בעיר נוף הגליל מתנהל בחודשים האחרונים עימות ציבורי משפטי מתמשך, העוסק בגבולות הביקורת האזרחית, באופי השימוש שעושה רשות מקומית בכלים משפטיים, ובשאלות של שקיפות, מידתיות והטלת עלויות על כתפי הציבור. ההתפתחויות בפרשה מעלות סימני שאלה כבדי משקל באשר להתנהלות העירייה בתקופת כהונתו של ראש העיר, רונן פלוט.

במרכז הפרשה עומדים מכתב התראה חריף, דרישה כספית מיידית ותביעה אזרחית בהיקף משמעותי, לצד טענות חמורות בדבר ניסיון להשתקת ביקורת ציבורית באמצעות איום כלכלי. צעדים אלה הופנו כלפי אזרח פעיל ומנהל קהילה מקומית ברשתות החברתיות, מקסים פלסטון.

מר פלסטון, תושב העיר ופעיל ציבורי, מנהל את קבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!". סביב פרסומיו נשלח אליו מכתב התראה מטעם משרד עורכי הדין פדרבוש בן סימון, ובהמשך הוגשה נגדו תביעה אזרחית מטעם עיריית נוף הגליל. כלל הנראה, במסגרת תביעת השתקה נטען לכאורה ללשון הרע, לפגיעה בשמה הטוב של העירייה ונבחריה, וכן להצגת טענות חמורות כעובדות.

בצד ההליך המשפטי מתעוררות שאלות ציבוריות עקרוניות: האם רשאית רשות מקומית להצמיד "תג מחיר" לביקורת כבר בשלב מכתב ההתראה, האם אופן ההתקשרות עם ייצוג משפטי חיצוני נעשה בהתאם לדין, לרבות חובת מכרז או קבלת אישורים נדרשים; והיכן עובר הקו המבחין בין ביקורת חריפה ומוגנת לבין פרסום החורג מגבולות החוק. העירייה, על פי הטענות שנמסרו, בחרה בשלב זה שלא למסור תגובה מפורטת לפניות שהופנו אליה.

מכתב ההתראה מ-27.11.2025: דרישה כספית מיידית ואיום בתביעה עד 250,000 ש"ח 

ביום 27 בנובמבר 2025 נשלח למקסים פלסטון מכתב התראה ממשרד עורכי הדין פדרבוש בן סימון. המכתב, כפי שעולה מן המסמך שהוצג, אינו מתמקד רק בדרישות להסרת פרסומים או בהבהרות, אלא כולל רכיב כספי מפורש כבר בשלב ההתראה: דרישה לתשלום 25,000 ש”ח בתוך פרק זמן קצר, כתנאי להימנעות מנקיטת הליכים משפטיים בשלב זה.

לעיון במכתב המלא – לחצו כאן

במקביל, מציב המכתב איום מדורג בהגשת תביעה אזרחית בהיקף גבוה בהרבה: במסמך מצוין כי אם הדרישות לא ימולאו, סכום התביעה עשוי להגיע לסך של 250,000 ש"ח ואף מעבר לכך, תוך הדגשה שמדובר, לפי הנטען, בנזק מצטבר וכי כל פרסום נוסף עלול להיחשב החמרה.

המסר הפועל של מסמך כזה, כפי שמציגים זאת מבקרי המהלך, הוא כפול: מצד אחד – איום משפטי מלא; מצד שני – "מסלול יציאה" בתשלום מיידי והתחייבות לשתיקה או להימנעות מהמשך אזכור. גם אם מדובר בכלי משפטי מקובל במחלוקות לשון הרע, עצם הצבת דרישה כספית כבר בשלב ההתראה מחדדת את הממד המרתיע: לפני בדיקת טענות בבית משפט, לפני הכרעה עובדתית, ולפני שאלה עקרונית אחת – האם מדובר בביקורת מוגנת על רשות ציבורית.

בעיני פלסטון ותומכיו, זהו הלב של המחלוקת: לא רק ויכוח על ניסוח או עובדה, אלא שימוש בכלים משפטיים ו"מחיר" כספי כאמצעי לחץ כלפי אדם פרטי. מנגד, העירייה – על פי תמצית הטענות שהובאה – מציגה את הדברים כהגנה על שמה הטוב ועל תפקודה מפני פרסומים שהיא רואה בהם עובדות שקריות, משתלחות ופוגעניות.

הפוסט בקבוצה "מצילים את נוף הגליל!": טענות על מסים עירוניים, תמורה ציבורית ויחס לביקורת

הרקע להתראות ולהליך המשפטי קשור לפרסומים ברשתות החברתיות, ובפרט בקבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!". מר מקסים פלסטון פרסם פוסט חריף שבו טען, בין היתר, כי העירייה שלחה אליו מכתב התראה בסכומים גבוהים בשל ביקורת על גביית "מס אשפה" ועל מדיניות תשלומים עירוניים, וכי מדובר, לשיטתו, במהלך שנועד להשתיק ביקורת ולהרתיע תושבים. לדבריו, מהלכים כגון "מס ביטחון" ושינוי בשיטת גביית הארנונה פוגעים בתושבים ובעסקים ומגדילים תשלומים, בעוד התמורה הציבורית, לטענתו, אינה ניכרת.

בפוסט הוא השתמש בשפה חזקה, לרבות כינויים והאשמות קשות נגד העירייה וראש העיר. חשוב להדגיש: חלק מהביטויים הללו הם טענותיו של פלסטון בלבד, אינם קביעה עובדתית, וממילא צפויים להיות בלב המחלוקת המשפטית – האם מדובר בהבעת דעה מוגנת, הגזמה רטורית לגיטימית, או ייחוס עובדות חמורות ללא ביסוס.

תגובות לפוסט שפורסם

מן הצד האזרחי, הפוסט משקף מתח מוכר ברשויות מקומיות: כאשר תושב מרכז קהילה דיגיטלית גדולה מפרסם ביקורת תקיפה על מיסוי עירוני, שיטות גבייה ומדיניות אכיפה – העירייה ניצבת בפני הכרעה: להתמודד בשיח, בהבהרות ובנתונים, או לבחור במסלול משפטי. המבקרים טוענים כי בחירה בכלים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר ברשות ציבורית, נושאת "אפקט מצנן" שעלול להרתיע גם אחרים מלהתבטא.

מר פלסטון אף טוען לאכיפה סלקטיבית: לטענתו, העירייה הגיבה כלפיו באופן חריף בשל מעמדו כמנהל הקבוצה ובשל היקף החשיפה, בעוד כלפי אחרים שנקטו ביטויים דומים לא ננקטו צעדים זהים. גם טענה זו, אם תעלה בבית משפט, תידרש לביסוס עובדתי.

התביעה שהוגשה בדצמבר 2025: קו ההגנה של העירייה מול טענת "תביעת השתקה"

הדרך המועדפת היא השתקה: הפעלת לחץ כלכלי באמצעות משאבים ציבוריים נרחבים העומדים לרשות עיריית נוף הגליל, במקום ניסיון כן לתקן טעויות, לברר טענות או לקיים דו שיח תרבותי וענייני. העירייה בוחרת, כך נראה, לפנות להליכים משפטיים כאמצעי מרכזי, במטרה להשתיק אדם שאינו אדיש. דבר אינו מתוקן, העיקר הוא ההשתקה והפעלת איום משפטי. בכירי הנהלת העירייה, ובהם ראש העיר רונן פלוט, ממתינים לכך שמר מקסים פלסטון יתיש את כוחותיו, את משאביו הכספיים ואת רצונו להמשיך במאבק, בשעה שפלוט עצמו מגיש נגדו תביעות נפרדות.

• בתביעה מעורב באופן אישי מר רונן פלוט, המכהן כראש עיריית נוף הגליל. מן המסמכים שנבחנו עולה כי מר פלוט אישר את ייפוי הכוח שניתן לעו"ד טלי בן סימון. מן המסמך שהגיע לידי מערכת "מעקב" עולה עוד כי עו"ד אושרה יצחקי, המשמשת כמשנה ליועצת המשפטית של עיריית נוף הגליל, אישרה את המסמך בחותמת העירייה. עם זאת, גם במסמך זה לא נמצא כל אזכור לאישור מטעם משרד הפנים, ולא צוינה זכייה במכרז פומבי כדין או קיומו של פטור חוקי מהליך מכרזי

על פי התיאור שנמסר, בחודש דצמבר 2025 הוגש כתב תביעה אזרחי מטעם עיריית נוף הגליל בבית משפט השלום נגד מר פלסטון. לפי עיקרי הטענות כפי שהובאו, העירייה טוענת כי מקסים פלסטון פרסם סרטונים, שידורים חיים ופרסומים פומביים שבהם יוחסו לעירייה, לראש העיר ולבכירים התנהלות עבריינית, שחיתות, סחיטה, פגיעה מכוונת בבעלי עסקים ואי חוקיות – והכול, לשיטת העירייה, תוך הצגה כעובדות ולא כהבעת דעה, ותוך שימוש בלשון משתלחת והכללות.

הסעדים המתוארים כוללים פיצוי כספי (לרבות סכום של 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, על פי התיאור שנמסר), וכן צווים להסרת תכנים, מניעת פרסומים עתידיים והתחייבות להימנע מפרסומים דומים. העירייה, כך נטען, מדגישה שהיא מכירה בחשיבות הביקורת הציבורית, אך טוענת שבמקרה זה נחצה הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין פגיעה אסורה בשמה הטוב של רשות ציבורית ובנבחריה.

מן הצד השני, מקסים פלסטון מציג קו טיעון הפוך: לשיטתו, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ונועדה להתנקם בו ולהשתיק ביקורת. הוא טוען כי מכתב ההתראה נשלח גם בשלב שבו, לדבריו, טרם נחתם ייפוי כוח או טרם הושלמו היבטים פורמליים, וכי חלק מהטענות ביחס ללוחות הזמנים של הסרת הפוסט אינן מדויקות. הוא מוסיף כי התבטאויותיו התמקדו ב"מס הפסולת" ובהשפעות כלכליות על עסקים ותושבים, וכי בה בעת חשף לכאורה ליקויים סביבתיים חמורים – לרבות טענה לקיומו של “אתר פסולת פיראטי” בשטח המוניציפלי, והשלכת פסולת בידי קבלנים או עובדי אגף שפע.

עוד הוא טוען כי בתביעה נטען שמס הפסולת נועד לשמור על איכות הסביבה, בעוד שלפי בדיקתו הנטענת בספר התקציב לשנת 2026 הוצאות העירייה בתחום איכות הסביבה הן זניחות ביחס לתכלית המוצהרת. הוא מבסס מכאן טענה רחבה יותר: שמדובר במס המכוון בראש ובראשונה להכנסות ולצמצום גירעון – ולא למדיניות סביבתית. אלה טענות חריפות, ומטבען מחייבות אימות במסמכים רשמיים ובתגובה מוסמכת של הרשות.

כאן נכנסת שאלת "תביעת השתקה" למרחב הציבורי, גם אם לא בהכרח כשאלה משפטית מוכרעת: האם ההליך נועד באמת לתקן פגיעה בשם הטוב, או שמא מטרתו המעשית ליצור הרתעה, עלויות וסיכון כלכלי שיגרמו למבקר לשתוק. העירייה תטען, מן הסתם, כי מדובר בהגנה לגיטימית מפני שקר ופגיעה; פלסטון ותומכיו יטענו כי התוצאה האפקטיבית היא צינון הביקורת.

טענות למכרזים, אישורים ושימוש בכספי ציבור: השאלות שלא נענו

לצד הדיון בחופש הביטוי, מתעורר במקביל מישור נוסף בעל משקל ציבורי מובהק: סוגיית כספי הציבור וחובת השקיפות החלה על רשות מקומית.

בבדיקה עיתונאית שערכה מערכת "מעקב" לא אותר כל פרסום בדבר מכרז פומבי להתקשרות עם עורכת הדין המייצגת את עיריית נוף הגליל בהליך האמור. הבדיקה כללה עיון שיטתי במאגר המכרזים הרשמי באתר עיריית נוף הגליל, שבו מתועדים לאורך השנים מאות מכרזים והתקשרויות, אולם לא נמצא בו כל אזכור למכרז רלוונטי הנוגע לייצוג המשפטי נשוא הבדיקה.

מעבר לממצאי הבדיקה ולפרסומי מערכת "מעקב", מקור בעירייה אישר למערכת כי לא פורסם כל מכרז פומבי ביחס להתקשרות האמורה. עוד מסר המקור כי ההתקשרות עם עורכת הדין טלי בן סימון נעשתה, לטענתו, שלא במסגרת הליך מכרזי סדור, ובנסיבות המעוררות שאלות באשר לאופן קבלת ההחלטה, מקור הסמכות להתקשרות והבסיס המשפטי שעליו נשענה.

במסגרת פנייה ישירה של מערכת "מעקב" לעו"ד טלי בן סימון, נשאלה האם הייצוג המשפטי של העירייה נעשה בעקבות זכייה במכרז כדין. תגובתה לעיתונאי הייתה: "תמשיך לחפש". בהמשך נשאלה האם הייצוג ניתן בתשלום, והשיבה כי אינה פועלת בהתנדבות וכי היא מקבלת שכר עבור עבודתה. לשאלה מדוע, נוכח קבלת כספי ציבור, נמנעה ממסירת מענה ענייני לפניות העיתונאיות, השיבה כי אינה מעוניינת לשוחח, ולאחר מכן ניתקה את השיחה.

הימנעות זו ממענה פומבי אינה מפיגה את הספקות, אלא להפך, מעצימה את השאלות הציבוריות המתבקשות: האם אכן התקיים מכרז כנדרש בדין; אם לא, האם ניתן פטור כדין, ועל סמך איזו סמכות; מהו היקף ההתקשרות ומהי העלות המוטלת על קופת הציבור. שאלות אלו, הנוגעות לשקיפות, למינהל תקין ולשימוש בכספי ציבור, נותרות בשלב זה ללא מענה ברור.

בהקשר זה הודגש גם כי באתר העירייה מפורסמים מכרזים רבים בתחומים שונים, אולם לא נמצא בו פרסום המתייחס להתקשרות נשוא ההליך.

בנוסף, הועלתה טענה נוספת שטרם זכתה להבהרה: בבדיקה שנערכה מול מקור של "מעקב" במשרד הפנים לא נמצאה אינדיקציה לכך שהוגשה בקשה לאישור לניהול תביעה אזרחית נגד אזרח, ככל שנדרש במקרים מסוימים על פי הדין. גם אם טענה זו תתברר בסופו של דבר כבלתי מדויקת או כבלתי רלוונטית לנסיבות ההליך הקונקרטי, עצם העלאתה מחדדת את נקודת הכובד העקרונית: הכללים החלים על רשות מקומית שונים בתכלית מן הכללים החלים על "לקוח פרטי". רשות מקומית פועלת מכוח סמכות ציבורית, עושה שימוש בכספי ציבור, וכפופה לחובות מוגברות של שקיפות, הנמקה ומידתיות.

מר  פלסטון מצדו מוסיף טענה חריפה נוספת על תפקוד מנגנוני הבקרה בעירייה. לדבריו, הוא פנה למבקר העירייה בנוגע לטענות סביב פסולת, וקיבל תשובה שמפנה אותו למוקד העירוני; הוא רואה בכך, לטענתו, התחמקות ממילוי תפקיד ביקורת פנימי. הוא מוסיף כי פנה לדוברת העירייה ולא קיבל מענה. אלו טענות שיש להן משמעות ציבורית, אך גם הן מחייבות תגובה רשמית והצגת מסמכים, אם העירייה מבקשת להפריך אותן.

טלי בן סימון והצל האתי מעל מאבקי הרשויות

עו"ד טלי בן סימון ניצבת בשנים האחרונות בלב עימות מתמשך בין רשויות מקומיות לבין ביקורת ציבורית, כאשר סוגיות של שקיפות, מימון ציבורי ועלות הייצוג המשפטי מצויות במוקד הדיון. פעילותה המקצועית, הכוללת ייצוג רשויות מקומיות ונבחרי ציבור בהליכים משפטיים מול תושבים ופעילים אזרחיים, מעוררת שאלות עקרוניות באשר לאופן השימוש בכספי ציבור ולהיקף חובת הגילוי החלה על גופים שלטוניים כלפי הציבור.

במרכז הביקורת הציבורית עומדות פרשות שנחשפו במהלך שנת 2024, אשר העלו תהיות בדבר אתיקה מקצועית, שקיפות מנהלית והגבול הדק שבין הליך משפטי אישי לבין הליך הממומן, במישרין או בעקיפין, מכספי ציבור. בפברואר 2024 פורסמה כתבה שעסקה בהתנהלות עיריית בת־ים וראש העיר דאז אל מול ביקורת ציבורית חריפה. במסגרת אותה פרשה הוזכרה טלי בן סימון כמי שליוותה משפטית תביעת לשון הרע שהוגשה נגד פעיל ציבור.

אחד המוקדים המרכזיים בפרשה נגע לאופן ניהול ההליך המשפטי: התביעה הוצגה כתביעה אישית, אולם על פי הפרסומים, האגרה המשפטית שולמה בידי עורכת הדין. נתון זה עורר שאלות כבדות משקל, שכן לפי כללי לשכת עורכי הדין והפסיקה הנוהגת, כאשר נבחר ציבור מגיש תביעה אישית, מימון האגרה וההליך אמור להיעשות מכיסו הפרטי. תשלום אגרה בידי עורך הדין עצמו הוצג בפרסומים כעניין בעייתי המחייב בירור, הן במישור האתי והן במישור הציבורי.

גם במהלך שנת 2025 ממשיכים לעלות מקרים שבהם עו"ד בן סימון מייצגת רשויות מקומיות במכתבי התראה, בדרישות כספיות בהיקפים ניכרים ובהליכים משפטיים נגד אזרחים המבקרים מדיניות עירונית. כך, בין היתר, עלו טענות בדבר הליך שננקט נגד מקסים פלסטון, אשר על פי הפרסומים, ייתכן שנוהל ללא מכרז פומבי או ללא רמת שקיפות מספקת. הביקורת הציבורית אינה מופנית לעצם הזכות של רשות מקומית להסתייע בייצוג משפטי, אלא לאופן הפעלתו: שימוש בכלים משפטיים הממומנים מכספי ציבור, מבלי שניתן לציבור גילוי מלא בדבר עלויות הייצוג, תשלום האגרות, שכר הטרחה ותנאי ההתקשרות.

יודגש כי עו"ד בן סימון אינה מואשמת בעבירה פלילית. עם זאת, מעמדה המקצועי והיקף פעילותה מציבים אותה במרכזו של דיון ציבורי רחב, הבוחן עד כמה רשויות מקומיות רשאיות לעשות שימוש בכספי הציבור לצורך ניהול מאבקים משפטיים מול תושביהן, ועד כמה הציבור זכאי לדעת מהו המחיר הכלכלי של הליכים אלה, ובשם מי הם מנוהלים.

יצוין עוד כי בעבר הוגשה תלונה ללשכת עורכי הדין בעניינה של עו"ד בן סימון, אולם ככל הידוע, התיק נסגר ולא ננקטו צעדים משמעתיים. ואולם, סגירת ההליך המשמעתי אינה חותמת את הדיון הציבורי, אלא מחדדת את הפער בין המישור המשמעתי אתי לבין שאלות רחבות יותר של מנהל תקין, שקיפות ואחריות ציבורית.

בתמונה הכוללת, תחת הנהגת ראש העיר רונן פלוט, מתכנסים שלושה קווי מתח: מיסוי ותשלומי חובה מול תמורה ציבורית; ביקורת דיגיטלית חריפה מול תגובת רשות; והדילמה הגדולה של 2025 בשלטון המקומי – האם עירייה יכולה להרשות לעצמה להילחם בתושב באמצעים משפטיים כבדי משקל, כאשר ברקע ניצבות שאלות על היקף עלויות, מנגנוני התקשרות, והאפקט המצנן על שיח דמוקרטי בעיר.

עיריית נוף הגליל בחרה בשלב זה שלא להגיב בהרחבה לפניות שהופנו אליה. בהיעדר תגובה, מתקבע במרחב הציבורי נרטיב אחד בלבד – זה של התושב הפעיל – והוא ממשיך לייצר הד ציבורי בקהילה המקומית. גם מנקודת מבטה של הרשות, מדובר בבחירה שיש לה מחיר: שתיקה ממוסדת אל מול טענות מפורטות אינה מאפסת את הסיפור, ולעיתים אף פועלת להעצמתו.

המשך הפרשה צפוי להתברר בשני מישורים: בבית המשפט, בשאלה האם הפרסומים חרגו מן המותר ומהן ההגנות שיחולו; ובמישור הציבורי, בשאלה האם עיריית נוף הגליל תספק לציבור תשובות מלאות על ההתקשרות המשפטית, עלויות הייצוג, ותכלית המדיניות שבמוקד הביקורת. בינתיים, הקונפליקט סביב מקסים פלסטון אינו עוד ויכוח מקומי בפייסבוק – אלא סימפטום למאבק רחב יותר על יחסי הכוח בין שלטון מקומי לבין תושבים שמסרבים להיבהל ממכתב התראה.

נ.ב

בסופו של יום, תושבי נוף הגליל זכאים לדעת לאן מנותבים כספי הציבור הנגבים מהם בארנונה ובמסים נוספים. זוהי זכות בסיסית של הציבור לדעת מהי עלות הייצוג המשפטי וכמה כסף מושקע במאבקים משפטיים נגד מבקרי עיריית נוף הגליל.

כספים אלה יכלו, לכל הפחות, לשמש להקלה בנטל הארנונה או לסיוע לנזקקים; ואולם, העירייה בוחרת, לכאורה, להפנות משאבים ציבוריים להליכים שניתן היה למנוע באמצעות דיאלוג ענייני ומכבד עם מבקריה.

מדובר במציאות אבסורדית, אך מעל לכל – לציבור עומדת הזכות המלאה לדעת לאן מופנים כספיו.

צילום של רונן פלוט, מתוך עמוד הפייסבוק האישי שלו, שימוש בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

הפוסט עיריית נוף הגליל, בראשות רונן פלוט, פועלת להשתקת מבקרים? הופיע לראשונה ב-מעקב.

נגמרו האייטם? וואלה, m)Ynet), גל גפן, מגזין בת ים סוג של בית חרושת לכתבות שיווקית. כתבה 'העתק הדבק' תחת הכיסוי "אייטם אמיתי". בזיון!

דים אמור || 23.02.2024

במסגרת כתבה על צביקה ברוט, ראש העיר בת ים (קרא את הכתבה) תיעדנו מס' מקרים כואבים, לצורך העניין כלי התקשורת מכובדים קיבלו הודעה מברוט או דוברות עיריית בת ים ופרסמו כתבות ללא עבודה עיתונאים, כלומר כתבות מסוג "העתק הדבק".

בתאריך ה-12.12.2023 צביקה ברוט הכריז על ביטול קמפיין הבחירות (קרא את הפוסט – לחץ כאן), לאחר ההודעה הדרמטית "לא להשקיע בקמפיין" הבחירות ברוט לפתע זכה לכתבה המערכת mYNET.

•  צביקה ברוט נגד מאיר בכר! 

צביקה ברוט הגיש כתב תביעה "לשון הרע" נגד תושבי העיר. התביעה הוגשה עקב הפוסטים הפוגעניים אשר מאיר פרסם מתוך הכאב על כספי הציבור, מדובר על תיק מספר 46218-05-23, סכום התביעה 700,000 ש"ח.

(למר צביקה ברוט יש זכות המלאה לתבוע כל אדם, אך חובה לבדוק שהליכים משפטיים מנוהלים מתוך הכיס הפרטי של ברוט ולא ע"ח הציבור, תושבי בת ים לא צריכים לממן הליכים משפטיים אישיים!) – קרא עוד.

בתיק מס' 46218-05-23 (ברוט נגד בכר) התקיים הליך הגישור ונחתם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק הדין.

לפי פסק הדין מאיר בכר חייב להתנצל ולפרסם את התנצלות, בנוסף בכר צריך למחוק את 7 פוסטים אשר פרסם בין התאריכים: 07.03.2023, 08.07.2023, 10.03.2023, 12.03.2023 (2 פוסטים באותו יום), 15.03.2023, 12.05.2023 –קרא את ההסכם פשרה.

בפסק הדין כתוב שחור על לבן: במידה ומר כבר לא יקיים את פסק הדין ברוט רשאי לפנות להוצאה לפועל ולדרוש תשלום בסך של 150,000 ש"ח, זאת רק הסנקציה! בסעיף 6 של פסק הדין כתוב כך: כל עוד התנאים המפורטים בהסכם זה ימולאו במלואם לא יפעול התובע לבגיית הפיצוי הנזכר בסיף 2 להסכם זה!

מאיר בכר קיים את פסק הדין, למעשה מחק את כל הפוסטים וצילם סרטון התנצלות בנוסח אשר מפורט בפסק הדין:

נקרע הלב לראות את מאיר בכר קורא את הטקסט אשר גברת בן סימון ניסחה, אבל הכי חשוב שראש העיר שמח ומרוצה. מאיר מכר קיים את פסק הדין!

נוסח ההתנצלות (מתוך פסק הדין):

יחד עם זאת כלי תקשורת באופן עדרי פרסמו כתבות מוזרות, "עיתונאים" מסרו שבכר ישלם פיצוי כספי בסך של 150,000 ש"ח, בנוסף פרסמו "בית המשפט קיבל באופן מלא את תביעתו של ראש העיר בת-ים". האמת היא: דיון הוכחות לא התקיים ולכן בית המשפט בכלל לא בדק את התיק לעומק, השופט אך ורק נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אשר נחתם בין הצדדים, זה מאוד שונה מפסק הדין מנומק שבו שופט נכנס לעומק העומקים ולגופו של העניין (פשוט גם כן רצוי לדייק)!

שוב ושוב עצוב וכואב שהתקשורת בכלל לא הוגנת. אבסורד, הכתבים לא טרחו לקרוא את פסק הדין עד הסוף, הסתפקו רק בסעיף 2!

עוד מה שמשך את תשומת ליבי, הנוסח של הכתבות מאוד זהה, יש תחושה שפרסמו "העתק הדבק" ורק שינו את הכותרת.

למעשה איש אחד הכין את הכתבות, זה כבר ברור! פשוט בושה, כלי תקשורת לא באמת כותבים, מפרסמים חומר לא מקורי.

וואלה: בית המשפט קיבל באופן מלא את תביעתו של ראש העיר בת-ים, צביקה ברוט, נגד הפעיל הפוליטי אשר הפיץ שקרים וביזה אותו בפייסבוק. השופט פסק פיצוי של 150 אלף שקלים, התנצלות פומבית, ומחיקת כל הפרסומים במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים

בית משפט השלום בבת-ים קיבל את תביעתו של ראש העיר צביקה ברוט נגד הפעיל הפוליטי מאיר בכר, אשר בשנים האחרונים פרסם שורה של סרטונים והשמצות של ברוט ובכירים נוספים בעיריה – קרא עוד.

גל גפן: בית המשפט קיבל באופן מלא את תביעתו של ראש העיר בת-ים, צביקה ברוט, נגד הפעיל הפוליטי מאיר בכר אשר הפיץ שקרים וביזה אותו בפייסבוק. השופט פסק פיצוי של 150 אלף שקלים, התנצלות פומבית, ומחיקת כל הפרסומים במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים.

בית משפט השלום בבת-ים קיבל את תביעתו של ראש העיר צביקה ברוט נגד הפעיל הפוליטי מאיר בכר, אשר בשנים האחרונים פרסם שורה של סרטונים והשמצות של ברוט ובכירים נוספים בעיריה – קרא עוד.

מגזין בת ים: בית המשפט קיבל באופן מלא את תביעתו של ראש העיר בת-ים, צביקה ברוט, נגד הפעיל הפוליטי מאיר בכר אשר הפיץ שקרים וביזה אותו בפייסבוק. השופט פסק פיצוי של 150 אלף שקלים, התנצלות פומבית, ומחיקת כל הפרסומים במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים.

בית משפט השלום בבת-ים קיבל את תביעתו של ראש העיר צביקה ברוט נגד הפעיל הפוליטי מאיר בכר, אשר בשנים האחרונים פרסם שורה של סרטונים והשמצות של ברוט ובכירים נוספים בעיריה – קרא עוד.

כנראה מצאנו את ה"עיתונאית" אשר עומדת מאחורי הכתבות "העתק הדבק", וזאת גב' רון לאביוד דוברת עיריית בת ים!

בכתבה מדובר רק על צביקה ברוט, לצורך העניין שהוא תבע את מאיר בכר באופן אישי (תועד הליך משפטי אישי). מדוע דוברות העירייה עושה יחסי ציבור לצביקה ברוט? כדי לעבוד בעיריית רון לאביוד כדוברת הייתה צריכה לזכות במכרז, מעניין במכרז כתוב שהיא חייבת לעשות שירותים אישיים לברוט על חשבון הציבור? למעשה, תיעדנו עבירה חמורה.

צילמנו את הכתבה – שלא יעשו שינויים בטקסט!

שם התובע צביקה ברוט, הנתבע מאיר בכר

---

תגובות:

וואלה, M)Ynet), גל גפן, מגזין בת ים – לא טרחו להגיב. כנראה אין להם מה לומר.

הרי, אי תגובה – גם כסוג של תגובה!

הפוסט וואלה, m)Ynet), גל גפן, מגזין בת ים – בית חרושת לכתבות שיווקית ללא עבודה עיתונאית. כתבה 'העתק הדבק' תחת הכיסוי "אייטם אמיתי". בזיון! הופיע לראשונה ב-מעקב.