ראה ביהודים לא רק קבוצת מיעוט גזעי, אלא גם כאויבי האמונה הנוצרית, וכך מצא את עצמו נלחם במאבק כפול – גם נגד מהגרים יהודים וגם נגד מה שנראה כ"אנרכיה דתית". היהודים, מצדם, היו מטרה לשנאה רבת-עוצמה.

בשנת 1920, התקיימה הפגנה רחבת היקף של חברי הקלאן בעיר ניו יורק, במהלכה הופצו כרזות אנטישמיות. הקריאה הייתה לתמוך בהפסקת ההגירה מזרח אירופאית ובכלל זה היהודים. המאבק הזה, שהתבטא גם בשנאה כלפי כל מי שאינו אמריקאי בנשמתו, יצר תחושות עוינות חמורות כלפי יהודים.

ב-1924, כאשר הארגון השפיע על מדיניות ההגירה של ארצות הברית, תומכיו ניסו לשכנע את הממשלה להטיל מגבלות חמורות יותר על ההגירה היהודית ממזרח אירופה. מאמצים אלה נתפסו גם כניסיון לנקות את המדינה מאוכלוסיות זרות, שממילא נחשבו בעיני חברי הקלאן למסוכנות לחברה האמריקאית.

הקשר עם האנטישמיות העולמית
למרות שהקו קלוקס קלאן פעל בתוך ארצות הברית, האנטישמיות שהפיץ היוותה חלק ממגמה עולמית רחבה יותר. המתח הגזעי והדתי בארצות הברית בשנות ה-20 הושפע באופן ישיר מהתפשטות האנטישמיות באירופה, ובעיקר מהתפשטות רעיונות אנטי-יהודיים שהפיצו משטרים טוטליטריים כמו זה של גרמניה הנאצית.

העיתונות האנטישמית שהופצה על ידי הקלאן כללה קריאות ליחס קשה כלפי היהודים. חברי הקלאן היו שותפים לתחושות אלו, והפצתו של "הפרוטוקול של זקני ציון" – מסמך אנטישמי שהמציא את הרעיון על קונספירציה יהודית עולמית – שימש להם דוגמה מובהקת להשפעה של השפעות חיצוניות של יהודים על עולם הפוליטיקה והחברה.

הקלאן והאלימות האנטישמית
הקו קלוקס קלאן לא הסתפק בהפצת שנאה ורגשות של פחד כלפי יהודים, אלא ביצע גם פעולות אלימות כלפיהם. לאורך השנים, היו מקרים בהם אנשי הקלאן תקפו יהודים פיזית, גם על רקע אידיאולוגי של "הגנה" על אמריקה מפני השפעות זרות. המעשים האלימים כלפי יהודים, יחד עם פעולות אחרות שנעשו נגד מיעוטים, היו חלק מהתוכנית הרחבה של הארגון לשלול את זכויותיהם של כל מי שנתפס כאחר.

בין השנים 1915 ל-1930, התקיימו מספר אירועים אלימים שבהם היו מעורבים חברי קלאן, ובין היתר היו מקרי לינץ' שהכו אנשים ממוצא יהודי, במיוחד במקרים שקשורים לפשעים שנעשו על ידי יהודים. היו גם מקרים שבהם חברי הקלאן השתמשו בהפחדה ובאלימות כדי לשמור על עמדותיהם נגד התפשטות השפעות זרות, כולל השפעות יהודיות.

המורשת האנטישמית של הקלאן
הקו קלוקס קלאן לא רק שעמד בראשותה של אלימות גזענית במדינה, אלא היה שותף למאבקים אנטישמיים שמהם נפגעו יהודים רבים לאורך ההיסטוריה. האנטישמיות שהייתה לא רק חלק מהשנאה כלפי מיעוטים, אלא גם היבט של שמירה על "טהרת הדם האמריקאי", המשיכה לעצב את תפקידי הארגון ועדיין נמשכה בדרכים מגוונות. גם כיום, במתכונת מצומצמת, הגזענות והאנטישמיות של הקלאן נשארות חלק מהמורשת המפוקפקת של הארגון.

צילומים: רשתות חברתיות, ויקיפדיה, REUTERS, Mike Segar, על פי סעיף 27א'

הפוסט מאב גזען תומך בנאצים לבן הנשיא: התפוח והעץ הופיע לראשונה ב-מעקב.

יהושע סובול, מחזאי ובמאי, קורא לישראל לנהוג בחוכמה ולהכיר במדינה הפלסטינית העתידה לקום, גם אם זו תקום ללא הסכמת ישראל. כפי שמדינות העולם הכירו בישראל שקמה בלי הסכמת הפלסטינים, כך גם הן צפויות להכיר במדינה הפלסטינית.

דים אמור || 05.05.2024

"ישראל תנהג בחוכמה אם תצטרף למהלך ואף תיזום ותוביל אותו, במקום לעמוד על רגליה האחוריות כמו חמור עיקש ולנסות למנוע את הבלתי נמנע", כותב סובול בפוסט.

סובול מדגיש כי הכרה פלסטינית אין פירושה פירוק ישראל מנשקה או פירוק זרועות הצבא והנשק שלה, בדיוק כשם שצרפת לא התפרקה מהנשק הגרעיני שלה למרות חברותה באיחוד האירופי.

"האימרה הרומית – Si vis pacem para bellum – הרוצה בשלום ייכון למלחמה – נכונה בימינו כמו שהיתה נכונה במאה החמישית לספירה", מצטט סובול את פובליוס פלאביוס ווגטיוס. אבל דומה שראוי להשלים את האימרה הזו באחותה שלא נופלת ממנה בחוכמתה: Si vis pacem para pacem – הרוצה בשלום ייכון לשלום.

יהושע סובול קורא לישראל לבסס את אסטרטגיית הבטחון שלה על שתי האימרות הללו גם יחד – "אם רוצים להבטיח את קיומה של מדינת ישראל".

ציטוט:

"מדינות העולם עומדות להכיר במדינה פלסטינית שתקום גם בלי הסכמת ישראל, כמו שהכירו בישראל שקמה בלי הסכמת הפלסטינים. לכן ישראל תנהג בחוכמה אם תצטרף למהלך ואף תיזום ותוביל אותו, במקום לעמוד על רגליה האחוריות כמו חמור עיקש ולנסות למנוע את הבלתי נמנע.

הכרה במדינה פלסטינית ועשיית שלום עימה אין פירושם פירוק ישראל מנשקה, וגם לא פירוק אף אחת מזרועות הצבא, ואף לא אחת ממערכות הנשק שלו.

גם צרפת לא התפרקה מהנשק הגרעיני שפיתחה למרות יוזמתה בהקמת השוק המשותף, וחברותה הפעילה באיחוד האירופי שצמח בעקבות השוק המשותף.

האימרה הרומית – ״הרוצה בשלום ייכון למלחמה״ – si vis pacem para bellum – נכונה בימינו כמו שהיתה נכונה במאה החמישית לספירה, כפי שניסח אותה פובליוס פלאביוס ווגטיוס, ההוגה הרומי בענייני צבא ובטחון.

אבל דומה שראוי להשלים את האימרה הזו באחותה שלא נופלת ממנה בחוכמתה: Si vis pacem para pacem – הרוצה בשלום ייכון לשלום. על שתי האימרות האלה ביחד יש לבסס את האסטרטגיה ואת תורת הבטחון של ישראל – אם רוצים להבטיח את קיימותה של מדינת ישראל.".

הפוסט יהושע סובול: מדינות העולם עומדות להכיר במדינה פלסטינית שתקום גם בלי הסכמת ישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.