מערכת "מעקב" חושפת מסמכים משפטיים חריפים שהוגשו ליועצת המשפטית לממשלה ולמשטרת ישראל, בדרישה להורות על פתיחה מיידית בחקירה פלילית נגד מי שהיה הרב הראשי לישראל ומנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס. במוקד התלונה: קריאות פומביות לקרוע צווי גיוס, הנחיות להתעמת פיזית עם שוטרי המשטרה הצבאית והתפארות בביזוי צה"ל. מתוך הפנייה: "דבריו הם התשתית האידיאולוגית לאלימות הגואה בשטח, דין אחד לכל אדם".

בתאריך 24.02.2026 הונחה לפתחו של אגף החקירות תלונה פלילית רחבת היקף כנגד הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב יצחק יוסף. במוקד התלונה עומדות טענות קשות בגין עבירות הסתה לאלימות, המרדה, קריאה להשתמטות ושיבוש הליכי גיוס.

דא עקא, קיים יסוד סביר לחשש כי משטרת ישראל תנקוט בגישה רפה כלפי התלונה ותימנע מחקירה יסודית. חשש זה נסמך, בין היתר, על התנהלותה התמוהה של המשטרה באירועי בני ברק (פברואר 2026), שם הסתפקה המערכת בהטחת אשמה לכאורית בלבד בחיילות צה"ל שנקלעו למקום, תוך העברת מסרים דו-משמעיים לרשויות הצבא. נדמה כי היראה מפני הממסד הרבני עלולה להוביל לאכיפה בררנית, המפלה בין דם לדם.

בשל רגישות העניין וחשש זה, פנינו במקביל ובאופן ישיר ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה. פנייתנו כוללת דרישה חד-משמעית להפעלת סמכותה להורות על פתיחה בחקירה פלילית לאלתר, מתוך מטרה להביא להגשת כתב אישום ומיצוי הדין בגין העבירות החמורות המיוחסות לחשוד.

הדרישה חושפת תמונה מדאיגה של תשתית עובדתית לכאורה, המצביעה על דפוס פעולה שיטתי מצד מנהיג ציבור לעידוד אי-ציות לחוק ולפגיעה חמורה בביטחון המדינה.

במוקד העניין עומדת העובדה כי הרב יצחק יוסף אינו דמות פרטית, אלא מנהיג רוחני בעל השפעה מאגדת על מגזרים שלמים. בקרב חסידיו, דבריו אינם נשמעים כהבעת דעה גרידא, אלא מתורגמים מיידית לפקודת מבצע מחייבת. זוהי 'דעת תורה' המהווה עבורם סוף פסוק, ללא עוררין או פקפוק.

"תקומו עליהם": רצף ההתבטאויות שבמרכז החקירה

התשתית הראייתית המוצגת בתלונה מתבססת על רצף התבטאויות פומביות של הרב יוסף מהשנתיים האחרונות, המצביעות על דפוס פעולה המיועד לחתור תחת אושיות שלטון החוק בישראל:

קריעה פיזית של פקודות החוק: ביולי 2024 תועד הרב כשהוא מורה מפורשות למועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים): "מי שיקבל צו גיוס – שיקרע אותו, לא ילך".

צילום מרשתות חברתיות ומשידורי ערוץ 15 ו-i24NEWS; שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

קריאה לעימות פיזי עם אנשי חוק: באוגוסט 2025 השמיע הרב קריאה ישירה להתנגדות אקטיבית וכוחנית כלפי המשטרה הצבאית, באומרו: "יבואו המשטרה הצבאית, תקומו עליהם… אל תפחדו".

ביזוי והשמדת מסמכים רשמיים: בינואר 2026, במהלך שיעורו השבועי, התגאה הרב כי הנחה את נכדו האישי להשמיד את צו הגיוס שקיבל בדרך מבזה: "הנכד קיבל צו גיוס… הוא קרע את זה ושם את זה באסלה, כמו שאמרתי לו".

צילום מתוך רשתות חברתיות וכן מתוך שידורי ערוץ 15 ו-i24NEWS; השימוש נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

תיעודי הווידאו הללו הועברו לבחינת היועצת המשפטית לממשלה ומשטרת ישראל. בסרטונים נשמע הרב כשהוא מבהיר כי חלו חלו איסור גיוס גם על צעירים חרדים שאינם תורתם אומנותם. בדבריו, משרטט הרב תמונה קשה ומבזה של צבא ההגנה לישראל, אותו הוא מתאר כמרחב של 'ניבול פה' ו'תועבה', ובכך מעמיק את השסע ואת הדה-לגיטימציה כלפי מוסדות המדינה.

בתיעוד נראה הרב כשהוא משפיל את צה"ל וקורא לביזוי צווי הגיוס, תוך מתן הוראה מפורשת 'להתקומם נגד חיילים' ולהשליך את הצווים לאסלה. מדובר בהסתה חמורה ובמסר כוחני ומתריס מצידו של הרב יוסף.

הניתוח המשפטי: בין חופש הביטוי להמרדה פלילית

הפנייה ליועצת המשפטית לממשלה מנתחת באופן מדוקדק את דברי הרב תחת הוראות חוק העונשין, תשל"ז-1977. נטען כי דבריו חצו את הקו האדום המפריד בין חופש הביטוי לבין תחום הפלילי המובהק, תוך פירוט סעיפי העבירה:

1. הסתה לאלימות (סעיף 144ד2): נטען כי הקריאה המפורשת "תקומו עליהם" המופנית כלפי חיילי המשטרה הצבאית המבצעים את תפקידם, מהווה לכאורה קריאה ישירה לעשיית מעשה אלימות. לאור מעמדו הציבורי, קיימת הסתברות גבוהה כי דבריו יתורגמו לתקיפה פיזית בפועל של אנשי כוחות הביטחון.

2. הסתה להשתמטות (סעיף 109): הרב מואשם כי הוא מסית ומעודד צעירים החייבים בשירות צבאי להימנע במפגיע ממילוי חובתם החוקית, תוך שימוש באמצעים של קריעה וביזוי מסמכים רשמיים.

3. המרדה (סעיף 133): מעשיו של הרב מכוונים, על פי התלונה, לעורר שנאה, בוז ואי-רצון כלפי רשויות המדינה ומוסדותיה החוקיים.

4. שיבוש מהלכי גיוס: מתן הנחיות אופרטיביות להשמדת מסמכי מדינה רשמיים ופעולה בניגוד מוחלט לצווים מנהליים וצבאיים.

הקשר הסיבתי לאלימות הגואה בשטח

במסגרת התלונה מוצג חשד כבד לקשר סיבתי ישיר ומובהק בין מוצא פיו של הרב יוסף לבין אירועי אלימות קשים שנרשמו לאורך חודש פברואר 2026.

צילום: דוד קשת (בני ברק, פברואר 2026 – חילוץ חיילות יהודיות); השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הדרישה להעמיד לדין את כב' הרב יוסף, אשר הוגשה ליועצת המשפטית לממשלה, משרטטת קשר ישיר ובלתי אמצעי בין תקיפת החיילות בבני ברק והצתת הציוד המשטרתי, לבין הכסות ההלכתית שהעניק הרב לאלימות כלפי זרועות החוק. כפי שפורט במסמך: 'קריאתו של מנהיג ציבור במעמדו "לקום על" אנשי חוק, מפקיעה את דבריו ממתחם חופש הביטוי והופכת אותם לתשתית הרעיונית והמוסרית שבבסיס מעשי האלימות הקשים הללו'".

אם רב בכיר נותן, ולו במשתמע, לגיטימציה להתנהלות אלימה כלפי חיילי צה"ל, לרבות אנשי המשטרה הצבאית, ברי כי לדבריו עלולה להיות השפעה ממשית על ציבור רחב. בבני ברק, עיר שבה למנהיגות רוחנית נודעת השפעה עמוקה ומעצבת, אמירות מסוג זה אינן נותרות בגדר הצהרה תאורטית בלבד.

דבריו של הרב יוסף הושמעו בקול רם וברור, והדהודם הגיע לאוזניהם של רבים. כאשר שיח ציבורי מאמץ לשון של עימות במקום לשון של אחריות, קיים חשש כי חלק מן השומעים יפרשו את הדברים כהיתר מעשי.

זאת, על אף שהציווי המוסרי היסודי – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – מציב רף ערכי ברור של כבוד הדדי, ריסון ואחריות כלפי הזולת.

יתרה מכך, כאשר משטרת ישראל נוקטת 'יד רכה' כלפי פורעי חוק שתקפו חיילות צה"ל ומשחררת אותם לביתם לאחר בירור קצר, המסר המועבר הוא הרסני: פגיעה בחיילות והשחתת ציוד משטרתי בעלות של מאות אלפי שקלים מכספי הציבור, ייוותרו ללא מענה.

קרא עוד – לחץ כאן

חמורה מכך היא התנהלותה של משטרת ישראל, הבוחרת להעניק ככל הנראה 'יחס סלחני' לעבריינים שתקפו חיילות צה"ל ומשחררת אותם לביתם לאחר בירור קצר ותו לא. מדובר במסר ציבורי הרסני המכשיר את השרץ: שריפת ציוד משטרתי יקר-ערך והרמת יד על לובשות מדים הפכו למעשים נטולי ענישה.

במקום משטרה עניינית, הפועלת בלא מורא ומשוא פנים, אנו עדים למערכת אשר מקדמת, לכאורה, אכיפה בררנית ובעלת גוון נקמני. נדמה כי התלונה שהוגשה נגד הרב יוסף נותרה כאבן שאין לה הופכין, בסירוב תמוה של המשטרה לפתוח בחקירה פלילית.

דין אחד לכל אדם

הדרישה ליועצת המשפטית לממשלה נחתמת בקריאה חד-משמעית להבטחת עקרון השוויון בפני החוק. נוכח עוצמתו הפוליטית ומעמדו הציבורי הרם של הרב יצחק יוסף, מתעורר חשש ממשי מפני הפעלת לחצים זרים העלולים לסכל את מיצוי הדין בעניינו.

בדרישה להגיש כתב אישום ולפתוח בחקירה נגד הרב יוסף הודגש כי "עקרון השוויון מחייב שמעמדו של אדם, רם ככל שיהיה, לא ישמש לו כעיר מקלט מפני חקירה פלילית, במקום שבו קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה ושלטון החוק".

בפנייה נדרשות היועצת המשפטית לממשלה ומשטרת ישראל להורות על פתיחה מיידית בחקירה פלילית, וזאת במטרה לבלום את מסע הדה-לגיטימציה כלפי שלטון המדינה ולמנוע הידרדרות חברתית נוספת, העלולה, לדבריהם, להסתיים בשפיכות דמים.

תגובות:

בלשכת היועצת המשפטית לממשלה אישרו את קבלת הפנייה והדרישה, ומסרו כי הדברים מצויים בבדיקה.

אדון "הראשון לציון", הרב יצחק יוסף, לא מסר תגובה לפנייתנו עד למועד פרסום הדברים – דומה כי בחר בשתיקה.

מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב מקרוב אחר החלטות המשטרה והיועצת המשפטית לממשלה בפרשה רגישה זו ותדווח על כל התפתחות.

צילום היועצת המשפטית לממשלה – מתוך אתר משרד המשפטים; צילום הרב יוסף – מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי שלו. השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט הכדור אצל בהרב-מיארה: דרישה לחקירה פלילית נגד יצחק יוסף בגין המרדה הופיע לראשונה ב-מעקב.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה אישרה הערב חקירה פלילית נגד השר לפיתוח הפריפריה מיקי זוהר מהליכוד, בחשד למעורבות בפרשת השוחד של ההסתדרות הידועה כפרשת "יד לוחצת יד". האישור מגיע לאחר שהמשטרה פנתה ליועמ"שית לפני כשנה עם בקשה לפתוח בחקירה נגד השר הבכיר במפלגת השלטון.

על פי הדיווחים, המידע על מעורבותו של זוהר התקבל במשטרה באופן מקרי – "כבדרך אגב" כלשון המקורות – במהלך האזנות לשיחות של אדם אחר החשוד במעורבות בפרשה. המידע שהתקבל הוביל את המשטרה לפנות ליועמ"שית בטענה כי נצברו ראיות למעשי שוחד שבהם מעורב השר זוהר.

בהרב-מיארה אישרה למשטרה להתקדם בחקירה נגד השר זוהר. בשלב זה צפויה להתקיים ישיבה מקצועית שתדון בשאלה האם לעבור לחקירה גלויה נגדו.

ככל הנראה, פרשת "יד לוחצת יד" חושפת, לכאורה, רשת סבוכה של שוחד והשפעה בלתי הולמת בלב ההסתדרות, שבמרכזה עומדים בכירים במגזר הציבורי והפוליטי.

על פני הדברים, מדובר באחד הפרקים החמורים והרגישים ביותר בפרשה המסועפת, אשר החלה להיחשף לפני כשנה, ומצטרפת לשורה ארוכה של חקירות שנגעו בבעלי תפקידים בכירים בשנים האחרונות.

עבור השר מיקי זוהר, החקירה צפויה להוות מבחן משמעותי – אישי וציבורי – שכן היא מתנהלת כאשר הוא מכהן כשר בממשלה פעילה, ומעמדו הבכיר בליכוד ובקבינט מבטיח כי ההתפתחויות יעמדו במוקד תשומת הלב של הציבור והתקשורת.

שר התרבות והספורט של ישראל, מיקי זוהר, מסר:

"התדרוכים בתקשורת, שלפיהם שוקלים לזמן שרים בליכוד לעדויות בפרשת ההסתדרות, נועדו להסיט את האש מהאירוע החמור של הפצ״רית. גם הפעם – זה לא יצלח".

צילום: היועצת המשפטית לממשלה, משרד המשפטים; ח"כ מיקי זוהר – מתוך אתר הכתבת. השימוש בתמונות נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט אושרה חקירה פלילית נגד השר זוהר בפרשת שוחד הופיע לראשונה ב-מעקב.

פרקליטות המדינה הודיעה אתמול לח"כ טלי גוטליב כי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שוקלת להעמידה לדין פלילי בכפוף לשימוע, בחשד לעבירה על חוק השב"כ. החשד מתבסס על פרסום מידע חסוי על זהות של עובד שב"כ, כאשר גוטליב חשפה את זהות בן זוגה של פרופ' שקמה ברסלר כאיש שב"כ.

ההודעה מהפרקליטות מגיעה לאחר שגוטליב זומנה פעמיים לחקירת משטרה במחלקה לחקירות שוטרים בלהב 433, אך סירבה להתייצב לחקירה. הח"כ טענה כי חסינותה הפרלמנטרית מגינה עליה מפני חקירה, טענה שהפרקליטות דחתה במפורש.

גוטליב הגיבה בחריפות על הודעת הפרקליטות וציינה כי "חשיפתי את בן זוגה של שקמה ברסלר נעשתה במסגרת ולמען מילוי תפקידי, ובדיוק לשם כך נועדה חסינותי הפרלמנטרית". היא הבהירה כי כפי שלא התייצבה לחקירה, כך אין בדעתה להתייצב לשימוע, והוסיפה: "היועמ"שית מוזמנת לפעול כרצונה ואני אעמוד על חסינותי בוועדת הכנסת – שם צפויים חברי הכנסת לקבל את עמדתי".

במהלך מאבק האופוזיציה נגד המהפכה המשפטית, גוטליב פרסמה מידע שחשף את זהות בן זוגה של פרופ' שקמה ברסלר כעובד שב"כ. ברסלר, שהובילה את המחאה נגד הרפורמה המשפטית, הפכה למטרה לביקורת ולתקיפות של חברי הכנסת מהקואליציה, כאשר גוטליב הלכה צעד נוסף וחשפה פרטים אישיים על בן זוגה.

השב"כ שלח לפרקליטות המדינה חוות דעת חמורה במאי האחרון, לפיה גוטליב פגעה בביטחון המדינה כשחשפה את זהות בן הזוג כאיש שב"כ, וסיכנה את חייהם של אנשי הארגון. הארגון הבטחוני ציין כי חשיפת זהות עובדים בשירות הביטחון הפנימי מהווה סיכון ביטחוני חמור ופוגעת ביכולת הארגון לבצע את משימותיו.

בינואר זימנה חוקרת בלהב 433 את גוטליב לחקירה, לאחר שהח"כ הודיעה על כוונתה להתייצב למשטרה. אולם גוטליב שינתה עמדתה והודיעה כי אין בכוונתה להתייצב, וכתבה בחשבון הטוויטר שלה: "המלצתי לה לחדול מלפנות אליי שכן אין בכוונתי להתייצב. הפרקליט האמון על התיק יפעל בהתאם להבנתו".

הפרקליטות פנתה אל גוטליב במכתב ובו הבהירה כי עליה להתייצב במשטרה במועד שייקבע, תוך הדגשה כי חסינותה הפרלמנטרית אינה מקנה לה הגנה מפני חקירות. במכתב צוין במפורש: "אין לך חסינות מחקירה במשטרה, עליך להתייצב במועד ובמקום שייקבע". בנוגע לטענותיה אודות חוק החסינות, בפרקליטות הבהירו לגוטליב: "סירובך להתייצב לחקירה בהתבסס על הטענה בדבר קיומה של חסינות מהותית, אין לה על מה שתסמוך".

הפרקליטות הסבירה כי חוק החסינות אינו מקנה לחבר כנסת חסינות מפני התייצבות לחקירה פלילית. כאשר עולה חשד לביצוע עבירה פלילית יש בסמכות גורמי האכיפה לזמן חבר כנסת לחקירה, במסגרתה אף תתברר השאלה האם מעשיו חוסים תחת החסינות המהותית הנתונה לחבר כנסת בגין מעשה או הבעת דעה הנעשים לשם מילוי תפקידו.

גוטליב הגיבה בפוסט מורחב בו היא מגנה את הצעדים נגדה וטוענת כי "חשיפתי את בן זוגה של שקמה ברסלר המסיתה והממרידה מנהיגת המרי האזרחי שהובילה היא לצד חבר מרעיה את ישראל לעברי פי פחת נעשתה במסגרת ולמען מילוי תפקידי ובדיוק לשם כך נועדה חסינותי הפרלמנטרית". היא הוסיפה: "כפי שלא התייצבתי לחקירה כך אין בדעתי להתייצב לשימוע".

הח"כ גוטליב הבהירה כי תעמוד על חסינותה בוועדת הכנסת, שם צפויים חברי הכנסת לקבל את עמדתה. בהמשך הודעתה, גוטליב פנתה אל היועמ"שית באופן אישי: "אמליץ למיארה להתחיל לעבוד על נוסח הבג"ץ שאותו היא תגיש בענייני". היא סיימה את הודעתה במילים: "למביני עניין הבוטח בה׳ חסד יסובבנו".

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הביע תמיכה חד-משמעית בח"כ גוטליב וציין כי "טלי גוטליב נלחמת ללא פחד על חופש הביטוי ועל חשיפת האמת לציבור. ניסיון להלך עליה אימים באמצעות חקירה פלילית – מעורר דאגה חמורה". בן גביר הוסיף: "הפיכת מאבק ציבורי וערכי לעבירה פלילית – היא חציית קו אדום. חברת הכנסת גוטליב פעלה מתוך תחושת שליחות ולא מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה, והניסיון להרתיע אותה לא יצלח".

המקרה שלפנינו מעורר שאלות יסוד בנוגע לגבולות החסינות הפרלמנטרית של חברי הכנסת, ולמידת הלגיטימיות שבפרסום מידע רגיש במסגרת כהונתם. חוק שירות הביטחון הכללי רואה בחשיפת מידע מסווג עבירה חמורה, אשר בצידה עונש מאסר שיכול להגיע עד לשלוש שנים. עתה, על פרקליטות המדינה לשקול אם להגיש כתב אישום נגד חברת הכנסת גוטליב או לסגור את התיק – החלטה שעשויות להיות לה השלכות רחבות על מערכת האיזונים והבלמים שבין רשויות השלטון במדינת ישראל.

העימות בין חברת הכנסת גוטליב לבין הפרקליטות מתחולל על רקע של מתיחות ציבורית גוברת, אשר ליוותה את המדינה במהלך השנה האחרונה – בעיקר בשל המחלוקת העמוקה סביב הרפורמה המשפטית, שהובילה לקיטוב חברתי מהותי. גוטליב, אשר נחשבת לאחת מהתומכות הבולטות בממשלת ישראל ולמבקרת חריפה של גופי האופוזיציה, מצאה עצמה עתה בלב חקירה פלילית, אשר עשויה להתפתח לכדי הליך פלילי מן המניין.

מהלך הפרקליטות, ככל שיבשיל לכדי כתב אישום, עלול להחריף את השסע הציבורי: תומכיה של גוטליב עשויים לראות בו ביטוי לרדיפה פוליטית חסרת תקדים, בעוד שמבקריה יטענו כי שלטון החוק מחייב שוויון בפני החוק – גם כשמדובר בנבחרי ציבור. השאלה העקרונית אשר תעמוד בפני מערכת המשפט היא האם פרסום זהות איש שירות הביטחון הכללי נעשה במסגרת תפקידה של חברת הכנסת וזוכה לחסינות פרלמנטרית, או שמא מדובר במעשה פלילי מובהק, אשר אינו חוסה תחת ההגנות שמקנה החוק לנבחרי הציבור.

צילום היועצת המשפטית נלקח מאתר משרד המשפטים; צילום חברת הכנסת טלי גוטליב נלקח מאתר הכנסת – בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט ח"כ גוטליב עלולה לעמוד לדין על עבירת שב"כ הופיע לראשונה ב-מעקב.

בהחלטה דרמטית שזעזעה את מערכת הביטחון הישראלית, אישרה הממשלה ביום חמישי בערב פה אחד את הדחתו של ראש השב"כ רונן בר מתפקידו. המהלך החריג התרחש בעיצומה של אחת התקופות הביטחוניות המאתגרות ביותר שידעה ישראל, כאשר המדינה מעורבת בלחימה במספר זירות במקביל.

על פי ההחלטה שהתקבלה, אמור היה בר לסיים את כהונתו ב-10 באפריל, בעוד כשלושה שבועות, או כאשר ימונה לו מחליף קבוע – המוקדם מביניהם. אולם במפנה דרמטי נוסף, שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי-שטייניץ הוציאה צו ארעי המקפיא את פיטוריו של בר עד להחלטה נוספת בנושא, וקבעה כי דיון בעתירות נגד ההדחה ייקבע לא יאוחר מ-8 באפריל.

ראש השב"כ בחר שלא להשתתף בישיבת הממשלה הגורלית, ובמקום זאת שלח מכתב חריף לקבינט. במכתבו הביע בר כבוד למוסדות המדינה ולשלטון החוק, אך הסביר את היעדרותו בטענה שהדיון "אינו הולם את הוראות החוק והכללים הנוגעים להפסקת כהונה של עובד, קל וחומר של ממלא תפקיד בכיר – ואת תפקיד ראש השב"כ במיוחד".

בר טען במכתבו כי החלטה "תקדימית ומשמעותית" לגבי פיטוריו צריכה להתבסס על "טענות מפורטות ומבוססות לרבות דוגמאות" שיאפשרו לו להגיב באופן הולם. "לצערי, הצעת ההחלטה באופן בו נוסחה כוללת טענות כלליות, לקוניות ולא מבוססות שאינן מאפשרות לי לגבש מענה סדור, ונראה כי מסתירות את המניעים העומדים בבסיס הכוונה להפסקת כהונתי", כתב בר. "אציין כי גם בשיחה מקדימה עם ראש הממשלה, וחרף בקשתי, לא ניתנו דוגמאות".

במכתבו, בר לא חסך ביקורת על התהליך, ותיאר אותו כבעל "תוצאות שנקבעו מראש" וחסר מהות. "בנסיבות אלו איני יכול להתייחס כאן לטענות המופיעות בהצעת ההחלטה, אשר ניכר כי באו אל העולם לשם הליך זה, ושלרובן ככולן לא היה זכר בשיחותיי עם ראש הממשלה, ואין זה מקרה כי אין לצידן ולו דוגמה אחת", המשיך.

ראש השב"כ הרחיק לכת עוד יותר, בתארו את הטענות נגדו כ"מופרכות" ורק "מסווה למניעים אחרים לגמרי, זרים ופסולים מיסודם". לדברי בר, מניעים נסתרים אלה נועדו "לשבש את יכולתו של שירות הביטחון הכללי למלא את תפקידו בממלכתיות, על פי החוק ולטובת אזרחי ישראל ולא לטובת אינטרסים אישיים, ולמנוע את חקר האמת הן ביחס לאירועים אשר הובילו לטבח והן ביחס לפרשיות חמורות אותן חוקר השב"כ כעת".

בר ציין כי יציג את עמדתו המפורטת "בפורום המתאים בהתאם לחוק ולמה שייקבע על ידי הגורמים המשפטיים המוסמכים, וכן בפני אזרחי ישראל", רמז משמעותי למאבק משפטי ותקשורתי שעתיד להתפתח.

בין המתחים שהודגשו במכתבו של בר הייתה רמיזה למחלוקת בנוגע למשא ומתן על החטופים. "מהצעת ההחלטה משתמעת לכאורה טענה כאילו קיים חוסר אמון בין ראש הממשלה לביני על רקע הטיפול בסוגיית שחרור החטופים", ציין בר, לפני שהגן על מהלכיו.

הוא חשף את מעורבותו האישית ב"פעילות ייחודית" שהובילה לעסקת שחרור החטופים האחרונה, שבוצעה בידיעתו של נתניהו. "העסקה הושגה על פי היעדים שהוצבו על ידי ראש הממשלה, הובאה על ידו לאישור הממשלה, ואושרה בתמיכתו. על רקע זה אין בסיס לטענה בדבר חוסר האמון לכאורה, וזאת למעט אם הכוונה האמיתית – שככל הנראה כשלתי בהבנתה – הייתה לקיים משא ומתן מבלי להגיע לעסקה".

בר טען כי הרחקתו והרחקת ראש המוסד מהובלת המשא ומתן "פגעה בצוות ולא קידמה כלל את שחרור החטופים, ועל כן אין שחר לטענת ראש הממשלה בהקשר זה". הוא הדגיש את מחויבותו האישית ומחויבות השירות "לעשות כל שלאל ידנו כדי להחזיר את החטופים החיים ואלו שאינם בין החיים בחזרה לישראל, בעיקר בחלון ההזדמנויות הנוכחי".

בחלק נפיץ במיוחד של מכתבו, בר התייחס למה שכונה בתקשורת הישראלית "קטאר-גייט" – חקירת שב"כ מתמשכת שקשורה לכאורה ליחסים דיפלומטיים רגישים. מבלי לפרט, בר רמז שהדחתו קשורה לחקירה זו.

"פגיעה במהלכי החקירה באמצעות ניסיון הדחה בהול ופתאומי, הנתמך בנימוקים מופרכים מיסודם – טבולה בשיקולים זרים ובניגוד עניינים אישי ומוסדי שאין חמור ממנו", כתב. "פיטורי ראש השירות בשעה זו, ביוזמת ראש הממשלה, מעבירים מסר לכל העוסקים בכך, מסר שעלול להעמיד בסיכון את מיצוייה המיטבי של החקירה. זוהי סכנה ישירה לביטחונה של מדינת ישראל".

בחשיפה מפתיעה נוספת, בר גילה כי ראש הממשלה נתניהו הגביל את גישתו לשרי הממשלה במהלך השנה האחרונה. "לצערי, שרי הממשלה לא נחשפים לרובם של הדברים – בעקבות הנחיית ראש הממשלה אשר אסרה עליי לקיים פגישות עם השרים במהלך השנה האחרונה – הנחיה שספק אם יש לה בסיס בחוק", כתב.

טענה זו סתרה ישירות חלק מהצעת ההחלטה להדחה, כאשר בר ציין: "לפיכך, הופתעתי לקרוא בהצעת ההחלטה טענה כאילו חוסר האמון שבין ראש הממשלה לראש השירות פוגע ביכולתו של השירות למלא את ייעודו".

בר סיים את מכתבו בהטלת ספק בעיתוי הדחתו, תוך הדגשת חומרת האתגרים הביטחוניים הנוכחיים של ישראל. "מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה ומורכבת במיוחד. 59 חטופים עוד נמצאים בלב הרצועה, חמאס עוד לא הוכרעה, אנחנו בעיצומה של מלחמה רב-זירתית והיד האיראנית נמצאת עמוק בתוך המדינה".

הוא הוסיף נזיפה אחרונה: "ישראל חזקה, נחושה, נלחמת, אך לכל מי שנושא תפקיד ציבורי אחריות עצומה, ויש להתפלל כי במצב זה הממשלה מבקשת לנקוט בצעדים שתוצאותיהם מחלישות אותה – הן פנימית והן מול אויביה".

ההדחה התרחשה על רקע הפגנות המוניות, כאשר אלפי אנשים התאספו מחוץ למשרדי הממשלה כדי למחות נגד הסרתו של בר. ההחלטה מגיעה גם בצומת קריטי במלחמה המתמשכת, כאשר 59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה, חמאס טרם הוכרע, וישראל מתמודדת עם מלחמה רב-זירתית, כפי שתיאר בר.

למרות התנגדותו החריפה של בר והמחאות הציבוריות נגד המהלך, הממשלה המשיכה בהדחה, והצביעה פה אחד להסירו מתפקידו. ההחלטה מסמנת אחד השינויים המשמעותיים ביותר במערכת הביטחון הישראלית בשנים האחרונות ומגיעה בזמן של חששות ביטחוניים מוגברים הן בארץ והן באזור.

לאחר אישור ההדחה, פנו ארגונים שונים לבג"ץ בעתירה דחופה כנגד המהלך. בתגובה, השופטת גילה כנפי-שטייניץ הוציאה צו ארעי לפיו פיטורי בר יוקפאו עד החלטה אחרת. היא קבעה כי דיון בעתירות נגד הדחתו ייקבע לא יאוחר מ-8 באפריל, ודרשה מהמשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירות עד 72 שעות לפני מועד הדיון שייקבע, וכן תגובה לבקשות למתן צו ביניים נגד הפיטורים עד 24 במרץ.

"מבלי לנקוט כל עמדה בעתירות, ועל מנת למנוע טענה למצב דברים בלתי הפיך, ניתן בזאת צו ארעי לפיו יושהה תוקפה של ההחלטה מושא העתירות עד למתן החלטה אחרת", כתבה השופטת.

התגובות לצו הארעי היו חריפות ומיידיות. השר שלמה קרעי תקף את השופטת: "כבוד השופטת, רונן בר יסיים את תפקידו ב-10 באפריל או קודם לכן עם מינוי ראש שב"כ קבוע. אין לך סמכות חוקית להתערב בזה. זו סמכותה של הממשלה ושלה בלבד. הצו שלך משולל תוקף. נגמר הסיפור. העם הוא הריבון".

יו"ר הציונות הדתית, השר בצלאל סמוטריץ', המשיך באותו הקו: "שופטי בג"ץ לא ינהלו את המלחמה ולא יקבעו את מפקדיה. נקודה." מנגד, השר משה ארבל מש"ס הביע עמדה שונה וחריגה יחסית בין חברי הממשלה: "ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו לא תפר החלטות של בית המשפט".

במקביל להתפתחויות אלה, התפרסמו ציטוטים מתוך ישיבת הממשלה שבה אושרה הדחת בר. על פי הדיווחים, ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לשרים: "מישהו יעלה על דעתו שנמשיך לעבוד ללא אמון בגלל צו של בית משפט? זה לא יכול לקרות, וזה לא יקרה". אמירה זו מעלה חשש מפני עימות חסר תקדים בין הרשות המבצעת לבין הרשות השופטת.

בעקבות צו הביניים של בג"ץ, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מסרה לראש הממשלה בהודעה רשמית כי "על פי החלטת בית המשפט העליון חל איסור לבצע כל פעולה הפוגעת במעמדו של ראש השב"כ רונן בר. חל איסור למנות ראש שב"כ חדש ואף אין לקיים ראיונות לתפקיד".

בהרב-מיארה הוסיפה כי "כמו כן, תושלם הבדיקה המשפטית המתחייבת באשר לאפשרות ראש הממשלה לעסוק בנושא נוכח החשש לניגוד עניינים הנובע מחקירות השב"כ את אנשי אמונו". למעשה, היועמ"שית בודקת בימים אלה האם נתניהו יכול להמשיך ולעסוק הן בהדחת ראש השב"כ והן בהליכים למנות לו מחליף. הנימוק: חלק מאנשי לשכתו נחקרים בפרשת "קטאר-גייט" בשב"כ, ויש חשש לניגוד עניינים על ידי ראש הממשלה המדיח את מי שאחראי על החקירה ופועל למנות את מחליפו.

בתגובה למצב הנוכחי, בר כתב במכתבו עוד לפני שהתקבלה החלטת בג"ץ: "השב"כ ככלל, ואני כעומד בראשו בפרט, נפעל למימוש תפקידי השירות בהתאם לחוק ועל פי החלטות המוסדות המשפטיים המוסמכים, כפי שראוי שיתקיים במדינת חוק. אין בכוונתי לסטות מכך ולו בפסיק".

פרשת הדחת ראש השב"כ, ההתערבות השיפוטית שבאה בעקבותיה, והמתיחות הגוברת בין הרשויות מסמנות משבר חריף במערכת הפוליטית והביטחונית בישראל, והדבר מתרחש בעיצומה של מלחמה מתמשכת ומורכבת. התפתחויות הימים הקרובים יכריעו לא רק את גורלו של בר, אלא עשויות להשפיע גם על יחסי הכוחות בין רשויות השלטון בישראל ועל יכולתה של המדינה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים החמורים הניצבים בפניה.

פרשנות: מאבק הכוחות מסכן את המערכת הדמוקרטית

המשבר האחרון סביב הדחת ראש השב"כ מציג תמונה מדאיגה של מדינה במשבר מוסדי עמוק. הצעדים שננקטו בימים האחרונים מעמידים בסימן שאלה את יחסי הכוחות בין רשויות השלטון ומסכנים את מערכת האיזונים והבלמים שעליה מושתתת דמוקרטיה תקינה.

המדינה נמצאת במצב של כאוס מוסדי, כאשר החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ רונן בר בעיצומה של מלחמה מורכבת וקריטית, נתקלת בהתנגדות מצד בית המשפט העליון. התערבות בג"ץ בהחלטה, באמצעות צו ארעי המקפיא את הפיטורים, מובילה לתגובות חריפות מצד בכירים בממשלה, ובראשם ראש הממשלה נתניהו עצמו, המאיים שלא יכבד פסיקה של בג"ץ.

מצב זה, שבו ראש ממשלה מכריז בפורום ממשלתי כי "מישהו יעלה על דעתו שנמשיך לעבוד ללא אמון בגלל צו של בית משפט? זה לא יכול לקרות, וזה לא יקרה", הוא תסריט אימים לכל מי שמאמין בשלטון החוק. דברים אלה, יחד עם התגובות החריפות של שרים כמו קרעי וסמוטריץ', מעלים תהיות קשות לגבי מחויבותם של נבחרי ציבור לעקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית.

ישנה אירוניה מסוימת בכך שבג"ץ, בניסיונו לבלום את מה שנראה כהדחה בעייתית בעיתוי רגיש, עשוי דווקא לחזק את הקולות הקוראים לרפורמה משפטית. טענות בדבר התערבות יתר של בית המשפט העליון בהחלטות הדרג המדיני מקבלות משנה תוקף בעיני תומכי הממשלה, כאשר שופטים מתערבים בסוגיה שנתפסת כפררוגטיבה מובהקת של הרשות המבצעת.

מצד שני, ראש הממשלה בוחר להדיח את ראש אחד מארגוני הביטחון המרכזיים של המדינה בעיצומו של מצב חירום לאומי, כאשר ישראל מצויה במלחמה רב-זירתית והיד האיראנית, כפי שבר עצמו מציין, "נמצאת עמוק בתוך המדינה". זאת, בשעה ש-59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי בעזה וחמאס טרם הוכרע. עיתוי זה מעורר שאלות קשות לגבי סדרי העדיפויות של הממשלה.

הפוסט משבר השב"כ: נתניהו מול בג"ץ, המדינה בקו האש הופיע לראשונה ב-מעקב.

ממשלת ישראל קבעה את ה-23 במרץ כתאריך לישיבה מיוחדת שבה תצביע על הבעת אי-אמון ביועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, במהלך שעשוי להוביל להדחתה. הישיבה תסמן את תחילתו של הליך מורכב ורב-שלבי, שמעורר שאלות יסוד על מערכת היחסים בין הדרג הפוליטי למערכת המשפטית ועל גבולות הסמכות של כל צד.

שר המשפטים יריב לוין פנה בשבוע שעבר למזכיר הממשלה, עו"ד יוסי פוקס, במכתב רשמי שבו ציין כי "הממשלה מחליטה להביע אי אמון ביועצת נוכח התנהלותה הבלתי-הולמת, ונוכח קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בינה לבין הממשלה – היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל".

במסגרת ההליך המתוכנן, בהרב-מיארה תוזמן לישיבת הממשלה ותקבל הזדמנות להציג את עמדתה. אם אכן תאושר הבעת אי-האמון ברוב קולות, יעבור התהליך לשלב הבא – דיון בוועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אשר גרוניס.

בוועדה זו חברים כיום גם נציגת לשכת עורכי הדין, עו"ד תמי אולמן, ונציג הפקולטות למשפטים, פרופ' רון שפירא. על פי התכנון, שר המשפטים לוין אמור למנות לוועדה גם שר משפטים לשעבר וחבר כנסת מהקואליציה.

מעניין לציין כי השופט גרוניס, העומד בראש הוועדה, התנגד בזמנו למינויה של בהרב-מיארה לתפקיד. בפני ועדת האיתור יוצגו המקרים שבהם סירבה היועמ"שית לייצג שרים בבג"ץ או לאשר פעולות שלטענתה אינן חוקיות. בהרב-מיארה תזומן גם לשימוע בוועדה זו כדי להציג את עמדתה.

אלא שגם אם ועדת האיתור תחליט לתמוך בהדחה או להתנגד לה, הממשלה אינה מחויבת לקבל את המלצתה, ויכולה לקבל החלטה הפוכה. ההערכה היא שבכל מקרה, ההליך יגיע בסופו של דבר להכרעת בג"ץ.

התבטאויות חריפות נשמעו היום מצד שר התקשורת, שלמה קרעי, שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו התייחסות לקביעת מועד הדיון. "הבעת אי-אמון ביועמ״שית = יועמ״שית מודחת/בנבצרות", כתב קרעי. "מאותו רגע לא תהיה שום משמעות לחוות הדעת שתכתוב או לייעוץ שתיתן. כל הפרטים הטכניים לא יסתירו את העיקר. זו משילות. זו דמוקרטיה. מחזירים את השלטון לעם. עוצרים את הדיקטטורה המשפטית".

דבריו של קרעי מעלים שאלה מהותית – האם ניתן לראות ביועצת המשפטית כמי שאיבדה את סמכותה כבר מרגע הבעת אי-האמון, עוד בטרם הושלם ההליך הפורמלי של הדחתה? זוהי סוגיה משפטית ופרוצדורלית שעשויה להעמיד במבחן את מערכת היחסים בין הממשלה ליועמ"שית בשבועות הקרובים.

מקורות בסביבת שר המשפטים מציינים כי לוין תכנן בקפידה את העיתוי של המהלך. הוא בחר לקדם את הליך ההדחה רק לאחר סיום החקיקה בנושא נציב תלונות הציבור, ולאחר השלמת העבודה על החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שנדון בימים אלה בוועדת החוקה של הכנסת.

במקביל, החל לוין לקדם את מינוי הוועדה הציבורית בראשות גרוניס. הוא פנה לוועדת החוקה וליושב ראש הכנסת, אמיר אוחנה, בבקשה לקבוע מי יהיה חבר הכנסת שיכהן בוועדה. כמו כן, פנה למזכיר הממשלה כדי למנות שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לשעבר לוועדה.

ההליך לאי-אמון ביועמ"שית והאפשרות להדחתה מעוררים מחלוקת ציבורית עמוקה, כאשר התומכים במהלך רואים בו ביטוי לעקרון המשילות ולזכותה של ממשלה נבחרת לממש את מדיניותה, בעוד המתנגדים מזהירים מפני פגיעה בשומרי הסף ובעקרון שלטון החוק.

מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל התפתח לאורך השנים כגורם בעל סמכות פרשנית מכרעת בנושאי חוק וחוקיות פעולות השלטון. עמדותיו נחשבות למחייבות את הממשלה, לפחות עד שבית המשפט קובע אחרת. מנגד, המצדדים בריסון כוחו של היועמ"ש טוענים כי מדובר בתפקיד ממונה ולא נבחר, שצבר עם השנים עוצמה רבה מדי, וכי יש להחזיר את מרכז הכובד אל הדרג הנבחר.

המחלוקת בין בהרב-מיארה לבין שרי הממשלה התגלעה בסוגיות רבות, כאשר היועמ"שית סירבה לייצג עמדות ממשלתיות בבג"ץ במקרים שבהם סברה כי מדובר בעמדות שאינן חוקיות. בתגובה, טענו שרים כי היא חורגת מתפקידה וחוסמת את יכולתם לבצע את המדיניות שלשמה נבחרו.

ההכרעה בשאלה אם בהרב-מיארה תודח בסופו של דבר עשויה להוות נקודת מפנה בתפיסת התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה, ובמידת העצמאות שתינתן לו בעתיד. מעבר לכך, ישנה חשיבות רבה גם למסר שיועבר לציבור – האם מערכת היחסים בין הדרג הפוליטי למערכת המשפטית היא של איזונים ובלמים הדדיים, או שמא מדובר במאבק כוחות שבו ידה של הרשות המבצעת תהיה על העליונה?

בעוד הממשלה מנסה לקדם את הליך ההדחה, עולה השאלה הפרקטית – כיצד תיראה עבודת הממשלה והיועצת המשפטית בתקופת הביניים, עד להכרעה סופית? האם היועמ"שית תוכל להמשיך לספק חוות דעת וייעוץ משפטי, והאם חוות דעת אלה יכובדו? התבטאותו של השר קרעי מרמזת שלא, אך הדבר עלול ליצור ואקום משפטי בעבודת הממשלה.

הליך הדחתו של יועץ משפטי לממשלה הוא צעד חריג ונדיר בהיסטוריה המשפטית של ישראל, ומטבע הדברים אינו מעוגן בפרוצדורות שגרתיות. זהו אחד הגורמים לכך שקיימת אי-בהירות לגבי השלבים השונים של התהליך ומשמעותם המשפטית.

בנוסף, המחלוקת סביב מעמדה של בהרב-מיארה משקפת גם את המתח הכללי יותר שקיים בשנים האחרונות בין הממשלה לבין מערכת המשפט, כחלק ממה שמכונה "הרפורמה המשפטית".

צפוי כי בשבועות הקרובים יתמקד הדיון הציבורי בשאלות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית – מהם גבולות הכוח של הדרג הנבחר, מה תפקידם של שומרי הסף, ואיך מאזנים בין עקרון הרוב לבין הגנה על זכויות המיעוט ושלטון החוק.

בשולי העניין, יש לציין כי מאבק סמכויות זה מתרחש בתקופה רגישה במיוחד, כאשר ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים מורכבים. בעוד הדיונים המשפטיים והפוליטיים מתנהלים, עולה השאלה אם המערכת השלטונית תוכל לתפקד ביעילות ולקבל החלטות קריטיות בתקופה זו.

הישיבה הקרובה ב-23 במרץ, שבה צפויה להתקיים ההצבעה על אי-האמון ביועמ"שית, תהווה סממן ראשון לרצינות כוונותיה של הממשלה ולנחישותה להוביל את המהלך עד תומו.
התפתחות זו עשויה להשפיע גם על היחסים העתידיים בין הדרג המקצועי בשירות הציבורי לבין הדרג הפוליטי. האם ניתן יהיה לשמר עצמאות מקצועית בתוך מסגרת של כפיפות היררכית לדרג פוליטי? זוהי שאלה שתלווה את מערכות השלטון בישראל עוד זמן רב לאחר שתוכרע סוגיית ההדחה הספציפית.
בעוד הממשלה מתקדמת בהליך הפורמלי, גוברת גם ההתעניינות הציבורית בנושא, כאשר קבוצות אזרחיות וארגונים משפטיים עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות ועשויים להגיש עתירות לבג"ץ בנושא בשבועות הקרובים.
מערכת המשפט עצמה תידרש להכריע, ככל הנראה, בשאלות משפטיות וחוקתיות מורכבות – האם ניתן להדיח יועץ משפטי לממשלה בשל חילוקי דעות מקצועיים? מהם הקריטריונים ל"התנהלות בלתי-הולמת" שמצדיקה הדחה? ומהו האיזון הנכון בין עצמאות מקצועית לבין כפיפות היררכית?
לשאלות אלה השלכות מרחיקות לכת על עתיד היחסים בין הרשויות בישראל ועל אופייה של מערכת המשפט הישראלית בשנים הבאות.

בעוד המתח בין הגורמים השונים גובר, נותר לראות כיצד תתנהל מערכת היחסים בין הממשלה ליועצת המשפטית בשבועות הקרובים, וכיצד יתקבלו חוות דעת משפטיות שתפרסם בהרב-מיארה בתקופה זו. האם שרי הממשלה יתייחסו אליהן כאל מחייבות, או שמא יפעלו בהתאם לגישה שביטא השר קרעי, לפיה "לא תהיה שום משמעות לחוות הדעת שתכתוב" מרגע הבעת אי-האמון?

העובדה שהממשלה מצאה לנכון לקבוע את מועד הישיבה להבעת אי-אמון כבר עתה, מעידה על כך שהמהלך מתקדם מעבר לשיח תקשורתי והצהרתי, והופך לתוכנית פעולה קונקרטית. מנגד, מורכבות ההליך והצורך באישור ועדת האיתור מלמדים כי לא מדובר בהחלטה שתיכנס לתוקף באופן מיידי.

בסופו של דבר, המחלוקת סביב מעמדה של בהרב-מיארה היא חלק ממאבק רחב יותר על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית, ועל מערכת האיזונים והבלמים שתעצב אותה בעתיד.

צילום: דוברות משרד המשפטים

הפוסט היועמ"שית על הכוונת: 23.3 – יום ההכרעה הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט היועמ"שית מקפיאה חוק אונר"א; האו"ם מחדש פעילות מלאה בישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעוד שאביגדור ליברמן מאשים את נתניהו בהובלת המדינה למלחמת אזרחים, המציאות מורכבת הרבה יותר. נתניהו, האיש שהצליח להוביל את ישראל להישגים דיפלומטיים חסרי תקדים, מוצא את עצמו היום במצב פרדוקסלי: מצד אחד מנהיג שמצליח לתמרן את ישראל בזירה הבינלאומית בתבונה יוצאת דופן, ומצד שני – מוביל את החברה הישראלית לקרע פנימי עמוק.

כשליברמן מזהיר מפני "מלחמת אזרחים", הוא לא טועה לחלוטין. אבל האם זו באמת כוונתו של נתניהו? התשובה מורכבת. נתניהו הוא קודם כל איש הישרדות פוליטית. הוא מבין היטב שהקואליציה הנוכחית היא חבל ההצלה האחרון שלו, אבל בה בעת, הוא גם מבין שפירוק המערכת המשפטית עלול להוביל לתוצאות הרות אסון.

המתקפה של ליברמן חושפת את הסתירה הפנימית בהתנהלותו של נתניהו: מצד אחד, הוא האיש שהוביל את הסכמי אברהם, שיצר קשרים היסטוריים עם סעודיה, ושמצליח לתמרן בין רוסיה לארה"ב בתבונה מרשימה. מצד שני, הוא מאפשר לשותפיו הקואליציוניים לקדם מהלכים שמאיימים על חוסנה הפנימי של ישראל.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר. נתניהו, בניגוד למה שחושבים מבקריו, אינו פועל מתוך רצון להרוס את הדמוקרטיה הישראלית. להיפך – הוא מאמין שהוא מציל אותה. בעיניו, המערכת המשפטית הנוכחית מייצגת אליטה מנותקת שמונעת מישראל להתפתח לכיוונים שהוא רואה כחיוניים.

הטרגדיה של נתניהו היא שדווקא הכישרון המדיני שלו – היכולת לראות את התמונה הגדולה בזירה הבינלאומית – מתנגש עם חוסר היכולת שלו לראות את הנזק שנגרם בזירה הפנימית. כשליברמן מדבר על "הקרבת המדינה למען הקואליציה", הוא מתעלם מההישגים המדיניים של נתניהו, אבל מצביע על בעיה אמיתית.

המצב בעזה, האיום האיראני, והמתיחות בגדה המערבית – כל אלה דורשים מנהיגות מאוחדת וחזקה. במקום זאת, נתניהו מוצא את עצמו נלחם בכמה חזיתות במקביל: מול האופוזיציה, מול מערכת המשפט, ומול חלקים נרחבים בציבור הישראלי.

אבל האם ליברמן צודק כשהוא קורא לעצור את "הטירוף"? התשובה מורכבת. נתניהו אכן מוביל מהלכים שעלולים לפגוע במרקם החברתי העדין של ישראל, אבל בה בעת, הוא גם המנהיג היחיד שמצליח לנווט את ישראל בהצלחה בזירה הבינלאומית המורכבת.

הפתרון אינו בהפלת נתניהו או בהחלפתו – אלא בהבנה שישראל זקוקה לאיזון עדין יותר. נתניהו חייב להבין שחוזקה של ישראל תלוי לא רק בהישגים מדיניים, אלא גם בשמירה על הלכידות החברתית והדמוקרטית.

בסופו של דבר, הביקורת החריפה של ליברמן כפי שפורסמה ברשת X מדברת בעד עצמה:

"האם נתניהו ולוין החליטו לפתוח במלחמת אזרחים?

אי אפשר להילחם בו זמנית גם נגד איראן, גם נגד בית המשפט העליון וגם נגד היועצת המשפטית לממשלה. חייבים לעצור את מלחמות היהודים ולהתמקד בסיום המלחמות מול אויבינו.

קידום חוק ההשתמטות, לצד הניסיון להשתלט על בית המשפט העליון ולהדיח את היועמ"שית, דוחפים את החברה הישראלית לסף קריסה ולעימות פנימי חסר תקדים.

החטופים עדיין בשבי חמאס. בסוריה גועשת מלחמה. באיו"ש שלטונו של אבו מאזן לקראת קריסה. האיראנים ממשיכים להעשיר אורניום, ובכל זאת, הממשלה הזאת בוחרת להצית מלחמת אזרחים.

נתניהו מקריב את המדינה כדי לשמר את הקואליציה. חייבים לעצור את הטירוף".

מילים אלו של ליברמן משקפות אמת כואבת: נתניהו הוא מנהיג שנמצא בשיא יכולותיו המדיניות, אבל בשפל השפעתו על הליכוד החברתי בישראל. האתגר האמיתי שלו אינו מול איראן או חמאס, אלא ביכולת למצוא את האיזון בין שימור כוחו הפוליטי לבין שמירה על אחדותה של החברה הישראלית.

צילום: רשת X אביגדור ליברמן, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט ליברמן: נתניהו מצית מלחמת אחים בהדחת היועמ"שית הופיע לראשונה ב-מעקב.