• מחדל הנגישות בחולון: רכב חברה חסם מעבר נכים, "אם לא היינו שם – הוא היה נותר חסום שעות"

בעוד מדינת ישראל מצויה באחת התקופות המורכבות בתולדותיה, נדמה כי יש מי שבוחרים להפגין אטימות מקוממת דווקא כלפי האוכלוסיות המוחלשות ביותר. תיעוד שהגיע לידי מערכת "מעקב" חושף מפגן של זלזול בוטה בחוק ובערכי היסוד של הנגישות: רכב השייך לחברת "יעד בטיחות חברה לסחר והנדסה בע״מ", הנושא באופן אירוני תו נכה, תועד כשהוא חוסם לחלוטין גישה לפארק ציבורי בעיר חולון, תוך רמיסת זכויותיהם של בעלי צרכים מיוחדים.

המחסום הבלתי עביר: הנגישות שהפכה למלכודת

האירוע התרחש בנקודת אסטרטגית בגן ציבורי, מקום בו עיריית חולון השקיעה משאבים ניכרים בהסדרת עלייה מיוחדת ושיפועים המיועדים לאנשים הנעזרים בכיסאות גלגלים או בקביים. אולם, כל מאמצי הרשות המקומית להנגשה ירדו לטמיון כאשר רכב החברה חנה בניגוד מוחלט לחוקי התנועה, כשהוא חוסם פיזית את המעבר היחיד למדרכה.

בתקופת מלחמה, כאשר חופש התנועה והיכולת להתנייד במהירות לקרבת מרחבים מוגנים הם קריטיים, המעשה מקבל משנה תוקף של חומרה. עבור אדם עם מוגבלות, כל דקה של עיכוב היא קריטית, ובמקרה דנן, הדרך נחסמה כליל.

צוות "מעקב", שנכח במקום, לא נותר אדיש למראה איש בכיסא גלגלים שנותר חסר אונים מול המכשול המתכתי שהציב נהג הרכב. אלמלא התערבות הצוות, שנאלץ להרים פיזית את כיסא הגלגלים כדי לאפשר מעבר מעל המדרכה החסומה, נראה כי האדם היה נותר "כלוא" בשטח הגן במשך שעות ארוכות, בהמתנה לעוברי אורח רחומים.

מדובר במצב בלתי נתפס שבו אזרח שומר חוק, המסתמך על תשתית נגישות ציבורית, נאלץ להזדקק לחסדי זרים רק בשל מה שהוגדר על ידי עדי ראייה כ"נהיגה וחניה בחזירות".

"הנהג שומר שבת": תגובות תמוהות וגרירת רגליים

עם זיהוי המפגע, פנתה מערכת "מעקב" באופן מיידי למוקד 100 של משטרת ישראל וניסתה ליצור קשר ישיר עם הנהלת חברת "יעד בטיחות חברה לסחר והנדסה בע"מ". למרות חומרת המצב, התגובות שנתקבלו מעוררות תמיהה רבה:

• בשיחה טלפונית: נציג החברה טען כי הם מנסים ליצור קשר עם הנהג, אך העריך כי האחרון "שומר שבת" ולכן אינו זמין לענות לשיחות או להזיז את רכבו.

• במישור הרשמי: נציג טלפוני אחר הבהיר כי אינו מוסמך למסור תגובה רשמית מטעם התאגיד.

• התעלמות מהכתב: פנייה רשמית בדואר אלקטרוני שנשלחה לחברה לצורך קבלת תגובה מסודרת לא זכתה למענה עד לרגע זה.

במשך שעות ארוכות המשיך הרכב לחסום את הכניסה לגן הציבורי, כשהוא מפגין חוסר התחשבות מוחלט בציבור.

בטיחות בערבון מוגבל

העובדה כי מדובר בחברה העוסקת, על פי שמה, בתחומי ה"בטיחות והנדסה", הופכת את האירוע לאבסורדי עוד יותר. בעוד שהחוק מחייב נהגים לנהוג ולהחנות בהתאם לכללים הבסיסיים של סדר ציבורי, נראה כי במקרה של רכב זה, הכללים היוו המלצה בלבד.

התנהלות זו מעלה שאלות קשות לגבי האחריות התאגידית של חברות על נהגיהן ועל הכלים הנושאים את שמן במרחב הציבורי. במציאות הישראלית הנוכחית, נגישות אינה פריבילגיה – היא זכות יסוד, ומי שבוחר לחסום אותה בבוטות שכזו, פוגע בראש ובראשונה באנושיות ובערבות ההדדית.

יודגש כי התיעוד בוצע בשעה 10:36 (28.03.2026). לאחר מכן נוצר קשר עם החברה, וזאת מתוך שיקול דעת להימנע מהטרדת משטרת ישראל ועיריית חולון בעת תקופת הלחימה. לדברי הגורמים עמם שוחחנו, נעשו ניסיונות לאתר את הנהג, אולם הרכב נותר במקום במשך שעות ארוכות ללא שינוי.

בשעה 18:20 פנייה הועברה למוקד 100, ומשטרת ישראל החלה בטיפול באירוע. בהמשך, הופנינו למוקד 106, לאחר שנמסר על־ידי גורמי המשטרה כי הצילומים נבחנו וכי קיים יסוד למתן דו"ח. במקביל, בשעה 19:01 הועבר דיווח גם למוקד 106. מן התיעוד עולה כי הרכב חנה באופן שחסם את המעבר והגביל באופן ממשי את נגישות הציבור.

בשעה 19:29 רשם השיטור העירוני דו"ח בגין העבירה, בסך של 250 ש"ח. יש לקוות כי אכיפה זו תחדד את חובת ההקפדה על כללי החניה, ובפרט את החובה שלא לפגוע בנגישותם של אנשים עם מוגבלויות.

-אנו במעקב-

הפוסט שיא החזירות: נהג חסם מעבר נכים והפקירם חסרי אונים הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל פיגועים מתגבר משתק את מרכז הארץ כאשר מחבלים חמושים מסתובבים בחופשיות ברחובות הערים, מציבים מטענים ומתכננים פיגועים נוספים ללא מפריע. ישראל כ"ץ, שר הביטחון, נכשל בהגנה על העורף האזרחי בעוד המחבלים נהנים ממודיעין מדויק ויכולת תנועה כמעט בלתי מוגבלת.

האירוע החמור שהתרחש אתמול (20.02.2025) בגוש דן חשף את עומק ההפקרות הביטחונית: ארבעה מטעני חבלה במשקל של כ-5 ק"ג כל אחד הוטמנו באוטובוסים במוקדים שונים. שלושה מטענים התפוצצו – שניים בחניון ליד אצטדיון בת ים והקאנטרי, ואחד ברחוב העמל בבת ים. המטען הרביעי, שהתגלה בסמוך לבית החולים וולפסון בחולון, נוטרל בידי כוחות הביטחון שהגיעו באיחור משמעותי לזירה.

בתחילת שנות ה-2000, בין השנים 2002-2008, פעל בישראל מערך אבטחה מקיף בתחבורה הציבורית. אנשי ביטחון הוצבו דרך קבע בתחנות האוטובוס, נסעו באוטובוסים, ביצעו בדיקות של חשודים וערכו סריקות שוטפות. מערך זה סיפק הגנה אפקטיבית לאזרחים והרתיע מפגעים. כיום, תחת ממשלת נתניהו וכ"ץ, המצב הפוך לחלוטין – התחבורה הציבורית הפכה ליעד קל למחבלים.

גדוד טול כרם של הזרוע הצבאית של חמאס רמז לאחריותו לניסיון הפיגוע המשולב בגוש דן ופרסם הודעה מאיימת: "נקמת הקדושים לא תישכח". על המטענים עצמם נכתב בערבית "נקמה מטול כרם" – עדות נוספת לביטחון העצמי הגובר של ארגוני הטרור.

בזמן שהאזרחים מופקרים לגורלם, שרת התחבורה מירי רגב שהתה במרוקו בביקורה התשיעי מאז תחילת כהונתה והשישי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". רק לאחר הפיגוע הורתה על עצירת ובדיקת "כלל האוטובוסים, הרכבות של רכבת ישראל והרכבות הקלות" – צעד מאוחר ומיותר שמשקף את חוסר המוכנות המערכתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הסתפק בקיום הערכת מצב שגרתית וקבלת עדכונים ממזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן. גורם בלשכתו מסר הצהרה ריקה מתוכן לפיה הוא "רואה בחומרה רבה את אירוע הנחת המטענים וינחה לפעולה תקיפה נגד גורמי הטרור ביו"ש".

שר הביטחון ישראל כ"ץ, שכשל במניעת הפיגוע מלכתחילה, הודיע בתגובה על הנחייה "להגביר את עוצמת הפעילות נגד מחנות הפליטים ביו"ש". הוא הוסיף איומים חלולים: "נרדוף את המחבלים עד חורמה ונהרוס את תשתיות הטרור במחנות המשמשים כמוצב קדמי של ציר הרשע האיראני", ו"תושבים שיתנו חסות ומחסה לטרור ישלמו מחיר כבד".

הכישלון בולט במיוחד על רקע סיומו הקרב של מבצע "חומת ברזל" של צה"ל במחנות הפליטים ביהודה ושומרון. המבצע, שהוצג כהצלחה בפירוק מסגרות הטרור המקומיות, לא מנע את יכולתם של המחבלים להוציא לפועל פיגוע מורכב בלב גוש דן.

צה"ל מצידו חסם כניסות ליהודה ושומרון באזורים מסוימים, והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי הנחה לסייע למשטרה ולחזק את הפעילות במרחב התפר. אולם בשטח, המחבלים ממשיכים לנוע בחופשיות ולתכנן פיגועים נוספים.

ברכבת הקלה בגוש דן דיווחו על סריקות ביטחוניות בכל הרכבות בקו האדום, אך גם זה צעד מאוחר שמגיע רק לאחר שהמחבלים הוכיחו את יכולתם לפגוע במערכת התחבורה הציבורית.

הכישלון הביטחוני המתמשך במרכז הארץ מחייב החזרה מיידית של מערך האבטחה המקיף שפעל בתחילת שנות ה-2000. הפקרת חיי האזרחים והיעדר אמצעי הגנה בסיסיים בתחבורה הציבורית מהווים עדות מרשיעה לכישלון המערכתי של ממשלת נתניהו וכ"ץ בהגנה על העורף.

הביטחון מופקר: תקציבים לעמותות פיקטיביות

מי נושא באחריות להפקרת הביטחון בתחנות האוטובוס? בראשית העשור שלאחר שנת 2008, קיבלו מקבלי ההחלטות במדינה החלטה שגויה בדבר צמצום מערך האבטחה בתחבורה הציבורית.

בעוד המדינה מפזרת משאבים ציבוריים ביד רחבה לעמותות שונות, לרבות כאלו המתיימרות לנהל מיזמי תרבות בדירות פרטיות (קרא תחקיר לדוגמה על העמותה, למשל – לחץ כאן), נעדר פיקוח הולם על השימוש בכספי הציבור. מדובר בסכומי עתק של מיליוני שקלים המוזרמים למגוון רחב של ארגונים ועמותות, כאשר הדיווח לרשם העמותות מתמצה בהצגת קבלות בלבד.

במקום להדק את הפיקוח על כספי הציבור ולחסום את זרימת הכספים לעמותות פיקטיביות או בעייתיות, המדינה מתעלמת מכך שכשליש מהעמותות המתוקצבות מתנהלות באופן בלתי תקין, תוך ביצוע מעשי הונאה ותרמית שיטתיים.

בתיעוד שערכנו של למעלה מעשרים עמותות בתחומים מגוונים (סיוע לילדים, דת, תרבות ועוד), התגלה כי המדינה מזרימה כספי ציבור ללא פיקוח מינימלי. האין זה ראוי להקים גוף רגולטורי בעל סמכויות אכיפה, אשר יסייע לרשם העמותות ויוסמך להגיש כתבי אישום בגין זלזול והתרשלות בניהול כספי ציבור? האין זה נכון להפנות את אותם מיליארדי שקלים לטובת ביטחון האזרחים והגנתם?

צילום אוטובוס – דוברות כבאות והצלה לישראל. צילום מחבל – מצלמות אבטחה. מחבל, על פי סעיף 27א'

הפוסט מי הפקיר את הביטחון בתחנות האוטובוס? הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעוד קולות המלחמה מהדהדים ברחבי המדינה, מתרחשת בחולון תופעה יוצאת דופן שמסרבת להיכנע לאפלה. בגלריה 58, במרכזה של העיר, פורצת האמנית שגית בלס את גבולות האמנות המסורתית עם תערוכתה המהפכנית "מסע – בין מילה וצבע", המציבה רף חדש בשדה האמנות הישראלית.

במהלך שעשוי להיחשב נועז במיוחד בימים אלה, עיריית חולון, בהובלת ראש העיר שי קינן, מוכיחה שתמיכה באמנות אינה מותרות אלא צורך קיומי. התערוכה, המוצגת בלב ליבו של בניין העירייה, מהווה הצהרה ברורה: התרבות בישראל לא תיכנע למציאות הקשה.

בלס, שצמחה מרחובותיה של חולון, מציגה שפה אמנותית פורצת דרך שטרם נראתה בנוף האמנותי המקומי. בניגוד לתפיסה המסורתית המפרידה בין אמנות חזותית לכתיבה, היא יוצרת סינתזה מרהיבה בין השניים. מה שמתחיל כציור הופך למחול של מילים וצבעים, כשכל יצירה פועמת בעוצמה שקשה להישאר אדיש אליה.

ההחלטה להציג דווקא עכשיו, כשהמדינה במלחמה, היא מעשה של מרד תרבותי. זהו קול ברור הקורא: "האמנות לא תשתוק". האוצר רפאל יעקב וזנה ויותם אורן, שהובילו את המהלך האמנותי הנועז, יצרו מרחב שהוא יותר ממקום תצוגה – זהו מקדש של יצירה בלב הסערה.

מה שהופך את התערוכה לתופעה חסרת תקדים הוא האומץ של בלס לחשוף את נפשה ללא מסכות. כל יצירה היא עדות חיה למסע אישי שהופך לאוניברסלי. הטכניקה הייחודית שפיתחה, בהשראת מורתה מימי רוזנברג, שוברת את כל המוסכמות המסורתיות של עולם האמנות.

הקהל שגודש את חלל התצוגה מעיד על צימאון אדיר ליופי בימים של כאב. המבקרים מדווחים על חוויה טרנספורמטיבית – רגע נדיר שבו אמנות חודרת מבעד למעטה של שגרה ונוגעת בנקודות העמוקות ביותר של הנפש.

במציאות שבה רשויות מקומיות רבות מקצצות בתקציבי תרבות, עיריית חולון מציבה מודל חדש של תמיכה נועזת באמנות עכשווית. זוהי הוכחה חיה שאפשר לקיים תרבות משגשגת גם בצל המלחמה, ושאמנות אינה מותרות אלא חמצן לנשמה.

התערוכה, שתימשך עד ה-15 בפברואר 2025, היא יותר מאוסף יצירות – היא מניפסט חי של התעוזה האמנותית הישראלית. בלס מוכיחה שאפשר ליצור אמנות פורצת דרך גם כשהמציאות מנסה להכתיב נרטיב אחר (לפרטים נוספים, לחץ כאן).

גלריה 58, רחוב ויצמן 58 בחולון, הפכה למוקד עלייה לרגל עבור שוחרי אמנות מכל רחבי הארץ. הכניסה החופשית מאפשרת לכל אחד להיות חלק מהמהפכה השקטה הזו, שמוכיחה שהרוח האנושית חזקה מכל מציאות חיצונית.

"זו יותר ממשימה אמנותית – זו שליחות. בתקופה כה מורכבת, כשהלב של כולנו פועם במקצב של דאגה ותקווה, האמנות היא המקום שבו אנחנו יכולים להתחבר מחדש לאנושיות שבנו. כל יצירה בתערוכה היא חלק ממסע שמשותף לכולנו – מסע של כאב, של תקווה, של אמונה בכוח היצירה לרפא", מסרה שגית בלס בתגובה מיוחדת ל'מעקב'.

בלס מדגישה את חשיבות הקשר עם הקהל: "כשאני רואה את העיניים הבורקות של המבקרים, כשאני שומעת את התגובות הנרגשות, אני מבינה שהצלחנו ליצור כאן משהו שהוא הרבה מעבר לתערוכת אמנות רגילה. יצרנו מרחב של ריפוי, של תקווה, של חיבור אנושי. בימים אלה, כשאנחנו זקוקים לכל קרן אור, אני גאה להיות חלק מהתנועה התרבותית שממשיכה ליצור, להאמין, ולהאיר".

"אני מודה לראש העיר שי קינן ולצוות המקצועי בהובלת יותם אורן, שהבינו שדווקא עכשיו, כשהכל חשוך, חשוב להדליק אור של תרבות. התמיכה שלהם היא הוכחה שאמנות היא לא מותרות – היא צורך בסיסי של הנפש".

-אנו במעקב-

צילום: תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט אור בזמן מלחמה: שגית בלס מובילה מהפכה אמנותית בחולון הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

עיריית חולון, בראשותו של ראש העיר שי קינן, קיימת ביקורת חריפה בעקבות התנהלותה מול גורמי תקשורת ועיתונאים. כתבה של "מעקב" חושפת תמונה מדאיגה של חוסר שקיפות ואי-מתן מענה לשאלות לגיטימיות הנוגעות לניהול כספי הציבור ולפעילות העירייה.

ראשיתו של העניין נעוץ בעת אשר אנו, חברי מערכת "מעקב", הפנינו שאילתה למחלקת הדוברות בנוגע לסגן ראש העיר, מר מיכאל סטובסקי. במסגרת פנייתנו, העלינו תהיות מורכבות בדבר אופן התנהלותו (לפרטים נוספים, אנא עיינו בכתבה המצורפת – לחץ כאן).

לדאבוננו, מחלקת הדוברות של עיריית חולון בחרה להתעלם מפנייתנו ונמנעה מלהשיב לשאלותינו. יתרה מזאת, השאלות הועברו גם לשולחנו של ראש העיר, אשר אף הוא הפגין אדישות מופלגת לנושא.

מחלקת הדוברות של עיריית חולון, האמונה על הקשר עם התקשורת והציבור, מתוקצבת במאות אלפי שקלים מדי שנה מכספי משלמי המסים. אולם, בניגוד לייעודה המוצהר, נראה כי המחלקה הפכה ל"מחלקת השתיקה", כאשר פניות חוזרות ונשנות של עיתונאים נתקלות בחומה בצורה של שתיקה.

במסגרת תחקיר מקיף, פנה כתב "מעקב" למחלקת הדוברות ולראש העיר בשורה של שאלות נוקבות הנוגעות לתפקוד המחלקה ולמדיניות התקשורתית של העירייה. בין השאלות: מדוע אין מענה לפניות עיתונאים? כיצד מנוצל התקציב המוקצה למחלקת הדוברות? האם קיימת מדיניות רשמית של אי-מתן מענה? והאם מתבצע סינון של פניות עיתונאים?

למרבה התדהמה, גם פנייה זו נתקלה בשתיקה מוחלטת. לא זו בלבד שלא התקבלה תשובה מהותית, אלא שאפילו אישור קבלת הפנייה או תגובת "אין תגובה" לא נמסרו. התנהלות זו מעלה תהיות קשות באשר למחויבותה של העירייה לעקרונות השקיפות והאחריותיות כלפי הציבור.

התנהלותה זו של עיריית חולון מעוררת תהיות חמורות: מה מבקשת העירייה להעלים מעין הציבור? מפני מה חוששת היא במתן מענה לשאלות הגיוניות ומוצדקות? והאם אכן זוהי דרך הפעולה הראויה לרשות ציבורית אשר מקור מימונה הוא בכספי משלמי המסים?

יתרה מזאת, התעלמות זו מפניות עיתונאים עלולה לפגוע ביכולתו של הציבור לקבל מידע חיוני על פעילות העירייה ועל האופן שבו מנוהלים כספי הציבור. היא מונעת דיון ציבורי מושכל ופוגעת ביכולתם של תושבי חולון לקבל החלטות מושכלות בנוגע לניהול עירם.

ראש העיר, שי קינן, שנבחר על בסיס הבטחות לשקיפות ולשיתוף הציבור, נראה אדיש לסוגיה זו. אופן התנהלותו מעורר תהיות חמורות באשר למידת דבקותו בעקרונות הנעלים הללו ולמחויבותו כלפי ציבור בוחריו.

למעשה, התנהלות כזו עלולה לפגוע באמון הציבור במוסדות השלטון המקומי ולערער את היסודות הדמוקרטיים של הממשל העירוני. שקיפות ומתן דין וחשבון הם מאבני היסוד של ממשל תקין. כאשר עירייה מסרבת לענות לשאלות לגיטימיות, היא למעשה מונעת מהציבור את זכותו הבסיסית לדעת.

בעוד עיריית חולון מתמידה בדממתה, נותר הציבור עם שאלות מרובות חסרות מענה. האם זוהי אכן דרך הפעולה הראויה לרשות ציבורית? האם כך ראוי לנהל את אוצר הציבור? והאם זהו המופת של שקיפות ואחריותיות לו אנו מצפים ממנהיגינו הנבחרים?

נותר לנו להמתין ולראות האם תשכיל עיריית חולון להבין את חומרת המצב ותשנה את אורחותיה, או שמא תוסיף ותדבק במדיניות ה"שתיקה הרועמת" שלה, תוך התעלמות מעקרונות יסוד של מינהל תקין ושקיפות ציבורית.

בחלוף שנים אחדות, כאשר ראש העיר ישאף בשנית להתמודד בבחירות, נציג את שאלותינו אלה בפני קהל הרחב. על כן, לעתים מוטב להשיב כבר כעת, ולא להיקלע למבוכה אל מול ציבור הבוחרים הפוטנציאליים.

ועתה, נזכיר לדוברות ולראש עיריית חולון את תפקידה של דוברות העירייה:

"יחסי ציבור (קשרי עיתונות) – דוברות העירייה אחראית על כל קשרי העיתונות בין העירייה וכלי התקשורת, המקומיים והארציים. היא מוציאה לעיתונות הודעות יזומות על כל תחומי הפעילות העירוניים, משיבה לעיתונות על שאלות שהופנו אליה, מתדרכת טלפונית את נציגי העיתונות ויוזמת מסיבות עיתונאים עפ"י הצורך עם הנהלת העירייה והצוות המקצועי"

טקסט זה נשאב מאתר האינטרנט הרשמי של עיריית חולון.

הפוסט חולון: מח' דוברות הפכה לשתיקה – כסף מתבזבז, ראש העיר אדיש הופיע לראשונה ב-מעקב.

נראה כי מר מיכאל סוטובסקי מטעה את הציבור הרחב בהצהירו על עצמו כסגן ראש העיר חולון, בעוד שלמעשה אינו נושא במשרה רמה זו. ראוי לציין כי פרסומיו של מר סוטובסקי מופצים בשפה הרוסית.

כנראה, מר סוטובסקי נוקט בפעולות המהוות הטעיית הציבור (פוגע באמון הציבור). כיצד יוכל הציבור לתת אמון באדם המוסר מידע שאינו אמת או אמת חלקית בלבד? ברם, התנהלות זו של מר סוטובסקי אינה אלא קצה הקרחון, קיימת רשימה ארוכה של מעשים מפוקפקים המיוחסים לו.

בעולם הפוליטיקה המקומית, לעתים המציאות מורכבת יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. כך גם במקרה של מיכאל סוטובסקי, חבר מועצת העיר חולון, אשר מציג את עצמו ברשתות החברתיות בשפה הרוסית כ"סגן ראש העיר" ו"ממלא מקום סגן ראש עיריית חולון". תארים מרשימים, אין ספק, אך האם הם משקפים את המציאות?

סוטובסקי, המשמש בפועל כחבר מועצה בהתנדבות וללא שכר, מצליח לייצר תדמית של בכיר בעירייה, בעל השפעה רבה ומעורבות עמוקה בענייני העיר. אך האם התדמית הזו עומדת במבחן המציאות?

גורם בכיר בעירייה, שביקש להישאר בעילום שם, מספק תמונה מעט שונה: "סוטובסקי מגיע לזמן קצר או מאחר לישיבות מועצת העיר. רושמים אותו בפרוטוקולים שהוא נמצא, אבל הוא די לא פעיל בישיבות". עיון בפרוטוקולים של ישיבות המועצה אכן מאשש טענה זו, כאשר נוכחותו של סוטובסקי בדיונים נראית מוגבלת למדי.

באתר הרשמי של עיריית חולון, מר מיכאל סוטובסקי מוצג כחבר מועצה בלבד, ולא כסגן ראש העיר. יש לציין כי באתר זה, נושאי משרת סגן ראש העיר מוזכרים בתוארם המלא, בעוד חברי המועצה מופיעים בתפקידם זה בלבד. משמע, קיימת הבחנה ברורה בין בעלי התפקידים השונים ברשות המקומית.

אך סוטובסקי לא מסתפק בתארים בלבד. ברשתות החברתיות, הוא מציג רשימה מרשימה של הישגים והכשרות. לדבריו, הוא בעל תארים אקדמיים בתחומי תעשייה וניהול, פסיכולוגיה ורפואה. נוסף על כך, הוא מתאר את עצמו כפעיל חברתי, מומחה לתכנון אסטרטגי ומנהל ציבורי, יועץ בכיר במשרד הכלכלה והמסחר, וחבר במועצה הלאומית של משרד הבריאות. רשימה מרשימה, ללא ספק, אך האם כל התארים הללו אכן משקפים את המציאות?

בפוסט שפורסם ב-22 בפברואר 2024 בעמוד הפייסבוק המתואר כ"מיכאל סוטובסקי סגן ראש העיר חולון", מפרט סוטובסקי שורה של הישגים לכאורה: "הבטחתי וקיימתי. ב-5 השנים האחרונות עשיתי: הקמת אגף קליטת עלייה, תוכנית כלכלית לעולים חדשים, תמיכה בעסקים, פתיחת מועדון השחמט, פיתוח תשתיות לבני אדם עם מוגבלות, שמירת מסורת חגיגת החגים ה-9 במאי, חגיגת יום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ ונובי גוד, הקמת תשתיות ומערכת של ביטחון העיר (מצלמות, מקלטים, גני ילדים)".

למקרא הדברים, עשוי להיווצר הרושם כי סוטובסקי הוא כוח מניע מרכזי בעיריית חולון, אחראי כמעט בלעדי לשורה ארוכה של הישגים ופרויקטים. ברם, מקורות בעירייה מציינים כי המציאות מורכבת יותר. רבים מההישגים המוזכרים הם למעשה תוצאה של עבודה קולקטיבית של המועצה או של החלטות ברמה הארצית, ולא בהכרח יוזמות אישיות של סוטובסקי.

סגני ראש העיר מסרו ל"מעקב": "לדוגמה, הקמת אגף קליטת עלייה, שסוטובסקי מייחס לעצמו, היא למעשה יוזמה ממשלתית שיושמה בערים רבות ברחבי הארץ".

גם חגיגות כמו "נובי גוד" וה-9 במאי הן תוצאה של חקיקה בכנסת ולא יוזמה אישית של סוטובסקי. באשר ליום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ, זהו כמובן חג בינלאומי שאינו תלוי באישורו של איש ציבור כזה או אחר.

מעניין לציין כי למרות הצהרותיו על הישגים רבים, סוטובסקי לא פרסם תוכניות או פרוטוקולים המעידים על מעורבותו הישירה בפרויקטים אלה. גם הטענה על אחריותו למערכת המצלמות בעיר נראית מרחיקת לכת, שכן זהו פרויקט מורכב הדורש תכנון והוצאה לפועל על ידי גורמים מקצועיים רבים.

מבין מכלול הישגיו של סוטובסקי, דומה כי הקמת מועדון השחמט היא היחידה אשר ניתן לייחס לו באופן בלתי אמצעי. ברם, אף בעניין זה, מדובר ביוזמה אישית אשר כנראה עתידה להיות ממומנת מקופת הציבור. בנוגע למועדון זה, נרחיב את הדיבור בהמשך דברינו.

חשוב לזכור כי כחבר מועצת העיר, סוטובסקי עבר טקס השבעה שבו התחייב לשרת את הציבור בנאמנות. תפקיד זה, המבוצע בהתנדבות, מחייב את נושאו לפעול בשקיפות ובאחריות כלפי הציבור. השאלה היא האם הצגת תמונה מוגזמת של הישגים והשפעה עומדת בקנה אחד עם מחויבות זו.

הפער בין התדמית שסוטובסקי מנסה לבנות לבין המציאות בשטח מעלה שאלות רבות בנוגע לאמון הציבור במערכת הפוליטית המקומית ולאחריותם של נבחרי ציבור כלפי בוחריהם. האם מותר לנבחר ציבור להציג תמונה מוגזמת של השפעתו והישגיו? האם יש בכך משום הטעיית הציבור?

יתרה מזאת, העובדה שסוטובסקי מפרסם מידע זה בעיקר בשפה הרוסית מעלה שאלות נוספות. האם יש כאן ניסיון לנצל את הפער השפתי כדי להציג תמונה שונה בפני קהל מסוים? האם זוהי דרך לגיטימית לבנות בסיס תמיכה בקרב קהילה מסוימת?

בסופו של דבר, המקרה של מיכאל סוטובסקי הוא תזכורת לכך שבעולם הפוליטיקה המקומית, לא תמיד הכל כפי שנראה במבט ראשון. הוא מדגיש את הצורך בבדיקה מעמיקה ובחינה ביקורתית של הצהרות פוליטיקאים, גם (ואולי במיוחד) ברמה המקומית.

מועדון השחמט חולון

מיכאל סוטובסקי, איש רב-פעלים, הקים את "מועדון השחמט חולון" (מספר ארגון 580769503). יש להדגיש כי מועדון זה אינו משתייך בשום פנים ואופן לעיריית חולון, ואף לא נערך מכרז בעניין הקמתו.

בין מייסדי הארגון נמנה מיכאל סוטובסקי עצמו. ראוי לציין כי אחיו, אמיל סוטובסקי, הוא שחמטאי ישראלי מהולל בדרגת רב אמן, אשר זכה בתואר אלוף אירופה בשחמט בשנת 2001 ונמנה עם חברי נבחרת ישראל בענף זה. מכאן נובעת, ככל הנראה, אהבתו העזה של מיכאל סוטובסקי למשחק המלכים. מעשים אלו מעלים חשש לניגוד עניינים ולניצול לרעה של משרה ציבורית לשם קידום יוזמות אישיות.

חשוב להבהיר כי הקמת "מועדון השחמט חולון" אינה מהווה הישג פוליטי של סוטובסקי. יתרה מזאת, נראה כי גם במוסד זה קיימות בעיות משמעותיות הדורשות התייחסות.

במוסד האקדמי הנודע "מכון טכנולוגי חולון – HIT" נערך טקס חנוכת המועדון. מפי לשכת המנהל הכללי נמסרה ההודעה הבאה למערכת "מעקב": "פנו אלינו מעיריית חולון ונתנו להם את המקום. זה אירוע שהיה שייך לעיריית חולון".

ברם, מסתבר כי "מכון טכנולוגי חולון – HIT" לא טרח לבדוק את העובדות לאשורן, שכן "מועדון השחמט חולון" כלל אינו נמנה על נכסיה של עיריית חולון. מר מיכאל סוטובסקי, כך נראה, ניצל את מעמדו לרעה על מנת לקדם אירוע של הארגון אשר בראשו הוא עומד. הפנייה הרשמית מטעם עיריית חולון לא נעשתה מטעם פשוט ביותר – אין בנמצא ארגון המכונה "מועדון השחמט חולון" אשר משתייך לעיריית חולון.

מועדון השחמט חולון, אשר על אודותיו אנו דנים, הינו גוף אשר מחויב בשקיפות כלפי הציבור. הארגון נוסד בתאריך ה-20 ביוני 2023, ואף על פי שחלפה למעלה משנה מאז הקמתו, טרם טרח להגיש דוחות כספיים, מילוליים וכו'. כתוצאה מכך, נמנעת מן הציבור האפשרות להתוודע לאופן ניהולו של הארגון.

בהתאם למטרותיו הרשמיות של המועדון, כפי שהוצהרו: "מועדון עירוני ללימודי שחמט. קידום תחום השחמט והמשחקים האינטלקטואליים בעיר חולון. הקמת קבוצות תחרותיות להשתתפות בליגות הארציות בשחמט בישראל, הקמת קבוצות לאליפויות בשחמט בקנה מידה ארצי ובינלאומי. הקמה, פיתוח וקידום קבוצות למשחקים בתחומים רבים בתחום משחקי הספורט והמשחקים האינטלקטואליים, קידום לימודי השחמט ברשתות גני הילדים ובתי הספר בעיר חולון. ארגון אליפויות ארציות ובינלאומיות והכשרת מאמנים ושופטי תחרויות בשחמט ומשחקים אינטלקטואליים".

דבר תמוה נוסף הוא כתובתו הרשמית של הארגון: רחוב יריחו 19, חולון. על פי מפות גוגל, מדובר בבית מגורים פרטי ולא במוסד ציבורי. האם ייתכן כי מועדון שלם מתנהל מדירה פרטית או מחדר מדרגות? האם מדובר במועדון שנוסד על ידי סגן ראש העיר או שמא על ידי קבוצת פרטיזנים מקומית?

מעורר תהייה האם אכן ברחוב יריחו 19 מתקיימות כל המטרות המוצהרות של הארגון.

יתרה מזאת, גורמים בעיריית חולון מסרו למערכת "מעקב" כי מדובר בארגון שקיומו הוא על הנייר בלבד. מעניין לתהות מהי תכליתו האמיתית של המועדון?

מיכאל סוטובסקי, סגן ראש העיר, בתוקף תפקידו הציבורי הנכבד, יזם אירוע במכון הטכנולוגי חולון – HIT. מתעוררת השאלה: האם מדובר באירוע לרגל פתיחתו הרשמית של ארגון חדש, או שמא בתחרות שחמט שנועדה אך ורק לצרכי יחסי ציבור ולסיפוק צרכיו האישיים של אחיו? זאת ועוד, אם אכן הוקם מועדון שלם ברחוב יריחו 19 בחולון, מדוע לא נערך טקס הפתיחה החגיגי במשכנו הקבוע של המועדון עצמו?

שאלות אלו מעלות תהיות באשר לטיב האירוע ומניעיו האמיתיים של "סגן ראש העיר". האם ייתכן כי נעשה שימוש לרעה במעמדו הציבורי לקידום אינטרסים אישיים או משפחתיים?

מועדון הנשים

"מועדון השחמט חולון" אינו המיזם היחיד שמר מיכאל סוטובסקי יזם או סייע בהקמתו. בתאריך ה-10 ביוני 2023, פרסם מר סוטובסקי הודעה לציבור ובה הצהיר כדלקמן:

"אמש נועדתי עם הגברת אנה גלקובסקיה, ההוגה, היוזמת והמנהלת של מועדון הנשים העירוני בחולון. מלכתחילה, בהכירי בחשיבותה הרבה של יוזמה זו, התחייבתי להעניק לה את חסותי ותמיכתי. כפועל יוצא מכך, כמעט והושלם איתור המקום שבו תוכלנה נשות עירנו להיפגש ולקיים שיח באופן קבוע.

סייעתי למארגנות בהכנת כל המסמכים הנדרשים לשם רישומו הרשמי של המועדון ותחילת פעילותו, הכוללת אירועים מגוונים, סדנאות, מפגשים פסיכולוגיים, קבוצות עניין ועוד כהנה וכהנה פעילויות עבורכן.

בתוקף תפקידי כסגן ראש העיר חולון וכיושב ראש ועדת העלייה והקליטה וועדת הרווחה והשירותים החברתיים של עיריית חולון, הכרתי בחשיבותה של קהילה מעין זו, אשר ביכולתה לסייע לנשים עולות להתאגד סביב תחומי עניין משותפים.

מטרתו של מועדון הנשים בחולון הינה להעשיר ולהאיר את חייהן החברתיים של בנות מיננו היקרות בעירנו. לפיכך, אני קורא לכל ידידותיי ועוקבותיי ברשתות החברתיות לתמוך ביוזמה זו, להצטרף אליה ולהיות חלק ממועדון הנשים הראשון והיחיד מסוגו בחולון.

בכבוד רב ומתוך דאגה לרווחתכן,
סגן ראש העיר חולון, מיכאיל סוטובסקי" (קרא את כל הצהרה – לחץ כאן)

יש לציין כי פעם נוספת, ללא הליך מכרזי וללא כל הליך פורמלי, מקים סגן ראש העיר מועדון שלם, אשר דבר קיומו אינו ידוע לגורמים הרשמיים בעיריית חולון. בהצהרתו לציבור, מר סוטובסקי חשף את מעורבותו בהקמת המועדון, וזאת ללא קיום הליך מכרזי כלשהו.

הזיקה בין השניים התעצמה עד כדי כך שמר סוטובסקי החל להזמין את הגברת למגוון אירועים ומפגשים עם אישי ציבור, לרבות עם חבר הכנסת זאב אלקין ואחרים (על הקשר בין אלקין לסוטובסקי נייחד כתבה נפרדת).

זאת ועוד, הגברת אנה גלקובסקיה לא רק זכתה לפתוח מועדון בחסותו של סוטובסקי, אלא אף נבחרה להימנות עם השלישייה המובילה ברשימה שבה התמודד סוטובסקי בבחירות – צירוף נסיבות מרתק.

יצרנו קשר עם הגברת גלקובסקיה, השואפת להימנות עם נבחרי הציבור, אך היא נמנעה מלהגיב לפנייתנו.

מקור הפרנסה

מר מיכאל סוטובסקי מקדיש שנים רבות מזמנו לעיריית חולון, ויתרה מזאת, פועל שם בהתנדבות, מקים מועדונים, מפתח תשתיות וכיוצא בזה. עם זאת, המחיה במדינת ישראל כרוכה בהוצאות ניכרות, במיוחד בהיותו אב לשלושה ילדים. עובדה זו עוררה בנו תהייה רבה, ועל כן ביקשנו לשוחח עם מר סוטובסקי כדי לברר את מקור פרנסתו. ברם, כאשר הוצגה השאלה בפני נבחר הציבור הוא השיב "כי סוגיית מקור פרנסתו הינה עניין הנוגע לרשויות המס", ובחר לנתק את השיחה.

תחילה סברנו כי ייתכן שאירעה תקלה טכנית, שכן לא העלינו על דעתנו כי נבחר ציבור ישראלי יתנהל באופן בלתי הולם ונעדר נימוס. אולם, לצערנו, לא זכינו למענה נוסף. שיגרנו מסרון לנבחר הציבור ואף פנייה מסודרת לכתובת הדואר האלקטרוני שלו, אך הוא לא טרח להגיב לפניותינו.

קיימנו שיחות עם סגני ראש העיר, אף אחד לא נזכר לומר לנו דבר טוב על מיכאל סוטובסקי, בנוסף סגן ראש העיר אשר ביקש להישאר בעילום שם, נפתח ומסר:
"הבעיה שלו שהוא ממציא הרבה דברים ומתחזה לסגן ראש העיר, יש צביעות. בנוסף הוא סוג של "מאכער", למעשה הוא מקבל כסף במעטפה מאנשים עסקים ומבטיח להם לקדם אותם, הוא מאוד מקושר לפוליטיקאים בכירים, כלומר יש לו גב פוליטי ולכן הוא עושה מה שהוא רוצה. אבל הוא מתחזה. פעם, ביקשתי מדוברי הרוסית לתרגם לי את הפוסטים שלו – כל פוסט ששייך לעיריית חולון הוא רחוק מהמציאות".

סגני ראש העירייה אינם מודעים לקיומו של מכרז בנוגע ל"מועדון" נשים, ואין בידיהם מידע אודות מיקומו או כתובתו. יתרה מזאת, לא התקיימה ולו ישיבה אחת בעניין "מועדון הנשים" הנטען.

כפי שניתן להבין, ברשותנו מידע נוסף על סוטובסקי אשר היקפו חורג מגבולותיה של כתבה בודדת. לפיכך, נמשיך לעדכן ולפרסם כתבות נוספות בנושא. מאמצי החקירה שלנו יימשכו ללא לאות.

פנינו לראש העיר, מר קינן שי, אך לא זכינו למענה (חרף העובדה כי הוא מפרסם את מספרו לציבור כביכול הוא "פתוח לציבור", אך בפועל לא טרח להשיב). כמו כן, הפנינו שאילתות לדוברות העירייה, למר מיכאל סוטובסקי, וכן לגברת אנה גלקובסקיה – אך עד כה לא זכינו לכל מענה או תגובה מצדם.

הפוסט מיכאל סוטובסקי, "סגן ראש העיר" שאינו סגן הופיע לראשונה ב-מעקב.