התמונות הנוראיות שהציפו אתמול את הרשתות החברתיות חושפות פרשה מביכה ומחרידה של אובדן מוחלט של פרופורציה ומצפון. אוהדי בית"ר ירושלים, לאחר הפסד כואב בגמר גביע המדינה להפועל באר שבע, בחרו להפנות את תסכולם כלפי מטרה חסרת אונים לחלוטין – נהגי אוטובוס שפשוט ביצעו את עבודתם.

זהו משחק. כדורגל. ספורט. לא מלחמה, לא עניין חיים ומוות, אלא משחק שאמור להעניק הנאה ובידור. אבל במקום לקבל את התוצאה בספורטיביות, קבוצת צעירים החליטה שנהג אוטובוס ערבי הוא האחראי לתבוסה של קבוצתם. האבסורד מזעזע – כאילו נהג שעבד בקו 512 קבע איכשהו את תוצאת המשחק באצטדיון בלומפילד.

מה שהופך את המקרה למחריד עוד יותר הוא שבתמונות ובסרטונים ניתן לראות בבירור שחלק מהתוקפים חובשים כיפות ולובשים לבוש המזוהה עם הציבור הדתי. האירוניה כואבת – אנשים שאמורים להיות מחונכים על ערכי כבוד האדם, אהבת הזולת ושמירה על חיי אדם, הפכו למעגל אלימות פרימיטיבי כלפי אדם שחטא רק בכך שהגיע לעבודה.

המציאות הבלתי נתפסת היא שאותם אוהדים הפכו את המשחק לסוג של פולחן קיצוני. הצבעים, הסמלים, הצעיפים והטקסים – כל אלה הפכו לחשובים יותר מכבוד האדם הבסיסי. כשמפסידים במשחק, צריך למצוא איזה שעיר לעזאזל, ונהג האוטובוס הערבי מתאים למטרה.

אחמד, נהג האוטובוס שהותקף בקו 512, תיאר לכאן חדשות את הסיוט שחווה: "הגעתי לתחנה במלחה והיו שם בערך 150 צעירים. הם עלו על האוטובוס, קראו קריאות מוות לערבים, הרביצו לי, התקיפו אותי בגז, פינצ'רו את הגלגלים". איש שפשוט עשה את עבודתו נהפך למטרה לשנאה ואלימות בגלל תוצאת משחק כדורגל.

הפרדוקס מחריד: אותם אוהדים יכולים לשמור שבת, לצום ביום כיפור, לקרוא תפילות ולבקר בבית הכנסת – ובמקביל לתקוף בברוטליות אדם חף מפשע. איך מתיישבים הדברים? איך מי שאמור להאמין בצלם אלוהים בכל אדם הופך לחיה אלימה?

מעבר לתקיפה האכזרית של אחמד בקו 512, דווח על תקיפה נוספת בקו 77. חברת סופרבוס מסרה כי גם נהג זה הותקף על ידי האוהדים שחזרו מהמשחק – הם הכו אותו וריססו עליו גז מדמיע. מהחברה נמסר בגינוי חריף: "מדובר בשני מקרי אלימות קשים כנגד נהגי החברה, המצטרפים למקרי אלימות רבים המתרחשים על בסיס יומיומי כנגד נהגי אוטובוסים בירושלים. בסרטונים ממקרי האלימות נראים באופן ברור העבריינים ואנו מצפים וקוראים לכלל גורמי אכיפת החוק ולהנהלת בית"ר ירושלים למצות עם הפורעים את הדין באופן מיידי".

התמונה הכללית מדאיגה ומבישה. נהגי אוטובוס, שמספקים שירות חיוני לציבור, הופכים ל"שק חבטות" של אוהדים מתוסכלים. איתי כהן מאיגוד העובדים התרה: "כל יום מקרב אותנו לרצח של נהג או פקח". האזהרה ברורה – אם לא יהיה שינוי דרסטי, נעמוד בפני אסון.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון, שנמנע בעבר מגינוי פומבי של אירועים דומים, הוציא הפעם הודעה חריפה: "האלימות כלפי נהגי האוטובוסים היא חציית קו אדום. פגיעה על רקע מוצאו או מינו של אדם היא דבר חמור, בלתי נסבל ובניגוד לערכים היהודיים שלנו".

ארגון "תג מאיר" הציב את האצבע על הפצע: "נהגי אוטובוס ערבים הפכו לשק החבטות הלאומי של גזענים יהודים". המשפט כואב, אבל הוא מדויק. זוהי תופעה שיטתית של הפניית תסכול כלפי מיעוט שנתפס כמטרה קלה.

המשחק עצמו נערך תחת עננת אלימות. הוא הופסק פעמיים – פעם בגלל יירוט טיל מתימן, ופעם נוספת עקב קריאות גזעניות של אוהדי בית"ר כלפי השחקן לוקאס ונטורה מהפועל באר שבע. גם לפני המשחק אוהדים פרצו בכוח את שערי האצטדיון.

התמונה המתעוררת היא של קהילת אוהדים שאיבדה כל קשר למציאות. במקום לראות בכדורגל משחק ובידור, הם הפכו אותו לזירה של שנאה וגזענות. כאשר הקבוצה מפסידה, הזעם מופנה כלפי מי שנמצא בקרבת מקום – ובמקרה הזה, נהגי אוטובוס ערבים.

השאלה המטרידה היא איך מגיעים למצב שבו צעירים יהודים, חלקם מהציבור הדתי, רואים בנהג אוטובוס ערבי מטרה לגיטימית לאלימות רק בגלל תוצאת משחק כדורגל. האם זוהי התוצאה של חינוך כושל? של נורמליזציה של אלימות? של גזענות מובנית?

ממשטרת ישראל נמסרה תגובה נוקשה: "אנו רואים בחומרה מעשי בריונות ואלימות במרחב הציבורי, בפרט כשאלו מופנים כלפי משרתי ציבור ונהגי אוטובוסים. מיד עם קבלת הדיווח, שוטרים הגיעו למקום, ביצעו סריקות אחר החשודים ונפתחה חקירה. נמשיך לפעול בנחישות ובכל האמצעים העומדים לרשותנו לאיתור החשודים ונסיבות המקרה".

פורום חברות התחבורה הציבורית התחרותיות הוציא גינוי חד: "מדובר באירוע חמור של אלימות כלפי עובדי תחבורה ציבורית – תופעה שיש למגר לאלתר". הפורום קרא לרשויות האכיפה לחקור את המקרה ולהביא את האחראים לדין. עד שלא יהיה שינוי תרבותי אמיתי, עד שלא יובהר שאלימות כלפי עובדי ציבור היא קו אדום מוחלט, נמשיך לראות אירועים מביכים ומחרידים כאלה.

התמונות מאתמול צריכות לעורר את המצפון הציבורי. לא יכול להיות שבמדינה יהודית ודמוקרטית, אנשים שחונכו על ערכי הדת והמוסר יהפכו לפושעים אלימים בגלל משחק כדורגל. זה לא רק פשע כנגד הנפגעים – זה פשע כנגד הערכים הבסיסיים של החברה הישראלית.

אחמד פונה לבית החולים וכרגע לא בטוח אם יחזור לעבודה. הוא חושש. נהג אוטובוס בירושלים חושש לעשות את עבודתו בגלל אוהדי כדורגל אלימים. זוהי בושה לאומית שצריכה להדליק נורות אזהרה אדומות אצל כל מי שאכפת לו מהדמותה של ישראל ומהערכים שעליהם היא אמורה להתבסס.

צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט קומץ אוהדי בית"ר: כשהכיפה לא מונעת בריונות (גזענים מתועבים)   הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור 

משרדי האוצר והחינוך הודו כי אין ברשותם מידע בסיסי על שכר המורים החרדים ברשתות החינוך המפלגתיות, למרות שמדובר בתקציבים של מאות מיליוני שקלים מכספי ציבור. הגילוי המפתיע עלה בעקבות בקשות חופש מידע שהגישה תנועת "ישראל חופשית", וחושף פער עצום בין ההצהרות על שקיפות לבין המציאות בשטח.

לפי הדיווח הראשוני של YNET, שני המשרדים הממשלתיים השיבו כי אינם מסוגלים לספק מידע על היקפי המשרה, תפקידי המורים ורמות השכר ברשתות החינוך החרדיות. זאת למרות העובדה כי עד לאחרונה, המשכורות של מורי הרשתות שולמו ישירות על ידי חשבת משרד האוצר.

הגילוי הזה מעלה שאלות קשות לגבי מידת הפיקוח של המדינה על תקציבי החינוך החרדי, ומגיע בעיתוי רגיש במיוחד. זאת לאור העובדה כי בתקציב המדינה האחרון, שאושר בצל המלחמה, הוקצה סכום של 600 מיליון שקל לטובת תוספות שכר למורים החרדים ברשתות המפלגתיות – החינוך העצמאי של אגודת ישראל ובני יוסף של ש"ס.

תוספות השכר המשמעותיות הוצגו על ידי הממשלה כחלק מהצטרפות המוסדות החרדיים לרפורמת "אופק חדש". אולם, עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון הגישה עתירה בטענה כי לא ניתן להעביר את הכספים ללא עמידה בתנאי הרפורמה, הכוללים לימודי ליבה מלאים, פיקוח יעיל והכשרה מתאימה למורים.

שר החינוך יואב קיש מקדם בימים אלה תקנות שיאפשרו את העברת תוספות השכר לרשתות החרדיות. אולם, נוסח התקנות המוצע אינו מבטיח את קיומם של לימודי ליבה ברשתות אלו, דבר שעורר התנגדות מצד היועצת המשפטית לממשלה ואגף התקציבים במשרד האוצר.

חוסר השקיפות בנוגע לשכר המורים החרדים הוא סימפטום של בעיה עמוקה יותר. ללא מידע בסיסי, כיצד ניתן להבטיח שהכספים אכן מגיעים ליעדם ומשמשים למטרה שלשמה הוקצו?

יחד עם זאת, מערכת החינוך החרדית פועלת בצורה יעילה ומסורה לטובת תלמידיה. הניסיונות להטיל דופי בהתנהלותה נובעים מחוסר הבנה של הצרכים הייחודיים של הציבור החרדי.

נראה כך כי הפרשה הזו עתידה להעלות שאלות נוקבות על אופן ניהול תקציבי החינוך בישראל, ועל היחסים המורכבים בין המדינה למערכת החינוך החרדית. הציבור הישראלי ממתין לראות כיצד תגיב הממשלה לחשיפה זו, והאם יינקטו צעדים משמעותיים להגברת השקיפות והפיקוח על תקציבי החינוך החרדי.

הפוסט הזיה תקציבית: המדינה עיוורת לשכר המורים החרדים הופיע לראשונה ב-מעקב.