מאות מפגינים זועמים חסמו כבישים ודרשו צדק לחייל המשוחרר, בעוד הדיון הגורלי התנהל בדלתיים סגורות. אלא שבין זעקות השבר לערפל המידע, נחשף פער עמוק בין הכאב המוצדק של המשפחה לבין היחס הסלקטיבי לכלי התקשורת בשטח. סיקור מיוחד מאולם בית המשפט החוזי.

אתמול (שני, 22.06.2026) בין כותלי בית המשפט המחוזי בלוד ומחוצה לו. דיון מעצרים ממושך, שנפרס על פני למעלה מארבע שעות וחצי – מהשעה 13:00 ועד לאחר השעה 17:30 – עסק בעניינם של החשודים והנאשמים המעורבים בפרשת דקירתו ורציחתו של ימנו זלקה ז"ל. הדיון התקיים על רקע סערה ציבורית נרחבת, שהתעוררה בעקבות בקשת הפרקליטות להעביר חלק מהחשודים למעצר בית, בקשה אשר עוררה זעם בעוצמות גבוהות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, תושבי האזור וכלל אזרחי מדינת ישראל, הרואים בהקלה זו פגיעה חמורה בערך הצדק.

מערכת "מעקב" הגיעה לזירה עוד לפני השעה 13:00, במטרה לתעד את ההליך המשפטי המורכב, להביא את קולותיהם של בני המשפחה הכואבים ולראיין את עורכי הדין המייצגים אותם. מדובר בתיק רגיש ומדמם, שבו הלב הציבורי כולו יוצא אל המשפחה השכולה שאיבדה את ימנו, חייל משוחרר שחייו נגדעו באיבם. עם זאת, לצד התמיכה החד משמעית במאבקם ובכאבם, המפגש בשטח הציף מציאות מורכבת ומתוחה בכל הנוגע להתנהלות מול כלי התקשורת שאינם משתייכים לערוצים הממסדיים הגדולים.

כבר בפתח הדיון הגיעו המתח והכאב לשיא, כאשר אחותו של ימנו זלקה ז"ל כמעט והתעלפה באולם. כתב מערכת "מעקב", המשמש כחובש צה"ל לשעבר, העניק לה טיפול רפואי ראשוני מציל חיים במקום, תוך שמירה על מקצועיות, עד להגעתם של צוותי מגן דוד אדום ואיחוד הצלה שהוזעקו לזירה.

ואולם, חרף הסיוע המיידי שהוענק ברגעי המשבר, התנהלותם של בני המשפחה כלפי עיתונאי "מעקב" הייתה מרוחקת וקרה במיוחד. פניות הכתב לא זכו למענה, אף לא לברכת "שלום" מינימלית, ובני המשפחה סירבו בתוקף להתראיין או לתאם מועד עתידי לשיחה. בין השורות, רמז אחיו של המנוח כי לו היה מדובר בכלי תקשורת מרכזיים ובעלי השפעה דוגמת ערוץ 12 או ערוץ 13, היו העיתונאים זוכים ליחס מכבד יותר ואף מקבלים הצהרה רשמית לתקשורת.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי יום קודם לכן, ב-21.06.2026, מתחה אחותו של המנוח, יירוס זלקה, ביקורת חריפה ונוקבת על מערכת המשפט והפרקליטות בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 13, זאת לאחר שאחד החשודים המרכזיים שוחרר למעצר בית ותועד כשהוא חוגג. בעוד המשפחה בוחרת למסור מידע וגישה בלעדית לכלי התקשורת הממסדיים ולגופי הטייקונים, העיתונות העצמאית והציבור בשטח נותרו בערפל מוחלט.

עשרות מפגינים התאספו מחוץ לבית המשפט, בעוד שהכניסה לאולם הדיונים נאסרה על הציבור. הדיון עצמו התנהל בדלתיים סגורות בשל היותם של החשודים קטינים, וככל הנראה התקיים בפני השופטת אורית קליינפלד באולם 33.

מידע זה הגיע לידי ככתב בשטח אך ורק באמצעות מספר האולם שהופיע במזכירות. מעבר לכך, מאבטחי משמר בתי המשפט מנעו כל גישה לאולם הדיונים ולא אפשרו קבלת מידע ישיר על המתרחש בו. כתוצאה מכך, איש מהנוכחים מחוץ לאולם, לרבות המפגינים, בני המשפחה, הציבור והתקשורת – לא ידע מהן תוצאות הדיון והאם התקבלה החלטה שנתפסה בעיני הציבור כמקדמת צדק.

יודגש כי לא התבקשו פרטים אישיים, שמות, מספרי זהות או מידע חסוי הנוגע לקטינים. כל שביקשתי כעיתונאי היה לקבל מידע עובדתי ותמציתי לצורכי דיווח – האם התקבלה החלטה, מה הייתה תוצאת הדיון ומה ניתן למסור לציבור מבלי להפר את הוראות החוק או את חיסיון ההליך.

במקביל, מחוץ לכותלי בית המשפט שררה דריכות רבה, ושוב שרר חוסר ודאות מוחלט באשר למתרחש באולם הדיונים. המפגינים, שהגיעו להביע תמיכה במשפחתו של ימנו זלקה ז"ל ולדרוש מיצוי דין עם המעורבים, לא ידעו האם בית המשפט נעתר לבקשת הפרקליטות להורות על מעצר בית בתנאים מקלים, או שמא דחה את הבקשה והותיר את החשודים במעצר.

בהיעדר מידע רשמי ובשל מגבלות הדיון החסוי, הלך וגבר המתח בקרב הנוכחים. כל עדכון שהגיע מאזור האולם עורר עניין רב, בעוד בני המשפחה, המפגינים ואנשי התקשורת המתינו בדריכות להכרעת בית המשפט ולפרטים הראשונים שייצאו מתוך הדיון הרגיש.

גם כאשר הדיון הסתיים, בשעות הערב המאוחרות, המשפחה ועורכי דינה לא טרחו לעדכן את פעילי הציבור והמפגינים בתוצאותיו. העמימות סביב המתרחש באולם הדיונים והעובדה שהמפגינים נותרו ללא כל עדכון רשמי, לא בלמו את זעמם. המחאה מחוץ לבית המשפט המחוזי בלוד הפכה לסוערת במיוחד, וכללה חסימות כבישים, עומסי תנועה כבדים וקריאות נרגשות להטלת מאסר עולם על החשודים. ברם, באוויר ריחפה כל העת השאלה המהותית: מדוע המונים מפגינים מבלי לדעת מהי החלטת השופטת, והאם ישנה עילה חוקית אקטואלית למחאה באותם רגעים?

התנהלות זו הגיעה לשיאה כאשר עורכת הדין רעות רחמן, המייצגת את המשפחה, סירבה להקצות ואף לא דקה אחת לריאיון עיתונאי, בטענה כי היא ממהרת לאירוע פרטי. היא פטרה את השאלות באמירה לפיה מדובר ב"דיון מעצרים רגיל של קטינים". התנהלות זו של עו"ד רחמן מצטיירת כחוסר מקצועיות לכאורה וכזלזול מוחלט. נדמה כי היא ציפתה לסיקור מצד חברת החדשות של ערוץ 12, אך בפועל נכח במקום צוות "מעקב", בעוד שערוצים 12, 13, 14 ו-15 כלל לא סיקרו את הדיון ואת ההפגנה המקבילה לו.

הצהרה זו עומדת בסתירה מוחלטת למציאות בשטח – לא מדובר בדיון שגרתי כאשר מאה תומכים ומפגינים מגיעים לזירה, וכאשר המערכת המשפטית כולה סוערת. הזלזול הבוטה בנציגי העיתונות, וההימנעות ממסירת מידע ענייני לגופו של עניין, הותירו סימני שאלה קשים. תהיות אלו אף העלו חשש בקרב הכתבים שמא הרקע המקצועי או המראה האישי משפיעים על מידת שיתוף הפעולה, בפרט כאשר התברר שגם מארגנת ההפגנה עצמה לא עודכנה בתוצאות הדיון על ידי המשפחה.

ברשתות החברתיות פורסמו פוסטים רבים מטעם המשפחה הקוראים לעזרה, תמיכה והתייצבות במועד הדיון. בני אדם נענו לקריאה והגיעו מתוך סולידריות עמוקה, אך בפועל נותרו ללא הגה ומנהיגות, מבלי להבין איזו תמיכה בדיוק נדרשת ומדוע מסתירים מפניהם את ההתפתחויות המשפטיות.

יודגש כי חסימת הכביש וההפרעה לתנועה בוצעו לאחר שהדיון כבר הסתיים

בסופו של יום, העובדות המרכזיות ברורות ואינן משתנות: מחוץ לבית המשפט המחוזי בלוד התחוללה דרמה חריפה. כ-100 מפגינים דרשו צדק, התעמתו עם שוטרים וחסמו כבישים תוך סיכון עצמי במעצר, מתוך אמונה עיוורת בצדקת הדרך ולמען הנצחת זכרו של ימנו זלקה ז"ל, כחייל משוחרר שקופח.

ברור לכל כי דמו של אדם אינו הפקר – בין אם שירת בצבא ובין אם לאו, ונוער בסיכון חייב להיות מטופל ביד קשה על ידי משטרת ישראל. אובדן חיים הוא טרגדיה לאומית, והלב הציבורי שותף לכאב על מותו של ימנו זלקה ז"ל. יחד עם זאת, הציפייה להתנהלות שקופה, מכבדת ואחידה כלפי כלל גופי התקשורת והתומכים בשטח, נותרה בעינה.

נ.ב

על פי פרסומים שונים, עורכי הדין ייצגו את המשפחה בהתנדבות. ייתכן שאילו היה מדובר בייצוג פרטי בתשלום, היה נמצא גם רגע קצר לעדכן את הציבור ואת המפגינים בתוצאות הדיון – ואולי אף למנוע חסימות כבישים ומחאות שנבעו מחוסר מידע. מניסיוני האישי, שירות הניתן ללא תמורה אינו תמיד מלווה באותה רמת זמינות ומחויבות. מדובר כמובן בדעה אישית בלבד, שכן לא נכחנו בדיון עצמו ואיננו יכולים להעריך את מלוא הנסיבות.

הפוסט ערפל מידע בלוד: המשפחה שמותירה את תומכיה? ומחרימה את העיתונות העצמאית הופיע לראשונה ב-מעקב.

נשיא פולין, קרול נברוצקי, הודיע באופן דרמטי על החלטתו לשלול מנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, את עיטור "הנשר הלבן"  העיטור הממלכתי הגבוה והמכובד ביותר ברפובליקה הפולנית. צעד חסר תקדים זה מגיע כשלושה שבועות בלבד לאחר שזלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק ליחידת עילית של צבא אוקראינה את השם "על שם גיבורי צבא המורדים האוקראיני (UPA ו-OUN)".

החלטה זו של השלטון בקייב חוללה סערה פוליטית וציבורית נרחבת חובקת גבולות. היחס כלפי ארגון ה-UPA, אשר שמו נקשר בהיסטוריה לפשעים חמורים, שונה באופן מהותי ויסודי בין אוקראינה לבין המדינות השכנות והקהילה בין לאומית. על אף שבשבועות האחרונים נדמה היה כי המתיחות הדיפלומטית סביב סוגיה טעונה זו שככה במידת מה, בחר נשיא פולין להודיע בנאום מקיף ונוקב לאומה כי החליט לממש את כוונתו ולשלול מזלנסקי את העיטור היוקרתי. מדובר במהלכים דיפלומטיים קשים החורגים מעבר למחווה סמלית בלבד, וצפויות להם השלכות פוליטיות ואסטרטגיות רחבות טווח הן בזירה הפנימית בפולין ובאוקראינה, והן על מערכת היחסים הרשמית בין המדינות ועל המערכת האירופית כולה.

הצו הנשיאותי בקייב וההתקוממות הדיפלומטית בפולין

המשבר הנוכחי החל להסלים ב-26 במאי, כאשר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי חתם על צו נשיאותי רשמי המעניק למרכז המבצעים המיוחדים העצמאי "צפון" של כוחות המבצעים המיוחדים של אוקראינה את השם המכובד "על שם גיבורי ה-UPA". במסמך הרשמי שיצא מלשכת הנשיאות האוקראינית נכתב במפורש כי החלטה זו התקבלה "לשם שיקום המסורות ההיסטוריות של הצבא הלאומי". הניסיון האוקראיני להציג את האדורה הזו כמהלך לגיטימי של זיכרון היסטורי נתקל בחומה בצורה של התנגדות וזעזוע מצד ההנהגה הפולנית.

התגובות הרשמיות בפולין לא איחרו לבוא והיו חריפות במיוחד. נשיאה לשעבר של פולין וחתן פרס נובל לשלום, לך ואלנסה, הודיע בצעד הפגנתי כי הוא יחדל לאלתר לענוד את סיכת דגל אוקראינה, שליוותה אותו בקפידה מאז תחילת הפלישה הרוסית המלאה. במקביל, קרא הנשיא קרול נברוצקי לפעול מיידית לשלילת עיטור "הנשר הלבן" מזלנסקי – קריאה שתורגמה כעת למעשה בפועל. הנתק העמיק עד לרמת השלטון המקומי: בעיר לובלין שבפולין הוסר דגל אוקראינה מבניין העירייה הרשמי, מקום שבו התנוסס בגאון לצד דגלי פולין והאיחוד האירופי מאז שנת 2022.

סגן יושב ראש הסיים הפולני, קשישטוף בוסאק, החריף את הטון וקרא למדיניות נוקשה ובלתי מתפשרת מול השאיפות בין לאומיות של קייב. בוסאק קרא בגלוי לבלום באופן מוחלט את התקדמותה של אוקראינה לעבר חברות באיחוד האירופי, כל עוד ההנהגה בקייב "אינה מתרחקת מפולחן פושעים ואינה מאפשרת את כלל החפירות והזיהויים של קורבנות טרגדיית ווהלין". מנגד, ניסה שר החוץ של אוקראינה, אנדריי סיביגה, למזער את הנזק הדיפלומטי והסביר כי מטרת הצו הנשיאותי לא הייתה לפגוע בפולין או ברגשותיה, אלא נועדה אך ורק להנציח את זכרם של מי שנלחמו בעבר נגד השלטון האימפריאלי של מוסקבה. אולם, הסבר זה לא התקבל על דעתה של ורשה. על רקע המשבר המחריף, קרא ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, לנשיאי פולין ואוקראינה לקיים בהקדם "שיחה ישירה וכנה", תוך שהוא מציין בצער כי המאמצים הדיפלומטיים המקובלים שננקטו עד כה טרם הניבו פתרון למחלוקת הקשה והעמוקה.

הזווית הישראלית: מודעות היסטורית נחרצת נגד פשעי הלאומנים האוקראינים

לצד הוויכוח הפולני אוקראיני הסוער, הסוגיה מהדהדת באופן מובהק ונוקב גם במדינת ישראל. בישראל קיימת מודעות היסטורית רחבה, מבוססת ובלתי מתפשרת לפשעי המלחמה הקשים שבוצעו בידי גורמים שונים שפעלו במסגרת התנועות הלאומניות האוקראיניות בתקופת מלחמת העולם השנייה. מוסדות מחקר וזיכרון בין לאומיים, ובהם יד ושם, עוסקים במשך עשרות שנים בחקר מעמיק של השואה בשטחי אוקראינה ובתקומתם של משתפי פעולה מקומיים, תוך תיעוד קפדני של מעורבותם הישירה והפעילה ברדיפת יהודים, בביצוע פוגרומים אכזריים ובשיתוף פעולה הדוק עם גרמניה הנאצית.

צילום מסך מתוך אתר "יד ושם". לצפייה במסמך המלא ולהורדתו – לחצו כאן

עמדתה הרשמית וההיסטורית של מדינת ישראל הובעה בצורה הברורה ביותר מעל הבמה הרמה ביותר באוקראינה. בשנת 2016, במהלך נאום היסטורי שנשא נשיא ישראל דאז, ראובן ריבלין, בפרלמנט האוקראיני (הראדה) לציון 75 שנים לטבח הנורא באבי יאר, הוטחה האמת ההיסטורית בפני המחוקקים בקייב. הנשיא ריבלין הדגיש בנאומו כי בשטחי אוקראינה של ימינו נרצחו כ-1.5 מיליון יהודים בתקופת השואה, וכי בין מסייעי ומבצעי הפשעים הללו היו גם אוקראינים מקומיים, לרבות פעילים בולטים מארגון הלאומנים האוקראינים (OUN). הנשיא ריבלין הדגיש כי אין לטשטש את העובדות ההיסטוריות ואין להאדיר או להלבין את עברם של אנטישמים ומשתפי פעולה ברצח יהודים.

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנאומו הנוקב קרא הנשיא ריבלין להנהגה הלאומית והעולמית להיאבק בכל כוחה באנטישמיות, להימנע באופן מוחלט משכתוב ההיסטוריה, ולהבטיח כי זכר השואה ופשעי העבר הקשים יישמרו לדורות הבאים ללא סילופים. דברים אלו מבהירים כי בישראל קיימת ביקורת היסטורית נרחבת, נוקבת וקבועה על ארגוני ה-OUN וה-UPA ועל חלק ממנהיגיהם, בשל מעורבותם הבלתי ניתנת להכחשה של גורמים מקרבם ברדיפת יהודים, בפוגרומים קשים ובשיתוף פעולה שיטתי עם מכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית בתקופת השואה.

ההחלטה הנוכחית של קייב להעניק ליחידת עילית צבאית את שמם של מי שנתפסים בפולין ובישראל כפושעי מלחמה ואנטישמים, מציבה סימן שאלה גדול סביב נכונותה של אוקראינה להכיר באמת ההיסטורית, ומעוררת זעם בין-לאומי מוצדק אשר הולך ומחריף את בידודה הפוליטי בסוגיות של זיכרון היסטורי ומורשת.

פוגרום לבוב: כשהשאיפה לעצמאות אוקראינית תורגמה לטבח המוני ואכזרי של אלפי יהודים  

הפוגרום בלבוב, אשר התרחש בין ה-30 ביוני ל-2 ביולי 1941, מוכר כאחד ממוקדי האלימות ההמונית החמורים ביותר שננקטו נגד האוכלוסייה היהודית במערב אוקראינה בראשיתו של הכיבוש הנאצי. ב-30 ביוני 1941 הכריזו חברי פלג ה-OUN של ארגון הלאומנים האוקראינים, בהנהגת נאמני סטפן בנדרה, על חידוש הריבונות האוקראינית ועל הקמתו של מינהל זמני בעיר.

מן התיעוד ההיסטורי עולה כי הפוגרום יצא לפועל תחת שרביטו של המינהל האוקראיני החדש ובחסותו של הממשל הצבאי הגרמני. במעשי הקטל השתתפו פעילים לאומנים מקרב ה-OUN לצד המון מקומי משולהב. במהלך הפרעות צדו הפורעים יהודים ברחובות לבוב, והעבירו אותם מסכת קשה של הכאות, השפלות ומעשי עינויים, עד להוצאתם להורג בירי.

מעשי אלימות אלו גבו את חייהם של אלפי קורבנות יהודים. ערב מלחמת העולם השנייה התאפיינה לבוב כעיר פלורליסטית ורב-תרבותית, שבה התגוררו כ-312 אלף תושבים (כ-50% פולנים, כ-32% יהודים וכ-16% אוקראינים). על פי ההערכות המובאות, מניין קורבנות האלימות במערב אוקראינה כולה במהלך תקופה זו נע בין 10,000 ל-40,000 נפש.

עוד עולה מן המחקר, כי שיתוף פעולה מסוים בין גורמים בתנועה הלאומנית האוקראינית – ובכלל זה ארגון ה-OUN – לבין גרמניה הנאצית, נרקם עוד בטרם פלש הצבא הגרמני אל שטחי ברית המועצות. סיעת לבוב של ארגון זה סרה למשמעתו והייתה נתונה להנהגתו האידאולוגית של סטפן בנדרה.

האירועים הטרגיים בלבוב שרירים וקיימים גם כיום כאחד הפרקים הטעונים והמכאיבים ביותר בתולדות השואה, והם מוסיפים לעמוד במרכזם של דיונים היסטוריוגרפיים נוקבים בדבר היחסים שבין עמי המרחב.

צילום מתוך פוגרום בלבוב, שאורגן בידי ארגון OUN:

הטבח בבאבי יאר והוויכוח ההיסטורי על משתפי הפעולה

הטבח בבאבי יאר, שהתחולל בשלהי ספטמבר 1941 בפאתי קייב, נותר כאחד ממעשי הרצח ההמוניים והאכזריים ביותר שביצעה גרמניה הנאצית בימי השואה. בתוך יומיים בלבד, נקצרו חייהם של כ-34 אלף יהודים בגיא ההריגה.

ממצאים היסטוריים ועדויות רבות מצביעים על כך שכוחות הכיבוש הגרמניים נעזרו במיליציות מקומיות ומשטרת עזר לצורך ריכוז האוכלוסייה היהודית, אבטחת המרחב והובלת הקורבנות אל אל-חזור. חלק מאנשי משטרת העזר נמנו עם חוגים לאומניים אוקראיניים, ובהם פעילים המזוהים עם ארגון ה-OUN.

הפולמוס הציבורי והמחקרי סביב מורשתם של ארגוני ה-OUN וה-UPA ממאן לשכוך. בעוד שבאוקראינה המודרנית יש המבקשים לראות בהם לוחמי חירות, הרי שבקרב חוקרי שואה ובקהילה הבינלאומית מודגש חלקם של רבים מפעיליהם בשיתוף פעולה עם המכונה הנאצית ובביצוע פשעי מלחמה נגד יהודים ופולנים.

צילומי באבי יאר:

נ.ב

שוגה אשליות הנשיא זלנסקי אם הוא מניח כי בזיכרון הקולקטיבי הישראלי נמחקו פשעיהם של אלו אשר טבחו ביהודים, חוללו רצח עם וסייעו למכונת ההשמדה של גרמניה הנאצית. אומנם בידה של אוקראינה הרשות להנציח נאצים בקריאת רחובות על שמם ולכבס את פשעי ה-UPA וגרורותיהם, אך בישראל הזיכרון עודו חי וקיים.

יש לשבח את פולין על התייצבותה האיתנה והבלתי מתפשרת מול גילויי האהדה לנאציזם. מן הראוי להדגיש כי ארגון ה-UPA לא חס גם על דמם של פולנים, הונגרים ורוסים; מדינות כדוגמת פולין מסרבות לשכוח זאת, בפרט לאחר שה-UPA וה-OUN הוגדרו בה רשמית כארגונים שביצעו ג'נוסייד (רצח עם) באוכלוסייה הפולנית.

הבהרה היסטורית נחוצה:

ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN) קרם עור וגידים כבר בשנת 1929, קרוב לשישה עשורים לפני תפנית המפתח של 1941. עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, בחרו פלגים שונים בתוך הארגון לשתף פעולה עם הגרמנים בנקודות זמן מסוימות, מתוך שאיפה אסטרטגית לנצל את המומנטום להקמת מדינה אוקראינית עצמאית.

בשנים 1942-1943 חלה התפתחות דרמטית עם הקמתו של "צבא ההתקוממות האוקראיני" (UPA). מרבית שדרת הפיקוד, הפעילים וההנהגה של הגוף החדש צמחו מתוך שורות ה-OUN, ובעיקר מן הפלג המזוהה עם סטפן בנדרה. משום כך, היסטוריונים רבים רואים ב-UPA את הזרוע הצבאית המובהקת של התנועה הפוליטית, גם אם לא היה מדובר במיתוג מחדש או בשינוי שם רשמי, אלא בכינון מסגרת צבאית נפרדת שהייתה כפופה, הלכה למעשה, לתכתיבי ה-OUN.

במרוצת המלחמה ניהל ה-UPA מערכות עקובות מדם נגד שלושה כוחות שונים: הגרמנים, הסובייטים והפולנים. עם זאת, שמו של הארגון נקשר באופן בל יימחה במעשי טבח המוניים שבוצעו באוכלוסייה הפולנית בווהלין ובגליציה המזרחית בשנים 1943-1944. זאת ועוד, תיעודים היסטוריים מוכיחים כי פעילי OUN וגורמים ב-UPA היו מעורבים ישירות ברדיפת יהודים ובשיתוף פעולה עם המנגנון הנאצי בשלבים שונים של המערכה.

על ציר הזמן:

• 1929 – ייסוד ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN).

• 1941 – ה-OUN מנצל את הפלישה הגרמנית לפעולה ומכריז על ריבונות אוקראינית.

• 1942-1943 – הקמת צבא ההתקוממות (UPA) מתוך הרחם הרעיוני והאנושי של ה-OUN.

• שדרת הפיקוד: מפקדי ה-UPA והנהגתו נמנו ברובם המכריע עם פעילי ה-OUN.

הפוסט זלנסקי מעריץ אנטישמים מהשואה: הפרובוקציה הנוכחית של אוקראינה הופיע לראשונה ב-מעקב.

ממצאים ותיעודים חדשים הנחשפים כעת במסגרת תחקיר "מעקב" המתמשך, מעלים שאלות מהותיות באשר להתנהלות משטרת ישראל ומעוררים דיון ציבורי נרחב סביב אופן יישום עקרונות השוויון בפני החוק. המידע שנאסף מציב במוקד טענות משמעותיות הנוגעות לאכיפה, ומחדד את הצורך בבחינה יסודית של נסיבות האירועים ושל אופן קבלת ההחלטות מצד גורמי האכיפה.

על פי הנתונים שנאספו, עולה חשד כבד כי האירועים האלימים שהתרחשו מחוץ לכותלי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בתום הדיון בערעור בעניינם של רמי בן יהודה והעיתונאית לוסי אהריש, פוענחו באופן חד צדדי. התיעודים מהזירה חושפים תמונה מורכבת, המצביעה לכאורה על מעורבות ישירה ואלימה של פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק" וזרוע הפעילות המכונה "סיוע לאזרחים" – גוף אשר חוקיותו ומעמדו הרשמי נמצאים בימים אלו תחת בדיקה עיתונאית מעמיקה.

ממצאים שנאספו במסגרת תחקיר "מעקב" מעלים כי האדם שחסם את הרכב שבו נסעה לוסי אהריש היה, ככל הנראה, פעיל המזוהה עם ארגון "אחים לנשק". מרדכי דוד, שהגיע למקום יחד עם תומכים נוספים על מנת לעקוב אחר הדיון, נכח אף הוא בזירת האירוע, אולם מן התיעוד שנאסף עולה כי לא היה הגורם היחיד שהיה מעורב בחסימת הרכב.

על פי הסרטונים והעדויות שהגיעו לידי מערכת "מעקב", מספר אנשים נוספים נטלו חלק בחסימת הרכב, ובהם, פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק". מן התיעוד עולה עוד כי בשלב מסוים חלק מאותם פעילים נראו כשהם לובשים אפודים הנושאים את הכיתוב "סיוע לאזרחים", ולאחר מכן עזבו את מוקד האירוע.

יודגש כי מסקנות אלה מבוססות על הסרטונים, התמונות והעדויות שנאספו בידי מערכת "מעקב". נכון למועד פרסום הכתבה, משטרת ישראל טרם פרסמה את ממצאיה המלאים ביחס לאירוע. לפיכך, ייתכן כי בידי גורמי החקירה מצוי חומר ראייתי נוסף שאינו מצוי בידי המערכת ואשר עשוי להשפיע על התמונה העובדתית המלאה ועל מסקנות החקירה.

עוד עולה מן התיעוד שנאסף בזירה כי אחד המתנדבים שפעל לצד דוד נראה כאשר ידיו צמודות לגופו, והוא אינו מבצע פעולה שנחזית כתקיפה, אלא מנסה, לכאורה, להתגונן במהלך העימות שהתפתח במקום.

בתיעוד נראה, ככל הנראה, פעיל המזוהה עם ארגון "אחים לנשק" כשהוא מנסה להתעמת עם אדם שהגיע למקום יחד עם מרדכי דוד

יודגש כי המסקנות האמורות מבוססות על הסרטונים, התמונות והעדויות שהגיעו לידי מערכת "מעקב". בשלב זה משטרת ישראל טרם פרסמה את ממצאיה הרשמיים ביחס לאירוע, וייתכן כי חומרי החקירה המצויים בידי הרשויות כוללים נתונים, עדויות או ממצאים נוספים שאינם מצויים בידי המערכת. לפיכך, אין באמור כדי לקבוע מסמרות, והבירור העובדתי המלא מצוי בידי גורמי החקירה המוסמכים.

למרות התמונה הראייתית הזו, ובאופן המעורר תמיהה עמוקה, בחרה משטרת ישראל לנקוט יד קשה ואמצעי חקירה אך ורק כלפי צד אחד. מרדכי דוד עוכב, נחקר והושם במעצר בית למשך חמישה ימים (החלטה שעליה הודיע פרקליטו, עו"ד יניב פרץ, כי יוגש ערר דחוף), ואף המתנדב מטעמו זומן לחקירה באזהרה. מנגד, פעילי "אחים לנשק" – אשר הוגשה נגדם תלונה חריפה בגין תקיפה ואלימות, ואשר כלפיהם הוטחו בזמן אמת האשמות ישירות על התנהלות כוחנית – לא נחקרו כלל ולא נדרשו לספק הסברים.

לנוכח פניות חוזרות ונשנות, משטרת ישראל ממלאת פיה מים, נמנעת מלספק תשובות ענייניות ואינה מבהירה מדוע נפקד מקומם של פעילי "אחים לנשק" מחדרי החקירות. עובדות אלו מעלות את החשש כי החסימה עצמה בוימה באופן מתוחכם, במטרה להפליל את אנשי הימין ולייצר מצג שווא.

חוסר שוויון זה צורם במיוחד על רקע אירועי העבר הציבוריים, שבהם נחסמו עורקי תחבורה ראשיים למשך שעות ארוכות ללא נקיטת צעדים דומים. מערכת אכיפת חוק במדינה דמוקרטית מחויבת לפעול ללא משוא פנים, ללא הבדל בין דם לדם או בין מחנה פוליטי אחד למשנהו. הימנעות המשטרה מחקירת כלל המעורבים פוגעת בערכי הצדק הציבורי ומחייבת בדיקה דחופה ושקופה.

חרף איסור בית המשפט: הדיון הוקלט לכאורה בידי סטודנט המזוהה עם אחים לנשק

במהלך הדיון בעניינה של לוסי אהריש הבהיר בית המשפט באופן חד משמעי כי חל איסור על הקלטת הדיון. למרות זאת, באולם נכח אדם שהציג את עצמו כ"סטודנט לפילוסופיה". על פי המידע שנאסף, אותו אדם המשיך, ככל הנראה, לתעד את המתרחש חרף ההבהרות שניתנו באשר לאיסור ההקלטה.

נציגי "מעקב", שנכחו באולם, הפנו את תשומת לבו של אותו אדם להנחיות בית המשפט בעניין איסור ההקלטה במהלך הדיון. חרף זאת, על פי הנטען, הוא המשיך בפעולת ההקלטה. עוד נטען כי תיעוד ממצלמות האבטחה במקום עשוי לשפוך אור על נסיבות האירוע ולסייע בבירור העובדות.

מעניין לציין כי גיל או מעמד אישי אינם מקנים פטור מהוראות בית המשפט, והחובה לכבד את החלטותיו חלה באופן שווה על כל אדם הנוכח באולם, לרבות סטודנטים ואנשי ציבור.

בהמשך האירועים מחוץ לבית המשפט התפתח עימות, ובמהלכו, על פי העדויות שנאספו, היה מעורב אותו אדם המזוהה עם ארגון "סיוע לאזרחים". לטענת גורמים שנכחו במקום, התנהלותו במהלך האירוע הייתה תוקפנית והובילה לחיכוך עם משתתפים נוספים בזירה.

נ.ב

אין מחלוקת כי מרדכי דוד נכח בזירת האירוע, ואף תועד כשהוא חוסם את הרכב שבו נסעה לוסי אהריש. מדובר בעובדה שאינה שנויה במחלוקת. עם זאת, מן התיעודים שהגיעו לידי מערכת "מעקב" עולה כי גם גורמים נוספים שהיו במקום, ובהם פעילים המזוהים עם ארגון "אחים לנשק", היו מעורבים בחסימת הרכב ובהתנהלות שהובילה לעימותים ולהפרות סדר בזירה.

מערכת "מעקב" אינה מצדדת בחסימת כלי רכב, בהפרעה לחופש התנועה או בכל הפרת סדר, ללא קשר לזהות המעורבים. עם זאת, לנוכח התיעוד הקיים, מתעוררות שאלות באשר לאופן הפעלת האכיפה באירוע: מדוע נעצר דווקא מרדכי דוד, ומדוע הוחלט להטיל עליו מעצר בית, בעוד שלגבי מעורבים נוספים לא פורסמו עד כה צעדי אכיפה דומים?

יודגש כי מערכת "מעקב" אינה יושבת בנעליהם של חוקרי המשטרה, התביעה או בתי המשפט. ייתכן שבידי הרשויות מצוי חומר ראייתי נוסף שלא הוצג לציבור, וייתכן שקיימים נתונים נוספים אשר השפיעו על ההחלטות שהתקבלו. כמו כן, ייתכן שחלק מן המידע אינו מפורסם בשלב זה מטעמים הנוגעים לניהול החקירה ולמניעת שיבושה.

לצד זאת, מן העובדות הידועות לציבור עולה כי באירוע נכחו מעורבים רבים, וכי הוגשו תלונות גם נגד גורמים נוספים. חרף זאת, נכון למועד פרסום הדברים, פורסם כי מרדכי דוד נעצר ובהמשך הושם במעצר בית, בעוד שלא פורסמו צעדי אכיפה מקבילים ביחס למעורבים אחרים שנגדם הוגשו תלונות. בנסיבות אלה, מתעוררות שאלות באשר לאחידות האכיפה וליישום עקרון השוויון בפני החוק.

הפוסט הקנוניה של "אחים לנשק": חסמו את לוסי אהריש – ומרדכי דוד נעצר הופיע לראשונה ב-מעקב.

על הנייר, מדובר במילים הגבוהות ביותר במילון האזרחי: "שקיפות שלטונית", "אתיקה עיתונאית", "חינוך לדמוקרטיה". מילים שממיסות לבבות של פקידים, פותחות דלתות של בתי ספר ומזרימות נהרות של תקציבים. אך מאחורי המילים המכובסות הללו, מתחת לרדאר של הנהלת משרד החינוך הנוכחית, מתנהל לכאורה אחד המהלכים המתוחכמים והמדאיגים ביותר שנראו פה בשנים האחרונות.

שר החינוך הנוכחי, יואב קיש, מזוהה כאיש ימין מובהק. הוא וסביבתו הפוליטית ודאי לא היו חותמים ביודעין על צ'ק פתוח לטובת גופים המזוהים עם קצה המפה השמאלית של הפוליטיקה הישראלית. ובכל זאת, המציאות בשטח מספרת סיפור שונה לחלוטין. קומבינציה ארגונית וכלכלית גאונית, הפועלת דרך פרצות במערכת החינוך, מאפשרת לארגוני תקשורת ואקטיביזם מהשמאל הקיצוני לקבל גישה ישירה לדור העתיד של מדינת ישראל, והכול במימון מלא של משלם המסים הישראלי.

בזמן שההורים סבורים לתומם כי ילדיהם מקבלים העשרה אזרחית אובייקטיבית, בפועל מוחדר לבתי הספר סוס טרויאני אידאולוגי שמטרתו, כך נראה, היא אחת: גידול וטיפוח של דור השמאל הקיצוני הבא, בתוך "מלכודת" חינוכית מתוחכמת שעולה מיליוני שקלים לקופה הציבורית.

המנגנון הפיננסי: כך עוקפים את השר ומחלבים את תקציב המדינה

כדי להבין כיצד התנהלה ההטעיה החמורה הזו מתחת לאפו של שר החינוך, יש לצלול אל נבכי הבירוקרטיה הממשלתית, וליתר דיוק: אל מנגנון הגפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית).

קרא עוד – לחץ כאן

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

תקציבי גפ"ן הם כספים ציבוריים שמקורם ישיר בתקציב המדינה. משרד החינוך מעביר את הכספים הללו לבתי הספר במטרה לאפשר למנהלים אוטונומיה ברכישת תוכניות, סדנאות, הרצאות ופעילויות חינוכיות מתוך מאגר ספקים שאושר מראש על ידי המשרד.

כאן טמון המלכוד הגדול:

• כאשר גוף חיצוני מצליח להשתחל למאגר המאושר של גפ"ן, ובית ספר בוחר ברכישת שירותיו, התשלום אינו מגיע מכיסם הפרטי של ההורים.

• מקור הכסף הוא תקציב המדינה – כלומר, כספי הציבור, כספיו של משלם המסים הימני, הדתי, המסורתי והמרכזי כאחד.

• כל גוף שמקבל אישור לפעול במסגרת הגפ"ן נהנה למעשה ממימון ציבורי עקיף. ככל שיותר בתי ספר ישוכנעו לרכוש את פעילותו, כך יגדל היקף המיליונים המוזרמים אליו ישירות מהקופה הציבורית.

זהו מנגנון שלכאורה נועד להיטיב עם התלמידים, אך בפועל הפך לפרצה הקוראת לגופים אידאולוגיים בעלי אג'נדה מובהקת. הורים המחפשים עבור ילדיהם חוג או סדנה, מוצאים פעילות שנראית על פניה כ"חינוך לדמוקרטיה", בשווי מוערך של כ-1,500 שקלים לתלמיד, מבלי להבין שהם מכניסים למערכת מסרים בעלי גוון פוליטי חריף.

הקונסטלציה המשולשת: שלוש מערכות, הנהלה אחת וצבע פוליטי ברור

התמונה הופכת למורכבת ולמטרידה עוד יותר כאשר בוחנים את המבנה הארגוני של הגופים הפועלים מאחורי הקלעים. על הנייר, מדובר בשלושה גופי תקשורת נפרדים מבחינה מערכתית. בפועל, מדובר במערך משומן החולק מסגרת ארגונית וכלכלית משותפת.

שלושת הגופים הללו מציגים מערכות תוכן ועורכים נפרדים, אך ההיסטוריה הכלכלית שלהם מספרת סיפור של איחוד כוחות מוחלט. בשנת 2020 החל שיתוף הפעולה הכלכלי בין "שקוף" ל"העין השביעית", ובשנת 2022 הצטרף למערך גם "המקום הכי חם בגיהנום". שלוש המערכות חולקות כיום הנהלה משותפת ומודל מימון מאוחד.

מבדיקת מקורות פומביים עולה כי שלושת כלי התקשורת הללו פועלים תחת מסגרת משותפת ומצהירים על מימון ציבורי, תרומות ותמיכות מהציבור הרחב. אולם, כאשר צוללים לתכנים שלהם, קשה להתעלם מהקו האידאולוגי המשותף.

שלושת האתרים מסקרים בתדירות גבוהה ובעין אוהדת למדי את פעילות ארגון המחאה "אחים לנשק", כמו גם תנועות מחאה ואישים המזוהים עם השמאל. למרות שכתבי "העין השביעית" ו"המקום הכי חם בגיהנום" מרבים לדווח על תביעות, אירועים ופעילים הקשורים ל"אחים לנשק" מבלי שישנם מסמכים המעידים על יחסי ניהול או בעלות רשמיים, האווירה הכללית והאג'נדה הציבורית ברורות לכל קורא.

והנה האבסורד: בעוד שגופים אלו מנהלים קו תקשורתי חריף, לעיתים מסית וחד-צדדי נגד ממשלת הימין וערכיה, אחד הזרועות של השילוש הזה – ארגון "שקוף" – קיבל את חותמת הכשרות הרשמית ממשרד החינוך להיכנס לתוך בתי הספר התיכוניים בישראל.

"שקיפות" במעמד צד אחד: השיימינג הציבורי מגיע לכיתות

ההחלטה של משרד החינוך לאשר את פעילותו של ארגון "שקוף" במסגרת תוכנית גפ"ן מעוררת שאלות אתיות וציבוריות קשות. לאחרונה הציגו בארגון "שקוף" בגאווה את אישור פעילותם במערכת החינוך ואת כניסתם הצפויה לבתי הספר. מדובר באישור המאפשר להם, כאמור, לגבות מיליוני שקלים מכספי המדינה עבור מפגשים עם בני נוער.

לקריאת המייל המלא שנשלח לנמענים – לחץ כאן

אך האם הגוף המתיימר לחנך לאתיקה, דמוקרטיה וזכויות אזרח, עומד בעצמו בסטנדרטים האלה? תחקיר מערכת "מעקב" מגלה מציאות בעייתית ביותר באשר לחומרי הפרסום והשיווק של הארגון.

מבקרים רבים טוענים כי לצד מסרים נמלצים של שקיפות, הארגון עושה שימוש בדוגמאות הכוללות אזרחים ודמויות ציבוריות באופן שעלול להתפרש כהשפלה פומבית, לעג אישי ושיימינג מכוער. במסגרת חומרי הפרסום והתכנים שהפיץ הארגון לציבור, נעשה שימוש בוטה בשמותיהם ותמונותיהם של דמויות ציבוריות כגון הדר מוכתר ומרדכי דוד.

מערכת "מעקב" פנתה למרדכי דוד כדי לברר האם ניתנה לו זכות תגובה בסיסית, כפי שמחייבת האתיקה העיתונאית והאנושית, בטרם שולב שמו בחומרי ההסברה החינוכיים של הארגון.

מרדכי דוד מסר בתגובה מופתעת: "איש מטעם 'שקוף' או הגופים הקשורים אליו לא פנה אליי מעולם לקבלת תגובה. הופתעתי לחלוטין לגלות כי שמי ותמונתי משמשים כחלק ממסרים שיווקיים וחינוכיים, מבלי שהתבקשתי להגיב ומבלי שניתנה לי ההזדמנות להציג את גרסתי". דוד הוסיף כי הוא רואה את העניין בחומרה רבה, בוחן את הנושא בימים אלו ושוקל להתייעץ עם גורמים משפטיים באשר להמשך צעדיו.

הדר מוכתר, ששמה ותמונתה נכללו אף הם באותם פרסומים, בחרה שלא למסור תגובה לדברים.

העובדה שגוף המציג עצמו כמקדם ערכים של שקיפות ואתיקה פועל לכאורה בניגוד לעקרון היסוד המקצועי ביותר – מתן זכות תגובה ומניעת פגיעה בלתי נחוצה באנשים – צריכה להדליק נורת אזהרה אדומה בוהקת אצל כל מנהל בית ספר ואצל כל הורה. אם כך מתנהג הארגון במרחב הציבורי, אילו מסרים "חינוכיים" הוא יעביר לתלמידים בתוך כותלי הכיתה הסגורה?

איפה הפיקוח? השאלה הבוערת לשר החינוך

האירוע הזה מתחדד שבעתיים לנוכח העובדה שמשרד החינוך עצמו הודיע לא מכבר כי בשנת הלימודים תשפ"ז יופעל במערכת "נוהל עבודה בגמישות מופחתת". מדובר במנגנון פיקוח ובקרה מוגבר, שנולד במטרה מוצהרת להתמודד עם מקרים שבהם התגלו פערים חמורים בניהול התקין של משאבי הציבור במסגרת הגפ"ן. לפי הודעת המשרד, מטרת המהלך היא "לחזק את הניהול התקין של משאבי הציבור ולהבטיח כי המשאבים המיועדים לתלמידים משמשים בפועל למטרות שלשמן נועדו".

אם משרד החינוך מצהיר על הידוק הפיקוח, כיצד ייתכן שדווקא תחת הגדרות אלו אושרה פעילותו של גוף פוליטי כה מובהק? כיצד נבחנים התכנים והמסרים של הגופים הללו? האם מישהו במזכירות הפדגוגית בדק את ההיבטים הערכיים והאתיים של פעילות הגוש "שקוף-העין השביעית-המקום הכי חם"?

אין מדובר בשאלה פוליטית גרידא, אלא בשאלה חינוכית, מוסרית ועקרונית מן המעלה הראשונה. מערכת החינוך של מדינת ישראל נועדה להעניק לתלמידים כלים לחשיבה עצמאית, לאחריות אזרחית ולכיבוד הזולת. היא לא נועדה לשמש מגרש משחקים עבור ארגונים המבקשים לגדל את "צבא השמאל החדש" בחסות תקציבים ממשלתיים.

נשאלת השאלה הבלתי נמנעת: לו היה מדובר בגוף ימין קיצוני שהיה מנסה להחדיר תכנים פוליטיים דומים לבתי הספר במסווה של "ציונות ושקיפות", מה היה קורה אז?

ניתן לומר בוודאות של כמעט 300 אחוזים כי הרחובות בקפלן היו נסגרים, הפגנות ענק היו משתקות את המדינה, וזעקות השבר על "הדתה" ו"שטיפת מוח ימנית" היו מהדהדות בכל כלי התקשורת המרכזיים עד להסרת התוכנית לאלתר. אך כשמדובר בשמאל, הגלגלים הבירוקרטיים נעים בשקט, מתחת לרדאר, ובמימון נדיב של המדינה.

משרד החינוך מתעורר: "הנושא ייבחן, התוכנית עלולה להסרת"

בעקבות הממצאים המדאיגים שהועלו והפגיעה לכאורה בזכות התגובה ובניהול התקין, פנתה מערכת "מעקב" באופן רשמי למנהלת תחום דוברות באגף הבכיר של משרד החינוך. נראה כי הנתונים הציבו סימני שאלה קשים גם בפני בכירי המשרד, שאינם מעוניינים למצוא את עצמם מממנים אג'נדות קיצוניות.

ממשרד החינוך נמסרה תגובה רשמית וחד משמעית ל"מעקב":

"לאור הטענות שהועלו בפנייה, הנושא ייבחן על ידי הגורמים המקצועיים במשרד. ככל שיימצא כי קיימת חריגה מהתכנים שאושרו או מהנחיות המשרד, יינקטו הצעדים הנדרשים, לרבות הסרת התוכנית ממאגר התוכניות של משרד החינוך".

ההצהרה הזו של משרד החינוך היא צעד ראשון וחשוב, אך חובת ההוכחה נותרה על שולחנו של השר יואב קיש. הציבור זכאי לקבל תשובות ברורות ושקופות (באמת): מהם הקריטריונים המדויקים שבאמצעותם אושרה הפעילות הזו מלכתחילה? כיצד נבחנים היבטים של אתיקה ואחריות ציבורית במאגר הגפ"ן?

כאשר מדובר בכספי הציבור ובעיצוב נפשם של ילדי ישראל, חובת הביקורת אינה חלה רק על מוסדות המדינה – אלא, ואולי בעיקר, על אותם גופים המבקשים ליהנות ממשאביה של המדינה תוך שהם פועלים להחלשת ערכיה מבתוך המערכת. מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב אחר הבדיקה ולוודא שכספי הציבור לא ישמשו כלי שרת פוליטי.

תגובת מערכת "שקוף":

מערכת "מעקב" פנתה למערכת "שקוף" לקבלת תגובה רשמית על הדברים ועל אי פנייתם למרדכי דוד ולהדר מוכתר טרם הפצת הקמפיין. כל שהתקבל מהמערכת היא הודעה אוטומטית בנוסח: "הודעתך התקבלה ואנחנו משתדלים לענות ממש מהר!". עד לרגע פרסום שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה עניינית. ככל שתתקבל תגובה, היא תפורסם במלואה.

הפוסט סוס טרויאני בחינוך: השמאל הקיצוני מהנדס את דור העתיד על חשבון הציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

סניף רשת "ארומה" בנמל תל אביב נחשב לאחד מסניפי הדגל הבולטים של הרשת ולאחת מנקודות האירוח המרכזיות במרחב התיירותי של העיר. מדובר במיקום אסטרטגי ויוקרתי, המשמש חלון ראווה משמעותי לענף ההסעדה והאירוח בישראל. אולם, ביקורת שטח מקיפה ומיוחדת שערכה מערכת "מעקב" במקום חושפת תמונה מורכבת ומעוררת שאלות: לצד רמת שירות גבוהה, תפעול מקצועי, צוות אדיב ומזון טרי ואיכותי, אותרו גם ליקויים תברואתיים ותחזוקתיים משמעותיים. חלק מהממצאים מעלים חשש לפגיעה בסטנדרטים המצופים מסניף מוביל של הרשת, כאשר החמור שבהם נוגע לפגיעה מהותית בזכותם הבסיסית של הלקוחות לפרטיות.

במסגרת הביקורת העיתונאית שערכה מערכת "מעקב", נבחנו כלל המרכיבי חוויית הלקוח – החל משלב ההזמנה, דרך איכות המזון והשירות, ועד לרמת התחזוקה והתפקוד של השירותים הדיגיטליים. הממצאים חושפים תמונת מצב מורכבת ורבת ניגודים, אשר הניבה ציון משוקלל סופי של 6.8 מתוך 10 (68 מתוך 100). בעוד תחומים מסוימים הציגו רמת ביצוע מצוינת וזכו לציון המרבי 10, תחומים אחרים הפגינו כשלים מהותיים וקיבלו את הציון הנמוך ביותר – 0.

המטבח הפתוח והשירות: הצטיינות ברמת המקרו

חלקו הראשון של הביקור הניב תוצאות מרשימות ביותר בכל הנוגע להתנהלות הצוות ולרמת האירוח הפרונטלי. נציגי מערכת "מעקב" תיעדו רמה מקצועית גבוהה ביותר בנקודות המפתח הבאות:

• השירות בקופה (ציון: 10/10): תהליך ההזמנה התאפיין בסבלנות, מקצועיות ויחס שירותי והסברתי מצד העובדים.

• זמן הכנת ההזמנה (ציון: 10/10): הזמנת המבקרים, שכללה הכנת מנות מיוחדות הדורשות הרכבה כגון סלט וסנדוויץ', סופקה בתוך כ-15 דקות. מדובר בזמן הגיוני וסביר לחלוטין בהתחשב באופי המנות.

• הגשת האוכל והאסתטיקה (ציון: 10/10): המנות הוגשו בצורה נקייה, אסתטית ומאורגנת היטב.

• נגישות למים (ציון: 10/10): הסניף מציע מתקן מים ללא עלות לכלל המבקרים, ללא קשר לשאלה אם ביצעו הזמנה או התחרטו ממנה. מדובר באלמנט המעיד על דאגה לחברה ולסביבה.

• אווירה וסביבת עבודה (ציון: 10/10): בסניף מושמעת מוזיקה המייצרת אווירה נעימה, ונעשה שימוש בפחי אשפה אמיתיים (ולא בפלסטיק). כמו כן, המקום פועל בקונספט של מטבח פתוח, המאפשר שקיפות מלאה שבה הלקוחות יכולים לראות בבירור את תהליך הכנת המזון בסביבה מסודרת.

המחדל התברואתי והפגיעה בפרטיות: ציון 0 בתחזוקה

לעומת המתרחש באזור הדלפק והמטבח, אזור הישיבה ותאי השירותים הציגו ליקויים חמורים, אשר הובילו לקריסת הציון בקטגוריות אלו ל-0 מתוך 10.

ממצאי הביקור מעלים כי רמת הניקיון בסניף לוקה בחסר באופן חריג. פחי האשפה נמצאו מלאים עד גדותיהם, ואילו שולחנות אזור הישיבה – הן בתוך הסניף והן מחוצה לו – נותרו מלוכלכים ולא טופלו במשך זמן ממושך. עד כדי כך, שצוות "מעקב" נאלץ לנקות בעצמו את השולחן שבו ישב. מצבם הירוד של השולחנות ופחי האשפה באזור החיצוני הביא לנוכחות מוגברת ומטרידה של זבובים, אשר פגעה באופן ממשי בחוויית השהייה במקום.

המחדל החמור ביותר תועד באזור השירותים. הסניף, המשרת מאות מבקרים ביום, מחזיק בתא שירותים יחיד המיועד לכולם – גברים, נשים, ילדים ואנשים עם מוגבלויות כאחד. בביקורת נמצא כי הריח במקום נוראי, קיימת הזנחה מוחלטת, ואין בנמצא סבון לשטיפת ידיים.

חמור מכך: דלת תא השירותים אינה נסגרת ואינה ננעלת כראוי. דלת התא פונה ישירות לעבר חצר בית הקפה, המקום שבו יושבים הלקוחות, ובשל התקלה התחזוקתית ניתן לראות מן הצד את המתרחש בתוך התא. כתוצאה מכך, לקוחות המבקשים להשתמש בשירותים נאלצים לבקש מחברים או מעוברי אורח זרים "לשמור" על הדלת ולציין בפני הקהל כי התא תפוס.

תגובת אחראי המשמרת בסניף, כפי שנמסרה במהלך הביקור במקום:

כאשר הובאו הממצאים בפני מנהל הסניף, הוא אישר את קיומה של הבעיה ומסר בתגובה:

"הבעיה ידועה, כן הדלת לא נסגרת, אנשים שוברים את המנעול".

בשל חומרת הפגיעה בפרטיות, חוסר הרגישות והיעדר הטיפול המיידי, העניקה מערכת "מעקב" את הציון 0/10 בקטגוריית הפרטיות והנגישות בשירותים. במקרים שבהם לקוח נתקל בליקוי כה חמור בפרטיות בנכס ציבורי, ההמלצות המקצועיות לפעולה הן:

1. תיעוד מלא של הליקוי התחזוקתי.

2. דיווח ישיר למנהל הסניף.

3. פנייה רשמית להנהלת הרשת.

4. הגשת תלונה לרשות המקומית או לגורמי הפיקוח הרלוונטיים.

5. שקילת קבלת ייעוץ משפטי בגין פגיעה ממשית בפרטיות או בכבוד.

המימד הקולינרי: איכות המזון

בגזרת האוכל נרשמה יציבות יחסית, והציון שניתן עומד על 8 מתוך 10. המנות שהוזמנו תוארו כטעימות, טריות ובעלות מראה טוב. הסלט והסנדוויץ' הוגדרו כמצוינים, אם כי נרשם פגם נקודתי כאשר הטוסט שהוגש לשולחן היה שרוף וקשה.

זירת הרשת: נטישה דיגיטלית ויחס ללקוחות

מדד נוסף שנבחן הוא נוכחות הסניף והתנהלותו במרחב הדיגיטלי. בפלטפורמת "גוגל ביזנס" (Google Business) מחזיק הסניף בציון נמוך יחסית של 3.7 כוכבים. מבדיקת המערכת עולה כי הנהלת הסניף אינה מפגינה רגישות לביקורות הנכתבות עליה ברשת, ואינה נוהגת להגיב או להשיב לטענות הלקוחות. בשל כך, הציון בקטגוריית היחס ללקוחות ברשת נקבע על 0/10.

עיון בביקורות הגולשים חושף עדירויות המאששות את הממצאים הקוטביים של הביקורת, לצד תלונות על יחס נקודתי מצד העובדים:

מתוך הביקורות השליליות ברשת:

טובי נפתצ'י (Tovi Naftchi): "שירות מזעזע. אמרו לאנשים שהסניף סגור שעתיים לפני סגירה ולאנשים שהגיעו חצי שעה אחרי נתנו שירות. טענו שהשירותים לא טובים (היה שלט שהשירותים לא טובים) אבל העובדים נכנסו לשירותים. התחילו לסגור את הסניף (הרימו כיסאות ושולחנות) שעתיים לפני והיו מאוד לא שירותיים. לא ממליצים להגיע, אנחנו בטוח לא נקנה בסניף הזה".

רותם ברוד: "יחס מגעיל. ביקשתי סלט עלים קיבלתי קופסא מלאה עגבניות ואיזה 4 עלים. כשהפניתי לבחור בשביל שיחליף התנהג בצורה ממש לא יפה כאילו עושה טובה. הוא נתן קופסא אחרת של עלים בלי תיבול, אני הוספתי מהעגבניות וערבבתי. אין לי בעיה עם זה אבל הגישה מאוד מגעילה. אם לא טוב לו לשרת אנשים זה בעיה שלו".

אמיר עומר (ameer omar): "עקב זה שביקשתי להכין קפה חדש רותח במקום הקפה הקר שקיבלתי, עובדת עשתה לי פרצופים מגעילים והכינה לי קפה מגעיל חזק מאוד מאוד כנקמה, גועל נפש".

מתוך הביקורות החיוביות ברשת:

יובל מלכה: "סניף מושלם אף פעם לא מאכזב. תמיד הירקות טריים והצוות אדיב ונחמד במיוחד יוסף. קשובים לכל בקשה ומפנקים. אני אוכלת שם כמעט על בסיס יומי ואף פעם לא התאכזבתי!".

ולאדי ארמישין (Vladi Ermishin): "האוכל בסניף ארומה טעים וטרי. הייתה בעיית שירות קטנה – שכחו להביא כמה דברים, אבל הצוות התייחס לכך מיד, הביא את החסר והראה הרבה רצון טוב והשתדלות. בסך הכול חוויה חיובית ונעימה, עם מקום לשיפור קטן בשירות".

ראוי לציין כי בסניף פורסמו ביקורות לקוחות בתקופות שונות, לפני מספר שבועות, לפני מספר חודשים ואף לפני שנים. עם זאת, הנהלת הסניף או הנהלת הרשת לא טרחו להשיב לחלק ניכר מהתגובות והביקורות שפורסמו ב-Google Business, ולכן אין לדעת האם הליקויים שתוארו טופלו, האם הופקו לקחים, האם בוצעו שינויים ניהוליים או תפעוליים, או האם הלקוחות קיבלו מענה, הסבר או פיצוי כלשהו.

אנו במערכת "מעקב" ממליצים לרשת ולסניף להשיב לביקורות ולתגובות המפורסמות ב-Google Business. מענה ענייני, מכבד ומקצועי מהווה חלק בלתי נפרד משירות איכותי ומשקיפות כלפי הציבור. תגובות מצד בית העסק מאפשרות ללקוחות לקבל תמונה מלאה יותר, להבין כיצד מטופלות תלונות, לקבל הסברים או הבהרות במידת הצורך, ולבחון את מחויבות העסק לשיפור השירות ולשמירה על שביעות רצון לקוחותיו.

סיכום ממצאי הביקורת

הציון המשוקלל שנקבע לסניף עומד על 6.8 מתוך 10. עם זאת, במערכת "מעקב" מדגישים כי אילו ניתן משקל גבוה יותר לפרמטרים המהותיים והבסיסיים ביותר של חוויית הלקוח – ובראשם היגיינה, תברואה, ניקיון ושמירה על פרטיות המשתמשים בשירותים – לעומת רכיבים משלימים כגון מוזיקת רקע או חלוקת מים ללא עלות, היה הציון הסופי נמוך באופן משמעותי.

ממצאי הביקורת מעלים תמונה מורכבת, שלצד נקודות חוזקה בולטות חושפת כשלים מהותיים בתחומים הנוגעים לכבוד האדם, לפרטיות הלקוחות ולסטנדרטים תברואתיים בסיסיים. מצב שבו מותג מוביל ומרכזי בענף ההסעדה מאפשר את קיומם של ליקויים כה משמעותיים בתחומים אלה מעורר סימני שאלה כבדי משקל ומחייב בחינה מחודשת, התערבות ניהולית וטיפול מערכתי מיידי מצד הנהלת הרשת, במטרה להבטיח חוויית שירות ההולמת את מעמדו ואת מחויבויותיו של המותג כלפי ציבור לקוחותיו.

חשוב לציין כי לרשות המבקרים עומדת חניה בסמוך לסניף, אולם מדובר בחניוני מתחם נמל תל אביב, ועל כן השימוש בהם כרוך בתשלום בהתאם לתעריפים הנהוגים במקום.

הפוסט מצוינות בשירות לצד ציון אפס בפרטיות: המחדל בארומה נמל תל אביב הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה ברשתות החברתיות בעקבות תיעוד מעורר מחלוקת שפרסם פעיל השמאל הקיצוני, יזם ההייטק ואיש החינוך עמי דרור. דרור, המציג את עצמו דרך קבע כמי שנאבק למען מדינת ישראל הדמוקרטית וכמומחה למנהיגות, העלה לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו סרטון המציג תקרית חריגה מתוך מצעד הגאווה.

בסרטון המדובר נראית אישה הלובשת חולצה בצבעי קשת הגאווה, שעליה מתנוסס הכיתוב באנגלית: "FCK BNGVR" (תרגום חופשי לעברית: "בן גביר תזד*ין"). על פי התיעוד, שוטרים שנכחו במקום ניסו להתערב ולעצור את מה שנחזה כפגיעה בשמו הטוב של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, וככל הנראה דרשו מהאישה להחליף את הלבוש הפרובוקטיבי. בתגובה לדרישת השוטרים, בחרה האישה להסיר את החולצה לחלוטין בפומבי.

אולם, לא רק התיעוד עצמו עורר תרעומת, אלא בעיקר הטקסט הנלווה שבחר מר דרור לצרף לפוסט. לצד הוידאו, כתב דרור בצורה חד-משמעית באנגלית:

"We will FCK BNGVR! It's a promise!" (ובתרגום לעברית: "אנחנו נדפוק את בן גביר! זו הבטחה!").

בין מחאה גאה להשפלת נבחר ציבור

פרסום הפוסט עורר מיד סימני שאלה קשים בנוגע לגבולות השיח הציבורי ולמטרותיו של מצעד הגאווה. קשה להבין כיצד אירוע שנועד לחגוג סובלנות, שוויון וזכויות פרט, הופך לפלטפורמה המנוצלת להשפלתו האישית של שר בממשלת ישראל באמצעות ביטויים בוטים וגסים. הניסיון לקשור בין השניים נותר עמום, ונראה כי הדבר יישאר בגדר תעלומה שאינה ניתנת להסבר רציונלי.

התגובות בקרב הציבור הרחב לא איחרו לבוא, והגולשים ברשת התפלגו לשני מחנות מרכזיים. מחד, גולשים רבים הביעו מחאה קשה וטענו כי מצעד הגאווה אינו המקום המתאים להפגנת וולגריות שכזו ולקידום אג'נדות פוליטיות אישיות מהסוג הנמוך ביותר. מאידך, היו מי שהגנו על המעשה וטענו כי מדובר בפלטפורמה לגיטימית לחלוטין להבעת עמדה פוליטית נחרצת, גם אם היא קיצונית.

המומחה למנהיגות שבוחר בקללות

הניגוד המובהק ביותר בפרשה זו נעוץ ברקע המקצועי והציבורי של עמי דרור. מדובר בדמות שאינה פועלת בחלל ריק: דרור מוכר כאיש חינוך, יזם הייטק מצליח ומי שנושא תכופות את דגל המנהיגות והערכים הדמוקרטיים. התנהלות זו מעלה תהיות קשות: כיצד מי שאמון על חינוך הדור הבא ועל הטמעת ערכי מנהיגות, בוחר להשתמש בשפה כה ירודה, הכוללת קללות והבטחות לפגיעה אישית, מעל גבי רשת חברתית רשמית? גם את הפער הזה, בין היומרה החינוכית לפרקטיקה המשתלחת, כנראה לא נצליח להבין.

בעקבות האירועים, פנה אתר החדשות "מעקב" למר דרור בפנייה רשמית וישירה, במטרה לקבל את התייחסותו והבהרותיו לסוגיה. במסגרת הפנייה הוצגו בפניו מספר שאלות, ובהן האם סגנון ביטוי מסוג זה עולה בקנה אחד עם שיח ציבורי מכבד; כיצד, לשיטתו, מתקשר המסר הפוליטי הבוטה לאירועי מצעד הגאווה; והאם, כאיש חינוך וכדמות ציבורית, הוא סבור שמדובר בדוגמה ראויה לחיקוי או בהתבטאות שנאמרה בלהט הרגע. עוד צוין בפנייה כי תגובתו, ככל שתתקבל, תפורסם במלואה וללא עריכה.

למרות הפנייה המקצועית וההזדמנות שניתנה לו להסביר את מניעיו או לחזור בו מן הסגנון המשתלח, מר עמי דרור בחר שלא להגיב. שתיקתו של מי שמתיימר להוביל שיח דמוקרטי ונאור, מדברת במקרה זה בעד עצמה.

נ.ב

הפיכת מצעד הגאווה לזירה של התנגחות פוליטית אישית והתבטאויות בוטות מעוררת תהיות באשר להבנת מהותו של המאבק לשוויון ולזכויות הקהילה הגאה. קהילת הלהט"ב אינה מקשה פוליטית אחת, ונטייה מינית או זהות מגדרית אינן מכתיבות השקפת עולם מדינית או פוליטית. בקרב חברי הקהילה ניתן למצוא את כלל גוני הקשת הפוליטית – מן הימין ועד השמאל.

עדות מובהקת לכך היא יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, הנמנה עם הדמויות הבולטות במחנה הימין בישראל. אוחנה חבר בקואליציה שבה שותף גם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, והשניים מקיימים שיתוף פעולה במסגרת פעילותם הציבורית והפוליטית. מציאות זו ממחישה כי השתייכות לקהילה הגאה אינה מחייבת עמדה פוליטית אחידה, וכי זהות אישית והשקפה פוליטית אינן בהכרח כרוכות זו בזו.

הניסיון של פעילי שמאל קיצוני לצבוע קהילה שלמה בצבע פוליטי אחיד, תוך שימוש בקללות, פרובוקציות זולות ואיומים ישירים נגד שרים בממשלה, אינו משרת אף קבוצה. התנהלות קיצונית מסוג זה אינה מקדמת זכויות או סובלנות – היא רק מייצרת אנטגוניזם מריר, מעמיקה את השסע הציבורי ופוגעת בראש ובראשונה בקהילה עצמה, שרבים מחבריה מסתייגים לחלוטין מסגנון אלים ומשתלח זה.

הפוסט הפרובוקציה שהפכה לאיום: "נדפוק את בן גביר! זו הבטחה!" הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "שקוף" (השותפה של "העין השביעית") חוגגת את כניסתה לבתי הספר בתיכונים ב-1 בספטמבר תחת תוכנית גפ"ן של משרד החינוך. אלא שמאחורי המילים הגבוהות על "חשיבה ביקורתית" ו"מלחמה בפייק ניוז", נשלח קמפיין שיווקי אגרסיבי לעשרות אלפי תומכים, המציג אזרחים כמו מרדכי דוד והדר מוכתר בצורה משפילה ומלעיגה – מבלי לקבל אפילו את תגובתם.

מה קורה כשגוף תקשורת המתהדר ב"עיתונות עצמאית", דמוקרטית ונקייה מאינטרסים, משתמש בדיוק באותן שיטות של שיימינג, קליקבייט והכפשה אישית כדי לקדם אינטרס כלכלי שיווקי? מסתבר שכשמדובר בכניסה לשוק הרווחי של סדנאות החינוך בבתי הספר, המטרה מקדשת את כל האמצעים – גם אם זה אומר לרמוס את השם הטוב של אזרחי המדינה, ללא מתן זכות תגובה מינימלית.

בימים האחרונים שיגרה מערכת "שקוף" – גוף עיתונות עצמאית הפועל בשיתוף פעולה הדוק עם "העין השביעית" – הודעת דיוור אלקטרוני (ניוזלטר) רחבת היקף. ההודעה נשלחה ישירות לגרעין התומכים הרשמי שלהם, המונה קרוב ל-10,000 בני אדם, אך עם אפשרויות השיתוף וההעברה, המסר נחשף בפועל לעשרות אלפי אנשים נוספים.

תחת הכותרת המבטיחה "תלמידי ישראל יוצאים לחופשת הקיץ ו'הצוות החינוכי' הוויראלי כבר מחכה להם ברשת", בחרו ב"שקוף" להציג את התוכנית החדשה שלהם לבתי הספר התיכוניים באמצעות לעג בוטה והשפלה של דמויות ציבוריות ואזרחים.

"המורה לגרועה" ו"המורה לסגירת חשבון"

בקמפיין השיווקי של "שקוף", שהגיע לידי מערכת "מעקב", הוגדרו הדמויות בצורה מבזה ומלעיגה:

• מרדכי דוד זכה לכינוי המלעיג: "המורה (לסגירת) חשבון".

• הדר מוכתר זכתה לתואר: "המורה לאזרחות גרועה".

הניוזלטר ממשיך ומזהיר את ההורים והתומכים מפני "גורמים קולניים האורבים עם מסרים הפוגעים בחופש הביטוי והעיתונות, בדמוקרטיה", ומציג את הסדנה הנודדת של "שקוף" כ"מהלך החינוכי שיוכל להתייצב מולם".

לקריאת המייל המלא שנשלח לנמענים – לחץ כאן

האירוניה זועקת לשמים: באותו מייל שיווקי ממש מתגאה "שקוף" כי במסגרת הסדנה יילמדו תלמידי דור האלפא והדור הצעיר "איך מזהים אינטרסים כלכליים ופוליטיים מאחורי קליקבייטס", וכיצד להשתמש ב"כלי ביקורת שכל אזרח חייב: הטלת ספק, זיהוי שקרים והצגת טיעונים".

לצד זאת, מוצגת הסדנה ככלי לחיזוק ערכי הדמוקרטיה והאזרחות הפעילה. בנסיבות אלה מתבקשת השאלה: האם דמוקרטיה משמעותה שיח מכבד, בדיקת עובדות וחשיבה ביקורתית – או שמא שיימינג, השפלה וניצול כוח כלפי מי שמביע עמדה אחרת? דומה כי התשובה ברורה מאליה.

כיצד מתיישבת הטפה ל"חשיבה ביקורתית" וזיהוי שקרים, עם קמפיין שיווקי שעושה שימוש מכוער בשמם של אזרחים, מבלי לבקש את תגובתם, מבלי לבחור בשיח ענייני, ותוך שימוש מובהק בכותרות קליקבייט פוגעניות? האם בשביל למכור סדנאות תקשורת מותר להחריב את השם הטוב של אדם?

המימון הציבורי של משרד החינוך: המדינה משלמת על השפלת אזרחיה?

החלק המקומם ביותר בסיפור הוא הגב הכלכלי והממסדי. "שקוף" מעדכנים בהתרגשות כי סדנת התיכונים שלהם אושרה רשמית בתוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) של משרד החינוך, והם עתידים להיכנס לבתי הספר החל מה-1 בספטמבר הקרוב.

כאן מתעוררת שאלת מיליוני השקלים, תרתי משמע. משרד החינוך מעמיד לרשות מוסדות החינוך תקציבי עתק במסגרת מנגנוני הגמישות הניהולית והתוכניות התוספתיות. כדי להמחיש את היקף הסכומים, בשנת הלימודים תשפ"ז מתוקצבים בתי הספר בכ-1,500 שקלים לכל תלמיד, בהתאם למצבת התלמידים שנקבעה באפריל 2026. משמעות הדבר היא כי בית ספר המונה 100 תלמידים זכאי לתקציב של כ-150 אלף שקלים, בעוד שבית ספר שבו 300 תלמידים נהנה מתקציב של כ־450 אלף שקלים. מדובר בתקציב תוספתי משמעותי, המוענק מעבר לתקציב הבסיס ואינו בא במקומו.

קרא עוד – לחץ כאן

לקריאת הכתבה המלאה – לחצו כאן

בנוסף, משרד החינוך עצמו הודיע כי לקראת שנת הלימודים תשפ"ז הוא יפעיל "נוהל עבודה בגמישות מופחתת" – מסלול פיקוח ובקרה הדוק למקרים חריגים שבהם נמצאו פערים בניהול התקין של משאבי הציבור בגפ"ן, וזאת כדי "לחזק את הניהול התקין של משאבי הציבור ולהבטיח כי המשאבים המיועדים לתלמידים משמשים בפועל למטרות שלשמן נועדו".

אם משרד החינוך כל כך חרד לניהול התקין ולשימוש ראוי בכספי הציבור, כיצד הוא מאפשר מימון של סדנאות שמשווקות באמצעות הכפשה פומבית, שיימינג ופגיעה באזרחים? האם כספי המיסים של אזרחי ישראל צריכים לזרום לגופים שמטיפים לאתיקה, בזמן שהם עצמם רומסים אותה ברגל גסה בשביל עוד "ליד" שיווקי ומכירת הרצאה בתיכון?

מרדכי דוד בטראומה: "אני בשוק, שוקל לפנות לעורך דין"

מערכת "מעקב" פנתה למרדכי דוד כדי לבדוק האם מישהו מהצדדים המתהדרים ב"עיתונות אתית" פנה אליו לקבלת תגובה לפני שהפכו אותו לכרזת פרסום שלילית.

דוד הגיב בתדהמה מוחלטת: "אף אחד מטעם 'שקוף' או 'העין השביעית' לא פנה אליי, לא ביקש את תגובתי ולא דיבר איתי". דוד, שנשמע המום לחלוטין מהדברים, מסר ל"מעקב" כי הוא לומד את החומר ומזועזע מכך ששמו משמש בקמפיין פרסום מסחרי-חינוכי ללא ידיעתו, וכי הוא שוקל להתייעץ עם עורך דין ולפעול משפטית בהתאם.

הדר מוכתר בחרה שלא למסור תגובה לפנייה בנושא זה.

צביעות במסווה של שקיפות

הניסיון של גופים המציגים את עצמם כ"אבירי הדמוקרטיה וחופש הביטוי" לפעול במחשכים, ללא מתן זכות טיעון בסיסית לנפגעים, הוא תעודת עניות למה שמכונה "העיתונות העצמאית". כשזה מגיע לכסף הציבורי של מערכת החינוך, כנראה שערכי היסוד של המקצוע נשארים מחוץ לכיתה. "הפעם הצלצול הוא בשבילנו", חתמו ב"שקוף" את הודעתם. מערכת "מעקב" מבטיחה שהצלצול הזה יהיה צלצול השכמה מהדהד.

קשה להתעלם מן התמיהה העולה מן המקרה: על גבם של מר דוד וגב' מוכתר נבנה, לכאורה, קמפיין שיווקי שנועד לקדם את פעילות "שקוף", מבלי שניתן לכך אישור מצדם. במקביל, הארגון קיבל את אישור האגף הפדגוגי לפעול במערכת החינוך. מכאן מתבקשת שאלה ציבורית מהותית: האם תלמידים ובני נוער אמורים ללמוד ערכים של כבוד הדדי, דרך ארץ, אמינות ושיח מכבד – או שמא להיחשף לתרבות של השפלה, לעג וניצול בני אדם לצורכי קידום ויחסי ציבור?

כעיתונאי, אני סבור כי כספי הציבור צריכים להיות מופנים לחינוך לערכים של סובלנות, אחריות, כבוד הדדי וחשיבה ביקורתית הוגנת. מערכת החינוך אינה אמורה לשמש במה לאנטגוניזם, למסרים פוליטיים או לקמפיינים שיווקיים הנעשים על חשבון בני אדם, ובוודאי שלא למהלכים העלולים להתפרש כניצול דמויות ציבוריות לצורכי קידום עצמי.

תגובת מערכת "שקוף":

מערכת "מעקב" פנתה למערכת "שקוף" לקבלת תגובה רשמית על הדברים ועל אי פנייתם למרדכי דוד ולהדר מוכתר טרם הפצת הקמפיין. כל שהתקבל מהמערכת היא הודעה אוטומטית בנוסח: "הודעתך התקבלה ואנחנו משתדלים לענות ממש מהר!". עד לרגע פרסום שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה עניינית. ככל שתתקבל תגובה, היא תפורסם במלואה.

משרד החינוך בחר שלא להגיב לפנייתנו עד למועד פרסום הכתבה.

צילום: הדר מוכתר, מרדכי דוד, לוגו "שקוף", לוגו משרד החינוך ולוגו העין השביעית – שימוש בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט עיתונות או בריונות? השיימינג של "שקוף" נגד מרדכי דוד והדר מוכתר במימון הציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.

תחקיר "מעקב" מעלה שאלות באשר לחוקיות פעילותו של מיזם "האקדמיה לתקשורת" שמפעיל ערוץ 14. מבדיקת המערכת עולה כי למרות שימוש במונחים המזוהים עם לימודים אקדמיים, נציגי המיזם מודים בשיחות עם מתעניינים כי הלימודים אינם מקנים תואר אקדמי ואינם מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. במקביל, עלו סימני שאלה באשר לאופן הצגת המיזם לציבור, לגביית שכר הלימוד ולהכרה שניתנה לו על-ידי משרד העבודה. בעקבות הממצאים פנתה מערכת "מעקב" למשרד העבודה, למועצה להשכלה גבוהה, ללשכת סגן ראש הממשלה יריב לוין ולגורמים נוספים בבקשת תגובה.

ערוץ 14 הסתבך, וככל הנראה הפעם בענק. אחת הפרשות המשפטיות והציבוריות המורכבות והחמורות ביותר מתפתחת בימים אלה סביב אחד המיזמים המרכזיים של הערוץ. תחקיר מקיף ומבוסס של מערכת "מעקב" חושף כי המוסד אשר הקים הערוץ תחת השם היומרני "האקדמיה לתקשורת", פועל לכאורה ללא אישור המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) – דבר המהווה עבירה גסה וישירה על החוק, ובפרט על חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958.

במרכז הפרשה עומד מהלך שיווקי ופרסומי נרחב במסגרתו מציג ערוץ 14 לציבור הרחב מוסד לימודים חדש מטעמו. אלא שעל פי דין, המונח "אקדמיה" אינו מונח מדף שיווקי, אלא תואר סטטוטורי מוגן ומפוקח. סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה קובע איסור חסר פשרות על שימוש במילה "אקדמיה" או נגזרותיה למוסד שלא קיבל את אישור המל"ג.

בנוסף להפרת חוק המל"ג, ממצאי התחקיר מעלים חשד כבד לעבירה חריפה על החוק המעגן את איסור הטעיית הציבור בישראל – חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. סעיף 2 לחוק זה קובע איסור מוחלט וגורף על עוסקים לעשות כל מעשה או מחדל, לרבות במסגרת פרסומים פומביים, העלולים להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה. השימוש המוצהר במילה "אקדמיה" על ידי גוף מסחרי, מייצר מצג אובייקטיבי כלפי הצרכן הסביר כאילו מדובר בלימודים המקנים הכרה אקדמית רשמית.

14,500 שקלים עבור חצי שנה – ללא נקודות זכות

במסגרת הדברים, ראיינו כתבי מערכת "מעקב" את נציגי המכירה הרשמיים של "האקדמיה לתקשורת" מטעם ערוץ 14, במטרה לבחון את המצגים המוצגים לאזרחים הפונים למוסד. נציגי המכירות השיבו לשאלות ישירות ואשרו באופן רשמי כי הם אכן "האקדמיה". מן העדויות והנתונים שנאספו עולה כי עלות מסלול הלימודים, האורך כחצי שנה בלבד, עומדת על סכום עתק של כ-14,500 שקלים חדשים.

עם זאת, כאשר נשאלו נציגי המכירות שאלות מקצועיות לגבי מהות הלימודים, נחשפה התמונה המלאה המבססת את החשד להטעיה. נציגת ערוץ 14 מסרה והודתה מפורשות כי התלמידים אינם מקבלים תעודה אקדמית, כי הלימודים אינם מקנים נקודות זכות לצורך תואר אקדמי כלשהו, וכי המוסד "אינו מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה".

הודאה זו חושפת באופן מוחלט קיומה של הטעיית הציבור ועבירה לכאורה על חוק הגנת הצרכן וחוק המועצה להשכלה גבוהה, ובפרט סעיף 21א' לחוק. מן המקורות המוסמכים במועצה להשכלה גבוהה התקבל אישור רשמי וסופי, הקובע כי המוסד והערוץ אכן אינם מוכרים על ידי המל"ג ואינם מחזיקים באישורים הנדרשים בחוק להצגת עצמם כאקדמיה.

חשיפה: ציר הקשרים הפוליטיים במשרד העבודה

התחקיר מקבל תפנית חדה ומטלטלת עם חשיפת נתון רשמי נוסף: נציגת המכירות של ערוץ 14 אישרה בשיחה כי אותה "אקדמיה" מוכרת באופן רשמי על ידי משרד העבודה של מדינת ישראל. נתון זה מעורר שורה ארוכה של שאלות קשות ונוקבות המופנות ישירות לעבר משרד העבודה: כיצד ייתכן שמשרד ממשלתי מעניק הכרה וגיבוי למוסד אשר לכאורה עובר על החוק, פועל ללא אישור המל"ג ומטעה את הציבור בישראל?

ההסבר האפשרי למצב תמוה זה עשוי להימצא בציר הקשרים הפוליטיים האופפים את הערוץ. בראש משרד העבודה עומד השר יריב לוין (סגן ראש הממשלה וממלא מקום שר העבודה). השר לוין ידוע ומזוהה פוליטית כדמות המקורבת מאוד להנהלה בערוץ 14 ומקיים עמם קשרים הדוקים.

עובדות אלו מציבות חובה ציבורית ראשונה במעלה לברר ולחקור באופן דחוף: האם קשריו הפוליטיים הענפים של הערוץ וקרבתו היתרה של השר יריב לוין להנהלה, הם שעמדו לזכותו של ערוץ 14 וסייעו לו לקבל אישורים ולהיות מוכר על ידי משרד העבודה – וזאת ללא כל הכשרה, סמכות או אישור מצד המועצה להשכלה גבוהה כנדרש על פי חוקי המדינה?

שתיקה בצמרת הממשל; הרשות השנייה: "העניין בטיפול"

כמתחייב מכללי האתיקה העיתונאית והמקצועית, פנתה מערכת "מעקב" לכל הגורמים המעורבים בפרשה על מנת לקבל את תגובתם הרשמית לממצאים.

• משרד העבודה: נשלחה פנייה רשמית ומפורטת לדוברות משרד העבודה – אך עד למועד זה טרם התקבלה כל תשובה או התייחסות לשאלות הקשות.

• המועצה להשכלה גבוהה: נשלחה פנייה רשמית לדוברת המועצה להשכלה גבוהה – וגם מטעמם אין תשובה עדיין.

מה פשר התעלמותה לכאורה של המועצה להשכלה גבוהה מפנייה עיתונאית העוסקת בנושא המצוי בליבת סמכויותיה? תהייה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה ששר החינוך, יואב קיש, מכהן גם כיו"ר המל"ג, מופקד על אכיפת חוק המועצה להשכלה גבוהה, וכי לממשלה מעורבות ישירה במינוי חבריה.

זאת ועוד, בעבר כבר פורסמו דיווחים על אודות קשרים הדוקים ויחסים חמים בין השר לבין ערוץ 14. בנסיבות אלו, מן הראוי כי המועצה ושר החינוך יספקו לציבור הסבר נהיר ושקוף באשר להיעדר המענה לפנייה העיתונאית האמורה.

• השר יריב לוין: נשלחה פנייה עיתונאית ישירה לסגן ראש הממשלה וממלא מקום שר העבודה, יריב לוין, בנוגע לקרבתו להנהלת הערוץ ומעורבותו במתן האישורים – השר לוין בחר שלא להגיב.

• בנוגע לשר יואב קיש: פנייה עיתונאית ישירה הופנתה לשר החינוך, יואב קיש, בדבר קשריו הקרובים עם הנהלת הערוץ ומעורבותו במתן האישורים – אולם השר בחר שלא להגיב.

• הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו: הגוף המפקח על הערוץ השיב באופן רשמי לפניית המערכת. במענה שנשלח ישירות לדואר האלקטרוני של מערכת "מעקב", מסרה הרשות השנייה כי עניין זה נמצא בטיפול הרשות, וכי טרם התקבלו תוצאותיו הסופיות של הטיפול.

• התקבלה תגובה מטעם משרד החינוך: "פנייתך התקבלה ביחידה לפניות, לשכת השר. נתחיל את הטיפול בה בהקדם האפשרי".

נ.ב

תחקיר זה מציב מראה נוקבת אל מול התנהלותם של גופי השלטון בישראל, ומעלה תהייה מטלטלת המהדהדת בחלל הציבורי: האם הגענו לעידן שבו הקרבה המיניסטריאלית מייצרת מסלול עוקף חוק?

הממצאים שלפנינו משרטטים תמונה מדאיגה, לפיה, ככל הנראה, די בכך שערוץ 14 נהנה מרוח גבית ומחברים במסדרונות משרד החינוך ומשרד העבודה, כדי שיתאפשר למיזם מטעמו לפעול לכאורה בניגוד מוחלט להוראות הדין ולמצגי האמת הנדרשים מהאקדמיה.

השאלה הנוקבת העומדת לפתחנו היא האם מדובר כאן בציר קשרים פוליטי מתוזמן היטב שפעל לטובת הערוץ, או שמא בפספוס רשלני ומחדל פיקוחי עמוק של הרשויות, אשר עצמו עיניים והתירו לכלל זה להתרחש.

מערכת "מעקב" תמשיך לעמוד על המשמר ולדרוש תשובות ברורות, שכן הציבור זכאי לדעת היכן עובר הגבול בין קשרים לבין שלטון החוק.

צילום: השר יואב קיש והשר יריב לוין, מתוך אתר הכנסת, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט קומבינת "האקדמיה" של ערוץ 14: האם הערוץ שיקר לציבור וככל הנראה עבר על החוק? הופיע לראשונה ב-מעקב.

המילים 'מיצינו' אינן נכתבות בחלל ריק. הן מהדהדות ברחובותיה המפולגים של נוף הגליל ומשתקפות גם בנתוני סקר שנערך בפייסבוק, נתונים המעידים, ככל הנראה, על מגמה של אי שביעות רצון בקרב חלק מהציבור. עבור תושבים רבים, כך עולה מתגובותיהם ומהשתתפותם בסקר, העיר שהייתה פעם ביתם מזוהה כיום עם תחושות של שלטון כוחני, תביעות השתקה ונטל כבד המוטל על הקופה הציבורית.

מערכת "מעקב", אשר ניהלה ומנהלת לא פעם ולא פעמיים תחקירים מעמיקים על הניהול הכושל של ראש העירייה, רונן פלוט, מביאה כעת את תמונת המצב המלאה. מדובר במסכת מתמשכת של הידרדרות, כישלונות ניהוליים, וניסיונות בלתי פוסקים לסתום פיות של עיתונאים ותושבים המעזים להשמיע ביקורת לגיטימית נגד המערכת העירונית שאליה הם משלמים את מיסיהם וארנונתם.

קראו את כל התחקירים בנושא נוף הגליל – לחצו כאן

במוקד הסערה הנוכחית עומדים שני סקרים פוליטיים מקיפים שביצענו במערכת "מעקב" בקשר לבחירות המקומיות. הנתונים, התגובות וקולות הרשת חושפים מציאות דרמטית: רוב מוחלט של בעלי העמדה הברורה בעיר מראים לרונן פלוט את הדרך החוצה, ומביעים מיאוס עמוק כלפי מה שנראה, לכאורה, כסממנים של משטר דיקטטורי במסגרתו הכסף הציבורי מנוצל למלחמות אישיות נגד האזרח הקטן.

השבר הדמוגרפי: הפוליטיקה של כהונת פלוט

בשנים האחרונות משנה נוף הגליל את פניה לבלי הכר, ותהליכים אלו רשומים ישירות על שמו של ראש העירייה, רונן פלוט. העיר, שבמשך עשורים התאפיינה ברוב יהודי מוצק ובשורשים היסטוריים עמוקים, חוותה תהליך מואץ של שינוי דמוגרפי, עד שאיבדה כמעט לחלוטין את הרוב היהודי בה, העומד כיום על כ-51% בלבד.

להורדת הדו"ח – לחצו כאן

נתונים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח מחקר אקדמי המבוסס על נתוני הלמ"ס, המראה כי אך בינואר 2015 מנתה אוכלוסיית נצרת עילית (כיום נוף הגליל) 40,312 תושבים, מתוכם כ-78.3% יהודים וכ-21.7% בלבד ערבים.

לעיון ולהורדת הדו"ח המלא – לחצו כאן

הזינוק החד בשיעור האוכלוסייה הערבית – מ-22% לפאתי ה-50% – אינו יד המקרה. זוהי תוצאה ישירה של המדיניות הפוליטית שמובילה הנהגת העירייה הנוכחית. מדיניות זו הובילה לנטישה המונית של משפחות צעירות, לקריסה מוחלטת של המרקם הדמוגרפי המקורי, ולמציאות שבה הקהילה היהודית נותרת עם זיכרונות ושורשים בלבד, ללא עוגני משיכה אמיתיים לאוכלוסייה.

תעשיית תביעות ההשתקה: לאן הולך כסף הארנונה?

כאשר מנהלים עירייה באמצעות פחד, הדרך הקלה ביותר להתמודד עם ליקויים היא לנסות ולסגור את הפה לעיתונאים ולתושבים, במקום לתקן את הדורש תיקון. רונן פלוט ועיריית נוף הגליל פיתחו, כך נדמה, תחביב של ממש: הגשת תביעות משפטיות נגד תושבי העיר המפרסמים ביקורת.

לאחרונה נחשף ניסיון מצד ד"ר שוכרי עואודה, סגן ראש עיריית נוף הגליל, להגיש תביעת דיבה נגד מערכת "מעקב". ואולם, בהמשך בחר סגן ראש העיר שלא להמשיך בניהול ההליך, והתביעה לא הגיעה לכדי הכרעה שיפוטית.

הליך זה מצטרף לשורה של מאבקים משפטיים שנוהלו בשנים האחרונות נגד גורמים ביקורתיים בעיר. במקביל, הליכים משפטיים שנוהלו נגד מקסים פלסטון ויוסי אבוטבול הסתיימו בהפסדי העירייה ובחיובה בהוצאות משפט.

הליכים אלה ממומנים מן הקופה הציבורית, הנשענת על כספי הארנונה, האגרות והמיסים המשולמים על ידי תושבי העיר. כאשר העירייה מפסידה בהליכים משפטיים, המשמעות היא כי הוצאות המשפט והחיובים הכספיים מוטלים בסופו של דבר על התקציב הציבורי.

ראש העירייה אוהב מאוד את השכר הגבוה שהוא מרוויח, והעירייה תחת הנהגתו מגלה ככל הנראה אובססיביות בגביית כספים מהתושבים. עבור פלוט ושותפיו לעירייה, כספם של תושבים כמו מקסים פלסטון אינו מסריח, ממנו הם מתעשרים ונהנים מתנאי שכר מופלגים. אולם, כאשר פלוט בוחר להשפיל את מר פלסטון, לפגוע בשמו הטוב ולנהל נגדו מאבקים, הוא כנראה שכח עובדה בסיסית אחת: אנשים כמו מר פלסטון הם אלו שמשלמים את משכורתו ואת משכורתם של שותפיו לחוג השלטון.

לקריאת המסמך המלא – לחצו כאן

שכרו של ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט, עומד על כ-50 אלף ש"ח בחודש.

מן הראוי לשוב ולהדגיש כי שכר זה ממומן מכספי הציבור, באמצעות תקציב העירייה, תקציבי משרד הפנים ותקציבי מדינת ישראל. מקורות תקציביים אלה נשענים, בין היתר, על כספי הארנונה, האגרות והמיסים המשולמים על ידי תושבי העיר וכלל אזרחי המדינה, ובהם גם מקסים פלסטון ותושבי נוף הגליל כולם.

משכך, תפקידו של ראש עיר הוא לפעול למען כלל התושבים ללא הבדל, לשרת את האינטרס הציבורי, להקשיב לצורכי הקהילה ולזכור כי הסמכות הציבורית ניתנה לו מכוח אמון התושבים ומתוך מחויבות לרווחתם ולטובת העיר כולה.

הסקר המטלטל: הציבור אומר "מיצינו"

ב-5 ביוני 2026 פרסמה מערכת "מעקב" פוסט פתוח ברשת החברתית פייסבוק, שנועד לבחון את עמדת הציבור בצורה ישירה, שקופה ומכבדת. השאלה שהוצגה לתושבים הייתה פשוטה: "אם הבחירות לראשות העיר היו מתקיימות היום, האם הייתם תומכים ברונן פלוט לכהונה נוספת?".

התוצאות שהתקבלו הולידו רעידת אדמה פוליטית במסדרונות העירייה. בעוד שפלוט זוכה לתמיכה של כ-49.3% בלבד, רוב מוחלט של המשיבים – 50.7% – בחרו להביע התנגדות מפורשת למדיניותו, לדרכו הפוליטית, או שהציגו עמדה ניטרלית המעדיפה מועמד אחר.

המשמעות היא חד משמעית: רוב הציבור אינו רוצה לראות את רונן פלוט ממשיך בתפקידו כראש העיר.

החשיפה של הסקר הייתה חסרת תקדים והגיעה לכ-20,000 בני אדם. הנתון המפתיע ביותר, המעיד על העניין הציבורי העצום וחוסר השקט האזרחי בעיר, הוא שמעל 97% מהצופים בפוסט אינם נמנים עם עוקביו הקבועים של העמוד:

• עוקבים: 509 בני אדם (2.6%)

• שאינם עוקבים: 19,061 בני אדם (97.4%)

---

ניתוח דמוגרפי מדויק של קהל הצופים חושף כי רובם המכריע הם אנשים צעירים, המהווים את גרעין העבודה והמשפחה של העיר (גילאי 25-54 מהווים כ-76.7% מכלל הצופים):

• גיל 35–44: 31.9% (כמעט שליש מהצופים)

• גיל 25–34: 24.5%

• גיל 45–54: 20.3%

• גיל 55–64: 11.2%

• גיל 65 ומעלה: 8.3%

• גיל 18–24: 3.8%

הנתונים מוכיחים כי שכבת הגיל הצעירה והיצרנית בעיר היא זו שעוקבת באדיקות ובדאגה אחר המתרחש, ומביעה את מחאתה השקטה והרועמת נגד השלטון הנוכחי.

קולות הרשת: "עיר מושחתת, התנהגות בזויה"

התגובות לסקר של מערכת "מעקב" לא הותירו מקום לספק. הציבור בנוף הגליל פתח את סגור ליבו והטיח ביקורת קשה וישירה בראש העיר ובמדיניותו הכוחנית.

אלכסנדרה לוין ביטאה את ייאושן של המשפחות הצעירות בעיר: "בכמה שנים לא הגענו לפינוי בינוי. כל מה שבונים עכשיו במחירים שווים למרכז וגבוהים ממגדל העמק ועפולה. לא נשארו משפחות עם ילדים קטנים, סוגרים גנים ולא בכל בית ספר השנה פותחים כיתה א'… אתם, ששמים לבבות וצועקים שאין ראש העיר יותר טוב כנראה לא יצאתם מהעיר המון שנים… דבר הכי חשוב לראש העיר זאת רכבת, השאלה האם אנחנו צריכים אותה".

התושב יובל אדרי תקף ישירות את האופי הניהולי והמוסרי של השלטון: "אין ספק שהוא דואג פה לכבישים תשתיות וכל המסביב, הבעיה היחידה שהוא מכתים את הדברים האלה ביחס האנושי כלפי התושבים. הוא תובע, חוסם, משפיל ביחד עם הסגן שלו את התושבים שרק רוצים תשובות הגיוניות ולהאיר את העיניים לטובת העיר! הכל מושחת בעירייה, הכל מושחת במועדון הכדורגל בחסות העירייה. הוא בעצמו מושחת… זה לא ראש עיר שיכול להמשיך ולכהן עם ההתנהגות הבזויה שלו".

אורן חק התרכז בנזקים הכלכליים היומיומיים שנגרמים לתושבים בשל רשלנות בתשתיות הבסיסיות: "הדבר הראשון שצריך לתקן בעיר… זה פסי ההאטה. אין אחידות ביניהם… חלק אי אפשר לעלות עליהם בלי לעשות נזק לרכב. כל כמה חודשים צריך לבדוק את הבולמים והקפיצים ברכב… משפחות עם 2-3 רכבים צריכים להוציא הרבה כסף על משהו שבעיר אחרת לא מוציאים עליו".

תושב נוסף, דניס טולדו, העלה תמונת מצב קשה של קריסה חברתית וביטחונית ברחובות העיר: "נוף הגליל היא הבית שלנו, ודווקא בגלל זה אסור לפחד לדבר על מה שכואב. יש מספיק מחליפים… גל העזיבה הוא לא המצאה. יותר ויותר צעירים ומשפחות מחפשים עתיד במקום אחר… חברה מפולגת, תחושת בדידות… רעש בלתי פוסק, אלימות ברחובות, וחשיפה של ילדים למצבים שאף ילד לא אמור לגדול בהם. יש תושבים שמרגישים שהרחובות מוצפים בסמים, שיש פחות מדי אכיפה… כשמכורים לא מקבלים מענה אמיתי, כל הקהילה משלמת את המחיר".

מקרים אנושיים קורעי לב נחשפו אף הם, כמו עדותה של שרית טל: "לנו הרסו את הבית והבניין וזרקו אנשים עם חוב ההריסה, כן חוב ההריסה על חשבון בעלי הדירות, כבר 5 שנים מנחם אריאב 9 ואין היתר בנייה, בלי בית".

התושבת ופא רואשדה הצביעה על מדיניות האכיפה הדרקונית: "מבחינת הדוחות שקיבלנו על שמאל וימין לא היה מוצדק, וכשהגשנו ערעור לא התחשבו בנו ובמיוחד רכב נכה. משקם העיר על חשבון התושבים". דברים אלו חזרו גם אצל אלי מישקרי: "התנהלות הפקחים על הפנים, אשכרה מרגישים שבאו לעבוד כי לקנוס אנשים. אפס שיקול דעת, מצלמים רכבים מרחוק ועוד מלא דברים מכעיסים".

אבי שק שיתף בהבטחות ריקות מתוכן שקיבל מראש העיר עצמו: "ישבתי עם רונן לפני שנתיים לערך, והבטיח לי שאוטוטו יש כביש עוקף כפרים לכיוון גולני… עד היום לא בוצע… זה נקרא לדאוג לתושבים!".

חסידי השלטון: אינטרסים אישיים או תמיכה עיוורת?

מערכת "מעקב" שומרת על הגינות עיתונאית ומציגה גם את קולות התמיכה שקיבל פלוט (כ-49%). בין המגיבים היו סוהיל שליאן ששיבח את עבודות הפיתוח, ודבורה שטיגליץ שציינה כי העיר שודרגה. אולם, מבט מעמיק לתוך פרופיל התומכים חושף תופעות מעניינות במיוחד המעבות את התחושה לגבי התנהלות המערכת המקורבת.

כך למשל, הגולש עובדיה סלע, אשר קבע בנחרצות כי פלוט הוא "ראש עיר מס' 1", מתגורר בכלל בעיר עפולה השכנה. התהייה העולה היא – מדוע מי שאינו משלם ארנונה בנוף הגליל ואינו חווה את מצוקותיה היומיומיות בוחר להלל את שלטונו של פלוט?

במקרה אחר, הגולש ראובן ברטפלד כתב בלהט: "אין ראש עיר כזה ולא יהיה, נוף הגליל זכתה". אלא שהבדיקה מעלה כי אשתו, כנרת ברטפלד, היא ככל הנראה עובדת בעיריית נוף הגליל, אשר מיהרה אף היא להגיב בפוסט בטקסט דומה: "איזה שאלה, רונן הוא ראש עיר מספר אחד והייתי שוב ושוב בוחרת בו". האם מדובר בדעה אובייקטיבית של תושבים, או שמא בפחד מאיבוד מקום העבודה או ברצון לרצות את ראש המערכת העוקב אחרי הפרסומים באובססיביות? התשובה נדמית ברורה מעליה.

הגולש Suleman Hamed סיכם את תמונת המצב השלטונית במילים מדויקות: "נכון שהפקחים לא מרחמים! אבל הוא החזק בנוף הגליל ונראה לי בכל הארץ". כוחנות ואפס רחמים כלפי האזרח, זהו כנראה כרטיס הביקור של השלטון הנוכחי.

מהפך בפתח? נתוני הסקר השני

אם לא די בנתוני פייסבוק הכלליים, מערכת "מעקב" מפרסמת כעת נתונים ראשוניים מסקר ממוקד נוסף שהסעיר את המערכת הפוליטית בעיר, תחת הכותרת: "תושבי נוף הגליל: האם הגיע הזמן לראות את מקסים פלסטון במועצת העיר?"

הנתונים שנאספו ונחשפו כבר ליותר מ-3,000 גולשים מציגים מגמה ברורה של דרישה לשינוי פרסונלי ומערכתי:

• תמיכה במקסים פלסטון: 50% מהמשתתפים.

• תמיכה ברשימה הקיימת של העירייה: 40.9% בלבד.

• ניטרליים / ללא עמדה: 9.1%.

כאשר מנתחים את בעלי העמדה הברורה בלבד (ללא הקולות הניטרליים), התמונה הופכת לחדה עוד יותר:

• מקסים פלסטון: 55%

• הרשימה הקיימת: 45%

מדובר ביתרון דרמטי של 10 נקודות אחוז לטובת מקסים פלסטון על פני הרשימה הממסדית הקיימת. מאחר שההצבעות והאינטראקציות ממשיכות להצטבר ברגעים אלו, הנתונים המלאים, המעודכנים והמדויקים ביותר יוצגו בכתבה נפרדת ומורחבת בהמשך.

נ.ב

בשלה העת כי רונן פלוט וחברי המועצה יקשיבו לרחשי הלב של השטח, יקיצו אל המציאות, ויבינו נכוחה כי ציבור התושבים תובע שינוי שורשי ויסודי באורחות ניהולה של העיר.

הבהרה לגבי סקר נוף הגליל: מגמות ברשת ואינן עובדות מוגמרות

בסקר המדובר נרשמו אלפי צפיות ומעורבויות, ומערכת "מעקב" השקיעה מאמצים רבים כדי לפנות לתושבי נוף הגליל ולשקף את עמדתם. עם זאת, מאחר שלא היה מדובר בסקר טלפוני מפוקח אלא במשאל פתוח ברשת החברתית פייסבוק, קיימת סבירות כי בין המשיבים היו גם מי שאינם תושבי העיר, משתמשים מזדמנים וכו'.

המערכת עשתה כל שביכולתה כדי להציג את הנתונים המדויקים והקרובים ביותר למציאות בהתאם לכלי המדידה הקיימים. יחד עם זאת, אין לראות בנתונים אלו עובדות מוגמרות או ממצאים חד משמעיים. מדובר בסקר רשת עצמאי המבוסס על פלטפורמת פייסבוק בלבד, ואין להשוותו או להתייחס אליו כאל סקר רשמי של גוף ממשלתי, סטטיסטי או מחקרי מוסמך.

הפוסט הלם בנוף הגליל: סקר דרמטי חושף מפולת ותיעוב ציבורי נגד רונן פלוט הופיע לראשונה ב-מעקב.

מובלעת אקס-טריטוריאלית מול משכן הכנסת

מזה כ-3.5 שנים שבלב השלטוני של מדינת ישראל, אל מול משכן הכנסת ומשרד האוצר, מתקיימת מציאות חסרת תקדים המערערת את יסודות שלטון החוק. קבוצת מחאה המזוהה עם מחנה השמאל תפסה שטח ציבורי מרכזי, והפכה אותו ל"עיר אוהלים" קבועה, מבוצרת ומאובזרת היטב. בעוד שחברי הכנסת וראש הממשלה חולפים מדי יום בכיכר הכנסת בדרכם למשכן, במקום התבססה תשתית מגורים שלמה המשתרעת על פני כ-100 עד 150 מטרים.

המפגינים במתחם, הדורשים את פיטורי ראש הממשלה ומערכת פוליטית חדשה לצד חקירה רצינית של אירועי ה-07.10, מלינים מזה תקופה ארוכה על כך ש"אין דמוקרטיה בישראל". אולם, בדיקת המציאות בשטח מעלה תמונה הפוכה לחלוטין: עצם קיומו של מאחז בלתי חוקי ממושך כזה, בלב עיר הבירה וללא מענה או אכיפה משמעותית מצד הרשויות, מהווה הוכחה חותכת לעודף סובלנות דמוקרטית, הגובלת ברמיסת שלטון החוק. האמת מוכיחה שיש דמוקרטיה, ואפילו כזו שבה כיבוש שטח ציבורי נשאר ללא מענה, וגניבת משאבים נתפסת כמעשה לגיטימי.

מקרר, מזגנים ותשתיות פיראטיות: ה"סוויטה" הבלתי חוקית

אין מדובר במחאת קרטונים זמנית או באקט הפגנתי חולף, אלא במתחם מגורים משוכלל לכל דבר ועניין, הפוגע בצורה אנושה באסתטיקה של העיר ירושלים. סיור במקום חושף תשתית לוגיסטית רחבת היקף שאינה מביישת דירות קבע: במקום מותקנים רדיאטורים, מקרר, מחסן אוכל ייעודי, מזגן, מתקן מים של "תמי 4", מיטות, מזרנים, במה מובנית וחדר ישיבות מאולתר.

הממצאים בשטח מעלים שאלות קשות בנוגע למקורות האנרגיה והמים של עיר האוהלים. על פי החשד, פעילי המחאה מתחברים ישירות לעמודי התאורה הציבוריים ולוקחים חשמל באופן בלתי חוקי. מעדויות עולה כי מהתחלה עיריית ירושלים לא אפשרה זאת ונלחמה איתם על החשמל ועל תפיסת המדרכות, אך המצב נותר בעינו. חמור מכך, גם את המים המפגינים מקבלים ללא כל אישור; המים מגיעים ישירות מצינורות ההשקיה של כיכר הכנסת, המיועדים במקור לריסוס צמחים.

לצד הפגיעה הכלכלית והאסתטית, מדובר במפגע בטיחותי קשה. בעקבות ההשתלטות על פסי המדרכה, אין למעשה גישה חופשית לאנשים עם מוגבלויות במרחב. בני אדם הנעים בכיסאות גלגלים או עיוורים המבקשים לעבור באזור, נאלצים לסכן את חייהם באופן ממשי ולרדת אל כביש נסיעה סואן בשל חסימת נתיב ההליכה הציבורי.

חסר תקדים בעולם: עיריית ירושלים חוששת מאלימות?

מבדיקה שנערכה מול גורמים במתחם עולה כי המחאה מנוהלת ומתוחזקת בצורה קבועה ושיטתית. במקום פועל שומר, ככל הנראה בתשלום, לצד נציג מטעם המחאה הטוען כי הוא פועל ב"התנדבות" ומגיע באופן עקבי למשמרות ערב או לילה כבר 3.5 שנים. פעילי המחאה והנציגים במקום אף תקפו את כלי התקשורת "מעקב", בטענה כי מדובר בכלי תקשורת ימני אשר נותן במה למרדכי דוד – מחמאה המעידה כי פועלו של הערוץ מוכר היטב גם בתוך האוהלים הבלתי חוקיים בכיכר הכנסת.

באופן אבסורדי, אותם נציגים הטוענים לחנק דמוקרטי, שכחו ככל הנראה שהם תפסו שטח ציבורי באופן בלתי חוקי לחלוטין ומתגוררים שם כמעט ארבע שנים. נשאלת השאלה: באיזו מדינה בעולם ניתן לראות עיר אוהלים קבועה הפועלת ללא טאבו וללא היתר מול בית הפרלמנט? בוושנגטון, למשל, באמריקה היו משמידים ומפנים עיר אוהלים שכזו עוד לפני שהייתה מספיקה לקום. גם בבריסל או בגרמניה לא קיים תקדים כזה. אין אף עיר ומדינה בעולם שאפשרה לבנות עיר הפגנה ממושכת מול הפרלמנט שלה.

הסיבה להמשך קיומו של המפגע נחשפת בדבריו של נציג מהמחאה, שמסר ללא נוכחות מצלמה כי עיריית ירושלים פשוט מפחדת להתעסק איתם – זאת מאחר שלטענתו, המפגינים הופכים ניידות משטרה בעת ניסיונות אכיפה.

התמיכה הבלעדית ביאיר גולן וההצהרות מול המציאות

כאשר נשאלו אנשי עיר האוהלים (בשיחה ללא מצלמה) למי ניתנה העדיפות במערכת הבחירות הקודמת, התשובה הייתה חד-משמעית: תמיכה בלעדית במפלגת "הדמוקרטים" וביו"ר המפלגה, יאיר גולן. לטענת יושבי האוהלים, מדובר ב"איש ערכים, אומץ, קצין צה"ל לשעבר ואיש שתמיד אומר את האמת".

הזיקה העמוקה הזו מייצרת אבסורד פוליטי חריף, במיוחד לאור הצהרותיו האחרונות של יו"ר הדמוקרטים. רק לאחרונה מסר גולן בפומבי:

"בעוד מספר חודשים כשנחליף את השר העבריין והכושל, מדיניות המשטרה תשתנה מקצה לקצה: המשטרה תפסיק לרדוף אזרחים ותחזור להגן עליהם. הביטחון ברחובות והמשילות בנגב יחזרו. כמו שאמרתי בעבר: אנחנו, הדמוקרטים, ניקח את תיק הבט״פ ונשקם את משטרת ישראל, נמגר את הפשיעה, האלימות והפוליטיזציה שבן גביר הכניס לתוכה. מי שלא ישרת את המדינה לא ישאר"

על אף הרטוריקה התקיפה של גולן בדבר "משילות", "שיקום המשטרה" ו"מיגור הפשיעה והאלימות", הוא בוחר בעקביות לעצום עיניים ואינו רואה כיצד קבוצת המחאה המרכזית התומכת בו, ועוברת על החוק מדי יום ביומו, פועלת מחוץ לגבולות המשילות שהוא מבטיח.

הסערות הציבוריות וביקורת העבר של "מעקב"

התמיכה של אנשי עיר האוהלים ביאיר גולן מתקיימת במקביל לשורה של עימותים ציבוריים חריפים המלווים את פעילותו הפוליטית. לאחרונה עורר גולן סערה ציבורית ופוליטית חריפה במיוחד לאחר שאמר, במסגרת ביקורת על התנהלות הממשלה והמלחמה ברצועת עזה, כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". לדבריו, ישראל נמצאת על מסלול שעלול להפוך אותה ל"מדינה מוקצית בין העמים".

ההתבטאות הקיצונית עוררה תגובות זעם קשות במערכת הפוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף את הדברים בחריפות, ושרים וחברי כנסת הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה גינו את האמירה. מנגד, תומכיו של גולן ניסו לגונן עליו וטענו כי מדובר בביקורת פוליטית המופנית כלפי הממשלה ולא כלפי חיילי צה"ל. בהמשך נאלץ גולן להבהיר כי אינו מאשים את לוחמי צה"ל, אותם הגדיר כ"גיבורים", אלא מבקר את מדיניות הדרג המדיני שלטענתו פוגעת במעמדה הבינלאומי של המדינה. הסערה הפכה בתוך שעות לאחד העימותים הציבוריים החריפים של התקופה סביב גבולות הביקורת בזמן מלחמה וחופש הביטוי בישראל, קרא עוד.

פער זה בין הצהרותיו הדמוקרטיות של גולן לבין מעשיו בפועל אינו חדש למערכת "מעקב". בעבר פורסמה כתבת תחקיר של "מעקב" העוסקת בטענות שלפיהן גולן פעל, לכאורה, באופן הפוגע ישירות בחופש הביטוי ובערכים דמוקרטיים, לאחר שהגיש תביעת דיבה נגד קריקטוריסט בעקבות פרסום סאטירי. המהלך עורר בשעתו ביקורת ציבורית רחבה וחשש מפני פגיעה של איש ציבור בחופש העיתונות והבעת דעה פוליטית.

יתרה מכך, התחקיר חשף פגיעה בשקיפות ובזכות הציבור לדעת: מערכת "מעקב" פנתה לקבלת תגובה רשמית מגולן טרם הפרסום, אולם לא התקבל מענה. דוברו של גולן הבטיח בזמנו להעביר תשובה מסודרת, אך זו לא נמסרה בפועל עד לרגע פרסום הכתבה – התנהלות המציגה סתירה מובהקת לערכים המוצהרים של יו"ר הדמוקרטים, קרא עוד.

האבסורד שבמסווה הדמוקרטי

בסופו של דבר, המציאות בכיכר הכנסת מציבה סימן שאלה גדול ומהדהד בפני הציבור הישראלי. זכות המחאה היא אבן יסוד מחייבת, אך חובה לבחור במקום חוקי להפגנה מבלי לפגוע בזכויותיהם של אזרחים אחרים.

כאשר מחנה פוליטי שלם מנהל עיר בלתי חוקית, ללא טאבו, תוך השתלטות על תשתיות מים וחשמל ציבוריות וחסימת נגישות לנכים – וכל זאת תחת חסותם השקטה של פוליטיקאים שמדברים על משילות – ברור לכל כי הטענות על "קץ הדמוקרטיה" מנותקות לחלוטין מהמציאות. עיר האוהלים בירושלים היא לא דמוקרטיה; היא עדות לאנרכיה מוחלטת שזוכה לחסינות פוליטית.

"מעקב" פנתה לעיריית ירושלים לקבלת תגובה רשמית, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא התקבלה כל התייחסות מטעם העירייה.

עדכון מיום 25.05.2026:

מעיריית ירושלים נמסר:

"עיריית ירושלים מכבדת את חופש הביטוי והזכות למחאה, ורואה בהן זכויות יסוד במדינה דמוקרטית. לצד זאת, העירייה מחויבת לשמירה על הסדר הציבורי, הבטיחות, הנגישות והשימוש התקין במרחב הציבורי לטובת כלל התושבים והמבקרים בעיר.

העירייה פועלת לאורך השנים, בשיתוף משטרת ישראל והגורמים הרלוונטיים, לאיזון בין מימוש זכות המחאה לבין שמירה על החוק והסדר הציבורי. ככלל, הצבת אוהלים, מתקנים ותשתיות במרחב הציבורי מחייבת עמידה בהוראות הדין ובתיאום מול הגורמים המוסמכים.

במקרים שבהם מתגלים מפגעים, חסימות, פגיעה במעבר הציבורי או השתלטות בלתי מורשית על שטחים ציבוריים, העירייה פועלת בהתאם לסמכויותיה ועל פי שיקולים מקצועיים, בטיחותיים ומשפטיים. לאורך השנים נעשו גם ניסיונות הידברות מול גורמים שונים במטרה להגיע לפתרונות מוסכמים ולצמצם פגיעה במרחב הציבורי ובשגרת החיים באזור, דבר שבא לידי ביטוי בשטח.

באשר לטענות הנוגעות לחיבורי מים וחשמל, אין לעירייה סמכות לאשר או להנחות על חיבורי חשמל, וסמכות זו נתונה לגורמים המוסמכים בלבד ובהתאם להוראות הבטיחות והדין. ככל שמתקבלות פניות או טענות בנוגע לשימוש בלתי מורשה בתשתיות ציבוריות, הן מועברות לבחינת הגורמים הרלוונטיים.

העירייה תמשיך לאפשר מחאות והפגנות בהתאם לחוק, תוך שמירה על האיזון הנדרש בין חופש המחאה לבין הסדר הציבורי, בטיחות הציבור, הנגישות וזכויות כלל המשתמשים במרחב הציבורי".

הפוסט כ-4 שנים אנרכיה מול הכנסת: עיר האוהלים של מחנה השמאל הופיע לראשונה ב-מעקב.