הזירה התרבותית בישראל רושמת שיא חדש של מתח מפותל בין אמנות, אידאולוגיה ומציאות ביטחונית נפיצה. ב-11 במאי 2026, ביקר צוות "מעקב" באולם צוותא 2 בתל אביב, שם מועלה המחזה המוזיקלי החדש "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" מאת המחזאי והבמאי הוותיק יהושע סובול, ובתמיכת קרן רבינוביץ.

אין מדובר בעוד יצירה בימתית שגרתית, אלא בתיאטרון פוליטי נוקב, המבקש להנחית סטירה ישירה ומצלצלת לממשלת ישראל ולהעלות תכנים קשים אל הבמה ללא פילטרים, ללא ריכוך וללא צנזורה. המחזה, שנכתב מתוך תודעה פצועה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023, מעמיד במרכזו את הסוגיה הרגישה ביותר בחברה הישראלית: גורלם של החטופים המוחזקים בשבי ברצועת עזה.

היצירה מעוררת גלי הדף, ויכוחים אידאולוגיים עמוקים ופרובוקציות פוליטיות חריפות, הן בשל החצים המושחזים המופנים בה ישירות כלפי ראש הממשלה והקבינט, והן בשל היעדרם הבולט של קולות מרכזיים אחרים בקונצנזוס הלאומי, החל מלוחמי וחללי צה"ל, דרך נפגעי הטרור, ועד לייצוג הולם של חלקי העם השונים.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

מעמקי השבי: סיפורם של פליטי ה"נובה"

המחזה, אשר נפרש על פני 90 דקות דחוסות, עוסק בשני צעירים – שחקן וזמרת אהובים – שנחטפו ממסיבת המוזיקה "נובה" ברעים. השניים מוחזקים בתנאי שבי אכזריים ותחת חשיכה מוחלטת, ללא מים, ללא חשמל וללא אוכל. הם כלואים בנפרד, כאשר קיר בטון אטום חוצץ ביניהם.

מתוך מעמקי התופת, הייאוש והבידוד, מגלים השניים כי שניהם נותרו בחיים, ומוצאים דרך יצירתית וייחודית לתקשר מעבר לקיר המפריד: השחקן מחבר שירים ולוחש אותם אל הבטון, והזמרת קולטת את המילים, מלחינה אותן ומבצעת את השירים בחזרה אליו. התקשורת האמנותית הזו הופכת עבורם למקור כוח הישרדותי יחיד מול קולות הטראומה המהדהדים בראשם.

היצירה נולדה מתוך שבר אישי עמוק של סובול. בימים הראשונים שלאחר שבעה באוקטובר, מצא עצמו המחזאי מסוגל לכתוב שירים בלבד. כתיבתו הואצה בעקבות חטיפתם של חבריו הקרובים מקיבוץ ניר עוז – עודד ליפשיץ זכרו לברכה ורעייתו יוכבד. סובול העביר את הטקסטים למוזיקאית אילה אשרוב, שחיברה את הלחנים והעיבודים, ואילו סובול עצמו לקח על עצמו את מלאכת הבימוי.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

תצוגת משחק פנומנלית בלב האפלה

למרות קיומן של שתי דמויות, המחזה מתנהג במידה רבה כהצגת יחיד רחבת יקף, שבה החטוף הכלוא בחושך מתמודד עם השדים הפנימיים שלו ועם קולות מן העבר והדמיון. את התפקיד התובעני והמורכב הזה מוביל השחקן גבריאל קוסובסקי, המציג על הבמה משחק נהדר, מרשים ביותר ובעל עוצמה דרמטית נדירה.

קוסובסקי מפגין כישרון של שחקן ענק, כאשר הוא נדרש להחזיק על כתפיו טקסטים קשים ומורכבים במשך קרוב לשעתיים, ולדלג במהירות ובדיוק מוחלט בין דמויות רבות ושונות. ההופעה הכריזמטית שלו מונעת כל תחושה של מונטוניות, ומעמידה רף אמנותי גבוה ביותר.

לצידו מופיעה הזמרת חן דניאל, המלווה את המונולוגים בשירה מרגשת, נוקבת וחודרת לבבות, המעניקה ביטוי מוזיקלי למחנק הקיומי. את השניים מלווה על הבמה הגיטריסט איתי ויטמן, השוזר את צליליו בין הדיאלוגים לקיר.

הציטוטים הפרובוקטיביים שמסעירים את הרוחות

מדוע מעוררת ההצגה סערה כה גדולה? המחזה של סובול אינו מהסס להשתמש באמירות פוליטיות חריפות וישירות, המופנות כלפי הנהגת המדינה וראש הממשלה, ומציב על הבמה מונולוגים המעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה.

בשלב מסוים, באחת הסצנות הגדולות והמטלטלות בהצגה, נשמע חטוף השבוי בידי חמאס כשהוא משמיע לעצמו אמירות קשות ונוקבות:

" . . . את הפושע שהפקיר אותך וממשיך להפקיר אותך עד המוות. כל רגע. כל שנייה. קבור חיים בקבר הזה"

באחת הסצנות המרכזיות, משמיע מחבל חמאס אמירות קשות ומשפילות באוזני החטוף היהודי:

"אני מבין אותך. הממשלה שלכם היא בדיחה יהודית. מהשטעטל"

הביקורת על ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים והעדפת שיקולים זרים משתקפת גם בדרישה לשחרור המוני של מחבלים:

"אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם"

החצים הישירים והפרובוקטיביים ביותר כלפי ראש הממשלה מנוסחים בטקסט חריף וישיר:

"עוד שיעור חשוב לכל בת ובן אנוש: הדג, חביבי, מסריח מהראש"

גם דמותה של אם החטוף במחזה מייצרת פרובוקציה קלה עד חריפה כלפי השרים, תוך קריאה לפעולה המונית ואגרסיבית:

"להפסיק להיות נחמדים. לעלות על המשרדים של השרים שטירפדו את העסקאות. לעלות עליהם ברבבות. במאות אלפים. לשטוף אותם בצונאמי! להעיף אותם לכל הרוחות! לשים במקומם אנשים שסוף סוף יהיה אכפת מהבנות ומהבנים שלנו. לא רק מהתחת של עצם"

המוטיב המרכזי של המחזה, המזקק את עמדתו הבוטה של סובול כלפי הממסד, קובע נחרצות:

"התעללות בחסרי ישע זה שיא הרשע. והפקרת חסרי ישע זה פשע"

המפגש האנכרוניסטי: הדיאלוג עם שייקספיר

ברגעי הבידוד והטראומה, נפגש השחקן החטוף (בגילומו של קוסובסקי) בדמיונו עם המחזאי הלאומי של אנגליה, ויליאם שייקספיר. הדו-שיח ביניהם נע בין פילוסופיה קיומית לבין האשמה אקטואלית קשה:

שחקן חטוף: "אני תקוע כאן בחושך ימים ולילות, שבועות וחודשים, מנסה להשתלט על הפחדים שלי, רק מחכה שייכנס רוצח וישחט אותי כמו כבש, או יפוצץ לי את הראש במקור כדורים".

שייקספיר: "אמרתי לך, תדבר עם דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" (*).

שחקן חטוף: "בכל זאת שייקספיר, משהו. . . אל תעזוב אותי גם אתה בלי מילה"

שייקספיר: "אל תלחם ברגש; אל תשתיק אותו. להפך! זכור את הרגעים היפים ביותר בחייך. המרגשים ביותר. תן לרגש להציף אותך. תן לו להגיד את שלו. והמילים הנכונות יבואו מעצמם…"

אולם המשפט הטעון ביותר בפי דמותו של שייקספיר, המהווה את לב הפרובוקציה ההיסטורית, הוא:

"אף פעם לא הופקרתי על חבריי בני עמי, אף פעם לא הופקרתי ע"י מלכתי או מלכי למות בבדידות גמורה בידי אויב רצחני המבקש את נפשי: כשאני מסתכל עליך. . . נגמרות לי המילים"

(*) למעשה, המשפט: "אמרתי לך, תדבר עם פיודור דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" נושא אופי ציני, חד ולעיתים אף פרובוקטיבי. מדובר באמירה המשתמשת בשמו של הסופר הרוסי כמעין מטפורה לעיסוק בנפש האדם, בטירוף, באשמה, בייסורים ובצדדיה האפלים של התודעה האנושית.

הפרשנות האפשרית היא כי הדובר מבקש לרמוז שהמצב, האדם או מערכת המחשבות שעליהם נסובה השיחה כה קיצוניים, מעוותים או אפופי אפלה – עד שהם משתלבים באופן טבעי בעולמו הספרותי של דוסטויבסקי, אשר יצירותיו עסקו לא אחת בדמויות מיוסרות, אובססיביות, אלימות או מתפוררות נפשית.

בדברים קיים גם רובד ברור של לעג, ביטול ואף התרחקות רגשית: במקום להתמודד באופן ישיר עם הטענות או עם המציאות המתוארת, הדובר "מפנה" בציניות אל דוסטויבסקי, כאילו רק סופר הבקיא בנבכי הנפש הסדוקה והמעונה מסוגל להבין את אשר מתרחש.

בנוסף, ייתכן כי האמירה רומזת במיוחד ליצירה "החטא ועונשו", העוסקת בשאלות של אשמה, מוסר, ייסורי מצפון, טירוף פנימי והתפוררות נפשית. משום כך, המשפט עשוי להשתלב היטב בתוך הקשר תיאטרלי, פוליטי או פסיכולוגי טעון, שבו הגבול בין מציאות, אשמה ותודעה הולך ומיטשטש.

פולמוס נוקב: טיעוני הנגד וההגנה על המערכת

מול הקו החד-משמעי והפרובוקטיבי שמציג סובול על הבמה, מתעוררת ביקורת ציבורית ועובדתית נוקבת. מן הראוי לבחון את הטיעונים המאזנים, המציגים זווית שונה לחלוטין על האמירות הללו.

א. ההגנה על ראש הממשלה ומבנה הממשל המודרני

ההצגה מטילה את אשמת "ההפקרה" באופן ישיר ובלעדי על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם, בנימין נתניהו לא היה הגורם היחיד שכיהן בממשלה ובמערכות השלטון והביטחון, וקשה ומורכב לטעון כי רק הוא לבדו "הפקיר".

יתרה מכך, האמירה הבוטה המכנה את הממשלה "בדיחה יהודית מהשטעטל" מתעלמת מהקשר היסטורי רחב ומשמעותי. מערכת הממשל בישראל מתאפיינת במורכבות פוליטית רבה, ומורכבת מנציגי ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה כאחד. נבחרי ציבור רבים מציבים בראש מעייניהם אינטרסים פוליטיים ואישיים, על פני טובת האזרח. עדות מובהקת לכך ניתנה בהיעדר כמעט מוחלט של התנגדות מצד חברי הכנסת להעלאת שכרם, הממומנת מכיסו של משלם המסים, וזאת בשעה שרבים מעובדי המשק, ובהם קופאיות ברשתות השיווק ועובדי ניקיון במגדלי משרדים כדוגמת מרכז עזריאלי, נאלצים להסתפק בשכר זעום שאינו עולה על כ-4,600 שקלים בחודש.

תופעה זו אינה פוסחת על אף צד במפה הפוליטית; גם ממשלת בנט-לפיד העבירה, ככל הנראה, תקציבים ותמיכות אשר זלגו בפועל לרצועת עזה ולידי חמאס, וממשלתם אף נמנעה מלנקוט מהלך צבאי מכריע למיטוט הארגון. גם במישור הכלכלי, לא נרשמה פריצת דרך משמעותית במאבק ביוקר המחיה או בקידום רפורמות מבניות. אילו השכילה ישראל להעפיל לרמת רווחה ויציבות כלכלית בדומה למודל השווייצרי, ייתכן שהדבר היה מחולל תמורה עמוקה במפת ההצבעה בקלפי. למחנה השמאל והמרכז ניתנה בשעתו הזדמנות היסטורית לקדם רפורמות עומק, להתמודד נחרצות מול חמאס ולטפל במשבר יוקר המחיה, אך בפועל צעדים משמעותיים אלו לא הושלמו. בסופו של דבר, כל ממשלה בישראל היא ישות ארעית הפועלת מכוח המנדט של הבוחר. עם זאת, בראייה היסטורית רחבה, אין לשכוח את המשוואה הבסיסית: בעוד שבעבר היה העם היהודי פזור בתפוצות, חסר הגנה ונטול מולדת, הרי שכיום אנו אוחזים במדינה ריבונית משלנו.

גם בעת המשבר החריף של סוגיית החטופים, נוכחנו לדעת כי "הקשרים המיוחדים" של חברי הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס – כמו גם הצהרותיו של יאיר לפיד על קשריו הענפים בארצות הברית ובארגונים בינלאומיים מובילים – לא תורגמו למעשים, ואף אחד מהם לא השכיל להביא לשחרורם.

ראוי להזכיר כי חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין אף הגדילה לעשות והכחישה את זוועות השבעה באוקטובר (קרא עוד – לחץ כאן). לוּ היו עודה או ח'טיב-יאסין עומדים בראשות המדינה, סביר להניח ששמה של ישראל כבר היה מוחלף, ולחבל ארץ זה לא הייתה נותרת זיקה יהודית, לרבות שלילת הזכות למקלט פוליטי מפני רדיפות.

משום כך, יש להכניס את הדברים לפרופורציה: בשמאל הישראלי נוטים לטעון כי תחת הנהגתם היינו חיים במציאות אוטופית, אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת. כבר חזינו בעבר בממשלות שמאל, והמציאות המיוחלת רחוקה מלהשתנות.

בנימין נתניהו פועל במסגרת מדינה דמוקרטית מודרנית, בעלת מערכת משפט עצמאית, פרלמנט תוסס, תקשורת חופשית, בחירות תקופתיות, אופוזיציה לוחמת וביקורת ציבורית ענפה. מציאות זו שונה לחלוטין ובאופן מהותי ממשטרי המלוכה האבסולוטיים של אירופה במאות ה-16 וה-17. בשונה ממלכי התקופה האליזבתנית, שהחזיקו בכוח בלתי מוגבל ויכלו להורות על הוצאות להורג, רדיפות או ענישה קשה בשם הכתר ללא דין וחשבון, ראש ממשלה בישראל כפוף לחוק, לביקורת שיפוטית קפדנית ולפיקוח ציבורי מתמשך. לכן, הטחת אמירות כה קשות כלפי הממשלה ללא מתן זכות ביטוי לקול הימני וללא שמירה על בלאנס (איזון) פוליטי, מעוררת תרעומת רבה.

ב. האבסורד והסילוף ההיסטורי בעניין שייקספיר

השימוש שעושה סובול בדמותו של ויליאם שייקספיר כדי לטעון שהמלוכה הגנה על נתיניה ולא הפקירה אותם, מייצר עיוות היסטורי חמור. כמובן שמבחינה ספרותית-דרמטית מותר לכתוב משפט כזה בפיה של דמות במחזה היסטורי-דרמטי, ואין מדובר בטענה מחקרית מילולית. עם זאת, מבחינה היסטורית טהורה, אין כל מקור ידוע שבו שייקספיר אמר או כתב רעיון כזה באופן ישיר.

חייו של שייקספיר עצמו לא היו נטולי קשיים והיו רחוקים מלהיות מוגנים על ידי הכתר: הוא חי בתקופה של מגפות קשות, מאבקים פוליטיים אלימים וחוסר יציבות עמוק באנגליה; עולם התיאטרון נסגר לעיתים תכופות בשל מגפת הדבר; בנו הצעיר, האמנט, נפטר בגיל צעיר; והוא עצמו פעל תחת מתחים פוליטיים מתמידים וחשש מצנזורה מלכותית דורסנית.

אין צורך להרחיק לכת, די אם נתבונן במחזה המפורסם "רומיאו ויוליה", המשרטט מציאות שבה לנשים לא היה כל מעמד, ונשללה מהן הזכות לאהוב את בחיר ליבן בשל חוקי הממלכה.

באותם ימים, נהגו ההורים לחפש עבור בנותיהן חתן על פי מעמדו החברתי והכלכלי, ללא כל קשר לרגש האהבה, והמפלט היחיד מפני עריצות השלטון נמצא לעיתים רק במוות. האם אנו נמצאים במצב כזה כיום? התשובה היא שלא. אמנם גם בימינו ישנן נשים הבוחרות בבן זוג בעל מעמד גבוה, אך הדבר נעשה מתוך בחירה חופשית, ולא תחת כפייה של חוקים אכזריים.

התקופה שבה חי ויליאם שייקספיר הייתה תקופה קשה, אלימה ולעיתים אכזרית מאוד מבחינה חברתית, דתית ופוליטית. באנגליה ובאירופה של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 התקיימו רדיפות דתיות אכזריות, הוצאות להורג פומביות, עוני קיצוני, אפליה מעמדית חריפה, שלטון מלוכני קשוח, ענישה אכזרית, קולוניאליזם, סחר בבני אדם, ויחס נחות ומפלה לנשים ולאוכלוסיות מוחלשות. בני אדם רבים מאוד "הופקרו" למותם או לגורלם המר בידי שליטים, מוסדות או החברה עצמה.

אין כל עדות היסטורית לכך ששייקספיר חווה באופן אישי סיטואציה שבה הכתר האנגלי הגן עליו או הפקיר אותו למוות בידי אויבים. ההסתייגות היא לגבי חייו האישיים, אך המציאות ההיסטורית הרחבה מוכיחה כי באותה תקופה ובמאות שלאחר מכן, עבדים ואנשים ממעמדות נמוכים סבלו מאלימות קיצונית ללא כל הליך משפטי הוגן. התרחשו הוצאות להורג ללא משפט תקין, עינויים פומביים, שריפות, תליות, ענישה קולקטיבית ודיכוי אכזרי של משרתים ונתינים. נשים הואשמו בכישוף ונשרפו חיות על בסיס אמונות טפלות ומאבקים דתיים. אנגליה האליזבתנית אמנם לא קיימה מערכת עבדות תעשייתית כמו באמריקה המאוחרת, אך הייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות הקולוניאליזם והסחר בבני אדם, והענישה בה הייתה קשה ביותר כלפי עניים, מורדים וקתולים שנחשבו לאיום. על כן, להציג את תקופת שייקספיר כתקופה מושלמת ומוגנת לעומת ימינו, זהו אבסורד מוחלט.

ג. העדר הגינוי לחמאס ושתיקת נפגעי הטרור

הביקורת החריפה ביותר המופנית נגד המחזה נוגעת להטלת האשמה החד-צדדית על הצד היהודי והישראלי, תוך התעלמות מוחלטת מהתוקפן הברברי. האמירה "הפקרת חסרי ישע זה פשע" מתעלמת מכך שכל העולם, כולל פוליטיקאים ממחנה הימין בישראל, לצד מנהיגים ואישי ציבור ברחבי העולם ואזרחים רבים, עשו כל שביכולתם בניסיון להביא להצלת החטופים ולהשבתם לביתם.

מדוע אין במחזה מילה ברורה ומגנה על ארגון הטרור חמאס שחטף, רצח וטבח באלפי בני אדם? מדוע לא נשמע קולם של הנרצחים בשבי, או קולותיהם של ניצולי שואה החווים את הטראומה מחדש? ההצגה נמנעת מתקיפת חמאס ומאשימה בעיקר את המדינה בהפקרה.

מן הראוי להזכיר את העובדות הקשות: טבח שבעה באוקטובר התרחש ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אלפי מחבלי חמאס וארגוני טרור נוספים חדרו מרצועת עזה לשטח ישראל. במהלך המתקפה נרצחו, נהרגו או נפלו בקרב כ-1,163 בני אדם, רובם אזרחים. למעלה מ-3,300 בני אדם נפצעו, ו-251 בני אדם נחטפו לרצועת עזה, ובהם נשים, ילדים, קשישים וחיילים. המתקפה כללה חדירה אכזרית ליישובי עוטף עזה, לבסיסי צה"ל ולפסטיבל המוזיקה "נובה", שם התרחש אחד ממוקדי ההרג הקשים ביותר, ובעקבותיה נפתחה מלחמת "חרבות ברזל". מדובר באחד מאירועי הטרור הקטלניים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אשר הוביל למשבר ביטחוני, מדיני והומניטרי רחב היקף. שתיקת המחזה מול זוועות אלו מעוררת תמיהה עמוקה.

בנוסף, הציטוט "אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם" מציג את שחרור המחבלים כדבר חיובי בלבד, וממחיש כי סובול רואה בכך פתרון נכון. אולם המחזה מתעלם לחלוטין מקולן של משפחות נפגעי הטרור, שיקיריהן נרצחו בפעולות טרור של אותם מחבלים בדיוק ששחרורם מוצע כעת. קולן של משפחות אלו אינו נשמע במחזה. כמו כן, נשמעת ביקורת חריפה על הקריאה הכלולה בפי אם החטוף "לעלות על משרדי השרים ברבבות ולשטוף אותם בצונאמי", הגם שניתן להבין ללבה של אם שבנה בשבי ושרבים מהשרים לא עשו דבר כדי להצילו, הרי שקריאה לפעולות המריחות מוונדליזם אינה מהווה פתרון חוקי או מוסרי במדינה דמוקרטית.

ד. היעדר קולם של חיילי וחללי צה"ל

חוסר נוסף המעורר פולמוס ציבורי הוא היעדרו המוחלט של קול הלוחמים. במחזה לא נשמע קולם של חיילי צה"ל, המגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל כאחד, אשר חירפו ומחרפים את נפשם בשדות הקרב כדי להגן על המדינה ולהשיב את החטופים. קולם של חללי צה"ל שנפלו במערכה וקולן של המשפחות השכולות נותר מחוץ לטקסט הדרמטי, מה שמדגיש כי יש עוד עבודה רבה על המחזה כדי להביאו לאיזון לאומי.

תגובת היוצר: החופש האמנותי מול חלום הבלהות

מול הביקורת הנוקבת וההאשמות על חוסר איזון, סיפק המחזאי והבמאי יהושע סובול תגובה רשמית לצוות "YNET", שבה הוא משרטט את קו הגבול הברור שבין תיעוד היסטורי לבין אמנות דרמטית המושפעת מתת-המודע:

"זהו תיאטרון, ולא ניסיון לטעון שכך התרחשו הדברים במציאות. איש מיוצרי ההצגה לא היה חטוף, אולם סוגיית החטופים חלחלה באופן מתמיד אל התודעה ואף אל תת-המודע. גם אני עצמי מצאתי את עצמי לא אחת חולם כי אני סגור במקום כלשהו, מבלי לדעת מי מחזיק בי או אחראי לגורלי. היו רגעים שבהם ראיתי את עצמי כלוא בחדר קטן וחסר מוצא".

מדובר בעשייה אמנותית מרגשת של סובול, אשר בגיל 86 אינו עוצר לרגע, הוא ממשיך ליצור, לכתוב ולבצע במרץ, ומתגלה כאדם מיוחד במינו וכאחד מגדולי המחזאים בישראל, המעז להעלות נושאים חברתיים ופוליטיים בוערים על הבמה המרכזית.

נחיצות המחזה והצורך בהרחבת היריעה

בסופו של דבר, באמנות אומרים לעיתים קרובות: "או שמבינים או שלא אוהבים". המחזה "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" הוא הצגה חשובה מאין כמוה, הצגה שחייבת להמשיך לחיות ולהיות מוצגת, והיא מתאימה ואף מומלצת לצפייה עבור בני נוער. מטרתו האמיתית והעליונה של מוסד התיאטרון היא לתת לאדם קו מחשבה, לאלץ אותו להתמודד עם דילמות קשות, ולא רק להגיע לאולם לשם בידור, ניתוק וחוסר מחשבה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכרגע המחזה מדבר בעיקר אל אנשים בעלי נטייה פוליטית שמאלית, וזהו חיסרון בולט. בין החטופים המוחזקים בשבי ישנם עד היום אנשי ימין ואנשי שמאל; הם לא נחטפו עקב דעותיהם הפוליטיות או השתייכותם המפלגתית, אלא אך ורק בשל היותם יהודים וישראלים.

על מנת שההצגה תגיע לכדי שלמות ותהפוך ליצירה לאומית מקיפה, חובה להכניס לתוכה גם את הדעות והקולות של אנשי הימין, אנשי המרכז, ערביי ישראל, הדרוזים והנוצרים. בכל המחנות ובכל המגזרים במדינת ישראל ישנם קולות פגועים וכואבים הרוצים וזכאים להישמע. רק שילוב מגוון הקולות הללו, לצד מתן ביטוי לחיילי וחללי צה"ל ולנפגעי הטרור, יהפוך את המחזה של סובול ליצירה מושלמת המדברת אל כל אזרח ואזרח במדינה.

תעודת זהות של ההצגה:

• שם היצירה: פשע ורשע – אהבה בגיהנום

• מאת ובבימוי: יהושע סובול

• לחנים ועיבודים: אילה אשרוב

• שחקן: גבריאל קוסובסקי (בתפקיד החטוף)

• זמרת: חן דניאל

• נגינת גיטרה: איתי ויטמן

• תמיכה: קרן רבינוביץ

• משך ההצגה: 90 דקות

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

נ.ב

יהושע סובול, מעמודי התווך של הקלאסיקה הישראלית, מוכיח שוב כי מחזותיו החדים הם אבן דרך תרבותית. צפייה בהצגה האחרונה הותירה בי חותם עמוק, המלווה אותי מזה מספר ימים. ביציאה מאולם התיאטרון נשזרת המציאות הבימתית במציאות חיינו: קווים מקבילים נמתחים בין אנגליה של סוף המאה ה-16, השבר של ישראל 2023 והמציאות המורכבת של ישראל 2026.

היצירה מעוררת הדים של גדולי הספרות כשייקספיר ודוסטויבסקי, ומציפה שאלות כואבות על גורל החטופים ועל אוזלת ידה של המערכת הממשלתית, במנותק מפוזיציה פוליטית של ימין או שמאל. תחלואיה של המדינה ליוו אותנו בעבר וילוו אותנו בעתיד, ודווקא משום כך כוחו של סובול כה חיוני. זהו אינו תיאטרון מסחרי לשם בידור בלבד, אלא אמנות קונספטואלית נוקבת ותובענית.

זוהי תמציתו של התיאטרון במיטבו, כזה שאינו מתפוגג עם עמודי המסך, אלא כופה עלינו דיון פנימי. כקהל, זכותנו להסכים או להתנגד לתפיסת האמן, אך ערכה של היצירה נמדד ביכולתה לחולל חשיבה, למידה ורגש. בעת הזו, שבה חופש הביטוי והזכות להשמיע אמת נתונים תחת מתקפה מתמדת, הזכות להגיב, לבקר ולהרגיש היא חובה מוסרית שאסור לנו לוותר עליה.

צילומים מתוך ההצגה "פשע ורשע" מאת יהושע סובול (צילום: "מעקב", תיאטרון בית צוותא).

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע".

הפוסט סובול מאשים את נתניהו ב"פשע ורשע": דרמה נוקבת או הטיה פוליטית? הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום 23 בדצמבר 2025 פורסם דוח חריף של מבקר המדינה, העוסק באפקטיביות מכשול קו התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים. מן הדוח עולה תמונת מצב ביטחונית מורכבת ומדאיגה, הנוגעת לליבת ההגנה על בירת ישראל, על היישובים הסובבים אותה ועל מדינת ישראל כולה. הדוח קובע כי המכשול, שנועד לשמש חיץ פיזי ומבצעי מפני חדירת מחבלים ושוהים בלתי חוקיים, אינו מספק מענה רציף, סדור ומלא לאיומים הביטחוניים הנשקפים מן המרחב, וזאת חרף השקעה של מיליארדי שקלים לאורך השנים והצטברות של ניסיון מבצעי נרחב.

על פי ממצאי הביקורת, פלסטינים יכולים להסתנן לשטח ישראל ללא בקרה או בידוק במספר מקטעים משמעותיים של תוואי המכשול בעוטף ירושלים. בדוח מצוין כי תרחיש זה אינו תיאורטי בלבד, וכי בפועל מחבלים ניצלו פרצות והיעדר מכשול רציף, כפי שאירע בפיגוע הרצחני בצומת רמות בירושלים בספטמבר 2025. עוד עולה כי רק כ-61% מתוואי קו התפר בעוטף ירושלים מוגן באמצעות חומה או גדר, בעוד עשרות קילומטרים נוספים נותרים פרוצים או פתוחים לחלוטין. מדובר בתוואי המשתרע על פני כמה מאות קילומטרים, שחלקו עובר גם בשטחי יהודה ושומרון, ואינו חופף במלואו לתחום השיפוט המוניציפלי של ירושלים. ממזרח למכשול, מחוץ לתוואי, נותרו מרחבים הנמצאים בתחום השיפוט של העיר, מצב היוצר מורכבות ביטחונית, תפעולית ומשפטית כאחד.

הדוח מדגיש כי מיעוט הנתיבים במעברים השונים גורם לעומסי תנועה כבדים, הן של הולכי רגל והן של כלי רכב. עומסים אלה, כך נכתב, אינם רק פגיעה במרקם החיים אלא מהווים גם סיכון ביטחוני מובהק, העלול להפוך את המעברים ל"מלכודת מוות" בשעת חירום או באירוע מתפרץ. נתונים שנבדקו מצביעים על כך שבמעבר קלנדיה, לדוגמה, זמן ההמתנה הממוצע של הולכי רגל עומד על כ-80 דקות, בעוד זמן ההמתנה הממוצע של כלי רכב מגיע לכ-56 דקות. בשנת 2022 עברו במעברים בגזרת עוטף ירושלים כ-135 אלף הולכי רגל ביום, ובין השנים 2018-2022 נרשם גידול של כ-53% במספר העוברים, מבלי שהותאמו לכך תשתיות המעברים באופן מספק.

בהיבט הארגוני והמבצעי מצביע הדוח על ליקויים חמורים בתיאום ובחלוקת האחריות בין הגופים הפועלים בגזרה. התיאום בין המשטרה, צה"ל, מג"ב ושירות הביטחון הכללי לוקה בחסר, ואין תפיסת הפעלה מסודרת ואחידה למכשול ולמעברים. הדוח קובע כי המשטרה מנהלת את המעברים מזה כ-20 שנה ללא תפיסת הפעלה סדורה, על אף שחלפו כשני עשורים מאז אושרה על ידי ראש הממשלה תוכנית של המטה לביטחון לאומי לאזרוח המעברים. תפיסת הפעלה כזו אמורה להגדיר כללים, עקרונות, תהליכים ודרכי פעולה ברורים, אך בפועל לא גובשה ולא אושרה תפיסה כוללת המחייבת את כלל הגורמים.

עוד עולה כי בחלק מהמעברים המופעלים על ידי המשטרה בעוטף ירושלים אין פיקוד קבוע. מתוך 16 המעברים הקיימים, רק שני מפקדים הוסמכו לתפקידם באופן רשמי. מצב זה יוצר פערי פיקוד ושליטה, קושי בניהול שוטף וביכולת תגובה לאירועים חריגים, וכן פער בין אחריות המשטרה לתפעול המעברים לבין יכולתה לטפל בתחזוקתם, שדרוגם והתאמתם לגידול באוכלוסייה העוברת בהם.

הדוח מתייחס גם למוכנות הכוחות לאירועי קיצון. עד לאירועי 7 באוקטובר 2023 לא היה למחוז ירושלים במשטרה איום ייחוס ותרחיש ייחוס מסודר, שלפיהם ניתן היה להיערך באמצעות בניין כוח מתאים בגזרת עוטף ירושלים. רק לאחר אירועים אלה הוכנו פקודות היערכות לתרחישים מדמים, והכנתן הושלמה באוגוסט 2024. עם זאת, פקודות אלו, כך עולה מן הביקורת, אינן כוללות מענה אופרטיבי מלא לכלל הסיכונים האפשריים.

בהיבט כוח האדם מצביע הדוח על איוש חסר משמעותי של סד"כ המאבטחים האזרחיים במעברי עוטף ירושלים. המשרד לביטחון לאומי והמשטרה לא נערכו מבעוד מועד לאיוש החסר, ובפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" גויסו בצו 8 לוחמים רבים מקרב המאבטחים, מה שהביא להפחתה נוספת בכוח האדם הזמין ולפגיעה ביכולת התפעולית של המעברים. בנוסף, צמצום מצבת כוח האדם בגדוד ארז של חיל המשטרה הצבאית כבר ביוני 2023 הביא לכך שהגדוד היה מסוגל לבצע כ-69% בלבד מן המשימות שהוטלו עליו, בעוד כ-31% מהמשימות כלל לא בוצעו.

הדוח כולל נתונים המעידים על רמת האיום הביטחוני בגזרה. בשנת 2023 נרשמו בעוטף ירושלים 27 פיגועים קטלניים. נוסף על כך התרחשו 10 אירועי ירי לעבר כוחות הביטחון, 412 יידויי בקבוקי תבערה, 98 אירועי מטענים ו-1,031 יידויי אבנים. ברבעון הראשון של שנת 2023 נתפסו בעוטף ירושלים 2,427 שוהים בלתי חוקיים, וברבעון הראשון של שנת 2024 נתפסו 1,233 שוהים בלתי חוקיים. עוד מצוין בדוח כי קיים פער משמעותי בין רישומי ההסתננות של חמ"לי התצפיות של צה"ל לבין רישומי המשטרה, המבוססים על הכרזות לפי פקודת "פרש תורכי", בתקופה שבין ינואר למאי.

הביקורת מתייחסת גם להיבטי תשתית. במשך כשני עשורים מהקמת המעברים שודרגו רק ארבעה מתוך 16 המעברים בעוטף ירושלים, שהם כ-25% בלבד. משנת 2021 החלה השקעה בהרחבת ארבעה מעברים נוספים, אך הדוח מציין כי התקדמות זו אינה מספקת נוכח הגידול המתמשך במספר העוברים. עוד צוין כי משרד התחבורה החליט להרחיב כביש בסמיכות למעבר המנהרות ללא בחינת ההשפעה על המעבר עצמו וללא תיאום הוספת נתיבים, דבר שתרם ליצירת צווארי בקבוק המהווים סיכון ביטחוני לכוחות הפועלים במקום ולמשתמשי הדרך.

מבחינה תקציבית מצוין כי עלות הקמת המכשול בגזרת יהודה ושומרון, לרבות הקמת מכשול עוטף ירושלים, עומדת על כ-8.3 מיליארד שקלים. חרף השקעה זו, הדוח קובע כי קיימות פתחות במכשול המאפשרות כניסה של שוהים בלתי חוקיים משטחי יהודה ושומרון לירושלים, וכי הליקויים נוגעים הן למכשול עצמו והן לאופן הפעלת המעברים.

הביקורת נערכה בין ינואר 2024 לפברואר 2025, וכללה בדיקה רחבה של אחריות וסמכות מג"ב עוטף ירושלים, איום הייחוס ותרחיש הייחוס, אפקטיביות המענה המבצעי במכשול, תפיסת ההפעלה של המעברים, הטרוגניות הכוחות הפועלים בהם, נושאי האבטחה והבידוק, התאמת התשתיות לגידול האוכלוסייה ואזרוח המעברים. הביקורת בוצעה במשטרה, בצה"ל, במשרד הביטחון, במשרד לביטחון לאומי, בשירות הביטחון הכללי, במשרד התחבורה, במשרד ראש הממשלה, במטה לביטחון לאומי, במזכירות הממשלה ובעיריית ירושלים, והשלמות לביקורת נמשכו עד יולי 2025.

בפברואר 2025 הועברה טיוטת הדוח לראש הממשלה, לשר הביטחון, לשר לביטחון לאומי, לצה"ל ולמשטרת ישראל לצורך קבלת התייחסותם. תגובות צה"ל והמשטרה התקבלו באפריל ובמאי 2025. עם זאת, ביום 8 בספטמבר 2025, לאחר סיום הביקורת, אירע הפיגוע הרצחני בצומת רמות, שבו נרצחו שישה ישראלים ונפצעו כעשרה נוספים. הפיגוע בוצע על ידי מחבלים תושבי כפרים פלסטיניים באזור רמאללה, והדוח קובע כי על רקע ממצאי הביקורת ואירוע זה מתחדדת הדחיפות בתיקון הליקויים וביישום ההמלצות.

ועדת המשנה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת החליטה שלא להניח את הדוח במלואו על שולחן הכנסת, אלא לפרסם רק חלקים ממנו, לשם שמירה על ביטחון המדינה, בהתאם לסעיף 17 לחוק מבקר המדינה. חרף מגבלה זו, הדוח שפורסם מציג שורה ארוכה של כשלים מערכתיים, מבצעיים וארגוניים.

בסיכומו של דבר קובע הדוח כי מכשול קו התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים הם נדבך מרכזי בביטחון תושבי ירושלים ומדינת ישראל, וכי פעילותם התקינה חיונית למניעת פיגועי טרור והסתננות, כמו גם להבטחת מתן שירותים ראויים לאזרחים ישראלים, לפלסטינים, לתושבי מזרח ירושלים ולתלמידים. עם זאת, הליקויים שנמצאו נוגעים למימוש האחריות והסמכות בין הגופים השונים, להמשך קיומן של פתחות במכשול, להיערכות חסרה לאירועים מתפרצים, ולהיעדר תפיסת הפעלה סדורה למעברים. הדוח מדגיש כי תיקון ליקויים אלה נדרש בדחיפות, תוך איזון בין צורכי הביטחון לבין שמירה על מרקם החיים, על רקע האיומים הביטחוניים המתמשכים והאירועים שפקדו את המדינה מאז אוקטובר 2023.

לעיון בדוח המלא – לחצו כאן

צילום מסך מתוך דוח מבקר המדינה, שימוש מותר מכוח סעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים

הפוסט ממשלה אדישה לפרצות ביטחוניות בירושלים: חדירה חופשית הופיע לראשונה ב-מעקב.

פרקליטות מחוז מרכז הגישה אתמול (חמישי) כתב אישום חמור נגד שני אזרחים ישראלים מאזור המשולש, בגין תכנון פיגוע טרור נגד חיילי צה"ל. על פי כתב האישום, השניים תכננו לבצע פיגוע ירי או דריסה, ערכו תצפיות על בסיס צבאי, וניסו לייצר אמצעי לחימה מאולתרים.

הנאשמים, ראתב עומר (18.5) ועומרי מוסא (22), מואשמים בעבירות חמורות הכוללות קשירת קשר לביצוע רצח בנסיבות מחמירות, הכנה למעשה טרור, אימונים למטרות טרור ופעולה בנשק למטרות טרור. כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על ידי עו"ד מירי ביטון-הראל מפרקליטות מחוז מרכז.

חקירת השב"כ חשפה כי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", החל ראתב עומר בתהליך הקצנה אידיאולוגית והזדהות עם ארגון הטרור חמאס. במסגרת זו, צרך תכני הסתה ותעמולה קיצונית, ואף רכש אביזרים המזוהים עם הארגון, כולל סרט ירוק, טבעת עם כיתוב אסלאמי, שכפ"ץ ונשק צעצוע. באמצעות פריטים אלה צילם סרטוני תמיכה בארגון הטרור.

תוך זמן קצר, שיתף ראתב את בן משפחתו עומרי מוסא בתכנים הקיצוניים, והשניים החלו לתכנן פיגוע טרור. התוכנית המקורית, על פי החקירה, כללה פיגוע ירי לעבר אוטובוס חיילים באזור היישוב זמר. בהמשך, לפי הצעתו של עומרי, שקלו השניים להעביר את היעד לנתניה.

במסגרת ההכנות לפיגוע, ביצעו השניים מספר פעולות מקדימות:
– ערכו תצפיות על בסיס צבאי באזור מגוריהם
– תיעדו את הבסיס בסרטונים
– החליפו ביניהם מידע על אפשרויות רכישת נשק
– ניסו לייצר אמצעי לחימה מאולתרים

כאשר נתקלו בקשיים במימון רכישת נשק, בחנו השניים חלופות נוספות, ביניהן פיגוע דריסה, השלכת בקבוק תבערה או שימוש במטען חבלה. ראתב אף ניסה להכין מטען חבלה מאולתר בהסתמך על סרטוני הדרכה מהאינטרנט, וכשנכשל, פנה לעומרי בבקשת סיוע. במסגרת ניסיונותיו, הצליח ראתב לייצר בקבוק תבערה וערך ניסוי הצתה בקרבת ביתו.

בבקשת המעצר עד תום ההליכים שהגישה הפרקליטות נכתב: "מדובר באזרחים ישראלים אשר אימצו אידיאולוגיה קיצונית ופעלו באופן שיטתי במטרה לפגוע בכמה שיותר חיילי צה"ל. מעשיהם מעידים על מסוכנות גבוהה ועל מחויבותם להוציא לפועל פיגוע חמור".

החקירה, שכללה איסוף נרחב של ראיות דיגיטליות, תיעוד ויזואלי והודאות, חשפה את היקף הפעילות והנחישות של השניים לממש את תוכניותיהם. גורמי הביטחון ממשיכים בחקירה מקיפה במטרה לאתר מעורבים נוספים ולמנוע ניסיונות דומים בעתיד.

המקרה מדגיש את האתגרים המורכבים העומדים בפני מערכת הביטחון בהתמודדות עם תופעת ההקצנה בקרב אזרחי ישראל, ואת החשיבות של פעילות מודיעינית ומבצעית מתמשכת למניעת פיגועי טרור. התיק נמצא כעת בטיפולה של מערכת המשפט, כאשר הפרקליטות מבקשת את מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

צילום: דוברות משטרת ישראל

הפוסט אזרחים ישראלים תכננו פיגוע טרור נגד צה"ל הופיע לראשונה ב-מעקב.

בבוקר שלאחר המתקפה, התווספה חזית שנייה כאשר חיזבאללה הצטרף ללחימה. במצב זה, קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית מכרעת ב-11 באוקטובר, כאשר דחה את המלצת שר הביטחון והצבא להעביר את עיקר המערכה צפונה נגד חיזבאללה. "אסור לנו לנהל מלחמה בשתי חזיתות. חזית אחת מאסיבית בכל פעם", מצטט העיתון את דברי ראש הממשלה.

בראיון מתגלה גם אפיזודה דרמטית שטרם נחשפה: בתחילת המלחמה, מודיעין שגוי על חדירת מצנחי רחיפה של חיזבאללה לגליל כמעט הוביל למתקפה ישראלית נרחבת בלבנון. "נתתי למטוסים להמריא למתקפה מלאה על חיזבאללה," מספר נתניהו. "הם נקראו בחזרה כשהתברר שמדובר באווזים".

ראש הממשלה מדגיש את חשיבות ביקורו של הנשיא ביידן ב-18 באוקטובר, הביקור הראשון של נשיא אמריקאי בישראל בזמן מלחמה. שליחת שתי קבוצות קרב של נושאות מטוסים אמריקאיות תרמה, לדבריו, לייצוב החזית הצפונית.

בנוגע לאסטרטגיית הלחימה בעזה, נתניהו מתאר את המחלוקת עם האמריקאים שהתנגדו לפלישה קרקעית והמליצו על לחימה אווירית. "מהאוויר, אתה יכול לכסח את הדשא. אתה לא יכול לעקור את העשבים", הוא מסביר את החלטתו להתקדם קרקעית.

הפוגת הלחימה בנובמבר 2023, שהובילה לשחרור חטופים, נתפסה על ידי מנהיג החמאס יחיא סינוואר כהזדמנות לעצור את המערכה הצבאית. "הוא חשב שזו התרברבות מצדי – שברגע שאפסיק את המלחמה, לא אוכל לחדש אותה", מגלה נתניהו.

בהתייחסו למבצע ברפיח, נתניהו חושף את המחיר הדיפלומטי הכבד. "האמריקאים אמרו לי, 'אם אתה נכנס לרפיח, אתה לבד, ואנחנו לא נשלח לך את הנשק הקריטי.'" למרות זאת, הוא עמד על ההכרח במהלך: "אם לא ניכנס לרפיח, לא נוכל להתקיים כמדינה ריבונית".

בסיום הראיון, נתניהו מביע הערכה לנשיא ביידן על תמיכתו בישראל חרף הלחצים הפנימיים במפלגתו: "זה לא קל להיות נשיא עם השוליים הרדיקליים מאוד האלה במפלגה שלו".

• קרא את הכתבה באנגלית – לחץ כאן

תרגום הכתבה לשפה עברית:

"בנימין נתניהו: הסיפור מאחורי ניצחונה של ישראל (כותרת)

מאת: אליוט קופמן

ראש הממשלה מפרט את נקודות ההכרעה המרכזיות במלחמה נגד חמאס, חיזבאללה ואיראן (תת כותרת)

אני בסדר, תודה, אבל לראש ממשלת ישראל אין זמן לנימוסים. עליו להעיד שש שעות ביום, שלושה ימים בשבוע, במשפטו. התביעה טוענת כי הוא שוחד בצורת סיקור חדשותי חיובי – תיאוריה חדשנית – ומשתמשת בסעיפי הפרת אמונים ומרמה עמומים מהסוג שבתי המשפט הפדרליים בארה"ב כבר אינם מקבלים.

נתניהו עומד על חפותו. אך מעל לכל, הוא עומד על כך שיש לו מלחמה לנהל – וישראל מנצחת בגדול. הוא מציג את השאלה: "איך זה קרה?". מהחשכה של ה-7 באוקטובר 2023, ישראל התאוששה בשאגה כדי למחוץ את החמאס ולנטרל את חיזבאללה, משאירה את משטר אסד בסוריה להתמוטט ואת כל אדוניהם באיראן לדאוג, ללא הגנה אווירית, ממהלכו הבא של נתניהו. איך זה קרה?

"ב-7 באוקטובר העירו אותי ב-6:29 בבוקר", אומר נתניהו. זה שעות אחרי שבכירי הביטחון ידעו שמשהו לא בסדר, אבל אי אפשר להתעלם מהכישלון. חוליות המוות של חמאס טבחו כמעט 1,200 ישראלים. בשלב זה, "הייתה מתקפה מלאה מעזה", הוא אומר. "היה ברור שזה לא עוד סבב. נסעתי לקריה, מטה הצבא שלנו, כינסתי את הקבינט והכרזתי מלחמה," אומר נתניהו. "ואמרתי שזו תהיה מלחמה ארוכה".

"ב-8 באוקטובר, חיזבאללה נכנס ללחימה. עכשיו היו לנו פוטנציאלית שתי חזיתות", הוא אומר. "ב-9 באוקטובר, אמרתי לראשי היישובים ליד עזה, 'אני מבקש שתעמדו איתנים, כי אנחנו הולכים לשנות את המזרח התיכון'". המסר אז ממשרד נתניהו היה שאף על פי שהמלחמה הזו התחילה גרוע יותר ממלחמת יום הכיפורים ב-1973, וללא כל התרעה מוקדמת, היא יכולה להסתיים טוב יותר אפילו ממלחמת ששת הימים ב-1967, ועם סיכוי גדול יותר לשלום.

ב-11 באוקטובר, "שר הביטחון וראשי הצבא הציעו שנתקוף את לבנון. כלומר, להעביר את כל המלחמה צפונה, נגד חיזבאללה, ולהשאיר את החמאס שלם בדרום," אומר נתניהו. "אמרתי, 'אנחנו לא יכולים לעשות את זה'". אי אפשר היה להשאיר את מבצעי הטבח של ה-7 באוקטובר לבשול, ו"אסור לנו לנהל מלחמה בשתי חזיתות. חזית אחת מאסיבית בכל פעם".

אבל ערפל הקרב הוא אמיתי. "פתאום, קיבלנו מודיעין שהיו מצנחי רחיפה של חיזבאללה שכבר נכנסו לגליל, לטבריה", אומר נתניהו. ארה"ב הפצירה בו לא לפלוש ללבנון. "אבל אם אנחנו הולכים להיות מותקפים ומותקפים, איזו ברירה יש לנו?". הוא אומר. "למעשה נתתי למטוסים להמריא למתקפה מלאה על חיזבאללה", בתחילת המלחמה. "ואתם יודעים למה זה נעצר?". הוא שואל. "מסתבר שהרחפנים היו אווזים. קראתי למטוסים לחזור".

נתניהו משבח את הנשיא ביידן על ביקורו בסולידריות ב-18 באוקטובר 2023. "זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי הגיע לישראל בזמן מלחמה", אומר נתניהו, "והוא שלח שתי קבוצות קרב של נושאות מטוסים, מה שהיה חשוב לייצוב החזית הצפונית".

התגלעה מחלוקת לגבי איך להילחם בחמאס. "אף אחד מעולם לא נלחם בלוחמת מנהרות כל כך אינטנסיבית באזור עירוני כל כך צפוף", אומר נתניהו. האמריקאים יעצו נגד פלישה קרקעית לעזה. מומחים צבאיים אמריקאים אמרו להילחם מהאוויר במקום.

נתניהו ידע מניסיון שזה לא יעבוד. "מהאוויר, אתה יכול לכסח את הדשא. אתה לא יכול לעקור את העשבים", הוא אומר. "אנחנו כאן כדי לעקור את החמאס – לא להנחית מכות הרתעה, אלא להשמיד אותו".

כשישראל התקדמה על הקרקע, "חמאס ראה אותנו מתקדמים, מתקדמים, מתקדמים עם תמיכה אמריקאית", הוא אומר. "עדיין לא היה בניית לחץ ציבורי נגדנו". זה, אומר נתניהו, הפחיד את החמאס לעסקת החטופים הראשונה, בסוף נובמבר 2023, והבטיח לו שהוא יכול לעצור את הלחימה לזמן קצר. יחיא סינוואר, מנהיג החמאס, "חשב שזו התרברבות מצדי – שברגע שאפסיק את המלחמה, לא אוכל לחדש אותה".

נתניהו לא בלף, אבל כשהמלחמה התחדשה, "הם התחילו להסתובב נגדנו בתקשורת ובמערב". ככל שהאמריקאים, גופים בינלאומיים וישראלים ליברלים לחצו על נתניהו להיכנע, כך החמאס נטה פחות לחתום על עסקת חטופים שנייה – "והחמאס אמר זאת בגלוי".

בינתיים, כוחות צה"ל "חנו" בזמן שהפלישה לרפיח, בגבול עזה עם מציים, נדונה. "זה לא מספיק להשמיד את החמאס אם לא שולטים בסגירה הדרומית", אומר נתניהו. זה אומר ציר פילדלפי, לאורך הגבול המצרי – או, הוא מאפשר, קו כלשהו מעליו. אחרת, החמאס יתחמש מחדש.

ארה"ב חזתה עד 20,000 קורבנות חדשים אם ישראל תפלוש לרפיח. סגנית הנשיא קמלה האריס אמרה שיהיה בלתי אפשרי לפנות אזרחים: "למדתי את המפות. אין לאן ללכת לאנשים האלה". כשישראל סוף סוף התקדמה במאי, מספר הקורבנות היה נמוך במיוחד כשאזרחים עברו במהירות לאזור הבטוח ליד החוף.

"האמריקאים אמרו לי, 'אם אתה נכנס לרפיח, אתה לבד, ואנחנו לא נשלח לך את הנשק הקריטי,' שזה קשה לשמוע", אומר נתניהו. פנימית, אחרים טענו שישראל תלויה מדי בתחמושת אמריקאית מכדי לסכן המשך לחימה. "זו טענה לגיטימית,", אומר נתניהו. "אבל אם לא ניכנס לרפיח, לא נוכל להתקיים כמדינה ריבונית. נהפוך למדינת חסות ולא נשרוד. שאלת הנשק תפתור את עצמה, אבל שאלת העצמאות שלנו לא. זה הסוף של ישראל".

ברפיח, ישראל חתכה את נתיב האספקה של החמאס ומאוחר יותר הרגה את סינוואר, מנהיגו. ממשל ביידן הטיל אמברגו נשק דה-פקטו על ישראל, עיכב משלוחי נשק.

"ארה"ב מנעה נשק קריטי", נתניהו מודה, אבל הוא מעריך את הלחץ שביידן היה תחתיו. "זה לא קל להיות נשיא, בוא נודה, עם השוליים הרדיקליים מאוד האלה במפלגה שלו. זה לא היה קל לעשות את מה שמר ביידן עשה", כולל לעזור לישראל בהגנתה מפני התקפות טילים איראניות, הוא אומר.

בכירים ישראלים רבים טענו שישראל צריכה לעשות ויתורים לחמאס כדי להרגיע את חיזבאללה ולמנוע הסלמה בלבנון. מר נתניהו מסכם את עמדתם: "'ממילא נגיע להפסקת אש בצפון – או שנקבל אותה אחרי הלחימה או לפניה, וזה יהיה אותו הסכם. אז למה לא לדלג על הלחימה?'".

הוא דחה את ההנחה: "יש הבדל עצום בין הפסקת אש אחרי שהחלשנו משמעותית את חיזבאללה לבין להשאיר אותו שלם". אי אפשר להשאיר את חיזבאללה מחזיק חרב מעל ראשה של ישראל.

גם אחרי 11 חודשים של ירי רקטות מצד חיזבאללה, שגרם לפינוי צפון ישראל, ארה"ב התנגדה לכל מהלך של העברת הלחימה לחיזבאללה. "אמרתי שעלינו לעשות זאת באוקטובר", משחזר נתניהו. "אחת הסיבות הייתה שאוקטובר הוא חודש לפני נובמבר". מי יודע מה יקרה אחרי הבחירות בארה"ב? אבל במהלך מערכת הבחירות, הסיכויים להשיג תמיכה אמריקאית היו גדולים יותר.

"הכנו לחיזבאללה הפתעה עצומה", אומר נתניהו, ואני מניח שהוא מתכוון לזימוניות המתפוצצות ב-17 בספטמבר. כשנשקלה לראשונה התקיפה נגד חיזבאללה, כמעט שנה קודם לכן, הפתעה זו "בקושי נשקלה, אם בכלל, כי באותה עת היכולות הללו טרם נצברו. הקטלניות שלהן הייתה רק חלק קטן מעוצמתן המלאה שנה מאוחר יותר", הוא אומר.

הפעם, "היו כאלה שהיו להם חששות לגבי השימוש בזה בכלל. אבל מכיוון שזה היה רגיש לזמן, דחפתי את זה קדימה". התוצאה הייתה "הלם ואימה בממדים היסטוריים" ו"הפגיעה המנתחת המדויקת ביותר בהיסטוריה".

הציפייה, בישראל ובאמריקה, הייתה שתגובת חיזבאללה תהיה חסרת תקדים, ותפיל מגדלים בתל אביב. אבל המחבלים היו המומים, ובגלל מה שישראל עשתה אחר כך, הם לא הצליחו להגיב ביעילות.

בעקבות מתקפת ההפתעה, נתניהו קידם תכנית להשמדת טילי חיזבאללה, כולל אלה שהארגון החשיב כבלתי פגיעים. חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה הוותיק, "הסתמך על הטילים והרקטות שהוא הציב בבתים פרטיים" ובטח בכך שישראל לא תתקוף אותם, הוא אומר. נתניהו מייחס לצבאו "תכנית משופרת, שהייתה למעשה מבריקה, כי בין היתר הם השתלטו על הטלוויזיה הלבנונית" כדי להזהיר אזרחים לפנות את בתיהם. ואז, ישראל תקפה. "בשש שעות, השמדנו את רוב מאגרי הטילים הבליסטיים שחיזבאללה צבר".

מודיעין גולמי שכנע את נתניהו לחסל את נסראללה. "הוא ממש לקח פיקוד על הפעולות הצבאיות. אבל מה שהדהים אותי היה שהבנתי שהוא היה הציר של הציר", אומר נתניהו. "הוא החליף את [קאסם] סולימאני", הגנרל האיראני שחוסל בתקיפה אמריקאית בינואר 2020. "זה לא רק שאיראן השתמשה בו. הוא השתמש באיראן".

כוחות ישראליים נכנסו ללבנון כדי להשמיד את התשתית התת-קרקעית של חיזבאללה ליד הגבול. "זה היה אמור להיות המאמץ העיקרי של חיזבאללה לפלישה לגליל. הם יכלו להגיע לחיפה, בקלות, ומעבר לה," אומר נתניהו. "הרשת התת-קרקעית התגלתה כעצומה – הרבה יותר גדולה ממה שחשבנו".

כאשר חיזבאללה ביקש הפסקת אש, והותיר את החמאס לגורלו, נתניהו זיהה הזדמנות לרענן את הכוחות הישראליים. משלוחי הנשק האמריקאיים צפויים להתגבר – "תגבורות בדרך", כפי שאמר מנהיג הרוב הנכנס בסנאט ג'ון ת'יון (רפובליקני, דקוטה הדרומית) – וישראל יכולה להתכונן ל"מתקפה רחבת היקף" אם חיזבאללה יתפתה. אבל "חיזבאללה אינו מעוניין להמשיך בלחימה כרגע", אומר נתניהו.

גם האיראנים לא. "הם היו המומים כשחיסלנו את מערכות ההגנה האווירית הקריטיות שלהם" לאחר התקפת הטילים השנייה שלהם על ישראל, הוא אומר. ישראל גם פגעה בייצור הטילים הבליסטיים של איראן, "מה שאומר שעכשיו הם צריכים לחשב כמה תחמושת יש להם, כי ייקח להם כמה שנים לשקם את זה – בהנחה שלא נתקוף שוב".

לכל התקפה היתה השפעה מכפילה. "הפלנו את חיזבאללה, שהיה אמור להגן על איראן. ואיראן לא הגנה על חיזבאללה. ואף אחד מהם לא הגן על [נשיא סוריה בשאר אל] אסד. אז פשוט פיצלנו את כל הציר הזה באמצע".

נתניהו אומר שאיראן "השקיעה כנראה 30 מיליארד דולר בסוריה, עוד 20 מיליארד בלבנון, מי יודע כמה בחמאס. והכל ירד לטמיון", הוא אומר. "אין להם קו אספקה". נתניהו מתכוון לשמור על זה כך. "הזהרנו את אסד לא לאפשר לאיראן לספק נשק לחיזבאללה דרך סוריה. הוא עשה את עצמו טיפש".

בזמן שחיזבאללה ליקק את פצעיו, המורדים הסורים הפילו את משטר אסד בכוחות עצמם. מיד לאחר מכן, ישראל הפציצה את מתקני הנשק הכימי של סוריה ונכסים צבאיים אחרים. "אני לא יודע אם הרגנו מישהו, אבל בהחלט השמדנו את הנשק של הצבא הסורי", אומר נתניהו. "אנחנו לא רוצים שכל הציוד שהסורים צברו ייפול לידי הג'יהאדיסטים".

עבור ישראל, זו חזרה לצורה. "כוח אינו רק רובים, טילים, טנקים ומטוסים", אומר נתניהו. "זה הרצון להילחם ולתפוס את היוזמה".

תכנית הגרעין של איראן נראית עכשיו פגיעה. "אני לא הולך לדבר על זה", אומר נתניהו. כשאני אומר שמעולם לא שמעתי אותו כה מסויג בנושא האהוב עליו, הוא משיב בצורה מעורפלת: "תמיד אמרתי שחבר המושבעים עדיין דן, עדיין דן בכולנו, ואני לא מוציא את עצמי מהכלל". אולי על זה הוא מצפה להישפט.

איראן תיכנס ל-2025 עם מנהיג חולה בן 85, מביטה לתוך קנה של ממשל טראמפ נוסף. אני משער שהנשיא הנבחר לא קיבל בעין יפה את ניסיונות איראן להתנקש בחייו ובחיי פקידיו לשעבר מאז כהונתו הראשונה.

"הנשיא טראמפ תמך בישראל לאורך כל המלחמה הזו", אומר נתניהו. יש אופטימיות חדשה לגבי עסקת שבויים אחרי האיומים של טראמפ על חמאס, ואולי אפילו לגבי נורמליזציה דיפלומטית עם ערב הסעודית בהמשך. "זו תהיה ההרחבה הטבעית של הסכמי אברהם שיצרנו תחת הנהגתו של הנשיא טראמפ", אומר נתניהו. "האיום על חמאס יכול רק לעזור. הוא מטיל את האחריות ישירות על חמאס ואומר להם שיהיו השלכות".

עסקת השבויים שנתניהו רואה לנגד עיניו היא חלקית בתמורה להפסקה בלחימה. "אני לא אסכים לסיים את המלחמה לפני שנסלק את חמאס", הוא אומר. "אנחנו לא נשאיר אותם בשלטון בעזה, 30 מייל מתל אביב. זה לא יקרה".

היה זמן שאנשים לא האמינו לו. "טענתי בעד 'ניצחון מוחלט'", הוא אומר, "והם אמרו שאין דבר כזה ניצחון". לא שומעים את זה כל כך הרבה יותר, עכשיו כשנראה שישראל ומנהיגה יצאו מעל.

*מר קאופמן הוא כותב מערכת ב'וול סטריט ג'ורנל' ועורך המכתבים*

תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט נתניהו חושף: כך התקבלו ההחלטות המכריעות במלחמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

חודש קטלני נוסף למלחמה מסתכם ב-88 הרוגים, ביניהם חיילים ואזרחים. למרות הבטחות הממשלה והדיווחים על הישגים, חמאס ממשיך לשלוט בעזה וחיזבאללה מונע את חזרת תושבי הצפון לבתיהם. התושבים מצפים להסברים, אך התשובות מתמהמהות.

גם חודש אוקטובר 2024 יירשם כעוד כתם שחור בדפי ההיסטוריה של ממשלת נתניהו, הממשלה הכושלת ביותר בתולדות ישראל. 88 ישראלים שילמו בחייהם את מחיר הכישלון המהדהד של מדיניות הממשלה, בזמן שראש הממשלה ממשיך להפריח הבטחות ריקות לאוויר.

המספרים לא משקרים: שנה אחרי הטבח הנורא של 7 באוקטובר (2023), חמאס עדיין שולט בעזה. בזמן שדוברי הממשלה מתהדרים במספרי מחבלים שחוסלו, ארגון הטרור ממשיך לירות רקטות, לשלוט בשטח, ולהחזיק בחטופים. ההבטחה "להשמיד את החמאס" התבררה כסיסמה ריקה נוספת מבית היוצר של נתניהו.

בצפון המצב עוד יותר חמור. חיזבאללה, שנתניהו הבטיח להרתיע, הפך את חייהם של תושבי הצפון לבלתי אפשריים. עשרות אלפי אזרחים ישראלים הפכו לפליטים במדינתם, בזמן שהממשלה ממשיכה לדבר על "שלום" ו"הפסקת אש" – מילים חלולות שאינן שוות את הנייר עליו הן נכתבות.

"אנחנו חיים במציאות סוריאליסטית", אומר יוסי לוי, תושב קריית שמונה שפונה מביתו לפני חודשים ארוכים. "נתניהו מספר לנו סיפורים על ניצחון, בזמן שהבית שלי מופגז מדי יום. איך הגענו למצב שבו אזרחים ישראלים לא יכולים לחיות בביתם?".

השאלה הזו מהדהדת ברחבי המדינה. הכישלון הצורב בניהול המלחמה חשף את חולשתה של ממשלת נתניהו בכל החזיתות. בזמן שחיילים נופלים בקרב, הקבינט המדיני-ביטחוני עסוק במריבות פנימיות ובספינים תקשורתיים. במקום אסטרטגיה צבאית ומדינית ברורה, מקבלים אזרחי ישראל תירוצים והאשמות.

המחדל בצפון זועק לשמיים. תושבי הצפון נזרקו מבתיהם ללא פתרון נראה לעין, בזמן שהממשלה מעבירה תקציבים להתנחלויות ולמקורבים. ההבטחה להחזיר את הביטחון לגבול הצפון התגלתה כבדיחה עצובה, והתושבים משלמים את המחיר.

מול חמאס המצב לא טוב יותר. למרות המחיר הכבד בחיי אדם ובמשאבים, הארגון ממשיך לתפקד. המודיעין הישראלי מעריך שלחמאס עדיין יש יכולות צבאיות משמעותיות, והוא רחוק מלהיות מושמד. בינתיים, משפחות החטופים ממשיכות לחכות לישועה שלא מגיעה.

האמת הכואבת היא שנתניהו, שבנה את הקריירה שלו על הבטחות ביטחון, נכשל בכישלון חרוץ בהגנה על אזרחי ישראל. תחת שלטונו, ישראל הפכה לחלשה יותר, מפולגת יותר, ופגיעה יותר. כנראה, הדם שנשפך באוקטובר 2024 הוא עדות אילמת לכישלון המנהיגות הזו.

השאלה שצריכה להטריד כל אזרח ישראלי היא: כמה דם עוד יישפך עד שנתניהו יבין שזמנו עבר? כמה משפחות עוד יאבדו את יקיריהן בגלל מדיניות כושלת?

צילום: דובר צה"ל

הפוסט 88 הרוגים באוקטובר; חמאס וחיזבאללה ממשיכים לפעול הופיע לראשונה ב-מעקב.

אימי הטרגדיה במסיבת נובה: עדות מזעזעת של ניצול

"לא הבנתי שיורים בנו", משחזר שריקי בכאב. "ראיתי בטלגרם שיש מחבלים במסיבה". הוא מספר כיצד מה שהחל כבילוי תמים הפך במהירות לסיוט בלתי נתפס.

שריקי, שהגיע למסיבה באופן ספונטני, מצא את עצמו בלב ליבה של הזוועה. "זה היה כמו בשואה", הוא אומר, מתקשה למצוא מילים לתאר את עוצמת האימה. "אי אפשר לתאר את הזוועות אשר היו במסיבת נובה".

הטרגדיה פגעה קשות במעגל הקרובים לשריקי. "נהרג חבר הכי טוב שלי. גדלנו מגיל קטן ביחד, כל החוויות שלי היו איתו", הוא מספר בכאב. כעת, שריקי מקדיש את הישגיו הספורטיביים לזכר חברו שנספה באסון.

עדותו של שריקי מצטרפת לשורה ארוכה של עדויות מזעזעות מאותו יום, ומשקפת את עומק הטראומה שחוו הניצולים. הטבח במסיבת נובה הותיר צלקת עמוקה בלב החברה הישראלית, וסיפורים כמו זה של שריקי ממחישים את ההשלכות האישיות והקולקטיביות של האירוע הטרגי.

הפוסט ירין שריקי חשף סיפור גיהנום ל"מעקב" ולדניס צ'רקוב הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

מספר ההרוגים והנרצחים

על פי הנתונים, מספר ההרוגים והנרצחים מתחילת המלחמה עומד על 1,684, מתוכם 1,127 נהרגו ביום מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. מבין ההרוגים, 885 הם אזרחים ישראלים וזרים, ו-799 הם משרתי כוחות הביטחון.

פילוח הנפגעים האזרחיים מראה כי מתוך 885 האזרחים שנהרגו, 774 נפלו במתקפת 7 באוקטובר. בקרב כוחות הביטחון, מתוך 799 החללים, 353 נפלו באותו יום.

פגיעה בילדים ובני נוער

הנתונים מצביעים על פגיעה קשה בילדים ובני נוער. מבין הנרצחים, 53 הם ילדים ובני נוער עד גיל 18. הפילוח הגילאי מראה כי:
– 4 ילדים נרצחו מתחת לגיל 3
– 2 ילדים בגילאי 3-5
– 3 ילדים בגילאי 5-8
– 9 ילדים בגילאי 8-12
– 8 ילדים בגילאי 12-14
– 27 ילדים בגילאי 14-18

השפעה על משפחות

המלחמה הותירה צלקות עמוקות במרקם המשפחתי הישראלי:
– 923 יתומים
– 232 אלמנות ואלמנים
– 1,086 הורים שכולים שאיבדו ילד אחד
– 121 הורים שכולים שנותרו ללא ילדים כלל

נפגעי פעולות איבה

מעבר לנפגעים הישירים, הביטוח הלאומי מדווח על יותר מ-70 אלף בני אדם שהוכרו כנפגעי פעולות איבה, הן פיזית והן נפשית.

חטופים

הנתונים מציינים כי 101 אנשים עדיין מוחזקים כחטופים.

פילוח מגדרי

מבין 885 האזרחים שנרצחו, 581 הם גברים ו-304 הן נשים.

אזרחים זרים

72 מבין החללים הם אזרחים זרים, מה שמדגיש את ההשפעה הבינלאומית של המלחמה.

נתונים אלו משקפים את העלות הכבדה של המלחמה בחיי אדם ואת ההשפעה העמוקה על החברה הישראלית. המספרים מדגישים במיוחד את הפגיעה הקשה שנגרמה במתקפת ה-7 באוקטובר, שגבתה את חייהם של יותר משני שלישים מכלל הנפגעים במהלך השנה. ההשלכות ארוכות הטווח של אובדן זה, במיוחד על משפחות ועל ילדים, צפויות להיות משמעותיות ולהשפיע על החברה הישראלית לשנים רבות.

הפוסט שנה למלחמה: 1,684 הרוגים, 101 חטופים, מעל 70,000 נפגעים הופיע לראשונה ב-מעקב.

במהלך הפעילות, שכללה תמרון בעל ובתת-קרקע, חוסלו למעלה מ-250 מחבלים והושמדו עשרות תשתיות טרור.

יחידת יהל"ם, בשיתוף עם צוותי הקרב של חטיבה 7 והצנחנים, איתרה והשמידה שש מנהרות באורך כולל של כשישה קילומטרים. בחלק מהמנהרות נמצאו מתחמי שהייה של מחבלים, אמצעי לחימה ומחבלים שחוסלו.

צוות הקרב של חטיבה 7 פעל במרחב חאן יונס ודיר אל באלח, שם איתר אמצעי לחימה והשמיד עשרות מארבים ומתחמי לחימה. במקביל, כוחות גדוד 77 פשטו על מוצב מרכזי של חמאס בדיר אל בלאח, שם נמצאו אמצעי לחימה, משגר רקטות ומסמכי מודיעין. בשיתוף עם יחידת יהל"ם, אותר והושמד תוואי תת-קרקעי שהיווה חלק מרשת הלחימה של המחבלים באזור.

צוות הקרב של חטיבת הצנחנים נלחם בשכונת 'חמד' במערב חאן יונס ובשכונות המזרחיות של העיר, תוך התמודדות עם אתגרי לחימה במרחב צפוף ובבניינים רבי קומות.

בנוסף לפעילות המבצעית, דובר צה"ל ציין כי במהלך הפעילות הושבו גופותיהם של שישה חטופים.

לסיכום, דובר צה"ל מסר כי כוחות אוגדה 98 נערכים כעת למשימות נוספות, לאחר השלמת משימתם בדרום רצועת עזה.

צילום: דובר צה"ל, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט צה"ל השלים מבצע בעזה: 250 מחוסלים, 6 מנהרות הופיע לראשונה ב-מעקב.

פעילות אוגדה 162 ברפיח

במרחב תל אל-סולטאן שברפיח, דרום רצועת עזה, פעלו כוחות אוגדה 162 וחיסלו כ-40 מחבלים במהלך היממה האחרונה. החיסולים בוצעו באמצעות היתקלויות ישירות עם מחבלים חמושים ובסיוע תקיפות אוויריות של חיל האוויר.

באחת הפעולות המשמעותיות, כוחות צוות קרב חטיבתי (צק"ח) של הנח"ל זיהו חוליית מחבלים חמושה ב-RPG שפעלה בתוך מבנה צבאי. בתגובה, הופעל כלי טיס שתקף את המבנה ופגע במחבלים. פעולה זו מדגימה את שיתוף הפעולה ההדוק בין כוחות הקרקע לחיל האוויר, המאפשר תגובה מהירה ומדויקת לאיומים מיידיים.

פעילות במרכז הרצועה

במרכז רצועת עזה, כוחות אוגדה 252 המשיכו בפעילותם המבצעית וחיסלו מספר מחבלים. אחד האירועים הבולטים התרחש כאשר כוחות חטיבת "ירושלים" (16) זיהו שני מחבלים שיצאו מפיר מנהרה וניסו להטמין מטען נפץ בקרבת הכוחות. בתגובה מהירה ומתואמת, בוצעה תקיפה משותפת של חיל האוויר וכוחות הקרקע, שהביאה לחיסולם של שני המחבלים.

אירוע זה ממחיש את האתגרים המורכבים איתם מתמודדים הכוחות בשטח, כולל איום המנהרות והניסיונות המתמשכים של ארגוני הטרור לפגוע בכוחות צה"ל באמצעות מטעני חבלה ומארבים.

פעילות בחאן יונס

באזור חאן יונס, כוחות אוגדה 98 המשיכו בפעילותם המבצעית, תוך חיסול מספר מחבלים והשמדת תשתיות טרור. במהלך הפעילות, הושמדו מרחבי שיגור שמהם בוצעו ירי רקטות לעבר שטח ישראל. בנוסף, הכוחות ביצעו מספר פשיטות ממוקדות באזור, במהלכן אותרו אמצעי לחימה וציוד צבאי נוסף.

פעילות זו מדגישה את המאמץ המתמשך של צה"ל לפגוע ביכולות הטרור של חמאס וארגונים אחרים ברצועה, תוך התמקדות בהשמדת תשתיות שיגור ומחסני אמצעי לחימה.

תקיפות בדרום לבנון

במקביל לפעילות בעזה, צה"ל המשיך בפעולות התקפיות בגזרה הצפונית מול ארגון חיזבאללה. מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו מוקדם יותר היום שני מבנים צבאיים של הארגון במרחב אל-מטמורה שבדרום לבנון. באחד המבנים זוהתה פעילות של מחבלי חיזבאללה.

תקיפות אלו מהוות המשך למדיניות התגובה של צה"ל לירי ולפעילות העוינת של חיזבאללה לאורך הגבול הצפוני, במטרה לפגוע ביכולות הצבאיות של הארגון ולהרחיק את האיום מיישובי הצפון.

יירוט כלי טיס עוינים וירי רקטות מלבנון

במהלך הערב, הופעלו מספר התרעות על חדירת כלי טיס עוינים למרחב הגליל העליון ורמת הגולן. בין השעות 19:14 ל-19:32, זוהו מספר מטרות אוויריות חשודות שחצו את הגבול מלבנון. מערכת ההגנה האווירית של צה"ל הגיבה במהירות, כאשר לוחמי ההגנה האווירית יירטו בהצלחה חלק מהמטרות. יתר המטרות נפלו במרחב רמת הגולן ללא נפגעים או נזק.

בהמשך הערב, בין השעות 19:38 ל-20:12, הופעלו התרעות נוספות ביישובי הצפון, כולל שתולה, שומרה, פסוטה ומתת. צה"ל זיהה כ-40 שיגורים שחצו את הגבול מלבנון ונפלו במרחב הצפון. לא דווח על נפגעים כתוצאה מהירי.

אירועים אלו מדגישים את המתיחות המתמשכת בגזרה הצפונית ואת האתגרים המורכבים איתם מתמודדת מערכת ההגנה האווירית של ישראל, הנדרשת להגיב במהירות ובדיוק לאיומים מגוונים.

הפוסט צה"ל בעזה ובלבנון משמיד מחבלים הופיע לראשונה ב-מעקב.

דובר צה"ל:

צה"ל חיסל עשרות מחבלים במהלך היממה האחרונה ברצועת עזה והותקפו חוליית מחבלים ומשגר שביצעו שיגורים לעבר שטח הארץ אתמול; אוגדה 98 הרחיבה במהלך היממה האחרונה את הפעילות במרחב חאן יונס

כוחות אוגדה 252 חיסלו במרכז הרצועה מספר מחבלים, בהם מחבל שביצע ירי לעבר כוח צה"ל שפעל במרחב, לא היו נפגעים לכוחותינו. זמן קצר לאחר השיגורים, כלי טיס של חיל האוויר תקף וחיסל את המחבל.
בנוסף, כוחות זרוע הים תקפו במהלך היממה האחרונה מספר מחבלים שהיוו איום על הכוחות במרחב.

צוותי הקרב החטיבתיים בפיקוד אוגדה 98 הרחיבו במהלך היממה האחרונה את הפעילות במרחב חאן יונס וחיסלו מחבלים חמושים במרחב, איתרו והשמידו עשרות תשתיות טרור ששימשו את ארגון הטרור חמאס במרחב. כמו כן, כלי טיס של חיל האוויר חיסל, בהכוונת מרכז האש של האוגדה את המחבלים שביצעו את הירי למרחב נירים אתמול (ו').

כוחות אוגדה 162 ממשיכים לפעול במרחב תל סולטאן שברפיח, במהלך היממה האחרונה חוסלו מחבלים והותקפו מספר תשתיות טרור.

מטוס קרב של חיל האוויר, בשיתוף כוחות אוגדת עזה תקף אמש (ו') משגר שממנו בוצעו שיגורים לעבר מרחב רעים אתמול בשעות הערב, לא היו נפגעים.

במהלך היממה האחרונה, מטוסי קרב וכלי טיס של חיל האוויר תקפו כ-40 מטרות טרור, בין המטרות שהותקפו, מבנים צבאיים, מחסני אמל"ח ועוד.

הפוסט צה"ל מחסל מחבלים ומרחיב פעילות בעזה הופיע לראשונה ב-מעקב.