מובלעת אקס-טריטוריאלית מול משכן הכנסת

מזה כ-3.5 שנים שבלב השלטוני של מדינת ישראל, אל מול משכן הכנסת ומשרד האוצר, מתקיימת מציאות חסרת תקדים המערערת את יסודות שלטון החוק. קבוצת מחאה המזוהה עם מחנה השמאל תפסה שטח ציבורי מרכזי, והפכה אותו ל"עיר אוהלים" קבועה, מבוצרת ומאובזרת היטב. בעוד שחברי הכנסת וראש הממשלה חולפים מדי יום בכיכר הכנסת בדרכם למשכן, במקום התבססה תשתית מגורים שלמה המשתרעת על פני כ-100 עד 150 מטרים.

המפגינים במתחם, הדורשים את פיטורי ראש הממשלה ומערכת פוליטית חדשה לצד חקירה רצינית של אירועי ה-07.10, מלינים מזה תקופה ארוכה על כך ש"אין דמוקרטיה בישראל". אולם, בדיקת המציאות בשטח מעלה תמונה הפוכה לחלוטין: עצם קיומו של מאחז בלתי חוקי ממושך כזה, בלב עיר הבירה וללא מענה או אכיפה משמעותית מצד הרשויות, מהווה הוכחה חותכת לעודף סובלנות דמוקרטית, הגובלת ברמיסת שלטון החוק. האמת מוכיחה שיש דמוקרטיה, ואפילו כזו שבה כיבוש שטח ציבורי נשאר ללא מענה, וגניבת משאבים נתפסת כמעשה לגיטימי.

מקרר, מזגנים ותשתיות פיראטיות: ה"סוויטה" הבלתי חוקית

אין מדובר במחאת קרטונים זמנית או באקט הפגנתי חולף, אלא במתחם מגורים משוכלל לכל דבר ועניין, הפוגע בצורה אנושה באסתטיקה של העיר ירושלים. סיור במקום חושף תשתית לוגיסטית רחבת היקף שאינה מביישת דירות קבע: במקום מותקנים רדיאטורים, מקרר, מחסן אוכל ייעודי, מזגן, מתקן מים של "תמי 4", מיטות, מזרנים, במה מובנית וחדר ישיבות מאולתר.

הממצאים בשטח מעלים שאלות קשות בנוגע למקורות האנרגיה והמים של עיר האוהלים. על פי החשד, פעילי המחאה מתחברים ישירות לעמודי התאורה הציבוריים ולוקחים חשמל באופן בלתי חוקי. מעדויות עולה כי מהתחלה עיריית ירושלים לא אפשרה זאת ונלחמה איתם על החשמל ועל תפיסת המדרכות, אך המצב נותר בעינו. חמור מכך, גם את המים המפגינים מקבלים ללא כל אישור; המים מגיעים ישירות מצינורות ההשקיה של כיכר הכנסת, המיועדים במקור לריסוס צמחים.

לצד הפגיעה הכלכלית והאסתטית, מדובר במפגע בטיחותי קשה. בעקבות ההשתלטות על פסי המדרכה, אין למעשה גישה חופשית לאנשים עם מוגבלויות במרחב. בני אדם הנעים בכיסאות גלגלים או עיוורים המבקשים לעבור באזור, נאלצים לסכן את חייהם באופן ממשי ולרדת אל כביש נסיעה סואן בשל חסימת נתיב ההליכה הציבורי.

חסר תקדים בעולם: עיריית ירושלים חוששת מאלימות?

מבדיקה שנערכה מול גורמים במתחם עולה כי המחאה מנוהלת ומתוחזקת בצורה קבועה ושיטתית. במקום פועל שומר, ככל הנראה בתשלום, לצד נציג מטעם המחאה הטוען כי הוא פועל ב"התנדבות" ומגיע באופן עקבי למשמרות ערב או לילה כבר 3.5 שנים. פעילי המחאה והנציגים במקום אף תקפו את כלי התקשורת "מעקב", בטענה כי מדובר בכלי תקשורת ימני אשר נותן במה למרדכי דוד – מחמאה המעידה כי פועלו של הערוץ מוכר היטב גם בתוך האוהלים הבלתי חוקיים בכיכר הכנסת.

באופן אבסורדי, אותם נציגים הטוענים לחנק דמוקרטי, שכחו ככל הנראה שהם תפסו שטח ציבורי באופן בלתי חוקי לחלוטין ומתגוררים שם כמעט ארבע שנים. נשאלת השאלה: באיזו מדינה בעולם ניתן לראות עיר אוהלים קבועה הפועלת ללא טאבו וללא היתר מול בית הפרלמנט? בוושנגטון, למשל, באמריקה היו משמידים ומפנים עיר אוהלים שכזו עוד לפני שהייתה מספיקה לקום. גם בבריסל או בגרמניה לא קיים תקדים כזה. אין אף עיר ומדינה בעולם שאפשרה לבנות עיר הפגנה ממושכת מול הפרלמנט שלה.

הסיבה להמשך קיומו של המפגע נחשפת בדבריו של נציג מהמחאה, שמסר ללא נוכחות מצלמה כי עיריית ירושלים פשוט מפחדת להתעסק איתם – זאת מאחר שלטענתו, המפגינים הופכים ניידות משטרה בעת ניסיונות אכיפה.

התמיכה הבלעדית ביאיר גולן וההצהרות מול המציאות

כאשר נשאלו אנשי עיר האוהלים (בשיחה ללא מצלמה) למי ניתנה העדיפות במערכת הבחירות הקודמת, התשובה הייתה חד-משמעית: תמיכה בלעדית במפלגת "הדמוקרטים" וביו"ר המפלגה, יאיר גולן. לטענת יושבי האוהלים, מדובר ב"איש ערכים, אומץ, קצין צה"ל לשעבר ואיש שתמיד אומר את האמת".

הזיקה העמוקה הזו מייצרת אבסורד פוליטי חריף, במיוחד לאור הצהרותיו האחרונות של יו"ר הדמוקרטים. רק לאחרונה מסר גולן בפומבי:

"בעוד מספר חודשים כשנחליף את השר העבריין והכושל, מדיניות המשטרה תשתנה מקצה לקצה: המשטרה תפסיק לרדוף אזרחים ותחזור להגן עליהם. הביטחון ברחובות והמשילות בנגב יחזרו. כמו שאמרתי בעבר: אנחנו, הדמוקרטים, ניקח את תיק הבט״פ ונשקם את משטרת ישראל, נמגר את הפשיעה, האלימות והפוליטיזציה שבן גביר הכניס לתוכה. מי שלא ישרת את המדינה לא ישאר"

על אף הרטוריקה התקיפה של גולן בדבר "משילות", "שיקום המשטרה" ו"מיגור הפשיעה והאלימות", הוא בוחר בעקביות לעצום עיניים ואינו רואה כיצד קבוצת המחאה המרכזית התומכת בו, ועוברת על החוק מדי יום ביומו, פועלת מחוץ לגבולות המשילות שהוא מבטיח.

הסערות הציבוריות וביקורת העבר של "מעקב"

התמיכה של אנשי עיר האוהלים ביאיר גולן מתקיימת במקביל לשורה של עימותים ציבוריים חריפים המלווים את פעילותו הפוליטית. לאחרונה עורר גולן סערה ציבורית ופוליטית חריפה במיוחד לאחר שאמר, במסגרת ביקורת על התנהלות הממשלה והמלחמה ברצועת עזה, כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". לדבריו, ישראל נמצאת על מסלול שעלול להפוך אותה ל"מדינה מוקצית בין העמים".

ההתבטאות הקיצונית עוררה תגובות זעם קשות במערכת הפוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף את הדברים בחריפות, ושרים וחברי כנסת הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה גינו את האמירה. מנגד, תומכיו של גולן ניסו לגונן עליו וטענו כי מדובר בביקורת פוליטית המופנית כלפי הממשלה ולא כלפי חיילי צה"ל. בהמשך נאלץ גולן להבהיר כי אינו מאשים את לוחמי צה"ל, אותם הגדיר כ"גיבורים", אלא מבקר את מדיניות הדרג המדיני שלטענתו פוגעת במעמדה הבינלאומי של המדינה. הסערה הפכה בתוך שעות לאחד העימותים הציבוריים החריפים של התקופה סביב גבולות הביקורת בזמן מלחמה וחופש הביטוי בישראל, קרא עוד.

פער זה בין הצהרותיו הדמוקרטיות של גולן לבין מעשיו בפועל אינו חדש למערכת "מעקב". בעבר פורסמה כתבת תחקיר של "מעקב" העוסקת בטענות שלפיהן גולן פעל, לכאורה, באופן הפוגע ישירות בחופש הביטוי ובערכים דמוקרטיים, לאחר שהגיש תביעת דיבה נגד קריקטוריסט בעקבות פרסום סאטירי. המהלך עורר בשעתו ביקורת ציבורית רחבה וחשש מפני פגיעה של איש ציבור בחופש העיתונות והבעת דעה פוליטית.

יתרה מכך, התחקיר חשף פגיעה בשקיפות ובזכות הציבור לדעת: מערכת "מעקב" פנתה לקבלת תגובה רשמית מגולן טרם הפרסום, אולם לא התקבל מענה. דוברו של גולן הבטיח בזמנו להעביר תשובה מסודרת, אך זו לא נמסרה בפועל עד לרגע פרסום הכתבה – התנהלות המציגה סתירה מובהקת לערכים המוצהרים של יו"ר הדמוקרטים, קרא עוד.

האבסורד שבמסווה הדמוקרטי

בסופו של דבר, המציאות בכיכר הכנסת מציבה סימן שאלה גדול ומהדהד בפני הציבור הישראלי. זכות המחאה היא אבן יסוד מחייבת, אך חובה לבחור במקום חוקי להפגנה מבלי לפגוע בזכויותיהם של אזרחים אחרים.

כאשר מחנה פוליטי שלם מנהל עיר בלתי חוקית, ללא טאבו, תוך השתלטות על תשתיות מים וחשמל ציבוריות וחסימת נגישות לנכים – וכל זאת תחת חסותם השקטה של פוליטיקאים שמדברים על משילות – ברור לכל כי הטענות על "קץ הדמוקרטיה" מנותקות לחלוטין מהמציאות. עיר האוהלים בירושלים היא לא דמוקרטיה; היא עדות לאנרכיה מוחלטת שזוכה לחסינות פוליטית.

"מעקב" פנתה לעיריית ירושלים לקבלת תגובה רשמית, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא התקבלה כל התייחסות מטעם העירייה.

עדכון מיום 25.05.2026:

מעיריית ירושלים נמסר:

"עיריית ירושלים מכבדת את חופש הביטוי והזכות למחאה, ורואה בהן זכויות יסוד במדינה דמוקרטית. לצד זאת, העירייה מחויבת לשמירה על הסדר הציבורי, הבטיחות, הנגישות והשימוש התקין במרחב הציבורי לטובת כלל התושבים והמבקרים בעיר.

העירייה פועלת לאורך השנים, בשיתוף משטרת ישראל והגורמים הרלוונטיים, לאיזון בין מימוש זכות המחאה לבין שמירה על החוק והסדר הציבורי. ככלל, הצבת אוהלים, מתקנים ותשתיות במרחב הציבורי מחייבת עמידה בהוראות הדין ובתיאום מול הגורמים המוסמכים.

במקרים שבהם מתגלים מפגעים, חסימות, פגיעה במעבר הציבורי או השתלטות בלתי מורשית על שטחים ציבוריים, העירייה פועלת בהתאם לסמכויותיה ועל פי שיקולים מקצועיים, בטיחותיים ומשפטיים. לאורך השנים נעשו גם ניסיונות הידברות מול גורמים שונים במטרה להגיע לפתרונות מוסכמים ולצמצם פגיעה במרחב הציבורי ובשגרת החיים באזור, דבר שבא לידי ביטוי בשטח.

באשר לטענות הנוגעות לחיבורי מים וחשמל, אין לעירייה סמכות לאשר או להנחות על חיבורי חשמל, וסמכות זו נתונה לגורמים המוסמכים בלבד ובהתאם להוראות הבטיחות והדין. ככל שמתקבלות פניות או טענות בנוגע לשימוש בלתי מורשה בתשתיות ציבוריות, הן מועברות לבחינת הגורמים הרלוונטיים.

העירייה תמשיך לאפשר מחאות והפגנות בהתאם לחוק, תוך שמירה על האיזון הנדרש בין חופש המחאה לבין הסדר הציבורי, בטיחות הציבור, הנגישות וזכויות כלל המשתמשים במרחב הציבורי".

הפוסט כ-4 שנים אנרכיה מול הכנסת: עיר האוהלים של מחנה השמאל הופיע לראשונה ב-מעקב.

התפתחויות ביטחוניות דרמטיות בזירה האזורית והמערכה הצבאית נגד איראן משפיעות גם על הזירה הפוליטית בישראל. סקר מנדטים ראשון שנערך לאחר פתיחת הלחימה מצביע על שינוי משמעותי במפת התמיכה הציבורית: מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו רושמת התחזקות ניכרת, בעוד חלק מהמפלגות המרכזיות באופוזיציה מציגות ירידה חדה בכוחן האלקטורלי.

על פי סקר חדש שפורסם באתר "זמן ישראל", האירועים הביטחוניים והמבצע הצבאי רחב ההיקף, שנוהל במסגרת מתקפה משולבת של ישראל וארצות הברית נגד איראן, משנים באופן ישיר את המפה הפוליטית בישראל. הסקר, שנערך לאחר פרוץ הלחימה, מצביע על עלייה משמעותית בתמיכת הציבור במפלגת הליכוד.

על פי נתוני הסקר, לו הבחירות לכנסת היו נערכות כיום, מפלגת הליכוד הייתה זוכה ל-31 מנדטים, נתון המציב אותה כמפלגה הגדולה ביותר בפער ניכר משאר המתמודדות. הנתונים משקפים התחזקות ביחס לתקופות קודמות וממקמים את הליכוד בעמדת כוח ברורה בזירה הפוליטית.

במקביל להתחזקות הליכוד, הזירה האופוזיציונית מציגה פיצול בכוחותיה. בראש המחנה ניצב ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, אשר מפלגתו מקבלת לפי הסקר 15 מנדטים. מיד אחריו מדורג הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שמפלגתו זוכה ל-14 מנדטים.

שתי מפלגות שהיו בעבר מעמודי התווך של האופוזיציה מציגות היחלשות ניכרת. מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד מקבלת על פי הסקר 6 מנדטים בלבד – נתון המהווה ירידה משמעותית ביחס לתוצאות שהשיגה בעבר. גם מפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ מציגה ירידה חדה, והיא מתקרבת לסף אחוז החסימה עם 4 מנדטים בלבד.

בקרב המפלגות הבינוניות נשמרת יציבות יחסית. מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן מקבלת 10 מנדטים וממשיכה לשמור על כוחה בזירה הפרלמנטרית. המפלגות החרדיות שומרות אף הן על בסיס תמיכה משמעותי: ש"ס מקבלת 9 מנדטים ויהדות התורה 7 מנדטים.

מפלגת "הדמוקרטים" מקבלת על פי הסקר 8 מנדטים, בעוד מפלגת "עוצמה יהודית" זוכה ל-6 מנדטים. ברשימה המשותפת של חד"ש-תע"ל נרשמים 5 מנדטים, מספר זהה לזה של מפלגת רע"ם.

הנתונים המלאים של מפת המנדטים לפי הסקר מציגים את התמונה הבאה:

הליכוד – 31 מנדטים

בנט – 15 מנדטים

איזנקוט – 14 מנדטים

ישראל ביתנו – 10 מנדטים

ש"ס – 9 מנדטים

הדמוקרטים – 8 מנדטים

יהדות התורה – 7 מנדטים

עוצמה יהודית – 6 מנדטים

יש עתיד – 6 מנדטים

רע"ם – 5 מנדטים

חד"ש-תע"ל – 5 מנדטים

כחול לבן – 4 מנדטים

הסקר מצטרף לשורה של מדדים פוליטיים שנערכים בתקופות של מתיחות ביטחונית ומעידים לעיתים על שינוי בדפוסי התמיכה הציבורית. במציאות הישראלית, אירועים ביטחוניים רחבי היקף משפיעים לא אחת גם על הזירה הפוליטית ועל מידת האמון הציבורי בהנהגה.

נכון לשלב זה, מדובר בסקר ראשון שנערך לאחר פרוץ הלחימה, והוא מציג תמונת מצב ראשונית של המגמות בציבור הישראלי בתקופה ביטחונית רגישה במיוחד. השאלה האם המגמות המשתקפות בו יישמרו לאורך זמן או ישתנו עם התפתחויות נוספות בזירה האזורית והפוליטית, צפויה להתברר רק בסקרים הבאים.

הפוסט סקר חדש: הליכוד בראשות נתניהו מתחזק הופיע לראשונה ב-מעקב.

סקר פוליטי חדש שערכה מערכת "מעקב" חושף תמונה פוליטית דרמטית ומעוררת עניין לקראת האפשרות של בחירות מוקדמות. על פי הנתונים, מפלגת הליכוד בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיכה להוביל במרוץ אך נותרת רחוקה מקבלת רוב עצמאי, עם 33 מנדטים צפויים אילו הבחירות היו מתקיימות היום.

הממצא הבולט ביותר בסקר הוא עלייתו המשמעותית של נפתלי בנט, שמפלגתו צפויה לזכות ב-21 מנדטים. מדובר בתוצאה שהופכת את בנט לשחקן מרכזי במפה הפוליטית ומציבה אותו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה במסלול אלטרנטיבי. עליית בנט משקפת לכאורה תסכול גובר בציבור הימני והמרכז ימני מהמצב הפוליטי הנוכחי, ושאיפה למנהיגות חדשה שתוכל לאתגר את נתניהו מימין.

יאיר לפיד, שעד לא מזמן נתפס כמועמד המרכזי להחליף את נתניהו, צפוי על פי הסקר לקבל רק 7 מנדטים. מדובר בירידה דרסטית שמעידה על שחיקה משמעותית בכוחו הפוליטי ועל אובדן אמון של הציבור במנהיגותו. גם אביגדור ליברמן צפוי לזכות ב-7 מנדטים בלבד, נתון שמלמד על המשך המגמה של צמצום כוחה של ישראל ביתנו.

בצד הימין, איתמר בן גביר צפוי לזכות ב-8 מנדטים, ואריה דרעי בראשות ש"ס צפוי לקבל 9 מנדטים. שתי התוצאות הללו משקפות יציבות יחסית של הציבור החרדי והלאומי הקיצוני, שממשיך להצביע באופן עקבי למפלגות אלו.

סקר_פוליטי_מעקב

יאיר גולן בראשות מפלגת "הדמוקרטים" צפוי על פי הסקר לזכות ב-4 מנדטים. התוצאה מבטאת המשך נוכחותה של המפלגה בזירה הפוליטית, אך גם מעידה על קושי לפרוץ ולהרחיב את בסיס התמיכה מעבר לציבור הליבה.

גדי איזנקוט, שנכנס לפוליטיקה לאחר כהונתו כרמטכל, צפוי לזכות ב-10 מנדטים. התוצאה הזו מבטאה אמון מסוים בדמות צבאית בכירה שמייצגת ערכים של מקצועיות וביטחון, אך עדיין לא הצליח לפרוץ באופן מרשים במיוחד.

הפתעה נוספת בסקר היא הישגו של יצחק גולדקנופף, שמפלגתו צפויה לזכות ב-11 מנדטים. מדובר בתוצאה חזקה שמציבה אותו כשחקן משמעותי בזירה הפוליטית ומצביעה על קיומו של ציבור רחב שמזדהה עם המסרים והערכים שהוא מייצג.

המפלגות הערביות, כולל מנסור עבאס וחדש, צפויות יחדיו לזכות בכ-10 מנדטים. תוצאה זו משקפת המשך מגמת הפילוג בציבור הערבי והקושי של המפלגות הערביות להתאחד תחת מטריה אחת.

אולם הממצא הדרמטי והמדאיג ביותר בסקר הוא כישלונן של מפלגות ותיקות לעבור את אחוז החסימה. מפלגת העבודה, שהייתה בעבר מפלגה מובילה בפוליטיקה הישראלית וממשיכתה ההיסטורית של מפאי, צפויה להישאר מתחת לאחוז החסימה ולא לזכות באף מנדט. גם מפלגת מרצ, שייצגה במשך עשרות שנים את הציבור השמאלי ליברלי בישראל, צפויה שלא לעבור את אחוז החסימה ולהישאר עם אפס מנדטים. מדובר בנתון חסר תקדים שמעיד על קריסה כמעט מוחלטת של המחנה השמאלי המסורתי בישראל ועל תהליך היעלמות של מפלגות שעיצבו את הפוליטיקה הישראלית במשך דורות.

סך כל המנדטים בסקר עומד על 120, כנדרש על פי חוק. הניתוח הפוליטי של הנתונים מצביע על כך שלקואליציה הקיימת עדיין יש רוב פוטנציאלי, אם תצליח לגבש את כל השותפים הטבעיים. עם זאת, עלייתו הדרמטית של בנט בסקרים מהווה איום אמיתי על היציבות הפוליטית הנוכחית ועשויה לשנות באופן מהותי את המפה הפוליטית בישראל.

המשמעות המעשית של הסקר היא שנתניהו נדרש לשותפים רבים כדי להרכיב קואליציה, בעוד שבנט הופך לשחקן שאי אפשר להתעלם ממנו. השאלה המרכזית שעולה מהסקר היא האם בנט ימשיך לחזק ויוכל להתחרות ברצינות על ראשות הממשלה, או שמדובר בבועה זמנית שתתפוצץ עם התקרבות הבחירות בפועל. מעבר לכך, השאלה הגדולה היא מה יהיה גורלן של מפלגות ותיקות כמו העבודה ומרצ שנמצאות על סף היעלמות מהזירה הפוליטית.

כמו בכל סקר, יש לזכור שמדובר בתמונת מצב נקודתית שעשויה להשתנות בהתאם להתפתחויות מדיניות, ביטחוניות וחברתיות. עם זאת, המגמות שעולות מהסקר הזה מלמדות על שינויים משמעותיים בנוף הפוליטי הישראלי ועל תהליכים מעניינים שמתרחשים במפת הכוחות בין המפלגות והמועמדים השונים.

להורדת הקובץ – לחץ כאן

הפוסט שמאל בקריסה – עבודה ומרצ אפס מנדטים הופיע לראשונה ב-מעקב.

יאיר גולן מתגלה כאיש ציבור הפועל בניגוד מוחלט לעקרונות שעליהם הוא מתיימר להגן. האיש אשר מציג עצמו כלוחם עיקש למען הדמוקרטיה ולמען חופש הביטוי, הוא דווקא זה הפוגע בהם פגיעה אנושה. גולן, אשר בנה את דימויו הציבורי כמי שמגן על חירות האזרח, בוחר להשתמש בכלים משפטיים כבדים כדי להצר את צעדי מבקריו ולהטיל אימה על מי שמעז להעמיד אותו ללעג סאטירי.

ב־25 במאי 2025 פרסם הקריקטוריסט אור רייכרט איור סאטירי ששם ללעג את גולן. באקט שהיה אמור להיות מופת מובהק לחופש יצירה ולביטוי דמוקרטי, נענה רייכרט בתביעה אזרחית על סך שלוש־מאות אלף שקלים שהגיש נגדו גולן עצמו. וכך, האיש המתיימר להיאבק למען החירות, עושה שימוש בכוחו ובמשאביו כדי להכות בבסיס החירות – בחופש הביטוי.

• צילומים מסך מעמוד הפייסבוק של אור רייכרט – שימוש בהתאם לסעיף 27א' ובמסגרת דיווח תקשורתי

חופש הביטוי, אבן היסוד של כל משטר דמוקרטי, הוא הערובה היחידה לשלטון החוק, לשקיפות ולביקורת ציבורית. בלעדיו לא תיכון דמוקרטיה אמיתית. הוא המנגנון המאפשר לאזרח להביע דעה, גם אם היא צורמת או מנוגדת לעמדת הרוב; הוא הכלי שבאמצעותו מתאפשרת ביקורת נוקבת על בעלי השררה; והוא המגן מפני עריצות הרוב והשתקת המיעוט. בהיעדרו – החברה כולה עלולה להיגרר אל מחוזות שבהם מותר להלל את השלטון בלבד, וכל קול ביקורתי מושתק עד עפר.

דווקא במדינת ישראל, על גווניה החברתיים, התרבותיים והפוליטיים, חופש הביטוי איננו מותרות אלא הכרח קיומי. הוא המבטיח כי כל מגזר, כל קבוצה וכל יחיד יוכלו להשמיע את עמדתם. מגבלות על זכות זו אינן רק פגיעה פרטית, אלא חבלה ישירה בלב־לבה של המערכת הדמוקרטית.

ואולם, חרף כל סיסמאותיו, ב־24 באוגוסט פרסם יאיר גולן הצהרה רשמית בזו הלשון: “הגשתי תביעת לשון הרע בסך 300 אלף ש״ח נגד אור רייכרט, שפרסומיו מהווים גם הסתה פרועה. כבר שילמנו מחיר כבד מדי מהסתה כזו – ונראה כי בסביבת נתניהו לא למדו דבר. במכונת הרעל חייבים להיאבק, ואנחנו נמגר אותה מתוכנו בכל הכלים שברשותנו. מי שמרעיל ומסית – ישלם”.

מלים אלה מגלמות את מהותה של הצביעות: האיש המדבר גבוהה־גבוהה על חירות ודמוקרטיה, מתגלה כמי שמוכן להפעיל את כוחו כדי לדכא ביקורת אומנותית. זוהי אינה מלחמה בהסתה – אלא מלחמה בחירות היצירה.

גולן מתהדר כי הוא נושא הדגל של מחנה "הליברל דמוקרטים", אך בפועל מוכיח כי הוא סובלני רק כלפי מי שמשמיע דברים התואמים את עמדותיו. דעה שונה? קריקטורה נוקבת? מיד הוא שולף תביעה דרקונית. זהו איננו חזון דמוקרטי – זהו עיוות מסוכן של מושגי יסוד.

יתרה מזו, דמותו הפוליטית של גולן מצטיירת כזיקית מתמדת. הוא מחליף עמדות בקצב מסחרר – פעם ליברל מובהק, פעם קיצוני מתון – הכול לפי צורכי הרגע. בהיעדר עקביות וביושרה מתערערת, מאבד הציבור את אמונו במנהיגות ובשיח הפוליטי. במקום לגלם דמות מופת של יושרה, מתגלה גולן כמי שמתחפש למצפון מוסרי, אך בפועל מערער את יסודות הדמוקרטיה עצמה.

פנינו לאור רייכרט, אשר מסר כי טרם קיבל את כתב התביעה ולכן אינו יכול להגיב לגופה של הפרשה. לדבריו, לכשיקבל את המסמכים ויתייעץ עם עורך דינו, יוציא הודעה מסודרת לתקשורת.

נציין כי יאיר גולן – סגן הרמטכ״ל לשעבר ויו״ר מפלגת "הדמוקרטים" – מציג את תנועתו כאלטרנטיבה שלטונית רחבה למחנה הליברלי־דמוקרטי בישראל. הוא מצהיר כי מפלגתו "נחושה להחזיר את הביטחון והתקווה". אלא שהפער בין הסיסמאות לבין המעשה גדול ורב: מי שמתיימר להוביל מאבק למען חירות, נוטל חלק בפגיעה ישירה בזכות יסוד זו.

המסר החריף העולה מן האירוע פשוט וברור: הדמוקרטיה איננה זקוקה למנהיגים המניפים את דגלה מן הפה ולחוץ, אלא לאנשים המגשימים אותה במעשיהם. חופש הביטוי איננו קלף פוליטי – הוא יסוד שאין בלתו. מי שמכריז על עצמו כמגנה של הדמוקרטיה אך חותר תחתיה במעשיו, אינו מגן אלא מאיים עליה מבפנים. בכך מתגלה יאיר גולן לא כדוברה של החירות, אלא כסמל לסתירה הקטלנית שבין סיסמאות נאות ובין מציאות של דיכוי והשתקה.

יאיר גולן נמנע מלהשיב לפניית מערכת "מעקב".

צילום: מתוך דף הפייסבוק הרשמי של גולן, שימוש בהתאם לסעיף 27א'

הפוסט יאיר גולן: דיקטטור בתחפושת דמוקרט? הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה פוליטית חסרת תקדים התחוללה אתמול בזירה הציבורית כאשר יו"ר הדמוקרטים, יאיר גולן, יצא בהצהרות דרמטיות נגד לשכת ראש הממשלה. גולן, שכינס מסיבת עיתונאים מיוחדת, קרא לראש השב"כ רונן בר וליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה לפתוח בחקירת בגידה – האשמה שהתבססה על פרסומים בתקשורת.

"אין מנוס אלא לומר את המילים במפורש: יש בלשכת ראש הממשלה חשד לבגידה שחייבים לבדוק אותו", הצהיר גולן במסיבת העיתונאים. אולם ברשת החברתית X, נקט גולן בלשון זהירה יותר: "אם הדיווחים נכונים, יש בלשכת רה"מ חשד לבגידה. כשהיועצים הקרובים של נתניהו מקבלים כסף ממדינת אויב שמממנת את חמאס – זו עבירה ביטחונית חמורה".

הפרסומים עליהם הסתמך גולן, שהופיעו לראשונה בחדשות כאן 11, חשפו כי דובר הלשכה אלי פלדשטיין סיפק שירותי ייעוץ בתשלום לחברת "פרספשן". בחברה זו עובדים יונתן אוריך, יועץ בכיר בלשכת רה"מ, וישראל איינהורן, דובר הליכוד לשעבר. על פי הדיווחים, פלדשטיין אף טס פעמיים לגאורגיה במסגרת עבודתו עבור איינהורן, כאשר אוריך, שהיה מנהלו בפועל במשרד ראש הממשלה, שימש כמתווך בין השניים.

מפלגת הליכוד הגיבה בחריפות להאשמות: "ההסתה בשמאל חוצה היום עוד קו אדום כשיאיר גולן מתיר את דמם של ראש הממשלה נתניהו ואנשיו בפייק-ניוז מוחלט". הליכוד הוסיף כי "היחיד שצריך להיחקר הוא המסית יאיר גולן שחמאה ענקית מרוחה על ראשו בפרשת המרגל".

ההסתבכות של לשכת ראש הממשלה מקבלת משנה תוקף נוכח כתב אישום שהוגש ביום שלישי נגד שלושה בכירים לשעבר בליכוד. השלושה – עפר גולן, דובר משפחת נתניהו לשעבר ומנהל קמפיין הבחירות של הליכוד ב-2019, יונתן אוריך וישראל איינהורן – הואשמו בהטרדת עד המדינה בתיק 4000, שלמה (מומו) פילבר.

בתגובה לאישומים אלה, אמר נתניהו: "כיוון שהלכתי לגוון את התקשורת, פתחו לי בחקירות, זאת רדיפה פוליטית שנמשכת עד היום, כולל אתמול מאשימים על לא עוול בכפם שניים מהדוברים שלי. כן, מותר לי להגיד את זה".

גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר מפלגת הדמוקרטים – המהווה איחוד של מרצ, העבודה ופעילי מחאה – הגיב לתגובת הליכוד בהזמנה פומבית: "אני מזמין את נתניהו לבוא יחד איתי לחקירה על מה עשה כל אחד מאיתנו ב-7 באוקטובר".

קיים פער עצום בין חומרת ההאשמות לבין הסתייגותו של גולן עצמו בפוסט ברשת X, שבו השתמש בביטוי 'אם הדיווחים נכונים'. הסתייגות זו מעלה שאלות לגבי הבסיס העובדתי של ההאשמות החמורות.

נכון לשעת פרסום הכתבה, לא התקבלה תגובה רשמית מלשכת היועצת המשפטית לממשלה או משירות הביטחון הכללי לדרישתו של גולן לפתוח בחקירה. הפער בין הרטוריקה הדרמטית במסיבת העיתונאים לבין ההסתייגויות שבאו לאחר מכן ממשיך לעורר דיון ציבורי סוער.

מעורר תהייה כי מר גולן טורח לכנס מסיבות עיתונאים, אך בסופו של יום מסתמך על הסתייגות מעורפלת של 'אם הדיווחים נכונים'. והרי מתעוררת השאלה – מה אם מדובר בהוצאת דיבה? שהרי על פי אותו היגיון פגום, ניתן היה לפרסם 'על פי דיווחים' שנתניהו הוא האשם במותם הטרגי של שלגייה ושבעת הגמדים. האין זה מגיע לרמה של אבסורד מוחלט?

בשלב זה, פרשה זו מתווספת לשרשרת הסוגיות המשפטיות והציבוריות האופפות את לשכת ראש הממשלה, כאשר בליבת העניין ניצבת שאלה מהותית: האם אנו עדים להאשמות מבוססות המחייבות חקירה יסודית ומקיפה, או שמא לפנינו תמרון תקשורתי מתוחכם המושתת על דיווחים שאמינותם מוטלת בספק.

צילום: צילום מעמוד הפייסבוק הרשמי של יאיר גולן

הפוסט גולן נגד לשכת רה"מ: האשמות בגידה וספקות הופיע לראשונה ב-מעקב.