בימים האחרונים נחשפה מסכת מטרידה של הטעיית הציבור והפרת כללי האתיקה המקצועית בתיק המתוקשר של סמיון גרפמן. חקירה מעמיקה של צוות "מעקב" חושפת כיצד עורכי הדין גיא אופיר ועומר בללי, יחד עם מרשם סמיון גרפמן, ניהלו מסע תקשורתי מטעה שהוביל להכפשת שמו של מישל טרוני.

שקרים ללא מצמוץ: הפרסומים המטעים

תחקיר מקיף שערכנו מגלה כי עורכי הדין גיא אופיר ועומר בללי הפיצו מידע כוזב לכלי התקשורת המובילים בישראל. הם טענו כי בית משפט השלום הרשיע את מישל טרוני באיומי רצח – טענה שהתבררה כשקרית לחלוטין.

כנראה שהפצת המידע המטעה נעשתה בכוונה תחילה ובמחשבה תחילה, במטרה לעורר סערה בקרב הציבור, להטות את דעת הקהל, להשפיל את כבודו של טרוני ולפגום במוניטין רב השנים שלו ובשמו הטוב.

(ראוי לציין כי הפצת מידע שקרי אינה פוגעת רק בצדדים המעורבים ישירות, אלא מערערת את אמון הציבור במערכת המשפט ובאמצעי התקשורת כאחד)

התקשורת "על אוטומט": כשלי העיתונות הישראלית

כלי תקשורת מובילים, ביניהם מעריב, וואלה, חמ"ל, מאקו, אייס ו-YNET, פרסמו את הידיעות המטעות מבלי לבדוק את המסמכים המקוריים. אף לא אחד מהם טרח לעיין בפרוטוקולים או בהכרעת הדין. התקשורת הסתמכה באופן עיוור על דברי עורכי הדין, בהנחה שכללי האתיקה המקצועית ימנעו מהם למסור מידע כוזב.

חשוב להדגיש כי ייעודה המרכזי של התקשורת הוא להעביר לציבור מידע אמין ומדויק בלבד. חובה זו מטילה על כל גוף תקשורת את האחריות לבחון את הדברים בקפידה רבה ובאופן יסודי, פעם אחר פעם. ואולם, במקרה הנדון, כמו גם במקרים רבים אחרים, דרישה זו לא מולאה כנדרש.

מעריב, וואלה, חמ"ל, מאקו, אייס ו-YNET – אלה הם אמצעי התקשורת אשר פרסמו דברי כזב מובהקים. גופי תקשורת אלו, על אף היותם נתמכים על ידי קהל עוקבים המונה מיליונים, מפגינים רמה מקצועית דלה וחוסר מחויבות מוחלט לערכי העיתונות הבסיסיים ביותר.

השופטת בהלם: "מעולם לא אמרתי"

בדיון שהתקיים ב-12 בדצמבר, השופטת ענת יהב הביעה תדהמה מוחלטת למשמע הפרסומים. "בשום שלב ובשום מקום לא ציינתי ולא אמרתי שמישל טרוני הורשע באיומי רצח", הבהירה השופטת. היא הוסיפה כי אינה מבינה כיצד עורכי הדין גיא אופיר ועומר בללי הגיעו למסקנות שכאלה.

נכחתי בדיון המשפטי וחזיתי במבטה המדוד של השופטת לעבר עורך הדין גיא אופיר ועומר בללי, אשר הפיצו דברי כזב בוטים. השופטת נעצה בהם מבט זועף ונוקב. יתרה מזאת, במהלך הדיון ניתנה הבהרה חד-משמעית: בהכרעת הדין לא מופיעות כלל המילים "מאיים לרצח" או "איום ברצח", ודברים אלו לא נאמרו על ידי לא בעל פה ולא בכתב. בנקודה זו הבינה השופטת את טיב האישים עמם היא נאלצת להתמודד.

בשלב זה, כבוד השופטת ענת יהב חשפה ברגישות ומתוך ניסיונה האישי, כי בראשית דרכה המקצועית אף היא נפגעה מפרסומי כזב והפצת מידע שקרי אודותיה. היא הביעה הזדהות עמוקה עם התחושה הקשה הכרוכה בייחוס מעשים או אמירות שווא לאדם.

אהב כהן, ב"כ של מישל טרוני, הציג בפני בית המשפט את תדפיסי הכתבות. השופטת הבטיחה להתייחס בגזר הדין לזדון, לרמה המקצועית הירודה, לדברי הכזב שהופצו, וכן לעוול שנגרם לטרוני.

דמות שנויה במחלוקת: מיהו סמיון גרפמן?

סמיון גרפמן, שבעברו הורשע בפלילים, מוכר בציבור בשל התבטאויותיו השנויות במחלוקת. לאחרונה נחשפו טענות קשות נגדו מצד כריסטינה סומורוקוב (כריסטינה סומורוקוב מסרה בעדותה למערכת "מעקב" כי גרפמן ביצע בה מעשי אונס מספר פעמים). בנוסף, התגלו מקרים של אי תשלום לעובדים בתקופת מסע הבחירות שלו, כאשר התמודד לראשות הממשלה.

נוסף על כך, סמיון גרפמן הביע שנאה כלפי הציבור הדתי והצהיר כי בהינתן מעמד בממשלה, יפעל להדרתם. כמו כן, במסגרת תיק משפטי הקשור למגזין אילת (מקומון אילת), נחשפו דעותיו המפלות כלפי הקהילה הגאה.

ככלל, בנוגע לסמיון גרפמן, הערצתו למשטרו של פוטין הרצחני ומכלול הרפתקאותיו המפוקפקות, ניתן לחבר ספר שלם או מחזה שכותרתו תהא "גרפמן ההרפתקן".

ניסיון הטעיה בבית המשפט

במהלך הדיון המשפטי התגלתה התנהלות מטרידה נוספת. גרפמן הגיש תלונת שווא על תקיפה כביכול מצד דניס צ'רקוב, שנכח בדיון. עורך דינו, בללי, מיהר להגיש בקשה להבאת שומרי בית המשפט. השופטת יהב, שישבה מול גרפמן, דחתה את הבקשה בקור רוח באומרה כי לא נצפתה כל תקיפה.

בנוסף, עורך הדין גיא אופיר פנה לשופטת בתלונה על פרסומיי ב"מעקב", כתבות אמת אודותיו (משום מה טען שכתבותיי אינן משקפות אמת, דבר תמוה). עם זאת, כבוד השופטת ענת יהב אפשרה את המשך נוכחותי באולם בתפקידי העיתונאי, והבהירה שלא לפרוטוקול כי למר דים אמור שמורה הזכות המלאה לפרסם כתבות.

מצדי, הבהרתי לעורך הדין גיא אופיר כי אם לדעתו כתבותיי אינן משקפות אמת, הוא רשאי להגיש תביעה משפטית. כמו כן, העמדתי אותו על דבר כזביו.

ניסיונו להתלונן על פועלי לא נחל הצלחה יתרה. אמנם ניכר כי גיא אופיר היה חפץ להשתיקני, אך במדינת חוק הדבר אינו פשוט כלל ועיקר (ראוי לציין את ניסיונו).

גיא אופיר מציג תיעוד שגוי בנושא כתב האישום

נדרש להביא לידיעת הציבור עובדה מטרידה נוספת: עורך הדין גיא אופיר פרסם תיעוד מצולם חדש, במסגרתו טען כי טרוני מסר שקרים וכי בעקבות הקובלנה הפלילית שהוגשה, הוגש כתב אישום. טענה זו הינה חסרת שחר ומופרכת מיסודה. המציאות העובדתית שונה בתכלית: אמנם הוגשה קובלנה פלילית כנגד מישלט טרוני ודניס צ'רקוב, אולם טרם הגשת הקובלנה, הגיש גרפמן תלונה במשטרת ישראל.

בעקבות זאת, נפתחה חקירה משטרתית, שאין בינה ובין הקובלנה הפלילית דבר וחצי דבר. לאחר איסוף ראיות מקיף, החליטו משטרת ישראל והפרקליטות להגיש כתב אישום נגד צ'רקוב בלבד, אשר בסופו של הליך בוטל. ברם, בתיעוד המצולם שפרסם עורך הדין אופיר, הוא נמנע מלהציג את מלוא העובדות ואת התמונה המלאה כהווייתה.

עורך הדין גיא אופיר ומר סמיון גרפמן ניסו לערוך כפל הליכים משפטיים תוך הטעיית בית המשפט, במטרה להכביד על מר דניס צ'רקוב ולהשית עליו נטל דיוני כפול. ואולם, כבוד השופטת ענת יהב הורתה על הוצאתו של צ'רקוב מן הקובלנה הפלילית, בקובעה כי לא ניתן לנהל שני הליכים משפטיים במקביל.

הכרעת הדין: האמת נחשפת

בבדיקת המסמכים המשפטיים המקוריים, כולל הקובלנה הפלילית שהגיש גרפמן באמצעות משרד עורכי הדין של גיא אופיר, לא נמצא ולו אזכור אחד למילה "רצח". יתרה מזאת, גזר הדין טרם ניתן והכרעת הדין עצמה עשויה להשתנות – אך התקשורת כבר הספיקה לתייג את מישל טרוני כמאיים ברצח.

שאלות קשות למערכת המשפט

המקרה מעלה שאלות קשות על מערכת המשפט הישראלית. כיצד ייתכן שעורכי דין מפיצים מידע כוזב ביודעין? במדינת חוק מתוקנת, עורך דין שמאבד את אמון הציבור ומפר את כללי האתיקה היה מסתכן באובדן רישיונו. האם ישראל היא אכן מדינת חוק?

פרשה זו חושפת כשל מערכתי עמוק בפיקוח על התנהלות עורכי דין והתקשורת המשפטית בישראל. נדרשת רפורמה מקיפה בכללי האתיקה המקצועית ובמנגנוני הפיקוח על פרסומים משפטיים בתקשורת.

ניסיונותיי לראיין את סמיון גרפמן נענו בשתיקה רועמת.

באופן דומה, עורך הדין גיא אופיר נמנע מלהגיב ולהתראיין.

בעת האחרונה נתגלו ליקויים חמורים באופן סיקורה של המחלוקת המשפטית המתנהלת בין שני אישי הרשתות החברתיות – מישל טרוני וסמיון גרפמן. תחקיר מעמיק חושף תבנית מטרידה של דיווחים הלוקים בחסר, הישענות על מקורות מפוקפקים והיעדר בדיקה יסודית של העובדות.

ראוי לציין כי מצער להיווכח בירידה התלולה ברמתם המקצועית של כלי תקשורת מרכזיים דוגמת אייס ומעריב, אשר הפכו למעין מפעל חרושת של ידיעות בדויות. חשוב להדגיש כי תופעה זו משקפת הידרדרות מדאיגה בסטנדרטים העיתונאיים, כאשר הרדיפה אחר כותרות מרעישות גוברת על המחויבות לאמת העיתונאית.

דיווח מוקדם על עונש שטרם נגזר

בתאריך 26 בדצמבר פרסמה מערכת "אייס" כתבה תחת הכותרת "כוכב 'הישרדות' לשעבר הורשע בבית המשפט: העונש עד 3 שנים". הכתבה, שפורסמה ללא חתימת עיתונאי, קבעה נחרצות כי טרוני "צפוי לעמוד בפני עונש שעלול להיות כבד מאד" וציינה מסגרת ענישה של עד שלוש שנות מאסר.

אלא שבדיקה מעמיקה של התיק המשפטי מעלה תמונה שונה לחלוטין: הדיון הראשון בעניין העונש נקבע רק ל-12 בדצמבר, כשבועיים לאחר פרסום הכתבה. במילים אחרות, הכתבה קבעה מסמרות לגבי עונש שטרם נדון כלל בבית המשפט.

היעדר נוכחות בדיונים

למותר לציין כי נוכחותם של נציגי מערכת 'אייס', לרבות העורך הראשי מר יהודה לוינגר, נפקדה באורח מוחלט מכל ההליכים המשפטיים אשר התקיימו במסגרת התיק הנדון. עולה שאלה נכבדה בדבר ליכולתה של מערכת תקשורת לקבוע באופן נחרץ עובדות הנוגעות להליך משפטי, מבלי שנציגיה נכחו בדיונים או עיינו במסמכים המשפטיים המהותיים.

זאת ועוד, בעוד גזר הדין עתיד להינתן בשנים עשר בדצמבר, הרי שבעשרים ושישה בנובמבר טרם נודעה חומרת העונש הצפוי – בין אם מדובר בשלוש שנות מאסר או בעונש חמור יותר – שכן בית המשפט טרם נתן את הכרעתו בעניין. נראה כי מערכות החדשות נקטו בהשערות בעלמא, ולמרבה הצער, אף הפיצו מידע כוזב.

סיקור חד צדדי ובעייתי

הכתבה ב"אייס" העניקה במה נרחבת לעורך הדין גיא אופיר, תוך התעלמות מוחלטת מעמדת ההגנה ומייצוגו של עורך הדין אהב כהן, המייצג את טרוני. יתר על כן, קיים תיעוד מוצק בפרוטוקולים המשפטיים המעיד כי משרדו של עורך הדין גיא אופיר, בנוכחותו המפורשת, מסר מידע כוזב לבית המשפט במהלך ההליך המשפטי הנדון. עובדה זו, המגובה במסמכים רשמיים, מעלה חשש מבוסס כי מי שכבר סטה מדרך האמת בעבר, עלול לשוב ולנקוט בדרך זו גם בהמשך.

• סמיון גרפמן שיקר בביה"מ, ב"כ גיא אופיר שיתף עמו פעולה – קרא עוד

כשלים נוספים בסיקור התקשורתי

גם העיתונאית מיקי לוין פרסמה כתבה שמעלה תהיות דומות. תחת הכותרת "אחרי שאיים על סמיון גרפמן בשידור חי: מישל טרוני הורשע", פרסמה לוין פרטים לגבי גזר דין שטרם ניתן. כאשר נעשה ניסיון לברר את מקור המידע, לוין בחרה להימנע מתגובה ואף חסמה את הפניות אליה.

שתיקתה וחסימתה מדברות בעד עצמן. שכן, אילו היה ברשותה גזר הדין, אשר טרם ניתן ואף טרם התקיים בעניינו דיון, הייתה בוודאי ממהרת להציגו.

באשר למיקי לוין, התנהלותה מהווה מכתם על כבוד המקצוע העיתונאי. כנראה תחת להתנהל כעיתונאית מקצועית, היא מציגה את עצמה כמי שניחנה בכוחות על-טבעיים לחיזוי העתיד. במקרה שכזה, מן הראוי כי תסב את מקצועה לקריאה בקלפים ותחדל מעיסוקה בתקשורת.

ראוי לציון כי העיתונאית מיקי לוין, בפרסמה דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, מקפידה לכל הפחות להותיר את טביעת אצבעותיה המקצועית על הכתבות היוצאות תחת שמה – תופעה מרשימה בנוף התקשורתי הנוכחי.

בשיחה טלפונית שהתקיימה ביני לבין יהודה לוינגר, העורך הראשי (אייס), ניכר היה ניסיונו להמעיט מערכי ולהשפילני. התנהלותו התאפיינה בזלזול מופגן ובחוסר כבוד משווע. אולי מוטב כי יחל לגייס לשורותיו עיתונאים בעלי שיעור קומה, אשר לא יירתעו מלחתום בשמם על כתבותיהם, חלף ההסתתרות מאחורי החתימה האנונימית "מערכת".

ואשר ליהודה לוינגר, המכנה את ICE כלי תקשורת – התנהלות זו משקפת רמה מקצועית ירודה ומעוררת סלידה עמוקה.

כשלון מערכתי של העיתונות הישראלית

אופן הסיקור התקשורתי של פרשת טרוני-גרפמן מהווה נורת אזהרה מהדהדת באשר למצבה העגום של העיתונות בישראל. האחריות הרובצת לפתחם של העיתונאים והעורכים מחייבת חקירה יסודית ובחינה מדוקדקת של העובדות בטרם פרסומן, ביתר שאת כאשר עסקינן בהליכים משפטיים אשר עלולים להטביע חותם משמעותי על חיי המעורבים בהם.

זכותו הבסיסית של הציבור היא לקבל לידיו מידע מדויק ומאומת, ולא להיות נתון לחסדיהם של דיווחים לקויים או שגויים. התנהלות מצערת זו מחדדת את הצורך הבוער בהידוק הסטנדרטים העיתונאיים ובהקפדה בלתי מתפשרת על כללי האתיקה המקצועית בנוף התקשורת הישראלית.

ייעודה הנעלה של העיתונות הוא להביא לידיעת הציבור את האמת הצרופה, ואך ורק אותה. אף כאשר הצדדים המעורבים מוסרים מידע לידי העיתונאי, מוטלת עליו החובה המקצועית והמוסרית לערוך בדיקה מעמיקה ומקיפה. אין להעלות על הדעת פרסום של דברי כזב בוטים – בפרט כאשר טרם נערכה בדיקה יסודית וטרם ניתן גזר הדין הרשמי.

אסיר תודה הנני לריבון העולמים על שלא נפל בחלקי לשמש ככותב במערכות מעריב ואייס – ועל שנשמרתי מליטול חלק במלאכת ההבל והפצת בשורות השקר.

לשמחתי הרבה, ניכר כי אינני בודד במערכה זו, וכי רבים שותפים להשקפתי בסוגיה הנדונה.

גלובס 7.891M (גם כן בירידה (אוקטובר 9.05M, נוב' – דצמבר כ-7Mׂ)); וינט 64.34M (גם בירידה (אוקטובר כ-88M, נוב' כ-79M, דצמבר כ-75M)); ישראל היום 13.64M (כמו גם בירידה (אוק' כ-18M, ניב' כ-15M, דצמבר 14.9M)); מאקו 47.03M (גם כן בירידה יחסית דרמטית (אוק' כ-72M, נוב' כ-61M, דצמבר כ-54M)).

בין החודשים 10-12 הרייטינג "אייס" היה כ-13 מיליון, מחודש אוקטובר עד ינואר כניסות באתר רק יורדות.

(השיחה התקיימה בתאריך ה-18.01.2024)

פנינו ל"אייס" כדי לבדוק את הגרסה שלהם,  על פי Website Analysis הבנו שאין באמת 12 מיליון ובטח לא 15 מיליון כניסות חודשיות.

יחד עם זאת חשבנו ש"אייס" בתור כלי תקשורת דיי הוגנים, ועל כן ביקשנו למסור את הערכת (אנליטיקס) שממנה אתר מקבל את הנתון של 12 או 15 מיליון כניסות חודשיות.

ייתכן, הלקוחות "אייס ice" חושבים שאתר מבקרים בין 12-15 מיליון בני אדם בחודש ולכן כנראה סבורים ששווה לשלם עשרות אלפי שקלים עבור כתבות שיווקיות (ברור לכולם שכל עסק מעוניין בחשיפה ענקית ולכן מוכן לשלם כספים עבורה).

אתר "אייס" לא טרח להגיב.