עיריית חיפה, בניהולו של ראש העיר יונה יהב—האמון גם על שמירת כספי הציבור—ניהלה הליך משפטי כנגדי, אשר הסתיים בתוצאה מביכה במיוחד עבור העירייה. השופטת כאמלה ג'דעון מחקה את התביעה באופן חד־משמעי וקבעה בפסק דינה: "לאחר עיון בבקשה, ובהעדר תגובה מטעם התובעת עד היום בהתאם להחלטה מיום 19.08.2025, הנני מורה על מחיקת התביעה". ולפיכך, ראוי לשאול: כיצד מנוהלים כספי הציבור בחיפה תחת הנהגתו של יונה יהב?

פרשה מתמשכת בת כשנה באה השבוע אל סיומה הדרמטי, עם החלטת בית המשפט למחוק את התביעה שהגישה עיריית חיפה נגד הח"מ – במילוי תפקידו העיתונאי – ונגד מערכת "מעקב", בסכום של חצי מיליון ש"ח. תביעה זו, אשר עוררה ביקורת ציבורית נוקבת והוגדרה כ"תביעת השתקה", הוגשה בעקבות פרסום תחקיר במערכת "מעקב", שחשף את פעילות ציד חזירי הבר בתחומי העיר חיפה ואת מכירת בשרם בניגוד לחוק.

ביום 4 בספטמבר 2025 פרסמה השופטת כאמלה ג'דעון את פסק דינה הסופי. בפסק הדין נקבע במפורש כי ככל הנראה עיריית חיפה הפגינה זלזול בבית המשפט ולא כיבדה את החלטותיו, ועל כן נמחקה התביעה. עוד הדגישה השופטת כי על אף החלטתה מיום 22 ביולי 2025, אשר חייבה את העירייה להגיש את עמדתה באשר להמשך ההליך, בחרה התובעת להתעלם מהוראות בית המשפט. המאבק למען חופש הביטוי נוהל בעקביות ובנחישות – והוכרע בסופו של דבר בניצחון מובהק בבית המשפט.

התביעה נוגה מזעזע של בזבוז כספי ציבור. עיריית חיפה שילמה אלפי שקלים כאגרת בית משפט והעסיקה לא פחות מ-35 עורכי דין לטיפול בתיק. כל זאת כדי לתבוע עיתונאי שחשף פעילות בעייתית בניהול כספי הציבור ובטיחות התושבים. העיתונאי דים אמור, שייצג את עצמו בבית המשפט, הצליח להביס את מערכת המשפטנים הענקית של העירייה.

המקרה החל בתחקיר שפרסמה מערכת "מעקב" וחשף פרקטיקות מטרידות בפעילות הציד של חזירי הבר בחיפה. התחקיר העלה כי במסגרת מבצע "דילול" שיזמה עיריית חיפה, חזירי בר נצודו ללא אבחנה – כולל חזירות בהריון וחזירונים צעירים. הממצא המדאיג ביותר היה הגילוי כי קילוגרם בשר חזיר בר נמכר ב-30 שקל, מה שהפך את המבצע העירוני לעסק רווחי עבור הציידים.

התחקיר חשף כיצד בשר שלא עבר כל פיקוח או בדיקה וטרינרית הגיע לצלחות התושבים, למרות שעיריית חיפה עצמה טענה כי החזירים נושאים מחלות מסוכנות כמו עכברת וחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. התחקיר העלה גם שאלות קשות לגבי תהליכי המכרזים והפיקוח על הקבלנים שהועסקו בפעילות הציד.

במסגרת התחקיר נחשפו עדויות מטרידות לגבי אופן ביצוע ה"דילול". הציידים נצפו יורים ללא אבחנה בחזירים מכל הגילים, תוך הפרת ההסכם עם רשות הטבע והגנים שחייב התמקדות בחזירים זקנים וחולים בלבד. התושבים דיווחו על יריות בלילה ועל נוכחות ציידים רעולי פנים באזורים מאוכלסים, מה שעורר חששות ביטחוניים.

התגובה של עיריית חיפה לתחקיר הייתה חריפה. במקום להתמודד עם הממצאים ולהסביר את התנהלותה, בחרה העירייה לתבוע את העיתונאי ואת מערכת "מעקב" בחצי מיליון שקל. התביעה זוכה לביקורת רחבה כ"תביעת השתקה" – ניסיון לחסום ביקורת עיתונאית באמצעות לחץ כלכלי ומשפטי.

בכתב ההגנה שהוגש ביום 10 באפריל 2025 הוצגו טיעונים עקרוניים החורגים מעבר למחלוקת הקונקרטית. נטען כי מדובר בתביעת השתקה מובהקת, אשר תכליתה למנוע ביקורת ציבורית חופשית ולפגוע בעקרון חופש העיתונות. עוד הודגש כי כלל הפרסומים נשענו על מקורות מהימנים, מסמכים רשמיים ודיונים פומביים שנערכו בכנסת.

ההגנה הצביעה על כך שאין כל הוכחה לנזק שנגרם לעירייה מהפרסומים, וכי סכום התביעה מופרך ובלתי מידתי. עוד נטען כי עצם השימוש בכספי ציבור למימון תביעה שמטרתה השתקת עיתונאי הוא חמור כשלעצמו ועומד בסתירה לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים.

הטיעונים המשפטיים בהגנה התמקדו בהגנות המוכרות בחוק איסור לשון הרע: אמת בפרסום ותום לב. ההגנה הדגישה כי הנושא נדון באופן פומבי בכנסת, שם חברי כנסת שונים התריעו על ליקויים חמורים בניהול משק החי בחיפה. כאשר הנושא נדון פומבית בכנסת, אין מקום לטעון כי פרסומים עיתונאיים בנושא מהווים לשון הרע.

במהלך ההליכים המשפטיים התגלתה תמונה מביכה של ניהול כספי הציבור בעיריית חיפה. העירייה שילמה אגרות בית משפט, הוציאה עשרות אלפי שקלים על שכר טרחת עורכי דין, והקצתה משאבים נרחבים למאבק משפטי שכל מטרתו הייתה השתקת ביקורת עיתונאית. כל זאת במקום להתמודד עם הבעיות שהועלו בתחקיר ולשפר את הפיקוח על פעילויות העירייה.

המקרה עורר דיון רחב על השימוש בתביעות השתקה כנגד עיתונאים בישראל. גורמים משפטיים ציינו כי מדובר בתופעה מדאיגה שבה גופים ציבוריים מנצלים את יתרון הכוח הכלכלי שלהם כדי להרתיע עיתונאים מלעסוק בביקורת. השימוש בכספי ציבור למימון תביעות כאלה מחמיר את הבעיה ויוצר תמריץ מעוות לגופים ציבוריים.

התנהלותה של עיריית חיפה במהלך ההליך המשפטי לא הייתה פחות בעייתית מן התביעה גופה. מן ההתנהלות המשפטית של העירייה ניתן להסיק בבירור כי הפגינה זלזול בבית המשפט ולא כיבדה את החלטותיו. התעלמות זו מהוראות בית המשפט משקפת יחס מטריד כלפי מערכת המשפט וכלפי כללי המשחק הדמוקרטיים.

ביום 22 ביולי 2025 הורתה השופטת כאמלה ג'דעון לעיריית חיפה להגיש את תשובתה באשר להמשך ההליך. בהמשך, ביום 19 באוגוסט 2025, ניתנה החלטה נוספת מטעם בית המשפט. על אף זאת, בחרה העירייה להתעלם מההחלטות החוזרות – התנהלות שהובילה בסופו של דבר למחיקת התביעה.

דרך פעולה זו מעוררת תהיות קשות באשר למידת הכבוד שרוחשת העירייה למערכת המשפט ולשלטון החוק. הימנעות ממסירת תשובה למספר החלטות מהווה ביטוי של זלזול בבית המשפט, בבזבוז כספי הציבור ובפגיעה בזמן השיפוטי היקר – וביתר שאת נוכח העובדה שעיריית חיפה היא שיזמה את ההליך מלכתחילה ועל כן הייתה מחויבת להגיב לו.

המקרה שלפנינו ממחיש ביתר שאת את הצורך החיוני בהגנה על חופש העיתונות מפני ניסיונות השתקה. התחקיר שפרסמה מערכת "מעקב" עסק בסוגיות ציבוריות מהותיות מדרגה ראשונה: ניהול כספי הציבור, בטיחות המזון, פיקוח על פעולות הרשויות, ניהול מרכזים עירוניים, הגנה על בעלי חיים, וכן פיקוח על קבלנים מטעם העירייה. הניסיון להשתיק את העיתונאי שחשף ליקויים אלה מהווה פגיעה ישירה בזכות היסוד של הציבור לדעת.

התחקיר חשף לא רק בעיות בניהול פעילות הציד אלא גם מחדלים מערכתיים בפיקוח הממשלתי. משרד החקלאות נמנע מלקחת אחריות על הנושא והעביר את הטיפול לרשות הטבע והגנים. מנגד, משרד הבריאות הפנה את השאלות בחזרה למשרד החקלאות. מעגל העברת האחריות הזה יצר מצב שבו אף גורם לא לקח אחריות מלאה על הפיקוח והבטיחות.

הממצאים העלו חששות בריאותיים חמורים. אם אכן החזירים נושאים מחלות מסוכנות כפי שטענה עיריית חיפה, כיצד ייתכן שבשרם נמכר לצריכה אנושית ללא כל פיקוח? השאלה הזו נותרה ללא מענה משמעותי מצד הרשויות. התחקיר חשף כשל מערכתי בפיקוח על בטיחות המזון ועל ציד בעלי חיים.

בנוסף לסיכונים הבריאותיים האפשריים, חשף התחקיר גם חששות כבדי משקל בתחום הביטחוני. תושבי חיפה דיווחו על ירי חי באזורים מיושבים ועל נוכחותם של ציידים רעולי פנים. מצב זה עלול לשמש כר נוח לניצול בידי גורמים עוינים, שכן מחבלים יכולים בקלות להתחזות לציידים תמימים. מדובר בפרצה ביטחונית חמורה, אשר אינה זוכה למענה הולם ולבחינה רצינית מצד הרשויות המוסמכות.

העלויות הכלכליות של פעילות הציד לא פורסמו במלואן, אך ההערכות מדברות על מאות אלפי שקלים שהוצאו מתקציב הציבור. לצד זה, עלויות התביעה המשפטית – אגרות בית משפט, שכר טרחת עורכי דין, וזמן עבודה של עובדי הציבור – הוסיפו עוד עשרות אלפי שקלים לחשבון שמשלם הציבור. כל זאת כדי לנסות להשתיק עיתונאי שחשף בעיות ציבוריות.

התוצאה הסופית של המקרה מהווה ניצחון עקרוני לחופש העיתונות בישראל. מחיקת התביעה שולחת מסר ברור כי לא ניתן לנצל את מערכת המשפט כדי להרתיע עיתונאים מלמלא את שליחותם. בית המשפט הוכיח כי הוא מכיר בתופעה של תביעות השתקה ומוכן לפעול נגדה.

הנני כעיתונאי, אשר ייצג את עצמו מול מערכת המשפטנים של עיריית חיפה (מבלי להסתייע בעורך־דין), מוכיח כי האמת ותום הלב עשויים לגבור אף על יתרון כוח משמעותי. ניצחון זה אינו אישי בלבד, אלא מהווה הישג עקרוני לכל עיתונאי הנאבק בניסיונות השתקה מצד גופים רבי־עוצמה.

המקרה מדגיש את החשיבות של עיתונות חקרנית עצמאית בשמירה על האינטרסים הציבוריים. התחקיר של מערכת "מעקב" הצליח לחשוף בעיות משמעותיות שלא זכו לטיפול מצד הרשויות הרלוונטיות. ללא הפרסום העיתונאי, סביר להניח שהבעיות היו נמשכות ללא פיקוח ציבורי.

• קרא את סדרת התחקירים על חזירי הבר ועל ראשית התופעה – לחץ כאן

בנוסף לפרסום התחקיר (ולנוכח עמידתם הבלתי־מתפשרת של הפעילים בחיפה), זכה הנושא להתייחסות במליאת הכנסת, שם העלו חברי כנסת שונים שאלות נוקבות באשר להתנהלות העירונית. דיונים אלה תרמו להעמקת המודעות הציבורית לסוגיה והפעילו לחץ ממשי על הרשויות לשפר את מנגנוני הפיקוח והאכיפה. בכך באה לידי ביטוי דוגמה מובהקת לתפקיד החיוני של העיתונות ככלב השמירה של הציבור.

צילום מתוך אתר הכנסת – לצפייה בדיון לחץ כאן

ולכן, אין מדובר בתחקיר אישי או בהבעת דעתי כעיתונאי בלבד. ההשלכות של המקרה חורגות בהרבה מגבולות הסכסוך הספציפי שבין עיריית חיפה לעיתונאי, ומעוררות שאלה עקרונית על חופש הביטוי והעיתונות. מקרה זה יוצר תקדים חשוב המחזק את ההגנה על חופש העיתונות בישראל, ומאותת לגופים ציבוריים כי עליהם לשקול היטב את צעדיהם בטרם ינסו להשתיק ביקורת עיתונאית באמצעות תביעות משפטיות יקרות ומרתיעות.

המקרה מדגים גם את חשיבותה של התמיכה הציבורית בעיתונות עצמאית. מערכת "מעקב", ואני כעיתונאי, מפגינים אומץ בעמידה מול לחץ כבד מצד גוף ציבורי רב־עוצמה. תמיכה ציבורית במצבים כגון אלה היא תנאי חיוני לעידוד עיתונאים נוספים להמשיך ולמלא את שליחותם הציבורית.

הפרשה מעוררת גם שאלות על התנהלותם של פוליטיקאים מקומיים בעידן הרשתות החברתיות ותקשורת דיגיטלית. הנגישות של מידע ויכולת הפרסום המהירה מחייבות רמת שקיפות ואחריותיות גבוהה יותר מבעבר. ניסיונות להשתיק ביקורת נתפסים יותר ויותר כלא לגיטימיים בעיני הציבור.

יוזכר כי עיריית חיפה לא הסתפקה בהגשת התביעה נגד העיתונאי, אלא אף נמנעה מלתת מענה ישיר לשאלות שהועלו בתחקיר. התנהלות זו משקפת בעיה עמוקה יותר ביחסה של הנהלת העירייה לשקיפות ולאחריותיות כלפי הציבור. דמוקרטיה בריאה מחייבת כי גופים ציבוריים יהיו נכונים לביקורת ויחשפו בפני הציבור את המידע הנוגע להתנהלותם.

הניצחון בבית המשפט הוא רק חלק מהמאבק הרחב יותר על שקיפות ואחריותיות ציבורית. כדי שהניצחון יהיה משמעותי באמת, נדרש מעקב מתמשך של הציבור על התנהלות הרשויות ותמיכה בעיתונות עצמאית. רק באמצעות פיקוח ציבורי מתמיד ניתן להבטיח ששירותים ציבוריים יינתנו ברמה הראויה.

התנהלות העירייה בפרשה זו ממחישה כיצד כספי ציבור עלולים להתבזבז כאשר רשויות ציבוריות בוחרות לפעול מתוך אגו פגוע, תחת לפעול מתוך אחריותיות כלפי הציבור. העלויות הכלכליות של ההליך המשפטי הן אך קצה הקרחון של בעיה רחבה יותר – חוסר נכונות אמיתית להתמודד עם ביקורת בונה ולפעול לשיפור הביצועים.

אכן, הציבור הישראלי נהנה מחופש עיתונות חזק יחסית, אולם זכות זו אינה מובנת מאליה. התנהלות העירייה בפרשה זו מזכירה לנו עד כמה חיוני לשמור עליה, ולתמוך בעיתונאים הנוטלים על עצמם סיכונים אישיים כדי לחשוף אמיתות בעלות חשיבות ציבורית. הניצחון בפרשה זו איננו רק של העיתונאי, אלא של כל אזרח המאמין בחשיבות השקיפות והאחריותיות הציבורית.

פסק הדין בבית המשפט מחק לא רק תביעה משפטית אלא גם ניסיון להשתיק את הקול הביקורתי. החזירים, כפי שצוין בהתחלה, אכן ניצחו – לא רק בהישרדותם מפני ציד לא מבוקר, אלא גם בהוכחה שהאמת חזקה יותר מניסיונות ההשתקה. הצדק נעשה, והעיתונות הישראלית יצאה מחוזקת מהמבחן הזה.

צילום יונה יהב: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של ראש העיר, האחראי למדיניות ההרג (בעלי חיים), השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט תחת כהונת יונה יהב: עיריית חיפה בזבזה מאות אלפים לשווא הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט שומר שהפך לרוצח: רשות הטבע שותפה להשמדת חיות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

עיריית חיפה נגד חזירי הבר: מלחמת השתקה או הגנה על שמה הטוב?

בימים אלה מתנהלת סערה ציבורית סביב תביעת השתקה שהגישה עיריית חיפה נגד אתר החדשות "מעקב". העירייה, שכנראה מעדיפה להשתיק ביקורת במקום להתמודד עם בעיות אמיתיות, דורשת פיצוי של חצי מיליון שקלים בטענה שהפרסומים באתר פגעו בשמה הטוב. אך האם באמת מדובר בפגיעה בשם הטוב, או שמא בניסיון נואש להסתיר את האמת מעיני הציבור?

"מעקב", אתר חדשות עצמאי שהעז לחשוף את האמת מאחורי מדיניות העירייה כלפי חזירי הבר, מצא את עצמו במרכזה של סערה משפטית. הכתבות שפורסמו באתר חשפו את היחס האכזרי של העירייה כלפי אוכלוסיית החזירים, שהפכה לסמל של המאבק בין הטבע לעיר.

בתור העיתונאי העומד מאחורי "מעקב", אני מצהיר בזאת כי לא יצליחו להשתיקני. אין דבר המטיל עליי מורא, ולא ניתן יהיה לדכא את קולם של כלי התקשורת. לנוכח מעשי הרצח וההשמדה של החזירים, לא נחריש.

הסיפור המזעזע של אלמנה עם תשעה ילדים (חזירה מקסימה בשם מולי), שבעלה החזיר "שוקי" נרצח על ידי ציידי העירייה, הוא רק קצה הקרחון. העובדה שהאלמנה אינה יכולה להגיש תלונה במשטרה על רצח בעלה. הפעם תזכה אלמנה ואם חד-הורית (מולי) להשמיע את קולה בבית המשפט באמצעות עיתונאי, אלא אם כן עד מועד הדיון יבוצע בה פשע מחריד ובשרה יימכר במחיר מבצע של שלושים ש"ח (בשר האלמנה במחיר מוזל, השמדת הראיות).

עיריית חיפה, במקום להתמודד עם הביקורת ולשפר את מדיניותה, בחרה בדרך הקלה – ניסיון להשתיק את הביקורת באמצעות תביעת השתקה. אך האם באמת ניתן לקנות שקט בכסף? האם זו הדרך הראויה לנהל את משאבי הציבור?

יתרה מזאת, העובדה שהעירייה משתמשת בכספי משלמי המיסים כדי לממן את התביעה מעוררת תהיות נוספות. במקום להשקיע את הכסף בשיפור איכות החיים של תושבי העיר או בפתרונות הומניים לבעיית חזירי הבר, העירייה מעדיפה לבזבז אותו על הליכים משפטיים מיותרים.

מערכת המשפט, שאמורה להגן על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת, נדרשת כעת להכריע בסוגיה רגישה זו. האם תיכנע לניסיונות ההשתקה של העירייה, או שמא תעמוד על משמר הדמוקרטיה ותגן על זכותם של עיתונאים לחשוף את האמת?

חזירי הבר ממשיכים לשוטט ברחובות חיפה, לא מודעים למאבק המשפטי המתנהל סביבם. הם פשוט מחפשים מקום לחיות בו, בעיר שהולכת ומתפשטת על חשבון בית גידולם הטבעי. האם לא הגיע הזמן שהעירייה תתמודד עם הבעיה האמיתית במקום לנסות להשתיק את מי שמעז לבקר אותה?

האם עיריית חיפה באמת מאמינה שהשתקת הביקורת תפתור את הבעיות? האם זו הדרך הנכונה להתמודד עם אתגרים סביבתיים ואורבניים?

בסופו של דבר, הסיפור הזה הוא לא רק על חזירי בר או על תביעת דיבה. זהו סיפור על הזכות שלנו כאזרחים לדעת מה קורה בעיר חיפה, על החובה של נבחרי הציבור לפעול בשקיפות, ועל התפקיד החיוני של עיתונות חופשית בחברה דמוקרטית.

הפוסט חצי מיליון לא יסתום לנו את הפה הופיע לראשונה ב-מעקב.