דיווח דרמטי ב"טלגרף" הבריטי חושף עליית מדרגה מסוכנת במלחמה ההיברידית של פוטין נגד המערב: רשת מנהרות מתוחכמת שנחפרה בבלארוס משמשת להחדרת מאות מהגרים לשטח האיחוד האירופי. ההערכה המודיעינית: ידע מקצועי של חמאס וחיזבאללה הועמד לטובת הפרויקט במימון ובהכוונה של הקרמלין.

בעוד אירופה מנסה לייצב את ביטחונה מול האיום הרוסי הישיר, חזית חדשה ומדאיגה נחשפת מתחת לפני השטח, תרתי משמע. חקירה של משמר הגבול הפולני, שפרטיה פורסמו היום (רביעי) בכלי התקשורת בבריטניה, מעלה כי רוסיה ובלארוס עברו לשימוש בטקטיקות המוכרות מזירות הלחימה של המזרח התיכון כדי לערער את ריבונותה של פולין.

הנדסה מזרח-תיכונית בשירות הקרמלין

על פי הדיווח ב"טלגרף", מוסקבה רותמת את הקשרים האסטרטגיים שלה עם ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה לטובת מאמצי ההגירה הכפויה. גורמי מודיעין מעריכים כי "מומחים מהמזרח התיכון" הם אלו שתכננו והוציאו לפועל את חפירת המנהרות החוצות את הגבול מבלארוס לפולין.

אף שבין החשודים בסיוע לוגיסטי מוזכרים גם גורמים כורדיים, הקשר ההדוק והמתהדק בין שלטון פוטין לציר האיראני ושלוחותיו, מחזק את החשד כי הידע המקצועי שנצבר ברצועת עזה ובדרום לבנון "יובא" ליערות מזרח אירופה. מטרת העל ברורה: יצירת נתיבי חדירה חשאיים שיעקפו את המכשולים הפיזיים והטכנולוגיים שהציבה פולין לאורך הגבול.

חשיפה בלב היער: "בסגנון 'הבריחה הגדולה'"

נתוני משמר הגבול הפולני מציירים תמונה של מבצע הנדסי מורכב. סגן אלוף קטרזינה זדנוביץ', קצינה בכירה בכוחות הביטחון הפולניים, חשפה כי במהלך שנת 2025 אותרו ארבע מנהרות תת-קרקעיות פעילות.

המנהרה המשמעותית ביותר נחשפה באמצע חודש דצמבר האחרון, סמוך לכפר נארבקה (Narewka). מדובר במבנה תת-קרקעי בגובה של 1.5 מטרים, המאפשר תנועה אנושית מאסיבית. פתח הכניסה בצד הבלארוסי הוסווה היטב בלב אזור מיוער, כאשר תוואי המנהרה השתרע על פני כ-50 מטרים בשטח בלארוס וחדר כ-10 מטרים אל תוך השטח הריבוני של פולין.

בדיווח הבריטי הושוותה הטקטיקה לסרט הקולנוע האיקוני "הבריחה הגדולה" משנת 1963, המתאר חפירת מנהרות נועזת של שבויי בעלות הברית ממחנה נאצי. אולם, המציאות של 2025 אינה קולנועית: כ-180 מהגרים, מרביתם מאפגניסטן ומפקיסטן, הספיקו לחצות במנהרה זו לבדה לפני שנעצרו על ידי כוחות הביטחון הפולניים מיד עם יציאתם מהקרקע.

המלחמה ההיברידית: עליית מדרגה

ניסיונותיה של בלארוס, בגיבוי רוסי, להציף את אירופה בעשרות אלפי מהגרים אינם חדשים. עם זאת, המעבר מחציית גדרות גלויה לשימוש בתשתיות תת-קרקעיות מתוחכמות מסמן החמרה דרמטית. השימוש במומחים חיצוניים שאינם אירופאים נועד להעניק לקרמלין יתרון טקטי מול מערכות ההגנה המתקדמות של נאט"ו והאיחוד האירופי.

מומחים לביטחון לאומי מציינים כי זוהי עדות נוספת לנחישותו של פוטין להפעיל לחץ פוליטי וחברתי על המערב באמצעות נשק אנושי. היכולת להחדיר קבוצות גדולות של אנשים בחשאי, מבלי להפעיל חיישנים קרקעיים או אמצעי תצפית אוויריים, מהווה קריאת תיגר ישירה על ביטחון הגבולות של היבשת.

צילום: AP. השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט פוטין מחדיר מהגרים לפולין בשיתוף חמאס וחיזבאללה הופיע לראשונה ב-מעקב.

כמעט שנה מלאה חלפה מאז חוסל מזכ"ל חיזבאללה לשעבר חסן נסראללה ב-27 בספטמבר 2024, אך נוכחותו הרוחנית והסמלית ממשיכה לשלוט על ארגון הטרור ועל תומכיו ברחבי לבנון ומחוצה לה. הקריאות "לפקודתך נסראללה" עדיין מהדהדות בהפגנות ברחבי ביירות ודרום לבנון, בעוד יורשו נעים קאסם מתקשה למלא את החלל העצום שהותיר המנהיג המיתולוגי.

נסראללה, שהוביל את חיזבאללה במשך למעלה משלושה עשורים, הותיר אחריו מורשת מורכבת ודמות שהפכה לסמל בקרב תומכי הארגון. תמונותיו ממשיכות להתנוסס בהפגנות בביירות ובדאחייה, על קירות המבנים ובמרחב הציבורי בכפרי דרום לבנון, אל-בקאע ובמעוזי התמיכה השיעיים. המראות הללו מעידים על העובדה שאף שגופו נהרג, רוחו וסמכותו ממשיכות לחיות בקרב מאמיניו.

יורשו של נסראללה, נעים קאסם, חבר ותיק בצמרת חיזבאללה מאז הקמתו בשנות השמונים, מוצא את עצמו בצל ארוך ומכביד. למרות שנשא נאומים רבים מאז מינויו למזכ"ל, והציג את עצמו כמנהיג חזק ונחוש, הפופולריות והסמכות של קודמו עדיין גוברות על פני שלו. בכל הפגנה ובכל אירוע המוני, הקריאות חוזרות ונשנות: "לפקודתך נסראללה" – עדות חיה לכך שהמנהיגות הרוחנית עדיין נתפסת כמשכה לזה שאינו עוד בחיים.

דמותו של נסראללה זוכה לטיפוח מיוחד על ידי בנו, מהדי נסראללה, שבשנים האחרונות פיתח לעצמו תדמית של סמכות דתית. מהדי, שפתח ערוצים ברשתות החברתיות ומתלבש בדיוק באותה הצורה שבה אביו התלבש, מצליח למשוך אליו תשומת לב ולרתום את הנוסטלגיה סביב אביו כדי לבנות לעצמו מעמד והשפעה. גם אם השפעתו צנועה ביחס לזו שהייתה לאביו, הוא הופך לגורם משמעותי בשמירה על זכרו.

לקראת יום השנה הראשון לחיסולו, הצליח מהדי לעורר מהומה בקרב מעריצי אביו ולבלבל אותם. ב-10 בספטמבר רמז כי יפרסם סרטון "שישמח את אוהבי נסראללה", והדבר הוביל לשמועות ברשתות החברתיות כי אביו עדיין חי. הבלבול היה כה גדול עד שביום שלמחרת נאלץ לפרסם הודעה מבהירה: "חיזבאללה ואנחנו, משפחתו, הבהרנו שוב ושוב שהוא נהרג. אין מקום למניפולציות, בדיקות או שקרים בנושא הזה". יום לאחר מכן פרסם את הסרטון המובטח וחשף את "ההפתעה" – ספר חדש בשם "זיכרונותיי עם אבי", שזמין כבר לרכישה בלבנון וצפוי לצאת גם בעיראק.

מאז החיסול שני מוקדים מרכזיים הפכו בשנה האחרונה לאתרים המזוהים עם דמותו של נסראללה ולמרכזי עלייה לרגל עבור תומכיו. הראשון הוא מקום החיסול בחארת חריכ שבדאחייה בביירות, ששימש בעבר כמפקדה המרכזית של חיזבאללה. האתר, שנותר בהריסות התקיפה, הפך למוקד עלייה לרגל עבור תומכי הארגון, המגיעים לבקר בנקודה הטרגית שבה נהרג מנהיגם. בחודשים האחרונים נערכו במקום אירועים המוניים והפגנות תמיכה של תומכי חיזבאללה, לצד הריסות התקיפה שנותרו כזיכרון מוחשי לאירועי אותו יום גורלי.

המוקד השני, ואולי החשוב יותר, הוא מקום קבורתו של נסראללה – מקדש הממוקם בין שני הכבישים לנמל התעופה רפיק אל-חרירי בביירות. המקדש הפך במהירות למוקד עלייה לרגל מרכזי, ולא רק עבור תומכי חיזבאללה מלבנון. האתר מושך אליו מבקרים מרחבי העולם השיעי, והפך לסמל חזק של ההתנגדות לישראל ולמערב.

הביקורים הבכירים במקדש מדגישים את חשיבותו הגיאופוליטית. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, עלי לאריג'אני, הגיע למקדש באוגוסט האחרון והכריז משם: "תמיד נעמוד לצידכם. איננו מתערבים בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות, אך אנו מאשרים את תמיכתנו בתנועות התנגדות ברחבי העולם". מסר זה שידר בבירור את המשך המחויבות האיראנית לתמיכה בחיזבאללה גם לאחר מותו של נסראללה.

גם שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הגיע לבקר במקדש בביקורו בלבנון ביוני האחרון, ואמר מהמקום: "תבוסתה של ישראל ודאית. דמו של נסראללה יבטיח את הניצחון הזה". הצהרות אלו מעידות על הרצון האיראני להפוך את המקדש למוקד סמלי של המאבק נגד ישראל, ולהשתמש בדמותו של נסראללה כסמל מאחד עבור מה שאיראן מכנה "ציר ההתנגדות".

המקדש עצמו הפך בתוך זמן קצר לבעיה מורכבת עבור הממשלה הלבנונית, המתקשה להתמודד עם הנוכחות המסיבית של מבקרים ועם המעמד הדה-פקטו שרכש המקום. המתח סביב המקדש מבטא את המאבק הרחב יותר בין ממשלת לבנון לבין חיזבאללה על השליטה במרחב הציבורי ועל זהותה של המדינה.

בשבוע הקרוב, עם התקרבות יום השנה הראשון לחיסול, שוררים חששות בלבנון מפני תגובה ישראלית אפשרית. יש המעריכים כי מטוסי צה"ל עלולים להיות נוכחים באווירה של לבנון בימים אלה, כחלק מהמסרים שישראל מעוניינת להעביר בתקופה הרגישה הזו. החשש הוא שישראל תשתמש בהזדמנות של יום השנה כדי להפגין כוח או להתערב באירועי הזיכרון שחיזבאללה מתכנן לערוך.

ארגון חיזבאללה עצמו מתכונן לציין את יום השנה באירועים מיוחדים ברחבי מעוזי התמיכה שלו. הציפיות הן שהאירועים יהיו מסיביים וישמשו לא רק כהנצחה של נסראללה, אלא גם כהפגנת כוח של הארגון ושל המשך יכולתו לגייס המונים למרות החבטות הקשות שספג בשנה החולפת.

המורכבות של המצב נובעת מכך שנסראללה הפך לסמל שחורג מגבולות חיזבאללה עצמו. דמותו נתפסת בקרב רבים מהשיעים בלבנון ומחוצה לה כסמל של התנגדות לישראל ולמערב, ומותו הפך אותו לקדוש מעין עבור מאמיניו. המציאות הזו יוצרת אתגר מורכב עבור יורשו נעים קאסם, הנאלץ לתמרן בין הצורך לכבד את זכרו של קודמו לבין הצורך לבסס את מעמדו שלו כמנהיג עצמאי.

הקושי של קאסם במילוי הנעליים הגדולות של נסראללה בא לידי ביטוי לא רק בפער הפופולריות, אלא גם בקשיים מבצעיים שהארגון חווה. חיזבאללה מתמודד עם לחצים פנימיים וחיצוניים כבדים, והמנהיגות החדשה נאלצת לנווט בין ציפיות גבוהות מצד התומכים לבין מגבלות מעשיות במציאות השטח.

העובדה שהקריאות "לפקודתך נסראללה" ממשיכות להישמע בהפגנות מעידה על כך שבעיני רבים, המנהיגות הרוחנית והסמלית של הארגון עדיין נמצאת בידיו של המת, בעוד המנהיגות המעשית מתמודדת עם האתגרים היומיומיים. מצב זה יוצר דינמיקה מורכבת שעלולה להשפיע על יכולתו של חיזבאללה לפעול ביעילות בתקופה הקרובה.

השנה שחלפה מאז חיסול נסראללה הוכיחה כי אף שגופו נהרג, השפעתו הרוחנית והסמלית חזקה מתמיד. המאבק על מורשתו ממשיך, והשאלה היא האם יורשו יצליח בסופו של דבר לצאת מצלו הארוך ולבסס מנהיגות עצמאית, או שדמותו של נסראללה תמשיך לשלוט על הארגון גם בשנים הבאות.

צילום: Joseph EID / AFP

הפוסט שנה לאחר חיסול נסראללה: צל הדמות שלא מת הופיע לראשונה ב-מעקב.

הרשויות בלבנון הודיעו השבוע על איסור הקרנת גרסת הלייב-אקשן של "שלגיה" מבית דיסני בבתי הקולנוע ברחבי המדינה. ההחלטה התקבלה בעקבות השתתפותה של השחקנית הישראלית גל גדות, המגלמת את דמות המלכה הרעה בסרט.

לפי מקורות רשמיים, שר הפנים הלבנוני, אחמד חיג'אר, קיבל את ההחלטה לאחר פנייה מגוף הפיקוח המקומי על הקולנוע והתקשורת. הנימוק הרשמי מתבסס על העובדה ששמה של גדות מופיע ברשימת החרם הרשמית על ישראל במדינה, בשל שירותה הצבאי בצה"ל ותמיכתה הפומבית במדינת ישראל.

צעד זה אינו חריג במדיניות הלבנונית. בעבר כבר נאסרה הקרנתם של סרטים אחרים בכיכובה של גדות, בהם "וונדר וומן" ו"מוות על הנילוס", מאותן סיבות בדיוק.

גל גדות, הידועה בתמיכתה הבלתי מתפשרת בישראל, התבלטה בעמדותיה במיוחד מאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023. בנאום שנשאה במהלך פסגת הליגה נגד השמצה בשנת 2024, יצאה גדות בחריפות נגד קולות התומכים בחמאס ברחבי העולם. "חגיגת טבח ביהודים היא דבר שאי אפשר להעלים עין ממנו", אמרה השחקנית בנאומה הנרגש.

במדינה רווחת הדעה כי הקרנת סרטים בכיכוב שחקנים התומכים בישראל אינה עולה בקנה אחד עם המצב הלאומי הנוכחי וההפרות הישראליות היומיומיות, כפי שהן נתפסות בציבור הלבנוני.

לא מזמן קיבלו הרשויות בלבנון החלטה דומה לאסור את הקרנת הסרט "קפטן אמריקה: עולם חדש ואמיץ" מבית מארוול, שבו משתתפת השחקנית הישראלית שירה האס. גם במקרה זה, הסיבה הרשמית הייתה זהה – חרם תרבותי על יוצרים ישראליים.

החלטות חוזרות אלה משקפות את מחויבותה של לבנון למדיניות ברורה של חרם על יצירות שבהן משתתפים שחקנים בעלי אזרחות ישראלית.

יש לציין כי סרט "שלגיה" היה שנוי במחלוקת עוד לפני הכרזת החרם הלבנוני. מאז ההכרזה הראשונית על הפקתו, הפך הסרט לזירה של עימותים פוליטיים ותרבותיים.

הניגוד בין זגלר לגדות הפך לסמל של המחלוקת הפוליטית סביב הסרט. זגלר, הידועה בתמיכתה בפלסטינים מאז 2021, עומדת בניגוד חד לגדות, שאינה מסתירה את תמיכתה בישראל. גדות, אשר שירתה בעבר בצה"ל, נשאה נאום נלהב בתמיכה בישראל בשנת 2024, דבר שעורר תרעומת רחבה בקרב קהלים בעולם הערבי והבינלאומי, במיוחד לנוכח ההסלמה המתמשכת בעזה ודרום לבנון.

עם פרסום הטריילר הרשמי של "שלגיה" בשנה שעברה, החלו להישמע קריאות לחרם על הסרט, במיוחד במדינות ערב. בלחץ הגובר, נאלצה חברת דיסני לצמצם את היקף אירוע הבכורה בלוס אנג'לס שנערך ב-15 במרץ, בניסיון לרכך את הביקורת הציבורית. אולם נראה כי מהלך זה לא הצליח למנוע את גל הביקורת השלילית שהציף את הסרט.

החלטת לבנון לאסור את הקרנת הסרט מצטרפת אפוא לשרשרת של אתגרים שעמדו בפני הפקת "שלגיה", המשקפת את המורכבות הפוליטית והתרבותית שמלווה הפקות הוליוודיות בעת המשבר המתמשך במזרח התיכון.

בעוד דיסני נאבקת להתמודד עם המחלוקות הרבות שנקשרו בסרט, מדיניות החרם התרבותי של לבנון על ישראל ממשיכה להשפיע על תעשיית הבידור העולמית, ומותירה את צופי הקולנוע הלבנונים ללא אפשרות לצפות בגרסה החדשה של אחד מסיפורי האגדות האהובים בעולם.

האיסור על הקרנת "שלגיה" מדגים כיצד סכסוכים פוליטיים משפיעים על תחום התרבות והבידור, וכיצד מתח גיאופוליטי מחלחל לכל אספקט של היצירה האמנותית והצריכה התרבותית במזרח התיכון. הסרט, שנועד להיות חווית בידור משפחתית, הפך בעל כורחו לנקודת מחלוקת בסכסוך האזורי המתמשך, והדהוד של המתחים הפוליטיים והצבאיים באזור.

בעוד החרם התרבותי על ישראל ממשיך להתרחב ולהשפיע על יוצרים ואמנים ישראלים ברחבי העולם, נותר לראות כיצד תשפיע מדיניות זו על עתיד שיתופי הפעולה הבינלאומיים בתעשיית הקולנוע, ואם תהיה לכך השפעה על השיקולים של אולפני הקולנוע הגדולים בבחירת שחקנים בעתיד.

ישראלים מתמלאים גאווה בגל גדות, ואין ספק כי ההחלטה הבלתי מתקדמת של לבנון לא תהווה מכשול בפני המשך יצירתה של גל גדות, המהווה מקור לגאווה לאומית ובינלאומית כאחד.

חברת דיסני נמנעה ממתן תגובה רשמית, בעוד גל גדות עצמה לא הגיבה כלל להחלטה הלבנונית – ההפסד הוא של לבנון בלבד (כנראה מוטב היה להם להתפעל מ"יצירות המופת" המהוללות כגון טיל ה"קטיושה" מבית היוצר המשובח של חיזבאללה, או לחלופין להתענג על המופע האומנותי המרהיב של "חמאס" בנפילתו המפוארת).

צילום: דיסני

הפוסט לבנון אוסרת: "שלגיה" בחרם בגלל גל גדות הופיע לראשונה ב-מעקב.

לפי המידע אשר פורסם ברוסיה, ישראל הוזמנה למצעד ה-9 במאי במוסקבה, אם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי שלא להשתתף. במקום זאת, את ישראל תייצג שגרירתה ברוסיה, סימונה הלפרין.

מכתב פתוח וחריף נשלח היום לשר גדעון סער, חברת הכנסת שרן השכל ולשגרירת ישראל ברוסיה, סימונה הלפרין, בדרישה לבטל את השתתפות ישראל במצעד ה-9 במאי במוסקבה.

זו הזיה אחת גדולה – איך נציגי ישראל יכולים ומסוגלים לשבת על יד דיקטטורים? הנני, בתוקף מעמדי כאיש תקשורת, מביע בזאת תביעה בלתי מתפשרת לקבלת הסבר ממצה ומעמיק — ויובהר כי אין זו פנייה בעלמא, כי אם דרישה נחרצת וחד-משמעית! היה ותימשך מעורבותה של ישראל באירוע הנדון, אורה על קיומן של הפגנות רחבות היקף מול משרד החוץ ומעון מושבו הרשמי של ראש הממשלה.

הידיים של פוטין מגואלות בדם – דם יהודים אוקראינים שנרצחו, ישראלים הסובלים מחמאס, להט"בים שנרצחו בצ'צ'ניה, עיתונאים שנרצחו בניסיונם לומר את האמת. ידיו מגואלות בדם גם ממלחמתו נגד גאורגיה, ממעשים בלתי נתפסים באפריקה ובסוריה שבוצעו על ידי ואגנר (חלק בלתי נפרד מהצבא הרוסי), ומדמם של מאות אלפי הרוגים ופצועים באוקראינה.

חשוב להעלות את המודעות באשר למהותה של רוסיה: רוסיה ניצבת כמעט במעמד של מדינת אויב. ראוי להזכיר למשרד החוץ את העובדות הבאות:

בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, נציגי חמאס התארחו במוסקבה פעמים רבות. רוסיה מספקת אמצעי לחימה לחמאס ולחיזבאללה ומעניקה תמיכה למדינת איראן. ברוסיה, ארגוני החמאס והחיזבאללה אינם מוגדרים כארגוני טרור אלא כתנועות פוליטיות הנאבקות למען החירות.

דווקא רוסיה היא זו שהכריזה ביוזמתה על מדינת פלסטין והקימה שגרירות פלסטינית במוסקבה. טילים רוסיים ממשיכים לנחות בשטחי ישראל עד היום. כלי נשק מסוג "קלצ'ניקוב", אשר רוסיה סיפקה לחמאס, שימשו באירועי השבעה באוקטובר לרצח יהודים.

לאחר אירועי השבעה באוקטובר, רוסיה נמנעה מלתמוך בישראל והצדיקה את מעשי החמאס. בערוצי התקשורת הממלכתיים ברוסיה, לאחר אירועים אלו, מכנים את הישראלים והיהודים בכינוי "נאצים". במאה העשרים ואחת, דווקא באדמת רוסיה נתחוללו פוגרומים אכזריים נגד בני העם היהודי, ובכללן הצתת בית כנסת ופוגרום בנמל התעופה שבמחוז דגסטן.

רוסיה נושאת באחריות להשמדת העם האוקראיני, ובכלל זה רציחת יהודי אוקראינה, ביניהם ניצולי שואה. מספר פשעי המלחמה שמבצעת רוסיה באוקראינה הוא עצום, כולל נטילה שיטתית של שטחים אוקראיניים.

לא נרחיב על הפרות זכויות האדם הבוטות המתרחשות ברוסיה תחת המשטר הנוכחי, כגון חקיקה נגד הקהילה הלהט"בית (ורצח הומוסקסואלים בצ'צ'ניה), במשטר הרוסי נגזרו עשרות שנות מאסר על אנשי עט ורוח, על שום העזתם להשמיע קולם החופשי במקום שבו נעדרת דמוקרטיה של ממש. ועוד רבות מעבר לכך.

בנוסף, רוסיה מכירה בתל אביב כבירת ישראל ולא בירושלים, פועלת בעקביות להשבת רמת הגולן, ומצביעה בקביעות נגד ישראל בוועדות האו"ם.

כעדות ודוגמה, אדם בעל נטייה הומוסקסואלית יושת עליו עונש של שתים־עשרה שנות מאסר בכלא הרוסי, ואילו כל אזרח אשר יעז להעלות על הכתב קריאה כגון "די למלחמה" או "יש לשים קץ לעימות עם אוקראינה" – דינו נגזר לעשר שנות מאסר. לעומת זאת, מבצעי פשעי רצח נענשים בעונש קל של כארבע שנות מאסר בלבד.

פוטין הינו שליט עריץ אשר הרע מעשיו עולים כיום על אלו של היטלר. כאשר אנו משקיפים לאחור ורואים מנהיגים אשר ישבו לצדו של היטלר באולימפיאדה או באירועים ממלכתיים – אותן מדינות נושאות עד היום חרפת עולם על שמנהיגיהן חלקו כבוד להיטלר ולגרמניה תחת שלטונו. האם ישראל חפצה להימצא במצב מביש שכזה?

מה נאמר לדור הצעיר שלנו – כיצד נסביר כי אנו, עם אשר עבר ניסיון השמדה, ישבנו לצד דיקטטור אכזר המשמיד כיום, בשנת 2025, עמים אחרים (וביניהם גם יהודים)? באוקראינה מתגוררים כשלוש מאות אלף יהודים (אם כי כנראה מספרם התמעט משמעותית, שכן רבים מהם נרצחו).

זהו אבסורד שב-9 במאי נציגי ישראל ישבו יחד עם פוטין ב"מצעד" השקרי שלו. מעניין אם הם ישבו יחד עם הדיקטטור לוקשנקו ונציגי חמאס?

אין זלזול ב-9 במאי. זהו יום חשוב, יום הניצחון, וחובה לזכור ולכבד את היום הזה. זהו היום שבו הסתיימה המלחמה והושג הניצחון על גרמניה הנאצית – אין טעם לשבת עם דיקטטור כדי לכבד יום כזה או אחר.

אני דורש – לא מבקש – דורש הסבר: איך דבר כזה יכול להיות? איך ישראל תשב יחד עם תומכי חמאס ורוצחי העם האוקראיני ויהודי אוקראינה?

יש גבול לשיתוף פעולה עם השטן ומעריץ של היטלר. פוטין חייב להבין שהוא אינו רצוי ואינו מקובל בדמוקרטיות.

יום הניצחון על הנאצים הוא יום משמעותי, אך המצעד במוסקבה הפך מזמן מאירוע זיכרון לכלי תעמולה בידי המשטר הרוסי. במקום לכבד את זכרם של מיליוני האזרחים הסובייטים שנהרגו במלחמה נגד הנאצים, הפך פוטין את היום לחגיגת לאומנות והאדרה עצמית.

ההחלטה להשתתף במצעד ה-9 במאי חורגת משאלה טכנית של ייצוג דיפלומטי. זוהי הכרעה ערכית הנוגעת לליבת הזהות הישראלית. האם מדינת ישראל, שקמה מאפר השואה, יכולה להשתתף באירוע לצד משטר המספק נשק לארגונים הקוראים להשמדתה? האם הקהילה היהודית בישראל ובעולם יכולה לעמוד מנגד כאשר נציגיה מעניקים לגיטימציה למדינה התומכת באויביה המושבעים?

אי שם בעמקי נפשי עודני מבקש להאמין כי זו אך הטעיה רוסית וכי ישראל לא העניקה את אישורה לדבר, אך לדאבון הלב, בשגרירות ישראל ברוסיה נמסר כי השגרירה אכן תיטול חלק, וכל אמצעי התקשורת הרוסיים פרסמו הודעות ומידע אודות התשיעי במאי, כאשר נציגות ישראל מופיעה ברשימת המשתתפים לצד משטרים דיקטטוריים. המשמעות הנובעת מכך ברורה לכל בר-דעת – אך כנראה לא למשרד החוץ הישראלי ולממשלת ישראל.

מצאנו את עצמנו בנקודת מפנה היסטורית. ישראל לא יכולה לרקוד על שתי החתונות – היא אינה יכולה להילחם בטרור ובו-זמנית להתרועע עם תומכיו. היא אינה יכולה לדרוש סולידריות בינלאומית מול האיום האיראני ובמקביל להעניק הכרה למשטר המספק לאיראן טכנולוגיה צבאית מתקדמת.

ההשתתפות במצעד ה-9 במאי תהיה לא רק כתם מוסרי, אלא גם טעות אסטרטגית. היא תשדר מסר של חולשה לאויבינו ותבלבל את בעלות בריתנו. תיעוד של נציגי ישראל יושבים לצד פוטין במצעד יהפוך לכלי תעמולה בידי המשטר הרוסי, שיוכל להציג את ישראל כמי שמסכימה עם מדיניותו.

כאזרחים במדינה דמוקרטית, אסור לנו לשתוק אל מול החלטות מסוכנות. האמת המרה היא שרוסיה תחת שלטון פוטין הפכה לאחד הגורמים המסוכנים ביותר לביטחון ישראל ולשלום העולמי. היא מזינה את ציר הרשע, מספקת נשק וטכנולוגיה למשטרים העוינים את ישראל, ומכשירה את הקרקע להמשך המאבק נגד קיומה של מדינת היהודים.

ה-9 במאי הוא יום שבו ראוי לזכור את הניצחון על הנאציזם. אך הרבה יותר חשוב לזכור את המחיר שעמנו שילם כדי לזכות בעצמאות ובביטחון. כאשר אנו נכנעים לשיקולים דיפלומטיים קצרי טווח ומתעלמים מהאיומים האמיתיים, אנו מפקירים את זכר הנופלים ומסכנים את עתידם של הדורות הבאים.

הגיע הזמן לומר בקול ברור: אין מקום לנציגות ישראלית במצעד ה-9 במאי במוסקבה. ישראל חייבת להישאר נאמנה לערכיה ולאינטרסים ארוכי הטווח שלה. אסור לנו לתת יד לניסיונו של פוטין להציג עצמו כחבר של העם היהודי, בעוד שבפועל הוא מספק נשק ולגיטימציה לאויבינו המרים ביותר.

זהו לא עניין של ימין או שמאל פוליטי. זוהי סוגיה של אחריות לאומית. מדינת ישראל חייבת לעמוד איתנה מול איומים על קיומה, גם כאשר הדבר כרוך במחיר דיפלומטי. ההיסטוריה תשפוט אותנו לא על פי היכולת שלנו לרצות דיקטטורים, אלא על פי האומץ שלנו לעמוד על עקרונותינו.

מנהיגים נוספים אשר קיבלו הזמנה מאת הנשיא פוטין להשתתף במצעד התשיעי במאי (מלבד ישראל): נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו; נשיא קזחסטן, קאסם-ג'ומארט טוקאייב; נשיא קירגיזסטן, סאדיר ג'פארוב; ראש ממשלת ארמניה, ניקול פאשיניאן; ונשיא טג'יקיסטן, אמומאלי רחמון. הזמנות נשלחו גם למנהיגי וייטנאם, מונגוליה ולאוס, וכן לאבו מאזן ונציגיו. נוכח רשימת המוזמנים, על ישראל לשקול בכובד ראש את מקומה ומעמדה בהקשר זה.

-אנו במעקב-

צילומים: סימונה הלפרין – שגרירות ישראל ברוסיה; מתוך דפי הפייסבוק הרשמיים של גדעון סער ושל שרן השכל, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט ביזיון: גדעון סער שולח נציגי ישראל לחגוג עם תומכי חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

"אני לא הולך יותר לאופרה הישראלית", הצהיר אמור בחשיפה שמטלטלת את עולם התרבות. "מוסד שמעניק במה לתומכי הפאשיזם הרוסי ולמשטר שתומך בחמאס – איבד את הלגיטימציה הציבורית שלו".

בתחקיר מקיף, חושף אמור מנגנון מטריד: "כרטיס לבלט אייפמן "השחף" של התיאטרון הממשלתי הרוסי עלה כ-460 שקלים. כספים אלה הועברו ישירות לממשלת רוסיה, וכך הפכו אזרחי ישראל, אולי בלי להבין, לתומכים במשטר פוטין. מהשקל הישראלי נרכשו טילים נגד אוקראינה, כי הכסף נכנס למדינת רוסיה שמשתמשת בו, בין היתר, למימון המלחמה".

"אני בטוח שיהודי אוקראינה נהרגים גם בגלל התמיכה הפסיבית של ישראלים שלא הגדילו ראש וקנו כרטיסים להצגה 'שחף'," טוען אמור. "האופרה הישראלית העניקה במה לתיאטרון הרוסי, ומשרד התרבות, שמחזיק את האופרה על חשבון הציבור, שתק כי ממשלת רוסיה רצתה שהתיאטרון שלה יבקר בישראל".

הטיימינג, מדגיש אמור, מחמיר את חומרת המעשה: "כל זה קורה אחרי ה-7 באוקטובר, כשחברי חמאס, שברוסיה מוגדרים כ'מפלגה הנלחמת למען החירות', טסו למוסקבה כבר מספר פעמים. כל זה קורה כשרוסיה תומכת בחמאס בפומבי, מספקת נשק לארגון הטרור, ואף בנתה מפעל קלצ'ניקוב בעזה".

"'היצירה "השחף"' עלתה לאחר ה-7 באוקטובר, ויהודים שוב שתקו ועוד קנו כרטיסים ב-460 שקלים," מוסיף אמור בזעם. "מה שנראה כתמיכה בתרבות הפך בפועל לתמיכה בממשלת פוטין וחיזוק משטרו שפועל נגד ישראל ולמען רצח אזרחי אוקראינה, בהם יהודים רבים".

בזמן שבזכות האופרה הישראלית הועבר כסף ישראלי למוסקבה בעקיפין דרך גורמים מתווכים שונים, נציגי ארגון הטרור חמאס פקדו את בירת רוסיה מספר פעמים מאז מתקפת הטרור של השביעי באוקטובר, וזכו לגיבוי פומבי מצד השלטון הרוסי ונשיאה, ולדימיר פוטין. כל זאת בשעה שאותו ארגון מחזיק, ואף החזיק באותה עת, עשרות אזרחים ישראליים בשבי, מסביר דים אמור.

הפוסט האופרה הישראלית מימנה בעקיפין את משטר פוטין התומך בחמאס   הופיע לראשונה ב-מעקב.

• אתונה – יוון

• ינגון – מיאנמר (בורמה)

• וינה – אוסטריה

• וורשה – פולין

• טוקיו – יפן

• זאגרב – קרואטיה

• בוקרשט – רומניה

• קייב – אוקראינה

במקביל, ובניגוד חד למצב ברוסיה, התקיים בקייב טקס מרכזי בהשתתפות נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי ושגריר ישראל מיכאל ברודסקי. "שגריר ישראל באוקראינה, מיכאל ברודסקי, השתתף היום בטקס לציון יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה יחד עם נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי, והסגל הדיפלומטי", דיווח משרד החוץ.

בניסיון נואש לשמר את מעמדה, ערכה שגרירות רוסיה בישראל טקס ב-27 בינואר. באופן אירוני, ההודעה על הטקס פורסמה בפייסבוק – רשת חברתית האסורה לשימוש ברוסיה עצמה. בהודעת השגרירות נכתב: "ב-27 בינואר בירושלים, לציון יום השנה ה-81 לשחרור המלא של לנינגרד ממצור הנאצים ולכבוד יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה, השתתף שגריר רוסיה בישראל, א.ד. ויקטורוב, בטקס הנחת זרים ופרחים באנדרטה להגנה ההירואית ולתושבי לנינגרד הנצורה".

אולם בניגוד לשנים עברו, אף פוליטיקאי או נציג ממשלתי ישראלי לא הגיע לטקס. זהו שינוי חד מהמסורת שהתקיימה עד 2022, כאשר חברי כנסת ושרים נהגו להשתתף באירועים דומים.

סגנית שר החוץ שרן השכל הבהירה את עמדת ישראל בראיון ל"מעקב": "לאחר סיום המלחמה בישראל – נצטרך לשקול ולבדוק את היחסים של ישראל ורוסיה אשר תמכה ותומכת בחמאס וחיזבללה".

הפער העמוק בין הרטוריקה הרוסית למעשיה בשטח הפך בולט במיוחד מאז פברואר 2022, כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה. בעוד מוסקבה מתהדרת במאבקה בנאצים במלחמת העולם השנייה, פעולותיה באוקראינה כללו פשעי מלחמה חמורים כנגד אזרחים, כולל יהודים.

השגריר ויקטורוב, בנאומו בטקס הריק, הדגיש כי "ברוסיה נשמרת בקפדנות זכרן של כל הקורבנות הטרגיים של מצור לנינגרד", והזכיר כי המצור הוכר בשנת 2022 על ידי בית המשפט העירוני בסנקט פטרבורג כמעשה של רצח עם. תופעה פרדוקסלית זו בתולדות העמים לא נסתרה מעיני הצופים בני ישראל.

הפוסט ביום השואה הבינלאומי: ישראל מחרימה את רוסיה שתומכת בטרור ורצח הופיע לראשונה ב-מעקב.

בבוקר שלאחר המתקפה, התווספה חזית שנייה כאשר חיזבאללה הצטרף ללחימה. במצב זה, קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית מכרעת ב-11 באוקטובר, כאשר דחה את המלצת שר הביטחון והצבא להעביר את עיקר המערכה צפונה נגד חיזבאללה. "אסור לנו לנהל מלחמה בשתי חזיתות. חזית אחת מאסיבית בכל פעם", מצטט העיתון את דברי ראש הממשלה.

בראיון מתגלה גם אפיזודה דרמטית שטרם נחשפה: בתחילת המלחמה, מודיעין שגוי על חדירת מצנחי רחיפה של חיזבאללה לגליל כמעט הוביל למתקפה ישראלית נרחבת בלבנון. "נתתי למטוסים להמריא למתקפה מלאה על חיזבאללה," מספר נתניהו. "הם נקראו בחזרה כשהתברר שמדובר באווזים".

ראש הממשלה מדגיש את חשיבות ביקורו של הנשיא ביידן ב-18 באוקטובר, הביקור הראשון של נשיא אמריקאי בישראל בזמן מלחמה. שליחת שתי קבוצות קרב של נושאות מטוסים אמריקאיות תרמה, לדבריו, לייצוב החזית הצפונית.

בנוגע לאסטרטגיית הלחימה בעזה, נתניהו מתאר את המחלוקת עם האמריקאים שהתנגדו לפלישה קרקעית והמליצו על לחימה אווירית. "מהאוויר, אתה יכול לכסח את הדשא. אתה לא יכול לעקור את העשבים", הוא מסביר את החלטתו להתקדם קרקעית.

הפוגת הלחימה בנובמבר 2023, שהובילה לשחרור חטופים, נתפסה על ידי מנהיג החמאס יחיא סינוואר כהזדמנות לעצור את המערכה הצבאית. "הוא חשב שזו התרברבות מצדי – שברגע שאפסיק את המלחמה, לא אוכל לחדש אותה", מגלה נתניהו.

בהתייחסו למבצע ברפיח, נתניהו חושף את המחיר הדיפלומטי הכבד. "האמריקאים אמרו לי, 'אם אתה נכנס לרפיח, אתה לבד, ואנחנו לא נשלח לך את הנשק הקריטי.'" למרות זאת, הוא עמד על ההכרח במהלך: "אם לא ניכנס לרפיח, לא נוכל להתקיים כמדינה ריבונית".

בסיום הראיון, נתניהו מביע הערכה לנשיא ביידן על תמיכתו בישראל חרף הלחצים הפנימיים במפלגתו: "זה לא קל להיות נשיא עם השוליים הרדיקליים מאוד האלה במפלגה שלו".

• קרא את הכתבה באנגלית – לחץ כאן

תרגום הכתבה לשפה עברית:

"בנימין נתניהו: הסיפור מאחורי ניצחונה של ישראל (כותרת)

מאת: אליוט קופמן

ראש הממשלה מפרט את נקודות ההכרעה המרכזיות במלחמה נגד חמאס, חיזבאללה ואיראן (תת כותרת)

אני בסדר, תודה, אבל לראש ממשלת ישראל אין זמן לנימוסים. עליו להעיד שש שעות ביום, שלושה ימים בשבוע, במשפטו. התביעה טוענת כי הוא שוחד בצורת סיקור חדשותי חיובי – תיאוריה חדשנית – ומשתמשת בסעיפי הפרת אמונים ומרמה עמומים מהסוג שבתי המשפט הפדרליים בארה"ב כבר אינם מקבלים.

נתניהו עומד על חפותו. אך מעל לכל, הוא עומד על כך שיש לו מלחמה לנהל – וישראל מנצחת בגדול. הוא מציג את השאלה: "איך זה קרה?". מהחשכה של ה-7 באוקטובר 2023, ישראל התאוששה בשאגה כדי למחוץ את החמאס ולנטרל את חיזבאללה, משאירה את משטר אסד בסוריה להתמוטט ואת כל אדוניהם באיראן לדאוג, ללא הגנה אווירית, ממהלכו הבא של נתניהו. איך זה קרה?

"ב-7 באוקטובר העירו אותי ב-6:29 בבוקר", אומר נתניהו. זה שעות אחרי שבכירי הביטחון ידעו שמשהו לא בסדר, אבל אי אפשר להתעלם מהכישלון. חוליות המוות של חמאס טבחו כמעט 1,200 ישראלים. בשלב זה, "הייתה מתקפה מלאה מעזה", הוא אומר. "היה ברור שזה לא עוד סבב. נסעתי לקריה, מטה הצבא שלנו, כינסתי את הקבינט והכרזתי מלחמה," אומר נתניהו. "ואמרתי שזו תהיה מלחמה ארוכה".

"ב-8 באוקטובר, חיזבאללה נכנס ללחימה. עכשיו היו לנו פוטנציאלית שתי חזיתות", הוא אומר. "ב-9 באוקטובר, אמרתי לראשי היישובים ליד עזה, 'אני מבקש שתעמדו איתנים, כי אנחנו הולכים לשנות את המזרח התיכון'". המסר אז ממשרד נתניהו היה שאף על פי שהמלחמה הזו התחילה גרוע יותר ממלחמת יום הכיפורים ב-1973, וללא כל התרעה מוקדמת, היא יכולה להסתיים טוב יותר אפילו ממלחמת ששת הימים ב-1967, ועם סיכוי גדול יותר לשלום.

ב-11 באוקטובר, "שר הביטחון וראשי הצבא הציעו שנתקוף את לבנון. כלומר, להעביר את כל המלחמה צפונה, נגד חיזבאללה, ולהשאיר את החמאס שלם בדרום," אומר נתניהו. "אמרתי, 'אנחנו לא יכולים לעשות את זה'". אי אפשר היה להשאיר את מבצעי הטבח של ה-7 באוקטובר לבשול, ו"אסור לנו לנהל מלחמה בשתי חזיתות. חזית אחת מאסיבית בכל פעם".

אבל ערפל הקרב הוא אמיתי. "פתאום, קיבלנו מודיעין שהיו מצנחי רחיפה של חיזבאללה שכבר נכנסו לגליל, לטבריה", אומר נתניהו. ארה"ב הפצירה בו לא לפלוש ללבנון. "אבל אם אנחנו הולכים להיות מותקפים ומותקפים, איזו ברירה יש לנו?". הוא אומר. "למעשה נתתי למטוסים להמריא למתקפה מלאה על חיזבאללה", בתחילת המלחמה. "ואתם יודעים למה זה נעצר?". הוא שואל. "מסתבר שהרחפנים היו אווזים. קראתי למטוסים לחזור".

נתניהו משבח את הנשיא ביידן על ביקורו בסולידריות ב-18 באוקטובר 2023. "זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי הגיע לישראל בזמן מלחמה", אומר נתניהו, "והוא שלח שתי קבוצות קרב של נושאות מטוסים, מה שהיה חשוב לייצוב החזית הצפונית".

התגלעה מחלוקת לגבי איך להילחם בחמאס. "אף אחד מעולם לא נלחם בלוחמת מנהרות כל כך אינטנסיבית באזור עירוני כל כך צפוף", אומר נתניהו. האמריקאים יעצו נגד פלישה קרקעית לעזה. מומחים צבאיים אמריקאים אמרו להילחם מהאוויר במקום.

נתניהו ידע מניסיון שזה לא יעבוד. "מהאוויר, אתה יכול לכסח את הדשא. אתה לא יכול לעקור את העשבים", הוא אומר. "אנחנו כאן כדי לעקור את החמאס – לא להנחית מכות הרתעה, אלא להשמיד אותו".

כשישראל התקדמה על הקרקע, "חמאס ראה אותנו מתקדמים, מתקדמים, מתקדמים עם תמיכה אמריקאית", הוא אומר. "עדיין לא היה בניית לחץ ציבורי נגדנו". זה, אומר נתניהו, הפחיד את החמאס לעסקת החטופים הראשונה, בסוף נובמבר 2023, והבטיח לו שהוא יכול לעצור את הלחימה לזמן קצר. יחיא סינוואר, מנהיג החמאס, "חשב שזו התרברבות מצדי – שברגע שאפסיק את המלחמה, לא אוכל לחדש אותה".

נתניהו לא בלף, אבל כשהמלחמה התחדשה, "הם התחילו להסתובב נגדנו בתקשורת ובמערב". ככל שהאמריקאים, גופים בינלאומיים וישראלים ליברלים לחצו על נתניהו להיכנע, כך החמאס נטה פחות לחתום על עסקת חטופים שנייה – "והחמאס אמר זאת בגלוי".

בינתיים, כוחות צה"ל "חנו" בזמן שהפלישה לרפיח, בגבול עזה עם מציים, נדונה. "זה לא מספיק להשמיד את החמאס אם לא שולטים בסגירה הדרומית", אומר נתניהו. זה אומר ציר פילדלפי, לאורך הגבול המצרי – או, הוא מאפשר, קו כלשהו מעליו. אחרת, החמאס יתחמש מחדש.

ארה"ב חזתה עד 20,000 קורבנות חדשים אם ישראל תפלוש לרפיח. סגנית הנשיא קמלה האריס אמרה שיהיה בלתי אפשרי לפנות אזרחים: "למדתי את המפות. אין לאן ללכת לאנשים האלה". כשישראל סוף סוף התקדמה במאי, מספר הקורבנות היה נמוך במיוחד כשאזרחים עברו במהירות לאזור הבטוח ליד החוף.

"האמריקאים אמרו לי, 'אם אתה נכנס לרפיח, אתה לבד, ואנחנו לא נשלח לך את הנשק הקריטי,' שזה קשה לשמוע", אומר נתניהו. פנימית, אחרים טענו שישראל תלויה מדי בתחמושת אמריקאית מכדי לסכן המשך לחימה. "זו טענה לגיטימית,", אומר נתניהו. "אבל אם לא ניכנס לרפיח, לא נוכל להתקיים כמדינה ריבונית. נהפוך למדינת חסות ולא נשרוד. שאלת הנשק תפתור את עצמה, אבל שאלת העצמאות שלנו לא. זה הסוף של ישראל".

ברפיח, ישראל חתכה את נתיב האספקה של החמאס ומאוחר יותר הרגה את סינוואר, מנהיגו. ממשל ביידן הטיל אמברגו נשק דה-פקטו על ישראל, עיכב משלוחי נשק.

"ארה"ב מנעה נשק קריטי", נתניהו מודה, אבל הוא מעריך את הלחץ שביידן היה תחתיו. "זה לא קל להיות נשיא, בוא נודה, עם השוליים הרדיקליים מאוד האלה במפלגה שלו. זה לא היה קל לעשות את מה שמר ביידן עשה", כולל לעזור לישראל בהגנתה מפני התקפות טילים איראניות, הוא אומר.

בכירים ישראלים רבים טענו שישראל צריכה לעשות ויתורים לחמאס כדי להרגיע את חיזבאללה ולמנוע הסלמה בלבנון. מר נתניהו מסכם את עמדתם: "'ממילא נגיע להפסקת אש בצפון – או שנקבל אותה אחרי הלחימה או לפניה, וזה יהיה אותו הסכם. אז למה לא לדלג על הלחימה?'".

הוא דחה את ההנחה: "יש הבדל עצום בין הפסקת אש אחרי שהחלשנו משמעותית את חיזבאללה לבין להשאיר אותו שלם". אי אפשר להשאיר את חיזבאללה מחזיק חרב מעל ראשה של ישראל.

גם אחרי 11 חודשים של ירי רקטות מצד חיזבאללה, שגרם לפינוי צפון ישראל, ארה"ב התנגדה לכל מהלך של העברת הלחימה לחיזבאללה. "אמרתי שעלינו לעשות זאת באוקטובר", משחזר נתניהו. "אחת הסיבות הייתה שאוקטובר הוא חודש לפני נובמבר". מי יודע מה יקרה אחרי הבחירות בארה"ב? אבל במהלך מערכת הבחירות, הסיכויים להשיג תמיכה אמריקאית היו גדולים יותר.

"הכנו לחיזבאללה הפתעה עצומה", אומר נתניהו, ואני מניח שהוא מתכוון לזימוניות המתפוצצות ב-17 בספטמבר. כשנשקלה לראשונה התקיפה נגד חיזבאללה, כמעט שנה קודם לכן, הפתעה זו "בקושי נשקלה, אם בכלל, כי באותה עת היכולות הללו טרם נצברו. הקטלניות שלהן הייתה רק חלק קטן מעוצמתן המלאה שנה מאוחר יותר", הוא אומר.

הפעם, "היו כאלה שהיו להם חששות לגבי השימוש בזה בכלל. אבל מכיוון שזה היה רגיש לזמן, דחפתי את זה קדימה". התוצאה הייתה "הלם ואימה בממדים היסטוריים" ו"הפגיעה המנתחת המדויקת ביותר בהיסטוריה".

הציפייה, בישראל ובאמריקה, הייתה שתגובת חיזבאללה תהיה חסרת תקדים, ותפיל מגדלים בתל אביב. אבל המחבלים היו המומים, ובגלל מה שישראל עשתה אחר כך, הם לא הצליחו להגיב ביעילות.

בעקבות מתקפת ההפתעה, נתניהו קידם תכנית להשמדת טילי חיזבאללה, כולל אלה שהארגון החשיב כבלתי פגיעים. חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה הוותיק, "הסתמך על הטילים והרקטות שהוא הציב בבתים פרטיים" ובטח בכך שישראל לא תתקוף אותם, הוא אומר. נתניהו מייחס לצבאו "תכנית משופרת, שהייתה למעשה מבריקה, כי בין היתר הם השתלטו על הטלוויזיה הלבנונית" כדי להזהיר אזרחים לפנות את בתיהם. ואז, ישראל תקפה. "בשש שעות, השמדנו את רוב מאגרי הטילים הבליסטיים שחיזבאללה צבר".

מודיעין גולמי שכנע את נתניהו לחסל את נסראללה. "הוא ממש לקח פיקוד על הפעולות הצבאיות. אבל מה שהדהים אותי היה שהבנתי שהוא היה הציר של הציר", אומר נתניהו. "הוא החליף את [קאסם] סולימאני", הגנרל האיראני שחוסל בתקיפה אמריקאית בינואר 2020. "זה לא רק שאיראן השתמשה בו. הוא השתמש באיראן".

כוחות ישראליים נכנסו ללבנון כדי להשמיד את התשתית התת-קרקעית של חיזבאללה ליד הגבול. "זה היה אמור להיות המאמץ העיקרי של חיזבאללה לפלישה לגליל. הם יכלו להגיע לחיפה, בקלות, ומעבר לה," אומר נתניהו. "הרשת התת-קרקעית התגלתה כעצומה – הרבה יותר גדולה ממה שחשבנו".

כאשר חיזבאללה ביקש הפסקת אש, והותיר את החמאס לגורלו, נתניהו זיהה הזדמנות לרענן את הכוחות הישראליים. משלוחי הנשק האמריקאיים צפויים להתגבר – "תגבורות בדרך", כפי שאמר מנהיג הרוב הנכנס בסנאט ג'ון ת'יון (רפובליקני, דקוטה הדרומית) – וישראל יכולה להתכונן ל"מתקפה רחבת היקף" אם חיזבאללה יתפתה. אבל "חיזבאללה אינו מעוניין להמשיך בלחימה כרגע", אומר נתניהו.

גם האיראנים לא. "הם היו המומים כשחיסלנו את מערכות ההגנה האווירית הקריטיות שלהם" לאחר התקפת הטילים השנייה שלהם על ישראל, הוא אומר. ישראל גם פגעה בייצור הטילים הבליסטיים של איראן, "מה שאומר שעכשיו הם צריכים לחשב כמה תחמושת יש להם, כי ייקח להם כמה שנים לשקם את זה – בהנחה שלא נתקוף שוב".

לכל התקפה היתה השפעה מכפילה. "הפלנו את חיזבאללה, שהיה אמור להגן על איראן. ואיראן לא הגנה על חיזבאללה. ואף אחד מהם לא הגן על [נשיא סוריה בשאר אל] אסד. אז פשוט פיצלנו את כל הציר הזה באמצע".

נתניהו אומר שאיראן "השקיעה כנראה 30 מיליארד דולר בסוריה, עוד 20 מיליארד בלבנון, מי יודע כמה בחמאס. והכל ירד לטמיון", הוא אומר. "אין להם קו אספקה". נתניהו מתכוון לשמור על זה כך. "הזהרנו את אסד לא לאפשר לאיראן לספק נשק לחיזבאללה דרך סוריה. הוא עשה את עצמו טיפש".

בזמן שחיזבאללה ליקק את פצעיו, המורדים הסורים הפילו את משטר אסד בכוחות עצמם. מיד לאחר מכן, ישראל הפציצה את מתקני הנשק הכימי של סוריה ונכסים צבאיים אחרים. "אני לא יודע אם הרגנו מישהו, אבל בהחלט השמדנו את הנשק של הצבא הסורי", אומר נתניהו. "אנחנו לא רוצים שכל הציוד שהסורים צברו ייפול לידי הג'יהאדיסטים".

עבור ישראל, זו חזרה לצורה. "כוח אינו רק רובים, טילים, טנקים ומטוסים", אומר נתניהו. "זה הרצון להילחם ולתפוס את היוזמה".

תכנית הגרעין של איראן נראית עכשיו פגיעה. "אני לא הולך לדבר על זה", אומר נתניהו. כשאני אומר שמעולם לא שמעתי אותו כה מסויג בנושא האהוב עליו, הוא משיב בצורה מעורפלת: "תמיד אמרתי שחבר המושבעים עדיין דן, עדיין דן בכולנו, ואני לא מוציא את עצמי מהכלל". אולי על זה הוא מצפה להישפט.

איראן תיכנס ל-2025 עם מנהיג חולה בן 85, מביטה לתוך קנה של ממשל טראמפ נוסף. אני משער שהנשיא הנבחר לא קיבל בעין יפה את ניסיונות איראן להתנקש בחייו ובחיי פקידיו לשעבר מאז כהונתו הראשונה.

"הנשיא טראמפ תמך בישראל לאורך כל המלחמה הזו", אומר נתניהו. יש אופטימיות חדשה לגבי עסקת שבויים אחרי האיומים של טראמפ על חמאס, ואולי אפילו לגבי נורמליזציה דיפלומטית עם ערב הסעודית בהמשך. "זו תהיה ההרחבה הטבעית של הסכמי אברהם שיצרנו תחת הנהגתו של הנשיא טראמפ", אומר נתניהו. "האיום על חמאס יכול רק לעזור. הוא מטיל את האחריות ישירות על חמאס ואומר להם שיהיו השלכות".

עסקת השבויים שנתניהו רואה לנגד עיניו היא חלקית בתמורה להפסקה בלחימה. "אני לא אסכים לסיים את המלחמה לפני שנסלק את חמאס", הוא אומר. "אנחנו לא נשאיר אותם בשלטון בעזה, 30 מייל מתל אביב. זה לא יקרה".

היה זמן שאנשים לא האמינו לו. "טענתי בעד 'ניצחון מוחלט'", הוא אומר, "והם אמרו שאין דבר כזה ניצחון". לא שומעים את זה כל כך הרבה יותר, עכשיו כשנראה שישראל ומנהיגה יצאו מעל.

*מר קאופמן הוא כותב מערכת ב'וול סטריט ג'ורנל' ועורך המכתבים*

תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט נתניהו חושף: כך התקבלו ההחלטות המכריעות במלחמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

נסיגה רוסית והשלכותיה
הנסיגה הרוסית מתאפיינת בעזיבה מהירה של עמדות, תוך נטישת ציוד צבאי יקר ערך הכולל מטוסים, טנקים וציוד לחימה. מקורות צבאיים מדווחים על בריחת חיילים וקצינים רוסים, וספינות רוסיות נצפו עוזבות את החופים הסוריים בכיוון רוסיה. תמונת מצב זו מערערת את המיתוס של עוצמת הצבא הרוסי, שנחשב בעבר לאחד הצבאות החזקים בעולם.

המהלך הטורקי
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, מזהה את חולשת רוסיה ומנצל אותה לחיזוק מעמדו האזורי. לפני כשבוע, בפגישה בקזחסטן, הציג ארדואן בפני פוטין הצעת שלום לסיום המלחמה באוקראינה. דחיית ההצעה על ידי פוטין, בליווי זלזול פומבי, הובילה לתגובה טורקית מיידית בזירה הסורית, כאשר כוחות הנתמכים על ידי טורקיה פתחו במתקפה על עמדות רוסיות.

השלכות על ישראל
עבור ישראל, החולשה הרוסית המתגלה בסוריה מייצרת הזדמנויות אסטרטגיות חדשות. בירושלים שוקלים כעת אפשרויות פעולה בסוריה, במיוחד לאור המשך התקפות חיזבאללה דרך השטח הסורי. החשש מתגובה רוסית, שבעבר היווה גורם מרסן משמעותי, מתפוגג לנוכח חולשתה המתגלה של מוסקבה.

השלכות אזוריות
התפתחויות אלו משפיעות גם על ברית נאט"ו, שמזהה אף היא את סימני החולשה הרוסיים. הדבר עשוי להשפיע על מדיניות הברית במזרח אירופה ובמזרח התיכון. במקביל, טורקיה מנסה לנצל את המצב כדי לחזק את מעמדה כמתווכת אזורית, תוך ניסיון לזכות בקרדיט דיפלומטי על חשבון שחקנים בינלאומיים אחרים.

מבט לעתיד
המצב המתפתח בסוריה מסמן שינוי משמעותי במאזן הכוחות האזורי. חולשתה של רוסיה עשויה להוביל לשינויים נוספים במפת האינטרסים והבריתות במזרח התיכון. עבור ישראל, זוהי הזדמנות לבחון מחדש את האסטרטגיה שלה מול האתגרים הביטחוניים בגזרה הצפונית.

ההתפתחויות האחרונות מדגישות את הדינמיות של הפוליטיקה האזורית ואת הצורך בהערכה מחדש של יחסי הכוחות במזרח התיכון. בעוד שחולשתה של רוסיה מתבררת, שחקנים אזוריים כמו טורקיה וישראל נערכים להתאים את מדיניותם למציאות החדשה המתהווה.

הפוסט רוסיה קורסת בסוריה – ישראל תפסיק לפחד הופיע לראשונה ב-מעקב.

יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה, יצא אתמול במתקפה חסרת תקדים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשהאשים אותו באחריות ישירה למצב הביטחוני המידרדר. בהודעה שפרסם ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר), טען לפיד כי "במשמרת של נתניהו קרה האסון הגדול בתולדותינו".

לפיד התייחס בדבריו למצב הביטחוני המורכב בצפון ובדרום, והדגיש כי "שום הסכם עם חיזבאללה לא ימחוק את ההפקרות". הוא קרא לפעולה מיידית בנושא החטופים, באומרו כי "צריך לעשות דחוף עיסקת חטופים, להחזיר הביתה את האזרחים שהופקרו".

ההתבטאות החריפה של לפיד מגיעה על רקע המתיחות המתמשכת בגבול הצפון והדיונים על הסדר אפשרי עם חיזבאללה. דבריו משקפים את העמקת השסע הפוליטי בין הקואליציה לאופוזיציה בנוגע לניהול המערכה הנוכחית.

מקורבים לראש הממשלה נתניהו סירבו להגיב ישירות להאשמות, אך גורמים בליכוד מסרו כי "האופוזיציה ממשיכה בקו של הפקרת האינטרסים הלאומיים לטובת רווח פוליטי".

ההתקפה של לפיד מצטרפת לשורה של ביקורות מצד גורמים שונים במערכת הפוליטית על התנהלות הממשלה בחודשים האחרונים. עם זאת, זוהי אחת ההתבטאויות החריפות ביותר שנשמעו עד כה מפי יו"ר האופוזיציה.

על רקע חילופי ההאשמות החריפים, צפויה בימים הקרובים הסלמה נוספת בעימות הפוליטי בין הקואליציה לאופוזיציה, במיוחד סביב סוגיית המשא ומתן על שחרור החטופים והמצב הביטחוני בגבול הצפון.

צילום רשת X יאיר לפיד, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט לפיד תוקף: הסכם חיזבאללה של נתניהו – הפקרה חדשה הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר יצא בהתקפה חריפה נגד התקשורת הישראלית, והשווה את היחס כלפיו לרדיפה התקשורתית שחווה הנשיא לשעבר דונלד טראמפ בארצות הברית. בפרסום נחרץ ברשת החברתית X, חשף השר את תחושותיו לגבי מה שהוא מכנה "רדיפה תקשורתית" של כלי התקשורת המרכזיים בישראל.

"הם לא מסוגלים לקבל את ההצלחות שלנו", טען בן גביר בלהט, תוך שהוא מונה שורה של הישגים משמעותיים שקידם במשרדו. בראש ובראשונה ציין את קידום חוק גירוש משפחות מחבלים, רפורמות בתחום כלי הנשק, ושינויים מהותיים במערכת בתי הסוהר. "זה אוכל להם את הלב", הדגיש השר.

במקביל, בן גביר הביע התנגדות נחרצת להסכם המתגבש עם לבנון, אותו הגדיר כ"טעות היסטורית". בסדרת טיעונים מנומקת, הסביר השר מדוע לדעתו ההסכם המוצע מסכן את ביטחון ישראל ומהווה חזרה מסוכנת לקונספציית "שקט תמורת שקט" שנכשלה בעבר.

"הסכם עם צבא לבנון הוא הסכם על הקרח", הזהיר בן גביר, והדגיש כי לצבא לבנון אין את היכולת או הסמכות להתמודד עם חיזבאללה. הפתרון היחיד, לדעתו, הוא יצירת רצועת ביטחון ישראלית בשטח לבנון. "כבר למדנו שאסור לנו לסמוך על אף אחד חוץ מעל עצמנו", הדגיש.

תומכיו של בן גביר מציינים כי עמדותיו התקיפות והישירות בנושאי ביטחון מייצגות קו מדיני ברור וחד-משמעי, הנשען על לקחי העבר. הם מדגישים כי גישתו הנחושה בסוגיית לבנון נובעת מדאגה אמיתית לביטחון תושבי הצפון והמדינה כולה.

"אם לא נעמוד על שלנו. נמצא את עצמנו עם טילים על מנרה, אביבים, קריית שמונה וכל הצפון", מזהיר בן גביר. לטענתו, כל פשרה בנושא זה תוביל בהכרח לסבב לחימה נוסף בלבנון בעתיד.

השר מבהיר כי ימשיך לפעול בנחישות למען ביטחון ישראל, ללא התחשבות בלחצים תקשורתיים או פוליטיים. "האמת והביטחון של אזרחי ישראל הם נר לרגליי", מסכם בן גביר, "ושום רדיפה תקשורתית לא תמנע ממני להגן על האינטרסים החיוניים של המדינה".

צילום: רשת X איתמר בן גביר

הפוסט בן גביר נגד הסכם לבנון: 'טעות היסטורית' הופיע לראשונה ב-מעקב.