הפוסט צה"ל השמיד מחסן נשק ופיר שיגור של חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

הזירה התרבותית בישראל רושמת שיא חדש של מתח מפותל בין אמנות, אידאולוגיה ומציאות ביטחונית נפיצה. ב-11 במאי 2026, ביקר צוות "מעקב" באולם צוותא 2 בתל אביב, שם מועלה המחזה המוזיקלי החדש "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" מאת המחזאי והבמאי הוותיק יהושע סובול, ובתמיכת קרן רבינוביץ.

אין מדובר בעוד יצירה בימתית שגרתית, אלא בתיאטרון פוליטי נוקב, המבקש להנחית סטירה ישירה ומצלצלת לממשלת ישראל ולהעלות תכנים קשים אל הבמה ללא פילטרים, ללא ריכוך וללא צנזורה. המחזה, שנכתב מתוך תודעה פצועה בעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023, מעמיד במרכזו את הסוגיה הרגישה ביותר בחברה הישראלית: גורלם של החטופים המוחזקים בשבי ברצועת עזה.

היצירה מעוררת גלי הדף, ויכוחים אידאולוגיים עמוקים ופרובוקציות פוליטיות חריפות, הן בשל החצים המושחזים המופנים בה ישירות כלפי ראש הממשלה והקבינט, והן בשל היעדרם הבולט של קולות מרכזיים אחרים בקונצנזוס הלאומי, החל מלוחמי וחללי צה"ל, דרך נפגעי הטרור, ועד לייצוג הולם של חלקי העם השונים.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

מעמקי השבי: סיפורם של פליטי ה"נובה"

המחזה, אשר נפרש על פני 90 דקות דחוסות, עוסק בשני צעירים – שחקן וזמרת אהובים – שנחטפו ממסיבת המוזיקה "נובה" ברעים. השניים מוחזקים בתנאי שבי אכזריים ותחת חשיכה מוחלטת, ללא מים, ללא חשמל וללא אוכל. הם כלואים בנפרד, כאשר קיר בטון אטום חוצץ ביניהם.

מתוך מעמקי התופת, הייאוש והבידוד, מגלים השניים כי שניהם נותרו בחיים, ומוצאים דרך יצירתית וייחודית לתקשר מעבר לקיר המפריד: השחקן מחבר שירים ולוחש אותם אל הבטון, והזמרת קולטת את המילים, מלחינה אותן ומבצעת את השירים בחזרה אליו. התקשורת האמנותית הזו הופכת עבורם למקור כוח הישרדותי יחיד מול קולות הטראומה המהדהדים בראשם.

היצירה נולדה מתוך שבר אישי עמוק של סובול. בימים הראשונים שלאחר שבעה באוקטובר, מצא עצמו המחזאי מסוגל לכתוב שירים בלבד. כתיבתו הואצה בעקבות חטיפתם של חבריו הקרובים מקיבוץ ניר עוז – עודד ליפשיץ זכרו לברכה ורעייתו יוכבד. סובול העביר את הטקסטים למוזיקאית אילה אשרוב, שחיברה את הלחנים והעיבודים, ואילו סובול עצמו לקח על עצמו את מלאכת הבימוי.

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

תצוגת משחק פנומנלית בלב האפלה

למרות קיומן של שתי דמויות, המחזה מתנהג במידה רבה כהצגת יחיד רחבת יקף, שבה החטוף הכלוא בחושך מתמודד עם השדים הפנימיים שלו ועם קולות מן העבר והדמיון. את התפקיד התובעני והמורכב הזה מוביל השחקן גבריאל קוסובסקי, המציג על הבמה משחק נהדר, מרשים ביותר ובעל עוצמה דרמטית נדירה.

קוסובסקי מפגין כישרון של שחקן ענק, כאשר הוא נדרש להחזיק על כתפיו טקסטים קשים ומורכבים במשך קרוב לשעתיים, ולדלג במהירות ובדיוק מוחלט בין דמויות רבות ושונות. ההופעה הכריזמטית שלו מונעת כל תחושה של מונטוניות, ומעמידה רף אמנותי גבוה ביותר.

לצידו מופיעה הזמרת חן דניאל, המלווה את המונולוגים בשירה מרגשת, נוקבת וחודרת לבבות, המעניקה ביטוי מוזיקלי למחנק הקיומי. את השניים מלווה על הבמה הגיטריסט איתי ויטמן, השוזר את צליליו בין הדיאלוגים לקיר.

הציטוטים הפרובוקטיביים שמסעירים את הרוחות

מדוע מעוררת ההצגה סערה כה גדולה? המחזה של סובול אינו מהסס להשתמש באמירות פוליטיות חריפות וישירות, המופנות כלפי הנהגת המדינה וראש הממשלה, ומציב על הבמה מונולוגים המעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה.

בשלב מסוים, באחת הסצנות הגדולות והמטלטלות בהצגה, נשמע חטוף השבוי בידי חמאס כשהוא משמיע לעצמו אמירות קשות ונוקבות:

" . . . את הפושע שהפקיר אותך וממשיך להפקיר אותך עד המוות. כל רגע. כל שנייה. קבור חיים בקבר הזה"

באחת הסצנות המרכזיות, משמיע מחבל חמאס אמירות קשות ומשפילות באוזני החטוף היהודי:

"אני מבין אותך. הממשלה שלכם היא בדיחה יהודית. מהשטעטל"

הביקורת על ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים והעדפת שיקולים זרים משתקפת גם בדרישה לשחרור המוני של מחבלים:

"אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם"

החצים הישירים והפרובוקטיביים ביותר כלפי ראש הממשלה מנוסחים בטקסט חריף וישיר:

"עוד שיעור חשוב לכל בת ובן אנוש: הדג, חביבי, מסריח מהראש"

גם דמותה של אם החטוף במחזה מייצרת פרובוקציה קלה עד חריפה כלפי השרים, תוך קריאה לפעולה המונית ואגרסיבית:

"להפסיק להיות נחמדים. לעלות על המשרדים של השרים שטירפדו את העסקאות. לעלות עליהם ברבבות. במאות אלפים. לשטוף אותם בצונאמי! להעיף אותם לכל הרוחות! לשים במקומם אנשים שסוף סוף יהיה אכפת מהבנות ומהבנים שלנו. לא רק מהתחת של עצם"

המוטיב המרכזי של המחזה, המזקק את עמדתו הבוטה של סובול כלפי הממסד, קובע נחרצות:

"התעללות בחסרי ישע זה שיא הרשע. והפקרת חסרי ישע זה פשע"

המפגש האנכרוניסטי: הדיאלוג עם שייקספיר

ברגעי הבידוד והטראומה, נפגש השחקן החטוף (בגילומו של קוסובסקי) בדמיונו עם המחזאי הלאומי של אנגליה, ויליאם שייקספיר. הדו-שיח ביניהם נע בין פילוסופיה קיומית לבין האשמה אקטואלית קשה:

שחקן חטוף: "אני תקוע כאן בחושך ימים ולילות, שבועות וחודשים, מנסה להשתלט על הפחדים שלי, רק מחכה שייכנס רוצח וישחט אותי כמו כבש, או יפוצץ לי את הראש במקור כדורים".

שייקספיר: "אמרתי לך, תדבר עם דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" (*).

שחקן חטוף: "בכל זאת שייקספיר, משהו. . . אל תעזוב אותי גם אתה בלי מילה"

שייקספיר: "אל תלחם ברגש; אל תשתיק אותו. להפך! זכור את הרגעים היפים ביותר בחייך. המרגשים ביותר. תן לרגש להציף אותך. תן לו להגיד את שלו. והמילים הנכונות יבואו מעצמם…"

אולם המשפט הטעון ביותר בפי דמותו של שייקספיר, המהווה את לב הפרובוקציה ההיסטורית, הוא:

"אף פעם לא הופקרתי על חבריי בני עמי, אף פעם לא הופקרתי ע"י מלכתי או מלכי למות בבדידות גמורה בידי אויב רצחני המבקש את נפשי: כשאני מסתכל עליך. . . נגמרות לי המילים"

(*) למעשה, המשפט: "אמרתי לך, תדבר עם פיודור דוסטויבסקי, מוחות חולים זה התחום שלו" נושא אופי ציני, חד ולעיתים אף פרובוקטיבי. מדובר באמירה המשתמשת בשמו של הסופר הרוסי כמעין מטפורה לעיסוק בנפש האדם, בטירוף, באשמה, בייסורים ובצדדיה האפלים של התודעה האנושית.

הפרשנות האפשרית היא כי הדובר מבקש לרמוז שהמצב, האדם או מערכת המחשבות שעליהם נסובה השיחה כה קיצוניים, מעוותים או אפופי אפלה – עד שהם משתלבים באופן טבעי בעולמו הספרותי של דוסטויבסקי, אשר יצירותיו עסקו לא אחת בדמויות מיוסרות, אובססיביות, אלימות או מתפוררות נפשית.

בדברים קיים גם רובד ברור של לעג, ביטול ואף התרחקות רגשית: במקום להתמודד באופן ישיר עם הטענות או עם המציאות המתוארת, הדובר "מפנה" בציניות אל דוסטויבסקי, כאילו רק סופר הבקיא בנבכי הנפש הסדוקה והמעונה מסוגל להבין את אשר מתרחש.

בנוסף, ייתכן כי האמירה רומזת במיוחד ליצירה "החטא ועונשו", העוסקת בשאלות של אשמה, מוסר, ייסורי מצפון, טירוף פנימי והתפוררות נפשית. משום כך, המשפט עשוי להשתלב היטב בתוך הקשר תיאטרלי, פוליטי או פסיכולוגי טעון, שבו הגבול בין מציאות, אשמה ותודעה הולך ומיטשטש.

פולמוס נוקב: טיעוני הנגד וההגנה על המערכת

מול הקו החד-משמעי והפרובוקטיבי שמציג סובול על הבמה, מתעוררת ביקורת ציבורית ועובדתית נוקבת. מן הראוי לבחון את הטיעונים המאזנים, המציגים זווית שונה לחלוטין על האמירות הללו.

א. ההגנה על ראש הממשלה ומבנה הממשל המודרני

ההצגה מטילה את אשמת "ההפקרה" באופן ישיר ובלעדי על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם, בנימין נתניהו לא היה הגורם היחיד שכיהן בממשלה ובמערכות השלטון והביטחון, וקשה ומורכב לטעון כי רק הוא לבדו "הפקיר".

יתרה מכך, האמירה הבוטה המכנה את הממשלה "בדיחה יהודית מהשטעטל" מתעלמת מהקשר היסטורי רחב ומשמעותי. מערכת הממשל בישראל מתאפיינת במורכבות פוליטית רבה, ומורכבת מנציגי ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה כאחד. נבחרי ציבור רבים מציבים בראש מעייניהם אינטרסים פוליטיים ואישיים, על פני טובת האזרח. עדות מובהקת לכך ניתנה בהיעדר כמעט מוחלט של התנגדות מצד חברי הכנסת להעלאת שכרם, הממומנת מכיסו של משלם המסים, וזאת בשעה שרבים מעובדי המשק, ובהם קופאיות ברשתות השיווק ועובדי ניקיון במגדלי משרדים כדוגמת מרכז עזריאלי, נאלצים להסתפק בשכר זעום שאינו עולה על כ-4,600 שקלים בחודש.

תופעה זו אינה פוסחת על אף צד במפה הפוליטית; גם ממשלת בנט-לפיד העבירה, ככל הנראה, תקציבים ותמיכות אשר זלגו בפועל לרצועת עזה ולידי חמאס, וממשלתם אף נמנעה מלנקוט מהלך צבאי מכריע למיטוט הארגון. גם במישור הכלכלי, לא נרשמה פריצת דרך משמעותית במאבק ביוקר המחיה או בקידום רפורמות מבניות. אילו השכילה ישראל להעפיל לרמת רווחה ויציבות כלכלית בדומה למודל השווייצרי, ייתכן שהדבר היה מחולל תמורה עמוקה במפת ההצבעה בקלפי. למחנה השמאל והמרכז ניתנה בשעתו הזדמנות היסטורית לקדם רפורמות עומק, להתמודד נחרצות מול חמאס ולטפל במשבר יוקר המחיה, אך בפועל צעדים משמעותיים אלו לא הושלמו. בסופו של דבר, כל ממשלה בישראל היא ישות ארעית הפועלת מכוח המנדט של הבוחר. עם זאת, בראייה היסטורית רחבה, אין לשכוח את המשוואה הבסיסית: בעוד שבעבר היה העם היהודי פזור בתפוצות, חסר הגנה ונטול מולדת, הרי שכיום אנו אוחזים במדינה ריבונית משלנו.

גם בעת המשבר החריף של סוגיית החטופים, נוכחנו לדעת כי "הקשרים המיוחדים" של חברי הכנסת אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס – כמו גם הצהרותיו של יאיר לפיד על קשריו הענפים בארצות הברית ובארגונים בינלאומיים מובילים – לא תורגמו למעשים, ואף אחד מהם לא השכיל להביא לשחרורם.

ראוי להזכיר כי חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין אף הגדילה לעשות והכחישה את זוועות השבעה באוקטובר (קרא עוד – לחץ כאן). לוּ היו עודה או ח'טיב-יאסין עומדים בראשות המדינה, סביר להניח ששמה של ישראל כבר היה מוחלף, ולחבל ארץ זה לא הייתה נותרת זיקה יהודית, לרבות שלילת הזכות למקלט פוליטי מפני רדיפות.

משום כך, יש להכניס את הדברים לפרופורציה: בשמאל הישראלי נוטים לטעון כי תחת הנהגתם היינו חיים במציאות אוטופית, אך ההיסטוריה מוכיחה אחרת. כבר חזינו בעבר בממשלות שמאל, והמציאות המיוחלת רחוקה מלהשתנות.

בנימין נתניהו פועל במסגרת מדינה דמוקרטית מודרנית, בעלת מערכת משפט עצמאית, פרלמנט תוסס, תקשורת חופשית, בחירות תקופתיות, אופוזיציה לוחמת וביקורת ציבורית ענפה. מציאות זו שונה לחלוטין ובאופן מהותי ממשטרי המלוכה האבסולוטיים של אירופה במאות ה-16 וה-17. בשונה ממלכי התקופה האליזבתנית, שהחזיקו בכוח בלתי מוגבל ויכלו להורות על הוצאות להורג, רדיפות או ענישה קשה בשם הכתר ללא דין וחשבון, ראש ממשלה בישראל כפוף לחוק, לביקורת שיפוטית קפדנית ולפיקוח ציבורי מתמשך. לכן, הטחת אמירות כה קשות כלפי הממשלה ללא מתן זכות ביטוי לקול הימני וללא שמירה על בלאנס (איזון) פוליטי, מעוררת תרעומת רבה.

ב. האבסורד והסילוף ההיסטורי בעניין שייקספיר

השימוש שעושה סובול בדמותו של ויליאם שייקספיר כדי לטעון שהמלוכה הגנה על נתיניה ולא הפקירה אותם, מייצר עיוות היסטורי חמור. כמובן שמבחינה ספרותית-דרמטית מותר לכתוב משפט כזה בפיה של דמות במחזה היסטורי-דרמטי, ואין מדובר בטענה מחקרית מילולית. עם זאת, מבחינה היסטורית טהורה, אין כל מקור ידוע שבו שייקספיר אמר או כתב רעיון כזה באופן ישיר.

חייו של שייקספיר עצמו לא היו נטולי קשיים והיו רחוקים מלהיות מוגנים על ידי הכתר: הוא חי בתקופה של מגפות קשות, מאבקים פוליטיים אלימים וחוסר יציבות עמוק באנגליה; עולם התיאטרון נסגר לעיתים תכופות בשל מגפת הדבר; בנו הצעיר, האמנט, נפטר בגיל צעיר; והוא עצמו פעל תחת מתחים פוליטיים מתמידים וחשש מצנזורה מלכותית דורסנית.

אין צורך להרחיק לכת, די אם נתבונן במחזה המפורסם "רומיאו ויוליה", המשרטט מציאות שבה לנשים לא היה כל מעמד, ונשללה מהן הזכות לאהוב את בחיר ליבן בשל חוקי הממלכה.

באותם ימים, נהגו ההורים לחפש עבור בנותיהן חתן על פי מעמדו החברתי והכלכלי, ללא כל קשר לרגש האהבה, והמפלט היחיד מפני עריצות השלטון נמצא לעיתים רק במוות. האם אנו נמצאים במצב כזה כיום? התשובה היא שלא. אמנם גם בימינו ישנן נשים הבוחרות בבן זוג בעל מעמד גבוה, אך הדבר נעשה מתוך בחירה חופשית, ולא תחת כפייה של חוקים אכזריים.

התקופה שבה חי ויליאם שייקספיר הייתה תקופה קשה, אלימה ולעיתים אכזרית מאוד מבחינה חברתית, דתית ופוליטית. באנגליה ובאירופה של סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 התקיימו רדיפות דתיות אכזריות, הוצאות להורג פומביות, עוני קיצוני, אפליה מעמדית חריפה, שלטון מלוכני קשוח, ענישה אכזרית, קולוניאליזם, סחר בבני אדם, ויחס נחות ומפלה לנשים ולאוכלוסיות מוחלשות. בני אדם רבים מאוד "הופקרו" למותם או לגורלם המר בידי שליטים, מוסדות או החברה עצמה.

אין כל עדות היסטורית לכך ששייקספיר חווה באופן אישי סיטואציה שבה הכתר האנגלי הגן עליו או הפקיר אותו למוות בידי אויבים. ההסתייגות היא לגבי חייו האישיים, אך המציאות ההיסטורית הרחבה מוכיחה כי באותה תקופה ובמאות שלאחר מכן, עבדים ואנשים ממעמדות נמוכים סבלו מאלימות קיצונית ללא כל הליך משפטי הוגן. התרחשו הוצאות להורג ללא משפט תקין, עינויים פומביים, שריפות, תליות, ענישה קולקטיבית ודיכוי אכזרי של משרתים ונתינים. נשים הואשמו בכישוף ונשרפו חיות על בסיס אמונות טפלות ומאבקים דתיים. אנגליה האליזבתנית אמנם לא קיימה מערכת עבדות תעשייתית כמו באמריקה המאוחרת, אך הייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות הקולוניאליזם והסחר בבני אדם, והענישה בה הייתה קשה ביותר כלפי עניים, מורדים וקתולים שנחשבו לאיום. על כן, להציג את תקופת שייקספיר כתקופה מושלמת ומוגנת לעומת ימינו, זהו אבסורד מוחלט.

ג. העדר הגינוי לחמאס ושתיקת נפגעי הטרור

הביקורת החריפה ביותר המופנית נגד המחזה נוגעת להטלת האשמה החד-צדדית על הצד היהודי והישראלי, תוך התעלמות מוחלטת מהתוקפן הברברי. האמירה "הפקרת חסרי ישע זה פשע" מתעלמת מכך שכל העולם, כולל פוליטיקאים ממחנה הימין בישראל, לצד מנהיגים ואישי ציבור ברחבי העולם ואזרחים רבים, עשו כל שביכולתם בניסיון להביא להצלת החטופים ולהשבתם לביתם.

מדוע אין במחזה מילה ברורה ומגנה על ארגון הטרור חמאס שחטף, רצח וטבח באלפי בני אדם? מדוע לא נשמע קולם של הנרצחים בשבי, או קולותיהם של ניצולי שואה החווים את הטראומה מחדש? ההצגה נמנעת מתקיפת חמאס ומאשימה בעיקר את המדינה בהפקרה.

מן הראוי להזכיר את העובדות הקשות: טבח שבעה באוקטובר התרחש ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אלפי מחבלי חמאס וארגוני טרור נוספים חדרו מרצועת עזה לשטח ישראל. במהלך המתקפה נרצחו, נהרגו או נפלו בקרב כ-1,163 בני אדם, רובם אזרחים. למעלה מ-3,300 בני אדם נפצעו, ו-251 בני אדם נחטפו לרצועת עזה, ובהם נשים, ילדים, קשישים וחיילים. המתקפה כללה חדירה אכזרית ליישובי עוטף עזה, לבסיסי צה"ל ולפסטיבל המוזיקה "נובה", שם התרחש אחד ממוקדי ההרג הקשים ביותר, ובעקבותיה נפתחה מלחמת "חרבות ברזל". מדובר באחד מאירועי הטרור הקטלניים ביותר בתולדות מדינת ישראל, אשר הוביל למשבר ביטחוני, מדיני והומניטרי רחב היקף. שתיקת המחזה מול זוועות אלו מעוררת תמיהה עמוקה.

בנוסף, הציטוט "אם רק הייתם מציעים כולם תמורת כולם" מציג את שחרור המחבלים כדבר חיובי בלבד, וממחיש כי סובול רואה בכך פתרון נכון. אולם המחזה מתעלם לחלוטין מקולן של משפחות נפגעי הטרור, שיקיריהן נרצחו בפעולות טרור של אותם מחבלים בדיוק ששחרורם מוצע כעת. קולן של משפחות אלו אינו נשמע במחזה. כמו כן, נשמעת ביקורת חריפה על הקריאה הכלולה בפי אם החטוף "לעלות על משרדי השרים ברבבות ולשטוף אותם בצונאמי", הגם שניתן להבין ללבה של אם שבנה בשבי ושרבים מהשרים לא עשו דבר כדי להצילו, הרי שקריאה לפעולות המריחות מוונדליזם אינה מהווה פתרון חוקי או מוסרי במדינה דמוקרטית.

ד. היעדר קולם של חיילי וחללי צה"ל

חוסר נוסף המעורר פולמוס ציבורי הוא היעדרו המוחלט של קול הלוחמים. במחזה לא נשמע קולם של חיילי צה"ל, המגיעים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל כאחד, אשר חירפו ומחרפים את נפשם בשדות הקרב כדי להגן על המדינה ולהשיב את החטופים. קולם של חללי צה"ל שנפלו במערכה וקולן של המשפחות השכולות נותר מחוץ לטקסט הדרמטי, מה שמדגיש כי יש עוד עבודה רבה על המחזה כדי להביאו לאיזון לאומי.

תגובת היוצר: החופש האמנותי מול חלום הבלהות

מול הביקורת הנוקבת וההאשמות על חוסר איזון, סיפק המחזאי והבמאי יהושע סובול תגובה רשמית לצוות "YNET", שבה הוא משרטט את קו הגבול הברור שבין תיעוד היסטורי לבין אמנות דרמטית המושפעת מתת-המודע:

"זהו תיאטרון, ולא ניסיון לטעון שכך התרחשו הדברים במציאות. איש מיוצרי ההצגה לא היה חטוף, אולם סוגיית החטופים חלחלה באופן מתמיד אל התודעה ואף אל תת-המודע. גם אני עצמי מצאתי את עצמי לא אחת חולם כי אני סגור במקום כלשהו, מבלי לדעת מי מחזיק בי או אחראי לגורלי. היו רגעים שבהם ראיתי את עצמי כלוא בחדר קטן וחסר מוצא".

מדובר בעשייה אמנותית מרגשת של סובול, אשר בגיל 86 אינו עוצר לרגע, הוא ממשיך ליצור, לכתוב ולבצע במרץ, ומתגלה כאדם מיוחד במינו וכאחד מגדולי המחזאים בישראל, המעז להעלות נושאים חברתיים ופוליטיים בוערים על הבמה המרכזית.

נחיצות המחזה והצורך בהרחבת היריעה

בסופו של דבר, באמנות אומרים לעיתים קרובות: "או שמבינים או שלא אוהבים". המחזה "פשע ורשע – אהבה בגיהנום" הוא הצגה חשובה מאין כמוה, הצגה שחייבת להמשיך לחיות ולהיות מוצגת, והיא מתאימה ואף מומלצת לצפייה עבור בני נוער. מטרתו האמיתית והעליונה של מוסד התיאטרון היא לתת לאדם קו מחשבה, לאלץ אותו להתמודד עם דילמות קשות, ולא רק להגיע לאולם לשם בידור, ניתוק וחוסר מחשבה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכרגע המחזה מדבר בעיקר אל אנשים בעלי נטייה פוליטית שמאלית, וזהו חיסרון בולט. בין החטופים המוחזקים בשבי ישנם עד היום אנשי ימין ואנשי שמאל; הם לא נחטפו עקב דעותיהם הפוליטיות או השתייכותם המפלגתית, אלא אך ורק בשל היותם יהודים וישראלים.

על מנת שההצגה תגיע לכדי שלמות ותהפוך ליצירה לאומית מקיפה, חובה להכניס לתוכה גם את הדעות והקולות של אנשי הימין, אנשי המרכז, ערביי ישראל, הדרוזים והנוצרים. בכל המחנות ובכל המגזרים במדינת ישראל ישנם קולות פגועים וכואבים הרוצים וזכאים להישמע. רק שילוב מגוון הקולות הללו, לצד מתן ביטוי לחיילי וחללי צה"ל ולנפגעי הטרור, יהפוך את המחזה של סובול ליצירה מושלמת המדברת אל כל אזרח ואזרח במדינה.

תעודת זהות של ההצגה:

• שם היצירה: פשע ורשע – אהבה בגיהנום

• מאת ובבימוי: יהושע סובול

• לחנים ועיבודים: אילה אשרוב

• שחקן: גבריאל קוסובסקי (בתפקיד החטוף)

• זמרת: חן דניאל

• נגינת גיטרה: איתי ויטמן

• תמיכה: קרן רבינוביץ

• משך ההצגה: 90 דקות

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע"

נ.ב

יהושע סובול, מעמודי התווך של הקלאסיקה הישראלית, מוכיח שוב כי מחזותיו החדים הם אבן דרך תרבותית. צפייה בהצגה האחרונה הותירה בי חותם עמוק, המלווה אותי מזה מספר ימים. ביציאה מאולם התיאטרון נשזרת המציאות הבימתית במציאות חיינו: קווים מקבילים נמתחים בין אנגליה של סוף המאה ה-16, השבר של ישראל 2023 והמציאות המורכבת של ישראל 2026.

היצירה מעוררת הדים של גדולי הספרות כשייקספיר ודוסטויבסקי, ומציפה שאלות כואבות על גורל החטופים ועל אוזלת ידה של המערכת הממשלתית, במנותק מפוזיציה פוליטית של ימין או שמאל. תחלואיה של המדינה ליוו אותנו בעבר וילוו אותנו בעתיד, ודווקא משום כך כוחו של סובול כה חיוני. זהו אינו תיאטרון מסחרי לשם בידור בלבד, אלא אמנות קונספטואלית נוקבת ותובענית.

זוהי תמציתו של התיאטרון במיטבו, כזה שאינו מתפוגג עם עמודי המסך, אלא כופה עלינו דיון פנימי. כקהל, זכותנו להסכים או להתנגד לתפיסת האמן, אך ערכה של היצירה נמדד ביכולתה לחולל חשיבה, למידה ורגש. בעת הזו, שבה חופש הביטוי והזכות להשמיע אמת נתונים תחת מתקפה מתמדת, הזכות להגיב, לבקר ולהרגיש היא חובה מוסרית שאסור לנו לוותר עליה.

צילומים מתוך ההצגה "פשע ורשע" מאת יהושע סובול (צילום: "מעקב", תיאטרון בית צוותא).

לחן ועיבוד מוזיקלי: אילה אשרוב, מתוך ההצגה "פשע ורשע".

הפוסט סובול מאשים את נתניהו ב"פשע ורשע": דרמה נוקבת או הטיה פוליטית? הופיע לראשונה ב-מעקב.

דיווח דרמטי ב"טלגרף" הבריטי חושף עליית מדרגה מסוכנת במלחמה ההיברידית של פוטין נגד המערב: רשת מנהרות מתוחכמת שנחפרה בבלארוס משמשת להחדרת מאות מהגרים לשטח האיחוד האירופי. ההערכה המודיעינית: ידע מקצועי של חמאס וחיזבאללה הועמד לטובת הפרויקט במימון ובהכוונה של הקרמלין.

בעוד אירופה מנסה לייצב את ביטחונה מול האיום הרוסי הישיר, חזית חדשה ומדאיגה נחשפת מתחת לפני השטח, תרתי משמע. חקירה של משמר הגבול הפולני, שפרטיה פורסמו היום (רביעי) בכלי התקשורת בבריטניה, מעלה כי רוסיה ובלארוס עברו לשימוש בטקטיקות המוכרות מזירות הלחימה של המזרח התיכון כדי לערער את ריבונותה של פולין.

הנדסה מזרח-תיכונית בשירות הקרמלין

על פי הדיווח ב"טלגרף", מוסקבה רותמת את הקשרים האסטרטגיים שלה עם ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה לטובת מאמצי ההגירה הכפויה. גורמי מודיעין מעריכים כי "מומחים מהמזרח התיכון" הם אלו שתכננו והוציאו לפועל את חפירת המנהרות החוצות את הגבול מבלארוס לפולין.

אף שבין החשודים בסיוע לוגיסטי מוזכרים גם גורמים כורדיים, הקשר ההדוק והמתהדק בין שלטון פוטין לציר האיראני ושלוחותיו, מחזק את החשד כי הידע המקצועי שנצבר ברצועת עזה ובדרום לבנון "יובא" ליערות מזרח אירופה. מטרת העל ברורה: יצירת נתיבי חדירה חשאיים שיעקפו את המכשולים הפיזיים והטכנולוגיים שהציבה פולין לאורך הגבול.

חשיפה בלב היער: "בסגנון 'הבריחה הגדולה'"

נתוני משמר הגבול הפולני מציירים תמונה של מבצע הנדסי מורכב. סגן אלוף קטרזינה זדנוביץ', קצינה בכירה בכוחות הביטחון הפולניים, חשפה כי במהלך שנת 2025 אותרו ארבע מנהרות תת-קרקעיות פעילות.

המנהרה המשמעותית ביותר נחשפה באמצע חודש דצמבר האחרון, סמוך לכפר נארבקה (Narewka). מדובר במבנה תת-קרקעי בגובה של 1.5 מטרים, המאפשר תנועה אנושית מאסיבית. פתח הכניסה בצד הבלארוסי הוסווה היטב בלב אזור מיוער, כאשר תוואי המנהרה השתרע על פני כ-50 מטרים בשטח בלארוס וחדר כ-10 מטרים אל תוך השטח הריבוני של פולין.

בדיווח הבריטי הושוותה הטקטיקה לסרט הקולנוע האיקוני "הבריחה הגדולה" משנת 1963, המתאר חפירת מנהרות נועזת של שבויי בעלות הברית ממחנה נאצי. אולם, המציאות של 2025 אינה קולנועית: כ-180 מהגרים, מרביתם מאפגניסטן ומפקיסטן, הספיקו לחצות במנהרה זו לבדה לפני שנעצרו על ידי כוחות הביטחון הפולניים מיד עם יציאתם מהקרקע.

המלחמה ההיברידית: עליית מדרגה

ניסיונותיה של בלארוס, בגיבוי רוסי, להציף את אירופה בעשרות אלפי מהגרים אינם חדשים. עם זאת, המעבר מחציית גדרות גלויה לשימוש בתשתיות תת-קרקעיות מתוחכמות מסמן החמרה דרמטית. השימוש במומחים חיצוניים שאינם אירופאים נועד להעניק לקרמלין יתרון טקטי מול מערכות ההגנה המתקדמות של נאט"ו והאיחוד האירופי.

מומחים לביטחון לאומי מציינים כי זוהי עדות נוספת לנחישותו של פוטין להפעיל לחץ פוליטי וחברתי על המערב באמצעות נשק אנושי. היכולת להחדיר קבוצות גדולות של אנשים בחשאי, מבלי להפעיל חיישנים קרקעיים או אמצעי תצפית אוויריים, מהווה קריאת תיגר ישירה על ביטחון הגבולות של היבשת.

צילום: AP. השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט פוטין מחדיר מהגרים לפולין בשיתוף חמאס וחיזבאללה הופיע לראשונה ב-מעקב.

כשהמדינה סוגרת את הברז: שח"ם נחשף כארגון תלוי וחסר מודל קיום עצמאי. בפועל, ארגון שח"ם ללא כספי ציבור מצטייר כגוף שלא פיתח לאורך השנים תשתית כלכלית עצמאית, ושקיומו נשען כמעט במלואו על תמיכות המדינה. עבור רבים מדובר בדוגמה מובהקת לשימוש ממושך בכספי ציבור ללא יצירת ערך בר קיימא. בשנת 2026, כך נראה, המדינה חדלה מלהתעלם – והתקציב הופסק. אך אין מדובר באירוע נקודתי, אלא בתחילתו של תהליך עמוק יותר. המשחק, כך נדמה, מתקרב לסיומו: גוף שטופל לאורך שנים ולא נדרש לעמוד בזכות עצמו, מגלה כעת כי לא רכש את היכולת לייצר קיום עצמאי.

מערכת "מעקב" מציגה תחקיר חדשותי מקיף: נתונים שנאספו בבדיקות מערכתיות, דוחות רשמיים (דוח מילולי ודוח כספי לשנת 2024), וכן דוח ביקורת עומק של רשות התאגידים במשרד המשפטים (ביקורת שנערכה בשנת 2021 ביחס לשנים 2018-2019). לצד זאת מובאת עמדת שח"ם כפי שפורסמה בהודעת אינסטגרם בעקבות החלטת משרד התרבות להפסיק תמיכה באיגודים מקצועיים החל משנת 2026, וכן ניתוח ביקורתי של מערכת "מעקב" ביחס להודעה זו – כטקסט נפרד, מוגדר ומסויג, הנשען על תוכן ההודעה בלבד.

שח״ם משנה תקנון, החברים עוזבים: ירידה של כ-10% בארגון השחקנים

שיעור העוזבים את ארגון שח"ם עומד, לפי בדיקת "מעקב", על כ-10% מחבריו בתוך פרק זמן קצר. עבור ארגון מקצועי קטן יחסית, הנהנה מתקציבים ותמיכות ציבוריות (במסגרות שונות) ושפועל בזירה שבה גודל בסיס החברים הוא נתון בעל משמעות – מדובר בירידה דרמטית בעלת השלכות ארגוניות וציבוריות.

על פי הדוח המילולי לשנת 2024, שהוגש לרשם העמותות, נמנו בשח"ם כ-2,761 חברים.

ואולם, נכון ל-13 בינואר 2026, בבדיקת "מעקב" נמצא כי מספר החברים עומד על כ-2,500 בלבד.

השינוי הזה – מעבר מאלפי חברים לכ-2,500 – מוצג כחיתוך של כ-10% במצבת החברים. לפי הניתוח שנמסר למערכת, לא מדובר בתנודת שוליים, אלא באיתות למשבר אמון מצטבר.

על פי המידע המפורסם באתר ארגון שח"ם, נכון ליום 15 בינואר 2026 מונה הארגון 2,350 חברים בלבד. נתון זה אינו תואם את המספר 2,761 חברים, אשר דווח לרשם העמותות. הפער מעלה שתי אפשרויות מטרידות: האחת, כי ארגון שח"ם מסר לרשם העמותות נתון מנופח ומטעה באשר למספר חבריו, לכאורה ביודעין. הדבר חמור במיוחד נוכח העובדה שמספר החברים המדווח משמש בסיס לשיקולי תמיכה, הקצאת תקציבים והתייחסות רגולטורית ותקשורתית מצד רשויות המדינה. האפשרות השנייה היא כי מאז הדיווח האחרון חלה ירידה חדה במספר החברים, כך שהדוח שהוגש בשנת 2025 ומתייחס לשנת 2024 אינו משקף עוד את המציאות העדכנית, ומעיד על נטישה מצטברת של כ-15% מחברי הארגון.

שתי האפשרויות מדאיגות במידה דומה. אם אכן מדובר בהצגת נתונים שאינם משקפים את המצב בפועל, הרי שמדובר בהטעיית הציבור, רשם העמותות והמדינה, לצורך יצירת מצג שווא או קבלת תקציבים על בסיס נתונים שאינם קיימים. מנגד, אם מדובר בגל עזיבה נרחב של חברים, המשמעות הכלכלית אינה פחות חמורה: דמי החברות מהווים מקור הכנסה מהותי לארגון, וירידה בהיקף זה משמעה הפסד כספי מוערך של כ-304 אלף שקלים בשנה.

מן הנתונים עולה כי שח"ם חזרה, הלכה למעשה, להיקפי החברות של השנים 2020-2021. לפי הדוח המילולי שהוגש בשנת 2021 לרשם העמותות, מנה הארגון באותה עת כ-2,500 חברים. משמעות הדבר היא כי שחיקה מתמשכת במספר החברים מציבה את הארגון בנקודת זמן הדומה לזו שלפני מספר שנים.

נתון זה מעורר שאלות מהותיות באשר לנטישת שחקנים את העמותה, המתיימרת להגדיר עצמה כ"ארגון מקצועי". בתוך כך מתחדדת אי בהירות באשר למהותו של שח"ם: האם מדובר באיגוד מקצועי המייצג שחקנים ומגן על זכויותיהם, או שמא בגוף הפועל הלכה למעשה כמעין בית ספר למשחק, המתמקד במכירת קורסים, סדנאות והכשרות. שאלת הזהות הארגונית, נוכח הירידה במספר החברים, הופכת מרכזית יותר מתמיד.

דמיינו מציאות שבה איגוד הרופאים מציע מסלול לימודי רפואה מקוצר, שבסיומו מתקבלים בוגריו כרופאים מן המניין; או שלשכת עורכי הדין מפעילה קורס בן חודשים ספורים, אשר בסיומו מוענקת למשתתפיו זהות מקצועית של עורכי דין; או שאיגוד העיתונאים מקים מסלולי הכשרה מזורזים, שבאמצעותם נכנסים הלומדים בשערי האיגוד. תרחישים מעין אלה נשמעים, על פניהם, אבסורדיים לחלוטין, ואף מעלים חשש מיידי לקיומו של ניגוד עניינים חמור.

ואולם, במציאות הארגונית של שח"ם דפוס פעולה דומה אינו נתפס כחריג: גוף המתיימר לפעול כאיגוד מקצועי מייצג משלב, במקביל, פעילות של הכשרה מקצועית, מכירת קורסים וסדנאות, ואף קליטה לשורותיו של בוגרי אותם מסלולים. שילוב תפקידים זה מעורר, לכאורה, שאלות כבדות משקל באשר לקיומו של ניגוד עניינים מובנה, ומטשטש את קו הגבול בין ייצוג מקצועי עצמאי ובלתי תלוי לבין פעילות כלכלית שמטרתה המרכזית היא הרחבת מעגל הלומדים והחברים.

ברקע לירידה במספר החברים, עולה טענה מרכזית בנוגע לשינויי תקנון שהתרחשו לאורך השנים. בעבר תנאי הקבלה לארגון כללו לימודי משחק והכשרה מקצועית. כיום, בהתאם לתקנון המעודכן, נטען כי אין עוד חובה ללימודי משחק: די בנוכחות ברשתות החברתיות, במספר עוקבים, או בהשתתפות בפרסומת, כדי להתקבל כחבר תחת הסיווג "שחקן מבצע".

• לפי תקנון הארגון, אין כל חובה בהכשרה מקצועית או בלימודי משחק כתנאי לחברות. די בכך שאדם יופיע או יוכיח השתתפות בהפקה כלשהי – פרסומת, סדרה, או תפקיד מזדמן אחר – כדי להיות מוכר כ"שחקן" וכחבר באיגוד המקצועי. בפועל, משמעות הדבר היא כי יוצאי ריאליטי, בלוגרים או משפיעני רשת, אשר הצטלמו בפרסומת אחת או הופיעו לרגע על המסך, יכולים להיכנס בשערי האיגוד במעמד זהה לזה של שחקנים מקצועיים.

מנגד, בבתי הספר למשחק מתקיימת הכשרה אינטנסיבית וממושכת: שלוש שנות לימוד מלאות, בהיקף של כ-8 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, הכוללות לימודי משחק, תיאוריה, פרקטיקה, קול, תנועה ועבודה בימתית ומצלמתית. הפער בין דרישות ההכשרה המקצועית לבין תנאי הקבלה לאיגוד מעורר שאלות כבדות משקל באשר לאופן שבו האיגוד עצמו תופס את מקצוע המשחק ואת מעמד השחקנים.

כך, לכאורה, גוף המתיימר לשמש איגוד מקצועי פועל באופן שעלול לשחוק את ערך המקצוע ולהעמיד על אותה מדרגה הכשרה רבת שנים ועבודה מקצועית ממושכת, לצד הופעה חד־פעמית או מזדמנת. מצורף תקנון שח"ם – לחץ כאן

לפי הטענות שהובאו, שינוי זה יוצר מציאות שבה ארגון המתיימר לייצג מקצועיות בענף השחקנות פותח את שעריו גם בפני מי שמעולם לא עבר הכשרה מקצועית בתחום. גורמים בענף מציגים זאת כפגיעה ישירה במקצוע השחקנות וכזילות של מי שלמדו, השקיעו והוכשרו לאורך שנים. על פי אותה עמדה, עצם ההשוואה בין שחקן שעבר מסלול הכשרה מקצועי לבין מי שלא עבר הכשרה, נתפסת כסטירה לשחקנים המקצועיים וכפגיעה במעמד המקצוע.

המוטיבציה לשינוי התקנון אינה ניטרלית: הרחבת שורות החברים מוצגת כמהלך שמגדיל את מספר החברים ובאמצעותו את היקף התמיכה התקציבית מהמדינה, בעוד שהשחקנים עצמם, זוכים בעיקר להטבות שוליות (למשל הנחה חלקית בקורסי משחק), ולא לכלים אפקטיביים של אכיפה, שיפור תנאים או הגנה מקצועית.

שוב נציין, למען השוואה והבהרה, כי בענף מדמים מצב שבו איגוד רופאים או לשכת עורכי הדין היו מקבלים לשורותיהם מי שמעולם לא למד רפואה או משפטים, אך מגדיר עצמו "חובב" בתי חולים או בתי משפט. תרחיש כזה היה נתפס כהזוי ובלתי מתקבל על הדעת. לפי אותו דימוי, בשח"ם ניתן לזהות מהלך דומה שהפך לנורמה.

כאשר איגוד מקצועי מטשטש את גבולות המקצוע שאותו הוא אמור לייצג, הפגיעה אינה נעצרת בתחומי הארגון עצמו, אלא מחלחלת אל יחסו של השוק כולו כלפי אנשי המקצוע.

משבר שח"ם: סוף עידן ההכתבה בתעשיית המשחק בישראל

מעבר לנתוני החברות ולשאלת התקנון, החומר שנמסר מצביע על צומת מרכזי נוסף: ההחלטה של איגוד המפיקים שלא לחדש את ההסכם עם שח"ם. ככל הנראה מדובר במהלך המסמן את סיומו של עידן, שבו ארגון אחד החזיק בכוח משמעותי להכתיב תנאי שכר והעסקה לכלל השחקנים בהפקות טלוויזיה, קולנוע ופרסום.

במקביל, נראה כי חלה ירידה במעמדו הציבורי והארגוני של שח"ם. נתונים המעידים על עזיבת חברים ועל שחיקה באמון מצביעים, על פי הניתוח, על משבר עומק שאינו מתמצה רק בהיבט ההסכמי מול המפיקים. מן התמונה המצטיירת נדמה כי עבור חלק מן השחקנים חדל שח״ם להיתפס כגורם המקדם מקצועיות, והפך בעיניהם לארגון שמבקש בעיקר להגדיל את מספר חבריו ולשמר כוח ותקציבים.

ככל הנראה, בקרב שחקנים שהשקיעו ימים ולילות בלימודי משחק מקצועיים בני שלוש שנים, גוברת תחושת מיאוס מהשתייכות לאיגוד הנתפס בעיניהם ככזה המטשטש את הגבול בין מקצועיות לחובבנות. בהתאם לאותה הערכה, נדמה כי כ-15% מן השחקנים המקצועיים, אשר נמנו עם גרעין הליבה של האיגוד, בחרו לעזוב את שח"ם.

מן התמונה הכוללת עולה כי אין הכרח בקיומו של איגוד שחקנים במתכונתו הנוכחית. לנוכח קיומם של מנגנונים מוסדיים חלופיים – ובראשם בתי המשפט, ההסתדרות וגופים ציבוריים נוספים – מתחדדת השאלה בדבר ההצדקה למימון ציבורי של עמותה המגדירה עצמה כ"ארגון מקצועי". על פי ההערכה המובאת, מדובר בגוף הנשען ככל הנראה על כספי ציבור, כאשר חלק ניכר מתקציבו מופנה לשכר ולהוצאות תפעול.

השאלה העומדת כעת על הפרק היא האם המשבר הנוכחי יוביל להגדרה מחודשת של מקצוע השחקן בישראל, ככזו המבוססת על הכשרה, מקצועיות ויכולת מוכחת, או שמא תתגבש מציאות אחרת – שבה הביטחון התעסוקתי נשחק, והמאבק על תנאים הוגנים מועבר לידיים פרטיות ולכוח מיקוח אישי, על חשבון ייצוג קולקטיבי.

ריבוי תפקידים, הצהרות נשחקות: בין מטרות שח"ם למציאות בשטח

בחומר שנמסר מופיעה רשימת בעלי תפקידים ונושאי משרה, כפי שנמסרה מתוך הדוח המילולי האחרון שנקלט במערכת. לפי הרשימה:

חברי ועד: אור משיח, אורי יניב, דניאל מורשת, דפנה שושנה אלפרן, טל קלאי, יניב ביטון, יניב פולישוק, קארין סרויה שגיא, רבקה בליך קראוס, רוני מרחבי, שונסלה מונגוזה מבואה, תום יהושע חודרוב. מורשי חתימה: אבי בן הלל אבנון, אורי יניב, רוני מרחבי, תום יהושע חודרוב.

במערכת "מעקב" פורסם תחקיר העוסק בהתנהלותו של אורי יניב, אשר כלל הנראה בחר להגן על שחקן תיאטרון גשר שלומי ברטונוב, על רקע פרסומים שעוררו ביקורת ציבורית ונקשרו, לכאורה, בתמיכה בחמאס. לפי התחקיר, מר יניב לא הסתייג מהדברים, לא הסיר את הלייקים ואף דחה פניות לבירור עמדתו, מה שעורר שאלות באשר למשמעות התמיכה המשתמעת ולהשלכותיה הציבוריות – קרא עוד

יו"ר שח"ם הנוכחי, מר אורי יניב, נכנס לתפקידו לאחר כהונתה של ריקי בליך, דמות המזוהה עם קו שמאל קיצוני, אשר כלל הנראה הובילה את הארגון לעמדה ציבורית ופוליטית מעוררת מחלוקת. לפי תחקיר מעקב, בליך כינתה את מדינת ישראל "המדינה הכובשת" – ביטוי שנתפס בעיני רבים כהשפלה ישירה של המדינה וכמתן לגיטימציה לרטוריקה קיצונית נגדה. הדברים, שנאמרו בפומבי, עוררו זעם ציבורי ונתפסו כפגיעה חמורה במעמדה של המדינה, במיוחד נוכח תפקידה הציבורי והייצוגי – קרא עוד

פרסום ראשון במערכת "מעקב" העלה כי שחקנים בשח"ם הביעו התנגדות חריפה לפעילותה הציבורית של יו"ר הארגון לשעבר, ריקי בליך, וטענו כי כלל הנראה הובילה את הארגון לזירה פוליטית מובהקת, בניגוד לייעודו המקצועי.

לפי הפרסום, מהלכיה עוררו מחלוקת פנימית ותחושת ניכור בקרב חברים. בהמשך פורסמו טענות דומות גם בכלי תקשורת ארציים, בהם YNET, שעסקו במעורבותה הפוליטית ובביקורת הגוברת כלפיה.

לעיון בכתבה, בצפייה בתמונות ובחומרי הווידאו כראיות – לחצו כאן

לפי מטרותיה הרשמיות, שח"ם נועדה לפעול כאיגוד שחקנים מקצועי: לשמור ולטפח את התרבות והיצירה בישראל, להגן על זכויות האמנים, לדאוג לשכרם ולתנאי עבודתם, ולקדם את מעמד האמנים המבצעים בארץ ובחו"ל. ואולם, על פי עדויות שנמסרו למערכת "מעקב", בשנים מסוימות נוצר הרושם כי הנהגת הארגון ניסתה, לכאורה, להסיט את פעילותו למישור פוליטי המזוהה עם שמאל רדיקלי.

לפי העדויות, שחקנים המחזיקים בעמדות המזוהות עם הימין חששו להביע את דעותיהם בפומבי, מתוך תחושה כי הדבר עלול לפגוע במעמדם המקצועי. חלקם טענו כי איבדו תפקידים בתיאטרון ובהפקות שונות, בין היתר בשל שמירת שבת או בשל זיהוי פוליטי שאינו תואם את הקו הדומיננטי בארגון. במקרים מסוימים נטען כי לאחר אירועים נקודתיים, נסגרו בפניהם דלתות מקצועיות, באופן שיצר תחושה של הדרה שיטתית.

עוד נמסר כי, לטענת גורמים בענף, הדמוקרטיה הפנימית בארגון באה לידי ביטוי בעיקר כלפי שחקנים המזוהים עם מחנה פוליטי מסוים, בעוד אחרים חוו יחס שונה. בתוך כך הובא לידיעת "מעקב" מקרה של שחקן מוכר, אשר על פי הנטען איבד את עבודתו בתיאטרון הבימה, רק ככל הנראה בשל שמירת שבת ואי הזדהות עם יו"ר הארגון, גב' בליך.

(המידע נמסר למערכת "מעקב" מטעם מקורות, נוכח טענות בדבר התנהלות נקמנית של הארגון, הגורמת לחשש בקרב שחקנים מלהתבטא בגלוי)

ברם, ובאותה נשימה, החומר שנאסף בידי מערכת "מעקב" מצביע על פער מהותי בין ההצהרות הפומביות לבין המציאות הארגונית כפי שהיא משתקפת מן הנתונים: בפועל, הארגון מפעיל קורסי משחק בעלות גבוהה, נושא בעלויות שכר משמעותיות, ואף איבד את ההסכם עם איגוד המפיקים – מהלך שתואר על-ידי גורמים בענף כפגיעה אנושה במנגנון שכר המינימום של חברי שח"ם.

עוד עולה כי נכון לשנת 2026 אין לעמותה אישור לזיכוי מס בגין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

בזמן ששחקנים רבים מתקשים לסגור את החודש, מנכ"ל ארגון שח"ם נהנה משכר שנתי החוצה את רף חצי מיליון השקלים. נתון זה מעורר שאלות נוקבות, בייחוד נוכח היותו של הארגון גוף קטן יחסית, המתמודד עם גרעון תקציבי מתמשך.

על פי נתונים רשמיים, העלות הכוללת של העסקת מנכ"ל ארגון שח"ם עומדת על כ-539,700 ש"ח לשנה. בעוד שהארגון מדווח על שכר ברוטו של כ-409 אלף ש״ח, סכום נוסף של כ-131 אלף ש"ח משקף את "עלות המעביד" – ובכלל זה הפרשות סוציאליות, פנסיה, תנאים נלווים והטבות שונות. פיצול זה יוצר מצג חלקי של השכר בפועל, שעה שהעלות המלאה ממומנת מכספי החברים – השחקנים עצמם.

האבסורד מתחדד נוכח העובדה כי על פי הדין, עמותה אינה מחויבת כלל להחזיק במנכ"ל. החוק מאפשר ניהול באמצעות התנדבות, ואף העסקת מנהל בשכר מתון – למשל שכר חודשי של כ-7,000 ש"ח, סכום הגבוה משכר המינימום ועדיין נתפס כשכר הוגן וסביר לגוף ציבורי.

משמעות הדברים היא כי מדובר בלמעלה מחצי מיליון שקלים – כספים שהיו יכולים להיוותר בידי השחקנים – אילו ועד הארגון היה מתנהל כראוי ופועל ביעילות, וללא צורך ממשי במשרת מנכ"ל כלל. לחלופין, ניתן היה למנות מנכ"ל בהתנדבות מלאה. לפי המידע שבידי מערכת "מעקב", הועלו אף הצעות קונקרטיות מצד גורמים שהביעו נכונות לכהן כמנכ"ל הארגון ללא שכר, אולם אלו לא התקבלו. בפועל, בחר ארגון שח"ם להעסיק מנכ"ל בשכר העולה על חצי מיליון שקלים, המשולם מכספי החברים והציבור – החלטה המעלה שאלות מהותיות באשר לשיקולי הניהול והעדיפויות הכספיות של הארגון.

הנתונים מתייחסים לשנת 2024, כפי שדווחו והוגשו בשנת 2025. באותה שנה עמד שכר המינימום בישראל על 5,880.02 ש"ח לחודש (32.30 ש"ח לשעה). על רקע זה, הפער בין שכר המינימום במשק לבין שכרו של מנכ״ל שח"ם בולט במיוחד. מדובר במשרה המתוקצבת מכספי ציבור החברים, מבלי שנבחרה בבחירה ציבורית כלשהי, כאשר הציבור הרחב וחברי הארגון הם הנושאים בעלות – ללא הסבר מניח את הדעת.

בשנת 2024 עמד שכרו של מנכ"ל שח"ם על כ־541 אלף ש"ח בשנה – סכום השווה, הלכה למעשה, למחירה של דירת מגורים בערים מרכזיות, ואף נמצאו דירות זולות ממנו. מדובר בעמותה המצויה בגירעון ונתמכת בכספי ציבור, בעוד שעיקר ההשקעה בשחקנים נדחקת לשוליים, וככל הנראה ההוצאה המרכזית מופנית לשכר הבכיר.

המנכ"ל, שאינו נבחר ציבור ואינו עומד לבחירת החברים, משתכר ברמה הדומה ואף גבוהה מזו של נבחרים. לשם השוואה, שכרו של חבר כנסת בשנת 2024 עמד על כ-47,583 ש"ח לחודש, ואילו שכר סגני ראשי ערים נע סביב כ-30 אלף ש"ח לחודש, בהתאם לגודל הרשות ולעדכוני משרד האוצר. בניגוד להם, מנכ״ל שח"ם ממומן מכספי הציבור – מבלי שהציבור בחר בו.

לפי הוראות רשות המסים לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, סעיף 6.1.7 לחוזר מס הכנסה 9/2015, שכותרתו "קווים מנחים להחלת סעיף 46", קובע כי שכר עובדי מוסד ציבורי ומנהליו לא יעלה על עלות השכר המרבית של מנכ"ל במשרד ממשלתי, אלא אם חלים הסכמי שכר ענפיים או קיבוציים.

על רקע קביעה זו מתחדדת השאלה מדוע ארגון יוותר על ההכרה לפי סעיף 46. שכן, כל עוד הסעיף חל, קיימת מגבלה ברורה על שכר ההנהלה. מנגד, ביטולו עשוי לאפשר תשלום שכר גבוה בהרבה. זאת, בשעה שבשירות המדינה ישנם גם מנכ"לים ומנהלים בכירים המשתכרים סכומים הנעים סביב כ-8,000 ש"ח לחודש, כלומר כ-96 אלף ש"ח בשנה (נכון לשנת 2024).

מכאן עולה פרשנות מערכת "מעקב" בלבד: אם הנהלת הארגון מבקשת להגדיל את שכר המנכ"ל באופן מהותי, ייתכן שביטול סעיף 46 נתפס כמהלך משתלם. ובמציאות שבה שחקנים רבים כלל אינם מודעים להשלכות התקנוניות או הכלכליות, או שאינם מגלים מעורבות, עולה השאלה – מדוע שמישהו יבחר לשמר מגבלה, אם ניתן להסירה. מדובר בפרשנות עיתונאית בלבד, ולא בקביעה עובדתית.

ובכלל ראוי לשים לב לנתון מהותי נוסף: הוצאות השכר של שח"ם – הכוללות עובדים ו"אמנים" פרילנסרים – עומדות על כ-3 מיליון ש"ח מתוך תקציב שנתי של כ-5 מיליון ש"ח. במונחים תקציביים, מדובר בכ-60% מן התקציב הכולל. במקום להפנות משאבים לפרויקטים, לפיתוח הענף ולרווחת השחקנים, עיקר הכסף מופנה למשכורותיהם של תשעה עובדים וקבוצה נוספת של פרילנסרים. בפועל, רוב כספי הארגון נבלעים בהוצאות שכר.

ואולם, שאלות הנוגעות לדוחות הכספיים, לשכר ולהתנהלות התקציבית של שח"ם ייבחנו במסגרת תחקיר נפרד ומקיף. די אם נזכיר בשלב זה דוגמה אחת: אתר האינטרנט של שח"ם. מדובר באתר מידע בסיסי – לא אתר חדשות, לא רשת חברתית, ולא פלטפורמה עתירת תוכן – ובכל זאת, לפי הנתונים, הארגון משלם על תחזוקתו כ-300 אלף ש"ח בשנה.

לפי מקורות מערכת "מעקב", אתר "ישראל היום" מתוחזק בעלות שנתית המוערכת בכ-220-250 אלף ש"ח. שח"ם, יש להבהיר, איננו מתחרה לא ב-CNN ולא במאקו. אתר "מעקב", לעומת זאת, מפעיל שרתים עצמאיים, מעלה תכני וידאו ותמונות, רושם למעלה ממיליון כניסות בחודש – ומשלם כ-1,500 ש"ח בלבד לחודש עבור שרתים ותחזוקה.

אתר פשוט בסדר הגודל של אתר שח"ם ניתן לתחזק בעלות של מאות שקלים בודדים בחודש. מול מציאות זו, תשלום של כ-300 אלף ש"ח בשנה מעורר סימני שאלה כבדים. מדובר בכספי השחקנים ובכספי ציבור. והאתר הוא רק דוגמה אחת: לצדם קיימות הוצאות נוספות, חריגות ומעורפלות, אשר כולן יעמדו במוקד תחקיר ייעודי נוסף – המבוסס על הדוחות הכספיים בלבד.

שח"ם מוצג כעמותה ללא מטרות רווח, אולם בפועל עולה כי חלק מעובדי המנגנון נהנים מתגמול שאינו מבוטל. מציאות זו מעוררת שורה של שאלות מהותיות באשר לאופיו ולתפקודו של הארגון. אין מדובר רק בסוגיה תדמיתית, אלא בבעיה מבנית עמוקה: מהו ארגון שח"ם כיום – איגוד מקצועי שמטרתו להגן על תנאי ההעסקה ועל המעמד המקצועי של השחקנים, או מנגנון רחב המפעיל שירותים, קורסים ומערך שכיר, אך מתקשה להציג הישגים ממשיים של אכיפה והשפעה מול השוק?

שח"ם 2024: ארגון יציג, מנגנון כבד ושאלות פתוחות על ניהול, שקיפות ויעילות

החומר שנמסר למערכת "מעקב" מטעם רשם העמותות מבסס פרק נרחב על נתוני הדוחות הרשמיים לשנת 2024. מן הדוח המילולי ומהדוח הכספי המבוקר עולה כי מחזור פעילותה של שח"ם עמד על כ-5.04 מיליון ש״ח. מנגד, היקף ההוצאות הכולל הגיע לכ-5.08 מיליון ש״ח, כך שהעמותה סיימה את שנת הדיווח בגירעון של כ־37 אלף ש"ח.

יש להבהיר כי אף שמדובר בגירעון שאינו חריג בהיקפו, הדוחות אינם כוללים כל התייחסות להסבר הגירעון, לנסיבות שהובילו להיווצרותו או לקיומה של תוכנית אופרטיבית לצמצומו בשנים הבאות. היעדר ההבהרה מוצג בחומר כנקודת חולשה ניהולית: הדוח מציג נתונים מספריים, אך נמנע מלפרט את שיקולי המדיניות וההחלטות העומדים בבסיסם.

על פי החומר שנבחן, עיקר הכנסות הארגון נשען על דמי חבר, הכנסות שוטפות מפעילות שגרתית ותמיכות מכספי ציבור, ובהן תקציבי משרד התרבות, עיריית תל אביב יפו ומפעל הפיס. מנגד, בולט היעדר כמעט מוחלט של תרומות משמעותיות, היעדר תרומות מישויות זרות, והישענות מצומצמת בלבד על מקורות חוץ תקציביים. מבנה זה, ככל הנראה, מהווה מודל הכנסות שאינו מגוון דיו, ולפיכך הוא חשוף לפגיעוּת במקרה של ירידה במספר החברים או בעת משבר מתמשך בענף התרבות.

סעיף השכר בדוחות מעורר שאלות מהותיות נוספות: חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה מועסקים בהיקף משרה מלא, ושכרם השנתי המצטבר, לרבות עלויות המעסיק, מהווה רכיב משמעותי מסך הוצאות הארגון. ואולם, כלל הנראה מן הדוח המילולי כי לא מוצגים מדדי תפוקה, יעדים כמותיים או מנגנון פומבי המאפשר לחברי הארגון לבחון את הזיקה בין עלות המנגנון הניהולי לבין הישגים מדידים בפועל. במילים אחרות, בעוד שהנתונים הכספיים מובאים בפירוט יחסי, מדידת האפקטיביות הניהולית אינה מוצגת. מדובר בפרשנות מערכת "מעקב" לדוח.

נתון נוסף שהודגש בחומר הוא מספר המתנדבים: אפס. בארגון המונה 2,761 חברים (לפי הדוח לשנת 2024) ופועל כארגון עובדים יציג, היעדר פעילות התנדבותית מתואר כחריג ומעורר שאלות על מעורבות החברים, על הקשר בין הבסיס להנהלה, ועל יכולת הארגון לייצר כוח מקצועי שאינו נשען רק על מנגנון שכיר.

גם תחום הממשל התאגידי עולה מן החומר כזירה מורכבת ובעייתית: ארגון שח"ם מחזיק או שולט, במישרין או בעקיפין, באופן מלא או חלקי, במספר תאגידים ועמותות קשורות, ובהם חברה בע"מ ועמותות נוספות. החזקות אלו מדווחות כנדרש, אולם הדוחות אינם כוללים ניתוח סיכונים, אינם מפרטים מנגנונים למניעת ניגודי עניינים, ואינם מספקים הסבר ברור ומבוסס באשר לאופן יישום ההפרדה הניהולית והכספית בין הגופים השונים בפועל.

היעדים לשנים הבאות מנוסחים באורח כללי: קידום מעמד השחקנים, שמירה על תנאי העבודה, פיתוח מקצועי ופעילות חברתית. עם זאת, יעדים אלה אינם מלווים בלוחות זמנים, ביעדים כמותיים או במדדים ברורים להצלחה. בהיעדר קריטריונים מדידים, כך נטען בחומר, מתקשה הביקורת לבחון בדיעבד אם היעדים הושגו, באיזו מידה, ומהי האחריות הניהולית במקרה של כישלון.

בד בבד, הדוחות מצביעים על התנהלות פורמלית העומדת בדרישות הדין: מתקיימים ועד, ועדת ביקורת, רואה חשבון מבקר ומורשי חתימה כדין.

התמונה העולה מן החומר לשנת 2024 היא של ארגון יציב במובנו הפורמלי, הפועל באמצעות מנגנון כבד, נשען על הכנסות קבועות, מתמודד עם גירעון תפעולי שלא הוסבר בפירוט, וללא הצגת מדדים ניהוליים ברורים.

התנדבות על הנייר: חברי ועד שח"ם קיבלו אלפי שקלים כ"תשלומים"

לפי הדוח המילולי לשנת 2024 שהוגש לרשם העמותות, חברי ועד קיבלו בפועל סכומים כספיים תחת ההגדרה "גמול והחזר הוצאות". בחומר נמסרו שלושה שמות וסכומים:

רבקה בליך (ריקי בליך): גמול כולל ששולם במהלך 2024 – 5,445 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

רוני מרחבי: גמול כולל – 2,750 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

תום יהושע חודרוב: גמול כולל – 1,100 ש"ח (החזר הוצאות בעד השתתפות בישיבות).

השתתפותם בישיבות לא נעשתה, הלכה למעשה, על בסיס התנדבותי גרידא: עבור פעילות זו שולם גמול מכספי ציבור. מדובר בסכומים של אלפי שקלים, אשר יכלו להיות מופנים לרווחת השחקנים – לרבות סיוע בסיסי – אך הועברו בפועל לכיסם של ריקי בליך, רוני מרחבי ואחרים. בכך מתחדדת שאלת מהותו ותכליתו של השכר המשולם לחברי הוועד המנהל.

על פי תיקון 10 לחוק העמותות, חל איסור על תשלום שכר או הענקת טובות הנאה לחברי ועד ולעמיתיהם הקרובים. עם זאת, החוק מאפשר קבלת גמול והחזרים כספיים בגין הוצאות, מסגרת אשר מוצגת לעיתים כפעילות "התנדבותית", אף שמדובר בתשלום בפועל (הגמול הוא קומבינציה: תשלום בפועל, שאינו מוגדר כשכר).

כלומר, בדוח מוגדרים הסכומים כ"גמול" ולא כ"שכר", בהיקפים של אלפי שקלים, אך השאלה המהותית נותרת בעינה: כיצד מתיישבת ההצהרה על "התנדבות מלאה וללא תמורה" עם העברת תשלומים כספיים בפועל, גם אם אלו מסווגים כהחזרי הוצאות.

מן ההיבט הציבורי, נטען כי אין מדובר בפער סמנטי גרידא, אלא בסוגיה הנוגעת בליבת האמון. כאשר ארגון מציג בפני חבריו מצג של התנדבות "טהורה", בעוד שבמסמך רשמי מתועדים תשלומים כספיים, נוצרת שחיקה נוספת באמון הציבורי – בייחוד בעיתוי שבו הארגון נתון במחלוקת רחבה סביב תקציביו, יעילותו והישענותו על תמיכות ציבוריות.

שוב עולה מן החומר תמונה שלפיה חברי ועד שח"ם אינם פועלים ללא תמורה: חברי הוועד מקבלים תגמולים בהיקף של אלפי שקלים, בעוד שלחברי העמותה נמסר כי מדובר בפעילות המוגדרת כ"התנדבות מלאה". במקביל, העמותה נהנית גם מהזרמת כספי ציבור מתקציב המדינה לקופתה. אין מניעה שפעילות הוועד תמומן מכספי החברים, אולם מתעוררת שאלה מהותית כאשר מימון זה נשען גם על משלם המסים.

מדוע הציבור נדרש לשאת במימון שכר מנכ"ל בהיקף העולה על חצי מיליון ש"ח בשנה – סכום המשתווה למחירה של דירה – וכן בתשלומים נוספים המוגדרים כ"גמול" לבכירים ולחברי הנהלה. בפועל, מן הנתונים עולה כי השחקנים נושאים בנטל כפול: הן כחברי עמותה המממנים את פעילות הארגון מכיסם, והן כאזרחים המשתתפים במימון באמצעות כספי המסים.

מערכת "מעקב" פנתה לרשויות: דוח ביקורת עומק קובע ליקויים מהותיים בהתנהלות שח"ם

ביולי 2021 פרסמה רשות התאגידים במשרד המשפטים דוח ביקורת עומק חריג בהיקפו נגד עמותת שח"ם. לפי החומר שנמסר, הדוח נערך בעקבות פנייה שהתקבלה ברשות, והביקורת עסקה בשנים 2018-2019. הביקורת נערכה בין החודשים ינואר למאי 2021 וכללה בדיקות מדגמיות, עיון במסמכים חשבונאיים, דוחות כספיים ומילוליים, פרוטוקולים, שיחות עם בעלי תפקידים וביקור במשרדי העמותה.

מטרת הביקורת, כפי שנמסר, הייתה לבחון האם שח״ם פועלת בהתאם למטרותיה הרשומות, לחוק העמותות ולהנחיות רשם העמותות, וכן האם מתקיים חשש להפרת איסור חלוקת רווחים.

ועדת ביקורת – גוף פיקוח שכשל בתפקיד
אחד הממצאים המרכזיים והחמורים המובאים בחומר נוגע לתפקוד ועדת הביקורת. לפי ממצאי הרשות, ועדת הביקורת לא מילאה את תפקידיה המהותיים כנדרש בחוק. בפרוטוקולים לשנים 2018-2019 נמצאו בעיקר המלצות לאישור הדוחות הכספיים והמילוליים, ללא בחינה מעמיקה של סוגיות נוספות המחויבות על פי דין.

לפי החומר, רשות התאגידים קבעה כי מדובר בליקוי מהותי והורתה לעמותה להעביר דוח מפורט של ועדת הביקורת לשנת 2021, הכולל ממצאים, מסקנות והמלצות, בהתאם לתוכנית עבודה סדורה.

ניהול כספים והתקשרויות ללא מנגנוני בקרה
לפי החומר, הדוח קובע כי העמותה התקשרה עם ספקים ונותני שירותים, לרבות בתחום המשפטי, מבלי לקבל הצעות מחיר מראש, בניגוד לנוהל שנקבע. שח"ם טענה כי הדבר נבע מנסיבות חריגות, בין היתר מעבר משרדים, אך לפי החומר הרשות ציינה כי אין בכך כדי להצדיק חריגה מכללי ניהול תקין.

נמסר כי אף שהעמותה הציגה לאחר הביקורת מסמכים שנועדו להוכיח תיקון מסוים, הביקורת הבהירה שבשנים שנבדקו מדובר בליקוי ממשי הפוגע בשקיפות ובהתנהלות התקינה של גוף ציבורי.

שכר בכירים והגדרת תפקידים בעייתית
ממצא מהותי נוסף שהובא בחומר נוגע להעסקת עובד בכיר שהוגדר כ"רכז פעילות", בעלות שכר שנתית של כחצי מיליון שקלים בשנת 2019. לפי החומר, הביקורת קבעה כי בפועל מילא העובד תפקיד הדומה במהותו לתפקיד מנכ"ל, אף שהעמותה דיווחה כי אינה מעסיקה מנכ"ל (באותה עת כיהן כמנכ"ל מר אורי רשתיק. בראש הוועד עמדו אסתי זקהיים וגיא לואל – המבליטים כלפי חוץ שיח של ביקורת וצדק, אך בתוך הארגון אפשרו, בפועל, התנהלות של קומבינציות מתוחכמות).

עוד עולה מן הדוח כי שכרו של אורי רשתיק, אשר הועסק וסווג כ"רכז פעילות", נכלל בדוחות הכספיים במסגרת עלויות הפעילות ולא כהוצאות הנהלה – סיווג שהוגדר בדוח כדיווח שאינו נאות. עוד מצוין כי רק החל מחודש מאי 2021, ולאחר סיום תקופת הביקורת, מונה לעמותה מנכ״ל רשמי. הרשות הבהירה כי אף שמדובר בשינוי שעשוי להיחשב תיקון לעתיד, אין בו כדי לגרוע או לשנות את ממצאי הביקורת ביחס לשנים שנבחנו.

כשלי דיווח ופגיעה בשקיפות הציבורית
לפי החומר, בדוח נקבע כי שח"ם לא דיווחה במועד על מינוי מורשי חתימה בניגוד לחוק. בנוסף נמצאו ליקויים בדיווחים על חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה: הדוחות כללו שכר ברוטו בלבד, ללא פירוט תשלומים נלווים והתחייבויות עתידיות כנדרש בדוחות מילוליים.

עוד נמסר כי הדוחות לא כללו דיווח מלא ונאות על צדדים ותאגידים קשורים, לרבות גופים שבהם העמותה חברה או מקיימת עמם קשרים כספיים. לפי החומר, רשות התאגידים הגדירה ממצאים אלו כפגיעה מהותית בחובת השקיפות כלפי הציבור.

דוח רשמי – ושאלות שעדיין פתוחות
על פי החומר שנמסר, דוח ביקורת העומק אינו מסמך טכני בלבד, אלא מסמך רשמי הקובע כי בשנים שנבדקו התגלו ליקויים מהותיים בליבת הניהול: פיקוח פנימי חסר, דיווחים לא נאותים, בעיות בשכר ובשקיפות, והתנהלות שאינה עומדת במלואה בסטנדרטים הנדרשים מגוף ציבורי. גם אם חלק מן הליקויים תוקנו בדיעבד, כפי שנרמז בחומר, הדוח מצייר תמונה בעייתית של ארגון רב־השפעה שפעל במשך שנים תחת סימני שאלה ניהוליים.

לעיון בדוח המלא ולהורדתו, לחצו כאן

מעקב פנתה לשר מיקי זוהר: דרישה לבחינה מחודשת של תמיכות המדינה בשח"ם

מערכת "מעקב" פנתה לשר התרבות והספורט, ח"כ מיקי זוהר, בפנייה רשמית מקיפה הקוראת לבחינה מחודשת של המשך התמיכות הציבוריות לעמותת שח"ם.

מערכת "מעקב" מסרה במכתב, כלומר בפנייה רשמית, כי מדובר ב"תמונת מצב מצטברת", המעידה על משבר עומק מתמשך בהתנהלות הארגון, החורג ממחלוקת נקודתית או מאירוע בודד. פרטי הפנייה:

1. שינויי תקנון והרחבת תנאי קבלה – טענה לפגיעה בהגדרת המקצוע ובמעמד השחקנים המקצועיים, ובמקביל טענה שמדובר במהלך שנועד להגדיל מספר חברים ובהתאם לכך היקף תקציבים ציבוריים.

2. ירידה במספר החברים – הצגת הנתון של כ-10% עזיבה בין 2024 לינואר 2026.

3. אובדן ההסכם הקיבוצי עם איגוד המפיקים – הצגה של המהלך כערעור על מעמד שח"ם כארגון יציג וכאבן יסוד שנשענה לאורך שנים על תעריפי מינימום ותנאי העסקה.

4. דוחות 2024 – הצגת גירעון תפעולי, תלות גבוהה בדמי חבר, היעדר מדדי תפוקה, נתון של אפס מתנדבים.

5. סוגיית "התנדבות" מול תשלומים – הצגת הפער בין הצהרות לבין גמולים/החזרים לחברי ועד.

6.דוח ביקורת עומק של רשות התאגידים (2021) – הצגת ממצאי ליקויים מהותיים בהתנהלות והדגשה כי מדובר בדוח רשמי של משרד המשפטים.

לעיון במכתב המלא – לחצו כאן

הדרישה לבחינה מחודשת ואף לביטול התמיכה אינה מוצגת כפגיעה בתרבות או באמנים, אלא כקריאה לשמירה על כספי הציבור, על סטנדרטים של ניהול תקין, על שקיפות ועל מימוש תועלת ציבורית.

בתאריך 14.01.2026 התקבל בידי המערכת מענה רשמי מטעם לשכת שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, ולפיו: "פנייתך הועברה לטיפול הגורם הרלוונטי".

ארגוני האומנים בעקבות הפסקת התמיכה באיגודים המקצועיים: "פגיעה ישירה ביצירה הישראלית"

כלל הנראה, בין היתר בעקבות פניות מערכת "מעקב" בשנים 2024-2026 – ובהן שורת פניות למשרד האוצר ולמשרד התרבות בדרישה לביטול התמיכות, בצירוף חומרי ביקורת עומק – הודיע משרד התרבות כי החל משנת 2026 תופסק תמיכת המשרד באיגודים המקצועיים בתחום התרבות. בכתבה זו פורסמה הפנייה האחרונה בלבד, מחודש ינואר 2026, אף כי קדמו לה פניות נוספות, לרבות פרסום מכתבים פתוחים לשר התרבות מיקי זוהר בעניין הפסקת התמיכות לשח"ם ולאמ"י.

ייתכן כי להפסקת חלק מן התמיכות נלוו גורמים נוספים, וכי אין מדובר במהלך הנובע מגורם יחיד בלבד. ההחלטה אינה חלה על כלל התמיכות, וסוגיית ביטולן המלאה – כמו גם שאלת המשך הזרמת כספי הציבור – עודנה מחייבת בחינה ועיסוק נוסף. מערכת "מעקב" מדגישה כי ייתכן שגם גורמים נוספים פנו לרשויות בעניין זה, וכי פעילותה נעשית מתוך עמדה ברורה של אי אדישות לבזבוז כספי ציבור, ולא מתוך טענה לבלעדיות או מיצוי מלא של כלל הגורמים שפעלו בנושא.

בכל מקרה, הודעתו של שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, על הפסקת התמיכות עוררה מחאה מצד שח"ם. הארגון טען כי מדובר בפגיעה בתשתית מקצועית הכוללת ליווי משפטי, הכשרות, שמירה על תנאי עבודה ויכולת התאגדות.

לא הוצג עד כה הסבר קונקרטי לאופן שבו הפסקת התמיכות צפויה לפגוע בפועל בתחומים אלה, שחלקם אף צומצמו בשנים האחרונות. עוד מציינת המערכת כי קיצוץ בשכר הבכירים או צמצום שכבת הניהול – ובכלל זה ביטול תפקיד המנכ"ל, היו עשויים לפנות משאבים בהיקף משמעותי, מבלי לפגוע בפעילות הליבה או בשחקנים עצמם.

מנגד, לפי החומר, משרד התרבות טען כי מדובר "בארגוני עובדים" ולא בגוף תרבותי, ולכן אין הצדקה לתמוך בהם מתקציב המשרד.

ולמעשה, עמדת משרד התרבות ברורה: שח"ם נדרשת להכריע בזהותה הארגונית. אין זה מתקבל על הדעת כי גוף אחד יפעל בעת ובעונה אחת כמעין בית ספר למשחק או כגוף העוסק בהכשרה מקצועית, ובמקביל יתיימר לשמש ארגון עובדים.

אם שח"ם מבקשת להיחשב איגוד מקצועי המייצג שחקנים, עליה לחדול מפעילות לימודי המשחק, לעדכן את תקנונה ולהבהירו באופן חד משמעי. נכון להיום, ברישומי רשם העמותות מוגדרת שח"ם כארגון עובדים בלבד. הוספת שורה ארוכה של מטרות לפעילות העמותה אינה מקנה לה אפשרות לבצע הסדרים מבניים גמישים או לדרוש תמיכות מדינה נפרדות לכל תחום. לא ניתן לדרוש תמיכות כגוף תרבות, ובה בעת לגייס שחקנים ולהציג עצמך כארגון המייצג עובדים – נדרשת הכרעה. כך נמסר למערכת "מעקב" מפי גורם בכיר במשרד התרבות, אשר ביקש להישאר בעילום שם, ומוגדר על ידי המערכת כמקור.

שח"ם: איגוד או מועדון סגור

בעבר פעל ארגון שח"ם נגד בתי ספר למשחק ומסגרות להכשרה מקצועית שנתפסו בעיניו כמתחרות, במטרה לצמצם את פעילותן העצמאית ולהחלישן מבחינה כלכלית. סוגיית זכויות העובדים באותן מסגרות לא עמדה במוקד פעילות הארגון – זאת אף שמורים בבתי ספר אלה היו חברי שח"ם. במקביל, פעל הארגון נגד מוסדות שסירבו להכפיף עצמם אליו, תוך ניסיון לצרף לשורותיו תלמידים ושחקנים חדשים, בין היתר לשם הרחבת בסיס ההכנסות.

במקרה נוסף, שנמסר למערכת "מעקב" מפי שחקנים המעורבים בהליך משפטי, כ-20 שחקני תיאטרון באר שבע הגישו בשנת 2023 תביעה נגד התיאטרון (תיק מספר 23981-06-23), בטענה לפגיעה בזכויותיהם.

לדברי השחקנים, אף שהם חברי שח"ם, הארגון לא נקט צעדים בעניינם. בשיחות עם מערכת "מעקב", שנערכו בעילום שם, מסרו השחקנים כי להבנתם היעדר המעורבות של שח"ם נובע מזהותם הפוליטית ומעמדותיהם. לדבריהם, בהיותם מזוהים עם הימין ואינם עומדים לצד הנהגת הארגון או לצד פעילות ציבורית המזוהה עמה, הם נאלצים לנהל את מאבקם לבדם, ללא סיוע מצד שח"ם.

חלק מן השחקנים מסרו למערכת "מעקב", בעילום שם: "אין לנו תמיכה מצד שח"ם, משום שאיננו עומדים לצד ריקי בליך בקפלן. אנו מזוהים עם הימין, ולפיכך נאלצנו להיאבק לבדוֹת, ללא כל סיוע מצד הארגון".

בתיק מספר 23981-06-23 ניתן פסק דין חלקי, וביום 11.02.2026 צפוי להתקיים דיון הוכחות נוסף. מערכת "מעקב" תתייצב לדיון לצורך סיקור ההליך, מתוך מחויבות לשקיפות, לזכות הציבור לדעת ולעניינם של השחקנים המעורבים.

עד כה, שח"ם נמנעה מלהתייצב לדיונים ולתמוך בשחקני תיאטרון באר שבע, ונוכחות נציגי הארגון בהליכים המשפטיים לא נצפתה. התנהלות זו מתוארת על ידי גורמים המעורים בפרטים כהתעלמות מוחלטת, שלטענתם פגעה במיוחד בשחקנים המזוהים עם הימין.

האם הפעם יופיעו נציגי שח"ם לדיון? ייתכן. ואולם בקרב השחקנים שוררת ספקנות עמוקה. לטענתם, לאורך זמן לא נמצא בארגון גורם מוסמך שניתן לנהל מולו שיח ענייני, והתחושה היא כי עניינם המקצועי של השחקנים נדחק לשוליים, בעוד שיקולים אחרים – אישיים או ארגוניים – זוכים לעדיפות. הדברים מובאים כטענה, ולא כקביעה עובדתית.

עם זאת, אף שמדובר בשלב מתקדם של ההליך, ובישיבה הנחשבת לאחרונה בתיק, שבה היכולת להעניק תמיכה מעשית מוגבלת, לעצם הנוכחות עשויה להיות משמעות. נוכחות כזו יכולה לאפשר לארגון להיחשף ישירות למתרחש בתיאטרון באר שבע ולשמוע מקרוב את טענות השחקנים – גם אם עמדותיהם הפוליטיות אינן עולות בקנה אחד עם הקו המזוהה עם הנהגת הארגון.

צילומים שבידי מערכת "מעקב", מחודש אוקטובר 2025, מתעדים את אבי בן הלל, מנכ"ל שח"ם, ואת עמיחי גרין, מנהל המחלקה לאיגוד המקצועי. על אף פניות חוזרות, השניים לא השיבו לשאלות שהופנו אליהם. הימנעות זו לוותה בגישה שנתפסה כמזלזלת באי המענה, ושאלות רבות הנוגעות להתנהלות הארגון נותרו ללא תשובה. על רקע זה, אין זה מפתיע כי במשרד התרבות נשקלת הפסקת מתן התמיכות לארגון.

• אבי בן הלל, מנכ"ל שח"ם

• עמיחי גרין, מנהל המחלקה לאיגוד המקצועי

תגובות: חרף עשרות פניות של מערכת "מעקב", שח"ם לא מסרה כל תגובה. ריקי בליך, אבי בן הלל, אורי רשתיק, אסתי זקהיים וגיא לואל לא השיבו לפניות ולא מסרו תגובה מטעמם.

גם הוועד המנהל של שח"ם – הן בהרכבו הנוכחי והן בהרכבו הקודם – בחר שלא להגיב.

תגובת משרד התרבות ולשכת השר מיקי זוהר פורסמה במלואה במסגרת הכתבה.

-אנו במעקב-

צילום: מיקי זוהר – מתוך חשבון הפייסבוק הרשמי; מר יניב – מתוך עמוד האינסטגרם של שח״ם; ריקי בליך – צילום: מוטי קמחי. שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

צילום: אורי רשתיק, אבי בן הלל ואסתי זקהיים – תיעוד מערכת "מעקב"

הפוסט שח"ם בלי כספי ציבור: איגוד שלא למד להתקיים לבד – המשחק נגמר? הופיע לראשונה ב-מעקב.

Belavia אינה עוד חברת תעופה זרה החוזרת לשמי ישראל לאחר הפסקה טכנית. חידוש הקו ממינסק לתל אביב מעלה מחדש שאלות כבדות משקל הנוגעות לבטיחות, לריבונות אווירית, לאחריות מוסרית ולמימון עקיף של מלחמה פעילה. מדובר בחברה ממשלתית בבעלות מלאה של מדינת בלארוס, משטר הנתון לסנקציות בינלאומיות חמורות, ובעל ברית מרכזי של רוסיה מאז פתיחת המלחמה נגד אוקראינה. כל כרטיס טיסה שנרכש, כל דולר שמוזרם לקופתה של Belavia, אינו מסתיים בדלפק הצ'ק אין – אלא נכנס, במישרין או בעקיפין, למערכת מדינתית הפועלת בשיתוף פעולה הדוק עם הקרמלין.

Belavia פועלת תחת שליטה מלאה של השלטון הבלארוסי. אין מדובר בתאגיד עצמאי, אלא בזרוע תעופתית של מדינה המספקת לרוסיה גיבוי לוגיסטי, טריטוריאלי וכלכלי. בלארוס מאפשרת שימוש בשטחה לשיגור כוחות, מעבירה ציוד, משתתפת בייצור רכיבים לרחפנים ולמערכות צבאיות, ומחזיקה מפעלים הפועלים בפועל עבור המאמץ המלחמתי הרוסי.

לכך מצטרפת תלות כלכלית עמוקה: בלארוס חייבת לרוסיה חלק משמעותי מהחוב הציבורי החיצוני שלה, המוערך בכ-8.3 מיליארד דולר. שירות חוב זה מייצר זרימת כספים קבועה מהמדינה הבלארוסית לכיוון מוסקבה, גם אם אינה מוגדרת כתשלום צבאי ישיר. במציאות כזו, קשה לנתק בין פעילות אזרחית לכאורה של חברת תעופה לבין המערכת המדינתית והצבאית שבתוכה היא פועלת.

הטענה כי מדובר בטיסות "רגילות" מתעלמת מהתקדים החמור שבלארוס עצמה יצרה. במאי 2021 אילץ המשטר במינסק מטוס אזרחי של Ryanair לנחות בכפייה, תוך שימוש באיום ביטחוני כוזב, כדי לעצור נוסע פוליטי. האירוע זעזע את עולם התעופה והוגדר כמעשה חטיפה אווירית לכל דבר. בעקבותיו נסגרו שמי אירופה בפני Belavia, ונאסר עליה לפעול בנמלי תעופה רבים. מעבר לכך, בלארוס אף עצרה בעבר אדם אשר רק חלף מעל שטחה האווירי, מבלי שנחת במדינה ומבלי שטס בחברת Belavia – תקדים קיצוני המעיד על זלזול עמוק בנורמות תעופתיות בינלאומיות.

במציאות זו, הטענה שטיסות Belavia בטוחות מעוררת סימני שאלה חמורים. בלארוס ורוסיה מחזיקות בהסכמים ביטחוניים ותעופתיים המאפשרים שיתוף פעולה מלא במרחב האווירי. החשש המועלה הוא כי בעת טיסה עם חברה ממשלתית בלארוסית, שיקולים מדינתיים עלולים לגבור על שיקולים אזרחיים. עצירות כפויות, שיבושי טיסה או התערבות פוליטית אינם תרחיש תיאורטי בלבד, אלא אפשרות הנשענת על ניסיון עבר מוכח.

הפסקת פעילותה של Belavia בישראל בשנת 2022 לא נבעה מגחמה או מתקלה נקודתית. היא הייתה תוצאה ישירה של קריסה בינלאומית במעמד החברה. האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות נוספות סגרו את שמיהן ונמליהן בפני החברה, והטילו עליה סנקציות תעופתיות חריפות. במקביל, מגבלות אמריקאיות פגעו אנושות ביכולתה התפעולית. צי המטוסים של Belavia כלל מטוסי Boeing ומערכות הכפופות לרגולציה אמריקאית, והחברה התקשתה להשיג חלפים, תחזוקה ואישורים טכניים. ללא ביטוח תעופתי תקף וללא גישה לשרשרת האספקה הבינלאומית, הפעלת טיסות בינלאומיות הפכה לבלתי אפשרית.

במאי 2022 בוטלו הטיסות הישירות לישראל. על פי פרסומים באותה עת, הרשויות בישראל סירבו לאפשר מתן שירותים קרקעיים למטוסי החברה בנתב"ג, בין היתר בשל שיקולי רגולציה, ביטוח ובטיחות הקשורים לסנקציות ולמעמדה הבינלאומי הבעייתי של Belavia. ללא תדלוק, תחזוקה ושירותי קרקע, הקו קרס.

מה השתנה כעת?

במהלך שנת 2025 דווח על הקלות מסוימות בסנקציות האמריקאיות, לרבות הסרת Belavia מרשימות מגבילות מסוימות. צעדים אלו אפשרו חידוש חלקי של גישה לחלפים ולשירותי תחזוקה, ושיפרו את כשירות צי המטוסים. במקביל, ענף התעופה העולמי התאושש ממשברי הקורונה והמלחמה, וחברות רבות שבו בהדרגה לקווים שהוקפאו. בישראל נבחנה מחדש העמדה הרגולטורית, ובכפוף לאישורים מעודכנים, חודשו השירותים הקרקעיים בנתב"ג.

בתחילת ינואר 2026 הודיעה Belavia על חידוש הקו ממינסק לתל אביב, בשלב ראשון בשתי טיסות שבועיות בלבד. מחיר כרטיס טיסה מתל אביב למינסק עומד על כ-284.70 דולר אמריקאי, או כ-1,539.45 רובל בלארוסי. מאחורי המחיר הזה עומדת שאלה שאינה מופיעה בלוח ההמראות: למי בדיוק מוזרם הכסף, ומה משמעותו במציאות של מלחמה פעילה.

חידוש הקו של Belavia אינו צעד תעופתי ניטרלי. הוא מחזיר לשמי ישראל חברה ממשלתית של מדינה הנתונה לסנקציות, המזוהה עם אחד העימותים המדממים והקשים באירופה בעשורים האחרונים. עבור מבקרי המהלך, מדובר בנורמליזציה שקטה של פעילות כלכלית עם משטר המעורב במלחמה, גם אם בעקיפין. עבור אחרים, זו חלופה תעופתית נוספת. בין שתי העמדות הללו מרחף קו אחד ממינסק לתל אביב – קו שאינו נושא רק נוסעים, אלא גם מטען פוליטי, מוסרי וביטחוני כבד, כזה שקשה להתעלם ממנו.

בין השנים 2022-2025 נקטה בלארוס קו מדיני עקבי וברור בזירה הבינלאומית, הכולל תמיכה מוצהרת בהקמת מדינה פלסטינית ובהגברת מעמדה המדיני של פלסטין במוסדות הבינלאומיים. מדובר בתקופה שבה העמדה הבלארוסית קיבלה ביטוי פומבי בולט יותר, הן בהצהרות רשמיות והן בהתנהלות דיפלומטית בפועל.

בשנת 2022 המשיכה בלארוס להצביע בעד שורת החלטות באו"ם ובגופים בינלאומיים אחרים, העוסקות בזכויות הפלסטינים, בגינוי פעולות צבאיות בשטחים הפלסטיניים ובהדגשת הצורך בפתרון מדיני כולל. נציגי מינסק שבו והבהירו כי לשיטתם, פתרון הסכסוך מחייב הכרה מלאה בזכויות הפלסטינים ובהקמת מדינה עצמאית, בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי.

בשנת 2023 נרשמה החרפה בניסוחי ההצהרות הרשמיות. גורמים במשרד החוץ הבלארוסי הדגישו בפורומים בינלאומיים כי בלארוס תומכת בהקמת מדינה פלסטינית ריבונית, והביעו הסתייגות גלויה ממדיניות ישראל בשטחים. במקביל, נמשכה הפעילות הדיפלומטית הישירה בין מינסק לבין נציגי הרשות הפלסטינית, תוך שימור ערוצי קשר רשמיים ופעילים.

ההתפתחויות הביטחוניות במזרח התיכון בשנת 2024 הביאו להצהרות חריפות אף יותר מצד בלארוס. בכירים בממשל קראו להפסקת אש מיידית, הביעו תמיכה בעמדות פלסטיניות בזירה הבינלאומית והדגישו את התנגדותם לשימוש בכוח צבאי. בלארוס הציגה את עמדתה כחלק ממאבק רחב יותר נגד מדיניות חד־צדדית ונגד מה שהיא מגדירה כהפרת הדין הבינלאומי.

בשנת 2025 חזרו והודגשו המסרים הללו גם ברמה הנשיאותית. נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, הצהיר על רצונה של ארצו להעמיק את שיתוף הפעולה עם פלסטין בתחומים מדיניים והומניטריים, והבהיר כי בלארוס תמשיך לתמוך ביוזמות שמטרתן חיזוק מעמדה של פלסטין בזירה הבינלאומית, לרבות באו"ם.

במקביל, כלי תקשורת ממלכתיים בבלארוס אימצו קו ביקורתי חריף כלפי ישראל, לעיתים תוך שימוש בשפה תקיפה, אם כי לא כל פרסום כזה יוחס ישירות להצהרה ממשלתית רשמית. עם זאת, הקו המדיני של השלטון נותר עקבי וברור לאורך התקופה.

סיכומו של דבר, בשנים 2022-2025 פעלה בלארוס באופן שיטתי לחיזוק העמדה הפרו פלסטינית שלה בזירה הבינלאומית, באמצעות הצהרות, הצבעות ופעילות דיפלומטית מתמשכת, ללא סטייה מהקו המדיני שהציבה לעצמה בשנים האחרונות.

בלארוס מסרבת לגנות את חמאס מאז 7 באוקטובר

בעוד ישראל נשענת על חברות הברזל עם ארצות הברית ומדגישה את זכותה להגנה עצמית, מינסק מאשימה את וושינגטון בעידוד ישראל לשימוש בכוח וממשיכה להימנע מהגדרת חמאס כארגון טרור.

מאז מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר נמנעה בלארוס מגינוי הארגון על רצח אזרחים ישראלים, ולא הגדירה אותו כארגון טרור. במקביל, מינסק המשיכה בקו מדיני מתואם עם מוסקבה, שבמסגרתו נמתחה ביקורת פומבית על פעולת התגובה הצבאית של ישראל ברצועת עזה.

בכלי תקשורת בלארוסיים פורסמו בתקופה זו חומרים בעלי אופי תעמולתי, אשר שיקפו לעיתים הזדהות עם הצד הפלסטיני או ביקורת כלפי ישראל. עם זאת, אין בפרסומים אלה, כשלעצמם, כדי להעיד על קיומה של תמיכה רשמית של המדינה בארגון חמאס.

בחודש יוני 2024 הצהיר נציג רשמי של בלארוס כי ארצו דוגלת בדיאלוג מדיני ובהיצמדות להחלטות הקהילה הבינלאומית, והדגיש את הצורך בהפסקת סבלם של האזרחים ברצועת עזה. בדבריו נכללה ביקורת ישירה על מדיניותה של ישראל ועל פעולותיה הצבאיות, לצד הטלת אחריות על ארצות הברית, הנחשבת לבעלת ברית מרכזית של ישראל ולחברת ברזל שלה בזירה הבינלאומית.

לדבריו:
"מנקודת מבטנו, אחד המכשולים המרכזיים בדרך לשלום הוא העידוד הגלוי שמעניקות ארצות הברית לישראל להשתמש בכוח צבאי לשם השגת יעדיה".

בלארוס, חמאס ו-Belavia: מדיניות ללא הגדרת טרור

בלארוס אינה מגדירה את ארגון חמאס כארגון טרור, בניגוד לישראל, ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות מערביות נוספות. בהתאם למדיניות זו, מינסק מקיימת קו מדיני המזדהה עם העמדה הפלסטינית הכללית, תוך ביקורת חריפה ומתמשכת כלפי ישראל. מדובר בעמדה פוליטית מוצהרת, ולא בהכרזה רשמית של תמיכה ישירה בארגון חמאס, אך המשמעות המעשית של מדיניות זו רחבה.

על פי הדין הפנימי בבלארוס, חמאס אינו כלול ברשימת ארגוני הטרור המוכרים במדינה. בלארוס אינה מחויבת לרשימות הטרור של האיחוד האירופי או של ארצות הברית, ומפעילה מנגנון עצמאי להגדרת ארגונים כארגוני טרור. במסגרת רשימה זו, חמאס אינו מופיע. היעדר ההגדרה המשפטית מאפשר יחס סלחני יותר כלפי הארגון, לרבות קשרים פוליטיים עקיפים והיעדר חסימה חוקית לפעילות או לנוכחות של גורמים המזוהים עמו, כל עוד אינם מפרים חוקים מקומיים אחרים.

בהקשר זה יש לציין כי חברת התעופה Belavia, חברת התעופה הלאומית של בלארוס, מצויה בבעלות מלאה של המדינה. כיוון שמדובר בחברה אזרחית, וכיוון שבלארוס אינה רואה בחמאס ארגון טרור, אין מניעה עקרונית לכך שאנשי חמאס יטוסו בטיסות אזרחיות, בכפוף להחזקה בדרכונים תקפים ואשרות כניסה כנדרש למדינות היעד. מצב זה אינו ייחודי ל-Belavia, והוא רלוונטי גם לחברות תעופה אחרות הפועלות ממדינות שאינן מגדירות את חמאס כארגון טרור.

מדיניות זו משתלבת במערך היחסים האזורי והבינלאומי של בלארוס. מינסק מקיימת יחסים קרובים עם רוסיה ועם איראן – שתיהן מדינות המוכרות כתומכות בארגונים כגון חיזבאללה וחמאס. קשרים אלה מחזקים את מיקומה של בלארוס בציר מדיני המתנגד לעמדות המערביות כלפי ישראל וארגוני טרור פלסטיניים.

מן הבחינה העובדתית, ניתן לקבוע שלושה נתונים מרכזיים: בלארוס אינה מגדירה את חמאס כארגון טרור; בלארוס תומכת בעמדה הפלסטינית ומגנה את ישראל בזירה המדינית; ובלארוס מקיימת יחסים מדיניים עם מדינות התומכות בארגונים המוגדרים כארגוני טרור על ידי ישראל ומדינות המערב. נתונים אלו משרטטים תמונה ברורה של מדיניות חוץ שאינה מתיישבת עם הקונצנזוס המערבי, וממשיכה לעורר שאלות בזירה הבינלאומית.

מירי רגב ואישור חזרת Belavia לישראל  

על רקע זה, אחריותה הישירה של שרת התחבורה, מירי רגב, אינה יכולה להיוותר בשוליים, אלא ניצבת בלב הדיון הציבורי. מאז מתקפת ה-07 באוקטובר, שבה נרצחו ונחטפו אזרחים ישראלים בידי חמאס, נדרש קו מדיניות תקיף, עקבי ונטול פשרות בכל הנוגע למגעים עם משטרים וגופים שאינם מגדירים את חמאס כארגון טרור. מדובר במבחן ערכי וביטחוני כאחד, ולא בהחלטה טכנית בתחום התעופה.

חידוש פעילותה של חברת תעופה ממשלתית ממדינה המזוהה עם ציר עוין לישראל, ואשר מסרבת להכיר בחמאס כארגון טרור, מעלה סימני שאלה מהותיים באשר לשיקולי קבלת ההחלטות במשרד התחבורה. האם נשקלו המשמעויות המדיניות והסמליות של המהלך? האם הובאה בחשבון רגישות הציבור לאחר הטראומה הלאומית של ה־07 באוקטובר? או שמא ערכים, ביטחון וזיכרון הקורבנות נדחקו הצידה לטובת נרמול תעופתי שאינו תואם את המציאות הביטחונית והמדינית שבה מצויה ישראל כיום.

בלארוס מכירה במדינה פלסטינית ומציגה את ירושלים כבירתה

בלארוס הכריזה באופן חד צדדי על הכרה במדינה פלסטינית – ישות מדינית שאינה קיימת בפועל כמדינה ריבונית.

במקביל, במינסק נפתחה שגרירות פלסטינית רשמית. מתיעוד חזותי שפורסם מן המקום עולה כי הצד הפלסטיני מציג את ירושלים כעיר הבירה שלו, אף שירושלים היא בירתה של מדינת ישראל. בצילומים נראים נציגים בכירים של המשטר הבלארוסי מצטלמים לצד שילוט רשמי הנושא את הכיתוב "פלסטין – הבירה: ירושלים".

בצילום נראה יועץ שגרירות פלסטין, נביל בורצ'אלי (Nabil Bourchalli), לצד בכירים במשרדי ממשלת בלארוס, במהלך מפגש רשמי במינסק:

מדובר בצעד מדיני הנתפס כפגיעה חמורה בריבונותה של ישראל וכביטוי לזלזול עמוק כלפי המדינה והעם היהודי.

משרד החוץ של בלארוס מסר ל"מעקב":

חברת התעופה הלאומית Belavia שבה לפעול בקו ישראל-בלארוס. ביום 8 בינואר 2026 נחת בישראל הטיסה הראשונה מאז חידוש הפעילות. לדבריהם, חידוש הקו התאפשר הודות לשיתוף פעולה בין חברת Belavia, שגרירות בלארוס בישראל, משרד החוץ הבלארוסי וגורמים מקצועיים מקבילים בישראל.מהלך זה התאפשר בזכות עבודה משותפת של חברת Belavia, שגרירות בלארוס בישראל, משרד החוץ של בלארוס וגורמים מקצועיים רלוונטיים בישראל.

לשאלות נוספות שהועלו על ידי מערכת ״מעקב״, ובהן סוגיות הנוגעות לתמיכת בלארוס בחמאס, בעמדה הפלסטינית ולמעורבותה במלחמה נגד אוקראינה – בחר משרד החוץ הבלארוסי שלא להגיב

פניות הועברו לשרת התחבורה, ח״כ מירי רגב, ולדוברות משרד התחבורה; עד למועד פרסום שורות אלה טרם התקבלה תגובה.

נ.ב

סלחנו ושכחנו – וממשיכים לנהל קשרים עסקיים עם משטר אשר ירק בפניה של מדינת ישראל.

בהתקדמות "מרשימה", בקרוב יחודשו הטיסות לטורקיה וישראלים ישובו לטוס אליה באהבה, כאילו לא קרה דבר. די בהחלטת שרים בממשלה הנוכחית, ובראשם שרת התחבורה מירי רגב מהליכוד, כדי להשיב קווים אוויריים. ישראל, שוב, מדינת פראיירים?

---

צילום: Belavia | שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט Belavia חוזרת לישראל: חברת תעופה של משטר עוין התומך בחמאס   הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

ביום שני האחרון, ה-24 בנובמבר, פרסם חבר הכנסת איימן עודה פוסט פרובוקטיבי ברשת החברתית X, שבו כינה את כוחות הביטחון הישראלים בכינוי "פאשיזם". הפרסום מעורר שאלות משפטיות כבדות משקל בנוגע להסתה ולשון הרע, ומלווה באירוע שהתרחש במזרח ירושלים ושם זרקורים על רשת מורכבת של מימון זר, קשרים בעייתיים וניהול חשאי.

עודה כתב ברשת X: "בתיאטרון האבסורד שנקרא הכיבוש יש רגעים שאי אפשר לתאר במילים, רגעים של אכזריות טהורה. הביטו בילדים האלה: בוכים, מבוהלים, ילדים תמימים שבאו רק להשתתף במופע אמנותי בתיאטרון אל-חכוואתי שבירושלים המזרחית. הפאשיזם הולך ומתפשט, אבל שורשיו נטועים בכיבוש. לכן חייבים לסיים אותו, חייבים לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש. כי כולנו נולדנו בני חורין".

הרקע לפרסום הוא פשיטה שביצעה משטרת ישראל על תיאטרון אל-חכוואתי במזרח ירושלים ופיזור מופע ילדים שנערך שם. השר איתמר בן גביר הוציא צו לסגירת התיאטרון מכוח החוק ליישום הסכמי אוסלו בגדה המערבית וברצועת עזה. המשטרה פעלה על פי הצו, בטענה שקיים קשר בין האירוע בתיאטרון לרשות הפלסטינית וכי האירוע נערך ללא ההיתר הנדרש על פי החוק. המופע שפוזר נקרא "חלומות מתחת לעץ הזית" ותואר כמופע מוזיקלי של ילדים ובני נוער.

תיאטרון אל-חכוואתי אינו תיאטרון רגיל. הוא פועל בשטחה של מדינת ישראל אך מגדיר את עצמו כ"התיאטרון הלאומי הפלסטיני". התיאטרון מנהל חשבון בנק ברשות הפלסטינית, ולעיתים לרשם העמותות בישראל אין גישה לחשבון זה, ככל הנראה מדובר במצב המצביע על ניהול לא תקין.

אולם לא על כך הוצא צו הסגירה. לפי מקור בכוחות הביטחון, התיאטרון מחדיר בהצגות ילדים, החל מגיל שלוש, מסרים המלמדים ילדים ערבים ישראלים שהם "פלסטינים" ומעבירים תכנים שלא לאהוב את מדינת ישראל ולכאורה שלא לאהוב יהודים. המקור מסר כי כל ההצגות, מהצגות ילדים ועד הפקות למבוגרים, מהוות שנאה כלפי יהודים ולמדינת ישראל.

דברי חבר הכנסת עודה, המכנה בציבוריות את יהודים, את עם ישראל, שוטרים יהודים וכוחות הביטחון הישראלים בכינוי "פאשיסטים", מעלים שאלות משפטיות חמורות בדבר הסתה ולשון הרע. האבסורד הטמון בדבריו הוא שעודה משתכר מדי חודש מכספי הציבור של אותם "פאשיסטים" שאותם הוא מכנה בשמות.

בפרסום הסרטון שצורף למסר של עודה נכתב בערבית: "פועלים למנוע מן הילדים את הזכויות הבסיסיות ביותר, את משאלות ליבם ואת תחביביהם. בירושלים מוטלות מגבלות נרחבות שמטרתן לסכל כל ניסיון להבליט את זהותנו הפלסטינית באמצעות מורשתנו ותרבות הפולקלור שלנו". צו הסגירה לא הוצא סתם, ולפי דברי המקור, חומר ההצגות מסית לכאורה נגד מדינת ישראל.

בדיקה מעמיקה חושפת תמונה מורכבת של מימון זר וניסיונות הסתרה. בשבע השנים האחרונות קיבל התיאטרון מיליוני שקלים בתרומות מחוץ לארץ. בדוחותיו לרשם העמותות, התיאטרון ניסה להסתיר ולמחוק או לטשטש את שמות התורמים.

כעמותה הפועלת על פי חוקי מדינת ישראל, התיאטרון מחויב להיות שקוף כלפי הציבור, אולם גם הפרטים של יו"ר והנהלת התיאטרון הוסתרו מהציבור הרחב. רק לאחר ביקורת עומק שערך רשם העמותות ודרישתו לחשיפת שמות התורמים התגלה מקור המימון המרכזי.

אחד התורמים המרכזיים של התיאטרון הוא ארגון HBS, קרן היינריך בל (Heinrich Böll Foundation), קרן גרמנית פוליטית המקושרת למפלגה הירוקה הגרמנית, אשר תרם מאות אלפי שקלים לתיאטרון. הבעיה ב-HBS איננה רק בכסף. לארגון יש אינטרס להחזיק תיאטרון בישראל המגדיר את עצמו כפלסטיני ואשר לכאורה מסית נגד ישראל. הארגון HBS תומך כלכלית ותקשורתית בארגוני טרור הפועלים באופן מכוון נגד מדינת ישראל.

קרן היינריך בל היא קרן גרמנית פוליטית המקושרת למפלגה הירוקה הגרמנית ופועלת בתחומים של חינוך, דמוקרטיה, זכויות אדם וקיימות. לפי גורם שדיווח על כך, HBS שלחה בעבר מימון או הייתה קשורה מבחינת שותפות לכמה עמותות פלסטיניות שנחשדו בקשרים לגורמי קיצון או טרור. לדוגמה, לפי האתר NGO Monitor, HBS מימנה או הייתה קשורה לארגונים כמו Addameer. במקרים מסוימים, כמו כנס שזוהה עם השתתפות של חברי חמאס, HBS ארגנה את הכנס וככל הנראה תומכת בחמאס.

עמדות ופעילות פוליטית של HBS, לרבות שיתוף פעולה עם ארגונים פלסטיניים, קריאות מחאה ושיתוף לכאורה עם ארגון חמאס תחת כותרת "תמיכה בזכויות אדם", הביאו אותה תחת ביקורת של גורמים הטוענים לקשרים עם ארגונים חשודים. תחקירים מצביעים על מימון של ארגונים לא ממשלתיים שהועמדו בקשר עם קבוצות שהוגדרו כארגוני טרור.

אחד הדוברים של HBS, חסן יוסף, מתואר כבן לדמות מרכזית בתנועת חמאס בגדה המערבית וכמי שנעצר במשך שנים אחדות בידי רשויות ישראל. ארגון HBS מתייחס באופן רשמי לרשויות ישראל כאל "רשויות הכיבוש הישראליות". דוברים נוספים כוללים את יונס אל-ג'ארו, לשעבר מבכירי החזית העממית לשחרור פלסטין ולאחר מכן יו"ר מועצת המנהלים של עמותת אל-דמיר לזכויות אדם בעזה.

על פי פרסום בעיתון "מקור ראשון" מיום 17 בנובמבר 2017, נחשף כי משרד קרן היינריך בל ברמאללה, קרן פוליטית הממומנת בידי ממשלת גרמניה ומשויכת למפלגת הירוקים, שותף בארגון כנס שכותרתו "האינתיפאדה של 1987: היסטוריה וזיכרון", לציון שלושים שנה לאינתיפאדה הפלסטינית הראשונה נגד ישראל. הכנס, שתוכנן להתקיים בעזה בין 24 ל-26 בנובמבר ובביירות בין 28 ל-30 באותו חודש, כלל ברשימת הדוברים משתתפים שהם חברים לשעבר או בהווה בארגוני הטרור חמאס והחזית העממית לשחרור פלסטין.

לפיכך, תיאטרון אל-חכוואתי פעל בכל הכוחות להסתיר את התורם המרכזי שלו. התורם HBS הוא מידע עובדתי – ארגון התומך בטרור מחזיק וגורם לתיאטרון פלסטיני בישראל להתקיים. כאשר חומר ההצגות הוא לכאורה הסתה, לא סתם התיאטרון קיבל צו סגירה וכוחות הביטחון הגיעו לאכוף את צו מדינת ישראל.

הנהלת התיאטרון מורכבת מערבים בעלי אזרחות ישראלית, האחראים על ניהולו בפועל. התיאטרון, כגוף מוסדי, מקבל מימון מארגון HBS, אשר על פי הטענות המועלות בעניינו מקיים, לכאורה, קשרים ישירים או עקיפים העלולים להתפרש כתמיכה בחמאס ובגורמים או פעילים בעלי אופי בעייתי.

חברי הוועד הם דימה אבו הלאל, האני גושה, וואל אבו ערפה, טארק סייד, סלאח עדאמה, עימאד מונה וראאד טוויל. רואה החשבון המבקר הוא סמיר סחאר (אליוסף סי פי איי), המוסמך לדווח הוא דינה וכילה, והיועץ המשפטי הוא עורך הדין סני חורי. ניסיונות ליצור קשר עם עורך הדין של התיאטרון, עם חברי הוועד ועם התיאטרון עצמו לקבלת תגובה לא צלחו.

התיאטרון מקבל גם תרומות מארגון SIDA, סוכנות סיוע ופיתוח בינלאומית שבדית, גוף ממשלתי הממומן מתקציב המדינה השבדי. הסוכנות תומכת בפרויקטים של סיוע, פיתוח, זכויות אדם, חינוך, בריאות וממשל דמוקרטי. התיאטרון לא הסתיר עובדה זו.

אולם דיווחים ומחקרים מצביעים כי SIDA מימנה, בעבר ובהווה, ארגונים פלסטיניים שלטענתם קשורים לגורמים קיצוניים או קבוצות שהוגדרו על ידי ישראל כארגוני טרור או בעלי קשרים לטרור. לדוגמה, לפי ארגון NGO Monitor, חלק ממקבלי המענקים של שבדיה דרך SIDA כללו ארגונים לא ממשלתיים שהואשמו בהטפה, הסתה והצדקת אלימות לאחר אירועי השביעי באוקטובר 2023.

הביקורת נגד SIDA, כפי שמוצגת על ידי NGO Monitor ומחקרים אקדמיים, טוענת כי הבקרה על אופן הזרמת הכסף והשימוש בו עלולה להיות לקויה. כלומר, למרות ש-SIDA לא העבירה ישירות כספי טרור, חלק מהארגונים שזכו למימון עשויים לקדם אידאולוגיה עוינת, הסתה או קמפיינים נגד ישראל, עובדה המעלה שאלות מוסריות ואסטרטגיות.

לחבר הכנסת איימן עודה אין ראיות לכך שממשלת ישראל, צו הסגירה נגד התיאטרון וכוחות הביטחון הם "פאשיסטים". לעומת זאת, ככל הנראה קיימות ראיות לכך שהתנהלות התיאטרון בעייתית, במיוחד בנוגע לגופים התורמים לו. כאשר מדובר בכסף, כנראה שלא מסריח. רק בפיגועים המתבצעים בישראל נפגעים בני אדם, יהודים, אזרחים ותיירים.

-אנו במעקב-

צילום של ח"כ עודה והשר בן גביר מתוך ארכיון הכנסת, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט אחרי צו בן גביר נגד התיאטרון: ח"כ עודה כינה את כוחות הביטחון "פאשיסטים" הופיע לראשונה ב-מעקב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ניהל הערב שיחת טלפון עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין – מי שבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג הוציא נגדו צו מעצר בגין פשעי מלחמה באוקראינה. זו השיחה השנייה בין השניים בתוך שישה שבועות בלבד, והיא התקיימה ביוזמתו של הצד הרוסי, כך נמסר מלשכת ראש הממשלה.

הודעת לשכת נתניהו על השיחה היתה תמציתית במיוחד ונמנעה מפירוט: "ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח הערב עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. השיחה התקיימה ביוזמתו של הנשיא פוטין ובהמשך לסדרת שיחות שקדמו לה בתקופה האחרונה, שעסקו בנושאים אזוריים". בניגוד לכך, הודעת הקרמלין היתה מפורטת הרבה יותר וחשפה את סדר היום האמיתי של השיחה.

לפי גרסת מוסקבה, "ולדימיר פוטין ניהל שיחת טלפון עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הם קיימו חילופי דעות מפורטים על המצב במזרח התיכון, כולל ההתפתחויות ברצועת עזה בהקשר של הסכם הפסקת האש וחילופי האסירים, המצב סביב תוכנית הגרעין של איראן, וסוגיות של קידום ייצוב נוסף בסוריה". מדובר בנושאים רגישים ביותר עבור ישראל, שנדונו עם מנהיג שמדינתו תומכת בארגוני טרור ואף הכירה רשמית במדינה פלסטינית.

היחסים בין ישראל לרוסיה קרסו לחלוטין לאחר שבעה באוקטובר. פוטין וממשלת רוסיה תמכו בחמאס בעקבות הטבח, וכיום ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה נחשבים בשטח רוסיה לארגונים לגיטימיים לחלוטין. יתרה מכך, רוסיה הכריזה על הכרתה במדינת פלסטין ואף פתחה שגרירות רוסית במדינה הפלסטינית. מוסקבה אינה מכירה בירושלים כבירת ישראל, ולדעתה עיר הבירה היא תל אביב.

למרות כל זאת, סביר להניח שלשני הצדדים יש כעת אינטרס משותף בכל הנוגע לזירה הסורית – למנוע או לפחות להקטין את השפעתה הגוברת של טורקיה, המקורבת מאוד למשטר הסורי החדש. בעוד ישראל חוששת מחיזוק האחיזה הטורקית בסוריה שעלולה לאיים על גבולותיה הצפוניים, רוסיה רואה בטורקיה יריבה אזורית שיכולה לפגוע באינטרסים הרוסיים בסוריה.

עבור ישראל, השיחה עם פוטין משרתת גם מטרה נוספת וקריטית – לוודא האם רוסיה מתכוונת לסייע לאיראן בשיקום יכולותיה האוויריות לאחר מלחמת שנים עשר הימים, או אולי אף בתחום הגרעין. התשובה לשאלות אלה עשויה להיות הכרעתית עבור החלטותיה האסטרטגיות של ישראל במזרח התיכון.

אולם השאלה הציבורית שעולה מהשיחה חריפה במיוחד: מדוע ראש ממשלת ישראל, שעצמו מצוי תחת צו מעצר של אותו בית משפט בינלאומי, מקיים דיאלוג שוטף עם מנהיג שאף הוא מבוקש על ידי אותה ערכאה בגין פשעי מלחמה, ושממשלתו תומכת באויבי ישראל המושבעים? התשובה נעוצה ככל הנראה בפרגמטיזם קר של פוליטיקה בינלאומית, שבה אינטרסים לאומיים גוברים על שיקולים ערכיים או מוסריים. השיחות עם פוטין ממשיכות, למרות הכל.

צילום: קובי גדעון, לע"מ – מתוך אתר לשכת ראש הממשלה; שימוש לפי סעיף 27א'.

הפוסט נתניהו שוחח עם הדיקטטור פוטין התומך בחמאס ובחיזבאללה הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בעוד העולם ממשיך להסתובב על צירו, היום הרביעי בנובמבר 2025 הביא עמו שרשרת ארוכה של אירועים משמעותיים שמעצבים את המציאות הגיאופוליטית, הכלכלית והחברתית בכל יבשות העולם. מקלפיות הבחירות בארה"ב ועד לשדות הקרב באוקראינה, מהמשברים ההומניטריים באפריקה ועד לפריצות דרך מדעיות במעבדות המחקר המובילות, היום מציג תמונה מורכבת של עולם בתנועה מתמדת.

בארצות הברית התקיים היום יום הבחירות המקומיות והמדינתיות, בשנה שאינה כוללת בחירות לקונגרס. מרוצי המפתח בניו יורק, ניו ג'רזי ווירג'יניה מושכים תשומת לב ארצית ונבחנים כמדד מהימן לאקלים הציבורי בשנה השנייה לכהונתו השנייה של הנשיא דונלד טראמפ. במקביל, הבית הלבן פרסם צו נשיאותי לעדכון מכסי ההדדיות מול סין, צעד שמגיע בעקבות הסדר כלכלי שנחתם ב-30 באוקטובר. ההסדר כולל התחייבויות סיניות להקלה בשליטת יצוא קריטיים ורכישות חקלאיות אמריקאיות, ונראה כי משקף ניסיון לאזן את היחסים הכלכליים המורכבים בין שתי המעצמות.

בחזית המזרחית של אירופה, הקרבות באוקראינה אינם פוסקים. קרבות עירוניים עזים מתרחשים בעיר פוקרובסק שבדונצק, כאשר רוסיה טוענת להידוק טבעת הלחץ סביב העיר, בעוד אוקראינה מדווחת על לחימה מתמשכת בתוך ההריסות. עיר נוספת שנשחקת במחיר אנושי וחומרי כבד, כשכל בית ורחוב הופכים לזירת קרב. במקביל לסבל בשטח, הנשיא זלנסקי מברך על חבילת ההרחבה של הנציבות האירופית לשנת 2025, צעד שמסמל את המסלול האירופי שאוקראינה ממשיכה לשאוף אליו גם בעיצומה של מלחמה קשה. בכירים באיחוד האירופי מדגישים התקדמות משמעותית, אך גם מציבים דרישות קשיחות בנושא שלטון החוק.

הנציבות האירופית פרסמה היום את דוח ההרחבה השנתי לשנת 2025, מסמך מקיף שמתווה את עתיד ההרחבה של האיחוד. מונטנגרו, אלבניה, מולדובה ואוקראינה מסומנות כמדינות המתקדמות ביותר בתהליך, עם יעד אפשרי של קבלה לאיחוד עד שנת 2030. עם זאת, הדוח אינו מתעלם מבעיות: הוא כולל אזהרות חדות לגבי נסיגות דמוקרטיות בסרביה ובגאורגיה. הנציבות מבהירה כי לא יהיו קיצורי דרך בתהליך ההצטרפות, והמדינות המועמדות יידרשו לעמוד בכל הקריטריונים הנדרשים.

במזרח התיכון, הזירה הפלסטינית ישראלית ממשיכה להיות במוקד תשומת הלב הבינלאומית. גורם בכיר בחמאס טען היום להסכמה עם הרשות הפלסטינית על הקמת ועדה זמנית לניהול רצועת עזה בשם הרשות. הדיווח מגיע בעיצומן של מחלוקות פנימיות עמוקות והמשך המגעים הבינלאומיים להסדרה. במקביל, לפי דיווח אוסטרלי, וושינגטון מקדמת רעיון להקמת כוח ייצוב בעזה עד שנת 2027 כחלק מתכנית רחבה יותר בשיתוף האו"ם, אם כי הפרטים עדיין מתגבשים ומדובר ברעיון שטרם גובש לכדי תכנית מפורטת.

באסיה, הנשיא הסיני שי ג'ינפינג קרא היום להעמקת שיתופי פעולה בתחומי אנרגיה, תשתיות, חקלאות וחלל, לצד דחיפה לפיתוח בינה מלאכותית, כלכלה דיגיטלית ופיתוח ירוק. בניתוח נפרד, סוכנות הידיעות רויטרס מדווחת על ירידה משמעותית בפליטות הפחמן של סין במחצית הראשונה של 2025, ירידה שמיוחסת להשקעות מסיביות בטכנולוגיות ירוקות. באוסטרליה, ראש שירות הביטחון והמודיעין האוסטרלי הוציא אזהרה חריגה: לפחות שלוש מדינות מוכנות לבצע התנקשויות בשטח אוסטרליה, והאזהרה כללה גם התייחסות לניסיונות גניבת סודות הקשורים לשותפות הביטחונית AUKUS. ביפן, לשכת הקבינט מסרה על מסיבות עיתונאים יומיות בנושאי מדיניות, בעוד סגן שר החוץ קיבל משלחת של תכנית שלום ובנייה, עדכון שגרתי אך המשקף המשך דיפלומטיה אזורית פעילה.

בקנדה, הממשלה הפדרלית פרסמה היום את תקציב 2025 שכותרתו "קנדה החזקה", התקציב הראשון של ראש הממשלה מארק קרני. לפי רויטרס, הגירעון התקציבי מוכפל בניסיון לבלום חיכוכים סחר מול ארצות הברית ולהמריץ השקעות פנימיות. במקביל, קנדה משתתפת בתרגיל הצבאי טליסמן סאבר באוסטרליה, כחלק מהידוק שותפויותיה באזור האינדו-פסיפיק.

באפריקה, המשבר בסודאן מחריף. ארגוני זכויות אדם קוראים היום למושב חירום של מועצת זכויות האדם בג'נבה בעקבות נפילת העיר אל-פאשר לידי כוחות RSF, לצד דיווחים קשים על פשעי מלחמה ואלימות אתנית. במערב אפריקה, ארגון ההגירה הבינלאומי משיק יוזמה אזורית לשיפור המענה לנעדרים במסלולי הגירה, בשיתוף פעולה עם ממשלות האזור.

בתחום המדע והרפואה נרשמו היום מספר פריצות דרך משמעותיות. חוקרים מאוניברסיטת סידני מיפו "מפת כאב" בגזע המוח, מחקר שיכול להוביל לפיתוח טיפולים ממוקדים לכאב שאינם מבוססים אופיאטים. במכון ויל קורנל, חוקרים הצליחו לחסום מקור רדיקלים חופשיים באסטרוציטים, צעד שצמצם דלקת והגן על נוירונים ויכול להוות יעד תרופתי חדש למחלות דמנציה. מדעני מכון ווייק-פורסט הדגימו דרך "להטביע" תאי סרטן באמצעות הפרעה לפינוי פסולת חמצנית בתא, גישה שעשויה להוליד כיווני טיפול חדשים במחלות ממאירות. במישור הטכנולוגי, משרד האנרגיה האמריקאי חידש מימון בהיקף 625 מיליון דולר לחמשת מרכזי המחשוב הקוונטי הלאומיים, כאשר מעבדת ברוקהייבן מפרטת יעדי חומרה וארכיטקטורות מודולריות. בסין, דיווחים מצביעים על יעד לפריצות דרך בהידרוגן ירוק בתכנית החומש ה-15 שתחל ב-2026.

בתחום התרבות והבידור, המוזיקה העולמית ממשיכה להרגיש את ההשלכות של המלחמה בעזה. מחאות, קריאות לחרם ודיונים סוערים לקראת האירוויזיון 2026 ממשיכים לטלטל את עולם הפופ והמוזיקה הקלאסית, כך מסכם העיתון הצרפתי לה מונד את תמונת המצב המורכבת.

בספורט האירופי, הערב הניב תוצאות מפתיעות בליגת האלופות: ליברפול הפסידה לריאל מדריד 1-0, אתלטיקו מדריד נכנעה לאוניון סן-ז'ילואז 3-1, ארסנל ניצחה את סלאביה 3-0, פ.ס.ז' הפסידה לבאיירן מינכן 2-1, וטוטנהאם השפילה את קופנהגן 4-0.

בתחום האנטישמיות, דוחות מעודכנים של גופים ישראליים ובינלאומיים מדגישים מגמת עלייה מתמשכת באנטישמיות מאז 2023, עם מעקבים רציפים הזמינים לציבור. בחזית הדיפלומטית, מלך ספרד מתכנן ביקור מדיני נדיר בבייג'ינג בין ה-10 ל-13 בנובמבר, איתות להעמקת קשרים כלכליים על רקע מתיחות בין סין לאיחוד האירופי. סין הארכה את פטור הויזה למדינות נוספות, ויפן מאותתת על רצון להגיע לפסגה עם צפון קוריאה בסוגיית החטופים היפניים.

יום אחד בעולם, שרשרת ארוכה של אירועים שמתחברים זה לזה ויוצרים את הפסיפס המורכב של המציאות הבינלאומית בשנת 2025.

צילומים מתוך מקורות: CNN, ABC, AP, Reuters, The Times of Israel, The Guardian – שימוש בצילומים בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים

הפוסט העולם סוער: קרבות באוקראינה, אסון הומניטרי בסודאן והתרחבות האיחוד האירופי הופיע לראשונה ב-מעקב.

ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל, נפתלי בנט, פרסם השבוע ברשת החברתית X הצהרה חריפה: "חמאס השתלט מחדש על עזה וממשיך לפגוע בנו במטרה להשמיד את מדינת ישראל. צריך להשמיד את חמאס". הפרסום עורר סערת תגובות שחושפת פער עמוק בין רטוריקה פוליטית למציאות שטח, ומזכיר היסטוריה של הבטחות שלא מולאו.

הבלוגר והפעיל מימין, מרדכי דוד, היה הראשון לתקוף את הכרזתו של בנט: "אתה לא זה שקראת להפסקת המלחמה ולהשארת חמאס בשלטון כדי להחזיר את החטופים? אם אני לא טועה קראת לסיום המלחמה עוד לפני שסינוואר חוסל ושעזה עוד לא הייתה חרבה כמו עכשיו". התגובה מצביעה על סתירה פנימית בעמדותיו של בנט, שקרא בעבר להסדר שיכלול את חמאס בשלטון. מאידך, אורלי הראל ניסתה להגן על בנט: "רק ראש הממשלה הבא נפתלי בנט מסוגל להתמודד עם המשימה הניצבת בפני ישראל. כפי שנלחם בנחישות בבלוני הנפץ ובפשיעה במגזר הערבי, כך יפעל גם לחיסול חמאס. פחות דיבורים, יותר מעשים".

אך טל פורקוש, העלתה נקודה חדה: "אתה נשמע בדיוק כמו בן גביר, סמוטריץ, אליהו, סטרוק. למה שנבחר בך?". התגובה מדגישה את האירוניה הכואבת: הרטוריקה של בנט כמעט זהה לזו של פוליטיקאים אחרים שהוא עצמו ביקר בעבר, ומעלה שאלה מהותית: מה באמת מבדל בין ההבטחות השונות להשמדת חמאס?

הנתונים משטח הקרב מספרים סיפור מורכב. לאחר כשנתיים של מלחמה נהרגו חיילים רבים, והצבא הצליח לחסל כמה ממפקדיו הבכירים של הארגון. עם זאת, ארגון חמאס לא הושמד. עסקת השבויים הכילה שחרור של מחבלים פעילים, כולל חיילי חמאס, מה שמעיד על כך שהארגון ממשיך לתפקד. הרעיון והרוח של ארגון הטרור נותרו בעינם, ובכך נסתיים מבצע צבאי נרחב במעין תיקו אסטרטגי.

אולם הכרזתו של בנט להשמיד את חמאס אינה חדשה. למעשה, היא מהדהדת הבטחה ותיקה עוד יותר של ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, שהשמיע הבטחות דומות מאז 2009. בחודש ינואר 2009, ערב בחירות לכנסת ה-18, הכריז נתניהו במסר קמפיין: "יש רק פעולה אחת שתעשה את זה – למוטט את שלטון החמאס בעזה". ההצהרה תועדה גם בפרוטוקולים הפרלמנטריים. שש עשרה שנים חלפו מאז, ושלטון חמאס בעזה לא רק שלא קרס, אלא ביצע את הפיגוע הקטלני ביותר במדינת ישראל ב-7 באוקטובר 2023.

אימות פרלמנטרי: גם בפרוטוקול הכנסת נרשם כי אמר – "יש רק פעולה אחת… למוטט את שלטון החמאס בעזה".

• בפרוטוקול הכנסת נרשם כי קרא למוטט את שלטון החמאס בעזה. מסמך מארכיון "מעקב" – להורדה לחץ כאן

נובמבר 2012 – כתבת רקע ב־ynet שבה חזרו להצהרות 2009:
שלוש שנים קודם לכן הצהיר נתניהו כי הוא "חזק מול חמאס" – תזכורת להבטחות 2009, שככל הנראה נותרו כוזבות גם בשנים 2012-2014.

צילום: ynet – לכתבה המלאה לחץ כאן

באוגוסט 2014, בעיצומה של מבצע צוק איתן, פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה רשמית: "הכינונו מכות קשות לחמאס… נמשיך כל עוד שיידרש". כחודש לאחר מכן, בספטמבר 2014, עמד נתניהו על בימת האו"ם והכריז: "דאעש זה חמאס וחמאס זה דאעש". ההשוואה הישירה לארגון המדינה האסלאמית נועדה לדה-לגיטימציה מוחלטת של חמאס, אך למרות הרטוריקה הלוהטת, ארגון הטרור המשיך לשלוט ברצועה. באותה תקופה, ביולי 2014, דיווח העיתון וושינגטון פוסט כי נתניהו אמר לאחר כישלון הפסקת אש: "תשובתנו היא אש".

הודעת לשכת רה״מ – לחץ כאן

16 ביולי 2014
דיווח של The Washington Post מדבריו של נתניהו בעיצומה של הלחימה:
"'As cease-fire… fails… Netanyahu says, 'Our answer is fire"

צילום: The Washington Post – לכתבה המלאה לחץ כאן

כתב Voice of America מיום 28 ביולי 2014 דיווח כי נתניהו קרא להיערך ל"קמפיין ממושך" נגד חמאס. באותה עת, בדיון פנימי בממסד הביטחוני, אמר שר הביטחון דאז, משה יעלון: "לא נכון היה להציב לצבא את היעד למוטט את חמאס". העדות של יעלון מראה שהשיח על "מוטט את חמאס" היה על שולחן הדיון, אך לא יושם בפועל.

צילום: Voice of America – לכתבה המלאה לחץ כאן

במבצע שומר החומות במאי 2021, שב נתניהו לאיומיו המוכרים. העיתון הבריטי The Guardian דיווח ב-12 במאי 2021 על דבריו: "נכה בהם מכות שלא חלמו עליהן".

צילום: The Guardian – לכתבה המלאה לחץ כאן

כעשרה ימים לאחר מכן, לאחר הפסקת האש, דיווח ה-NY Post כי נתניהו איים ב"רמה חדשה של כוח" אם חמאס יפר את ההפסקה. ב-21 במאי 2021, בתדרוך לשגרירים זרים בירושלים, דיבר נתניהו על חיסול מפקדים ותשתיות חמאס. הרטוריקה נותרה עקבית: מכות קשות, איומים, הבטחות להשמדה.

צילום: NY – לכתבה המלאה לחץ כאן

במאי 2021 – תדרוך לשגרירים בירושלים
תמלול מאתר Rev.com מתעד את נאומו של נתניהו, שבו דיבר על חיסול מפקדים ותשתיות והציג קו תקיף נגד חמאס.
הנאום משקף גישה לוחמנית ועקבית שנועדה להדגיש את מחויבותה של ישראל לפגיעה ביכולות הצבאיות של הארגון.

צילום: Rev.com – לכתבה המלאה לחץ כאן

השאלה המרכזית שעולה היא: אם נתניהו מבטיח להשמיד את חמאס מאז 2009, מדוע הארגון עדיין שלט ברצועה ב-7 באוקטובר 2023? הרי מדובר בתקופה של למעלה מ-15 שנה בה נתניהו כיהן כראש ממשלה ברוב השנים, תקופה בה התרחשו מספר מבצעים צבאיים נרחבים בעזה. האם המדיניות הייתה כושלת? האם היו שיקולים אחרים שמנעו השמדה מוחלטת של ארגון הטרור? האם בכלל ניתן להשמיד רעיון, אידיאולוגיה, ארגון מחתרתי שמשתלב באוכלוסיה אזרחית?

אירועי 7 באוקטובר 2023 התרחשו במשמרתו של נתניהו. אלפי הרוגים ופצועים, מאות חטופים, ותחושת כישלון אסטרטגי מוחלט. הקושי להשמיד ארגון מחתרתי המשובץ בתוך אוכלוסייה אזרחית צפופה מתברר כמשימה מורכבת בהרבה מן הרטוריקה הפוליטית. המחיר האנושי והכלכלי של מלחמות נמשכות גבוה, והתוצאות הצבאיות אינן תואמות את ההבטחות.

כעת, כאשר נפתלי בנט מכריז: "צריך להשמיד את חמאס", נשמעת תמיהה לגיטימית: מדוע בדיוק הוא יצליח במקום שבו נתניהו נכשל 16 שנה? האם יש לו אסטרטגיה שונה? משאבים שונים? חזון אחר? או שמא מדובר באותה הבטחה פוליטית ריקה שמשמשת לכידת קולות בזמן משבר, בלי תוכנית אמיתית ליישום?

הציבור הישראלי, שחווה כישלון אחר כישלון, שומע הבטחות אלו זה שנים. משפחות החטופים, החיילים בשטח, התושבים בדרום ובצפון – כולם זקוקים לפחות מהבטחות ויותר מתוצאות. השאלה האמיתית אינה מי יבטיח בקול הכי רם להשמיד את חמאס, אלא מי יציג תוכנית מציאותית, בת ביצוע, שלוקחת בחשבון את המורכבות הצבאית, האזרחית, הבינלאומית והמוסרית של משימה כה מורכבת. עד אז, הרטוריקה תישאר רטוריקה, והאזרחים ימשיכו לשלם את המחיר.

נ.ב

במבט כללי, אילו כבר בשנת 2009 היה ראש הממשלה נתניהו מקיים את הבטחתו לחסל את חמאס – ייתכן ש־7 באוקטובר לא היה מתרחש כלל. נקודה למחשבה! ואם כך, אם ראש הממשלה דאז לא עמד בהבטחותיו – מדוע שנאמין שיקיים הבטחות חדשות?

גם בצד הימני של המפה הפוליטית כבר אינם עיוורים לכך; יותר ויותר קולות, ואף מקרב מקורביו לשעבר, מתחילים לשאול את השאלה הזאת בגלוי.

קרדיט:

צילום מסך מתוך תוכנית התחקירים "כוכב השבת", שצולם ב־3 בפברואר 2009 במסגרת כתבתו של מר ישי כהן

צילומים של בנימין נתניהו ונפתלי בנט — מתוך עמודי הפייסבוק הרשמיים שלהם

השימוש נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים

הפוסט גם בנט הבין: צריך להשמיד חמאס – נתניהו נכשל במשך 16 שנה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בשעה 12:00 בצהריים, היום (יום שישי), נכנסה לתוקפה באופן רשמי הפסקת האש ברצועת עזה – ובכך באה לסיומה המלחמה שנמשכה חודשים ארוכים.

כוחות צה"ל השלימו את נסיגתם לקווי ההיערכות החדשים, בהתאם להסכם הפסקת האש והשבת החטופים, שנחתם בין הצדדים. עם כניסת ההסכם לתוקף נפתחה ספירה לאחור של 72 שעות, שבסיומן אמורה חמאס להתחיל בהחזרת החטופים הראשונים לישראל.

לפי לוח הזמנים שסוכם, החטופים צפויים להשתחרר ביום שני הקרוב.

דובר צה"ל מסר הבוקר כי החל מהשעה 12:00, כוחות צה"ל התייצבו בקווי ההיערכות העדכניים, בהתאם למתווה ההסכם. הכוחות בפיקוד הדרום פרוסים במרחב וימשיכו לפעול להסרת כל איום מיידי, לפי ההודעה הרשמית. בהודעה נוספת פירט דובר צה"ל את המבצע הלוגיסטי הענק שהתבצע במהלך הלילה, כאשר אנשי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בפיקוד הדרום עסקו במבצע רחב היקף שבמסגרתו הועברו הכוחות לקו ולמיקומים שנקבעו מראש. במקביל לארגון המרחב מחדש, ניתנת תמיכה לוגיסטית, רפואית ואחזקה מלאה לכלל הכוחות.

המבצע הלוגיסטי, אחד הגדולים שביצע צה"ל בתולדותיו, כלל פירוק של אלפי תשתיות מסוגים שונים שהוקמו ברצועה במהלך השנה האחרונה. בין התשתיות שפורקו: גנרטורים תעשייתיים, אנטנות תקשורת, מגורים לחיילים, אמצעי תצפית ומעקב, עמדות לחימה וציוד צבאי נוסף. המבצע הלוגיסטי המסיבי ערך מאות משאיות, דחפורים וכלי הנדסה מסוגים שונים שעסקו לאורך הלילה בפינוי הציוד והתשתיות מהמוצבים והמגננים הקיימים. לפי דובר צה"ל, אנשי הטכנולוגיה והאחזקה עוסקים בשעות אלה בהעלאת הכשירות של הכלים והאמצעים הטכנולוגיים ומקימים תשתיות מתאימות לשהייה בקו ההגנה החדש.

כוחות צה"ל מתייצבים במגננים חדשים שהוקמו באיזור החיץ המעובה הקרוב לגבול ישראל. עם זאת, עדויות של קצינים בפיקוד הדרום מעלות פרטים חדשים לגבי מיקום המגננים. לפי העדויות, לפחות שניים מהמוצבים החדשים שמוקמים ליד הגבול ממוקמים מזרחה יותר מהקו הצהוב במפות שפרסם הדרג הפוליטי. צה"ל, כגוף מקצועי, עד כה לא התייחס באופן רשמי לקו הנסיגה, בהוראת הדרג הפוליטי.

לפי המידע שהתקבל, מדובר בלפחות שני מוצבים חדשים שמיקומם המתוקן, ככל הנראה לפי דרישת חמאס במהלך המשא ומתן, אינו על ציר האורך הראשי של רצועת עזה, הידוע בשמות טנצ'ר או סלאח א-דין או בכינויו העברי כביש 17, אלא יותר על רכס 70 הקרוב לגבול ישראל. המדובר במרחב המקביל לקיבוץ בארי בצפון הרצועה, היכן שעד אתמול היה מוצב ציר הביתור הידוע בשם נצרים. שינוי זה במיקום המוצבים עשוי להעיד על פשרה טקטית שנדרשה במהלך גיבוש ההסכם הסופי.

מח"ט 188, אחת היחידות המרכזיות שלחמו ברצועה, שלח הודעה לחייליו בה כתב: "זמן לשאת ראש בגאווה". המסר מעיד על רגשות מעורבים בקרב הכוחות בשטח – סיום המלחמה מצד אחד, והנסיגה ממוצבים שכבשו ובהם לחמו במהלך השנה האחרונה מצד שני.

בצל הסדר הפסקת האש, הותר היום לפרסום שמו של חלל צה"ל שנפל ביום חמישי בצפון רצועת עזה, יום אחד בלבד לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. מדובר ברס"ל במיל' מיכאל מרדכי נחמני, בן 26 מדימונה, לוחם טכנולוגיה ואחזקה בגדוד ההנדסה הקרבית 614. נחמני נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום חמישי, 9 באוקטובר 2025, בי"ז בתשרי התשפ"ו. ההודעה על נפילתו נמסרה למשפחתו והוא הועלה מדרגת סמ"ר במיל' לדרגת רס"ל במיל' לאחר מותו. צה"ל הודיע כי הוא משתתף בצער המשפחה וימשיך ללוותה.

נפילתו של נחמני ביום האחרון ללחימה מדגישה את המחיר הכבד ששילמו כוחות צה"ל גם בימים האחרונים של המלחמה. כלוחם טכנולוגיה ואחזקה, נחמני היה חלק מהמאמץ הלוגיסטי והתפעולי שאיפשר את המשך הלחימה ברצועה, והיה מעורב כנראה במבצעים שהתבצעו בימים האחרונים לפני הפסקת האש.

המבצע הלוגיסטי שהתבצע בלילה האחרון נחשב לאחד המורכבים ביותר שביצע צה"ל במהלך המלחמה. הפינוי של אלפי פריטים, ציוד כבד ותשתיות קבועות מעשרות מוצבים שהיו פרוסים לאורך הרצועה, הועבר במסגרת זמן קצרה תוך כדי שמירה על מוכנות מבצעית ותוך הימנעות מהסלמה עם ארגוני הטרור ברצועה. המבצע דרש תיאום מדויק בין יחידות שונות, כולל יחידות הקרב שהיו אחראיות על האבטחה, יחידות ההנדסה הקרבית שטיפלו בפירוק התשתיות, ויחידות הלוגיסטיקה שהיו אחראיות על ההובלה והפינוי.

כעת, עם כניסת הפסקת האש לתוקף, כל העיניים מופנות לימים הקרובים. לפי ההסכם, חמאס אמורה להחזיר את החטופים הראשונים תוך 72 שעות מרגע כניסת הפסקת האש לתוקף, כלומר עד יום שני הקרוב. ההמתנה למימוש השלב הראשון של ההסכם תהיה מבחן קריטי ליישום ההסכם כולו ולהמשך התהליך.

כוחות צה"ל ממשיכים להיות מוצבים לאורך הגבול עם רצועת עזה, במגננים החדשים שהוקמו באיזור החיץ המעובה. על פי ההודעות הרשמיות, הכוחות ימשיכו לפעול להסרת כל איום מיידי ולשמור על הביטחון התושבים הסמוכים לגבול. המעבר ממצב של לחימה אינטנסיבית למצב של הפסקת אש מצריך התאמות מבצעיות ונפשיות מצד הכוחות, שלחמו ברצועה במשך כשנה.

המבצע הלוגיסטי הענק, שכלל את העברת הכוחות, פירוק התשתיות והקמת מוצבים חדשים, מסתיים רשמית היום עם התייצבות הכוחות בקווי ההיערכות החדשים. אנשי הטכנולוגיה והאחזקה ממשיכים לעבוד על הקמת התשתיות במגננים החדשים, כולל הכנת מערכות תקשורת, תצפית ואמצעי לחימה. המטרה היא להבטיח שהכוחות יהיו מוכנים להגיב לכל תרחיש אפשרי, תוך שמירה על הסכם הפסקת האש.

הימים הקרובים יהיו מכריעים לגורל ההסכם ולשאלה האם חמאס אכן תעמוד בהתחייבויותיה להחזיר את החטופים. הציפייה במשפחות החטופים ובציבור הישראלי רבה, והחרדה לגורלם של החטופים שנותרו בשבי כבר כשנה מלווה כל צעד בתהליך. סיום המלחמה ברצועת עזה מסמן נקודת מפנה היסטורית, אך המבחן האמיתי יהיה ביכולת ליישם את ההסכם ולהחזיר את החטופים לבתיהם.

צילום: דובר צה"ל

הפוסט הפסקת אש בעזה: המלחמה הסתיימה, חטופים ביום שני הופיע לראשונה ב-מעקב.