מן הראוי היה כי לכל הפחות, בעודי, כמשלם מיסים מן השורה, נושא בעול המימון הציבורי, יואילו בטובם להשיב לפניותיי – ולו באמצעות מנגנון תגובה אוטומטי (אשר יהא, למצער, מכבד יותר מן הדממה המהדהדת).

אך הנזק אינו מסתכם בכך. תחקיר "מעקב" חושף כיצד פרסומים מגמתיים של התאגיד הובילו לקריסת עסקים, פגיעה במשפחות ואובדן מקורות פרנסה. עדויות שהגיעו למערכת מתארות מסכת של איומים, לחצים והשפלות מצד כתבי התאגיד.

במקרה מזעזע במיוחד, תיעד "מעקב" את התבטאויותיו המשפילות של אלעזר, שכעובד ציבור השתמש בביטויים כמו "אידיוט", "נוכל" ו"רמאי" כלפי מושאי סיקורו. התנהגות זו זכתה לגיבוי מלא מהנהלת התאגיד.

מסע ההסתרה: כך מונע תאגיד השידור הציבורי ביקורת וחקירה

מערכת שלמה של הסתרה והתחמקות נחשפת בתאגיד השידור הציבורי. פניות חוזרות ונשנות של "מעקב" בנוגע להתקשרות החשודה עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק נתקלו בחומת שתיקה.

היועצת המשפטית של התאגיד, מבקרת הפנים ומחלקת הדוברות מסרבות להתייחס לשאלות בסיסיות: כמה כסף הוציא התאגיד על הגנה משפטית? מדוע נבחר משרד עורכי דין יוקרתי כנראה ללא מכרז? ומדוע משלם הציבור על הגנת כתב שפרסם, לפי קביעת בית המשפט, מידע שקרי?

התאגיד הפך למדינה בתוך מדינה. הם מסרבים לחשוף את התקציב האמיתי של מחלקת החדשות, את עלות העסקתם של כתבים בעייתיים כמו דניאל אלעזר, ואת מנגנוני הפיקוח – אם בכלל קיימים כאלה.

קורבנות השיטה מדברים

"תאגיד הרסו לי את העסק", מספר בעל עסק שנפגע מפרסומי התאגיד. "פרסמו עליי כתבה מגמתית, מלאה בשקרים. כשפניתי בבקשה לתיקון, התעלמו ממני. כשהבאתי הוכחות – התעלמו שוב. היום העסק סגור, והעובדים בלי עבודה".

עם פרסום כתבה בערוץ החדשות או באתר האינטרנט של התאגיד (המתוקצב מכספי ציבור), עסקים נסגרים כמעט באותו הערב. תחקיר או כתבה של 'כאן 11' מהווים מעין גזר דין להרס העסק. כאשר אדם פונה לערכאות המשפטיות להגן על שמו הטוב, הציבור בכללותו – לרבות עורכי דין המסרבים לייצג בתיקים אלו, עוברי אורח, לקוחות ואף בני משפחה מדרגה שנייה – כבר גיבשו דעה שלילית כלפיו.

ברם, כאשר בעל העסק הניזוק מביא את עניינו בפני בית המשפט, ולאחר בחינה מעמיקה של הראיות, מתגלה כי פרסומי 'כאן 11' היו חסרי בסיס עובדתי ואין אמת בפרסום, הנזק כבר הוסב – חייו של האדם נהרסו, והוא נאלץ לפנות לסיוע נפשי ולשירותי התעסוקה, כשחייו הפכו לצל של מה שהיו.

פרדוקס מטריד הוא שהשלכות בריאותיות ונפשיות חמורות – כגון נדודי שינה, חרדות ומחשבות אובדניות – אינן זוכות למשקל הראוי. לראיה, תיעוד עדותו של מישל טרוני בבית המשפט, המעיד כי בעקבות תחקיר 'כאן 11', שככל הנראה היה נטול ביסוס, שקל לשים קץ לחייו.

יתרה מזאת, גם לאחר שנים של התדיינות משפטית מול פרקליטי התאגיד, ניכרת השתהות בתשלום הוצאות משפט ופיצויים, המאלצת את הזוכים בדין לפנות להליכי הוצאה לפועל. למותר לציין את התעלמותם מחוק ביזיון בית המשפט – חוק שתוקפו משמעותי במדינת ישראל, אך נדמה כי אינו חל בתחומי 'מדינת כאן 11'.

לא אוכל להחריש נוכח התנהלותו הבריונית של כתב 'כאן 11' בין כותלי בית המשפט, התנהלות המעוררת תדהמה בקרב השופטים, אשר פוסקים לחובתו ומתעדים בפסקי-דין את הפרותיו החמורות של החוק (דוגמת צילום בלתי חוקי במתחם בית המשפט – עבירה חמורה על הוראות החוק).

פסקי דין אלו של מערכת המשפט במדינת ישראל מגיעים אל 'מדינת כאן 11', אך זוכים להתעלמות מוחלטת – ואילו אלעזר ממשיך בתפקידו כאילו זכה לשבחים מכס המשפט. תמה אני האם ניתן לזכות באזרחות ב'מדינת כאן 11'? שכן נראה כי היא מקנה זכויות יתר מפליגות!

למען הסר ספק, ברצוני להדגיש: לדאבוני, ברשותי מצויות דוגמאות רבות נוספות מן הסוג הזה. הכתבה האמורה מתייחסת, בין השאר, גם להיבטים אחרים, לרבות התנהלות בריונית מצד תאגיד השידור "כאן 11" והכתב דניאל אלעזר. ביכולתי לערוך ולתעד לפחות חמישה תחקירים נוספים בהיקף דומה, כאשר הדוגמה המובאת כאן מהווה אך מדגם מצומצם מן התמונה המלאה.

השתיקה בצמרת

המכתב ששלח "מעקב" לשר התקשורת שלמה קרעי ולשר האוצר בצלאל סמוטריץ' מעלה שאלות נוקבות: כיצד ייתכן שכתב פועל ללא תעודת עיתונאי? מי מפקח על ההתנהלות המקצועית? ומדוע לא נפתחה חקירה בעקבות החשדות לשוחד?

אשוב ואטעים: התנהלותם המקוממת של מר ברוך שי ומר עילי לוין בדבר העלמת המידע אודות השוחד מחייבת חקירה לאלתר. לא יעלה על הדעת כי נושאי משרה בכירים במוסד ציבורי יתעלמו מחשדות כה מכבידים.

המכתב נשלח בעקבות תיעוד מקרים רבים מספור, לאחר פניות חוזרות ונשנות ל'כאן 11', ולאחר חוויית זלזול והשפלה קשה מנשוא. המכתב לגורמים הרלוונטיים הועבר בתום תקופה מכבידה של שתיקה רועמת, תיעוד מעשי בריונות, הפרות חוק ואדישות מצד הנהלת 'כאן 11'. להלן יובא לעיונכם מדגם מצומצם מן התחקירים אשר ערכנו – בכל אחד מן התחקירים הללו נכללים, בין היתר, עובדות מוצקות, שאלות נוקבות, טענות מבוססות, פסקי דין, החלטות שיפוטיות, מסמכים רשמיים, סירובים שרירותיים, ניסיונות השתקה ופניות מתועדות.

הכסף הגדול מאחורי ההסתרה

תחקיר 'מעקב' חושף מארג סבוך של קשרים והתקשרויות: משרד עורכי דין יוקרתי אשר שירותיו נשכרו, ככל הנראה, תוך התעלמות מחובת המכרז, תקציבי עתק הנעדרים, לכאורה, פיקוח נאות, והוצאות משפטיות מופלגות המשולמות מן הקופה הציבורית.

דומה כי אין מדובר אך בבזבוז משווע של כספי ציבור – הרי זו, ככל הנראה, שחיתות של ממש, כאשר גוף ציבורי עושה שימוש בכספי משלמי המסים להגנה על פרסומים כוזבים, וכאשר הוא מסתיר את כלל המידע האמור מעיני הציבור – אין זו טעות גרידא. נראה כי מדובר בשיטה מכוונת.

בימים אלה ממתין התאגיד לתגובת משרד התקשורת, משרד האוצר ומשרד מבקר המדינה. השאלה המרכזית: האם סוף סוף יהיה מי שיחקור את החשדות החמורים? או שמא ימשיך הציבור לממן את מסע ההסתרה של תאגיד השידור הציבורי?

לאור האמור לעיל, המכתב מתייחס לתביעה שהוגשה כנגד התאגיד וכתבו, מר דניאל אלעזר, ובמסגרתה עלו חשדות חמורים לקבלת שוחד לכאורה בסך עשרים אלף שקלים חדשים, עיסוק בעיתונאות בהיעדר תעודת הסמכה בתוקף, וכן מעשי סחיטה, אלימות נפשית, הטרדות ופגיעה במוניטין, חיסול עסק, הסבת נזק כלכלי משמעותי, וגם בעניין הסגת הגבול, אותה לכאורה מבצעים כתבי 'כאן 11' באופן כרוני.

זאת ועוד, הועלו טענות בדבר היעדר שקיפות בניהול המשאבים הציבוריים, לכאורה, ובכלל זאת פרסום לקוי של מכרזים, הסתרת נתונים אודות שכר ותנאי העסקה, ודחיית בקשות למידע מכוח חוק חופש המידע. נטען כי הוצאות משפטיות ותשלומי פיצויים בגין תביעות דיבה שולמו מכספי ציבור, בהיעדר פיקוח הולם.

'מעקב' דורש ממשרד התקשורת הבהרות מקיפות בנוגע למנגנוני הפיקוח על התאגיד, חקירה יסודית של החשדות הפליליים ושקיפות מלאה בניהול התקציבים של התאגיד. כמו כן, הועלתה דרישה להקמת ועדת בדיקה עצמאית ולבחינת רפורמות מבניות בתאגיד.

הפנייה מדגישה את מחויבותו המוחלטת של התאגיד לשמירה על טוהר מידות ושקיפות, בפרט בהיותו גוף הניזון מכספי משלם המסים. התנהלותו הנוכחית, כך נטען, מסבה פגיעה לאזרחים ולעסקים ומשקפת כשל מערכתי המחייב תיקון יסודי.

המערכת 'מעקב' מבקשת מן המשרד התייחסות דחופה לסוגיות הנדונות.

תגובות:

מר דניאל אלעזר – כתב 'כאן 11'
משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק
עורכת הדין טל ליבליך
עורכת הדין מיה כץ
מר עילי לוין
מר ברוך שי
בכירי תאגיד 'כאן 11'
הגברת אפרת אדרי, מבקרת הפנים
הגברת גילי שם טוב ומר אילון ברוך
מר גולן יוכפז
עורכת הדין מרסיה צוגמן

כמצופה, וכמסורת ימים ימימה, נמנעו הנמענים מלהשיב לגופם של דברים, ותחת זאת הסתפקה עורכת הדין מיה כץ בהפנייתנו להליך חופש המידע. במסגרת זו, חרף חמש פניות שהוגשו להליך חופש המידע, טרם נתקבל מענה כלשהו. בעבר נקט מר דניאל אלעזר בלשון משתלחת והטיח עלבונות כגון 'נוכל', 'אידיוט', 'שמן', 'דביל' ו'רמאי' – וסירב להתייחס עניינית לשאלות כלשהן. יתרה מזאת, איים אלעזר בנקיטת הליכי תביעת השתקה (כמו כן, שלח מכתב התראה שבו אף נמנע מלהשיב לשאלות שנמסרו לו).

מאת משרד התקשורת, משרד האוצר ומשרד מבקר המדינה נתקבל אישור על קבלת המכתב. ברם, טרם נתקבלה תגובתם המהותית, שכן על פי ההערכה הנם שוקדים על בחינה מעמיקה של המסמכים הרלוונטיים.

הפוסט "מדינת כאן 11": בכירי התאגיד מעל לחוק ומעל למדינה הופיע לראשונה ב-מעקב.

פסק דין תקדימי ניתן בבית משפט השלום בתל אביב בתיקים תאד"מ 10152-12-22 ותאד"מ 22816-12-22, המטיל צל כבד על אמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית. בית המשפט קבע כי אין אמת בפרסומים של דניאל אלעזר, כתב ערוץ כאן 11 המתוקצב מכספי ציבור.

פסק דין חסר תקדים ורב-חשיבות

הפסיקה מהווה תקדים משמעותי בנוף התקשורת הישראלית. לראשונה זה שנים רבות, בית משפט קובע באופן חד-משמעי כי פרסומיו של עיתונאי בכלי תקשורת מרכזי עולים כדי לשון הרע, תוך שלילת אמיתות תוכנם. משמעות הדבר חורגת מעבר למקרה הספציפי ומעלה שאלות נוקבות לגבי אחריות עיתונאית ושימוש בכספי ציבור.

מעבר לקביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו של דניאל אלעזר ובכינויים אותם הוא מייחס לאזרחי מדינת ישראל (אשר מכספי המיסים שלהם משולם שכרו), קיימת סוגיה חמורה ומטרידה נוספת. זו הפעם השנייה שבית המשפט קובע כי דניאל אלעזר, בתפקידו ככתב כאן 11, מפר את החוק. כך נכתב בפסק הדין:

"הנתבע (מר דניאל אלעזר) פעל בניגוד להוראת החוק המפורשת וצילם את התובעת באולם בית המשפט".

מדובר בעובד ציבור המועסק בתאגיד השידור הציבורי כאן 11, אשר כנראה אינו מכבד את חוקי המדינה ומזלזל בהם. נראה כי הוא מנסה להציג עצמו כמי שניצב מעל לחוק, בחסות הגיבוי המוסדי, הבמה התקשורתית והיוקרה שמעניק לו תאגיד השידור. הפרות החוק מתבצעות תחת מסווה של ערכים נעלים כגון "חופש הביטוי, דיווח תקשורתי וחופש העיסוק".

הפרדוקס מתחדד לנוכח העובדה כי מר אלעזר, אשר מרבה לדווח בכתבותיו על ליקויים בהתנהלות עובדי ציבור וגורמי אכיפת החוק, מבצע בעצמו מעשים חמורים ומפר את החוק. התנהלות זו זוכה לאזכור נרחב בפסקי הדין, אך נראה כי תאגיד השידור כאן 11 אדיש לכך לחלוטין – התנהלות המעידה על צביעות, אם לא למעלה מכך.

בתום הדיון בתיק תאד"מ 10152-12-22 צ'רקוב נגד אלעזר, ביקשתי לקבל את תגובתו של דניאל אלעזר. במקום תגובה עניינית, בחר להשיב בביטויים משפילים כגון "נוכל", "רמאי", "שמן" וכיוצא באלה.

בניסיונו להשפילני, הטיל מר אלעזר קלון על הוריו אשר העניקו לו חינוך לקוי, פגע במעמד המקצועי של העיתונות, והכתים את שמו הטוב של תאגיד השידור כאן 11. ראוי לציין כי גם אני, בתפקידי כעיתונאי במערכת "מעקב", נמנה על ציבור משלמי המיסים אשר מכספם משולם שכרו של מר אלעזר.

שאלות אתיות מטרידות

במיוחד מטריד הגילוי כי כאן 11, תאגיד השידור הציבורי, בחר לממן את ההליך המשפטי האישי של אלעזר, שנבע מפרסום ברשת X (טוויטר לשעבר). החלטה זו, שנעשתה ללא מכרז, מעלה תהיות קשות לגבי השימוש בכספי משלם המסים.

עורך הדין אהב כהן, שייצג בתיק, הדגיש את חשיבותו התקדימית של פסק הדין: "מדובר באחד המקרים הנדירים בהם בית המשפט מצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל. הקביעה השיפוטית חד-משמעית בשלילת אמיתות הפרסומים היא בעלת משמעות מרחיקת לכת".

בסוגיה זו פרסמנו בעבר תחקיר מקיף אודות מימון ההליכים המשפטיים של העיתונאי דניאל אלעזר על ידי תאגיד השידור הציבורי "כאן 11", ככל הנראה ללא הליך מכרזי תקין. כפועל יוצא מכך, אין ביכולתו של הציבור לקבל מידע בדבר העלויות הכרוכות בהליך זה. עורכת הדין מיה כץ אישרה בפנינו בעבר כי משרדה מעניק ייצוג משפטי למר אלעזר במימון כספי ציבור, אך נמנעה מלחשוף את היקף התשלומים.

בכירי תאגיד השידור, ובכללם המבקר הפנימי, מערך הדוברות, המנהל הכללי והיועץ המשפטי, הפנו את פנייתנו לממונה על חופש המידע. ברם, חרף פניותינו החוזרות ונשנות, המחלקה האמונה על יישום חוק חופש המידע נמנעת מלהשיב לבקשותינו.

לצפייה בכתובות הרלוונטיות, אנא לחצו כאן:

• התנהלות כאן 11 מעלה שאלות על שקיפות ואחריות עיתונאית – לחץ כאן

• הציבור מכיסו מממן משפטיו הפרטיים של דניאל אלעזר מכאן 11? – לחץ כאן

תגובת ההגנה מתעכבת

נכון לציון כי עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, המעניקה ייצוג משפטי למר אלעזר במימון הקופה הציבורית, נמנעה מלהגיב באופן מיידי לפסק הדין בשל שהותה בחופשה באיטליה. בתגובתה מסרה: "הנני שוהה בחופשה באיטליה, והשיחה כרוכה בעלויות משמעותיות. נשוחח אודות פסק הדין עם שובי ארצה".

מן הפרטים עולה כי כאשר מדובר בהוצאות כספיות אישיות, ניכרת רגישות יתר לעלויות (מן הראוי היה לגלות רגישות דומה גם כלפי השימוש בכספי ציבור).

כאשר הצענו לעורכת הדין כץ לקיים את השיחה באמצעות יישומון הוואטסאפ, השיבה בשלילה.

להאזנה השיחה:

לאחר הדיון שהתקיים לפני כחודש וחצי, ראיתי את עורכת הדין מיה כץ ממשרד ליבליך-מוזר-גליק, אשר הטילה ספק בהשכלתי ותהתה בציניות: "האם נדרשות שתים-עשרה שנות לימוד כדי לשמש כעיתונאי?". מצער לראות כיצד עורכת דין במדינת ישראל מבקשת להשפיל עיתונאי באופן שיטתי.

חשש להגדלת שכר טרחה על חשבון הקופה הציבורית

מן הראוי להעלות סוגיה נוספת הראויה לציון. בתוקף תפקידי כעיתונאי, נכחתי בדיון ההוכחות. בסיום הדיון, עורך הדין אהוד כהן, המייצג את התביעה, הביע נכונות להגיש סיכומים בעל-פה. ואולם, עורכת הדין מיה כץ התנגדה לכך בתוקף רב, והביעה דרישה נחרצת להגיש את הסיכומים בכתב, בהתאם לסדרי הדין המקובלים.

הדבר מעורר תהיות, שכן משרדה של עורכת הדין כץ כבר קיבל את שכר טרחתו עבור הדיון, בעוד שהגשת סיכומים בכתב מצריכה שעות עבודה נוספות ותגמול נוסף בהתאם (יצוין כי לא ניתן לאמת זאת באופן מוחלט, שכן עורכת הדין כץ נמנעה מלהתייחס לסוגיה).

באם השערתנו נכונה, יש בכך כדי להצביע על דפוס פעולה בעייתי של ניצול כספי ציבור. לו הייתה עורכת הדין משיבה לשאלותינו, או לחלופין, לו היו מחלקת חופש המידע או דוברות הערוץ מספקים את המידע המבוקש, ניתן היה להימנע מהעלאת השערות.

יודגש כי בית המשפט המליץ על הגשת סיכומים בעל-פה, אך חרף המלצה זו, עורכת הדין התעקשה על הגשתם בכתב, וכך אכן נעשה לבסוף.

אמנם יש בסיס לטענה המועלית, ברם, בהיעדר ראיות מוצקות, משקלה מוגבל.

השלכות רחבות

פסק הדין מהווה מכה משמעותית לא רק לאלעזר ולכאן 11, אלא גם למשרד ליבליך-מוזר-גליק, המייצג גורמי תקשורת מרכזיים נוספים כמו YNET וערוץ 13. ההשלכות עשויות להדהד הרבה מעבר למקרה הספציפי ולהשפיע על האופן בו מתנהלת העיתונות בישראל.

במערכת תקשורת בריאה, פסק דין כזה היה עשוי להוביל לבחינה מעמיקה של נהלי העבודה העיתונאיים ואולי אף לסיום קריירה. העובדה שמדובר בעיתונאי המועסק בגוף ציבורי, הממומן מכספי משלמי המסים, מחדדת את חומרת המקרה ומעלה שאלות מהותיות לגבי אחריות ציבורית ואתיקה עיתונאית.

השאלה המרכזית העולה מפרשה זו נוגעת לא רק לאמינות הדיווחים בתקשורת הציבורית, אלא גם לאופן בו מתנהלים כספי ציבור במערכת התקשורת הישראלית. הציפייה היא כי פסק דין זה יוביל לרפורמה משמעותית באופן בו מתנהלת התקשורת הציבורית בישראל.

המבקרת אדרי מתקשה לספק פרטים על המכרז שלטענתה התקיים

ברצוננו לציין כי קיימנו שיחת טלפון עם רואת החשבון, הגברת אפרת אדרי, המשמשת כמבקרת פנימית. במהלך השיחה, מסרה הגברת אדרי כי למיטב ידיעתה נערך הליך מכרזי בעניין התקשרות עם משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק.

אף שהבענו שביעות רצון מקיומו של ההליך המכרזי לכאורה, כאשר ביקשנו לקבל את פרטי המכרז ומספרו הסידורי, התקשתה הגברת אדרי במתן מענה והפנתה אותנו להגשת בקשה במסגרת חוק חופש המידע.

ערכנו חיפוש מקיף באתר האינטרנט של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' אחר מידע בדבר המכרז האמור, אך העלינו חרס. קיומו של המכרז נותר בגדר תעלומה – ייתכן שנערך, ייתכן שלא, וייתכן שהיה בשלבי תכנון בלבד. יצוין כי פניותינו למחלקת חופש המידע באמצעות הדואר האלקטרוני טרם זכו למענה.

תגובות שהתקבלו בעניין:

עורכת הדין מיה כץ ממשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, אשר ייצגה את דניאל אלעזר במימון ציבורי, השיבה כדלקמן: "דים, אני באיטליה, כאשר אחזור אגיב לך".

מר דניאל אלעזר, אשר קיבל את פנייתנו באמצעות יישומון וואטסאפ, נמנע מלהגיב. שתיקתו מדברת בעד עצמה.

מחלקת הדוברות של תאגיד השידור הציבורי 'כאן 11' נמנעה מלהגיב.

מר גולן יוכפז, המנהל הכללי, לא מסר את תגובתו.

הממונה על חופש המידע בתאגיד לא השיב לפנייתנו.

רואת החשבון אפרת אדרי, המבקרת הפנימית, בנוסף לשיחת הטלפון שקיימנו, העבירה את התגובה הבאה בכתב:
"שלום מר אמור,
בהמשך לפנייתך מטה, וכפי שציינתי בפניך בעבר, בקשות לקבלת מידע מטופלות בתאגיד על ידי הממונה על חופש המידע, בהתאם לחוק.
פנייתך הועברה לממונה על חופש המידע בתאגיד".

עורך הדין אהב כהן מסר בתגובתו כי מדובר בפסק דין תקדימי בעל חשיבות משפטית רבה. הוא ציין כי נדירים המקרים בהם בית המשפט מוצא לנכון להטיל אחריות משפטית על עיתונאי בכלי תקשורת מוביל במשק. יתרה מזאת, מדובר בקביעה שיפוטית חד-משמעית השוללת את אמיתות הפרסומים שהובאו על ידי כתב הערוץ.

בנסיבות העניין, ראוי לציין כי מדובר במקרה חריג בו נקבע בפסק הדין כי פרסומיו של עובד ציבור עולים כדי לשון הרע, תוך קביעה מפורשת כי אין אמת בפרסומים אלו. פסק דין זה מהווה אבן דרך משמעותית בדיני לשון הרע ובאיזון העדין בין חופש העיתונות לבין הזכות לשם טוב".

נ.ב

מפליא לראות כיצד יוסיף מר אלעזר לכהן בתפקידו העיתונאי לאור קביעת בית המשפט בדבר היעדר אמת בפרסומיו. יחד עם זאת, יש לציין כי שמורה למר אלעזר הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך המשך ניצול משאבי הציבור.

אין ספק כי משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, ובפרט עורכת הדין מיה כץ, יראו בחיוב המשך ההליכים המשפטיים, שכן אלה עשויים לממן את חופשותיהם הבאות בחו"ל מקופת הציבור.

הפוסט שופט קובע: דניאל אלעזר מכאן 11 שיקר לציבור הופיע לראשונה ב-מעקב.