האם סמיון גרפמן ומשרד עורכי דינו עשו שימוש במערכת ההוצאה לפועל ככלי לתגמול אישי בעקבות תחקיר עיתונאי? הסיפור המקומם הנפרש לעינינו הוא עדות כואבת לדרך שבה כלים משפטיים, אשר נועדו לשרת את הצדק, עלולים להפוך לחרב ניגוח – מתוחכמת, אכזרית, ולעיתים אף נטולת תום לב.

מערכת "מעקב" עומדת לאחרונה בלבו של סיפור משפטי תמוה, שמריח במלוא מובן המילה כנקמה. עבריין שהורשע, מר סמיון גרפמן – המוכר לציבור בעיקר מהתבטאויותיו הפרובוקטיביות ברשת – יחד עם משרד עורכי דינו בניהולו של עו"ד גיא אופיר, פתחו תיק הוצאה לפועל נגדי, כעיתונאי ומפעיל מערכת "מעקב".

בחודש יוני 2024 נפסק לזכותו של מר סמיון גרפמן סכום סמלי של 1,000 ש"ח בלבד, כהוצאות משפט בהליך אשר פרטיו אסורים בפרסום. ואולם, מאחורי הסכום הזעום והמתעתע הזה, מסתתרת תמונה קשה ומעוררת דאגה: סיכול מכוון של ביצוע התשלום, נקיטת הליכי אכיפה שנושאים גוון נקמני, ויש שיאמרו – אף ביזוי של המערכת המשפטית ורמיסת ערכיה הבסיסיים של יושרה, הגינות ותום לב.

כשהמשפט הופך לכלי נקמה

דווקא מאז פסק בית המשפט לטובתו של העבריין המורשע, מר סמיון גרפמן, והורה על תשלום הוצאות משפט בסכום סמלי במיוחד — הולכת ונחשפת פרשה חריגה, המטילה צל כבד על דרכי הפעולה של גורמים משפטיים המבקשים לעיתים לעקוף את תכלית הדין ולרתום את מוסדות האכיפה לשירותם של מתדיינים הפועלים בחוסר תום לב, לא לשם עשיית צדק – אלא לצרכים אחרים בתכלית.

מן התמונה המצטיירת מתוך השתלשלות האירועים עולה דמותו של גרפמן כאדם קפדן, זעיר-רוח, ונחוש להפעיל מנגנונים ציבוריים – על חשבון משאביהם וזמנם – לקידום מטרותיו הפרטיות.

גרפמן, עוד בטרם ניתן פסק הדין, ולאחריו – התנה במפורש כל התקשרות עמו בכך שתיעשה אך ורק באמצעות משרד עורכי דינו. דרישה זו כובדה באופן מלא. כעיתונאי, העברתי באמצעות כתביה של מערכת החדשות פנייה רשמית ומנומקת למשרדו של עו״ד גיא אופיר, בבקשה לקבל את פרטי החשבון הנדרשים לשם תשלום הסכום שנפסק. הפנייה הייתה מדויקת, עניינית ונטולת משוא פנים – אך נענתה בשתיקה ובמנגנון התחמקות מתסכל.

במקום לקבל מענה ראוי, סביר ומידתי – נתקבלו תגובות לקוניות, תירוצים רופפים וחסרי שחר, ובעיקר – הימנעות עקבית ומתמשכת ממסירת פרטי החשבון הנדרשים.

מן התיעוד שהוצג אף במסגרת ההליך המשפטי (תיק הוצל"פ מס' 505468-08-24), עולה כי משרדו של עו"ד גיא אופיר שלח את פרטי החשבון לכתובת דוא"ל שגויה – פעולה העשויה להתפרש, למצער, כתרשלות חמורה, ואולי אף כמעשה מחושב.

למרבה האבסורד, תחת בחינה עצמית או לקיחת אחריות, הופנתה האשמה דווקא כלפי הצד שביקש לקיים את חיובו ולשלם.

נוכח סירובו העקבי של משרד עורכי הדין למסור פרטי חשבון תקינים, בוצע התשלום באמצעות אפליקציית "ביט" – באופן מדויק, ולפי הסכום שנקבע בפסק הדין. גם ניסיון זה נתקל בדחייה מצד משרד עו״ד אופיר. דחייה זו, המהווה בפועל סירוב לקבלת תשלום שנפסק כדין, אינה עולה בקנה אחד עם כללי תום הלב או עקרונות הצדק הדיוני.

כך התהווה מצב אבסורדי: הצד שדרש את התשלום – הוא עצמו סירב לקבלו.

מן המסמכים שהוצגו במסגרת ההליך עולה תמונה מדאיגה: גרפמן – המרצה לשעבר עונש מאסר בבית סוהר פדרלי – בצוותא חדא עם משרד עורכי דינו, פעל, כך נראה, לשיבוש הליך גביית החוב, וזאת לשם יצירת עילה מלאכותית לפתיחת תיק בהוצאה לפועל. לא מתוך צורך כנה באכיפת פסק-הדין – אלא ככלי נקמה, הטרדה, וגרימת נזק יזום ליריב. מדובר בהתנהלות שעלולה להעיד על ניסיון להפיק תועלת אסורה תוך שימוש מניפולטיבי במנגנוני האכיפה: פגיעה יזומה בדירוג האשראי (BDI), גרימת הוצאות מיותרות, בזבוז משאבים, ולעיתים אף הפקת רווח כלכלי עקיף.

בהמשך, עוד טרם פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל, הוגשה על ידי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בפני הערכאה השיפוטית הובאו העובדות כהווייתן: פרטי החשבון לא נמסרו בהתאם להנחיה, ואילו ביצוע התשלום עוכב — לא בשל מחדל או התרשלות מצד המשלם, אלא כתוצאה ממהלך יזום, שיטתי ומכוון מצד הגורם שדרש את הסכום. מקרה זה, לדאבון הלב, ממחיש כיצד ניתן לנסות ולכופף את סדרי הדין לשמש כלי במערכה אישית, תחת שיהיו אמצעי להגשמת צדק.

הליך נקמתי בהוצאה לפועל: עבריין שהורשע ועו"ד

במקום לכבד את פסק דינו של בית המשפט ולקבל את הסכום שנפסק – בחרו סמיון גרפמן ומשרד עורכי הדין גיא אופיר לנקוט בדרך עקיפה ולפתוח תיק הוצאה לפועל בגין החוב.

ראוי להבהיר: פתיחת תיק בהוצאה לפועל מלוּוה בהשלכות כלכליות כבדות – ההוצאות צוברות ריבית והיטלים נלווים, ולעיתים הסכום הופך לבלתי מידתי ביחס לחוב המקורי. לא זו בלבד, אלא שכאשר נפתח תיק בגין אי-קיום פסק דין, נשללות מהחייב מרבית האפשרויות להתגונן – לא ניתן להגיש התנגדות לחוב, שכן מדובר בפסק דין חלוט, ולמעשה נותרה בידיו רק ברירה אחת: לשלם. הימנעות מתשלום מובילה, הלכה למעשה, להליכי גבייה אגרסיביים, לרבות עיקול חשבונות בנק, משכורות ונכסים – כלומר, נטילת הכסף בכוח, באמצעות זרועה של מערכת ההוצאה לפועל.

מדובר בפרקטיקה בעייתית, אך ככל הנראה קיימת — פרקטיקה חריגה, הראויה לביקורת מוסרית נוקבת. כאשר כלי זה מופעל בידי עורכי דין כאלו הפועלים במסגרת משרדו של עו"ד גיא אופיר, הוא מאבד את ייעודו המקורי, והופך לכלי מניפולטיבי עתיר-עוצמה, אשר עלול לשמש לא רק לשם גביית חוב, אלא גם כאמצעי להפחדה, להרתעה ואף לנקמה במסווה משפטי.

תוצאת המהלך שיזם משרדו של עו״ד גיא אופיר אינה מותירה לחייבים כל מרחב פעולה. נשללת מהם האפשרות להסביר כי ניסו לשלם, ואף מערכות ההוצאה לפועל אינן פתוחות לבחינה מחודשת של הסיטואציה – שהרי הכללים מחייבים, ורשמים אינם מצפים למצגי שווא או לרמייה מצד עורכי הדין המופיעים לפניהם. בקשות ל"התנגדות לחוב" נדחות באופן אוטומטי, מבלי להיכנס לעובדות המקרה, שהרי הכל מבוסס – לכאורה – על פסק דין קיים.

במקרה דנן, נראה כי מטרת ההליך חורגת מהשגת חוב בלבד. גרפמן ומשרדו של עו״ד אופיר מבקשים לקבל סכום גבוה מהנקבע בפסק הדין – והתחושה היא שיש בידיהם גם מניע נקמני. ראוי להזכיר כי אתר "מעקב" פרסם תחקירים מקיפים בעניינם, אשר לא נענו בתביעת לשון הרע – משום שלמרות הסגנון, לא נמצאה בהם עילה משפטית תקפה. למעשה, עו"ד גיא אופיר הוגדר כשקרן – קביעה חמורה, אשר תלווה אותו בהליכים עתידיים. גרפמן, כידוע, הינו עבריין מורשע, והצירוף בין השניים יוצר מצג מטריד.

בסופו של דבר, תחת קבלת הסכום הסמלי בן אלף השקלים — אותו הצעתי לשלם בתום לב, ובהתאם לפסיקת בית המשפט — בחרו מר סמיון גרפמן ומשרד עורכי דינו, בניצוחו של עו"ד גיא אופיר, להפעיל כנגדי את מנגנון ההוצאה לפועל.

דומה כי לא העלו בדעתם כי דווקא אני, עיתונאי הפועל מכוח שליחות ציבורית, יודע גם לחרוג מן המוסכמות כאשר הדבר נדרש — ובפרט כאשר נדמה כי הצד שכנגד תופס עצמו כמי שמרשה לעצמו לעמוד מעל לחוק, או למצער — מעל לביקורת הציבורית.

הפתעה משפטית: הרשם הורה לדון בבקשת "פרעתי"

על רקע השתלשלות האירועים החריגה והחמורה, הוגשה על-ידי בקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, הידועה כ"בקשת פרעתי".

• בקשת "פרעתי" מוגשת על-ידי חייב הטוען כי קיים את פסק הדין או שילם את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, ולפיכך אין עוד עילה להמשך ניהול ההליך

במסגרת הבקשה פורטו בהרחבה כלל הפעולות שנעשו לשם ביצוע התשלום: תכתובות דואר אלקטרוני, ביצוע העברת התשלום באמצעות אפליקציית "ביט", וכן מסמכים שהוגשו עוד קודם לכן במסגרת הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט — לאחר שמר סמיון גרפמן נמנע ביודעין מלמסור את פרטי חשבון הבנק שלו, כמתחייב.

על אף שמרבית הבקשות מסוג זה נדחות על הסף ברובם המכריע של המקרים – וזאת מאחר שהתשלום לא התקבל בפועל אצל הזוכה – מצא הרשם גיא אבגי, במקרה דנן, כי יש לחרוג מהכלל ולהורות על קיום דיון. החלטה חריגה זו משקפת הבנה משפטית עמוקה ומנומקת, ולפיה אין מדובר במחלוקת שגרתית על אודות תשלום שולי, אלא בפרשה עקרונית ורחבת-היקף, המצדיקה בירור שיפוטי יסודי, סדור ומעמיק.

• הבהרה והסבר תמציתי: בהוצאה לפועל, "זוכה" הוא מי שפותח את התיק, ו"חייב" הוא מי שהתיק נפתח נגדו

יש לשוב ולהדגיש: דומה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בנסיבות המעוררות חשש ממשי למניע נקמני מובהק — שמטרתו להפעיל לחץ פסול ולהטיל מורא עליי כעיתונאי.

מן התמונה המצטיירת עולה כי משרד עורכי הדין גיא אופיר, יחד עם מר סמיון גרפמן, פעלו בדרך אשר על פניה נועדה לפגוע בחופש העיתונות, ויש בה כדי להתפרש כניסיון להכות בי על רקע עיסוקי העיתונאי — ובפרט נוכח פרסום תחקירים מהותיים, בעלי חשיבות ציבורית מהמעלה הראשונה.

תחת כסות של אכיפת פסק דין, גויס מנגנון ההוצאה לפועל לשמש כלי לנקמה אישית — שנועד להרתיע, לשתק ולהשתיק, תוך ניסיון מובהק להעביר מסר חד ונוקב: לחשיפת האמת עלולה להיות תוצאה אחת – תשלום אישי כבד.

• לידע הכללי: ואולם גם לנוכח לחצים כבדים, הליכים משפטיים תובעניים ואף פגיעות בריאותיות ממשיות — לא אשוב ולא ארתע. נשבעתי לשרת את הציבור ביושר ובנאמנות, ולהביא את האמת לאור. גם כאשר מולי ניצבים בעלי כוח שמקורו אינו בצדק אלא ביכולת להטיל סנקציות — אין בכך כל עילה לכניעה

חקירת עיתונאי באישור הרשם חשפה כשל חמור במשרד אופיר

בהחלטתו הסופית, הפנה כב' הרשם גיא אבגי ביקורת נוקבת וחריפה ביותר כלפי עו"ד רועי בן דוד, אשר הופיע מטעם משרד עו"ד גיא אופיר. במסגרת תפקידי העיתונאי, וללא כל ייצוג משפטי, קיימתי חקירה מעמיקה, סדורה ומקצועית של אותו עורך דין, ישירות באולם הדיונים – חקירה אשר חשפה ממצאים מהותיים והביאה לבירור האמת. יש לציין כי החקירה התקיימה באישור מפורש של הרשם.

• שקרים, מניפולציות, אי-מסירת הדברים כהווייתם, נקמה ואבסורד – כך תיארתי, בדבריי מתוך הפרוטוקול הרשמי

• מניפולציות מצד סמיון גרפמן במהלך הדיון והחקירה

• ניסיון לשכתב את המציאות: גם עורכי דין נחקרים באולמות המשפט

• הסיכום אשר הבאתי, ומהווה את דבריי האחרונים שנשאו באולם בית המשפט

פסק הדין והחלטתו של כב׳ הרשם גיא אבגי

מכובד וראוי לציון כי כבוד הרשם גיא אבגי לא זו בלבד שהתייחס לטענותיי כפי שנפרשו במסגרת טענת "פרעתי" ובסיכומים, אלא אף שילב בפסק דינו את תיאור נסיבות המקרה – כפי שנמסרו על־ידי לפרטיהן.

כב' הרשם אבגי פסק, ובצדק, כי אין מחלוקת באשר לסך של 1,000 ש"ח – וזהו הסכום שיש לשלם. גם בדבריי טענתי בעקביות ובמפורש, כי אני נכון ומוכן לשלם את הסכום האמור.

כב' הרשם אבגי ציין בפירוש כי מר גרפמן עצמו ביקש שכל פנייה אליו תיעשה באמצעות עו"ד גיא אופיר ומשרדו. משכך, הטענה כי לא נעשתה אליו כל פנייה – לא זכתה לאמון ולא התקבלה על ידי הרשם.

בתחילת ההליך, סמוך לאחר פתיחת התיק וקביעת מועד הדיון, ניתנה על ידי כב' הרשם אבגי החלטה כללית שכוונה לכלל הצדדים – לשקול קיום הליך גישור בטרם הדיון. ניסיון זה לא נשא פרי. בהמשך, ציין הרשם כי אף שהכיר בכך שעמדו בפניי קשיים ממשיים, הוא ציפה כי אמצא את הדרך להסדיר את התשלום בסך 1,000 ש"ח טרם הדיון.

• ביקורת חריפה על סמיון גרפמן ועל משרד עורכי הדין גיא אופיר

בפסק דינו, כב' הרשם גיא אבגי קבע כי פעילות משרד עורכי הדין גיא אופיר אינה עומדת בדרישות התקנות. בציטוט מדויק מתוך ההחלטה נאמר: "כאמור על ידי הזוכה. האמור עומד בניגוד לתקנה 161(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי". נוסף על כך, צירף הרשם את הקנות הראויות, המעידות – מן הראוי לומר – על בושה וחרפה לנוכח היעדר הידע המקצועי במשרד עורכי הדין גיא אופיר, ואף ככל הנראה רשלנות מצד משרד זה.

בפסק הדין הובא, בין היתר, כי המייל שנשלח מטעם המשרד כלל למעלה משתי שגיאות כתיב חמורות, נתון מהותי המצביע בבירור על כך כי המייל לא התקבל אצלי כלל (ולכאורה, חשף את הקומבינה של משרד עורכי הדין גיא אופיר).

בפסק דינו קבע כב' הרשם גיא אבגי כי קיימת קושי מהותי בקבלת טענותיו של עו"ד רועי בן דוד. כלשון הציטוט: "יש קושי של ממש לקבל טענה זו". קביעה זו מחזקת את המסקנה כי חקירתי את עורך הדין בוצעה באופן יסודי, מקצועי וממוקד.

עניין מהותי נוסף העולה מפסק דינו של כב' הרשם גיא אבגי נוגע לפרק העוסק בזוכה – מר סמיון גרפמן ובא-כוחו. הרשם מציין, בין היתר, כי ננקטה גישה של "ראש קטן", ומפנה בהקשר זה לסעיף 16 לפסק הדין, בו נכתב במפורש: "התנהלות הזוכה אף אינה חפה מקשיים". דברים אלה מצביעים באופן מובהק על כך שמשרד עורכי הדין גיא אופיר, ככל הנראה, נקט בהתנהלות לקויה, שיש בה כדי להוות כשל מערכתי חמור ואף בושה מקצועית נוספת.

במקום לפעול בתום לב, לשתף עמי פעולה, למסור את פרטי החשבון הנדרשים או לאשר את ביצוע התשלום באמצעות אפליקציית "ביט" – בחרו הצדדים, מר סמיון גרפמן ומשרד עורכי הדין גיא אופיר, לפנות להליכי הוצאה לפועל וליזום פתיחת תיק שמניעיו, ככל הנראה, נקמניים ונגועים בתחושות של טינה וכעס.

בפסק דינו ממשיך כבוד הרשם גיא אבגי להפנות ביקורת נוקבת כלפי משרד עורכי הדין גיא אופיר. הרשם מציין כי לא הצליח להבין מדוע פעל המשרד בכל המרץ כדי להימנע ממסירת פרטי החשבון כנדרש.

בנוסף, מציין הרשם כי בסוגיה זו ניתנה החלטה נוספת של בית משפט השלום במסגרת הליך ביזיון בית המשפט, אשר הוגש עוד בחודש אוגוסט 2024.

בפסק דינו קבע כבוד הרשם, כי לו ביקש בא-כוח המבקש לקבל את הסך של 1,000 ש"ח — יכול היה לעשות כן. עוד הוסיף הרשם, כי אף אני יכולתי, לכאורה, למצוא דרך חוקית להעברת התשלום האמור; ואולם בפועל, הדבר לא התאפשר לי.

עוד נקבע, כי אין כל מקום לפסוק שכר טרחת עורך דין לטובת משרד עורכי הדין שייצג את הצד שכנגד, וזאת חרף ניסיונם לגבות הוצאות משפט, לכאורה, ממניעים של ענישה או הרתעה — דרישה אשר נדחתה על ידי בית המשפט באופן חד משמעי. יודגש, כי אף שהחוב בסך 1,000 ש"ח נותר על כנו (ובדין כך), הוטלו בסופו של דבר הוצאות כספיות לטובת אוצר המדינה, אשר חלו על כלל הצדדים.

תוצאה אבסורדית במיוחד היא, כי הצדדים — ובכללם מר סמיון גרפמן עצמו — חויבו, בין היתר, בתשלום נוסף בסך 300 ש"ח לקופת אוצר המדינה, וזאת בגין התנהלות בלתי סבירה מצדם, אשר יצרה עומס מיותר על המערכת השיפוטית.

במילים אחרות: ניסיון סרק להפעיל לחץ, להשפיל או לזכות בתוספת הוצאות – לא זו בלבד שנכשל, אלא הפך לחרב מתהפכת כלפי יוזמיו.

תלונה ללשכת עורכי הדין

בעקבות התנהלות מקוממת, הגשתי – במסגרת תפקידי כעיתונאי – תלונה רשמית ללשכת עורכי הדין נגד עורך הדין גיא אופיר. תלונתי נסמכת, בין היתר, על פסק הדין שפורסם בכתבה עיתונאית שכתבתי, וכן על פסקי דין נוספים ופרוטוקולים מהליכים משפטיים, שבהם לא הייתי צד להליך, אלא תיעדתי אותם כעיתונאי עצמאי.

בנוסף, תועד עו"ד אופיר כשהוא מדבר אליי בבוטות, משפיל אותי ופוגע בי מילולית – אך ורק בשל כך שתיעדתי את ההליך המשפטי, חשפתי סתירות ועיוותים שהתגלו בו, ופרסמתי ממצאים עיתונאיים מהותיים, אשר עמדו בלב התחקיר. נדמה כי עצם אחריותי העיתונאית, יושרי ומקצועיותי, היו לו לצנינים.

התלונה התקבלה בלשכת עורכי הדין, וכעת היא מצויה בשלב של בחינה לקראת הכרעה. השאלה העקרונית שמונחת לפתחה של הלשכה היא האם רשאי עורך דין – במסגרת תפקידו – לשקר, להשפיל עיתונאי, לפגוע בו במכוון, ליזום פתיחת תיק בהוצאה לפועל כמעשה נקמה, ואף למנוע ממנו תשלום שנפסק לזכותו – כל זאת כחלק ממערך פוגעני שיטתי.

עוד כוללת התלונה טענה חמורה נוספת, הנמצאת בשלב זה בבחינה ואינה בשלה לפרסום. ואולם כבר כעת מתעוררת שאלה רחבה יותר: האם מותר למשרד עורכי דין – ובכלל זה משרדו של עו"ד גיא אופיר – להפעיל מערכת גבייה כוחנית, העלולה להתפרש ככלי נקמני, אמצעי לאיום, או מנגנון הטרדה, המשמש לקידום גחמות אישיות או להשגת יתרון פסול?

נ.ב

תיק של 1,000 ש"ח בלבד – חשף מציאות עקומה

תיק שנסוב סביב סכום פעוט של אלף שקלים בלבד, הצליח לחשוף מציאות עקומה: מציאות שבה עורך דין יכול למנוע תשלום – ולאחר מכן לטעון כי החוב לא שולם. מציאות שבה אין צורך בבירור עובדתי של ממש, אלא די בפתיחת תיק ובהפעלת סנקציות אוטומטיות. ומעל לכל – מציאות שבה משרד עורכי דין מבקש לתרגם תחקיר עיתונאי להליך משפטי מיותר, שנועד להעניש, להרתיע ולחנוק.

המסר שעלה מהחלטתו של כבוד הרשם גיא אבגי היה חד וחד-משמעי: מערכת המשפט אינה מגרש משחקים למי שמבקש לעשות בה שימוש לצורכי נקמה אישית.

עתה תורם של מוסדות האתיקה לומר את דברם. אם גם הם יכריעו כי "עד כאן" – ייתכן שדווקא הפרשה הקטנה הזו, תהווה צעד ראשון להשבת אמון הציבור במערכת.

הפוסט בושה פומבית: ביקורת שיפוטית חריפה על משרד עו"ד גיא אופיר וסמיון גרפמן הופיע לראשונה ב-מעקב.