תחקיר מיוחד חושף תמונה מטרידה של שחיתות לכאורה, הטעיית הציבור ושימוש לרעה בכספי משלם המסים בתאגיד השידור הציבורי "כאן 11".

הקלטה, נספחים וראיות שצורפו לכתב התביעה שהוגש נגד תאגיד 'כאן 11', אשר הגיעו לידי מערכת 'מעקב', מעלים חשד כבד לקבלת שוחד בסך עשרים אלף שקלים חדשים, פעילות עיתונאית בניגוד לחוק והתעלמות שיטתית מהחלטות בית המשפט.

• בהקלטה אפשר לשמוע: נתנאל מלכה, אשר לכאורה העניק שוחד בסך עשרים אלף שקלים חדשים לעובד הציבור דניאל אלעזר, לכאורה נתפס כשהוא מנחה את מזור בדבר אופן מתן שוחד לכתב "כאן 11". השיחה האמורה הובאה לידיעת בכירי תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", ואולם המידע לא נבדק לעומקו ולא הוגשה תלונה במשטרת ישראל, דבר המהווה לכאורה אי-דיווח (לכאורה עבירה נוספת על פי חוק). נכון להיום, תיעוד השיחה משמש כראיה מהותית בהליך המשפטי המתנהל בבית המשפט, כעולה מתיק בית המשפט שמספרו 54766-01-25

• קרא את התחקיר בנושא זה (כתבה 1 – לחץ כאן), את השיחה, ועובדות נוספות (כתבה 2 – לחץ כאן)

תאגיד כאן הגן על כתב שמפרסם שקרים

בפסק דין חמור שניתן לאחרונה בבית משפט השלום (תיק 22816-12-22) נקבע כי כתב התאגיד דניאל אלעזר פרסם מידע שקרי וחסר בסיס עובדתי. למרות הקביעה הברורה של בית המשפט, בחר התאגיד להגן על הכתב ולממן את הוצאותיו המשפטיות מכספי ציבור, תוך התקשרות חשודה עם משרד עורכי הדין היוקרתי ליבליך-מוזר-גליק.

• מתוך פסק הדין (איחוד תיקים 22816-12-22 ו-10152-12-22), קבע בית המשפט כי מר אלעזר, כתב תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", פרסם דברי שקר חמורים אשר פגעו בשמה הטוב של הגברת אולגה ניקולאייבה והסבו נזק למוניטין שלה. קביעת בית המשפט מצביעה על כך שהפרסום נעשה ללא כל הצדקה, נעדר תשתית ראייתית, וחסר כל בסיס עובדתי. יצוין כי הגברת ניקולאייבה הינה אזרחית שומרת חוק, המקפידה על תשלום מיסיה כדין, ומעולם לא גרמה נזק לזולת

ניסיונותינו לקיים ראיון עם נציגי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, ובכללם עורכת הדין מיה כץ ועמיתיה למשרד, נענו בהתחמקויות רבות וללא כל התייחסות מהותית:

עו"ד טל ליבליך נמנעה מלהשיב על שכר טרחתה והליך מכרזי – היעדר תגובה משמעותי!

גם ניסיוננו לראיין את כתב "כאן 11", מר דניאל אלעזר, הסתיים בהשפלות ופגיעה בשמי הטוב. במהלך הראיון הוטחו בי קללות נבזיות, כינויי גנאי על מראי החיצוני, אך לא התקבלה כל התייחסות עניינית. בסיום הראיון, הוסיפה עורכת הדין מיה כץ להשפלה בהטילה ספק ברמת השכלתי. מקומם במיוחד כי התנהלות זו באה מצד עובד ציבור ועורכת דין המתוגמלת מכספי משלם המסים – התנהגות שמעלה תהיות לגבי האתיקה המקצועית בשירות הציבורי. הנה לכם המחיר ששילמתי בדרך לקבלת תגובה – השפלה נוראית:

בהתייחס לפסק הדין האחרון ולפרסום המטעה והפוגעני שהופץ על-ידי כתב תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11', מר אלעזר – מעורר תהיות עמוקות כי תאגיד ציבורי, הניזון מכספי משלם המיסים, משקיע משאבים בהגנה על פרסומים שנמצאו בלתי מדויקים. אין מדובר אך בשימוש בלתי ראוי במשאבי ציבור, אלא בפגיעה מהותית בעקרונות היסוד של עיתונות מקצועית ואחראית. יצוין כי מקרה זה מהווה חוליה בשרשרת הליכים משפטיים בנושא, כאשר ההכרעה האחרונה בעניין התקבלה בחודש האחרון.

הבעיה חמורה עוד יותר: התברר כי אלעזר פעל ללא תעודת עיתונאי בתוקף, עובדה שמעלה תהיות קשות לגבי מערכת הפיקוח בתאגיד. בכירי התאגיד דאז, ובהם עילי לוין וברוך שי, קיבלו מידע על החשדות החמורים, אך בחרו להתעלם ולא להעביר את המידע לרשויות החוק.

הרמתי ראש ובדקתי מול לע"מ, ונחשף בפניי סיפור הזוי. בהתאם לנתונים המתייחסים לשנים 2021-2022 (על פי הדו"ח נכון לחודש יולי 2021), למן הסתם בשנת 2024 לא החזיק דניאל בתעודת עיתונאי בתוקף.

• רשימת העיתונאים לשנת 2025 והמסמכים טרם ראו אור מטעם לשכת העיתונות הממשלתית.

בשובנו לבחון את החשדות בדבר מתן וקבלת שוחד, העולים מן התביעה שהוגשה, מן ההקלטות שהתקבלו וממסמכים נוספים, מתברר כי מידע מהותי בנוגע למעשי השוחד הובא לידיעת הדרג הבכיר ב"כאן 11". חרף חובת הדיווח המעוגנת בחוק, בחרו המנהלים להתעלם מן המידע ולהימנע מנקיטת פעולה. יודגש כי חובת הדיווח חלה ללא תלות בשאלת התממשות החשד – על המנהלים מוטלת החובה להעביר את המידע, ועל הגורמים המוסמכים מוטלת האחריות לחקור את העניין.

תבנית ההתנהלות המסתמנת מעוררת דאגה עמוקה. כאשר בכירים בתאגיד תקשורת ציבורי בוחרים ביודעין להתעלם מחשדות בדבר מתן שוחד, מתעוררות שאלות מטרידות באשר למערכת היחסים המורכבת בין התאגיד, הגופים המפוקחים על ידו והציבור בכללותו.

מעורר תהייה וחשד כבד השתיקה המוחלטת מצד ההנהלה הבכירה של "כאן 11", ובכללם: רואת החשבון אפרת אדרי, המשמשת כמבקרת הפנים; גילי שם טוב ואילון ברוך, האמונים על מערך הדוברות; גולן יוכפז, המנהל הכללי; ועורכת הדין מרסיה צוגמן, היועצת המשפטית. חבורה זו, אשר משכורותיה החודשיות המצטברות עולות למאות אלפי שקלים ויותר – סכום עתק במונחים אישיים – נוקטת בשתיקה רועמת.

הללו אינם טורחים להשיב לפניות עיתונאיות ומסרבים למסור מידע נדרש. משל הייתי מדבר אל קירות אטומים. נדמה כי ב"ממלכת כאן 11" נעדרי תוקף הם חוקי מדינת ישראל – ובהם חוק חופש המידע, החובה להשיב לפניות הציבור בפרק זמן של שלושים יום, חובת הדיווח ושורה ארוכה של הוראות חוק נוספות – משל היו אלו המלצות בלבד ולא הוראות מחייבות. ניכר כי אין הם חשים מחויבות לכללי המינהל התקין, ומתעורר הרושם כי אף הממשלה עצמה חוששת מלהתעמת עמם.

אך הנזק אינו מסתכם בכך. תחקיר "מעקב" חושף כיצד פרסומים מגמתיים של התאגיד הובילו לקריסת עסקים, פגיעה במשפחות ואובדן מקורות פרנסה. עדויות שהגיעו למערכת מתארות מסכת של איומים, לחצים והשפלות מצד כתבי התאגיד.

במקרה מזעזע במיוחד, תיעד "מעקב" את התבטאויותיו המשפילות של אלעזר, שכעובד ציבור השתמש בביטויים כמו "אידיוט", "נוכל" ו"רמאי" כלפי מושאי סיקורו. התנהגות זו זכתה לגיבוי מלא מהנהלת התאגיד.

מסע ההסתרה: כך מונע תאגיד השידור הציבורי ביקורת וחקירה

מערכת שלמה של הסתרה והתחמקות נחשפת בתאגיד השידור הציבורי. פניות חוזרות ונשנות של "מעקב" בנוגע להתקשרות החשודה עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק נתקלו בחומת שתיקה.

היועצת המשפטית של התאגיד, מבקרת הפנים ומחלקת הדוברות מסרבות להתייחס לשאלות בסיסיות: כמה כסף הוציא התאגיד על הגנה משפטית? מדוע נבחר משרד עורכי דין יוקרתי כנראה ללא מכרז? ומדוע משלם הציבור על הגנת כתב שפרסם, לפי קביעת בית המשפט, מידע שקרי?

התאגיד הפך למדינה בתוך מדינה. הם מסרבים לחשוף את התקציב האמיתי של מחלקת החדשות, את עלות העסקתם של כתבים בעייתיים כמו דניאל אלעזר, ואת מנגנוני הפיקוח – אם בכלל קיימים כאלה.

קורבנות השיטה מדברים

"תאגיד הרסו לי את העסק", מספר בעל עסק שנפגע מפרסומי התאגיד. "פרסמו עליי כתבה מגמתית, מלאה בשקרים. כשפניתי בבקשה לתיקון, התעלמו ממני. כשהבאתי הוכחות – התעלמו שוב. היום העסק סגור, והעובדים בלי עבודה".

עם פרסום כתבה בערוץ החדשות או באתר האינטרנט של התאגיד (המתוקצב מכספי ציבור), עסקים נסגרים כמעט באותו הערב. תחקיר או כתבה של 'כאן 11' מהווים מעין גזר דין להרס העסק. כאשר אדם פונה לערכאות המשפטיות להגן על שמו הטוב, הציבור בכללותו – לרבות עורכי דין המסרבים לייצג בתיקים אלו, עוברי אורח, לקוחות ואף בני משפחה מדרגה שנייה – כבר גיבשו דעה שלילית כלפיו.

ברם, כאשר בעל העסק הניזוק מביא את עניינו בפני בית המשפט, ולאחר בחינה מעמיקה של הראיות, מתגלה כי פרסומי 'כאן 11' היו חסרי בסיס עובדתי ואין אמת בפרסום, הנזק כבר הוסב – חייו של האדם נהרסו, והוא נאלץ לפנות לסיוע נפשי ולשירותי התעסוקה, כשחייו הפכו לצל של מה שהיו.

פרדוקס מטריד הוא שהשלכות בריאותיות ונפשיות חמורות – כגון נדודי שינה, חרדות ומחשבות אובדניות – אינן זוכות למשקל הראוי. לראיה, תיעוד עדותו של מישל טרוני בבית המשפט, המעיד כי בעקבות תחקיר 'כאן 11', שככל הנראה היה נטול ביסוס, שקל לשים קץ לחייו.

יתרה מזאת, גם לאחר שנים של התדיינות משפטית מול פרקליטי התאגיד, ניכרת השתהות בתשלום הוצאות משפט ופיצויים, המאלצת את הזוכים בדין לפנות להליכי הוצאה לפועל. למותר לציין את התעלמותם מחוק ביזיון בית המשפט – חוק שתוקפו משמעותי במדינת ישראל, אך נדמה כי אינו חל בתחומי 'מדינת כאן 11'.

לא אוכל להחריש נוכח התנהלותו הבריונית של כתב 'כאן 11' בין כותלי בית המשפט, התנהלות המעוררת תדהמה בקרב השופטים, אשר פוסקים לחובתו ומתעדים בפסקי-דין את הפרותיו החמורות של החוק (דוגמת צילום בלתי חוקי במתחם בית המשפט – עבירה חמורה על הוראות החוק).

פסקי דין אלו של מערכת המשפט במדינת ישראל מגיעים אל 'מדינת כאן 11', אך זוכים להתעלמות מוחלטת – ואילו אלעזר ממשיך בתפקידו כאילו זכה לשבחים מכס המשפט. תמה אני האם ניתן לזכות באזרחות ב'מדינת כאן 11'? שכן נראה כי היא מקנה זכויות יתר מפליגות!

למען הסר ספק, ברצוני להדגיש: לדאבוני, ברשותי מצויות דוגמאות רבות נוספות מן הסוג הזה. הכתבה האמורה מתייחסת, בין השאר, גם להיבטים אחרים, לרבות התנהלות בריונית מצד תאגיד השידור "כאן 11" והכתב דניאל אלעזר. ביכולתי לערוך ולתעד לפחות חמישה תחקירים נוספים בהיקף דומה, כאשר הדוגמה המובאת כאן מהווה אך מדגם מצומצם מן התמונה המלאה.

השתיקה בצמרת

המכתב ששלח "מעקב" לשר התקשורת שלמה קרעי ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ' מעלה שאלות נוקבות: כיצד ייתכן שכתב פועל ללא תעודת עיתונאי? מי מפקח על ההתנהלות המקצועית? ומדוע לא נפתחה חקירה בעקבות החשדות לשוחד?

אשוב ואטעים: התנהלותם המקוממת של מר ברוך שי ומר עילי לוין בדבר העלמת המידע אודות השוחד מחייבת חקירה לאלתר. לא יעלה על הדעת כי נושאי משרה בכירים במוסד ציבורי יתעלמו מחשדות כה מכבידים.

המכתב נשלח בעקבות תיעוד מקרים רבים מספור, לאחר פניות חוזרות ונשנות ל'כאן 11', ולאחר חוויית זלזול והשפלה קשה מנשוא. המכתב לגורמים הרלוונטיים הועבר בתום תקופה מכבידה של שתיקה רועמת, תיעוד מעשי בריונות, הפרות חוק ואדישות מצד הנהלת 'כאן 11'. להלן יובא לעיונכם מדגם מצומצם מן התחקירים אשר ערכנו – בכל אחד מן התחקירים הללו נכללים, בין היתר, עובדות מוצקות, שאלות נוקבות, טענות מבוססות, פסקי דין, החלטות שיפוטיות, מסמכים רשמיים, סירובים שרירותיים, ניסיונות השתקה ופניות מתועדות.

הכסף הגדול מאחורי ההסתרה

תחקיר 'מעקב' חושף מארג סבוך של קשרים והתקשרויות: משרד עורכי דין יוקרתי אשר שירותיו נשכרו, ככל הנראה, תוך התעלמות מחובת המכרז, תקציבי עתק הנעדרים, לכאורה, פיקוח נאות, והוצאות משפטיות מופלגות המשולמות מן הקופה הציבורית.

דומה כי אין מדובר אך בבזבוז משווע של כספי ציבור – הרי זו, ככל הנראה, שחיתות של ממש, כאשר גוף ציבורי עושה שימוש בכספי משלמי המסים להגנה על פרסומים כוזבים, וכאשר הוא מסתיר את כלל המידע האמור מעיני הציבור – אין זו טעות גרידא. נראה כי מדובר בשיטה מכוונת.

בימים אלה ממתין התאגיד לתגובת משרד התקשורת, משרד האוצר ומשרד מבקר המדינה. השאלה המרכזית: האם סוף סוף יהיה מי שיחקור את החשדות החמורים? או שמא ימשיך הציבור לממן את מסע ההסתרה של תאגיד השידור הציבורי?

למעשה, בהיותי עיתונאי, אני שואב את השראתי מדמויות מופת דוגמת ג'ודית מילר, אשר נשלחה למאסר ביולי 2005 בגין ביזיון בית המשפט, לאחר שסירבה להעיד בפני חבר מושבעים פדרלי בפרשת חשיפת זהותה של ולרי פליים כסוכנת מבצעית בסוכנות הביון המרכזית (CIA). מילר שהתה שלושה חודשים מאחורי סורג ובריח בשנת 2005, משום שעמדה איתנה בסירובה לחשוף בפני בית המשפט האמריקאי את מקורות המידע שלה בפרשת ולרי פליים. ברם, ערוץ 22 הינו מקרה שונה בתכלית, ודניאל, לצערנו הרב, רחוק מלהיות ג'ודית מילר.

בימים האחרונים נתגלתה לעיני הציבור פרשייה מדאיגה נוספת, המעלה סימני שאלה מהותיים באשר לדפוסי התנהלותו של תאגיד השידור הממלכתי "כאן 11". סוגיה זו מטילה צל כבד על אמינותו של הגוף התקשורתי הציבורי ומעלה שאלות נוקבות בדבר התנהלותו המקצועית והאתית. תחקיר מקיף שערכה מערכת "מעקב" חושף כיצד הופר באופן בוטה אחד מעקרונות היסוד של העיתונות המקצועית – שמירה על חיסיון מקורות.

• ביום חמישי שחלף ראה אור תחקיר מקיף בנושא זה תחת הכותרת "האם כתב כאן 11 קיבל שוחד במעטפות שחורות? והאם עורכי המהדורה טייחו?" – לחץ כאן

ב-9 ביולי 2024 פורסם בתאגיד השידור תחקיר תחת הכותרת "הוא שחקן: הנוכל שהבטיח קידום לבעלי עסקים, גבה מהם כספים – ונעלם". התחקיר, שנערך על ידי כתב התאגיד דניאל אלעזר, כלל עדות של אישה דתייה שזוהתה תחילה באות ג'. למרות בקשותיה החוזרות ונשנות לשמור על אנונימיות, שמה המלא נחשף בכתבה – גלית אפרת בוקעי (כיום אזולאי).

(התחקיר שערך דניאל אודות נתנאל מזור לוקה בחסר מן הבחינה המקצועית ואף אינו עומד באמות מידה ראויות לעבודה עיתונאית. יתרה מזאת, ראוי לציין כי בעת עריכת התחקיר, ככל הנראה לא החזיק אלעזר בתעודת עיתונאי בתוקף. סוגיה זו בכללותה מצריכה התייחסות מעמיקה נפרדת – ונייחד לכך כתבה מקיפה נוספת)

במהלך צפייתי בתחקיר, הציג דניאל אלעזר לעיני הציבור הרחב את המסמכים עליהם חתומה ג' יחד עם נתנאל מזור. בפרסום זה, כתב תאגיד כאן 11 לא טרח להסתיר את שמה האמיתי של המקור שהתראיינה תחת הכינוי ג'. משכך, כל המאמץ לטשטש את פניה ולכנותה בשם הבדוי "ג'" התגלה כמגוחך, שכן בנקל איתרנו את זהותה במסמכים המשפטיים, שם מופיע שמה המלא – גלית אפרת בוקעי, אשר לאחר נישואיה שינתה את שם משפחתה לאזולאי.

ישנו חשש סביר שהגברת גלית אזולאי נקטה בדרך של הטעיה, כלומר מסרה אי אמת לכתב 'כאן 11', שכן כאשר התחוור לנו שהיא המקור המכונה ג' ויצרנו עמה קשר, היא בחרה לנתק את השיחה ולהימנע מדיון בנושא. יתרה מזאת, כאשר הפנינו אליה (גם בכתב) שאלות קשות לצורך קבלת תגובתה, היא השיבה בלשון חד-משמעית: 'לא מוכנה לדבר על זה יותר!'.

התקשרנו אף עם בעלה, מר אברהם אזולאי, אשר מסר כי רב הורה להם להימנע ממתן ראיונות, והנה הטעם לכך: הגברת אזולאי, המגדירה עצמה כאישה דתייה, בעת שחתמה על ההסכם עם מר מזור וביקשה להשיב לידיה את הכספים, פנתה לבית הדין הרבני אשר נבחר על פי שיקול דעתה. במהלך ההליך המשפטי בבית הדין הרבני, הרב עמיאל משה פסק כי על מזור להשיב את הכספים, זאת נוכח העובדה שהגברת אזולאי הביעה חוסר רצון להמשיך בשיתוף הפעולה עם מזור. ראוי להדגיש כי היא זו אשר בחרה את הערכאה המשפטית בה יתנהל הדיון, ואכן מזור השיב לה את הכספים. יתרה מכך, הרב עצמו טרח לוודא כי הגברת אזולאי קיבלה לידיה את הכספים המגיעים לה.

גברת גלית אזולאי, לאחר סיום ההליכים המשפטיים עם מר נתנאל מזור, שלחה אליו מסרונים רבים בעלי אופי חיובי וידידותי. מתוכן המסרונים ניכר כי לא הייתה כל טינה מצידה כלפי מר מזור; נהפוך הוא – היא הביעה הערכה רבה כלפיו.

מניתוח התכתובות עולה כי הייתה שבעת רצון מפסק דינו של הרב משה, ולא העלתה כל טענות משפטיות כנגד מר מזור. נראה כי כאשר הרב זיהה את נטיותיה ואת רצונה המופרז, לכאורה, להתעשר על חשבון מר מזור, הוא הנחה אותה להימנע מראיונות תקשורתיים, בציינו כי ההליך הסתיים וההכרעות מקובלות על שני הצדדים.

ברם, בשלב מוקדם יותר של ההתדיינות, הכתב דניאל אלעזר מערוץ "כאן 11" ראיין את גברת אזולאי, ככל הנראה תוך ניצול שאיפתה להפיק רווח כספי ממר מזור. במהלך הראיון נמסרו פרטים בלתי מדויקים, דבר שהוביל לעדות מזיקה ובלתי אמינה.

בתחקיר שערך אלעזר לא הוצגו עובדות מהותיות מההליך בבית הדין הרבני, ובכללן: השבת הכספים, בחירתה של גברת אזולאי בבית הדין הספציפי, והמסרונים המודים שהיא שלחה. התמונה שהוצגה הייתה חלקית בלבד. הראיון שהתפרסם בערוץ "כאן 11" גרם הרס מוחלט לחייו של מר מזור ולעסקיו – כנראה זו דרכה של יהודייה דתיה.

בנוגע לכלל הטענות שהועלו, פנינו לגברת אזולאי לקבלת התייחסותה, אולם היא בחרה להימנע מתגובה. שתיקתה בנסיבות אלו מהווה אמירה משמעותית כשלעצמה.

הרב משה: "הצדדים הסכימו לפסיקתי"

מתוך גישה מעמיקה ואחראית, קיימנו שיחה עם הרב משה. הרב זוכר היטב את המקרה ומציין כי הנחה להימנע מראיונות תקשורתיים, שכן לא ראה בכך עניין ציבורי. החלטותיו התקבלו בהסכמה מלאה על ידי גברת גלית אזולאי, והוא מעיד כי מעולם לא נתקל בהבעת אי-שביעות רצון מצידה לגבי פסק הדין.

הרב הדגיש כי מחלוקות בין בני אדם הן חלק טבעי מהחיים, ולשם כך קיימים מוסדות משפט, בין אם בתי דין רבניים או בתי משפט אזרחיים. הרב הביע פליאה עמוקה על כך שהכתב אלעזר נמנע מלפנות אליו במסגרת התחקיר לקבלת הבהרות מעמיקות בנושא, ולו למען בירור האמת לאשורה.

חשוב לציין כי מר מזור העביר לכתב דניאל אלעזר את כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות פסק הדין של בית הדין הרבני. משמע, לכתב "כאן 11" הייתה ידיעה מלאה אודות ההליך המשפטי, אך הוא בחר במודע להתעלם מתוכן פסק הדין ומשמעויותיו. סביר להניח כי התייחסות לפסק הדין הייתה מערערת את התחקיר כולו, אך דומה כי גורלו של אדם שחייו נפגעים לא עמד לנגד עיניו. למעשה, התחקיר משודר בטלוויזיה, וכאשר הנזק כבר נעשה, נותר האדם הנפגע עם המשימה הבלתי אפשרית לכאורה – 'לך תוכיח שאין לך אחות'.

שמענו בקולו של הרב את התסכול והעצב כאשר שוחחנו עמו בטלפון. למעשה הוא צודק בקביעתו כי המקרה של גברת אזולאי אינו מהווה עניין ציבורי, שכן הצדדים הגיעו להסכמות ובית הדין הרבני נתן את פסיקתו בנושא.

הרב הדגיש כי כאשר מתדיינים בוחרים בבית דין רבני, סמכויותיו מקבילות לאלו של בית המשפט. הוא הביע צער עמוק על כך שערוץ 11 גרם, שלא בצדק, להרס חייו של מר מזור.

בדבריו למר מזור, הרב העביר מסר מחזק: למצוא את הכוח לסלוח, להמשיך הלאה בחיים, להתחזק נפשית ולהבין שישנם סוגים שונים של בני אדם. בנוסף, שלח איחולי בריאות למר מזור ומשפחתו.

גברת אזולאי ניסתה להפציר בדניאל אלעזר שלא ישדר את הראיון עמה, אך אלעזר, בהיותו ממוקד מטרה, בחר להשתמש בצילומים שתיעד בעת שגברת אזולאי (ג') הייתה במצב של משבר והתלבטות. אמנם הוא הצליח לשכנע אותה להתראיין, אך היא נכשלה בניסיונותיה לשכנעו להימנע משידור הכתבה.

מזור על גלית: חברות טובה וסכסוך כספי קטן

לאחר שזהותה של גברת ג' התבררה לנו, מצאנו לנכון ליצור קשר עם מר נתנאל מזור ולברר עמו האם הוא מכיר את הגברת גלית אזולאי, המופיעה במסמכים תחת השם גלית אפרת בוקעי. בתגובה, אישר מר מזור את היכרותו עמה, בציינו כי היא ידידה קרובה שלו. הוא הודה כי אמנם התגלע ביניהם ויכוח מינורי בענייני כספים, אך הדגיש כי היא זו שבחרה מיוזמתה לפנות לבית הדין הרבני, ואף בחרה בעצמה את מקום הדיון, מבלי שהביע התנגדות לכך.

בנוסף, מסר מר מזור כי לדעתו מדובר באישה טובת לב, והבהיר כי כל חובותיו כלפי הרב משה סולקו במלואם (יצוין כי מר מזור, בתמימותו, אינו מודע לכך שאנשים דתיים נוטים להיות "טובי לב" יתר על המידה).

בשיחה עם "מעקב", הביע מזור תמיהה על כך שגברת אזולאי מסרה דברים שאינם אמת. בנוסף, הוא העביר לידינו מסמכים והתכתבויות מיישומון וואטסאפ הנוגעים לעניין, ובהם אף הודעה המעידה כי היא פנתה לאלעזר בבקשה שלא יעלה את צילומי הריאיון.

האזינו נא לשיחה המוקלטת:

עדות מטרידה: לחץ פסול ואיומים בשם העיתונות

במהלך עבודתנו על התחקיר המדובר, העביר לידינו מקור אשר יכונה בשם העט "בן דודו", עדות מטרידה בדבר התנהלותו של אלעזר. לדבריו, אלעזר ביקש ממנו למסור עדות מכפישה כנגד נתנאל מזור, תוך שהוא מפעיל עליו לחץ בלתי סביר ונוקט באמצעי סוג של סחיטה והפחדה. במסגרת זו, איים אלעזר כי באם לא יספק עדות שלילית נגד מזור, יזכה אף הוא לסיקור שלילי בכתבה העתידה להתפרסם.

מר בן דודו העיד כי לכאורה קיבל סוג של הנחיות באשר לתוכן העדות הנדרשת נגד מזור. התנהלותו של אלעזר כללה שיחות טלפון בשעות הלילה המאוחרות, סביב חצות, במהלכן הפעיל לחץ בלתי נסבל בניסיון לחלץ ממנו סיפור שלא התרחש מעולם. יתרה מזאת, כאשר הבהיר בן דודו כי אין בפיו טענות כלשהן כנגד מזור, הגיב אלעזר בזעם בלתי מרוסן, עד אשר נאלץ בן דודו לשכור את שירותיו של עורך דין כדי להסיר מעליו את האיום.

מעיד בן דודו כי בשנת 2024 הציג בפניו אלעזר תעודת עיתונאי שאינה בתוקף, ודרש ממנו להדליף מסמכים ומידע מכפיש אודות מר מזור – אף שהבהיר כי אין ברשותו מידע שכזה ומעולם לא היה. רק לאחר התערבות משפטית, חדל אלעזר מפעולותיו.

בן דודו מסר כי התנהלות זו הותירה בו צלקת נפשית עמוקה, והוא תמה כיצד אדם המתנהל באופן שכזה משמש בתפקיד בתאגיד השידור הציבורי 'כאן 11'. לדבריו, אין זה ראוי כי עיתונאי יתקשר לאדם בשעה שתים עשרה בלילה ויאיים להרוס את פרנסתו בתחקיר עיתונאי. עד היום, מציין בן דודו, הוא סובל מחרדות ומגלה רתיעה עמוקה מפני התקשורת והעיתונאים.

חשיפת מקורות עיתונאיים – פגיעה באמון ובמקצועיות העיתונות

סוגיה כואבת נוספת היא ההפרה הבוטה של כללי האתיקה העיתונאית, אשר פוגעת הן בציבור והן במוניטין המקצועי של התקשורת. כאשר עיתונאי חושף את זהות מקורותיו, הוא לא רק מסכן את ביטחונם האישי, אלא אף מערער את אמון הציבור במקצוע העיתונות. התוצאה המיידית היא שמקורות פוטנציאליים נרתעים מלשתף פעולה עם עיתונאים.

בפתח הכתבה הוצג מקרה מאלף של עיתונאית אשר עמדה איתנה מול לחצי המדינה, כאשר הרשויות לא הצליחו לאלצה לחשוף את זהות מקורותיה. דוגמה זו ממחישה כי גם כאשר מופעלים לחצים כבדים על עיתונאים, בכוחם לעמוד על עקרונותיהם המקצועיים ולהגן על מקורותיהם. אכן, לעיתים נדרשים עיתונאים להתמודד עם לחצים משמעותיים בעבור שמירת האתיקה המקצועית, אך זוהי חובתם המוסרית והמקצועית.יתרה מזאת, קיים לחץ מתמיד מצד איגוד העיתונאים להימנע מפרסום תחקירים על גופים ממשלתיים. ברם, אני מוכן לפעול גם ללא תעודת עיתונאי מטעם האיגוד, שכן איני מאמין כי הוא מגן על חופש הביטוי ועל ייעודה הנעלה של העיתונות – מסירת האמת לציבור.

(חשוב להדגיש כי האיגוד המקצועי בו אני חבר מפעיל לחץ משמעותי להימנע מפרסום תחקירים על גופים ממשלתיים, ובכללם כאן 11. יושב ראש הארגון נוקט בפעולות שיש בהן כדי לפגוע בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת. הוא מפעיל עליי לחצים בלתי ראויים, מנסה להשתיק את קולי ונוקט בתמרונים פסולים ומקוממים. המסר שהועבר אליי היה חד וברור, ואולם אמשיך במשימתי לחשוף את האמת אודות התנהלות הגופים הממשלתיים – גם אם המחיר האישי שאשלם יהיה כבד)

באשר לדניאל אלעזר, התנהלותו מעידה על זלזול מוחלט באתיקה המקצועית, שכן חשף ללא רחמים את זהות מקורותיו, ולפי המידע שברשותנו, אין זו הפעם הראשונה שנקט בדרך פסולה זו.

תגובות:

בעת שפנתה מערכת "מעקב" אל העיתונאי דניאל אלעזר בבקשת הבהרות, נתקבלה תשובה מטרידה ובלתי צפויה. חלף התייחסות עניינית לסוגיות הנוגעות להפרת כללי האתיקה העיתונאית, בחר אלעזר להשיב בלשון משתלחת, תוך שהזכיר את שמו של הראל דניאלי – אשר כלל לא נזכר בפנייה הראשונית. ציטוט:

"ד״ש להראל דניאלי, והוא לא הופיע בסוף יא שרלטן. והוא לא היה מקור. קשה להאמין כל פעם מחדש כמה אתה אידיוט.
ואני באמת אומר – מיום ליום נראה שאתה זקוק לטיפול" (שוב אציין שזו תגובה של עובד ציבור עיתונאי של "כאן 11").

בניתוח התגובה שנתקבלה, עולה כי דניאל אלעזר פגע בפרטיותו של מר הראל דניאלי תוך שימוש בלתי הולם בשמו. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים המקצועיים המצופים מעיתונאי ישראלי בעת הנוכחית.

בעקבות קבלת שמו של מר הראל דניאלי ואיתורו, פנינו אליו לקבלת תגובה, אך לא התקבל מענה מצדו.

תאגיד השידור "כאן 11" לא מסר תגובה לפנייתנו הנוכחית, אולם בהתייחס לתחקיר שפורסם ביום חמישי האחרון, התקבלה מהם התגובה הבאה:

"שלום רב,
הטענות אינן מוכרות לנו.
בברכה,
גילי שם טוב
מנהלת מערך דוברות".

-אנו במעקב-