קליטה על הנייר? ממשלה מאשרת העלייה של אלפי בני מנשה לנוף הגליל – בעיר שבה ילד עולה התאבד בגיל 14 ושירותי הקליטה כשלים.

קראו את התחקיר – לחצו כאן

הממשלה אישרה אתמול החלטה שתביא עד שנת 2030 כ-7,000 עולים מקהילת בני מנשה מצפון מזרח הודו לישראל, כאשר יעד הקליטה שנקבע הוא עיר נוף הגליל. מדובר בהחלטה שזכתה לשבחים רבים מצד שרי הממשלה, שתיארו אותה כ"מהלך ציוני חשוב" ו"חיבור מחודש של אחים שנשאו בליבם את הכמיהה לציון במשך דורות". אולם תחקיר שפרסם אתר החדשות "מעקב" מעלה תמונה מטרידה: העיר שאליה מופנים העולים החדשים אינה מוכנה לקלטם, משרדי הקליטה והרווחה בה קיימים לכאורה רק על הנייר, והמקרה האחרון של ילד עולה חדש שהתאבד בגיל 14 מעיד על מערכת שקרסה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מיהר לפרסם את ההחלטה ברשת X בהתלהבות ניכרת: "העברנו היום החלטה ציונית חשובה שמחברת מחדש לבבות ומשפחות. השלמת עליית בני מנשה היא חיבור מחודש של אחים שנשאו בליבם את הכמיהה לציון במשך דורות". סמוטריץ' הוסיף כי "על פי ההחלטה, הם יעלו ליישוב נוף הגליל. העלייה לגליל וההתיישבות בו מחזקות את אחיזתנו בצפון ואת עתיד מדינת ישראל". השר הודה לשר העלייה והקליטה אופיר סופר על הובלת המהלך ולראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט "על השותפות והמחויבות לקליטה מיטבית של העולים".

גם שר העלייה והקליטה אופיר סופר השתתף במסיבת ההכרזות והודיע כי "במסגרת ההחלטה, כ-1,200 מבני הקהילה יעלו עד סוף שנת 2026, ובהמשך עד שנת 2030, תושלם עלייתם של כ-5,800 איש". סופר הגדיר את ההחלטה כ"בעלת ערך לאומי עמוק" וכ"צעד שמחבר משפחות שכבר עלו, מחזק את ההתיישבות בגליל, ומממש את חזון שיבת ציון". לדבריו, "עלייה מבורכת זו מצטרפת למגמת העלייה המשמעותית של השנתיים האחרונות, עלייה שמגבירה את החוסן, הסולידריות וההתחדשות של מדינת ישראל".

ברטוריקה הממשלתית הכול נשמע מושלם: משפחות מתאחדות, הגליל מתחזק, והציונות מתממשת. אולם המציאות בשטח, כפי שעולה מהתחקיר, מעידה על פער עמוק בין ההכרזות המהדהדות לבין היכולת האמיתית לקלוט ולדאוג לעולים. המקרה הטרגי של הילד בן ה-14 שהתאבד חושף את הכישלון המערכתי: עולים חדשים מגיעים לעיר שבה משרדי משרד הקליטה והרווחה כלל לא פועלים כנדרש, שם רכזי קליטה ורווחה נעדרים או לא מתפקדים, ושם הדאגה לעולים נשארת על הנייר בלבד.

השאלה המרכזית שמתעוררת היא האם נוף הגליל אכן מוכנה ומסוגלת לקלוט אלפי עולים נוספים כשהיא כבר נכשלה בקליטת עולים קודמים. העלייה, ללא ספק, היא ערך ציוני מרכזי וחשוב, אולם ההבאה של עולים חדשים למקום שבו מערכות התמיכה והקליטה לא מתפקדות כראוי היא מתכון לאסון. עולים זקוקים לא רק להכרזות ציוניות ולשבחים מפוארים אלא לתשתית אמיתית: רכזי קליטה פעילים, שירותי רווחה מתפקדים, תמיכה קהילתית, ליווי פסיכולוגי ומקצועי, וכלים אמיתיים להשתלבות בחברה הישראלית.

נכון לעת הזאת, נדמה כי על עיריית נוף הגליל לנטוש את הרוח המנהגית שעל פיה התנהלה עד כה, ולגבש אסטרטגיה מחודדת ומעודכנת, שמעמידה במרכז את צורכי הקליטה, הרווחה, הדאגה לאדם השונה ופתיחות אמיתית לריבוי דעות. בטרם תחל העלייה המשמעותית הצפויה לעיר, מחויבת העירייה לערוך שורת תיקונים מהותיים ולעשות את שיעורי הבית הנדרשים.

מן התחקירים המרובים שפורסמו ב"מעקב" עולה חשד ממשי כי נוף הגליל, ככל הנראה ובמצבה הנוכחי, איננה ערוכה כלל לקלוט עולים חדשים במתכונת ובקצב המתוכננים, והדבר מחייב בחינה מחודשת של מוכנותה ושל אחריותה הציבורית.

העיר, שכבר נאבקת בקשיים בניהול והפעלת שירותים בסיסיים, נבחרה ככל הנראה מטעמים פוליטיים או דמוגרפיים ולא מתוך בחינה מקצועית של יכולתה לספק לעולים את מה שהם זקוקים לו. הבחירה בעיר זו, על אף הכישלונות הקודמים שלה בתחום הקליטה, מעוררת תהיות כבדות משקל לגבי אחריות המדינה כלפי העולים ושיקולי הממשלה בקבלת החלטות מרחיקות לכת שכאלה.

בני מנשה הם קהילה שחיה במשך דורות עם הכמיהה לעלות לישראל, וחלק נכבד מהם כבר עלו בשנים האחרונות. המשפחות שממתינות בהודו לאישור העלייה מצפות למפגש עם קרוביהם שכבר נמצאים בארץ ולהתחלה חדשה בישראל. אולם האם הם קורבנות של מדיניות קליטה כושלת, או שמא באמת זוכים לעיר מקסימה שתדאג להם? התשובה, לפי התחקיר, מטרידה: הם מגיעים למקום שבו מערכות הקליטה קרסו, שבו ילד עולה נוסף התאבד בגלל כישלון מערכתי, ושבו ההבטחות היפות של השרים נשארות בעיקר בתחום ההכרזות.

הקרקס הישראלי ממשיך להסתובב: הממשלה מפרסמת החלטות מרשימות, שרים מתפארים ב"ערך לאומי עמוק" וב"חיזוק האחיזה בצפון", אולם בשטח העולים נתקלים במציאות קשה של מערכות שאינן מתפקדות, תמיכה שאינה קיימת, ורשויות שאינן מוכנות לתפקיד שהוטל עליהן. המקרה הטרגי של הילד בן ה-14 הוא לא רק סיפור עצוב בודד אלא סימפטום למערכת שנכשלה, וההחלטה להמשיך ולהביא אלפי עולים נוספים לאותה עיר מעידה על התנתקות בין קובעי המדיניות לבין המציאות בשטח.

הציונות, כפי שהשרים אוהבים להזכיר, היא אכן ערך מרכזי. אולם ציונות אמיתית פירושה לא רק להביא יהודים לארץ אלא גם לדאוג להם כשהם מגיעים. קליטה אמיתית פירושה תשתיות מתפקדות, שירותים זמינים, ותמיכה אמיתית. כל עוד משרדי הקליטה והרווחה קיימים רק על הנייר, כל עוד עיריות לא מוכנות לתפקיד הקליטה, וכל עוד הממשלה בוחרת להתעלם מהכישלונות הקודמים – ההכרזות הציוניות המפוארות נשארות חלולות. העולים החדשים ממתינים בהודו, משפחות מצפות להתאחד, אולם השאלה האם הם מגיעים לקליטה מיטבית או לכישלון צפוי נותרת תלויה באוויר.

ברם, יש בנוף הגליל מחלקות מסוימות הפועלות – כלל הנראה – ביעילות מרשימה, ובראשן אגף הפיקוח. התושבים מקבלים קנסות רבים, והפקחים של עיריית נוף הגליל נהנים, לכאורה, ממנגנון תגמולים המבוסס על היקף הדוחות. גם על כך, אגב, פרסמה מערכת "מעקב" תחקיר רחב. כמעט ואין מחלקה אחרת הפועלת, כלל הנראה, ברמה גבוהה דומה, אולם מערך הגבייה – ארנונה, אגרות ותשלומים אחרים – מתפקד ללא דופי (קראו את הכתבה המלאה בלחיצה כאן).

מבחינתם של העולים החדשים, זהו שיעור מזורז במערכת הישראלית: לא רק על דרך ארץ, קהילה וזהות יהודית, אלא גם על צדדיה המשפטיים והמנהלתיים של המדינה – ולעיתים אף על המשמעות הכספית של קנסות. בעבר, עיריית נוף הגליל הודתה ללא גינונים מיוחדים (באמצעות דוברותה) כי פקחים אכן קיבלו בונוסים על ריבוי הדוחות, מה שיצר תמריץ מובהק להגדיל את הכמות.

מנגד, ראש העיר רונן פלוט וסגניו עסוקים, לעיתים תכופות, בהתבטאויות משפילות כלפי תושבים ברשתות החברתיות – דוגמת דבריו של סגן ראש העיר דוד שינאן (לעיון בכתבה המלאה – לחצו כאן) וכלל הנראה גם נוטים להגיש תביעות השתקה נגד עיתונאים המבקרים את התנהלותם. לא רק עיתונאים ניצבים מול תביעות כאלה, אלא גם פעילים מקומיים ותושבים המבקשים לחולל שינוי בעיר.

למעשה, רונן פלוט תבע את מר מסקי פסטון אך ורק משום שהביע את דעתו בנוגע לנושאים ציבוריים מהותיים. כלל הנראה, לא מדובר במקרה בודד: עיריית נוף הגליל נוהגת לעיתים להגיש תביעות גם נגד אזרחים ופעילים מקומיים, ואף מפסידה בבתי המשפט, מה שמוביל לתשלום פסקי דין והוצאות משפט מכספי הציבור.

• קראו את התחקיר: "קרטל ההשתקה": כך מחסלים ביקורת בנוף הגליל – בשיטות אפורות" – לחץ כאן

במקום להפנות אלפי שקלים למערכי הרווחה ולקליטת העלייה, נראה כי הנהגת העיר תחת רונן פלוט משקיעה משאבים בתביעות "לשון הרע" נגד תושבים, תביעות אשר – כלל הנראה – מסתיימות לא אחת בהפסד.

הכול קורה בזמן שנוף הגליל אמורה לקלוט כ-7,000 עולים חדשים. כלל הנראה, במקום להעניק להם מסגרת תומכת ולספק תשתיות מתאימות, מתקבל הרושם שהעולים יזכו גם לשיעור מזורז באזהרה: לא לכתוב פוסטים בפייסבוק נגד העירייה, נגד הנהלים או נגד התנהלות ציבורית.

לעולים שיגיעו לנוף הגליל חשוב להכיר את נבחרי הציבור בעיר – ובהם ד"ר גטאס, אחיו באסל גטאס, חבר הכנסת לשעבר שהורשע בסיוע למחבלים וריצה עונש מאסר. למעשה, נבחר הציבור ד"ר גטאס פרסם בעבר כי בעזה מתקיימת "השמדת עם", כלל הנראה בצירוף רמז חד כלפי חיילי צה"ל וממשלת ישראל. באותה עת התקיימו הפגנות בעיר, אך רונן פלוט – כלל הנראה – לא נקט כל פעולה, וגטאס נותר בתפקידו, לעיון בכתבה המלאה, לחצו כאן.

עולי בני המנשה, שרבים מהם מתגייסים לצה"ל, צריכים לדעת מי הם נבחרי הציבור בעיר, ומהי – כלל הנראה – ההתנהלות המקובלת בהנהלת נוף הגליל.

בקשר לסוגיית הגיוס לצה"ל יש לומר עוד דבר: כלל הנראה, גם בהיבט זה נוף הגליל אינה מהווה דוגמה חיובית. זאת, כאשר נבחר ציבור בעיר מפרסם לכאורה דברים המתארים את חיילי צה"ל כמי ש"מבצעים השמדת עם בעזה".

בתאריך 23.11.2025 פרסם רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל, פוסט ברשת פייסבוק בעקבות החלטת הממשלה הנוגעת ל־7,000 עולים.

הפוסט של ראש עיריית נוף הגליל מציג התלהבות רבה מהחלטת הממשלה להשלים את הבאתם של כ-5,800 מבני המנשה לישראל, חלקם הגדול לעיר נוף הגליל. מבחינה תקשורתית, זהו פוסט הבנוי על נוסחה קלאסית: פתיחה חגיגית, מסגור לאומי, ציטוטי שרים, והצגת העיר כמרכז קליטה מוביל.
אך מאחורי הניסוח הייצוגי מסתתרות כמה נקודות בעייתיות, כלל הנראה, שראוי לבחון.

1. הרטוריקה החגיגית מול המציאות העירונית
הטקסט כולו בנוי על תדמית של עשייה "יום ולילה מסביב לשעון", אך אין בו ולו מילה אחת על מצבם של השירותים העירוניים עצמם: רווחה, תעסוקה, דיור, תחבורה, תברואה, קליטת משפחות ותשתיות בסיסיות.
בפועל, העיר מתמודדת כיום – כלל הנראה – עם עומסים ומחסורים בתחומים אלה, והגדלת האוכלוסייה באלפי עולים מעוררת שאלות קשות שלא קיבלו מענה.

2. היעדר התייחסות לשילוב אמיתי של העולים
הפוסט עוסק בהבאתם של העולים – לא בשילובם.
אין מילה על הכשרות מקצועיות, מערכי חינוך, תעסוקה, מרכזי סיוע, או תשתיות קליטה.
המסר הוא טקסי-חגיגי, לא מקצועי.
לעיר שמקבלת אוכלוסייה גדולה ומשמעותית כל כך, נדרשת תוכנית עומק – לא סיסמה חגיגית.

3. שימוש פוליטי בנרטיב “אחינו ואחיותינו”
שפת הפוסט מנסה לייצר תחושת משפחתיות לאומית. אולם כאשר היא מגיעה מראשות עיר שמצבה התפקודי של חלק מהמחלקות בה בעייתי – כלל הנראה – המסר נשמע יותר כמו מהלך יחצני מאשר תכנית ממשית.
הרטוריקה דתית-רגשית מחליפה דיון עובדתי על מוכנות העיר.

4. הפוסט מתעלם מהשאלות ההכרחיות – ובכך מייצר פרובוקציה ציבורית
העירייה מציגה קליטה של אלפי עולים כאירוע כמעט חגיגי בלבד.
אך תושב נוף הגליל שיקרא את הפוסט ישאל – ובצדק:
האם מערך הרווחה מוכן?
האם יש תשתיות?
האם מערכת החינוך ערוכה?
האם קיימות דירות פנויות?
האם העיר שמתקשה להתמודד עם עומסים קיימים יכולה לקלוט עוד אלפים?

באופן פרדוקסלי, ניסיון לייצר מסר חגיגי עלול להפוך לפרובוקציה ציבורית – משום שהפער בין הסיסמאות לבין הביצוע בשטח ברור מאוד לתושבים.

5. הפוסט מציב את ההנהגה המקומית במרכז – למרות שמדובר בהחלטה ממשלתית
רוב התוכן הוא תודה לשרים, שרים-לשעבר, מנכ"לים וסמנכ"לים – אך מעט מאוד מעשייה מקומית ממשית.
זהו מסגור פוליטי מובהק שמטרתו להדגיש קרבה לשלטון המרכזי, ולא בהכרח את מוכנות העיר עצמה.

הפוסט נשמע מרשים כלפי חוץ אך כלל הנראה מציג יותר חזות מאשר תשתית אמיתית.
הוא מעלה שאלות קשות על יכולת העיר להתמודד עם מהלך כה משמעותי, על פערים בין הצהרות למציאות, ועל שימוש ביחסי ציבור במקום בתכנון עומק.

נ.ב.

אמנם אין ספק כי ראש העיר מברך על בואם של העולים החדשים; ריבוי תושבים משמעו ריבוי הכנסות לעירייה – מארנונה, מאגרות ומקנסות. אך מעבר להיבט זה, תכליתה של הכתבה היא לעורר את עיריית נוף הגליל, את ראש העיר ואת נבחרי הציבור בעיר להתבונן בבעיות לעומקן, להכיר בכשלים, לבצע את המוטל עליהם, ולהניח מאחוריהם את המגמה של הגשת תביעות כלפי מי שמעז לחשוב אחרת. נדרש כאן שינוי תרבותי של ממש: מעבר מעימותים לדיאלוג, ומהתגוננות לקבלה מכבדת של העולים.

חיוני למנוע הישנותם של מקרים טראגיים בקרב ילדים ובני נוער עולים – מקרים הנובעים, כלל הנראה, ממערכת קליטה ורווחה רופפת, שאינה פועלת באופן מיטבי. כתבה זו אינה אלא קריאת אזהרה רחבה: דרישה כנה לרפורמה גמורה במדיניות, לאימוץ אסטרטגיה עירונית אחראית, ולמעבר ממסרים והצהרות – אל עשייה של ממש ולדאגה אנושית אמיתית.

כתבה זו נשענת על שורה של תחקירים שנערכו בעבר, על תגובות הדוברות – ובעיקר על היעדר תגובות מצד דוברות עיריית נוף הגליל – לצד מקורות מידע נוספים וראיונות עם נבחרי ציבור ואנשי מקצוע.

צילום של חברי הכנסת מתוך האתר הרשמי של כנסת ישראל, שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים.

הפוסט 7,000 עולים יגיעו לעיר עם קליטה כושלת לכאורה הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בימים שקדמו לפרוץ המלחמה הנוכחית בין ישראל לאיראן ב-13 ביוני, נשמעו הקולות הביקורתיים של חברי כנסת שונים כלפי מערכת הביטחון וממשלת ישראל, במועדים הבאים עתה לכותרות בעיצומה של המלחמה.

חבר הכנסת אחמד טיבי, שמשפיל בכל הזדמנות את מערכת הביטחון ואת ראש הממשלה ושרי הממשלה, התבטא באופן הרגיל שלו במהלך התקופה שקדמה למלחמה. לפי התיעוד, טיבי השווה חיילים לפאשיזם וכינה יהודים "מחבלים" ו"כובשים" בהתבטאויות שונות.

לקריאת הכתבות – לחץ כאן

שר הבריאות גינה את התבטאויותיו של ד"ר גטאס, ולשכתו מסרה: "שר הבריאות רואה בחומרה רבה התבטאויות מעין אלה במערכת הבריאות. השר קורא מעל לכל במה להוציא את מערכת הבריאות מהמגרש הפוליטי ולהתמקד במשימות המרכזיות של המערכת – הצלת חיים, שמירה על בריאות הציבור והבטחת עתידה ואיתנותה של המערכת לדורות הבאים".

לקריאת הכתבות – לחץ כאן

• תמונות מתוך ההפגנה שנערכה בעיר נוף הגליל (14.05.25). ההפגנה התקיימה במחאה נגד חבר מועצת העיר, ד"ר ראיד גטאס. המוחים קראו לפיטוריו של גטאס, אולם ראש העיר, מר רונן פלוט, לא נענה לדרישה. נראה כי מטעמים אישיים ובהתאם להבנות פוליטיות, נוח לפלוט להותיר במועצה אדם שלכאורה מחזיק בעמדות עוינות כלפי צה"ל, ואף טוען כי בעזה מתרחשת "השמדת עם". צילום: מעקב

מקופת חולים כללית נמסר בתגובה: "בעקבות הפוסט ולמרות שאין בין הרופא לכללית יחסי עובד מעביד ומדובר ברופא עצמאי במעמד של ספק שירותים, התקיימה שיחת בירור עם הרופא על ידי המנהל הרפואי של האיזור בו הוא עובד, הרופא הבהיר כי לא הייתה כל כוונה לפגוע ואף התנצל אם דבריו הובנו אחרת".

חבר הכנסת איימן עודה, שנודע בביקורתו החריפה כלפי צה"ל והממשלה, המשיך גם בתקופה שקדמה למלחמה להסית ולמתוח ביקורת נגד המדינה. ב-16 ביוני 2025, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה, פרסם עודה ברשת X: "הקואליציה והאופוזיציה הצביעו שתיהן להמשך מלחמתו של נתניהו. רק הרשימה שלנו, חד"ש-תע"ל, הצביעה נגד. הצבעת אי אמון בממשלה הפלילית הזו של מלחמה אינסופית".

בנוסף, עודה כתב: "אתמול ביקרתי בטמרה. ראיתי את ההרס. את ההלם. את הדממה המוחלטת. חברי, קאסם אבו אל-היג'א, שאיבד את בתו ואת נכדותיו, אמר אתמול: 'האובדן כבד מאוד. אני קורא לאחיי בחברה היהודית ולכל מי שאיבד את יקיריו – מלחמות אינן הפתרון. אנחנו צריכים להפגין יחד ולצעוק: עצרו את המלחמה!' אני מצטרף לקריאתו של חברי קאסם, ואומר את הדברים הללו, בקול ברור, חד, ובזעקה גדולה: די למלחמה עם איראן! די למלחמה על עזה! כן לעסקה כוללת! די לכיבוש – וכן, כן לשלום!".

בעוד שישראל נאבקת על זכותה לקיום אל מול איומים איראניים המתמשכים באיום על חייה, חבר הכנסת איימן עודה תומך במאבק נגד המדינה, תוך הסתה ופגיעה באחדות הלאומית. במקביל, פוסטים של חברי סיעתו קוראים להפסקת המלחמות ומציעים פתרונות המבקשים לבטל את האיום הביטחוני, בעוד שבפועל איראן ממשיכה להוות סכנה ישירה לקיומה של ישראל.

הרצח בטמרה בוצע על ידי איראן, ולא על ידי ממשלת ישראל. לפיכך, פוסט של חבר כנסת המביע הסתה הוא חסר אחריות, מתחת לרף הנדרש ומזיק (אנו משתתפים בצערן של המשפחות).

• תרגום:

"הקואליציה והאופוזיציה הצביעו שתיהן בעד המשך המלחמה של נתניהו.

רק הרשימה שלנו, חד"ש-תע"ל, הצביעה נגד. זו הייתה הצבעת אי-אמון בממשלה הפלילית הזו של מלחמה אינסופית.

צפו בנאום המלא שלי מהכנסת היום כאן"

באמתחתה של ישראל עומדת זכות מוצדקת להגן על עצמה במלחמה נגד איראן, ומדינות רבות בעולם תומכות בעמדה זו. איראן מאיימת להשמיד את המדינה היהודית, וליהודים יש מדינה אחת בלבד. לעומת זאת, לערבי איימן עודה עומדות לרשותו מדינות כמו איראן, לבנון, סוריה, ירדן, מצרים — אך ליהודים אין מדינות נוספות. על כן, כאשר נשקפת איום להשמדת מדינת ישראל, היא פועלת להגנה על עצמה.

הרצח בטמרה בוצע על ידי גורמים הממומנים ומונחים על ידי איראן, ולא על ידי ממשלת ישראל. לפיכך, פוסט של חבר כנסת המביע הסתה הוא חסר אחריות, מתחת לרף הנדרש ומזיק.

הפוסט פוליטיקאים שהתבטאו באמירות קשות נגד צה"ל בערב המלחמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעקבות תחקיר שפורסם במערכת "מעקב" נחשף כי ד"ר ראיד גטאס, רופא עצמאי בכללית וחבר מועצת נוף הגליל, הואשם בהתבטאות חמורה נגד מדינת ישראל בעת שהוא ממשיך לשרת את הציבור וליהנות ממשאבי המדינה. התגובה החריפה של שר הבריאות אוריאל בוסו לא איחרה להגיע.

"שר הבריאות רואה בחומרה רבה התבטאויות מעין אלה במערכת הבריאות," נמסר רשמית מלשכת השר. "השר קורא מעל לכל במה להוציא את מערכת הבריאות מהמגרש הפוליטי ולהתמקד במשימות המרכזיות של המערכת – הצלת חיים, שמירה על בריאות הציבור והבטחת עתידה ואיתנותה של המערכת לדורות הבאים".

הסערה התעוררה לאחר שגטאס פרסם פוסט ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, בו כתב: "בהזדמנות זו, נותר רק לקוות שהאנושות תלמד את הלקח… ובפרט ממלחמת רצח העם בעזה." התזמון המקומם – ביום המציין את נפילתם של שישה מיליון יהודים – הגביר את חומרת ההתבטאות והוביל לגל של ביקורת ציבורית.

לקריאת התחקיר – לחצו כאן

המקרה מעלה שאלות קשות בנוגע למערכת הבריאות ותפקידה בחברה הישראלית. לא מדובר רק בפוסט בודד, אלא בדפוס התנהגות מדאיג. לגטאס קשרים משפחתיים ונרטיביים שמעוררים תהיות: אחיו, באסל גטאס, הורשע ב-2017 בהברחת טלפונים למחבלים ביטחוניים והביע לאחרונה עמדות קשות נגד ישראל. בנוסף, אשתו של ד"ר גטאס עובדת בבנק מרכזי ברמאללה, הקשור למוסדות הרשות הפלסטינית.

תגובתו של שר הבריאות מדגישה עמדה נחרצת – מערכת הבריאות חייבת להישאר מחוץ למגרש הפוליטי. המשמעות היא ברורה: אנשי מקצוע במערכת הבריאות נדרשים להפריד בין דעותיהם האישיות לבין תפקידם המקצועי, במיוחד כאשר מדובר בהתבטאויות שעלולות לפגוע במרקם החברתי העדין ובאמון הציבור במערכת.

קופת חולים כללית הודיעה כי תבחן את הנושא בהתאם לנהליה. "לכללית נהלים ברורים בנוגע להתבטאויות מסוג זה. הנושא ייבדק," נמסר מהקופה. ברקע, מאות תושבים כבר דורשים את הדחתו של גטאס ממועצת העיר.

ד"ר גטאס מצדו טען כי הפוסט לא יועד כנגד צה"ל והודיע כי לא יחזור בו מדבריו – עמדה שרק מחריפה את המשבר. במקביל, השתיקה מצד ראש העיר רונן פלוט ושאר חברי המועצה מעוררת תהיות וממשיכה להגביר את התסיסה הציבורית.

ההתפתחויות האחרונות מצביעות על החרפה נוספת במשבר. מקסים פלסטון, פעיל חברתי, קרא להפגנה המונית מול עיריית נוף הגליל. "לא שותקים מול ההסתה", נכתב בקריאה להפגנה. "די להסתה מצד נבחרי ציבור! תומכים בצה"ל ובכוחות הביטחון ודורשים את פיטוריו של ראיד גטאס!". הקריאה מדגישה את חומרת ההתבטאויות שכונו "חמורות, מסוכנות וחציית קו אדום".

פלסטון הוסיף טענות על אכיפה בררנית: "כשאני העזתי להביע עמדה אחרת נעצרתי, נחקרתי, וניסו לתפור לי תיק. ומנגד, חברי מועצה כמו גטאס או שוכרי עואודה שממשיך לכהן למרות עבירות בנייה והסתה ממשיכים בתפקיד כאילו כלום. אין תגובה. אין חקירה. אין מעצור".

הנושא מעמיד במרכזו דילמה יסודית בחברה דמוקרטית: האם נבחר ציבור – ובפרט איש מקצוע במערכת הבריאות – רשאי ליהנות ממשאביה של המדינה, ובה בעת להאשים אותה בפשעי מלחמה? והאם קיים גבול ברור בין חופש הביטוי לבין הסתה?

גורמים במשרד הבריאות מדגישים כי עמדתו של השר בוסו ברורה וחד-משמעית. השר, שמוביל קו נחרץ בנושא, דורש לשמור על מערכת הבריאות כמרחב א-פוליטי שמטרתו העיקרית היא הצלת חיים ושמירה על בריאות הציבור. "התבטאויות מסוג זה פוגעות באמון הציבור במערכת הבריאות ועלולות לפגוע בתפקודה", אמרו גורמים המקורבים לשר.

ההפגנה המתוכננת והחקירה הפנימית בכללית מצביעות על כך שהפרשה רחוקה מסיום. מעקב אחר התפתחויות העניינים חושף מתח גובר בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. חלק מהציבור רואה בהתבטאויות של גטאס פגיעה בלתי נסבלת בערכי המדינה ובחיילי צה"ל, בעוד אחרים מדגישים את חשיבות חופש הביטוי.

שר הבריאות ממשיך לעמוד על עמדתו הנחרצת: מערכת הבריאות חייבת להתמקד בהצלת חיים ובשמירה על בריאות הציבור, ולא לשמש כזירה לוויכוחים פוליטיים. מסר זה, שזוכה לתמיכה נרחבת, מדגיש את החשיבות של שמירה על מערכת בריאות מקצועית שעומדת מעל למחלוקות פוליטיות ומשרתת את כלל אזרחי ישראל ללא הבדל.

צילומים מרשת X של שר הבריאות ומדף הפייסבוק של ד"ר ראיד גטאס – בהתאם לסעיף 27א לחוק זכות יוצרים

הפוסט בוסו מגנה התבטאויות גטאס: חומרה רבה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעיצומה של המלחמה הקשה ברצועת עזה, כשחיילי צה"ל מסכנים את חייהם יום-יום במאבק מול חמאס, וכשמשפחות החטופים עדיין ממתינות לשובם של יקיריהן – בחר ד"ר ראיד גטאס, רופא בקופת חולים 'כללית' וחבר מועצת העיר נוף הגליל, ככל הנראה, להטיל אשמה חמורה במיוחד כלפי המדינה שבה הוא חי, עובד, ונהנה ממעמד של נבחר ציבור.

בתאריך 9 במאי 2025, ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, פרסם ד"ר גטאס פוסט מטלטל בו הוא כנראה השווה, במרומז או במפורש (תלוי בפרשנות), את פעילות ישראל בעזה לפשעי הנאצים. בפוסט כתב: "בהזדמנות זו, נותר רק לקוות שהאנושות כולה תלמד את הלקח מעונות המלחמה באותה תקופה, וסיום המלחמות, ובפרט ממלחמת רצח העם בעזה, והשגת השלום באזורנו ובכל חלקי העולם".

המילים "רצח העם בעזה" – או "השמדת העם" בתרגום אחר – הציתו דיון סוער בקרב תושבי נוף הגליל וברשתות החברתיות. הלא בבחירת המילים הזו, ביום המסמל את הניצחון על הנאצים, יש משום האשמה ישירה של ישראל בפשע הנתעב ביותר בתולדות האנושות.

זו אינה הפעם הראשונה שד"ר גטאס מפגין עמדות מסוג זה. הוא תועד בעבר כשהוא מתהלך עם דגלי פלסטין ותומך בפעילות פרו-פלסטינית. אך מעבר לפעילותו האישית, קשריו המשפחתיים והמקצועיים מעלים שאלות קשות וסימני שאלה רבים לגבי נאמנותו ודרכו.

לא רחוק מהעץ: הקשר המשפחתי למחבלים ולתמיכה בטרור

אחיו של ד"ר ראיד גטאס הוא לא אחר מאשר באסל גטאס, חבר הכנסת לשעבר שהורשע בשנת 2017 בעבירות חמורות של מרמה והפרת אמונים ומתן אמצעים לביצוע טרור. באסל גטאס ניצל את חסינותו כחבר כנסת כדי להבריח לא פחות מ-12 טלפונים סלולריים ופתקים לאסירים ביטחוניים בכלא קציעות.

בין האסירים שגטאס העביר להם טלפונים היה וליד דקה, מחבל שרצח את החייל משה תמם ז"ל בשנת 1984. החומרים שהבריח, על פי החשד, עשויים היו לסייע לביצוע פעולות טרור. בעקבות מעשים אלה, באסל גטאס נשלח לשנתיים מאסר, נקנס ב-120 אלף שקלים, והוטל עליו קלון.

לקריאת פסק הדין המלא בבג"ץ 4252/17 — לחץ כאן

במהלך מאסרו עתר לבית המשפט על תנאי כליאתו וטען שפוגעים בזכותו לכבוד. למרות הרשעתו החמורה, ב-2019 שוחרר מהכלא לאחר שריצה שתי שנות מאסר.

ומה עושה באסל גטאס היום, לאחר שריצה את עונשו? ממשיך באותה הדרך. רק אתמול פרסם פוסט מסית ופרובוקטיבי שבו טען: "המציאות של מה שקורה היום מג׳נוסיד וטרנספר בידי ישראל טופחת לכולם על הפנים", ותקף בחריפות את הציונות תוך הגדרתה כ"פרויקט קולוניאלי" שיש לפרקו.

והנה, לא הרחק מהעץ נופל התפוח, ואחיו ד"ר ראיד גטאס נוקט בקו דומה, משתמש באותו ניסוח מדויק: "רצח עם בעזה" (או השמדת עם בעזה), והכל תחת המעטה של "שוחר שלום". אך האם באמת מדובר באיש שלום, או שמא באיש בעל אג'נדה פוליטית ברורה?

שאלות מטרידות: בית בישראל, לב ברמאללה?

מעבר לדעותיו הפוליטיות, עולות שאלות נוספות לגבי הקשרים המשפחתיים של ד"ר גטאס. אשתו, Mirna Kashou Ghattas, על פי המידע שפרסמה ברשתות החברתיות, עובדת ב-Bank Of Jordan ברמאללה. כן, ברמאללה, בירת הרשות הפלסטינית, לא בישראל.

כיצד מתיישבת עובדה זו עם חייהם בישראל? באיזה אופן מתנהלת עבודתה? האם היא נפגשת עם גורמים העוינים את ישראל? הבנק שבו היא עובדת – המוגדר כחזק ביותר ברשות הפלסטינית והמשקיע בחינוך וברשויות בפלסטין. כל אלו שאלות שנותרות פתוחות, ומעלות תהיות רבות לגבי משפחת גטאס.

מפגשים עם נציגי הרשויות, תמיכת בנק א-יורדון (Bank of Jordan – Palestine) בלימודים אקדמיים לסטודנטים, וסיוע לאנשים עם מוגבלויות – כל אלה משקפים את מחויבותו החברתית המתמשכת של הבנק:

הפער בין הנאמנות לישראל לבין הקשרים לרמאללה (לכאורה) והאידיאולוגיה האנטי-ישראלית של אחיו של ד"ר גטאס, מעורר שאלה יסודית שמרבים לשאול רבים בתמונת הגליל: מה באמת עושה משפחת גטאס בישראל?

ד"ר גטאס מקבל תשלום מקופת חולים כללית, חי במדינת ישראל ומנצל את מלוא ההטבות שהמדינה מעניקה, ואף נבחר למשרת ציבור בעיר ישראלית. ובמקביל, ככל הנראה, הוא מאשים את המדינה בעבירות חמורות כגון "רצח עם" או "השמדת עם", בעוד שאחיו הורשע בעבירה של סיוע למחבלים. שאלת השעה היא: כיצד ניתן לסייע לאנשים המעורבים במעשי רצח עם, במיוחד כאשר מדובר במניעי שנאה כלפי המוצא היהודי?

התחמקות, הכחשה ודרישת התנצלות

בניסיון להגיע לתגובתו של ד"ר גטאס ולאפשר לו להגיב לטענות, נשלחה אליו פנייה מקיפה עם שאלות קשות:

1. "אתה מאשים את צה"ל ב'רצח עם' אך ממשיך להתגורר במדינה. חלק מהמסים המשולמים על ידך מועברים למימון פעילות צה"ל ומשרד הביטחון. כיצד מתיישבת עמדה זו עם בחירתך להמשיך לחיות בישראל?".

2. "מעולם לא שירתת בצה"ל. על סמך מה מבוססות האשמותיך החמורות כלפי חיילי צה"ל? מהי תרומתך למדינת ישראל?".

3. "מדוע הבחירה להישאר בישראל ולא לעבור לעזה, אם קיימת הזדהות כה חזקה עם עמדותיה?".

התשובות שהתקבלו לבסוף מד"ר גטאס הן מעניינות, מתחמקות, ואף מעיזות לדרוש התנצלות מהשואל. הוא טוען כי לא הזכיר את צה"ל בפוסט, וכי הפוסט נועד רק להדגיש את היותו "שוחר שלום", וכי הוא רק "מקווה שכל המלחמות ובפרט באזורנו, בארץ ובעזה תיפסקנה".

לשאלה מדוע אינו עובר לעזה אם הוא מזדהה עם עמדותיה, השיב גטאס תשובה לקונית: "כאן נולדתי (לא בעזה) וכאן אשאר עד סוף ימיי. אטעים כי בפוסט לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות אם כי הבעתי תקווה שהמלחמה תיפסק".

אך האם באמת אפשר לנתק את המונח "השמדת עם בעזה" מכל הקשר פוליטי או אידיאולוגי? האם אפשר לתאר את ישראל כמבצעת "השמדת עם" ולהתחמק מהשלכות ההאשמה הזו בטענה ש"לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות"?

שותפות שתיקה: מדוע ראש העיר שותק?

בעקבות הסערה, נשלחו שאלות לא רק לד"ר גטאס, אלא גם לכל חברי מועצת העיר נוף הגליל, בראשם ראש העיר רונן פלוט. ואלה הם חברי מועצת העיר ששאלות נשלחו אליהם:

מר רונן פלוט – ראש העיר, מר מיכאל חסלר, גב' בלה בלון, מר אלכסנדר גדלקין, מר מיכה קופין, גב' ברכה ברוב, ד"ר שוכרי עואדה, מר חביב עודה, גב' ענת טובול, מר דוד שנאן, גב' רינה בריל, מר אלכס גנטמן, גב' אלה אידוב, מר מנחם גנדל, מר חיים אמרון וגב' למיס מוסא.

קריאות להדחת גטאס: "בושה למועצה ולמדינה

לאחר שד"ר ראיד גטאס פרסם פוסט שנשאו, ככל הנראה, אופי פרובוקטיבי, אשר כלל תמונות של שני ותיקי מלחמה (וטרנים) מבוגרים, אשר שרדו ונלחמו במלחמת העולם השנייה, ושלא היו מודעים לכך שתצלומם ישמש למטרות פוליטיות ופרובוקטיביות, השיב מר מקסים פלסטון, תושב הגליל ופעיל חברתי, בפרסום משלו בקבוצת הפייסבוק "מצילים את נוף הגליל!":

תגובות:

בפרסום זה תייג מר פלסטון גם אותנו וגורמים נוספים: (הצל) the shadow, משה פייגלין, איתמר בן גביר, ערוץ 13, עכשיו 14, אלמוג כהן Almog Cohen, כאן חדשות, כרמי בוזגלו רן, מעקב דעות, כתבות, תחקירים, עיתונות הוגנת. הפרסום זכה לתפוצה נרחבת ברשתות החברתיות.

התושבים, מצידם, לא שותקים. בתגובות לפוסט שפרסם מקסים פלסטון, ניתן לראות את הזעם והתסכול.

האם קולות התושבים לא מגיעים לאוזני ראש העיר? אכן, לעיתים, ברכה גדולה היא העיוורון והחירשות.

תגובות:

מכללית נמסר: לכללית נהלים ברורים לגבי התבטאויות כאלה ואחרות הנושא ייבדק.

נשלחה פנייה גם לשר הבריאות, מר אוריאל בוסו, אך טרם התקבלה תגובה.

מר רונן פלוט – ראש העיר, מר מיכאל חסלר, גב' בלה בלון, מר אלכסנדר גדלקין, מר מיכה קופין, גב' ברכה ברוב, ד"ר שוכרי עואדה, מר חביב עודה, גב' ענת טובול, מר דוד שנאן, גב' רינה בריל, מר אלכס גנטמן, גב' אלה אידוב, מר מנחם גנדל, מר חיים אמרון וגב' למיס מוסא – לא טרחו להגיב.

ד"ר גטאס:

"להלן
תשובותיי לשאלותיך לפי הסדר:
1. לא הזכרתי את צה״ל בכלל בפוסט וטוב היית עושה אם היית מתעמק בו, תחת להיתפס לחופזה וליחס לי דברים שלא אמרתי . ניכר כי מטרת הפוסט היתה להדגיש , עד כמה אני שוחר שלום , ענין הידוע לכולי עלמא ועד כמה אני מקווה שכל המלחמות ובפרט באזורנו , בארץ ובעזה תיפסקנה. מובן מאליו כי אנוכי נגד כל רצח באשר הוא , על אחת כמה וכמה של ילדים ושל חפים מפשע.
2. ראה תשובה שלי בסעיף 1 רישא דלעיל ( החלק הראשון של הסעיף ) שמדברת בעד עצמה.
3. שוב לענין צה״ל , ראה תשובה שלי בסעיף 1 לעיל . אכן אני עובד כרופא בשירותי בריאות כללית מימים ימימה , מטפל במסירות בכלל האוכלוסיות , ערבים ויהודים כאחד, קל וחומר גם בחיילי צה״ל . עמדותיי הפוליטיות אינן מעניינה של הנהלת קופ״ח כללית.
4. שאלה לא ברורה . כאן נולדתי (לא בעזה) וכאן אשאר עד סוף ימיי . אטעים כי בפוסט לא שטחתי את עמדותי הפוליטיות אם כי הבעתי תקווה שהמלחמה תיפסק .
5. כפי שאמרתי לך בהודעה הקודמת אני בחו״ל . לא ניתקתי את השיחה ולא חסמתי אותך, ברור שמטבע הדבר כשאני בחו״ל אזי לא אוכל להיות כלי שרת ללוח הזמנים וליומנם של עיתונאים . לפיכך אני רואה בחומרה רבה את ההנחה שביסוד השאלה , כאילו אינני מקיים את החלטת בג״צ ושהינה בגדר עלילה. על כן , מוטב שתחזור בך מהדברים ותתנצל".

מירנה גטאס (Mirna Kashou Ghattas) – בחרה לא להגיב.

ממשטרת ישראל נמסר:
מבלי להתייחס למקרה זה או אחר, משטרת ישראל פותחת בחקירה במקום בו מתגלה עבירה או מתקבלת תלונה.

מעיריית נוף הגליל נמסר בתגובה:

1. עיריית נוף הגליל מוסרת תגובות רשמיות לעיתונאים המחזיקים בתעודת לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) בלבד, וזאת בהתאם לנוהלי הדוברות והתקשורת.
2. מאחר שעד כה לא הוצגה על ידך תעודה זו (התעודה שהוצגה אינה תעודת לע"מ) — לא נוכל למסור תגובה לפנייתך.
3. הבהרה זו תקפה גם לפניות עתידיות, אלא אם תוצג בפנינו תעודת לע"מ בתוקף.
4. אבקש לציין ולהדגיש כי ככלל דוברות העירייה אינה מתייחסת להתבטאויות של חברי מועצת העיר בהיותם אנשים פוליטיים. הדוברות אינה מתייחסת לפוליטיקה על כל המשתמע מכך.

בברכה,
אורנה יוסף בוחבוט
דוברת עיריית נוף הגליל

התנהלות בעייתית בדוברות עיריית נוף הגליל

בשנתיים האחרונות, הדוברות העירונית של נוף הגליל הכירה בתוקף תעודת העיתונאי שלי ושיתפה פעולה באופן סדיר. אולם, בעת האחרונה, כאשר הפניתי שאלות מאתגרות לגב' אורנה יוסף-בוחבוט, מנהלת מחלקת הדוברות, חל שינוי מהותי ביחסה. באופן פתאומי ותמוה, הודיעה הדוברות כי אינה מכירה בתעודות עיתונאי מטעם איגודים אחרים, אלא רק באלו המונפקות על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ).

התנהלות זו מעלה תהיות עמוקות באשר למניעיה האמיתיים של הדוברות. האם מדובר בניסיון להסתיר מידע מהציבור? בהתאם לחוק, העיתונות האחראית מחייבת אותנו לפנות לגופים ציבוריים לקבלת תגובתם, אף כי זכותם שלא להגיב שמורה להם.

הגשתי תלונה רשמית למועצת העיתונות והתקשורת בישראל. ראוי לציין כי הדוברות עצמה פרסמה לציבור כי תפקידה המוצהר הוא "מתן תגובות לפניות של כלי התקשורת", מבלי לציין כל הסתייגות בדבר עבודה בלעדית עם איגוד עיתונאים מסוים.

לתלונתי צירפתי תיעוד מקיף של תכתובות ושיחות עם גב' יוסף-בוחבוט, המעיד על חוסר עקביות מובהק: כאשר מדובר בפרסומים אוהדים לראש העיר, תעודת העיתונאי שלי נחשבת תקפה; כאשר מדובר בשאלות ביקורתיות, אותה תעודה מאבדת מתוקפה. צביעות שאין לה אח ורע במרחב התקשורתי הציבורי.

בתאריך 03.03.2025 תעודת העיתונאי שלי זכתה להכרה מלאה, עד כדי כך שדוברת עיריית נוף הגליל יזמה פנייה אליי לפרסום כתבה אוהדת על ראש העיר רונן פלוט, ואף שיתפה את הפרסום. באותה עת, שום נוהל המגביל עבודה לעיתונאי לע"מ בלבד לא מנע ממנה לפנות אליי. זוהי צביעות מובהקת – פעם התעודה "כשרה" ופעם "בלתי כשירה".

-אנו במעקב-

תצלום ראשי מתוך פרופיל הפייסבוק של ד"ר גטאס, בהתאם לסעיף 27א לחוק.

הפוסט ד"ר גטאס ונבחר ציבור מאשים: "השמדת עם בעזה" – אחיו הורשע בסיוע למחבלים הופיע לראשונה ב-מעקב.