על הנייר, מדובר במילים הגבוהות ביותר במילון האזרחי: "שקיפות שלטונית", "אתיקה עיתונאית", "חינוך לדמוקרטיה". מילים שממיסות לבבות של פקידים, פותחות דלתות של בתי ספר ומזרימות נהרות של תקציבים. אך מאחורי המילים המכובסות הללו, מתחת לרדאר של הנהלת משרד החינוך הנוכחית, מתנהל לכאורה אחד המהלכים המתוחכמים והמדאיגים ביותר שנראו פה בשנים האחרונות.

שר החינוך הנוכחי, יואב קיש, מזוהה כאיש ימין מובהק. הוא וסביבתו הפוליטית ודאי לא היו חותמים ביודעין על צ'ק פתוח לטובת גופים המזוהים עם קצה המפה השמאלית של הפוליטיקה הישראלית. ובכל זאת, המציאות בשטח מספרת סיפור שונה לחלוטין. קומבינציה ארגונית וכלכלית גאונית, הפועלת דרך פרצות במערכת החינוך, מאפשרת לארגוני תקשורת ואקטיביזם מהשמאל הקיצוני לקבל גישה ישירה לדור העתיד של מדינת ישראל, והכול במימון מלא של משלם המסים הישראלי.

בזמן שההורים סבורים לתומם כי ילדיהם מקבלים העשרה אזרחית אובייקטיבית, בפועל מוחדר לבתי הספר סוס טרויאני אידאולוגי שמטרתו, כך נראה, היא אחת: גידול וטיפוח של דור השמאל הקיצוני הבא, בתוך "מלכודת" חינוכית מתוחכמת שעולה מיליוני שקלים לקופה הציבורית.

המנגנון הפיננסי: כך עוקפים את השר ומחלבים את תקציב המדינה

כדי להבין כיצד התנהלה ההטעיה החמורה הזו מתחת לאפו של שר החינוך, יש לצלול אל נבכי הבירוקרטיה הממשלתית, וליתר דיוק: אל מנגנון הגפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית).

קרא עוד – לחץ כאן

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

תקציבי גפ"ן הם כספים ציבוריים שמקורם ישיר בתקציב המדינה. משרד החינוך מעביר את הכספים הללו לבתי הספר במטרה לאפשר למנהלים אוטונומיה ברכישת תוכניות, סדנאות, הרצאות ופעילויות חינוכיות מתוך מאגר ספקים שאושר מראש על ידי המשרד.

כאן טמון המלכוד הגדול:

• כאשר גוף חיצוני מצליח להשתחל למאגר המאושר של גפ"ן, ובית ספר בוחר ברכישת שירותיו, התשלום אינו מגיע מכיסם הפרטי של ההורים.

• מקור הכסף הוא תקציב המדינה – כלומר, כספי הציבור, כספיו של משלם המסים הימני, הדתי, המסורתי והמרכזי כאחד.

• כל גוף שמקבל אישור לפעול במסגרת הגפ"ן נהנה למעשה ממימון ציבורי עקיף. ככל שיותר בתי ספר ישוכנעו לרכוש את פעילותו, כך יגדל היקף המיליונים המוזרמים אליו ישירות מהקופה הציבורית.

זהו מנגנון שלכאורה נועד להיטיב עם התלמידים, אך בפועל הפך לפרצה הקוראת לגופים אידאולוגיים בעלי אג'נדה מובהקת. הורים המחפשים עבור ילדיהם חוג או סדנה, מוצאים פעילות שנראית על פניה כ"חינוך לדמוקרטיה", בשווי מוערך של כ-1,500 שקלים לתלמיד, מבלי להבין שהם מכניסים למערכת מסרים בעלי גוון פוליטי חריף.

הקונסטלציה המשולשת: שלוש מערכות, הנהלה אחת וצבע פוליטי ברור

התמונה הופכת למורכבת ולמטרידה עוד יותר כאשר בוחנים את המבנה הארגוני של הגופים הפועלים מאחורי הקלעים. על הנייר, מדובר בשלושה גופי תקשורת נפרדים מבחינה מערכתית. בפועל, מדובר במערך משומן החולק מסגרת ארגונית וכלכלית משותפת.

שלושת הגופים הללו מציגים מערכות תוכן ועורכים נפרדים, אך ההיסטוריה הכלכלית שלהם מספרת סיפור של איחוד כוחות מוחלט. בשנת 2020 החל שיתוף הפעולה הכלכלי בין "שקוף" ל"העין השביעית", ובשנת 2022 הצטרף למערך גם "המקום הכי חם בגיהנום". שלוש המערכות חולקות כיום הנהלה משותפת ומודל מימון מאוחד.

מבדיקת מקורות פומביים עולה כי שלושת כלי התקשורת הללו פועלים תחת מסגרת משותפת ומצהירים על מימון ציבורי, תרומות ותמיכות מהציבור הרחב. אולם, כאשר צוללים לתכנים שלהם, קשה להתעלם מהקו האידאולוגי המשותף.

שלושת האתרים מסקרים בתדירות גבוהה ובעין אוהדת למדי את פעילות ארגון המחאה "אחים לנשק", כמו גם תנועות מחאה ואישים המזוהים עם השמאל. למרות שכתבי "העין השביעית" ו"המקום הכי חם בגיהנום" מרבים לדווח על תביעות, אירועים ופעילים הקשורים ל"אחים לנשק" מבלי שישנם מסמכים המעידים על יחסי ניהול או בעלות רשמיים, האווירה הכללית והאג'נדה הציבורית ברורות לכל קורא.

והנה האבסורד: בעוד שגופים אלו מנהלים קו תקשורתי חריף, לעיתים מסית וחד-צדדי נגד ממשלת הימין וערכיה, אחד הזרועות של השילוש הזה – ארגון "שקוף" – קיבל את חותמת הכשרות הרשמית ממשרד החינוך להיכנס לתוך בתי הספר התיכוניים בישראל.

"שקיפות" במעמד צד אחד: השיימינג הציבורי מגיע לכיתות

ההחלטה של משרד החינוך לאשר את פעילותו של ארגון "שקוף" במסגרת תוכנית גפ"ן מעוררת שאלות אתיות וציבוריות קשות. לאחרונה הציגו בארגון "שקוף" בגאווה את אישור פעילותם במערכת החינוך ואת כניסתם הצפויה לבתי הספר. מדובר באישור המאפשר להם, כאמור, לגבות מיליוני שקלים מכספי המדינה עבור מפגשים עם בני נוער.

לקריאת המייל המלא שנשלח לנמענים – לחץ כאן

אך האם הגוף המתיימר לחנך לאתיקה, דמוקרטיה וזכויות אזרח, עומד בעצמו בסטנדרטים האלה? תחקיר מערכת "מעקב" מגלה מציאות בעייתית ביותר באשר לחומרי הפרסום והשיווק של הארגון.

מבקרים רבים טוענים כי לצד מסרים נמלצים של שקיפות, הארגון עושה שימוש בדוגמאות הכוללות אזרחים ודמויות ציבוריות באופן שעלול להתפרש כהשפלה פומבית, לעג אישי ושיימינג מכוער. במסגרת חומרי הפרסום והתכנים שהפיץ הארגון לציבור, נעשה שימוש בוטה בשמותיהם ותמונותיהם של דמויות ציבוריות כגון הדר מוכתר ומרדכי דוד.

מערכת "מעקב" פנתה למרדכי דוד כדי לברר האם ניתנה לו זכות תגובה בסיסית, כפי שמחייבת האתיקה העיתונאית והאנושית, בטרם שולב שמו בחומרי ההסברה החינוכיים של הארגון.

מרדכי דוד מסר בתגובה מופתעת: "איש מטעם 'שקוף' או הגופים הקשורים אליו לא פנה אליי מעולם לקבלת תגובה. הופתעתי לחלוטין לגלות כי שמי ותמונתי משמשים כחלק ממסרים שיווקיים וחינוכיים, מבלי שהתבקשתי להגיב ומבלי שניתנה לי ההזדמנות להציג את גרסתי". דוד הוסיף כי הוא רואה את העניין בחומרה רבה, בוחן את הנושא בימים אלו ושוקל להתייעץ עם גורמים משפטיים באשר להמשך צעדיו.

הדר מוכתר, ששמה ותמונתה נכללו אף הם באותם פרסומים, בחרה שלא למסור תגובה לדברים.

העובדה שגוף המציג עצמו כמקדם ערכים של שקיפות ואתיקה פועל לכאורה בניגוד לעקרון היסוד המקצועי ביותר – מתן זכות תגובה ומניעת פגיעה בלתי נחוצה באנשים – צריכה להדליק נורת אזהרה אדומה בוהקת אצל כל מנהל בית ספר ואצל כל הורה. אם כך מתנהג הארגון במרחב הציבורי, אילו מסרים "חינוכיים" הוא יעביר לתלמידים בתוך כותלי הכיתה הסגורה?

איפה הפיקוח? השאלה הבוערת לשר החינוך

האירוע הזה מתחדד שבעתיים לנוכח העובדה שמשרד החינוך עצמו הודיע לא מכבר כי בשנת הלימודים תשפ"ז יופעל במערכת "נוהל עבודה בגמישות מופחתת". מדובר במנגנון פיקוח ובקרה מוגבר, שנולד במטרה מוצהרת להתמודד עם מקרים שבהם התגלו פערים חמורים בניהול התקין של משאבי הציבור במסגרת הגפ"ן. לפי הודעת המשרד, מטרת המהלך היא "לחזק את הניהול התקין של משאבי הציבור ולהבטיח כי המשאבים המיועדים לתלמידים משמשים בפועל למטרות שלשמן נועדו".

אם משרד החינוך מצהיר על הידוק הפיקוח, כיצד ייתכן שדווקא תחת הגדרות אלו אושרה פעילותו של גוף פוליטי כה מובהק? כיצד נבחנים התכנים והמסרים של הגופים הללו? האם מישהו במזכירות הפדגוגית בדק את ההיבטים הערכיים והאתיים של פעילות הגוש "שקוף-העין השביעית-המקום הכי חם"?

אין מדובר בשאלה פוליטית גרידא, אלא בשאלה חינוכית, מוסרית ועקרונית מן המעלה הראשונה. מערכת החינוך של מדינת ישראל נועדה להעניק לתלמידים כלים לחשיבה עצמאית, לאחריות אזרחית ולכיבוד הזולת. היא לא נועדה לשמש מגרש משחקים עבור ארגונים המבקשים לגדל את "צבא השמאל החדש" בחסות תקציבים ממשלתיים.

נשאלת השאלה הבלתי נמנעת: לו היה מדובר בגוף ימין קיצוני שהיה מנסה להחדיר תכנים פוליטיים דומים לבתי הספר במסווה של "ציונות ושקיפות", מה היה קורה אז?

ניתן לומר בוודאות של כמעט 300 אחוזים כי הרחובות בקפלן היו נסגרים, הפגנות ענק היו משתקות את המדינה, וזעקות השבר על "הדתה" ו"שטיפת מוח ימנית" היו מהדהדות בכל כלי התקשורת המרכזיים עד להסרת התוכנית לאלתר. אך כשמדובר בשמאל, הגלגלים הבירוקרטיים נעים בשקט, מתחת לרדאר, ובמימון נדיב של המדינה.

משרד החינוך מתעורר: "הנושא ייבחן, התוכנית עלולה להסרת"

בעקבות הממצאים המדאיגים שהועלו והפגיעה לכאורה בזכות התגובה ובניהול התקין, פנתה מערכת "מעקב" באופן רשמי למנהלת תחום דוברות באגף הבכיר של משרד החינוך. נראה כי הנתונים הציבו סימני שאלה קשים גם בפני בכירי המשרד, שאינם מעוניינים למצוא את עצמם מממנים אג'נדות קיצוניות.

ממשרד החינוך נמסרה תגובה רשמית וחד משמעית ל"מעקב":

"לאור הטענות שהועלו בפנייה, הנושא ייבחן על ידי הגורמים המקצועיים במשרד. ככל שיימצא כי קיימת חריגה מהתכנים שאושרו או מהנחיות המשרד, יינקטו הצעדים הנדרשים, לרבות הסרת התוכנית ממאגר התוכניות של משרד החינוך".

ההצהרה הזו של משרד החינוך היא צעד ראשון וחשוב, אך חובת ההוכחה נותרה על שולחנו של השר יואב קיש. הציבור זכאי לקבל תשובות ברורות ושקופות (באמת): מהם הקריטריונים המדויקים שבאמצעותם אושרה הפעילות הזו מלכתחילה? כיצד נבחנים היבטים של אתיקה ואחריות ציבורית במאגר הגפ"ן?

כאשר מדובר בכספי הציבור ובעיצוב נפשם של ילדי ישראל, חובת הביקורת אינה חלה רק על מוסדות המדינה – אלא, ואולי בעיקר, על אותם גופים המבקשים ליהנות ממשאביה של המדינה תוך שהם פועלים להחלשת ערכיה מבתוך המערכת. מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב אחר הבדיקה ולוודא שכספי הציבור לא ישמשו כלי שרת פוליטי.

תגובת מערכת "שקוף":

מערכת "מעקב" פנתה למערכת "שקוף" לקבלת תגובה רשמית על הדברים ועל אי פנייתם למרדכי דוד ולהדר מוכתר טרם הפצת הקמפיין. כל שהתקבל מהמערכת היא הודעה אוטומטית בנוסח: "הודעתך התקבלה ואנחנו משתדלים לענות ממש מהר!". עד לרגע פרסום שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה עניינית. ככל שתתקבל תגובה, היא תפורסם במלואה.

הפוסט סוס טרויאני בחינוך: השמאל הקיצוני מהנדס את דור העתיד על חשבון הציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "שקוף" (השותפה של "העין השביעית") חוגגת את כניסתה לבתי הספר בתיכונים ב-1 בספטמבר תחת תוכנית גפ"ן של משרד החינוך. אלא שמאחורי המילים הגבוהות על "חשיבה ביקורתית" ו"מלחמה בפייק ניוז", נשלח קמפיין שיווקי אגרסיבי לעשרות אלפי תומכים, המציג אזרחים כמו מרדכי דוד והדר מוכתר בצורה משפילה ומלעיגה – מבלי לקבל אפילו את תגובתם.

מה קורה כשגוף תקשורת המתהדר ב"עיתונות עצמאית", דמוקרטית ונקייה מאינטרסים, משתמש בדיוק באותן שיטות של שיימינג, קליקבייט והכפשה אישית כדי לקדם אינטרס כלכלי שיווקי? מסתבר שכשמדובר בכניסה לשוק הרווחי של סדנאות החינוך בבתי הספר, המטרה מקדשת את כל האמצעים – גם אם זה אומר לרמוס את השם הטוב של אזרחי המדינה, ללא מתן זכות תגובה מינימלית.

בימים האחרונים שיגרה מערכת "שקוף" – גוף עיתונות עצמאית הפועל בשיתוף פעולה הדוק עם "העין השביעית" – הודעת דיוור אלקטרוני (ניוזלטר) רחבת היקף. ההודעה נשלחה ישירות לגרעין התומכים הרשמי שלהם, המונה קרוב ל-10,000 בני אדם, אך עם אפשרויות השיתוף וההעברה, המסר נחשף בפועל לעשרות אלפי אנשים נוספים.

תחת הכותרת המבטיחה "תלמידי ישראל יוצאים לחופשת הקיץ ו'הצוות החינוכי' הוויראלי כבר מחכה להם ברשת", בחרו ב"שקוף" להציג את התוכנית החדשה שלהם לבתי הספר התיכוניים באמצעות לעג בוטה והשפלה של דמויות ציבוריות ואזרחים.

"המורה לגרועה" ו"המורה לסגירת חשבון"

בקמפיין השיווקי של "שקוף", שהגיע לידי מערכת "מעקב", הוגדרו הדמויות בצורה מבזה ומלעיגה:

• מרדכי דוד זכה לכינוי המלעיג: "המורה (לסגירת) חשבון".

• הדר מוכתר זכתה לתואר: "המורה לאזרחות גרועה".

הניוזלטר ממשיך ומזהיר את ההורים והתומכים מפני "גורמים קולניים האורבים עם מסרים הפוגעים בחופש הביטוי והעיתונות, בדמוקרטיה", ומציג את הסדנה הנודדת של "שקוף" כ"מהלך החינוכי שיוכל להתייצב מולם".

לקריאת המייל המלא שנשלח לנמענים – לחץ כאן

האירוניה זועקת לשמים: באותו מייל שיווקי ממש מתגאה "שקוף" כי במסגרת הסדנה יילמדו תלמידי דור האלפא והדור הצעיר "איך מזהים אינטרסים כלכליים ופוליטיים מאחורי קליקבייטס", וכיצד להשתמש ב"כלי ביקורת שכל אזרח חייב: הטלת ספק, זיהוי שקרים והצגת טיעונים".

לצד זאת, מוצגת הסדנה ככלי לחיזוק ערכי הדמוקרטיה והאזרחות הפעילה. בנסיבות אלה מתבקשת השאלה: האם דמוקרטיה משמעותה שיח מכבד, בדיקת עובדות וחשיבה ביקורתית – או שמא שיימינג, השפלה וניצול כוח כלפי מי שמביע עמדה אחרת? דומה כי התשובה ברורה מאליה.

כיצד מתיישבת הטפה ל"חשיבה ביקורתית" וזיהוי שקרים, עם קמפיין שיווקי שעושה שימוש מכוער בשמם של אזרחים, מבלי לבקש את תגובתם, מבלי לבחור בשיח ענייני, ותוך שימוש מובהק בכותרות קליקבייט פוגעניות? האם בשביל למכור סדנאות תקשורת מותר להחריב את השם הטוב של אדם?

המימון הציבורי של משרד החינוך: המדינה משלמת על השפלת אזרחיה?

החלק המקומם ביותר בסיפור הוא הגב הכלכלי והממסדי. "שקוף" מעדכנים בהתרגשות כי סדנת התיכונים שלהם אושרה רשמית בתוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) של משרד החינוך, והם עתידים להיכנס לבתי הספר החל מה-1 בספטמבר הקרוב.

כאן מתעוררת שאלת מיליוני השקלים, תרתי משמע. משרד החינוך מעמיד לרשות מוסדות החינוך תקציבי עתק במסגרת מנגנוני הגמישות הניהולית והתוכניות התוספתיות. כדי להמחיש את היקף הסכומים, בשנת הלימודים תשפ"ז מתוקצבים בתי הספר בכ-1,500 שקלים לכל תלמיד, בהתאם למצבת התלמידים שנקבעה באפריל 2026. משמעות הדבר היא כי בית ספר המונה 100 תלמידים זכאי לתקציב של כ-150 אלף שקלים, בעוד שבית ספר שבו 300 תלמידים נהנה מתקציב של כ־450 אלף שקלים. מדובר בתקציב תוספתי משמעותי, המוענק מעבר לתקציב הבסיס ואינו בא במקומו.

קרא עוד – לחץ כאן

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנוסף, משרד החינוך עצמו הודיע כי לקראת שנת הלימודים תשפ"ז הוא יפעיל "נוהל עבודה בגמישות מופחתת" – מסלול פיקוח ובקרה הדוק למקרים חריגים שבהם נמצאו פערים בניהול התקין של משאבי הציבור בגפ"ן, וזאת כדי "לחזק את הניהול התקין של משאבי הציבור ולהבטיח כי המשאבים המיועדים לתלמידים משמשים בפועל למטרות שלשמן נועדו".

אם משרד החינוך כל כך חרד לניהול התקין ולשימוש ראוי בכספי הציבור, כיצד הוא מאפשר מימון של סדנאות שמשווקות באמצעות הכפשה פומבית, שיימינג ופגיעה באזרחים? האם כספי המיסים של אזרחי ישראל צריכים לזרום לגופים שמטיפים לאתיקה, בזמן שהם עצמם רומסים אותה ברגל גסה בשביל עוד "ליד" שיווקי ומכירת הרצאה בתיכון?

מרדכי דוד בטראומה: "אני בשוק, שוקל לפנות לעורך דין"

מערכת "מעקב" פנתה למרדכי דוד כדי לבדוק האם מישהו מהצדדים המתהדרים ב"עיתונות אתית" פנה אליו לקבלת תגובה לפני שהפכו אותו לכרזת פרסום שלילית.

דוד הגיב בתדהמה מוחלטת: "אף אחד מטעם 'שקוף' או 'העין השביעית' לא פנה אליי, לא ביקש את תגובתי ולא דיבר איתי". דוד, שנשמע המום לחלוטין מהדברים, מסר ל"מעקב" כי הוא לומד את החומר ומזועזע מכך ששמו משמש בקמפיין פרסום מסחרי-חינוכי ללא ידיעתו, וכי הוא שוקל להתייעץ עם עורך דין ולפעול משפטית בהתאם.

הדר מוכתר בחרה שלא למסור תגובה לפנייה בנושא זה.

צביעות במסווה של שקיפות

הניסיון של גופים המציגים את עצמם כ"אבירי הדמוקרטיה וחופש הביטוי" לפעול במחשכים, ללא מתן זכות טיעון בסיסית לנפגעים, הוא תעודת עניות למה שמכונה "העיתונות העצמאית". כשזה מגיע לכסף הציבורי של מערכת החינוך, כנראה שערכי היסוד של המקצוע נשארים מחוץ לכיתה. "הפעם הצלצול הוא בשבילנו", חתמו ב"שקוף" את הודעתם. מערכת "מעקב" מבטיחה שהצלצול הזה יהיה צלצול השכמה מהדהד.

קשה להתעלם מן התמיהה העולה מן המקרה: על גבם של מר דוד וגב' מוכתר נבנה, לכאורה, קמפיין שיווקי שנועד לקדם את פעילות "שקוף", מבלי שניתן לכך אישור מצדם. במקביל, הארגון קיבל את אישור האגף הפדגוגי לפעול במערכת החינוך. מכאן מתבקשת שאלה ציבורית מהותית: האם תלמידים ובני נוער אמורים ללמוד ערכים של כבוד הדדי, דרך ארץ, אמינות ושיח מכבד – או שמא להיחשף לתרבות של השפלה, לעג וניצול בני אדם לצורכי קידום ויחסי ציבור?

כעיתונאי, אני סבור כי כספי הציבור צריכים להיות מופנים לחינוך לערכים של סובלנות, אחריות, כבוד הדדי וחשיבה ביקורתית הוגנת. מערכת החינוך אינה אמורה לשמש במה לאנטגוניזם, למסרים פוליטיים או לקמפיינים שיווקיים הנעשים על חשבון בני אדם, ובוודאי שלא למהלכים העלולים להתפרש כניצול דמויות ציבוריות לצורכי קידום עצמי.

תגובת מערכת "שקוף":

מערכת "מעקב" פנתה למערכת "שקוף" לקבלת תגובה רשמית על הדברים ועל אי פנייתם למרדכי דוד ולהדר מוכתר טרם הפצת הקמפיין. כל שהתקבל מהמערכת היא הודעה אוטומטית בנוסח: "הודעתך התקבלה ואנחנו משתדלים לענות ממש מהר!". עד לרגע פרסום שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה עניינית. ככל שתתקבל תגובה, היא תפורסם במלואה.

משרד החינוך בחר שלא להגיב לפנייתנו עד למועד פרסום הכתבה.

צילום: הדר מוכתר, מרדכי דוד, לוגו "שקוף", לוגו משרד החינוך ולוגו העין השביעית – שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט עיתונות או בריונות? השיימינג של "שקוף" נגד מרדכי דוד והדר מוכתר במימון הציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

לא בכל יום מפרסמת מערכת "מעקב" חדשות שהיא מגדירה כחדשות טובות. אך במקרה זה, הגשת תביעת השתקה מצד כתב כאן 11, דניאל אלעזר, נגד מערכת "מעקב" ונגד גורמים נוספים, נתפסת במערכת כנקודת מפנה מהותית, בעלת חשיבות ציבורית רחבה. לא כהבעת חשש, אלא להפך: כאירוע שמחדד, את הצורך בבירור פומבי, פתוח ושקוף של דפוסי פעולה עיתונאיים, שימוש בכספי ציבור, ומנגנוני הרתעה משפטיים כלפי ביקורת תקשורתית.

המידע בדבר הגשת התביעה לא הגיע למערכת "מעקב" במסירה ישירה או רשמית. הידיעה נודעה למערכת דרך פרסום באתר "העין השביעית", אשר בחר לפרסם פרטים מתוך כתב תביעה שטרם נמסר כדין לנתבעים, מבלי לפנות אליהם לקבלת תגובה. מדובר בכשל עיתונאי מהותי: פרסום טענות משפטיות חד צדדיות, בטרם קיבל הצד המותקף את כתב התביעה עצמו, ובלא שניתנה לו הזדמנות להשיב.

מערכת "מעקב" מבהירה כי אין המדובר בהתנהלות ייחודית כלפיה, אלא בדפוס פעולה רחב יותר, אשר הופעל גם כלפי גורמים נוספים. כך, גם גורמים אחרים הנזכרים בתביעה, ובהם עו"ד אהב כהן, מישל טרוני ודניס צ'רקוב, לא התבקשו למסור את תגובתם טרם הפרסום. הימנעות זו מפנייה לקבלת תגובה מעוררת קושי עיתונאי מהותי, ופוגעת בעקרונות היסוד של עיתונות אחראית, זהירה ומאוזנת, המחויבת לבחינה מלאה של כלל העמדות הרלוונטיות בטרם פרסום.

במהלך עבודתנו על הכתבה התברר כי אתר "העין השביעית" מקיים זיקה למכון הישראלי לדמוקרטיה – גוף המצהיר על פעילותו לקידום ערכי הדמוקרטיה והשוויון בישראל. גילוי זה מעמיד בספק את אופן הפרסום, אשר נעשה, על פי התרשמותנו, בסטנדרט עיתונאי נמוך, ואינו מתיישב עם ערכי הדמוקרטיה והשוויון שעליהם מצהיר המכון.

הקשר האמור נחשף אגב עבודת המערכת על הכתבה. מערכת "מעקב" תפרסם תחקיר נוסף ונפרד העוסק בזיקה זו ובהשלכותיה הציבוריות והעיתונאיות.

מה פורסם באתר "העין השביעית"

בחודש ינואר 2026 פרסם אתר "העין השביעית" כתבה שעסקה בגל תביעות לשון הרע ובהליכים משפטיים הנוגעים לפרסומים ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת. במסגרת הכתבה צוין כי דניאל אלעזר, כתב תאגיד השידור כאן 11, הגיש ביום 20 בינואר 2026 תביעה על סך מיליון שקלים נגד מספר פעילי רשת, ובהם מישל טרוני ודניס צWרקוב. עוד נטען בפרסום כי התביעה כוללת טענות גם כלפי עו"ד אהב כהן, אשר ייצג את הנתבעים בהליכים קודמים, וכן כלפי אתר "מעקב". ואולם, לפרסום עצמו לא נודעה השפעה ציבורית ממשית, והוא לא זכה לסיקור או להדהוד מצד כלי תקשורת נוספים.

לפי הנטען בכתב התביעה, כפי שהובא בכתבה, אלעזר טוען לקיומו של "קמפיין הכפשה" שנוהל נגדו, הכולל פרסומים פוגעניים, כינויי גנאי, ואף טענות למעשה התחזות באמצעות חשבונות מזויפים ברשת. עוד נטען כי הפרסומים פגעו בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו.

ההליך המשפטי מצוי, נכון למועד הפרסום, בשלבים מקדמיים. טרם ניתנה בו הכרעה שיפוטית, ולא ניתן פסק דין. בנוסף, צוין קיומו של צו איסור פרסום, המגביל את היכולת לפרסם פרטים מלאים מתוך ההליך, לרבות טענות היסוד והראיות שצורפו לו.

לצד זאת, הזכיר אתר "העין השביעית" הליכים קודמים שהתנהלו בין אותם גורמים בשנים קודמות, לרבות קובלנה פלילית משנת 2021 וצו הרחקה משנת 2022, נתונים המעידים על מערכת יחסים משפטית מתמשכת ורבת-שנים.

שוב נציין כי הכתבה שפורסמה באתר "“העין השביעית" לוקה בחסר מהותי נוסף: הימנעות מהפניה ישירה לכתבות עצמן, אשר בעטיין הוגשה התביעה. מדובר בכתבות מסוימות שפורסמו באתר "מעקב" בנוגע לכאן 11 ולדניאל אלעזר, ואשר בעקבותיהן הוגשה נגד האתר תביעה כספית בהיקף של מיליון שקלים. חרף מרכזיותן של אותן כתבות להבנת ההליך המשפטי, בחרה הכתבה להתעלם מהן לחלוטין.

במסגרת הפרסום לא הוצגו ראיות כלשהן, לא פורטו עובדות רלוונטיות, ולא נזכרו הליכים משפטיים שהתנהלו בעניינו של דניאל אלעזר, לרבות פסקי דין שניתנו נגדו ואשר לא הוגש עליהם ערעור. פסקי דין אלה, על פי האמור בהם, כוללים קביעות שיפוטיות מהותיות בדבר הפרות חוק חמורות, וכן ביקורת שיפוטית נוקבת על מהימנות פרסומיו ככתב, קביעות שלהן אף נלווה חיוב כספי ששולם מכספי ציבור. חרף זאת, נתונים אלה – שהם עובדתיים, בני אימות ובעלי חשיבות ציבורית מובהקת – לא זכו לכל אזכור.

קרא עוד – לחץ כאן

בנוסף, לא צוינו תלונות שהוגשו במשטרה בעניינו של אלעזר, לרבות תלונות הנוגעות לחשדות חמורים, ובהם חשדות לקבלת שוחד ולסחיטה. כמו כן, נספחי כתב התביעה, אשר יש בהם כדי לשפוך אור על טענות הצדדים ועל התשתית הראייתית הנטענת, לא פורסמו ולא הובאו לעיון הציבור, באופן המונע בחינה ביקורתית מלאה של הדברים.

קרא עוד – לחץ כאן

במקביל, בחרה הכתבה לפרסם קביעות ושיפוט ערכי כלפי אתר “מעקב”, תוך הצגתו כמי שמפרסם, לכאורה, דברי שקר נגד מר דניאל אלעזר. ואולם, חרף חומרת הטענה, לא הוצגו כותרות הכתבות הרלוונטיות, לא צורפו צילומי מסך, ולא ניתנה לקוראים כל אפשרות לעיין בתוכן הפרסומים שבגינם נטען לקיומה של “הכפשה”. בכך נשללה מן הציבור האפשרות לבחון בעצמו את הטענות, להצליב נתונים ולגבש עמדה מושכלת ועצמאית.

התנהלות זו מעוררת תהיות כבדות משקל באשר לסטנדרט העיתונאי שננקט, ומעמידה בספק את היחס המיוחס לקהל הקוראים ולציבור התורמים, אשר מצופה ממנו לקבל מסקנות חמורות וחד־משמעיות מבלי שהונחה בפניו תשתית עובדתית מלאה, גלויה ושקופה.

הימנעות זו שוללת מן הציבור את האפשרות לעיין בחומר באופן בלתי אמצעי, להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולהכריע האם מדובר בביקורת עיתונאית לגיטימית או בפרסום החורג מגדרי הדין. בכך נפגעת לא רק זכות התגובה של הנתבעים, אלא גם זכותו הבסיסית של הציבור לדעת.

"העין השביעית": שקיפות מוצהרת מול סימני שאלה

אתר האינטרנט הפועל תחת המיתוג "העין השביעית | ביקורת תקשורת ועיתונות" אינו פועל כישות משפטית בשם זה, ואף אינו רשום תחת השם "העין השביעית". שמו המשפטי והארגוני של הגוף המפעיל את האתר הוא "שקוף – למען שמירת הדמוקרטיה", עמותה רשומה (ע"ר 580489540). פער זה בין המותג הציבורי לבין הזהות המשפטית יוצר, לכאורה, קושי ממשי עבור הציבור המבקש לאתר את הגוף ברשומות רשם העמותות או החברות, ומעלה שאלות באשר לשקיפות ולבהירות זהות המפעיל.

הלכה למעשה, מי שמחפש ברשומות הרשמיות גוף בשם "העין השביעית" אינו מוצא ישות כזו, אלא רק לאחר עיון בתנאי השימוש ובפרטים המשפטיים באתר מתברר כי מדובר בעמותה בשם "שקוף – למען שמירת הדמוקרטיה". מדובר במבנה תפעולי העלול להטעות את הציבור באשר לזהות הגוף העומד מאחורי הפרסומים.

האתר מצהיר, על פי פרסומיו שלו, כי פעילותו ממומנת אך ורק מכספי תרומות, הרצאות ומקורות מימון דומים.

על פי דיווחים פומביים, בשנת 2023 בלבד דווח על תרומות בהיקף של כ-5 מיליון שקלים. במקביל, על פי נתוני חשיפה מקובלים בענף, היקף התנועה לאתר עומד על מעט למעלה מ-170 אלף כניסות חודשיות – נתון חריג בנמיכותו ביחס לאתרי חדשות ותחקיר אחרים, ובפער בולט מהיקף התקציב שעליו מדווח האתר.

הפער בין סדרי הגודל התקציביים לבין רמת החשיפה בפועל מתחדד אף יותר בבחינת הזירה החברתית: פרסומי האתר זוכים, דרך שגרה, למספרים חד ספרתיים של לייקים ולעיתים אף פחות מכך – נתונים שאינם מתיישבים, בלשון המעטה, עם היקף המשאבים המדווח ועם טענות להשפעה ציבורית רחבה.

צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של "העין השביעית":

נתונים מצטברים אלה מעלים שאלות כבדות משקל באשר לאפקטיביות הפעילות, לזהות התורמים, למקורות המימון ולמבנה הכלכלי העומד בבסיס פעילות האתר.

עוד יודגש כי מתקיימת זיקה, ישירה או עקיפה, בין פעילות האתר לבין "המכון הישראלי לדמוקרטיה – לקידום דמוקרטיה ושוויון בישראל", זיקה אשר אף היא, לשיטת מבקריו, מחייבת גילוי מלא, מפורש ושקוף לציבור.

מבחינה אידאולוגית, האתר אינו מסתיר את עמדותיו הפוליטיות. פרסומיו מתאפיינים בקו ביקורתי חריף כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלותיו, וביקורת עקבית כלפי הימין הפוליטי. באתר מוצגת פעילות זו כמאבק מתמשך למען "שקיפות", תוך טענה כי הממשלה אינה פועלת בשקיפות מספקת כלפי הציבור.

במקביל, האתר מפרסם ביקורת קשה במיוחד כלפי ערוץ 14, אותו הוא מתאר, במקרים רבים, כגוף תעמולתי ולא כערוץ חדשות לגיטימי.

ציטוטים המובאים בכתבות שונות שפורסמו נגד ערוץ 14, הכוללים התבטאויות פוגעניות וציטוטים חריפים בעלי אופי של לשון הרע:

האתר מביע תמיכה במחאות ובהפרות סדר אזרחיות, לרבות חסימות צירי תנועה מרכזיים, מתוך תפיסה אידאולוגית הרואה בפעולות אלה אמצעי לחץ לגיטימי על השלטון. קו זה, כך נטען, מלווה בביקורת חריפה ולעיתים מסיתה כלפי מחנה הימין.

ואולם, מתגלה לכאורה פרדוקס מהותי בין הרטוריקה של "שקיפות" לבין התנהלותה הפנימית. לפי מידע שהובא בפנינו, העמותה אינה מחזיקה באישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, ומאז שנת 2023 לא הוגשו, לכאורה, דוחות כספיים ודוחות מילוליים לרשם העמותות ולמשרד המשפטים – חובה הקבועה בדין. אי הגשת דוחות אלה, אם אכן כך, מהווה הפרה של חובות סטטוטוריות בסיסיות שנועדו להבטיח שקיפות כלפי הציבור ורשויות הפיקוח.

העמותה אינה מפרסמת לציבור את רשימת תורמיה, וזאת בניגוד לרוח השקיפות שעליה היא מצהירה. כך, אתר המתהדר בשם "שקוף – למען שמירת הדמוקרטיה" מוצג, לטענת מבקריו, כמי שאינו עומד בעצמו בסטנדרטים של שקיפות ודיווח (הכוונה היא כי בדוחות הכספיים ובדוח המילולי מצוין המונח "תורמים" בלבד, ללא פירוט, זיהוי או הבחנה כלשהי באשר לזהותם, היקף תרומתם או מאפייניהם).

יובהר כי האמור לעיל אינו אלא טעימה ראשונית ממידע שנאסף, וכי פעילות אתר "העין השביעית" והעמותה העומדת מאחוריו עומדות במוקד תחקיר נפרד, מקיף ומעמיק, שיפורסם בהמשך.

בזכות פעולתו של דניאל אלעזר זכה אתר "העין השביעית" לתחקיר מעמיק מטעמנו. ביקורת על התקשורת אינה נחלתם הבלעדית של גורם אחד, וגם אנו נפעל לחשיפת המידע, להגברת השקיפות ולהמשך המעקב. כספים ציבוריים ותרומות שמקורן בציבור מחייבים רף עליון של שקיפות, אחריות ודין וחשבון לציבור.

הטענות כלפי דניאל אלעזר והקשרן הציבורי

מערכת "מעקב" סבורה כי התביעה שהוגשה נגדה אינה מתקיימת בחלל ריק. לשיטתה, מדובר במהלך הננקט על רקע שורת תחקירים שפרסמה באשר לפעילותו של דניאל אלעזר ככתב כאן 11. תחקירים אלה עסקו, בין היתר, במנגנוני מימון הייצוג המשפטי, בהליכי התקשרות שבוצעו שלא באמצעות מכרז, ובהוצאות כספיות אשר, לטענת המערכת, הושתו על הקופה הציבורית.

עמדת מערכת "מעקב" ברורה וטענותיה עקביות. במסגרת תיעוד מצטבר שנאסף לאורך שנים, בליווי הליכים משפטיים ובהסתמך על בדיקות במאגרים משפטיים ובמקורות פתוחים, עולה כי בעניינו של דניאל אלעזר התקיימו הליכים משפטיים רבים בעבר. בהליכים אלה נמתחה ביקורת שיפוטית על התנהלותו ועל פרסומיו, לרבות קביעות שיפוטיות מפורשות שלפיהן "אין אמת בפרסומים". עוד נקבע בפסקי דין שונים כי חויב בתשלום פיצויים בגין לשון הרע, וכי לאורך תקופות מסוימות פעל ללא תעודת עיתונאי תקפה.

מתוך פסק הדין בתיק 42864-07-21 נקבע כי דניאל אלעזר פגע בשמו הטוב של אדם, שלא כדין וללא הצדקה. התחקיר שביסוד ההליך פורסם במסגרת שידורי כאן 11, ובפסק הדין צוין כי הפרסום כלל השפלה של מושא הכתבה. ההליך המשפטי שהתנהל בעקבות הפרסום לווה בייצוג משפטי מטעם התאגיד, בעלות שנאמדת במאות אלפי שקלים מכספי ציבור. חרף זאת, בפסק הדין חויב אך ורק דניאל אלעזר, כתב כאן 11, בתשלום פיצוי בגין לשון הרע.

אף שהאמת העובדתית התבררה בסופו של יום במסגרת ההליך המשפטי, הנזק לשמו הטוב של הנפגע כבר נגרם. ההליך הממושך – שנפתח בשנת 2021 והסתיים במתן פסק דין ביום 12.02.2025 – ממחיש את המחיר הכבד שגבה הפרסום. להלן מובאים ציטוטים מהותיים מתוך פסק הדין והחומר שבתיק:

בתיק אחר, תאד"מ 22816-12-22, קבע בית המשפט אף הוא כי מר דניאל אלעזר מסר פרסומים שאינם אמת. חרף זאת, ובניגוד להיקף ההליך, חויב אלעזר לבדו בתשלום פיצוי בסך 8,000 ש"ח. יודגש כי מדובר בפרסום אישי שבוצע באמצעות פרופיל פרטי ברשת X, ולא בפרסום מערכתי:

עם זאת, ההליך המשפטי לווה בייצוג משפטי שמומן, ככל הנראה, בהיקף של מאות אלפי שקלים, על חשבון המדינה. אף שהחיוב הכספי נפסק לחובתו האישית של דניאל אלעזר, בפועל את עלות פסק הדין וההליך נשא התאגיד.

גם במקרה זה נקבע כי דניאל אלעזר השפיל ופגע בשמה הטוב של אזרחית תמימה, אישה ואם, בעקבות פרסום פוסט | כתבה ברשת X. בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי אין אמת בפרסומים. ההליך המשפטי נפתח בשנת 2022 והסתיים רק סמוך לשנת 2025, בפסק דין מיום 09.12.2024 – פרק זמן הממחיש עד כמה ממושך, יקר ושוחק הוא המאבק לניקוי שם טוב שנפגע מפרסום שקרי.

ההליך מדגים כי טיהור שמו של אדם אינו עניין נגיש לכלל הציבור. הוא מחייב משאבים כלכליים משמעותיים, זמן ממושך ויכולת נפשית להתמיד בהתדיינות משפטית. במקרה זה, עמדה לנפגעת היכולת לממן ייצוג משפטי ולהופיע בפני בית המשפט. ואולם, יש להדגיש כי אדם המצוי בהליכי פשיטת רגל כלל אינו רשאי להגיש תביעה, ומשמעות הדבר היא כי נפגעי פרסומים שקריים המצויים במצב כלכלי קשה עלולים להיוותר חסרי סעד משפטי לחלוטין.

מציאות זו מחדדת פער חמור: בישראל, בפועל, רק מי שמחזיק באמצעים כלכליים וביכולת לנהל הליך משפטי ממושך יכול לפעול לניקוי שמו הטוב, בעוד אחרים נאלצים לשאת לאורך שנים – ולעיתים לכל חייהם – את נטל ההשפלה והשקר, ללא אפשרות ממשית להשיב את כבודם.

מר אלעזר לא קיים פסקי דין שניתנו בעניינו, וכי אי קיום זה הוביל לפתיחת הליכי הוצאה לפועל, באופן המעלה, לשיטתה, חשש לביזיון בית המשפט.

בסופו של דבר התברר כי תאגיד השידור כאן 11 סילק, מכספי ציבור, חובות אישיים של דניאל אלעזר במסגרת הליכי הוצאה לפועל. תופעה חריגה זו, הגובלת באבסורד ציבורי, מתקיימת בפועל חרף חומרתה. די להעלות על הדעת תרחיש היפותטי שבו משרד ראש הממשלה, או ראש הממשלה עצמו, היה עושה שימוש בכספי ציבור לצורך סגירת חוב פרטי שאינו שייך למדינה או ללשכתו – מהלך כזה היה מעורר סערה ציבורית מיידית.

אותו אלעזר עצמו פקד בעבר את הפגנות קפלן ותיעד מחאות נגד השלטון, אולם כאשר גוף שידור ממלכתי עושה שימוש בכספי הציבור כדי לסלק חוב אישי של עובד ציבור – דניאל אלעזר – במסגרת הליכי הוצאה לפועל, מתקבל הדבר, לכאורה, כמעשה שבשגרה, ללא ביקורת ציבורית, מוסדית או תקשורתית. לשיטתנו, מדובר בהתנהלות חמורה, העולה כדי פגיעה בוטה בכללי המינהל התקין ובדין.

אם מבקר המדינה בוחר להתעלם מן הסוגיה, חובת העיתונות להצביע עליה כעל עבירה חמורה. ואם גם "העין השביעית" והמכון הישראלי לדמוקרטיה אינם מוצאים לנכון לעסוק בכך – הרי שלפנינו תשתית מלאה לתחקיר עצמאי העוסק בשאלה אחת ברורה: כיצד תאגיד שידור ציבורי משלם חוב פרטי של עובדיו מכספי הציבור. השאלה המתבקשת היא האם הביקורת מופעלת רק כאשר מדובר בראש הממשלה ובשרי הקואליציה, בעוד שכאשר מדובר בגוף תקשורתי המזוהה פוליטית – הכל מותר.

נכון לעת הזו, מתבהר מדוע בכתבת אתר "העין השביעית" לא הובאה ולו ראיה אחת מתוך כתב התביעה, לא הוצגה ולו כותרת אחת מכתבות מערכת "מעקב", ואף לא צורף צילום מסך מן הפרסומים עצמם. הצגת חומרים אלה הייתה מפנה את הציבור ישירות לאתר "מעקב" ולתחקירים המקיפים שאנו מפרסמים בנוגע לתאגיד השידור כאן 11 ולדניאל אלעזר.

מוקד עיסוקנו איננו שולי ואיננו אישי: השאלה המרכזית היא כיצד תאגיד שידור ציבורי מאפשר פרסומים שקריים, ומדוע הוא ממשיך להעסיק כתב חסר תעודת עיתונאי, אשר, לשיטתנו, מטעה את הציבור ומבזבז כספי ציבור. הפגיעה כאן חורגת בהרבה משמם הטוב של בני אדם בודדים או מהרס חייהם האישיים; אין מדובר רק בריבוי הקורבנות שנפגעו מפרסומים כוזבים, אלא בפגיעה עמוקה ומתמשכת בעיתונאות עצמה, ובכתם כבד המוטל על שמה ועל אמינותה.

בין השנים 2021 ל-2022, פעל אלעזר ללא תעודת עיתונאי תקפה:

להורדת מסמך רשמי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית – לחץ כאן

לאורך השנים יוחסו למר אלעזר התבטאויות פוגעניות וגסות כלפי הציבור וכלפי גורמים שונים, לרבות במסגרת תיעוד מצולם. במהלך ניסיון שערכתי לראיינו, הופנו כלפיי, כעיתונאי מערכת "מעקב", גידופים אישיים וביטויים מבזים, בהם כינויים כגון "נוכל", "שמן" ו"רמאי". התבטאויות אלה פוגעות בזולת, ועל פי פרשנות משפטית מקובלת עשויות לעלות כדי הפרת דיני לשון הרע.

העלויות הנוגעות לייצוג המשפטי ולתשלומי הפיצויים הושתו בפועל על כספי ציבור, במסגרת פעילותו של תאגיד השידור כאן 11, וזאת אף שפסקי הדין הטילו את החיוב על דניאל אלעזר באופן אישי ולא על התאגיד. יתרה מכך, תשלומים אלה בוצעו גם בגין פרסומים שנעשו מחשבונות פרטיים ברשת X, שאינם שייכים ואינם מזוהים עם תאגיד כאן 11.

לשם המחשה, משווה המערכת מצב זה לתרחיש שבו עיריית תל אביב הייתה נושאת בתשלום פיצויי לשון הרע שנפסקו נגד עובד עירייה זוטר, בגין פרסום פרטי, כוזב ופוגעני שביצע בחשבון אישי ברשתות החברתיות. השוואה זו, לשיטת המערכת, מדגישה את חוסר הסבירות הציבורי ואת חומרת השימוש בכספי ציבור לצורך כיסוי אחריות אישית שאינה קשורה לפעילות המוסדית.

חרף סגירת תיקים במשטרה וקביעות שיפוטיות שניתנו לטובת מושאי תחקיריו של אלעזר, לא פורסמו הבהרות פומביות, תיקונים או התנצלות כלשהי. מחדל זה, לשיטת המערכת, גרם לפגיעה מתמשכת בשמם הטוב של אנשים פרטיים ולנזק ממשי לעסקיהם ולחייהם המקצועיים.

קיימים ממצאים המעוררים חשד כבד לניסיונות פסולים לקבלת טובות הנאה או כספים, בהיקפים של אלפי שקלים, כתנאי להימנעות מפרסום תחקירים שליליים. טענות אלו נידונו בעבר במסגרת תחקיר שפורסם, ולטענת המערכת הן מתועדות בחומר שנאסף במהלך עבודת התחקיר.

במסגרת תביעת ההשתקה המתנהלת נגדנו ביוזמת דניאל אלעזר, יוזמנו עדים רלוונטיים וייבחנו הטענות האמורות בפני בית המשפט. בין היתר, יוזמנו עדים הנוגעים לטענות בדבר מתן שוחד, וכן עשרות נפגעים אשר, לטענתם, נפגעו ממעשיו של אלעזר ללא כל הצדקה. עצם ניהול ההליך פותח פתח לבירור עובדתי רחב, לחקירה פומבית של המעורבים ולהצגת מלוא התמונה בפני בית המשפט והציבור גם יחד.

מה רואה "מעקב" בתביעה: לא איום, אלא הזדמנות

הגשת התביעה אינה נתפסת כניסיון הרתעה, אלא כהזדמנות חסרת תקדים לבירור פומבי ומעמיק. לראשונה יתאפשר, במסגרת הליך משפטי סדור, לדרוש גילוי מסמכים, לזמן עדים, ולחקור תחת אזהרה, מעל דוכן העדים בבית המשפט, את כתב כאן 11 וכן גורמים בהנהלת הערוץ.

מערכת "מעקב" הגישה מאות פניות ושאלות רשמיות לגורמי כאן 11, ובהם הנהלת הערוץ, הדוברות, הייעוץ המשפטי, יחידת חופש המידע, פניות הציבור, מנכ"ל התאגיד, חטיבת החדשות, מבקרי הפנים והמחלקה המשפטית, וכן למבקר המדינה ולגורמי פיקוח נוספים.

בסך הכול נשלחו למעלה מ-200 שאלות שונות, שעסקו, בין היתר, בטענות לכאורה בדבר אי קיום מכרזים, שחיתות, לשון הרע, אי אפקטיביות של חטיבת החדשות, תפירת מכרזים, ניסיונות לקבלת שוחד בידי עובדי הערוץ, אי דיווח על ניסיונות לקבלת שוחד ועבירות נוספות על פי דין. זאת, אף במקרים שבהם חלה על הגורמים הרלוונטיים חובה חוקית למסור מענה מכוח חוק חופש המידע – מענה שלא ניתן בפועל.

שוב נציין כי פניות מערכת "מעקב" נותרו, ברובן המכריע, ללא כל מענה, או שנענו בתגובות פוגעניות ואישיות, שאינן הולמות גוף ציבורי ואינן עומדות בסטנדרטים המצופים מגוף הממומן מכספי ציבור.

לפיכך, עצם הגשת התביעה וההתנהלות בקו ההגנה, על רקע הצווים שניתנו, יובילו לזימון עדים ולהתייצבות גורמים רלוונטיים למתן עדות בבית המשפט, תחת אזהרה ובדוכן העדים. בכך נפתחה, הלכה למעשה, תיבת פנדורה: יידרשו תשובות, תיבחן התנהלות הנהלת הערוץ, ובכירים המעורבים, לכאורה, בהסדרים ובקומבינציות שונות, יעמדו לחקירה פומבית. הדברים יתבררו באולם הדיונים, יתועדו בפרוטוקולים הרשמיים, וההליך צפוי להיות טעון ובעל משמעות ציבורית רחבה.

עניינים שערוץ כאן 11 פעל במשך שנים להסתיר מן הציבור, לרבות הפרות דין מתמשכות ובכללן אי מתן מענה לבקשות לפי חוק חופש המידע, נחשפים כעת במלואם. לראשונה יידרשו בכירי הערוץ למסור תשובות ישירות וברורות באשר להתנהלותם: הם אשר נשאו בסילוק חובותיו של דניאל אלעזר בלשכת ההוצאה לפועל, הם אשר נמנעו מקיום הליכי מכרז כדין לייצוג המשפטי, והם אשר נתנו אישור לפרסומים משפילים ולביטויים בעלי אופי של לשון הרע וכו'. מכלול המעשים הללו עומד כעת לבחינה ציבורית ומשפטית מקיפה. תביעתו של אלעזר נגד מערכת "מעקב", אינה אלא מהלך אשר האיץ את חשיפת ההתנהלות כולה והציב אותה, לראשונה, תחת אור הזרקורים הציבורי.

ההליך המשפטי עשוי להוביל לחשיפת היקף ההוצאות הציבוריות, אופן קבלת ההחלטות בערוץ, וכן להציף שאלות מהותיות הנוגעות לאחריות מקצועית ואתית. במערכת "מעקב" סבורים כי השלכות ההליך אינן צפויות להצטמצם למקרה הפרטני, אלא עשויות להקרין על השיח הציבורי הרחב באשר לתפקידה של תקשורת ציבורית, לגבולות הכוח העיתונאי ולשימוש בהליכים משפטיים ככלי הרתעה. בהקשר זה, ובאירוניה שאינה נסתרת, מציינים במערכת כי עצם פתיחת ההליך – בזכות יוזמתו של מר דניאל אלעזר – היא אולי התרומה הציבורית המשמעותית היחידה שנרשמה מצדו.

תגובות:

מערכת "מעקב" פנתה למערכת אתר "העין השביעית" בבקשה לקבלת תגובה, אולם עד למועד פרסום הדברים לא התקבל כל מענה. עם זאת, ברשותנו תגובה רשמית קודמת של מערכת "העין השביעית" בנוגע לערוץ 14, אשר פורסמה בתחקיר מערכת "מעקב" ביום 21 ביולי 2024. במסגרת אותה תגובה נמסר מטעם "העין השביעית":

"ערוץ 14 מפרסם באופן קבוע שקרים, הסתה ותעמולה פוליטית".

 

בנוסף, נשלחה פנייה עיתונאית לדוברות כאן 11. הפנייה התקבלה, ודוברת התאגיד, גב' אדוה גלנטי, מסרה לנו בהודעת מסרון כי יש להפנות את הבקשה לגב' רוני וילדר, האחראית על תחום החדשות. בהתאם לכך הועברה הפנייה, בצירוף כלל השאלות והנתונים שפורסמו בכתבתנו, לגב' וילדר. חרף זאת, עד למועד זה לא נמסרה כל תגובה מטעמה.

יודגש כי מחלקת הדוברות של כאן 11 קיבלה את הפנייה ואת השאלות במלואן, אולם בפועל התקיים הליך של העברת אחריות פנימית ללא מתן מענה ענייני. הפנייה בוצעה תחילה באמצעות דואר אלקטרוני, ובהמשך הועבר המשך ההתכתבות ליישומון ווטסאפ פרטי של גורמי הדוברות, אך גם בדרך זו לא התקבלה תגובה מהותית.

"המכון הישראלי לדמוקרטיה: לקידום דמוקרטיה ושוויון בישראל" מסר בתגובתו כי מערכת "העין השביעית" אינה שייכת, לשיטתו, בשום אופן למכון.

מערכת "מעקב" מציינת כי תגובה זו מעוררת סימני שאלה מהותיים באשר לדיוק הדברים ולאופן הצגתם לציבור. סוגיה זו תיבחן ותתועד בהרחבה במסגרת תחקיר המשך, כפי שהובטח מראש.

-אנו במעקב-

הפוסט תביעת כתב כאן 11 פותחת חשבון ציבורי שלא נוח לערוץ הופיע לראשונה ב-מעקב.

ערוץ 14, מצא את עצמו תחת מתקפה חריפה מצד "העין השביעית", אתר המתמחה בביקורת תקשורת ועיתונאות חוקרת. הביקורת מעלה שאלות נוקבות לגבי גבולות חופש הביטוי והאחריות העיתונאית בעידן של קיטוב פוליטי גובר.

לערוץ 14 יש זכות דמוקרטית מלאה להביע את עמדותיו, וכי הצופים חופשיים לבחור את מקורות המידע שלהם. הערוץ עומד בכל הדרישות החוקיות של משרד התקשורת, וקיימים מנגנוני פיקוח ותלונה במקרה של הפרות.

עם זאת, יש הקוראים לריסון בשיח ומזהירים מפני השפלה הדדית בין גופי תקשורת. יש לריסון בשיח מפני השפלה. למעשה, גם ל"עין השביעית" יש עמדות וגוון משלו, וכי השפלת עיתונאים וצוותים שלמים אינה ראויה, ללא קשר לזהות הגוף המבוקר.

הויכוח מעלה שאלות מהותיות לגבי תפקידה של התקשורת בחברה הישראלית המקוטבת. האם יש גבול לחופש הביטוי? כיצד מאזנים בין הזכות להביע דעה לבין האחריות לדיווח מדויק? ומה תפקידם של גופי ביקורת תקשורת בעידן של "חדשות כזב" ומניפולציות מידע?

המתח בין ערוץ 14 ל"עין השביעית" משקף דילמות רחבות יותר בנוף התקשורתי הישראלי. בעוד שחופש הביטוי הוא ערך יסוד, האתגר הוא למצוא את האיזון הנכון בין חופש זה לבין אחריות עיתונאית ואתיקה מקצועית. רק דיון פתוח, מכבד ומעמיק יוכל להוביל לפתרונות שישרתו את החברה הישראלית כולה.

תגובה של "עין השביעית":

ערוץ 14 מפרסם באופן קבוע שקרים, הסתה ותעמולה פוליטית.

הפוסט 'העין השביעית' תוקף: "ערוץ 14 מפיץ שקרים והסתה" הופיע לראשונה ב-מעקב.