"אם אתה לא יודע עברית, מבחינתי אתה לא ציוני": התבטאויותיה של המזכירה הראשית בבית המשפט בנוף הגליל מעוררות, לכאורה, שאלות ציבוריות קשות ועלולות להיתפס כפוגעניות ואף כגזעניות בעיני עולים רבים. כיצד אמורה להרגיש אוכלוסיית העולים כאשר אמירות מסוג זה מיוחסות לעובדת ציבור?

הפעם מדובר בעובדת ציבור בכירה מאוד המשמיעה אמירות ודעות גזעניות לכאורה: המזכירה הראשית של בית המשפט (נוף הגליל).

האירוע התרחש בעת שהגעתי, ככתב מערכת "מעקב", למשרדי בית המשפט בנוף הגליל, במטרה לקבל הבהרה רשמית באשר לנהלים החלים במערכת בתי המשפט. ביקשתי לברר האם רשאית השופטת מנאל חליחל-דיאב לנהל דיון משפטי בהיעדר תובע משטרתי, וכן האם ניתן לקיים את הדיון כולו בשפה הערבית, כאשר הנאשם ובא כוחו דוברי השפה הערבית.

במועד הדיון התובע המשטרתי, שחר אשכנזי, לא נכח באולם בית המשפט, והדיון התנהל בהיעדרו.

בהחלטתה הרשמית ציינה השופטת כי ההחלטה ניתנה "בנוכחות הצדדים", בעוד שלטענת מערכת "מעקב" ובניגוד לתיעוד שבידיה, התובע המשטרתי, שחר אשכנזי, לא נכח באולם בעת ניהול הדיון. בעקבות האירוע צפויה להיות מוגשת תלונה רשמית נגד השופטת. במקביל, הוגשה תלונה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) נגד התובע המשטרתי, שחר אשכנזי. ממח"ש נמסר כי התקבלה פנייה בנושא וכי העניין מצוי בבירור.

בהחלטתה הרשמית ציינה השופטת כי ההחלטה ניתנה "בנוכחות הצדדים". לאחר שביקשתי את רשות בית המשפט לשאול כיצד ניתנה החלטה "בנוכחות הצדדים", שעה שהתובע המשטרתי לא נכח בדיון, חודש הדיון באופן פורמלי בלבד.

שאלתי התייחסה לפער שלטענתי קיים בין נוסח ההחלטה לבין השתלשלות האירועים באולם. השתלשלות האירועים מתועדת במצלמות האבטחה של אולם הדיונים 13 בבית המשפט.

התיעוד (הפרוטוקול) שלפניכם מציג את הראיות המצויות בידי מערכת "מעקב", שלפיהן התובע המשטרתי לא נכח במהלך הדיון, אף שההליך המשפטי התקיים בהיעדרו. התחקיר המלא, העוסק בהתנהלות הסנגור, התובע המשטרתי ובית המשפט, יפורסם בקרוב.

מזכירה ראשית: "דוברי רוסית אינם ציונים?"

הציבור רוחש אמון למערכת המשפט ומסתמך על תקינות ההליכים המתנהלים בה. מטבע הדברים, אין הוא מצפה כי בפרוטוקול שיפוטי יופיעו, לכאורה, פרטים שאינם משקפים את שהתרחש בפועל באולם הדיונים – למשל, את הרישום בפרוטוקול שלפיו ההחלטה ניתנה "בנוכחות הצדדים", כאשר בפועל אחד הצדדים כלל לא נכח באולם.

לאחר הדיון הגעתי למשרדה של המזכירה הראשית בבית משפט השלום בנוף הגליל, וביקשתי לקבל הבהרות באשר לפערים שלטענתי קיימים בין הפרוטוקול לבין השתלשלות האירועים, וכן באשר לניהול הדיון בשפה הערבית בלבד. השופטת השיבה כי הערבית היא שפה רשמית בישראל, וכי היא רשאית לנהל את הדיון בערבית כל עוד הצדדים להליך מבינים אותה, אף שעיתונאים הנוכחים באולם אינם צד להליך. במהלך השיחה החלה המזכירה הראשית להגן על התנהלות השופטת, ובמסגרתה השמיעה אמירות קשות כלפי עולים מרוסיה וממדינות ברית המועצות לשעבר, ובהם גם חיילים ועולים חדשים.

על פי נתוני צה"ל, גם בשנת 2026 התגייסו יותר מ-1,400 עולים חדשים, חלקם מרוסיה, מאוקראינה וממדינות נוספות. רבים מהם רוכשים את השפה העברית במהלך שירותם הצבאי, לאחר שעלו לישראל במטרה להתגייס. מדברי המזכירה הראשית השתמעה העמדה שלפיה מי שאינו שולט בעברית אינו יכול להיחשב ציוני – אמירה המעוררת שאלות ציבוריות נוקבות, במיוחד ביחס לעולים המשרתים בצה"ל ותורמים למדינה.

עם סיום השיחה עזבה המזכירה את המקום. לאחר מכן ביקשתי מן העוזרת, או ממי שנראתה כעמיתתה לעבודה, למסור את שמה. בתגובה נמסר לי: "תחפש באינטרנט". בדיקה שערכתי לאחר מכן במקורות מידע פומביים העלתה כי המזכירה הראשית של בית המשפט היא גב' ליאורה שר.

ציטוטים מתוך הדברים שמסרה המזכירה הראשית:

"אני חושבת שכל מי שעולה לארץ מברית המועצות, רוסיה וכו', צריך לבוא ולא לדבר רוסית. אני חושבת שברחוב, כשהוא פונה אליי, הוא צריך לדבר אליי בעברית. יש לי גם מחשבון".

"אני חושבת שאם עלית למדינת ישראל – אני חושבת שזה צריך להיות מהמניעים הציוניים, ואם אתה לא יודע עברית, מבחינתי אתה לא ציוני. סבבה? זאת הדעה האישית שלי".

פגיעה במגוון הלשוני ובחוק השבות

האמירה לפיה "מי שעולה לארץ… צריך לא לדבר רוסית" מהווה אמירה פוגענית כלפי דוברי השפה ואינה מכבדת את המגוון הלשוני במדינת ישראל. כמו כן, הטענה "אם אתה לא יודע עברית מבחינתי אתה לא ציוני" היא הבעת עמדה חריפה הפוגעת בזהותם ובערכיהם של עולים רבים, תוך התניית זיקתם הלאומית ביכולתם לדבר עברית.

חוק השבות, שנחקק בשנת 1950, קובע בבירור כי כל יהודי, ילדיו ונכדיו זכאים לעלות לישראל ולהקנות לעצמם זכויות עולה ואזרחות. החוק אינו מעמיד שום קריטריון או מדד הבוחן "רמת ציונות" או שליטה בשפה העברית.

במדינה דמוקרטית, מותר לכל אדם לדבר בכל שפה במרחב הציבורי. המקרה החריג שלפנינו אינו מייצג דעות פרטיות בלבד, אלא שמדובר, ככל הנראה, בהתבטאויות בעלות אופי גזעני מצד עובדת ציבור, אשר שכרה משולם מכספי המסים של אותם עולים שעליהם נאמרו הדברים – הציבור שלפי תפיסתה אינו ראוי להיות במדינת ישראל.

יריקה בפרצופה של מדיניות הקליטה

דבריה של המזכירה הראשית עומדים בסתירה מוחלטת למאמצי העיר נוף הגליל, הנלחמת לקלוט עולים חדשים ומעמידה לרשותם שירותים ומוסדות מרכזיים:

• מרכז קליטה "תבור": הוקם לסיוע בלימודי עברית והשתלבות בקהילה.

• אגף קליטה עירוני: מטפל בתעסוקה, אכלוס וגישור מול משרדי הממשלה.

• מרכז תעסוקה "מעוף עולים": ממוקם ברחוב נשיא וייצמן 26 ומסייע בהשתלבות בשוק העבודה.

בתאריך 11.06.2026 השתתפו ראש הממשלה נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שר העלייה והקליטה אופיר סופר וראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט באירוע לכבוד עולים חדשים (מקהילת בני המנשה).

בשנת 2022 בלבד הגיעו לעיר מאות עולים מרוסיה ומאוקראינה. בעוד העיר קולטת עולים רבים, עובדת מדינה המקבלת קהל במקום ציבורי מפגינה כלפיהם גזענות לכאורה.

אין צורך להכביר מילים על כך שבית המשפט הוא מוסד ציבורי מרכזי, שבו מועסקים גם עולים חדשים. על רקע זה, התבטאויות שלפיהן דוברי רוסית אינם ציונים, או כי כלל לא היו צריכים לעלות לישראל, מעוררות קושי ציבורי משמעותי, במיוחד כאשר הן מיוחסות לבעלת תפקיד בכיר במערכת. אמנם לכל אדם הזכות להחזיק בדעותיו האישיות, אולם כאשר אמירות מסוג זה נאמרות לכאורה בידי עובדת ציבור, הן עלולות להותיר תחושת פגיעה עמוקה ואף לגרום לטראומה בקרב עולים חדשים, אשר בחרו לקשור את גורלם במדינת ישראל.

אין להתעלם גם מההשלכות הרחבות שעלולות להיות להתבטאויות מסוג זה. עולים חדשים רבים מתמודדים ממילא עם קשיי קליטה ולעיתים אף עם תחושת ניכור וחוסר שייכות. כאשר הם נחשפים לאמירות הנתפסות כמזלזלות בזהותם או במקומם בחברה הישראלית, תחושות אלה עלולות להתעצם.

בנוף הגליל אף אירעה בעבר טרגדיה קשה, כאשר ילד עולה חדש שם קץ לחייו, ובפרסומים על המקרה נטען כי קודם לכן התמודד עם התבטאויות גזעניות בבית הספר. מקרים מסוג זה ממחישים עד כמה למילים ולאווירה הציבורית עלולה להיות השפעה עמוקה על עולים חדשים ועל בני משפחותיהם.

הניסיון האישי והזיכרון הלאומי

הפוסט בכירה בבית המשפט מסרה – עולים מרוסיה וכו' אינם ציונים כי מדברים רוסית הופיע לראשונה ב-מעקב.

המשבר ההומניטרי והמדיני לאורך גבולות אירופה הגיע ביממה האחרונה לשיא חסר תקדים. נתונים קשים מהשטח מצביעים על כ-60 בני אדם שנהרגו, מעל 500 פצועים וכ-2,000 בני אדם השרויים בחרדה עמוקה, בעקבות אירועי הדחיפות והעימותים בגבול המובלעת הספרדית סאוטה שבצפון אפריקה.

האירועים הדרמטיים התלקחו לאחר שכ-65 אלף מהגרים חצו בימים האחרונים את הגבול שבין מרוקו לסאוטה. מדובר באזרחים מרוקאים שנמלטו מאימת המשטר במדינתם וממצוקה קשה, בחיפוש אחר מקלט בטוח ביבשת אירופה. ואולם, תגובת המעצמות האירופיות חושפת כפילות מוסרית מהדהדת ופער עמוק בין הצהרות העבר לבין מציאות הפעולה בשטח.

בעבר טענו ספרד וצרפת בתוקף כי אין כל היתר או עילה חוקית לסגור גבול בפני פלסטינים, תוך קביעה נחרצת כי כאשר מדובר בבני אדם המבקשים לחצות גבול – אין לעצור אותם בשום אופן. שתי המדינות בלטו בתמיכתן הנחרצת בקמפיין "Free Palestine" והציגו עמדה נחרצת בנושא זכויות תנועה וחופש המעבר. אולם כעת, כאשר מרוקאים מסכנים ואומללים נסים על נפשם מאימת המשטר, אירופה היא זו שממהרת לסגור את גבולותיה בצורה הרמטית – מהלך שמעורר זעם רב וטענות נוקבות בדבר צביעות חמורה וסטנדרט כפול. צרפת סגרה גבולות – אין כניסה.

זירה פוליטית רותחת באירופה ותגובות שרשרת

על רקע ההסלמה, הימין והימין הקיצוני בצרפת האשימו היום (שישי) את ממשלת ספרד והעומד בראשה, פדרו סנצ'ס, כי הוא זה ש"עודדה" את גל המהגרים הבלתי חוקיים ממרוקו לתוך המובלעת. בצרפת האשימו את ראש הממשלה הספרדי כי תוכנית ההסדרה שיזם היא שהובילה להסתערות ההמונית על סאוטה.

ברם, בשמאל הצרפתי האשימו את יריביהם הפוליטיים ב"הפצת שקרים" ובמניפולציה פוליטית, חודשים ספורים בלבד לפני הבחירות המתוחות לנשיאות.

במקביל, התפתח זעזוע במערך המדיני של האיחוד האירופי: איטליה הודיעה רשמית כי היא משעה את הסכם שנגן של האיחוד האירופי עם ספרד בעקבות המשבר. הסכם שנגן, המהווה את אחד מעמודי התווך של האיחוד, מאפשר ככלל מעבר חופשי בין המדינות החברות. אף על פי שלאיטליה אין גבול יבשתי ישיר עם ספרד, הצעד האיטלקי ישפיע באופן ישיר ומיידי על כל הנוסעים והשטיים בין שתי המדינות. משרד הפנים האיטלקי עדכן בהצהרה רשמית כי סיכם במקביל עם פריז על חיזוק משמעותי של הביקורת והאכיפה לאורך "הגבול היבשתי הפרנקו-איטלקי".

תגובת מדריד והזירה הבינלאומית

מנגד, משרד הפנים של ספרד עדכן אחר הצהריים כי לפחות 48,300 מהגרים כבר חזרו מן המובלעת למרוקו, ונמסר כי לפחות 48 אלף כבר עזבו את השטח. ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס – שמקפיד בשגרה לבקר בחריפות רבה את מדיניותה של מדינת ישראל – גינה בתוקף את אירועי החצייה והגדיר אותם כ"פגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של ספרד". יצוין כי מרוקו מצידה מוסיפה שטוענת לריבונות מלאה על סאוטה, ותובעת את העברתה המיידית לשליטתה.

המשבר המוחרף גרר תגובות נוקבות גם מזירה הבינלאומית. שגריר ישראל באו"ם תקף בחריפות את העמדה הספרדית ומסר: "לפני שהוא מטיף, שיסביר למה ספרד שומרת על מובלעות קולוניאליות באפריקה". בתגובה לדברים, גורמים במרוקו האשימו כי "ישראל מנצלת את המשבר לסגור חשבונות".

בשטח, התמונה נותרת מתוחה וקשה, כאשר סגירת הגבולות ההרמטית מצד צרפת ואיטליה והלחץ הכבד במובלעת סאוטה מעמידים את המדיניות האירופית במבחן נוקב ומעוררים ביקורת בינלאומית חסרת תקדים.

צילום: AP

הפוסט הדם על הידיים של מדריד: הצביעות הספרדית הרגה הופיע לראשונה ב-מעקב.

תושבים ועובדי עירייה מדווחים על נהלים חריגים בלשכת ראש העיר, הכוללים "תחקיר מודיעיני", חיפוש על הגוף על ידי נהג ומאבטח והפקדת מכשירים ניידים בכספת. עובדי עירייה מעידים: "הוא צועק ומפחד שיקליטו אותו". בתגובה, בלשכה לא מכחישים: "מה לא בסדר בזה?". תגובת הדוברות לא התקבלה.

מידע מדאיג שהגיע לאחרונה מתושבי נוף הגליל מעלה תמונה קשה ומתסכלת לגבי הנעשה בין כתלי העירייה: האם נהלי הדמוקרטיה והחוק נשמרים בצפון הארץ, או שמא מדובר במציאות המזכירה דפוסי התנהלות של צפון קוריאה?

על פי העדויות, תושבים המבקשים להיכנס לפגישה עם ראש העיר, רונן פלוט, נאלצים לעבור מסכת משפילה. המבקרים עוברים חיפוש גופני המבוצע על ידי נהגו ומאבטחו של ראש העיר, ונדרשים להפקיד את מכשיר הטלפון הנייד שלהם בתוך לוקר או כספת ייעודית.

שיחות עם עובדים בעיריית נוף הגליל מחזקות את הדברים ומציירות תמונה של חשש ופחד. "ברור, הוא דיקטטור, צועק על התושבים ומפחד שיקליטו אותו", מסרו המקורות.

על פי עדויות ודברי המקורות, התנהלות זו מעלה תהיות משפטיות וציבוריות קשות. ככל הנראה, ביצוע חיפוש גופני באדם ללא צו שיפוטי אינו מותר על פי דין, בוודאי כאשר הוא מבוצע בידי נהג ומאבטח של ראש העיר, עם כל הכבוד לתפקידם. גם נטילת ציוד אישי והפקדתו בכפייה מעוררות, לכאורה, קשיים משפטיים ואינן מתיישבות עם עקרונותיה של מדינה דמוקרטית. גם שתיקתו של אגף הדוברות מעוררת תהיות; ייתכן שאין בידו מענה לעדויות שהוצגו, אם אכן הן נכונות – לכאורה, כמובן.

מהעדויות עולה התחושה כי רונן פלוט לומד שיטות עבודה הנהוגות במשטרים אפלים ומטמיע אותן בשירות הציבורי. עובדי עירייה ומבקרים מוסיפים כי בטרם הכניסה לפגישה, הם נדרשים לעבור "תחקיר מודיעיני" הנמשך כחצי שעה, הכולל דרישה לשליחת תעודת זהות, פירוט סיבת ההגעה וסדרת שאלות מקיפה.

הנתונים הללו מעוררים תמהון רב לגבי מתרחש בישראל. בפנייה לגב' אלונית כהן, מזכירת הלשכה של ראש העיר, התקבלה תשובה שהותירה את הפונים המומי: "נו כן, ומה לא בסדר עם זה? מה לא בסדר בזה, זה נהוג בהרבה מקומות".

נסיונות לקבל את תגובתה של דוברת העירייה, גב' אורנה יוסף בוחבוט, נענו בשתיקה כרגיל ולא התקבל כל מענה. הגורם הנוסף בדוברות, יגאל סטוליירוב, שרויה בשירות מילואים מזה כ-3 חודשים ולא נמסרה ממנו תגובה.

כעת, תמונת הפאזל הולכת ומתחברת: מחד, ד"ר שוכרי, המביע אהדה לסטלין – מי שנכנס להיסטוריה כדיקטטור מס' 1 ואחראי למותם של בני אדם רבים; ומאידך, ראש העיר רונן פלוט, שמתחבר לשיטות העבודה הדיקטטוריות הללו בלשכתו.

קראו את הכתבה המלאה על ד"ר שוכרי ועל אהדתו לסטלין

הפוסט שיטות קים ג'ונג און בנוף הגליל? החרמת טלפונים בלשכת פלוט הופיע לראשונה ב-מעקב.

• פורסם ביום 28.07.2026 על ידי פרקליטות המדינה

בקשה תקדימית לשלילת אזרחות הוגשה נגד שני עובדי חברת סלקום שהנפיקו הרשאות גישה נרחבות, תכננו להשבית את התשתיות המשרתות את כוחות הביטחון והעבירו מידע רגיש לבכירי חמאס בטורקיה.

פרשיית הריגול והחבלה החמורה בלב חברת התקשורת "סלקום" מגיעה לשיא חסר תקדים: לראשונה בתולדות המדינה, הוגשה בקשה תקדימית לשלילת אזרחותם הישראלית של שני אסירים ביטחוניים, אשר כיהנו כעובדי החברה וניצלו את תפקידם וסמכויותיהם כדי לקדם מתווה חבלה חמור עבור ארגון הטרור חמאס.

המהלך הדרמטי יצא לפועל לבקשת ראש הממשלה ובאישורה הרשמי של היועצת המשפטית לממשלה. במסגרתו, הגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט בקשה תקדימית לביטול אזרחות מחמת הפרת אמונים במסלול הפלילי של חוק האזרחות – צעד המוצהר כמקרה קיצוני וחריג של ניתוק הזיקה הבסיסית ביותר למדינת ישראל.

הרשאות נרחבות וקשר ישיר לבכירי חמאס בטורקיה

מפרטי הפרשה עולה כי השניים עבדו בחברת סלקום והיו בעלי הרשאות גישה נרחבות ביותר למערכות המחשוב, השרתים והתשתיות הקריטיות של החברה. ניצול המעמד והמידע הרגיש שהופקד בידיהם נעשה באופן עקבי ושיטתי לאורך שנים רבות. אנשים טובים ועובדים מסורים קיימים במערך החברה, אולם במקרה זה הדברים התרחשו כאשר ככל הנראה החברה לא טרחה לבצע בדיקות סינון, סיווג ואבטחה מינימליות בטרם העניקה גישה בלתי מוגבלת לתשתיות לאומיות חיוניות.

במהלך עבודתם, נקטו השניים שורה ארוכה של פעולות שמטרתן לקדם תכנית מבצעית להשבתת מערכות המחשוב והמידע של חברת סלקום בעת מלחמה או מבצע צבאי, וזאת כדי לסייע באופן ישיר לארגון הטרור חמאס. במסגרת זו, אחד מהם קיים קשר רציף ומתמשך עם בכירי חמאס בטורקיה, והעביר להם – בסיועו הפעיל של האחר – מידע מודיעיני וטכנולוגי רגיש ביותר על תשתיות התקשורת בישראל, על מערכות אבטחת המידע של סלקום ועל הדרכים המדויקות לעקיפתן.

בנוסף לכך, תכננו השניים להחדיר אמצעים טכנולוגיים שיאפשרו, ברגע פקודתי בעת מלחמה, לשבש ולהשבית לחלוטין את רשת התקשורת של סלקום. מאחר שהרשת מספקת שירותים חיוניים גם לכוחות הביטחון, הפיגוע הטכנולוגי שתוכנן על ידם מיועד היה לגרום לפגיעה ממשית וקשה בביטחון המדינה ובתשתית לאומית חיונית.

הודאה, הרשעה ועונשי מאסר ממושכים

השניים הורשעו בבית המשפט על סמך הודאתם בביצוע עבירות חמורות של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, אחד מהם הורשע בביצוע עבירות של גילוי החלטה לבגוד ומגע עם סוכן חוץ.

בשנת 2024 גזר בית המשפט עונשים כבדים על המעורבים: על הנאשם המרכזי נגזרו 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. על הנאשם השני נגזרו 5.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

עמדת המדינה: "בגידה של ממש והפרה בוטה של הנאמנות"

בתאריך 28.07.2026 מסרה פרקליטות המדינה הודעה רשמית לציבור:

"כפי שנכתב בעמדת המדינה, 'המעשה בו הורשעו הנאשמים, מצדיק נקיטה בצעד של ביטול אזרחות בהיותו מקרה קיצוני וחריג של הפרת חובת האמונים שחבים האזרחים כלפי המדינה'".

בבקשה לשלילת האזרחות, שהוגשה לאחר מתן גזר הדין, הודגשה חומרת העבירה שבה הורשעו השניים, אשר במעשיהם נקטו פעולות לצורך השבתת מערכות מחשוב ומידע של חברת סלקום בעת מלחמה או מבצע צבאי. זאת, על רקע לאומני ואידיאולוגי, מתוך רצונם המשותף לסייע למאבק של ארגוני הטרור הפלסטינים בישראל על דרך של פגיעה בתשתית תקשורת מרכזית בישראל, ובכך להסב פגיעה בביטחון המדינה.

לעמדת המדינה, מעשים אלו הם בבחינת מעשי בגידה של ממש והפרה בוטה של חובת הנאמנות הבסיסית למדינה, והנזק הפוטנציאלי שהיה טמון בהם, בפיגוע הסייבר שתוכנן על ידם, הוא גבוה.

בבקשה הובהר בצורה חד משמעית:

"הפעולות שנקטו השניים, אשר נועדו לפגוע בתשתית תקשורת מרכזית של ישראל בעת מבצע צבאי, במטרה לסייע לאויב במלחמתו נגד המדינה בעת הזאת, מהוות מקרה מובהק וקיצוני של הפרת אמונים, תוך ניתוק זיקתם הבסיסית ביותר למדינה והפניית עורף כנגדה. דומה כי בדיוק למעשים כגון אלה נועד ההסדר בדבר ביטול אזרחות מחמת הפרת אמונים, על המסר ההצהרתי הטמון בו בדבר ניתוק הזיקה למדינה.

מעשיהם של השניים נמשכו לאורך שנים רבות, כללו תכנון מוקדם והתאפיינו בעקביות ושיטתיות, תוך ניצול לרעה של המידע אליו נחשפו בעבודתם, ונועדו לסייע לגרועים שבאויבי ישראל במלחמתם כנגדה. העובדה כי הפגיעה תוכננה לזמן מלחמה או מבצע צבאי מגבירה את החומרה הטמונה במעשים האמורים".

הפוסט עובדי סלקום בשירות חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

צוות מערכת "מעקב" יצא לסיור שטח מקיף בעיר עפולה ונכנס ל-42 בתי עסק שונים. המציאות שנחשפה בפנינו מפחידה ומטלטלת: בעלי העסקים פועלים תחת אימה מתמדת. אף גורם אינו מוכן להתראיין בגילוי פנים, והסכמתם לשתף במידע ניתנה אך ורק תחת ההבטחה החד משמעית כי יישמרו כמקורות חסויים.

מהסיבה הזו בדיוק המציאות בשטח מעוררת חרדה: כל 42 בתי העסק שנסקרו משלמים דמי חסות (פרוטקשן) לגורמים עברייניים, המגיעים לפי הטענות מהכפרים הסובבים את עפולה. גובה הנתח שנלקח מהם נע בין 10% ל-20%, בהתאם לסוג העסק. בעוד שבעלי העסקים נאלצים לחתוך במרווחי הרווח ולהעניק הנחות בשל התחרות הקשה, ובעודם נושאים בנטל מיסים מלא, ארנונה עסקית, מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, הפרשות פנסיוניות לעובדים ושכר דירה – נכפית עליהם תוספת תשלום של עד 20% לעבריינים (כך מסרו לנו בעלי עסקים שרואיינו על ידינו ושימשו כמקורות)

כשנשאלו בעלי העסקים מדוע אינם פונים למשטרה בגין סחיטה באיומים, ההפחדה וקבלת דבר במרמה, הם הגיבו בצחוק מר. חלקם הגישו תלונות בעבר, ובתגובה סבלו מניקוב גלגלי רכביהם ואף מתקיפות פיזיות. המרואיינים חוששים חרדה עמוקה לשלום משפחותיהם. כתוצאה מכך, ישנם עסקים שנסגרים כליל, בעליהם מעדיפים להעתק את פעילותם לתל אביב ולהתרחק מעפולה. בסופו של דבר, מדובר בעסקים שמשלמים מיסים ומספקים מקומות עבודה, מענה שהמדינה בעפולה אינה מסוגלת לספק בעצמה.

כמובן, בעפולה פועלים הרבה מעבר ל-42 בתי עסק, ולא כולם משלמים דמי חסות. בביקור שערכנו בקניון עפולה נמצא כי רשתות גדולות, כדוגמת סופר פארם וצומת ספרים, אינן משלמות פרוטקשן, אך עסקים פרטיים הפועלים בקניון כן נאלצים לשלם.

העובדות הללו מעלות שאלה נוקבת לגבי המשטרה: אם מערכת עיתונאית מסוגלת להגיע למידע זה, גם המודיעין המשטרתי יודע או מסוגל לדעת זאת. המשטרה מחויבת לספק ביטחון אישי ולשמור על אמון הציבור, אך אמון וביטחון אצל המרואיינים לא היו בשמיים. מקורות בשטח ציינו כי בעלי עסקים נרתעים מלהגיש תלונה, מתוך טענה כי כ-20 דקות בלבד לאחר ההגשה הם מוצאים את עצמם בסכנה ומקבלים איומים לכאורה.

לשאלה מדוע זה קורה אין תשובה ברורה. ישנם אזרחים ועסקים שחושבים אחרת וסומכים על המשטרה – אך בינינו, תושבי עפולה יודעים את התשובה בעצמם. ניסיוננו במערכת "מעקב" מראה כי תלונות שנפתחו על ידינו בתחנת עפולה בגין עבירות שונות, כולל איומים והתחזות לשוטר, נסגרו תוך זמן קצר ללא התקדמות, מעצרים או כתבי אישום. עם זאת, התושבים אינם מקשה אחת, ובביקור האחרון פגשנו גם אזרחים שעדיין בוחרים להתלונן.

כבר אין טעם לשאול איפה השר לבטחון לאומי איתמר בן גביר בעפולה ומדוע לאנשים אין ביטחון. מעבר לכך, התושבים אינם מקבלים תמיכה מעיריית עפולה. ואולם, אם כל בעלי העסקים יחליטו ביום אחד להפסיק לשלם את דמי החסות, התופעה תיפסק – שהרי העולם התחתון לא יוכל לנהל מערכה מול כל העסקים בעיר יחד. בנוסף, אם העסקים יסגרו ויעברו לתל אביב או לחיפה, שם אחוזי הפרוטקשן נמוכים יותר, וקופת העירייה תפסיק לקבל מיסים – אולי אז המדינה תתעורר. אנו קוראים לציבור לא לשתוק, להמשיך לפנות למשטרה ולא לאבד את האמון.

הכסף בורח לעבריינים: למעשה, הכתבה שלנו אינה היחידה העוסקת בתופעת הפרוטקשן בעפולה. לאורך השנים פורסמו כתבות, תחקירים ודיווחים רבים, שרובם מתמקדים דווקא בעיר אחת המונה כ-68.4 אלף תושבים בלבד. היקף הפרסומים יוצר לעיתים תחושה שמדובר בתופעה ארצית רחבת ממדים, אך בפועל חלק ניכר מהמידע העיתונאי מתייחס לעפולה ולמציאות עמה מתמודדים בעלי העסקים בעיר.

כדאי לעצור לרגע ולחשוב על המציאות האפשרית: אילו אותם כספים, המוערכים לעיתים בכ-10%-20% מהכנסותיהם של בעלי עסקים ונגבים לכאורה כדמי פרוטקשן בלתי חוקיים, היו מושקעים בפיתוח העסק, בהעסקת עובדים נוספים, בהרחבת הפעילות ובהשקעות כלכליות, ייתכן שעפולה הייתה נהנית מצמיחה משמעותית והופכת לעיר משגשגת ופורחת אף יותר. אלא שבמציאות הנוכחית, כך לפי עדויות של בעלי עסקים ופרסומים רבים בנושא, מי שנהנים מהכסף הם לכאורה גורמים עברייניים, בעוד שבעלי העסקים ממשיכים לשאת בנטל ולהתמודד עם קשיים כלכליים ואי־ודאות.

תגובת משטרת ישראל: משטרת ישראל בחרה שלא למסור מענה לפניות מערכת "מעקב" מזה זמן מה, ולכן לא נמסרה תגובה מטעמה (מצטערים שאנו כותבים את האמת, גם אם לא כולם מתחברים אליה). הדברים אינם מופנים כלפי כלל הארגון, ישנם המון שוטרים טובים, ולנו כמערכת עדיין שמור אמון במשטרת ישראל.

הפוסט אימת דמי החסות בעפולה: העבריינים חונקים את העסקים, והמשטרה חייבת להתעורר הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב" חושפת: דרמת כינוס הנכסים. בעוד כונסי הנכסים, עורכי הדין ישראל שפלר ואסף שמרת, פועלים למימוש הדירה במסגרת ההליך המשפטי, אמה של חיילת בשירות חובה נאבקת על קורת הגג שלה. ברקע ניצבים גם צווים נגד ארגון הסיוע לחייבים "מגן רפאל", תחקירים קודמים ודיון משפטי שבמהלכו נמנעה כניסת עיתונאים, אף שהדיון הוגדר כפתוח לציבור.

למעשה, טרגדיה אנושית ומשפטית קשה מתחוללת בימים אלה בין כותלי בתי המשפט בתל אביב. במוקד הפרשה ניצבים הליכי כינוס הנכסים, אשר על פי הנטען דוחקים אם לחיילת בשירות חובה אל סף אובדן ביתה.

הפרשה מקבלת ממד נוסף בעקבות ההליך המשפטי שמנהלים כונסי הנכסים נגד ארגון "מגן רפאל – סיוע לחייבים". בתוך כך, החלטת בית המשפט להורות על סגירת דלתות האולם בפני סיקור עיתונאי, חרף העובדה שהדיון הוגדר כפתוח לציבור, מעוררת תהיות באשר לאיזון שבין ניהולו התקין של ההליך המשפטי לבין עקרון פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות.

"משלמת משכנתא ורוצים להוציא אותי": עדותה של נטלי ביניאשוילי

גב' נטלי ביניאשוילי, אם לשניים בגילאי 19 ו-21, שאחת מהם משרתת כחיילת בצבא הגנה לישראל, מוצאת את עצמה מזה כחצי שנה במאבק קיומי מול מערכת עצומה של הליכים משפטיים.

בראיון שנערך עמה ביום 23 ביוני 2026, כשהיא נאבקת בדמעותיה בסמוך לאולם המשפט, תיארה ביניאשוילי את המציאות הקשה אליה נקלעה:

"הם רוצים להוציא אותי מהבית. בנק דיסקונט מנסים להוציא אותי מהבית. אני לא חייבת להם כלום ומשלמת להם משכנתא, הכל שולם, אבל הם פשוט באו ורוצים להוציא אותי מהבית. הטרטור נמשך כשנה וחצי, שנה וחצי אני בהליכים משפטיים איתם".

גב' ביניאשוילי, המיוצגת על ידי עו"ד ברק כהן, טוענת כי היא חוששת שההליכים המתנהלים נגדה עלולים להותירה ללא קורת גג, ובכך להפוך אותה, לדבריה, לאם לחיילת ולדיירת רחוב.

על רקע הפרשה התארגנו גם פעולות מחאה של ארגון "מגן רפאל – סיוע לחייבים", הפועל למען קידום זכויותיהם של חייבים בהליכי הוצאה לפועל, חדלות פירעון וכינוס נכסים.

תהיות באולם המשפט: סירוב כניסת העיתונאים

נדבך מרכזי ומעורר מחלוקת בפרשה התרחש במהלך הדיון בעניינה של ביניאשוילי. על אף שלפי נתוני מערכת "נט המשפט" נקבע כי הדיון פתוח לציבור הרחב, כב' השופטת מיטל צפרוני מנעה באופן חד משמעי את כניסתם של עיתונאי מערכת "מעקב" לאולם.

למרות שהוצגו לפני השופטת תעודות עיתונאי רשמיות, סירבה כב' השופטת צפרוני להתחיל בדיון כל עוד נוכחים באולם נציגי התקשורת, והתנתה את קיומו ביציאתם. התנהלות זו מעלה תהיות קשות בנוגע לעקרון פומביות הדיון, ומהי הסיבה שבגינה בחר בית המשפט למנוע את סיקור התיק, תוך הגבלת זכות הציבור לדעת.

בא-כוחה של גב' ביניאשוילי, עו"ד ברק כהן, התייחס לאירוע בשיחה עם "מעקב". לדבריו, הוא תומך באופן עקרוני בקיומם של דיונים פומביים. עם זאת, הבהיר כי אין מדובר בתופעה חריגה, וכי במקרים מסוימים דיון שנפתח לציבור מסתיים בהחלטת בית המשפט לפנות את האולם ולהותיר בו את עורכי הדין בלבד, מתוך תפיסה כי כך ניתן לנהל את הדיון באופן ענייני ויעיל יותר.

עוד ציין עו"ד כהן כי אינו יודע מה היו הנסיבות שהובילו את השופטת לקבל החלטה זו במקרה הספציפי, אך אישר כי מדובר במהלך המתרחש מעת לעת בבתי המשפט.

החזית המשפטית השנייה: צו הרחקה מול "מגן רפאל"

המאבק סביב תיק הכינוס אינו נעצר בדירתה של ביניאשוילי. ארגון "מגן רפאל סיוע לחייבים", אשר התייצב לצדה של האם והפגין למען זכויות חייבים, מצא את עצמו במהרה בלבו של הליך משפטי מקביל שהובילו כונסי הנכסים.

ביום 23 ביולי 2026 נתן בית משפט השלום בתל אביב יפו, מפי השופט דניאל הורוביץ, החלטה במסגרת בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. הבקשה הוגשה על ידי עורכי הדין ישראל שפלר ודורית פיכטמן רובין, באמצעות באת כוחם, עו"ד שולי זסלבסקי, נגד מייסד ומנהל ארגון "מגן רפאל", אשר יוצג בהליך בידי עו"ד ברק כהן.

בסיום הדיון הורה בית המשפט על מתן צו הרחקה נגד מייסד הארגון. לטענת הארגון ותומכיו, מדובר בהחלטה בלתי צודקת, שלה השלכות משמעותיות על פעילותו הציבורית של מייסד הארגון.

טענות כונסי הנכסים:

• עו"ד שפלר ועו"ד פיכטמן רובין טענו כי מנהל הארגון מנהל נגדם מסע הכפשות ממושך.

• המסע כלל, לפי הטענה, פרסומים יומיומיים ברשתות החברתיות, חלוקת עלונים והצבת שלטים בסמוך לבית מגוריו של שפלר, למשרדו ובאזור היכל המשפט בתל אביב.

• נטען כי ביום 23 ביוני 2026 הגיע מנהל הארגון לבית המשפט עם שלטים שכללו את תמונות המבקשים ובנו של שפלר, לצד כיתובים מכפישים, באופן שמנע מהם להשתתף כראוי בדיון.

• הבקשה פירטה טענות לצילומים, קללות, והטחת האשמות כגון "סופכם קרב" וכי יגיעו לכלא, במטרה להפעיל לחץ במסגרת הליכי הכינוס.

• כמו כן צוין כי בשנת 2025 הורשע המשיב במסגרת הסדר טיעון בעבירות של איומים, הפרת הוראה חוקית ופגיעה בפרטיות בגין מעשים דומים, וכי ביוני 2026 אף הורחק בצו משטרתי.

טענות ההגנה של מנהל הארגון:

• מנגד, טען מייסד "מגן רפאל" כי מדובר בביקורת לגיטימית על אופן פעילותם של כונסי הנכסים ומימוש זכות היסוד לחופש הביטוי במרחב הציבורי.

• נטען כי לא בוצעה הטרדה מאיימת ולא הושמעו איומים.

• המשיב טען כי ככל שהמבקשים סבורים שנפגע שמם הטוב, היה עליהם לנקוט בהליך של תביעת לשון הרע ולא בבקשה למניעת הטרדה מאיימת.

הכרעת בית המשפט והסתירה המשפטית: השופט דניאל הורוביץ קבע כי אין מחלוקת על עצם המעשים (חלוקת פליירים ושימוש בכינויים כגון "נוכלים", "רמאים", "עבריין" ו"גנב"). בית המשפט פסק כי התנהלות זו חורגת מגבולות חופש הביטוי ומהווה הטרדה מאיימת.

בית המשפט הוציא צו למשך שישה חודשים האוסר על מנהל הארגון להטריד, לאיים, לבלוש, לתלות שלטים, לחלק פליירים העוסקים במבקשים, לפרסם ביטויים מעליבים שאינם מתארים מעשים בפועל, או להתקרב למרחק של פחות מ-50 מטרים ממגוריהם, לצד חיוב בהוצאות משפט בסך 4,000 שקלים.

עם זאת, בעקבות ההחלטה התגלה אבסורד משפטי: מחד קבע בית המשפט כי מותר למייסד הארגון למתוח ביקורת עניינית על כונסי הנכסים כל עוד אינו משתמש בביטויים מעליבים; ומאידך אסר באופן גורף תליית שלטים וחלוקת פליירים. בעקבות זאת, הגיש עו"ד ברק כהן בקשת הבהרה לבית המשפט, שמטרתה לחדד כי הצו חל אך ורק על פרסומים פוגעניים ומעליבים, ולא על עצם הזכות למתוח ביקורת עובדתית ועניינית.

ברקע: תחקיר "מעקב" על מנגנון הכינוסים

ההתפתחויות הדרמטיות בתיק זה מצטרפות לתחקיר מקיף שפרסמה מערכת "מעקב" ביום 31 במאי 2026, תחת הכותרת: "משטר האימה בשוק הכינוסים: חשיפת טענות הניצול נגד עו"ד ישראל שפלר ו-BTB".

התחקיר הביא שורה של עדויות מצד חייבים, פעילים חברתיים ועורכי דין, אשר טענו להתנהלות הדורסנית לכאורה של גורמים בתחום חדלות הפירעון וכינוס הנכסים – בהם עו"ד ישראל שפלר, משרדו, חברת BTB ומנכ"לה שלומי תורג'מן. במסגרת הסיקור הובאו עדויות של אזרחים שאיבדו את בתיהם, לצד סקירת ביקורת שיפוטית שנמתחה בעבר בהליכים שונים שבהם היה מעורב עו"ד שפלר, כדוגמת פרשת "גן אורנים" ופרויקט הנדל"ן "ישראל ב"ק" בתל אביב.

לצד הטענות הקשות, הובהר בתחקיר כי כונסי נכסים ונאמנים פועלים מכוח מינוי והחלטות של בתי המשפט ובהתאם להוראות החוק, ותפקידם המוגדר הוא לנהל ולממש נכסים לצורך פירעון חובות לכלל הנושים.

המאבק נמשך

בעוד הליכים משפטיים אלו נמשכים, נטלי ביניאשוילי ובתה החיילת המשרתת את המדינה מוצאות את עצמן בחרדה יויומית מתמדת מפני פינוי כפוי והשלכתן לרחוב.

טרם פרסום כתבה זו, וכפי שנעשה גם במסגרת תחקיר מערכת "מעקב" שפורסם בחודש מאי 2026, פנתה המערכת לקבלת תגובתם של כונסי הנכסים, בנק דיסקונט ויתר הגורמים הרלוונטיים.

עד למועד פרסום כתבה זו לא התקבלו תגובות מטעמם. ככל שתתקבלנה תגובות בהמשך, הן תפורסמנה במלואן ובלא שינוי.

נ.ב 

רותם סלע, המכהנת כפרזנטורית המובילה של בנק דיסקונט תחת הטיעון השיווקי "בדיסקונט מקבלים יותר" (כנראה שיותר זורקים בני אדם לרחוב ומייסדים חסרי בית חדשים).

אלא שמאחורי הסיסמאות המלוטשות עולה טענה קשה: במקום להפגין רגישות מינימלית כלפי אם לחיילת, בחרו בבנק לנקוט נגדה בהליכים משפטיים ותקיפים, אשר גורמים לה למצוקה נפשית ולחרדה עמוקה ומתמשכת.

הניגוד החריף בין המסר הפרסומי לבין המציאות בשטח מעורר תהיות נוקבות. בעוד המבקרים טוענים כי התנהלות זו משקפת אטימות מנותקת כלפי אדם השרוי במצוקה קיומית וחשוף לסכנת אובדן ביתו, מופנית כעת אלומת האור אל חזית הקמפיין.

השאלה הציבורית המהדהדת היא האם תבחר רותם סלע, המרוויחה מהיותה סמל האחריות החברתית של הבנק, להתערב בסוגיה ולנסות להושיט יד, או שמא תבחר להימנע מתגובה ולהסתתר תחת הטיעון הרשמי כי מדובר בהחלטות שרשאיות לקבל אך ורק דרגי ההנהלה.

ראוי לציין כי על פי הפרסומים, רותם סלע מרוויחה סכומי עתק עבור הובלת הקמפיינים של בנק דיסקונט, סכומים המסתכמים במאות אלפי שקלים לכל פרסומת. בשעה שמשפחות רבות נאנקות תחת נטל החובות וכורעות תחת איום ההוצאה לפועל, ראוי לזכור כי תקציבו של קמפיין בודד כזה יכול היה לחלץ עשרות משפחות מאבדון כלכלי ולהוות גילוי ראשון במעלה של אחריות חברתית אמיתית.

צילום ראשי: מערכת "מעקב", בשילוב סוכן AI של מערכת "מעקב"

הפוסט בנק דיסקונט משליך לרחוב אם לחיילת משרתת הופיע לראשונה ב-מעקב.

אירוע ההיעלמות של יובל קוגן בן ה-4, אשר אותֵר בתום כ-30 שעות של סריקות נרחבות כשהוא בריא ושלם, מסרב לרדת מסדר היום הציבורי. ככל שנוקפות השעות מאז איתורו של הפעוט, המרקם העובדתי של האירוע מעורר תהיות נוקבות בקרב הציבור הרחב. היקף כוחות הביטחון שהוזרמו לשטח, הרקע המקצועי המורכב של אביו, התנהלות דרגי השטח והפערים בדיווחים הרשמיים, הופכים את הפרשה לדרמה משפטית וביטחונית רוויית נעלמים, המותירה את הציבור בתחושה כי רשויות האכיפה לא סיפקו את מלוא התמונה.

30 שעות בשיא החום: הנס הרפואי או התעלומה המערכתית?

על פי הממצאים העובדתיים שפורסמו עד כה, הילד יובל קוגן יצא עם אביו לאזור פתוח בתנאי מזג אוויר קיצוניים, כאשר הטמפרטורות בשטח טיפסו לכ-40 מעלות צלזיוס. מדובר בעומס חום כבד ביותר, שבו שהייה ממושכת ללא מחסה, מים ומזון עלולה להוביל להתייבשות קטלנית תוך שעות ספורות, בוודאי בקרב פעוט בגיל 4.

לפי הגרסה הראשונית שנמסרה, הילד איבד קשר עין עם אביו, צעד בכיוון המשוער ואיבד את דרכו. למרות זאת, בתום יממה וחצי בחוץ, אותֵר הילד במרחק של כ-3.8 עד 4 קילומטרים מנקודת ההיעלמות. לאחר איתורו פונה יובל לבדיקות רפואיות, אולם שוחרר במהירות לאחר שלא נזקק לטיפול רפואי משמעותי, ולא ניכרו עליו סימני מצוקה פיזית קשים, כוויות שמש או תשישות קיצונית כפי שניתן היה לצפות.

הפער בין תנאי השטח הקיצוניים לבין מצבו הרפואי התקין של הילד, לצד תיעודים שבהם נראה שאינו צמא באופן מופרז ומציין כי ישן, העלו תהיות בקרב הציבור. בעוד שיש הרואים בכך נס גלוי, גורמים שונים תוהים אם ייתכן שהפעוט שהה במקום מסתור מוצל או הורדם במהלך חלק מהזמן.

מבצע סריקות חסר תקדים: 2,000 מתנדבים, מסוקים ושב"כ

היקף המשאבים שהוקצו לחיפושים לאחר יובל קוגן היה יוצא דופן בכל קנה מידה לאומי. למבצע הסריקות גויסו מאות שוטרים, כ-2,000 מתנדבים, יחידות חילוץ, מסוקים, רחפנים ושיטור ימי. מעורבותם הישירה של דרגים בכירים – בהם מפכ"ל המשטרה, כוחות יס"מ, ואף דיווחים על מעורבות של שירות הביטחון הכללי (שב"כ) – מעוררת שאלות כבדות משקל.

ספקות רבות עולות בנוגע ליעילות הסריקות או למיקום איתורו בפועל: כיצד מערך כה נרחב של אמצעים טכנולוגיים, כלבי גישוש וצוותים שסרקו את תאי השטח שוב ושוב, לא איתר את הפעוט במשך עשרות שעות, עד אשר נמצא מתחת לעץ באזור שכבר נסרק?

כמעט היה חסר רק שאינטרפול יצטרף לחיפושים – ובסוף יובל קוגן נמצא, לכאורה, כמעט באותו המקום שממנו נעלם. אולי זה לא היה סתם עץ, אלא עץ מ"אליס בארץ הפלאות" – כי אחרת קשה להסביר איך אלפי מחפשים, שוטרים, כלבי גישוש, רחפנים ומסוקים פשוט חלפו לידו.

ההשוואה לאירועי נעדרים אחרים הדגישה את הפער ביחס המערכתי. כך למשל, בפרשת היעלמותה של הילדה היימנוט קסאו בת ה-9, שנעלמה ב-25 בפברואר 2024 ממרכז הקליטה בצפת, לא נרשמה מעורבות בהיקף כה נרחב של כוחות ביטחון ייעודיים וגורמי מודיעין בכירים כמו אלו שהופעלו בפרשה זו.

חבל שאביה של היימנוט קסאו אינו פרקליט המדינה. אולי גם אז היו מופעלים כל המשאבים האפשריים, ואולי גם היא הייתה נמצאת במהירות ובשלום. ההשוואה הזו מעוררת שאלות ציבוריות לא פשוטות.

פרופיל האב: פרקליט במשרד המשפטים ותיקים רגישים

אחד המשתנים המרכזיים המזינים את השיח הציבורי סביב הפרשה הוא זהותו של אבי הילד – עו"ד דמיטרי קוגן. קוגן אינו אזרח פרטי מן השורה, אלא פרקליט בפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), המייצג את המדינה בתיקים מורכבים ובעלי רגישות גבוהה.

ממסמכים רשמיים ופרסומים של משרד המשפטים מתברר עומק עיסוקו המשפטי:

• תיקי מעמד ואזרחות: על פי גזר דין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (מיום 17.12.2023), עו"ד קוגן עוסק בשנים האחרונות בתחום המעמד בישראל מכוח חוק השבות, ומייצג את המדינה בעתירות נגד רשות האוכלוסין – כולל תיקים לביטול מעמד או אזרחות ישראלית שניתנה מטעם לשכת הקשר "נתיב".

לקריאת גזר הדין – לחצו כאן

• ייצוג עמדות המדינה בערכאות עליונות: בראיון שפורסם מטעם משרד המשפטים באפריל 2023, תיאר קוגן את עבודתו תחת לחץ זמנים ואת המאבק המשפטי שהוביל בבית המשפט העליון לשלילת רישיון כלי ירייה מסיבות של מסוכנות.

• טיפול בסוגיות רגישות: כפי שפורסם בכתבה של חנן גרינווד ב"ישראל היום" (14.3.2023), ייצג עו"ד קוגן את המדינה בהליכים משפטיים מורכבים מול בני קהילת העבריים בדימונה, שביקשו להסדיר אזרחות לילדיהם בעקבות גיור מחוץ לישראל. עמדת הפרקליטות, אותה הוביל קוגן, נהדפה בבית המשפט ונענתה בחיוב לטובת המדינה.

• דיווחים על תיקים פליליים: ברשת X ("סודות NEWS") פורסם כי קוגן ניהל מטעם הפרקליטות תיק פלילי משמעותי נגד ראש ארגון פשיעה וריכז את התביעה בתיק רגיש בעל פרופיל ציבורי גבוה.

הרקע המקצועי המוצק והעיסוק בתיקים המשיקים לגורמים פליליים ולסוגיות אזרחיות רגישות, מעלים את החשד כי מעורבותם של גורמי הביטחון הבכירים נבעה מרקע של איומים אפשריים או מחשש לאירוע חטיפה על רקע פלילי או לאומני – תרחיש שנבדק בשלבי החיפוש הראשונים, ואשר לגביו לא נמסר דיווח רשמי מפורט.

תיקי אזרחות, אויבים נסתרים והקו הדק בין האזרחי לפלילי

בעוד שהרשויות מנסות לצייר תמונה של "טיול שהסתבך", בחינה מעמיקה של עיסוקו המקצועי של עו"ד דמיטרי קוגן מעלה תמונת מצב מורכבת בהרבה. קוגן אינו פרקליט שעוסק בנושאים שגרתיים; מתוקף תפקידו בפרקליטות מחוז דרום, הוא ניצב בחזית של תיקים רגישים ביותר הנוגעים למעמד בישראל, אזרחיות, וביטול מעמדות שניתנו מטעם המדינה – זירה המייצרת לא מעט יריבים ואויבים בדרך.

הגבול בין המישור האזרחי למישור הפלילי נוטה להטשטש במקרים רבים, בפרט כאשר מדובר בהחלטות המשפיעות באופן דרמטי על חייהם ועתידם של אנשים. דוגמה מובהקת לכך פורסמה בכתבתו של חנן גרינווד ב"ישראל היום" (14/3/2023), תחת הכותרת: "מסלול עוקף מדינת ישראל: כך ניסו בקהילת העבריים בדימונה להשיג אזרחות ישראלית לילדיהם".

לקריאת הכתבה המלאה בישראל היום – לחצו כאן

הכתבה סקרה שני הליכים משפטיים שנדונו בבית המשפט לערעורים בבאר שבע, שבהם ניסו בני משפחות מקהילת העבריים בדימונה לקבל אזרחות ישראלית מכוח אזרחותם של הוריהם. במרכז שני המקרים עמדה שיטה שלפיה אחד ההורים ביצע גיור רפורמי מחוץ לישראל, קיבל אזרחות מכוח חוק השבות, ולאחר שנים ביקשו ילדיו לקבל אזרחות על בסיס זה. באחד המקרים אף נטען כי האב הצהיר בעת קבלת אזרחותו כי הוא רווק ללא ילדים, ורק שנים לאחר מכן צצו דרישות האזרחות. במקרה נוסף עלה חשד כי מדובר בהליך גיור שנועד אך ורק לצורך קבלת אזרחות.

מי שניהל את המאבק המשפטי מטעם המדינה והתנגד למתן האזרחות האוטומטית היה עו"ד דמיטרי קוגן. מתוקף תפקידו כנציג פרקליטות מחוז דרום, קוגן הציג את עמדת רשות האוכלוסין וההגירה, נלחם בערכאות, ועמדתו המשפטית התקבלה במלואה על ידי בית המשפט בשני המקרים – החלטה שמנעה תקדים רחב היקף להסדרת מעמד בדיעבד.

אף שהקשר של קוגן לפרשה זו הוא מקצועי בלבד, התיק הזה מדגים בבירור את אופי עיסוקו: הוא האיש שלוחם מול ניסיונות עקיפה, בולם מהלכים רגישים, ומייצר תרעומת קשה בקרב גורמים שונים הנפגעים ממאבקיו המשפטיים.

כאשר מחברים את העובדות, פרקליט שמנהל תיקים נפיצים, מתמודד מול גורמים שונים ומחזיק בתפקיד בעל השפעה עצומה, הטענה כי מדובר באב שיצא כלאחר יד ל"פיקניק" תמים בלב מדבר לוהט ב-40 מעלות, על חול קודח שאין בו מקום לישב, נראית תמוהה במיוחד.

סערה ברשתות החברתיות: "יש דברים שלא סיפרו לנו"

הפער בין הגרסה הרשמית למורכבות בשטח הוביל לגל תגובות וספקות מצד הגולשים ברשתות החברתיות. בעמוד הפייסבוק של מערכת "מעקב" נרשמו אלפי תגובות שהביעו תמיהה על השלשלות האירועים.

ציפי צאיג כתבה:

"אני שמעתי שהאבא פרקליט וכנראה חטפו את הילד לפגוע בו והחזירו שראו שהמדינה על הרגליים ומעורבים המשטרה ושב"כ".

עדנה שמחון הוסיפה:

"יש שם דבר שלא סיפרו לנו, לדעתי. הכל מוזר… צריך להכניס את ההורים לכלא על הזנחה".

גולש בחשבון "מכירות פומביות אנונאקי גיים" ציין:

"חייב רווחה בסיפור כזה.. זה חלק מהעניין ברווחת הילד. מה גם שקצת לא נשמע הגיוני שילד בן 4 הלך 11 קילומטר ברגל בחום (אולי נחטף והוחזר לנקודה הזו)".

בין סימני שאלה לעובדות מוצקות

לצד התהיות הקשות והתרחישים השונים, מן הראוי להציג את התמונה העובדתית כפי שהיא עומדת כעת על פי ממצאי כוחות הביטחון:

האירוע שהסתיים בתוצאה המבורכת של איתור הפעוט כשהוא בריא ושלם, מותיר אחריו שרשרת ארוכה של תהיות. מכלול הנתונים, החל מאיכות האיתור בשטח, דרך תנאי מזג האוויר הקיצוניים, ועד לעיסוקו הרגיש של אב המשפחה בפרקליטות, מחייב את רשויות החוק והמשטרה לספק לציבור תשובות ברורות ושקופות. עד שיוצגו ממצאים רשמיים מלאים, הפרשה תמשיך לעורר סערה ציבורית מוצדקת.

הפוסט תרגיל של עולם הפשע לפרקליט דמיטרי קוגן? השאלות הקשות בפרשת יובל קוגן הופיע לראשונה ב-מעקב.

שוטרים שהזעקו לזירה החלו בבדיקת הממצאים, וכעת ממתינים במערכת אכיפת החוק לתוצאות החקירה.

מטעמי שמירה על פרטיות הקטינים, טושטשו פניהם של הילדים המופיעים בתיעוד, אף שהאירוע התרחש במרחב ציבורי לעיני מאות מבקרים במהלך חופשת הקיץ

תיעוד מקומם: קללות בוטות, איומים ופגיעה בעבודה עיתונאית

הסרטונים מהאירוע, שהגיעו כבר לעשרות אלפי צפיות במצטבר, מעוררים זעם ציבורי נרחב ודרישה נחרצת לתשובות מצד הנהלת הקניון וגורמי האבטחה.

על פי התיעוד שנחשף, שומר הקניון מתנהג בצורה בריונית ואלימה מילולית – אף יותר מאחרוני העבריינים ברחוב. במהלך השתוללותו במקום:

• צרח איש האבטחה לעבר הנוכחים: "אני שם עליך זין".

• גירש בתוקפנות קטינים מתוסכלים.

• ניסה להזיק למצלמתו של עיתונאי שתיעד את המתרחש תוך שהוא מאיים באופן ישיר: "אני אשבור לך את הטלפון".

מדובר במחזה עצוב ומקומם, שכן ילדים ובני נוער רבים נחשפו במקום לקללות בוטות בעלות אופי מיני, לחשד להתנהגות העלולה להתפרש כהטרדה מינית, לאיומים ולאלימות מילולית קשה מצד מי שאמור להיות אמון על שמירת הסדר והביטחון.

מטעמי שמירה על פרטיות הקטינים, טושטשו פניהם של הילדים המופיעים בתיעוד, אף שהאירוע התרחש במרחב ציבורי לעיני מאות מבקרים במהלך חופשת הקיץ

זעם בקרב הציבור וההורים: "חשש ממשי שאיזה מתוסכל יתקוף ילדים"

ההתנהלות החמורה במתחם המסחרי מעלה שאלות נוקשות וקשות באשר לרמת הביטחון והפיקוח בקניון עזריאלי. הורים רבים מביעים כעת חשש ממשי לשלוח את ילדיהם לקניון, מתוך דאגה עמוקה מפני גורם מתוסכל במקום שעלול לתקוף אותם.

האירוע מעורר תהיות נוקשות:

• אם כך מתנהג איש אבטחה כלפי קטינים ועיתונאי, איזו תחושת ביטחון אמורים לקבל ההורים השולחים את ילדיהם לקניון?

• איזו דוגמה אישית מקבלים הילדים והנערים כאשר הם נחשפים לקללות, לאיומים ולהתנהגות כוחנית מצד מי שאמור לשמור על הסדר?

עשרות אלפי הצופים והציבור הרחב דורשים כעת תשובות וצעדים תקיפים, וממתינים למיצוי הדין במסגרת החקירה המשטרתית שנפתחה.

קבוצת קניוני עזריאלי בחרה שלא להגיב לפניית "מעקב". עם זאת, ביום 23.07.2026 מסר נציג מטעם הנהלת הקניון כי לטענתו השומר פעל כשורה. באותו מעמד הורה לנו לעזוב את הקניון, באופן שלטענתנו היווה אפליה במתן גישה למרחב הציבורי.

הפוסט איומים, קללות מיניות ובריונות: איש האבטחה שזעזע את קניון עזריאלי הופיע לראשונה ב-מעקב.

אירוע חמור וחסר תקדים התרחש היום בלב קניון חולון, כאשר ביקור שגרתי במקום הפך במהירות לתקרית אלימה, המעלה חששות כבדים לגבי בטיחות הציבור, התנהלות האבטחה, יחס הנהלת הקניון ותגובת משטרת ישראל.

האירוע החל בעת שהגעתי, ככתב מערכת "מעקב", למתחם הקניון לצרכים אישיים. במהלך שהותי במקום נחשפתי לאירוע חריג ומטריד, שבמהלכו שומר הקניון פנה לילדים ולבני נוער ששהו במתחם בהתבטאויות מילוליות בוטות, משפילות ומשתלחות.

מובן כי ייתכנו נסיבות שונות שקדמו לאירוע. ייתכן שהילדים הפריעו לשומר, הקניטו אותו או שהתעורר קושי אחר בהתנהלות במקום. ואולם, גם אם אכן התקיימו נסיבות כאלה, אין בכך כדי להצדיק התבטאויות פוגעניות או גירוש ילדים מהקניון בדרך זו. ככל שנדרש טיפול באירוע, מצופה כי הדבר ייעשה באמצעים ענייניים, מקצועיים ומכבדים, תוך שמירה על כבודם של כלל הנוכחים ובפרט כאשר מדובר בקטינים.

מטעמי שמירה על פרטיות הקטינים, טושטשו פניהם של הילדים המופיעים בתיעוד, אף שהאירוע התרחש במרחב ציבורי לעיני מאות מבקרים במהלך חופשת הקיץ

קללות גסות ואיומים מול מאות קטינים

שוב, ביקור שגרתי הפך בתוך רגעים ספורים לאירוע חריג, שבמהלכו תועדה אלימות מילולית קשה. מהתיעוד עולה כי השומר התבטא באופן בוטה ומשתלח, תוך שהוא מגרש קטינים ממתחם הקניון, מבלי שהוצגה כל סמכות חוקית לעשות כן ומבלי שהתקבל אישור מהוריהם.

התנהלות זו התרחשה בעיצומו של החופש הגדול, לעיניהם של מאות ילדים מגילאי 0 עד 18 והוריהם ששהו במקום. במהלך התקרית, השומר לא היסס להטיח קללות גסות ובוטות מול הציבור, ובהן: "שרמוטה", "זין", "טמבל", "מטומטם", ו-"אני שם עליך זין".

כאשר הבחין כי האירוע מתועד, הסלים את התנהלותו ועבר לאיומים ישירים כלפיי, בעת שמילאתי את תפקידי כעיתונאי. בין היתר אמר: "אני אשבור לך את הטלפון", ובמקביל ניסה, לכאורה, לחטוף מידיי בכוח את מכשיר התיעוד, במטרה למנוע את המשך התיעוד ואת חשיפת האירוע.

"השומר ניסה 'לחנך' ילדים שאינם שלו באמצעות קללות ושתלטנות, תוך ניסיון למנוע תיעוד עיתונאי בשטח ציבורי פתוח".

איזו דוגמה אישית מקבלים ילדים ובני נוער הנחשפים להתנהלות שבה איש אבטחה במתחם מסחרי מאיים לשבור טלפון ומתבטא, על פי התיעוד, בשפה בוטה ובקללות גסות? איזו תחושת ביטחון ואמון אמורים קטינים לפתח לנוכח התנהלות מסוג זה?

מטעמי שמירה על פרטיות הקטינים, טושטשו פניהם של הילדים המופיעים בתיעוד, אף שהאירוע התרחש במרחב ציבורי לעיני מאות מבקרים במהלך חופשת הקיץ

חשד לאלימות פיזית סמויה מהעין

לפי עיונים וטענות שנמסרו למערכת "מעקב", התברר כי האלימות המילולית הייתה המשך ישיר לאלימות פיזית. טרם תחילת התיעוד במצלמה, השומר דחף ילדים אל מתחת לטווח הצילום של המצלמות במקום. עוברי אורח ציינו כי שמעו את צעקות הילדים, ורק בעקבותיהן החל התיעוד במקום. מעדויות שנמסרו למערכת עולה כי מדובר בדפוס התנהגות שחוזר על עצמו במתחם.

גיבוי מההנהלה וגירוש העיתונאי

תגובת הנהלת קניון חולון לאירוע מעוררת תמהון רב. במקום לטפל באירוע בחומרה ולהרחיק את השומר, שלחה ההנהלה שומר נוסף שהפגין התנהגות תמוהה, לצד עובד הנהלה שפחד למסור את שמו. עובד ההנהלה סירב להזדהות ופעל לגרש מהמקום את העיתונאי בעת מילוי תפקידו, תוך התעלמות מוחלטת מכך שקניון הוא שטח ציבורי.

נציג ההנהלה טען כי "הילדים עושים בלגן בחנויות", והגדיר את צילום השומר כ"פרובוקציה והפרה של הסדר". הנהלת הקניון צפתה בסרטונים, אך נמנעה מלהוציא גינוי כלשהו, ובפועל גיבתה את גירוש העיתונאי.

שיעור מפי המשטרה: "אין עילה לעיכוב"

למקום הועזקה משטרת ישראל (אירוע מס' 3567). השוטר עדו בן שטרית צפה בסרטונים המציגים את האלימות המילולית והאיומים, אך מסר כי אין עילה לעכב או לעצור את השומר, וקבע למעשה כי ההתנהלות תקינה. קביעה זו משדרת מסר חמור ולפיו מותר לתקוף מילולית, לקלל ולאיים במרחב הציבורי.

תלונה רשמית במשטרה

בעקבות המקרה הוגשה תלונה מקוונת רשמית במשטרה (סימוכין: 70590764) בגין אלימות מילולית קשה, איומים, ניסיון למנוע תיעוד עיתונאי וחשש להתנהלות פלילית ופסולה כלפי קטינים. לתלונה צורף קובץ מפורט וסרטוני התיעוד.

כעת נדרשת משטרת ישראל לבדוק את כל מצלמות האבטחה בקניון חולון, ולבחון לא רק את האלימות המילולית והקללות, אלא גם את הטענות לאלימות פיזית כלפי קטינים. מערכת "מעקב" שבה ומדגישה את עמדתה הנחרצת נגד אלימות מילולית, לשון הרע ואיומים.

הפוסט שומר הקניון משתולל: אלימות מילולית, בריונות ואיומים מול קטינים מתוסכלים הופיע לראשונה ב-מעקב.

בית משפט השלום בבת ים דחה את תביעת לשון הרע שהגיש הזמר קובי פרץ נגד העיתונאי ומגיש הטלוויזיה רביב דרוקר, והשית על הזמר תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקלים. ההחלטה המשפטית מעוררת מחדש את הדיון הציבורי הסוער סביב גבולות הומור, סאטירה וחופש הביטוי במרחב התקשורתי, ומעלים את התהייה בקרב מבקרים רבים: האם הגנת חופש הביטוי מעניקה רוח גבית יתרה לאנשי תקשורת בכירים ובעלי כוח, בעוד אזרחים ואמנים נדרשים לעמוד בסטנדרטים חמורים בהרבה?

ראשיתה של הפרשה בחודש יולי 2023. ברקע מחאות סוערות נגד הרפורמה המשפטית, נחשף פרץ לתיעוד בו נראו מפגינים מנפצים שמשת רכב שבתוכו שהו אישה וילדיה. הזמר, שנסער מהמראות הקשים, פרסם בחשבון האינסטגרם שלו מילים חריפות וקשות בגנות המפגינים. בין היתר כינה אותם "נמושות פחדנים", טען כי הם "הבושה הכי גדולה שיש לנו במדינה", קרא "להוקיע אותכם ולהקיא עליכם" והוסיף כי הם "האויב מבית הכי גדול שיש לנו, לא פחות מהמחבלים ואולי אף יותר".

זמן קצר לאחר מכן, גילה פרץ אחריות ציבורית, מחק את הפרסום והתנצל מעומק הלב. הזמר הבהיר כי הדברים נכתבו מתוך סערת רגשות עזה וציין כי מדובר ב"מילים כואבות בלהט הרגע".

אלא שלמרות ההבהרה והסרת הפרסום, הקדיש רביב דרוקר את מונולוג הפתיחה בתוכניתו "אזור בחירה" בערוץ רשת 13 למתקפה חזיתית נגד פרץ. דרוקר ציטט מדברי הזמר, ציין את התנצלותו, ומיד לאחר מכן השתמש בבמה הטלוויזיונית שניתנה לו כדי להטיח בפרץ מילים קשות: "אני ממליץ להחרים את כל הופעותיו של קובי פרץ, לקרוא לכל מקום עבודה לא להזמין אותו לשום מקום, עבריין מורשע, מעלים מסים שכמותו, נמושה, פחדן ואפס. אבל אני רוצה להתנצל שאמרתי את זה, זה היה בלהט הרגע".

בעקבות הדברים הללו הגיש פרץ, באמצעות עורך הדין שי אליאס, תביעת לשון הרע על סך 200 אלף שקלים (ת"א 58269-12-23). בכתב התביעה נטען כי דרוקר ניצל לרעה את מעמדו הבכיר כמגיש בערוץ מרכזי כדי לפרסם דברי בלע קשים וחמורים מאין כמותם, הפוגעים בשמו הטוב ובמטה לחמו של הזמר.

קרא את פסק הדין במלואו – לחץ כאן

מנגד, בכתב ההגנה שהוגש מטעמו של דרוקר באמצעות עורכי הדין דורון קול ויסמין פפרמן, נטען כי לא נפלה כל עוולה במעשיו. לטענתם, בחינה אובייקטיבית של המונולוג, שנשא את הכותרת "סורי, בלהט הרגע", מבהירה כי מדובר בפרסום סאטירי שנועד לבקר את התנהלותו של פרץ באמצעות שימוש במילותיו שלו. כמו כן, טען דרוקר כי ביחס לכינויים "עבריין מורשע" ו"מעלים מסים", עומדת לו הגנת "אמת בפרסום".

השופט יאיר חסדיאל קיבל את עמדתו של העיתונאי ודחה את התביעה במלואה. בפסק הדין קבע השופט כי המונולוג ביקש להעביר ביקורת סאטירית תוך שימוש באמצעים של היפוך וחיקוי. השופט ציין כי המסגרת השידורית "נועלת את תפיסת תכליתו הסאטירית באוזני הצופה הסביר", ואף הפנה לאמירתו של דרוקר במהלך המשדר – "אח שלנו אתה קובי, אוהבים אותך" – כאל ביטוי פארודי שאין לראותו כהצהרה רצינית. כמו כן, נקבע כי לגבי הרשעתו הקודמת של פרץ בעבירות מס עומדת לעיתונאי הגנת אמת בפרסום.

תוצאת פסק הדין, המטילה על קובי פרץ גם תשלום הוצאות משפט, מותירה תחושה קשה בקרב מבקרים רבים במערכת הציבורית והמשפטית. הכרעה זו מעלה תהיות נוקבות לגבי מעמדם של גופי התקשורת החזקים: האם השימוש באצטלה של "סאטירה" מעניק חסינות נרחבת לעיתונאים בכירים לפגוע בשמם של אזרחים ואמנים מעל גלי האתר? פסק הדין מדגיש את הפער התפיסתי בין זכותו של אדם שהביע חרטה על דברים שנאמרו בעידנא דרתחא, לבין ההגנה המשפטית הניתנת למגיש טלוויזיה המשתמש בכוחו התקשורתי כדי לקרוא לחרם כלכלי ותרבותי על זמר בישראל.

הפוסט בחסות בית המשפט: החרם וההשפלה של רביב דרוקר הפכו לנורמה מאושרת הופיע לראשונה ב-מעקב.