לפני כשלוש שנים, אחרי יותר מחמש עשרה שנות עבודה במקצוע העיתונאות, עשיתי מהלך שנחשב בענף כמעין התאבדות מקצועית: החלטתי להפוך לעיתונאי עצמאי לחלוטין. לא תכננתי את זה מראש, אבל ככה יצא. ההחלטה נבעה מרצון לעשות עיתונות כפי שאני מאמין בה – עיתונות שרואה לנגד עיניה רק את האינטרס הציבורי, ללא פשרות.

• תמיכה לא עולה כסף – פשוט תנו לייק

המודל שבחרתי לעצמי דורש מחיר כבד. ללא מפרסמים גדולים, ללא מו"לים בעלי הון, ללא מנהלים שמכתיבים את הטון ובסופו של דבר דואגים רק לעצמם. ללא אינטרסים זרים שמעוותים את השיקולים המקצועיים, וללא אינטרסים של בעלי עסקים או פוליטיקאים שמפלגותיהם יכולות לרכוש שטחי פרסום ולהשפיע על התוכן העיתונאי. הבעיה, כפי שמסתבר, היא שכל זה אומר גם דבר אחד נוסף: ללא כסף.

אני מפעיל את אתר "מעקב", שבו פורסמו עד כה למעלה משלושת אלפים כתבות שנכתבו על ידי בלבד. האתר מושך למעלה ממיליון כניסות בחודש, אך אני לא מקבל תמורה כספית עבור עבודתי. הכתבות, כך אני מגדיר, הן כתבות חשובות לציבור, אבל העבודה העיתונאית האיכותית שאני עושה נעשית ללא שכר.

המציאות של עיתונות אמיצה וחוקרת, כך אני מסביר, היא שהיא עולה הרבה כסף. המון כסף. זו הסיבה שלא רואים הרבה ממנה בתקשורת המסחרית. תחקיר רציני לוקח זמן, לפעמים חודשים רבים ולעיתים אפילו עד שנה שלמה של עבודה מאומצת. פוטנציאל הרייטינג של תחקירים כאלה אינו עצום, מה שהופך אותם לפחות אטרקטיביים עבור כלי תקשורת שמודדים הצלחה במדדים מסחריים.

מדובר בעבודה ממושכת ומורכבת שדורשת גם עורך או עורכת מקצועיים, ואני מציין שכמעט אין תחקיר שמתפרסם בלי שמאיימים בתביעת השתקה או בתביעות לשון הרע כדי למנוע את פרסומו. לכן, ייעוץ משפטי קפדני הוא חובה. וזה עוד לפני שנכנסים לתמונות שעולות כסף, לנסיעות, לעשרות או מאות פגישות, לתמלול הקלטות. ואלו, כפי שאני מדגיש, הן רק חלק מההוצאות.

לדברי, כל כלי תקשורת ענק הוא בעצם פחות אמיץ ודואג בעיקר לרייטינג ולקהל היעד שלו, לפי האג'נדה הפוליטית. הלחצים המסחריים והפוליטיים שמופעלים על כלי התקשורת הגדולים מקשים עליהם לעסוק בעיתונות חוקרת אמיתית, שלא תמיד משרתת אינטרסים של מפרסמים, בעלי מניות או גורמים פוליטיים.

המודל העצמאי שבחרתי הוא ניסיון לשבור את המעגל הזה. לעשות עיתונות שאינה כפופה לאף אינטרס מלבד האינטרס הציבורי, גם אם המחיר הוא כלכלי. במקום לבקש כסף ישירות, אני פונה לציבור בבקשה פשוטה: לייק בפייסבוק. תמיכה סימבולית שתאפשר לי להמשיך לפעול ולכתוב.

השאלה שעולה מהמקרה שלי היא שאלה רחבה יותר על מצב העיתונות החוקרת בישראל. האם ניתן לקיים עיתונות אמיצה ללא תלות בגופים מסחריים או פוליטיים? האם הציבור מוכן לתמוך במודל חלופי של עיתונות עצמאית? והאם יש מקום לעיתונאים שמוכנים לשלם מחיר אישי כבד כדי לשמור על עצמאות מקצועית מוחלטת?

אני, שלא תכננתי להיות עיתונאי עצמאי אך מצאתי את עצמי בתפקיד הזה, מייצג דגם שונה של עיתונות. דגם שבו האינטרס הציבורי עומד במרכז, גם כשהמחיר האישי גבוה. שלושת אלפים הכתבות שלי באתר "מעקב" הן עדות למסירות הזו, וגם לאתגר שבפניו עומד מי שבוחר בדרך הזו.

בעידן שבו כלי תקשורת מסחריים נאבקים על קליקים ועל רייטינג, ושבו שיקולים כלכליים ופוליטיים משפיעים על התוכן העיתונאי, הניסיון שלי כעיתונאי בודד לשמור על עצמאות מוחלטת מעורר שאלות על העתיד של העיתונות החוקרת בישראל. האם מודל כזה בר-קיימא לטווח הארוך? האם יהיו עוד עיתונאים שיבחרו בדרך הזו? ומה יקרה לעיתונות החוקרת אם רק מעטים יוכלו להרשות לעצמם לעבוד ללא תמורה כספית?

אלו שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות, אבל הן שאלות שחייבים לשאול כשבוחנים את מצב העיתונות בישראל. ואני, עם אתר "מעקב" שלי ושלושת אלפים הכתבות, אני בינתיים ממשיך לנסות למצוא תשובות דרך העבודה העיתונאית שלי.

חדשות │ פוליטיקה │ דעות │ תחקירים │ ועוד…
לקריאה ולהעמקה – לחצו על הקישור המבוקש

למי שיקרא את התחקירים והכתבות שפורסמו ויביט ברשימה זו, עלול להיווצר רושם ברור: איש זה צבר אויבים רבים. ואכן, כך עשוי הדבר להיראות למעיין הראשון בקישורים. אולם בעיניי, אין כאן אף אויב אישי. להיפך – רשימה זו מעוררת בי בראש ובראשונה גאווה.

בתחקירים ובכתבות שלי מופיעים לעיתים עבריינים – מזדמנים או סדרתיים – ולצדם גם אנשים שמעולם לא עברו עבירה, שלא ניתן לייחס להם כוונה פלילית או אף רוע לב.

ועם זאת, כל שם ברשימה זו טומן בחובו סיפור: סיפור על עוול, על רמיסת זכויות, על דיכוי החלש – במודע או שלא במודע. ודווקא לכן, רשימה זו מזכירה לי מסר אחד ויחיד: כמה טוב הצלחתי לחולל. או לפחות – כמה ניסיתי.

• רוצים לתמוך? זה לא עולה כלום – רק לייק אחד

אני פונה אליכם בבקשה: אם נחשפתם לאי-צדק, בריונות, אבסורד, אפליה, נוכלות או תרמית – ואתם מעוניינים לשתף את סיפורכם, את דעתכם או את חוויותיכם – אשמח לשמוע מכם.

ניתן ליצור קשר בווטסאפ בלבד: 050-4988179
או בדוא״ל: infomaakav@gmail.com

הפוסט דים אמור: עיתונאות אמיצה ללא פשרות הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מתאר את עסקת החטופים כהישג היסטורי וניצחון אסטרטגי, קולות ביקורת חריפים מתגברים בקרב שותפיו הפוליטיים ומצביעיו, וטוענים כי העסקה היתה יכולה להתרחש שנה וחצי קודם לכן, במחיר נמוך בהרבה מבחינת חיי אדם ויציבות ביטחונית. הכתבה בוחנת את הפער בין הנרטיב הרשמי לבין המציאות המורכבת שהתגלתה, תוך התמקדות בביקורת מצד שרים בממשלתו של נתניהו, בדגש על התמורה הכבדה שישראל משלמת ועל השלכות העסקה לטווח הארוך.

מאז אירועי השבעה באוקטובר, שבהם נחטפו עשרות ישראלים לרצועת עזה, הפך נושא החטופים למבחן מרכזי להנהגה הישראלית. נתניהו הציג את עצמו כמי שמוביל אסטרטגיה מורכבת המשלבת לחץ צבאי ודיפלומטי להשבת כל החטופים. עם זאת, התפתחויות שחלו בחודשים האחרונים מעלות שאלות קשות לגבי תזמון החלטות, מחיר העיכוב והפער בין ההבטחות שניתנו לבין התוצאות בפועל.

העסקה שנחתמה מביאה להשבת עשרים חטופים בלבד, תוך שחרור מסיבי של מחבלים מבתי הכלא הישראליים, בהם רבים המוגדרים כרוצחים מסוכנים. אך מעבר למספרים עצמם, השאלה המרכזית שמעסיקה את המבקרים היא האם לא היה ניתן להשיג את אותן התוצאות, ואף טובות מהן, לפני כשנה וחצי, כאשר המצב הביטחוני היה שונה והמחיר האנושי היה נמוך משמעותית.

לפי הטענות המועלות, בנקודה מוקדמת יותר בלוח הזמנים היו יותר חטופים בחיים, והיה ניתן להשיב אותם הביתה. מאז, נהרגו עשרות חיילים נוספים בקרבות, ישראל נכנסה למצב של בידוד בינלאומי חסר תקדים, והכלכלה הישראלית נקלעה למשבר עם עליות מחירים דרמטיות ומצב כלכלי מדאיג. מעבר לכך, הטענה היא שכיום ישראל מתמודדת עם המציאות שבה חמאס לא חוסל, אלא ממשיך להתכונן למתקפה נוספת, תוך שישראל איבדה את המומנטום הצבאי והדיפלומטי שהיה לה בשלבים הראשונים של המלחמה.

נקודה נוספת שמעוררת ביקורת קשה היא כניסתה של טורקיה לתמונה כשחקן מרכזי בעסקה. המבקרים רואים בכך סכנה אסטרטגית, שכן טורקיה עשויה לנצל את מעמדה החדש כדי להפעיל לחץ על ישראל ולהקשות על חיי הישראלים בעתיד. התפיסה היא שנתניהו, תוך כדי ניסיון להציג הצלחה דיפלומטית, הכניס לזירה גורם שעלול להפוך לגורם מעכב או אף מסכן בטווח הארוך.

ראש הממשלה עצמו, בפרסומיו ברשת החברתית X, תיאר את העסקה כ"אחד ההישגים העצומים" במלחמת התקומה, והדגיש כי מדובר ביעד מרכזי שהממשלה דבקה בו לאורך כל הדרך. נתניהו הבטיח להשיב את כל החטופים, החיים והחללים, ללא יוצא מן הכלל. במסר נוסף, הוא ייחס את ההתפתחות לשילוב של לחץ צבאי, שנוצר באמצעות פעולות כוחות הביטחון בעזה, ולחץ דיפלומטי, בסיוע של ממשל טראמפ בארצות הברית. נתניהו הודה באופן מיוחד לנשיא דונלד טראמפ ולצוותו, כולל סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, על הסיוע יוצא הדופן שהביא, לטענתו, לבידוד של חמאס וליצירת התנאים להשבת החטופים.

עם זאת, מבט מעמיק יותר על ההבטחות והמסרים שנשלחו לאורך הזמן מעלה תמונה מורכבת הרבה יותר. לאחר אירועי השבעה באוקטובר, נשמעו קריאות חוזרות ונשנות מהממשלה כי "לא נסלח", אך בפועל נראה שנתניהו ואנשי ממשלתו שכחו במהירות את הכישלונים הראשוניים. מערכת הביטחון הישראלית לא צפתה את הפיגוע, המצלמות בגבול לא תפקדו, וכוחות הביטחון לא הגיעו למקום במשך שבע שעות. כישלונות אלה היו אמורים להוביל לחקירה מעמיקה ולהסקת מסקנות, אך במקום זאת, ערוץ 14, שמשמש לדעת רבים כדובר בלתי רשמי של נתניהו, החל לבנות נרטיב של גאונות ותושייה, תוך הסבר לציבור כי הנהגת ראש הממשלה תביא לביסור מוחלט של חמאס. היום, כשחמאס עדיין קיים ומתכנן את הפעולה הבאה, הנרטיב הזה מתגלה כבעייתי.

בצלאל סמוטריץ', שר האוצר ויושב ראש מפלגת הציונות הדתית, פרסם תגובה מורכבת ומפוכחת יותר לעסקה. סמוטריץ' הביע שמחה עצומה על השבת החטופים, אך במקביל הדגיש את החשש האדיר מהשלכות שחרור אלפי אסירים מבתי הכלא, ובהם הדור הבא של מנהיגות הטרור. לדבריו, שחרור מחבלים אלה עלול להוביל להמשך זרימת נהרות של דם יהודי בעתיד. סמוטריץ' הבהיר כי מסיבה זו הוא לא יצביע בעד העסקה, אף שהוא תומך בהשבת החטופים. הוא הדגיש את חשיבות המשך המלחמה למיגור אמיתי של חמאס ולפירוז אמיתי של עזה, כך שהרצועה לא תהווה עוד איום על ישראל. סמוטריץ' גם הזהיר מפני חזרה למסלול אוסלו ומפני הפקרת הביטחון בידי גורמים זרים, תוך קריאה לא לחזור לקונספציות שהובילו לאירועי השבעה באוקטובר.

חבר הכנסת צבי סוכות הביע עמדה ברורה וחדה נגד שחרור מחבלים. סוכות הבהיר כי הוא לא רוצה לשחרר מחבלים, אלא להרוג אותם או לכלוא אותם לכל החיים. הוא ביקש מהציבור לחשוב על כך שהמחבלים שישוחררו יחיו בשכנות למשפחות ישראליות, ולא רק באזורים מרוחקים. התגובה שלו משקפת את הפחד הגובר בציבור מפני ההשלכות האפשריות של שחרור מסיבי של אסירים.

חברת הכנסת נעמה לזימי, במקביל, העלתה נושא שונה אך קשור, והוא מצב "עצורי הפחים" – אזרחים שנעצרו לטענתה במסגרת מחאות על החטופים ועל הדמוקרטיה הישראלית. לזימי טענה כי מדובר באזרחים טובי לב, רובם בגיל השלישי, ששירתו את המדינה במשך עשרות שנים, והם כעת כלואים במשך למעלה מחודש במעצרים לא הוגנים, במקום עם פושעים, אנסים ורוצחים מורשעים. לדבריה, העצורים הללו הם אוהבי המדינה שהתמסרו למאבק על דמות המדינה והחזרת החטופים, והם עוצרו במסגרת מדיניות משטרתית פוליטית שמקבלת הוראות מאיתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי. לזימי טענה כי המשטרה משתמשת באלימות כנגד מפגינים, עוצרת מאות במעצרים שווא, ומונעת את חופש המחאה. היא הגישה בקשה לבקר את העצורים במסגרת החסינות הפרלמנטרית, אך המענה מתעכב באופן מטריד. לזימי קראה לא לשתוק ולא לעמוד מנגד, והדגישה כי "היום זה הם, מחר זה אנחנו".

בפרסום נוסף, לזימי פרסה ביקורת כוללת וחריפה נגד התנהלותו של ראש הממשלה. לדבריה, ראש ממשלה שלא מתראיין לתקשורת הישראלית גם אחרי טבח ומלחמה של שנתיים, בז לעמו. ראש ממשלה שמסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר שקרה לעם ישראל תחת משמרתו, בז לעמו. לזימי טענה כי נתניהו טרפד עסקאות חטופים והדליף חומר מסווג שסיכן חטופים וחיילים, במטרה למנוע מחאה למען הצלתם. היא גם ביקרה אותו על כך שהוא בורר נוחמים של משפחות חיילים שחרפו נפשם, לפי מידת האהדה אליו, ועל כך שהוא מביא לישיבות ממשלה סדר יום מנותק, העוסק בשררה וקומבינות במקום בשיקום הארץ ובטיפול בנפגעים. לזימי אף טענה כי נתניהו עוסק במיסוד השתמטות בזמן מלחמה, מסית כנגד אזרחי המדינה ומוסדותיה, ושוכח עובדות בסיסיות כמו מספר החטופים בשבי, תאריך השבעה באוקטובר, ומקומות בהם התרחש הטבח. היא סיכמה בקביעה כי מי שבז לעמו, עמו יבוז לו, וכי מגיע לישראלים יותר טוב.

איתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי ויושב ראש עוצמה יהודית, הביע גם הוא ביקורת על העסקה, אם כי מנקודת מבט שונה. בן גביר הביע שמחה על כך שכל החטופים צפויים לשוב לבתיהם, אך הדגיש כי המחיר של שחרור אלפי מחבלים, בהם מאתיים וחמישים רוצחים, הוא כבד מנשוא. לדבריו, ניסיון העבר מוכיח שמחבלים אלה ישובו לעסוק בטרור ולפעול לרצח יהודים. בן גביר הבהיר כי הוא ושרי עוצמה יהודית לא יוכלו להרים יד בעד עסקה שמשחררת מחבלים רוצחים, ויתנגדו לכך בממשלה. הוא גם הדגיש כי מטרת המלחמה המרכזית, כפי שהוגדרה בפתחה, היא לוודא שהאסון לא יישנה באמצעות פירוק שלטון החמאס. בן גביר הבהיר כי בשיחות שקיימו בינו לבין ראש הממשלה, הוא הדגיש שבשום מצב לא יהיה חלק מממשלה שתאפשר את המשך קיום שלטון החמאס בעזה. לדבריו, נתניהו התחייב בפניו שכך יהיה, אך בן גביר הזהיר כי אם שלטון החמאס לא יפורק, או שיספרו להם שהוא מפורק תוך שבפועל הוא ימשיך להתקיים בכסות אחרת, עוצמה יהודית תפרק את הממשלה.

העסקה, אם כן, מעוררת שאלות קשות לגבי העתיד הביטחוני של ישראל. מצד אחד, השבת החטופים היא חובה מוסרית וערך עליון. מצד שני, המחיר שישראל משלמת – שחרור מסיבי של מחבלים, כניסה של טורקיה כשחקן מרכזי, והמשך קיומו של חמאס – מעלה חשש כבד שמא ישראל החליפה הישג מיידי בסיכון ארוך טווח. המציאות בשטח מוסיפה למורכבות: מדי יום נכנסים ממצרים לעזה כשלוש מאות רחפנים עמוסי נשק וסמים, והמערכת הביטחונית לא מצליחה לעצור זאת. העובדה שמזרימים נשק ברמה כזו מעידה על כך שהמדינה לא שולטת במצב ושהחמאס ימשיך להתחמש ולהתכונן למערכה הבאה.

השאלה המרכזית שמעסיקה את הציבור הישראלי היא האם ראש הממשלה הוביל אסטרטגיה ברורה ועקבית, או שמא הוא הגיב לאירועים בלבד, תוך שהוא מתאים את הנרטיב למצב המשתנה. המבקרים טוענים כי נתניהו מציג את עצמו כגאון אסטרטגי, אך בפועל הוא מגיב למצבים ולא מוביל אותם. לדעתם, העסקה הנוכחית, שנתניהו מגדיר אותה כהיסטורית, היתה אפשרית לפני זמן רב, במחיר נמוך בהרבה. הדחייה הובילה למותם של חיילים רבים, להרס כלכלי, לבידוד בינלאומי, ולמצב בו חמאס לא חוסל אלא ממשיך להוות איום.

מעבר לכך, הביקורת על נתניהו נוגעת לשקיפות ולאחריות. הטענות כי ראש הממשלה מסרב להתראיין לתקשורת הישראלית, מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית, טרפד עסקאות חטופים בעבר, והדליף חומר מסווג, יוצרות תחושה כי הוא חושש מפני חשיפת כישלונות ומבקש להימנע מאחריות. הטענה היא שאת הנרטיב מנדסים באמצעות ערוץ 14, שמציג אותו כגאון, תוך התעלמות מהמציאות בשטח.

המציאות כיום היא שחמאס לא חוסל. המון חיילים נהרגו. מקבלים פחות חטופים מאלה שניתן היה להציל בעבר. המחירים בישראל עלו. יש משבר כלכלי. רוב מדינות העולם נגד ישראל. מתקרבת האפשרות שתוקם מדינה פלסטינית ללא שליטה ישראלית. עשרים חטופים סבלו ויכלו לחזור לבתיהם לפני שנה וחצי. כל אלה הם התוצאות של התנהלות שנתניהו היה אמור להוביל, אך לדעת המבקרים, הוא נכשל בכך.

הפער בין ההבטחות למציאות מתעצם כאשר בוחנים את המסרים של נתניהו עצמו. הוא הבטיח להחזיר את כל החטופים, הבטיח לחסל את חמאס, הבטיח ניצחון מוחץ. כיום, העסקה מחזירה חלק קטן מהחטופים, חמאס קיים ומתחזק, והמדינה נמצאת במצב קשה יותר מאשר בתחילת המלחמה. השאלה היא האם המנהיגות הישראלית תלמד מהטעויות, תקיים חקירה מעמיקה, ותפעל אחרת בעתיד, או שמא תמשיך באותו המסלול, תוך הנדסת נרטיבים ציבוריים שלא משקפים את המציאות.

הביקורת החריפה על נתניהו מגיעה לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מחברים קרובים במפלגות הימין, כולל סמוטריץ' ובן גביר. עובדה זו מעידה על כך שהמצב אינו פשוט, ושגם בתוך הממשלה יש הבנה שהמחיר שישראל משלמת על העסקה הוא כבד, ושההישג הוא מוגבל. הטענה שחמאס לא חוסל, והעובדה שהוא כבר מתכנן מתקפה נוספת, יוצרות תחושה כי המלחמה לא הביאה לשינוי מהותי במצב הביטחוני, אלא רק דחתה את הבעיה לעתיד.

העסקה הנוכחית, איפוא, מעוררת שאלות קשות לגבי המנהיגות הישראלית, לגבי היכולת ללמוד מטעויות, ולגבי העתיד הביטחוני של המדינה. האם ישראל תמשיך להיסחף אחרי אירועים, או שמא תפתח אסטרטגיה ברורה שתבטיח את ביטחון אזרחיה לטווח הארוך? האם המנהיגות תיקח אחריות על כישלונות, או שמא תמשיך להנדס נרטיבים ציבוריים? אלה השאלות שמעסיקות את הציבור הישראלי, והתשובות להן יקבעו את עתיד המדינה בשנים הקרובות. הציבור, לדעת רבים מהמבקרים, זקוק להנהגה אמיצה, שקופה, ואחראית, שתקיים את הבטחותיה ותפעל לטובת כלל האזרחים, ולא להנהגה שמתמקדת בשרידות פוליטית ובהנדסת תודעה.

הפוסט האשליה הגדולה: נתניהו הגאון שהוביל לתבוסה הופיע לראשונה ב-מעקב.

• לתחקירים – לחץ כאן

• חדשות מן העולם הפלילי – לחץ כאן

• מדור פוליטי – לחץ כאן

• לדעות – לחץ כאן

• לחדשות התרבות – לחץ כאן

• לכתבות הכלכלה – לחץ כאן

• למדור "כדי להכיר" – לחץ כאן

בעידן שבו רוב כלי התקשורת הפכו למגפון של דוברויות, שבו כותרות מעוצבות לפי אינטרסים ושבו המילה "חדשות" איבדה את משמעותה המקורית – נוסד בשטח ישראלי ניסיון נועז להחזיר את העיתונות למסלולה: אתר "מעקב".

לא מדובר בעוד פלטפורמה דיגיטלית שמשכפלת הודעות לתקשורת או מעבירה הלאה תדרוכים ממוסדים.

"מעקב" הוא קריאה גלויה למלחמה בעיתונות המזויפת, בניסוחים הזהירים ובפחד מלומר את האמת.

המציאות התקשורתית הישראלית של היום אינה סוד. תוכן עיתונאי רב שמגיע לידי הצרכן אינו פרי חקירה עצמאית או עבודת שטח מעמיקה, אלא תוצר של מערכות יחסי ציבור מתוחכמות, לחצים כלכליים ותלות במפרסמים. המידע זורם מלמעלה למטה, מגופי כוח אל האזרח, תוך שהוא עובר עיבוד קפדני שנועד להגן על אינטרסים ולרכך פינות חדות. מה שמוגדר כ"חדשות" הוא לעתים קרובות גרסה מנוסחת היטב של מציאות שמישהו רוצה שנאמין בה.

מול מציאות זו נולד "מעקב". הפלטפורמה הדיגיטלית החדשה מציבה לעצמה מטרה פשוטה אך קיצונית: להחזיר את העיתונות למהותה המקורית כשומרת סף, כחושפת פרשות וכמייצגת של הציבור מול השלטון. לא לרצות, לא לפייס, לא להתחמק מאמיתות קשות – אלא לשאול את השאלות הנכונות, אפילו כשהן לא נוחות. "מעקב" אינו מבטיח נייטרליות מלאכותית, אלא כנות גולמית. האתר אינו שואף לפנות לכולם, אלא דווקא למי שעדיין מחפש עיתונות אמיתית – זו שמעיזה לחקור, לערער ולהציב מראה מול מרכזי הכוח.

הפילוסופיה שמאחורי "מעקב" מתבטאת במשפט מנחה אחד: "למילים יש כוח". זהו לא סלוגן פרסומי ריק, אלא עיקרון מבצעי. מילה שנכתבת ביושר, ללא השפעות חיצוניות, ללא תמורה כספית ומבלי לפחד מתוצאות, היא נשק עוצמתי. היא יכולה לחשוף שחיתות, לעורר דיון ציבורי, לשנות מדיניות. כשמילה כזו יוצאת לדרך, היא שוברת חומות של שתיקה. לכן "מעקב" אינו בנוי על מודל מסחרי מסורתי שתלוי בפרסומות ובאינטרסים מסחריים. כל תוכן שמתפרסם בו נועד להשיג מטרה אחת: להציג את האמת כפי שהיא, ללא קישוטים וללא ויתורים.

השוק התקשורתי הישראלי מלא בכותרות זהירות, במשפטים המתחילים ב"לכאורה" ובתגובות רשמיות שמעבירות את הנטל ממערכת העיתון אל הקורא. עיתונאים רבים הפכו לשחקנים זהירים, שמודעים לתלות הכלכלית של המערכת שלהם ולכן מוותרים על חדות ועל שאילת השאלות הקשות. המסר שעובר הוא שעיתונות צריכה להיות מאוזנת, לא לפגוע, לא להיחשף לתביעות. "מעקב" מגיע ואומר הפוך: עיתונות צריכה לפגוע – לא באנשים חפים מפשע, אלא במערכות שחיתות, בשקרים ממלכתיים ובניסיונות להסתיר אמת. העיתונות לא נועדה להיות נעימה. היא נועדה להיות נכונה.

המהלך המרכזי של "מעקב" הוא הזמנה פתוחה לציבור העיתונאים: למי שיש תחקיר, כתבה או דעה שהוא מאמין בה אך לא מצא פלטפורמה שתתן לה במה הוגנת, "מעקב" פותח דלת. הפרויקט מבוסס על הנחה שיש עיתונאים בשטח, צעירים וותיקים כאחד, שכתבו חומרים חזקים אך נתקלו בחסמים: עורכים זהירים, מפרסמים לוחצים, חשש משפטי. "מעקב" מבטיח להם חשיפה נרחבת, ללא התערבות עריכתית שמכוונת לרכך או לנטרל. ההצלחה של העיתונאי היא ההצלחה של הפלטפורמה, והיא רואה את עצמה כשותפה לקידום דור חדש של עיתונאים נועזים.

אין כאן מדובר בניסוי אקדמי או בפרויקט שולי. "מעקב" שואף להיות שחקן משפיע בזירה התקשורתית הישראלית, מקום שבו קוראים יגיעו כשהם רוצים לדעת מה באמת קורה, ללא סינון ממסחרי. זהו ניסיון להוכיח שעיתונות עצמאית, כזו שלא כופה לה אדון מסחרי או פוליטי, עדיין אפשרית. שאפשר לכתוב תחקיר קשה, לפרסם אותו ולצאת עם זה לדרך.

הציבור הישראלי, לפי מייסדי הפרויקט, עייף. עייף מכותרות מתחנפות, מכתבות שקוראות כמו הודעות דוברות, ומעיתונות שחוששת מעצמה. "מעקב" בא לענות על עייפות זו. הוא מניח שיש קהל שמבין את ההבדל בין עיתונאי ששואל שאלות לבין כזה שמחלק תשובות מוכנות. קהל שיודע לזהות אמת כשהוא רואה אותה. הפלטפורמה נבנתה עבור אלו שעדיין מאמינים שלעיתונות יש תפקיד ציבורי, לא מסחרי, ושהיא צריכה לשרת את האזרח, לא את בעלי ההון.

"מעקב" אינו מתחייב לרצות את כולם. הוא לא מציע גרסה מרוככת למציאות. מה שהוא מציע הוא פשוט: מקום שבו האמת מונחת על השולחן, גם כשהיא לא נוחה. זו עיתונות שלא מבקשת אישור – היא מבקשת צדק.

הפוסט רוצים עיתונות אמיתית ואמיצה? היכנסו ל'מעקב' הופיע לראשונה ב-מעקב.

בפעולה צבאית חסרת תקדים, שנערכה ב־22 ביוני 2025 בשיתוף פעולה בין ישראל לארצות הברית, הותקפו שלושה מתקני גרעין מרכזיים באיראן, במסגרת מבצע "עם כלביא" שהובילה ישראל. בין המתקנים שהותקפו נמנים פורדו, נתנז ואספהאן – אשר מהווים את ליבת התוכנית הגרעינית האיראנית.

לפי הודעת ראש הממשלה בנימין נתניהו ברשת X, המבצע (22.06) התבצע "בתיאום מלא ביני לבין הנשיא טראמפ, ובתיאום מבצעי מלא בין צה"ל וצבא ארצות הברית". נתניהו הדגיש כי התקיפה האמריקנית המשיכה "ביתר שאת ובעוצמה כבירה" את הפעולות הישראליות הקודמות נגד התוכנית הגרעינית האיראנית.

המלחמה בין ישראל לאיראן מסמנת נקודת מפנה דרמטית במאזן הכוחות במזרח התיכון. איראן – מדינה המונה למעלה ממאה מיליון תושבים – מצויה כעת בעמדת חולשה אסטרטגית חסרת תקדים, אל מול ישראל שמונה ככתשעה מיליון אזרחים בלבד. זאת, בעקבות שורת פעולות ישראליות נרחבות, שהגיעו לשיאן בתקיפה האמריקנית על מתקני הגרעין של איראן.

עד להצטרפותה של ארצות הברית למבצע, פעלה ישראל לבדה נגד איראן, תוך ביצוע תקיפות מדויקות לעבר יעדים אסטרטגיים ברחבי המדינה. הפעולות כללו השמדת מתקנים צבאיים, תשתיות שיגור טילים ומטרות נוספות – ובהן גם פתיחת המרחב האווירי האיראני – והכול בביצוע כוחות ישראליים בלבד, ללא כל סיוע חיצוני.

הצטרפותה של ארצות הברית למבצע מביאה איתה יכולות צבאיות עצומות הפוכות מאיומי המשטר האיראני. בעוד שטהראן איימה שנים על השמדת ישראל ופיתחה יכולות גרעיניות לשם כך, המציאות החדשה מציגה תמונה הפוכה לחלוטין – איראן נותרה ללא יכולות גרעיניות ובמצב של חולשה אסטרטגית מוחלטת.

לפי דברי נתניהו, מיד לאחר השלמת המבצע התקשר הנשיא טראמפ אליו לשיחה "מאוד חמה, מאוד מרגשת", בה בירך טראמפ את נתניהו, את צה"ל ואת העם הישראלי, ובתמורה בירך נתניהו את הנשיא, את הטייסים האמריקניים ואת העם האמריקני.

המבצע חושף את הפער העצום בין התעמולה האיראנית למציאות הצבאית. שנים של איומים על כוח צבאי מתקדם וטכנולוגיות מתוחכמות התבררו כחסרי בסיס מול היכולות המבצעיות הישראליות והאמריקניות. המשטר האיראני, שהציג עצמו כמעצמה אזורית מאיימת, מוצא עצמו כעת "על הברכיים" ללא היכולות הגרעיניות שהיוו את עמוד השדרה של אסטרטגיית ההרתעה שלו.

הברית האסטרטגית בין ישראל לארצות הברית מתבטאת לא רק בשיתוף פעולה צבאי, אלא גם במסר ברור הנשלח למעצמות אחרות באזור ובעולם. הדגמת הכוח המשותף הזו מהווה חריגה מהקונטקסט המזרח־תיכוני ונוגעת במישרין ליחסי הכוחות הגלובליים, במיוחד מול רוסיה, שנמצאת כנראה אל מול המחשה של יכולות אמריקניות שעשויות להיות רלוונטיות גם עבורה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ייכנס להיסטוריה כאיש אמיץ ביותר, שהחליט לפתוח במבצע צבאי נועז נגד איראן. רבים מהמומחים סבורים כי איש אחר לא היה מסוגל להפגין אומץ כזה. נראה כי הפעולה המשותפת מסמנת גם שינוי באסטרטגיה האמריקנית במזרח התיכון, תחת נשיאותו השנייה של דונלד טראמפ. בחירתו של טראמפ להצטרף בכוח למבצע הישראלי ולהוביל בעצמו את התקיפה על מתקני הגרעין מעידה על מחויבות נחרצת לפעולה צבאית נגד איומים גרעיניים אזוריים.

התוכנית הגרעינית האיראנית, שפותחה במשך יותר מעשור וחצי תוך השקעת מיליארדי דולרים ומשאבים עצומים, הושמדה במהלך פעולות שנמשכו מספר חודשים ובמיוחד בתקיפה המכרעת של ה-22 ביוני. המתקנים המרכזיים בפורדו, נתנז ואספהאן, שהיוו את לב התוכנית, נהרסו במלואם ועמם נמחקה למעשה יכולתה של איראן לפתח נשק גרעיני בטווח הנראה לעין.

ההשלכות של המבצע חורגות מהקונטקסט הביטחוני המיידי ונוגעות לעתיד המזרח התיכון כולו. איראן, שהיוותה במשך עשרות שנים את הגורם המערער את היציבות האזורית והמימן רשתות טרור ברחבי האזור, מוצאת עצמה במצב של חולשה שלא נראה כמותו מזה עשרות שנים.

המשטר בטהראן יצטרך כעת להתמודד עם מציאות חדשה בה הוא איבד את נשק ההרתעה המרכזי שלו מול ישראל. היכולות הצבאיות הקונבנציונליות של איראן, כפי שהוכחו במהלך החודשים האחרונים, הן נמוכות משמעותית מהתדמית שהמשטר ביקש לקדם, והן אינן מספקות מענה לפני הכוח המשותף של ישראל וארצות הברית.

מבצע "עם כלביא" ייזכר בדפי ההיסטוריה הצבאית כדוגמה יוצאת דופן להישג מבצעי. צבא הפועל במקצועיות וביעילות מסוגל להשמיד בסיסים, טילים ומטרות נוספות של צבא גדול בהרבה. איראן, אם כי מדינה עצומה במימדיה, סובלת מחולשה טכנולוגית ניכרת. היכולת לבצע פעולה מורכבת כל כך, ברמת דיוק מרשימה, מעידה על תיאום מושלם, מודיעין חד והצטיידות טכנולוגית מתקדמת של צה"ל.

כפי שסיכם ראש הממשלה נתניהו בהודעתו: "אנחנו עומדים יחד, אנחנו נלחמים יחד, ובעזרת השם – אנחנו מנצחים יחד". המבצע, לדבריו, מקיים את ההבטחה לעם ישראל על השמדת מתקני הגרעין האיראניים ופותח פרק חדש ביחסי הכוחות במזרח התיכון.

נ.ב

ראוי לציין כי מועד ביצוע הפעולה נושא משמעות היסטורית מיוחדת: ב־22 ביוני 1941 פתחה גרמניה הנאצית במלחמה נגד ברית המועצות. נדמה כי בחירת התאריך איננה מקרית, והיא עשויה להתפרש כמסר מכוון לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין – מסר המדגים את עוצמתה הצבאית של ארצות הברית ואת חוזקה של הברית האסטרטגית בה היא עומדת בראש.

גרפיקה: מעקב

הפוסט איראן נשברה: מעצמת הטרור בדרך להתמוטטות הופיע לראשונה ב-מעקב.

רוסיה מחדדת את עמדתה נגד ישראל ופועלת בכל הכוח להקמת ישיבה מיוחדת באו"ם בנושא הפסקת אש, כך עולה מדיווחים בתקשורת הרוסית. המהלך מגיע על רקע הסלמה חדה בעימות הישראלי-איראני, כאשר מוסקבה מגנה בחריפות את הפעולות הצבאיות הישראליות ומבקשת למקם את עצמה כמתווכת אזורית.

האירועים הדרמטיים באזור נדונו היום בשיחת טלפון בין שרי החוץ של רוסיה ואיראן. שר החוץ האיראני עבאס ערקצ'י התקשר לעמיתו הרוסי סרגיי לברוב, בהמשך לשיחה שקיימו מנהיגי שתי המדינות אתמול. לברוב הדגיש בשיחה כי מוסקבה מגנה את הפעולה הצבאית הישראלית והביע תנחומים לעמיתו האיראני על רקע ריבוי ההרוגים מהתקיפות הישראליות. שר החוץ הרוסי הוסיף כי רוסיה מוכנה לסייע בהרגעת הסכסוך.

בו בזמן, נחשפים פרטים נוספים על הדיפלומטיה המורכבת שמתרחשת מאחורי הקלעים. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ התייחס אתמול לשיחה שקיים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, כאשר הוא ציין כי רוב השיחה עסקה סביב איראן, אותה פוטין "מכיר מצוין". טראמפ הוסיף כי השניים הסכימו על כך שהמלחמה בין איראן לישראל צריכה להסתיים בהקדם האפשרי.

אמש קיים גם ראש הממשלה בנימין נתניהו שיחה עם פוטין, שהציע לתווך "למניעת הסלמה". בהודעה שפרסם הקרמלין, פוטין ציין בשיחה עם נתניהו את "הצורך בפתרון של שלום וחזרה לתהליך של משא ומתן". המהלך מעיד על ניסיון רוסי להציב את עצמה כמתווכת מרכזית בסכסוך.

בשיחה נפרדת עם נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, תיאר פוטין את המתקפה הישראלית נגד מתקני הגרעין באיראן כ"הסלמה מסוכנת". בהודעת הקרמלין הודגש כי מוסקבה מגנה את המתקפה ש"מפרה את אמנת האו"ם ואת החוק הבינלאומי". פוטין הביע את "תנחומיו" בפני פזשכיאן על אובדן החיים באיראן וקרא לפתור את משבר הגרעין בדרכים דיפלומטיות.

דובר הקרמלין, דמיטרי פסקוב, הצהיר רשמית כי רוסיה מגנה את ההסלמה החדה בעימות בין ישראל לאיראן ומביעה דאגה מהמתח הגובר בין המדינות. לדבריו, הנשיא ולדימיר פוטין מתעדכן באופן שוטף בהתפתחויות. פסקוב הוסיף כי משרד החוץ הרוסי, בהנחיית הנשיא, צפוי לפרסם בקרוב הודעה מפורטת באשר למצב במזרח התיכון, וזו תועבר גם לארגון האומות המאוחדות.

עם זאת, המהלכים הרוסיים מעוררים תהיות לגבי המניעים האמיתיים מאחורי הגינוי הרוסי. מאז 2014, רוסיה מבצעת פעולות צבאיות נרחבות באוקראינה, כבשה את חצי האי קרים ועושה מעשים שתוארו כפשעי מלחמה. הנשיא פוטין אף מבוקש על ידי בית המשפט הבינלאומי בהאג על העבירות באוקראינה. על פי הערכות, כמיליון איש נהרגו ומאות אלפים נפצעו במלחמה באוקראינה מאז תחילתה.

בנוסף, נהנית רוסיה מההסלמה במזרח התיכון גם בהיבט הכלכלי. העלייה במחירי הנפט, שנרשמה בעקבות התקיפות הישראליות, משרתת את האינטרסים של מוסקבה, המצויה תחת סנקציות בינלאומיות כבדות. עליית המחירים מעניקה לכלכלה הרוסית הנצורה אוויר לנשימה ומספקת לה מרווח תמרון חיוני בזירה הגלובלית.

התמונה המורכבת מעידה על מדיניות רוסית פרגמטית המבוססת על אינטרסים גיאופוליטיים וכלכליים. מוסקבה מנסה לשמור על קשרים עם איראן כבת ברית אסטרטגית, תוך ניסיון להציב את עצמה כמתווכת אזורית מובילה. בו בזמן, היא נהנית מהתוצאות הכלכליות של חוסר היציבות האזורית.

הפרדוקס הרוסי מתבטא בכך שמדינה המבצעת פלישה מקיפה לשכנתה מגנה פעולות צבאיות של מדינה אחרת. הדבר מעיד על הפוליטיקה הכפולה של מוסקבה, שמנסה לנצל את המשבר במזרח התיכון לחיזוק מעמדה הבינלאומי תוך התעלמות מהפעולות שלה עצמה באירופה.

הניסיון הרוסי להקים ישיבה באו"ם בנושא הפסקת אש מהווה חלק ממאמציה להציב את עצמה כמעצמה מתווכת, במקביל לניסיון להסיח את הדעת מהפעולות שלה באוקראינה. התמרון הדיפלומטי מעיד על רצון רוסיה לחזור למרכז הבמה הבינלאומית, גם כאשר היא עצמה מבודדת על ידי החברה הבינלאומית.

המהלכים הדיפלומטיים האחרונים מצביעים על מציאות מורכבת שבה אינטרסים כלכליים וגיאופוליטיים מנחים את המדיניות הרוסית יותר מאשר עקרונות מוסריים או משפטיים. רוסיה מנסה לנצל את המשבר הנוכחי כדי לחזק את מעמדה כמעצמה אזורית, תוך ניצול הזדמנויות כלכליות הנובעות מחוסר היציבות.

בהקשר זה, השאלה המרכזית היא האם רוסיה באמת מעוניינת בהרגעה אמיתית במזרח התיכון, או שמא היא רואה במשבר הזדמנות לקידום האינטרסים שלה. התשובה לכך תתברר בשבועות הקרובים, כאשר יבחן האם המהלכים הדיפלומטיים הרוסיים יובילו לפעולות קונקרטיות או שיישארו ברמה הרטורית בלבד.

הזמן הוא אשר יעיד האם רוסיה תצליח להגשים את שאיפותיה להתבסס כמתווכת מרכזית במזרח התיכון, או שמא מדיניות הפנים הכפולים שלה תחשוף את הפער הנפער בין הכרזותיה לבין מעשיה. במציאות הגיאופוליטית המסועפת של עת הזאת, אין מקום לאלתור דיפלומטי, והמהלכים הרוסיים יינתנו לדין על פי תוצאותיהם המוחשיות ולא על פי הודעותיהם הפומביות.

נ.ב
עם זאת, ניכר היטב כיצד רוסיה אינה מהססת להפקיר את בני בריתה בעת הצורך. השנה חזינו בכך באופן מובהק בזירה הסורית — שהרי לרוסיה יש אינטרסים, אך לא באמת יש לה חברים.

הפוסט רוסיה מגנה את ישראל ודוחפת לישיבת או"ם הופיע לראשונה ב-מעקב.