קליטה על הנייר? ממשלה מאשרת העלייה של אלפי בני מנשה לנוף הגליל – בעיר שבה ילד עולה התאבד בגיל 14 ושירותי הקליטה כשלים.

קראו את התחקיר – לחצו כאן

הממשלה אישרה אתמול החלטה שתביא עד שנת 2030 כ-7,000 עולים מקהילת בני מנשה מצפון מזרח הודו לישראל, כאשר יעד הקליטה שנקבע הוא עיר נוף הגליל. מדובר בהחלטה שזכתה לשבחים רבים מצד שרי הממשלה, שתיארו אותה כ"מהלך ציוני חשוב" ו"חיבור מחודש של אחים שנשאו בליבם את הכמיהה לציון במשך דורות". אולם תחקיר שפרסם אתר החדשות "מעקב" מעלה תמונה מטרידה: העיר שאליה מופנים העולים החדשים אינה מוכנה לקלטם, משרדי הקליטה והרווחה בה קיימים לכאורה רק על הנייר, והמקרה האחרון של ילד עולה חדש שהתאבד בגיל 14 מעיד על מערכת שקרסה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מיהר לפרסם את ההחלטה ברשת X בהתלהבות ניכרת: "העברנו היום החלטה ציונית חשובה שמחברת מחדש לבבות ומשפחות. השלמת עליית בני מנשה היא חיבור מחודש של אחים שנשאו בליבם את הכמיהה לציון במשך דורות". סמוטריץ' הוסיף כי "על פי ההחלטה, הם יעלו ליישוב נוף הגליל. העלייה לגליל וההתיישבות בו מחזקות את אחיזתנו בצפון ואת עתיד מדינת ישראל". השר הודה לשר העלייה והקליטה אופיר סופר על הובלת המהלך ולראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט "על השותפות והמחויבות לקליטה מיטבית של העולים".

גם שר העלייה והקליטה אופיר סופר השתתף במסיבת ההכרזות והודיע כי "במסגרת ההחלטה, כ-1,200 מבני הקהילה יעלו עד סוף שנת 2026, ובהמשך עד שנת 2030, תושלם עלייתם של כ-5,800 איש". סופר הגדיר את ההחלטה כ"בעלת ערך לאומי עמוק" וכ"צעד שמחבר משפחות שכבר עלו, מחזק את ההתיישבות בגליל, ומממש את חזון שיבת ציון". לדבריו, "עלייה מבורכת זו מצטרפת למגמת העלייה המשמעותית של השנתיים האחרונות, עלייה שמגבירה את החוסן, הסולידריות וההתחדשות של מדינת ישראל".

ברטוריקה הממשלתית הכול נשמע מושלם: משפחות מתאחדות, הגליל מתחזק, והציונות מתממשת. אולם המציאות בשטח, כפי שעולה מהתחקיר, מעידה על פער עמוק בין ההכרזות המהדהדות לבין היכולת האמיתית לקלוט ולדאוג לעולים. המקרה הטרגי של הילד בן ה-14 שהתאבד חושף את הכישלון המערכתי: עולים חדשים מגיעים לעיר שבה משרדי משרד הקליטה והרווחה כלל לא פועלים כנדרש, שם רכזי קליטה ורווחה נעדרים או לא מתפקדים, ושם הדאגה לעולים נשארת על הנייר בלבד.

השאלה המרכזית שמתעוררת היא האם נוף הגליל אכן מוכנה ומסוגלת לקלוט אלפי עולים נוספים כשהיא כבר נכשלה בקליטת עולים קודמים. העלייה, ללא ספק, היא ערך ציוני מרכזי וחשוב, אולם ההבאה של עולים חדשים למקום שבו מערכות התמיכה והקליטה לא מתפקדות כראוי היא מתכון לאסון. עולים זקוקים לא רק להכרזות ציוניות ולשבחים מפוארים אלא לתשתית אמיתית: רכזי קליטה פעילים, שירותי רווחה מתפקדים, תמיכה קהילתית, ליווי פסיכולוגי ומקצועי, וכלים אמיתיים להשתלבות בחברה הישראלית.

נכון לעת הזאת, נדמה כי על עיריית נוף הגליל לנטוש את הרוח המנהגית שעל פיה התנהלה עד כה, ולגבש אסטרטגיה מחודדת ומעודכנת, שמעמידה במרכז את צורכי הקליטה, הרווחה, הדאגה לאדם השונה ופתיחות אמיתית לריבוי דעות. בטרם תחל העלייה המשמעותית הצפויה לעיר, מחויבת העירייה לערוך שורת תיקונים מהותיים ולעשות את שיעורי הבית הנדרשים.

מן התחקירים המרובים שפורסמו ב"מעקב" עולה חשד ממשי כי נוף הגליל, ככל הנראה ובמצבה הנוכחי, איננה ערוכה כלל לקלוט עולים חדשים במתכונת ובקצב המתוכננים, והדבר מחייב בחינה מחודשת של מוכנותה ושל אחריותה הציבורית.

העיר, שכבר נאבקת בקשיים בניהול והפעלת שירותים בסיסיים, נבחרה ככל הנראה מטעמים פוליטיים או דמוגרפיים ולא מתוך בחינה מקצועית של יכולתה לספק לעולים את מה שהם זקוקים לו. הבחירה בעיר זו, על אף הכישלונות הקודמים שלה בתחום הקליטה, מעוררת תהיות כבדות משקל לגבי אחריות המדינה כלפי העולים ושיקולי הממשלה בקבלת החלטות מרחיקות לכת שכאלה.

בני מנשה הם קהילה שחיה במשך דורות עם הכמיהה לעלות לישראל, וחלק נכבד מהם כבר עלו בשנים האחרונות. המשפחות שממתינות בהודו לאישור העלייה מצפות למפגש עם קרוביהם שכבר נמצאים בארץ ולהתחלה חדשה בישראל. אולם האם הם קורבנות של מדיניות קליטה כושלת, או שמא באמת זוכים לעיר מקסימה שתדאג להם? התשובה, לפי התחקיר, מטרידה: הם מגיעים למקום שבו מערכות הקליטה קרסו, שבו ילד עולה נוסף התאבד בגלל כישלון מערכתי, ושבו ההבטחות היפות של השרים נשארות בעיקר בתחום ההכרזות.

הקרקס הישראלי ממשיך להסתובב: הממשלה מפרסמת החלטות מרשימות, שרים מתפארים ב"ערך לאומי עמוק" וב"חיזוק האחיזה בצפון", אולם בשטח העולים נתקלים במציאות קשה של מערכות שאינן מתפקדות, תמיכה שאינה קיימת, ורשויות שאינן מוכנות לתפקיד שהוטל עליהן. המקרה הטרגי של הילד בן ה-14 הוא לא רק סיפור עצוב בודד אלא סימפטום למערכת שנכשלה, וההחלטה להמשיך ולהביא אלפי עולים נוספים לאותה עיר מעידה על התנתקות בין קובעי המדיניות לבין המציאות בשטח.

הציונות, כפי שהשרים אוהבים להזכיר, היא אכן ערך מרכזי. אולם ציונות אמיתית פירושה לא רק להביא יהודים לארץ אלא גם לדאוג להם כשהם מגיעים. קליטה אמיתית פירושה תשתיות מתפקדות, שירותים זמינים, ותמיכה אמיתית. כל עוד משרדי הקליטה והרווחה קיימים רק על הנייר, כל עוד עיריות לא מוכנות לתפקיד הקליטה, וכל עוד הממשלה בוחרת להתעלם מהכישלונות הקודמים – ההכרזות הציוניות המפוארות נשארות חלולות. העולים החדשים ממתינים בהודו, משפחות מצפות להתאחד, אולם השאלה האם הם מגיעים לקליטה מיטבית או לכישלון צפוי נותרת תלויה באוויר.

ברם, יש בנוף הגליל מחלקות מסוימות הפועלות – כלל הנראה – ביעילות מרשימה, ובראשן אגף הפיקוח. התושבים מקבלים קנסות רבים, והפקחים של עיריית נוף הגליל נהנים, לכאורה, ממנגנון תגמולים המבוסס על היקף הדוחות. גם על כך, אגב, פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר רחב. כמעט ואין מחלקה אחרת הפועלת, כלל הנראה, ברמה גבוהה דומה, אולם מערך הגבייה – ארנונה, אגרות ותשלומים אחרים – מתפקד ללא דופי (קראו את הכתבה המלאה בלחיצה כאן).

מבחינתם של העולים החדשים, זהו שיעור מזורז במערכת הישראלית: לא רק על דרך ארץ, קהילה וזהות יהודית, אלא גם על צדדיה המשפטיים והמנהלתיים של המדינה – ולעיתים אף על המשמעות הכספית של קנסות. בעבר, עיריית נוף הגליל הודתה ללא גינונים מיוחדים (באמצעות דוברותה) כי פקחים אכן קיבלו בונוסים על ריבוי הדוחות, מה שיצר תמריץ מובהק להגדיל את הכמות.

מנגד, ראש העיר רונן פלוט וסגניו עסוקים, לעיתים תכופות, בהתבטאויות משפילות כלפי תושבים ברשתות החברתיות – דוגמת דבריו של סגן ראש העיר דוד שינאן (לעיון בכתבה המלאה – לחצו כאן) וכלל הנראה גם נוטים להגיש תביעות השתקה נגד עיתונאים המבקרים את התנהלותם. לא רק עיתונאים ניצבים מול תביעות כאלה, אלא גם פעילים מקומיים ותושבים המבקשים לחולל שינוי בעיר.

למעשה, רונן פלוט תבע את מר מסקי פסטון אך ורק משום שהביע את דעתו בנוגע לנושאים ציבוריים מהותיים. כלל הנראה, לא מדובר במקרה בודד: עיריית נוף הגליל נוהגת לעיתים להגיש תביעות גם נגד אזרחים ופעילים מקומיים, ואף מפסידה בבתי המשפט, מה שמוביל לתשלום פסקי דין והוצאות משפט מכספי הציבור.

• קראו את התחקיר: "קרטל ההשתקה": כך מחסלים ביקורת בנוף הגליל – בשיטות אפורות" – לחץ כאן

במקום להפנות אלפי שקלים למערכי הרווחה ולקליטת העלייה, נראה כי הנהגת העיר תחת רונן פלוט משקיעה משאבים בתביעות "לשון הרע" נגד תושבים, תביעות אשר – כלל הנראה – מסתיימות לא אחת בהפסד.

הכול קורה בזמן שנוף הגליל אמורה לקלוט כ-7,000 עולים חדשים. כלל הנראה, במקום להעניק להם מסגרת תומכת ולספק תשתיות מתאימות, מתקבל הרושם שהעולים יזכו גם לשיעור מזורז באזהרה: לא לכתוב פוסטים בפייסבוק נגד העירייה, נגד הנהלים או נגד התנהלות ציבורית.

לעולים שיגיעו לנוף הגליל חשוב להכיר את נבחרי הציבור בעיר – ובהם ד"ר גטאס, אחיו באסל גטאס, חבר הכנסת לשעבר שהורשע בסיוע למחבלים וריצה עונש מאסר. למעשה, נבחר הציבור ד"ר גטאס פרסם בעבר כי בעזה מתקיימת "השמדת עם", כלל הנראה בצירוף רמז חד כלפי חיילי צה"ל וממשלת ישראל. באותה עת התקיימו הפגנות בעיר, אך רונן פלוט – כלל הנראה – לא נקט כל פעולה, וגטאס נותר בתפקידו, לעיון בכתבה המלאה, לחצו כאן.

עולי בני המנשה, שרבים מהם מתגייסים לצה"ל, צריכים לדעת מי הם נבחרי הציבור בעיר, ומהי – כלל הנראה – ההתנהלות המקובלת בהנהלת נוף הגליל.

בקשר לסוגיית הגיוס לצה"ל יש לומר עוד דבר: כלל הנראה, גם בהיבט זה נוף הגליל אינה מהווה דוגמה חיובית. זאת, כאשר נבחר ציבור בעיר מפרסם לכאורה דברים המתארים את חיילי צה"ל כמי ש"מבצעים השמדת עם בעזה".

בתאריך 23.11.2025 פרסם רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, פוסט ברשת פייסבוק בעקבות החלטת הממשלה הנוגעת ל־7,000 עולים.

הפוסט של ראש עיריית נוף הגליל מציג התלהבות רבה מהחלטת הממשלה להשלים את הבאתם של כ-5,800 מבני המנשה לישראל, חלקם הגדול לעיר נוף הגליל. מבחינה תקשורתית, זהו פוסט הבנוי על נוסחה קלאסית: פתיחה חגיגית, מסגור לאומי, ציטוטי שרים, והצגת העיר כמרכז קליטה מוביל.
אך מאחורי הניסוח הייצוגי מסתתרות כמה נקודות בעייתיות, כלל הנראה, שראוי לבחון.

1. הרטוריקה החגיגית מול המציאות העירונית
הטקסט כולו בנוי על תדמית של עשייה "יום ולילה מסביב לשעון", אך אין בו ולו מילה אחת על מצבם של השירותים העירוניים עצמם: רווחה, תעסוקה, דיור, תחבורה, תברואה, קליטת משפחות ותשתיות בסיסיות.
בפועל, העיר מתמודדת כיום – כלל הנראה – עם עומסים ומחסורים בתחומים אלה, והגדלת האוכלוסייה באלפי עולים מעוררת שאלות קשות שלא קיבלו מענה.

2. היעדר התייחסות לשילוב אמיתי של העולים
הפוסט עוסק בהבאתם של העולים – לא בשילובם.
אין מילה על הכשרות מקצועיות, מערכי חינוך, תעסוקה, מרכזי סיוע, או תשתיות קליטה.
המסר הוא טקסי-חגיגי, לא מקצועי.
לעיר שמקבלת אוכלוסייה גדולה ומשמעותית כל כך, נדרשת תוכנית עומק – לא סיסמה חגיגית.

3. שימוש פוליטי בנרטיב “אחינו ואחיותינו”
שפת הפוסט מנסה לייצר תחושת משפחתיות לאומית. אולם כאשר היא מגיעה מראשות עיר שמצבה התפקודי של חלק מהמחלקות בה בעייתי – כלל הנראה – המסר נשמע יותר כמו מהלך יחצני מאשר תכנית ממשית.
הרטוריקה דתית-רגשית מחליפה דיון עובדתי על מוכנות העיר.

4. הפוסט מתעלם מהשאלות ההכרחיות – ובכך מייצר פרובוקציה ציבורית
העירייה מציגה קליטה של אלפי עולים כאירוע כמעט חגיגי בלבד.
אך תושב נוף הגליל שיקרא את הפוסט ישאל – ובצדק:
האם מערך הרווחה מוכן?
האם יש תשתיות?
האם מערכת החינוך ערוכה?
האם קיימות דירות פנויות?
האם העיר שמתקשה להתמודד עם עומסים קיימים יכולה לקלוט עוד אלפים?

באופן פרדוקסלי, ניסיון לייצר מסר חגיגי עלול להפוך לפרובוקציה ציבורית – משום שהפער בין הסיסמאות לבין הביצוע בשטח ברור מאוד לתושבים.

5. הפוסט מציב את ההנהגה המקומית במרכז – למרות שמדובר בהחלטה ממשלתית
רוב התוכן הוא תודה לשרים, שרים-לשעבר, מנכ"לים וסמנכ"לים – אך מעט מאוד מעשייה מקומית ממשית.
זהו מסגור פוליטי מובהק שמטרתו להדגיש קרבה לשלטון המרכזי, ולא בהכרח את מוכנות העיר עצמה.

הפוסט נשמע מרשים כלפי חוץ אך כלל הנראה מציג יותר חזות מאשר תשתית אמיתית.
הוא מעלה שאלות קשות על יכולת העיר להתמודד עם מהלך כה משמעותי, על פערים בין הצהרות למציאות, ועל שימוש ביחסי ציבור במקום בתכנון עומק.

נ.ב.

אמנם אין ספק כי ראש העיר מברך על בואם של העולים החדשים; ריבוי תושבים משמעו ריבוי הכנסות לעירייה – מארנונה, מאגרות ומקנסות. אך מעבר להיבט זה, תכליתה של הכתבה היא לעורר את עיריית נוף הגליל, את ראש העיר ואת נבחרי הציבור בעיר להתבונן בבעיות לעומקן, להכיר בכשלים, לבצע את המוטל עליהם, ולהניח מאחוריהם את המגמה של הגשת תביעות כלפי מי שמעז לחשוב אחרת. נדרש כאן שינוי תרבותי של ממש: מעבר מעימותים לדיאלוג, ומהתגוננות לקבלה מכבדת של העולים.

חיוני למנוע הישנותם של מקרים טראגיים בקרב ילדים ובני נוער עולים – מקרים הנובעים, כלל הנראה, ממערכת קליטה ורווחה רופפת, שאינה פועלת באופן מיטבי. כתבה זו אינה אלא קריאת אזהרה רחבה: דרישה כנה לרפורמה גמורה במדיניות, לאימוץ אסטרטגיה עירונית אחראית, ולמעבר ממסרים והצהרות – אל עשייה של ממש ולדאגה אנושית אמיתית.

כתבה זו נשענת על שורה של תחקירים שנערכו בעבר, על תגובות הדוברות – ובעיקר על היעדר תגובות מצד דוברות עיריית נוף הגליל – לצד מקורות מידע נוספים וראיונות עם נבחרי ציבור ואנשי מקצוע.

צילום של חברי הכנסת מתוך האתר הרשמי של כנסת ישראל, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים.

הפוסט 7,000 עולים יגיעו לעיר עם קליטה כושלת לכאורה הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פגש אתמול בוושינגטון את שר האוצר האתיופי אחמד שידה, במסגרת מהלך דיפלומטי כלכלי שמטרתו להעמיק את שיתופי הפעולה הכלכליים בין ישראל לבין אחת הכלכלות הצומחות ביותר באפריקה. במהלך הפגישה, שהתקיימה במסגרת ביקורו של סמוטריץ' בבירת ארצות הברית, הוסכם על קידום הזדמנויות כלכליות משותפות, והשר הישראלי הזמין את מקבילו האתיופי לביקור רשמי בישראל.

סמוטריץ' הגדיר את אתיופיה כמדינה ידידה קרובה עם אוכלוסייה צעירה וכלכלה בצמיחה מהירה, והדגיש כי קיים פוטנציאל עצום לשיתופי פעולה בתחומי האנרגיה, החקלאות, ההייטק והתשתיות. לדבריו, הקשרים הכלכליים בין ירושלים לאדיס אבבה יכולים להפוך לגשר של צמיחה אזורית, חדשנות וידידות בין העמים.

הפגישה מתקיימת על רקע נתונים כלכליים מרשימים שמציגה אתיופיה בשנים האחרונות. התמ"ג של המדינה צמח בכ-8% בשנת 2024, והתחזיות לשנת 2025 מצביעות על קצב צמיחה דומה של כ-7–8%. נתונים אלה מציבים את אתיופיה כאחת הכלכלות המתפתחות המובילות ביבשת האפריקאית, עם דגש על האצה משמעותית במגזר התעשייה ובמגזר השירותים, לצד המגזר החקלאי המסורתי שעדיין מהווה את עמוד השדרה של הכלכלה המקומית. צמיחה זו מתאפשרת הודות לרפורמות כלכליות רחבות היקף שמיישמת ממשלת אתיופיה, ובכללן פתיחת המשק להשקעות זרות, שיפור מערכת הבנקאות המקומית ומאמצים להפוך את המדינה לשער כלכלי מרכזי ליבשת אפריקה.

יחד עם זאת, התמונה הכלכלית מציגה גם אתגרים משמעותיים. האינפלציה באתיופיה נותרת גבוהה ועומדת על כ-13%, בעוד שהאבטלה הרשמית מגיעה לרמה של כ-19%. המדינה מתמודדת עם רמת הכנסה נמוכה לנפש, חוב חיצוני גבוה ומחסור במטבע זר, לצד תלות ניכרת ביבוא מזון ודלק. בנוסף, המתיחות הפוליטית והאתנית באזורים שונים במדינה פוגעת ביציבות הכלכלית וביכולת למשוך השקעות זרות. למרות קשיים אלה, לפי התחזיות, הממשלה האתיופית צפויה להמשיך בתהליך הרפורמות במטרה להפחית את האינפלציה, לעודד השקעות ולהגיע לצמיחה כלכלית יציבה שתשפר את רמת החיים של האוכלוסייה.

כך, אתיופיה מציגה שילוב מורכב של פוטנציאל כלכלי משמעותי לצד סיכונים גבוהים, כאשר ההצלחה העתידית של המשק תלויה בעיקר ביציבות המדינית וביכולת להמשיך ולקדם את תהליך הרפורמות הכלכליות.

היחסים בין ישראל לאתיופיה הם ארוכי שנים ונמצאים כיום במגמת התחזקות. יחסים דיפלומטיים מלאים כוננו כבר בתחילת שנות ה-60, והם חודשו בשנת 1989 לאחר הפסקה. עבור ישראל, אתיופיה מהווה הזדמנות משמעותית להעמקת השפעה אזורית ולשיתוף פעולה אסטרטגי עם אחת המדינות המרכזיות במזרח אפריקה.

במישור הכלכלי, המדינה מהווה יעד טבעי לטכנולוגיות ישראליות, במיוחד בתחומים שבהם ישראל נחשבת למובילה עולמית. אתיופיה, כמדינה חקלאית ברובה, מתמודדת עם אתגרים של השקיה, ניהול מים ותלות באקלים, והיא זקוקה לפתרונות טכנולוגיים מתקדמים. חברות ישראליות כבר פועלות במדינה בפרויקטים של השקיה חכמה, ייצור מזון ופתרונות אנרגיה סולארית, והביקוש לפתרונות מסוג זה צפוי רק לגדול בשנים הקרובות.

מעבר לכך, נפתחו אפיקי שיתוף פעולה חדשים בתחומי בריאות, טכנולוגיה ורפואה דיגיטלית, וכן בענפי המינרלים והעיבוד התעשייתי. אתיופיה מעוניינת להעביר את כלכלתה משלב של יצוא חומרי גלם לשלב של עיבוד מקומי, ובכך ליצור ערך מוסף גבוה יותר. במקביל, קיים פוטנציאל משמעותי לפיתוח תשתיות, תחבורה ולוגיסטיקה, תחומים שבהם ישראל יכולה לתרום ידע הנדסי ומערכות מידע מתקדמות. שיתופי הפעולה הכלכליים מתפרסים על פני מגוון רחב של תעשיות וענפים, החל מחקלאות ומים, דרך אנרגיה ירוקה ומינרלים, ועד לטכנולוגיה מתקדמת ופתרונות דיגיטליים.

במישור המדיני, אתיופיה נחשבת שותפה חשובה לביטחון ולמדיניות הישראלית באפריקה. המדינה תורמת ליציבות האזורית, שומרת על יחסים דיפלומטיים יציבים עם ישראל, ומשמשת שער כלכלי לאפריקה התת־סהרה. בהקשר זה, העמקת הקשרים הכלכליים אינה רק עניין מסחרי, אלא גם חלק ממדיניות חוץ רחבה יותר של ישראל באזור.

משקיעים ישראליים הבוחנים הזדמנויות באתיופיה צריכים לקחת בחשבון את הסיכונים הכרוכים בפעילות במדינה. חוסר היציבות הפוליטית, האינפלציה הגבוהה והביורוקרטיה המקומית מהווים אתגרים משמעותיים שיכולים להשפיע על תשואה והצלחה של פרויקטים עסקיים.

למרות האתגרים, השילוב בין הצמיחה הגבוהה באתיופיה לבין החדשנות והטכנולוגיה הישראלית מציב פוטנציאל משמעותי לשיתופי פעולה הדדיים. הגישה הישראלית, כפי שמשתקפת מדברי שר האוצר, היא של שיתוף פעולה ארוך טווח המבוסס על אינטרסים משותפים, יחסי אמון מדיניים וכלכליים, וניצול הפוטנציאל הטמון בכלכלה הצעירה והצומחת של אתיופיה. הפגישה בוושינגטון מהווה צעד נוסף בהעמקת הקשרים, והיא עשויה להוביל לפתיחת ערוצי שיתוף פעולה חדשים בתחומים נוספים שטרם פותחו במלואם.

ההזמנה לביקור בישראל שהוצעה לשר האוצר האתיופי צפויה לקדם את המשך הדיאלוג ולגבש הסכמים קונקרטיים בתחומים שונים, תוך התמקדות ביצירת תשתית ליחסים כלכליים מתמשכים שיביאו תועלת הדדית לשתי המדינות.

צילום השר בצלאל סמוטריץ' מתוך רשת X (טוויטר) – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות היוצרים

הפוסט סמוטריץ' פותח גשר כלכלי לאתיופיה הצומחת באפריקה הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מתאר את עסקת החטופים כהישג היסטורי וניצחון אסטרטגי, קולות ביקורת חריפים מתגברים בקרב שותפיו הפוליטיים ומצביעיו, וטוענים כי העסקה היתה יכולה להתרחש שנה וחצי קודם לכן, במחיר נמוך בהרבה מבחינת חיי אדם ויציבות ביטחונית. הכתבה בוחנת את הפער בין הנרטיב הרשמי לבין המציאות המורכבת שהתגלתה, תוך התמקדות בביקורת מצד שרים בממשלתו של נתניהו, בדגש על התמורה הכבדה שישראל משלמת ועל השלכות העסקה לטווח הארוך.

מאז אירועי השבעה באוקטובר, שבהם נחטפו עשרות ישראלים לרצועת עזה, הפך נושא החטופים למבחן מרכזי להנהגה הישראלית. נתניהו הציג את עצמו כמי שמוביל אסטרטגיה מורכבת המשלבת לחץ צבאי ודיפלומטי להשבת כל החטופים. עם זאת, התפתחויות שחלו בחודשים האחרונים מעלות שאלות קשות לגבי תזמון החלטות, מחיר העיכוב והפער בין ההבטחות שניתנו לבין התוצאות בפועל.

העסקה שנחתמה מביאה להשבת עשרים חטופים בלבד, תוך שחרור מסיבי של מחבלים מבתי הכלא הישראליים, בהם רבים המוגדרים כרוצחים מסוכנים. אך מעבר למספרים עצמם, השאלה המרכזית שמעסיקה את המבקרים היא האם לא היה ניתן להשיג את אותן התוצאות, ואף טובות מהן, לפני כשנה וחצי, כאשר המצב הביטחוני היה שונה והמחיר האנושי היה נמוך משמעותית.

לפי הטענות המועלות, בנקודה מוקדמת יותר בלוח הזמנים היו יותר חטופים בחיים, והיה ניתן להשיב אותם הביתה. מאז, נהרגו עשרות חיילים נוספים בקרבות, ישראל נכנסה למצב של בידוד בינלאומי חסר תקדים, והכלכלה הישראלית נקלעה למשבר עם עליות מחירים דרמטיות ומצב כלכלי מדאיג. מעבר לכך, הטענה היא שכיום ישראל מתמודדת עם המציאות שבה חמאס לא חוסל, אלא ממשיך להתכונן למתקפה נוספת, תוך שישראל איבדה את המומנטום הצבאי והדיפלומטי שהיה לה בשלבים הראשונים של המלחמה.

נקודה נוספת שמעוררת ביקורת קשה היא כניסתה של טורקיה לתמונה כשחקן מרכזי בעסקה. המבקרים רואים בכך סכנה אסטרטגית, שכן טורקיה עשויה לנצל את מעמדה החדש כדי להפעיל לחץ על ישראל ולהקשות על חיי הישראלים בעתיד. התפיסה היא שנתניהו, תוך כדי ניסיון להציג הצלחה דיפלומטית, הכניס לזירה גורם שעלול להפוך לגורם מעכב או אף מסכן בטווח הארוך.

ראש הממשלה עצמו, בפרסומיו ברשת החברתית X, תיאר את העסקה כ"אחד ההישגים העצומים" במלחמת התקומה, והדגיש כי מדובר ביעד מרכזי שהממשלה דבקה בו לאורך כל הדרך. נתניהו הבטיח להשיב את כל החטופים, החיים והחללים, ללא יוצא מן הכלל. במסר נוסף, הוא ייחס את ההתפתחות לשילוב של לחץ צבאי, שנוצר באמצעות פעולות כוחות הביטחון בעזה, ולחץ דיפלומטי, בסיוע של ממשל טראמפ בארצות הברית. נתניהו הודה באופן מיוחד לנשיא דונלד טראמפ ולצוותו, כולל סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, על הסיוע יוצא הדופן שהביא, לטענתו, לבידוד של חמאס וליצירת התנאים להשבת החטופים.

עם זאת, מבט מעמיק יותר על ההבטחות והמסרים שנשלחו לאורך הזמן מעלה תמונה מורכבת הרבה יותר. לאחר אירועי השבעה באוקטובר, נשמעו קריאות חוזרות ונשנות מהממשלה כי "לא נסלח", אך בפועל נראה שנתניהו ואנשי ממשלתו שכחו במהירות את הכישלונים הראשוניים. מערכת הביטחון הישראלית לא צפתה את הפיגוע, המצלמות בגבול לא תפקדו, וכוחות הביטחון לא הגיעו למקום במשך שבע שעות. כישלונות אלה היו אמורים להוביל לחקירה מעמיקה ולהסקת מסקנות, אך במקום זאת, ערוץ 14, שמשמש לדעת רבים כדובר בלתי רשמי של נתניהו, החל לבנות נרטיב של גאונות ותושייה, תוך הסבר לציבור כי הנהגת ראש הממשלה תביא לביסור מוחלט של חמאס. היום, כשחמאס עדיין קיים ומתכנן את הפעולה הבאה, הנרטיב הזה מתגלה כבעייתי.

בצלאל סמוטריץ', שר האוצר ויושב ראש מפלגת הציונות הדתית, פרסם תגובה מורכבת ומפוכחת יותר לעסקה. סמוטריץ' הביע שמחה עצומה על השבת החטופים, אך במקביל הדגיש את החשש האדיר מהשלכות שחרור אלפי אסירים מבתי הכלא, ובהם הדור הבא של מנהיגות הטרור. לדבריו, שחרור מחבלים אלה עלול להוביל להמשך זרימת נהרות של דם יהודי בעתיד. סמוטריץ' הבהיר כי מסיבה זו הוא לא יצביע בעד העסקה, אף שהוא תומך בהשבת החטופים. הוא הדגיש את חשיבות המשך המלחמה למיגור אמיתי של חמאס ולפירוז אמיתי של עזה, כך שהרצועה לא תהווה עוד איום על ישראל. סמוטריץ' גם הזהיר מפני חזרה למסלול אוסלו ומפני הפקרת הביטחון בידי גורמים זרים, תוך קריאה לא לחזור לקונספציות שהובילו לאירועי השבעה באוקטובר.

חבר הכנסת צבי סוכות הביע עמדה ברורה וחדה נגד שחרור מחבלים. סוכות הבהיר כי הוא לא רוצה לשחרר מחבלים, אלא להרוג אותם או לכלוא אותם לכל החיים. הוא ביקש מהציבור לחשוב על כך שהמחבלים שישוחררו יחיו בשכנות למשפחות ישראליות, ולא רק באזורים מרוחקים. התגובה שלו משקפת את הפחד הגובר בציבור מפני ההשלכות האפשריות של שחרור מסיבי של אסירים.

חברת הכנסת נעמה לזימי, במקביל, העלתה נושא שונה אך קשור, והוא מצב "עצורי הפחים" – אזרחים שנעצרו לטענתה במסגרת מחאות על החטופים ועל הדמוקרטיה הישראלית. לזימי טענה כי מדובר באזרחים טובי לב, רובם בגיל השלישי, ששירתו את המדינה במשך עשרות שנים, והם כעת כלואים במשך למעלה מחודש במעצרים לא הוגנים, במקום עם פושעים, אנסים ורוצחים מורשעים. לדבריה, העצורים הללו הם אוהבי המדינה שהתמסרו למאבק על דמות המדינה והחזרת החטופים, והם עוצרו במסגרת מדיניות משטרתית פוליטית שמקבלת הוראות מאיתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי. לזימי טענה כי המשטרה משתמשת באלימות כנגד מפגינים, עוצרת מאות במעצרים שווא, ומונעת את חופש המחאה. היא הגישה בקשה לבקר את העצורים במסגרת החסינות הפרלמנטרית, אך המענה מתעכב באופן מטריד. לזימי קראה לא לשתוק ולא לעמוד מנגד, והדגישה כי "היום זה הם, מחר זה אנחנו".

בפרסום נוסף, לזימי פרסה ביקורת כוללת וחריפה נגד התנהלותו של ראש הממשלה. לדבריה, ראש ממשלה שלא מתראיין לתקשורת הישראלית גם אחרי טבח ומלחמה של שנתיים, בז לעמו. ראש ממשלה שמסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון הגדול ביותר שקרה לעם ישראל תחת משמרתו, בז לעמו. לזימי טענה כי נתניהו טרפד עסקאות חטופים והדליף חומר מסווג שסיכן חטופים וחיילים, במטרה למנוע מחאה למען הצלתם. היא גם ביקרה אותו על כך שהוא בורר נוחמים של משפחות חיילים שחרפו נפשם, לפי מידת האהדה אליו, ועל כך שהוא מביא לישיבות ממשלה סדר יום מנותק, העוסק בשררה וקומבינות במקום בשיקום הארץ ובטיפול בנפגעים. לזימי אף טענה כי נתניהו עוסק במיסוד השתמטות בזמן מלחמה, מסית כנגד אזרחי המדינה ומוסדותיה, ושוכח עובדות בסיסיות כמו מספר החטופים בשבי, תאריך השבעה באוקטובר, ומקומות בהם התרחש הטבח. היא סיכמה בקביעה כי מי שבז לעמו, עמו יבוז לו, וכי מגיע לישראלים יותר טוב.

איתמר בן גביר, השר לביטחון הלאומי ויושב ראש עוצמה יהודית, הביע גם הוא ביקורת על העסקה, אם כי מנקודת מבט שונה. בן גביר הביע שמחה על כך שכל החטופים צפויים לשוב לבתיהם, אך הדגיש כי המחיר של שחרור אלפי מחבלים, בהם מאתיים וחמישים רוצחים, הוא כבד מנשוא. לדבריו, ניסיון העבר מוכיח שמחבלים אלה ישובו לעסוק בטרור ולפעול לרצח יהודים. בן גביר הבהיר כי הוא ושרי עוצמה יהודית לא יוכלו להרים יד בעד עסקה שמשחררת מחבלים רוצחים, ויתנגדו לכך בממשלה. הוא גם הדגיש כי מטרת המלחמה המרכזית, כפי שהוגדרה בפתחה, היא לוודא שהאסון לא יישנה באמצעות פירוק שלטון החמאס. בן גביר הבהיר כי בשיחות שקיימו בינו לבין ראש הממשלה, הוא הדגיש שבשום מצב לא יהיה חלק מממשלה שתאפשר את המשך קיום שלטון החמאס בעזה. לדבריו, נתניהו התחייב בפניו שכך יהיה, אך בן גביר הזהיר כי אם שלטון החמאס לא יפורק, או שיספרו להם שהוא מפורק תוך שבפועל הוא ימשיך להתקיים בכסות אחרת, עוצמה יהודית תפרק את הממשלה.

העסקה, אם כן, מעוררת שאלות קשות לגבי העתיד הביטחוני של ישראל. מצד אחד, השבת החטופים היא חובה מוסרית וערך עליון. מצד שני, המחיר שישראל משלמת – שחרור מסיבי של מחבלים, כניסה של טורקיה כשחקן מרכזי, והמשך קיומו של חמאס – מעלה חשש כבד שמא ישראל החליפה הישג מיידי בסיכון ארוך טווח. המציאות בשטח מוסיפה למורכבות: מדי יום נכנסים ממצרים לעזה כשלוש מאות רחפנים עמוסי נשק וסמים, והמערכת הביטחונית לא מצליחה לעצור זאת. העובדה שמזרימים נשק ברמה כזו מעידה על כך שהמדינה לא שולטת במצב ושהחמאס ימשיך להתחמש ולהתכונן למערכה הבאה.

השאלה המרכזית שמעסיקה את הציבור הישראלי היא האם ראש הממשלה הוביל אסטרטגיה ברורה ועקבית, או שמא הוא הגיב לאירועים בלבד, תוך שהוא מתאים את הנרטיב למצב המשתנה. המבקרים טוענים כי נתניהו מציג את עצמו כגאון אסטרטגי, אך בפועל הוא מגיב למצבים ולא מוביל אותם. לדעתם, העסקה הנוכחית, שנתניהו מגדיר אותה כהיסטורית, היתה אפשרית לפני זמן רב, במחיר נמוך בהרבה. הדחייה הובילה למותם של חיילים רבים, להרס כלכלי, לבידוד בינלאומי, ולמצב בו חמאס לא חוסל אלא ממשיך להוות איום.

מעבר לכך, הביקורת על נתניהו נוגעת לשקיפות ולאחריות. הטענות כי ראש הממשלה מסרב להתראיין לתקשורת הישראלית, מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית, טרפד עסקאות חטופים בעבר, והדליף חומר מסווג, יוצרות תחושה כי הוא חושש מפני חשיפת כישלונות ומבקש להימנע מאחריות. הטענה היא שאת הנרטיב מנדסים באמצעות ערוץ 14, שמציג אותו כגאון, תוך התעלמות מהמציאות בשטח.

המציאות כיום היא שחמאס לא חוסל. המון חיילים נהרגו. מקבלים פחות חטופים מאלה שניתן היה להציל בעבר. המחירים בישראל עלו. יש משבר כלכלי. רוב מדינות העולם נגד ישראל. מתקרבת האפשרות שתוקם מדינה פלסטינית ללא שליטה ישראלית. עשרים חטופים סבלו ויכלו לחזור לבתיהם לפני שנה וחצי. כל אלה הם התוצאות של התנהלות שנתניהו היה אמור להוביל, אך לדעת המבקרים, הוא נכשל בכך.

הפער בין ההבטחות למציאות מתעצם כאשר בוחנים את המסרים של נתניהו עצמו. הוא הבטיח להחזיר את כל החטופים, הבטיח לחסל את חמאס, הבטיח ניצחון מוחץ. כיום, העסקה מחזירה חלק קטן מהחטופים, חמאס קיים ומתחזק, והמדינה נמצאת במצב קשה יותר מאשר בתחילת המלחמה. השאלה היא האם המנהיגות הישראלית תלמד מהטעויות, תקיים חקירה מעמיקה, ותפעל אחרת בעתיד, או שמא תמשיך באותו המסלול, תוך הנדסת נרטיבים ציבוריים שלא משקפים את המציאות.

הביקורת החריפה על נתניהו מגיעה לא רק מהאופוזיציה, אלא גם מחברים קרובים במפלגות הימין, כולל סמוטריץ' ובן גביר. עובדה זו מעידה על כך שהמצב אינו פשוט, ושגם בתוך הממשלה יש הבנה שהמחיר שישראל משלמת על העסקה הוא כבד, ושההישג הוא מוגבל. הטענה שחמאס לא חוסל, והעובדה שהוא כבר מתכנן מתקפה נוספת, יוצרות תחושה כי המלחמה לא הביאה לשינוי מהותי במצב הביטחוני, אלא רק דחתה את הבעיה לעתיד.

העסקה הנוכחית, איפוא, מעוררת שאלות קשות לגבי המנהיגות הישראלית, לגבי היכולת ללמוד מטעויות, ולגבי העתיד הביטחוני של המדינה. האם ישראל תמשיך להיסחף אחרי אירועים, או שמא תפתח אסטרטגיה ברורה שתבטיח את ביטחון אזרחיה לטווח הארוך? האם המנהיגות תיקח אחריות על כישלונות, או שמא תמשיך להנדס נרטיבים ציבוריים? אלה השאלות שמעסיקות את הציבור הישראלי, והתשובות להן יקבעו את עתיד המדינה בשנים הקרובות. הציבור, לדעת רבים מהמבקרים, זקוק להנהגה אמיצה, שקופה, ואחראית, שתקיים את הבטחותיה ותפעל לטובת כלל האזרחים, ולא להנהגה שמתמקדת בשרידות פוליטית ובהנדסת תודעה.

הפוסט האשליה הגדולה: נתניהו הגאון שהוביל לתבוסה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בצלאל סמוטריץ', שר האוצר ויושב ראש מפלגת הציונות הדתית, פרסם הבוקר הודעה חריפה ברשת החברתית X, בה הוא מביע עמדה מורכבת כלפי עסקת החטופים. בהודעה, המשלבת שמחה על שחרור החטופים לצד התנגדות עקרונית להסכם, מבהיר השר כי לא יצביע בעד העסקה ומזהיר מפני השלכותיה ארוכות הטווח על ביטחון ישראל.

סמוטריץ' פתח את דבריו בהבעת "שמחה עצומה על השבת אחינו החטופים כולם", אך מיד הוסיף כי הוא חש גאווה על היותו אחד ממובילי ההתנגדות לעסקאות חלקיות בעבר. לטענתו, עסקאות כאלה היו משאירות "חצי מהם לפחות להינמק במנהרות האויב", והדרישה שלו ושל גורמים נוספים להמשיך במלחמה עד מימוש מלא של מטרותיה הייתה זו שהביאה להתקדמות לכיבוש עזה ולהפעלת הלחץ הצבאי שגרם, לדבריו, לחמאס להתקפל.

השר הביע "חשש אדיר" מהשלכות שחרור אסירים בעסקה הנוכחית, אותם הוא מכנה "הדור הבא של הנהגת הטרור". סמוטריץ' טען כי משוחררים אלה "יעשו הכל כדי להמשיך להזרים כאן נהרות של דם יהודי", והוסיף כי מסיבה זו לא יוכל "להצטרף לחגיגות קצרות הרואי ולהצביע בעד העסקה". בכך, הוא מציב את עצמו בניגוד מובהק לאווירת ההקלה והשמחה שאפפה חלקים נרחבים מהציבור הישראלי בעקבות הודעות על העסקה.

במרכז דבריו של השר עמדה אזהרה מפני מה שהוא מכנה "עסקה של חטופים בתמורה לעצירת מלחמה", תוך ציון כי חמאס עצמו תופס את ההסכם בצורה זו ו"מתרברב" בכך. סמוטריץ' הדגיש את האחריות הכבירה לוודא שמיד לאחר שיבת החטופים הביתה, מדינת ישראל תמשיך "לחתור בכל הכח למיגור אמיתי של חמאס ופירוז אמיתי של עזה" כך שהרצועה לא תהווה עוד איום ביטחוני. בכך, הוא שולח מסר ברור לראש הממשלה ולממשלה כי יש לראות בעסקה זו צעד ביניים בלבד ולא פתרון סופי.

השר האוצר המשיך והזהיר מפני חזרה למה שהוא מכנה "מסלול אוסלו", תוך שימוש בביטוי "חלילה" המדגיש את עוצמת התנגדותו. הוא הטעים כי "חובה גם לוודא שלא נחזור לקונספציות של ה-6 לאוקטובר ולא נתמכר שוב לשקט מלאכותי, חיבוק מדיני וטקסים מחויכים מהווה תוך משכון העתיד ותשלום מחירים נוראיים". בדברים אלה, סמוטריץ' מבקר למעשה את הגישה הביטחונית שרווחה לפני פרוץ המלחמה ומזהיר מפני שחזורה.

דבריו של השר כללו גם התייחסות לממד הבינלאומי, כאשר הוא הדגיש כי "חובה עצומה לוודא שלא נפקיר את ביטחוננו בידי זרים". אמירה זו יכולה להתפרש כהתייחסות לדרישות בינלאומיות למעורבות של גורמים חיצוניים בניהול עזה לאחר המלחמה, נושא שעורר ויכוחים סוערים בזירה הפוליטית הישראלית.

למרות ביקורתו החריפה על העסקה ועל מה שהוא תופס כסיכונים הכרוכים בה, סמוטריץ' לא שכח להביע הערכה ללוחמי צה"ל. הוא שיגר "חיבוק ענק והערצה" ללוחמים בסדיר ובמילואים, למשפחותיהם, לנופלים ולפצועים, וציין כי "גבורתם, מסירותם והקרבתם הביאו להישגים הגדולים במלחמה הזו בכל החזיתות". לדבריו, לוחמים אלה "העלו אותנו מהבור העמוק שהיינו בו בבוקר ה-7 לאוקטובר אל המקום הגבוה יחסית שאנחנו נמצאים בו היום".

השר סיים את דבריו במסר דתי, תוך הודיה "לבורא עולם ולשליחיו הרבים" ותפילה "בחיל ורעדה להמשך ישועות, נחמות וניצחונות". שימוש זה בלשון דתית משקף את הזהות האידיאולוגית של סמוטריץ' ושל מפלגתו, ומדגיש את הממד הערכי-דתי שהוא רואה במאבק.

הצהרתו של סמוטריץ' מעידה על מתח פנימי עמוק בממשלה בנוגע לעסקת החטופים. מחד גיסא, גם הוא משתתף בשמחה הלאומית על שחרור החטופים ומכיר בחשיבות העליונה של הצלת חיי אדם. מאידך גיסא, הוא מביע חששות ביטחוניים ואידיאולוגיים עמוקים מהמחיר שמדינת ישראל משלמת בעסקה זו, ומהסיכון שהיא תביא לעצירת המלחמה לפני השגת מטרותיה המלאות.

עמדתו החדה של השר מעלה שאלות לגבי אחדות הממשלה ביום מורכב זה, ומותירה פתח לא ברור בנוגע להצבעתו הסופית בישיבת הממשלה שתתקיים. ההודעה מבהירה כי בעוד שהציבור הרחב חוגג את שחרור החטופים, חלק מהמנהיגות הפוליטית רואה בעסקה זו לא רק הצלחה אלא גם סיכון אסטרטגי משמעותי שיש להתמודד עמו.

צילום מתוך אתר הכנס – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט סמוטריץ': שמח על השחרור אך נגד העסקה הופיע לראשונה ב-מעקב.

חברת הכנסת מרב מיכאלי פרסמה היום, שלישי, 3 באוקטובר 2025, האשמות חריפות נגד חברי הקואליציה הישראלית בעקבות פיגוע הטרור הקטלני שהתרחש אתמול במנצ'סטר, בריטניה. מיכאלי, בפרסום שפרסמה ברשת החברתית X, האשימה ישירות פוליטיקאים בקואליציה בקשר לפיגוע, תוך שהיא מתייחסת אליהם כאל "פוליטיקאים מושחתים" ומאשימה אותם בסכנה ליהודים בארץ ובעולם.

בפרסום שעורר סערה רבה, כתבה מיכאלי: "הפוליטיקאים המושחתים בקואליציה שמנצלים את הפיגוע המתועב במנצ'סטר להשתלחות בממשל הבריטי, הם אותם פוליטיקאים מושחתים שבמשמרת שלהם יהודים ברחבי העולם מפחדים להתפלל בבית הכנסת ביום הקדוש ביותר בשנה, והאנטישמיות בעולם רק עולה ועולה. הממשלה הזאת מסוכנת ליהודים בארץ ובעולם. המלחמה הפוליטית בעזה חייבת להסתיים".

ההאשמות הללו פורסמו ללא כל ראיה ממשית ולא הוצגו עובדות התומכות בטענותיה החמורות של מיכאלי. בעוד שחברת הכנסת מצביעה אצבע מאשימה לעבר הקואליציה הישראלית, היא נמנעת לחלוטין מלהפנות ביקורת כלפי הממשל הבריטי עצמו, למרות המדיניות האנטישמית שמיוחסת לו ולמרות שבריטניה שלטה בארץ ישראל עד שנת 1947 וממשיכה לנסות להשפיע על ישראל.

השאלה המתבקשת היא האם מיכאלי עיוורת למציאות או שמא היא מסיתה בכוונה תחילה. ההאשמות שהיא משליכה על הקואליציה הישראלית מעלות חשד רציני לגבי המניעים מאחורי דבריה ומעוררות שאלות לגבי האחריות של חברי כנסת המשתמשים בחסינות הפרלמנטרית כדי להשמיץ ולהאשים ללא כל בסיס.

בניגוד להאשמות חסרות הבסיס של מיכאלי, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בחר בדרך אחרת לגמרי בתגובתו לפיגוע. סמוטריץ' פרסם ברשת X: "פיגוע קשה מאד במנצ'סטר. כאבה של הקהילה היהודית בשעה זו הוא כאב העם היהודי כולו. בריטניה, כמו מדינות נוספות באירופה, הפגינה חולשה וקריסה מוסרית בהתייצבותן נגד זכותה של ישראל להגנה עצמית ולצד אויביה האנטישמיים. החולשה הזו מעודדת את הטרור וגורמת לו להרים ראש. האחריות מוטלת על ממשלת בריטניה ואנו מצפים ממנה לנקוט במעשים רציניים בכדי להאבק באנטישמיות, בהסתה ובאלימות נגד יהודים".

דבריו של סמוטריץ' משקפים קול שפוי ומאוזן, המכוון ביקורת מושכלת כלפי הממשל הבריטי על רקע מדיניותו כלפי ישראל ומציין את הקשר בין חולשה מוסרית לבין עידוד הטרור. בעוד שסמוטריץ' בחר להתייחס לפיגוע מתוך אחריות ומתוך הבנה של ההקשר הרחב יותר, מיכאלי בחרה לנצל את הטרגדיה כדי להשליך האשמות פוליטיות פנימיות.

הפיגוע עצמו התרחש אתמול בבוקר, כאשר רכב נראה נוסע במהירות לעבר אזרחים שהתקהלו מחוץ לבית הכנסת היטון פארק, ברחוב מידלטון במנצ'סטר, בשעה תשע וחצי בבוקר. לאחר מכן, החשוד החל לדקור את הנוכחים ואף ניסה להיכנס לתוך המבנה, אך לא הצליח. השוטרים שהגיעו למקום ירו במחבל והרגוהו במקום.

על פי משטרת מנצ'סטר, שני בני אדם נרצחו בפיגוע. הבוקר הותר לפרסום שמותיהם: אדריאן ד'אלבי, בת שישים ושש במותה, ומלווין קרביץ', בן חמישים ושלוש במותו. חמישה בני אדם נוספים נפגעו, כולל מאבטח, ושלושה מהם נותרו במצב קשה. צילומים מהזירה מראים את המחבל לובש אפוד מגן ומה שנראה כחגורת נפץ. לא ברור אם המטען שהיה חגור עליו היה מטען חבלה פעיל, אך יחידת פינוי פצצות נשלחה למקום.

צילומי רשתות חברתיות מראים שני שוטרי כוח מיוחד מקיפים את המחבל על הקרקע וצועקים "לסגת, יש לו פצצה". רגעים לאחר מכן, המחבל ניסה לקום על רגליו לפני שהשוטרים ירו בו והרגוהו.

עם זאת, בעוד שהעולם היהודי מתאבל על ההרוגים ומזדעזע מהפיגוע, חברת הכנסת מיכאלי בחרה לנצל את הטרגדיה הזו כדי לפתוח בהתקפה פוליטית פנימית. במקום להצטרף לקולות הדורשים מהממשל הבריטי לנקוט בצעדים נגד אנטישמיות ולהתמודד עם הטרור, היא מפנה אצבע מאשימה כלפי פוליטיקאים ישראלים תחת מטריית החסינות הפרלמנטרית.

התופעה של חברי כנסת המשתמשים בחסינות הפרלמנטרית כדי להשמיץ ולהאשים ללא בסיס מעוררת שאלות קשות לגבי הגבולות של חופש הביטוי והאחריות של נבחרי ציבור. כאשר חברת כנסת מפרסמת האשמות חמורות ללא כל ראיה, והאשמות אלו קושרות באופן ישיר בין פוליטיקאים ישראלים לבין פיגוע טרור קטלני במדינה אחרת, עולה השאלה האם מדובר בשימוש לגיטימי בחופש הביטוי או בהסתה מסוכנת.

המשטרה עשויה להידרש לבחון את הדברים ולבדוק אם ההאשמות החמורות של מיכאלי עולות כדי עבירה פלילית של לשון הרע או הסתה. אמנם חברי כנסת נהנים מחסינות, אך החסינות אינה מוחלטת ואינה מאפשרת להם להשמיץ בחופשיות ללא כל מסגרת חוקית.

בעידן בו המילים שמפרסמים נבחרי ציבור ברשתות החברתיות יכולות להגיע למיליוני אנשים תוך שניות, האחריות של חברי הכנסת גדלה פי כמה. כאשר חברת כנסת בוחרת לפרסם האשמות כבדות משקל כל כך ללא כל עובדה או ראיה התומכת בהן, היא יוצרת תקדים מסוכן שעלול לפתוח פתח לכל חבר כנסת אחר להאשים ללא בסיס ולהסתתר מאחורי החסינות.

הפיגוע במנצ'סטר הוא טרגדיה נוראית שפגעה בלב הקהילה היהודית. שני בני אדם חפים מפשע נרצחו רק בגלל היותם יהודים. במקום להתאחד מול האויב המשותף ולדרוש מהממשלות באירופה לנקוט בצעדים נגד אנטישמיות וטרור, מיכאלי בחרה לנצל את הטרגדיה לצרכים פוליטיים פנימיים.

זהו עידן חדש של לשון הרע פוליטית, בו חברי כנסת מרגישים חופשיים להאשים ללא הגבלה, להשתמש בחסינות הפרלמנטרית כמגן, ולהימנע מכל אחריות על המילים שהם מפיצים. השאלה היא האם הציבור הישראלי מוכן לקבל מצב כזה, בו נבחרי ציבור יכולים להאשים אחרים בקשר לפיגועי טרור ללא כל ראיה, ללא כל חקירה, ורק על בסיס אג'נדה פוליטית.

צילום חברי הכנסת מאתר הכנסת – שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט ח"כ מיכאלי מאשימה את הקואליציה בפיגוע במנצ'סטר הופיע לראשונה ב-מעקב.

החלטות האוסטרליה, בריטניה וקנדה להכיר במדינה פלסטינית זוכות להתנגדות נחרצת מכל הקשת הפוליטית בישראל. מנהיגים מהימין והשמאל מגנים בחריפות את הצעדים הבינלאומיים ומדגישים את כוחה העצמאי של ישראל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיב בתקיפות לחלטות המדינות והכריז כי "נגמרו הימים שבריטניה ומדינות אחרות יקבעו את עתידנו, המנדט נגמר והתשובה היחידה לצעד האנטי ישראלי היא ריבונות על חבלי המולדת של העם היהודי ביהודה ושומרון והורדת רעיון האיוולת של המדינה הפלשתינית מסדר היום לתמיד." סמוטריץ' פנה לראש הממשלה ואמר: "אדוני ראש הממשלה, זו העת וזה בידיים שלך".

גם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הצטרף למקהלת הגינויים וכינה את החלטת בריטניה להכיר במדינת פלסטין "צינית, מזיקה וריקה מתוכן." בנט דחה בתוקף את הטענה כי פעולות ישראל ברצועת עזה הן שגרמו למדינות נוספות לקבל החלטה דומה.

מהשמאל הפוליטי הגיעה תגובה חריפה לא פחות. חברת הכנסת מרב מיכאלי, יושבת ראש מפלגת העבודה לשעבר, פרסמה ברשת החברתית X: "מעבר לכל דבר אחר, רצף ההכרות במדינה פלסטינית לוקח את כל תשומת לב מהחטופים. כל ראשי המדינה האלה שמכירים במדינה פלסטינית יודעים שזה לא יקים מדינה פלסטינית. זאת פשוט הדרך היחידה שלהם לקרוא קריאת חירום – די למלחמה הארורה הזאת, די להתנהלות המשיחית החד צדדית, די להפוך פוטנציאל לשלום ושגשוג למוות והרס, חוסר יציבות וחוסר ביטחון".

מיכאלי המשיכה וטענה כי זוהי "דרכם המנומסת של ראשי מדינות שכן מתנהגים לפי מה שמקובל, להגיד – ישראל מנוהלת על ידי עבריינים כושלים שפועלים לפי גחמות פוליטיות קצרות טווח והרסניות לעתיד המדינה והאזור".

יושב ראש מפלגת ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הצטרף לגינויים וכינה את ההחלטות "הצביעות בהתגלמותה ופרס לטרור." ליברמן ייחס את ההחלטות ל"עוד כישלון נוראי של ממשלת ה-7 באוקטובר".

ראש הממשלה בנימין נתניהו השמיע מסר ברור כלפי מנהיגי המדינות המכירות במדינה פלסטינית: "יש לי מסר ברור לאותם מנהיגים שמכירים במדינה פלסטינית לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר: אתם מעניקים פרס עצום לטרור".

הביקורת הישראלית משקפת עמדה רחבה החוצה קווים פוליטיים וממחישה את התפיסה כי ישראל חזקה מספיק כדי לעמוד בפני לחצים בינלאומיים. גישה זו מבוססת על התפיסה כי מאז הקמת המדינה ב-1948, ישראל התחייבה להגן על יהודי העולם והיהדות, בניגוד למצב שהיה קיים בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

האירועים הנוכחיים מעלים שאלות מהותיות לגבי היכולת של מדינות זרות להשפיע על מדיניות ישראל ולגבי העצמאות הישראלית במול קהילה בינלאומית שמנסה להכתיב לה את דרכה. מנהיגים ישראליים מדגישים כי המדינה יכולה לשרוד ולהתקיים גם ללא תמיכה בריטית או אוסטרלית, וכי היא אינה זקוקה להשתתפות בארגונים בינלאומיים כמו אופיפ"א, האולימפיאדה או האירוויזיון כדי לשמר את עצמאותה ולהגן על גבולותיה.

הממשלה הישראלית מדגישה את התחייבותה לדאוג ליהודי העולם ולאזרחי מדינת ישראל, ורואה בהחלטות ההכרה במדינה פלסטינית צעד שמתגמל טרור ופוגע באפשרויות להשגת שלום אמיתי. הקונצנזוס הרחב הזה מימין ומשמאל מהווה תופעה נדירה במפה הפוליטית הישראלית הקטובה והמשקף את חומרת המצב כפי שהוא נתפס על ידי המעמד הפוליטי.

הביקורת הנוקבת מכל חלקי הקשת הפוליטית מדגישה את הרגש שמדינות המערב נוהגות בסטנדרט כפול כלפי ישראל ומנסות להחליש אותה דווקא בעת שהיא נאבקת על ביטחונה לאחר הטבח ב-7 באוקטובר. מנהיגים ישראליים רואים בכך ניסיון להחזיר את ישראל למצב של חולשה ותלות, מצב שהיה קיים לפני הקמת המדינה ואפשר השמדות המוניות של יהודים.

צילומים של מרב מיכאלי ונפתלי בנט מאתר הכנסת; צילומים של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן מרשת X, וכן וידאו של נתניהו מאותה רשת – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק

הפוסט ישראל נגד העולם: ימין ושמאל מתאחדים נגד הכרת פלסטין הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פרסם היום בחשבון הרשמי שלו ברשת X מסר פוליטי חד וחד משמעי המופנה ישירות לראש הממשלה בנימין נתניהו. "נגמרו הימים שבריטניה ומדינות אחרות יקבעו את עתידנו", כתב סמוטריץ', והוסיף כי "המנדט נגמר והתשובה היחידה לצעד האנטי ישראלי היא ריבונות על חבלי המולדת של העם היהודי ביהודה ושומרון והורדת רעיון האיוולת של המדינה הפלשתינית מסדר היום לתמיד". סמוטריץ' סיים את דבריו בקריאה ישירה: "אדוני ראש הממשלה, זו העת וזה בידיים שלך".

הפרסום מגיע בעיצומה של סערה דיפלומטית בעקבות סנקציות שהטילה בריטניה על שר האוצר, צעד שנתפס בקרב חוגי הימין כהתערבות בלתי לגיטימית בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. סמוטריץ' בחר להגיב לא בערוצים הדיפלומטיים המקובלים, אלא בקריאה חד־משמעית לפעולה מעשית שתשנה את המציאות על הקרקע.

מאחורי המסר הפומבי מסתתרת אסטרטגיה ממשלתית מתוכננת היטב. בשבועות האחרונים נחשפו תוכניות שקידם סמוטריץ' להחלת חוק ישראלי על אזורים נרחבים ביהודה ושומרון, תוכניות שמטרתן המוצהרת היא למנוע כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית. מקורות פוליטיים מגדירים זאת כתמרון שנועד "לדרוס" את האופציה הפלסטינית באמצעות יצירת עובדות בשטח.

יושב ראש הציונות הדתית ממשיך לפעול בעקביות על פי השקפת עולם ברורה: ישראל לא תאפשר הקמת ישות פלסטינית עוינת בלב ארץ ישראל. בעיניו, הצעדים הבינלאומיים נגדו אינם אלא אישור נוסף לנכונות הדרך – ככל שהלחץ מחריף, כך צריכה ישראל להחיש את תהליך החלת הריבונות.

הפנייה הישירה לראש הממשלה אינה מקרית. סמוטריץ' בוחר לפעול בגלוי, להציב את נתניהו מול החלטה היסטורית: להמשיך במדיניות של דיבורים וניהול משבר, או לעשות את המעבר למדיניות של פעולה והכרעה. "זו העת וזה בידיים שלך" – משפט שנועד להטיל אחריות ברורה על מנהיג הליכוד.

בחוגי הימין מתפרשת קריאתו של סמוטריץ' כמחווה פטריוטית נחרצת. השמאל, מנגד, צפוי לראות בה פרובוקציה מסוכנת שעלולה להביא לבידוד בינלאומי מוחלט. אך סמוטריץ' לא נרתע מהביקורת. להיפך – הוא רואה בה עדות לכך שמדיניותו פוגעת בדיוק באינטרסים שצריך לפגוע בהם.

המסר המרכזי שעולה מהפוסט הוא שינוי פרדיגמה: ישראל כבר לא צריכה להצטדק או להתגונן. היא צריכה לפעול. "המנדט נגמר" – משפט שמסמל סיום תקופה שבה מעצמות זרות קבעו את גורל היהודים בארצם. הקריאה להורדת "רעיון האיוולת של המדינה הפלשתינית מסדר היום" משקפת תפיסה שלפיה הרעיון הפלסטיני אינו רק מסוכן מבחינה ביטחונית, אלא גם אנטי־היסטורי וטעון הכחדה מוחלטת מהשיח הציבורי.

נתניהו נמצא כעת בצומת קריטי. מצד אחד, הלחצים הבינלאומיים מתגברים. מצד שני, השותף הקואליציוני המרכזי שלו דורש ממנו להוביל צעד אסטרטגי שישנה את פני האזור. האם ראש הממשלה יעז לנקוט בצעד היסטורי של החלת ריבונות, או שימשיך בקו של הקפאת המצב תוך ניהול משברים שוטפים? סמוטריץ' הבהיר: כעת הכדור במגרש של נתניהו, וההיסטוריה תשפוט את בחירתו.

צילום של בצלאל סמוטריץ' מאתר הכנסת – שימוש בהתאם לסעיף 27א לחוק

הפוסט סמוטריץ' לנתניהו: ריבונות עכשיו, המנדט הבריטי נגמר הופיע לראשונה ב-מעקב.

הבוקר נפל טיל ששוגר מתימן בשטח נמל התעופה בן גוריון, דבר שהוביל לביטולים של עשרות טיסות ולנזק כלכלי משמעותי למדינת ישראל. האירוע מדגיש את כישלון מערכת ההגנה של ישראל להתמודד עם איום החות'ים מתימן, זאת למרות הבטחות חוזרות ונשנות של הממשלה לטפל בסוגיה.

הנפילה בבן גוריון גרמה לשיבושים נרחבים בתנועת הטיסות הבינלאומית, כאשר עשרות טיסות בוטלו והמערכת הכלכלית של ישראל ספגה מכה קשה. העובדה שטיל מתימן, מדינה שסובלת ממחסור בסיסי במזון ובצרכים חיוניים, מצליח להגיע ולפגוע במרכז הכלכלי והתחבורתי החשוב ביותר של ישראל, מעוררת שאלות קשות לגבי יכולות ההגנה של המדינה.

בעוד המדינה מתמודדת עם האירוע הביטחוני החמור, חברי הכנסת עסוקים בדיונים על העלאת שכר לנבחרי ציבור ופיצול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. הפער בין העיסוק של המערכת הפוליטית לבין הצרכים הביטחוניים והכלכליים הדחופים של המדינה בולט במיוחד לאור האירועים הבטחוניים המתמשכים.

חברת הכנסת מרב מיכאלי התייחסה לפער הזה בחריפות ברשת החברתית X: "במה התעסקה מדינת ישראל הבוקר: עוד שני חללי צה״ל נהרגו בדרום רצועת עזה, שביתה במערכת החינוך, טיל חות״י שמתפוצץ בנמל התעופה בן גוריון ועשרות אלפי מילואימניקיות ומילואימניקים שנקראו לעוד ימי מילואים. במה התעסקה ממשלת ישראל הבוקר: פיצול תפקיד היועמ״שית והעלאת השכר לנבחרות ונבחרי הציבור. אין ספק שאיתם ננצח".

למעשה, התעופה הישראלית נפגעה פעמים רבות כתוצאה מאיומים מתימן, אך הממשלה נמנעת מפעולה מכרעת נגד החות'ים, תוך שהיא ממתינה לאישורים ותמיכה אמריקאית. התלות המוחלטת בארצות הברית בנושא זה מעוררת ספקות לגבי עצמאותה האסטרטגית של ישראל.

במקביל לאירוע הביטחוני, נותרה מערכת החינוך משותקת בשל משבר השכר של המורים. חברת הכנסת לימור סון הר מלך הביעה דאגה לגבי הקיצוצים בחינוך: "החינוך בישראל הוא לא המקום לקצץ בו. יש מספיק שומנים מיותרים, יש מספיק תקציבים מנופחים במקומות אחרים. אבל בחינוך? בזה אסור לגעת. ילדינו אינם צריכים לשלם את מחיר הקיצוצים". יש לציין שחברת הכנסת סון הר מלך לא התייחסה לעלייה בשכרה היא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התייחס להסכם שהושג עם ארגוני המורים: "אני שמח שיפה בן דוד ושר החינוך התעשתו, נכנסו למו״מ זריז כך שהקפאות השכר במגזר הציבורי יחולו בהסכמה גם על המורים. כפי שציינתי לאורך כל הדרך, ההורדה מהנטו היתה מיותרת וזו היתה עמדתנו לאורך כל המו״מ. טוב שההיגיון גבר".

בנוסף, סמוטריץ' התייחס לנושא השוואת השכר במגזר הציבורי: "תומכים בהשוואת שכר – כלפי מטה בלבד. הנחיתי לתמוך בהצעה אך ורק בתנאי אחד ברור: לא תהיה כל העלאת שכר – לא לראש הממשלה, לא לשרים, לא לחברי הכנסת ולא לאף בעל תפקיד ציבורי". עם זאת, סמוטריץ' לא התייחס כלל לאירוע הביטחוני החמור שהתרחש בבוקר.

חברת הכנסת טלי גוטליב בחרה להתייחס לפרסום דבר הנפילה: "מי התבוסתן שמאשר את פירסום הפגיעה בנתב״ג?? איזה נרטיב זה משרת חוץ מהחלשה ופגיעה בחוסנה של המדינה. לשם מה קיים הצנזור הצבאי בעל הסמכות הרלוונטית?".

ראוי לציין כי מחזה זה ממחיש את הפער המתרחב בין האתגרים הביטחוניים והכלכליים הניצבים בפני מדינת ישראל לבין סדר היום של הזירה הפוליטית. בשעה שטילים בליסטיים מתימן חודרים למרחב המרכז, לוחמים נופלים בקרבות ברצועת עזה, ועשרות אלפי אנשי מילואים מגויסים לשירות נוסף – בית המחוקקים שקוע בדיונים על תוספות שכר ורפורמות מבניות במערכת המשפט.

הכישלון המתמשך בהתמודדות עם האיום מתימן מעורר תהיות לגבי מדיניות הביטחון של ישראל, במיוחד לאור העובדה שמדינה ענייה כמו תימן מצליחה לייצר ולשגר טילים ארוכי טווח המאיימים על ישראל, בעוד שישראל עצמה אינה מפעילה יכולות דומות כלפי תימן.

התפתחויות היום ממחישות את הפער המתרחב בין סדרי העדיפויות השלטוניים לבין המציאות הקשה בה חיים האזרחים. בשעה שהציבור מתמודד עם איומים ביטחוניים בלתי פוסקים, משבר כלכלי מחריף ושיתוק במערכת החינוך, נציגיו הנבחרים מעדיפים לעסוק בשיפור תנאי העסקתם ורווחתם האישית.

הפוסט טיל מתימן פוגע בנתב"ג; חברי הכנסת עסוקים בהעלאת שכר לעצמם הופיע לראשונה ב-מעקב.

ביום שישי הקרוב, 25 באפריל, תיכנס לתוקף אחת הרפורמות השנויות במחלוקת ביותר של שרת התחבורה מירי רגב: העלאה גורפת של מחירי התחבורה הציבורית בישראל, שתגרום לנוסעים לשלם עד 33% יותר עבור כרטיסי נסיעה באוטובוסים וברכבות. המשמעות היא ברורה – פגיעה ישירה בכיס של אזרחי ישראל בעיצומו של משבר כלכלי חריף.

לפי נתוני משרד התחבורה, מחיר הנסיעה הבודדת באוטובוס יזנק משישה שקלים כיום לשמונה שקלים, עלייה של 33%, ותעריף הנסיעה הבודדת ברכבת כבדה יעלה מ-9.5 שקלים ל-11.5 שקלים, עלייה של 21%. גם המנויים הפופולריים ביותר יתייקרו משמעותית: מחיר "חופשי יומי" יעלה מ-19 שקל ל-23 שקל, ומחיר "חופשי חודשי" מ-267 שקל ל-323 שקל – עלייה של 21%.

העלייה הנוכחית מצטרפת לשורה של התייקרויות בתחום התחבורה הציבורית בשנה האחרונה. רק בפברואר האחרון עלה תעריף הנסיעה ברכבת הקלה בירושלים ובגוש דן משישה שקלים לשמונה שקלים לנסיעה בודדת, עלייה של 33%. בנוסף, ביוני אשתקד עלו תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית בשיעור של עד כ-10% ומחיר הנסיעה הבודדת באוטובוס קפץ מ-5.5 שקלים ל-6 שקלים.

מה שמעניין במיוחד הוא העיתוי של ההעלאה הנוכחית, שמגיעה בדיוק כשהציבור הישראלי מתמודד עם יוקר מחייה גואה, משבר דיור ללא פתרון, ועלייה במחירי המזון והחשמל. נראה כי ממשלת נתניהו וצוות השרים שלו, בהובלת רגב וסמוטריץ', בחרו להטיל מס נוסף דווקא על אלו שתלויים בתחבורה הציבורית – לרוב האוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינה.

מקור העלייה במחירים הוא עסקה פוליטית שנחתמה בסוף השנה שעברה בין שרת התחבורה מירי רגב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. במסגרת דיוני התקציב, רגב הצליחה למנוע קיצוץ רוחבי של כ-769 מיליון שקל בשנה שהיה אמור לרדת מתקציב משרדה בשלוש השנים הבאות, אך במקום זאת הסכימה להעלאת מחירים רוחבית שמגולגלת ישירות לכיסי האזרחים.

במשרד התחבורה מנסים למסגר את העלייה במחירים כחלק מ"התאמה לממוצע ה-OECD" וטוענים כי הדבר "יאפשר תקציב ייעודי למאמץ המלחמתי והגדלה משמעותית של תוספות השירות בתדירות ובקווים, ומתן הנחות משמעותיות לאוכלוסיות מגוונות ומוחלשות". אך הנתונים מעלים ספק לגבי טענות אלו.

כבר היום, שיעור הסבסוד של ממשלת ישראל את תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית הוא מהגבוהים בעולם, ועם כניסת הרפורמה החדשה לתוקף, שיעור הסבסוד יזנק ל-90%, לעומת שיעור ממוצע של כ-50% במדינות המערב. למרות זאת, שיעור השימוש בתחבורה הציבורית בישראל הוא מהנמוכים בעולם, עם כ-90% מהנסיעות המתבצעות ברכב פרטי.

מחקרים מראים כי בעוד שהמחיר אמנם מהווה שיקול מסוים בבחירה של אזרחים האם לנסוע בתחבורה ציבורית או לקחת את הרכב הפרטי, הוא הרבה פחות משמעותי מרכיבים אחרים כמו איכות, מהירות ותדירות השירות. במילים אחרות, במקום להשקיע את הכסף בשיפור איכות התחבורה הציבורית כדי להגדיל את מספר המשתמשים ולהקל על הגודש בכבישים, הממשלה בחרה להעלות מחירים ולממן הנחות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות – החלטה שנראית מונעת משיקולים פוליטיים יותר מאשר מדאגה אמיתית לשיפור מערכת התחבורה הציבורית.

לצד עליית המחירים, משרד התחבורה מדגיש את שורת ההנחות שתיכנס לתוקף במקביל במסגרת מה שהם מכנים "צדק תחבורתי". בין ההנחות המובטחות: 50% הנחה לתושבי הפריפריה החברתית (ישובים, רחובות ובניינים ספציפיים בדירוג חברתי-כלכלי 1-5 ורשויות מקומיות בפריפריה); 33% הנחה לצעירים בני 18 עד 26; פטור מתשלום לחיילים משוחררים למשך שנה לאחר השחרור והורדת גיל הפטור מתשלום מ-75 כיום ל-67.

לפי משרד התחבורה, משמעות הרחבת ההנחות היא שלמעלה מ-80% מהציבור יהיו זכאים להנחה או לפטור מתשלום בנסיעה בתחבורה ציבורית. אך יש כמה בעיות משמעותיות עם הצהרה זו. ראשית, ההנחות אינן אוטומטיות. על מנת לקבלן, על הנוסעים להטעין "פרופיל זכאות" באמצעות כרטיס הרב-קו או אפליקציית התשלום המועדפת עליהם – תהליך שרבים אינם מודעים אליו או מתקשים לבצע. למעשה, עד היום, מעט מאוד אנשים נרשמו בפועל להנחות, בעוד עליות המחירים היו כמובן גורפות ומיידיות והשפיעו על הכיס של כלל המשתמשים.

שנית, ההנחות תקפות רק בתשלום על מנוי נסיעה "חופשי-חודשי" ולא על נסיעה בודדת – שהוא עדיין כרטיס הנסיעה הנפוץ ביותר. כלומר, רוב הנוסעים המזדמנים שאינם משתמשים קבועים בתחבורה ציבורית ישלמו את המחיר המלא המוגדל. התוצאה היא שההנחות שמשרד התחבורה מתהדר בהן לא באמת מגיעות לרוב הציבור, ומשמשות בעיקר ככסות לעלייה הדרמטית במחירים שתשפיע על כולם. זו דוגמה נוספת לאופן שבו ממשלת נתניהו מנסה להציג "רפורמות" שבפועל פוגעות באזרחים, במיוחד באלו שידם אינה משגת.

העלייה במחירי התחבורה הציבורית לא תשפיע רק על האזרחים הפרטיים אלא גם על המגזר העסקי. לפי חברת "הופאון", המפעילה אחת מאפליקציות השימוש והתשלום בתחבורה ציבורית המובילות בארץ, עליית המחירים של תעריף "חופשי-חודשי" לאוטובוסים ממחיר של 236 שקל ל-315 שקל משמעותה זינוק של 33% בעלות ההוצאה למעסיק. בחברה שבה מועסקים 100 עובדים, העלות החודשית הנוספת למעסיק תהיה 7,900 שקל ולשנה כ-95 אלף שקל. בחברה של 500 עובדים ההתייקרות החודשית בעקבות מה שמכנים "המס החדש" תגיע ל-40 אלף שקל ובחישוב שנתי תעמוד על כ-480 אלף שקל.

על פי ההערכות, במשק הישראלי יש כיום כ-3.5 מיליון שכירים המועסקים בהיקף משרה מלא, כאשר רובם הגדול זכאים להחזר הוצאות נסיעה על פי חוק. משמעות עליית המחירים, שתעמוד על תוספת של כ-79 שקל עבור כל עובד, היא תוספת עלות כוללת של עשרות עד מאות מיליוני שקלים בחודש המושתים על המגזר העסקי – וזאת בתקופה שבה העסקים כבר מתמודדים עם אתגרים כלכליים רבים.

האבסורד במדיניות הממשלה הנוכחית הוא שבעוד שהיא מצהירה על מחויבותה לשיפור התחבורה הציבורית ולעידוד השימוש בה, בפועל היא נוקטת בצעדים שעלולים להרתיע אנשים מלהשתמש בה. הרי אם המטרה האמיתית היא להגדיל את מספר המשתמשים בתחבורה הציבורית ולהפחית את הגודש בכבישים, הגיוני יותר היה להשקיע בשיפור איכות השירות, הגדלת התדירות, והרחבת הקווים – במקום להעלות את המחירים בצורה כה דרמטית.

יתרה מכך, החלטת הממשלה להעלות את מחירי התחבורה הציבורית מגיעה בזמן שבו רבים מהאזרחים כבר מתמודדים עם יוקר מחייה גבוה וקשיים כלכליים. זהו סימן נוסף לניתוק של ממשלת נתניהו מהמציאות היומיומית של אזרחי ישראל הממוצעים, ולנטייתה לקבל החלטות המיטיבות עם בעלי האינטרסים במקום עם הציבור הרחב.

בעוד שמשרד התחבורה מציג את הרפורמה כצעד לקראת "צדק תחבורתי", נראה כי בפועל מדובר בעוד מס עקיף שמוטל על האזרחים, ובמיוחד על אלו שתלויים בתחבורה הציבורית לצורך הגעה לעבודה, ללימודים, ולשירותים חיוניים. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו ממשלת נתניהו מעבירה את נטל המימון של מדיניותה לכתפי האזרחים, במקום למצוא פתרונות יצירתיים שלא יפגעו בכיס של הציבור.

עם כניסת העלייה במחירים לתוקף ביום שישי הקרוב, נותר לראות כיצד הציבור יגיב. האם אנשים ימשיכו להשתמש בתחבורה הציבורית למרות העלייה במחירים? האם רבים יירשמו להנחות המובטחות? והאם ההכנסות הנוספות ממחירי הכרטיסים המוגדלים אכן יושקעו בשיפור השירות, או שמא יופנו למטרות אחרות? מה שברור הוא שהעלייה במחירי התחבורה הציבורית היא חלק ממגמה רחבה יותר של העברת נטל המימון מהממשלה לאזרחים, ושל קבלת החלטות קצרות טווח במקום תכנון ארוך טווח שיביא להקלה אמיתית עבור משתמשי התחבורה הציבורית.

בעוד ששרת התחבורה מירי רגב וממשלת נתניהו מציגות את הרפורמה כצעד חיובי, עבור רבים מאזרחי ישראל מדובר בעוד "מתנה" יקרה מדי שהם פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם בתקופה זו של אי-ודאות כלכלית. האם זהו באמת ה"צדק התחבורתי" שהובטח לאזרחי ישראל? התשובה, כך נראה, תלויה בהרבה מאוד בכיס ממנו אתם משלמים את מחיר הכרטיס.

נ.ב

שוב נופל על כתפי הציבור הנטל לשאת בעלויות המשבר הכלכלי הפוקד את ישראל ולכסות את הגירעון התקציבי. על פי השמועות, בשנת 2025 צפויה התייקרות במחירי מוצרי החלב, הבשר, הביטוחים והמיסים, וכן במחירי הדלק.

הצילום מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של השרה מירי רגב, בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט מחטף המחירים: הממשלה מייקרת את התחבורה הציבורית הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הודיע אמש (שני) על התפטרותו מהממשלה, במהלך דרמטי שמטרתו לדחוק החוצה את חבר הכנסת יצחק קרויזר מעוצמה יהודית ולהשיב לכנסת את חבר מפלגתו, צבי סוכות. ההתפטרות, שתיכנס לתוקף תוך 48 שעות, מגיעה בשיאו של משבר פוליטי מתמשך בין מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית.

המשבר החל לפני כשבועיים, כאשר עוצמה יהודית בראשות השר איתמר בן גביר חזרה לממשלה לאחר פרישה קצרה. בעקבות חזרתם, דרש סמוטריץ' כי אחד משרי עוצמה יהודית יתפטר מהכנסת כדי לאפשר את חזרתו של ח"כ צבי סוכות, שנפלט מהכנסת בשל התפטרות שרי עוצמה יהודית במסגרת החוק הנורבגי. בן גביר מצדו סירב להתפטר בעצמו, וכך עשו גם שריו האחרים.

על רקע הסירוב, החליט סמוטריץ' לנקוט בצעד חריג – התפטרות מתפקידו כשר אוצר כדי לחזור להיות חבר כנסת, ובכך לדחוק החוצה את ח"כ קרויזר, שגם הוא מכהן בכנסת במסגרת החוק הנורבגי. הצפי הוא שלאחר שיחזור לכנסת, ימונה סמוטריץ' מחדש לתפקיד שר האוצר.

בימים האחרונים ניסה בן גביר לפתור את המשבר באמצעות מינוי ח"כ צביקה פוגל לשר נוסף בממשלה, כך שפוגל יתפטר מהכנסת ויאפשר את כניסתו של סוכות. אולם סמוטריץ' סירב להצעה זו, בטענה שאין זה הוגן שלעוצמה יהודית יהיו ארבעה שרים בעוד לציונות הדתית יש רק שלושה. בכירים בקואליציה הציעו לבן גביר חלופה של מינוי אחד מחברי הכנסת שלו לסגן שר, שיתפטר במסגרת החוק הנורבגי, אך בן גביר עמד על דרישתו למינוי שר בלבד.

המתיחות בין המפלגות קיבלה ביטוי פומבי כאשר מנכ"ל הציונות הדתית, יהודה ולד, תקף בחריפות את התנהלות עוצמה יהודית בפלטפורמת X. "פוליטיקה קטנה ואי עמידה בהסכמים. את קרויזר במשך חודשיים השארנו בכנסת על המקום של הציונות הדתית למרות שבן גביר ומפלגתו פרשו מהקואליציה והדיחו מהכנסת את צבי סוכות. עכשיו הם הבינו שטעו וחזרו לממשלה. ברוכים השבים," כתב ולד. הוא הוסיף: "עכשיו, למרות סיכומים מפורשים, הם מסרבים לעמוד בסיכומים ולהחזיר את צבי לכנסת. איתמר דורש ג'ובים ותקן לשר מיותר על חשבון עם ישראל באמצע מלחמה. התנהלות ילדותית".

גורמים בעוצמה יהודית ניסו להנמיך את הלהבות והגיבו להתפטרות סמוטריץ' באופן מתון יחסית. "הכל ברוח טובה, לא ניכנס למריבות מיותרות בקואליציה. אם לא מסתדר, לא חייבים ח"כים נורבגיים. קרויזר יתמנה למנכ"ל עוצמה יהודית", מסרו הגורמים.

המשבר הנוכחי מדגיש את המורכבות של השימוש בחוק הנורבגי, המאפשר לשרים וסגני שרים להתפטר מהכנסת לטובת חבר הבא ברשימה המפלגתית, אך עם אפשרות לחזור לכנסת אם יתפטרו מתפקידם הממשלתי. המנגנון, שנועד לאפשר הפרדה בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, הפך בשנים האחרונות לכלי פוליטי במאבקי כוח פנים-קואליציוניים.

התפטרותו של סמוטריץ' מעוררת שאלות גם לגבי המשכיות המדיניות הכלכלית בתקופת מלחמה, כאשר המשק הישראלי מתמודד עם אתגרים כלכליים מורכבים. עם זאת, מכיוון שהצפי הוא שסמוטריץ' ימונה מחדש לתפקיד שר האוצר בהקדם, ההשפעה המעשית על ניהול המדיניות הכלכלית צפויה להיות מוגבלת.

המהלך החריג של סמוטריץ' משקף את המתחים המתמשכים בין מרכיבי הקואליציה, ומדגיש עד כמה שבירים יחסי הכוחות הפוליטיים בממשלה הנוכחית. הוא גם ממחיש כיצד אינטרסים מפלגתיים וחשבונות פוליטיים ממשיכים להשפיע על התנהלות הממשלה גם בתקופת חירום ומלחמה.

למרות התקריות והמתחים, הצדדים נראים מחויבים לשמור על שלמות הקואליציה, כפי שמשתקף מהתגובה המאופקת של עוצמה יהודית והפתרון המוצע למינוי קרויזר כמנכ"ל המפלגה. גורמים בכירים במערכת הפוליטית מעריכים כי לאחר מינויו מחדש של סמוטריץ' לשר האוצר, והסדרת מעמדו של צבי סוכות בכנסת, צפויה הרגעה זמנית במתיחות הפנים-קואליציונית.

עם כניסת התפטרותו של סמוטריץ' לתוקף בימים הקרובים, כל המערכת הפוליטית תעקוב אחר הצעדים הבאים של הצדדים השונים ואחר ההשלכות האפשריות על יציבות הקואליציה בכלל ועל מערכת היחסים בין הציונות הדתית לעוצמה יהודית בפרט. מומחים פוליטיים מציינים כי המשבר הנוכחי, למרות חריגותו, משקף את המורכבות הרגילה של הפוליטיקה הקואליציונית בישראל, כאשר מפלגות קטנות מנסות למקסם את כוחן והשפעתן במסגרת האילוצים הקיימים.

צילום: רשת X

הפוסט סמוטריץ' התפטר במסגרת מאבק כוחות קואליציוני הופיע לראשונה ב-מעקב.