בעולם שבו עיתונאים אמורים לחתור לאמת, לבדוק עובדות ולהציג תמונה מלאה ומדויקת, מתברר כי יש מי שמעדיפים לקחת קיצורי דרך. בימים האחרונים נחשף מקרה מביך במיוחד, המדגים כיצד עיתונאית בכירה במעריב בחרה להתבסס על פוסט בודד ברשתות החברתיות כבסיס לכתבת תחקיר.

הסיפור מתחיל בתחקיר מקיף שפורסם ב-5 בדצמבר, אשר חשף לא רק את הטענות להכרה ממשלתית מפוקפקת של בית הספר למשחק של ענת ברזילי, אלא גם פרטים מטרידים על סגל ההוראה במוסד. התחקיר חשף כי אסתי זקהיים, מורה ותיקה במוסד, העידה בעבר לטובת עבריין מין מורשע, והייתה מעורבת בפרשות ניהוליות שנויות במחלוקת.

• קרא את התחקיר על בית הספר "ענת ברזילי", בניהולה של איילת ששון – לחץ כאן

יתרה מזאת, התחקיר חשף כי עינת ויצמן, מורה נוספת במוסד, ידועה בהתבטאויותיה הפרו-פלסטיניות המעוררות תהיות חמורות על התאמתה למוסד המפעיל תוכניות ייעודיות לחיילים משוחררים. מידע זה מעלה שאלות נוקבות על שיקול הדעת בבחירת סגל ההוראה במוסד.

לאחר פרסום התחקיר, התגובה לא איחרה לבוא. אילת ששון, מנהלת בית הספר, בחרה בדרך של איומים ישירים: "אתה תטופל…" כתבה למחבר התחקיר. כשנשאלה האם היא מאיימת, השיבה בביטחון מלא: "מאיימת בתביעה כן!". זוהי דוגמה קלאסית לניסיון השתקה באמצעות איום בתביעות משפטיות.

במקום להתמודד עם הממצאים המטרידים הללו, שכוללים הן את סוגיית ההכרה הממשלתית המפוקפקת והן את הרקע הבעייתי של חברות הסגל, בחרה ליאורה גולדנברג-שטרן, עיתונאית מעריב, בגישה מפתיעה: היא התקשרה לעיתונאי שערך את התחקיר מבלי שטרחה לקרוא אותו. כשנשאלה האם קראה את התחקיר המקורי, השיבה בפשטות: "לא".

גולדנברג-שטרן הודתה כי הסתפרה בעקבות קריאת פוסט של ענת ברזילי, במה שנראה כמו הודאה מביכה בחוסר מקצועיות בסיסית. הראיון, שהתנהל כמו חקירת שב"כ חובבנית, חשף את מה שנראה כמו כשל מערכתי בהבנת יסודות העיתונות החוקרת.

בשיחה המתיימרת להיות ריאיון עיתונאי, אשר הייתה מהמוזרות שנתקלתי בהן במהלך שנות עבודתי בתחום העיתונות, העלתה גב' גולדנברג-שטרן טענות בדבר 'השמצה' כביכול של גב' ברזילי בתחקירי. לטענתה, היא נחשפה לפרסום כלשהו של גב' ברזילי ברשתות החברתיות – פרסום שזהותו נותרה עלומה עד עצם היום הזה. בעקבות זאת, ובאופן תמוה, החליטה גב' גולדנברג-שטרן לפרסם, ככל הנראה, כתבה ביקורתית על אודותיי. התנהלות זו משקפת, למרבה הצער, את הסטנדרטים המקצועיים הירודים הנהוגים כיום במערכת עיתון 'מעריב'.

למען האמת, בעבר פרסמה גב' גולדנברג-שטרן כתבות אודות גב' ברזילי, ובכך העניקה לה במה תקשורתית משמעותית. לפיכך, פנייתה אליי בטענות על השמצה לכאורה כלפי גב' ברזילי מהווה התנהלות בלתי ראויה, ואף חמור מכך – האשמת שווא חסרת כל בסיס עובדתי. יתרה מזאת, טענותיה לא נתמכו בראיות כלשהן המערערות על ממצאי התחקיר.

התנהלות זו מעלה שאלות נוקבות על רמת העיתונות בישראל. האם זה המצב אליו הגענו? האם די בקריאת פוסט ברשתות החברתיות כדי לגבש דעה עיתונאית? האם זו הדרך שבה מצפים מעיתונאים מקצועיים לפעול?

במכתב תגובה מנומס אך נוקב, הוזמנה גולדנברג-שטרן להעלות את רמתה המקצועית ולהקפיד על קריאה מעמיקה של חומרי המקור, במקום להסתמך על "פרסומים שטחיים". המכתב הדגיש את החשיבות של שמירה על סטנדרטים עיתונאיים בסיסיים.

מענה רשמי שהועבר לכבוד גברת ליאורה גולדנברג-שטרן, מערכת עיתון 'מעריב:

"מצער אותי עמוקות כי הנך, אשר נושאת בתואר עיתונאית, מסתפקת בעיון שטחי בפרסומים ברשתות החברתיות – התנהלות המהווה כתם על המקצוע העיתונאי הנכבד.

אילו טרחת לקרוא בעיון את הכתבה שפרסמתי אודות מוסד החינוך של גב' ענת ברזילי, המוכרת לך כנראה כידידה, היית מבחינה על מה מדובר – לפני שאת מתקשר לחקור אותי.

חמור מכך, המוסד החינוכי בניהולה של גב' ברזילי מטעה את הציבור ביודעין בהצהירו על הכרה ממשרד החינוך. תחקירי כולל תגובות רשמיות מטעם הרשויות המוסמכות המפריכות טענה זו.

מעציב לראות כי כעיתונאית במערכת תקשורת מכובדת, הנך מפגינה רמה מקצועית ירודה ואף מתקשה בהבנה בסיסית של רצף כרונולוגי.

התנהלות עיתונאית שכזו מערערת את אמינות המקצוע כולו.

נ.ב. ניסיונותייך להפעיל לחץ לא ישפיעו על החלטתי לשמר פרסום בעל חשיבות ציבורית. אנא, העלי את רמתך המקצועית והקפידי על קריאה מעמיקה חלף הסתמכות על פרסומים שטחיים".

עד למועד זה, התחקיר המקורי עומד איתן, מגובה בתגובות רשמיות ועובדות מוצקות. אילת ששון, מנהלת בית הספר, הגיבה באיומי תביעות, צעד שנתפס על ידי רבים כניסיון השתקה קלאסי.

באופן מעניין, דווקא היום פרסם משרד הבריאות הודעה לפיה הסוגיה נמצאת בהליך בירור מול בית הספר בהנהלת ענת ברזילי. ציטוט מדברי המשרד: 'משרד הבריאות בודק את הנושא מול בית הספר'.

יצוין כי בית הספר פרסם בעבר כי הוא מוכר על ידי משרד הבריאות, אף כי טיב ההכרה והיקפה טרם הובהרו. סביר להניח כי הדברים יתבהרו בהמשך התהליך.מקרה זה משקף את המשבר העמוק בו נמצאת העיתונות המסורתית, כאשר עיתונאים ותיקים מעדיפים להסתמך על פוסטים ברשתות החברתיות במקום לבצע עבודת תחקיר יסודית. האם זה הסטנדרט החדש של העיתונות הישראלית? הציבור ראוי לטוב יותר.

בשיחה טלפונית עם העורך של מעריב, מר דורון כהן, נמסר כדלקמן: אני מתקשר אליך כי אני מכבד אותך. הכתבת ליאורה גולדנברג-שטרן מופקדת על מדור הרכילות בלבד, ואין ציפייה כי תערוך תחקירים מעמיקים. הכתבה התבססה על פרסומים ופוסטים קיימים, בהתאם לאופי המדור.

תחקיר מיוחד חושף פער משמעותי בין המצג שמציג בית הספר למשחק מיסודה של השחקנית ענת ברזילי לבין המציאות בשטח. בית הספר, הפועל בתל אביב משנת 1999, מפרסם באתר האינטרנט שלו כי הוא מוכר על ידי משרד החינוך ומשרד הבריאות – טענות שנמצאו בעייתיות במהלך בדיקתנו.

הפער בין הפרסום למציאות

בפרסומיו הרשמיים, בית הספר מציג תמונה של מוסד מוכר ומפוקח. באתר האינטרנט של בית הספר מצוין במפורש כי תוכנית הלימודים מוכרת על ידי משרד החינוך, וכן על ידי משרד הבריאות כסטאז' ללימודי תואר שני בתרפיה באומנויות.

ברם, בדיקה מול משרד החינוך העלתה תמונה שונה לחלוטין. בתגובה רשמית שהתקבלה ממשרד החינוך נמסר כי בית הספר למשחק מיסודה של השחקנית ענת ברזילי בהנהלת אילת ששון אינו מוכר על ידי המשרד. יתרה מזאת, המשרד אף שלח מכתב לבית הספר בדרישה להסיר את אזכור ההכרה ממשרד החינוך מפרסומיו.

תגובת ההנהלה

במהלך התחקיר, פנינו לגב' אילת ששון, המנהלת הנוכחית של בית הספר. ששון, שמנהלת את המוסד משנת 2024 לאחר שניהלה אותו בפועל משנת 2011, טענה כי "כל האישורים קיימים" וכי ההכרה ממשרד החינוך "מאוד חשובה לבית הספר".

כאשר התבקשה לפרט לגבי טיב הפיקוח והגורם האחראי במשרד החינוך, לא התקבלה תשובה ברורה. ששון ביקשה לקבל את השאלות במייל ולהתייעץ עם רון זמיר, בעלה של ענת ברזילי. למרות שנשלח מייל כמבוקש, לא התקבלה תגובה מפורטת ולא הוצגו המסמכים הרלוונטיים.

 

ההיבט המשפטי

עורך הדין יונתן פרידמן מציין כי "פרסום או הצגת מידע על ידי בית עסק המתיימר להציג הכרה או אישור מטעם גוף ממשלתי כלשהו, בעוד שאין בידיו האישורים המתאימים, מהווה הטעיה של ציבור הצרכנים ועולה כדי הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981".

על פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, איסור הטעיית הצרכן נועד להבטיח כי הצרכן יקבל מידע מלא ואמיתי לפני ואחרי ביצוע עסקה. החוק מדגיש כי לא נדרשת הטעיה בפועל – די בכך שהמעשה או המחדל עלולים להטעות את הצרכן.

"בהתאם לחוות דעתו של עורך הדין יונתן פרידמן, יובהר כי פרסום או הצגת מידע על ידי בית עסק, בין אם באמצעות פלטפורמות דיגיטליות ובין אם בכל אמצעי פרסום אחר, המתיימר להציג הכרה או אישור מטעם גוף ממשלתי כלשהו, בעוד שאין בידיו האישורים המתאימים, מהווה הטעיה של ציבור הצרכנים ועולה כדי הפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

עם זאת, יודגש כי במקרים בהם בית העסק מחזיק באופן חוקי בכל המסמכים, האישורים וההיתרים הנדרשים מאת הגוף הממשלתי הרלוונטי, הצגת מידע זה הינה חוקית ותקינה לחלוטין ואינה מהווה הפרה כלשהי של הוראות הדין."

בתעודות ביה"ס למשחק אין זכר להכרה ממשלתית

בחינה מדוקדקת של תעודות ההסמכה המונפקות על ידי המוסד מעלה כי נעדרים מהן סמלי הריבונות הממלכתיים וכל אזכור למשרדי הממשלה הרלוונטיים – משרד החינוך ומשרד הבריאות. יתרה מזאת, התעודות נעדרות כל ציון או הצהרה בדבר פיקוח ממשלתי על תוכנית הלימודים, דבר המעמיק את התהיות באשר למעמדו הרשמי של המוסד.

סגל המורים ומחלוקות נוספות

בעוד בית הספר מתגאה בסגל מורים קבוע של 13 מורים "מהטובים בארץ", תחקירנו העלה מספר סימני שאלה מטרידים לגבי חלק מחברי הסגל.

פרשת אסתי זקהיים

אסתי זקהיים, מהמורות הבכירות במוסד, נקשרה בעבר לפרשה מטרידה כאשר העידה לטובת עבריין מין מורשע. מעבר לכך, זקהיים משמשת כדירקטורית בחברת אשכולות, המנהלת את כספי התמלוגים של השחקנים. בית המשפט המחוזי קבע כי החברה אינה מתנהלת בשקיפות מספקת כלפי השחקנים, בניגוד להוראת המדינה הדורשת כי החברה תפעל כחברה לתועלת הציבור (חל"צ) ולא כחברה פרטית. נושא זה נמצא כעת בערעור בבית המשפט העליון.

נדבך נוסף בפרשת זקהיים נחשף מתקופת כהונתה בראשות שח"ם (המתיימר להיות ארגון השחקנים). בעת ששימשה בתפקיד הרם, הניחה את חתימתה, לצד גיא לואל, על דוחות הארגון. ואולם, דו"ח ביקורת העומק של רשם העמותות חשף כי תחת הנהגתם התנהל הארגון תוך הסתרת נתוני השכר האמיתיים מציבור השחקנים והפרות חמורות נוספות של הוראות הדין.

קרא עוד – לחץ כאן

קרא עוד – לחץ כאן

קרא עוד – לחץ כאן

המחלוקת סביב עינת ויצמן (Free Palestine)

עינת ויצמן, מורה נוספת במוסד, מעוררת תהיות בשל התבטאויותיה הפוליטיות. ויצמן, המעלה לעיתים תכנים פרו-פלסטיניים ברשתות החברתיות שלה, מביעה דעות נחרצות נגד מדיניות הממשלה וצה"ל. הפרדוקס בולט במיוחד לאור העובדה שבית הספר מפעיל תוכנית מיוחדת לחיילים משוחררים, המוכרת לכאורה על ידי מנהל התרבות לצורך פיקדון חיילים משוחררים.

ויצמן, אשר אינה מסתירה את זיקתה העמוקה לעניין הפלסטיני, מרבה להניף את דגלי פלסטין וסמליה במרחב הווירטואלי של הפייסבוק. אולם, פרדוקס מהותי עולה מהתנהלותה: בעודה מצהירה על התנגדותה לפעולות צה"ל בעזה, היא ממשיכה להתפרנס במדינת ישראל, כאשר חלק מתשלומי המיסים שלה מממנים את הפעילות הצבאית אותה היא מגנה. דואליות זו מעלה תהיות נוקבות באשר לעקביות עמדותיה.

פרדוקס נוסף מתגלה בהתנהלותה של ויצמן: היא ניצבת בעמדת הוראה בפני תלמידים אשר, על פי השקפתה המוצהרת, נמנים על כוחות הכיבוש. דיסוננס זה מעלה תהיות נוקבות – היכן אותה אידאולוגיית "Free Palestine" אותה היא מקדמת בלהט? כיצד מתיישבת הוראתה את אלו שהיא מגדירה כשותפים לכיבוש עם אמונותיה המוצהרות?

תגובות רשמיות

משרד החינוך: "בית הספר אינו מוכר על ידי המשרד. דרשנו להסיר את כל הפרסומים המזכירים את משרד החינוך".

משרד הבריאות: "הנושא בבדיקה. נגיב עם השלמת הבדיקה".

בקשותינו לתגובה נתקלו בחומה בצורה: ענת ויצמן נטשה את השיחה באופן מיידי, ואילו אסתי זקהיים וגיא לואל בחרו להשתיק כל אפשרות לדיאלוג באמצעות חסימה מוחלטת. התנהלות זו מדברת בעד עצמה.

נ.ב

מוסד לימודי המשחק מיסודה של השחקנית ענת ברזילי, המתהדר ביומרה להיות חלוץ ומוביל בתחומו, מעורר תהיות נוקבות באשר לאותנטיות הצהרותיו בדבר הכרה ממלכתית. חרף מגוון תוכניות הלימוד המוצעות על ידו והפעלת סוכנות לקידום שחקנים, הדיסוננס המשמעותי בין המצג הפומבי לבין המציאות בשטח מעלה חששות כבדי משקל בהיבטי הגנת הצרכן ושקיפות כלפי התלמידים.