האירוע שהתרחש בסניף רשת סופר-פארם ברחוב העצמאות בבת ים מעורר שאלות כבדות משקל באשר להתנהלות אבטחה פרטית במרחב הציבורי ולגבולות הסמכות המוקנית לה. על פי הפרטים שנמסרו למערכת, קצין ביטחון של הסניף חשד באדם צעיר כי גנב, לכאורה, פריטים מן החנות. בעקבות החשד, כך נמסר, נקט הקצין צעדים חריגים: הוא עצר את האיש, הוציאו אל הרחוב והורה לו להתפשט, תוך ביצוע חיפוש גופני פומבי.

צילום: פרי איציק | שימוש הוגן לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

האירוע התרחש בשטח פתוח, לעיני מאות מתושבי האזור. במהלך החיפוש עמד האיש ללא בגדים באמצע הרחוב, ביום גשום, ברוח חזקה ובטמפרטורה שנאמדת בכ-11 מעלות. לפי הנמסר, החיפוש הסתיים ללא כל ממצא: לא אותר כל רכוש החשוד כגנוב, ולא הוכח כי האיש ביצע עבירה כלשהי.

צילום: פרי איציק | שימוש הוגן לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

מן הפרטים עולה כי במהלך האירוע לא הוצג כל צו, לא נכח שוטר במקום, ולא הופעלה כל סמכות חוקית המאפשרת עיכוב, חיפוש או הפשטה של אדם במרחב הציבורי. קצין הביטחון, שאינו שוטר ואינו בעל סמכויות שיפוטיות, פעל על בסיס חשד בלבד. החשד, כך נטען, הספיק כדי להביא להשפלה פומבית של אדם חף מפשע, מבלי שנמצא כל בסיס עובדתי לטענה בדבר גניבה.

האירוע, כפי שתואר, מציף פגיעה חמורה בכבוד האדם. הפשטה ברחוב, לעיני קהל, בלא סמכות ובלא ממצא, מהווה השפלה קשה ופגיעה ישירה בפרטיותו ובשמו הטוב של האיש. עצם העובדה כי לא נמצא דבר בסיום החיפוש מחדדת את חומרת הפגיעה ואת חוסר המידתיות שבפעולה.

לא התקבלה תגובה רשמית מטעם הרשת. פנייה עיתונאית שנשלחה לצורך קבלת התייחסות נותרה ללא מענה, בהתאם לדפוס ההתנהלות המיוחס למערך יחסי הציבור של החברה במקרים מסוג זה. בהיעדר תגובה, נותר כובד המשקל הציבורי מונח על עצם האירוע ועל אופן תיאורו כפי שנמסר.

האירוע מחדד הבחנה עקרונית: גם אם היה מדובר בגנב בפועל, הדרך החוקית היחידה לפעול היא הזמנת משטרת ישראל. הדין אינו מאפשר לגורם פרטי ליטול את החוק לידיו, לבצע חיפושים גופניים או להשפיל אדם במרחב הציבורי. לצורך התמודדות עם חשד פלילי קיימים מנגנונים ברורים: משטרה, צווים שיפוטיים ובתי משפט. אלו הם הכלים החוקיים שנועדו להגן הן על שלום הציבור והן על זכויות הפרט.

האירוע מעלה שאלות נוקבות בדבר הכשרת מאבטחים, הנחיות פנימיות ופיקוח של רשתות קמעונאיות גדולות על עובדיהן. אבטחה נועדה להגן על רכוש ועל לקוחות, אך אינה מקנה סמכות לפגיעה בזכויות יסוד. חריגה מסמכות אינה רק עניין פנימי, אלא פגיעה ישירה באמון הציבור ובערכי החוק והאנושיות.

בסופו של דבר, האירוע מציב מראה קשה בפני המרחב הציבורי: חשד לא מבוסס, פעולה כוחנית, הפשטה פומבית והיעדר ממצא. שרשרת זו, כולה, מתרחשת ללא סמכות חוקית וללא התערבות של גורמי האכיפה המוסמכים. המשמעות הציבורית של האירוע חורגת מהמקום והזמן שבהם התרחש, ומדגישה את הצורך בשמירה קפדנית על חוק, על גבולות הסמכות ועל כבוד האדם – בכל נסיבות, ללא יוצא מן הכלל.

-אנו במעקב-

הפוסט השפיל והפשיט אדם ברחוב בבת ים: מאבטח סופר פארם חצה קו אדום הופיע לראשונה ב-מעקב.

בתאריך 08.11.2025 פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר מקיף על מחדלים חמורים בחופי בת ים, תחת הכותרת: "עיוורון מרשים בבת ים: טרגדיות שאולי ניתן היה למנוע". התחקיר חשף את נסיבות מותו של ילד שטבע, את היעדרם של אמצעי הצלה חיוניים בשטח, את פעילותה של חובשת נטולת הכשרה רפואית תקפה, וכן את פעילותו של קבלן עירוני שלכאורה אינו עומד בתנאי המכרז המחייבים – קרא עוד.

תוצאות ועדכוני התחקיר של "מעקב":

תלונה מפורטת שהוגשה למשטרת ישראל ולמבקר המדינה חושפת שורה של חשדות חמורים במערך ההצלה והשירותים הרפואיים בחופי בת ים. על פי התלונה, המצב כולל חשד להעסקת חובשת ללא הסמכה חוקית, פעילות חברת הכשרה ללא רישיון משרד הבריאות משנת 2022, חשד לזיוף דיפלומה רפואית מאוקראינה, אי הצבת ציוד הצלה שנרכש בכספי ציבור, והפרות חוזיות של חברה קבלנית. התלונות הוגשו נגד ראש העיר צביקה ברוט, מצילים, חובשת ובכירים נוספים בעירייה.

מקרה טביעה קטלני: שרשרת כשלים בחוף תאיו

התלונה למשטרה מתמקדת באירוע טביעה קטלני שאירע לפני כשנה בחוף תאיו, שבו ילד מצא את מותו. על פי הפרטים המובאים בתלונה, האירוע התרחש במרחק של כ-350 מטר בלבד מעמדת המצילים, אולם שורת כשלים חמורים פגעה לכאורה ביכולת להציל את חייו.

על־פי התלונה, ביום האירוע לא היה זמין טרקטורון הצלה, לאחר שנלקח בשל סיבות מסוימות ושיקול דעתו של גבי אלבז.

החובשת שהוזעקה למקום, אלכסנדרה לנסקוי, לא החזיקה לכאורה בהסמכה חוקית, המרפאה בחוף הייתה סגורה ולא היה ציוד עזרה ראשונה זמין, והמצילים נאלצו לרוץ מרחק רב לעבר מקום האירוע – מצב שאיבד זמן יקר בשעת חירום (טרקטורון ההצלה ורכב האמבולנס של חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ", החברה הקבלנית שהתחייבה לספק שירותי רפואת חירום – ככל הנראה לא עמדו בפועל לרשות החוף. מן התלונה ומהוראות ההסכם עולה כי כלי הרכב הללו אמורים היו להיות מוצבים בנוסף לטרקטורון הקבוע של עמדת המצילים).

התלונה טוענת כי נסיבות האירוע לא נחקרו לעומק, ולא הוגשו כתבי אישום, חרף העובדה שמדובר במקרה מוות של ילד. עדות מציל המכונה "דורון לוי" מתארת כי המצילים נאלצו לפעול ללא כלים חיוניים, וכי לנסקוי שהתה בעמדה שלטה חלקית בלבד בעברית וללא תיק עזרה ראשונה.

חובשת ללא הסמכה וחברה ללא רישיון משרד הבריאות

אחד הממצאים המרכזיים בתלונה עוסק בהעסקתה של אלכסנדרה לנסקוי כחובשת בחופי בת ים. על פי התלונה, לנסקוי אינה עומדת בתנאי ההסמכה הקבועים בצו הסדרת מקומות רחצה: היא אינה אחות מוסמכת, אינה בוגרת קורס חובשים של מד"א או צה"ל, ואינה מחזיקה בהכשרה רפואית מוכרת.

ההכשרה היחידה שעברה, על פי המסמכים שהובאו בתלונה, היא קורס קצר בהיקף 44 שעות אצל חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ". הקורס כנראה נערך באופן מקוון ללא דרישת ידע מוקדם. נוסף על כך, היא עברה ריענון במרץ 2025 בהיקף 20 שעות בלבד, פחות מהמינימום הנדרש על פי משרד הבריאות.

הממצא החמור ביותר נוגע לחברה עצמה: על פי תגובה רשמית של משרד הבריאות מתאריך 6 בנובמבר 2025, רישיון החברה להכשרת חובשי רפואת חירום ונהגי אמבולנס פג באמצע מאי 2022 ולא חודש מאז. משרד הבריאות חזר ואישר עובדה זו בתגובה נוספת מיום 17 בנובמבר 2025.

המשמעות: כל חובש או מציל שהוכשר במסגרת החברה לאחר מאי 2022 מחזיק בתעודה חסרת תוקף, שאינה מוכרת על ידי משרד הבריאות. על פי המידע שהועבר למשרד, החברה המשיכה לקיים קורסי חובשים, החייאה, עזרה ראשונה, רענונים למצילים והכשרות שנתיות – בכל השנים 2022, 2023 ו-2024.

יתרה מזאת, מדי שנה מחייב משרד הפנים את המצילים לעבור רענון עזרה ראשונה. למרות זאת, מצילי בת ים עברו את הרענונים בשנים 2022, 2023, 2024 ו-2025 אצל אותה חברה – חברה שפועלת ללא רישיון תקף משנת 2022.

ולפיכך, ככל הנראה, מצילים שהוכשרו משנת 2022 (לאחר חודש מאי), וכן בשנים 2023 ו-2025, אינם רשאים לשמש בתפקידם ללא הרישיון הנדרש בהתאם לצווים, לחוקים ולדרישות המדינה – ובעיקר דרישות משרד הפנים. משמעות הדבר היא כי הציבור מצוי זה שנים בסכנת חיים מתמשכת.

חשד לזיוף דיפלומה רפואית מאוקראינה

פרק נפרד בתלונה עוסק בחשד לזיוף מסמך רפואי. על פי המידע שהובא בתלונה, לנסקוי הציגה דיפלומה רפואית מאוניברסיטת פולטבה באוקראינה, עם מספר דיפלומה M23 № 034383. אישור נוטריון ישראלי צורף למסמך, אולם הנוטריונית אלה מז'נסקי הבהירה כי אישרה רק את תרגום המסמך לעברית, ולא את אמיתותו.

בדיקות שבוצעו במאגר האקדמי הרשמי באוקראינה העלו כי מספר הדיפלומה אינו קיים במערכת. איגוד הרופאים האוקראיני מסר כי אין רישום של רופאה או מתמחה בשם אלכסנדרה לנסקוי. בנוסף, נמסר כי התאריך המופיע בדיפלומה אינו תואם את מועד חלוקת התעודות הרשמי באוניברסיטה.

על פי התלונה, מקור באוניברסיטת פולטבה רמז כי המסמך ככל הנראה נרכש תמורת אלפי דולרים, ופרקליטות מחוז פולטבה פתחה בחקירה רשמית בחשד להנפקת תעודות מזויפות. התלונה מציינת כי אם יתברר שהמסמך מזויף, מדובר בעבירה פלילית חמורה של זיוף ושימוש במסמך מזויף.

מדוע כל זאת חשוב? משום שעל הציבור לדעת מי הם האנשים האמונים בפועל על חייו, ומי מועסק בשטח חופי בת ים באמצעות הקבלן העירוני. "החובשת" שעליה התרענו כבר לפני כשנה, במסגרת פנייה רשמית לדוברות העירייה, שכללה את כלל החשדות שנאספו – לא הוסרה מתפקידה, ולא ננקט בעניינה כל צעד ממשי. כך, אישה המתחזה לחובשת ממשיכה לפעול בשטח כגורם רפואי, כאילו לא אירע מקרה מוות וכאילו ברשותה הכשרה מקצועית תקפה.

על פי התלונה, אין ברשותה תעודה תקפה, והיא אף איננה עומדת בדרישת שלוש שנות הניסיון המחייבת המופיעה בחוזה שעליו התחייב הקבלן העירוני – חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ" ומנהליה, מר דודו אשרי ומר גדי שקל.

ציוד הצלה בכספי ציבור שאינו מופעל בפועל

התלונה מתייחסת להיעדרו של ציוד הצלה חיוני בחופים, חרף תשלום ציבורי גבוה ושימוש בכספי משלמי מסים. על פי המכרזים שנחתמו בין העירייה לחברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ" בשנים 2019 ו-2023, החברה הייתה מחויבת להציב אמבולנסים ייעודיים לחול מסוג 4X4, טרקטורוני הצלה וחובשים בעלי ניסיון של לפחות שלוש שנים.

על פי התלונה, סיורים בשטח לא מצאו אמבולנסים או טרקטורונים זמינים בחופי בת ים. אחד החובשים בחברה אף הודה כי גם אם היה לו אמבולנס, לא היה מחזיק ברישיון להפעילו. בתלונה נטען כי הציבור מממן שירותים וציוד שאינם קיימים בפועל.

בנוסף מוזכרים אופנועי ים שנרכשו בשנים 2014 ו-2019 בעלות של מאות אלפי שקלים, עם תחזוקה שנתית של אלפי שקלים לכל כלי. על פי התלונה, אופנועים אלה אינם מוצבים בעמדות ההצלה אלא מאוחסנים במחסנים עירוניים, ואינם זמינים ברגעים קריטיים.

התלונה מביאה דוגמה לאירוע התרסקות מטוס קל במאי 2025, שבו נער נפצע באורח אנוש כ-250 מטר מהחוף. אופנועי הים שהיו אמורים לשמש לחילוץ מהיר לא היו זמינים, והנער הועבר במצב אנוש ללא שימוש בציוד ההצלה הימי שנועד למקרים כאלה.

פרטים נוספים על המעורבים והאירועים

התלונה מתייחסת גם למציל יורם בצלאל, שעליו מובאות טענות חמורות. בשנת 2020 פסק בית משפט השלום בראשון לציון כי בצלאל הפיץ מידע כוזב נגד עמיתו לעבודה, המציל ועורך הדין אריה ארגז, פגע במשלח ידו וחויב בפיצוי כספי. בנוסף, התלונה מביאה עדויות על אירועי אלימות לכאורה כלפי גולשים ועל מסיבה שנערכה לכאורה בעמדת הצלה בשעות העבודה.

התלונה מפרטת סעיפי עבירה אפשריים רבים, ובהם: הריגה ברשלנות, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, מרמה, הפרת אמונים, עבירות מכרזים, סיכון חיי אדם, בזבוז כספי ציבור וחבלה.

הגורמים המרכזיים הנזכרים בתלונה הם: צביקה ברוט, ראש עיריית בת ים והחותם על המכרזים; יורם בצלאל, מציל בחופי העיר; אלכסנדרה לנסקוי, המועסקת כחובשת; גדי שקל ודודו אשרי, מנהלי חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ"; וכן בכירים נוספים בעירייה האחראים על פיקוח, מכרזים ובקרה.

שמו של ראש עיריית בת ים, צביקה ברוט, מופיע במכרז – כמתחייב מתפקידו וכמי שאישר את פרסומו ואת ניהולו. משכך, מוטלת עליו גם האחריות לוודא כי המכרז שהוא מפרסם עומד בתנאים, נבדק כראוי ומיושם בהתאם להוראותיו.

התלונה נפתחה במשטרה תחת מספר תיק 503827/2025 ומטופלת בתחנת משטרת בת ים. זאת לאחר שמשטרת ישראל דחתה את הבקשה להעבירה לטיפול יחידת להב 433, בהתאם לשיקוליה המקצועיים. במקביל, תלונה מקיפה הוגשה למבקר המדינה, ורכזת אגף רימו"ן במשרד מבקר המדינה, אפרת מאיר, אישרה כי נפתח תיק חדש במספר 1224307.

ידוע כי למר ברוט ישנם קשרים נרחבים במערכת, ולפיכך פנינו בבקשה להעברת הטיפול בתיק ליחידת להב 433. אף על פי כן, נמסר לנו כי ההחלטה שהתקבלה היא לנהל את החקירה בתחנת בת ים. אנו מקווים כי בחינת העובדות תיעשה בהתאם למידת הצדק הנדרשת וללא כל השפעה חיצונית.

ברגע שיוגשו כתבי אישום, יתקיימו דיונים משפטיים או יינתנו פסקי דין, גזרי דין והרשעות – נעדכן אתכם בהתאם. גם אם התלונה במשטרה תיסגר, נפרסם את עדכון הסגירה ופרטי הערעורים, ככל שיוגשו. כך או כך, הציבור יקבל את מלוא המידע, תוך הקפדה על כללי האתיקה העיתונאית המחייבים פרסום כתבי אישום, תוצאות הליכים שיפוטיים, ערעורים וסגירות תיק.

הפוסט חשד להפרת אמונים, מחדלים מסכני חיים והאשמות כבדות נגד ברוט ובכירי העירייה (מתלונה לרשויות)   הופיע לראשונה ב-מעקב.

שנה שלמה עבדה מערכת "מעקב" על תחקיר מקיף ומטריד, שחושף תמונה קשה ומדאיגה על ההתנהלות במחלקת המצילים והחופים בעיריית בת ים בניהולו של ראש העיר צביקה ברוט. התחקיר, שהתחיל בעקבות מקרה מוות של ילד שטבע בחוף בת ים, גבול ראשון לציון, חושף שרשרת של כשלים, אי קיום התחייבויות חוזיות וביזבוז מאות אלפי שקלים של כספי ציבור על ציוד הצלה שכלל אינו נמצא בשטח.

מחדלי חוף "תאיו"

המקרה שלא דובר בו כמעט בתקשורת, והמשטרה מיהרה לסגור אותו ללא כתבי אישום, ללא מעצרים וללא בירור ראוי, הפך לנקודת פתיחה לחשיפת מערכת שלמה שבה אי לקיחת אחריות הפכה לנורמה. מקור שביקש לשמור על אנונימיות ושקיבל מהמערכת הבטחה מלאה לכך, ושיקרא בשם הבדוי "דורון לוי", חשף לפני "מעקב" את פרטי היום הטראגי ואת שרשרת הכשלים שהובילה למות הילד.

ביום הטרגדיה, לפי עדותו של המקור, התפתח ריב קשה בין המציל הראשי גבי אלבז לבין המציל יורם בצלאל מחוף "תאיו". הריב, שהתחיל בנושא אישי והתפתח לטענות מקצועיות, הוביל לכך שאלבז לקח את הטרקטורון – כלי רכב חיוני המיועד להגעה מהירה למקרי טביעה רחוקים מעמדת המצילים – ונעלם מהחוף "תאיו". באותו יום עבדה כחובשת גברת אלכסנדרה לנסקוי, כלל הנראה בת זוגו של יורם בצלאל, שלפי המקור הייתה חסרת שליטה מספקת בשפה העברית וללא ידע מרשים ברפואת חירום. לדברי המקור, המרפאה באותו יום הייתה סגורה לחלוטין, והחובשת שהתה בעמדת המצילים הגיעה ללא תיק עזרה ראשונה.

המקור מתאר כי מתחילת היום שררה בחוף "תאיו" אווירה עמוסה ולחוצה, שכן החוף היה מלא בבני אדם רבים. גב' לנסקוי הכינה משקאות קרים, ובשלב מסוים היא ובצלאל החליטו כנראה להתבודד בחדר של תחנת ההצלה. לפי דברי מקור, נשברה שגרת היום בחוף "תאיו" בעקבות טביעתו של ילד, שאירעה במרחק של כ-350 מטר בלבד מעמדת המצילים. במילים אחרות, האירוע הקטלני התרחש בטווח ראייה וסמוך לעמדה שאמורה הייתה לפקח על אזור הרחצה.

המצילים הבחינו בהתקהלות חריגה של אנשים רבים במקום, ונוצר בלבול. לדברי המקור, המצילים קראו אל יורם בצלאל ולחובשת אלכסנדרה לנסקוי, לאחר שחשדו כי מדובר במקרה טביעה. לנסקוי, כך נמסר, רצה לעבר המרפאה כדי להביא את תיק העזרה הראשונה, אולם באותה עת לא נמצא הטרקטורון במקום, וגם אופנוע הים לא היה בחוף. עוד ציין המקור כי לפי הנהלים, חל איסור על אנשים שאינם מצילים מוסמכים לשהות בעמדת המצילים, ולפיכך ייתכן כי לנסקוי כלל לא הייתה אמורה להימצא שם באותה עת.

המצילים נאלצו לרוץ כ-350 מטר למקום הטביעה. זמן יקר אבד, והתוצאה הייתה טרגית. החובשת, ללא ידע מקצועי מספק, ניסתה לבצע פעולות החייאה עד שהגיע אמבולנס של מד"א, אך הזמן שאבד עשה את שלו.

(המידע מבוסס על עדותו של מציל ששוחח עם מערכת "מעקב". המערכת לא נכחה באירוע, והן המשטרה והן עיריית בת ים לא חקרו את המקרה – לפי המסרים של המקור)

על פי מסמכי המכרז שנבחנו על ידי מערכת "מעקב", החברה המספקת שירותים רפואיים בחופי בת ים מחויבת להחזיק טרקטורון (בנוסף ובנפרד מצוות המצילים) וכן אמבולנס ייעודי. בפועל, הציבור מממן את החזקת כלי הרכב הללו מכספי הארנונה והחוזה העירוני. אולם במהלך התחקיר התברר כי הרכבים הללו קיימים רק על הנייר – אך לא בשטח. לו היו זמינים, ייתכן שהיה ניתן להציל חיים. נדמה כי לעיריית בת ים נוח לעצום עיניים ולהתעלם מכך שהקבלן, ככל הנראה, אינו מקיים את תנאי החוזה. לנושא זה נקדיש פרק נפרד בהמשך התחקיר.

אך התחקיר חושף בעיה מערכתית עמוקה וחמורה בהרבה. נתון מדאיג במיוחד עולה ממנו: בעיריית בת ים קיימים, על פי הרישומים, כמה טרקטורונים ואף מספר אופנועי ים – אך לדברי מצילי החופים, כלי השיט הללו מעולם לא נראו בפעולה בשטח.

החזקתם, בדיקותיהם התקופתיות, הביטוחים, הרכישות, האחסון, הגרירה והטיפולים – כולם ממומנים מכספי הציבור, ומסתכמים במאות אלפי שקלים, אך בפועל אין לציוד זה כל תרומה להצלת חיי אדם.

המשמעות חמורה: הכלים שאמורים לשמש את המצילים בשעת חירום פשוט אינם נמצאים בחופי בת ים.

בימים אלו מתנהל במערכת "מעקב" תחקיר עיתונאי נפרד ומעמיק, הבוחן את פרטי הרכישות, המסמכים הרשמיים והפערים הבולטים שבין הדיווחים לבין המציאות בשטח.

העירייה עצמה אישרה בתגובתה הרשמית ל"מעקב" את קיומם של הטרקטורונים ואופנועי הים – ברם בתשובתה נמצאו אי דיוקים מהותיים בנוגע למספרם בפועל. סוגיה זו תיבחן לעומק במסגרת תחקיר המשך שיפורסם בהמשך.

שוב יש להדגיש: לאחר המקרה הטרגי לא נרשם הד ציבורי, לא נפתחה חקירה מעמיקה מצד המשטרה – כמעט דממה. כאילו חייו של ילד אינם שווים דבר. דווקא השתיקה הזו, והאדישות הממסדית שנלוו אליה, הן שדחפו את מערכת "מעקב" לפתוח בבדיקה יסודית ובתחקיר מעמיק, כדי לחשוף את מה שהוסתר מן הציבור.

מערכת "מעקב" פנתה לעיריית בת ים לקבלת תגובה, אך נמסר מידע חלקי ושגוי – דבר שהגביר את הצורך להעמיק בתחקיר ולחשוף את האמת.

הצלה על הנייר – בפועל אין ציוד, אין הכשרה רפואית

בשנת 2019 וגם בשנת 2023 זכתה חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ" במכרזי עיריית בת ים למתן שירותי הצלה והחייאה בחופי העיר. על פרסום המכרז חתם ראש עיריית בת ים צביקה ברוט, גם בשנת 2019 וגם בשנת 2023, והוא ממשיך לכהן בתפקיד גם בשנת 2025.

למרות שמסמכי המכרז משנת 2019 ומשנת 2023 דומים ואף כמעט זהים בנוסחם, ההתמקדות שלנו היא במכרז משנת 2023 – הנחשב לרלוונטי והעדכני ביותר.

במסגרת המכרז, חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ" התחייבה לעמוד בהתחייבויות מרכזיות רבות. בין היתר, החברה הצהירה שכל עובד שיועסק כחובש יהיה בעל ניסיון של שלוש שנים לפחות. החברה התחייבה לספק טרקטורונים לפי התקן המוגדר במסמכי המכרז, וכן אמבולנסים לפי התקן – כלומר רכבי שטח מסוג 4X4 המסוגלים לנסוע בחול ובתנאים קשים כדי להגיע במהירות האפשרית למקום האירוע. עוד התחייבה החברה לעבוד לפי חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964, ולפי הצו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), תשכ"ו-1965.

לפי הצו הסדרת מקומות רחצה מתשכ"ו-1965, אזור רחצה מוכרז מחייב נוכחות של מגיש עזרה ראשונה שמחזיק בתעודה מאת מגן דוד אדום או חובש מטעם חיל הרפואה בצה"ל, או אח או אחות מוסמכים. הצו מגדיר במפורש: "מגיש עזרה ראשונה – אח או אחות מוסמכים וכן אדם שניתנה לו תעודה מאת מגן דוד אדום בישראל כמוסמך להגשת עזרה ראשונה בחוף הים, או אדם שהוסמך להיות חובש על ידי חיל הרפואה של צבא ההגנה לישראל ובידו תעודה המוכיחה זאת".

מערכת "מעקב" חושפת מכרז פומבי, אשר אמור היה להיות פתוח ונגיש לציבור – אך ככל הנראה הוסתר מעין הציבור. המסמכים הועברו למערכת באמצעות מקור מתוך עיריית בת ים. עתה מתבהרת הסיבה להסתרת המכרז: נראה שכל הצדדים המעורבים מודעים לכך שהקבלן הזוכה איננו עומד בתנאי המכרז, בעוד שעיריית בת ים – כך מסתמן – בוחרת להעלים עין וליהנות מהעיוורון המכוון.

החוזה, ההתחייבויות וההצהרות שצורפו למכרז מספר 59/23 לשנת 2023 מהווים חלק בלתי נפרד מתנאיו וממחויבויות הצדדים על פיו (בעצם, תבינו כמה עולים שירותי הקבלן, וכמה משלמת המדינה על אמבולנסים, ציוד הצלה ושירותים נלווים):

• זהו החוזה והמסמכים שהועברו למערכת "מעקב" על ידי מקור בעירייה. מסמכים אלה היו אמורים להימסר על ידי דוברות העירייה – אך לא נשלחו. מדובר, כך נראה, בניסיון מכוון להסתיר מידע מהציבור.

על פי החוזה והמכרז, עבור ציוד ייעודי כגון אמבולנסים וטרקטורונים, לרבות החזקתם, שימורם וטיפולם השוטף, התחייבה עיריית בת ים לשלם סכומי כסף ניכרים, בנוסף לשכר העובדים, להפרשות הפנסיוניות ולהוצאות נלוות נוספות. בפועל, הציבור הוא הנושא בעלויות הגבוהות של תחזוקת הטרקטורונים והאמבולנסים העירוניים.

אולם התחקיר חושף אי עמידה בחוזה באופן חמור ביותר, המהווה כלל הנראה סכנה ממשית לחיי אדם. מערכת "מעקב" ביצעה סיורים בחופי בת ים ולא מצאה את הטרקטורונים והאמבולנסים מטעם "המרכז לרפואת חירום בע"מ". כאשר מערכת "מעקב" יצרה קשר עם המנכ"ל המשותף של החברה, מר דודו אשרי, הוא סירב למסור הסברים באשר לכך שהחברה שבניהולו אינה עומדת בהתחייבויותיה החוזיות מול עיריית בת ים. בנוסף, נשלחה אליו פנייה עיתונאית רשמית ומנומקת, אולם עד למועד פרסום כתבה זו – לא התקבלה ממנו כל תגובה.

כששבים אל המקרה הטרגי שבו טבע הילד, מוסר המקור כי במקום לא נכחו טרקטורון או אמבולנס של חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ" – וזאת למרות שהחברה התחייבה לספק ציוד ייעודי, לרבות טרקטורון ואמבולנס. מצילים ששוחחו עם מערכת "מעקב" סיפרו כי אינם נתקלים כלל בנוכחות אמבולנסים של החברה בחופי בת ים.
באשר לחובשת, גב' אלכסנדרה לנסקוי, קיים חשד ממשי כי אין ברשותה רישיון נהיגה באמבולנס. אף מדוברות העירייה נמסר כי לא נמצאו פרטי רישיון אמבולנס על שמה.

ביום 12 במרץ 2025 עברה לנסקוי ריענון בן 20 שעות בלבד, אף שמשרד הבריאות מחייב, על פי הנהלים, ריענון בהיקף של לפחות 22 שעות לתקופה 2024-2025.

יתרה מכך, לפי צו הסדרת מקומות רחצה (1965), החברה איננה עומדת בדרישות החוזה ואינה מוסמכת לספק מצילים בעלי הכשרה ממד"א, מצה"ל או מקרב אחים מוסמכים. גם תנאי המכרז של עיריית בת ים מחייבים ניסיון מקצועי של שלוש שנים לפחות – דרישה שאינה מתקיימת בפועל. גב’ לנסקוי התקבלה לעבודה ללא ניסיון קודם, בניגוד מוחלט להוראות החוזה והמכרז, ובניגוד להצהרות מנהלי החברה בפני עיריית בת ים, המעבירה להם כספים ציבוריים בהיקפים ניכרים.

עוד עולה כי החוזה אינו מתיר להעסיק בעמדות ההצלה מגישי עזרה ראשונה בלבד, אולם בעיריית בת ים נדמה כי חיי אדם אינם בראש סדר העדיפויות. אף גורם בעירייה – לא מערך הפיקוח, לא אגף המכרזים ולא מבקר העירייה – לא טרח לבדוק מדוע לא רק שהציוד שעליו משלם הציבור איננו קיים בחופים, אלא שגם הידע המקצועי הבסיסי חסר לחלוטין.

ממצא חמור ומעורר תמיהה נוסף שנחשף בתחקיר נוגע לכך שחברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ", שבה הוכשרה גב' אלכסנדרה לנסקוי, אינה מוכרת כיום על ידי משרד הבריאות ואינה מוסמכת להכשיר חובשים או להעניק הכשרות רפואיות כלשהן.

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה רשמית:

"על פי המידע שבידינו, לחברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ" ניתן רישיון להכשרת חובשי רפואת חירום ונהגי אמבולנס עד לאמצע חודש מאי 2022, ומאז לא חודש הרישיון".

המשמעות חמורה: תעודת ההסמכה שברשות גב' לנסקוי חסרת תוקף חוקי, ולמעשה אינה תקפה כלל. חרף זאת, לנסקוי הועסקה כחובשת – תפקיד הכרוך באחריות לחיי אדם – אף שבמועד האירוע הטרגי שבו טבע הילד למוות היא לא החזיקה בהסמכה רפואית תקפה, והציגה תעודה שניתנה בידי גוף הפועל ללא רישיון תקף ממשרד הבריאות.

למעשה, בשיחה עם מד"א ועם דוברות ארגון "איחוד הצלה" נמסר כי הם כלל אינם מכירים קורסים להכשרת חובשים או לעזרה ראשונה הנערכים במתכונת מקוונת. לדבריהם, ניתן אמנם להעביר חלק תאורטי מצומצם מן החומר באמצעות זום, אך את הרכיבים המעשיים – ובהם פתיחת וריד, ביצוע החייאה ותרגול פעולות חירום – לא ניתן ללמד בווידאו בלבד; מדובר בהכשרות המחייבות תרגול פיזי ומעשי בשטח.

במסגרת התחקיר נערכה גם שיחה עם החובש יובל, המועסק על ידי חברת "המרכז לרפואת חירום בע"מ" ועובד בחופי בת ים. יובל אישר כי ברשותו אין אמבולנס מטעם החברה, ואף ציין כי גם אילו היה – אין לו רישיון להפעלת אמבולנס. לדבריו, לחברה אין טרקטורון ייעודי, ובמקרה של צורך בפינוי הוא מזמין את מד"א. עם זאת, יובל שירת בעבר כחובש בצה"ל, ולכן עומד בהגדרות ובדרישות המכרז לשנת 2023.

תעודת רפואה או זיוף יוקרתי? חקירה באוקראינה נפתחה  

במהלך התחקיר נחשפה פרשה נוספת המעוררת סימני שאלה קשים. מדוברות עיריית בת ים התקבל לעיונה של מערכת "מעקב" צילום מסך חלקי, שבו נטען כי גב' אלכסנדרה לנסקוי למדה רפואה בעיר פולטבה שבאוקראינה. במסמך שכותרתו "דיפלומה" הופיע מספר תעודה M23 № 034383, ולצידו צורף אישור נוטריון ישראלי – שהעניק למסמך חזות של אמינות ורשמיות.

נוכח חומרת המידע, פנתה מערכת "מעקב" לנוטריונית גב' אלה מז’נסקי, ששמה מופיע על גבי המסמך, בבקשה להבהרה. מז’נסקי אישרה כי אכן חתמה – ברם, אך ורק על תרגום המסמך מאוקראינית לעברית, ולא על מקור הדיפלומה עצמה. לדבריה, היא לא התבקשה לבדוק את אמיתות המסמך, ולא הוסמכה לכך, אלא רק לוודא שנוסח התרגום נאמן למסמך שהוצג בפניה.

במסמך שנמסר לעירייה ולמערכת "מעקב" נכתב כי גב׳ לנסקוי היא "רופאה" שסיימה את לימודיה ב-30 ביוני 2023. אולם בדיקה שביצענו במאגר ההשכלה הגבוהה האוקראיני העלתה כי דיפלומה שמספרה M23 № 034383 אינה קיימת כלל.

יתרה מכך, מהמידע הרשמי עולה כי מועד חלוקת הדיפלומות באותה אוניברסיטה היה 25 ביוני 2023, ולא ב-30 ביוני – אי דיוק נוסף המטיל צל כבד על אמינות המסמך.

בהמשך פנינו לאיגוד הרופאים באוקראינה, שם נמסר לנו באופן חד משמעי כי לא קיימת רופאה בשם אלכסנדרה לנסקוי, ואף לא מתמחה רשומה תחת שמה. פנייה נוספת לאוניברסיטה ששמה מופיע על גבי המסמך הובילה לשיחה עם אחת מעוזרות הרקטור, שמסרה עדות מטרידה שלפיה מדובר בתעודה מזויפת שנרכשה לכאורה תמורת כ-3,000 דולר – וכי גם הרקטור עצמו עלול להיות מעורב בפרשה.

יש להדגיש: לא היינו נוכחים באוקראינה ולא חזינו בכך במו עינינו; ייתכן שמדובר בצירוף מקרים או בטעות בתיעוד. עם זאת, רצף הנתונים והסתירות מצדיק בירור יסודי.

בעקבות הממצאים פנתה מערכת "מעקב" באופן רשמי לאוניברסיטת פולטבה בבקשה לקבל מענה על הדיפלומה שמספרה M23 № 034383. בתגובה התקבל מסמך כללי שבו פירטה האוניברסיטה את הישגיה האקדמיים ומעלותיה, אך לא נמסרה כל תשובה עניינית לשאלה בדבר הדיפלומה הספציפית – תגובה שעוררה תחושה כי נעשה ניסיון להתחמק ממתן מענה ישיר.

נוכח ריבוי הסימנים המדאיגים, העבירה מערכת "מעקב" את המידע שנאסף לפרקליטות המחוזית של פולטבה. זמן קצר לאחר מכן נמסר כי נפתח הליך בירור רשמי, וכי הפרקליטות החלה בחקירה מקצועית באוניברסיטה – בחשד למכירת דיפלומות רפואיות מזויפות.

מעיריית בת ים נמסרה תגובה רשמית בנוגע לאירועים שהוזכרו:

מעיריית בת-ים נמסר בתגובה:

האירוע הטרגי התרחש בחוף בו הרחצה אסורה, אשר מרוחק כ-350 מטר מתחנת ההצלה בחוף המוכרז, תאיו. ילד טבע למוות, אך האב ואדם נוסף שנכנס לסייע, ניצלו מהמים על ידי המצילים של עיריית בת-ים ובסיוע מצילי עיריית ראשון לציון.

ציוד ההצלה ונגישותו – מנהל תחנת ההצלה/המציל הראשי אחראי על זמינות ציוד ההצלה. באירוע הטרגי שפורט בפנייתך וכפי שהבהרנו קודם התרחש בחוף שבו הרחצה אסורה, הציוד שהשתמשו בו היה מתחנת תאיו הסמוכה ובה קיים ציוד עזרה ראשונה בהתאם לדרישות צו הסדרת מקומות רחצה – לרבות ציוד עזרה ראשונה בחוף ובמרפאה. כמו כן, מתקיימות ביקורות סדירות של משרד הפנים לאימות  זמינות ותקינות הציוד.

בנוסף, לשאלתך בעניין הטרקטורון ואופנוע הים, על פי התקנות, טרקטורון ואופנוע ים אינם נכללים בציוד ההצלה המחויב על פי צו ההסדרה מקומות רחצה.

העסקת גורמים רפואיים – שירותי הרפואה בחופים ניתנים באמצעות קבלן חיצוני אשר נבחר במכרז כחוק, המרכז לרפואת חירום (רצ"ב מסמכים). מדובר בקבלן רפואת חירום עם ותק של 36 שנות ניסיון, אשר נותן שירותיו בבת-ים, ראשון לציון, תל אביב והרצליה. בעת האירוע כל הגורמים שהשתתפו בטיפול הינם מוסמכים, לא הועסק מעולם אדם שאינו מוסמך למתן טיפול רפואי, לרבות החובשת בעלת התעודה הזרה (מצורפת תעודת ההסמכה וההכשרה שלה). ובהמשך כשפוטרה אינה פוטרה על ידי העירייה שכן מועסקת על ידי חברת קבלנית וגם פה צרפנו מסמכים רלוונטיים.

נוכחות לא מורשית בעמדות מצילים – נהלי העירייה קובעים כי בעמדת המציל רשאי להימצא אך ורק מציל או מי שהוסמך לכך על ידי מנהל אגף החופים. נוהל זה נאכף באמצעות ביקורות פנימיות שוטפות וכן ביקורות חיצוניות מטעם משרד הפנים.

תיאום בין גורמי חירום – כפי שנאמר, האירוע התרחש בחוף אסור לרחצה, משולט ומסומן בהתאם לנהלים. עם קבלת הקריאה, התקיים שיתוף פעולה מצוין בין תחנות ההצלה של בת-ים וראשון לציון, הן בים והן ביבשה.

הקשר הינו ישיר באמצעות מכשירי קשר ייעודיים, והמוקד העירוני מפעיל את גורמי החירום על פי פרוטוקול מסודר.

עבודות בחוף סלע ג' – העבודות הן תחת אחריות אגף פרויקטים ותשתיות של העירייה, והן בוצעו על ידי קבלן שנבחר במכרז כדין כשהעבודה נעשתה תחת פיקוח של מפקח חיצוני כנדרש בחוק.

הפקת לקחים – לאחר המקרה המצער בוצע תחקיר מעמיק בשיתוף כלל הגורמים העירוניים הן של עיריית בת-ים והן של עיריית ראשון לציון, במקביל לתחקיר פנימי שערכה עיריית בת-ים.

מבחינת משפטית, האירוע התרחש בתחום חוף אסור לרחצה, משולט ומסומן בהתאם להנחיות משרד הפנים. לכן, אין בסיס לאחריות עירונית רשלנית באירוע זה.

עיריית בת-ים משתתפת בצער המשפחה על האירוע הטרגי, אך מדגישה כי כלל הפעולות שבוצעו היו בהתאם לנהלים, על ידי גורמים מוסמכים בלבד, ותוך שיתוף פעולה מלא עם כלל הרשויות.

כעת נבצע ניתוח של תשובת עיריית בת ים, תשובה המעוררת סימני שאלה מהותיים ומספר קשיים עובדתיים. בעירייה טוענים כי הצו איננו מחייב הצבת אופנועי ים בחוף, אולם גם אם כך הוא, נותרות שאלות חמורות באשר להתנהלות ולשימוש בכספי הציבור:
אם החוק אינו מחייב, מדוע נרכשו מספר אופנועי ים מכספי הציבור? מדוע אינם נמצאים בשטח ואינם מופעלים בפועל בעת הצורך? מי עושה בהם שימוש, אם בכלל? ואם מדובר בציוד שאיננו בשימוש – מדוע לא נמכר והכסף לא הושב לקופה הציבורית?

בנוסף, נראה כי בדוברות העירייה לא הוטמעה הפסיקה הענפה של בתי המשפט – השלום, המחוזי ואף העליון – שקבעו באופן עקבי כי גם כאשר מדובר בחוף שאינו מוכרז, האחריות לשלום הציבור מוטלת בראש ובראשונה על הרשות המקומית.

צו הסדרת מקומות רחצה אכן איננו מחייב להחזיק אופנועי ים, אך עולה שאלה הפוכה: איזו הוראה או נוהל מחייבים את העירייה לרכוש ציוד ימי יקר, אך להותירו סגור ומאוחסן הרחק מהחוף?

אחריות רשויות גם בחופים שאינם מוכרזים

ת"א (ב"ש) 31250-11-18 פלוני נ' עיריית אשדוד – אב לחמישה טבע באזור אסור לרחצה. בית המשפט קבע כי העירייה התרשלה תפעולית לאחר שאופנוע הים הוחזר למחסן לפני סיום שעות הפעילות, וחייב אותה בפיצוי – אף שנקבע אשם תורם של 70% למנוח.

רע"א 3238/13 – למרות שלטי "אסור לרחצה", נמצא כי המקום הופעל הלכה למעשה כחוף רחצה פעיל (תחזוקה, שירותים, מתקנים). לכן נקבע כי נדרשים אמצעי בטיחות ואכיפה ממשיים, ולא ניתן להסתפק בשילוט בלבד.

ת"א (שלום) 862/02 – קטין טבע בחוף מוכרז בראשון־לציון לאחר שהמצילים הפסיקו עבודתם בשעה 14:00 בשל שביתה. בית המשפט קבע כי גם כאשר אין שירותי הצלה פעילים, מוטלת על העירייה חובה לדאוג לחלופה או לסגור את החוף בהתאם לחוק.

16 במאי 2025 | שוב טרגדיה בבת ים

המטוס הקל התרסק במרחק של כ-250 מטרים בלבד מן החוף ושקע במים.

הטייס חולץ במצב קל, ואילו נער בן 15 שנלכד בתוך גוף המטוס חולץ בהמשך – כשהוא במצב אנוש. דאז בבית החולים נמסר: "צוותי הרפואה נאבקים על חייו של הנער".

שנה בלבד לאחר האסון שבו נספה ילד, שוב פוקדת את חופי בת ים טרגדיה קשה – כנראה  ללא הפקת לקחים אמיתית מאירועי 2024.

מדוע לא הופקו הלקחים מהמקרה הקודם, שבו טבע הילד?

נתון חשוב: בתאריך 3 באפריל 2025 פנתה מערכת "מעקב" לעיריית בת ים בשאלות ממוקדות, הנוגעות להיעדרם של אופנועי ים המיועדים לחילוץ והצלה.

בפנייה נמסר לעירייה כי כלי השיט מצויים במחסן עירוני, על חשבון כספי הציבור, בעוד שהמצילים עצמם אינם רואים אותם כלל בחוף.

כעבור שלושה ימים, ביום 6 באפריל 2025, התקבלה תשובה רשמית מטעם העירייה, שהתייחסה אף היא לאותו הנושא.

מעיריית בת-ים נמסר בתגובה:

עיריית בת-ים רכשה במהלך השנים שני אופנועי ים, האחד בשנת 2014 והשני בשנת 2019, במסגרת היערכות כוללת לשדרוג יכולות ההצלה בחופי העיר. הרכישה שבוצעה על ידי מנהל אגף החופים לשעבר, נעשתה מתוך מטרה לשלב את הכלים בפעילות פיקוח, חילוץ והצלה, בכפוף לאישורים רגולטוריים של משרד הפנים.

מאז הרכישה, העירייה פועלת לשמור על תקינות הכלים ולוודא את כשירותם להפעלה, כולל ביצוע בדיקות תקופתיות, ביטוחים, טסטים ותחזוקה שוטפת, בעלות שנתית מצרפית של כ-9,000 ש"ח.

מדובר בסכום נמוך שאינו נחשב להוצאה ציבורית משמעותית, אך מבטיח את מוכנות הציוד לכניסה לשימוש באופן מיידי ברגע שיושלם הליך ההסדרה.

נכון לעכשיו, אופנועי הים אינם מוצבים בעמדות ההצלה מאחר והם אינם נכללים בציוד ההצלה המחויב על פי חוק בתחנות ההצלה, בהתאם לתוספת השישית של צו הסדרת מקומות רחצה. עם זאת, העירייה רואה חשיבות רבה בשילובם ככלי להצלת חיים, ופועלת מול משרד הפנים להכנסתם לציוד ההצלה הרשמי.

במקביל, החלה העירייה בהיערכות להפעלה עתידית של שלושה אופנועי ים- אשר יוצבו באזורים שונים לאורך החוף: בצפון, במרכז ובדרום.

תכנית זו מותנית כאמור גם בקבלת אישור רגולטורי, וגם בהכשרה מקצועית של מצילים להפעלה בטוחה ויעילה של הכלים. גם ההכשרה, כמו הרכישה והתחזוקה, נעשתה כחלק מההיערכות הכוללת ליום שבו יאושרו הכלים לשימוש מבצעי מלא.

ביום 16 במאי 2025 אירע מקרה קשה, שניתן היה, ככל הנראה, למנוע אילו הפנתה העירייה את משאביה לתיקון המחדלים במקום להשקיעם בהגנה על תדמיתה הציבורית.

מוזיקה, ריקודים ובקבוקים: מסיבה בלב עמדת ההצלה

התחקיר שהחל לפני כשנה הוביל אותנו למקרה חמור נוסף, שאירע לפני מספר חודשים בלבד. גם הפעם נראה כי דבר לא נלמד מהטרגדיות הקודמות שאירעו בחוף "תאיו" בבת ים.

אדם שהסכים לשוחח עם מערכת "מעקב" (שמו המלא שמור במערכת; נשתמש בשם הבדוי "לירון") מסר כי בביקורו בחוף "תאיו", הבחין במתרחש חריג בעמדת המצילים: במקום התנהלה, לדבריו, מסיבה רועשת בליווי מוזיקה, ריקודים ווכו'.

"אם מישהו היה טובע באותו רגע — איש לא היה שומע דבר", טען לירון. "המוזיקה רעשה, אנשים רקדו, בקבוקים היו פזורים בכל מקום".

עוד סיפר כי הגיש תלונה מסודרת למוקד העירוני, אך לדבריו לא קיבל מענה ברור באשר להמשך הטיפול. "חזרו אליי מהמוקד והבטיחו לבדוק את הנושא", אמר. "מאז לא שמעתי דבר".

מצילים מסרו למערכת "מעקב" בעילום שם כי באותו מועד נכחו בעמדת המצילים מר יורם בצלאל ובת זוגו, גב' אלכסנדרה לנסקוי, המשמשת כחובשת. לדבריהם, השניים חגגו במקום, רקדו והתחבקו לעיני הנוכחים.

כאשר נשאל לירון באיזו שעה התרחש האירוע, הבהיר כי הדבר אירע בשעות הצהריים – בעיצומן של שעות הפעילות הסדירות בחוף.

עדויות קשות על אלימות בחוף: "הותקפנו על ידי מציל ופקחים"

עוד מקרה המעורר סימני שאלה קשים באשר להתנהלות עובדי ציבור בחופי בת ים. לפי עדויות שהגיעו לידי מערכת "מעקב", אירע עימות חריג בחוף העירוני, שבו נטען כי מציל בשם יורם בצלאל והחובשת אלכסנדרה לנסקויהיו מעורבים באירוע אלים כלפי שני גולשים מקצועיים.

לדברי הקורבנות, אשר שוחחו עם מערכת "מעקב" במהלך השבוע, השניים הגיעו לגלוש בשעות הבוקר המוקדמות, בטרם יציאתם לעבודה. לפתע, כך לטענתם, ניגש אליהם המציל יורם בצלאל, טען כי חצו קו אסור והורה להם לצאת מן המים. הגולשים השיבו כי לא עברו כל גבול מסוכן, אך ביקשו לשוב לעבר החוף.

למעשה, לדבריהם, המציל הגיע אליהם על גבי חסקה, דרש מהם לעזוב את המים באופן מיידי, וכאשר סירבו – החל, לטענתם, להכות אותם באמצעות משוט, בעוד הם עדיין בעומק הים.

אחד הגולשים, כך לפי עדותם, נפצע מדימום כתוצאה ממכה חזקה, והשניים נאלצו להגיע אל החוף. אלא ששם, לטענתם, נמשכה התקיפה: המציל היכה אותם שוב באמצעות המשוט, עד ששבר את הגלשן.

בהמשך הוזעקו למקום פקחי עירייה, ביוזמתו של יורם בצלאל. לדברי הקורבנות, במקום להעניק סיוע או להרגיע את הרוחות – הצטרפו הפקחים למעשה התקיפה, היכו את השניים, ועיכבו אותם במשך למעלה משעתיים ללא כל סמכות חוקית. בתום העיכוב, כך לטענתם, רשמו להם הפקחים דו"חות.

הנפגעים טוענים כי מאז הם סובלים מטראומה קשה, נמנעים מהגעה לחוף ומפחדים להתלונן, לאחר שלדבריהם הושמעו כלפיהם איומים מצד המציל. "הם עשו לנו לינץ’. אם מציל ופקחים של העירייה, עם מצלמות גוף, מרשים לעצמם לנהוג כך – זה כבר מריח כמו מאפיה", אמרו למערכת "מעקב".

לאחר בדיקה מול מצילים אחרים, נמסר לנו כי החובשת שנכחה באירוע היא גב’ אלכסנדרה לנסקוי. הקורבנות העבירו למערכת תמונות מהיום שבו התרחש האירוע, המעידות לטענתם על חלק מהמתרחש.

המקרה ניתן לאימות בקלות יחסית – באמצעות עיון בדו"חות שנרשמו באותו היום ובדיקת שמות הפקחים שנכחו בזירה. אחת מהפקחיות, המכונה נינה, אישרה בשיחה עם מערכת "מעקב" כי אכן עבדה באותו יום, אולם סירבה להתייחס לגופו של האירוע והפנתה את הפנייה לדוברות העירייה.

הפוסט עיוורון מרשים בבת ים: טרגדיות שאולי ניתן היה למנוע הופיע לראשונה ב-מעקב.

אתר החדשות העצמאי "מעקב" עומד בפני שלב משמעותי בהתרחבות פעילותו התחקירית והחדשותית, עם שיתוף פעולה חדש עם פלטפורמה דיגיטלית ומצולמת – שזהותה תיחשף במועד מאוחר יותר. היוזמה צפויה להנגיש את תכני האתר לקהל רחב יותר באמצעות תחקירים, כתבות מצולמות ופורמט ראיונות ייחודי בפאנל קבוע.

הפאנל החדש יעלה לשידור מדי יום ראשון בשעה 20:00, ויארח מגוון רחב של דמויות ציבוריות – בהם חברי כנסת, עיתונאים, עורכי דין ואישי תרבות ובידור – שכבר אישרו את השתתפותם ונרשמו ביומן המערכת. המהלך ממקם את "מעקב" כגוף תקשורת עצמאי השואף להרחיב את גבולות הפורמט הכתוב ולהעמיק את השיח הציבורי בזירה החזותית והמצולמת.

המטרות המוצהרות של שיתוף הפעולה כוללות חשיפת נוכלים ורמאים, פרשות שחיתות וסיוע לציבור החלש. לצד זאת, יעסקו התכנים גם בנושאי עסקים, פוליטיקה, ספורט ותרבות, כאשר הדגש הוא על הגעה לקהל רחב ככל האפשר. על פי ההודעה, נעשה הכל שכמה יותר אנשים ידעו על הדברים שהאתר כותב עליהם – הצהרה המדגישה את השאיפה לחשיפה מקסימלית.

"מעקב" – גוף תקשורת עצמאי המבקש להשיב את מהות העיתונות החופשית למרכז הבמה, תוך הדגשת ערכי החקירה, השקיפות והאחריות הציבורית. פעילותו מתמקדת בפרסום תחקירים, חדשות, ניתוחים ודעות מקוריות בתחומי החברה, הכלכלה, המשפט, הפוליטיקה והתרבות, הכול תוך שמירה קפדנית על עצמאות מערכתית מוחלטת, החפה מהשפעות של בעלי הון ואינטרסים פוליטיים.

בין הנושאים שעומדים על סדר היום בתכנית החדשה מופיעה סערה סביב השרה מאי גולן, שלא שירתה בצה"ל אך שיבחה את יואב אליאסי, המכונה "הצל", על הופעותיו בפני חיילים. הפוסט עורר ביקורת חריפה בשל הסתירה בין השתמטותה לבין טענתה לתמיכה בצבא, ובשל תמיכתה באליאסי – דמות שנויה במחלוקת שהורחק מהופעות בבסיסים. בנוסף מוזכרים תחקירים וחקירות נגד גולן בנוגע לשימוש לא תקין בכספי ציבור ולעמותות שבבעלותה, לצד התבטאויות קודמות שזכו לגינויים. הנושא המרכזי מתמקד בפער בין דימוי פטריוטי לבין התנהלות ציבורית מעוררת מחלוקת – קרא עוד

נושא נוסף שעומד על סדר היום הוא גל מעצרים חריג של ישראלים בתאילנד שמעורר שאלות על טיב האכיפה והיחס לתיירים. המשטרה פשטה על עשרות עסקים באי קו פנגן, החרימה מאות רכבים ושמונים ושבעה דרכונים, ועצרה ישראלים בחשד להפעלת עסקים ללא רישיון. אף שהרשויות טוענות לאכיפה שוויונית, ריבוי המקרים בקרב ישראלים מעלה חשד למיקוד ממוקד או הפליה. הכתבה מציבה מראה כפולה: מול היד הקשה בתאילנד, בישראל כמעט אין אכיפה נגד מעסיקים הפוגעים בעובדים תאילנדים – קרא עוד

שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר מציב אולטימטום לראש הממשלה: אם חוק עונש המוות למחבלים לא יעלה להצבעה בתוך שלושה שבועות, מפלגתו לא תתחייב לקואליציה. בן גביר, שמציג את החוק ככלי הרתעתי חיוני, מחריף בכך את המתיחות מול נתניהו והמערכה הביטחונית. במקביל תקף את התקשורת ברשת, טען שהיא פוגעת בהרתעה ומגנה על מחבלים, והבהיר כי בכלא נגמרו ימי הקייטנות. הדרישה מעמידה את הקואליציה בפני מבחן פוליטי וביטחוני רגיש – קרא עוד

מחדל מתמשך בניקיון שכונת עמידר בבת ים נחשף על ידי האתר. למרות סיווגה כרמה א׳ בתעריפי הארנונה, השכונה סובלת מהזנחה חמורה, פסולת מצטברת והיעדר תחזוקה בסיסית. בעוד אזור הטיילת נהנה מניקיון מוקפד, עמידר נראית כשכונה שנשכחה מהעירייה. תושבים תוהים לאן נעלמים תקציבי הניקיון, מדוע הקבלן ממשיך לקבל תשלומים למרות כישלונו, והיכן הפיקוח העירוני. ראש העיר צביקה ברוט והדוברות העירונית סירבו להגיב, מה שמחדד את שאלת השקיפות והאחריות הציבורית – קרא עוד

בדיקה שנערכה על ידי מערכת "מעקב" באמצעות אתר SimilarWeb חושפת פערים חריפים בין אתרי הערוצים: מאקו של ערוץ 12 שומר על ההובלה עם מעל שלושים וארבעה מיליון כניסות, ערוץ 14 מזנק למקום השני עם עלייה של ארבעה עשר אחוזים, וערוץ 11 מתחזק בשלושה עשר אחוזים. לעומתם, אתרי ערוצים 13, 9 ו-15 מציגים ירידות חדות. הנתונים מצביעים על קריסה דיגיטלית בשלושה ערוצים ועל חוסר שקיפות מול מפרסמים, שמקבלים לעיתים נתונים חלקיים או מטעים על היקף החשיפה האמיתי ברשת – קרא עוד

תלונה מקיפה שהוגשה למשטרה מציבה את לירן אלחרר, תושב בית דגן, במרכז חשדות חמורים להפעלת רשת טרור דיגיטלי בשם "עדנה קרנבל" – הכוללת הטרדות, סחיטה, חדירה למחשבים ופרסום מידע אישי על עיתונאים, שופטים ואזרחים. התלונה חושפת גם קשר מפתיע בין פעילות האתר לבין כתב כאן 11, דניאל אלעזר, שהופיע כעד באחד התיקים. עיתונאים שנפגעו דיווחו על מתקפות בוטים, הדלפות פרטים אישיים וניסיונות פריצה – תופעה המעוררת שאלות על אכיפה, אחריות והגנת עיתונאים בישראל – קרא עוד

קטיה אקרמן, בתה של טטיאנה אקרמן שנרצחה בפיגוע בשוק הכרמל בשנת 2004, חשפה בפוסט מצמרר כי המחבל האחראי למות אמה משתחרר בעסקת השבויים. הסיפור מעלה מחדש את הדילמה הכואבת של משפחות נפגעי הטרור: בין ההבנה לצורך המדיני בעסקה לבין תחושת העוול כשמי שהרס את חייהן יוצא לחופשי. עבור קטיה, שאיבדה את אמה בגיל צעיר, השחרור הוא טראומה מחודשת וסמל למחיר האנושי של החלטות מדיניות – קרא עוד

זוג צעיר מחדרה חי זה שש שנים תחת סיוט מתמשך של פשיטות משטרה ליליות – בשל טעות ברישומי משרד הפנים, שבה דירתם רשומה על שם עבריין שאינו מתגורר שם. באחד המקרים תועד השוטר ראשיד שמשון מקלל, משפיל ומצלם את תעודותיהם בטלפון אישי. תלונת המשפחה נמצאה מוצדקת, אך המשטרה הסתפקה בביטול הדוח ובהתנצלות רפה. האירוע חושף ליקוי מערכתי חמור, פגיעה בפרטיות ובזכויות אזרחים תמימים, ואוזלת יד ממושכת של הרשויות – קרא עוד

שיתוף הפעולה החדש עם הפלטפורמה הדיגיטלית מהווה צעד נוסף בכיוון החשיפה הציבורית, כשהוא משלב בין התחקירנות העיתונאית לפורמט הוויזואלי והדיאלוגי. הפאנל הקבוע, שיכלול אורחים מתחומים שונים, צפוי להעמיק את הדיון בנושאים שעל סדר היום הציבורי ולהביא לחשיפה רחבה יותר של הממצאים התחקירניים.

"מעקב" איננו עוד אתר חדשות, אלא תנועה עיתונאית הרואה במילים, בעובדות ובאומץ הלב כלים לשינוי מציאות.

הפוסט "מעקב" משיק תוכנית ראשונה בשיתוף פעולה – אופן השידור יוכרז הערב הופיע לראשונה ב-מעקב.

בזמן שתושבי בת ים משלמים ארנונה ברמה א' זהה לזו של תושבי הטיילת, הם מוצאים את עצמם חיים במציאות שונה בתכלית. בעוד אזור הטיילת נהנה מניקיון סדיר ותחזוקה שוטפת, שכונת עמידר בעיר שקועה במשבר ניקיון חמור שמעלה שאלות קשות על סדרי העדיפויות העירוניים ועל התנהלות ההנהגה המקומית.

• רחובות הסמוכים לטיילת – צילום שנעשה בקרבת הטיילת

רחוב החלמית בבת ים מצוי למעשה בגבול יפו, ואינו נמנה עם אזורי רמה א' – לא ברמת הניקיון ולא באיכות השירותים הניתנים לתושבים. נדמה כי העירייה בוחרת להגדיר את האזור כ"רמה א'" בעיקר משיקולים כספיים, שכן הגדרה זו מאפשרת גביית תשלומים גבוהים יותר. נראה כי הבנו היטב את השיטה ואת דרך החשיבה של הנהגת העיר, בראשות צביקה ברוט וצוותו.

סיור בשכונת עמידר חושף תמונה עגומה של זבל בכל פינה, פסולת מצטברת ברחובות, ומצב תברואתי שמעורר דאגה. התושבים, המשלמים ארנונה מלאה כמו כל תושב אחר בעיר, תוהים מדוע השכונה שלהם מוזנחת באופן בולט. לדבריהם, נוצרת תחושה שהם אזרחים סוג ב', שאף שמשלמים את מלוא חובותיהם לעירייה, אינם זוכים לאותה רמת שירות הניתנת באזורים אחרים בעיר.

• תיעוד קשה ומזעזע משכונת עמיד בבת ים – אזור שבו לא בוצע ניקיון זה שנים. צילום: מעקב

הכירו את מה שמכונה "רמה א'":

העירייה מעבירה מדי חודש מאות אלפי שקלים לקבלן הניקיון שזכה במכרז העירוני, אך השאלה המרכזית שעולה שוב ושוב היא: איפה הניקיון? ואיפה הכסף? תושבים רבים מפנים אצבע מאשימה לעבר ראש העיר צביקה ברוט ושואלים האם השכונה שלהם נמצאת בכלל תחת פיקוחו, או שמדובר באזור שנשכח מעיניו של הממונה העליון על העיר.

בחודשים יולי ואוגוסט 2024 נשלחו פניות רשמיות למחלקת הדוברות העירונית, בבקשה להבהיר את המצב ולקבל תשובות באשר למשבר הניקיון בשכונה. עד למועד כתיבת שורות אלו, לא התקבלה כל תגובה מהעירייה.

שתיקה ממושכת זו מעלה שאלות קשות על רמת השקיפות בניהול המוניציפלי ועל נכונות העירייה להתמודד עם ביקורת ציבורית (באותה עת ניהלה את המחלקה גב' רון לאביוד).

בחודש ינואר פנתה מערכת "מעקב" אל מבקר המדינה, ובחודש פברואר 2025 התקבל המענה הרשמי:

מערכת הפיקוח העירונית על עבודת הקבלן נראית כבלתי מתפקדת. חודש אחר חודש, ראש העיר וחברי הקואליציה מאשרים את העברת התקציבים לקבלן, אך התוצאות בשטח אינן תואמות את ההשקעה הכספית. מתעוררת השאלה האם הפיקוח העירוני קיים בכלל, ומדוע לא מופעל המנגנון של ביטול החוזה עם קבלן שלכאורה אינו ממלא את התחייבויותיו.

הציבור זכאי להכיר את השמות. גם אם נערכו בחירות והוקמה הנהגה חדשה, חשוב להזכיר שוב ושוב לציבור מי הם האנשים שמרכיבים את מועצת העיר – אותם נציגים האמונים על קבלת ההחלטות ועל ניהול חיי היום יום של התושבים.

צביקה ברוט, יהודה הרוש, אנסטסיה סהר שבצוק, טל אסייג, ששון אליהו, ורד דנינו, דוד פפיא, אורי אברהם בוסקילה, אלי יריב, יוסף היזמי, לאה בם, ילנה פינסקי וולסמן, ויקטור טל, רפאל ברנז, שמעון כהן סבן, חכם שלמה פינטו, אברהם חקק, שלמה לחיאני, אילנה נג'ר, אפרים מזרחי, אירנה גנין, פבל אסטחוב, ויקטור וולודשיק, קטי פיאסצקי מורג, יסמין ולקומיר פרייסמן

• צילום מסך מאתר עיריית בת ים

הליך הזכייה במכרז עירוני הוא מורכב ומחייב עמידה בקריטריונים מחמירים, ומכאן עולה התמיהה כיצד קבלן שאינו מספק את השירות הנדרש ממשיך לקבל את הכספים ללא כל סנקציה. האם קיימים שיקולים נסתרים להמשך ההתקשרות עם קבלן ספציפי זה? מדוע לא מופעלים מנגנוני אכיפה? ומה יהיה הגורל של תושבי השכונה שממשיכים לשלם מחיר כבד על רשלנות מוניציפלית לכאורה?

השוואה בין מצב הניקיון בשכונת עמידר לבין אזור הטיילת מעלה תהיות קשות על קיפוח אפשרי. שני האזורים משלמים אותה ארנונה ברמה א', אך רמת השירות שונה באופן דרמטי. בעוד הטיילת זוכה לתחזוקה מתמדת ונראית מטופחת, עמידר נראית כשכונה נטושה שאיש אינו דואג לה. תושבים מדווחים כי הם מרגישים כאילו התפקיד היחיד שלהם בעיר הוא לשמש כארנק ולמלא את קופת העירייה, מבלי לקבל תמורה ראויה.

ראש העיר צביקה ברוט, שעל כתפיו מוטלת האחריות הסופית לניהול העיר, לא התייחס בפומבי למצב בשכונת עמידר. תושבים תוהים האם הוא מודע בכלל למצב, או שמא בחר להתעלם ממנו. היעדר תגובה רשמית מהעירייה מחזק את התחושה שההנהגה המקומית אינה רואה בבעיה עדיפות, או גרוע מכך – אינה מכירה בקיומה.

הפערים בניקיון בין שכונות שונות בעיר מעוררים שאלות על האחידות במתן שירותים עירוניים. כאשר תושבים משלמים ארנונה זהה אך מקבלים שירותים שונים באופן קיצוני, נפגעת תחושת השוויון והצדק החברתי. שכונת עמידר, שמאכלסת אוכלוסייה מגוונת, רבים מהם משפחות עם מצב כלכלי לא פשוט, נראית כשכונה שהוזנחה על ידי מקבלי ההחלטות העירוניים.

מחלקת הדוברות העירונית, שתקציבה עולה למשלם המיסים מאות אלפי שקלים בשנה, נמנעת מלמלא את תפקידה הבסיסי – לספק מידע לתושבים ולתקשורת. כאשר מחלקה ציבורית המממנת מכספי הציבור בוחרה להישאר אילמת מול שאלות לגיטימיות, נפגעת השקיפות הדמוקרטית ונוצר חשש מפני ניהול לקוי או ניסיון להסתיר מידע.

מעבר לנזק האסתטי והסביבתי, מצב הזנחה זה עלול להוביל לסיכונים בריאותיים. הצטברות פסולת מושכת מזיקים, מייצרת ריחות רעים ועלולה להפוך לבעיה תברואתית חמורה. תושבים המתגוררים במקום, במיוחד משפחות עם ילדים וקשישים, חשופים למצב בלתי סביר שאינו מתיישב עם הסטנדרטים המינימליים הנדרשים מרשות מקומית מתפקדת.

השאלות שמעלה המצב בשכונת עמידר חורגות מסוגיית הניקיון בלבד. הן נוגעות למהות החוזה החברתי בין הרשות המקומית לתושביה, לשאלת השקיפות והאחריות הציבורית, ולסוגיית השוויון במתן שירותים. כאשר שכונה שלמה מרגישה מוזנחת ונטושה, מדובר בכשל מערכתי שדורש התייחסות מיידית מצד הגורמים האחראיים.

תושבי בת ים, ובמיוחד אלה המתגוררים בשכונת עמידר, ממתינים לתשובות. הם דורשים להבין מדוע הם משלמים ארנונה מלאה אך מקבלים שירותים חלקיים בלבד. הם מצפים מראש העיר ומהעירייה להתעורר, לקחת אחריות ולטפל במצב באופן מיידי. השאלה היא האם קולם ייענה, או שהשתיקה הממושכת תימשך ותחזק את התחושה שהשכונה ותושביה אינם בסדר העדיפויות של ההנהגה העירונית.

דוברת עיריית בת ים החדשה, גב' קנדיטי מור, סירבה להשיב לפנייתי – תחילה בכתב, ובהמשך גם בעל־פה, בשיחה מוקלטת.

פנייתי הראשונית נשלחה בדוא"ל כנדרש, אך תחת מענה ענייני הופניתי ליחידת פניות הציבור. בעקבות זאת התקשרתי, במהלך השיחה – שתועדה במלואה – הודיעה כי בחרה שלא למסור תגובה, בנימוק שאני "מכפיש את עיריית בת ים".

כששאלתי מדוע, אם כך, אין בכוונת העירייה או ראש העיר לנקוט צעדים משפטיים במקרה של הכפשה לכאורה, השיבה שאינה מעוניינת לשלוח מכתב התראה ואף לא להגיש תביעה.

סירובה החוזר ונשנה יצר רושם ברור של הימנעות ממסירת מידע לציבור – הציבור שמממן את פעילות העירייה.

למען הסר ספק: הכתבות שאני מפרסם נערכות על פי כללי האתיקה, מבוססות תיעוד ובדיקה, ומטרתן חשיפת אמת. אמת, גם כשהיא צורבת, איננה הכפשה; ההבדל בין השתיים תהומי.

נוח להמעיט בערכו של עיתונאי כדי להתחמק מתשובות, נוח יותר להסתתר מאחורי שתיקה. אלא שהמציאות בשטח גלויה: התמונות משכונת עמידר מדברות בעד עצמן – הזנחה, היעדר ניקיון, ותושבים המשלמים כסדרם.

השאלות מתבקשות: היכן כספי הציבור? מדוע שכונה שמקבלת שירותים דלים משלמת ארנונה כבשכונות המטופחות סמוך לטיילת? ומה מנסה העירייה להסתיר?

נכון לעכשיו לא נמסרה כל תגובה רשמית. פניתי שוב ושוב כנדרש מעיתונות אחראית, אך הדלת ננעלה.

ראוי להזכיר: אגף הדוברות ממומן מכספי משלמי המסים, ותפקידו להשיב לפניות עיתונאים ולמסור מידע לציבור. זכות הציבור לדעת איננה סיסמה.

מן ההתנהלות המצטברת עולה רושם שגב' קנדיטי מור פועלת בתיאום הדוק עם ראש העיר – וייתכן שזו הסיבה לסירובה להשיב. בעיריית בת ים כמעט שאין התמודדות עם עיתונות חופשית וביקורתית; מרבית כלי התקשורת המקומיים מתפקדים הלכה למעשה כשלוחה יחצנית של העירייה.

התיק בעניין התנהלות העירייה מצוי בבדיקת מבקר המדינה, ואני ממתין למסקנות הבירור הרשמי – בתקווה שהפעם יינתנו לציבור התשובות המתחייבות.

צילום ראש העיר צביקה ברוט מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות היוצרים

הפוסט ברוט נכשל: מיליונים לקבלן, אפס ניקיון בעמידר הופיע לראשונה ב-מעקב.

יומיים בלבד עברו מאז הפגיעה הישירה של טיל בעיר בת ים ב-15 ביוני, שהותירה אחריה 6 הרוגים, כ-200 פצועים וכ-500 מפונים, אך נראה שהלקח טרם נלמד. היום (17 ביוני) תיעדה מערכת "מעקב" ובקרה מצב מזעזע במקלטים של בניינים הסמוכים לאזור הפגיעה – מקלטים שהפכו למחסנים וללא יכולת קליטה בעת חירום.

התיעוד חושף מציאות קשה במקלט שנבדק: המרחב המוגן מלא לחלוטין בחפצים, עד שאין בו מקום לעמוד בו אפילו למספר בני אדם. דיירי הבניין הפכו את המקלט למחסן אישי, תוך התעלמות מוחלטת מהנחיות פיקוד העורף ומהסכנה הנשקפת לחייהם ולחיי שכניהם.

התיעוד חושף מציאות קשה במקלט שנבדק: המרחב המוגן מלא לחלוטין בחפצים, עד שאין בו מקום לעמוד בו אפילו למספר בני אדם. דיירי הבניין הפכו את המקלט למחסן אישי, תוך התעלמות מוחלטת מהנחיות פיקוד העורף ומהסכנה הנשקפת לחייהם ולחיי שכניהם.

ראוי לציין כי דיירי הבניין, שבו נחשף המצב הבעייתי, התחייבו בפני "מעקב" לפנות את החפצים עוד באותו יום, והודו כי מדובר בתקופה מסוכנת מדי מכדי להותיר את המקלט במצבו הנוכחי (ככל הנראה, עד ליום 17.06.2025 לא נכנסו כלל דיירים לבניין).

ברם התמונה העולה מהתיעוד מעידה על כשל מערכתי רחב היקף. נראה כי הרשויות המוניציפליות אינן מקיימות בדיקות שוטפות של מצב המקלטים בבניינים, ואינן אוכפות את ההנחיות באמצעות קנסות על מפרי הוראות פיקוד העורף. כאשר מדובר בחיי אדם, הזנחה שכזו עלולה להוביל לתוצאות הרות אסון.

בצד זה נתגלתה בעיה נוספת: בניינים שאמנם פינו חפצים מהמקלטים, אך הותירו ערימות זבל וחפצים החוסמות מדרכות ומונעות מעבר מהולכי רגל. עיריית בת ים נמנעת מלפנות את הפסולת, מצב שמעלה שאלות רבות בנוגע לתפקוד הקבלן האחראי לניקיון העיר.

מערכת "מעקב" פנתה בעבר לעיריית בת ים בעניין איסוף הזבל, גם לפני המלחמה הנוכחית עם איראן, כאשר העירייה שילמה לקבלן הניקיון אך הבעיה לא נפתרה. הפעם נשלחה פניה חדשה לעירייה, אך לא התקבל מענה.

התיעוד נעשה בזהירות מבלי לחשוף כתובות מדויקות, כדי למנוע מתן מידע מודיעיני לאויב. עם זאת, התמונות מדברות בעד עצמן – מקלטים שאמורים להציל חיים הפכו למכשול מסכן חיים.

המצב המתגלה מעלה שאלות קשות על מוכנות האזרח לחירום ועל אכיפת חוקי ההגנה האזרחית. כשהאויב פוגע במרחק דקות ספורות מבתים אלה, התעלמות מהוראות הבטיחות הופכת מרשלנות לסכנת חיים ממשית.

ההבנה הקשה היא שגם לאחר פגיעה קטלנית שהותירה הרוגים ופצועים רבים במרחק צעדים ספורים, חלק מהתושבים ממשיכים להתנהג כאילו המציאות הביטחונית לא השתנתה. המקלטים שנועדו להגן עליהם הפכו למחסנים אישיים, והרשויות נמנעות מלאכוף את החוק שנועד להציל חיים.

בת ים, שחוותה בעצמה את הטרגדיה לפני יומיים, ממשיכה להיאבק במצב שבו הציבור טרם למד את הלקח ההכרחי. השאלה הקשה שעולה היא: מה יידרש כדי שהאזרח יבין שמדובר בחייו שלו?

איפה ראש העיר, מר צביקה ברוט? לעיתים הוא מבצע סיבוב בעיר?

הפוסט בבת ים: מקלט חסום בחפצים – אין מקום לתושבים הופיע לראשונה ב-מעקב.

גל פיגועים מתגבר משתק את מרכז הארץ כאשר מחבלים חמושים מסתובבים בחופשיות ברחובות הערים, מציבים מטענים ומתכננים פיגועים נוספים ללא מפריע. ישראל כ"ץ, שר הביטחון, נכשל בהגנה על העורף האזרחי בעוד המחבלים נהנים ממודיעין מדויק ויכולת תנועה כמעט בלתי מוגבלת.

האירוע החמור שהתרחש אתמול (20.02.2025) בגוש דן חשף את עומק ההפקרות הביטחונית: ארבעה מטעני חבלה במשקל של כ-5 ק"ג כל אחד הוטמנו באוטובוסים במוקדים שונים. שלושה מטענים התפוצצו – שניים בחניון ליד אצטדיון בת ים והקאנטרי, ואחד ברחוב העמל בבת ים. המטען הרביעי, שהתגלה בסמוך לבית החולים וולפסון בחולון, נוטרל בידי כוחות הביטחון שהגיעו באיחור משמעותי לזירה.

בתחילת שנות ה-2000, בין השנים 2002-2008, פעל בישראל מערך אבטחה מקיף בתחבורה הציבורית. אנשי ביטחון הוצבו דרך קבע בתחנות האוטובוס, נסעו באוטובוסים, ביצעו בדיקות של חשודים וערכו סריקות שוטפות. מערך זה סיפק הגנה אפקטיבית לאזרחים והרתיע מפגעים. כיום, תחת ממשלת נתניהו וכ"ץ, המצב הפוך לחלוטין – התחבורה הציבורית הפכה ליעד קל למחבלים.

גדוד טול כרם של הזרוע הצבאית של חמאס רמז לאחריותו לניסיון הפיגוע המשולב בגוש דן ופרסם הודעה מאיימת: "נקמת הקדושים לא תישכח". על המטענים עצמם נכתב בערבית "נקמה מטול כרם" – עדות נוספת לביטחון העצמי הגובר של ארגוני הטרור.

בזמן שהאזרחים מופקרים לגורלם, שרת התחבורה מירי רגב שהתה במרוקו בביקורה התשיעי מאז תחילת כהונתה והשישי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". רק לאחר הפיגוע הורתה על עצירת ובדיקת "כלל האוטובוסים, הרכבות של רכבת ישראל והרכבות הקלות" – צעד מאוחר ומיותר שמשקף את חוסר המוכנות המערכתי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הסתפק בקיום הערכת מצב שגרתית וקבלת עדכונים ממזכירו הצבאי אלוף רומן גופמן. גורם בלשכתו מסר הצהרה ריקה מתוכן לפיה הוא "רואה בחומרה רבה את אירוע הנחת המטענים וינחה לפעולה תקיפה נגד גורמי הטרור ביו"ש".

שר הביטחון ישראל כ"ץ, שכשל במניעת הפיגוע מלכתחילה, הודיע בתגובה על הנחייה "להגביר את עוצמת הפעילות נגד מחנות הפליטים ביו"ש". הוא הוסיף איומים חלולים: "נרדוף את המחבלים עד חורמה ונהרוס את תשתיות הטרור במחנות המשמשים כמוצב קדמי של ציר הרשע האיראני", ו"תושבים שיתנו חסות ומחסה לטרור ישלמו מחיר כבד".

הכישלון בולט במיוחד על רקע סיומו הקרב של מבצע "חומת ברזל" של צה"ל במחנות הפליטים ביהודה ושומרון. המבצע, שהוצג כהצלחה בפירוק מסגרות הטרור המקומיות, לא מנע את יכולתם של המחבלים להוציא לפועל פיגוע מורכב בלב גוש דן.

צה"ל מצידו חסם כניסות ליהודה ושומרון באזורים מסוימים, והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי הנחה לסייע למשטרה ולחזק את הפעילות במרחב התפר. אולם בשטח, המחבלים ממשיכים לנוע בחופשיות ולתכנן פיגועים נוספים.

ברכבת הקלה בגוש דן דיווחו על סריקות ביטחוניות בכל הרכבות בקו האדום, אך גם זה צעד מאוחר שמגיע רק לאחר שהמחבלים הוכיחו את יכולתם לפגוע במערכת התחבורה הציבורית.

הכישלון הביטחוני המתמשך במרכז הארץ מחייב החזרה מיידית של מערך האבטחה המקיף שפעל בתחילת שנות ה-2000. הפקרת חיי האזרחים והיעדר אמצעי הגנה בסיסיים בתחבורה הציבורית מהווים עדות מרשיעה לכישלון המערכתי של ממשלת נתניהו וכ"ץ בהגנה על העורף.

הביטחון מופקר: תקציבים לעמותות פיקטיביות

מי נושא באחריות להפקרת הביטחון בתחנות האוטובוס? בראשית העשור שלאחר שנת 2008, קיבלו מקבלי ההחלטות במדינה החלטה שגויה בדבר צמצום מערך האבטחה בתחבורה הציבורית.

בעוד המדינה מפזרת משאבים ציבוריים ביד רחבה לעמותות שונות, לרבות כאלו המתיימרות לנהל מיזמי תרבות בדירות פרטיות (קרא תחקיר לדוגמה על העמותה, למשל – לחץ כאן), נעדר פיקוח הולם על השימוש בכספי הציבור. מדובר בסכומי עתק של מיליוני שקלים המוזרמים למגוון רחב של ארגונים ועמותות, כאשר הדיווח לרשם העמותות מתמצה בהצגת קבלות בלבד.

במקום להדק את הפיקוח על כספי הציבור ולחסום את זרימת הכספים לעמותות פיקטיביות או בעייתיות, המדינה מתעלמת מכך שכשליש מהעמותות המתוקצבות מתנהלות באופן בלתי תקין, תוך ביצוע מעשי הונאה ותרמית שיטתיים.

בתיעוד שערכנו של למעלה מעשרים עמותות בתחומים מגוונים (סיוע לילדים, דת, תרבות ועוד), התגלה כי המדינה מזרימה כספי ציבור ללא פיקוח מינימלי. האין זה ראוי להקים גוף רגולטורי בעל סמכויות אכיפה, אשר יסייע לרשם העמותות ויוסמך להגיש כתבי אישום בגין זלזול והתרשלות בניהול כספי ציבור? האין זה נכון להפנות את אותם מיליארדי שקלים לטובת ביטחון האזרחים והגנתם?

צילום אוטובוס – דוברות כבאות והצלה לישראל. צילום מחבל – מצלמות אבטחה. מחבל, על פי סעיף 27א'

הפוסט מי הפקיר את הביטחון בתחנות האוטובוס? הופיע לראשונה ב-מעקב.

בחודש מרץ 2024 אירע מקרה חמור בגן הגיבורים בבת ים, במהלכו הותקף זוג צעיר באלימות קשה. האישה נפגעה באורח חמור והובהלה לבית החולים, שם אושפזה בעקבות פציעותיה. התוקפים, תושבים ממוצא ערבי מבת ים ויפו, ביצעו מעשה לינץ' בזוג היהודי. חרף חומרת האירוע, כלי התקשורת המרכזיים בחרו להתעלם מהמקרה, ורק מערכת "מעקב" בחרה להביא את הדברים לידיעת הציבור (ראוי לציין כי במקרים הפוכים, שבהם יהודים היו התוקפים, היו כתבי ערוצים 11, 12 ו-13 צצים בעיר כפטריות אחר הגשם).

אירוע חמור זה, שהתרחש בגן הגיבורים, חשף מחדל מטריד בהתנהלות העירייה תחת ניהולו של ראש העיר צביקה ברוט: חרף העובדה כי העירייה פיזרה שלטים ברחבי העיר המתריעים על קיומן של מצלמות אבטחה, בפועל המצלמות היו בגדר עיניים עיוורות – מותקנות במקומן אך מנותקות לחלוטין ממערכת ההפעלה, קרא עוד – לחץ כאן

חומרת המחדל מתעצמת לאור העובדה שהעירייה שילמה לקבלן מכספי ציבור עבור התקנת המצלמות, אך לא טרחה להשלים את חיבורן למערכת ההפעלה. במשך תקופה הנמשכת שנה לכל הפחות, התהלכו תושבי העיר תחת אשליית ביטחון מדומה, בעודם מאמינים בתמימותם כי עיניהן הפקוחות של מצלמות האבטחה משגיחות ומתעדות את המתרחש במרחב הציבורי. בפועל, זו הייתה אך אשליה שהונחלה להם תחת חסות העירייה.

היום, בתאריך ה-16 בפברואר 2025, תיעדה מערכתנו עובד מטעם עיריית בת ים בעת שביצע את חיבור המצלמות למערכת. גילוי זה שופך אור על שתיקתה הרועמת של דוברות העירייה לאורך כל התקופה – שתיקה שמקורה, ככל הנראה, בהיעדר הסבר ראוי למחדל המתמשך.

בכך נחשפה לעיני כל האמת המטרידה שהוסתרה מעיני הציבור זמן כה רב. לאחר חלוף חודשים ארוכים מעת התקנתן, רק כעת החלו העבודות לחיבור המצלמות למערכת המרכזית. בהקלטה שתועדה על ידי מערכתנו, נשמע עובד העירייה מודה בפה מלא כי המצלמות מחוברות אך היום – וידוי מביך המעיד כאלף עדים על כשל מערכתי חמור בניהול מערך האבטחה העירוני. עדות זו חושפת טפח מטריד מהתנהלות העירייה בכל הנוגע לביטחון תושביה.

הפוסט מחדל הביטחון תחת ברוט: שנים של שקר והטעיית התושבים הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט בת ים: עיר טובעת בזבל – הכישלון הגדול של צביקה ברוט הופיע לראשונה ב-מעקב.

Расследование "Маакав" раскрывает: пресс-служба молчит, подрядчик по уборке исчез, а мэр игнорирует ситуацию.

Город в кризисе
Во время нашего обхода города открылась удручающая картина: кучи мусора на каждом углу, загрязненные тротуары и неприятный запах, окутывающий улицы. Жители города, которые платят муниципальный налог около 1,000 шекелей за двухкомнатную квартиру (и еще больше за квартиры большего размера), оказываются живущими в том, что похоже на гигантский мусорный бак.

Похоже, в Бат-Яме действует подрядчик-призрак. Городская система надзора работает сомнительным образом, когда мэр города, господин Цвика Брот, вместе с членами коалиции, ежемесячно утверждают перевод миллионов шекелей подрядчику, выигравшему тендер. Подрядчик пренебрегает своими обязанностями в сфере уборки, а надзор со стороны муниципалитета Бат-Яма полностью отсутствует.

Возникает подозрение, что господин Брот и его коллеги выбирают "слепоту", поскольку известно, что процесс победы в муниципальном тендере совсем не прост. Однако есть пределы – когда подрядчик получает огромные бюджеты и не выполняет возложенные на него обязанности, требуемым шагом является немедленное расторжение контракта с ним.

Мусор остается, деньги исчезают
В то время как жители умоляют о более чистом городе, возникает вопрос – куда именно утекают общественные деньги? Нефункционирующая пресс-служба, исчезнувший подрядчик по уборке и мэр, действующий с тревожным безразличием – все это рисует беспокоящую картину серьезного управленческого провала.

Жители Бат-Яма, чьи голоса хорошо слышны в нашем расследовании, требуют немедленных изменений. Они устали жить в городе, превратившемся в гигантскую мусорную корзину, устали платить высокие налоги за услуги, которых не получают, и главное – устали от систематического игнорирования городским руководством их самых базовых потребностей.

Напрашивающийся вывод заключается в том, что Цвика Брот провалился в своей роли мэра. Под его руководством Бат-Ям скатился до состояния, когда его жители вынуждены справляться с недостойными условиями жизни, в то время как общественные деньги тратятся на нефункционирующие отделы и подрядчиков, не предоставляющих требуемые услуги.

Бат-Ям 2025 года – это город в кризисе. Документация "Маакав" раскрывает тяжелую реальность города, тонущего в мусоре, безразличное руководство и общественные деньги, исчезающие без объяснения. Возникает вопрос – сколько еще времени жители города смогут терпеть эту ситуацию? И есть ли кто-то, кто возьмет на себя ответственность за продолжающийся провал?

Фото со страницы Цвики Брота в Facebook, согласно статье 27а

הפוסט Бат-Ям: город тонет в мусоре – большой провал Цвики Брота הופיע לראשונה ב-מעקב.