צוות מערכת "מעקב" יצא לסיור שטח מקיף בעיר עפולה ונכנס ל-42 בתי עסק שונים. המציאות שנחשפה בפנינו מפחידה ומטלטלת: בעלי העסקים פועלים תחת אימה מתמדת. אף גורם אינו מוכן להתראיין בגילוי פנים, והסכמתם לשתף במידע ניתנה אך ורק תחת ההבטחה החד משמעית כי יישמרו כמקורות חסויים.

מהסיבה הזו בדיוק המציאות בשטח מעוררת חרדה: כל 42 בתי העסק שנסקרו משלמים דמי חסות (פרוטקשן) לגורמים עברייניים, המגיעים לפי הטענות מהכפרים הסובבים את עפולה. גובה הנתח שנלקח מהם נע בין 10% ל-20%, בהתאם לסוג העסק. בעוד שבעלי העסקים נאלצים לחתוך במרווחי הרווח ולהעניק הנחות בשל התחרות הקשה, ובעודם נושאים בנטל מיסים מלא, ארנונה עסקית, מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, הפרשות פנסיוניות לעובדים ושכר דירה – נכפית עליהם תוספת תשלום של עד 20% לעבריינים (כך מסרו לנו בעלי עסקים שרואיינו על ידינו ושימשו כמקורות)

כשנשאלו בעלי העסקים מדוע אינם פונים למשטרה בגין סחיטה באיומים, ההפחדה וקבלת דבר במרמה, הם הגיבו בצחוק מר. חלקם הגישו תלונות בעבר, ובתגובה סבלו מניקוב גלגלי רכביהם ואף מתקיפות פיזיות. המרואיינים חוששים חרדה עמוקה לשלום משפחותיהם. כתוצאה מכך, ישנם עסקים שנסגרים כליל, בעליהם מעדיפים להעתק את פעילותם לתל אביב ולהתרחק מעפולה. בסופו של דבר, מדובר בעסקים שמשלמים מיסים ומספקים מקומות עבודה, מענה שהמדינה בעפולה אינה מסוגלת לספק בעצמה.

כמובן, בעפולה פועלים הרבה מעבר ל-42 בתי עסק, ולא כולם משלמים דמי חסות. בביקור שערכנו בקניון עפולה נמצא כי רשתות גדולות, כדוגמת סופר פארם וצומת ספרים, אינן משלמות פרוטקשן, אך עסקים פרטיים הפועלים בקניון כן נאלצים לשלם.

העובדות הללו מעלות שאלה נוקבת לגבי המשטרה: אם מערכת עיתונאית מסוגלת להגיע למידע זה, גם המודיעין המשטרתי יודע או מסוגל לדעת זאת. המשטרה מחויבת לספק ביטחון אישי ולשמור על אמון הציבור, אך אמון וביטחון אצל המרואיינים לא היו בשמיים. מקורות בשטח ציינו כי בעלי עסקים נרתעים מלהגיש תלונה, מתוך טענה כי כ-20 דקות בלבד לאחר ההגשה הם מוצאים את עצמם בסכנה ומקבלים איומים לכאורה.

לשאלה מדוע זה קורה אין תשובה ברורה. ישנם אזרחים ועסקים שחושבים אחרת וסומכים על המשטרה – אך בינינו, תושבי עפולה יודעים את התשובה בעצמם. ניסיוננו במערכת "מעקב" מראה כי תלונות שנפתחו על ידינו בתחנת עפולה בגין עבירות שונות, כולל איומים והתחזות לשוטר, נסגרו תוך זמן קצר ללא התקדמות, מעצרים או כתבי אישום. עם זאת, התושבים אינם מקשה אחת, ובביקור האחרון פגשנו גם אזרחים שעדיין בוחרים להתלונן.

כבר אין טעם לשאול איפה השר לבטחון לאומי איתמר בן גביר בעפולה ומדוע לאנשים אין ביטחון. מעבר לכך, התושבים אינם מקבלים תמיכה מעיריית עפולה. ואולם, אם כל בעלי העסקים יחליטו ביום אחד להפסיק לשלם את דמי החסות, התופעה תיפסק – שהרי העולם התחתון לא יוכל לנהל מערכה מול כל העסקים בעיר יחד. בנוסף, אם העסקים יסגרו ויעברו לתל אביב או לחיפה, שם אחוזי הפרוטקשן נמוכים יותר, וקופת העירייה תפסיק לקבל מיסים – אולי אז המדינה תתעורר. אנו קוראים לציבור לא לשתוק, להמשיך לפנות למשטרה ולא לאבד את האמון.

הכסף בורח לעבריינים: למעשה, הכתבה שלנו אינה היחידה העוסקת בתופעת הפרוטקשן בעפולה. לאורך השנים פורסמו כתבות, תחקירים ודיווחים רבים, שרובם מתמקדים דווקא בעיר אחת המונה כ-68.4 אלף תושבים בלבד. היקף הפרסומים יוצר לעיתים תחושה שמדובר בתופעה ארצית רחבת ממדים, אך בפועל חלק ניכר מהמידע העיתונאי מתייחס לעפולה ולמציאות עמה מתמודדים בעלי העסקים בעיר.

כדאי לעצור לרגע ולחשוב על המציאות האפשרית: אילו אותם כספים, המוערכים לעיתים בכ-10%-20% מהכנסותיהם של בעלי עסקים ונגבים לכאורה כדמי פרוטקשן בלתי חוקיים, היו מושקעים בפיתוח העסק, בהעסקת עובדים נוספים, בהרחבת הפעילות ובהשקעות כלכליות, ייתכן שעפולה הייתה נהנית מצמיחה משמעותית והופכת לעיר משגשגת ופורחת אף יותר. אלא שבמציאות הנוכחית, כך לפי עדויות של בעלי עסקים ופרסומים רבים בנושא, מי שנהנים מהכסף הם לכאורה גורמים עברייניים, בעוד שבעלי העסקים ממשיכים לשאת בנטל ולהתמודד עם קשיים כלכליים ואי־ודאות.

תגובת משטרת ישראל: משטרת ישראל בחרה שלא למסור מענה לפניות מערכת "מעקב" מזה זמן מה, ולכן לא נמסרה תגובה מטעמה (מצטערים שאנו כותבים את האמת, גם אם לא כולם מתחברים אליה). הדברים אינם מופנים כלפי כלל הארגון, ישנם המון שוטרים טובים, ולנו כמערכת עדיין שמור אמון במשטרת ישראל.

הפוסט אימת דמי החסות בעפולה: העבריינים חונקים את העסקים, והמשטרה חייבת להתעורר הופיע לראשונה ב-מעקב.

מאזן הכוחות בין הדרג הפוליטי למקצועי מגיע לנקודת רתיחה חדשה: שרת הגנת הסביבה, עידית סילמן, הכריזה על תנין היאור כ"חיית בר מטופחת" – צעד תקדימי שנועד לאפשר לשירות בתי הסוהר (שב"ס) להציב תנינים כאמצעי אבטחה והרתעה סביב מתקני כליאה שבהם שוהים אסירים ביטחוניים. המהלך, שקודם על רקע לחצים ממושכים מצד המשרד לביטחון לאומי בראשות השר איתמר בן גביר, מעורר התנגדות חריפה וגורפת מצד אנשי המקצוע, המשפטנים וארגוני בעלי החיים, המזהירים מפני פגיעה חמורה ברווחת בעלי החיים, היעדר בסיס חוקי וסיכונים בטיחותיים קשים.

הלחץ הפוליטי וההגדרה המשפטית החדשה

היוזמה להקמת "כלא התנינים" החלה לפני מספר חודשים, כאשר הופעל לחץ על רשות הטבע והגנים (רט"ג) לאפשר למשרד לביטחון לאומי לקבל תנינים מחמת גדר. על פי התוכנית, הפיילוט הראשוני של הפרויקט עתיד היהצאת לפועל בכלא קציעות. לאחר שגורמי המקצוע ברט"ג והדרג המשפטי במשרד להגנת הסביבה סירבו להכשיר את המהלך, בחרה השרה סילמן לעקוף את עמדתם באמצעות יצירת הגדרה משפטית חדשה לתנין היאור.

חוות הדעת המקצועית של רשות הטבע והגנים קובעת באופן חד משמעי כי השימוש בתנינים כאמצעי אבטחה יוצר סיכונים משמעותיים לביטחון, לסביבה ולרווחת בעלי החיים, ואינה ממליצה לקדם את המהלך. עו"ד שי פרץ, התובע הראשי של רט"ג, שיגר מכתב רשמי ליועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, עו"ד נטע דרורי, ובו פירט את עמדת הרשות המתנגדת בתוקף לבקשת השרה. ברט"ג הבהירו לשר בן גביר ולשרה סילמן כי "אנחנו צריכים לשמור עליהם ולא הם עלינו. זו לא רוח החוק".

התנגדות משפטית ומקצועית מקיר לקיר

הוויכוח המרכזי סביב ההחלטה אינו נוגע רק לעצם הרעיון של שימוש בטורפים במתקני כליאה, אלא בעיקר לשאלת הסמכות החוקית. היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, עו"ד נטע דרורי, התריעה כי אין לשרה סמכות להשתמש בהכרזה על "חיית בר מטופחת" לצורך אבטחת בתי כלא. לטענת הדרג המשפטי והמקצועי, חוק חיות הבר נועד להסדיר החזקת בעלי חיים למטרות מוגדרות בלבד, כגון מחקר, שימור, חינוך והסברה – ולא כאמצעי הרתעה ביטחוני.

גורמים מקצועיים מדגישים כי אין כל תקדים מקצועי או משפטי לשימוש בתנינים כאמצעי אבטחה בבתי כלא מודרניים. עמדת המשפטנים היא שאם המדינה חפצה לאפשר שימוש מסוג זה, עליה להוביל חקיקה ראשית ומסודרת בכנסת, ולא להסתפק בהחלטת שרה המנוגדת ללשון החוק. כמו כן, הועלו חששות כבדים מפני היעדר מומחיות של שב"ס בגידול וטיפול בתנינים, וכן מפני סיכונים ממשיים של בריחת החיות ופגיעה בחיי אדם.

מנגד, תומכי המהלך מציגים קו טיעון לפיו ככל שהתנינים יוחזקו בתנאים נאותים, יקבלו טיפול וטרינרי הולם ולא יסבלו מעבר למה שנגרם לבעלי חיים בגני חיות או בחוות גידול, אין הבדל מהותי מבחינת רווחתם, ועל כן ניתן להסדיר את הנושא גם למטרות אבטחה. עם זאת, המתנגדים משיבים כי גני חיות פועלים בישראל תחת מערכת חוקית מוסדרת ומפוקחת למטרות שהמחוקק הכיר בהן, בעוד שימוש בבעלי חיים לצורכי הרתעה ואבטחה חורג לחלוטין ממסגרת זו ומעלה שאלות אתיות וציבוריות קשות.

ביקורת חריפה בארגוני בעלי החיים ובזירה הציבורית

ההחלטה עוררה תגובות נסערות מצד ארגונים למען בעלי חיים. בארגון "אנימלס" תקפו בחריפות את המהלך ומסרו:

"הם רוצים לקחת תנינים ולנצל אותם בבית כלא. ההחלטה להגדיר תנינים כ'חיות מחמד מטופחות' כדי שיהיה אפשר לנצל אותם היא פשוט מזעזעת. אין לזה מילה אחרת. רק לפני כמה חודשים טבחו במאות תנינים בחוות פצאל, ועכשיו מפקירים את בעלי החיים המסכנים האלה לגורל של ניצול והתעללות. חייבים לבטל את זה עכשיו! איך החלטות נוראיות כאלה מתקבלות ב-2026?".

במקביל לביקורת הממוקדת על הפרויקט הנוכחי, עולה בקרב פעילי סביבה טענה עקרונית רחבה יותר, לפיה גם החזקת בעלי חיים בשבי במסגרת גני חיות כרוכה בהתעללות ובפגיעה ברווחתם, פגיעה שאינה זוכה לעיתים קרובות להד תקשורתי מספק.

השלכות פוליטיות ואלקטורליות

מעבר להיבטים המשפטיים והסביבתיים, המהלך גורר ביקורת ציבורית נוקבת המופנית כלפי מפלגת הליכוד וכלפי השרה סילמן, אשר מתוקף תפקידה מחויבת להגנת הסביבה ולשמירה על הטבע. גורמים במערכת הפוליטית מציינים כי קידום תוכנית מעין זו, תוך התעלמות מוחלטת מעמדת הדרג המקצועי ומזכויות בעלי החיים, מסב נזק תדמיתי כבד למפלגת השלטון, במיוחד בתקופה שלפני בחירות.

בקרב הציבור הרחב ובקרב פעילי סביבה מתחזקת התחושה כי נציגי הליכוד פועלים בדרכים המרחיקות באופן אקטיבי בוחרים ומצביעים פוטנציאליים. ההנחה הרווחת בקרב ארגוני הסביבה היא כי כל אדם שאוהב בעלי חיים ומגלה חמלה כלפיהם לא יוכל לתת את קולו בקלפי למפלגה המאשרת מהלכים הנתפסים כהתעללות ממוסדת בבעלי חיים – נתון שעלול להתברר כבעל משקל אלקטורלי מכריע ביום הבוחר.

הפוסט מיזם התנינים של סילמן ובן גביר: מכה אנושה לטבע ולאלקטורט של הליכוד הופיע לראשונה ב-מעקב.

מבצע רחב היקף של משטרת ישראל הגיע הבוקר (שלישי) לסיומו עם חשיפתה של פרשיית "הנווד" – פעילות מבצעית חסרת תקדים של יחידת להב 433, שבמסגרתה הופעל לראשונה סוכן סמוי בקרב המגזר הבדואי. הפעילות המורכבת הובילה להפללתם של 45 יעדים, בהם 20 יעדי פשיעה משמעותיים, ולתפיסת כמויות גדולות של אמצעי לחימה וסמים.

הבוקר ביקרו השר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר, מפכ"ל המשטרה, רנ"צ דני לוי, וראש אח"מ, ניצב בועז בלט, במטה להב 433. במהלך הביקור קיבלו השלושה סקירה מקיפה מראש להב 433, ניצב מני בנימין, שעמד על פרטי החקירה הסמויה, עיקרי הממצאים והפעילות המבצעית בשטח. במסגרת המפגש הוצגו בפני הבכירים הממצאים הרבים שנתפסו לאורך הפעילות, ובהם 25 אקדחים, ארבעה רובי סער מסוג M16 וכחצי קילוגרם של סם מסוג קוקאין.

מפכ"ל המשטרה, רנ"צ דני לוי, הדגיש בדבריו את נחישות המשטרה במאבק נגד תופעת הנשק הבלתי חוקי והצהיר: "כל רובה שהוחרם, הוא ירי שנמנע. כל אקדח שהוצא מהרחוב, הוא חיים שהצלנו". המפכ"ל הוסיף והבהיר כי המשטרה לא תשלים עם המצב הקיים: "לא נקבל מציאות של נשק בלתי חוקי ברחובות. לא נאפשר לארגוני הפשיעה להאמין שהם חזקים מהמדינה. נגיע לכל עבריין, בכל מקום ובכל זמן".

השר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר, הביע את הערכתו העמוקה לכלל הגורמים והשותפים שלקחו חלק במבצע המורכב. בדבריו ציין השר כי הפעילות מייצגת את הרוח החדשה של הארגון: "ככה נראית משטרה יוזמת, התקפית ומקצועית – שמנחיתה מכת מחץ על הפשיעה".

חשיפת פרשיית "הנווד" מסמנת עליית מדרגה משמעותית במאבק המשטרתי בפשיעה החמורה ובסחר באמצעי לחימה בלתי חוקיים במגזר הערבי בכלל ובמגזר הבדואי בפרט. השימוש התקדימי בסוכן סמוי של להב 433 בתווך זה מוכיח יכולת חדירה מודיעינית עמוקה, שצפויה להוביל להגשת כתבי אישום רבים נגד גורמים מחוללי פשיעה מרכזיים בתקופה הקרובה.

צילום: דוברות המשטרה, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט מבצע "הנווד": מכה אנושה לתעשיית הנשק והסמים הופיע לראשונה ב-מעקב.

אירוע אלימות חמור ומדאיג התרחש בעפולה, המעלה סימני שאלה נוקבים בנוגע לתפקודן של רשויות אכיפת החוק בעיר. מר לוי, תושב העיר בן 65, הותקף באכזריות בתוך מכון פנצ'רים, באירוע שלדבריו ולדברי בני משפחתו, בוצע על רקע לאומני. הקורבן פונה לבית החולים "העמק" כשהוא סובל מחבלות קשות, שבר באפו ושבר בצלעותיו.

האירוע, שתועד תחת מספר אירוע 3643 במערכות המשטרה לפי דיווחי "חדשות בזמן", החל כאשר מר לוי הגיע לעסק לתיקון תקר ברכבו. לטענתו, במהלך השהות במקום, הותקף על ידי עובד ערבי במקום. "הוא אמר לי 'יהודים מסריחים' והרביץ לי", סיפר מר לוי בראיון בלעדי ל"מעקב", כשהוא עדיין מתאושש מהפציעות הקשות.

"ראיתי שחור בעיניים"

תיאור האירוע על ידי מר לוי מצייר תמונה של אלימות ברוטאלית וחסרת רסן. לדבריו, הוא אינו זוכר את פרטי התקיפה במלואם בשל הפציעה הקשה בראשו, אשר גרמה לו לאובדן הכרה זמני. "ברגע שראיתי שחור בעיניים והרגשתי שאני מתעלף, איבדתי את הקשר למציאות", שחזר.

אולם, האימה לא תמה עם סיום התקיפה הפיזית. מר לוי מעיד כי גם לאחר שהתאושש והמתין להגעת אמבולנס, העובד המשיך לגשת אליו ולהטיל עליו אימה, זאת תוך שהוא מדגיש, לטענת הקורבן, את המניע האנטישמי לתקיפה. "הוא המשיך להפחיד אותי רק בגלל שאני יהודי", אמר לוי בכאב, כשהוא מתקשה להשלים עם העובדה שאירוע כזה מתרחש בלב מדינת ישראל.

החשוד חופשי, המשטרה שותקת

לדברי משפחת לוי, למשטרת ישראל נמסרו מלוא פרטיו של החשוד, ובכלל זה מספר תעודת הזהות שלו, שכן מדובר בעובד בפנצ'רייה שבה אירע לכאורה המקרה. חרף קיומן של ראיות לכאורה ולמרות שזהותו של החשוד ידועה, מסרה משפחת לוי למערכת "מעקב" כי עד למועד פרסום הכתבה החשוד טרם נעצר.

התנהלות המשטרה בפרשה זו מעוררת ביקורת חריפה מצד הסובבים את מר לוי. בני משפחתו מביעים תסכול עמוק נוכח מה שהם מכנים "אוזלת יד" של רשויות האכיפה.

פניית מערכת "מעקב" לדוברות המשטרה בבקשת תגובה לא זכתה למענה עד למועד פרסום הכתבה. שתיקה זו מצטרפת לטענות רבות של תושבים בעפולה על היעדר תחושת ביטחון אישי.

האם משטרת עפולה "עיוורת וחרשת"?

במערכת "מעקב" מצביעים על דפוס פעולה מדאיג של משטרת עפולה. בכתבה זו עולה טענה כי אין זו הפעם הראשונה בה נמתחת ביקורת על תפקוד המשטרה המקומית. המערכת מזכירה תחקיר עבר שפורסם אודות התעללות בגן ילדים בעיר, בניהולה של שני רגינסקי. גם אז, למרות שמדובר היה בפגיעה בחסרי ישע, לא הוגש כתב אישום, ומשטרת עפולה תוארה כמי שפעלה כ"עיוורת וחרשת".

המקרה של מר לוי מציף מחדש את הסוגיה המורכבת של אלימות גזענית בחברה הערבית, שחורגת מגבולות המגזר ומגיעה גם לרחוב היהודי. בעוד בדרגי הממשלה נשמעות לעיתים הצהרות על חוסר עניין או חוסר אכפתיות כלפי הנעשה בחברה הערבית, המציאות בשטח מלמדת כי האלימות אינה עוצרת בקו התפר, ומסכנת את ביטחונם של אזרחים מן השורה, כדוגמת מר לוי, שנפגע רק בשל מוצאו.

בנוסף, נשלחה פנייה לשר לביטחון הלאומי, איתמר בן גביר. עד למועד פרסום הכתבה טרם התקבל מענה.

הפוסט צעיר ערבי תקף באלימות אכזרית יהודי בן 65 הופיע לראשונה ב-מעקב.

על רקע תחושות גוברות של קיפוח בקרב פעילי הימין, צפוי להיערך ביום חמישי הקרוב כנס חירום מיוחד בנתניה, תחת הכותרת: "הימין אומר: די!". הכנס, פרי יוזמתם של עו"ד חיה מלול, אלירן דהן ומר ויקטור שריקי, נועד להציב על שולחן הדיונים את סוגיית האכיפה הבררנית, המעסיקה בשבועות האחרונים את הציבור הימני בישראל.

לכנס צפויים להגיע נציגים בולטים מהמערכת הפוליטית והציבורית מהמחנה הלאומי. בין השמות המסתמנים ברשימת המשתתפים ניתן למצוא את השרים איתמר בן גביר, שלמה קרעי ויריב לוין. לצדם, צפויים לקחת חלק בדיונים חברי הכנסת טלי גוטליב ולימור סון הר-מלך, לצד דמויות ציבוריות ומשפטנים, בהם עו"ד יניב פרץ, נטלי דדון ומילן עמר.

מארגני הכנס מבהירים כי מטרת המפגש אינה רק הבעת מחאה, אלא יצירת אופק פעולה מוגדר. לדבריהם, הגיעו מים עד נפש בסוגיית ההתנהלות המערכתית מול פעילים פוליטיים מהימין. "הגיע הזמן להפסיק לשתוק, להפסיק להכיל ולהפסיק להשלים עם אכיפה בררנית ועם העוולות שפעילי הימין חווים פעם אחר פעם", מסרו המארגנים בהודעה רשמית.

הכנס צפוי לכלול דיונים מעמיקים בשיקוף הפגיעות והעוולות, כפי שהם מגדירים אותן, שלטענתם מופנות כלפי פעילי ימין. המארגנים מדגישים כי אין מדובר בהתכנסות סתמית, אלא בפורום שנועד לגבש דרכי פעולה ופתרונות מעשיים מול נבחרי הציבור, במטרה לשנות את המציאות המשפטית והתודעתית בשטח.

"מתוך הבנה כי נדרש צעד אקטיבי, החלטנו להרים את הכפפה ולקיים כנס מיוחד בהשתתפות אנשי ימין, פעילי שטח ומשפטנים מהמחנה", הוסיפו. "זה הזמן להתאחד, להשמיע קול ברור ולפעול למען צדק אמיתי".

האירוע בנתניה מסומן בקרב גורמים פוליטיים כנקודת מבחן למידת התיאום והאחדות בתוך המחנה הימני בסוגיית שלטון החוק והיחס לפעילי השטח. עצם השתתפותם של שרים בכירים, לצד פעילי שטח ומשפטנים, מעידה על ניסיון למנף את הכנס לכדי מנוף לחץ משמעותי במערכת הפוליטית.

לפרטים נוספים, לחצו כאן וקראו עוד.

להרשמה לכנס החירום – לחצו כאן.

צילום ראשי: נוצר באמצעות סוכן AI של מערכת "מעקב".

הפוסט כנס חירום: חזית מאוחדת נגד אכיפה בררנית הופיע לראשונה ב-מעקב.

הדיון שהתקיים היום בבית המשפט המחוזי בלוד בעניינם של הנאשמים בדקירתו למוות של ימנו בנימין זלקה ז"ל, חרג מגבולות האולם והפך לזירת התנגשות חריפה בין משפחת המנוח וקהל תומכיה לבין מוסדות המדינה. מחוץ לכותלי בית המשפט התגודדו מפגינים זועמים, אשר הטיחו האשמות קשות במערכת אכיפת החוק, בדרגי הפיקוד במשטרה ובשר לביטחון לאומי.

הדיון המשפטי, שעסק בבקשת הנאשמים להקל בתנאי מעצרם, עורר גל של מחאה בקרב הנוכחים. משפחת המנוח, המלווה במעגלי תמיכה רחבים, טוענת כי המדינה מוסיפה לנהוג בסלחנות בלתי מובנת כלפי הנאשמים בעבירות החמורות ביותר. תחושת האפליה וההפקרה הייתה המניע המרכזי למחאה, כשהמפגינים מצהירים כי מדובר במאבק לא רק על הצדק הפרטני בתיק זה, אלא על דמותה של החברה הישראלית כולה.

"מערכת שבוחרת במי להגן"

הטונים במקום עלו עם קריאותיהן של מפגינות שדרשו להפסיק את מה שהגדירו כ"אפליה ממוסדת". אחת המפגינות הטיחה במערכת: "מערכת בית המשפט היא גזענית, מערכת משטרת ישראל גזענית. אני רוצה צדק. כשאדם ממוצא אתיופי נרצח, אתם לא שמים עלינו – לו היה מדובר באדם לבן, כבר מזמן הייתם ממצים את הדין".

דברים אלו משקפים את המטען הרגשי הכבד והתחושה העמוקה של חוסר שוויון מול רשויות החוק, המלווה את הקהילה מזה תקופה ארוכה.

הביקורת הופנתה במישרין גם לעבר הדרגים הפוליטיים והמשטרתיים הבכירים. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ומפכ"ל המשטרה ספגו אש חזיתית. "אם אין לך מה לומר כשר, עדיף שתשתוק", קראה אחת המפגינות לעברו של בן גביר, תוך הבעת אכזבה עמוקה מתפקודו של הדרג האחראי על שלומם של אזרחי המדינה.

קריאות לחקיקה והחמרת ענישה

לצד הזעם, עלו הצעות אופרטיביות לשינוי המציאות העגומה. מפגין שנשא דברים במקום דרש מחברי הכנסת לקדם חקיקה שתטיל אחריות פלילית ישירה על הורים המסייעים להסתיר את ילדיהם לאחר שביצעו פשעים חמורים כגון רצח. לטענתו, המציאות שבה הורים מעניקים מחסה לילדיהם החשודים במעשים אלימים ללא נשיאה באחריות, היא בלתי נסבלת ומעודדת פשיעה נוספת.

אמונה, אחת המפגינות המרכזיות, המשיכה להדהד במגפון את הדרישה המרכזית: "מאסר עולם לרוצחים". לדבריה, השחרור ממעצר של נאשמים ברצח הוא מסר מסוכן המפקיר את ביטחון הציבור.

משבר אמון רחב

האירועים בלוד מציפים את השאלה המורכבת על אודות הטיפול בבני נוער בסיכון בישראל. אלפי צעירים נמצאים מדי יום בחיכוך עם מוקדי אלימות, כאשר לא פעם אירועים מילוליים מסלימים לכדי אובדן חיי אדם. לאור זאת, עולה בשיח הציבורי – גם מחוץ לזירת ההפגנה – הצורך לבחון מחדש את אחריות ההורים, במתווה הדומה למודלים משפטיים הנהוגים בארצות הברית, שבהם הורים נושאים באחריות משפטית למעשי ילדיהם במקרים חריגים.

המחאה היום אינה מנותקת מהקשר רחב יותר; היא מהווה בבואה לחוסר האמון של חלקים נרחבים בציבור במוסדות השלטון והאכיפה. בעוד המדינה מתמודדת עם גל אלימות גואה בקרב בני נוער, האירוע המדמם של ימנו זלקה ז"ל הופך למבחן עבור מערכת המשפט והמשטרה – מבחן שבו, כך נראה, חלק מהציבור כבר הכריז על כישלון המערכת.

הדיון בבית המשפט המחוזי נמשך, אך התחושה מחוץ לאולם ברורה: עבור המשפחה והמפגינים, אין מדובר בעוד דיון פרוצדורלי על תנאי מעצר, אלא בקרב על הצדק ועל זכותו של כל אדם לחייו ולכבודו, ללא קשר למוצאו או למעמדו.

הפוסט זעקת הדם: הממסד מפקיר את הציבור לטובת רוצחים הופיע לראשונה ב-מעקב.

חבר הכנסת אחמד טיבי (תע"ל) עורר סערה ציבורית נרחבת בעקבות דברים נוקבים שפרסם ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר), שבהם תקף ישירות ובחריפות את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ואת התנהלות משטרת ישראל.

בציוץ שהעלה לחשבונו, התייחס ח"כ טיבי לעימותים האחרונים וכתב: "אלימות קשה של שוטרי בן גביר נגד מפגינים חרדים לרבות נערים היא מזוויעה". בדבריו, מתח חבר הכנסת קו ישיר בין הטיפול המשטרתי במחאות החרדים לבין המדיניות הכללית ביהודה ושומרון, והוסיף: "זו אותה משטרה שמתעלמת מהטרור והאלימות של מתנחלים נגד פלסטינים ונגד אזרחים ישראלים שמגיעים לגונן על הפלסטינים".

ח"כ טיבי חתם את דבריו הנוקבים באזהרה פוליטית ואידיאולוגית ברורה, לפיה: "כהניזם מתפשט".

תיעוד קשה ממוקדי העימות

לצד ההצהרה המילולית הכתובה, פרסם חבר הכנסת טיבי ברשת החברתית סרטון וידאו מזעזע ממוקד האירועים. בתיעוד נראה גבר צעיר הנושא פציעה גלויה וקשה בראשו, ככל הנראה כתוצאה מהעימותים ומפעולות האכיפה במקום.

הפרסום, שזכה לתהודה רבה ברשתות החברתיות, מציף מחדש את הביקורת הציבורית והפוליטית סביב התנהלות המשטרה תחת הנהגת השר בן גביר, ומעמיק את השבר והדיון הציבורי באשר למדיניות הפעלת הכוח של גורמי האכיפה כלפי מגזרים שונים בחברה.

צילומים: אחמד טיבי ואיתמר בן גביר. מקור: אתר הכנסת. השימוש בתמונות נעשה בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט ח"כ טיבי במתקפה חריפה: "אלימות שוטרי בן גביר מזוויעה" הופיע לראשונה ב-מעקב.

דוח ביקורת חמור במיוחד של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, שפורסם ב-9 ביוני 2026, חשף שורה ארוכה של כשלים מבניים, ליקויים ניהוליים חמורים ופיקוח לקוי בכספי הציבור ובמערכי הביטחון והכליאה של מדינת ישראל. הממצאים, המבוססים על ביקורת מקיפה שנערכה בין אוגוסט 2024 למרץ 2025 עם בדיקות השלמה שנמשכו עד פברואר 2026, מציגים תמונה מדאיגה של אי-היערכות מערכתית לתוצאות מלחמת חרבות ברזל (אשר זכתה לשם הרשמי "מלחמת התקומה"). הדוח חושף פגיעה ישירה בסיכול הטרור, שיבוש של מערכי המעצרים והחקירות, ושיתוק מוחלט בהליכי התביעה נגד האחראים לטבח שמחת תורה.

קריסה אל תוך משבר ידוע מראש

על פי ממצאי הדוח, המשבר הנוכחי אינו גזירת גורל בלתי צפויה, אלא תוצאה של הזנחה מתמשכת. כבר ביולי 2022 קבע מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי כי מדינת ישראל מצויה בעיצומו של "משבר כליאה לאומי".

ערב פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, עמד תקן מקומות הכליאה הרשמי של שירות בתי הסוהר (שב"ס) על 14,500 מקומות בלבד, בהתאם לתיקון חקיקה מפברואר 2023. בפועל, באותה עת כבר שהו במתקנים 16,200 אסירים, חריגה של כ-12% מהתקן, מתוכם כ-5,200 אסירים ביטחוניים. במסגרת קביעת התקן, לא בוצעה כל הפרדה בין מכסות האסירים הפליליים לאסירים הביטחוניים.

למרות אזהרות ברורות אלו, ובניגוד לנהלים המשותפים שנקבעו עוד בשנת 2006, צה"ל ושב"ס לא ביצעו ערב המלחמה עבודת מטה מתואמת לקליטת אסירים ביטחוניים באירועים חריגים. עם פרוץ מעשי הזוועה בשבעה באוקטובר, שכללו מעשי טבח המוניים, רצח משפחות, אונס ואלימות מינית, עינויים וחטיפת 251 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, זינק מספר העצורים והכלואים הביטחוניים באופן דרמטי.

הנתונים המספריים של המשבר במתקני הכליאה

המחסור החמור במקומות כליאה במצב החירום משתקף בנתונים המרכזיים שהציג משרד מבקר המדינה:

פגיעה אנושה בסיכול הטרור ובביטחון המדינה

הצפיפות המאסיבית והחריגה המוכרזת מתקני החירום שינו לרעה את "יחסי העוצמה" בין אנשי סגל שב"ס לבין האסירים הביטחוניים במחוזות הצפון, המרכז והדרום (ובפרט בבתי הכלא גלבוע, מגידו, עופר, קציעות וגנות). הגידול בהיקף המשימות לצד שחיקת יחסי הכוחות יצרו אתגרים תפעוליים חסרי תקדים והגבירו את הסיכונים הביטחוניים הפנימיים במתקנים. תגבור שב"ס בכוחות מילואים של צה"ל לא נתן מענה מלא לפערים, וכן עלו פערים בשיתוף הפעולה המודיעיני בין שב"ס, שב"כ וצה"ל.

חמור מכך, מצוקת מקומות הכליאה חלחלה ישירות לפעילות המבצעית לסיכול טרור בשטח:

• צמצום מעצרים באיו"ש: שירות הביטחון הכללי (שב"כ) נאלץ לבצע תת-ביצוע של מעצרים מתוכננים ביהודה ושומרון, ואף נמנע מלבצע מעצרים חיוניים בשל היעדר מקום פיזי לכלוא את החשודים.

• פגיעה בחקירות אפקטיביות: שב"כ התקשה לנהל חקירות אפקטיביות של פעילי טרור בעקבות התנאים ומצוקת המקום הקיצונית במתקנים.

• שחרור כלואים ביטחוניים בכירים: בשל הצורך הדחופ לפנות עצורים ממתקן הכליאה של צה"ל "שדה תימן", גיבש שב"כ, לבקשת המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), המלצה לשחרור מספר לוחמים בלתי חוקיים (לב"חים). ב-1 ביולי 2024 שוחררו 19 לב"חים, ובהם מנהל בית החולים שיפא בעזה ו-18 כלואים נוספים.

שחרור זה בוצע ללא עדכון ראש הממשלה וללא קבלת אישורו מראש. המבקר הדגיש כי השחרור עמד בניגוד מוחלט לתבחינים הקבועים בחוק הלב"חים, שכן היה יסוד סביר להניח כי שחרורם יפגע בביטחון המדינה, בייחוד בשעה שאזרחים וחיילים ישראלים מוחזקים כחטופים ברצועת עזה.

אפס כתבי אישום נגד מחבלי השבעה באוקטובר

הפרק המהדהד ביותר בדוח נוגע למערכת אכיפת החוק וההנהגה המדינית. נכון לפברואר 2026, יותר משנתיים ושמונה חודשים מאז פרוץ המלחמה, לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שחשוד בביצוע פשעים במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר.

נכון למועד סיום הביקורת, מאות אסירים ביטחוניים ממתינים להגשת כתבי אישום בעניינם, אך מאזן התביעה עומד על אפס כתבי אישום שהוגשו בפועל. משרד מבקר המדינה חושף כי הרקע לשיתוק המערכתי הזה הוא החלטה משותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים שלא לקדם את העמדתם לדין של מחבלי השבעה באוקטובר.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מתח ביקורת נוקבת על מציאות זו וציין בדוח:

"עדיין לא הועמד לדין על פשעיו שום מחבל שהשתתף במתקפת הטרור בשבעה באוקטובר. מיצוי הדין עם מחבלים אלה יעשה צדק עם קורבנות הטבח".

דרישה לאחריותיות ותיקון הכשלים

ממצאי ביקורת המדינה מציבים פתח רשמי להטחת האשמות הדדיות, אך הדוח מבהיר כי ממשלה נבחנת בתוצאותיה ולא בהצהרותיה. כלי הביקורת הרשמיים נועדו להגן על כספי הציבור ועל חוסנה של המדינה, ולא להוות כלי ניגוח פוליטי. הציבור, הממלא את חובותיו ומשלם מיסים, זכאי לקבל שירותי ביטחון וכליאה תקינים.

משרד מבקר המדינה קובע כי לאור חומרת הממצאים, נדרשת לקיחת אחריות מיידית מצד הדרגים המנהלים והנבחרים. על הגופים המבוקרים, המשרד לביטחון לאומי, שב"ס, צה"ל, שב"כ, פרקליטות המדינה והמל"ל, לספק לציבור תשובות ברורות באשר לסיבות המחדל, לקבוע מי הגורמים שנכשלו בתפקידם, ולהציג תוכנית אופרטיבית דחופה לתיקון ליקויי העומק הניהוליים על מנת למנוע את הכשל המערכתי הבא.

קראו את הדוח המלא – לחצו כאן

נ.ב

איפה בנימין נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'? איפה חברי הקואליציה וחברי הכנסת?

האם קראתם את דוח מבקר המדינה? האם עיינתם בממצאים החמורים שעלו ממנו?

כיצד ייתכן שנגד מחבלי הטבח של שבעה באוקטובר טרם הוגשו כתבי אישום? מציאות זו מעוררת שאלות קשות באשר לטיפול המשפטי בעניינם, והציבור מצפה לקבל תשובות ברורות ממקבלי ההחלטות.

מה אתם עושים כדי לתקן את המצב? היכן האחריות? והיכן הפעולות הנדרשות כדי להבטיח שמחדלים כאלה לא יישנו?

אזרחי ישראל ראויים לתשובות, למעשים ולמנהיגות.

התמונות של נבחרי הציבור מקורן באתר הכנסת, והן מובאות בהתאם להוראות סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים.

הפוסט מחדל הכליאה הלאומי: אפס כתבי אישום נגד מחבלי הטבח הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה פוליטית וציבורית מבעבעת בשעות האחרונות בקרב פעילי מחנה הימין, בעקבות מה שהם מגדירים כ"אכיפה בררנית קשה ובוטה" מצד משטרת ישראל. הביקורת החריפה, המופנית באופן ישיר ובלתי מתפשר כלפי דרגיה הבכירים ביותר של מערכת אכיפת החוק – ובראשם שר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומפכ"ל המשטרה דני לוי (דניאל לוי) – הגיעה אמש לשיא, עם חקירתו הממושכת של מורדי, קראו את הכתבה המלאה להבנת מלוא התמונה – לחץ כאן.

המצג השוואתי: חמש דקות שהפכו לחמש שעות

פרשת חקירתו של מורדי החלה לאחר שזה זומן לתחנת המשטרה "לב תל אביב" (18:30), בטענה כי היה מעורב לכאורה בתקיפת איש שמאל. האירוע המדובר התרחש ביום שבו התקיים הדיון בערעורו של פעיל הימין רמי בן יהודה נגד עיתונאית ערוץ 13, לוסי אהריש – דמות אשר סופגת ביקורת נוקבת מצד גורמי ימין הטוענים כי פעילותה אינה עולה בקנה אחד עם האתיקה העיתונאית, וכי היא זוכה למימון מצד ארגון הטייקונים "אחים לנשק".

צילום מיום 15.06.2026 – קרא עוד

מורדי, שהגיע למקום, ככל הנראה, במטרה לצפות בדיון המשפטי ולהביע תמיכה במרדכי דוד, מצא את עצמו כבר למחרת תחת חקירה משטרתית. עם הגעתו לתחנת המשטרה נאמר לו, על ידי אחד החוקרים כי "בעוד חמש דקות אתה בחוץ" – אמירה שיצרה את הרושם כי מדובר בהליך קצר ופשוט, אשר לא שיקפה את המשך ההתנהלות בעניינו.

בפועל, החקירה התארכה שעות ארוכות, והוא שוחרר מהתחנה רק בשעה 23:15 בלילה – כחמש שעות לאחר שנכנס אליה.

בקרב פעילי הימין מדובר באבסורד מוחלט ובחציית קווים אדומים. לטענתם, בשעה שהמשטרה מתעלמת באופן שיטתי מעשרות תיעודים המציגים אלימות קשה מצד אנשי שמאל, היא בוחרת להפעיל יד קשה, לחקור ולהצר את צעדיהם של פעילי ימין.

"דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין"

"מורדי וימין נוספים נרדפים על ידי המשטרה", הצהיר אלירן דהן בנחרצות. "דוד מרדכי נמצא בחמישה ימי מעצר בית; אנשים שמפגינים מול ביתו של גיא פלג גם הם נרדפים. כל אנשי ימין נרדפים בכל מקום שאליו הם הולכים להפגין. וזאת במטרה ברורה לייצר פחד אצלם, להטריד אותם ולרדוף אותם. כנראה ירדה איזו הנחיה לייצר מין דירקטיבה לרדוף רק אנשי ימין ולאפשר רק לשמאל להפגין".

דהן לא חסך את שבט ביקורתו גם מנבחרי הציבור של המחנה הלאומי והפנה אליהם אצבע מאשימה ישירה:

"אני קורא למנהיגי ימין, לא ייתכן שאנחנו רצים מבתי המשפט, לתחנות המשטרה ולרחובות להפגין, ואתם שם יושבים על הכיסא שלכם ועוד רוצים שאנחנו נצביע לכם, ועוד רוצים שנבחר בכם בסוף. אנו נעשה איתכם חשבון, נבוא איתכם חשבון! גם שוטרים שרודפים אנשי ימין, אנו נבוא איתם חשבון. הגשנו ונגיש תלונות במח"ש, תביעות ועוד, כמובן בדרך החוקית בלבד".

דהן חתם את דבריו במסר תקיף למנהיגים: "אנו לא נעצור ולא מתכוונים לעצור. כי אנו מרגישים שאנו נרדפים ומדוכאים, אז אנו יודעים להשיב בדרך החוקית ובצינורות של החוק, אבל אנו נשיב. מנהיגי הימין – קחו בחשבון שהם (פעילי ימין הכוונה) יושבים בחדרי חקירות בשבילכם, ואתם יושבים בכיסא שלכם ואתם עוד מצפים שאנו גם נבחר בכם?".

לפני שנכנס לחקירה, מסר מורדי:

"המשטרה רוצה להפחיד אותנו. מזמינים אותי עכשיו לחקירה באזהרה. קיבלתי ייעוץ משפטי, ואנו נמשיך ונממש את הזכות הדמוקרטית שלנו להפגין, ושום דבר לא יעצור אותנו – גם אם זה תלוי בחקירות כל יום או כל יומיים. אנו נמשיך, ועם ישראל חי".

אווירת פחד בחדרי החקירות

התחושות הקשות הללו אינן נחלתו של דהן בלבד. בקרב אנשי ימין רבים קיימת תחושה מבוססת כי תחת ניהולם של המפכ"ל דני לוי והשר איתמר בן גביר, המשטרה פועלת באופן שמטרתו לפגוע קשות באנשי המחנה הלאומי, לזרוע בהם מורא ולמנוע מהם לצאת אל הרחובות. לאורך שנים, כך מתארים פעילי המחנה, נאלצו אנשי הימין להתמודד עם פחד מובנה להפגין, ספגו מכות קשות בעומדם, ויכולתם להתקדם ולבטא את עמדותיהם נפגעה באופן אנוש. הפחד לומר את דעתם נותר בעינו, כאשר לדבריהם, "בנגיעה קטנה עוצרים אותם ולעיתים מתעללים בהם בחדרי החקירות".

הנחקר עצמו, מורדי, הבהיר עם שחרורו מהתחנה כי ניסיונות ההרתעה לא יצלחו. המשטרה ניסתה להשית עליו תנאים מגבילים קשים, לרבות מעצר בית וצווי הרחקה, אך בסופו של דבר, הודות לתושייתם של עו"ד חיה מלול ומר אלירן דהן, שוחרר לוחם הצדק.

פרשה זו מציבה סימן שאלה גדול ומתוח מעל מדיניות האכיפה של משטרת ישראל ומחדדת את השבר והתסכול העמוק של פעילי הימין מול המנהיגות הפוליטית והפיקודית, שלדבריהם הפנתה להם עורף.

נ.ב

נדמה כי חטאו היחיד הוא שניצב בצד הלא נכון מבחינת הממסד, בצד המבקר את לוסי אהריש, המוגדרת בעיני רבים כאחת הדמויות הבולטות בתקשורת הממסדית.

עולה השאלה: האם אילו היה ניצב בצד השני של המתרס, תומך באותם גורמים ומפנה את ביקורתו כלפי יריביהם, היה זוכה ליחס שונה מצד הרשויות? רבים חשים כי התשובה לכך ברורה מאליה.

ושאלה נוספת: איזה שירות למען המדינה העניקה לוסי אהריש, מלבד עבודתה בתקשורת וקבלת שכר נאה במסגרת תפקידה? בעוד ישנם אזרחים ששירתו, נפצעו והקריבו למען המדינה, נדמה כי דווקא הם מוצאים את עצמם נדרשים לתת דין וחשבון פעם אחר פעם.

הפוסט זעם בימין על "רדיפה משטרתית" בחסות המפכ"ל ובן גביר הופיע לראשונה ב-מעקב.

סערה ברשתות החברתיות בעקבות תיעוד מעורר מחלוקת שפרסם פעיל השמאל הקיצוני, יזם ההייטק ואיש החינוך עמי דרור. דרור, המציג את עצמו דרך קבע כמי שנאבק למען מדינת ישראל הדמוקרטית וכמומחה למנהיגות, העלה לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו סרטון המציג תקרית חריגה מתוך מצעד הגאווה.

בסרטון המדובר נראית אישה הלובשת חולצה בצבעי קשת הגאווה, שעליה מתנוסס הכיתוב באנגלית: "FCK BNGVR" (תרגום חופשי לעברית: "בן גביר תזד*ין"). על פי התיעוד, שוטרים שנכחו במקום ניסו להתערב ולעצור את מה שנחזה כפגיעה בשמו הטוב של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, וככל הנראה דרשו מהאישה להחליף את הלבוש הפרובוקטיבי. בתגובה לדרישת השוטרים, בחרה האישה להסיר את החולצה לחלוטין בפומבי.

אולם, לא רק התיעוד עצמו עורר תרעומת, אלא בעיקר הטקסט הנלווה שבחר מר דרור לצרף לפוסט. לצד הוידאו, כתב דרור בצורה חד-משמעית באנגלית:

"We will FCK BNGVR! It's a promise!" (ובתרגום לעברית: "אנחנו נדפוק את בן גביר! זו הבטחה!").

בין מחאה גאה להשפלת נבחר ציבור

פרסום הפוסט עורר מיד סימני שאלה קשים בנוגע לגבולות השיח הציבורי ולמטרותיו של מצעד הגאווה. קשה להבין כיצד אירוע שנועד לחגוג סובלנות, שוויון וזכויות פרט, הופך לפלטפורמה המנוצלת להשפלתו האישית של שר בממשלת ישראל באמצעות ביטויים בוטים וגסים. הניסיון לקשור בין השניים נותר עמום, ונראה כי הדבר יישאר בגדר תעלומה שאינה ניתנת להסבר רציונלי.

התגובות בקרב הציבור הרחב לא איחרו לבוא, והגולשים ברשת התפלגו לשני מחנות מרכזיים. מחד, גולשים רבים הביעו מחאה קשה וטענו כי מצעד הגאווה אינו המקום המתאים להפגנת וולגריות שכזו ולקידום אג'נדות פוליטיות אישיות מהסוג הנמוך ביותר. מאידך, היו מי שהגנו על המעשה וטענו כי מדובר בפלטפורמה לגיטימית לחלוטין להבעת עמדה פוליטית נחרצת, גם אם היא קיצונית.

המומחה למנהיגות שבוחר בקללות

הניגוד המובהק ביותר בפרשה זו נעוץ ברקע המקצועי והציבורי של עמי דרור. מדובר בדמות שאינה פועלת בחלל ריק: דרור מוכר כאיש חינוך, יזם הייטק מצליח ומי שנושא תכופות את דגל המנהיגות והערכים הדמוקרטיים. התנהלות זו מעלה תהיות קשות: כיצד מי שאמון על חינוך הדור הבא ועל הטמעת ערכי מנהיגות, בוחר להשתמש בשפה כה ירודה, הכוללת קללות והבטחות לפגיעה אישית, מעל גבי רשת חברתית רשמית? גם את הפער הזה, בין היומרה החינוכית לפרקטיקה המשתלחת, כנראה לא נצליח להבין.

בעקבות האירועים, פנה אתר החדשות "מעקב" למר דרור בפנייה רשמית וישירה, במטרה לקבל את התייחסותו והבהרותיו לסוגיה. במסגרת הפנייה הוצגו בפניו מספר שאלות, ובהן האם סגנון ביטוי מסוג זה עולה בקנה אחד עם שיח ציבורי מכבד; כיצד, לשיטתו, מתקשר המסר הפוליטי הבוטה לאירועי מצעד הגאווה; והאם, כאיש חינוך וכדמות ציבורית, הוא סבור שמדובר בדוגמה ראויה לחיקוי או בהתבטאות שנאמרה בלהט הרגע. עוד צוין בפנייה כי תגובתו, ככל שתתקבל, תפורסם במלואה וללא עריכה.

למרות הפנייה המקצועית וההזדמנות שניתנה לו להסביר את מניעיו או לחזור בו מן הסגנון המשתלח, מר עמי דרור בחר שלא להגיב. שתיקתו של מי שמתיימר להוביל שיח דמוקרטי ונאור, מדברת במקרה זה בעד עצמה.

נ.ב

הפיכת מצעד הגאווה לזירה של התנגחות פוליטית אישית והתבטאויות בוטות מעוררת תהיות באשר להבנת מהותו של המאבק לשוויון ולזכויות הקהילה הגאה. קהילת הלהט"ב אינה מקשה פוליטית אחת, ונטייה מינית או זהות מגדרית אינן מכתיבות השקפת עולם מדינית או פוליטית. בקרב חברי הקהילה ניתן למצוא את כלל גוני הקשת הפוליטית – מן הימין ועד השמאל.

עדות מובהקת לכך היא יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, הנמנה עם הדמויות הבולטות במחנה הימין בישראל. אוחנה חבר בקואליציה שבה שותף גם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, והשניים מקיימים שיתוף פעולה במסגרת פעילותם הציבורית והפוליטית. מציאות זו ממחישה כי השתייכות לקהילה הגאה אינה מחייבת עמדה פוליטית אחידה, וכי זהות אישית והשקפה פוליטית אינן בהכרח כרוכות זו בזו.

הניסיון של פעילי שמאל קיצוני לצבוע קהילה שלמה בצבע פוליטי אחיד, תוך שימוש בקללות, פרובוקציות זולות ואיומים ישירים נגד שרים בממשלה, אינו משרת אף קבוצה. התנהלות קיצונית מסוג זה אינה מקדמת זכויות או סובלנות – היא רק מייצרת אנטגוניזם מריר, מעמיקה את השסע הציבורי ופוגעת בראש ובראשונה בקהילה עצמה, שרבים מחבריה מסתייגים לחלוטין מסגנון אלים ומשתלח זה.

הפוסט הפרובוקציה שהפכה לאיום: "נדפוק את בן גביר! זו הבטחה!" הופיע לראשונה ב-מעקב.