דים אמור

ד"ר אבי עופר והשותפים שלו, דייויד שלו וד"ר טליה עדן , החלו בשביתת רעב בלתי-מוגבלת. יחד עם ד"ר עופר הם דורשים באופן מיידי להחזיר את כל חטופים וחטופות.

"אנחנו רעבים, אבל הם מתים מרעב ומחוסר תרופות", הדגיש עופר למערכת במעקב, שבהם הוא מבקש להזכיר לציבור את מצוקת החטופים ובני משפחותיהם. "חשבתי ששביתת רעב, שנתפסת כסוג של הקרבה ומסירות, היא משהו שיצליח לכוון זרקור לסבלם של החטופים ולדרבן את הרוב השותק לפעולה".

עופר, שאין לו קרובי משפחה חטופים, החליט לעשות שביתת רעב בעקבות תסכול חשש מהתקדמות איטית בשחרור החטופים. "ראיתי שהמגעים עם הצד השני מתקדמים בעצלתיים, ושהמחיר האנושי רק הולך וגדל", הוא מציין. ד"ר עופר חושב רק לחץ ציבורי עז יצליח להזיז את התהליך מהמצב התקוע.

"אני מלא הערכה למפגינים ולמשתתפים בהפגנות השונות, אבל חשבתי שצעד קיצוני יותר שיהווה דוגמה אישית, עשוי לתרום תרומה משמעותית להעלאת המודעות".

כואב לציין: שביתת הרעב של עופר לא זוכה לסיקור נרחב ולא מעורר גלי תגובות סוערות. יש הרואים בצעדו אקט נועז של אזרחות טובה והקרבה למען הזולת, ואחרים מבקרים את הבחירה בדרך המסוכנת והקיצונית הזו.

ללא ספק, המחאה הבולטת של עופר מציבה אתגר לא פשוט בפני קובעי המדיניות ומעלה קושיות לגבי המחיר הראוי לשחרורם של החטופים.

"אני תקווה שהמחאה שלי תדרבן את העם להפגין רחמים אנושיים וסולידריות עם הקורבנות החפים מפשע, גם אם זה לצידם של בני משפחותיהם", אומר עופר.

מעמדתו, עופר קורא להכיר בכך שהמציאות מורכבת, ושני הצדדים שרויים במצוקה. "יש לעשות מאמץ לחלץ את החטופים! להחזיר אותם עכשיו!"

ואכן, שאלת השחרור של החטופים, שמספרם עולה על 128 איש, נותרת דילמה סבוכה. בעוד שקרוביהם דורשים בצעקות להשיג את שחרורם ללא דיחוי גם תמורת ויתורים כבדים, גורמים אחרים חוששים שכניעה לדרישות הפדיון תמרץ חטיפות נוספות והסלמה במעגל האלימות.

הנחישות האצילית של אבי עופר מרשימות בהחלט, גם אם לא תמיד ניתן להסכים עם הדרך.

תרומה: לחץ כאן
הרשמה למשמרות: לחץ כאן

הפוסט שביתת הרעב של ד"ר אבי עופר למען שחרור חטופים הופיע לראשונה ב-מעקב.