סערה חדשה ומסקרנת מסעירה את עולם התקשורת והמדיה בישראל: היוצר, התסריטאי והבמאי נאור ציון עמל בימים אלה על הפקתו של סרט דוקומנטרי חושפני ונוקב בשני חלקים, הנושא את השם הטעון "האמת היא הצהוב החדש". הפרויקט המסקרן מסמן באופן ישיר ומובהק את אחת הדמויות המזוהות ביותר עם העשייה העיתונאית בשנים האחרונות, אדוה דדון, כמי שעומדת במרכזה של חשיפה חסרת תקדים.

קרא עוד – לחץ כאן

על פי הצהרותיו של ציון, היצירה הדוקומנטרית נולדה והתפתחה בעקבות תחקיר עצמאי מעמיק ואיסוף קפדני של עדויות שהגיעו לידיו לאורך תקופה. הסרט עתיד להציג שאלות קשות ונוקבות בנושאי תקשורת, כוח, אמת עיתונאית וגבולות זכות הציבור לדעת. בשלב זה, פועל היוצר לגיוס משאבים ומימון להשלמת שלבי ההפקה, העריכה, הליווי המשפטי והפצת היצירה. ציון מדגיש בנחישות את מחויבותו המוחלטת לעצמאות מערכתית מלאה ולאי-תלות בגופים מסחריים או בגורמים בעלי אינטרס זר.

קרא עוד – לחץ כאן

בפרסומים רשמיים שהעלה לאחרונה ברשתות החברתיות, העלה ציון את רף המתח והציג פנייה ישירה ופרובוקטיבית המכוונת נגד אדוה דדון, לצד אופירה אסייג. ציון פרסם את המונה (שעון עצר) של השתיים, וצירף הבטחה דרמטית לפיה הסרט יציג מציאות שונה לחלוטין מזו המשתקפת על המסך: "דוקו של אמת מזעזעת בשני חלקים שיחשוף את כל מה שאתם לא יודעים על השתיים הללו".

הפרויקט השאפתני של ציון אינו מסתפק רק בהצגת ביקורת, אלא מבקש להוות אלטרנטיבה תקשורתית אמיצה, המעמידה למבחן את אמינותם של מוקדי הכוח במדיה הממסדית. הבחירה להתמקד בדדון ובשיטות הפעולה המיוחסות לה מסמנת מאבק חסר פשרות על חופש היצירה ועל זכותו של הציבור לקבל תמונה מלאה ונקייה מאינטרסים. המשך התקדמותו של המיזם צפוי לרכז עניין ציבורי ומשפטי רב בתקופה הקרובה.

לתמיכה ב-BeActive – לחצו כאן

הפוסט האמת המזעזעת: הדוקו של נאור ציון שמפרק את אדוה דדון הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת הביטחון מנחיתה מהלומה על ארגוני הפשיעה: בתום פעילות מודיעינית ומבצעית מורכבת, משטרת ישראל חשפה וסיכלה הברחה בהיקף נרחב של כ-45 ק"ג סמים מסוכנים. שני חשודים נעצרו בלב המדבר לאחר מצוד דרמטי, והם צפויים לעמוד לדין בגין עבירות חמורות, לרבות פגיעה בריבונות המדינה.

האירוע, שהתרחש ב-11 ביוני 2026, מהווה עליית מדרגה נוספת במלחמת החורמה של המשטרה כנגד הברחות המבוצעות באמצעות טכנולוגיה אווירית. לוחמי יחידת מג"ן של ימ"ר דרום, בשיתוף יחידת המסתערבים של מג"ב דרום, ניהלו פעילות ממוקדת בגבול מצרים, תוך תיאום הדוק עם המערך האווירי ותצפיות צה"ל.

המצוד אחר "ציפורי הברזל"

הדרמה החלה כאשר תצפיות צה"ל זיהו רחפן שחצה את גבול מצרים לשטח ישראל מספר פעמים. הכוחות בשטח עקבו בדריכות אחר הכלי האווירי עד לנחיתתו בנקודה מבודדת בנגב, שם המתינו החשודים – שני בני דודים, תושבי פזורת אל עזאזמה (בני 16.5 ו-20), כדי לאסוף את ה"מטען".

מרגע הנחיתה, נכנסו כוחות היחידה לפעולה מהירה. החשודים, שזיהו כי הם תחת מעקב, פתחו במנוסה פרועה ברכבם. במהלך המרדף, השליכו החשודים את המטען – 45 ק"ג של חומר החשוד כסם מסוכן מסוג חשיש – בניסיון להעלים ראיות. עם עצירת הרכב, ניסו השניים להימלט רגלית אל תוך מרחבי המדבר, אך לוחמי מג"ן הצליחו להשיגם ולעצור אותם בתוך זמן קצר. בחיפוש ברכב נתפסו הרחפן עצמו, שלטי הטסה וציוד תקשורת.

החמרה משפטית: "פגיעה בריבונות"

מעבר לעבירות של יבוא סמים וסיכון חיי אדם, החקירה שנוהלה בימ"ר דרום הניבה התפתחות משפטית משמעותית. בהחלטה אסטרטגית של מערכת האכיפה, נחקרו החשודים גם בגין עבירה חדשה לפי סעיף 122א' לחוק העונשין – פגיעה בריבונות המדינה.

מדובר בכלי משפטי רב עוצמה, הממוקם תחת הפרק העוסק בביטחון המדינה. העבירה נועדה למגר את תופעת ההברחות הבלתי מורשות חוצות הגבול, ומאפשרת הטלת עונשי מאסר מחמירים של עד תשע שנים על המעורבים. הצעד מעיד על הגישה הממלכתית של המשטרה, הרואה בכל הברחה שכזו לא רק עבירה פלילית, אלא הפרה בוטה של הריבונות הישראלית.

עם השלמת החקירה, הוגשה נגד השניים הצהרת תובע, ובקרוב יוגש נגדם כתב אישום חמור, לצד בקשה למעצר עד תום ההליכים.

עוד נמסר ממשטרת ישראל: "לוחמי יחידות המחוז הדרומי ימשיכו לפעול בנחישות, באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ובשיתוף פעולה עם צה"ל, כדי להגן על גבולות המדינה ולמגר את הפעילות העבריינית של ארגוני ההברחה. לא ניתן יד למי שמנסה לערער את ביטחון הציבור ולפגוע בריבונות ישראל".

צילום: דוברות משטרת ישראל, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט מהלומה לעבריינות: כתב אישום על פגיעה בריבונות המדינה הופיע לראשונה ב-מעקב.

הסיכול במחסום רנתיס: שמונה מסתננים בדופן כפולה

דרמה ביטחונית ובטיחותית התחוללה אמש בגזרת יהודה ושומרון, אשר נגמרה בסיכול ממוקד של הברחת בני אדם לשטח מדינת ישראל. מדוברות המשטרה נמסר רשמית כי שוטרי תחנת אריאל סיכלו ניסיון הסתננות מורכב: שמונה שוהים בלתי חוקיים אותרו כשהם מסתתרים בתנאים קשים בתוך דופן כפולה של משאית הובלות.

נהג המשאית, תושב כפר קאסם בשנות הארבעים לחייו, זיהה את כוחות הביטחון וניסה להימלט מן המקום בנסיעה פרועה. השוטרים ניהלו מרדף נחוש ולכדו את הרכב מיד לאחר מחסום רנתיס. הנהג נעצר בחשד להסעת השוהים הבלתי חוקיים, וכלל החשודים הועברו להמשך חקירה דחופה בתחנת המשטרה.

הנתונים בשטח מפריכים את פראנויית ההסתה

אירוע זה אינו מקרה בודד, אלא חלק מתופעה יומיומית רחבת היקף המתרחשת פעמיים ואף שלוש פעמים ביום. מדי יום ביומו, כוחות משטרת ישראל וצבא ההגנה לישראל עוצרים פלסטינים העושים כל שביכולתם כדי לחדור לתחומי הריבונות הישראלית.

נתונים מבוססים אלו מציבים סימן שאלה גדול, ומנפצים באופן מוחלט את מכונת התעמולה (ה"פרופוגנדה") של ערוצי תקשורת עוינים, ובראשם רשת "אל-ג'זירה". בעוד הרשתות הללו והקהילה הבינלאומית מפיצות טענות שקריות ומגמתיות בדבר "התעללות" ישראלית כביכול, ובדבר סבל ושנאה תהומית של האוכלוסייה הפלסטינית כלפי מדינת ישראל – המציאות בשטח מוכיחה את ההיפך הגמור.

חומר למחשבה: אם התמונה הקודרת שמציירים ערוצי ההסתה הייתה נכונה, ואם הערבים הפלסטינים אכן היו סובלים ומתעבים את ישראל כפי שנטען – מדוע הם נלחמים באדיקות כזו, מדי יום, כדי להיכנס בשעריה?

הבחירה בישראל: מוותרים על ירדן ומצרים

ההיגיון הפשוט והעובדות הגיאופוליטיות מדברים בעד עצמם. לפלסטינים קיימת בחירה חופשית ונגישות מלאה לגבולות חלופיים: הם יושבים ישירות על גבולותיהן של מדינות ערביות ומוסלמיות כגון ירדן ומצרים. מאותן מדינות פתוחה בפניהם הדרך להמשיך למדינות יעד אחרות בעולם, כגון טורקיה, קנדה ומדינות המערב.

למרות זאת, הם בוחרים באופן מודע ומתוך אינטרס מובהק שלא לפנות לשכנותיה הערביות של ישראל, אלא לכוון את כל מאמציהם אל עבר מדינת ישראל. הבחירה העקבית הזו מוכיחה כי הציבור הפלסטיני מבין היטב את מה שמכונת התעמולה מנסה להסתיר: ישראל היא מדינה יפה, דמוקרטית, המנוהלת תחת שלטון חוק קפדני, ומציעה איכות חיים ואפשרויות שאינן קיימות באף מדינה אחרת באזור. מסתבר כי תחת מעטה ההצהרות הפוליטיות, המסתננים יודעים כי בישראל לא רק שלא מתעללים בהם – אלא שהיא מהווה את היעד המועדף עליהם.

מסכנים את חייהם בכל דרך – רק כדי להגיע לישראל

הנחישות להגיע למדינת ישראל המערבית והדמוקרטית מביאה את המסתננים לנקוט בשיטות קיצוניות, משפילות ומסוכנות ביותר, תוך סיכון ממשי של חייהם ובריאותם. תיעודי המשטרה וגופי הביטחון חושפים כי המסתננים מוכנים לעבור מסעות ייסורים:

• הסתתרות בלולי תרנגולים עמוסים ובתוך הפרשות של עופות.

• הצטופפות מסוכנת בדפנות כפולות של משאיות הובלה ובתוך תאי מטען של רכבים פרטיים (בגז'ים).

• ניצול ציני של רכבי הצלה ואמבולנסים להברחה.

• הסתתרות בתוך משאיות זבל ופסולת.

המסתננים נוקטים בכל דרך אפשרית, משפילה ככל שרתהיה, בידיעה ברורה שהם מסתכנים במעצר פלילי ובסנקציות, ובלבד שיצליחו לדרוך על אדמת ישראל היפה.

האמת העובדתית מנצחת את השקר

בסופו של דבר, המרדף במחסום רנתיס והסיכולים התכופים של משטרת ישראל וצה"ל אינם רק אירועים פליליים-ביטחוניים, אלא הוכחה חותכת לקריסת הנרטיב האנטי-ישראלי. תעשיית ההסתננות ההמונית מוכיחה מעל לכל ספק: הטענות על סבל והתעללות הן מצג שווא של ערוצי הסתה. האמת הפשוטה היא שהערבים הפלסטינים מצביעים ברגליים – ובכל מחיר – בעד מדינת ישראל.

צילום: דוברות המשטרה – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט האמת מנצחת את ההסתה: הפלסטינים בוחרים בישראל הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט צה"ל השמיד מחסן נשק ופיר שיגור של חמאס הופיע לראשונה ב-מעקב.

שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, נחקר ביום ראשון (19.04.2026) בלהב 433 כחשוד בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, במסגרת חקירה רחבת היקף המכונה "פרשת ההסתדרות". החקירה מתמקדת בחשדות למערך קשרים בין גורמים בכירים בהסתדרות לבין סוכן הביטוח עזרא גבאי, שבמסגרתו, ככל הנראה, הועברו תיקי ביטוח בתמורה לטובות הנאה.

על פי החשד, זוהר היה מעורב בסיוע להשגת תיקי ביטוח עבור גבאי, כאשר בתמורה קיבל, ככל הנראה, תמיכה פוליטית בדמות קולות מתפקדים בפריימריז של מפלגת הליכוד. גבאי, הנחשב לאחד החשודים המרכזיים בפרשה, צוין במהלך החקירה כמי שהתייחס לקשריו עם זוהר, אך במקביל הכחיש כי התקיימו קשרים עסקיים בפועל במסגרת סוכנות הביטוח.

החקירה בעניינו של זוהר מתווספת לשורת מהלכים שביצעה המשטרה במסגרת הפרשה, אשר הפכה לגלויה בתחילת חודש נובמבר האחרון. באותה עת נערכה פשיטה לילית שבמהלכה נעצרו, בין היתר, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ואשתו הילה. לפי החשד, בר-דוד ובכירים נוספים בהסתדרות קיבלו שוחד מגבאי, בתמורה להעברת תיקי ביטוח של גופים שונים, ובהם ארגונים השייכים להסתדרות, רשויות מקומיות וחברות ציבוריות.

שמו של זוהר עלה במהלך החקירה גם בהקשר לזימונו של כפיר סויסה, המכהן כיום כראש עיריית קריית גת. סויסה שימש בעבר כמנכ"ל משרד התרבות והספורט תחת זוהר, ובמהלך אחד הדיונים המשפטיים בפרשה תהה אחד מעורכי הדין מדוע זוהר לא נחקר כבר בחודש נובמבר. בנוסף, סנגורו של גבאי ציין באחד הדיונים כי מרשו נשאל במסגרת חקירתו גם על אודות זוהר.

ברשת החברתית X התייחס זוהר לחקירה וכתב כי הגיע למסור את גרסתו ולהשיב על כל השאלות. לדבריו, אין לו כל קשר לפרשה, וכי כל ניסיון לקשור אותו אליה לא יצלח. עוד ציין כי קשרי חברות עם אנשים שונים אינם יכולים, כשלעצמם, להפוך אותו לחשוד, והביע ביטחון כי תשובותיו יבהירו את התמונה המלאה.

הפרשה, המכונה גם "יד לוחצת יד", כוללת היקף חקירתי נרחב במיוחד. עד כה נחקרו עשרות חשודים ונגבו מאות עדויות. במשטרה העריכו בחודש האחרון כי החקירה צפויה להימשך עוד מספר חודשים, בין היתר בשל הצורך בניתוח אלפי מסמכים שנתפסו, סריקת תכנים ממכשירים סלולריים ומחשבים, וכן הצלבת עדויות בין חשודים ועדים.

גורמי אכיפה מציינים כי מורכבות התיק נובעת מהיקף החומרים ומהצורך לבחון קשרים בין גורמים ציבוריים, גופים מוסדיים וגורמים פרטיים. במסגרת זו נבדקות, בין היתר, החלטות הנוגעות להעברת תיקי ביטוח בהיקפים משמעותיים, והאם התקבלו בתמורה להטבות שונות.

החקירה ממשיכה להתנהל בלהב 433, והמשטרה טרם קיבלה החלטות סופיות בעניינם של החשודים. בשלב זה, כלל המעורבים בפרשה, ובהם השר זוהר, נחשבים חפים מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתם בבית המשפט.

צילום מתוך אתר הכנסת, שימוש בהתאם לסעיף 27א'.

הפוסט מיקי זוהר נחקר בפרשת ההסתדרות הופיע לראשונה ב-מעקב.

מערכת "מעקב" חושפת מסמכים משפטיים חריפים שהוגשו ליועצת המשפטית לממשלה ולמשטרת ישראל, בדרישה להורות על פתיחה מיידית בחקירה פלילית נגד מי שהיה הרב הראשי לישראל ומנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס. במוקד התלונה: קריאות פומביות לקרוע צווי גיוס, הנחיות להתעמת פיזית עם שוטרי המשטרה הצבאית והתפארות בביזוי צה"ל. מתוך הפנייה: "דבריו הם התשתית האידיאולוגית לאלימות הגואה בשטח, דין אחד לכל אדם".

בתאריך 24.02.2026 הונחה לפתחו של אגף החקירות תלונה פלילית רחבת היקף כנגד הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב יצחק יוסף. במוקד התלונה עומדות טענות קשות בגין עבירות הסתה לאלימות, המרדה, קריאה להשתמטות ושיבוש הליכי גיוס.

דא עקא, קיים יסוד סביר לחשש כי משטרת ישראל תנקוט בגישה רפה כלפי התלונה ותימנע מחקירה יסודית. חשש זה נסמך, בין היתר, על התנהלותה התמוהה של המשטרה באירועי בני ברק (פברואר 2026), שם הסתפקה המערכת בהטחת אשמה לכאורית בלבד בחיילות צה"ל שנקלעו למקום, תוך העברת מסרים דו-משמעיים לרשויות הצבא. נדמה כי היראה מפני הממסד הרבני עלולה להוביל לאכיפה בררנית, המפלה בין דם לדם.

בשל רגישות העניין וחשש זה, פנינו במקביל ובאופן ישיר ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה. פנייתנו כוללת דרישה חד-משמעית להפעלת סמכותה להורות על פתיחה בחקירה פלילית לאלתר, מתוך מטרה להביא להגשת כתב אישום ומיצוי הדין בגין העבירות החמורות המיוחסות לחשוד.

הדרישה חושפת תמונה מדאיגה של תשתית עובדתית לכאורה, המצביעה על דפוס פעולה שיטתי מצד מנהיג ציבור לעידוד אי-ציות לחוק ולפגיעה חמורה בביטחון המדינה.

במוקד העניין עומדת העובדה כי הרב יצחק יוסף אינו דמות פרטית, אלא מנהיג רוחני בעל השפעה מאגדת על מגזרים שלמים. בקרב חסידיו, דבריו אינם נשמעים כהבעת דעה גרידא, אלא מתורגמים מיידית לפקודת מבצע מחייבת. זוהי 'דעת תורה' המהווה עבורם סוף פסוק, ללא עוררין או פקפוק.

"תקומו עליהם": רצף ההתבטאויות שבמרכז החקירה

התשתית הראייתית המוצגת בתלונה מתבססת על רצף התבטאויות פומביות של הרב יוסף מהשנתיים האחרונות, המצביעות על דפוס פעולה המיועד לחתור תחת אושיות שלטון החוק בישראל:

קריעה פיזית של פקודות החוק: ביולי 2024 תועד הרב כשהוא מורה מפורשות למועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים): "מי שיקבל צו גיוס – שיקרע אותו, לא ילך".

צילום מרשתות חברתיות ומשידורי ערוץ 15 ו-i24NEWS; שימוש בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

קריאה לעימות פיזי עם אנשי חוק: באוגוסט 2025 השמיע הרב קריאה ישירה להתנגדות אקטיבית וכוחנית כלפי המשטרה הצבאית, באומרו: "יבואו המשטרה הצבאית, תקומו עליהם… אל תפחדו".

ביזוי והשמדת מסמכים רשמיים: בינואר 2026, במהלך שיעורו השבועי, התגאה הרב כי הנחה את נכדו האישי להשמיד את צו הגיוס שקיבל בדרך מבזה: "הנכד קיבל צו גיוס… הוא קרע את זה ושם את זה באסלה, כמו שאמרתי לו".

צילום מתוך רשתות חברתיות וכן מתוך שידורי ערוץ 15 ו-i24NEWS; השימוש נעשה בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

תיעודי הווידאו הללו הועברו לבחינת היועצת המשפטית לממשלה ומשטרת ישראל. בסרטונים נשמע הרב כשהוא מבהיר כי חלו חלו איסור גיוס גם על צעירים חרדים שאינם תורתם אומנותם. בדבריו, משרטט הרב תמונה קשה ומבזה של צבא ההגנה לישראל, אותו הוא מתאר כמרחב של 'ניבול פה' ו'תועבה', ובכך מעמיק את השסע ואת הדה-לגיטימציה כלפי מוסדות המדינה.

בתיעוד נראה הרב כשהוא משפיל את צה"ל וקורא לביזוי צווי הגיוס, תוך מתן הוראה מפורשת 'להתקומם נגד חיילים' ולהשליך את הצווים לאסלה. מדובר בהסתה חמורה ובמסר כוחני ומתריס מצידו של הרב יוסף.

הניתוח המשפטי: בין חופש הביטוי להמרדה פלילית

הפנייה ליועצת המשפטית לממשלה מנתחת באופן מדוקדק את דברי הרב תחת הוראות חוק העונשין, תשל"ז-1977. נטען כי דבריו חצו את הקו האדום המפריד בין חופש הביטוי לבין תחום הפלילי המובהק, תוך פירוט סעיפי העבירה:

1. הסתה לאלימות (סעיף 144ד2): נטען כי הקריאה המפורשת "תקומו עליהם" המופנית כלפי חיילי המשטרה הצבאית המבצעים את תפקידם, מהווה לכאורה קריאה ישירה לעשיית מעשה אלימות. לאור מעמדו הציבורי, קיימת הסתברות גבוהה כי דבריו יתורגמו לתקיפה פיזית בפועל של אנשי כוחות הביטחון.

2. הסתה להשתמטות (סעיף 109): הרב מואשם כי הוא מסית ומעודד צעירים החייבים בשירות צבאי להימנע במפגיע ממילוי חובתם החוקית, תוך שימוש באמצעים של קריעה וביזוי מסמכים רשמיים.

3. המרדה (סעיף 133): מעשיו של הרב מכוונים, על פי התלונה, לעורר שנאה, בוז ואי-רצון כלפי רשויות המדינה ומוסדותיה החוקיים.

4. שיבוש מהלכי גיוס: מתן הנחיות אופרטיביות להשמדת מסמכי מדינה רשמיים ופעולה בניגוד מוחלט לצווים מנהליים וצבאיים.

הקשר הסיבתי לאלימות הגואה בשטח

במסגרת התלונה מוצג חשד כבד לקשר סיבתי ישיר ומובהק בין מוצא פיו של הרב יוסף לבין אירועי אלימות קשים שנרשמו לאורך חודש פברואר 2026.

צילום: דוד קשת (בני ברק, פברואר 2026 – חילוץ חיילות יהודיות); השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הדרישה להעמיד לדין את כב' הרב יוסף, אשר הוגשה ליועצת המשפטית לממשלה, משרטטת קשר ישיר ובלתי אמצעי בין תקיפת החיילות בבני ברק והצתת הציוד המשטרתי, לבין הכסות ההלכתית שהעניק הרב לאלימות כלפי זרועות החוק. כפי שפורט במסמך: 'קריאתו של מנהיג ציבור במעמדו "לקום על" אנשי חוק, מפקיעה את דבריו ממתחם חופש הביטוי והופכת אותם לתשתית הרעיונית והמוסרית שבבסיס מעשי האלימות הקשים הללו'".

אם רב בכיר נותן, ולו במשתמע, לגיטימציה להתנהלות אלימה כלפי חיילי צה"ל, לרבות אנשי המשטרה הצבאית, ברי כי לדבריו עלולה להיות השפעה ממשית על ציבור רחב. בבני ברק, עיר שבה למנהיגות רוחנית נודעת השפעה עמוקה ומעצבת, אמירות מסוג זה אינן נותרות בגדר הצהרה תאורטית בלבד.

דבריו של הרב יוסף הושמעו בקול רם וברור, והדהודם הגיע לאוזניהם של רבים. כאשר שיח ציבורי מאמץ לשון של עימות במקום לשון של אחריות, קיים חשש כי חלק מן השומעים יפרשו את הדברים כהיתר מעשי.

זאת, על אף שהציווי המוסרי היסודי – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – מציב רף ערכי ברור של כבוד הדדי, ריסון ואחריות כלפי הזולת.

יתרה מכך, כאשר משטרת ישראל נוקטת 'יד רכה' כלפי פורעי חוק שתקפו חיילות צה"ל ומשחררת אותם לביתם לאחר בירור קצר, המסר המועבר הוא הרסני: פגיעה בחיילות והשחתת ציוד משטרתי בעלות של מאות אלפי שקלים מכספי הציבור, ייוותרו ללא מענה.

קרא עוד – לחץ כאן

חמורה מכך היא התנהלותה של משטרת ישראל, הבוחרת להעניק ככל הנראה 'יחס סלחני' לעבריינים שתקפו חיילות צה"ל ומשחררת אותם לביתם לאחר בירור קצר ותו לא. מדובר במסר ציבורי הרסני המכשיר את השרץ: שריפת ציוד משטרתי יקר-ערך והרמת יד על לובשות מדים הפכו למעשים נטולי ענישה.

במקום משטרה עניינית, הפועלת בלא מורא ומשוא פנים, אנו עדים למערכת אשר מקדמת, לכאורה, אכיפה בררנית ובעלת גוון נקמני. נדמה כי התלונה שהוגשה נגד הרב יוסף נותרה כאבן שאין לה הופכין, בסירוב תמוה של המשטרה לפתוח בחקירה פלילית.

דין אחד לכל אדם

הדרישה ליועצת המשפטית לממשלה נחתמת בקריאה חד-משמעית להבטחת עקרון השוויון בפני החוק. נוכח עוצמתו הפוליטית ומעמדו הציבורי הרם של הרב יצחק יוסף, מתעורר חשש ממשי מפני הפעלת לחצים זרים העלולים לסכל את מיצוי הדין בעניינו.

בדרישה להגיש כתב אישום ולפתוח בחקירה נגד הרב יוסף הודגש כי "עקרון השוויון מחייב שמעמדו של אדם, רם ככל שיהיה, לא ישמש לו כעיר מקלט מפני חקירה פלילית, במקום שבו קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה ושלטון החוק".

בפנייה נדרשות היועצת המשפטית לממשלה ומשטרת ישראל להורות על פתיחה מיידית בחקירה פלילית, וזאת במטרה לבלום את מסע הדה-לגיטימציה כלפי שלטון המדינה ולמנוע הידרדרות חברתית נוספת, העלולה, לדבריהם, להסתיים בשפיכות דמים.

תגובות:

בלשכת היועצת המשפטית לממשלה אישרו את קבלת הפנייה והדרישה, ומסרו כי הדברים מצויים בבדיקה.

אדון "הראשון לציון", הרב יצחק יוסף, לא מסר תגובה לפנייתנו עד למועד פרסום הדברים – דומה כי בחר בשתיקה.

מערכת "מעקב" תמשיך לעקוב מקרוב אחר החלטות המשטרה והיועצת המשפטית לממשלה בפרשה רגישה זו ותדווח על כל התפתחות.

צילום היועצת המשפטית לממשלה – מתוך אתר משרד המשפטים; צילום הרב יוסף – מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי שלו. השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט הכדור אצל בהרב-מיארה: דרישה לחקירה פלילית נגד יצחק יוסף בגין המרדה הופיע לראשונה ב-מעקב.

דים אמור

בשבועות האחרונים מתגברים הדיווחים על פעולות אכיפה נרחבות של המשטרה התאילנדית נגד תיירים ישראלים באזורים תיירותיים מרכזיים במדינה, תוך עלייה ניכרת בפשיטות, מעצרים והחרמת רכוש. השאלה המרכזית שעולה היא האם מדובר באכיפת חוק שגרתית או שמא בהתמקדות בלתי מידתית באזרחים ישראלים, שעשויה להעיד על מגמה מדאיגה יותר.

ב-21 באוקטובר השנה פשטה המשטרה על חברת השכרת רכבים באי קו פנגן, אחד מיעדי התיירות המבוקשים בקרב ישראלים, ותפסה לא פחות מ-400 אופנועים ומכוניות. במהלך הפשיטה נתגלו 87 דרכונים של תיירים שנתפסו כביטחון, לכאורה ללא הסכמתם של בעליהם. החקירה נפתחה בעקבות תלונות של תיירים על כך שדרכוניהם הוחזקו בכוח, אך העובדה שמצאו עשרות דרכונים במקום אחד מעלה שאלות לגבי היקף התופעה והאופן שבו עסקים מקומיים מתנהלים מול תיירים זרים.

ארבעה ימים קודם לכן, ב-15 באוקטובר, עצרה המשטרה לפחות שמונה אזרחים זרים, ביניהם ישראלים, באותו אי. העצורים חשודים בהפעלת בתי מלון ומסעדות ללא רישיון עסקי תקף. הפעולה כללה פשיטות סימולטניות על שלושה מתחמים שונים, כאשר חוקרי המשטרה טוענים שמדובר במה שמכונה הסדרים "נומינליים" – מבנה משפטי שבו בעלות פורמלית רשומה על שם אזרחים תאילנדים, אך השליטה בפועל והניהול האופרטיבי נמצאים בידי ישראלים. לטענת הרשויות, מדובר בעקיפת החוק התאילנדי האוסר על זרים להחזיק בעסקים מסוימים.

ב-19 באוקטובר הרחיבה המשטרה את פעולותיה ופשטה על בתי מלון נוספים באי, שם נעצרו שלושה ישראלים נוספים בעוד שרביעי נמלט ונחשב למבוקש. שלושה ימים לאחר מכן, ב-22 באוקטובר, הסלימו הרשויות את מבצעיהן כשפשטו על וילות יוקרה, משרדים ומשרדי ייעוץ הקשורים לא פחות מ-89 חברות שבבעלותן דווקא בעלי מניות ישראלים. המשטרה הודיעה כי החלה בהליכים משפטיים נגד כל הגופים האלה, צעד שעשוי להשפיע על עשרות עסקים ומאות תיירים ישראלים הפועלים באזור.

מקרה נוסף שדווח באותה תקופה עסק בתייר ישראלי שנעצר בפאטיה, אחד מערי הבידור המובילות במדינה, לאחר שלכאורה גנב מעטפה המכילה תרומות מקדש מקומי. מקרה זה, אף שלא קשור ישירות לפעילות עסקית, הוסיף להדים השליליים סביב נוכחות ישראלית במדינה.

התגובות ברשתות החברתיות ובקהילה התאילנדית המקומית מעידות על הידרדרות ניכרת ביחסים. בעיירה פאי שבצפון תאילנד, אזור הידוע כיעד פופולרי לתרמילאים ישראלים, דווח על מקרים שבהם תיירים ישראלים התנהגו בצורה רועשת במרחבים ציבוריים, הרסו ציוד רפואי בבית חולים מקומי והטרידו את הצוות הרפואי. מקרים אלה הובילו להחרמת ויזות והגברת משמעותית של תחושת חוסר הנוחות בקרב התושבים המקומיים, שחלקם החלו לבטא את רגשותיהם השליליים באופן גלוי יותר בפלטפורמות דיגיטליות.

המשטרה התאילנדית טוענת כי מדובר באכיפת חוק גורפת נגד כל מי שמפר את החוקים המקומיים, ללא קשר ללאום או למוצא. הם מדגישים שהפעולות מכוונות כנגד כל תייר או בעל עסק זר המפעיל עסקים ללא רישיונות מתאימים או העובר על חוקי העבודה והמסחר המקומיים. אכן, דיווחים מציינים שבמהלך אוקטובר נעצרו גם תיירים ממדינות אחרות, כגון צרפת וגרמניה, על רקע פעילות עסקית לא חוקית דומה.

ברם, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמספרים מדברים בעד עצמם. לפי הדיווחים בתקשורת המקומית, רוב גורף של המעצרים והפשיטות היו מכוונים כלפי ישראלים. גם אם הרשויות פועלות על בסיס חוקי פורמלי, ההתמקדות הבולטת באוכלוסייה מדינה אחת מעוררת שאלות. האם ישראלים אכן מהווים את הרוב המכריע של מפירי החוק, או שמא קיימת בחירה סלקטיבית במטרות האכיפה?

התקשורת הדוברת אנגלית בתאילנד אכן נוטה לדווח בהרחבה על מעצרים של ישראלים, אולי בשל העניין הציבורי הבינלאומי בנושא או בשל גודל הקהילה הישראלית באזורים התיירותיים. ייתכן שגם אזרחים זרים אחרים נעצרו במספרים דומים, אך אלה זכו לפחות חשיפה תקשורתית. אולם גם אם נניח שמדובר בהטיה תקשורתית, העובדה שבמשך שבועיים ברציפות הדיווחים התמקדו כמעט אך ורק בישראלים מצביעה על מגמה לא מבוטלת.

מנקודת מבט משפטית טכנית, אין ראיות חותכות לכך שמדובר באנטישמיות מובהקת או ברדיפה אתנית. לא פורסמו מסמכים רשמיים המצביעים על הוראות מפורשות לפעול נגד ישראלים דווקא על בסיס לאומי או דתי. הנימוק הרשמי של הרשויות הוא אכיפת רישוי עסקי ותיירותי, והפרת חוקי העבודה המקומיים. עם זאת, הקו הדק בין אכיפה לגיטימית להתמקדות בלתי מידתית באוכלוסייה מסוימת עלול להיות קשה להבחנה במבט חיצוני.

מה שמעורר תהייה נוספת הוא הפער בין היחסים הדיפלומטיים הרשמיים לבין המציאות בשטח. בספטמבר השנה, חודש בלבד לפני גל המעצרים, התקיים דיאלוג קונסולרי בין ישראל ותאילנד במשרד החוץ בירושלים. המפגש, בהובלת סמנכ"ל האגף הקונסולרי אליהו יפרח ומקבילו התאילנדי, התמקד בקידום הסכמים בילטרליים למיניהם, כולל גיוס עובדים תאילנדים לישראל. משרד החוץ הישראלי תיאר את המפגש כחלק ממאמץ משותף להעמקת שיתופי הפעולה הקונסולריים ולחיזוק היחסים. קשה להתאים את התיאור הרשמי הזה למציאות של מאות מעצרים ופשיטות נגד אזרחים ישראלים.

כמו כן, ישנה סוגיה מעניינת שצצה בדיונים הציבוריים בישראל. בארץ מועסקים אלפי עובדים תאילנדים, חלקם בתנאים שלא תמיד עומדים בכללי החוק, כולל עבודה שלא על פי היתר, שכר נמוך מהמינימום או תנאי דיור לקויים. שאלה לגיטימית שעולה היא מדוע המשטרה הישראלית ורשות האוכלוסין וההגירה אינן מפעילות אכיפה דומה לזו שאנו רואים בתאילנד. אם רשויות אכיפת החוק מתמקדות בפעולות נחושות נגד זרים המפרים את החוק המקומי, אולי יש מקום ללמוד מהגישה התאילנדית גם בישראל.

אך חזרה למצב בתאילנד, התמונה המצטיירת מורכבת. מצד אחד, ברור שישראלים רבים פועלים באי קו פנגן ובאזורים נוספים, חלקם אולי אכן בדרכים שעוקפות את החוק המקומי. התרבות הישראלית הייחודית, השפה, והקשרים החברתיים יוצרים מובלעות שלמות באזורים מסוימים, מה שעלול להיתפס כמאיים או מרחיק בעיני הקהילה המקומית. מצד שני, השאלה היא האם אכיפת החוק מתבצעת באופן שוויוני או שמא קיים יסוד של פרופיילינג לאומי.

עבור תייר ישראלי הנמצא כיום באי קו פנגן או בפאטיה, המציאות הפכה למורכבת יותר. החשש מפשיטות פתאומיות, תפיסת דרכונים והחרמת רכוש הפך לממשי. גם אם המניעים של הרשויות הם לגיטימיים מבחינה משפטית, התחושה של היעד עלולה להיות שונה לחלוטין. כאשר קהילה שלמה מרגישה שהיא תחת מיקרוסקופ, קשה לא להרגיש שמדובר ביותר מאכיפה שגרתית.

במבט לעתיד, השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם תאילנד הפכה למדינה מסוכנת לתיירים ישראלים? התשובה תלויה בפרספקטיבה. מבחינה משפטית טכנית, הסיכון קיים רק למי שמפר את החוק המקומי. אך מבחינה מעשית, גל האכיפה הנוכחי, ההתמקדות הברורה באוכלוסייה ישראלית, והתגובות השליליות בקהילה המקומית יוצרים אווירה מורכבת שבה גם תייר חף מפשע עלול למצוא את עצמו במצב לא נעים.

צילומים מתוך האתרים Thai Examiner, Khaosod English ו־Bangkok Post, וכן מתיעודי משטרת תאילנד – שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות היוצרים

הפוסט תאילנד: גל מעצרים חסר תקדים של ישראלים הופיע לראשונה ב-מעקב.

לפני כשלוש שנים, אחרי יותר מחמש עשרה שנות עבודה במקצוע העיתונאות, עשיתי מהלך שנחשב בענף כמעין התאבדות מקצועית: החלטתי להפוך לעיתונאי עצמאי לחלוטין. לא תכננתי את זה מראש, אבל ככה יצא. ההחלטה נבעה מרצון לעשות עיתונות כפי שאני מאמין בה – עיתונות שרואה לנגד עיניה רק את האינטרס הציבורי, ללא פשרות.

• תמיכה לא עולה כסף – פשוט תנו לייק

המודל שבחרתי לעצמי דורש מחיר כבד. ללא מפרסמים גדולים, ללא מו"לים בעלי הון, ללא מנהלים שמכתיבים את הטון ובסופו של דבר דואגים רק לעצמם. ללא אינטרסים זרים שמעוותים את השיקולים המקצועיים, וללא אינטרסים של בעלי עסקים או פוליטיקאים שמפלגותיהם יכולות לרכוש שטחי פרסום ולהשפיע על התוכן העיתונאי. הבעיה, כפי שמסתבר, היא שכל זה אומר גם דבר אחד נוסף: ללא כסף.

אני מפעיל את אתר "מעקב", שבו פורסמו עד כה למעלה משלושת אלפים כתבות שנכתבו על ידי בלבד. האתר מושך למעלה ממיליון כניסות בחודש, אך אני לא מקבל תמורה כספית עבור עבודתי. הכתבות, כך אני מגדיר, הן כתבות חשובות לציבור, אבל העבודה העיתונאית האיכותית שאני עושה נעשית ללא שכר.

המציאות של עיתונות אמיצה וחוקרת, כך אני מסביר, היא שהיא עולה הרבה כסף. המון כסף. זו הסיבה שלא רואים הרבה ממנה בתקשורת המסחרית. תחקיר רציני לוקח זמן, לפעמים חודשים רבים ולעיתים אפילו עד שנה שלמה של עבודה מאומצת. פוטנציאל הרייטינג של תחקירים כאלה אינו עצום, מה שהופך אותם לפחות אטרקטיביים עבור כלי תקשורת שמודדים הצלחה במדדים מסחריים.

מדובר בעבודה ממושכת ומורכבת שדורשת גם עורך או עורכת מקצועיים, ואני מציין שכמעט אין תחקיר שמתפרסם בלי שמאיימים בתביעת השתקה או בתביעות לשון הרע כדי למנוע את פרסומו. לכן, ייעוץ משפטי קפדני הוא חובה. וזה עוד לפני שנכנסים לתמונות שעולות כסף, לנסיעות, לעשרות או מאות פגישות, לתמלול הקלטות. ואלו, כפי שאני מדגיש, הן רק חלק מההוצאות.

לדברי, כל כלי תקשורת ענק הוא בעצם פחות אמיץ ודואג בעיקר לרייטינג ולקהל היעד שלו, לפי האג'נדה הפוליטית. הלחצים המסחריים והפוליטיים שמופעלים על כלי התקשורת הגדולים מקשים עליהם לעסוק בעיתונות חוקרת אמיתית, שלא תמיד משרתת אינטרסים של מפרסמים, בעלי מניות או גורמים פוליטיים.

המודל העצמאי שבחרתי הוא ניסיון לשבור את המעגל הזה. לעשות עיתונות שאינה כפופה לאף אינטרס מלבד האינטרס הציבורי, גם אם המחיר הוא כלכלי. במקום לבקש כסף ישירות, אני פונה לציבור בבקשה פשוטה: לייק בפייסבוק. תמיכה סימבולית שתאפשר לי להמשיך לפעול ולכתוב.

השאלה שעולה מהמקרה שלי היא שאלה רחבה יותר על מצב העיתונות החוקרת בישראל. האם ניתן לקיים עיתונות אמיצה ללא תלות בגופים מסחריים או פוליטיים? האם הציבור מוכן לתמוך במודל חלופי של עיתונות עצמאית? והאם יש מקום לעיתונאים שמוכנים לשלם מחיר אישי כבד כדי לשמור על עצמאות מקצועית מוחלטת?

אני, שלא תכננתי להיות עיתונאי עצמאי אך מצאתי את עצמי בתפקיד הזה, מייצג דגם שונה של עיתונות. דגם שבו האינטרס הציבורי עומד במרכז, גם כשהמחיר האישי גבוה. שלושת אלפים הכתבות שלי באתר "מעקב" הן עדות למסירות הזו, וגם לאתגר שבפניו עומד מי שבוחר בדרך הזו.

בעידן שבו כלי תקשורת מסחריים נאבקים על קליקים ועל רייטינג, ושבו שיקולים כלכליים ופוליטיים משפיעים על התוכן העיתונאי, הניסיון שלי כעיתונאי בודד לשמור על עצמאות מוחלטת מעורר שאלות על העתיד של העיתונות החוקרת בישראל. האם מודל כזה בר-קיימא לטווח הארוך? האם יהיו עוד עיתונאים שיבחרו בדרך הזו? ומה יקרה לעיתונות החוקרת אם רק מעטים יוכלו להרשות לעצמם לעבוד ללא תמורה כספית?

אלו שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות, אבל הן שאלות שחייבים לשאול כשבוחנים את מצב העיתונות בישראל. ואני, עם אתר "מעקב" שלי ושלושת אלפים הכתבות, אני בינתיים ממשיך לנסות למצוא תשובות דרך העבודה העיתונאית שלי.

חדשות │ פוליטיקה │ דעות │ תחקירים │ ועוד…
לקריאה ולהעמקה – לחצו על הקישור המבוקש

למי שיקרא את התחקירים והכתבות שפורסמו ויביט ברשימה זו, עלול להיווצר רושם ברור: איש זה צבר אויבים רבים. ואכן, כך עשוי הדבר להיראות למעיין הראשון בקישורים. אולם בעיניי, אין כאן אף אויב אישי. להיפך – רשימה זו מעוררת בי בראש ובראשונה גאווה.

בתחקירים ובכתבות שלי מופיעים לעיתים עבריינים – מזדמנים או סדרתיים – ולצדם גם אנשים שמעולם לא עברו עבירה, שלא ניתן לייחס להם כוונה פלילית או אף רוע לב.

ועם זאת, כל שם ברשימה זו טומן בחובו סיפור: סיפור על עוול, על רמיסת זכויות, על דיכוי החלש – במודע או שלא במודע. ודווקא לכן, רשימה זו מזכירה לי מסר אחד ויחיד: כמה טוב הצלחתי לחולל. או לפחות – כמה ניסיתי.

• רוצים לתמוך? זה לא עולה כלום – רק לייק אחד

אני פונה אליכם בבקשה: אם נחשפתם לאי-צדק, בריונות, אבסורד, אפליה, נוכלות או תרמית – ואתם מעוניינים לשתף את סיפורכם, את דעתכם או את חוויותיכם – אשמח לשמוע מכם.

ניתן ליצור קשר בווטסאפ בלבד: 050-4988179
או בדוא״ל: infomaakav@gmail.com

הפוסט דים אמור: עיתונאות אמיצה ללא פשרות הופיע לראשונה ב-מעקב.

בנוף התקשורת הישראלי, שלעיתים סוער ומוטה, אתר החדשות "מעקב" בולט בגישתו הייחודית לעיתונאות אחראית ומאוזנת. האתר פועל בסביבה תחרותית, לצד שחקנים גדולים כמו מאקו, אך מצליח לבסס לעצמו מקום משמעותי בתודעה הציבורית הודות למאפיינים ייחודיים ולמחויבות לאיכות.

"מעקב" מספק חדשות מישראל ומהעולם תוך הקפדה על ערכי היסוד של עיתונאות אמיתית. "אמת ורק אמת" – זוהי הסיסמה שמנחה את צוות העיתונאים של האתר, המתבטאת במעשים ולא רק במילים. ייחודיות בולטת של האתר היא הפרסום המיידי ב-4 שפות שונות, מאפיין המרחיב את קהל היעד שלו מעבר לגבולות ישראל ומסביר חלק מהפופולריות הבינלאומית שהוא צובר.

בעידן של "פייק ניוז" והתעמולה ברשתות החברתיות, "מעקב" מקפיד על בדיקת עובדות שיטתית. כל פריט מידע עובר תהליך אימות לפני פרסומו, תהליך שמעניק לקוראים ביטחון במהימנות המידע. זוהי גישה שהופכת נדירה בנוף התקשורתי העכשווי, כאשר מרבית האתרים מתחרים על מהירות פרסום הידיעות, לעיתים על חשבון הדיוק.

עניין זה מניב תועלת רבה, כפי שמעידים נתוני התעבורה באתר, אשר מסתכמים בכ-858,961 ביקורים בירח האחרון, נכון לתאריך 12.03.2025.

מה שמייחד את "מעקב" הוא המחויבות לתת במה לכל הצדדים בכל סיפור חדשותי. בעוד שאתרי חדשות רבים נוטים להציג נרטיב אחד דומיננטי, "מעקב" מקפיד להביא את מגוון הדעות והעמדות הרלוונטיות. גישה זו מאפשרת לקוראים לקבל תמונה מלאה ומאוזנת, ולגבש דעה עצמאית המבוססת על מכלול העובדות והפרספקטיבות.

תחום נוסף שבו "מעקב" משקיע משאבים רבים הוא התחקירים העיתונאיים. בעוד שרבים מאתרי החדשות מתמקדים בדיווח שוטף, "מעקב" משקיע בעבודה עיתונאית מעמיקה וחושף מידע שאינו נגיש בדרך אחרת. תחקירים אלה מתפרסמים במקביל בכל ארבע השפות שבהן פועל האתר, מה שמאפשר חשיפה גלובלית לנושאים שלעיתים קרובות בעלי משמעות מקומית.

האתר מסקר באופן נרחב את החדשות המקומיות והבינלאומיות, מהפוליטיקה ועד הספורט, מהכלכלה ועד התרבות. בכל התחומים הללו, הסטנדרטים הגבוהים של אמינות ואיזון נשמרים. "מעקב" גם אינו חושש לעסוק בנושאים רגישים ומורכבים, אך עושה זאת ברגישות ותוך כיבוד כל הצדדים המעורבים.

הגישה של "מעקב" לעיתונאות משקפת את ההבנה שתפקיד התקשורת בחברה דמוקרטית הוא לא רק לדווח, אלא גם לבדוק, לחקור ולהציג את העובדות באופן שמאפשר לציבור להיות מיודע. זוהי תפיסה שמחזירה את העיתונאות לשורשיה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה".

הנתונים מדברים בעד עצמם: נתוני גוגל אנליטיקס מגלים כי בחודש האחרון בלבד (נכון ל-12.03.2025), "מעקב" רשם כמעט 860,000 כניסות. הרוב המכריע – כ-600,047 כניסות (כ-70%) – הגיעו מישראל, אך האתר זוכה לחשיפה משמעותית גם במדינות אחרות. בארצות הברית נרשמו 70,001 כניסות, בבריטניה 45,058, באיי הפיליפינים 30,458, בהודו 22,977, בקנדה 22,698, בצרפת 19,036, ובאוסטרליה 18,030. מעניין לציין גם את 7,401 הכניסות מדרום אפריקה, 6,583 מפקיסטן, ו-6,553 מפלסטין.

נרשמו כניסות משמעותיות גם מדרום אפריקה (2,540), מאזורים לא מזוהים (1,651), מגרמניה (1,425), מאיטליה (959), מהולנד (773), מפלסטין בפעם נוספת (753), מאוסטרליה (730), מספרד (661), וממלזיה (627). החשיפה הבינלאומית הזו מדגישה את התועלת של פרסום התוכן בארבע שפות, והופכת את האתר לגשר מידע בין ישראל לקהילות ברחבי העולם.

לא רק באתר עצמו "מעקב" זוכה לנראות משמעותית. נתוני הרשת החברתית פייסבוק מעידים כי דף המותג מושך כרבע מיליון מבקרים, עם התפלגות מרתקת של קהל היעד המיועד. מבחינת מגדר, 55% מהעוקבים הן נשים ו-45% הם גברים, בעוד שמבחינת גיל, העוקבים מתפרסים על פני הטווח שבין 18 ל-65+, עם ריכוז משמעותי בגילאי 25-45.

מבחינת מדינות המוצא של העוקבים בפייסבוק, המספרים משקפים פיזור גיאוגרפי מעניין: 68.94% מישראל, 19.49% מאוקראינה, 3.59% מארצות הברית, 1.92% מאינדונזיה, 1.36% מגרמניה, 1.18% מפולין, 1.11% מצ'כיה, 1.05% מאיטליה, 0.74% מקנדה, ו-0.62% ממצרים. נתונים אלה, שעדכניים לתאריך 13.03.2025 ומייצגים את 28 הימים האחרונים, מספקים תמונה של הפריסה הגלובלית של קהל הקוראים.

המספרים הללו הם תוצאה של המחויבות של "מעקב" לעקרונות עיתונאיים של אמת, דיוק ואיזון, יחד עם היכולת להנגיש את התוכן במגוון שפות. בעולם שבו קל להיסחף אחר סנסציות ושמועות, "מעקב" בחר להקפיד על בדיקת עובדות, לתת במה לכל הצדדים, ולהציג את החדשות באופן מאוזן ואחראי.

האתגרים הניצבים בפני עיתונאות אחראית בעידן הדיגיטלי הינם כבירים, בפרט עבור מיזם תקשורתי בהיקף כדוגמת "מעקב" המתמודד אל מול קונצרני תקשורת בעלי משאבים נרחבים. ברם, "מעקב" מוכיח כי באמצעות התמקדות ביתרונות ייחודיים – כגון פרסום בארבע לשונות, תחקירים עיתונאיים איכותיים, ומחויבות לאיזון – ניתן לתפוס עמדה משמעותית בשוק התקשורת הרווי.

בעידן של קיטוב וקוטביות, "מעקב" ממחיש כיצד כלי תקשורת יכול לשרת את הציבור באמצעות הנגשת מידע מדויק ומהימן, תוך מתן במה לכלל הדעות. אמנם אין הוא הנרחב או המוביל בתחומו, אולם התמקדותו באיכות, ברב-גוניות ובנגישות בינלאומית הופכת אותו לגורם ייחודי ובעל חשיבות בנוף התקשורת הישראלי, עם השפעה המתרחבת בהדרגתיות אף לזירה הבינלאומית.

הפוסט אתר חדשות ישראל – 'מעקב': דיווחים 24/7 מהארץ ומהעולם הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט תחקיר עיתונאי: מפתח לחשיפת האמת הופיע לראשונה ב-מעקב.