במערכת אכיפת החוק בישראל קיים מושג מעורפל, מעין "שטח אפור" בירוקרטי, שנועד לא פעם לעמעם את קולו של האזרח מול עוצמת המדים. השבוע, הפכה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) את המושג הזה לשיטה: התלונה שהוגשה בעקבות העימות האלים לכאורה בין שוטר לבין הבלוגר ויקטור שריקי נסגרה בלא כלום, תחת הניסוח הלקוני והמתחמק: "ההליך הפלילי אינו המסגרת המתאימה".

האירוע, שהתרחש ב-18 ביוני 2026 בכניסה לבית המשפט במהלך דיון בעניינה של הדס קליין, תועד היטב. בסרטונים נראה השוטר מפעיל כוח כלפי שריקי, אירוע שהוביל להגשת תלונה רשמית במח"ש. הציבור, שציפה לבחינה מעמיקה של נורמות ההתנהגות של מי שאמון על אכיפת החוק, נתקל בחומה בצורה של התחמקות מוסדית.

אומנות ה"לא פתחנו, לא סגרנו"

ההחלטה של מח"ש אינה זיכוי. היא אינה קביעה כי השוטר פעל כשורה, היא אינה טענה כי האירוע לא התרחש, ואף אין בה שמץ של קביעה עובדתית לפיה לא הופעל כוח פסול. למעשה, מח"ש הודתה מבלי לומר זאת במפורש: אנחנו לא רוצים להתעסק בזה.

המשפט המנחה במכתב התשובה למתלונן – "נסיבות העניין אינן מתאימות לפתיחה בחקירה" – הוא תעודת עניות למערכת שאמורה להיות שומרת הסף של טוהר המידות במשטרת ישראל. כיצד יכולה רשות חוקרת לקבוע מהן "נסיבות מתאימות" מבלי לקיים הליך חקירה מינימלי? האם אלימות מתועדת כלפי אזרח בפתחו של היכל הצדק אינה מהווה עילה מספקת לחקירה?

הכדור שעובר בין הידיים: מבוך הביורוקרטיה

האבסורד הגדול טמון בהמשך ההחלטה: באותה נשימה שבה הודיעה מח"ש כי אין מקום להליך פלילי, היא מיהרה להעביר את התלונה ליחידה לתלונות הציבור במשטרת ישראל.

כאן נשאלת השאלה המתבקשת: אם אין מקום לחקירה, מדוע יש מקום לבירור משמעתי? העברת החומר מעידה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי במח"ש עצמה זיהו היבטים בעייתיים בהתנהלות השוטר. אלא שבמקום לקחת אחריות ולפעול כגוף חוקר עצמאי ובלתי תלוי, מעדיפה מח"ש לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה בחזרה למסדרונות המשטרה. זוהי הדרך הבטוחה ביותר לוודא שהביקורת תגווע בתהום הנשייה של ועדות בירור פנימיות, רחוק מעינו הבוחנת של הציבור.

"מסר" של חסינות?

ההחלטה הזו מעוררת תהיות עמוקות על הסטנדרטים של מח"ש. כאשר תלונות על אלימות שוטרים נהדפות פעם אחר פעם באותם ניסוחים משפטיים קרתניים, נוצרת אווירה של חסינות דה-פקטו. השוטר בשטח, הרואה כיצד אירועים מתועדים נסגרים במחי מכתב, עלול לפרש זאת – במודע או שלא במודע – כמתן היתר להמשיך באותה דרך.

מח"ש הפכה בשנים האחרונות לגוף שמעורר יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. האם היא קיימת כדי לחקור שוטרים שסרחו, או כדי להגן על המערכת מפני התמודדות עם העובדות? הטיפול בפרשת ויקטור שריקי הוא עוד אבן בחומה המפרידה בין אזרחי ישראל לבין מי שאמורים לשרת אותם.

הצדק לא נעשה – הוא הועבר ליחידה אחרת

למתלונן עומדת, כמובן, הזכות להגיש ערר למחלקת העררים בפרקליטות המדינה. מערכת "מעקב" תמשיך ללוות את ההליך הזה מקרוב, במטרה להבין מדוע המערכת מפחדת כל כך מבירור האמת.

עד אז, נשאר הציבור הישראלי עם המציאות העגומה: כששוטר מפעיל כוח בכניסה לבית המשפט, מח"ש מוצאת את הדרך המהירה ביותר להחליט שהפעם – כמו תמיד – אין זה עניינה. מדובר בכישלון מוסדי שמהדהד הרבה מעבר לאירוע בודד. זהו סימן לאובדן הדרך של הגוף שאמור להיות המצפן המוסרי של המשטרה. האם זו המערכת שאנחנו ראויים לה? השאלות נותרות פתוחות, אך השתיקה של מח"ש רועמת.

השוויון נותר בחוץ: הפער באכיפה נגד שוטרים אלימים במחאות ימין ושמאל

נראה כי קיים פער מהותי ומקומם בהתנהלותה של המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) אל מול הפעלת כוח משטרתי. בעוד שבמקרים שבהם מופעלת אלימות כלפי מפגיני שמאל נפתחות חקירות מהירות, שוטרים מוזמנים לחקירה תחת אזהרה ולעיתים אף מוגשים נגדם כתבי אישום – הרי שבמקרים של הפגנות ימין, נדמה כי השוטרים זוכים ל'אור ירוק' לנקוט יד קשה. במקרים אלו, האלימות מופנית לעיתים גם כלפי אזרחים המגיעים לבית המשפט כבעלי דין, מתוך ביטחון מלא של השוטרים כי במקרה של 'איש ימין', המערכת תבחר שלא למצות את הדין.

• מחאת 'קפלן' – פרשת הפרש המצליף: בעקבות תיעוד שבו נראה פרש משטרתי מצליף במפגין, פתחה מח"ש בבדיקה, ובהמשך דווח כי השוטר נחקר באזהרה בחשד לתקיפת מפגין.

• מחאת 'קפלן' – אירוע ח"כ גלעד קריב: לאחר שקבעה כי השוטר פעל ללא סמכות בהפעלת כוח כלפי חבר הכנסת קריב, הנחתה מח"ש להעמידו לדין משמעתי.

• מחאות 'בלפור' – פרשת סנ"צ ניסו גואטה: המחלקה לחקירות שוטרים הגישה כתב אישום נגד הקצין בגין תקיפת מפגין וצלם עיתונות במהלך ההפגנות.

• מקרה דב מורל: לאחר תיעוד של שוטר מכה מפגין באלה, ולאחר שסגרה את התיק בשלב ראשוני, החליטה מח"ש בצעד חריג להפוך את ההחלטה ולהגיש כתב אישום נגד השוטר המעורב.