על רקע תחושות גוברות של קיפוח בקרב פעילי הימין, צפוי להיערך ביום חמישי הקרוב כנס חירום מיוחד בנתניה, תחת הכותרת: "הימין אומר: די!". הכנס, פרי יוזמתם של עו"ד חיה מלול, אלירן דהן ומר ויקטור שריקי, נועד להציב על שולחן הדיונים את סוגיית האכיפה הבררנית, המעסיקה בשבועות האחרונים את הציבור הימני בישראל.

לכנס צפויים להגיע נציגים בולטים מהמערכת הפוליטית והציבורית מהמחנה הלאומי. בין השמות המסתמנים ברשימת המשתתפים ניתן למצוא את השרים איתמר בן גביר, שלמה קרעי ויריב לוין. לצדם, צפויים לקחת חלק בדיונים חברי הכנסת טלי גוטליב ולימור סון הר-מלך, לצד דמויות ציבוריות ומשפטנים, בהם עו"ד יניב פרץ, נטלי דדון ומילן עמר.

מארגני הכנס מבהירים כי מטרת המפגש אינה רק הבעת מחאה, אלא יצירת אופק פעולה מוגדר. לדבריהם, הגיעו מים עד נפש בסוגיית ההתנהלות המערכתית מול פעילים פוליטיים מהימין. "הגיע הזמן להפסיק לשתוק, להפסיק להכיל ולהפסיק להשלים עם אכיפה בררנית ועם העוולות שפעילי הימין חווים פעם אחר פעם", מסרו המארגנים בהודעה רשמית.

הכנס צפוי לכלול דיונים מעמיקים בשיקוף הפגיעות והעוולות, כפי שהם מגדירים אותן, שלטענתם מופנות כלפי פעילי ימין. המארגנים מדגישים כי אין מדובר בהתכנסות סתמית, אלא בפורום שנועד לגבש דרכי פעולה ופתרונות מעשיים מול נבחרי הציבור, במטרה לשנות את המציאות המשפטית והתודעתית בשטח.

"מתוך הבנה כי נדרש צעד אקטיבי, החלטנו להרים את הכפפה ולקיים כנס מיוחד בהשתתפות אנשי ימין, פעילי שטח ומשפטנים מהמחנה", הוסיפו. "זה הזמן להתאחד, להשמיע קול ברור ולפעול למען צדק אמיתי".

האירוע בנתניה מסומן בקרב גורמים פוליטיים כנקודת מבחן למידת התיאום והאחדות בתוך המחנה הימני בסוגיית שלטון החוק והיחס לפעילי השטח. עצם השתתפותם של שרים בכירים, לצד פעילי שטח ומשפטנים, מעידה על ניסיון למנף את הכנס לכדי מנוף לחץ משמעותי במערכת הפוליטית.

לפרטים נוספים, לחצו כאן וקראו עוד.

להרשמה לכנס החירום – לחצו כאן.

צילום ראשי: נוצר באמצעות סוכן AI של מערכת "מעקב".

הפוסט כנס חירום: חזית מאוחדת נגד אכיפה בררנית הופיע לראשונה ב-מעקב.

במציאות הישראלית של שנת 2026, שבה נדמה לעיתים כי המרחק בין האזרח לבין מקבלי ההחלטות הולך ומתרחב, בולט קול ייחודי המצליח לערער את חומות הביורוקרטיה והאדישות הציבורית. אלירן דהן אינו עוד תופעת רשת חולפת. עבור רבים הוא מסמל נחישות, התמדה ומאבק בלתי מתפשר למען חשיפת עוולות ועשיית צדק. פעילותו הציבורית הענפה, לצד מעורבותו במאבקים אזרחיים שונים, הפכו אותו לדמות בולטת בשיח הציבורי ולמי שרבים רואים בו לוחם צדק הפועל ללא מורא מול מוקדי כוח וממסד.

עם קהל עוקבים מצטבר של מעל חצי מיליון בני אדם בפלטפורמות המובילות – טיקטוק, פייסבוק, אינסטגרם ורשת X (טוויטר לשעבר) – ופרסומים הזוכים לחשיפה של מיליוני צפיות, דהן הפך הלכה למעשה למוסד עצמאי לחשיפת אמת, לגב עבור פעילים חברתיים ולכתובתם האחרונה של אזרחים שאיבדו תקווה מול המערכת הממסדית.

בנוף הציבורי הנוכחי, דהן מסתמן כאחד הבודדים שאינם חוששים להציף פרשות מורכבות, מקרי שחיתות, עוולות של הביורוקרטיה הממשלתית ואי צדק מובנה. בעמידה אובייקטיבית וישירה, הוא מטיח את העובדות בפניהם של חברי כנסת ונבחרי ציבור. נוכח התעוזה לפתוח תיקים רגישים מול בעלי הון, אנשים בעלי קשרים ענפים ומערכות תקשורת מרכזיות המשמשות לעיתים כדוברות של בעלי ההשפעה, מערכות שמסוגלות לרסק אזרח בודד מבחינה ציבורית, עולה לא פעם השאלה: מי עומד מאחוריו וכיצד הוא פועל ללא מורא?

בדיקה מעמיקה של פועלו מעלה כי המנוע הבלעדי מאחורי מפעל זה הוא אומץ לב, נחישות ורצון מובהק בהוגנות ובצדק חברתי. דהן מוכיח הלכה למעשה כי צדק אינו מושג תיאורטי, אלא עבודה קשה ותובענית בשטח. מה שהופך אותו לדמות יוצאת דופן הוא מנהיגות של מעשים ולא של דיבורים; הוא אינו מסתפק בביקורת וירטואלית, אלא מתייצב פיזית במוקדי החיכוך – מצויד במצלמה פתוחה, במחויבות עמוקה וברמת נחישות שאינה מאפשרת לפקידי ציבור או לבעלי הון להתעלם ממנו. עבור אלפי אזרחים, הוא נתפס כסמכות אכיפה אזרחית בעידן החדש, הפועלת ללא מינוי רשמי, כאשר כלי נשקו הם האמת והערבות ההדדית.

כוחו הציבורי של דהן מושתת על הקהילה הרחבה שגיבש סביבו. הוא השכיל להבין כי העוצמה הממשית מצויה בידי הציבור; בעת שהוא קורא לפעולה, אלפי אזרחים נרתמים למשימה – בשיתוף מידע, בתרומות כספיות או בהגעה פיזית לשטח. בכך, יצר רשת ביטחון חברתית אלטרנטיבית המבליטה את הפנים היפות של החברה בישראל.

כל ביקורת, ככל שקיימת, נמוגה אל מול שורת ההישגים המוכחים בשטח. במקום שבו המערכות הציבוריות נרדמות או כושלות, אלירן דהן משמש כמעורר הלאומי. ללא חיפוש אחר תארים, גינוני כבוד או תגמול אישי, סיפוקו המקצועי והאישי נובע אך ורק מהידיעה שעוד משפחה בישראל יכולה לישון בשקט. בעולם ציני, דהן מהווה תזכורת חיה לכך שאדם יחיד מסוגל לשנות מציאות חברתית מורכבת. הוא פועל כלוחם צדק במובנו המזוקק ביותר של המושג – כזה שמקריב משאבים רבים ומייצר קו הגנה מבוצר עבור האזרח הנחלש והשקוף, במסע יומיומי שהחברה הישראלית זקוקה לו עד מאוד.

הפוסט אלירן דהן: הלוחם ללא מורא שמרעיד את המערכת הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה פוליטית וציבורית מבעבעת בשעות האחרונות בקרב פעילי מחנה הימין, בעקבות מה שהם מגדירים כ"אכיפה בררנית קשה ובוטה" מצד משטרת ישראל. הביקורת החריפה, המופנית באופן ישיר ובלתי מתפשר כלפי דרגיה הבכירים ביותר של מערכת אכיפת החוק – ובראשם שר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומפכ"ל המשטרה דני לוי (דניאל לוי) – הגיעה אמש לשיא, עם חקירתו הממושכת של מורדי, קראו את הכתבה המלאה להבנת מלוא התמונה – לחץ כאן.

המצג השוואתי: חמש דקות שהפכו לחמש שעות

פרשת חקירתו של מורדי החלה לאחר שזה זומן לתחנת המשטרה "לב תל אביב" (18:30), בטענה כי היה מעורב לכאורה בתקיפת איש שמאל. האירוע המדובר התרחש ביום שבו התקיים הדיון בערעורו של פעיל הימין רמי בן יהודה נגד עיתונאית ערוץ 13, לוסי אהריש – דמות אשר סופגת ביקורת נוקבת מצד גורמי ימין הטוענים כי פעילותה אינה עולה בקנה אחד עם האתיקה העיתונאית, וכי היא זוכה למימון מצד ארגון הטייקונים "אחים לנשק".

צילום מיום 15.06.2026 – קרא עוד

מורדי, שהגיע למקום, ככל הנראה, במטרה לצפות בדיון המשפטי ולהביע תמיכה במרדכי דוד, מצא את עצמו כבר למחרת תחת חקירה משטרתית. עם הגעתו לתחנת המשטרה נאמר לו, על ידי אחד החוקרים כי "בעוד חמש דקות אתה בחוץ" – אמירה שיצרה את הרושם כי מדובר בהליך קצר ופשוט, אשר לא שיקפה את המשך ההתנהלות בעניינו.

בפועל, החקירה התארכה שעות ארוכות, והוא שוחרר מהתחנה רק בשעה 23:15 בלילה – כחמש שעות לאחר שנכנס אליה.

בקרב פעילי הימין מדובר באבסורד מוחלט ובחציית קווים אדומים. לטענתם, בשעה שהמשטרה מתעלמת באופן שיטתי מעשרות תיעודים המציגים אלימות קשה מצד אנשי שמאל, היא בוחרת להפעיל יד קשה, לחקור ולהצר את צעדיהם של פעילי ימין.

"דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין"

"מורדי וימין נוספים נרדפים על ידי המשטרה", הצהיר אלירן דהן בנחרצות. "דוד מרדכי נמצא בחמישה ימי מעצר בית; אנשים שמפגינים מול ביתו של גיא פלג גם הם נרדפים. כל אנשי ימין נרדפים בכל מקום שאליו הם הולכים להפגין. וזאת במטרה ברורה לייצר פחד אצלם, להטריד אותם ולרדוף אותם. כנראה ירדה איזו הנחיה לייצר מין דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין ולאפשר רק לשמאל להפגין".

דהן לא חסך את שבט ביקורתו גם מנבחרי הציבור של המחנה הלאומי והפנה אליהם אצבע מאשימה ישירה:

"אני קורא למנהיגי ימין, לא ייתכן שאנחנו רצים מבתי המשפט, לתחנות המשטרה ולרחובות להפגין, ואתם שם יושבים על הכיסא שלכם ועוד רוצים שאנחנו נצביע לכם, ועוד רוצים שנבחר בכם בסוף. אנו נעשה איתכם חשבון, נבוא איתכם חשבון! גם שוטרים שרודפים אנשי ימין, אנו נבוא איתם חשבון. הגשנו ונגיש תלונות במח"ש, תביעות ועוד, כמובן בדרך החוקית בלבד".

דהן חתם את דבריו במסר תקיף למנהיגים: "אנו לא נעצור ולא מתכוונים לעצור. כי אנו מרגישים שאנו נרדפים ומדוכאים, אז אנו יודעים להשיב בדרך החוקית ובצינורות של החוק, אבל אנו נשיב. מנהיגי הימין – קחו בחשבון שהם (פעילי ימין הכוונה) יושבים בחדרי חקירות בשבילכם, ואתם יושבים בכיסא שלכם ואתם עוד מצפים שאנו גם נבחר בכם?".

לפני שנכנס לחקירה, מסר מורדי:

"המשטרה רוצה להפחיד אותנו. מזמינים אותי עכשיו לחקירה באזהרה. קיבלתי ייעוץ משפטי, ואנו נמשיך ונממש את הזכות הדמוקרטית שלנו להפגין, ושום דבר לא יעצור אותנו – גם אם זה תלוי בחקירות כל יום או כל יומיים. אנו נמשיך, ועם ישראל חי".

אווירת פחד בחדרי החקירות

התחושות הקשות הללו אינן נחלתו של דהן בלבד. בקרב אנשי ימין רבים קיימת תחושה מבוססת כי תחת ניהולם של המפכ"ל דני לוי והשר איתמר בן גביר, המשטרה פועלת באופן שמטרתו לפגוע קשות באנשי המחנה הלאומי, לזרוע בהם מורא ולמנוע מהם לצאת אל הרחובות. לאורך שנים, כך מתארים פעילי המחנה, נאלצו אנשי הימין להתמודד עם פחד מובנה להפגין, ספגו מכות קשות בעומדם, ויכולתם להתקדם ולבטא את עמדותיהם נפגעה באופן אנוש. הפחד לומר את דעתם נותר בעינו, כאשר לדבריהם, "בנגיעה קטנה עוצרים אותם ולעיתים מתעללים בהם בחדרי החקירות".

הנחקר עצמו, מורדי, הבהיר עם שחרורו מהתחנה כי ניסיונות ההרתעה לא יצלחו. המשטרה ניסתה להשית עליו תנאים מגבילים קשים, לרבות מעצר בית וצווי הרחקה, אך בסופו של דבר, הודות לתושייתם של עו"ד חיה מלול ומר אלירן דהן, שוחרר לוחם הצדק.

פרשה זו מציבה סימן שאלה גדול ומתוח מעל מדיניות האכיפה של משטרת ישראל ומחדדת את השבר והתסכול העמוק של פעילי הימין מול המנהיגות הפוליטית והפיקודית, שלדבריהם הפנתה להם עורף.

נ.ב

נדמה כי חטאו היחיד הוא שניצב בצד הלא נכון מבחינת הממסד, בצד המבקר את לוסי אהריש, המוגדרת בעיני רבים כאחת הדמויות הבולטות בתקשורת הממסדית.

עולה השאלה: האם אילו היה ניצב בצד השני של המתרס, תומך באותם גורמים ומפנה את ביקורתו כלפי יריביהם, היה זוכה ליחס שונה מצד הרשויות? רבים חשים כי התשובה לכך ברורה מאליה.

ושאלה נוספת: איזה שירות למען המדינה העניקה לוסי אהריש, מלבד עבודתה בתקשורת וקבלת שכר נאה במסגרת תפקידה? בעוד ישנם אזרחים ששירתו, נפצעו והקריבו למען המדינה, נדמה כי דווקא הם מוצאים את עצמם נדרשים לתת דין וחשבון פעם אחר פעם.

הפוסט זעם בימין על "רדיפה משטרתית" בחסות המפכ"ל ובן גביר הופיע לראשונה ב-מעקב.