הזירה התרבותית בישראל רושמת שיא חדש של מתח מפותל בין אמנות, אידאולוגיה ומציאות ביטחונית נפיצה. ב-11 במאי 2026, ביקר צוות "מעקב" באולם צוותא 2 בתל אביב, שם מועלה המחזה המוזיקלי החדש "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" מאת המחזאי והבמאי הוותיק יהושע סובול, ובתמיכת קרן רבינוביץ.

אין מדובר בעוד יצירה בימתית שגרתית, אלא בתיאטרון פוליטי נוקב, המבקש להנחית סטירה ישירה ומצלצלת לממשלת ישראל ולהעלות תכנים קשים אל הבמה ללא פילטרים, ללא ריכוך וללא צנזורה. המחזה, שנכתב מתוך תודעה פצועה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023, מעמיד במרכזו את הסוגיה הרגישה ביותר בחברה הישראלית: גורלם של החטופים המוחזקים בשבי ברצועת עזה.

היצירה מעוררת גלי הדף, ויכוחים אידאולוגיים עמוקים ופרובוקציות פוליטיות חריפות, הן בשל החצים המושחזים המופנים בה ישירות כלפי ראש הממשלה והקבינט, והן בשל היעדרם הבולט של קולות מרכזיים אחרים בקונצנזוס הלאומי, החל מלוחמי וחללי צה"ל, דרך נפגעי הטרור, ועד לייצוג הולם של חלקי העם השונים.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

מעמקי השבי: סיפורם של פליטי ה"נובה"

המחזה, אשר נפרש על פני 90 דקות דחוסות, עוסק בשני צעירים – שחקן וזמרת אהובים – שנחטפו ממסיבת המוזיקה "נובה" ברעים. השניים מוחזקים בתנאי שבי אכזריים ותחת חשיכה מוחלטת, ללא מים, ללא חשמל וללא אוכל. הם כלואים בנפרד, כאשר קיר בטון אטום חוצץ ביניהם.

מתוך מעמקי התופת, הייאוש והבידוד, מגלים השניים כי שניהם נותרו בחיים, ומוצאים דרך יצירתית וייחודית לתקשר מעבר לקיר המפריד: השחקן מחבר שירים ולוחש אותם אל הבטון, והזמרת קולטת את המילים, מלחינה אותן ומבצעת את השירים בחזרה אליו. התקשורת האמנותית הזו הופכת עבורם למקור כוח הישרדותי יחיד מול קולות הטראומה המהדהדים בראשם.

היצירה נולדה מתוך שבר אישי עמוק של סובול. בימים הראשונים שלאחר שבעה באוקטובר, מצא עצמו המחזאי מסוגל לכתוב שירים בלבד. כתיבתו הואצה בעקבות חטיפתם של חבריו הקרובים מקיבוץ ניר עוז – עודד ליפשיץ זכרו לברכה ורעייתו יוכבד. סובול העביר את הטקסטים למוזיקאית אילה אשרוב, שחיברה את הלחנים והעיבודים, ואילו סובול עצמו לקח על עצמו את מלאכת הבימוי.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

תצוגת משחק פנומנלית בלב האפלה

למרות קיומן של שתי דמויות, המחזה מתנהג במידה רבה כהצגת יחיד רחבת יקף, שבה החטוף הכלוא בחושך מתמודד עם השדים הפנימיים שלו ועם קולות מן העבר והדמיון. את התפקיד התובעני והמורכב הזה מוביל השחקן גבריאל קוסובסקי, המציג על הבמה משחק נהדר, מרשים ביותר ובעל עוצמה דרמטית נדירה.

קוסובסקי מפגין כישרון של שחקן ענק, כאשר הוא נדרש להחזיק על כתפיו טקסטים קשים ומורכבים במשך קרוב לשעתיים, ולדלג במהירות ובדיוק מוחלט בין דמויות רבות ושונות. ההופעה הכריזמטית שלו מונעת כל תחושה של מונטוניות, ומעמידה רף אמנותי גבוה ביותר.

לצידו מופיעה הזמרת חן דניאל, המלווה את המונולוגים בשירה מרגשת, נוקבת וחודרת לבבות, המעניקה ביטוי מוזיקלי למחנק הקיומי. את השניים מלווה על הבמה הגיטריסט איתי ויטמן, השוזר את צליליו בין הדיאלוגים לקיר.

הציטוטים הפרובוקטיביים שמסעירים את הרוחות

מדוע מעוררת ההצגה סערה כה גדולה? המחזה של סובול אינו מהסס להשתמש באמירות פוליטיות חריפות וישירות, המופנות כלפי הנהגת המדינה וראש הממשלה, ומציב על הבמה מונולוגים המעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה.

בשלב מסוים, באחת הסצנות הגדולות והמטלטלות בהצגה, נשמע חטוף השבוי בידי חמאס כשהוא משמיע לעצמו אמירות קשות ונוקבות:

" . . . את הפושע שהפקיר אותך וממשיך להפקיר אותך עד המוות. כל רגע. כל שנייה. קבור חיים בקבר הזה"

באחת הסצנות המרכזיות, משמיע מחבל חמאס אמירות קשות ומשפילות באוזני החטוף היהודי:

"אני מבין אותך. הממשלה שלכם היא בדיחה יהודית. מהשטעטל"

הביקורת על ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים והעדפת שיקולים זרים משתקפת גם בדרישה לשחרור המוני של מחבלים:

"אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם"

החצים הישירים והפרובוקטיביים ביותר כלפי ראש הממשלה מנוסחים בטקסט חריף וישיר:

"עוד שיעור חשוב לכל בת ובן אנוש: הדג, חביבי, מסריח מהראש"

גם דמותה של אם החטוף במחזה מייצרת פרובוקציה קלה עד חריפה כלפי השרים, תוך קריאה לפעולה המונית ואגרסיבית:

"להפסיק להיות נחמדים. לעלות על המשרדים של השרים שטירפדו את העסקאות. לעלות עליהם ברבבות. במאות אלפים. לשטוף אותם בצונאמי! להעיף אותם לכל הרוחות! לשים במקומם אנשים שסוף סוף יהיה אכפת מהבנות ומהבנים שלנו. לא רק מהתחת של עצם"

המוטיב המרכזי של המחזה, המזקק את עמדתו הבוטה של סובול כלפי הממסד, קובע נחרצות:

"התעללות בחסרי ישע זה שיא הרשע. והפקרת חסרי ישע זה פשע"

המפגש האנכרוניסטי: הדיאלוג עם שייקספיר

ברגעי הבידוד והטראומה, נפגש השחקן החטוף (בגילומו של קוסובסקי) בדמיונו עם המחזאי הלאומי של אנגליה, ויליאם שייקספיר. הדו-שיח ביניהם נע בין פילוסופיה קיומית לבין האשמה אקטואלית קשה:

שחקן חטוף: "אני תקוע כאן בחושך ימים ולילות, שבועות וחודשים, מנסה להשתלט על הפחדים שלי, רק מחכה שייכנס רוצח וישחט אותי כמו כבש, או יפוצץ לי את הראש במקור כדורים".

שייקספיר: "אמרתי לך, תדבר עם דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" (*).

שחקן חטוף: "בכל זאת שייקספיר, משהו. . . אל תעזוב אותי גם אתה בלי מילה"

שייקספיר: "אל תלחם ברגש; אל תשתיק אותו. להפך! זכור את הרגעים היפים ביותר בחייך. המרגשים ביותר. תן לרגש להציף אותך. תן לו להגיד את שלו. והמילים הנכונות יבואו מעצמם…"

אולם המשפט הטעון ביותר בפי דמותו של שייקספיר, המהווה את לב הפרובוקציה ההיסטורית, הוא:

"אף פעם לא הופקרתי על חבריי בני עמי, אף פעם לא הופקרתי ע"י מלכתי או מלכי למות בבדידות גמורה בידי אויב רצחני המבקש את נפשי: כשאני מסתכל עליך. . . נגמרות לי המילים"

(*) למעשה, המשפט: "אמרתי לך, תדבר עם פיודור דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" נושא אופי ציני, חד ולעיתים אף פרובוקטיבי. מדובר באמירה המשתמשת בשמו של הסופר הרוסי כמעין מטפורה לעיסוק בנפש האדם, בטירוף, באשמה, בייסורים ובצדדיה האפלים של התודעה האנושית.

הפרשנות האפשרית היא כי הדובר מבקש לרמוז שהמצב, האדם או מערכת המחשבות שעליהם נסובה השיחה כה קיצוניים, מעוותים או אפופי אפלה – עד שהם משתלבים באופן טבעי בעולמו הספרותי של דוסטויבסקי, אשר יצירותיו עסקו לא אחת בדמויות מיוסרות, אובססיביות, אלימות או מתפוררות נפשית.

בדברים קיים גם רובד ברור של לעג, ביטול ואף התרחקות רגשית: במקום להתמודד באופן ישיר עם הטענות או עם המציאות המתוארת, הדובר "מפנה" בציניות אל דוסטויבסקי, כאילו רק סופר הבקיא בנבכי הנפש הסדוקה והמעונה מסוגל להבין את אשר מתרחש.

בנוסף, ייתכן כי האמירה רומזת במיוחד ליצירה "החטא ועונשו", העוסקת בשאלות של אשמה, מוסר, ייסורי מצפון, טירוף פנימי והתפוררות נפשית. משום כך, המשפט עשוי להשתלב היטב בתוך הקשר תיאטרלי, פוליטי או פסיכולוגי טעון, שבו הגבול בין מציאות, אשמה ותודעה הולך ומיטשטש.

פולמוס נוקב: טיעוני הנגד וההגנה על המערכת

מול הקו החד-משמעי והפרובוקטיבי שמציג סובול על הבמה, מתעוררת ביקורת ציבורית ועובדתית נוקבת. מן הראוי לבחון את הטיעונים המאזנים, המציגים זווית שונה לחלוטין על האמירות הללו.

א. ההגנה על ראש הממשלה ומבנה הממשל המודרני

ההצגה מטילה את אשמת "ההפקרה" באופן ישיר ובלעדי על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם, בנימין נתניהו לא היה הגורם היחיד שכיהן בממשלה ובמערכות השלטון והביטחון, וקשה ומורכב לטעון כי רק הוא לבדו "הפקיר".

יתרה מכך, האמירה הבוטה המכנה את הממשלה "בדיחה יהודית מהשטעטל" מתעלמת מהקשר היסטורי רחב ומשמעותי. מערכת הממשל בישראל מתאפיינת במורכבות פוליטית רבה, ומורכבת מנציגי ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה כאחד. נבחרי ציבור רבים מציבים בראש מעייניהם אינטרסים פוליטיים ואישיים, על פני טובת האזרח. עדות מובהקת לכך ניתנה בהיעדר כמעט מוחלט של התנגדות מצד חברי הכנסת להעלאת שכרם, הממומנת מכיסו של משלם המסים, וזאת בשעה שרבים מעובדי המשק, ובהם קופאיות ברשתות השיווק ועובדי ניקיון במגדלי משרדים כדוגמת מרכז עזריאלי, נאלצים להסתפק בשכר זעום שאינו עולה על כ-4,600 שקלים בחודש.

תופעה זו אינה פוסחת על אף צד במפה הפוליטית; גם ממשלת בנט-לפיד העבירה, ככל הנראה, תקציבים ותמיכות אשר זלגו בפועל לרצועת עזה ולידי חמאס, וממשלתם אף נמנעה מלנקוט מהלך צבאי מכריע למיטוט הארגון. גם במישור הכלכלי, לא נרשמה פריצת דרך משמעותית במאבק ביוקר המחיה או בקידום רפורמות מבניות. אילו השכילה ישראל להעפיל לרמת רווחה ויציבות כלכלית בדומה למודל השווייצרי, ייתכן שהדבר היה מחולל תמורה עמוקה במפת ההצבעה בקלפי. למחנה השמאל והמרכז ניתנה בשעתו הזדמנות היסטורית לקדם רפורמות עומק, להתמודד נחרצות מול חמאס ולטפל במשבר יוקר המחיה, אך בפועל צעדים משמעותיים אלו לא הושלמו. בסופו של דבר, כל ממשלה בישראל היא ישות ארעית הפועלת מכוח המנדט של הבוחר. עם זאת, בראייה היסטורית רחבה, אין לשכוח את המשוואה הבסיסית: בעוד שבעבר היה העם היהודי פזור בתפוצות, חסר הגנה ונטול מולדת, הרי שכיום אנו אוחזים במדינה ריבונית משלנו.

גם בעת המשבר החריף של סוגיית החטופים, נוכחנו לדעת כי "הקשרים המיוחדים" של חברי הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס – כמו גם הצהרותיו של יאיר לפיד על קשריו הענפים בארצות הברית ובארגונים בינלאומיים מובילים – לא תורגמו למעשים, ואף אחד מהם לא השכיל להביא לשחרורם.

ראוי להזכיר כי חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין אף הגדילה לעשות והכחישה את זוועות השבעה באוקטובר (קרא עוד – לחץ כאן). לוּ היו עודה או ח'טיב-יאסין עומדים בראשות המדינה, סביר להניח ששמה של ישראל כבר היה מוחלף, ולחבל ארץ זה לא הייתה נותרת זיקה יהודית, לרבות שלילת הזכות למקלט פוליטי מפני רדיפות.

משום כך, יש להכניס את הדברים לפרופורציה: בשמאל הישראלי נוטים לטעון כי תחת הנהגתם היינו חיים במציאות אוטופית, אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת. כבר חזינו בעבר בממשלות שמאל, והמציאות המיוחלת רחוקה מלהשתנות.

בנימין נתניהו פועל במסגרת מדינה דמוקרטית מודרנית, בעלת מערכת משפט עצמאית, פרלמנט תוסס, תקשורת חופשית, בחירות תקופתיות, אופוזיציה לוחמת וביקורת ציבורית ענפה. מציאות זו שונה לחלוטין ובאופן מהותי ממשטרי המלוכה האבסולוטיים של אירופה במאות ה-16 וה-17. בשונה ממלכי התקופה האליזבתנית, שהחזיקו בכוח בלתי מוגבל ויכלו להורות על הוצאות להורג, רדיפות או ענישה קשה בשם הכתר ללא דין וחשבון, ראש ממשלה בישראל כפוף לחוק, לביקורת שיפוטית קפדנית ולפיקוח ציבורי מתמשך. לכן, הטחת אמירות כה קשות כלפי הממשלה ללא מתן זכות ביטוי לקול הימני וללא שמירה על בלאנס (איזון) פוליטי, מעוררת תרעומת רבה.

ב. האבסורד והסילוף ההיסטורי בעניין שייקספיר

השימוש שעושה סובול בדמותו של ויליאם שייקספיר כדי לטעון שהמלוכה הגנה על נתיניה ולא הפקירה אותם, מייצר עיוות היסטורי חמור. כמובן שמבחינה ספרותית-דרמטית מותר לכתוב משפט כזה בפיה של דמות במחזה היסטורי-דרמטי, ואין מדובר בטענה מחקרית מילולית. עם זאת, מבחינה היסטורית טהורה, אין כל מקור ידוע שבו שייקספיר אמר או כתב רעיון כזה באופן ישיר.

חייו של שייקספיר עצמו לא היו נטולי קשיים והיו רחוקים מלהיות מוגנים על ידי הכתר: הוא חי בתקופה של מגפות קשות, מאבקים פוליטיים אלימים וחוסר יציבות עמוק באנגליה; עולם התיאטרון נסגר לעיתים תכופות בשל מגפת הדבר; בנו הצעיר, האמנט, נפטר בגיל צעיר; והוא עצמו פעל תחת מתחים פוליטיים מתמידים וחשש מצנזורה מלכותית דורסנית.

אין צורך להרחיק לכת, די אם נתבונן במחזה המפורסם "רומיאו ויוליה", המשרטט מציאות שבה לנשים לא היה כל מעמד, ונשללה מהן הזכות לאהוב את בחיר ליבן בשל חוקי הממלכה.

באותם ימים, נהגו ההורים לחפש עבור בנותיהן חתן על פי מעמדו החברתי והכלכלי, ללא כל קשר לרגש האהבה, והמפלט היחיד מפני עריצות השלטון נמצא לעיתים רק במוות. האם אנו נמצאים במצב כזה כיום? התשובה היא שלא. אמנם גם בימינו ישנן נשים הבוחרות בבן זוג בעל מעמד גבוה, אך הדבר נעשה מתוך בחירה חופשית, ולא תחת כפייה של חוקים אכזריים.

התקופה שבה חי ויליאם שייקספיר הייתה תקופה קשה, אלימה ולעיתים אכזרית מאוד מבחינה חברתית, דתית ופוליטית. באנגליה ובאירופה של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 התקיימו רדיפות דתיות אכזריות, הוצאות להורג פומביות, עוני קיצוני, אפליה מעמדית חריפה, שלטון מלוכני קשוח, ענישה אכזרית, קולוניאליזם, סחר בבני אדם, ויחס נחות ומפלה לנשים ולאוכלוסיות מוחלשות. בני אדם רבים מאוד "הופקרו" למותם או לגורלם המר בידי שליטים, מוסדות או החברה עצמה.

אין כל עדות היסטורית לכך ששייקספיר חווה באופן אישי סיטואציה שבה הכתר האנגלי הגן עליו או הפקיר אותו למוות בידי אויבים. ההסתייגות היא לגבי חייו האישיים, אך המציאות ההיסטורית הרחבה מוכיחה כי באותה תקופה ובמאות שלאחר מכן, עבדים ואנשים ממעמדות נמוכים סבלו מאלימות קיצונית ללא כל הליך משפטי הוגן. התרחשו הוצאות להורג ללא משפט תקין, עינויים פומביים, שריפות, תליות, ענישה קולקטיבית ודיכוי אכזרי של משרתים ונתינים. נשים הואשמו בכישוף ונשרפו חיות על בסיס אמונות טפלות ומאבקים דתיים. אנגליה האליזבתנית אמנם לא קיימה מערכת עבדות תעשייתית כמו באמריקה המאוחרת, אך הייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות הקולוניאליזם והסחר בבני אדם, והענישה בה הייתה קשה ביותר כלפי עניים, מורדים וקתולים שנחשבו לאיום. על כן, להציג את תקופת שייקספיר כתקופה מושלמת ומוגנת לעומת ימינו, זהו אבסורד מוחלט.

ג. העדר הגינוי לחמאס ושתיקת נפגעי הטרור

הביקורת החריפה ביותר המופנית נגד המחזה נוגעת להטלת האשמה החד-צדדית על הצד היהודי והישראלי, תוך התעלמות מוחלטת מהתוקפן הברברי. האמירה "הפקרת חסרי ישע זה פשע" מתעלמת מכך שכל העולם, כולל פוליטיקאים ממחנה הימין בישראל, לצד מנהיגים ואישי ציבור ברחבי העולם ואזרחים רבים, עשו כל שביכולתם בניסיון להביא להצלת החטופים ולהשבתם לביתם.

מדוע אין במחזה מילה ברורה ומגנה על ארגון הטרור חמאס שחטף, רצח וטבח באלפי בני אדם? מדוע לא נשמע קולם של הנרצחים בשבי, או קולותיהם של ניצולי שואה החווים את הטראומה מחדש? ההצגה נמנעת מתקיפת חמאס ומאשימה בעיקר את המדינה בהפקרה.

מן הראוי להזכיר את העובדות הקשות: טבח שבעה באוקטובר התרחש ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אלפי מחבלי חמאס וארגוני טרור נוספים חדרו מרצועת עזה לשטח ישראל. במהלך המתקפה נרצחו, נהרגו או נפלו בקרב כ-1,163 בני אדם, רובם אזרחים. למעלה מ-3,300 בני אדם נפצעו, ו-251 בני אדם נחטפו לרצועת עזה, ובהם נשים, ילדים, קשישים וחיילים. המתקפה כללה חדירה אכזרית ליישובי עוטף עזה, לבסיסי צה"ל ולפסטיבל המוזיקה "נובה", שם התרחש אחד ממוקדי ההרג הקשים ביותר, ובעקבותיה נפתחה מלחמת "חרבות ברזל". מדובר באחד מאירועי הטרור הקטלניים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אשר הוביל למשבר ביטחוני, מדיני והומניטרי רחב היקף. שתיקת המחזה מול זוועות אלו מעוררת תמיהה עמוקה.

בנוסף, הציטוט "אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם" מציג את שחרור המחבלים כדבר חיובי בלבד, וממחיש כי סובול רואה בכך פתרון נכון. אולם המחזה מתעלם לחלוטין מקולן של משפחות נפגעי הטרור, שיקיריהן נרצחו בפעולות טרור של אותם מחבלים בדיוק ששחרורם מוצע כעת. קולן של משפחות אלו אינו נשמע במחזה. כמו כן, נשמעת ביקורת חריפה על הקריאה הכלולה בפי אם החטוף "לעלות על משרדי השרים ברבבות ולשטוף אותם בצונאמי", הגם שניתן להבין ללבה של אם שבנה בשבי ושרבים מהשרים לא עשו דבר כדי להצילו, הרי שקריאה לפעולות המריחות מוונדליזם אינה מהווה פתרון חוקי או מוסרי במדינה דמוקרטית.

ד. היעדר קולם של חיילי וחללי צה"ל

חוסר נוסף המעורר פולמוס ציבורי הוא היעדרו המוחלט של קול הלוחמים. במחזה לא נשמע קולם של חיילי צה"ל, המגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל כאחד, אשר חירפו ומחרפים את נפשם בשדות הקרב כדי להגן על המדינה ולהשיב את החטופים. קולם של חללי צה"ל שנפלו במערכה וקולן של המשפחות השכולות נותר מחוץ לטקסט הדרמטי, מה שמדגיש כי יש עוד עבודה רבה על המחזה כדי להביאו לאיזון לאומי.

תגובת היוצר: החופש האמנותי מול חלום הבלהות

מול הביקורת הנוקבת וההאשמות על חוסר איזון, סיפק המחזאי והבמאי יהושע סובול תגובה רשמית לצוות "YNET", שבה הוא משרטט את קו הגבול הברור שבין תיעוד היסטורי לבין אמנות דרמטית המושפעת מתת-המודע:

"זהו תיאטרון, ולא ניסיון לטעון שכך התרחשו הדברים במציאות. איש מיוצרי ההצגה לא היה חטוף, אולם סוגיית החטופים חלחלה באופן מתמיד אל התודעה ואף אל תת-המודע. גם אני עצמי מצאתי את עצמי לא אחת חולם כי אני סגור במקום כלשהו, מבלי לדעת מי מחזיק בי או אחראי לגורלי. היו רגעים שבהם ראיתי את עצמי כלוא בחדר קטן וחסר מוצא".

מדובר בעשייה אמנותית מרגשת של סובול, אשר בגיל 86 אינו עוצר לרגע, הוא ממשיך ליצור, לכתוב ולבצע במרץ, ומתגלה כאדם מיוחד במינו וכאחד מגדולי המחזאים בישראל, המעז להעלות נושאים חברתיים ופוליטיים בוערים על הבמה המרכזית.

נחיצות המחזה והצורך בהרחבת היריעה

בסופו של דבר, באמנות אומרים לעיתים קרובות: "או שמבינים או שלא אוהבים". המחזה "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" הוא הצגה חשובה מאין כמוה, הצגה שחייבת להמשיך לחיות ולהיות מוצגת, והיא מתאימה ואף מומלצת לצפייה עבור בני נוער. מטרתו האמיתית והעליונה של מוסד התיאטרון היא לתת לאדם קו מחשבה, לאלץ אותו להתמודד עם דילמות קשות, ולא רק להגיע לאולם לשם בידור, ניתוק וחוסר מחשבה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכרגע המחזה מדבר בעיקר אל אנשים בעלי נטייה פוליטית שמאלית, וזהו חיסרון בולט. בין החטופים המוחזקים בשבי ישנם עד היום אנשי ימין ואנשי שמאל; הם לא נחטפו עקב דעותיהם הפוליטיות או השתייכותם המפלגתית, אלא אך ורק בשל היותם יהודים וישראלים.

על מנת שההצגה תגיע לכדי שלמות ותהפוך ליצירה לאומית מקיפה, חובה להכניס לתוכה גם את הדעות והקולות של אנשי הימין, אנשי המרכז, ערביי ישראל, הדרוזים והנוצרים. בכל המחנות ובכל המגזרים במדינת ישראל ישנם קולות פגועים וכואבים הרוצים וזכאים להישמע. רק שילוב מגוון הקולות הללו, לצד מתן ביטוי לחיילי וחללי צה"ל ולנפגעי הטרור, יהפוך את המחזה של סובול ליצירה מושלמת המדברת אל כל אזרח ואזרח במדינה.

תעודת זהות של ההצגה:

• שם היצירה: פשע ורשע – אהבה בגיהנום

• מאת ובבימוי: יהושע סובול

• לחנים ועיבודים: אילה אשרוב

• שחקן: גבריאל קוסובסקי (בתפקיד החטוף)

• זמרת: חן דניאל

• נגינת גיטרה: איתי ויטמן

• תמיכה: קרן רבינוביץ

• משך ההצגה: 90 דקות

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

נ.ב

יהושע סובול, מעמודי התווך של הקלאסיקה הישראלית, מוכיח שוב כי מחזותיו החדים הם אבן דרך תרבותית. צפייה בהצגה האחרונה הותירה בי חותם עמוק, המלווה אותי מזה מספר ימים. ביציאה מאולם התיאטרון נשזרת המציאות הבימתית במציאות חיינו: קווים מקבילים נמתחים בין אנגליה של סוף המאה ה-16, השבר של ישראל 2023 והמציאות המורכבת של ישראל 2026.

היצירה מעוררת הדים של גדולי הספרות כשייקספיר ודוסטויבסקי, ומציפה שאלות כואבות על גורל החטופים ועל אוזלת ידה של המערכת הממשלתית, במנותק מפוזיציה פוליטית של ימין או שמאל. תחלואיה של המדינה ליוו אותנו בעבר וילוו אותנו בעתיד, ודווקא משום כך כוחו של סובול כה חיוני. זהו אינו תיאטרון מסחרי לשם בידור בלבד, אלא אמנות קונספטואלית נוקבת ותובענית.

זוהי תמציתו של התיאטרון במיטבו, כזה שאינו מתפוגג עם עמודי המסך, אלא כופה עלינו דיון פנימי. כקהל, זכותנו להסכים או להתנגד לתפיסת האמן, אך ערכה של היצירה נמדד ביכולתה לחולל חשיבה, למידה ורגש. בעת הזו, שבה חופש הביטוי והזכות להשמיע אמת נתונים תחת מתקפה מתמדת, הזכות להגיב, לבקר ולהרגיש היא חובה מוסרית שאסור לנו לוותר עליה.

צילומים מתוך ההצגה "פשע ורשע" מאת יהושע סובול (צילום: "מעקב", תיאטרון בית צוותא).

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע".

הפוסט סובול מאשים את נתניהו ב"פשע ורשע": דרמה נוקבת או הטיה פוליטית? הופיע לראשונה ב-מעקב.

התפתחויות ביטחוניות דרמטיות בזירה האזורית והמערכה הצבאית נגד איראן משפיעות גם על הזירה הפוליטית בישראל. סקר מנדטים ראשון שנערך לאחר פתיחת הלחימה מצביע על שינוי משמעותי במפת התמיכה הציבורית: מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו רושמת התחזקות ניכרת, בעוד חלק מהמפלגות המרכזיות באופוזיציה מציגות ירידה חדה בכוחן האלקטורלי.

על פי סקר חדש שפורסם באתר "זמן ישראל", האירועים הביטחוניים והמבצע הצבאי רחב ההיקף, שנוהל במסגרת מתקפה משולבת של ישראל וארצות הברית נגד איראן, משנים באופן ישיר את המפה הפוליטית בישראל. הסקר, שנערך לאחר פרוץ הלחימה, מצביע על עלייה משמעותית בתמיכת הציבור במפלגת הליכוד.

על פי נתוני הסקר, לו הבחירות לכנסת היו נערכות כיום, מפלגת הליכוד הייתה זוכה ל-31 מנדטים, נתון המציב אותה כמפלגה הגדולה ביותר בפער ניכר משאר המתמודדות. הנתונים משקפים התחזקות ביחס לתקופות קודמות וממקמים את הליכוד בעמדת כוח ברורה בזירה הפוליטית.

במקביל להתחזקות הליכוד, הזירה האופוזיציונית מציגה פיצול בכוחותיה. בראש המחנה ניצב ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, אשר מפלגתו מקבלת לפי הסקר 15 מנדטים. מיד אחריו מדורג הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שמפלגתו זוכה ל-14 מנדטים.

שתי מפלגות שהיו בעבר מעמודי התווך של האופוזיציה מציגות היחלשות ניכרת. מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד מקבלת על פי הסקר 6 מנדטים בלבד – נתון המהווה ירידה משמעותית ביחס לתוצאות שהשיגה בעבר. גם מפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ מציגה ירידה חדה, והיא מתקרבת לסף אחוז החסימה עם 4 מנדטים בלבד.

בקרב המפלגות הבינוניות נשמרת יציבות יחסית. מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן מקבלת 10 מנדטים וממשיכה לשמור על כוחה בזירה הפרלמנטרית. המפלגות החרדיות שומרות אף הן על בסיס תמיכה משמעותי: ש"ס מקבלת 9 מנדטים ויהדות התורה 7 מנדטים.

מפלגת "הדמוקרטים" מקבלת על פי הסקר 8 מנדטים, בעוד מפלגת "עוצמה יהודית" זוכה ל-6 מנדטים. ברשימה המשותפת של חד"ש-תע"ל נרשמים 5 מנדטים, מספר זהה לזה של מפלגת רע"ם.

הנתונים המלאים של מפת המנדטים לפי הסקר מציגים את התמונה הבאה:

הליכוד – 31 מנדטים

בנט – 15 מנדטים

איזנקוט – 14 מנדטים

ישראל ביתנו – 10 מנדטים

ש"ס – 9 מנדטים

הדמוקרטים – 8 מנדטים

יהדות התורה – 7 מנדטים

עוצמה יהודית – 6 מנדטים

יש עתיד – 6 מנדטים

רע"ם – 5 מנדטים

חד"ש-תע"ל – 5 מנדטים

כחול לבן – 4 מנדטים

הסקר מצטרף לשורה של מדדים פוליטיים שנערכים בתקופות של מתיחות ביטחונית ומעידים לעיתים על שינוי בדפוסי התמיכה הציבורית. במציאות הישראלית, אירועים ביטחוניים רחבי היקף משפיעים לא אחת גם על הזירה הפוליטית ועל מידת האמון הציבורי בהנהגה.

נכון לשלב זה, מדובר בסקר ראשון שנערך לאחר פרוץ הלחימה, והוא מציג תמונת מצב ראשונית של המגמות בציבור הישראלי בתקופה ביטחונית רגישה במיוחד. השאלה האם המגמות המשתקפות בו יישמרו לאורך זמן או ישתנו עם התפתחויות נוספות בזירה האזורית והפוליטית, צפויה להתברר רק בסקרים הבאים.

הפוסט סקר חדש: הליכוד בראשות נתניהו מתחזק הופיע לראשונה ב-מעקב.

לדברי לפיד, "חשבנו שלרבנים אסור לשקר", אמירה הפותחת מתקפה ישירה על דמויות הנתפסות בעיני ציבור רחב כסמכות מוסרית ורוחנית. בהמשך דבריו טען כי המנהיגים הרוחניים של המפלגות החרדיות הודו בקולם שחוק ההשתמטות אינו מיועד להביא לגיוס בפועל, וכי "אף צעיר חרדי לא יתגייס".

לטענתו, מטרת המהלך הייתה אחת: "להרוויח זמן". לפיד טען כי הזמן שנרכש נועד, לשיטתו, להבטיח שמי שישלמו את המחיר יהיו אחרים, "כדי לוודא שילדים של אחרים ילחמו, יהרגו ויפצעו". מדובר בהאשמה חריפה המייחסת למנהיגות החרדית כוונה מודעת להטיל את נטל הלחימה והסיכון על חלקים אחרים בחברה הישראלית, תוך הימנעות שיטתית מהשתתפות שווה בנטל.

בהצהרתו קשר לפיד בין סוגיית ההשתמטות לבין השבר החברתי הרחב יותר, ואמר כי מדובר ב"קרע נורא בלב האומה". לדבריו, הסוגיה אינה עוד מחלוקת פוליטית רגילה, אלא פגיעה עמוקה בתחושת השותפות והערבות ההדדית שעליהן נשענת החברה הישראלית, במיוחד בתקופה של עימותים ביטחוניים מתמשכים ואובדן חיי אדם.

את דבריו חתם לפיד בשאלה רטורית בעלת מטען היסטורי וערכי: "האם כבר לא אנשים אחים אנחנו?". ניסוח זה מדגיש את המסגור שבחר – לא כמאבק בין מחנות פוליטיים בלבד, אלא כעימות על ערכים, אחריות משותפת וגבולות הסולידריות הלאומית.

צילום מאתר הכנסת, בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט יאיר לפיד מאשים רבנים בהונאה ובהשתמטות הופיע לראשונה ב-מעקב.

סקר פוליטי חדש שערכה מערכת "מעקב" חושף תמונה פוליטית דרמטית ומעוררת עניין לקראת האפשרות של בחירות מוקדמות. על פי הנתונים, מפלגת הליכוד בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיכה להוביל במרוץ אך נותרת רחוקה מקבלת רוב עצמאי, עם 33 מנדטים צפויים אילו הבחירות היו מתקיימות היום.

הממצא הבולט ביותר בסקר הוא עלייתו המשמעותית של נפתלי בנט, שמפלגתו צפויה לזכות ב-21 מנדטים. מדובר בתוצאה שהופכת את בנט לשחקן מרכזי במפה הפוליטית ומציבה אותו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה במסלול אלטרנטיבי. עליית בנט משקפת לכאורה תסכול גובר בציבור הימני והמרכז ימני מהמצב הפוליטי הנוכחי, ושאיפה למנהיגות חדשה שתוכל לאתגר את נתניהו מימין.

יאיר לפיד, שעד לא מזמן נתפס כמועמד המרכזי להחליף את נתניהו, צפוי על פי הסקר לקבל רק 7 מנדטים. מדובר בירידה דרסטית שמעידה על שחיקה משמעותית בכוחו הפוליטי ועל אובדן אמון של הציבור במנהיגותו. גם אביגדור ליברמן צפוי לזכות ב-7 מנדטים בלבד, נתון שמלמד על המשך המגמה של צמצום כוחה של ישראל ביתנו.

בצד הימין, איתמר בן גביר צפוי לזכות ב-8 מנדטים, ואריה דרעי בראשות ש"ס צפוי לקבל 9 מנדטים. שתי התוצאות הללו משקפות יציבות יחסית של הציבור החרדי והלאומי הקיצוני, שממשיך להצביע באופן עקבי למפלגות אלו.

סקר_פוליטי_מעקב

יאיר גולן בראשות מפלגת "הדמוקרטים" צפוי על פי הסקר לזכות ב-4 מנדטים. התוצאה מבטאת המשך נוכחותה של המפלגה בזירה הפוליטית, אך גם מעידה על קושי לפרוץ ולהרחיב את בסיס התמיכה מעבר לציבור הליבה.

גדי איזנקוט, שנכנס לפוליטיקה לאחר כהונתו כרמטכל, צפוי לזכות ב-10 מנדטים. התוצאה הזו מבטאה אמון מסוים בדמות צבאית בכירה שמייצגת ערכים של מקצועיות וביטחון, אך עדיין לא הצליח לפרוץ באופן מרשים במיוחד.

הפתעה נוספת בסקר היא הישגו של יצחק גולדקנופף, שמפלגתו צפויה לזכות ב-11 מנדטים. מדובר בתוצאה חזקה שמציבה אותו כשחקן משמעותי בזירה הפוליטית ומצביעה על קיומו של ציבור רחב שמזדהה עם המסרים והערכים שהוא מייצג.

המפלגות הערביות, כולל מנסור עבאס וחדש, צפויות יחדיו לזכות בכ-10 מנדטים. תוצאה זו משקפת המשך מגמת הפילוג בציבור הערבי והקושי של המפלגות הערביות להתאחד תחת מטריה אחת.

אולם הממצא הדרמטי והמדאיג ביותר בסקר הוא כישלונן של מפלגות ותיקות לעבור את אחוז החסימה. מפלגת העבודה, שהייתה בעבר מפלגה מובילה בפוליטיקה הישראלית וממשיכתה ההיסטורית של מפאי, צפויה להישאר מתחת לאחוז החסימה ולא לזכות באף מנדט. גם מפלגת מרצ, שייצגה במשך עשרות שנים את הציבור השמאלי ליברלי בישראל, צפויה שלא לעבור את אחוז החסימה ולהישאר עם אפס מנדטים. מדובר בנתון חסר תקדים שמעיד על קריסה כמעט מוחלטת של המחנה השמאלי המסורתי בישראל ועל תהליך היעלמות של מפלגות שעיצבו את הפוליטיקה הישראלית במשך דורות.

סך כל המנדטים בסקר עומד על 120, כנדרש על פי חוק. הניתוח הפוליטי של הנתונים מצביע על כך שלקואליציה הקיימת עדיין יש רוב פוטנציאלי, אם תצליח לגבש את כל השותפים הטבעיים. עם זאת, עלייתו הדרמטית של בנט בסקרים מהווה איום אמיתי על היציבות הפוליטית הנוכחית ועשויה לשנות באופן מהותי את המפה הפוליטית בישראל.

המשמעות המעשית של הסקר היא שנתניהו נדרש לשותפים רבים כדי להרכיב קואליציה, בעוד שבנט הופך לשחקן שאי אפשר להתעלם ממנו. השאלה המרכזית שעולה מהסקר היא האם בנט ימשיך לחזק ויוכל להתחרות ברצינות על ראשות הממשלה, או שמדובר בבועה זמנית שתתפוצץ עם התקרבות הבחירות בפועל. מעבר לכך, השאלה הגדולה היא מה יהיה גורלן של מפלגות ותיקות כמו העבודה ומרצ שנמצאות על סף היעלמות מהזירה הפוליטית.

כמו בכל סקר, יש לזכור שמדובר בתמונת מצב נקודתית שעשויה להשתנות בהתאם להתפתחויות מדיניות, ביטחוניות וחברתיות. עם זאת, המגמות שעולות מהסקר הזה מלמדות על שינויים משמעותיים בנוף הפוליטי הישראלי ועל תהליכים מעניינים שמתרחשים במפת הכוחות בין המפלגות והמועמדים השונים.

להורדת הקובץ – לחץ כאן

הפוסט שמאל בקריסה – עבודה ומרצ אפס מנדטים הופיע לראשונה ב-מעקב.

יותר מ-200 אלף איש השתתפו אתמול בירושלים ב"עצרת המיליון" שקיימה הציבוריות החרדית נגד חוק הגיוס, בעצרת שהפכה למוקד למחלוקת פוליטית סוערת ולאסון אנושי כואב. העצרת, שנערכה בצל מעצרי עריקים ובמקביל למאבק ציבורי על שוויון בנטל, הסתיימה בטרגדיה כאשר נער צעיר נפל אל מותו מבניין רב קומות שבבנייה. מותו של הנער נקבע במקום על ידי צוותי מד"א שהוזעקו לזירה.

בעקבות האסון הכריז הכרוז באולם על סיום מיידי של העצרת וקרא לנוכחים להתפזר בזהירות. העצרת ננעלה בלי מוזיקה או ריקודים, והמשטרה פתחה בחקירה לנסיבות הנפילה. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. צאו מאתרי בנייה ורדו בזהירות ממנופים גבוהים. רבותיי זו סכנת נפשות", קראו מבעד למערכת ההגברה.

העצרת, שהתקיימה החל משעות הצהריים, גרמה לשיתוק תחבורתי נרחב באזור ירושלים. כביש 1 נחסם לתנועת כלי רכב פרטיים בשני הכיוונים, מאזור לטרון ועד גינות סחרוב, והמשטרה פרסה כוחות רבים להסדרת התנועה ולשמירה על הסדר הציבורי. אלפים נסעו לבירה באוטובוסים שהוזמנו במיוחד לצורך העצרת שאורגנה במטרה להפגין כוח מול הממשלה ולהתנגד לחוק הגיוס.

מנהיגי האופוזיציה לא איחרו להגיב לעצרת בביקורת חריפה. יו"ר ראש האופוזיציה יאיר לפיד, ראש הממשלה ה-14 לשעבר ויו"ר מפלגת יש עתיד, פרסם פוסט חריף ברשת X ומתח ביקורת על המשתתפים. "כל הצעירים המשתמטים שנוסעים להפגנת 'נמות ולא נתגייס' בירושלים וצועדים ברחובות – אם אתם מסוגלים לצעוד ברחובות, אתם יכולים לצעוד בטירונות ולהגן על מדינת ישראל. מה שהיה לא יהיה יותר", כתב לפיד.

גם בני גנץ, יו"ר מפלגת כחול לבן, הרמטכ"ל ה-20 ושר הביטחון ה-21 לשעבר, פרסם ברשת X פוסט חריג בנוסחו ותקף את ההנהגה הפוליטית הנוכחית. "שרים חשודים בפלילים – יפצלו את תפקיד היועמ"שית. חברי כנסת שמשתתפים בעצרת 'נמות ולא נתגייס' – יקבעו מי וכמה יתגייסו. וחברת כנסת שחשודה בפרסום מידע בטחוני מסווג – תצטרף לוועדה הכי מסווגת ורגישה בכנסת. ככה זה נראה כשהקיצוניים מנהלים מדינה שלמה. הגיע הזמן לשים לזה סוף, להחזיר אותם למקומם בשוליים ולהקים ממשלת הסכמות לאומית, אחראית ושפויה", כתב גנץ.

אולם הביקורת החריפה ביותר הגיעה מיו"ר מפלגת ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שהטיח האשמות חמורות כלפי ההנהגה החרדית והפנה אצבע מאשימה ישירות כלפיה בעניין מותו של הנער הצעיר. "יהודי הוא לוחם. כך היה לכל אורך ההיסטוריה וכך נעשה שיהיה אחרי הבחירות. במקום לקחת דוגמה מגפני ודרעי, הצעירים החרדים צריכים ללמוד מדוד המלך ומיהודה המכבי. הפגנת ההשתמטות היא חרפה על הנהגת המדינה ויריקה בפרצופם של החיילים הגיבורים שלנו", כתב ליברמן ברשת X.

ליברמן אף פרסם מסר נוסף שבו הטיל את האחריות למותו של הנער על ההנהגה החרדית. "ההנהגה החרדית הרקובה היא האחראית הישירה למותו הכואב של נער צעיר בהפגנה בזויה ומיותרת. הוא יצא בהוראת אותה הנהגה כדי להיות מגן אנושי של הכוח והשררה של העסקנים החרדים", כתב יו"ר ישראל ביתנו, בהאשמות שצפויות לעורר סערה פוליטית נוספת.

העצרת נערכה בעיצומה של מחלוקת ציבורית עמוקה סביב סוגיית שוויון בנטל ומחויבות הציבור החרדי לשירות צבאי. בעוד שלטונות החוק החלו לאכוף מעצרי עריקים במגזר החרדי, הפגנת הכוח של מאות אלפי משתתפים בעצרת הייתה אמורה להוות מסר ברור להנהגה הפוליטית. העימות בין הדרישות לשוויון בנטל לבין הרצון לשמור על הסטטוס קוו החרדי נמשך כבר שנים, אך התעצם באופן דרמטי בחודשים האחרונים.

המשבר הפוליטי שנוצר סביב העצרת משקף קרע עמוק בחברה הישראלית, כאשר מצד אחד עומדים מנהיגי האופוזיציה והציבור הרחב הדורשים שוויון בנטל ושירות צבאי מלא, ומצד שני עומד הציבור החרדי הדורש להמשיך בדרכו המסורתית של לימוד תורה. האסון האנושי שהתרחש בעצרת הוסיף מימד טרגי למחלוקת הפוליטית והחברתית, כאשר מותו של הנער הצעיר הפך לסמל למחיר האנושי של העימות הציבורי.

מנהיגי האופוזיציה ממשיכים לדרוש שינוי מדיניות והקמת ממשלה שתטפל בסוגיה במלוא הרצינות. העצרת, למרות שנועדה להפגין כוח ואחדות, הסתיימה באסון שהותיר משפחה שכולה וקהילה בשוק. המשטרה ממשיכה בחקירתה לנסיבות הנפילה, בעוד הזירה הפוליטית ממשיכה להתבעם סביב אחת הסוגיות המרכזיות והרגישות ביותר בחברה הישראלית.

נ.ב

היום הם שוב צעקו ברחובות: "נמות ולא נתגייס" – ואכן, נער אחד כבר עמד במילתו.
הוא לא התגייס – הוא ייקבר. בדיוק כפי שהבטיחו הסיסמאות.

מעניין אם הרבנים ישנים בשקט הלילה, כשהנער שילם בחייו על דרשות השנאה שהם עצמם הטיפו.

ואני אפילו לא מתחיל לדבר על המחיר – כלכלי, חברתי ומוסרי – שהמדינה כולה משלמת על הפולחן הזה של השתמטות עטופה בקדושה מזויפת ובציניות שאין לה קץ.

צילומים:
AP Photo ,Leo Correa; יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ובני גנץ – אתר הכנסת.
שימוש בכל הצילומים נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות היוצרים

הפוסט אסון בעצרת החרדית: נער נפל למוות ומנהיגי האופוזיציה תוקפים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בסערה פוליטית חריפה הסתיים אתמול ביקורו ההיסטורי של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בכנסת, לאחר שחברי כנסת מהאופוזיציה הפריעו לנאומו ונזרקו מהמליאה. האירוע, שהתרחש ביום שחרור החטופים ותום המלחמה, עורר גל של ביקורת חריפה מצד חברי הקואליציה כלפי האופוזיציה וראשה יאיר לפיד, שנמנע מלהתייחס לתקרית.

הביקור התקיים לאחר שביום 9 באוקטובר שלח אמיר אוחנה, יושב ראש הכנסת וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני, מכתב רשמי לטראמפ. במכתב כתב אוחנה: "זהו כבוד גדול וזכות עצומה עבורי להזמין באופן רשמי את ידידו ובעל בריתו הגדול ביותר של העם היהודי בעת החדשה – דונלד טראמפ – לשאת נאום רשמי בפני הכנסת. ישראל מצפה לבואו של נשיא השלום". טראמפ קיבל את ההזמנה והגיע לישראל.

הביקור המהיר של טראמפ בישראל החל בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, כאשר הנשיא נחת במדינה לביקור בזק שמטרתו העיקרית קשורה לעניין החטופים. עוד בטרם הנאום במליאת הכנסת, חתם טראמפ בספר האורחים של הפרלמנט הישראלי, שם רשם את המילים "זה שחר של יום חדש". בהצהרותיו למדיה, טראמפ הביע אופטימיות לגבי המצב האזורי וקבע כי "המלחמה נגמרה, זהו יום גדול", תוך הוספה שחמאס יציית להסכם. בטיסה לישראל, טראמפ צפה במטוס הנשיאותי אייר פורס 1 בשחרור החטופים.

לפני עליית טראמפ לדוכן, נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו נאום שבו פירט את הישגיו של הנשיא האמריקאי מול ישראל. נתניהו מנה שורה של צעדים דרמטיים שנקט טראמפ בכהונתו, ובהם ההכרה בירושלים כבירת ישראל, ההכרה בריבונות ישראלית ברמת הגולן וקידום הסכמי אברהם. ראש הממשלה הדגיש כי "זו רק רשימה חלקית" מהצעדים שנקט טראמפ לטובת ישראל.

נתניהו המשיך ואמר כי טראמפ הוא "החבר הכי טוב שהיה אי פעם לישראל בבית הלבן", תוך שהוא קובע בנחרצות ששום נשיא אמריקאי לא עשה למען ישראל את מה שטראמפ עשה. ראש הממשלה הוסיף כי הממשלה והעם הישראלי מקבלים את הנשיא האמריקאי בכדי לברך אותו על המנהיגות שהפגין ועל ההצעה הנוגעת לשחרור החטופים, שלטענתו זוכה לתמיכה רחבה ברחבי העולם ומטרתה להחזיר את כל החטופים הביתה.

אולם ברגע ההיסטורי, חברי כנסת מהרשימה המשותפת ניסו להפריע לנאום של טראמפ. על פי טענות שהועלו, ככל הנראה דבר זה היה מתוכנן על ידי האופוזיציה או לפחות ראש האופוזיציה ידע על כך. לאחר שביטחון הכנסת זרק את חבר הכנסת איימן עודה מאולם הכנסת, פרסם עודה פוסט ברשת החברתית אקס: "הם זרקו אותי מהכנסת רק על כך שהעליתי את הדרישה הפשוטה ביותר — דרישה שעליה מסכימה כל הקהילה הבין-לאומית: הכירו במדינת פלסטין! הכירו באמת הפשוטה: יש כאן שני עמים, ואף אחד מהם לא הולך לשום מקום".

גם חבר הכנסת עופר כסיף נזרק מהמליאה, ולאחר מכן פרסם ברשת החברתית אקס: "מה שראינו אתמול בכנסת היה אחד ממופעי החרפה הגדולים בתולדות הפוליטיקה המודרנית. מופע גרוטסקי של הערצה עיוורת, חנופה עבדית ופולחן אישיות עדרי — משני צדי המתרס, בקואליציה ובאופוזיציה כאחד — כלפי שני רודנים אלימים ומגלומניים, שעיסוקם העיקרי הוא רמייה. פושעי מלחמה ורמאים רודניים מוחאים כפיים זה לזה על הישגיהם הגדולים, לאחר שהחריבו את חייהם של שני מיליון בני אדם בעזה, הרגו למעלה מעשרים אלף ילדים, וגרמו למותם של עשרות חטופים וחיילים ישראלים. כל מי שתוהה עדיין כיצד הרודן ממשיך להחזיק בשלטון — די שיביט בנאמנות המבחילה של מי שמכנים את עצמם אופוזיציה, ויבין הכול. אה, ואל נשכח: הכירו בפלסטין!".

התקרית עוררה גל של ביקורת כלפי ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שנמנע מלהתייחס למעשיהם של חברי הכנסת שהפריעו לנאום. לפיד פרסם הודעה ברשת החברתית אקס שבה כתב: "המלחמה הזו נגמרה. מדינת ישראל עומדת להמציא את עצמה מחדש. האתגרים שלפנינו דורשים גם חזון חדש. הגיעה העת לבחור דרך חדשה. להיות מדינה מתקדמת, משגשגת ושואפת שלום. חיכינו לרגע הזה, לסוף המלחמה, לחזרת החטופים, להזדמנות להפוך את הכאב והאובדן לכוח של בנייה והתחדשות". בהודעתו, לפיד לא התייחס כלל לתקרית או למעשי חברי הכנסת מהאופוזיציה.

ביקורת חריפה על התנהגותם של חברי הכנסת הגיעה מחבר הכנסת אביגדור ליברמן, שכתב ברשת החברתית אקס: "איימן עודה ועופר כסיף הם אויב של מדינת ישראל בשירות הפרופוגנדה השטנית של שונאי ישראל. חייבים לסלק אותם מהכנסת!".

שתיקתו של לפיד מעוררת שאלות בקרב פוליטיקאים וחברי קואליציה, שטוענים כי כראש האופוזיציה, לפיד היה אמור לדעת על כוונותיהם של חברי הכנסת להפריע לנאום. לטענתם, לפיד דיבר עם כל האופוזיציה לפני שעלה לנאומו, וכראש האופוזיציה היה אמור לדעת ששני חברי כנסת מתכננים להפריע לטראמפ ולעצור אותם. בנוסף, הם מצביעים על כך שחברי כנסת רבים פרסמו דברים נגד עודה וכסיף, בעוד לפיד שותק עד היום. לטענתם, שתיקה שווה הסכמה.

טענות נוספות מצביעות על כך שככל הנראה דבר זה היה מתוכנן על ידי האופוזיציה או לפחות ראש האופוזיציה ידע על כך. גם אם לא ידע, הטענה היא שהוא אשם כי הוא הראש והוא נושא באחריות. עובדה זו מדגישה את המתח הפוליטי הפנימי בישראל ברקע הביקור החשוב של נשיא ארצות הברית.

יש לציין כי חבר הכנסת איימן עודה מקבל שכר מכספי הציבור, ולפי הטענות נגדו, רק מזיק למדינת ישראל. ביום שמחה של שחרור החטופים, במקום להשתתף באירוע המשמעותי, המשיך לעשות פרובוקציות והסתות, לפי מבקריו.

האירועים בכנסת מדגישים את הפילוג הפוליטי העמוק בישראל, גם ברגעים של שמחה לאומית כמו שחרור החטופים. השאלה האם ראש האופוזיציה ידע מראש על כוונות חברי הכנסת להפריע לנאום, ומדוע בחר שלא להתייחס לכך, ממשיכה להעסיק את הזירה הפוליטית. חברי קואליציה רבים מבקרים את לפיד על שתיקתו ורואים בכך הסכמה שבשתיקה למעשים שנעשו.

הביקור ההיסטורי של טראמפ, שנועד לחגוג את שחרור החטופים ולחזק את הקשר בין ישראל לארצות הברית, הפך לזירה של עימות פוליטי פנימי שמעיב על המשמעות של הרגע. בעוד נתניהו וחברי הקואליציה ראו בביקור הזדמנות לחזק את הברית עם ארצות הברית ולחגוג את הישגיו של טראמפ למען ישראל, האופוזיציה נותרה מפולגת, כאשר חלק מחבריה בחרו במחאה פומבית נגד הנשיא האמריקאי, בעוד ראשה מנסה לשמור על קו מתון יותר.

התקרית מציבה סימני שאלה באשר לתפקידה של האופוזיציה בישראל וליכולתה לשמור על אחדות פנימית דווקא ברגעים מכריעים. האם על האופוזיציה לפקח על חבריה ולמנוע מהם לנקוט צעדים העלולים לפגוע בתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית? והאם ראש האופוזיציה נושא באחריות למעשיהם של חברי סיעתו – גם כאשר לא היה שותף לתכנון האקט עצמו? סוגיות אלו ממשיכות להעסיק את המערכת הפוליטית, בשעה שהשיח הציבורי מתמקד בשאלות של אחריות, מנהיגות ותפקידה של האופוזיציה במדינה דמוקרטית.

הביקור של טראמפ, שנועד להיות רגע של אחדות ושמחה לאומית, הפך לסמל נוסף לפילוג הפוליטי העמוק בחברה הישראלית. האם האופוזיציה תצליח למצוא דרך לאחד את שורותיה ולהציג חזון ברור למדינה, או שהמחלוקות הפנימיות ימשיכו לפגוע ביכולתה לתפקד כחלופה אמינה לקואליציה הנוכחית, נותר לראות בעתיד.

הפוסט לפיד שותק: האם ידע שכסיף ועודה יחבלו בנאום טראמפ להחזרת החטופים?  הופיע לראשונה ב-מעקב.

יש לציין, כי בתקופת ממשלת לפיד–בנט, אותם פעילי אופוזיציה שכיום יוצאים נגד ראש הממשלה נתניהו, הם עצמם עשו שגיאות חמורות בהתנהלותם מול חמאס – ולעיתים אף טעויות קשות מאלה של הממשלה הנוכחית.

ובכל זאת, מעניין לשמוע מה טוען מחנה השמאל – להלן בכתבה:

הבוקר שאחרי ההכרזה על הסכם החטופים הביא גל תגובות מהזירה הפוליטית הישראלית, כאשר דמויות מובילות ברחבי המפה הפוליטית מתייחסות לאירוע היסטורי שהביא להפסקת האש ולשחרור החטופים מרצועת עזה. התגובות משקפות את המתחים הפנימיים בחברה הישראלית ואת הקווים המנחים השונים בנוגע לעתיד הסכסוך.

יושבת ראש מפלגת העבודה לשעבר, מרב מיכאלי, פרסמה ברשת החברתית X הודעה שבה תיארה את הרגע כ"הבוקר שייחלנו לו במשך שנתיים". מיכאלי ייחסה את ההישג בראש ובראשונה לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, שלדבריה כפה על הצדדים לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. במקביל, היא הקדישה תודות למפגינים שבמשך שנתיים הגיעו בגשם ובחום בכל שבוע לקרוא לשחרור החטופים ולהפסקת המלחמה, ללוחמים ולמשפחותיהם, ולאלוף ניצן אלון וצוותו ששמרו על נושא החטופים לאורך כל התקופה.

בדבריה, מיכאלי הביעה שביעות רצון מכך שלדבריה ההזיות המשיחיות על התיישבות בעזה התרסקו אל קרקע המציאות. היא קראה לנשיא טראמפ להמשיך ולהוביל למה שכינתה ניצחון מוחלט, הכולל היפרדות מהפלסטינים והסכם אזורי עם כל מדינות האזור, ברוח יוזמת השלום הערבית. מיכאלי סיימה בברכה למשפחות ובקריאה להתחיל את היום שאחרי במדינת ישראל.

יאיר לפיד, ראש האופוזיציה ויושב ראש מפלגת יש עתיד, בחר בגישה שונה בתגובתו. לפיד פתח בברכה לנשיא טראמפ, תוך שהוא מצהיר כי אין אדם שמגיע לו יותר את פרס נובל לשלום ואת תודתו הנצחית של עם ישראל. הוא המשיך לברך את צוות הממשל האמריקאי, כולל סטיב וויטקוף, ג'ארד קושנר, מרקו רוביו וטוני בלייר. לפיד לא השמיט את ראש הממשלה נתניהו מדבריו, כאשר בירך אותו יחד עם מפקדי וחיילי צה"ל, אך את הברכה המרכזית שמר למשפחות החטופים, שאותן תיאר כ"אריות ולביאות שלא נתנו לעולם לשכוח אפילו לרגע". לפיד סיכם בציון כי בשנתיים הקשות מדובר ברגע של אור גדול באפילה.

יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר ויושב ראש מפלגת הדמוקרטים, הצטרף למקהלה עם תגובה שהדגישה את הכאב והמאבק של השנתיים האחרונות. גולן פתח בתודה גדולה לנשיא טראמפ שהביא להסכם ולסיום המלחמה, ולאחר מכן העניק מקום מרכזי למשפחות שלדבריו לא ויתרו לרגע, נאבקו בארץ ובעולם, ושללא הנחישות שלהן זה לא היה קורה. גולן הקדיש תודות לחיילים ולחיילות שנלחמו, הסתערו, נפצעו והקריבו נפש וגוף ואיפשרו את הרגע, ולהמוני הישראלים שיצאו לרחובות וגילו סולידריות ואחווה אנושית. הוא סיים בקריאה להמשיך במלוא העוז כדי לוודא שהחטופים אכן חוזרים, ולאחר מכן להתחיל במלאכת תיקון ישראל, בנייה מחדש של ישראל חזקה, דמוקרטית וצודקת.

חבר הכנסת אחמד טיבי הביא נקודת מבט שונה בתגובתו. טיבי הצהיר כי המלחמה הזאת חייבת להיות האחרונה וכי זה אפשרי. הוא קרא לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש והסגר לאחר כל הדם, ההרס והכאב, תוך שהוא טוען כי רק חירות, צדק ושוויון לשני העמים יולידו שלום אמיתי שיביא ביטחון. טיבי תמך במדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל כפתרון.

בדבריו, טיבי לא חסך ביקורת מהנשיא טראמפ. לדבריו, טראמפ שחימש את המלחמה, האריך אותה והטיל וטו על כל הצעה להפסיקה במועצת הביטחון, הביא בסוף לסיומה. טיבי הביע תקווה שזה יהיה לתמיד, תוך התייחסות אנושית לאמהות שיחבקו שוב את ילדיהן עם דמעות בעיניים ולאמהות עם דמעות בעיניים שלא יחבקו שוב את ילדיהן. בסיום, הוא הזהיר מפני מה שכינה מטורפי הממשלה שעלולים באכזבתם מתוצאות העסקה להבעיר את הגדה המערבית כדי לספק את ההזיות המשיחיות שלהם. טיבי סיכם כי סיום המלחמה הוא צעד חשוב בכיוון הנכון.

אי אפשר לסמוך על חמאס, לדעתי צפויות עוד רבות מן ההפתעות. אך ייתכן שבאמת ניצב הפעם שינוי אמיתי באופק.

התגובות המגוונות משקפות את מורכבותו של הרגע ההיסטורי: מחד – שמחה אמיתית על החזרת החטופים והוקרת תודה למאמץ הבינלאומי והביטחוני; מאידך – קריאות גוברות לחשיבה מחודשת ולפתרונות מדיניים ארוכי טווח. ההבדלים בדגשים מבטאים פערים עמוקים בתפיסת העתיד, אך חוט משותף עובר בין כולם – ההכרה בעוצמתו ההיסטורית של הרגע ובתרומתן האדירה של משפחות החטופים והמפגינים שלא הרפו במשך חודשים ארוכים.

השאלה הגדולה שנותרת פתוחה היא האם מדובר בנקודת מפנה אמיתית בסכסוך, או רק בהפוגה זמנית נוספת במעגל האלימות. בעוד שחלק מהדוברים רואים במהלך הזדמנות נדירה לשינוי עומק במציאות האזורית, אחרים מזהירים מפני חזרה מהירה לשגרה הישנה – ואולי אף להידרדרות מחודשת.
הזמן, כרגיל, הוא שיכריע איזו מן התחזיות תתממש.

צילומים מתוך אתר הכנסת – בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט השמאל חוגג: טראמפ הצליח איפה שנתניהו נכשל הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה פוליטית פרצה בעקבות התנצלות ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני ראש ממשלת קטאר, כאשר יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן וראש האופוזיציה יאיר לפיד פרסמו ביקורת חריפה נגדו. גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, פרסם הודעה חריפה ברשת החברתית X בה תקף את ראש הממשלה על כך שלא התנצל בפני משפחות החטופים, משפחות ההרוגים, הקיבוצים שנשרפו והורי הלוחמים שנפלו, אך כן ביקש סליחה מראש ממשלת קטאר.

גולן כתב כי נתניהו התנצל בפני האיש שלטענתו מימן במאות מיליוני דולרים את אירועי אוקטובר, שבכספו נבנו המנהרות ונקנו הנשקים. הוא הוסיף שבפני אויב ישראל ושונא יהודים נתניהו השפיל את עצמו והתרפס. יו"ר הדמוקרטים, המהווה את האלטרנטיבה השלטונית הרחבה של המחנה הליברלי דמוקרטי בישראל, כתב כי ראש הממשלה חלש וסחיט, וטען שהוא היה ונשאר משתף פעולה מלא של חמאס וקטאר. גולן הדגיש שעל כך לא תהיה לנתניהו מחילה, לא ביום הכיפורים הקרוב ולא במאה ימי כיפורים הבאים.

גולן, שמוביל את הדמוקרטים במטרה להחזיר את הביטחון והתקווה למדינת ישראל, ציין את העדר ההתנצלות בפני מאות אלפי המילואימניקים שלדבריו נמכרו לחרדים. הוא הביע תחושה שלא משנה מה יעשה בנימין נתניהו, הוא לא יהיה מרוצה מכך.

גם ראש האופוזיציה יאיר לפיד הצטרף לתקיפה הפוליטית של ראש הממשלה. לפיד, שכיהן כראש הממשלה ה־14 וכיום מכהן כיו"ר מפלגת יש עתיד, כתב ברשת X כי לא בפני אזרחי קטאר צריך נתניהו להתנצל, אלא בפני אזרחי ישראל. לפיד פירט מספר נושאים שלדעתו מחייבים התנצלות: אירועי השביעי באוקטובר, ההרס המדיני, הניסיון לקדם חוק השתמטות בזמן מלחמה, והקמת מה שהוא כינה הממשלה הקיצונית וההרסנית בתולדות המדינה.

התקפותיהם של גולן ולפיד מצביעות על מתח פוליטי עז המתנהל בזירה הציבורית הישראלית. שני המנהיגים מהמחנה המרכז־שמאל רואים בהתנצלות בפני קטאר צעד בעייתי במיוחד על רקע האירועים הביטחוניים והמדיניים שהמדינה עוברת. לפיד, שבכל הזדמנות מחפש לעקוץ את ראש הממשלה, רואה בהתנצלות הזו הזדמנות נוספת להדגיש את מה שהוא תופס כמחדלים של נתניהו.

הביקורת החריפה מגיעה בתקופה רגישה מבחינה פוליטית וביטחונית, כאשר שאלות לגבי ניהול המשבר הביטחוני ומדיניות החוץ של ישראל נמצאות במרכז השיח הציבורי. גולן, המנסה לבסס את מעמדו כאלטרנטיבה אמינה לממשלה הנוכחית, רואה בנושא ההתנצלות בפני קטאר דוגמה לכשלים מדיניים. הוא מדגיש את העדר ההתנצלות בפני משפחות שספגו את מלוא כובד האירועים הביטחוניים, בניגוד להתנצלות בפני גורם זר שלטענתו מעורב בתמיכה בפעילות עוינת.

לפיד, כראש האופוזיציה, ממשיך במסע הביקורת שלו נגד הממשלה הנוכחית ומנסה להציב את עצמו כאלטרנטיבה מובילה. ביקורתו מתמקדת לא רק בנושא ההתנצלות הספציפי, אלא במכלול של נושאים שלדעתו מעידים על כישלון מדיני וביטחוני רחב יותר. הוא מדגיש את הצורך בהתנצלות בפני האזרחים הישראלים על מגוון נושאים, ורואה בהתנצלות בפני קטאר סימן לסדרי עדיפויות מוטעים.

הדרמה הפוליטית הנוכחית ממחישה את עומק המתיחות בזירה הציבורית בישראל ואת המאבק על עיצוב ההכוונה המדינית והביטחונית של המדינה. שני מנהיגי האופוזיציה מבקשים לנצל את הסוגיה כדי לבצר את מעמדם הפוליטי ולהציע אלטרנטיבה למדיניות הממשלה. התקפותיהם מחדדות את הפערים המהותיים בתפיסת הביטחון והמדיניות החוץ־פנים בין המחנה הימני בראשות נתניהו לבין המחנה המרכז־שמאלי שמובילים גולן ולפיד.

בקרב הציבור שורה תחושה עקבית: לא משנה מה יעשה ראש הממשלה – בעיני מתנגדיו משמאל, הדבר לעולם לא ייחשב כמספק או כראוי.

צילומים של גולן ולפיד מתוך דפי הפייסבוק הרשמיים – שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט "משת"פ של חמאס": גולן ולפיד תוקפים את התנצלות נתניהו הופיע לראשונה ב-מעקב.

יום לאחר שפרצה פרשת החקירה נגד השרה מאי גולן, פרץ יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד וראש האופוזיציה, אתמול בביקורת חריפה על הממשלה ועל השרה. בפוסט שפרסם ברשת X, הגדיר לפיד את הפרשה כ"אירוע לא שפוי" והאשים: "פרשת מאי גולן היא לא רק אירוע פלילי, אלא גם אירוע לא שפוי. הממשלה הזו מובילה אותנו להיות מדינת עולם שלישי מטורפת". התבטאויות אלה של ראש הממשלה ה-14 לשעבר מגיעות על רקע גל של מתיחות פוליטית וציבורית סביב החקירה המתנהלת נגד השרה.

במקביל, בפוסט ארוך ומפורט שפרסמה ברשת פייסבוק, הגיבה השרה גולן לחקירה המתנהלת נגדה ולטענות לפיהן הבריחה את אמה, רימונה גולן, מחדר החקירות של המשטרה. על פי החשד, אמה של השרה, בת ה-80, הגיעה אתמול לתחנת משטרת תל אביב דרום לשם חקירה, אך השרה הגיעה לתחנה ולקחה אותה לפני תום החקירה כשזו יצאה לשירותים, והשתיים עזבו את המקום יחדיו.

השרה גולן פתחה את תגובתה בפוסט רגשי המופנה לאמה: "סליחה אמא. סליחה שבגלל הרדיפה השקרית נגדי את צריכה לסבול, בגילך ובמצבך הבריאותי. אני אוהבת אותך. סליחה". לדבריה, מה שקרה לאמה הוא "המשך ישיר לשיטת התעללות מכוונת לכל מי שמקורב אליי". השרה האשימה את רשויות החוק במעשים שונים, ביניהם מניעת ייעוץ משפטי מנחקרים, הסתרה מכוונת של מיוצגים מפני עורכי הדין שלהם וטענה שהם "נאבדו", וניסיון של המשטרה למנות עורך דין מטעמה כדי להפוך אנשים לעדי מדינה.

עוד האשימה השרה כי הרעיבו באופן מכוון אישה בהריון בסיכון ומנעו ממנה לשתות מים במשך יום שלם, מנעו מכשיר נשימה מאדם עם הפרעות נשימה בטענה לחוסר שקע בתא המעצר, והפגישו עצור עם אשתו שנמצא תחת צו הרחקה ממנה רק כדי לשכנע אותה לחתום על הסכם "עד מדינה" תוך איומים עליה. גולן הוסיפה כי חוקרת בכירה בלהב התענגה כשראתה את אמה בהתקף חרדה של דמעות ורעידות.

גרסתה של השרה: "הסיפור האמיתי"

בהמשך הפוסט, הציגה השרה את גרסתה למתרחש. לדבריה, היא ליוותה את אמה לחקירה יחד עם עורכת הדין, ישבה על ספסל בחצר במרחק של שלוש דלתות מחדר החקירות. לטענתה, אמה נחקרה במשך שעה רחוק ממנה ללא כל קרבה, כאשר יש עדים לכך. השרה תיארה כי אמה יצאה פתאום עם שתי חוקרות כשהיא "מקופלת בגופה, חיוורת ורועדת בכל הגוף, בוכה וממלמלת מילים לא ברורות".

כשהתברר שאמה נמצאת בסטרס חמור, ניגשה אליה וניסתה להבין מה קרה, וניסתה להרגיע אותה במשך דקות ארוכות. לדבריה, אמה בכתה ואמרה שכואב לה בחזה וביקשה ללכת לרופא. השרה טענה כי במהלך כל הזמן הזה עמדו לידה החוקרות ושמעו הכל, כאשר הבכירה ביניהן צחקה ממש לנוכח מצבה של האם. "אני שואלת אותה אם הסבל של אמא שלי מצחיק אותה? היא עוצרת את הצחוק", כתבה השרה.

לטענת גולן, אמה בכלל לא הגיעה לשירותים כפי שדווח, אלא ביקשה רופא. בנוכחות כולם, לקחה אותה על כיסא גלגלים לבדיקה רפואית תוך כדי שעברה שלוש דלתות בדרך, בנוכחות שוטרים רבים, כאשר אף אחד לא עצר אותה וחוקרת שנייה אף ליוותה אותה ואת אמה עד הרכב מבלי להגיד מילה. השרה הוסיפה כי תחנת המשטרה נסגרת ונפתחת רק עם שער חשמלי כבד, כך שאם הייתה "מבריחה" מישהו השער לא היה נפתח.

"איך בדיוק אני יכולה לשבש כשלא ראיתי אותה במשך שעה של חקירה ורחוקה ממני שלוש דלתות לפחות; שהרי אני הבאתי אותה לשם, ואם הייתי רוצה לשבש בטח לא הייתי צריכה לעשות את זה בתוך תחנת משטרה. בדיחה. בדיחה שאין כדוגמתה", כתבה בזעם. לדבריה, חוקרי להב "הפכו להיות חלק מדוברות הכתבלבים", שכן כל נשימה שלהם בתחנה הודלפה לתקשורת. "כשהגענו ורק ירדנו מהאוטו זה הודלף. כשעזבנו – כל התקשורת ידעה ובקיצור, עוד סיבה למסיבה, עוד המשכיות של הקרנבל – שמביא עוד כותרות על הקליק בייט שנקרא: מאי גולן", האשימה.

השרה הדגישה כי מדובר ב"המשך ישיר של שיטת התעללות מכוונת שמתואמת על מלא עם אולפני התרעלה והתבהלה". היא הבהירה כי לא צריכה לנצל את החסינות שלה עבור אמה, וכי לאחר שאמה נבדקה בבדיקה רפואית וקיבלה טיפול תרופתי, היא תגיע שוב ותמשיך את החקירה. עוד הבטיחה שגם היא תגיע לחקירה כאשר ישוחררו כל האנשים "שכל חטאם היה המקורבות אלי".

בהמשך הפוסט, סקרה השרה את התפתחות האירועים מאז פתיחת החקירה. לדבריה, מרגע פתיחת "הקרנבל", לאחר עצור וחמישה מעוכבים, שופט בית משפט השלום שחרר את כולם באותו יום. המשטרה ערערה רק על שניים, ותוך כדי שהיא מנעה מהם ייעוץ של עורכי הדין שלהם באופן לא חוקי, הביאה עורך דין משלה שמומחה לעדי מדינה, מעשה שלטענתה הוא פלילי בכל מדינה דמוקרטית. בנוסף, הפגישה עצור עם אשתו שנמצא תחת צו הרחקה ממנה רק כדי לשכנע אותו לחתום על הסכם עד מדינה בשקרים נגדה, תוך איומים על האישה.

השרה הצהירה כי ככל שזה תלוי בה, אמה תגיע לכמה חקירות שיהיו נחוצות, והציעה לתקשורת כבר להכין כותרות: "רימונה גולן במגעים לחתימת הסכם מדינה", "רימונה גולן במבצע בריחה", "רימונה גולן נמלטה למנהרות ולא מוצאים אותה". היא הבטיחה שיהיו מספיק כותרות ממנה ושגם היא תגיע לחקירה, "כי אני כבר למודת חקירות כמו תאונת החקירה המטלטלת מלפני ארבע שנים, ואני מבטיחה שעוד אספק לכם הרבה כותרות ופרשות מטלטלות כמו פרשת התאונה ופרשת כוס המים".

בסיום, פנתה השרה לביקורת על מבקריה: "לכל הצבועים, היפים והאמיצים, המנותקים ויפי הנפש השונים שמעזים להעביר ביקורת: אני מציעה לכם לדמיין את אמא שלכם בת ה-80 יוצאת מחדר בהתקף חרדה של דמעות ורעידות ומבקשת רופא, ולחשוב מה אתם הייתם עושים. תחי הצביעות".

סערת התמונה: מאי גולן מגיבה לעטיפת הדיסק הפרובוקטיבית

במקביל לפרשת החקירה, פרצה סערה נוספת סביב השרה גולן, הפעם בעקבות תמונה פרובוקטיבית שהופצה ביממה האחרונה ברשתות החברתיות. התמונה, הלקוחה מעטיפת דיסק בשם "מלכת העבדים", מציגה את פניה של השרה על גוף חשוף של אישה אחרת. השרה הגיבה היום לתמונה בציוץ ברשת X (לשעבר טוויטר) ומסרה כי מדובר בפוטושופ של פרצופה על גוף אחר.

"כן, הפנים הן שלי (אהבתי להצטלם מגיל צעיר) כל השאר קצת פחות", כתבה השרה. היא הוסיפה מגוון תמונות פיקטיביות שבהן נוספו פניה בעריכה על גופן של נשים אחרות, ביניהן תמונה שלה כגל גדות בסרט "וונדר וומן", תמונה שלה כאישה בחיג'אב ותמונה שלה כעובדת בסופר "שפע יששכר" מהסדרה "קופה ראשית". "בפעם הבאה כשתתרגשו מתמונת פוטושופ כזו או אחרת, תכתבו לי ואשלח לכם עוד הרבה", הוסיפה בלעג.

בנוגע לתמונה המקורית, הבהירה השרה כי אישרה לפני מעל 20 שנה להשתמש בתמונת הפנים שלה לצורך עטיפת דיסק כחלק משיר הומוריסטי לחלוטין שפורסם. "ככה זה בגיל טיפש עשרה עושים דברים טיפשיים", מסרה, והוסיפה כי "לנסות ולבייש אותי על כך – ממש לא תצליחו. לא מתביישת, לא מתנצלת ולא מתחרטת על שום דבר שעשיתי".

השרה המשיכה והצהירה: "הייתי נערה אמיצה, מרדנית ובעיקר ללא הכוונה; נערה בסיכון – שעשתה מה שראתה לנכון באותו רגע כדי לשרוד. כל מה שאי פעם עשיתי הביא אותי להיות מי שאני היום. גם שטויות". היא גם ביקרה את השמאל הישראלי וטענה: "הליברלים והפמיניסטיות חשובים שהזכות שמורה רק להם".

הפרשה ממשיכה לעורר סערה ציבורית ומדינית, עם מחנה האופוזיציה שדורש חקירה מעמיקה והממשלה שמגנה את מה שהיא מכנה "מסע הכפשה". עם המשך התפתחות האירועים, נראה כי הפרשה תמשיך לעסוק את הזירה הציבורית בימים הקרובים.

הפוסט לפיד נגד גולן – ישראל מדרדרת למדינת עולם שלישי מטורפת הופיע לראשונה ב-מעקב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם בתאריך 13.09.2025 הודעה ברורה ומדויקת ברשתות החברתיות, שבה הצביע על המכשול המרכזי למימוש הסכם שחרור החטופים וסיום המלחמה. הודעתו עוררה תגובות מצד גורמים פוליטיים באופוזיציה, אך אלה אינם חברים בקבינט הביטחוני ואין להם גישה למידע המסווג הנדרש להבנת המצב האמיתי.

בפרסום ברשת X, הבהיר נתניהו: "ראשי החמאס היושבים בקטר אינם נותנים דעתם לגורל תושבי עזה. הם חוסמים כל ניסיון להפסקת אש במטרה להמשיך ולגרור את המלחמה עד אין קץ. סילוקם יסיר את המכשול המרכזי לשחרור כל החטופים ולסיומה של המלחמה".

הפרסום זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, עם כ-24 אלף לבבות, 4.1 אלף שיתופים וכ-6 אלף תגובות ברשת X, ומספרים דומים בפייסבוק.

ח"כ אחמד טיבי הגיב בחריפות לפרסום, כשהאשים את ראש הממשלה ב"סיכול המו״מ על העסקה" וטען כי הוא "מקריב את החטופים משיקולים קואליציוניים".

ברם, יש להדגיש כי ח"כ טיבי אינו נמנה עם חברי הקבינט הביטחוני, ולפיכך אין בידיו גישה למידע רגיש הנוגע למגעים הסודיים והמורכבים לשחרור החטופים. טענותיו אינן נשענות על מקור מוסמך או על ראיות ממשיות, ונראות יותר כהאשמות פוליטיות נעדרות בסיס של ממש.

פרסומו של טיבי עורר הדים מצומצמים בלבד – 62 סימוני 'אהבתי' וחמש תגובות – נתון המעיד על תמיכה ציבורית מוגבלת בעמדתו.

יאיר גולן, סגן הרמטכ״ל לשעבר ויו״ר מפלגת הדמוקרטים, פרסם תגובה נוקבת שבה טען: "נתניהו מודה באנגלית שהמתקפה בקטאר נכשלה. החלטה שהוא קיבל למרות התנגדות ראש המוסד והרמטכ״ל ותוך סיכון אכזרי של החטופים. למי שלשכתו הוצפה בכסף קטארי בזמן מלחמה, אין שום לגיטימציה לקבל החלטות ביטחוניות". גולן הוסיף האשמות חמורות נוספות ותבע להרחיק את נתניהו מהשלטון.

גם גולן, על אף עברו הצבאי, איננו חבר בקבינט הביטחוני הנוכחי ואף אינו מכהן כשר בממשלה; לפיכך, אין לו גישה למידע ביטחוני מסווג הנוגע לפעילות השוטפת. טענותיו בדבר התנגדותם של בכירי מערכת הביטחון אינן נשענות על מידע מתועד או מאומת העומד לרשותו.

ההאשמות בדבר "כסף קטארי" הן אמנם חמורות, אך בהיעדר הצגת ראיות מוצקות הן עלולות להיחשב כהשמצות פוליטיות גרידא.

הצהרותיו של גולן מתמצות, אפוא, בפנטזיה או בהבעת דעה אישית בלבד, ולא בקביעות המבוססות על עובדות מוכחות.

יאיר לפיד, ראש האופוזיציה ויו״ר מפלגת יש עתיד, הגיב לתקיפת ישראל בקטאר עם דברים שנשמעים כאילו הוא דובר רשמי של מצרים. לפיד טען: "הדיווח על הצעת מצרים להקמת כוח ערבי משותף מול התקיפות הישראליות היא פגיעה קשה בהסכמי השלום, שבאה מיד אחרי הפגיעה הקשה בהסכמי אברהם". הוא האשים את הממשלה בהרס המעמד הבינלאומי של ישראל ותבע להחליף אותה.

לפיד, למרות ניסיונו כראש ממשלה לשעבר, אינו נציג מצרים או דובר רשמי שלה, ואין לו מנדט לפרש את עמדותיה או להכריז על החלטותיה. טענותיו מבוססות על דיווחים ולא על מידע רשמי ממקורות מצריים או ישראליים מוסמכים.

לפיד כשל בתקופת כהונתו כראש ממשלה, והכלכלה הידרדרה תחת הנהגתו. לעומת זאת, בממשלת נתניהו הכלכלה נמצאת במגמת עלייה, וזאת על אף המלחמה הקשה. בקרוב יתקיימו הבחירות, ואז יתברר עד כמה תזכה דרכו הפוליטית של "הגאון" לפיד לאמון הציבור.

מנהיגות ישראל תחת נתניהו מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים מורכבים שדורשים החלטות קשות ומדויקות. ההחלטות הללו מתקבלות בהתבסס על מידע ביטחוני מסווג ושיקולים אסטרטגיים שאינם זמינים לציבור הרחב או לאופוזיציה. נתניהו, כראש ממשלה המכהן בתפקיד זה תקופה ממושכת, צבר ניסיון רב בטיפול במשברים ביטחוניים מורכבים.

הפעילות לשחרור החטופים מתנהלת בערוצים מרובים ומורכבים, הכוללים מגעים דיפלומטיים, לחץ ביטחוני ותמרונים אסטרטגיים. מנהיגי חמאס, הנמצאים בקטאר, אכן מהווים מכשול מרכזי להשגת הסכם, כפי שציין נתניהו בפרסומו. הם נהנים ממעמד מוגן במדינה התומכת בהם ומנצלים זאת כדי להמשיך ולסרב להצעות שחרור החטופים.

ביקורת האופוזיציה, למרות היותה חלק לגיטימי מהדמוקרטיה הישראלית, חייבת להיות מבוססת על עובדות ולא על השערות או מידע חלקי. כאשר מדובר בנושא רגיש כמו שחרור החטופים, חשוב שהביקורת תהיה אחראית ומבוססת על הבנה מלאה של המצב.

נתניהו המשיך לנהל את המלחמה תוך שמירה על עקרונות ברורים: השבת כל החטופים, חיסול חמאס כארגון טרור ומניעת הישנות איומים על ישראל מרצועת עזה. מטרות אלה זוכות לתמיכה רחבה בקרב הציבור הישראלי, כפי שמעיד מספר הלייקים והשיתופים של פרסום ראש הממשלה.

המצב הבינלאומי אכן מורכב, אך ישראל פועלת תוך שמירה על זכותה להגנה עצמית ותוך מאמצים להשגת יעדיה הביטחוניים. הממשלה מתמודדת עם לחצים בינלאומיים תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים הישראליים החיוניים.

ההבדל בין הביקורת הפוליטית מחוץ לקבינט לבין קבלת ההחלטות בפועל הוא משמעותי. מי שמחוץ למעגלי ההחלטה אינו חשוף למלוא המידע, לדילמות המורכבות ולשיקולים הביטחוניים המנחים את מקבלי ההחלטות. זוהי אחת הסיבות לכך שבמדינות דמוקרטיות קיימים מנגנוני בקרה פנימיים בממשלה ולא רק ביקורת חיצונית.

מחובתה של מדינת ישראל להגן על עצמה, על יהדות העולם ועל אזרחיה מכל לאום ודת. כל איום ייענה ביד תקיפה, וראש הממשלה פועל למילוי חובה זו. אכן, קיימים בשעה זו חילוקי דעות באשר לאופן ניהול המערכה, אך ראוי כי הקהילה הבינלאומית תתמקד במלחמה באוקראינה ובעבירות המיוחסות לפוטין, ולא בישראל, הפועלת באחריות ובתום לב.

חשיבותה של הדמוקרטיה הישראלית מחייבת שמירה על איזון בין הצורך בביקורת ציבורית לבין ההבנה שמי שאינם שותפים לתהליכי קבלת ההחלטות אינם יכולים לעמוד על מלוא מורכבותם. פרסומו של ראש הממשלה נתניהו מעניק לציבור הבהרה חיונית באשר לזהות המכשול האמיתי לפתרון המשבר: הנהגת חמאס המתבצרת בקטאר, המונעת את הסרת הסבל מעל תושבי עזה ואת שחרור החטופים הישראלים.

צילום של גולן מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי שלו, וצילומי ח"כ טיבי ולפיד מאתר הכנסת – שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט טיבי, גולן ולפיד בהתקפה חריפה על נתניהו הופיע לראשונה ב-מעקב.