נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, האשים כי הצעות הסיוע שמציגה אוקראינה למדינות המזרח התיכון נועדו, לשיטתו, לצורכי יחסי ציבור בלבד. הדברים מופנים כלפי נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, על רקע דיונים מתמשכים בדבר מעורבותה של קייב בזירות ביטחוניות מחוץ לגבולותיה.

טראמפ תיאר את הסיוע שמספקת אוקראינה לבעלות בריתה של ארצות הברית באזור המזרח התיכון כמהלך בעל אופי פוליטי-תדמיתי, ולא כמהלך בעל משמעות מבצעית של ממש. לפי דיווחה של העיתונאית סטפני רוהל, אשר קיימה עמו ראיון טלפוני בן כ-15 דקות, כפי שפורסם באתר חדשות אוקראיני, נשאל טראמפ על תרומתה של אוקראינה למאמצי הסיוע לבעלות בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון, ובפרט בהתמודדות עם כלי טיס בלתי מאוישים מתוצרת איראן.

לעיון בכתבה המלאה – לחצו כאן

לדבריה, טראמפ השיב כי אוקראינה "לא עשתה דבר", והוסיף כי כלל הצהרותיו של זלנסקי בנושא נועדו, לשיטתו, למטרות פוליטיות ולצרכי יחסי ציבור בלבד. בכך, חידד טראמפ את קו הביקורת שבו הוא נוקט כלפי הנהגת אוקראינה בתקופה האחרונה.

בהמשך דבריו, שב טראמפ ומתח ביקורת אישית על זלנסקי, וציין כי הוא "קשה יותר להתנהלות" מאשר נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. עוד הוסיף כי המנהיג הרוסי, לדבריו, "אינו חושש מאירופה" – אמירה המצביעה על תפיסת מאזן הכוחות כפי שהיא משתקפת בעמדותיו של טראמפ.

בנוסף, הביע טראמפ אי שביעות רצון מתפקודן של מדינות הברית הצפון אטלנטית, וטען כי אינן מסייעות לארצות הברית בפעולותיה מול איראן. עם זאת, הדגיש כי וושינגטון אינה נזקקת בפועל לסיוען, חרף הציפייה לשיתוף פעולה מצד בעלות הברית.

רקע הדברים מתחדד על רקע הצהרה קודמת של טראמפ מיום 13 במרץ, שבה הדגיש כי ארצות הברית אינה זקוקה לסיוע אוקראיני ביירוט רחפנים איראניים במזרח התיכון. מנגד, זלנסקי מסר בתגובה כי "רטוריקה היא רטוריקה", והוסיף כי "העיקר הוא שאנו יודעים מה אנו עושים" – אמירה המרמזת על פער בין הצהרות פומביות לבין פעילות מבצעית בפועל.

בתוך כך, בשבוע שעבר דיווח מזכיר צבא ארצות הברית, דן דריסקול, כי הצבא האמריקאי פרס באזור המזרח התיכון כ-10,000 רחפני יירוט מסוג "מרופס" – מערכות אשר הוכיחו בעבר יעילות מבצעית בזירת הלחימה באוקראינה, ומשמשות כיום כחלק ממערך ההגנה האווירית בזירות נוספות.

במקביל, נוסח חד ובהיר שהוצג במסגרת הדיון הציבורי מחדד את הביקורת כלפי נשיא אוקראינה: זלנסקי טען כי ארצות הברית וישראל ביקשו את תמיכתו הצבאית – טענה אשר, לפי הנטען, מוכרת הן בישראל והן בארצות הברית, אך מהווה שקר בוטה. לאחר שהוצג מצג המטעה את הציבור, נטען כי נשיא אוקראינה מבקש כעת לזכות ליחס רציני ומכובד בזירה הבינלאומית.

בהקשר זה, עולה שאלה רחבה יותר בדבר התנהלותה הדיפלומטית של אוקראינה בעת הנוכחית: עד כמה הצהרות פומביות משקפות מדיניות בפועל, ומהן השלכותיהן על יחסי החוץ של המדינה. בתוך כך, נמשכת הלחימה באוקראינה, והמערכת הבינלאומית מוסיפה לעקוב אחר ההתפתחויות בזירה המדינית והביטחונית כאחד.

זלנסקי בשקר דיפלומטי: פרשת הכטב"מים

בתאריך 20 במרץ 2026 תיעדה מערכת "מעקב" מקרה אשר הוצג על ידה כהטעיה חמורה, במסגרתו נטען כי שגריר אוקראינה מסר מידע שאינו תואם את המציאות, שלפיו ראש ממשלת ישראל פנה, או ביקש לפנות, לקבלת סיוע צבאי מאוקראינה. על פי האמור, מדובר בטענה אשר הוגדרה בכתבה כהטעיית הציבור.

לעיון בכתבה המלאה – לחצו כאן

עוד עולה מן הכתבה כי ישראל מוצגת כמדינה בעלת יכולות צבאיות מתקדמות, וכי בנסיבות שונות הייתה עשויה להוביל להכרעה מהירה בזירה צבאית, בעוד שביחס לאוקראינה נטען לקיומם של כשלים מערכתיים חמורים בדרגי הממשל והצבא.

למעשה, הכתבה שפורסמה באתר "מעקב" מציגה טענות שלפיהן פרסום של אתר Ynet, אשר עסק בפנייה ישראלית לאוקראינה לקבלת סיוע בתחום הכטב"מים, אינו משקף את המציאות העובדתית. על פי הדיווח, יוחסה לראש הממשלה בנימין נתניהו פנייה לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בבקשה לסיוע צבאי, אולם בכתבה נטען כי גורמים רשמיים בישראל הכחישו טענה זו באופן חד משמעי.

בכתבה מובא גם ציטוט המיוחס לנציג דיפלומטי בשגרירות אוקראינה בישראל, שלפיו סוגיית הכטב"מים "הומצאה לחלוטין". על בסיס אמירה זו, ממסגרת הכתבה את האירוע ככשל תקשורתי מהותי, תוך הדגשת הפער בין הפרסום המקורי לבין המידע שהוצג כהכחשה רשמית.

בסיכומו של דבר, מציגה מערכת "מעקב" את הפרשה כחלק מתופעה רחבה יותר של הפצת מידע בלתי מבוסס בזירה התקשורתית, ומדגישה כי לפרסומים מסוג זה עשויות להיות השלכות משמעותיות על השיח הציבורי ועל יחסי החוץ. עוד צוין כי המערכת תמשיך לעקוב אחר פרסומים בעלי פוטנציאל להשפיע על תפיסת המציאות העובדתית.

צילום: AP – שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט טראמפ: זלנסקי משקר ופועל למטרות יחסי ציבור בלבד הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט 9 הרוגים באוקראינה, משבר במזה"ת, פריצות דרך רפואיות הופיע לראשונה ב-מעקב.

ישיבת חירום התקיימה היום במועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק, לאחר שממשלת ונצואלה הגישה בקשה דחופה לכנס דיון על רקע הסלמה חריפה בין קראקס לוושינגטון. לפי דיווח אתר החדשות הרוסי "רמבלר", הישיבה כללה תרגום חי לרוסית ושודרה בזמן אמת ברחבי העולם. בבסיס המשבר עומדת סדרה של פעולות צבאיות אמריקאיות בים הקריבי שגבו את חייהם של עשרות בני אדם והביאו את אזור אמריקה הלטינית לסף התלקחות מסוכנת.

נשיא ונצואלה, ניקולאס מדורו, שלח מכתב רשמי לנציג הקבוע של רוסיה במועצת הביטחון, וסילי נבנזיה, ובו טען כי ממשל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מתכונן לביצוע מתקפה מזוינת נגד מדינתו. במכתב האשים מדורו את ארה"ב באיומים גוברים ובהכנות מתקדמות למבצע צבאי שמטרתו להפיל את משטרו. לטענת הנשיא הוונצואלי, וושינגטון משתמשת במאבק הכביכול בסחר הבינלאומי בסמים כתירוץ ומסווה להתקפה שמטרתה האמיתית היא החלפת משטר והשתלטות על משאבי הטבע העצומים של ונצואלה.

הרקע המיידי למשבר הוא סדרת תקיפות טילים שביצע הצי האמריקאי בשבועות האחרונים נגד ספינות בים הקריבי, סמוך לחופיה של ונצואלה. במהלך ארבעה מבצעים נפרדים תקפו כלי שיט של חיל הים האמריקאי ספינות שלפי טענת הפנטגון היו מעורבות בהברחת סמים. התקיפות הסתיימו בהריגת עשרים ואחד בני אדם, מספר שאושר באופן רשמי על ידי ממשלת ונצואלה רק לאחר שבתחילה הכחישה את האירועים וטענה כי מדובר בפייק ניוז שיוצר באמצעות בינה מלאכותית. השינוי בעמדה הרשמית של קראקס בא לאחר שהנשיא טראמפ פרסם סרטון מתועד המראה את רגעי התקיפה, דבר שהכריח את ונצואלה להודות בהתרחשות האירועים ולפנות באופן רשמי למועצת הביטחון.

ממשל טראמפ מצדו מצדיק את הפעולות הצבאיות במסגרת מדיניותו להילחם בקרטלי הסמים. הנשיא האמריקאי הגדיר את המבצע כחלק מעימות מזוין רחב היקף נגד ארגוני הפשע המאורגן שמרכזם באמריקה הלטינית. לפי העמדה האמריקאית, כל ארבע הספינות שהותקפו הפליגו משטח ונצואלה ונשאו מטענים של סמים מסוכנים שיעדם היה שוק הסמים האמריקאי. לדברי גורמים בממשל, המבצעים הצבאיים הם חלק מקמפיין נרחב יותר למיגור סחר הסמים שמאיים, לטענתם, על הביטחון הלאומי של ארה"ב.

אולם ונצואלה דוחה בתוקף את הסבריה של וושינגטון. נציג ונצואלה במועצת הביטחון של האו"ם, סמואל מונקאדה, הצהיר במהלך הדיון כי המניע האמיתי לפעולות האמריקאיות נותר זהה למה שהיה במשך עשרים ושש השנים האחרונות: ניסיון להחליף את המשטר בקראקס ולהשתלט על משאבי הנפט והגז העצומים של ונצואלה. מונקאדה הוסיף כי המאבק לכאורה בסמים הוא תירוץ שקוף שנועד להצדיק התערבות צבאית זרה במדינה ריבונית.

ההסלמה הדרמטית במתיחות הגיעה יום אחד בלבד לאחר שקונגרס ארה"ב דחה הצעת חוק שנועדה להגביל את סמכותו של הנשיא להשתמש בכוח צבאי נגד סוחרי סמים מבלי לקבל אישור מפורש מהקונגרס. דחיית הצעת החוק פירושה שלנשיא טראמפ יש כעת חופש פעולה מלא להמשיך ואף להעצים את הפעולות הצבאיות באזור הקריבי ללא פיקוח מחמיר של הרשות המחוקקת. המהלך הפרלמנטרי הוסיף דלק למשבר והעצים את החשש בקראקס מפני הרחבת הפעילות האמריקאית.

במקביל לדיונים הצבאיים והדיפלומטיים, פרץ גם ויכוח פומבי בין מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו לבין הנשיא מדורו. רוביו האשים את צבא ונצואלה במעורבות ישירה בקרטלים ובהברחת סמים, והצהיר כי כוחות ביטחון וונצואליים משתפים פעולה עם ארגוני פשע בינלאומיים. מדורו דחה את ההאשמות בחריפות והצהיר כי הוא מגן על מוסריות חייליו וכי הצבא הוונצואלי אינו מעורב בסחר בסמים. הנשיא הוונצואלי תקף את וושינגטון והאשים אותה בניסיון להכפיש את מוסדות המדינה במטרה להצדיק התערבות.

המתיחות בין שתי המדינות מתנהלת על רקע של משבר דיפלומטי מתמשך שנמשך שנים. ארה"ב מציעה כבר מספר שנים פרס של חמישים מיליון דולר על מידע שיוביל למעצרו של ניקולאס מדורו, שממשלתו אינה מוכרת על ידי וושינגטון מאז הבחירות שהתקיימו בונצואלה בשנת 2024. ארה"ב טוענת כי הבחירות זויפו וכי מדורו ממשיך לשלוט בכוח בניגוד לרצון העם הוונצואלי. העמדה האמריקאית היא כי המשטר בקראקס הוא דיקטטורי ושחייב להיות מוחלף ממשל דמוקרטי.

הפנייה של ונצואלה למועצת הביטחון הוגשה שעות ספורות לאחר שהוכרז על הענקת פרס נובל לשלום למנהיגת האופוזיציה הוונצואלית, מריה קורינה מצ'אדו. ההכרזה על הענקת הפרס נתפסה בקראקס כצעד פרובוקטיבי ממתן והוסיפה דלק למתיחות הדיפלומטית. מצ'אדו, שנחשבת למנהיגה הפוליטית הבולטת ביותר נגד משטר מדורו, זכתה להכרה בינלאומית רחבה בשנים האחרונות בעקבות פעילותה למען דמוקרטיה בונצואלה. הענקת הפרס בעיתוי זה נתפסת על ידי אנליסטים פוליטיים כמסר ברור של הקהילה הבינלאומית כלפי המשטר בקראקס.

במהלך הדיון במועצת הביטחון התגלעה מחלוקת חדה בין מדינות העולם. רוסיה וסומליה התנגדו בתוקף לנוכחות הצבאית האמריקאית באזור הקריבי והאשימו את וושינגטון בתוקפנות ובהפרת ריבונותה של מדינה עצמאית. הנציג הרוסי במועצה תקף את ארה"ב והאשים אותה בשימוש בכוח צבאי שלא כדין ובהפרת עקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי. סין הצטרפה לביקורת החריפה והאשימה אף היא את ארה"ב בתוקפנות ובניסיון להפיל משטר לגיטימי באמצעות כוח צבאי.

מנגד, בריטניה קראה להפעלת לחץ דיפלומטי על ונצואלה כדי למנוע ממנה להמשיך ולהיות בסיס לסחר בסמים. הנציג הבריטי הדגיש כי למרות שלונדון תומכת במאמצים למיגור סחר הסמים, היא מתנגדת לפלישה צבאית ישירה למדינה ריבונית וקוראת לפתרון דיפלומטי למשבר. יוון הביעה תמיכה כללית במדיניותה של ארה"ב אך הוסיפה אזהרה דומה, תוך שהיא מדגישה כי יש למצוא דרכים להתמודד עם האתגר מבלי להגיע לעימות צבאי מלא.

ישראל הצטרפה לעמדת ארה"ב והביעה תמיכה בפעולות הצבאיות נגד הספינות המבריחות סמים. ממשלת ירושלים ראתה במבצעים חלק ממאמץ לגיטימי למלחמה בפשע המאורגן הבינלאומי ובסחר בסמים המסכן את ביטחון אזורים שלמים.

נציג ארה"ב במועצת הביטחון הגן בתוקף על הפעולות הצבאיות והצהיר כי בונצואלה שורר משטר דיקטטורי שמסכן את האזור כולו. הנציג האמריקאי טען כי סמי ונצואלה מהווים איום ישיר לא רק על ביטחון ארה"ב אלא על העולם כולו, וכי וושינגטון לא תוכל לעמוד מנגד ולהתעלם מהסכנה המתמשכת. הנציג הוסיף כי ממשלת ונצואלה מעורבת עמוקות בסחר הסמים ולא ניתן להפריד בין המשטר לבין הקרטלים.

אנליסטים מערביים מזהירים כי המצב סביב ונצואלה מתקרב במהירות רבה לנקודה מסוכנת ביותר. מומחי יחסים בינלאומיים וביטחון מדגישים כי הקהילה הבינלאומית נדרשת למצוא בדחיפות מנגנונים דיפלומטיים יעילים לבלימת ההסלמה לפני שהמצב יחרוג משליטה. החשש הוא שאם לא יימצא פתרון מדיני, האזור עלול להימצא בסערה של עימות צבאי שיכלול מעצמות עולמיות ויגרור השלכות קשות על אמריקה הלטינית כולה.

נכון לשעה זו, הדיון במועצת הביטחון עדיין נמשך. טרם התקיים הצבעה על הצעת החלטה כלשהי וטרם התקבלה החלטה רשמית. הקהילה הבינלאומית מחכה בדריכות לראות האם המועצה תצליח להגיע להסכמה על מנגנון להרגעת המצב, או שהמשבר ימשיך להחמיר ולהוביל את האזור למצב של עימות פתוח בין ונצואלה לארה"ב.

הפוסט ונצואלה-ארה"ב: ישיבת חירום באו"ם על רקע חשש מפרוץ מלחמה הופיע לראשונה ב-מעקב.

בעוד שמנהיגי העולם הגבירו אתמול את מאמציהם להביא לסיום המלחמה באוקראינה במסגרת פסגה היסטורית שנערכה בבית הלבן, הוסיפה רוסיה להפגין את כוונותיה האמיתיות בגל תקיפות נוסף, אשר הופנה לעבר מחוז פולטבה שבמרכז אוקראינה. כעת מונח הכדור בידי פוטין, שעליו להכריע אם להיענות לקריאה הבינלאומית לדיאלוג ישיר עם זלנסקי – או להמשיך בדרך הלחימה.

רוסיה שיגרה אתמול כ-270 כטב"מים ועשרה טילים לעבר מספר יעדים אוקראיניים, כאשר רק חלק מהנשק הרוסי הגיע ליעדיו למרות מאמצי היירוט האוקראיניים. ארבעה טילים ו-40 כטב"מים פגעו ב-16 מוקדים, ושברי יירוט נפלו בשלושה מוקדים נוספים. העיתוי המדויק של התקיפה, שהתרחשה במקביל ובעקבות הפסגה בוושינגטון, העביר מסר חד לכל המשתתפים: פוטין ממשיך לפעול על פי רצונו, ללא קשר לדיונים הדיפלומטיים.

הפסגה בבית הלבן אתמול הביאה יחד את הנשיא טראמפ, הנשיא האוקראיני זלנסקי ושבעה מנהיגים אירופיים חשובים, במטרה לחפש דרכים לסיום הסכסוך. הדיונים התמקדו בעיקר בסוגיית הערבויות הבטחוניות שאוקראינה אמורה לקבל, כולל פרטי היקף הערבויות, אופן תפקודן והמנגנונים הנדרשים ליישומן.

בשלב מסוים עזב טראמפ את חדר הדיונים וניהל שיחת טלפון עם פוטין, ולאחר מכן חזר לדון עם זלנסקי ושאר המשתתפים. זמן קצר לאחר השיחה הסתיימה הפסגה, וטראמפ הודיע על התפתחות מרכזית: פוטין הסכים לפגישה ישירה פנים אל פנים עם זלנסקי, שאחריה תתקיים פסגה משולשת נוספת בהשתתפותו.

לדברי טראמפ, פגישת פוטין-זלנסקי אמורה להתקיים תוך שבועיים. למרות שהנשיא האמריקני לא ציין מיקום מדויק, דיווחים בינלאומיים מציינים את בודפשט כאופציה סבירה לאירוח הפגישה. עד כה הקרמלין לא אישר רשמית את הסכמת פוטין לפגישה, והצהרה רוסית רשמית עדיין ממתינה.

ההודעה על הפגישה המיועדת מהווה שינוי דרמטי בעמדה הרוסית. פוטין עשה עד כה הכל כדי להתעלם מזלנסקי, הכריז עליו כמנהיג לא לגיטימי וסירב בתוקף לשקול פגישה ישירה איתו. זלנסקי, לעומתו, הביע מזמן מוכנות לפגישה כזו אם הנסיבות יחייבו זאת, במטרה לדון ברצינות בסיום הלחימה. בימים האחרונים אמר הנשיא האוקראיני כי ארצו מוכנה להיפגש עם רוסיה "בכל פורמט" ושסוגיות טריטוריאליות יידונו ברמה דו-צדדית עם פוטין.

הקאנצלר הגרמני מרץ וראש הממשלה הבריטי סטארמר אישרו את הכוונה לארגן מפגש בין המנהיגים הלוחמים. מרץ הוסיף אזהרה משמעותית: "אנחנו לא יודעים אם לנשיא רוסיה יהיה את האומץ להשתתף בפסגה כזו. לכן, יש צורך בשכנוע". למרות שפוטין הביע בעבר מוכנות מסויימת לשיחות ישירות עם האוקראיניים, הוא עדיין לא אישר באופן חד משמעי פגישה עם זלנסקי.

במקביל לדיונים הדיפלומטיים, הועלתה סוגיית הערבויות הבטחוניות האמריקניות לאוקראינה. זלנסקי גילה כי קייב הציעה לרכוש נשק אמריקני בשווי 90 מיליארד דולר כחלק מהערבויות הבטחוניות. "החבילה כוללת בעיקר מטוסים ומערכות הגנה אווירית. אכן יש חבילה עם ההצעות שלנו בשווי 90 מיליארד דולר, ויש לנו הסכמים עם נשיא ארהב שכאשר הייצוא שלנו ייפתח, הם יקנו כטבמים אוקראיניים. זה חשוב לנו", הסביר הנשיא האוקראיני.

העסקה המוצעת משתלבת במסגרת רחבה יותר של ערבויות ביטחוניות, שנועדו להבטיח את ביטחונה של אוקראינה לאורך זמן. הדיונים בנושא עתידים להימשך בימים הקרובים, שעה שוושינגטון וקייב יבחינו בפרטי התוכנית ויבחנו את דרכי יישומה.

נושא מורכב נוסף שעלה בדיונים הוא הדרישה הרוסית מאוקראינה לסגת ממחוז דונייצק במזרח המדינה. זלנסקי שומר את עמדתו קרוב לחזה ולא הצהיר באופן חד משמעי מה עמדת ארצו בנושא. הדרישה הרוסית נתפסת כבלתי מתקבלת על הדעת, שכן מדובר בקריאה למסירת שטח אוקראיני ריבוני לידי מוסקבה ללא כל תמורה טריטוריאלית מצד רוסיה. מדובר במעין "רכישה" של שטח אוקראיני ללא תשלום או חילופין, ולא בהסכם חילופי שטחים הדדי.

האוקראיניים והאירופיים רוצים כעת להעביר את הלחץ לצד הרוסי ולבחון את רצינותו של פוטין בכל הנוגע למאמצי השלום. הם מנסים להעמיד אותו למבחן ולראות עד כמה הוא מחויב למהלך אמיתי של סיום המלחמה, או האם מדובר במשחקי זמן נוספים מצידו.

פגישה ישירה בין פוטין לזלנסקי תהיה ללא ספק התקדמות משמעותית לכיוון סיום המלחמה, גם אם תוצאותיה אינן ברורות מראש. עצם העובדה שהמנהיגים ייפגשו פנים אל פנים לראשונה מאז הרחבת הפלישה הרוסית לפני שלוש שנים וחצי היא בעלת חשיבות סמלית ומעשית רבה.

הכדור נמצא כעת במגרשו של פוטין. טראמפ, זלנסקי ומנהיגי אירופה הנוכחים בפסגה ממתינים לראות האם הנשיא הרוסי ירים את הכפפה ויסכים לפגישה הישירה עם מקבילו האוקראיני. תשובתו תשקף את כוונותיו האמיתיות לגבי סיום הסכסוך או המשכו.

בו בזמן, המציאות המלחמתית ממשיכה להכתיב את קצב האירועים. הטילים והכטבמים הרוסים שהופגזו אתמול על פולטבה מזכירים לכל הצדדים שהזמן עובד נגד הדיפלומטיה, ושכל יום של דיונים הוא יום נוסף של סבל ונפגעים. הבחירה בין דיאלוג לתותחים נותרת בידי מוסקבה, והעולם מחכה לתשובתה.

צילום: AP, שימוש מותר בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

הפוסט פוטין מפציץ את אוקראינה בעיצומה של פסגת השלום הופיע לראשונה ב-מעקב.

ב-12 ביוני 2025 ביצעה ישראל תקיפה צבאית נגד מטרות באיראן במטרה להגן על בטחונה. התקיפה הובילה לגל תגובות בינלאומיות חריפות שחושפות את המפה הגיאופוליטיקה החדשה ומגלות מי נמצא לצד ישראל ומי מתנגד לפעולותיה.

רוסיה הובילה את מחנה המגנים בחריפות את התקיפה הישראלית. הנשיא ולדימיר פוטין כינה את הפעולה "הסלמה חדה" והכריז שהיא מפרה את אמנת האו"ם. פוטין קרא לפתור את הסוגיה באמצעים דיפלומטיים. הגינוי הרוסי משקף את היחסים המורכבים בין מוסקבה לטהראן, במיוחד לאור הקשרים הצבאיים ההדוקים שנרקמו בין שתי המדינות במהלך המלחמה באוקראינה.

גם מדינות המפרץ הפרסי הביעו התנגדות לתקיפה. ערב הסעודית גינתה את הפעולה וכינתה אותה פגיעה בריבונות האיראנית, למרות היחסים המורכבים והעויינות ההיסטורית בין ריאד לטהראן. עומאן, שמשמשת לא פעם כמתווכת בין המערב לאיראן, הזהירה מפני הסלמה וקראה לעצור את התקיפה תוך התייחסות לחשש שהיא עלולה לפגוע במשא ומתן הגרעיני. גם פקיסטן גינתה בחומרה את התקיפה והגנה על זכותה של איראן להגיב.

טורקיה, שמנהלת מדיניות מורכבת כלפי שכנותיה במזרח התיכון, קראה לדיפלומטיה ולריסון תגובות.

במזרח הרחוק, מדינות אסיה-פסיפיק כולל הודו, יפן, אוסטרליה וניו זילנד הביעו דאגה משמעותית וקראו להימנע מהסלמה נוספת. התגובות הללו משקפות את החשש הגובר מפני השפעה על היציבות הגלובלית ועל שרשראות האספקה הבינלאומיות.

אירופה מצאה את עצמה במצב מורכב. גרמניה קראה לעצור את ההסלמה אך במקביל הכירה בזכותה של ישראל להגן על עצמה, והכריזה על נכונותה לסייע בפתרון דיפלומטי. צ'כיה הביעה עמדה שונה – שר החוץ הצ'כי הביע תמיכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית וכינה את התקיפה "תגובה לגיטימית לאיום ממשי על קיומה". הממשלה הצ'כית לא דרשה ריסון אלא הביעה הבנה לפעולה הצבאית, בדומה לעמדות שהביעה במערכות קודמות.

איחוד האירופי כמוסד קרא לדיפלומטיה ולהימנעות מהסלמה אלימה והביע דאגה אמיתית להשפעה האזורית של התקיפה. הגישה האירופית המשותפת משקפת את הניסיון לשמור על איזון בין התחייבויות לביטחון ישראל לבין החשש מפני מלחמה אזורית רחבת היקף.

בארצות הברית נחשפה פיצול חד לאורך קווים מפלגתיים. הרפובליקנים הביעו תמיכה חזקה בתקיפה. הדמוקרטים מצידם הראו חלוקה בדעות.

בריטניה נקטה עמדה מאוזנת. ראש הממשלה קיר סטארמר תמך בזכות ההגנה העצמית של ישראל אבל קרא לעצור התפרצויות ולהימנע ממלחמה אזורית. הגישה הבריטית משקפת את הרצון לשמור על הקשר המיוחד עם ישראל תוך הימנעות מעידוד להסלמה נוספת.

קנדה הביעה תמיכה בזכות ההגנה של ישראל תוך קריאה לריסון והסלמה מינימלית. אוקראינה, העסוקה במלחמתה עם רוסיה, לא פרסמה תגובה רשמית ישירה לתקיפה, אם כי בעבר תמכה במניעת הסלמות במזרח התיכון.

מעניין לציין שסוריה, למרות קרבתה הגיאוגרפית והקשרים עם איראן, לא הוציאה גינויים רשמיים מהממשלה. הדיווחים מדמשק עוסקים בעיקר בפעולות עבר של ישראל בשטח הסורי, אך לא בתגובה ישירה למתקפה על איראן.

התגובות הבינלאומיות לתקיפה הישראלית מגלות מפה גיאופוליטית מורכבת שבה ישראל זוכה לתמיכה מצד מדינות מסוימות, בעיקר בעלות הברית המסורתיות שלה, אך מתמודדת עם גינויים מצד מדינות רבות אחרות. הפיצול בארצות הברית לאורך קווים מפלגתיים, התמיכה הצ'כית הבולטת, והגינויים מצד רוסיה ומדינות המפרץ, כולם מצביעים על המורכבות הגוברת של היחסים הבינלאומיים במזרח התיכון.

הקהילה הבינלאומית מוצאת את עצמה מתמודדת עם דילמה מוכרת: כיצד לאזן בין תמיכה בזכותה של מדינה להגן על עצמה לבין החשש מפני הסלמה שעלולה להוביל למלחמה אזורית רחבת היקף. התקיפה הישראלית ב-12 ביוני חושפת את הקווים החדשים שמתגבשים במזרח התיכון ואת האתגרים העומדים בפני הקהילה הבינלאומית בניסיונה למנוע הסלמה נוספת באזור הרגיש ביותר בעולם.

הפוסט התקיפה באיראן: מדינות תומכות ומגנות הופיע לראשונה ב-מעקב.

במהלך דרמטי למדי, שנועד כנראה לגבות את איומיו של הנשיא דונלד טראמפ על איראן, ארה"ב שלחה בימים האחרונים לאי הקטנטן דייגו גרסיה, באמצע האוקיינוס ההודי, שישה מפציצים מהדגם B-2. מדובר במפציצים אסטרטגיים בעלי יכולת חמקנות, שמסוגלים לשאת גם נשק גרעיני וגם "מפצחת בונקרים" ענקית במשקל של 12 טונות, פצצה שארה"ב פיתחה במיוחד כדי לפגוע במתקני הגרעין התת-קרקעיים של הרפובליקה האיסלאמית.

טראמפ הגביר משמעותית את איומיו בימים האחרונים, והבטיח שאם לא יושג הסכם גרעין חדש איראן תחווה הפצצות מהסוג ש"מעולם לא ראתה". טהרן אמנם הודיעה בתשובתה למכתב ששלח הנשיא האמריקני למנהיג העליון עלי חמינאי כי תסרב למשא ומתן ישיר מול ארה"ב, כל עוד זו ממשיכה להטיל עליה סנקציות, אבל הביעה נכונות לשיחות עקיפות בתיווך של מדינה שלישית. לפי דיווח אמש (יום ה') ב"סקיי ניוז" בשפה הערבית, אותה מתווכת תהיה עומאן.

טראמפ עצמו הצהיר הלילה שהוא מעדיף שיחות ישירות: "אני חושב שזה הולך מהר יותר, ומבינים את הצד השני הרבה יותר טוב מאשר בשימוש במתווכים". מבלי להסביר את דבריו, הוא טען שהוא "יודע" שאיראן כן רוצה, למרות הצהרותיה הפומביות, לנהל מו"מ ישיר.

על רקע דבריו, בצהריים דיווח "וול סטריט ג'ורנל" כי ממשל טראמפ מתכוון ללחוץ על איראן לנהל שיחות ישירות. בכיר אמריקני אמר לעיתון כי בוושינגטון רוצים להימנע ממו"מ לא-ישיר באמצעות "מתווכים בין קומות שונות באותו מלון שמעבירים הודעות הלוך ושוב", לשון הדיווח. מו"מ שכזה, אמר הגורם, עלול להיגרר חודשים ואולי אף שנים.

ברקע, נזכיר, העובדה שאיראן ממשיכה להעשיר כל העת אורניום לרמה של 60%, שקרובה מאוד לרמה של 90% הדרושה לנשק גרעיני, וכן החשש שהיא גם עומלת בחשאי על קיצור הדרך, אם תבחר לפרוץ לפצצה, לפיתוח שאר מרכיביו של ראש קרב גרעיני מבצעי. טראמפ הציב לפי דיווחים דדליין של חודשיים במכתב שלו לחמינאי, אבל לא ברור עדיין מתי בדיוק מתחילה הספירה מבחינתו: מרגע שליחת המכתב, או מרגע תחילת המו"מ.

כך או כך, לפי הדיווח היום היעד של ארה"ב במו"מ העתידי מול איראן הוא שאפתני למדי: הגורם הבכיר אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" כי המטרה היא פירוק מוחלט של תוכנית הגרעין האיראנית. זאת בניגוד להסכם מ-2015 שטראמפ פרש ממנו שלוש שנים לאחר מכן, שרק הטיל הגבלות – אמנם משמעותיות אך רבות מהן זמניות ולא לצמיתות – על יכולתה של איראן להעשיר אורניום. את ההגבלות הללו היא מפירה מאז הפרישה האמריקנית מההסכם שקרס.

היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, מייק וולץ, כבר הצהיר שמטרת הממשל היא פירוק כל היבטי תוכנית הגרעין האיראנית – העשרת אורניום, צבירה של טילים בליסטיים אסטרטגיים ויכולת פיתוח של נשק גרעיני. אלו הן דרישות דרמטיות, שסביר מאוד להעריך כי יהפכו את המו"מ העתידי לסבוך למדי, אם לא לבלתי אפשרי. איראן מתעקשת כל העת על זכותה להעשיר אורניום, לכאורה למטרות אזרחיות, והיא מתנגדת גם לכל הסכם שיגביל את תוכנית הטילים שלה. אם תעמוד על הקווים האדומים הללו – ייתכן שטראמפ יידרש להכריע בין מימוש איומיו או "מצמוץ" מול טהרן.

בינתיים הוא מגבה את האיומים הללו עם תגבור כוחות משמעותי. ארה"ב לא אישרה רשמית את הדיווחים על העברת מפציצי ה-B-2 לאי דייגו גרסיה, שנמצא בשליטת בריטניה ומוחכר על ידי ארה"ב, אך הודיעה על תגבור כוחותיה האוויריים והימיים באזור. צילומי לוויין מיום ראשון הראו תחילה ארבעה מפציצי B-2 שחונים בבסיס באי, ובצילומים חדשים מיום רביעי מספרם גדל לשישה.

100 מטר מתחת לאדמה: "אם כל מפצחות הבונקרים" עדיין יעילה?

מדובר במפגן כוח משמעותי מצד ארה"ב, שמחזיקה בסך הכול ב-19 מפציצים מהדגם האסטרטגי הזה, שפותח בשנות ה-90 של המאה הקודמת במחיר אסטרונומי של 1.1 מיליארד דולר עבור כל מטוס (עם חישוב האינפלציה מאז, במונחים של היום מדובר בכ-2 מיליארד דולר לכל מטוס). ה-B-2 "ספיריט" הוא מפציץ כבד עם יכולות חמקניות, כשהמטרה בפיתוחו הייתה בין היתר להרחיב את ההרתעה הגרעינית של ארה"ב – מכיוון שהוא מסוגל לחדור לעומק שטח אויב מבלי להתגלות על ידי מערכות מכ"ם.

המפציצים, שמסוגלים לשאת מטען במשקל של עד 18 טונות ולטוס ללא תדלוק לטווח של עד 11,000 ק"מ, משמשים גם למטרות קונבנציונליות, וארה"ב השתמשה בהם כבר בשנה שעברה בתקיפות נגד החות'ים בתימן. אולם השימוש בהם נעשה במשורה, לעיתים קרובות רק לצורך העברת מסרים ליריבים ולאויבים. העברתם לאזור הסמוך לאיראן מהווה מסר ברור עבורה, שכן הם היחידים כיום בצבא ארה"ב שמתוכננים לשאת את הפצצה הענקית MOP (ראשי תיבות של Massive Ordnance Penetrator), המוכרת גם בשם הקוד GBU-57 – פצצה במשקל 12.3 טונות, שפותחה מתוך מטרה מרכזית אחת: יכולת פגיעה במתקני הגרעין התת-קרקעיים של איראן.

הפיתוח של הפצצה החל בעשור הראשון של שנות האלפיים, והיא "מפצחת הבונקרים" הלא-גרעינית העוצמתית ביותר, כשלפי הערכות שפרסם בעבר חיל האוויר האמריקני היא מסוגלת לחדור עד לעומק של כ-60 מטר. היא מכילה "רק" כ-2.4 טונות של חומר נפץ, ורוב המשקל מגיע מהכיסוי הממוגן שלה – שמאפשר לה לחדור עמוק אל תוך הקרקע ו"לחפור" דרך סלעים, אדמה ובטון ממוגן.

ה-GBU-57 כבדה אף יותר מה-MOAB, "אם כל הפצצות" הקונבנציונליות, ששוקלת כ-10 טונות, אבל כיוון שזו לא נועדה לחדור לתוך הקרקע היא מכילה כמות גדולה יותר של חומר נפץ. בעבר דווח כי ה-GBU-57, שמעולם לא נעשה בה שימוש מבצעי, פותחה במיוחד כדי לאפשר פגיעה במתקן הגרעיני בפורדו, שלפי דיווחים נחפר בצלע הר בעומק של כ-80 עד 90 מטר מתחת לקרקע. ב-2022 נחשף כי איראן בונה מתקן תת-קרקעי חדש בנתנז, באותו עומק ואולי אף יותר, של בין 80 עד 100 מטר.

בדיווחים על חפירת האתר ההוא עלו תהיות באשר ליעילות השימוש במפצחת הבונקרים נגדו, אבל לפי דיווח בסוכנות הידיעות AP מלפני כשנתיים, גורמים אמריקניים דנו אז בהטלת שתי פצצות כאלו ברציפות, כדי להבטיח את השמדת האתר.

הגירוש מהאי האסטרטגי, ואיומי טהרן: "יכולים להגיע לכל בסיס"

ששת המפציצים שנשלחו לדייגו גרסיה מהווים שליש מצי ה-B-2 של הצבא האמריקני, ומומחה התעופה הצבאי פיטר לייטון העריך בשיחה עם CNN שמדובר למעשה בכל המפציצים הפנויים מהדגם הזה. "אני מניח שיש אחד או שניים בבסיס הבית עבור אימונים ועוד כמה שעומדים למקרה של צורך בהרתעה גרעינית. האחרים בתחזוק", אמר לייטון, טייס קרב לשעבר בחיל האוויר האוסטרלי. "שישה זה מספר משמעותי", ציין, והדגיש כי אם המפציצים הללו היו מיועדים אך ורק לתקיפות של מתקנים תת-קרקעיים של החות'ים – במסגרת המבצע הנרחב שמנהלת בימים אלו ארה"ב נגד שלוחיה של איראן בתימן – היו מספיקים לה שניים או שלושה בלבד. לדבריו, העברת שישה מפציצים כאלו לאזור מהווה כבר "מאמץ דרמטי", כשברור כי המסר כאן הוא לאיראן עצמה.

האי דייגו גרסיה שוכן אמנם במרחק של 3,900 ק"מ מחופיה הדרומיים של איראן, אבל ל-B-2 יש כאמור טווח טיסה של 11,000 ק"מ, ובצילומי הלוויין שהופצו השבוע נראו בדייגו גרסיה גם מטוסי תדלוק KC-135. בטהרן הבינו היטב את המסר, ובימים האחרונים נשמעים ממנה עוד ועוד איומים נגד אותו בסיס. לפי ה"טלגרף" הבריטי, יש שם כעת מי שקורא למתקפת מנע נגד הבסיס. "הדיונים על האי התגברו מאז שהאמריקנים הציבו שם מפציצים. התשובה לאיומי טראמפ צריכה להגיע בפעולה – לא במילים. כל בסיס באזור נמצא בטווח הטילים שלנו", אמר לעיתון בכיר איראני.

בדיווח נוסף של ה"טלגרף" צוטט גורם איראני שהבטיח כי כל מתקפה אמריקנית על ארצו תיענה במתקפה נגד הבסיס האמריקני-בריטי בדייגו גרסיה. "לא תהיה הבחנה בין כוחות בריטיים או כוחות אמריקניים אם איראן תותקף, מכל בסיס באזור או מטווח הטילים שלה", אמר אותו גורם. גם בתקשורת האיראנית איימו לפגוע באי עם טילים בליסטיים וכטב"מים מתאבדים מהדגם שאהד 136-B, שלהם לכאורה טווח של 4,000 ק"מ, בתגובה לכל "פעולה עוינת" מצד ארה"ב.

דייגו גרסיה הוא כאמור אי קטנטן – שטחו רק 30 קמ"ר – אבל הוא הגדול מבין 60 האיים שמהם מורכב ארכיפלג צ'גוס שבמרכז האוקיינוס ההודי. באי פועל מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת בסיס אווירי אסטרטגי שארה"ב חוכרת מבריטניה, כשלפי ההסכם הנוכחי ביניהן החכירה תימשך לפחות עד 2036. בבסיס חיים כ-2,500 אנשי צוות, רובם אמריקנים ורק מיעוטם בריטים, ויש לו חשיבות אסטרטגית לפעילותה של ארה"ב באזור. הוא סייע לה רבות במלחמות באפגניסטן ובעיראק, ובעבר דווח כי ה-CIA הפעיל בו גם "אתרים שחורים", המתקנים הסודיים והלא-רשמיים שסוכנות הביון האמריקנית הקימה מחוץ לגבולות ארה"ב, ושבהם עברו חשודים בטרור עינויים.

ממש בימים אלו נמצא גורלם של דייגו גרסיה ושאר איי צ'גוס במוקד של משא ומתן בין ממשלת בריטניה לבין ממשלת מאוריציוס, מדינת איים באוקיינוס ההודי שטוענת לריבונות עליהם. מאוריציוס, שהייתה גם היא קולוניה בריטית בעבר, דורשת כבר שנים בעלות על האיים שהופרדו ממנה על ידי לונדון ב-1965. כ-2,000 התושבים המקוריים באיים, צאצאיהם של עבדים מאפריקה שהובאו אליהם על ידי הצרפתים בסוף המאה ה-18 לצורך הקמת מפעל לעיבוד קוקוס, גורשו אז על ידי הבריטים כדי לאפשר לארה"ב להקים בדייגו גרסיה את הבסיס האסטרטגי.

החלטת האו"ם שבריטניה הפרה, והתמיכה הישראלית

בריטניה אמנם רכשה את האיים ממאוריציוס בסכום פעוט של 3 מיליון פאונד, אבל מאוריציוס טוענת כי בפועל אולצה לוותר על הריבונות בהם בתמורה לקבלת העצמאות שלה ב-1968. במאוריציוס חיים כיום רבים מהעקורים וילדיהם, שמנהלים כבר שנים מאבק לחזרה לאיי צ'גוס, וב-2019 ספגה בריטניה מכה בניסיונה לשמור על השליטה בהם: בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג קבע אז כי הפרדת האיים ממאוריציוס נעשתה שלא כחוק.

בעקבות אותה החלטה, באותה שנה הצביעו 116 מדינות בעד החלטה לא-מחייבת שהעלו בעצרת האו"ם מדינות אפריקניות, ולפיה על בריטניה "להסיג את הממשל הקולוניאלי" שלה מאיי צ'גוס בתוך שישה חודשים. רק שש מדינות, בהן בריטניה, ארה"ב וישראל, הצביעו נגד. במשלחת הישראלית הסבירו אז את ההצבעה בכך שהעניין צריך להיפתר בין בריטניה למאוריציוס. בריטניה אמנם לא עמדה בדדליין הלא-מחייב שהוצב לה להחזרת השליטה באיים, אבל בשנים האחרונות ניהלה משא ומתן על אופן החזרתם.

באוקטובר אשתקד הכריזה ממשלת הלייבור בראשות קיר סטרמר על הסכם עקרוני בין הצדדים, שבמסגרתו בריטניה תעביר את השליטה באיים למאוריציוס, ותחכור את דייגו גרסיה לתקופה של לפחות 99 שנים – עם אפשרות להארכה של 40 שנים נוספות – על מנת לאפשר את המשך הפעלת הבסיס באי. בעקבות ניצחונו של טראמפ בבחירות בארה"ב עוכבה החתימה על ההסכם, וכמה בכירים בוושינגטון מתחו עליו ביקורת קשה. מרקו רוביו, אז סנאטור וכיום מזכיר המדינה של טראמפ, אמר אשתקד כי ההסכם המתגבש מהווה "איום חמור" על הביטחון הלאומי של ארה"ב.

אולם טראמפ עצמו אותת לאחרונה כי יקבל את ההסכם, וכשנפגש עם סטרמר בחודש פברואר אמר: "הם מדברים על הסכם חכירה לטווח ארוך מאוד, חכירה מאוד חזקה, ל-140 שנה למעשה. זה המון זמן". השבוע עדכן דוברו של סטרמר כי ההסכם נמצא בשלבי גיבוש סופיים, לפני שיובא לאישור הפרלמנט בלונדון.

אלא שכעת נשמעת ביקורת בממלכה על ההסכם, שבמסגרתו תיאלץ למעשה לונדון לשלם על חכירת אי שבו פועל בסיס אמריקני ברובו. ממשלתו של סטרמר לא חשפה כמה תשלם במסגרת ההסכם, אך לפי הדיווחים בתקשורת הבריטית הסכום המדובר הוא 90 מיליון פאונד (117 מיליון דולר) מדי שנה. "זה כמו להעביר את הבית שלך למישהו אחר, ואז לשלם כדי לשכור אותו", אמרה פריטי פאטל מהמפלגה השמרנית, שמשמשת כשרת החוץ ב"ממשלת הצללים" של האופוזיציה. "העסקה הזו היא פשוט טירוף".

הביקורת גברה השבוע בעקבות המכסים שהטיל טראמפ על כל מדינות העולם, כשעל בריטניה הוטלו מכסים בשיעור המינימלי של 10%. "אנחנו לא משתמשים באי בעצמנו, אז האם לא ראוי שנדרוש שהשכירות תשולם במלואה על ידי מי שכן משתמש בו?", כתב למשל בטור שפרסם הפרשן הבריטי פול נוקי. "ואם הדייר ימשיך להיות ארה"ב, האם לא ראוי לדרוש מהנשיא שלה להתייחס אלינו בצורה הוגנת בתחום הסחר, ולהסיר לחלוטין את המכסים המגוחכים על סחורות בריטיות?"

צילום: תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט אי המפציצים: הנשק הסודי של טראמפ נגד איראן הופיע לראשונה ב-מעקב.

המזכר ייצג רגע מכריע במאמצי פירוק הנשק לאחר המלחמה הקרה. אוקראינה, שירשה ארסנל גרעיני משמעותי לאחר התמוטטות ברית המועצות, הסכימה להעביר נשק זה לרוסיה תחת לחץ דיפלומטי משמעותי הן מוושינגטון והן ממוסקבה. הערך הכספי של העברה גרעינית זו הוערך במיליארדי דולרים, מה שהותיר את אוקראינה פגיעה מבחינה צבאית תוך חיזוק היכולות הגרעיניות של רוסיה.

אולם, ערבויות הביטחון שהובטחו לאוקראינה החלו להתפורר בשנת 2014, כאשר רוסיה, אחת מהערבים להסכם, סיפחה את חצי האי קרים ותמכה בתנועות בדלניות במזרח אוקראינה באזורי לוגנסק ודוניצק. ארצות הברית, הערב השני לביטחון, הגיבה בסנקציות מוגבלות שהתבררו כבלתי מספיקות כדי להרתיע את התוקפנות הרוסית.

עד שנת 2025, המצב הידרדר עוד יותר, כאשר ארצות הברית נראית כעת כנוטשת את מחויבותה כערבה לביטחון, מה שמותיר את אוקראינה במצב מסוכן הולך וגובר. הקריסה הברורה של ערבויות הביטחון של מזכר בודפשט מעלה שאלות מטרידות לגבי אמינותם של הסכמים בינלאומיים וההשלכות של פירוק נשק גרעיני עבור מדינות קטנות יותר הלכודות בין מעצמות עולמיות.

הפוסט בגידת מעצמה: ארה"ב רומסת הסכמים, אוקראינה מדממת הופיע לראשונה ב-מעקב.

הפוסט זלנסקי נגד ישראל: משבר דיפלומטי רב-ממדי בין ירושלים לקייב הופיע לראשונה ב-מעקב.

חזרתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית מסמנת תקופה של שינויים דרמטיים בזירה הבינלאומית, עם השלכות מרחיקות לכת על מדינת ישראל והמזרח התיכון כולו. כניסתו המחודשת לבית הלבן מעצבת מחדש את מפת היחסים הבינלאומית, כאשר התחרות בין המעצמות הגדולות – ארצות הברית, סין ורוסיה – צפויה להחריף ולהשפיע על המערכת הגלובלית כולה.

מדיניות "אמריקה תחילה", שהייתה סימן ההיכר של טראמפ בקדנציה הראשונה, צפויה להמשיך ואף להתעצם בקדנציה השנייה. העיקרון המנחה של הממשל החדש-ישן הוא "סיום מלחמות ולא התחלה שלהן", גישה שתבוא לידי ביטוי בהעדפת הסכמים והסדרים שיושגו מעמדת כוח, תוך שימוש בלחץ מדיני וכלכלי. אף שטראמפ עשוי להפגין נכונות להקרין עוצמה צבאית, הוא יעדיף להימנע מהפעלת כוח צבאי ממשי ובוודאי מהסתבכות במערכה צבאית ממושכת.

היחסים הבילטרליים: הזדמנויות ואתגרים
היחסים בין ישראל לארצות הברית צפויים להתהדק משמעותית בתקופת טראמפ השנייה. הממשל החדש צפוי להעניק תמיכה נרחבת לצרכיה האסטרטגיים, הביטחוניים והכלכליים של ישראל. שיתוף הפעולה הטכנולוגי והביטחוני בין המדינות צפוי להתחזק, אך במקביל מסתמנים פערים פוטנציאליים במספר נושאים מרכזיים, ובראשם המדיניות כלפי איראן, המשך המלחמה בעזה והסוגיה הפלסטינית.

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר יהיה הצורך לאזן בין יחסי ישראל עם סין ורוסיה לבין דרישות הממשל האמריקאי. טראמפ צפוי להפעיל לחץ משמעותי על ישראל להגביל את קשריה עם המעצמות היריבות, במיוחד בתחומי הטכנולוגיה והתשתיות.

הזירה האיראנית: מורכבות גוברת
בנושא האיראני, טראמפ צפוי להעמיק את מדיניות "הלחץ המרבי", כולל הטלת סנקציות נוספות ומאמץ מוגבר לאכיפתן. עם זאת, קיימת עמימות לגבי היעד הסופי של מדיניות זו. בעוד שטראמפ מדבר על רצונו להגיע להסכם חדש עם איראן, לא ברורה עמדתו לגבי אפשרות של פעולה צבאית נגדה. ישראל תצטרך לנווט בזהירות בין תמיכתה במדיניות הלחץ לבין החשש מהסכם שלא יענה על דרישותיה הביטחוניות.

טראמפ כבר הפגין מעורבות אקטיבית בניסיון להביא לסיום המלחמה בעזה, כפי שבא לידי ביטוי במאמציו לקידום עסקת החטופים. הממשל צפוי להפעיל לחץ משמעותי על ישראל לסיים את הלחימה ולאפשר שיקום של הרצועה, במיוחד כחלק ממאמציו לקדם נורמליזציה אזורית רחבה יותר.

בסוגיה הפלסטינית הרחבה יותר, טראמפ צפוי להמשיך בגישתו המעדיפה פתרונות כלכליים על פני הסדר מדיני כולל. עם זאת, הממשל עשוי להתנגד למהלכי סיפוח ישראליים שעלולים לפגוע ביכולתו לקדם את חזון השלום האזורי והרחבת הסכמי אברהם.

ההיבט הכלכלי
על פי דיווחי YNET והערכות של יועצים בכירים בלשכת המסחר ישראל-ארה"ב, השפעתו של טראמפ על הכלכלה הישראלית צפויה להיות משמעותית. הממשל החדש עשוי לבצע שינויים דרמטיים במדיניות הכלכלית האמריקאית, שישפיעו ישירות על יחסי המסחר בין המדינות, על פעילות חברות ישראליות בארה"ב ועל נוכחות חברות אמריקאיות בישראל.

אתגר הדו-מפלגתיות
אחד האתגרים המרכזיים עבור ישראל יהיה שימור התמיכה הדו-מפלגתית בוושינגטון. הזדהות יתר עם טראמפ והמפלגה הרפובליקנית עלולה לפגוע ביחסים עם הדמוקרטים ועם הקהילה היהודית-אמריקאית. ישראל תצטרך לנהל מערכת יחסים מורכבת שתשמר את התמיכה משני צדי המתרס הפוליטי האמריקאי.

בזירה הבינלאומית, תמיכתו החד-משמעית של טראמפ בישראל עלולה להחריף את הקיטוב בין תומכי ישראל למתנגדיה. הדבר עשוי להקשות על שימור תמיכה רחבה בישראל בקרב מדינות אירופה ואסיה. עם זאת, הממשל צפוי להתייצב לצד ישראל בזירות בינלאומיות, כולל בהתמודדות עם הליכים משפטיים בבתי הדין הבינלאומיים בהאג.

המלצות אסטרטגיות
על ישראל לנצל את החודשים הראשונים של הממשל החדש לגיבוש תיאום אסטרטגי בסוגיות מפתח. חשוב במיוחד להתמקד בקידום נורמליזציה עם ערב הסעודית, בגיבוש מדיניות משותפת מול איראן, ובהבטחת האינטרסים הישראליים בזירות סוריה ולבנון.

במישור הביטחוני, ישראל צריכה להיערך לקראת חידוש מזכר ההבנות עם ארה"ב בנוגע לסיוע הצבאי, שהמשא ומתן עליו צפוי להתחיל ב-2025. זוהי הזדמנות לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני ולשקול אפשרות לחתימה על חוזה הגנה בין המדינות.

במישור הדיפלומטי, על ישראל לפעול לשימור התמיכה הדו-מפלגתית בזירה האמריקאית, תוך שמירה על קשרים הדוקים עם שתי המפלגות הגדולות. במקביל, יש לפעול לחיזוק היחסים עם יהדות ארה"ב ולהימנע מצעדים שיתפרשו כהתייצבות מובהקת לצד אחד במחלוקות הפנים-אמריקאיות.

בזירה הבינלאומית, על ישראל לפעול לשיפור תדמיתה באמצעות קמפיינים תקשורתיים שידגישו את המורכבות הביטחונית שבה היא נתונה. במקביל, חשוב לשמר קשרים טובים עם מדינות אירופה ואסיה, תוך איזון מול התמיכה האמריקאית.

תקופת טראמפ השנייה מציבה בפני ישראל הזדמנויות משמעותיות לצד אתגרים מורכבים. ההצלחה תלויה ביכולת לנווט בין האינטרסים השונים ולשמר את מערכת היחסים המיוחדת עם ארה"ב, תוך הבנה של המציאות הגיאופוליטית המשתנה והאינטרסים האמריקאיים המתפתחים.

התקופה הקרובה תהיה קריטית בעיצוב היחסים העתידיים בין המדינות. על ישראל לפעול בתבונה ובזהירות, תוך ניצול ההזדמנויות שמציע הממשל החדש, אך גם תוך שמירה על האינטרסים הלאומיים שלה והיערכות לאתגרים העתידיים.

צילום: Melina Mara/Pool via REUTERS

הפוסט טראמפ שוב בשלטון: ברית או מלכודת לישראל? הופיע לראשונה ב-מעקב.

אירוע ירי התרחש ביום ראשון בסמוך למקום הימצאו של המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית והנשיא לשעבר, דונלד טראמפ. על פי הדיווחים הראשוניים, טראמפ נמצא בטוח ומוגן על ידי צוות האבטחה שלו במועדון הגולף שלו בפלורידה.

מקורות מדווחים כי ככל הנראה טראמפ לא היה היעד המיועד של הירי, וכי האירוע אינו קשור ישירות לנוכחותו במקום. פרטים נוספים על נסיבות האירוע טרם נמסרו.

מקרה הזה מתרחש על רקע ניסיון התנקשות קודם בטראמפ, שהתרחש לאחרונה במהלך עצרת בחירות בפנסילבניה. באותו אירוע, קליע שנורה לעבר טראמפ החטיא את ראשו במילימטרים ופגע באוזנו. המתנקש זוהה כתומאס מתיו קרוקס.

רשת CNN פרסמה תיעוד של הרגעים שקדמו לניסיון ההתנקשות בפנסילבניה. בסרטון נראה שוטר מטפס על גג בניין סמוך למתחם האירוע ונתקל במתנקש הצעיר, רגעים לפני הניסיון לפגוע בטראמפ.

למרות היריבות הפוליטית, הנשיא לשעבר ברק אובמה הגיב בתדהמה לניסיון ההתנקשות. אובמה כתב: "אין מקום לאלימות בדמוקרטיה שלנו, על כולנו לחוש הקלה שטראמפ לא נפצע באורח חמור. עלינו לנצל את הרגע הזה כדי להתחייב מחדש לכבוד והגינות בפוליטיקה שלנו".

האירועים האחרונים מעוררים דאגה בקרב גורמי אכיפת החוק והציבור האמריקאי באשר לביטחונם של מועמדים פוליטיים בולטים. רשויות האכיפה צפויות להגביר את אמצעי האבטחה סביב טראמפ ומועמדים אחרים לנשיאות בעקבות האירועים האחרונים.

בעוד החקירה אודות תקרית הירי האחרונה מתנהלת במלוא עוזה, צפוי כי השיח הציבורי בארצות הברית יתמקד בסוגיות הנוגעות לשלומם האישי של מנהיגים פוליטיים ובהשלכותיה של אלימות פוליטית על יסודות ההליך הדמוקרטי.

גורמים מוסמכים טרם פרסמו הצהרה רשמית בנוגע לתקרית האחרונה, והציבור נותר בציפייה דרוכה לעדכונים נוספים ממשטרת פלורידה ומשירותי הביטחון החשאיים של ארצות הברית.

ההתרחשויות האחרונות מבליטות את המתיחות הגוברת סביב מערכת הבחירות הקרבה לנשיאות ארצות הברית, ואת האתגרים המורכבים הניצבים בפני רשויות אכיפת החוק בכל הנוגע להגנה על אישים פוליטיים בכירים.

צילום: censor.net

הפוסט טראמפ במטווח חי: ירי שני מזעזע אמריקה הופיע לראשונה ב-מעקב.