תיאטרון הקאמרי מעלה על הבמה גרסה בימתית חדשה לקלאסיקה הנצחית של המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס, "חשמלית ושמה תשוקה", בבימויה של שיר גולדברג ובתרגומו של אלי ביז'אווי. ההצגה, שאורכה כשעתיים, מציגה את סיפורה של בלאנש, אישה שאיבדה את ביתה ואת מקום עבודתה, ונוסעת למצוא מקלט זמני אצל אחותה הצעירה סטלה ובעלה סטנלי. הייצור הנוכחי בוחן מחדש את נושאי הזרות והשונות בחברה שבה כולם נואשים לחוש שייכות, ומציב מראה עכשווית לדרמה הקלאסית שנכתבה בשנות הארבעים של המאה הקודמת.

העלילה מתרחשת כאשר בלאנש מגיעה לביתה של אחותה, רק כדי לגלות לחרדתה שסטלה וסטנלי מתגוררים בדירה מתפוררת וצפופה, בשכונת מהגרים ענייה. סטנלי מתגלה בעיניה כדמות מחוספסת ואלימה, והמפגש בינו לבין בלאנש מוביל להתנגשות חזיתית. בשיאה של העימות, היצרים גועשים וסודות מן העבר צפים על פני השטח, מאיימים לטרוף את נפשה של בלאנש. המחזה חושף את השברים הנפשיים והמתח שבין עולמות שונים, בין העבר להווה, ובין אשליה למציאות.

הבימאית שיר גולדברג עומדת בראש צוות יצירתי עשיר, הכולל את ערן עצמון בעיצוב התפאורה, יהודית אהרון בעיצוב התלבושות, ליאור רונן בעיצוב המוזיקה, אריאל נ. וולף בתנועה, ואמיר קסטרו בתאורה. רותי גפן משמשת כעוזרת במאית, ויואב צרפתי כנגן. צוות זה אחראי ליצירת האווירה הבימתית המורכבת שמאפיינת את היצירה המקורית, תוך התאמתה לקהל הישראלי והבאתה לחיים בגרסה חדשה ורלוונטית.

על הבמה עולה צוות שחקנים מגוון ומנוסה, בראשות קרן מור בתפקיד בלאנש, אסף פרי כסטנלי, ואנסטסיה פיין כסטלה. לצדם משתתפים דודו ניב, דן שפירא או שחף קהלאני לסירוגין, מורן ארביב גנס או פז כהן לסירוגין, טל וייס, ויואב יחזקאלי. השחקנים נדרשים להתמודד עם דמויות מורכבות ורגשיות, תוך הצגת יחסי כוח, מתחים מיניים, ועימותים נפשיים שמאפיינים את המחזה המודרני של ויליאמס.

ההצגה מוצגת בהסדר מיוחד עם אוניברסיטת הדרום בסיוואני, טנסי, המחזיקה בזכויות היצירה של טנסי ויליאמס. הצילומים לקמפיין הפרסומי צולמו על ידי אוהד רומנו, ועיצוב הפוסטר נעשה על ידי שיין הורוביץ, והם משקפים את האווירה המתוחה והדרמטית של המחזה.

בהתאם להנחיות התיאטרון, על הקהל להיות מודע למספר היבטים בהצגה. במהלך ההופעה נעשה שימוש באביזר במה דמוי סיגריה, והקהל יישמע צליל פתאומי וחזק במהלך ההצגה. בנוסף, ההצגה כוללת עירום חלקי, והצופים מתבקשים לשקול זאת בעת רכישת הכרטיסים. משך ההצגה עומד על כשעתיים ללא הפסקה, ומחייב את הקהל להישאר מרותק לעלילה ולמתחים שמתפתחים על הבמה.

גולדברג בוחרת לתת לקלאסיקה הזו פרשנות חדשה המדברת אל הדור הנוכחי. המחזה המקורי, שנכתב בשנת תשע עשרה ארבעים ושבע, עדיין מהדהד בעוצמתו גם היום, והגרסה הבימתית החדשה בוחנת את המתח שבין השתלבות לדחייה, בין חיפוש אחר שייכות לתחושת ניכור. הייצור מעלה שאלות על מקומו של הזר בחברה, על הנורמות החברתיות, ועל המחיר שאנשים משלמים כדי להשתייך או להישאר נאמנים לעצמם. בכך, ההצגה הופכת להיות רלוונטית במיוחד לתקופה שבה דיונים על זהות, שייכות, ושונות עומדים בחזית השיח הציבורי.

תיאטרון הקאמרי ממשיך להוכיח את עצמו כבית לתיאטרון איכותי ומאתגר, ו"חשמלית ושמה תשוקה" מצטרפת למסורת ארוכת שנים של הצגות שבוחנות את הנפש האנושית במצבי קיצון. הפקה זו מציעה לקהל הישראלי הזדמנות לראות את אחת היצירות החשובות של התיאטרון האמריקאי במאה העשרים, בגרסה חדשה ומרעננת שנשארת נאמנה לרוח המקור תוך שהיא מדברת בשפה בימתית עכשווית.

להורדת התוכנייה – לחץ כאן

צילום: אוהד רומנו, באדיבות תיאטרון הקאמרי — שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפוסט קרן מור מככבת ב"חשמלית ושמה תשוקה" בקאמרי הופיע לראשונה ב-מעקב.

תיאטרון הקאמרי מביא לקהל הישראלי גרסה עכשווית ומפתיעה של הטרגדיה היוונית "מדיאה". ההצגה החדשה, בעיבודו של שחר פנקס, מציגה את הסיפור הקלאסי בהקשר מודרני ורלוונטי.

במרכז העלילה עומדים אלה וג'ייסון, זוג מצליח בעולם ההייטק, המתמודדים עם משבר אישי חריף. ג'ייסון מודיע לאלה באופן פתאומי כי הוא עוזב אותה לטובת אישה צעירה יותר, אותה הכניס להריון. החלטה זו מובילה את אלה למסע של כאב, זעם ונקמה, המזכיר את סיפורה הטרגי של מדיאה המיתולוגית.

עירד רובינשטיין, הבמאי והדרמטורג של ההפקה, מביא לבמה את הפרשנות המודרנית הזו באופן מרתק. התפאורה של ערן עצמון והתלבושות של אורנה סמורגונסקי משלימות את החוויה הויזואלית, כשברקע מתנגנת המוזיקה המקורית של רועי ירקוני.

הצוות האמנותי המוכשר כולל את אבי יונה בואנו (במבי) בתאורה ואת שגה דובדבני כעוזרת במאי. על הבמה מככבים שחקנים מהשורה הראשונה, ביניהם כינרת לימוני, עמוס תמם, אנסטסיה פיין, מוטי כץ, רות אסרסאי וטל פרלמן.

ההצגה, שאורכה 90 דקות, מבטיחה לקחת את הצופים למסע רגשי עוצמתי, תוך בחינה מחודשת של נושאים כמו אהבה, בגידה ונקמה בהקשר עכשווי. "מדיאה" מצטרפת להצלחה הקודמת של הקאמרי עם העיבוד ל"אדיפוס", ומדגישה את מחויבותו של התיאטרון להביא קלאסיקות בגרסאות רעננות ורלוונטיות לקהל המודרני.

עיצוב הפוסטר המרשים של שיין הורוביץ וצילומי ההפקה של אוהד רומנו מוסיפים נדבך ויזואלי מרתק להפקה זו, שמבטיחה להיות אחת ההצגות המדוברות של העונה.

צילום: אוהד רומנו, תוכן ע"פ סעיף 27א'

הפוסט עמוס תמם ומדיאה: רומן מפתיע מסעיר רוחות הופיע לראשונה ב-מעקב.